חושבים שאני מקבצת נדבות

[אמא_פשוטה*]

כבר פעם שלישית שקורה לי מקרה ממש לא נעים:
אני יושבת על האדמה/מדרכה/רצפה כדי להניק, ולידי מתיישבים גם שאר ילדיי
ואז, אז אנשים עוצרים פתאם וניגשים לתת לי כסף
הם בטוחים שאני קבצנית ובטח חושבים שזה נורא מזעזע שאני מביאה את ילדיי ל"עבודה"
לך תסביר להם שהכל בסדר, באמת תודה רבה, יש לי כל צרכי ואין צורך, אנחנו רק מחכים לסבתא שתאסוף אותנו או ל...לא משנה למי/למה

ועוד: יש לנו תחביב למצוא מציאות בסמוך לפחי זבל, גדולים כאלו, שאנשים זורקים שם דברים ממש בעלי ערך (הכוונה לא לפחים מסריחים משאריות אוכל וטיטולים חד פעמיים). ואז, אם אנשים רואים אותי עם הילדים - הם מדווחים לרווחה על הזנחה.
והאנשים האלו לפעמים זרים, ולפעמים שכנים קרובים שמודאגים, או אפילו משפחה מורחבת שדואגת לנכדים המוזנחים. שהנכדים שלי יחטטו בזבל? סוף העולם.
אז נכון שאין לי רצון או כוונה לקחת אחריות על התחושות שהעניין הזה מעורר אצלם, ובכל זאת, יש משהו כל כך קשה באמירה שלהם, שהבטחון של הילדים לרגע מתערער והם מתחילים לחשוב שאולי מה שאמא עושה הוא באמת לא טוב.

או אם בחנות ירקות אני ניגשת לארגז ה"עודפים" שהירקן זורק וממיינת משם מלא ירקות ופירות מעולים, אולי עם פגם קטנטן, או גזר שבור וכאלו. ואנשים באים ודוחפים לי כסף ביד ואומרים :"אני לא יכול לראות את זה, תקני לילדים משהו לאכול".

עוד דוגמא: לעבור בשדה אחרי הקציר או במטע אחרי הקטיף ולאסוף את מה שנשאר על העצים או נפל לאדמה
זו מצווה.
הרי האוכל הזה - יש לו ייעוד. הוא לא נברא כדי להיזרק לפח. שפע איכותי, לא חבל?


אני פשוט לא אוהבת בזבוז, קשה לי לראות שפע מבוזבז.
אוהבת לדעת שעשיתי ככל יכולתי כדי למצוא שימוש לדבר בעל ערך,

אבל מוצאת עצמי במצב לא נעים מול הילדים: איך הם מרגישים כשאנשים מתייחסים אלינו כאל מקבצי נדבות?
אני מסבירה כמובן והם יודעים היטב את עמדתי, אבל לאנשים "מבחוץ" זה נראה מזעזע ממש.

אם אני מציעה לשכן להשתתף בעלות הנסיעות ולחסוך נסיעה ברכב נוסף העירה, הוא מייד יחשוב "איזו מסכנה, מה היא עושה לילדים שלה, ככה מטרטרת אותם בנסיעות".
לא יעלה בדעתו שזו בחירה משיקולים אקולוגיים ולא מזה שאנחנו "עניים" ואין לנו כסף.

אשמח לשמוע אם גם אתם נתקלים במצבים כאלו ואיך אתם מתמודדים עם הנושא.

[אורי_יורמן*]

אני לא יכול להתיימר להזדהות עד הסוף, כי אני לא במצבך, עם ילדים וכו'.
אבל הפתרון שלי למצב הוא פשוט להיות מאוד גאה בעצמי. יש שיגידו שאני יותר מדי גאה.
לפעמים, במקום להתבייש, אני מרחם על האחרים שלא מסוגלים לראות מעבר. (או על כך שכל החיים הם עובדים בפרך ולי יש זמן ללכת לים, פשוט מרצון שכמותי)

הנקודה שאני מנסה להגיע אליה:
אבל מוצאת עצמי במצב לא נעים מול הילדים: איך הם מרגישים כשאנשים מתייחסים אלינו כאל מקבצי נדבות?

אם יש בך שמץ של בושה - אז הילדים יכולים לקלוט את זה ולהרגיש כך גם בעצמם. אבל אם את 100% גאה, גם הם יהיו גאים בעצמם ובך.

[טלי_מא*]

הם מדווחים לרווחה על הזנחה
קורה לך הרבה שמדווחים עליך לרווחה על הזנחה?

[נועה*]

_לעבור בשדא אחרי הקציר או במטע אחרי הקטיף ולאסוף את מה שנשאר על העצים או נפל לאדמה
זו מצווה_
ככל הידוע לי, לפי ההלכה הייעוד של האוכל שנשאר הוא לעניים, למי שבאמת אין לו!

