באופן טבעי

^{דף בית אישי}

נעים מאד, אני חני- מלווה זוגות בתהליכי שינוי,
מפתחת "כָּּל מִלָה" - כלים להרמוניה בשפה הזוגית - שיטה לשיפור ושינוי דפוסי תיקשורת זוגיים
מנחת סדנאות לזוגות ולנשים בזוגיות על פי השיטה.
"הבלוג שלי "

לדבר פשוט שפה זוגית דף שהגיע בעקבות מעגל שהנחיתי ביום עיון של קהילת באופן טבעי


מייל: haniemf
walla
.com

נייד: אפס חמש שתיים שש 134105

---

בדרך להגדרת החזון המקצועי.
חזון שפה זוגית 1

התחלתי לחשוב על חזון לאחר שהשתתפתי בראש השנה במעגל בנושא חזון בפסטיבל העברי ביער הפיות בבית אורן. את המעגל הנחתה מיכל מעיין דון.
דיברו שם על שלום עם עצמך ושלום אזורי ושלום עולמי, ועל זה שהכל בעצם אחד ושאין באמת הפרדה.
זה העלה לי את הרעיון שלרבים מאיתנו יש הזדמנות לעשות שלום ולכבד את הצד השני ממש בבית שלנו.
המסגרת הזוגית היא מרחב למידה. אפשר ללמוד בו איך להסתדר עם הצד השני שחושב אחרת ממך, שמתנהל אחרת ממך, שאוהב אחרת ממך. בשביל להיות אחד בזוגיות צריך קודם לקבל באהבה שיש 2 צדדים שונים. להכיל את עצמך ואת הצד השני,. להתבונן על העולם דרך עיני הצד השני ולהקרין אנרגיה של קלות, פשטות ואהבה.
השלום והאהבה מתחילים במרחב הזוגי

חזון שפה זוגית 2- הרהורים על חזון וייעוד

מנסה לתאר את התמונה הגדולה:
אהבה זוגית שעם השנים מתפתחת, מעמיקה ומתחדשת.
המרחב הזוגי מטעין את בני הזוג באנרגיה של אהבה ומוטען על ידם באנרגיה זו.

תודה חני. שנה טובה ומוצלחת

חזון שפה זוגית 3 -עולה גבוה כדי לראות את החזון

ענת קדם הינחתה אותי אתמול במדיטציה טלפונית במטרה שאראה את החזון שלי ממקום מאד מאד גבוה.
זו הייתה חוויה מדהימה ומלאת השראה.
אכתוב עליה בהמשך.
מצטטת את דברי ההסבר של ענת לאחר המדיטציה. (העתקתי מהפייסבוק)
התבוננות על חזון חייבת להיות ממקום גבוה כי כשאנחנו כאן בקרקע הראייה שלנו מוגבלת. אוסיף מוגבלת וטוב שכך כיוון שלראות את כל הגודל שלנו והיעוד הגבוה ביותר כל הזמן בהחלט מסחרר. ולכן יקרה נחתי לאט לאט ותני למידע להתעכל. שבת שלום.
תודה לענת

בסיום הפוסט הזה שואלת אחת הקוראות:
מה עושים אם בן הזוג מכניס אנרגיה של "חוץ" הביתה?
בהמשך הפוסט אני מציעה מה אפשר לעשות.

מקסים!

חני, הטור הזה הגיע בדיוק בזמן בשבילי, תודה רבה @}

בבקשה
בעדינות בעדינות
יופי לפגוש אותך כאן.
מחמם את הלב ביום קר שכזה

"כדאי" ו"צריך בדיבור הזוגי

איך אני אוהבת שאת מוסיפה רשימות קטנות (-:

חן חן בשמת

נשואים בכייף in נשואים באושר out

http://שפהזוגית.com/%d7%a0%d7%a9%d7%95% ... d7%a8-out/

אהבתי תודה

תודה עדינה

חיבוק מפה ועד לירח.
החדר הפנוי עדיין מחכה לך עם המחשב הנייד שלך (או בלוק הכתיבה) לחופשת עריכה סופית.
ואני מודה לך מקרב לב על התמיכה והעידוד. המילים שלך הן חלק ממני.

