שלום כולם. זו אני אילת מהדף לפני מספר חודשים, זו שהסתבכה עם הפסיכולוגית שלה. היה לי כאן דף ארוך ומענין עם עצות מדהימות שקבלתי לגבי הטפול הפסיכולוגי שלי.
מה שקרה שיצרתי קשר מאד עמוק וחזק עם פסכולוגית והיא מצדה גם הגיבה לכך. בקצרה אני ממש מתמצתת-
היא נתנה לעצמה מקום מאד משמעותי מולי , אמירות מאד מחיבות כולל: לא כדאי לך לעזוב אותי תשארי לבד, אני מוכנה לשמור לך כאן על הילדה שבתוכך, אני לא מרגישה נוח לנסע לחול ולהשאיר אותך כך, לא אפשרה לי לעבור מפעמים טפול לפעם אחת. הכנסה את עצמה כדמות מרכזית בכל חלום שלי, גם כשזה לא היה היא.
כשאמרתי בסוף שאולי נשאר חברות אמרה שהכל יכול להיות. אמרה שאוהבת אותי, שנזהר שהאהבה לא תציף, היינו מתחבקות תקופה מסוימת בכל סיום טפול עד ששתנו הבנו שזה לא נכון. אחר כך הרבה נסיונות ליצרת גבולות מצדה, כעסים שלי בעקבות זאת, כעסים שלה. סמטוחה רגשית ואני לא מצליחה להפרד ולעזוב.
אני הבנתי שמשהו לא נכון גם לא היה לי כסף לשלם. קרעתי את עצמי בכח מהטיפול הזה , מהקשר שלא יכולתי להתנתק ממנו.
גם הפרדה היתה מאד קשה, נעשתה בשלבים: עזבתי בבת אחת, כאבתי נורא, ושוב חזרתי. בקשתי עוד הארכה של זמן אבל בסופו של דבר היתה לנו מריבה שבעקבותיה עזבתי.
גם לאחר זאת הצלחנו להשלים ולהגיע לפגשת סיום בה היא נתנה לי מובייל שהכינה לי, כשבמקביל הכינה לעצמה שרשרת מאותם החרוזים ,טענה שכשתלבש את השרשרת תזכור אותי. גם אני נתתי מתנה ומכתב מאד ארוך , מפרגן ועמוק. היא התרגשה עד דמעות (אם כי זה לא היה חדש, היא בכתה בממוצע בכל טפול פעמים).
זהו , בסוף עזבתי. שוב געגועים קשים , התקשרתי ובקשתי לקבוע לעוד שבועים, זה היה מין הסכם מדובר שאוכל לחזור מדי פעם, לראות שלא נעלמה, לא מתה (לדבריה). היא סרבה, יתכן ובצדק, בסופו של דבר הבינה שאני צריכה לעזוב.
הקושי שלי הוא לא עם הסרוב אלא עם הדרך שעשתה זאת- ממש פצעה אותי ואני לא מצליחה להתאושש אפלו חודשים אחרי. היא אמרה שהיא לא מעונינת שאבוא יותר, הסבירה זמן קצר וכשנסיתי להשתהות עוד להעזר בה כדי להבין שזה הסוף, היא אמרה שבתור מי שכבר לא מטופלת השיחה הזו ארוכה מדי.
על הדף (המחשב) אולי נשמע בסדר, לא תגובה קיצונית, אבל לאור כל מה שהיה לנו זה היה כל כך זר ומנוכר. הטפול שלי התמקד בחוית נטישה ופרדה , הרגשתי שזה כמעט שחזור של החויה הראשונית שלי, הרגשתי שהיא לא יכלה להרשות לעצמה לעשות את זה, עם כל הקושי שלה מולי בסוף הלא נגמר הזה.
אני מניחה שאני רואה את הדברים באופן חד צדדי, אבל פגועה מאד. הענין שלא סימתי לשלם לה, אני יודעת שצריכה ולא מצליחה לשלוח לה תשלום , בגלל שאני כל כך פגועה וכואבת. אבל כמובן שכל עוד לא משלמת לא מצליחה לסיים את הקשר הזה בתוכי. בקיצור פארדוקס, שאני קצת הולכת לאבוד בתוכו. אשמח מאד מאד לעצות, אם משהו עבר חויה דומה בכלל אשמח לשמוע ולהתיעץ. הקשר הזה היה במשך השנה הזו משהו הכי מרכזי בחיים שלי, כמו שקורה בהתאהבות והכאב עצום. הרבה תודה, אילת
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
-
תבשיל_קדרה*
- הודעות: 8851
- הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
- דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*
-
תבשיל_קדרה*
- הודעות: 8851
- הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
- דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
סליחה על הקיצור.
קשה לי לקרוא ולהבין מה שכתבת, בגלל שחסרים רווחים.
אם תסכימי שיעשו את זה בשבילך, אולי יימצא מישהו שפנוי לעזור, ואז יותר אנשים יצליחו לקרוא.
עדיף שאת תערכי.
קשה לי לקרוא ולהבין מה שכתבת, בגלל שחסרים רווחים.
אם תסכימי שיעשו את זה בשבילך, אולי יימצא מישהו שפנוי לעזור, ואז יותר אנשים יצליחו לקרוא.
עדיף שאת תערכי.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
שלום אילת
הצלחתי לצלוח את הגוש הכתוב ולקרוא את דבריך...
נשמע לי שהתערבבתן אחת בשניה הרבה מעבר ליחסי מטפלת-מטופלת,
כמו שאת כותבת:כמו שקורה בהתאהבות
ונשמע שזה לא רק מצידך אלא גם לא מעט מצידה
שימי עצמך רגע במקומה - יתכן שהרגישה ננטשת על ידך, אולי עלבון או כעס
גם היא מן הסתם היתה צריכה לעבור עיבוד של יחסיה איתך ותהליך פרידה/סגירה
ואולי זה יותר מידי בשבילה להישאר פתוחה למפגש בינכם לפי הצרכים שלך - מתי כן ומתי לא להיפגש וכמה....
תחשבי עליה כבת אדם לפני תמונת המטפלת המכילה הכל
מאחלת לך שחרור קל.... ולהמשיך הלאה
הצלחתי לצלוח את הגוש הכתוב ולקרוא את דבריך...
נשמע לי שהתערבבתן אחת בשניה הרבה מעבר ליחסי מטפלת-מטופלת,
כמו שאת כותבת:כמו שקורה בהתאהבות
ונשמע שזה לא רק מצידך אלא גם לא מעט מצידה
שימי עצמך רגע במקומה - יתכן שהרגישה ננטשת על ידך, אולי עלבון או כעס
גם היא מן הסתם היתה צריכה לעבור עיבוד של יחסיה איתך ותהליך פרידה/סגירה
ואולי זה יותר מידי בשבילה להישאר פתוחה למפגש בינכם לפי הצרכים שלך - מתי כן ומתי לא להיפגש וכמה....
תחשבי עליה כבת אדם לפני תמונת המטפלת המכילה הכל
מאחלת לך שחרור קל.... ולהמשיך הלאה
-
ש_י_ר_י*
- הודעות: 599
- הצטרפות: 18 יולי 2008, 15:29
- דף אישי: הדף האישי של ש_י_ר_י*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
ערכתי ממש טיפה, כדי שיהיה קצת יותר קל לקרוא. זה בסדר?
-
קן_לציפור*
- הודעות: 1109
- הצטרפות: 08 יולי 2005, 23:50
- דף אישי: הדף האישי של קן_לציפור*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
אילת, נראה שכתבת צפוף וללא רווחים כי זה בדיוק מה שמייצג את עולמך הפנימי. אין רווחים לנשימה, אין עצירות ופרידות כדי להמשיך בשורה חדשה.
את נשמעת מבולבלת, אך הצעד שעשית הוא חשוב ביותר. את הפסיכולוגית שלך, באופן עקרוני, אפשר לתבוע. את יודעת את זה.
היא חצתה גבולות קשים איתך. ואת, את צריכה לשמור על עצמך.
ללכת לברר אצל מישהו אחר (או מישהי אחרת) שפחות מעוררת אצלך את התחושות האלו, את כל מה שעברת אצלה. כי זה נוגע לחייך, לא רק עם הפסיכולוגית.
אם תרצי המלצות על אנשי מקצוע טובים, בדף בית.
את נשמעת מבולבלת, אך הצעד שעשית הוא חשוב ביותר. את הפסיכולוגית שלך, באופן עקרוני, אפשר לתבוע. את יודעת את זה.
היא חצתה גבולות קשים איתך. ואת, את צריכה לשמור על עצמך.
ללכת לברר אצל מישהו אחר (או מישהי אחרת) שפחות מעוררת אצלך את התחושות האלו, את כל מה שעברת אצלה. כי זה נוגע לחייך, לא רק עם הפסיכולוגית.
אם תרצי המלצות על אנשי מקצוע טובים, בדף בית.
-
קיזי_הילדה_הצוענייה*
- הודעות: 577
- הצטרפות: 06 אוקטובר 2007, 18:33
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
_שימי עצמך רגע במקומה - יתכן שהרגישה ננטשת על ידך, אולי עלבון או כעס
גם היא מן הסתם היתה צריכה לעבור עיבוד של יחסיה איתך ותהליך פרידה/סגירה_
??
היא הפסיכולוגית כאן, לא המטופלת... היא ממש הגזימה ונשמע שהזיקה יותר משהועילה כתוצאה מכך שלא כיבדה את כללי האתיקה. מסכימה עם מה שכתבה לך קן לציפור.
גם היא מן הסתם היתה צריכה לעבור עיבוד של יחסיה איתך ותהליך פרידה/סגירה_
??
היא הפסיכולוגית כאן, לא המטופלת... היא ממש הגזימה ונשמע שהזיקה יותר משהועילה כתוצאה מכך שלא כיבדה את כללי האתיקה. מסכימה עם מה שכתבה לך קן לציפור.
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
המון תודה לכל התגובות.
אני לא מבינה את ענין הרוחים? אין רוחים בין המילים? בין השורות?
תודה לשירי על העריכה!!!
פלוני אלמונית- כן, אין ספק שהיא התערבבה אתי, היה לה רגש כלפי, כמובן שלא אדע אף פעם עד כמה עמוק הוא היה, אבל בהחלט מעבר למה שקים בקשר טיפולי,
זה היא גם אמרה לי במילים שונות.
ונכון שאולי זה היה לה קשה להשאר במצב כזה שלא מאפשר סגירה, אבל היא הציעה את זה בעבר, אני סמכתי על כך , לפני שנפרדתי ממנה.
ומלבד זה- בשביל זה היא המטפלת והיא זו שקבלה ממני 300 שח בכל פעם, בשביל שהיא תוכל להחזיק את הקשר עבורנו.
היתה לה אחריות של מטפלת שהיא כשלה בה.
בטפול יש מצב של השלכה, מה שאכן קרה לי, אני ממש החלפתי אותה בהסיח הדעת עם אמא שלי, היא ידעה את זה.
השלכות זה דבר לא פשוט , עבור אף מטפל. לכן הם לומדים כל כך הרבה, לכן הם מקבלים כל כך הרבה כסף. יש כאן אחריות נורא גדולה בידהם. היא לא יכלה לשמוט הכל ברגע, גם אם הכי קשה לה בעולם והכי לא מתאים לה. היא השתמשה ב:"אני לא מעונינת" כלומר ממש הפן האישי שלה, הענין שלה.
זה, במקום להסביר לי למה לא מתאים לי לבוא יותר!
קן לציפור- בהתחלה כל כך כעסתי כל כך נפגעתי שחשבתי שרוצה לתבוע, אחר כך רגש הנקמה נרגע. אני לא אדם שרוצה להזיק לאחר, ואין ספק שזה היה עושה לה נזק גדול.
ומה את התכונת, על מה יכולתי לתבוע אותה? היא אמנם חצתה כמעט כל גבול , אבל עדין לא עשתה משהו שבאופן אוביקטיבי כתוב כאסור, על מה הייתי מבססת את התביעה שלי? איך אני יכולה לשמור על עצמי? נותרתי כל כך פגועה מכל זה. עדין יכולה לבכות ולרחם על עצמי, וגם להתגעגע אנושות, למרות הכעס הגדול. כל יום אני כותבת מכתב לשלוח לה עם התשלום ולא מצליחה להחליט, האם לשלוח או לא. כועסת על עצמי שעדין נותנת לה כזו השפעה על חיי ובכל זאת לא מצליחה להמנע מזה. שוב תודה על העצות, עכשיו יש כבר רוחים? אילת
אני לא מבינה את ענין הרוחים? אין רוחים בין המילים? בין השורות?