[אחת*]

ככל הידוע לי, להשאיר את הפאות בשדה או במטע לעניים זוהי המצווה!

[פלוני_אלמונית*]

סליחה, אני לא מתכוונת להיות צינית, אבל נועה ואחת, האם פולניות?

[רוזמרין*]

תנסי להסתכל עליכם מהצד ולראות אם יש משהו בתמונה הכוללת שגורם לתחושה של אחרים שיש כאן הזנחה.
האם אתם לבושים בסמרטוטים או בגדים קרועים? האם אתם חבורה צוהלת או שנראית עגומה? האם את לא מתקשרת עם הסביבה? השכנים לא מכירים את דעותייך ואת מצבך הכלכלי? את נראית "משוגעת" למסתכל מהצד?

אנחנו היינו ממש "מנויים" של המזבלה האזורית, במכולת היו שומרים לי ארגזים של פירות רכים מדי כי הייתי עושה מזה ריבות ולפתנים ואני יודעת שלא הייתי היחידה. מעולם לא חשדו בנו שאנחנו בבעיות הזנחה.

[נועה*]

סליחה, אני לא מתכוונת להיות צינית, אבל נועה ואחת, האם פולניות?
לא הבנתי את כוונתך. את שואלת אם אני פולניה?

אני התכוונתי ממש ברצינות.
ע"פ הדת היהודית יש מצווה, שעל בעל המטע להשאיר חלק מהתוצרת לעניים. לא זוכרת בדיוק אם את הפאות או את הפירות שכבר נפלו ועדיין טובים או גם וגם.

[ליאת_טאוב*]

אולי תעברו למקום שמקובל לעשות את כל הדברים האלה
(לדוגמה - בשכונה שלנו)

[עניה_גאה*]

ואנשים באים ודוחפים לי כסף ביד ואומרים
ואז,אז אנשים עוצרים פתאם וניגשים לתת לי כסף
כל הכבוד לאנשים אשר "שמים לב למצוקתך" !.... אבל אם אין שם מצוקה תבדקי היטב את עצמך, בבחינת מה את משדרת ?
אפשר לעשות את כל אחד מהדברים שאמרת ובו זמנית לשדר עוצמה , אידאל אקולוגי , כבוד עצמי.. - הכל.
אבל מוצאת עצמי במצב לא נעים מול הילדים: איך הם מרגישים כשאנשים מתייחסים אלינו כאל מקבצי נדבות?
אולי גם מול הילדים את משדרת מצוקה וזה מה שלא נעים לך ? האנשים מתייחסים אליכם יפה מאוד הם יודעים שלפעמים בנאדם מרגיש שאין לו דרך אחרת חוץ מאשר לקבץ נדבות , ואנשים בסביבה מבינים זאת ונחלצים לסייע.

[פלוני_אלמונית*]

ואיך את מגיבה במקרים כאלו? עונה "לא תודה"? משתפת פעולה?
אולי כדאי להמנע משיתוף הילדים באיסוף מהפחים או פאת השדה?
מעניין...גם אני "זבלנית", השכנים אפילו שואלים ומעבירים אליי בשמחה דברים בדרך לפח
אבל אני משוכנעת שלא יצרנו רושם של מקבצי נדבות.

[אהבת_עולם*]

אמא פשוטה, אני ממש מבינה אותך, וזה באמת נשמע לי מצב מתסכל.

אני מקווה שזה לא יגרום לך לשנות מבחירותייך האקולוגיות ומדרך החיים הפשוטה - רק אולי למצוא דרך להיות שלמה עם עצמך, ולהסביר לסביבה בלי להתפתל.

[אמא_פשוטה*]

תודה לכם אורי יורמן ו אהבת עולם
אולי הייתי צריכה לציין בתחילת הדף הגדרה של דף תמיכה, כדי שלא לקבל מבול של הטפות מוסר מהולות בשאלות מיותרות

אם כך,לשאלתך טלי מא : לא,לא קרו לי עוד מקרים שדיווחו עלי על הזנחה .מדובר רק בשכן/ה אחד/ת פחדן/ית שבחרו להישאר בעילום שם כדי שאף אחד לא יידע כמה הם בורים וטיפשים