בקשת סליחה מהגברים
מוזמנים לקרוא

עכשיו זה נשמע מעניין. את יכולה לתת כמה טעימות שנבין על מה מדובר?

יונת, זה קטע קצר מאוד שנפתח בקישור. קצרצר הייתי אפילו אומרת (-:

יונת שרון טעימות - בשמחה. אבל... טעימות של מה?
מתכוונת אולי לטעימות משני הספרים?

תודה. מחבקת אותך. @}

כן, מהספרים. סליחה שלא הייתי ברורה.

כתבתי לך גם אצלי. איזה שני ספרים? לא הבנתי על מה את שואלת אז אני לא בטוחה שעניתי לך לעניין.

ענית לי מאד לעניין. תודה רבה.
מדובר על "המוח הנשי" ו"המוח הגברי"

הבנתי! אני אשמח מאוד לקרוא את הגיגייך המפורטים ביחס לספרים האלה. מאוד מאוד.

להיות בת זוג בתוך האימהוּת
משוכתב ומדוייק יותר

חני, אני ממש אשמח לקרוא אותך אבל אין לי פייסבוק.
האם תהיה דרך לקבל את התכתובת אחרי?

מצטערת ציל צול יקרה,
הקבוצה שם היא סגורה ולא אוכל להוציא דברים החוצה.
גם למי שיש פיטיסבוק ולא חברה בקבוצה מבקשת להצטרף ואז מצרפים אותה.
סליחה.

או קי. תודה בכל אופן.
מאחלת לכם עניין והרבה מחשבה @}

ציל צול יקרה,
באירוח אתמול נוכחתי עוד יותר בחשיבותה של הבחירה מחדש בבן הזוג
אכתוב על כך באתר וגם תהיה תמונה מעניינת.
קישור כאן בקרוב

כתבת כל כך יפה חני, והתמונה ממש מקסימה. הכל כל כך אישי...
זה קסום לגמרי.

מגיבה על הדברים שלך בנוגע לבחירה המחודשת בבן הזוג.
המיקוד בבבחירה גוזר מתוכו עוד משהו - את האפשרות לשינוי תמידי.
הרבה יותר קל להשתנות כשיש יותר מאפשרות בחירה אחת, גם אם באופן קבוע בוחרים שלא לבחור בה
אבל בשביל שזה יקרה, האפשרות האחרת, גם כשלא בוחרים בה, חייבת להיות אמיתית.
כן, כן, יהיה לי מותר ולגיטימי לא לבחור בך מדי פעם או לא לבחור בך בכלל. ומתוך זה שמותר ולגיטימי - משם אני אבחר בך תמיד או רוב הזמן.

כך שבעיניי, כדי להפסיק להיות שורדת בזוגיות, אני לא חייבת לבחור בבן הזוג. אני חייבת לתת לגיטימציה שווה לאפשרויות האמיתיות שיש לי ולכבד את הבחירה שיוצאת מזה.
להרשות לעצמי להתמסר לצורך לא לבחור בך, על אף המשמעות האפשרית של זה, בלי שזה יבהיל אותי עד מוות.
להרשות לעצמי להתמסר לצורך כן לבחור בך, על אף הקשיים של הקשר, בלי שזה יהרוס אותי.

מסכימה לגמרי ותודה על החידוד. בתוך בחירה ישגם האפשרות לאי בחירה.

מזמינה אותך לקרוא את ההודעות האחרונות של סוזן סוזן על בדף סימני התעללות בזוגיות.
בהמשך לשיחתנו.

תודה, חני.

מסכימה איתך מאד מאד! גם אני עוקבת אחרי זה כבר שנים. ומשתמשת בזה.
(לא רק עם בנזוג, אגב. גם עם גברים אחרים וגם עם נשים היו לי את השיחות הכי נהדרות בנסיעות.)

