באופן טבעי

כנראה שאנו בדרכנו לחינוך ביתי (חלק מהילדים "אמורים" להיות בבית הספר בספטמבר הבא)
אנחנו מתבשלים....
יש הרבה אי-וודאות וחששות לפני הלא-נודע
דבר אחד וודאי: אני אהיה ממש גאה לומר "אנחנו בחינוך ביתי"
וזה ממש מרגש אותי
אני יודעת שאנחנו מתאימים לדרך החיים הזו

בהצלחה ביציאה לדרך החדשה (עד עכשיו היו במסגרות?).

תודה....
חלקם היו במסגרות ולסרוגין

בהצלחה @}
את מוזמנת לשתף ולהתלבט ביחד.

בעלי כבר לגמרי בקטע - אחריי שנים של התנגדות
החשש המרכזי שלי הוא השגת קביעות חברית לילדים שלי
זה משהו שמאוד קל להשיג כשיש מסגרת

הי קרובה, אנחנו יצאנו בשנה שעברה. אם את צריכה עידוד, עזרה, או סתם מישהו לדבר איתו, את יכולה להתקשר:
054-3015736

הי
אני עושה סרט על חינוך ביתי ומחפשת ללוות בצילומים משיהי בבחילת דרכה בחינוך ביתי
מאוד אשמח לשמוע ממך. לפרטים נוספים אני ב052-שמונה שבע אחת שש שמונה שלוש שמונה
או בcocolona את ג'ימייל נקודה קום
בהצלחה בכל מקרה!
נועה

השגת קביעות חברית לילדים שלי
את זה לא הבנתי.

אפשרות אחת היא :הצורך להיות מוקף באנשים. טוב בשביל זה יש לנו מפגשים ופעיליות וכל אחד יכול למצוא מה מתאים לו ובאיזה איזור.
(אם את בצפון,אשמח אם תצטרפו אלינו. אם את באזור אחר ומחפשת , פני לדף הבית של תבשיל קדרה)
עוד דבר שחשבתי עליו- למצוא חברים.טוב, אז זה ידוע שרובנו חוו 30-40 ילדים בכיתה ומאות בבי"ס ועדין, למצוא חבר , זה עינין אחר לגמרי.
למצוא חבר זו אומנות .אין בזה שום קשר לקביעות.

אם את באזור אחר ומחפשת
יעזרו לך הרשימה הצהובה והרשימה הלבנה.

תודה רבה
אנחנו גרים באזור של הקבוצה ממודיעין ומרחובות אני יודעת איך "עושים את זה"
ובכל זאת, כשפוגשים ילדים במסגרת, יום יום, בלי ההורים, מול מובגר אחר, ושותפים להרבה חוויות - זה משהו אח.ר גם הודות ליציבות.
לקראת היציאה לחינוך ביתי, עולות בי תחושות של דיוק של שיחרור של שמחה
רק חסר קצת אומץ....

ואני שואלת את עצמי
למה חסר לי האומץ?
כי חינוך ביתי הוא לא הנורמה?
כי הבחירה בחינוך ביתי באה יותר מתוך למה-לא מסגרת ופחות מתוך למה-כן חינוך ביתי?

נראה שאנחנו כבר שוחים בנחל
כאילו אנחנו כבר שם
וזה כל-כך משחרר
ובכל זאת אני מסרבת להרפות מכבלי המסגרת
אולי ננסה מסגרת ואז לכשיתגשמו הדברים השליליים שם פשוט נעזוב...

אולי זה נכון לציין :חינוך ביתי הוא לא שיטה אחת אחידה.
כל משפחה נוהגת בח"ב כפי שנהוג אצלהם בבית.
כפי שהם נוהגים מחוץ לבית.
יש משפחות שיש התנהלות שונה לגמרי כלפי כל ילד -כדי לענות על צרכים שונים מאוד.
יש תקופות ויש תקופות.
כל אחד והאישיות שלו והערכים שחשובים לו.

אולי יהיה לך טוב לדבר /לכתוב על הדברים, על איך את רואה את זה בדימיונך. מה הציפיות שלך מכל העינין?, אילו צרכים את רואה אצל הילדים שלך שנענים במסגרת ואילו מתפספסים שם ואיפה את והחיים שלך עם כל זה?
את יכולה לדבר על זה עם הבן זוג שלך?, או עם חברים, וכ'

נדמה לי שחשוב להבין, מה עומד מול מה?
אם הם לא בבית, מה האלטרנטיבות ומה אתם חושבים עליהן? הן לרוחכם או לא?
גם אני חושבת שזה דורש איזה סוג של אומץ וגם בי יש פחד שזה מכניס את הילד למסלול קשה יותר, כי זה מסלול חריג.
אבל - לא כל דבר יעמוד מול זה. למשל בין בי"ס רגיל לבית אני מעדיפה את הבית אלף מונים.

אם את יכולה למנות את החסרונות והמעלות לדעתך בבית ובחוץ- אולי זה יעזור להתלבט איתך.
מה ההפרשים הגילאים אצלכם? כי האחים מאוד נקשרים ומשחקים המון ביחד. השאלה היא מה הפער הגילאי.

תודה על השאלות המנחות. הן באמת מפקסות. ובכל זאת קשה לי להתעמק בהן כי יש שם הרבה ערפל...

אם את יכולה למנות את החסרונות והמעלות לדעתך בבית ובחוץ- אולי זה יעזור להתלבט איתך.
אני כל הזמן עושה את זה. אך מסתבר שבסוף זה לא חשבון פשוט. אולי אצליח לפרט בהמשך

גם אני חושבת שזה דורש איזה סוג של אומץ וגם בי יש פחד שזה מכניס את הילד למסלול קשה יותר, כי זה מסלול חריג.
אולי באמת פה הנקודה. רק שהמסלול החריג הוא גם שלנו לא רק של הילדים

השאלה היא מה הפער הגילאי.
פערים קטנים מאוד
וזה באמת יתרון

בכל מקרה התחושות מתחדדות ללא הסברים לוגיים
ואנו ממשיכים להתקרב