תודה לשירי על העריכה!!!
פלוני אלמונית- כן, אין ספק שהיא התערבבה אתי, היה לה רגש כלפי, כמובן שלא אדע אף פעם עד כמה עמוק הוא היה, אבל בהחלט מעבר למה שקים בקשר טיפולי,
זה היא גם אמרה לי במילים שונות.
ונכון שאולי זה היה לה קשה להשאר במצב כזה שלא מאפשר סגירה, אבל היא הציעה את זה בעבר, אני סמכתי על כך , לפני שנפרדתי ממנה.
ומלבד זה- בשביל זה היא המטפלת והיא זו שקבלה ממני 300 שח בכל פעם, בשביל שהיא תוכל להחזיק את הקשר עבורנו.
היתה לה אחריות של מטפלת שהיא כשלה בה.
בטפול יש מצב של השלכה, מה שאכן קרה לי, אני ממש החלפתי אותה בהסיח הדעת עם אמא שלי, היא ידעה את זה.
השלכות זה דבר לא פשוט , עבור אף מטפל. לכן הם לומדים כל כך הרבה, לכן הם מקבלים כל כך הרבה כסף. יש כאן אחריות נורא גדולה בידהם. היא לא יכלה לשמוט הכל ברגע, גם אם הכי קשה לה בעולם והכי לא מתאים לה. היא השתמשה ב:"אני לא מעונינת" כלומר ממש הפן האישי שלה, הענין שלה.
זה, במקום להסביר לי למה לא מתאים לי לבוא יותר!
קן לציפור- בהתחלה כל כך כעסתי כל כך נפגעתי שחשבתי שרוצה לתבוע, אחר כך רגש הנקמה נרגע. אני לא אדם שרוצה להזיק לאחר, ואין ספק שזה היה עושה לה נזק גדול.
ומה את התכונת, על מה יכולתי לתבוע אותה? היא אמנם חצתה כמעט כל גבול , אבל עדין לא עשתה משהו שבאופן אוביקטיבי כתוב כאסור, על מה הייתי מבססת את התביעה שלי? איך אני יכולה לשמור על עצמי? נותרתי כל כך פגועה מכל זה. עדין יכולה לבכות ולרחם על עצמי, וגם להתגעגע אנושות, למרות הכעס הגדול. כל יום אני כותבת מכתב לשלוח לה עם התשלום ולא מצליחה להחליט, האם לשלוח או לא. כועסת על עצמי שעדין נותנת לה כזו השפעה על חיי ובכל זאת לא מצליחה להמנע מזה. שוב תודה על העצות, עכשיו יש כבר רוחים? אילת
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
שכחתי לשאול- יש אפשרות לשנות את שם הדף?אני רוצה לשנות ל- הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי- פרק ב, זה מקשר גם לדף הקודם
כרגע אני מתלבטת אם לשלוח לה ביחד עם התשלום שאני חיבת את המוביל שהיא הכינה לי בפגישה האחרונה. לכתוב לה שממילא אני כבר לא יכולה להנות מזה ולה יש הרי שרשרת תואמת.
אני יודעת שזה מעשה לא פשוט, אבל גם הכאב שהיא גרמה לי הוא לא פשוט?
כרגע אני מתלבטת אם לשלוח לה ביחד עם התשלום שאני חיבת את המוביל שהיא הכינה לי בפגישה האחרונה. לכתוב לה שממילא אני כבר לא יכולה להנות מזה ולה יש הרי שרשרת תואמת.
אני יודעת שזה מעשה לא פשוט, אבל גם הכאב שהיא גרמה לי הוא לא פשוט?
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
בשמת, תודה.
כן, כמובן שחשבתי גם על אופציה כזו, לשלם, לשים מאחורי ולהמשיך. אבל לא מצליחה כרגע. הכאב ןהפגיעה קשים מדי. תחשבי על קשר מאד חשוב לך, שנתת וקבלת בו המון שהיו בו יחסי אחריות, חובה והדדיות. ופתאם , לא רק שזה נגמר באחת, זה נגמר בצורה כל כך כואבת וחד צדדית. לא יכולה כרגע לשלם ולשים מאחורי, ארגיש בזויה, משחקת שוב לידיה, משלמת לה למרות שכל כך הזיקה לי. אני חושבת שדוקא שליחת המוביל והמכתב, ישחררו אותי במידה מהקשר הזה. לא כי רציתי להרע, אם הייתי רוצה יש דרכים הרבה יותר משמעותיות לכך.
כי רציתי להוציא מעצמי את הרגשות הללו, ורק אם אוציא אליה ארגיש שחרור מסוים ,כי היא המקור לכך. הסיבה היא לא ממקום של רוע, כך אני חושבת אלא מצורך להתנקות, כך מרגישה באיזה שהוא אופן שמתנקה מזה, אולי טועה? למה את חושבת שאצטער על כך בהמשך? האופציה של שליחת הכסף בלבד נראת לי מדי קורבנית . חברה טובה שלותה אותי בכל התהליך וראתה הכל מקרוב, טוענת שאין לי שום סיבה לשלם, שהיא זו שצריכה לשלם לי על כל הנזק שעשתה לי? בקיצור, עדין מבולבלת.
כן, כמובן שחשבתי גם על אופציה כזו, לשלם, לשים מאחורי ולהמשיך. אבל לא מצליחה כרגע. הכאב ןהפגיעה קשים מדי. תחשבי על קשר מאד חשוב לך, שנתת וקבלת בו המון שהיו בו יחסי אחריות, חובה והדדיות. ופתאם , לא רק שזה נגמר באחת, זה נגמר בצורה כל כך כואבת וחד צדדית. לא יכולה כרגע לשלם ולשים מאחורי, ארגיש בזויה, משחקת שוב לידיה, משלמת לה למרות שכל כך הזיקה לי. אני חושבת שדוקא שליחת המוביל והמכתב, ישחררו אותי במידה מהקשר הזה. לא כי רציתי להרע, אם הייתי רוצה יש דרכים הרבה יותר משמעותיות לכך.
כי רציתי להוציא מעצמי את הרגשות הללו, ורק אם אוציא אליה ארגיש שחרור מסוים ,כי היא המקור לכך. הסיבה היא לא ממקום של רוע, כך אני חושבת אלא מצורך להתנקות, כך מרגישה באיזה שהוא אופן שמתנקה מזה, אולי טועה? למה את חושבת שאצטער על כך בהמשך? האופציה של שליחת הכסף בלבד נראת לי מדי קורבנית . חברה טובה שלותה אותי בכל התהליך וראתה הכל מקרוב, טוענת שאין לי שום סיבה לשלם, שהיא זו שצריכה לשלם לי על כל הנזק שעשתה לי? בקיצור, עדין מבולבלת.
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
שיניתי את שם הדף מ-סיבוך שלא נגמר פרק ב'.
-
מיכל_צמות*
- הודעות: 1233
- הצטרפות: 31 מאי 2003, 21:32
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_צמות*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
הי איילת.
את נשמעת מאד פגועה וכואבת. ההתנהלות כפי שאת מתארת אותה נשמעת לי מאד לא מקצועית, בלשון המעטה.
גם כאשר אני מניחה שאני רואה את הדברים באופן חד צדדי עדיין הכאב והתסכול זועקים מתוך דברייך. (זו המציאות שלך כפי שאת חווה אותה עכשיו בלי קשר ל"אובייקטיביות").
אם את יודעת שחשוב עבור בריאותך הנפשית לנתק את הקשר, והדרך שלך לעשות את זה היא לשלוח את הצ'ק - אז תנסי למצוא את הכוחות בך לשלוח אותו. ברור לי שזה קל לומר מאשר לעשות, ועדיין, כשיודעים שנכון, אפשר לאזור כוחות.
את נשמעת מאד פגועה וכואבת. ההתנהלות כפי שאת מתארת אותה נשמעת לי מאד לא מקצועית, בלשון המעטה.
גם כאשר אני מניחה שאני רואה את הדברים באופן חד צדדי עדיין הכאב והתסכול זועקים מתוך דברייך. (זו המציאות שלך כפי שאת חווה אותה עכשיו בלי קשר ל"אובייקטיביות").
אם את יודעת שחשוב עבור בריאותך הנפשית לנתק את הקשר, והדרך שלך לעשות את זה היא לשלוח את הצ'ק - אז תנסי למצוא את הכוחות בך לשלוח אותו. ברור לי שזה קל לומר מאשר לעשות, ועדיין, כשיודעים שנכון, אפשר לאזור כוחות.
-
מאמינה_בשפע*
- הודעות: 180
- הצטרפות: 08 ינואר 2009, 15:42
- דף אישי: הדף האישי של מאמינה_בשפע*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
נראה לי שכדאי לך ללכת לפסיכולוגית אחרת , כן , דווקא פסיכולוגית , ולעבד איתה את הקשר הלא בריא ולא מקצועי שהיה פה ! כדי שתחווי מה זה קשר שפוי , של מטפלת שלוקחת אחריות טיפולית , ולא מתערבבת עם המטופלת עבור צרכיה האישיים . מגיע לך טיפול שבו את במרכז ושרואים אותך , שתרגישי שאת מיוחדת למרות שאת "מטופלת" בשורה עם עוד מטופלים של אותה מטפלת , בלי לחוות פנטזיה על התאהבות הדדית וכו' . בקשר הזה תוכלי להיות ילדה , אשה , אדם , ללא שום סכנה של נטישה , ובכל זאת הקשר יכול להיות עמוק , גם אם אין גוון של התאהבות מצד המטפלת בך . בהצלחה !
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
תודה למגיבות.
בשמת, נכון אני מבולבלת, לכן גם לא מצליחה להחליט וגם לא מצליחה לשחרר.
רגע אחד, אני עם הדמות הטובה שתמכה בי ואני כל כך מתגעגעת אליה, נואשות.
רגע אחר אני עם זו שפגעה בי כל כך חזק ואני רוצה לפגוע חזרה , כנראה. כמו שאתה חוטף סטירה ובאופן אינטסטקטיבי מחזיר, מכירה את זה?
אני היום מבינה שהיא לא היתה מקצועית, לאורך כל הדרך, היו לנו מריבות שהינו כועסות זו על זו, היא כל הזמן הביאה את עצמה, זה לא נכון בתוך טפול, ועכשיו בכל זאת אולי צריכה לשלם, זו היתה המחויבות שלי, אם לא אהבתי את מה שקבלתי הייתי צריכה מזמן לעזוב.
בזמנו שפריר שפרון מאד עזר לי, אני יכולה לבקש ממנו ליעץ?
בשמת, נכון אני מבולבלת, לכן גם לא מצליחה להחליט וגם לא מצליחה לשחרר.
רגע אחד, אני עם הדמות הטובה שתמכה בי ואני כל כך מתגעגעת אליה, נואשות.
רגע אחר אני עם זו שפגעה בי כל כך חזק ואני רוצה לפגוע חזרה , כנראה. כמו שאתה חוטף סטירה ובאופן אינטסטקטיבי מחזיר, מכירה את זה?
אני היום מבינה שהיא לא היתה מקצועית, לאורך כל הדרך, היו לנו מריבות שהינו כועסות זו על זו, היא כל הזמן הביאה את עצמה, זה לא נכון בתוך טפול, ועכשיו בכל זאת אולי צריכה לשלם, זו היתה המחויבות שלי, אם לא אהבתי את מה שקבלתי הייתי צריכה מזמן לעזוב.
בזמנו שפריר שפרון מאד עזר לי, אני יכולה לבקש ממנו ליעץ?
-
אהבת_עולם*
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
אילת, העברתי לך את כל ההתכתבות מהדף השני לדף הזה, ומחקתי את ההוא.
בהצלחה
בהצלחה
-
ג'ינ_ג'ית*
- הודעות: 1594
- הצטרפות: 28 פברואר 2004, 00:23
- דף אישי: הדף האישי של ג'ינ_ג'ית*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
בשמת את באמת מאמינה שהגוש הזה בבטן שהכותבת מרגישה לא מחייב סגירת קצוות שאינן רק כלכליות?