תודה מצרה.
באופן אישי אני חוקרת כלים להבנה ושיחה בין בני זוג. אין ספק שזה כלי שיכול לעבוד לא רק עם בני זוג ולא רק עם גברים.
למרות שאני חושבת על זה כאשר אני נמצאת בשיחות עומק עם נשים. אני לא יכולה לעשות שום דבר אחר חוץ מהקשבה ודיבור.
אני ממש עוצרת עשייה, ומתפנה רק לזה ונמצאת בקשר עין ולב עם האישה מולי.

ועוד כמה הבדלים בין נשים וגברים על פי הספרים "המוח הנשי" ו"המוח הגברי" (במילים שלי לא תרגום אפילו על גבול הפרשנות )

• המרכז הרגשי והמרכז המילולי אצל הנשים גדולים יותר מאשר אצל הגברים

לזה קשורות היכולות הורבליות אצל הנשים יחסית לגברים והיכולת של הנשים לקרוא פנים ורגשות יחסית לגברים.

• אצל הגברים בשונה מהנשים כאשר מובעת בפניהם מצוקה הם מזדהים איתה למשך זמן מסויים ואז מסלול המוח שלהם הולך למרכז פיתרון הבעיות.

ואני מוסיפה: לנשים קשה עם התכונה הגברית הזו. לפעמים הם רוצות הקשבה נטו ולא פיתרון לבעיה. לשם כך הן צריכות לומר לבן הזוג באופן ברור: מה שאני צריכה ממך זה רק הקשבה. ככה זה הכי יעזור לי. אם תרצה להציע לי פיתרון תשאל קודם.
וגם: (תוספת שלי) אם גבר שומע שיש בעייה על פי הטון של דברי האישה אבל לא מצליח להבין ממנה מהי הבעייה, זה יכול להוביל אותם לחוסר תיקשורת. היא משתפת אותו בתסכול שלה הוא עסוק בלנסות להבין מהי הבעייה כדי למצוא לה פיתרון... וככה נוצר דושיח של חרשים

• מרכז המין במוח אצל הגברים גדול באופן יחסי מאשר אצל הנשים (נדמה לי שההבדל הוא פי 2.5)

בהקשר הזה מצויין בספר שכעוברים כולם נולדים כבנות ובחודשים הראשונים להריון מגיע טוסטסטורון שמגדיל את מרכז המין של הבנים על חשבון המרכז המילולי ומרכז הרגש.
ויש עוד. מקוה שעוררתי את סקרנותכם לקריאה.
.

אצל הגברים בשונה מהנשים כאשר מובעת בפניהם מצוקה הם מזדהים איתה למשך זמן מסויים ואז מסלול המוח שלהם הולך למרכז פיתרון הבעיות
חחח אני גבר.

לפעמים הם רוצות הקשבה נטו ולא פיתרון לבעיה

http://www.youtube.com/watch?v=-4EDhdAHrOg

מתה על הסרטון הזה. אם כי אני הייתי קוראת לו ״לגבר עם פטיש...״

אני לא אוהבת את הסרטון הזה (שגם אני מכירה) כי לדעתי הוא מפספס את הנקודה.
כלומר, יש באמת בעיות שיש להן פיתרון ברור... דא....
אבל לא כל הבעיות הן כאלה.
ובהיותי לא רק גבר (הסוג הפרקטי המעשי המעצבן הזה שישר חושב על רעיונות לפתרון הבעיה שמועלית בפניו במקום להקשיב בשקט הקשבה פעילה עד הסוף ורק להגיד "אהה", "זה באמת היה קשה מאוד", "כן, אני מבינה אותך", וכל זה),
אלא גם אשה (הסוג המעצבן הפטפטני הזה שלא מסוגל להגיד ישר את הבעיה שהכי מטרידה אותה אלא חייבת להתחיל מהדבר הכי שולי ולהתקדם בהדרגה, תוך כדי איסוף אינרציה ואומץ, אל לב הספירלה שסוף סוף נוגעת בבעיה, כאשר האמת היא שהבעיה האמיתית היא מה שמסתתר בדיוק מתחת לבעיה שהצגתי, פשוט זה כל כך קשה שעל זה אני אפילו לא התחלתי לדבר, ורק דיאלוג עם נפש חכמה, איכפתית ומקשיבה יעזור לי ללדת בסופו של דבר את עצם העניין [לא זה עצם שלכלב]),
אז זה שוביניסטי ומרגיז אותי.
כי רוב הדיבורים של האשה הם לא על משהו ברור וגדול וראשון.
צריך להקשיב לה בצורה הנכונה כדי לאפשר לה להגיע למשהו הענק והעשירי במספר. שהוא הוא הבעיה.