רוזמרין: איננו לבושים סחבות מבד יוטה קרוע אם לזו כוונתך. אנחנו לבושים בגדים נורמליים שכן נראים קצת דהויים,משום שכך אנו אוהבים-למחזר יד שניה ושלישית. בוץ למשל אינו נחשב לכלוך מבחינתנו. אקונומיקה כן. באופן זה,את יכולה לשער שעם ילדים קטנים שאוכלים בידיים,החולצה של אמא שלהם תתקשה להישאר נקייה ומסודרת למשעי לקראת סוף היום.אם אנחנו נראים כמו חבורה עליזה ומאושרת? לא תמיד. לא באותם רגעים שבהם עייפתי מנסיעה ארוכה בכמה אוטובוסים אחד אחרי השני ולכן התיישבתי על המדרכה בצד הכביש כדי להיניק את התינוקי שלי.
השכנים מכירים את דעותיי היטב,וכן,הם עדיין חושבים שאני משוגעת .
מי שרצו לתת לי כסף-נדבה, היו אנשים זרים שעברו בצומת ברכב וראו אותנו יושבים על המדרכה,מחכים לסבתא שתבוא לאסוף אותנו מהקניון.


בעניין הדיון בסוגיית מצוות הליקוט מהפיאות:
מי שמכם לקבוע האם אני נחשבת מספיק "עניה" או לא כדי להיות זכאית להינות ממצוות ליקוט?
אולי אין לי הרבה כסף,ובכל זאת אני בוחרת לצרוך ירקות ופירות אורגניים,כי אלו סדרי העדיפויות שלי?
נועה- מי את שתקבעי למי באמת יש ולמי באמת אין,ע"פ איזו אמת?

ועכשיו: אחרי שנפנפתי מעליי את כל ההטפות מוסר המיותרות האלו, אני יכולה לומר בפה מלא

כן,אני אשה פשוטה גאה!

אשמח לשמוע אם עוד אימהות גאות כמוני נתקלו ביחס לא אוהד-לא מכיר-לא מבין של הסביבה כלפי אמא עם ילדים במצבי

[אהבת_עולם*]

בעניין 'מצוות הליקוט' -
את צודקת, וגם אני חשבתי על כך - מי יכול לדעת מי 'עני' מספיק? ולמי יש זכות לקבוע?
חוצמזה, אני חושבת שגם ככה, נגיד שאת לא 'ענייה' מספיק (:-)), אז גם לו נניח יש 'עניים' בהגדרה שמגיע להם ליהנות מזה - אני לא בטוחה שבאמת הם מממשים את זכותם לכך, אם הם מודעים לכך בכלל - ואם הם בכלל מגיעים למקומות שאת מגיעה - כך שבעצם הרבה מהפירות שאת אוספת נידונו לריקבון, לולא תושייתך.
כך שבעצם את זו שעושה 'מצווה' בזה שאת אוספת אותם, ומאפשרת להם למלא את ייעודם.
ובכך גם נותנת כבוד לאמא אדמה - שלא להקל ראש באוצרותיה.
כה לחי !

ואני באמת באמת מאוד מעריכה את הדרך שבחרת. ומקווה שלא יירְפו ידייך.

אולי באמת זה עניין של מיקום ואוכלוסיה?
מהתיאורים של חלק מהאנשים בדף הזה, נראה שיש כאן אנשים שמתגוררים בקרב אוכלוסיה שגם אם היא 'מיינסטרימית' - יש בה איזושהי פתיחות לדבר, או שלמדה לקבל את ההתנהלות של אותן משפחות.
ונראה שבאיזור שלכם לא כך הדבר, ולא באשמתך.

בכל זאת, כדי להקל עלייך את הרגשתך, אולי כדאי שיהיה לך מענה לאנשים שמציעים לך נדבות וכדומה.
להצליח להבהיר במשפט קצר ובהיר - שהכול בסדר, שזו בחירה שלך, ולמה בחרת בזה.

ככה, מתוך כבוד עצמי ועם עדינות - בלי לכעוס על הצד השני, וממש ממש בלי להיעלב - פשוט להגיד איזה משפט או שניים ברורים.
וגם בחנויות שאת הולכת אליהן - אם מכירים אתכם שם באופן קבוע - אז בכלל כדאי שתמצאי כמה משפטים ברורים להעביר את העמדה שלך.

לא ממקום מתנצל, אלא ממקום שאולי אנשים באמת יתעניינו לדעת למה מישהו בוחר לחיות חיים כאלה.
שהבחירה שלך גם תהווה השפעה טובה.

אני מתארת לעצמי משפט כזה שנאמר מתוך גאווה ושמחה - שקל לו יותר להתקבל אצל השומעים, ואולי אפילו יהיה לו הד בלבבות מסוימים.

בהצלחה .

[אהבת_עולם*]

ואם עדיין יהיו אנשים שלא יבינו (קרוב לוודאי) - תדעי שזה רק בגלל שאת ושכמותך חלוצים.
ולוקח זמן לדברים כאלה להגיע לכלל האוכלוסיה.

