כלומר, גדרות, תקנונים, חוקים, כללים, הכרחיים לישוב קטן כדי לשמור על שכנות טובה בין תושביו.
אני חלק מישוב קטן וצעיר שעכשיו מתמודד עם העניין הזה ושאלתי את עצמי האם זה חייב להיות ככה?
אולי אפשר ליישם את רוח צ'יק-צ'ק גם במציאות? כמו המשפט הזה, המגוריין, על איך שדברים נוטים להסתדר מעצמם.
כי עכשיו אנחנו מעט ובסה"כ העניינים נעימים וזורמים. פה ושם ויכוח (בעיקר על כלבים........) פה ושם מישהו מרעיש מידי ומישהו מתעצבן אבל מסתדרים.
העניין הוא שהישוב יגדל. יבואו עוד אנשים, תעלם תחושת האינטימיות ואולי לשכן ברחוב ליד כבר לא יהיה אכפת בכלל שבבית לידו ישנים בצהריים. או שאנחנו מקפידים על הניקיון של הישוב. או שהכלב שלו תוקף כלבים אחרים ומפחיד אנשים (ואת אלה שרוצים לדבר על כלבים ואנשים אני מפנה כבר עכשיו לדף כלבים בפארק הירדן
)ומצד שני, כל עניין החוקים והכללים....הרבה כאב ראש ואיך אוכפים את זה בכלל...
יש למישהו ניסיון טוב עם ישוב קטן, ללא תקנון וכל השאר?
גם ניסיון לא טוב ודעות לא מבוססות, מחשבות, רעיונות והפניות יתקבלו בשמחה.