תשמעי, בשמת, אלו פשוט שני דברים שונים.
זה לא פספוס, זה פשוט מתייחס לנקודה אחרת. והנקודה קיימת, גם אם זו שלך קיימת. ובבדיחה של שנייה וחצי אי אפשר להתייחס לכל הנקודות הנכונות שקיימות.
אני חושבת שהסרטון מגכיח במידה שווה את שני הצדדים ולכן הוא לא שוביניסטי.

ואגב מגדר, מה שתיארת לגבי עצמך (התהליך הארוך של הגעה לנקודה), זה משהו שאני מכירה בעיקר מגברים. מזל שילדת, בשמת, אחרת עוד היינו צריכות פה לשאול שאלות קשות

מצחיק

היה לי קצת קשה עם המסמר .......

זה לא פספוס, זה פשוט מתייחס לנקודה אחרת. והנקודה קיימת, גם אם זו שלך קיימת
נכון, אבל זה בדיוק מה שמרגיז אותי.
זה לא שזה לא קיים. זה לא שהוא לא צודק. אבל זה שהסרטון הזה קיים, אבל זה שהסרטון הנגדי לא קיים, הופך את המקרה השכיח לפיקציה ואת המקרה הנדיר לחזות הכל.
עכשיו יש משהו לשלוף נגדה ולסתום לה את הפה "את סתם קשקשנית ואני צודק כי אני רואה בבירור את המסמר שאת לא רואה".

זה מה שמרגיז אותי.
חוסר הפרופורציה והניצול של זה לרעת הנשים, עם המקרה השכיח הרבה יותר, והמציק הרבה יותר, שבו "הוא" קוטע אותה כל הזמן עם פתרונות בזמן ש"היא" זקוקה לתקשורת מסוג אחר לגמרי, קשוב ומכיל.
אני לא רואה שהסרטון עם המסמר מגחיך את הגברים.
הוא משחק למגרש שלהם ועוזר להם לבטל בעזרתו את הצורך הקיים והאמיתי של הנשים, שעליו לא ראיתי סרטון מקביל.

אני לא ראיתי את זה ככה. בשבילי, הסרטון מאפשר לנשים לראות את הצד של הגברים.

אני לא ראיתי את זה ככה. בשבילי, הסרטון מאפשר לנשים לראות את הצד של הגברים.
גם בשבילי. ואפילו יותר מזה. כי בתחושה שלי, ברור שהגבר הזה הוא "מהטובים". הוא אוהב ואכפתי. אז זה נותן תזכורת שהקושי שלו לתת מה שהיא צריכה לא נובע מחוסר התחשבות או רוע.
ובעיניי הוא מגחיך גם את הגברים כי הגבר הזה, גם שנייה אחרי שהוא הבין מה היא צריכה, לא מסוגל להתאפק מלהיות מה שהוא.

אבל אני גם בהחלט מסכימה שלא יזיקו סרטים נוספים שמראים באופן קליל איך לקדם באמת תקשורת. כי הסרט הזה מצביע בעיקר על הבעיה (דרכי התקשורת השונות) אבל לא על הפתרון. וכן, בהחלט יש כאן משהו שרומז שהבעיה היא יותר אצל האשה מאשר אצל הגבר - היא זו שמתעקשת להתעלם ממשהו שכל הצופים רואים שהוא קיים, לטובת צורך שאי אפשר "לראות" בעיניים.

בהחלט יש כאן משהו שרומז שהבעיה היא יותר אצל האשה מאשר אצל הגבר - היא זו שמתעקשת להתעלם ממשהו שכל הצופים רואים שהוא קיים, לטובת צורך שאי אפשר "לראות" בעיניים.
זהו, זה מה שהרגיז אותי.