ואולי יש אפשרות אפילו להסתכל על זה קצת בהומור?
(לא על זה שמדווחים לרווחה , אבל נגיד על זה שרוצים לתת נדבה ברחוב. בכל זאת, יש בזה גם פן קצת מצחיק, לא?)
(כמו שמצחיק אותי שלפעמים קמים לי באוטובוס, פשוט כי יש לי בטן קצת עגולה . יש לי אפשרות לבחור נורא להיעלב ויש לי אפשרות לחשוב שזה מצחיק - אז יותר נחמד לי לראות את הכוונות הטובות של האנשים, וביני לביני לחשוב שזה מצחיק - וגם לצחוק על זה אחר כך עם חברים...)

[נועה*]

נועה- מי את שתקבעי למי באמת יש ולמי באמת אין,ע"פ איזו אמת?
חס וחלילה, אני ממש לא קובעת ואפילו לא שואפת לכך, סליחה אם כך הובנתי או פגעתי.
כל שרציתי היה לדייק בעובדות המצווה.

גם לי כואב לראות כמויות עצומות של מזון נזרקות (וגם אנחנו אוספים וחיים מיד שניה)

שוב, סליחה אם פגעתי - אייקון חיבוק - (לא יודעת איך עושים).

[אמא_של_דנדי*]

אמא פשוטה כל הכבוד לך על כך שאת חיה לפי האמונה שלך. זה לא פשוט ללכת נגד הזרם של תרבות השפע והבזבוז.
להפגין גאווה זו עצה מצוינת אבל אז בעצם כל הרעיון של לחיות את חייך לפי עקרונותיך מתעמעם ואת צריכה להיות תחת זכוכית מגדלת ולהפגין התנהגות גאה ובטוחה כשאולי סתם בא לך להיות את עצמך או עייפה או עצובה. אם כל הזמן את צריכה להיות מוכנה להסביר את ההתנהגות שלך אז זה לא ממש לעשות מה שאת רוצה.

מצד שני צריך לחשוב על הילדים ועל האופן שבו הם רואים את האינטרקציה בינך לבין העולם מסביב. לדעתי זה הדבר החשוב ביותר ולא מה חושבים אנשים זרים.
אני יכולה לספר לך מניסיוני האישי שבמשפחה שלי יש אנטגוניזם חזק מאד כלפי אמא שלי בגלל שהיא אוספת אוכל ושאריות בכל מקום אפשרי. היא מאכילה כמויות של חתולים ויש לה תסביך דור שני לשואה ותפיסה כלכלית של "חבל לזרוק ומה שבחינם חייבים לקחת/לאכול וכו'". ככל שהיא מתבגרת המצב מחמיר ואחותי ואבא שלי מתביישים בה מאד ועושים לה סצנות (בעיקר במסעדות ובארוחות חג). אני חושבת שזה משהו שהיא משדרת, מעין מסכנות כזאת ואשמה. כאילו שזה לא בשליטתה. היא לא מרגישה שמה שהיא עושה הוא דבר טוב וראוי והיא גם לא ממש בוחרת את העיתוי והמקום הנכון (כשיש שפע של אוכל שעומד להזרק אז כמובן שלגיטימי לבקש לקחת). היא פשוט מוציאה שקית ואוספת מה שהיא יכולה בהסתר.
ההתנהגות והחינוך החסכני (קמצני?!) גרמו לנו הילדים לגדול בדיוק ההפך. לקח לי שנים עד שיצאתי מזה ואחיי עדיין חייבים לבזבז כדי לא להרגיש "מסכנים".
לא יודעת איך ילדייך מרגישים ואם הדוגמא שלי בכלל רלוונטית, אבל הייתי מציעה להציף את הנושא ולשאול איך הם מרגישים ואם הם חווים בושה כלשהי ואם כן אז אפשר לבוא לקראתם ולא לעשות דברים מסוימים בנוכחותם, או משהו בסגנון.
מחזקת את ידייך ומאחלת לכם רק טוב!

[אלטר_אגו*]

אשמח לשמוע אם עוד אימהות גאות כמוני נתקלו ביחס לא אוהד-לא מכיר-לא מבין של הסביבה כלפי אמא עם ילדים במצבי
לבת שלי יש טעם מאד אישי ועצמאי בבגדים (בלי ציניות). בסביבות גיל שלוש-ארבע (!) היא עברה תקופה בוהמיינית, שבה היא היתה גוזרת לעצמה בגדים באלכסון ולובשת אותם כך, או לובשות חצאית בתור שמלה ("סטרפלס") או שמלה בתור חצאית עם השרוולים זרוקים בצדדים וכולי. היא רצתה ללכת כך לגן, ואני הרשיתי לה. זה היה אצלה ביטוי של יצירתיות וביטוי עצמי, ולא מצאתי לנכון לחנוק את זה. יום אחד הגננת לקחה אותי הצידה וסיפרה לי בדיסקרטיות, שאמהות אחרות שאלו אותה אם אין לי כסף לבגדים ואם אני צריכה עזרה (באותה תקופה גם נפרדתי מאבא שלה, ואולי גם בגלל זה הן חשבו ככה).