אני שואלת ברצינות, כי נקמה, מנסיוני פעמים רבות פותרת הרבה חירבושים פסיכולוגיים. אני יודעת שבכל הפעמים שהצלחתי "לנקום" פגיעה, נהניתי הנאה מרובה והוקל לי. כך שלגבי כל עניין הבומרנג וזה שדברים יחזירו, ובכן אותן אנרגיות שליליות משום מה לא חוזרות אחד לאחד לפוגע ולכן אני כן בעד להקשיב לבטן, לכאב, לסערה ולאינטואיציה שאומרת, הקם להורגך השכם להורגו. כאב שנוגע במקומות שהכותבת מציינת, סוג של קריעה כאילו מהתאהבות, ובאופן אל מקצועי ולא מכבד פוגע בדיוק במקומות הקדומים האלה, של חיים ומוות, קיום והיכחדות. אני כן חושבת שעד שהדבר לא ייסגר, וכן בתלות או בשיחה עם המטפלת שבה דברים יובהרו (ייתכן הויא לא שמה לב, קורה, אנחנו אנשים, והיא מיהרה, או היתה חולה או הבת שלה חולה, ייתכן וחולה שלה היה אמור להיכנס, ייתכן והיא רצתה לפגוע בך כל כך על מנת שתעלמי וזה יחסוך לשתיכן כאב, לא יודעץ, שווה לדבר) ואם רואים שרוח הדברים קשה ונוקשה שווה להחזיר במטבע דומה ולהבהיר גם את ידיעותייך ודעותייך בנוג עלרמת המקצועיותש ל המטפלת ולתשלום שכביכול מגיע לה בעניין זה.
אני אגב לא חושבת שפסיכולוגית שונה מעו"ד אם עו"ד ניסח לך הסכם לא טוב, חד צדיי ושבועות לאחר מכן בהגיעכם לסיים את עניין התחשבנות שכר הטרחה אתה מגלה זאת, שווה ועוד איך להעלות זאת. וזה קורה המון, בכלתחום. גם מטפלת שחרגה מאוד מהגבולות המקצועיים הברורים הן באהבה והן בתוקפנות לפרקים- צריכה להתמודד עם כך, ומאחר ולא נראה לי שיש כאן מקום לבית משפט, יש שטחים "אפורים" שלגביהם אפשר ועוד איך לבוא ולדבר איתה ולהסביר שלא נראה לך שיש מקום לשלם וכו'.
זו יכולה להיות גם הצהרה. שעד שהיא לא יושבת ומדברת איתך את לא מוכנה לסיים את החשבון.
המטפלת הזו שיחקה עם הגבולות של הטיפול, כשהיתה חלשה מדי זה התאים לה שאתן מתחבקות ושהיא חורזת לך מובייל וכשפתאום התחזקה הציבה לך טריז. התנהגות כזו לא עקבית היא לאראויה, ונפנוף בכך שהשיחה ביניכן ארוכה ביחס לכך שאת לא מטופלת היא עוגמת נפש ופגיעה, כי היא כאילו מזכירה לך את מקומך, למרותש את יודעת אותו במילא. היא יכלה למצוא דרך אחרת לסיים גם בלי לעורר אצלך כאלה סערות ונדמה שגם הפעם היא איבדה שליטה והיתה מונעת ממקום אחר מזה שהמתחייב כמטפלת.
אני שואלת ברצינות, כי נקמה, מנסיוני פעמים רבות פותרת הרבה חירבושים פסיכולוגיים. אני יודעת שבכל הפעמים שהצלחתי "לנקום" פגיעה, נהניתי הנאה מרובה והוקל לי. כך שלגבי כל עניין הבומרנג וזה שדברים יחזירו, ובכן אותן אנרגיות שליליות משום מה לא חוזרות אחד לאחד לפוגע ולכן אני כן בעד להקשיב לבטן, לכאב, לסערה ולאינטואיציה שאומרת, הקם להורגך השכם להורגו. כאב שנוגע במקומות שהכותבת מציינת, סוג של קריעה כאילו מהתאהבות, ובאופן אל מקצועי ולא מכבד פוגע בדיוק במקומות הקדומים האלה, של חיים ומוות, קיום והיכחדות. אני כן חושבת שעד שהדבר לא ייסגר, וכן בתלות או בשיחה עם המטפלת שבה דברים יובהרו (ייתכן הויא לא שמה לב, קורה, אנחנו אנשים, והיא מיהרה, או היתה חולה או הבת שלה חולה, ייתכן וחולה שלה היה אמור להיכנס, ייתכן והיא רצתה לפגוע בך כל כך על מנת שתעלמי וזה יחסוך לשתיכן כאב, לא יודעץ, שווה לדבר) ואם רואים שרוח הדברים קשה ונוקשה שווה להחזיר במטבע דומה ולהבהיר גם את ידיעותייך ודעותייך בנוג עלרמת המקצועיותש ל המטפלת ולתשלום שכביכול מגיע לה בעניין זה.
אני אגב לא חושבת שפסיכולוגית שונה מעו"ד אם עו"ד ניסח לך הסכם לא טוב, חד צדיי ושבועות לאחר מכן בהגיעכם לסיים את עניין התחשבנות שכר הטרחה אתה מגלה זאת, שווה ועוד איך להעלות זאת. וזה קורה המון, בכלתחום. גם מטפלת שחרגה מאוד מהגבולות המקצועיים הברורים הן באהבה והן בתוקפנות לפרקים- צריכה להתמודד עם כך, ומאחר ולא נראה לי שיש כאן מקום לבית משפט, יש שטחים "אפורים" שלגביהם אפשר ועוד איך לבוא ולדבר איתה ולהסביר שלא נראה לך שיש מקום לשלם וכו'.
זו יכולה להיות גם הצהרה. שעד שהיא לא יושבת ומדברת איתך את לא מוכנה לסיים את החשבון.
המטפלת הזו שיחקה עם הגבולות של הטיפול, כשהיתה חלשה מדי זה התאים לה שאתן מתחבקות ושהיא חורזת לך מובייל וכשפתאום התחזקה הציבה לך טריז. התנהגות כזו לא עקבית היא לאראויה, ונפנוף בכך שהשיחה ביניכן ארוכה ביחס לכך שאת לא מטופלת היא עוגמת נפש ופגיעה, כי היא כאילו מזכירה לך את מקומך, למרותש את יודעת אותו במילא. היא יכלה למצוא דרך אחרת לסיים גם בלי לעורר אצלך כאלה סערות ונדמה שגם הפעם היא איבדה שליטה והיתה מונעת ממקום אחר מזה שהמתחייב כמטפלת.
-
צפריר_שפרון*
- הודעות: 2659
- הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
- דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
איילת,
בניגוד להחלטתי שלא לייעץ כאן באתר בכלל, אכתוב לך כאן את עיקר הדברים. אם הנך רוצה בהמשך הייעוץ הזה ממני, יהיה עלייך לפנות אלי במייל באופן אישי.
ראי,
הסתבכת עם עצמך.
הפסיכולוגית שלך היא כבר לא הפסיכולוגית שלך, כבר מזמן שאיננה המטפלת שלך ובפועל גם לא מגיע לה כסף ממך. נקודה.
מתנתה ראויה להימסר הלאה, שכן בדעתך יש בה ברית, והברית לא רק שמעולם לא היתה, אלא שגם לא תהיה.
כאן, אם כך, על פני לשמור את החוב כאמצעי לשמירה על קשר איתה - מניחה.
מתבוננת מי שאת היא, על ערבוב התחומים הזה, על האבחון העצמי שאת מאבחנת את עצמך, ומתמקדת, על מנת להתקדם.
התמקדות ראויה תהיה ראשית דבר לפנות פנימה, ובמובן הזה אל נשימותייך, אל גופך, שכן בו, בגוף, כלואות אמונותייך, דעותייך והתמכרותך אל סבל.
לכן, מקפידה על שלושה דברים:
ראשית - פעילות גופנית יומיומית, צעידה או ריצה או כל מה שיביא אותך להזעה והזעה מוגברת תוך מאמץ פיזי והעלאת האדרנלין בדם.
שנית - נשימות: שואפת אוויר מלוא ריאותייך, מחזיקה את האוויר שמה, אז לוקחת עוד שתי שאיפות ונושפת יותר ממה שהכנסת.
חוזרת על הנשימה הזו לפחות שלוש פעמים ביום - בכל פעם לאורך חמש דקות.
שלישית: מקפידה על מזונך, במובן הזה - לא אוכלת לאחר רדת הלילה.
כאן, תרגיל נוסף מתאים בהחלט, עולה על קצות אצבעותייך ונוחתת על העקבים תוך הקפדה לא לנעול את הברכיים, אלא לעשות כך בברכיים מכופפות, תרגיל זה טוב אם יעשה על משטח רך, חול, חול ים למשל.
כאן, לגביה, היא אשליה מוחלטת, לא היא פגעה בך, ולא איך שנפרדה ממך פגע בך, לא היו הדברים מעולם.
הכל פרי דמיונך ותפישתך את המציאות. לא היתה שום דרך לחתוך את הקשר הזה ללא חתך.
ראי, מעולם לא היית, ולעולם לא תהיי לבדך.
גם עכשיו אינך לבדך, גם כשאת מתבדלת ומסתגרת אל תוך עצמך וגם כשהנך פורצת כל גבול - אינך לבדך.
וטוב שתתבגרי ותתגברי - שכן את בעצמך כבר לא ממש מאמינה לסבלך.
במקום להתרפק על הסבל - לשם משיכת החווייה, את יכולה לבחור אחרת.
אם את בוחרת לסבול - בבקשה, רק אל תצפי שמישהו יפסיק את בחירתך מבחוץ.
עד כאן.
אם את מעוניינת בהמשך הייעוץ הזה,, עלייך לבצע את התרגילים והמשימות שניתנו לפחות שבוע.
אז אם תפני במייל - תיעני.
תודה רבה.
<שלם>
בניגוד להחלטתי שלא לייעץ כאן באתר בכלל, אכתוב לך כאן את עיקר הדברים. אם הנך רוצה בהמשך הייעוץ הזה ממני, יהיה עלייך לפנות אלי במייל באופן אישי.
ראי,
הסתבכת עם עצמך.
הפסיכולוגית שלך היא כבר לא הפסיכולוגית שלך, כבר מזמן שאיננה המטפלת שלך ובפועל גם לא מגיע לה כסף ממך. נקודה.
מתנתה ראויה להימסר הלאה, שכן בדעתך יש בה ברית, והברית לא רק שמעולם לא היתה, אלא שגם לא תהיה.
כאן, אם כך, על פני לשמור את החוב כאמצעי לשמירה על קשר איתה - מניחה.
מתבוננת מי שאת היא, על ערבוב התחומים הזה, על האבחון העצמי שאת מאבחנת את עצמך, ומתמקדת, על מנת להתקדם.
התמקדות ראויה תהיה ראשית דבר לפנות פנימה, ובמובן הזה אל נשימותייך, אל גופך, שכן בו, בגוף, כלואות אמונותייך, דעותייך והתמכרותך אל סבל.
לכן, מקפידה על שלושה דברים:
ראשית - פעילות גופנית יומיומית, צעידה או ריצה או כל מה שיביא אותך להזעה והזעה מוגברת תוך מאמץ פיזי והעלאת האדרנלין בדם.
שנית - נשימות: שואפת אוויר מלוא ריאותייך, מחזיקה את האוויר שמה, אז לוקחת עוד שתי שאיפות ונושפת יותר ממה שהכנסת.
חוזרת על הנשימה הזו לפחות שלוש פעמים ביום - בכל פעם לאורך חמש דקות.
שלישית: מקפידה על מזונך, במובן הזה - לא אוכלת לאחר רדת הלילה.
כאן, תרגיל נוסף מתאים בהחלט, עולה על קצות אצבעותייך ונוחתת על העקבים תוך הקפדה לא לנעול את הברכיים, אלא לעשות כך בברכיים מכופפות, תרגיל זה טוב אם יעשה על משטח רך, חול, חול ים למשל.