בשבילי, הסרטון מאפשר לנשים לראות את הצד של הגברים
אה, נו, במקרה הספציפי הזה אני כל כך "הגברים" שלא הייתי זקוקה לזה P-:

גברים נשים והקשבה......
שמה רגע בצד את האפיונים של הגברים לעומת נשים. והולכת לעיקר.....
אחד הגורמים המשמעותיים שיוצרים אי נוחות ומתחים בתקשורת זוגית הוא חוסר בסינכרון ביניהם. יש ביניהם פערים בקצב הפנימי ובזרימה. האחד משתף, מתאר ומאריך, ואילו השני מקצר, פותר ומסכם. קצר במצב כזה הוא בלתי נמנע.
מודעות לכך יכולה לעזור. בנוסף אפשר להחליט שכל פעם מתמקדים בצד אחד מבין השניים. זה שהעלה צורך או שיתף. להיות ממוקד משמעו לקחת בחשבון את הקצב שלו כדי להצליח באמת להיות איתו .

אני יודעת על עצמי שכל פעם שאני שומעת הסבר שמנוסח בצורה של "גברים/מוח גברי הם כך... נשים/מוח נשי/הורמונים/גורם אחר הם כך..." אני מרגישה לא מתאימה ולא שייכת.
אני פשוט מזהה את עצמי אוטומטית בצד הגברי (זה שממוקד בפתרון בעיות...) ולא פנוייה בכלל להקשיב להמשך. רק עסוקה בהגנה על זהותי הנשית גם אם לא התאמתי למודל.

לעומת זאת מפתיע אותי כל פעם מחדש לגלות כמה טוב יכול לעשות לי אמירות שמנוסחות בשפה של אפשר, מותר, ייתכן, שפה מאוד רכה ומעגלית: אמירות כמו נגיד אם אישה מוצאת את עצמה מרגישה או מתנהגת ככה וככה, זה מאוד טבעי, זה תואם את הנשיות. לא כולנו כאלה כל הזמן אבל אם זה כך זה מאוד טבעי ומותר לזרום עם זה.

בסדנת מודעות ווסת של מירב שרמן למשל, שעשיתי לפני כמה שנים, היו אמירות יפהפיות שעשו לי הכי טוב על הלב בעולם.
אני מנסה להבין: הרי שמעתי דברים מאוד דומים עוד קודם, על זה שמחזור הוא זמן של התכנסות פנימה, ושהטבע הנשי הוא ככה וככה, גברים יותר ממוקדים החוצה ואישה פנימה, ועוד ועוד, מה שם היה כל כך מופלא כשאמירות עם תוכן דומה במקומות אחרים עושות לי רק רצון לתפוס מרחק?

אני חושבת שהנקודה היא שילוב בין "שפת המותר" מאוד מעגלית ורכה ובין ראייה רחבה שרואה את הטבע הנשי מול הגברי לא כשתי מהויות נפרדות שלכל אחת מהן מבנה משלה, אלא רואה את האנושות כשבני אדם שבכל אחד מהם יש מיקס ייחודי של תכונות שנחשבות נשיות עם תכונות שנחשבות גבריות, ועם זאת לעולם אישה היא אישה וגבר הוא גבר, ומותר, פשוט מותר...

נגיד: אם אישה מרגישה צורך בסוג מסויים של תקשורת מותר לה להיות צריכה את מה שהיא צריכה, זה מאוד טבעי, וטבעי שייתכן שתרגיש פער מון בן זוגה בסגנון התקשורת, ומותר לה להיות זקוקה למה שהיא זקוקה לו ומותר לה לזהות את ההבדל בסגנון אצל בן זוגה, ומותר לה לשדר את הצרכים שלה תוך הקשבה אוהבת ותקשורת אוהבת עם בן הזוג, וייתכנו גם "חילופי תפקידים" כי כולנו מעורבבים בתכונות, ובדרך כלל אין משהו חד מימדי...