[רוזמרין*]

השכנים מכירים את דעותיי היטב,וכן,הם עדיין חושבים שאני משוגעת .
אם ככה, גם אני מצטרפת לדעה שאת נמצאת בסביבה לא מתאימה.
אנחנו גם נוהגים ללקט (במחירי הפירות של היום זו ממש מצווה) ולא נתקלנו בתגובות עוינות.
הלבוש הדהוי שלכם הוא כמו שאנחנו מתלבשים ביומיום רק שאצלנו רוב הסביבה לבושה כך אז אנחנו לא מתבלטים.
אילו הייתי גרה בעיר או בישוב שאנשיו מהדרים בלבושם אז בטח הייתי נתקלת גם בבעיה דומה.

אני לא יודעת איך מחנכים סביבה כזאת לקבל אותך כמו שאת.
אולי תסבירי למי ששואל, שאת דוגלת ב פשטות מרצון ואת מוכנה להסביר להם מה זה אם יש להם סבלנות?
אולי תציעי להם לקרוא ספר כזה או אחר בנושא (שיבינו שאת לא סהרורית)?

תוך כדי כתיבה, נזכרתי במשפט "ברומא התנהג כרומאי". זה מזכיר לי ששמעתי סיפורים על קיבוצים ומצפים שבהם לא קיבלו לחברות זוגות שהאישה היתה מקושטת מדי (מאופרת ומתוכשטת). מסתבר שהסביבה איננה סובלנית במיוחד ליוצאי הדופן ולכן יש שלוש אפשרויות:
להתאים יותר לסביבה
לעבור לסביבה המתאימה
לשאת בגאון את המיוחדות

בהצלחה בכל מה שתבחרי

[אמא_פשוטה*]

להתאים יותר לסביבה-לא בא בחשבון. לא אוותר על הזכות לחיות את מי שאני
לעבור לסביבה מתאימה-לא אפשרי בגלל שיקולי תעסוקה של אישי (אני לא כותבת "פרנסה" כי זה הרבה יותר מפרנסה. זו עבודה שהיא גם תחביב וגם מימוש עצמי וגם פרנסה)

לא נותר לי אלא לשאת בגאון את דגל המיוחדות
רוב הזמן אני עושה זאת בשמחה. (גאווה זו לא בדיוק מילה מתאימה. אין בה צניעות),אבל לפעמים בא לי להרפות ושיילך לעזעזל הדגל. רוצה לחיות את חיי בשקט ושיניחו לי לנפשי

תודה

[פלוני_אלמונית*]

הייתי לוקח את הנדבות ומחלק אותן מחדש. בהחלט הייתי מדבר על זה עם הילדים שלי

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

לא נותר לי אלא לשאת בגאון את דגל המיוחדות
משהו במשפט הזה בעייתי בעיני.
אם הילדים שלך נפגעים מההתנהגות הזאת , יש מקום לדעתי לבדיקה ובירור.
האם אפשר להיות אקולוגים בלי נימה מתריסה?
האם אפשר למחזר בלי תחושה של הנפת דגל?
ברור שאת יכולה להגיד: "וואלה, מה אכפת לי" אבל השאלה אם זה יקדם אותך באמת אל עבר חיים שקטים
יותר והרמונים יותר.
ככה העולם הזה עובד. אם אתה חי בתחושת גאווה - היקום ידאג לשבור לך את האגו הזה.

[רוזמרין*]

ככה העולם הזה עובד. אם אתה חי בתחושת גאווה - היקום ידאג לשבור לך את האגו הזה
קוסמת, אפשר לפרש את המשפט ההוא בכמה צורות.
"לשאת בגאון" להבנתי לא בא ממקום של יהירות (כמה אני טובה יותר ממכם) אלא מהידיעה שככה זה מתאים לי, בזה אני מאמינה ואני מאד אשמח אם אנשים שחושבים אחרת יקבלו אותי כך, אבל אם לא- גם זה בסדר.
אגב, מי זה היקום?

[ליאת_טאוב*]

אם הילדים שלך נפגעים מההתנהגות הזאת , יש מקום לדעתי לבדיקה ובירור
וחינוך ביתי - זו לא התנהגות יוצאת דופן שמקוממת לעתים את הסביבה ואולי פוגעת כך בילדים?
והנקה?
ובלי חיתולים?
ובלי מקרר?

אבל לפעמים בא לי להרפות ושיילך לעזעזל הדגל
אני מרפה בימים האלו. קונה את הפירות שבשורה הראשונה, מלבישה את הילדים בבגדים נקיים וכאלו.