כאן, לגביה, היא אשליה מוחלטת, לא היא פגעה בך, ולא איך שנפרדה ממך פגע בך, לא היו הדברים מעולם.
הכל פרי דמיונך ותפישתך את המציאות. לא היתה שום דרך לחתוך את הקשר הזה ללא חתך.
ראי, מעולם לא היית, ולעולם לא תהיי לבדך.
גם עכשיו אינך לבדך, גם כשאת מתבדלת ומסתגרת אל תוך עצמך וגם כשהנך פורצת כל גבול - אינך לבדך.
וטוב שתתבגרי ותתגברי - שכן את בעצמך כבר לא ממש מאמינה לסבלך.
במקום להתרפק על הסבל - לשם משיכת החווייה, את יכולה לבחור אחרת.
אם את בוחרת לסבול - בבקשה, רק אל תצפי שמישהו יפסיק את בחירתך מבחוץ.
עד כאן.
אם את מעוניינת בהמשך הייעוץ הזה,, עלייך לבצע את התרגילים והמשימות שניתנו לפחות שבוע.
אז אם תפני במייל - תיעני.
תודה רבה.
<שלם>
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
אהבת עולם- המון המון תודה- איזה נשמות טובות ודואגות יש כאן, רק זה ממלא אותי בטוב!
אני חושבת שהדברים של ג'ינג'ית ושל צפריר שפרון משלימים זה את זה.
ג'ינג'ית הפנתה אותי החוצה - לאחריות של המטפלת, ואין ספק שיש לה. לשאלה של הצורך הלגיטימי לפעמים להחזיר, וזה גם יכול לשחרר, אין ספק.
וגם לגבי המחשבה לפנות אליה במכתב, למרות שהיא כבר לא מטפלת שלי (כמו שנכתב לי) ולבקש הסבר, אפלו כתנאי לכסף.
אני יודעת שזה במידה רבה מניפולציה רגשית, אבל אני חושבת שהיא צריכה לעמוד מאחרי מעשיה, ודבריה, כמו כל איש מקצוע, על מנת לקבל את התשלום שלה.
מה שבטוח, לא להפגש ולא לדבר- זה לא יהיה נכון לי, זה יקח אותי מדי אחורנית בתהליך הפרדה שכבר אני עושה מולה. לא קשר ישיר, אלא קשר מכתבי בלבד.
זה כיון חדש שלא חשבתי עליו- על אופציה של דרישת הסבר. יש מקום לזה , אם קשר ובלי קשר לתשלום.
אני יודעת שבכל מקרה בסוף אשלם, לא אוכל אחרת, קודם כל בשביל עצמי- זה שרות שכבר קבלתי .אותו, זו לא החלטה אל העתיד.
וצפריר שפרון- הפנה אותי פנימה. כל כך מדויק, ממש בכיתי. התרגילים מדברים אלי אחד לאחד, מלבד העמידה על האצבעות.
גם נושא ההתמכרות לסבל, גם זה מדבר אלי. מהיכן זה מגיע מידע כל כך מדויק? אני מלאה פליאה. אין ספק שאעשה זאת ואשמח אחר כך לפנות במייל,
הרבה תודה לשניכם.
אני חושבת שהדברים של ג'ינג'ית ושל צפריר שפרון משלימים זה את זה.
ג'ינג'ית הפנתה אותי החוצה - לאחריות של המטפלת, ואין ספק שיש לה. לשאלה של הצורך הלגיטימי לפעמים להחזיר, וזה גם יכול לשחרר, אין ספק.
וגם לגבי המחשבה לפנות אליה במכתב, למרות שהיא כבר לא מטפלת שלי (כמו שנכתב לי) ולבקש הסבר, אפלו כתנאי לכסף.
אני יודעת שזה במידה רבה מניפולציה רגשית, אבל אני חושבת שהיא צריכה לעמוד מאחרי מעשיה, ודבריה, כמו כל איש מקצוע, על מנת לקבל את התשלום שלה.
מה שבטוח, לא להפגש ולא לדבר- זה לא יהיה נכון לי, זה יקח אותי מדי אחורנית בתהליך הפרדה שכבר אני עושה מולה. לא קשר ישיר, אלא קשר מכתבי בלבד.
זה כיון חדש שלא חשבתי עליו- על אופציה של דרישת הסבר. יש מקום לזה , אם קשר ובלי קשר לתשלום.
אני יודעת שבכל מקרה בסוף אשלם, לא אוכל אחרת, קודם כל בשביל עצמי- זה שרות שכבר קבלתי .אותו, זו לא החלטה אל העתיד.
וצפריר שפרון- הפנה אותי פנימה. כל כך מדויק, ממש בכיתי. התרגילים מדברים אלי אחד לאחד, מלבד העמידה על האצבעות.
גם נושא ההתמכרות לסבל, גם זה מדבר אלי. מהיכן זה מגיע מידע כל כך מדויק? אני מלאה פליאה. אין ספק שאעשה זאת ואשמח אחר כך לפנות במייל,
הרבה תודה לשניכם.
-
ג'ינ_ג'ית*
- הודעות: 1594
- הצטרפות: 28 פברואר 2004, 00:23
- דף אישי: הדף האישי של ג'ינ_ג'ית*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
שמחה שלקחת מזה משהו.
וצפריר, למה לא לאכול דווקא בלילה? אני יודעת שפעם סברו שזה לא נכון מבחינת קלוריות וכאלה (וגם זה אגב, הופרך בשנים האחרונות), אבל בטח התכוונת ברמה אנרגטית או משהו. אני אוכלת כמעט רק בלילה, כי אני חיה הפוך. מסקרן למה זה לא מומלץ...
ואני גם מסכימה עם העניין הזה של אי אפשר לחתוך חתך ללא חתך, נדמה שכאילו תמיד משהו מאוד מאוד יכאב ומאוד יהיה רגיש כשמדובר בפרידה ממשהו כל כך עמוק.
מצד שני אני לאחושבת שצריכה להתלוות לזה תחושה הממ... של העלבה או משהו כזה. קיצר, נשמע שאת מבינה מה נכון לך ומה טוב.
וצפריר, למה לא לאכול דווקא בלילה? אני יודעת שפעם סברו שזה לא נכון מבחינת קלוריות וכאלה (וגם זה אגב, הופרך בשנים האחרונות), אבל בטח התכוונת ברמה אנרגטית או משהו. אני אוכלת כמעט רק בלילה, כי אני חיה הפוך. מסקרן למה זה לא מומלץ...
ואני גם מסכימה עם העניין הזה של אי אפשר לחתוך חתך ללא חתך, נדמה שכאילו תמיד משהו מאוד מאוד יכאב ומאוד יהיה רגיש כשמדובר בפרידה ממשהו כל כך עמוק.
מצד שני אני לאחושבת שצריכה להתלוות לזה תחושה הממ... של העלבה או משהו כזה. קיצר, נשמע שאת מבינה מה נכון לך ומה טוב.
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
ולגבי שני דברים שלא ממש מבינה מדבריו של צפריר שפרון- אחד: 'מתנתה ראויה להימסר הלאה'- האם הכונה להחזיר אליה? או למסור הלאה למשהו אחר?
ודבר שני - 'כאן, לגביה, היא אשליה מוחלטת'- הכונה של האשליה המוחלטת- היא שאני השלתי את עצמי? שהיא השלתה אותי?,
הבעיה הגדולה שהיא לא לגמרי יצאה מחיי, כי היא ממשיכה לפגוש את הבן שלי במסגרת קבוצה של ילדים עם חריגות.
למעשה , אני הגעתי אליה דרכו. כרגע היא ממשיכה לעבוד אתו, אין לה ברירה אחרת, כי היא לא יכולה להחשף ולהסביר להם שם במרכז שלו, שהיא טפלה בי .
כך ששתנו לכודות בתוך הקשר הזה שלא נגמר, אני יכולה לפעמים לראות אותה שם, יש גם פגישות ערב אחת למספר חודשים שהיא נוכחת בהן.
זה מאד מסבך הכל, הקשר לא יכול כרגע לגמרי להסתיים באופן הרמטי ביננו.
ושוב השאלה הגדולה שלי כרגע- האם לשלוח כסף , האם לשלוח כסף עם המובייל, האם לבקש הסבר על הסוף בו גרמה לי לחוות נטישה, או האם לעזוב הכל?
ודבר שני - 'כאן, לגביה, היא אשליה מוחלטת'- הכונה של האשליה המוחלטת- היא שאני השלתי את עצמי? שהיא השלתה אותי?,
הבעיה הגדולה שהיא לא לגמרי יצאה מחיי, כי היא ממשיכה לפגוש את הבן שלי במסגרת קבוצה של ילדים עם חריגות.
למעשה , אני הגעתי אליה דרכו. כרגע היא ממשיכה לעבוד אתו, אין לה ברירה אחרת, כי היא לא יכולה להחשף ולהסביר להם שם במרכז שלו, שהיא טפלה בי .
כך ששתנו לכודות בתוך הקשר הזה שלא נגמר, אני יכולה לפעמים לראות אותה שם, יש גם פגישות ערב אחת למספר חודשים שהיא נוכחת בהן.
זה מאד מסבך הכל, הקשר לא יכול כרגע לגמרי להסתיים באופן הרמטי ביננו.
ושוב השאלה הגדולה שלי כרגע- האם לשלוח כסף , האם לשלוח כסף עם המובייל, האם לבקש הסבר על הסוף בו גרמה לי לחוות נטישה, או האם לעזוב הכל?
-
ג'ינ_ג'ית*
- הודעות: 1594
- הצטרפות: 28 פברואר 2004, 00:23
- דף אישי: הדף האישי של ג'ינ_ג'ית*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
לדעתי את כבר יודעת, ואם לא, אז אני במקומך הייתי מבקשת, שוב, הסבר קודם כל כי זה מגיע לך לא פחות משמגיע לה הכסף ואם היא טרחה לציין את מקומך בסיפור, תזכירי לה גם את את מקומה.
לדעתי גם אם תקבלי הסבר לא מלא, או לא תקבלי, או משהו חלקי, או בכלל.. משהו שלא יספק אותך, עצם הניסיון יוכל לגרום לך לשחרר קל יותר, כיניסית ולא התקפלת לתוך הכאוס שנשמע שאת נמצאת בו.
עזבי את עניין המובייל, לדעתי זה קטנוני. אם קשה לך איתו תעלי אותה לבוידעם ובעוד חצי שנה תחשבי שוב מה לעשות איתו. הדברים יראו אחרת אז, וכך ההחלטה. עצם העובדה שאת מתעסקת איתו כל כך מוכיחה כמה הוא משמעותי לך ואני לא בטוחה שלתת לזרוק או להחזיר יעשה לך טוב.
כסף לדעתי, תצטרכי לשלם לה בסופו של יום אלא אם היא באצילות מתחייבת תוותר על כך.
לדעתי גם אם תקבלי הסבר לא מלא, או לא תקבלי, או משהו חלקי, או בכלל.. משהו שלא יספק אותך, עצם הניסיון יוכל לגרום לך לשחרר קל יותר, כיניסית ולא התקפלת לתוך הכאוס שנשמע שאת נמצאת בו.
עזבי את עניין המובייל, לדעתי זה קטנוני. אם קשה לך איתו תעלי אותה לבוידעם ובעוד חצי שנה תחשבי שוב מה לעשות איתו. הדברים יראו אחרת אז, וכך ההחלטה. עצם העובדה שאת מתעסקת איתו כל כך מוכיחה כמה הוא משמעותי לך ואני לא בטוחה שלתת לזרוק או להחזיר יעשה לך טוב.
כסף לדעתי, תצטרכי לשלם לה בסופו של יום אלא אם היא באצילות מתחייבת תוותר על כך.
-
צפריר_שפרון*
- הודעות: 2659
- הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
- דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
לאחריות של המטפלת, ואין ספק שיש לה.
האחריות של המטפלת אינה אחריותך. נקודה.
לא באחריותך לטפל במטפלת וכל ניסיון שכזה רק יעמיק את הבלבול שלך עצמך - מול עצמך.
זו עוד דרך להמשיך קשר שאיננו קיים בפועל ובמובן הזה, לא משלמת, לא מבקשת הסבר, לא מחנכת אף אחד, לא מתפתה אל הנקמה אשר גם אם מתוקה, מתיקותה כפי מתיקותו של רעל, שהנוקם עצמו לוקח לתוך גופו, מתענג על המתיקות וליבו נמצא מריר.
