חיי בהתהוות לבנה במילואה

[לבנה_במילואה*]

קראתי את עצמי מלפני 4וחצי שנים (עשה לי חשק לכתוב פה שוב)
הריון הראשון. הכל לא ידוע, הזוגיות כ"כ בוסרית, כ"כ חדשה.
כמה עברנו...

היום היא בת 4וחצי, תפארת שלנו, ילדה נבונה, יפיפיה, אהובה.
הייתי ילדה, תמימה.

אחרי כמעט 3שנים הגיע לנו בננו המתוק איתמר אהרן (שקרוי על שם סבא שלי - שכל ההריון והלידה שלו היו מתואמים לסבא,אולי אצרף סיפור לידה)
ובהפתעה גמורה כשהוא רק בן שנה הצטרפה אלינו אביגיל-
שבנס שינתה את חיי- פתחה בי צוהר לאמונה ממקום גבוה יותר-
להכרה ממקום נקי יותר - להבנה שאני לא שולטת- דווקא בזמן שהייתי בטוחה שאני כן...

[לבנה_במילואה*]

מרגישה שלכל אשה יש אתגר עיקרי- זוגיות או ילדים.
ברוך ה' אצלי הזוגיות היא האתגר.
עברתי עם בעלי היקר כ"כ הרבה. ועדיין אנחנו עוברים אבל היום אחרי כמעט 6 שנות נישואים שבדרך כמעט התמוטטו לא פעם אני יכולה להגיד שאנחנו במקום אחר-
במקום קשוב יותר- מכיל יותר- נותן מקום זה לזו.
לא במקום מושלם אבל זאת עבודת חיי
אני כ"כ שמחה שלא ויתרתי ומתפללת שלא אוותר- היו כמה פעמים בדרך שלא האמנתי באהבה שלנו- בטוב של היחד שלנו
אבל נאחזתי באמונה - פחדתי לוותר עליו- ידעתי שאתחרט.
הוא מדהים האיש שלי.
נכון. הוא לא מדבר ב'שפה' שלי. הוא לא מאמין בדרך ה'עבודה' שלי-
קשה לו עם ה'חפירות' במודעות-
אני מאמינה שכל מפגש הוא שיקוף לעבודה פנימית שלי-
שכל קושי עם הבן זוג שלי מאיר לי דברים בי - מציף נק חלשות וכו...

[לבנה_במילואה*]

אוי...כתבתי מלא ונמחק לי

[לבנה_במילואה*]

סיפור הלידה של איתמר אהרן

בס"ד

סיפור לידה

סיפור הלידה מתחיל הרבה לפני,
כט' חשוון, ערב שבת קודש צפויה טבילה. סבא בבי"ח במצב לא טוב, לקראת צהרים קוראים לילדים להגיע. אנחנו מצטרפים. (יונתן היה כ"כ מסור אליו בתק' האחרונה וסבא אהב אותו במיוחד)
רבע שעה לפני שבת סבא אהרון נפטר – זכינו להיות שם ברגעיו האחרונים .
מבי"ח ישר להכנות המקווה- כמה לא פשוט.
בזמן הטבילה אני מתפללת שבזכותו של סבא נתעבר בבן...
כל ההריון אני מרגישה קשר חזק לסבא- מתפללת שנזכה להדבק במידותיו.
סבאלה...

ההריון לא פשוט- רגשית עברנו הרבה תהליכים אישיים וזוגיים...
בנוסף לזה שזה הריון שני- קראתי הרבה פחות, התיחסתי אל ההריון בצורה מזערית והשרדותית-
תפארת ממלאת אותי, העבודה, העסק של העוגות (הזוגיות) הכל ממלא אותי ולא משאיר מקום להתייחסות אמיתית להריון.
כשהלידה התקרבה הרגשתי שזה דווקא ממקום של בטחון ואמון בעצמי ובגוף שלי- אחרי החוויה הטובה בלידה של תפארת.הרגשתי מחוברת ומודעת לתהליך הלידה.

משבוע 36 הייתי ב'כוננות לידה' שלחנו את תפארת לשבתות להורים (היא כ"כ נהנתה אצלם) בשבוע 39 ההורים שלי הגיעו אלינו והייתה שבת נורא נחמדה- בלי לידה אבל נחמדה
רציתי ללדת לפני התאריך- הרגשתי שהוא כבר לא צריך להיות בפנים (הבטן שלי הייתה כבר ממש גדולה והרגשתי כ"כ כבדה)

שבוע 39+4 (כמו עם תפוש')
הלידה הייתה כ"כ מהירה שאני לא לגמרי מצליחה להיזכר.