[אהבת_עולם*]

לשאת בגאון" להבנתי לא בא ממקום של יהירות (כמה אני טובה יותר ממכם) אלא מהידיעה שככה זה מתאים לי, בזה אני מאמינה ואני מאד אשמח אם אנשים שחושבים אחרת יקבלו אותי כך, אבל אם לא- גם זה בסדר.
גם אני הבנתי כך.

במובן של זקיפות קומה, לא להתבייש במה שהיא ובמה שהיא עושה.
ולא במובן של גאוותנות.

[אחרת*]

לפעמים המוח פשוט מתייג בלי לחשוב על זה לעומק - המוח הפרימיטיבי, זה שעסוק בפגע-וברח מעבד נתונים בצורה מהירה ומתייגת - בלי קשר למוח המתוחכם שלנו. לדוגמה אם אדם גדל בצל סכנת הקטיושות הוא יברח כשישמע צופר של אזעקת שווא קלוקלת באמצע שוודיה. יש בטח מליוני מחקרים כאלה - יש אנשים שבשבילם צורת לבוש מסויימת היא ענייה ומקבצת נדבות ולפני שהמוח המתוחכם שלהם נכנס להילוך (בהנחה שיש להם אחד כזה) המוח הפרימיטיבי כבר זורק כמה אגורות למי שנראה לו מסכן.
מה שאני מנסה להגיד זה, שחבל לקחת את זה אישית, יש דברים שלא קשורים אלינו, אלא לאחרים, איך הם גדלו ומה נתפס בעיניהם.
בשביל נובוריש מה שיותר נוצץ יותר יקר, בשביל כסף-ישן מה שיותר נוצץ יותר מוקצה. מי צודק?

[אהבת_עולם*]

אבל לפעמים בא לי להרפות ושיילך לעזעזל הדגל (אמא פשוטה)
אני מרפה בימים האלו. קונה את הפירות שבשורה הראשונה, מלבישה את הילדים בבגדים נקיים וכאלו. (ליאת טאוב)

אני הבנתי שפשוטה לא מתכוונת 'להרפות מעקרונות מסוימים בדרך חייה' (שגם זה לפעמים נדרש וחיוני), אלא להרפות מ-לשאת בגאון את דגל המיוחדות.
כלומר, לא להצטרך להיראות שמחה כשהיא לא שמחה. לא להצטרך להיראות חזקה כשהיא לא מרגישה חזקה. לא להצטרך להוות איזו דוגמא אישית, ו'להוכיח' כמה הדרך שהיא בחרה היא טובה.
אלא להיות סתם בן אדם בעולם, שהולך בדרך שלו - שלפעמים היא קלה ולפעמים היא קשה - ועדיין זו הבחירה שלו, והוא רוצה שיקבלו אותו ככה - לא שילגלגו עליו, ולא שיישאו אליו עיניים כאל מופת מהלך...
פשוט לחיות את החיים כפי שטובים בעיניה, בלי להצטרך לתת דין וחשבון לאף אחד...

זה מה שהבנתי ב'צורך להרפות'.
האם לכך התכוונת, פשוטה?

[רחל_ברמן*]

רוב הזמן אני עושה זאת בשמחה. (גאווה זו לא בדיוק מילה מתאימה. אין בה צניעות),אבל לפעמים בא לי להרפות ושיילך לעזעזל הדגל. רוצה לחיות את חיי בשקט ושיניחו לי לנפשי
ברור.

בקשר לגאווה - לא מסכימה ש אם אתה חי בתחושת גאווה - היקום ידאג לשבור לך את האגו הזה.
אני גדלתי ככה, עם פשטות מרצון והרבה גאווה. לקח לי שנים להבין מי המטומטמים (סליחה, כן? מה שחשבתי אז) שאשכרה משלמים מבחירה יותר כסף בשביל משהו שהם יכולים לקבל בפחות או בחינם. או נכנסים למינוס כדי לקנות מותרות. ההורים שלי בהחלט הסתכלו על המיינסטרים בזלזול ואני ספגתי את הגישה הזו היטב. בשנים האחרונות אני אמנם מתחילה לראות את היתרונות שבראייה אמפתית של אנשים אחרים, אבל לגישה המתנשאת בהחלט יש יתרונות כשמגדלים ילדים בסביבה "עוינת".

_בכל זאת, כדי להקל עלייך את הרגשתך, אולי כדאי שיהיה לך מענה לאנשים שמציעים לך נדבות וכדומה.
להצליח להבהיר במשפט קצר ובהיר - שהכול בסדר, שזו בחירה שלך, ולמה בחרת בזה._
אני מציעה פשוט להישיר מבט ולענות "לא תודה" בחיוך. מה דעתך?