הניחי לה, הניחי למתנותיה הניחי לדמות הזו, שכן היא כבר לא רלוונטית.
מתנותיה במובן הזה הפיזי, טוב שימסרו הלאה למישהו שאינך מכירה, ויכולה להניח את מתנתה במקום שללא כל ספק יהיה מי שימצא בזה שמחה וסיפוק.
עם זאת מודה אל הדמות הזו, שכן יחסייך איתה עוד ילמדו אותך רבות. מודה מעומק הלב ומקפידה להודות לה כל בוקר - במשך שלושת השבועות הבאים.
במובן הזה של אשליה מוחלטת, נמצאת הדמות הזו הפיזית, מדומיינת אצלך מא' עד ת' ואין שום קשר בין הדמות עצמה לביו מה שאת רואה שם.
לכן, אשליה מוחלטת, אפילו רגשותייך המחובקים אליה - אשליה. שכן כאשר חיבקת אותה - חיבקת את עצמך, את אותה דמות שאת מאמינה שאת היא, ובמובן הזה כל אכזבתך ממנה, היא אכזבתך מעצמך, ששוב לא ידעת לשים גבולות ולזהות היכן את מתחילה והיכן את נגמרת.
דפוס זה הוא עוד דרך להגיע אלי סבל, שכן בעיקר עולה הדיכוי העצמי, וזה עולה מתוך חוסר האיזון של גבולותייך.
כך, שכאשר מתנהגת בחופשיות - מאבדת כל גבול ונמצאת מתאחדת בקלות, מבולבלת לגמרי בתוך האחדות הנעימה הזו, אז, נבהלת - מי שאת, ומבקשת אחר גבולות, ונוטה אל דיכוי עצמי, ריסון עצמי על מנת למצוא את גבולותייך. הרי יודעת הנך שאת קלה להתאהבות ולהתמסרות - מכך פוחדת ולשם פונה תדיר.
על מנת למצוא את ההפרדה והמיקוד שאינם כרוכיים דווקא בסבל, טוב להתחיל בהתמקדות בהווה, ברגע הזה ממש.
טוב לזכור שאינך לבד, ולהסכים.
הסכמה במובן הזה , היא ההסכמה לצאת למסע אישי, בו מסכימה אל האושר.
_כרגע היא ממשיכה לעבוד אתו, אין לה ברירה אחרת, כי היא לא יכולה להחשף ולהסביר להם שם במרכז שלו, שהיא טפלה בי .
כך ששתנו לכודות בתוך הקשר הזה שלא נגמר, אני יכולה לפעמים לראות אותה שם, יש גם פגישות ערב אחת למספר חודשים שהיא נוכחת בהן.
זה מאד מסבך הכל, הקשר לא יכול כרגע לגמרי להסתיים באופן הרמטי ביננו.
ושוב השאלה הגדולה שלי כרגע- האם לשלוח כסף , האם לשלוח כסף עם המובייל, האם לבקש הסבר על הסוף בו גרמה לי לחוות נטישה, או האם לעזוב הכל?_
עזבי הכל.
לא לשלוח כסף, אינך חייבת לה דבר.
מבחינת הבן, עמדי על כך שאינך מוכנה שהיא תטפל בו. נקודה.
אינך צריכה לתת הסברים, פשוט אינך רוצה בכך, ואם ילחצו עלייך את יכולה לומר שאינך מרוצה מאופן ההתנהלות שלה. נקודה.
ואם צריך - הוציאי את הילד מהמרכז הזה, שכן הוא לא צריך להיות בתווך, בין רגשותייך המבולבלים לרגשותיה - וכך הוא המצב היום.
והיה והיא תבקש להיפגש איתך - אמרי לה באופן חד משמעי שאינך מעונינת - אפילו אם הלב נחמץ.
את המובייל כאמור מסרי הלאה.
למדי לומר לא.
הסכימי לומר לא, ולעמוד על שלך.
והחשוב ביותר - התבונני פנימה, שום דבר רלוונטי לא בא מבחוץ.
תודה רבה.
<שלם>
ג'ינג'ית,
אין לראות בהנחיות אלה הנחיות גורפות, אלה לא מיועדות אלייך אלא אל מי שנכתבו.
הנחיות אלה אישיות, מדוייקות ובמובן הזה, טוב לה לדמות הזו, לישון בלילות על פני לאכול ולהטביע יגונה בסוכר.
תודה רבה.
<שלם>
האחריות של המטפלת אינה אחריותך. נקודה.
לא באחריותך לטפל במטפלת וכל ניסיון שכזה רק יעמיק את הבלבול שלך עצמך - מול עצמך.
זו עוד דרך להמשיך קשר שאיננו קיים בפועל ובמובן הזה, לא משלמת, לא מבקשת הסבר, לא מחנכת אף אחד, לא מתפתה אל הנקמה אשר גם אם מתוקה, מתיקותה כפי מתיקותו של רעל, שהנוקם עצמו לוקח לתוך גופו, מתענג על המתיקות וליבו נמצא מריר.
הניחי לה, הניחי למתנותיה הניחי לדמות הזו, שכן היא כבר לא רלוונטית.
מתנותיה במובן הזה הפיזי, טוב שימסרו הלאה למישהו שאינך מכירה, ויכולה להניח את מתנתה במקום שללא כל ספק יהיה מי שימצא בזה שמחה וסיפוק.
עם זאת מודה אל הדמות הזו, שכן יחסייך איתה עוד ילמדו אותך רבות. מודה מעומק הלב ומקפידה להודות לה כל בוקר - במשך שלושת השבועות הבאים.
במובן הזה של אשליה מוחלטת, נמצאת הדמות הזו הפיזית, מדומיינת אצלך מא' עד ת' ואין שום קשר בין הדמות עצמה לביו מה שאת רואה שם.
לכן, אשליה מוחלטת, אפילו רגשותייך המחובקים אליה - אשליה. שכן כאשר חיבקת אותה - חיבקת את עצמך, את אותה דמות שאת מאמינה שאת היא, ובמובן הזה כל אכזבתך ממנה, היא אכזבתך מעצמך, ששוב לא ידעת לשים גבולות ולזהות היכן את מתחילה והיכן את נגמרת.
דפוס זה הוא עוד דרך להגיע אלי סבל, שכן בעיקר עולה הדיכוי העצמי, וזה עולה מתוך חוסר האיזון של גבולותייך.
כך, שכאשר מתנהגת בחופשיות - מאבדת כל גבול ונמצאת מתאחדת בקלות, מבולבלת לגמרי בתוך האחדות הנעימה הזו, אז, נבהלת - מי שאת, ומבקשת אחר גבולות, ונוטה אל דיכוי עצמי, ריסון עצמי על מנת למצוא את גבולותייך. הרי יודעת הנך שאת קלה להתאהבות ולהתמסרות - מכך פוחדת ולשם פונה תדיר.
על מנת למצוא את ההפרדה והמיקוד שאינם כרוכיים דווקא בסבל, טוב להתחיל בהתמקדות בהווה, ברגע הזה ממש.
טוב לזכור שאינך לבד, ולהסכים.
הסכמה במובן הזה , היא ההסכמה לצאת למסע אישי, בו מסכימה אל האושר.
_כרגע היא ממשיכה לעבוד אתו, אין לה ברירה אחרת, כי היא לא יכולה להחשף ולהסביר להם שם במרכז שלו, שהיא טפלה בי .
כך ששתנו לכודות בתוך הקשר הזה שלא נגמר, אני יכולה לפעמים לראות אותה שם, יש גם פגישות ערב אחת למספר חודשים שהיא נוכחת בהן.
זה מאד מסבך הכל, הקשר לא יכול כרגע לגמרי להסתיים באופן הרמטי ביננו.
ושוב השאלה הגדולה שלי כרגע- האם לשלוח כסף , האם לשלוח כסף עם המובייל, האם לבקש הסבר על הסוף בו גרמה לי לחוות נטישה, או האם לעזוב הכל?_
עזבי הכל.
לא לשלוח כסף, אינך חייבת לה דבר.
מבחינת הבן, עמדי על כך שאינך מוכנה שהיא תטפל בו. נקודה.
אינך צריכה לתת הסברים, פשוט אינך רוצה בכך, ואם ילחצו עלייך את יכולה לומר שאינך מרוצה מאופן ההתנהלות שלה. נקודה.
ואם צריך - הוציאי את הילד מהמרכז הזה, שכן הוא לא צריך להיות בתווך, בין רגשותייך המבולבלים לרגשותיה - וכך הוא המצב היום.
והיה והיא תבקש להיפגש איתך - אמרי לה באופן חד משמעי שאינך מעונינת - אפילו אם הלב נחמץ.
את המובייל כאמור מסרי הלאה.
למדי לומר לא.
הסכימי לומר לא, ולעמוד על שלך.
והחשוב ביותר - התבונני פנימה, שום דבר רלוונטי לא בא מבחוץ.
תודה רבה.
<שלם>
ג'ינג'ית,
אין לראות בהנחיות אלה הנחיות גורפות, אלה לא מיועדות אלייך אלא אל מי שנכתבו.
הנחיות אלה אישיות, מדוייקות ובמובן הזה, טוב לה לדמות הזו, לישון בלילות על פני לאכול ולהטביע יגונה בסוכר.
תודה רבה.
<שלם>
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
צפריר שפרון, אני כל כך מודה לך על דבריך העמוקים והחשובים כל כך עבורי, כל מילה ומילה. מוצאת בכל אמת גדולה.
אני לא מרגישה נוח לפנות אליך שוב, בקשת שלא ליעץ כאן .
רק יש דבר אחד שאני מוכרחה לשאול מכיון שזה קשור לבני ורגשותיו- בפגישה הראשונה שלו אתה לאחר שהיא פגעה בי, באתי לקחת אותו יותר מוקדם, לא יכולתי לחשוב שהיא תפגוש אותו.
הוא ישב בחוץ וסרב לבוא אתי, הוא רצה לפגוש אותה עם חבריו, זו תמיכה משמעותית עבורו.
אני לא יכולה להוציא אותו, יש גם את הקשר שלו, הרגשות שלו מולה.
אני מרגישה שזה מאד לא נכון לי, ובכל זאת הוא קודם כאן, הוא והרגשות שלו, בתור ילד.
הלואי והייתי יכולה להוציא אותו מהקבוצה, לא נראה לי בכלל אפשרי , אפלו על שנה הבאה , כשאמרתי לבעלי שאני לא רוצה שהוא יהיה אתה, בעלי נזעק וטען שאם זה טוב לו, אני אשים את עצמי בצד.
ולגבי התשלום- זה כסף על פגישות שקבלתי ממנה, מדובר ב 1200 שח שאני חיבת לה. זה חוב שנוצר מכיון שהיא הלכה לקראתי ודחתה לי תשלומים שהיה לי קשה לשלם, איך אני יכולה לא לשלם לה על טובה של דחיה שהיא עשתה עבורי ופגישות שהיא כבר נתנה לי?
ומצד שני- איך אני יכולה לשלם כשכל כך פגועה?
כל הזמן בחוזה ביננו היה ברור שנמשיך להפגש מדי פעם, זה היה חלק מהמהות הטפול, שטיפל בפרדה ונטישה.
היא ידעה שאני נקרעת בפרדה הזו, שבוע לפני כן בכיתי בטלפון ואמרתי לה שאני נורא מתגעגת , לא נתפס לי איך היא פעלה בכזו זרות וניכור על בסיס כל מה שידעה כל מה שהתחיבה כלפי.
בתהליך הפרדה שעשינו היא הציעה לי שהיא תשמור על הילדה שבתוכי אצלה, אמרה שזה עצוב לעזוב ורק לבוא לבקר.
ולפתע שמטה הכל ברגע.
כשאני מתחלה להתאושש, יש רגעים שהכל נראה לי הזוי, ואני לא מבינה איך נתתי לה כל כך הרבה כח, מה פתאם לא הצלחתי לשחרר ומדוע נאחזתי בה.
ואז לאחר כמה שעות/ ימים שוב אני באותו מקום קודם של געגועים עד כאב פיזי.