תפארת הייתה בשבת אצל ההורים שלי- היא נהנתה ולנו הייתה שבת שקטה- רגועה וכיפית
בצהרי שבת התחילו צרצורים קטנים מאוד ולא משמעותיים, עשיתי קצת מתיחות ויוגה אבל ההתנהלות הייתה רגילה לחלוטין.
אחר"צ יצא הפקק הרירי – ועדיין הצירים ממשיכים באותה מתכונת – קיימים אבל חלשים מאוד.
במוצ"ש מתלבטים אם לנסוע לעפרה לקחת את תפוש, היא קצת מייללת ורוצה אותנו. חשבנו שעד שנגיע היא תירדם- טוב לה אצלם...
ניקח אותה מחר בבוקר.

בינתיים סתם מורחים זמן- ממש לא מרגישים שהצירים בהכרח יובילו ללידה.
ב22:30 מתקשרים להגיד לברברה שיש משהו אבל לא רציני בכלל, רק לוודא שהיא באיזור.
אנחנו יושבים לראות סרט וב12 אני רוצה ללכת לישון קצת, אם הצירים יתקדמו אצטרך כוחות והייתי עייפה נורא.
לא מצליחה לשכב ומרגישה צורך קצת לזוז להישען על הכדור עם סיבובי אגן יונתן לוחץ בגב תחתון בכל ציר ונמצא שם איתי נפשית ופיזית.
הצירים מתחזקים. אני נשענת על הקיר ונתמכת ביונתן מתנדנדת מצד לצד.
ב1:30 מתקשרים לברברה- הצירים אמנם מתחזקים אבל עדיין לא מרגישים רציניים,
עדיין מתלבטת אם כדאי שהיא תגיע (לא רציתי שתבוא לחינם)
ברברה תגיע .

ב1:45 יונתן מציע להכנס למקלחת, הזרם עוזר ומקל על הצירים ומסתבר שמקדם מאוד את הלידה.
הצירים מגיעים בזוגות שאחריהם יש הפוגה קלה.
עוברות כמה דק'. בכל הפוגה יונתן הולך להביא משהו- פעם עוד מגבת לתמיכה בברכיים, אח"כ עוד אחת לתמוך על המשענת לידיים.
ברברה מתקשרת שהיא בשער יונתן צריך ללכת להתקשר שהשער יפתח, אני לא מוכנה שהוא יזוז ממני.
אני אומרת לו שאני לא יכולה יותר כבר ממש כואב ובפנים מרגישה שזה מוזר- אצל תפארת הרגשתי ככה ממש לפני הצירי לחץ, לא יכול להיות שזה כ"כ מהר.
נחכה להפסקה, ההפסקה מגיעה ויונתן הולך להתקשר, ברגע שהוא חוזר מגיע ציר חזק, בהתחלה אני מרגישה שאני צריכה לשירותים ותוך רגע אני מרגישה את הראש יוצא,
שנינו לא כ"כ מאמינים ויונתן מציע שארגיש את הראש לוודא- אמרתי לו שאין סיכוי (נראה לי מלחץ שזה אמיתי ומהיר כ"כ) אבל אני בטוחה שזה הראש.
ברברה נכנסת בריצה- מסתבר שהיא שמעה אותי כבר מהרחוב והבינה שזה כבר לידה- היא אפילו לא מספיקה להתארגן וישר מגיעה לעזור לו לצאת- חצי ראש כבר בחוץ,
חייבים לכבות את המים כי הם משפריצים על הקטנצ'יק (המים כ"כ מקלים- בלעדיהם מרגישים צריבה נוראית) מנסה לנשום ולא ללחוץ- עוד ציר אחד והוא מחליק החוצה
.
הפיצקי שלנו נולד מתוק מדבש!
שוקל 3340 יחסית לתפוש הוא ענק

אנחנו בהלם מהמהירות, אני עייפה בטירוף, לא מצליח לקלוט (עד עכשיו...) אם המהירות הזאת הייתה טובה או מידי מהירה- (היה לי חסר התהליך.)
לא מתלוננת. תודה לה' – הוא מזכה אותי בלידות קלות.

בינתיים ברוך ה' אני מתאהבת בו מיום ליום

מודה להי'ת על האנרגיות הטובות שהוא הביא לנו ללידה-
אנרגיות של יחד- של אמון –
תודה ליונתן האיש שלי שלא הפסיק להגיד לי שאני גיבורה והקרין לי אהבה וגאווה.
תודה לסבא הצדיק שלנו שאני מרגישה שהקטנציק איתנו בזכותו ובברכתו.