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

אם הילדים שלך נפגעים מההתנהגות הזאת , יש מקום לדעתי לבדיקה ובירור
לא התכוונתי כמובן שהילדים נפגעים מאורח חיים אקולוגי.
הרי זה הזוי שאני אתכוון לזה ליאת,
אבל היתה שם איזושהי הערה של פותחת הדף לגבי שקשה לילדים שחושבים שהם מקבצי נדבות או משהו דומה...
(לא בטוחה בדיוק ולא מצליחה למצוא את המשפט המדוייק)
מה שאני מתכוונת ואני מקווה לצאת ברורה
זה שאתה יכול לחיות שונה ולא לעורר תגובות כאלו קיצוניות. זה מאוד תלוי במה אתה משדר לעולם.

[ליאת_טאוב*]

זה שאתה יכול לחיות שונה ולא לעורר תגובות כאלו קיצוניות. זה מאוד תלוי במה אתה משדר לעולם.
אני מסכימה.
גם אני לפעמים מתחילה לקבל תגובות מרחמות (לעתים אני יוצאת מהשכונה...) ואז מבט מלא ביטחון, מעט ציניות עוקצנית בעיניים (עניין של סגנון, כן?), לעתים מבט רחמים בבחינת "הכל חוזר עליך", מבט שאומר "תעזבי אותי בשקט, לא פנויה להסברים" או מבט של "לא עוד פעם... " (ויש לי עוד כמה, אפילו כאלו שממש מפחידים) מספיק כדי לסגור את הענין.

[ליאת_טאוב*]

פעם אחת, בברצלונה, ברחוב תיירותי מידי, הנקתי בישיבה סמוך לחלון ראווה יוקרתי מידי כשכל המשפוחה יושבת מסביב. משפחה אמריקאית תיירותית מידי בעצמה ניסתה לנדב לנו ממתקים לילדים כמחווה מלאת רחמים. באותו יום הייתי ממש על הפנים, מבואסת, עייפה, במקום הלא נכון, רעבה וכנראה שידרתי את זה.

[פלונית*]

במיוחד לאור התלבושת, קלטתי שהיא שידרה איכות של פיה והעולם פשוט הגיב אליה כך.
נראה לי שהבת לא שלך שידרה משהו אחר, היא פשוט התחפשה למשהו שהוא שיא המיינסטרים, ושיא העודפות , נסיכותי שקל מאד לאנשים להתחבר ולאהוד
לעומת זאת אמא פשוטה שייכת לצד השני, שמעורר אימה ופחד, מחסור .

[קלמנ_טינה*]

גם לי קשה לראות שפע מתבזבז, ומעצבן אותי להשתמש בדברים חדשים כשיש משומשים, או לקנות דברים שאפשר לקבל.
אני דווקא מתייחסת לתגובות האלה די בשעשוע בדרך כלל, אבל לפני כמה ימים נעצבתי אל לבי:
ביום שישי בצהריים חזרתי על אופניים משיעור יוגה אינטנסיבי, ונראיתי כנראה די מיוזעת ומרושלת.
בדרך עצרתי ליד ירקן הידוע בירקותיו הנאים, שפינה המון פירות. ברור שעצרתי, וביררתי אם הוא זורק אותם.
הוא ניסה לנפנף אותי, אבל בחורה שהיתה איתו פרשה עלי את חסותה והחלה למלא בעצמה שקית בכל טוב (בעיקר פירות רכים מדי על גבול הרקובים שזרקתי כשהגעתי הביתה), תוך שהיא קוראת לי "ממי", ומדברת אלי כאל ילדה חסרת אונים. כשניסיתי לסרב להעמסת השקית היא ממש התעקשה.
מין חמלה פטרונית כזאת השמורה למסכנים.
לא התעכבתי על זה, כי היה ברור שהכוונות שלה טובות, וגם לא נעלבתי כי אני הרי לא סופגת יחס כזה באופן קבוע.
גם בוויצ"ו לפעמים יש מתנדבות שמתייחסות אלינו ככה.
ויש אנשים שכשהם שומעים שאני אוספת לחם שמאפיות היוקרה בשכונה שלי מוציאות בסוף היום ומתחלחלים.
ויש כאלה שלא אוהבים שאני אוספת בגדים מהרחוב ("זה לא מגעיל אותך?").
אז מה. זה לא גרוע כמו היחס הפטרוני הזה.
עצוב לחשוב שיש אנשים שככה מדברים אליהם רוב הזמן.
)-:

[צוויליך*]

ועוד: יש לנו תחביב למצוא מציאות בסמוך לפחי זבל,גדולים כאלו, שאנשים זורקים שם דברים ממש בעלי ערך
בשבוע שעבר, הבוציקית (4), כשעברנו בטיול ליד פח שאי-אילו גרוטאות נשענו על הקיר לידו:
"אז אבא... אתה עדיין לוקח דברים מהפח?"
אמא שלה מסיתה אותה.