כל הסיפור הזה חדש לי, לא מוכר לי מקשרים או דפוסים קודמים שלי.
הרבה פעמים החלפתי אותה בהסיח הדעת עם אמא שלי, כאשר אחת מהן היתה מתקשרת, הן היו מתחלפות לי ובכל מיני הזדמנויות אחרות, אפשר להבין שהקשר הזה היה מאד עמוק ובסיסי עבורי.
ושוב תודה על ההשתתפות והעצות המועילות , אילת.
אני לא מרגישה נוח לפנות אליך שוב, בקשת שלא ליעץ כאן .
רק יש דבר אחד שאני מוכרחה לשאול מכיון שזה קשור לבני ורגשותיו- בפגישה הראשונה שלו אתה לאחר שהיא פגעה בי, באתי לקחת אותו יותר מוקדם, לא יכולתי לחשוב שהיא תפגוש אותו.
הוא ישב בחוץ וסרב לבוא אתי, הוא רצה לפגוש אותה עם חבריו, זו תמיכה משמעותית עבורו.
אני לא יכולה להוציא אותו, יש גם את הקשר שלו, הרגשות שלו מולה.
אני מרגישה שזה מאד לא נכון לי, ובכל זאת הוא קודם כאן, הוא והרגשות שלו, בתור ילד.
הלואי והייתי יכולה להוציא אותו מהקבוצה, לא נראה לי בכלל אפשרי , אפלו על שנה הבאה , כשאמרתי לבעלי שאני לא רוצה שהוא יהיה אתה, בעלי נזעק וטען שאם זה טוב לו, אני אשים את עצמי בצד.
ולגבי התשלום- זה כסף על פגישות שקבלתי ממנה, מדובר ב 1200 שח שאני חיבת לה. זה חוב שנוצר מכיון שהיא הלכה לקראתי ודחתה לי תשלומים שהיה לי קשה לשלם, איך אני יכולה לא לשלם לה על טובה של דחיה שהיא עשתה עבורי ופגישות שהיא כבר נתנה לי?
ומצד שני- איך אני יכולה לשלם כשכל כך פגועה?
כל הזמן בחוזה ביננו היה ברור שנמשיך להפגש מדי פעם, זה היה חלק מהמהות הטפול, שטיפל בפרדה ונטישה.
היא ידעה שאני נקרעת בפרדה הזו, שבוע לפני כן בכיתי בטלפון ואמרתי לה שאני נורא מתגעגת , לא נתפס לי איך היא פעלה בכזו זרות וניכור על בסיס כל מה שידעה כל מה שהתחיבה כלפי.
בתהליך הפרדה שעשינו היא הציעה לי שהיא תשמור על הילדה שבתוכי אצלה, אמרה שזה עצוב לעזוב ורק לבוא לבקר.
ולפתע שמטה הכל ברגע.
כשאני מתחלה להתאושש, יש רגעים שהכל נראה לי הזוי, ואני לא מבינה איך נתתי לה כל כך הרבה כח, מה פתאם לא הצלחתי לשחרר ומדוע נאחזתי בה.
ואז לאחר כמה שעות/ ימים שוב אני באותו מקום קודם של געגועים עד כאב פיזי.
כל הסיפור הזה חדש לי, לא מוכר לי מקשרים או דפוסים קודמים שלי.
הרבה פעמים החלפתי אותה בהסיח הדעת עם אמא שלי, כאשר אחת מהן היתה מתקשרת, הן היו מתחלפות לי ובכל מיני הזדמנויות אחרות, אפשר להבין שהקשר הזה היה מאד עמוק ובסיסי עבורי.
ושוב תודה על ההשתתפות והעצות המועילות , אילת.
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
רוצה רק לתקן רושם מוטעה- אני לא אוכלת בלילות, בכלל לא. בהחלט ישנה ובדרך כלל טוב.
אני לא זקוקה לסוכר באופן תמידי או מרובה, אבל כן, כפי שצפריר התיחס לכך- יכולה פעמים רבות לחפש לי משהו מתוק בשעה מאוחרת יחסית , בהחלט מתוך המקום שמחפש רגע מתוק בפה, פיצוי על כאב. אבל מאד מאד מבוקר- במנות קטנות ובשליטה.
אני לא זקוקה לסוכר באופן תמידי או מרובה, אבל כן, כפי שצפריר התיחס לכך- יכולה פעמים רבות לחפש לי משהו מתוק בשעה מאוחרת יחסית , בהחלט מתוך המקום שמחפש רגע מתוק בפה, פיצוי על כאב. אבל מאד מאד מבוקר- במנות קטנות ובשליטה.
-
צפריר_שפרון*
- הודעות: 2659
- הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
- דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
אילת,
ראשית, אם מצאתי לנכון לענות - זה עניין שלי ואין לך להתנצל על כך.
כעת, לגבי הילד.
עשי כטוב בעינייך, אבל וטוב להבהיר את זה לעצמך בעיקר - המנעי, בכל מחיר מלראותה בתקופה הקרובה, ואם צריך בשביל זה שלא את תבואי לקחת את הילד, ישים נא אישך היקר את טובת בנו לפניו הוא - ויהיה הוא האחראי לילד בהקשר זה.
כאן, לגבי החוב שלך במובן הזה הכספי.
כאן, אינך חייבת לה דבר. שכן לא נתנה את השירות המקצועי שהיתה אמורה לתת.
היא מבחינתה עשויה ללמוד מהסיפור הזה, ואם לימודיה אלה יעלו לה 1200 ש"ח - יצאה בזול.
אבל, אם את חשה לא בנוח ומעוניינת לסגור איתה חשבון - שלחי לה צ'ק בדואר, דרשי קבלה וצייני שבכך נסתיימה כל התקשרות ביניכן, ציון זה הוא בעבורך יותר מאשר בעבורה.
שוב, אינך חייבת דבר אלא אם את חשה כך.
כאן, אם כך, הבלבול בינה ובין אמך איננו מקרי, שכן מניפולציות רגשיות הן הדפוס בינך ובין אמך.
עם זאת, על פני להתמודד עם דמות זו, טוב אם פונה אל אמך - לאו דווקא בפיזי, אלא בדמיונך ומתחילה לשחרר את הילדה שבתוכך ממנה, מעבירה את הילדה הזו אלייך, אל האם שאת היא.
כאן, לא נרחיב באלה כרגע, אלא מתבקשת לתרגל את המוצע לך ולפנות בעוד כשבוע במייל.
כאן, קחי בחשבון שלוווי אישי אינטרנטי כרוך בתשלום.
וטוב לדעת מראש, שכל יעוץ שניתן בדרך הזו, אין בצידו כל אחריות, הכותב לא מוסמך לייעץ משום בחינה, לא לוקח אחריות אלא אך ורק על כך שעצותיו ניתנים ללא משוא פנים.
כל האחריות עלייך, כפי שהם חייך.
תודה רבה.
<שלם>
ראשית, אם מצאתי לנכון לענות - זה עניין שלי ואין לך להתנצל על כך.
כעת, לגבי הילד.
עשי כטוב בעינייך, אבל וטוב להבהיר את זה לעצמך בעיקר - המנעי, בכל מחיר מלראותה בתקופה הקרובה, ואם צריך בשביל זה שלא את תבואי לקחת את הילד, ישים נא אישך היקר את טובת בנו לפניו הוא - ויהיה הוא האחראי לילד בהקשר זה.
כאן, לגבי החוב שלך במובן הזה הכספי.
כאן, אינך חייבת לה דבר. שכן לא נתנה את השירות המקצועי שהיתה אמורה לתת.
היא מבחינתה עשויה ללמוד מהסיפור הזה, ואם לימודיה אלה יעלו לה 1200 ש"ח - יצאה בזול.
אבל, אם את חשה לא בנוח ומעוניינת לסגור איתה חשבון - שלחי לה צ'ק בדואר, דרשי קבלה וצייני שבכך נסתיימה כל התקשרות ביניכן, ציון זה הוא בעבורך יותר מאשר בעבורה.
שוב, אינך חייבת דבר אלא אם את חשה כך.
כאן, אם כך, הבלבול בינה ובין אמך איננו מקרי, שכן מניפולציות רגשיות הן הדפוס בינך ובין אמך.
עם זאת, על פני להתמודד עם דמות זו, טוב אם פונה אל אמך - לאו דווקא בפיזי, אלא בדמיונך ומתחילה לשחרר את הילדה שבתוכך ממנה, מעבירה את הילדה הזו אלייך, אל האם שאת היא.
כאן, לא נרחיב באלה כרגע, אלא מתבקשת לתרגל את המוצע לך ולפנות בעוד כשבוע במייל.
כאן, קחי בחשבון שלוווי אישי אינטרנטי כרוך בתשלום.
וטוב לדעת מראש, שכל יעוץ שניתן בדרך הזו, אין בצידו כל אחריות, הכותב לא מוסמך לייעץ משום בחינה, לא לוקח אחריות אלא אך ורק על כך שעצותיו ניתנים ללא משוא פנים.
כל האחריות עלייך, כפי שהם חייך.
תודה רבה.
<שלם>
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
אני חושבת שמה שהעתקתי מהדפוס עם אמי לקשר הזה, זה לא מניפולציות רגשיות, שהן לא העיקר, אלא-
את הערבוב, חוסר ההפרדה, הקושי עם גבולות, הצורך אותה באופן טוטאלי.
הקושי לראות אותה כנפרדת, כמספקת לי עזרה אבל, לא צריכה להסחף עם זה.
הבעיה הגדולה שמה שקרה בפועל- שהיא כן התערבבה, כן נסחפה, כן טשטשה גבולות ובך היא למעשה- חזקה את הדפוסים שאני הבאתי.
כלומר, במקום לעמוד מנגד ולאפשר לי ללמוד קשר אחר, בעצם במידה רבה שיחזרתי את מה שכבר ידעתי. יכול להיות שכשהיא הבינה , כבר היינו לכודות ולא היתה לה ברירה לחתוך אלא כך?
ובכל מקרה - תודה רבה רבה על כל העצות שלך עד כה, לוקחת ברצינות את התרגילים וגם את הצעתך ליעוץ בתשלום בהמשך. תודה על כל העזרה עד כה. אילת.
את הערבוב, חוסר ההפרדה, הקושי עם גבולות, הצורך אותה באופן טוטאלי.
הקושי לראות אותה כנפרדת, כמספקת לי עזרה אבל, לא צריכה להסחף עם זה.
הבעיה הגדולה שמה שקרה בפועל- שהיא כן התערבבה, כן נסחפה, כן טשטשה גבולות ובך היא למעשה- חזקה את הדפוסים שאני הבאתי.
כלומר, במקום לעמוד מנגד ולאפשר לי ללמוד קשר אחר, בעצם במידה רבה שיחזרתי את מה שכבר ידעתי. יכול להיות שכשהיא הבינה , כבר היינו לכודות ולא היתה לה ברירה לחתוך אלא כך?
ובכל מקרה - תודה רבה רבה על כל העצות שלך עד כה, לוקחת ברצינות את התרגילים וגם את הצעתך ליעוץ בתשלום בהמשך. תודה על כל העזרה עד כה. אילת.
-
בעלניסיון*
- הודעות: 2
- הצטרפות: 06 מאי 2009, 00:47
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
אני קורא את הדברים ונזעם.
צפריר, כה צודק, סייג את דבריו כראוי והתחייב רק לראות נכוחה - כי כך ראוי בעיניו. לעומתו אותה פסיכולוגית, מעצם היותה - אחראית לתוצאות העשייה שלה.
לא רק שאת לא צריכה לשלם לה - את צריכה לא לשלם לה כסף הוא תמורה לעבודה, והעבודה לא נעשתה. את שאבת אותה מעבר למה שהיא תכננה ויכלה להכיל.
הכרתי אנשים גדולי הילה שבחרו בפסיכולוגים קטני הילה והטיפול רק הזיק להם. הכרתי פסיכולוגים קטני הילה שהכירו בכח ההשפעה של מטופליהם עליהם מבעוד מועד, ומתוך אחריות מקצועית הציעו להם לעבור למטפל אחר . כיוון שזה לא קרה במקרה שלך, כיוון שהעוצמות שלך הצמיתו אותה והיא לא ראתה = היא לא טיפלה בך. זו העובדה. האשה הזו לא טיפלה בך.