מתפללת שהאנרגיות הטובות והברכה תשרה בינינו תמיד ושנזכה יחד לגדל את תפארת ואת הקטנצ'יק בשמחה באיחוד לקדושה ותמימות.
שנזכה כולנו להדבק במידותיו של סבא- אהרון פנחם- אוהב שלום אוהב בריות ומקרבן אל התורה.

[לבנה_במילואה*]

וסיפור הלידה של אביגיל

בס"ד
י' באב, מוצאי שבת של ט' באב (צום דחוי)
שבוע 38+5, הייתי בשלה ללדת, כבר זמן מה, הרגשתי שהיא כבר מוכנה ואני גם למרות שלא חשבתי שבאמת זה יקרה לפני התאריך (תפארת נולדת 3ימים לפני ואיתמר נולד בתאריך עצמו (
התעוררתי ברבע ל3 בבוקר מצירים יונתן עוד היה ער, אמרתי לו שעכשיו אני מרגישה שזה צירים אמיתיים (היו לי כבר כמה פעמים צירים) ושכדאי שילך לישון שאם זה יתפתח יהיה לו כוח (הוא צם כמובן) עדכנו את ברברה ואמרתי שאמשיך לעדכן (מהלידה של איתמר סיכמנו שנעדכן אותה מיד כשמתחיל) יונתן עשה לי מסג' עד שנרדמנו הצלחתי לישון בין הצירים, את רובם יכולתי להעביר בשכיבה הם רק העירו אותי אבל לא היו חזקים מידי – ציר בערך כל 20 דק'.
ב5 קמתי קצת למחשב, לכדור פיזיו, להעביר את הזמן. הצירים ממשיכים כרגיל, טיפה מתחזקים אבל עדיין לא בטוחה שזה מוביל ללידה קרובה. ב6 הערתי את יונתן חשבתי לשלוח את הילדים להורים שלו, שלחנו לאבא שלו הודעה- סיכמנו שיבוא ב7 לקחת אותם (הוא היה באיזור).
יונתן חזר לישון. אני מרחתי זמן, הבאתי עוד כריות למיטה להישען עליהם בזמן הצירים.
הזמנים קצת התקצרו- כל 10 דק' ציר בערך. ב7 הערנו וארגנו את הילדים- אמרנו לאבא שלו שאם זה לא יתפתח נגיע אליהם לקחת אותם – בכל זאת צום...
התלבטנו מה לעשות. אני הייתי כבר בחוסר שקט למרות שהצירים ממש היו נסבלים ולא דורשים מידי- שלחתי את יונתן לישון ואמרתי שאראה סרט או משהו עד שזה יתקדם (מחילה מט' באב...) ישבתי על הכדור ראיתי איזה פרק בסדרה, נכנסתי להתקלח (שוב מחילה מט' באב), התפללתי קצת. ב8 וקצת התקשרתי לחברה –שכנה שמטפלת בי בשיאצו אם היא רוצה לבוא לעשות לי טיפול זירוז, אמרתי לה ציר כל 10 דק' לא חזק מידי, לא לחוץ. היא הייתה עם כל הילדים, אמרה שתבוא עוד מעט כשהיא תתפנה קצת. לא היה לי עוד מה לעשות. הבית היה נקי. כביסה כבר קיפלתי.
הערתי את יונתן שיבוא להעביר איתי את הזמן... שיחקנו קלפים. בסוף המשחק היה ציר אחד חזק יותר, ורגע אחריו , בערך 4 צירים יחסית צפופים וחזקים אבל עדיין לא מטורפים. נשענתי על הכיור, יונתן מעסה את הגב בשמן שמאוד עוזר, יכולנו להמשיך לצחוק, למרות שהוא ניסה להצחיק אותי והשתקתי אותו, זה עצבן אותי ורציתי להתרכז. אמרנו לחברה שאם היא לא מגיעה בדק' הקרובות אז כבר לא רלוונטי... ואחרי דקה כבר התקשרנו לבטל סופית.
הרגשתי שאני רוצה לשבת בשירותים קצת (גם עם תפארת וגם עם איתמר התנוחה של הישיבה בשירותים מאוד עזרה)יונתן התקשר לברברה בינתיים ישבתי וראיתי שיש לי קצת דימום אמרתי ליונתן שאם הייתי בספק אם זה לידה או לא אז זה בטוח לידה , לא זכרתי דימום מהלידות הקודמות. ברברה אמרה שזה בסדר.
נכנסתי למקלחת, רציתי קצת חושך ואין לנו תריסים באמבטיה יונתן רץ לאלתר משהו – ואני כבר הרגשתי שזה ממש קרוב. אמרתי ליונתן שזה צירי לחץ תוך כדי שאני כבר ממש מרגישה ציר של ראש יוצא – היא יצאה ונכנסה חזרה, חשבתי שבציר הבא ננסה את התנוחה שמאטה את הצירים גוף למטה וטוסיק למעלה אבל זה היה לא נוח וחשבתי שאם היא צריכה לצאת יהיה בסדר- משום מה לא הייתי לחוצה מזה בכלל.
ציר הבא אני אומרת ליונתן שהראש ממש יוצא- לא זוכרת מתי אבל התקשרנו לברברה שתנחה אותנו מה לעשות . לא הרגשתי צורך לצעוק (את הקולות שבד"כ אני צריכה לעשות בלידה), הייתי ממוקדת בה והיא פשוט הוציאה את עצמה, בציר אחד והחליקה החוצה, תפסתי אותה, יונתן עזר לי וראינו שהחבל טבור כרוך סביבה פעמיים, יונתן שיחרר אותה והבאנו אותה עלי, היא בכתה, נשמה, הכל היה בסדר. ברברה אמרה שנשפשף לה את הגב אם אנחנו לא בטוחים שהיא נושמת טוב- היא נשמה מצויין ונולדה יפיפיה ומדהימה. נשענתי אחורה,מילאנו קצת מים וחיכינו ככה לברברה בנחת ובשלווה. הכל היה פשוט, מהיר, רגוע, מלא אמונה שהכל באמת בסדר ושנולדה לנו תינוקת מדהימה, בריאה, יפיפיה. במשקל 3080קג'.
תודה לבורא עולם על המתנה הלא צפויה, שנזכה להרגיש שהיא מתנה כל ימינו!