כמו שאמרה חברה חכמה כשהיינו שתינו בגילאי העשרים: "השונות בתוך כל קבוצה (מגדרית) גדולה יותר מהשונות בין הקבוצות". היא אמרה את זה אז על בסיס מחקרים (מעולם לא קראתי, לא עניין אותי מספיק...) אבל היא רצתה להגיד - צאו לי מהווריד, אל תכריחו אותי להיות מה שבעיניכם נתפס כאישה.

ת'כלס, אני בטוחה שמול בן זוג אוהב תמיד אמצא את עצמי בצד שרוצה שיקשיבו לו ולא יחפשו בשבילו פתרון, ועדיין, בכל פעם שאפגוש אמירה מנוסחת חד משמעית - תמיד ארגיש שייכת לצד הגברי...

תודה לב שומע את מאד עוזרת לי.
(גם אני נוטה לקיצור ולתמצות
אשתמש בעצות החכמות שלך בכתיבה שלי.

תודה (-:

_אני יודעת על עצמי שכל פעם שאני שומעת הסבר שמנוסח בצורה של "גברים/מוח גברי הם כך... נשים/מוח נשי/הורמונים/גורם אחר הם כך..." אני מרגישה לא מתאימה ולא שייכת.
אני פשוט מזהה את עצמי אוטומטית בצד הגברי (זה שממוקד בפתרון בעיות...) ולא פנוייה בכלל להקשיב להמשך. רק עסוקה בהגנה על זהותי הנשית גם אם לא התאמתי למודל.
לעומת זאת מפתיע אותי כל פעם מחדש לגלות כמה טוב יכול לעשות לי אמירות שמנוסחות בשפה של אפשר, מותר, ייתכן, שפה מאוד רכה ומעגלית: אמירות כמו נגיד אם אישה מוצאת את עצמה מרגישה או מתנהגת ככה וככה, זה מאוד טבעי, זה תואם את הנשיות. לא כולנו כאלה כל הזמן אבל אם זה כך זה מאוד טבעי ומותר לזרום עם זה._
מאוד מעניין מה שאת כותבת.

כמו חני, גם אני אשתמש בעצות החכמות שלך בכתיבה שלי (-:

אבל מעבר לזה, זה משך את תשומת לבי לעובדה - שאני מתרגמת אוטומטית.
כאשר אני שומעת "המוח הגברי הוא..." ו"המוח הנשי הוא..." אני ממש לא רואה את זה כחלוקה סופית וחד משמעית לקטגוריות.
מבחינתי, כבר נתון מראש שאלה נטיות כלליות סטאטיסטיות, ובעיקר מעניין אותי לזהות איזה אפשרויות של דפוסים יש.
כמו בדוגמא לעיל - שאני מאוד מאוד מהקופצים עם פתרונות (עוד לפני שגמרו להגיד את השאלה... P-: ) ולכן מזדהה עם הדפוס הגברי, אבל זה לא מפריע לי, לא מאיים עלי, לא נראה לי בעייתי או סותר שום דבר, פשוט משעשע ומרתק אותי, שבדפוס הזה אני ככה. ולכן מעשיר אותי לשים לב מהו הדפוס האחר באותה קטגוריה (הדפוס של "מקשיב עד הסוף, לא קופץ עם פיתרון, שואל שאלות הבהרה ודיבוב לצורך המשך הקשבה") או מהו הצורך של הצד שמולי (לדבר, לשפוך את הלב, בלי לקטוע אותו בפתרונות, כמו הגריין שמסתובב באתר מדברי יונת).

האמת שאני לא הייתי "אשה" במשך רוב חיי.
מקסימום הייתי מוכנה להרגיש לפעמים "נערה" או "בחורה" אבל "אשה" ו"נשיות" נראו לי כמו דברים שמנותקים ממני לחלוטין. הייתי בעיני עצמי מאוד TOM BOY, וגם לא האמנתי בכלל שיש דבר כזה, "נשיות" ו"גבריות". הכל נראה לי סטריאוטיפים שאבד עליהם הכלח (-: בעידן הפמיניסטי.
"כולנו בני אדם" ואין שום חשיבות למיגדר. אין תכונות "נשיות" באמת אלא תכונות שהתפתחו כדפוסים תרבותיים (יותר נכון סוציו-תרבותיים) ויוחסו לנשים, לעומת תכונות שיוחסו לגברים בהקשר סוציו-תרבותי מסוים. זה מה שאני חשבתי בעשרות השנים הראשונות לחיי.