[ב_עילום*]

_במיוחד לאור התלבושת, קלטתי שהיא שידרה איכות של פיה והעולם פשוט הגיב אליה כך.
נראה לי שהבת לא שלך שידרה משהו אחר, היא פשוט התחפשה למשהו שהוא שיא המיינסטרים, ושיא העודפות , נסיכותי שקל מאד לאנשים להתחבר ולאהוד
לעומת זאת אמא פשוטה שייכת לצד השני, שמעורר אימה ופחד, מחסור ._

אאוץ' .

[אלטר_אגו*]

ב עילום{{}}, גם הבת שלי בגיל מסויים אהבה להסתובב עם תחפושת של פיה.

[רוקדת_לאור_ירח*]

לי יוצא כמעט תמיד, במקרה או שלא במקרה, לאסוף בגדים מהרחוב כשאני בדיוק בלי הילדה. יש בזה משהו הרבה יותר נוח.
במילא, לשמחתי בדרך כלל הבגדים הנאספים הם עבורי, מכיון שקיבלנו עבורה , כולל כאלה שלא נלבשו או נלבשו פעם-פעמיים, גדולה.
ועוד משהו: במקום לאסוף רק מהרחוב אני לעיתים מבקשת מאנשים. נניח הייתי באיזה מקום ומישהי הביאה לבעלת הבית בגדים "לתרומה" אז שאלתי אם אני יכולה להציץ בהם קודם. אני לא מתביישת לבקש, לקחת וגם לתת כשיש לי. זה נראה לי הכי טבעי בעולם. להיפך, כשמישהו מדבר איתי על קניה, או באזאר, או אנא עארף, אני מודיעה: אנחנו לא קונים בגדים, או אנחנו לא קונים בגדים חדשים. מי שירצה לשאול עוד, ישמע על אידיאולוגיה.

אבל האמת שחוץ מבגדים, אין לי הרבה הזדמנויות שירחמו עלי ברחוב כי יש לי רכב פרטי וזה בהחלט מונע הרבה היתקלויות שכאלה, של לשבת עייפה ומיוזעת וכו'.

[פלוני_אלמוני*]

אמא שלי קוראת לי קמצנית כי אני אקולוגית ופשטות מרצון.

אני חושבת שזה מציק לה כי היא בזבזנית צרכנית כפיתית והשליטה שלי ב"ביזבוז" היא מראה לחוסר השליטה שלה

[פלונית*]

אאוץ' .

ב עילום, סליחה עם פגעתי ממש לא התכוונתי לפגוע.
ניסיתי לשים הבדל בין משהו ש'משדרים' מבפנים לבין תחפושת- מבחוץ. אמא פשוטה נשפטת כנראה לפי התחפושת שלה, שמבחינת הסביבה מתפרשת הזנחה. איש עסקים שלבוש חליפה כאילו 'משדר' הגינות, ממון, סדר ועוצמה. בפועל הוא לא באמת משדר אלא משתמש בכח של התחפושת או המותג, שמובנה כבר לתוך המחשבה שלנו .

[רחל_אש*]

קראתי בעניין את כל הדף.
גם אנחנו מסתובבים עם בגדים שעם ליכלוך של בוץ וכדומה.
לא רואה סיבה להחליף חולצה רק בגלל שהעזים רצו לומר לי שלום וקצת ליכלכו אותי.
חבל על כל המים במכונת הכביסה. אם אחליף כל רגע שאתלכלך טיפה אני כל היום אתעסק בכביסות.
לפי דעתי הבגדים יד שניה יותר רכים ונוחים, אבל אנחנו גם קונים בגדים כשיש צורך, אבל הרבה מקבלים.
אנשים פה יודעים שיש לי חיות אז אני פשוט אוספת מהגנים שאריות של אוכל בשבילם ואנשים מבינים שכך אני.
אולי לא כולם רואים את זה בעין טובה אבל לי לא אומרים כלום...כנראה שהם יודעים שזה לא ממש ישנה לי אם יאמרו לי משהו כי אמשיך בדרכי.
אמא פשוטה תמשיכי לחיות את חייך איך שמתאים לך ותתעלמי מאלה שמפריע להם.
שיהיה לכולם יום נפלא.

[קלמנ_טינה*]

הלבוש הלא מושקע בעליל שלי משדר עליונות וסנוביזם כלפי הנשים האחרות, שטורחות כל כך להיראות טוב
D-:
מי שצריך להיעלב תמיד מצליח למצוא סיבה!