אין עזרה כעזרה עצמית. ההילה שלך מעורבבת כליל. תחשבי על דבר אחד בכל פעם. העניקי מתנה לאמך
צפריר, כה צודק, סייג את דבריו כראוי והתחייב רק לראות נכוחה - כי כך ראוי בעיניו. לעומתו אותה פסיכולוגית, מעצם היותה - אחראית לתוצאות העשייה שלה.
לא רק שאת לא צריכה לשלם לה - את צריכה לא לשלם לה כסף הוא תמורה לעבודה, והעבודה לא נעשתה. את שאבת אותה מעבר למה שהיא תכננה ויכלה להכיל.
הכרתי אנשים גדולי הילה שבחרו בפסיכולוגים קטני הילה והטיפול רק הזיק להם. הכרתי פסיכולוגים קטני הילה שהכירו בכח ההשפעה של מטופליהם עליהם מבעוד מועד, ומתוך אחריות מקצועית הציעו להם לעבור למטפל אחר . כיוון שזה לא קרה במקרה שלך, כיוון שהעוצמות שלך הצמיתו אותה והיא לא ראתה = היא לא טיפלה בך. זו העובדה. האשה הזו לא טיפלה בך.
אין עזרה כעזרה עצמית. ההילה שלך מעורבבת כליל. תחשבי על דבר אחד בכל פעם. העניקי מתנה לאמך
-
צפריר_שפרון*
- הודעות: 2659
- הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
- דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
אילת,
כל המילים כולן אינן חשובות ורק מעצימות את הבריחה מההווה.
התמקדי בתרגילים, התמקדי בהווה, התמקדי באילת מול אילת - זה העיקר.
תודה רבה.
<שלם>
כל המילים כולן אינן חשובות ורק מעצימות את הבריחה מההווה.
התמקדי בתרגילים, התמקדי בהווה, התמקדי באילת מול אילת - זה העיקר.
תודה רבה.
<שלם>
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
לא רק שאת לא צריכה לשלם לה - את צריכה לא לשלם לה
זה ממש ברור. מה פתאום לשלם לה. היא לא סיפקה לך את מה שהיתה אמורה לספק.
זה ממש ברור. מה פתאום לשלם לה. היא לא סיפקה לך את מה שהיתה אמורה לספק.
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
שוב תודה לכלם.
אני מסכימה עם צפריר שפרון שההתמקדות בה, באחריות שלה, זה סוג של בריחה מעצמי. עדין בורחת לשם, אבל ההבנה כבר עוזרת לי.
בעל נסיון וקוראת, אתם נשמעים כל כך משוכנעים שאני לא צריכה לשלם, הלואי וגם אני הייתי.
אני מבינה את הנזק שנעשה, אבל מכיון שאני הייתי בקשר מולה, אני יודעת שזה לא נעשה מתוך רצון להרע, טעויות קוראות לבני אדם.
התשלום, כמו שכבר כתבתי הוא על חוב של העבר, פגישות שבחרתי כאדם בוגר ועצמאי לבוא וקבלתי אותן, במלואן. את זמנה המלא.
אני יכולה לבחור לא לבוא לעתיד אבל מה שכבר קבלתי, לא פשוט לי לא לשלם.
אחותי ספרה לי שהיתה אצל פסכאטר עבור טפול בבנה, תוך כדי שישבה שם הבינה שהוא ממש גרוע ושעצותיו גרועות ביותר, אז מה היא לא תשלם?
היא שלמה 700 שח עבור שעה וחצי שידעה שאינה מועילה לה, וכמובן שבחרה לא לחזור יותר, אבל לשלם- שלמה.
כך גם אני הייתי נוהגת.
כאן בסיפור הזה , אני כל כך מעורבת רגשית, כל כך פגועה מתוך מקום של צפיה ענקית, ששתנו בשלנו ביחד.
כרגע עוד לא יכולה לשלם, אבל נראה לי שעד שלא אעשה זאת, תהייה לי בעיה מוסרית/מצפונית קשה ביותר.
בעלנסיון, אני לא מבינה מספיק את המשפט הבא, יש לך אפשרות להסביר לי?
אין עזרה כעזרה עצמית. ההילה שלך מעורבבת כליל. תחשבי על דבר אחד בכל פעם. העניקי מתנה לאמך
העצה החשובה של צפריר שפרון לא לנסות להסתכל עליה, לחנך וללמד אותה ,אלא להתמקד כרגע בעצמי- עוזרת.
אני מנסה מאד להבין למה נסחפתי לתוך הקשר הזה- האם ספקה לי משהו רגשי שלא קבלתי בשום מקום אחר?
האם סתם התאהבתי?
האם הוחמאתי כל כך שאני מטופלת מועדפת כל כך? והעדפה שלה כלפי רק הלכה והתחזקה.
אני לומדת קריאה רוחנית, (שזה יכולת להתחבר דרך האני הגבוה שלי לנשמות אחרות). בקורס קבלתי הרבה קריאות שקשורות אליה-
כלן הראו לי שיש לה קשר מאד חזק אלי, שהיא נסחפה אחרי הקשר הזה, שיש כאן רגש הדדי- ובכל זאת נשארתי.
אולי דוקא בגלל זה?
צפריר שפרון מדבר על אשליה שיצרתי ביחס אליה- זו אשליה חלקית.
זה ברור לי והיא גם אמרה במילים שונות, שהיה לה משהו מיוחד אתי, גם פעמים רבות אמרה לי שאני המורה שלה, וכו.
אשליה, כן, כמובן, אבל מבוססת על חלקי אמת ומציאות. לא רק אשליה מופרכת.
צפריר שפרון אמר לי להודות לה כל בוקר- אני באמת חושבת שלמרות שהסתבכתי אתה ולמרות שיתכן כי היא טעתה מאד, עדין לא לוקחת וזורקת את כל הטפול הזה-
קבלתי המון! קרו לי דברים גדולים.
המורה שלי ללמודי קריאה רוחנית דברה על תהליך אלכימי שעברתי בשנה הזו.
אהבה - עושה הרבה, רגש חזק מעיר אותנו למקומות עמוקים- וזה מה שקרה.
יש את המשפט הידוע: : ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה מבורך"
לא שאני חס וחלילה משווה אותה למקום כל כך מקודש, אבל במידה רבה אני מרגישה כך-
היא נתנה לי ולבסוף לקחה ועדין אני מודה על מה שקבלתי.
זה נשמע כמסיר אחריות ממני- הכל בידה, אבל לא רואה זאת כך.
היא נתנה- בזכות זה שאני יכולתי לכוון ולקחת.
טוב, נראה לי שקצת הצפתי- מקווה שאפשר בכלל לקרוא?
ושוב תודה לכל המיעצים הנפלאים.
אני מסכימה עם צפריר שפרון שההתמקדות בה, באחריות שלה, זה סוג של בריחה מעצמי. עדין בורחת לשם, אבל ההבנה כבר עוזרת לי.
בעל נסיון וקוראת, אתם נשמעים כל כך משוכנעים שאני לא צריכה לשלם, הלואי וגם אני הייתי.
אני מבינה את הנזק שנעשה, אבל מכיון שאני הייתי בקשר מולה, אני יודעת שזה לא נעשה מתוך רצון להרע, טעויות קוראות לבני אדם.
התשלום, כמו שכבר כתבתי הוא על חוב של העבר, פגישות שבחרתי כאדם בוגר ועצמאי לבוא וקבלתי אותן, במלואן. את זמנה המלא.
אני יכולה לבחור לא לבוא לעתיד אבל מה שכבר קבלתי, לא פשוט לי לא לשלם.
אחותי ספרה לי שהיתה אצל פסכאטר עבור טפול בבנה, תוך כדי שישבה שם הבינה שהוא ממש גרוע ושעצותיו גרועות ביותר, אז מה היא לא תשלם?
היא שלמה 700 שח עבור שעה וחצי שידעה שאינה מועילה לה, וכמובן שבחרה לא לחזור יותר, אבל לשלם- שלמה.
כך גם אני הייתי נוהגת.
כאן בסיפור הזה , אני כל כך מעורבת רגשית, כל כך פגועה מתוך מקום של צפיה ענקית, ששתנו בשלנו ביחד.
כרגע עוד לא יכולה לשלם, אבל נראה לי שעד שלא אעשה זאת, תהייה לי בעיה מוסרית/מצפונית קשה ביותר.
בעלנסיון, אני לא מבינה מספיק את המשפט הבא, יש לך אפשרות להסביר לי?
אין עזרה כעזרה עצמית. ההילה שלך מעורבבת כליל. תחשבי על דבר אחד בכל פעם. העניקי מתנה לאמך
העצה החשובה של צפריר שפרון לא לנסות להסתכל עליה, לחנך וללמד אותה ,אלא להתמקד כרגע בעצמי- עוזרת.
אני מנסה מאד להבין למה נסחפתי לתוך הקשר הזה- האם ספקה לי משהו רגשי שלא קבלתי בשום מקום אחר?
האם סתם התאהבתי?
האם הוחמאתי כל כך שאני מטופלת מועדפת כל כך? והעדפה שלה כלפי רק הלכה והתחזקה.
אני לומדת קריאה רוחנית, (שזה יכולת להתחבר דרך האני הגבוה שלי לנשמות אחרות). בקורס קבלתי הרבה קריאות שקשורות אליה-
כלן הראו לי שיש לה קשר מאד חזק אלי, שהיא נסחפה אחרי הקשר הזה, שיש כאן רגש הדדי- ובכל זאת נשארתי.
אולי דוקא בגלל זה?
צפריר שפרון מדבר על אשליה שיצרתי ביחס אליה- זו אשליה חלקית.
זה ברור לי והיא גם אמרה במילים שונות, שהיה לה משהו מיוחד אתי, גם פעמים רבות אמרה לי שאני המורה שלה, וכו.
אשליה, כן, כמובן, אבל מבוססת על חלקי אמת ומציאות. לא רק אשליה מופרכת.
צפריר שפרון אמר לי להודות לה כל בוקר- אני באמת חושבת שלמרות שהסתבכתי אתה ולמרות שיתכן כי היא טעתה מאד, עדין לא לוקחת וזורקת את כל הטפול הזה-
קבלתי המון! קרו לי דברים גדולים.
המורה שלי ללמודי קריאה רוחנית דברה על תהליך אלכימי שעברתי בשנה הזו.
אהבה - עושה הרבה, רגש חזק מעיר אותנו למקומות עמוקים- וזה מה שקרה.
יש את המשפט הידוע: : ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה מבורך"
לא שאני חס וחלילה משווה אותה למקום כל כך מקודש, אבל במידה רבה אני מרגישה כך-
היא נתנה לי ולבסוף לקחה ועדין אני מודה על מה שקבלתי.
זה נשמע כמסיר אחריות ממני- הכל בידה, אבל לא רואה זאת כך.
היא נתנה- בזכות זה שאני יכולתי לכוון ולקחת.
טוב, נראה לי שקצת הצפתי- מקווה שאפשר בכלל לקרוא?
ושוב תודה לכל המיעצים הנפלאים.
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
ממש היה לי עצוב לקרוא את התיאור של הקשר הטיפולי בינך לבין הפסיכולוגית שלך..וחשוב להדגיש שהיה אמור להיות כאן קשר טיפולי, לא חברות, לא התאהבות.. בקשר טיפולי יש גבולות ומי שאחראי לגבולות האלה הוא המטפל בלבד. אין ספק שתחושות ורגשות חזקים מאוד עוברים בין מטופל למטפל ולהיפך אך מטפל מקצועי ובעיקר מוסרי ואנושי משתמש בכל הכלים שהוא צריך כדי לשים את עצמו ואת צרכיו בצד ולהתמקד במטופל. אני חושבת שאחד הדברים הכי כואבים הוא לשים את מבטחך את עולמך הפנימי בידיים של מי שלא ראוי לכך. המפגש הטיפולי בנוי עם גבולות מאוד ברורים של זמן וכסף ועוד דברים בדיוק כדי לשמור על המטופל ממצבים כאלה.נשמע שקרה כאן דבר מאוד קשה. מאוד עצוב בעיני כמי שמטפלת ואני רוצה להגיד למרות שלא בטוח שישמע, שאת לא אחראית לדבר הזה שקרה במפגש הטיפולי הזה.