אבל הממממ.
הסתבר לי שטעיתי.
לא לגמרי. אכן יש לא מעט איפיונים שאינם דפוסים ביולוגיים אלא דפוסים חברתיים, נלמדים, שבאמת שונים מחברה לחברה.
אבל יש להכיר גם בקיומם של הבדלים ביולוגיים עמוקים, בסיסיים ומהותיים, שנובעים מההבדלים הביולוגיים בין המינים, ואי אפשר לבטל אותם כך סתם.
כמו בהבדלים ביולוגיים, גם שם זה לא שחור לבן, שהרי יש תינוקות שנולדים עם אברי מין כפולים, של שני המינים; יש הבדלים ברמות ההורמונים בין נשים שונות לגברים שונים, למשל יש נשים עם יותר טסטוסטרון ופחות טסטוסטרון, יש גברים עם יותר אוקסיטוצין ופחות אוקסיטוצין, ואלה שולטים גם הם באופי ובהתנהגות.
וכו' (בקיצור, על רגל אחת ועל קצה המזלג).

באותה קבוצה עם בן הזוג
משוב על תהליך ייעוץ טלפוני

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חני איזה דף נפלא על הדיוק האנרגטי של המילים!!!

בהתחלה התפלאתי שהוא חמק ממני עד כה, אח״כ הבנתי שנפגשנו בדיוק בזמן.

תהיתי מה זה כעס. מה העניין שלו, מה הוא מבקש ממני- לאן להפנות את המבט... כבר חשבתי אפילו להתייעץ בעניין.
כמה פניני- מילים שם ממך, מציל צול ובשמת משיבות לי

ממשיכה בקריאה

תודה!!!

תודה רבה רקמה.
תענוג לפגוש אותך כאן

יקרה, איזה כיף לקרוא אותך. ועוד להיות מופתעת
עם כל מה שסיפרת לי על הנסיעה הזו את הסיפור הזה השמטת.
מזכיר לי כמה אני מתגעגעת. קובעת מראש דייט על הים בקיץ (מה, אין אייקון של יד אוחזת בכוס מיץ גזר? איזו תקלה משונה...)

ציל צול
ב א ה ב ה

מצב מאמץ בדיבור בין בני זוג

נכתב בהשראת המעגל שהנחתי ביום העיון "פשוט לדבר- שפה זוגית"
ובהקשר להנחיית המעגל ביום העיון רוצה לומר תודה:
תודה ל אורנה שפרון שהזמינה אותי להנחות.
תודה למשתתפות היקרות ו(כולל משתתף אחד ) ששיתפו והיפרו את הדיון במעגל
תודה על הזדמנות הפז להתמודד עם מצב שהוא לא נוח לי (בלשון המעטה) בעמידה מול קהל שהוא יותר משניים.

תודה על המעגל. היה מצויין והיה כיף להיפגש.
כמו שאמרתי לך - מאמצת את הרעיונות, והכי אהבתי את "להתחיל מחדש".

עירית לוי
טוב שיש את יום העיון. הזדמנות מעולה להיפגש
שמחה שהיה לך מעניין
תודה על התודה

תודה בשמת
את מרגשת ונפלאה

אין כמוך. באמת.
ותודה. מאחלת לך שדיוק הכוונות יעשה את פעולתו ואכן יכוון

וברוח הדף הנהדר ביד רכה ומה שהוא משרה,
אני מזמינה ממך דף על שפה זוגית ברוח שלך.
גם כי אני אוהבת לשמוע אותך, וגם כי אני חושבת שזה ממש חשוב ושווה שהקול שלך יקבל תהודה רחבה.

תתחדשי!