שבוע לפני הלידה ראיתי כמה סרטי לידה, שניים השאירו עלי רושם חזק, אחת של לידת תאומים במים בבית, האשה הייתה כ"כ רגועה ושלווה שזה פשוט נתן לי השראה שהגוף מסוגל לזה- שאני יודעת ללדת ותיהיה לי לידה קלה ומדהימה בס"ד.
והשניה- אשה שיולדת לבד – נראה לי בעלה מצלם אותה זה היה נראה לי הזוי בהתחלה וככל שהסרט התקדם התפלאתי איך היא בבטחון בקשב (הבת שלה מסתובבת שם בערך בגיל של תפארת וזה היה נראה לי הזוי, לא הבנתי איך היא מתרכזת ומצליחה להתכנס) זה היה חזק מאוד ונתן לי אמונה גדולה.
וחשבתי בד"כ אני מזהה את הצירי לחץ כשאני מרגישה שאני לא יכולה יותר לסבול את הכאב, ועם איתמר הרגשתי שזה שאני אומרת שאני לא מסוגלת יותר זה כאילו חיזק אותי שהוא עוד מעט יוצא וחשבתי למה להכניס את החוסר בטחון שאני לא מסוגלת- אפילו שזה רק במילים. בטח שאני מסוגלת, החלטתי שהפעם אני לא מרגישה את ה'לא מסוגלת הזה'- ובמיוחד לא אומרת את זה. אני מגיעה מתוך חוזק ואמונה שאני מכירה את הגוף שלי וסומכת עליו ועל ריבונו של עולם שהילדה תיהיה קלה וטובה!
והייתה ב"ה לידה קלה, מהירה, מרוממת, גם עכשיו כשאני נזכרת אני זוכרת שכאב אבל לא בטירוף- לא כאב בלתי נסבל שזכור לי מהלידות הקודמות.
מתפללת שהאמונה הזאת תלך איתנו...

[אמא_של_נושקי_וטלהצ'וק*]

@} קוראת.

[לבנה_במילואה*]

[לבנה_במילואה*]

אחרי שאיתמר נולד הייתי בטוחה שעכשיו אני יודעת מה נכון לי. היה לי עסק של עוגות בריאות 'בלבוסטה' שהשקעתי בו את נשמתי. נהנתי מאד מהאפיה הלקוחות פרגנו ואהבו. פעם ראשונה שהייתה לי חוויה כזאת חיובית אבל כלכלית זה היה על הפנים וכמובן שזה השפיע על הזוגיות לשלילה ולכן אחרי הלידה הייתי במצב שאני מגדילה מאד את העסק בצורה רצינית וכלכלית או שעוזבים... כמובן שרציתי להשקיע בעסק.
לקח זמן עד שהייתי שלמה עם לשים התקן והאיש היה במילואים רוב הזמן ועם תפארת לא נכנסתי להריון עד שהפסקתי לגמרי להניק בגיל שנתיים וכמובן שאיתמר ינק המון וישן איתי וכו...
אז לאור כל המצב לא העלתי על דעתי שאכנס להריון

[לבנה_במילואה*]

קבעתי תור לרופאה פרטית.
אמרתי לה שלא עשיתי בדיקת הריון אבל אין כ'כ סיכוי.
היא אמרה שבכל מקרה היא תעשה אולטראסאונד פנימי...
ואז היא אומרת לי. חמודה יש פה שק הריון. את בשבוע חמישי...
הייתי בהלם מוחלט. בכיתי בטירוף ובעלי שיהיה בריא שמח-
בטח לא הוא סוחב 9 חד עם ורידים. עם תינוק וסוף הריון בשיא הקיץ במדבר:-)

[לבנה_במילואה*]

היום אני כ'כ שמחה על הכל. אביגיל היא ילדה מדהימה. יפיפיה. מאירה. שמחה. מהממת!
עברתי תהליך חשוב. תהליך שבלי ההריון. ההפתעה. החוסר שליטה לא הייתי עוברת.
נפשית היה לי הריון קשה. הייתי בודדה- הזוגיות שלנו עברה טלטלות.
אבל טיפלתי בעצמי- נפשית ופיזית אצל מטפלת מדהימה (שאשמח להמליץ עליה) חברה טובה שמטפלת בשיאצו עם חיבור עמוק להתבוננות - הרבה דמיון. ימימה...
וזה חיזק אותי .
זה החזיר לי את האמונה בעצמי. בריבונו של עולם. בטוב.

[לבנה_במילואה*]

היום אני כ'כ שמחה על הכל. אביגיל היא ילדה מאירה. שמחה. מהממת!
עברתי תהליך חשוב. תהליך שבלי ההריון. ההפתעה. החוסר שליטה לא הייתי עוברת.
נפשית היה לי הריון קשה. הייתי בודדה- הזוגיות שלנו עברה טלטלות.
אבל טיפלתי בעצמי- נפשית ופיזית אצל מטפלת מדהימה (שאשמח להמליץ עליה) חברה טובה שמטפלת בשיאצו עם חיבור עמוק להתבוננות - הרבה דמיון. ימימה...
וזה חיזק אותי .
זה החזיר לי את האמונה בעצמי. בריבונו של עולם. בטוב.

[חיה*]

איך היום הזוגיות שלכם טובה יותר? אשמח אם תשתפי עוד
ומסכימה איתך שלכל אחד התיקון זה או בזוגיות או באימהות. אצלי זה באימהות...

[תפילה_לאם]

קראתי אותך מרותקת.

[לבנה_במילואה*]

[לבנה_במילואה*]

יש לי המון מה לכתוב (באמת התחלתי ממזמן ועברתי-עברנו המון דברים) אולי אדלג על העבר...

א היום ברוך ה' אנחנו בהחלט במקום יותר טוב.
יש הרבה שיח
אני מתחילה להרגיש שהוא מכיל אותי (כאמור אנחנו מאד שונים בהשקפות)
המציאות מאד משתנה כשהוא מגיע הבייתה יותר ולא חוזר רק בלילה אחרי יום עבודה עמוס

העבודה שלי מולו (מולו?? הוא רק משקף את התכונה הזאת אצלי) היא התלות
אני מאד תלויה בו- רגשית- כלכלית (כמובן)
מאד רוצה את הביחד שלנו . מחזרת. מתקשרת הרבה. יודעת להיות קרציה:-)
והוא כמובן ההפך- לא גבר טיפוסי- בקושי מחזר. לא מתקשר. לא חוזר אלי כשאני מחפשת אותו...
ולפעמים מרגיש שהוא בכלל לא צריך אותי. לא רוצה קשר.

[לבנה_במילואה*]

וברגעי משבר בד"כ כשהבנק מתקשר או שאנחנו עומדים בפני החלטה חשובה הדברים מתערערים קצת

אני עדיין לא מרגישה שיש לנו כלים להיות בטוב וביחד אמיתי מול משבר-

מתפללת שלא נעמוד במשברים גדולים יותר ח"ו
אני תמיד חושבת איך נתמודד אם חס וחלילה יקרה משהו לאחד הילדים (ה' ישמור אבל אני אמא-תמיד יש בי מחשבות מפחידות או חלומות על הילדים)

[לבנה_במילואה*]

אנחנו עוברים דירה וכולי תפילות שהכל יעבור בטוב