לוקחת ממה שדיברנו את הביטוי "מילים מפוצצות" כמה מטען יש בהם

אחותי היא אישה מאוד מדויקת, אין מה לומר

קראתי את הפוסט היפה שלך.
אני חושבת שיש טעם להרחיב עוד את כל הרעיון של שיפוט בהקשר של הכבדה.
ואולי אפילו של צורך להכריע בהקשר של הכבדה.
מהרהרת רגע מחשבה חצי אפויה - הדבר הזה מביא לשיחה את האנרגיה של הסוף. של קבלת משהו מוגמר וברור ביד. זה צודק או לא? זה נכון או לא? זה הוגן או לא?
מן חיפוש של תשובה במקום הנאה מעצם השאלה. אין סקרנות לדרך אלא רק להגיע לסופה.
ואנרגיה של סוף, של דילוג מעל הדרך המשותפת, היא דבר כבד מאוד לטעמי.

יצא קצת מבולבל אבל אני סומכת עליך...

הבנתי אותך לגמרי.
באמת מעניין להסתכל על המושגים של מי צודק , הכרעה, בהקשר של כובד.
(-:

אוקיי, קראתי - אבל הייתי רוצה שתכתבי שם קצת פירוט:
מהי השפה שאת מציעה?
מה לא מבינים?
מדוע היא סינית?
האם תוכלי לתאר קצת את השפה שאת משתמשת בה בפגישות ככה שמי שרוצה לבוא אלייך יקבל איזה קדימון על מה שהוא הולך ללמוד ויוכל להתכונן ולדעת כמה מלים בסינית? (-:
מצאתי את עצמי קוראת ואומרת: אוקיי, אז? אולי תספרי לי קצת על מה שאת מדברת עליו? אם את כבר מספרת לי את זה, אולי תגידי על זה שתי מלים אחרת מה זה עוזר לי לדעת מראש שתדברי אלי סינית?

הי בשמת,תודה על כך שקראת ושאת משקפת לי מה חסר.
שמה את הכתיבה הזו במקום גבוה בסדר העדיפויות

בעקבות השאלות הכל כך חשובות של בשמת א (לפני שאני מרחיבה בבלוג או כותבת פוסט חדש)
מדוע היא סינית?
בני הזוג באים למפגש הייעוץ עם תדר של תיסכול, עייפות, ריחוק, ספק בבחירה האחד של השני ורצון גדול לשיפור.
כשהם פוגשים אותי אני מהווה עבורם השתקפות של אהבה על מי ומה שהם. בתחילה הם לא מזהים את ההשתקפות הזו. הם שכחו אותה. בחוויה שלהם זה מתורגם ל "אנחנו לא מבינים".
לאט לאט הם נזכרים. והם מצליחים לראות את עצמם כמו שאני רואה אותם.
האם תוכלי לתאר קצת את השפה שאת משתמשת בה בפגישות ככה שמי שרוצה לבוא אלייך יקבל איזה קדימון על מה שהוא הולך ללמוד ויוכל להתכונן ולדעת כמה מלים בסינית? (-:
דוגמה לסינית שהופכת לשפה זוגית מדוברת :
כשאני אומרת להם שהרגישות שלהם היא סימן לכך שהם מדייקים.
כשאני מבקשת מהם להקשיב למה שהלב אומר להם ואז לדבר
כשאני אומרת להם שהזוגיות שלהם נמצאת מעל הצדק. (במובן של לחפש מי צודק)
כל אלה בתחילה נחווים כלא מובנים ואחר כך הופכים להיות חלק מהשפה המשותפת ביניהם. בתחילה אצלי בחדר ולאט לאט (ללא שיעורי בית) גם במרחב הזוגי שלהם.
מה זה עוזר לי לדעת מראש שתדברי אלי סינית?
כדי להזכיר לעצמי כמי שמגיע לייעוץ שכמו בכל למידה גם כאן בשלב הראשון נחשפים למשהו חדש. רעיון חדש, שפה חדשה.
וההבנה ההפנמה ההטמעה - מתרחשות בהדרגה ובהתאמה לקצב של הלומדים - בני הזוג. ואם אני מבין שבאתי ללמוד אז אני מוצא בעצמי את הסבלנות לקצב למידה שלי וגם של הצד השני.
ואוו בשמת א. כל כך תודה