-
שוות_נפש*
- הודעות: 384
- הצטרפות: 25 ינואר 2009, 00:00
- דף אישי: הדף האישי של שוות_נפש*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
תרדי ממנה. היא עשתה טעות אבל היא רק בן-אדם. תני לה להמשיך בשלה, וחשוב יותר את תמשיכי בשלך. בהצלחה 
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
דיסקליימר - אני בעלנסיון אבל לא בעל הכשרה. אני בעל אינסטינקטים אבל לא בעל הבעיות שלך. כותבים פה טובים ממני.
אין עזרה כעזרה עצמית - היא הייתה אמורה לעזור לך לעזור לעצמך ונעזרה בך לעזור לעצמה
ההילה שלך מעורבבת כליל. תחשבי על דבר אחד בכל פעם - לפעמים לאקוניות היא שם המשחק. אל תציפי ואל תצפי. התמקדי בדבר חשוב אחד
העניקי מתנה לאמך - הדבר החשוב הראשון.
מלבד זאת - לא הזמן שהקדישה לך היה אמור לעזור לך, ולא הוא התמורה לכספך. אם אינך משלמת לה - את משלמת לעצמך. אם בכלל לשלם - עוד הרבה זמן ולא מתוך המערבולת
אין עזרה כעזרה עצמית - היא הייתה אמורה לעזור לך לעזור לעצמך ונעזרה בך לעזור לעצמה
ההילה שלך מעורבבת כליל. תחשבי על דבר אחד בכל פעם - לפעמים לאקוניות היא שם המשחק. אל תציפי ואל תצפי. התמקדי בדבר חשוב אחד
העניקי מתנה לאמך - הדבר החשוב הראשון.
מלבד זאת - לא הזמן שהקדישה לך היה אמור לעזור לך, ולא הוא התמורה לכספך. אם אינך משלמת לה - את משלמת לעצמך. אם בכלל לשלם - עוד הרבה זמן ולא מתוך המערבולת
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
שוות נפש, כן, אני ממש משתדלת. נכון שהיא בן אדם, ואני מנסה מאד לסלוח.
אבל לפעמים אני חושבת שיש טעויות שלאנשי מקצוע אסור לעשות,
כמו שמיה כתבה במדויק- שמתי את נפשי בבטחון בכפיה וזה לא פשוט כל מה שקרה.
מיה, תודה על המילים התומכות, אני מבינה שגם את פסיכולוגית? או מטפלת אחרת?
את כותבת שאני לא אחראית למה שקרה. כפי שאני רואה את זה , אני לא אחראית בלעדית, אבל גם לי יש חלק. יתכן והייתי תובענית מדי, הפכפכה, מתקשה להפרד ומקשה עליה, יתכן ולא היתה לה ברירה אלא לחתוך בסוף באופן כל כך חד וכואב, למרות כל ההבטחות לפני כן?
ועכשיו גם אותך אני שואלת, כמיצגת את הצד המטפל- האם אני צריכה לשלם לה את חובי?
היום קבלתי בדואר דוח על חניה שלא ידעתי על קיומו וכנראה הלך וגדל על סכום דומה לחוב שלי למטפלת.
הרגשתי כמעין עונש על המחשבה שחולפת במוחי לא לשלם לה.
אבל לפעמים אני חושבת שיש טעויות שלאנשי מקצוע אסור לעשות,
כמו שמיה כתבה במדויק- שמתי את נפשי בבטחון בכפיה וזה לא פשוט כל מה שקרה.
מיה, תודה על המילים התומכות, אני מבינה שגם את פסיכולוגית? או מטפלת אחרת?
את כותבת שאני לא אחראית למה שקרה. כפי שאני רואה את זה , אני לא אחראית בלעדית, אבל גם לי יש חלק. יתכן והייתי תובענית מדי, הפכפכה, מתקשה להפרד ומקשה עליה, יתכן ולא היתה לה ברירה אלא לחתוך בסוף באופן כל כך חד וכואב, למרות כל ההבטחות לפני כן?
ועכשיו גם אותך אני שואלת, כמיצגת את הצד המטפל- האם אני צריכה לשלם לה את חובי?
היום קבלתי בדואר דוח על חניה שלא ידעתי על קיומו וכנראה הלך וגדל על סכום דומה לחוב שלי למטפלת.
הרגשתי כמעין עונש על המחשבה שחולפת במוחי לא לשלם לה.
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
בעל נסיון, מה זה דיסקלימר? אני מוכרחה לציין שלא קל לי להבין את דבריך, מבינה אותם באופן חלקי, ובכל מקרה תודות לך.
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
באמת הסתבכת כהוגן.
את נשמעת בתגובה רגשית מאד חזקה, ובאמת נשמע שזה נובע מטשטוש הגבולות.
כל התיאור שלך, אם נחליף את המילה "פסיכולוגית" ב"אהוב" או "אהובה" באמת יתקבל רושם של סיפור אהבה.
האם את עדיין מאוהבת בה? האם בגלל זה את כל כך נסערת?
האם היא בת גילך? או פחות או יותר בגילך?
אגב, גם אני התאהבתי פעם במטפלת שלי. היא הסבירה לי שזה טבעי, אך לא שיתפה פעולה עם זה ושמרה על גבולות ברורים, ושלב ההתאהבות עבר לי...
ממליצה לך בחום גם ללמוד מזה,
כמובן מבלי להסיר אחריות מהמטפלת שחצתה גבולות של אתיקה מקצועית.
מסכימה עם צפריר : תתמקדי בהווה,
כל הדף הזה נראה לי שגורם לך להתעסק בה ובך עוד יותר,
בצורה אובססיבית משהו.
ממש ממליצה לך להפסיק לאבסס על זה, ולהתחיל לחיות, ובהחלט כן ללכת לטיפול אצל פסיכולוגית מנוסה, מבוגרת, שאין סיכוי שתתאהבי בה, אבל יש סיוכי לריפוי אתי וטוב.
מאחלת לך בהצלחה!
את נשמעת בתגובה רגשית מאד חזקה, ובאמת נשמע שזה נובע מטשטוש הגבולות.
כל התיאור שלך, אם נחליף את המילה "פסיכולוגית" ב"אהוב" או "אהובה" באמת יתקבל רושם של סיפור אהבה.
האם את עדיין מאוהבת בה? האם בגלל זה את כל כך נסערת?
האם היא בת גילך? או פחות או יותר בגילך?
אגב, גם אני התאהבתי פעם במטפלת שלי. היא הסבירה לי שזה טבעי, אך לא שיתפה פעולה עם זה ושמרה על גבולות ברורים, ושלב ההתאהבות עבר לי...
ממליצה לך בחום גם ללמוד מזה,
כמובן מבלי להסיר אחריות מהמטפלת שחצתה גבולות של אתיקה מקצועית.
מסכימה עם צפריר : תתמקדי בהווה,
כל הדף הזה נראה לי שגורם לך להתעסק בה ובך עוד יותר,
בצורה אובססיבית משהו.
ממש ממליצה לך להפסיק לאבסס על זה, ולהתחיל לחיות, ובהחלט כן ללכת לטיפול אצל פסיכולוגית מנוסה, מבוגרת, שאין סיכוי שתתאהבי בה, אבל יש סיוכי לריפוי אתי וטוב.
מאחלת לך בהצלחה!
-
בעלניסיון*
- הודעות: 2
- הצטרפות: 06 מאי 2009, 00:47
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
(הצהרה על אי נטילת אחריות. "אין באמור לעיל וכו'")
הפסיכולוגית שלך נטלה אחריות ברצון, ונטלה את כל הרווחים הנלווים לאחריות, הכספיים והאחרים, לאורך תקופה ארוכה, וראי כל מה שנטלה ממך - הפכה עצמה לנטל עבורך, לנטל בתוכך.
המרגיעון למעלה - "הצדק לעולם מחייב את שתי כפות המאזניים". כאן לא.
את היית יכולה, צריכה, להרשות לעצמך להתפרק. היא לא.
התפקיד שלה מחייב אותה., והוא (התפקיד) יצא מהדלת בשלב מוקדם יותר. היא לא עמדה בהסכם.
אבל עכשיו זה נגמר כמו חלום שנגמר, במריבה או לא זה פחות משנה. אל תסתכלי אחורה ואל תציצי קדימה. רק תרגעי. ושלמי את הקנס..
הפסיכולוגית שלך נטלה אחריות ברצון, ונטלה את כל הרווחים הנלווים לאחריות, הכספיים והאחרים, לאורך תקופה ארוכה, וראי כל מה שנטלה ממך - הפכה עצמה לנטל עבורך, לנטל בתוכך.
המרגיעון למעלה - "הצדק לעולם מחייב את שתי כפות המאזניים". כאן לא.
את היית יכולה, צריכה, להרשות לעצמך להתפרק. היא לא.
התפקיד שלה מחייב אותה., והוא (התפקיד) יצא מהדלת בשלב מוקדם יותר. היא לא עמדה בהסכם.
אבל עכשיו זה נגמר כמו חלום שנגמר, במריבה או לא זה פחות משנה. אל תסתכלי אחורה ואל תציצי קדימה. רק תרגעי. ושלמי את הקנס..
-
מאמינה_בשפע*
- הודעות: 180
- הצטרפות: 08 ינואר 2009, 15:42
- דף אישי: הדף האישי של מאמינה_בשפע*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
כתבת : "אני לא אחראית בלעדית, אבל גם לי יש חלק. יתכן והייתי תובענית מדי, הפכפכה, מתקשה להפרד ומקשה עליה, יתכן ולא היתה לה ברירה אלא לחתוך בסוף באופן כל כך חד וכואב, למרות כל ההבטחות לפני כן?"
למטופל מותר להיות כל מה שהוא , תובעני , הפכפך , תלותי , נזעם , וכו' , כל מה שהינו וכל מה ש"בעייתי" אצלו !!!!!!!!
זו אחריות של המטפל , זו המקצועיות שלו, לקבל , להכיל , עד כדי לעזור לשנות כל אותם חלקים בלתי פתורים .
כך שלך היה מותר והכרחי להביא לטיפול כל אותם החלקים . ללא כל התנייה אילו חלקים הם "לא בסדר" שהבאת לטיפול ! בגלל זה באת לטיפול ! גם אם הסיבה המוצהרת היא אחרת .
ההתלבטות שלך אם לשלם או לא , נובעת מההתלבטות שלך , כנראה, אם היה כאן טיפול או שמא להכיר בזה שהיה כאן abuse שלך ! תחושת הבטן שלך אומרת שהיה כאן משהו אחר מטיפול ולכן לא לשלם .
ואני חושבת שהיה כאן שימוש לרעה של המטפלת , שהיא השתמשה בך !!! בצורה לא מקצועית לצרכיה האישיים , גם אם היא נסחפה ולא עשתה זאת בוודאי בכוונה רעה ! זה קשה להבחנה , כי בפירוש היא חשה כלפיך רגשות מיוחדים וחמים ( שמחמיאים לך ) , אולם זה לא משנה את התמונה .
ברגע שתוכלי להבין את חלקה , הגדול לגמרי מחלקך , כי את המטופלת ! תוכלי לכאוב על השימוש לרעה , ותביני שאין מה לשלם על טיפול לקוי !
ואני חוזרת שאני חושבת שכדאי שתעשי עיבוד של מה שהיה שם בטיפול , עם מטפל/ת מקצועית , אנושית ומבינה , כדי שתוכלי להעמיק את הבנתך על עצמך , ובסיום התהליך גם להשתחרר מאותה חווייה ומאותה אשה ( לא קראתי לה מטפלת ) . כמו שצריך לעשות בכל מקרה של ....התעללות ( מינית ואחרת ).
כתבתי דברים בוטים , אבל עם הרבה איכפתיות . מקווה שתוכלי לקוראם , ואם לא - את מוזמנת למחוק .
למטופל מותר להיות כל מה שהוא , תובעני , הפכפך , תלותי , נזעם , וכו' , כל מה שהינו וכל מה ש"בעייתי" אצלו !!!!!!!!
זו אחריות של המטפל , זו המקצועיות שלו, לקבל , להכיל , עד כדי לעזור לשנות כל אותם חלקים בלתי פתורים .
כך שלך היה מותר והכרחי להביא לטיפול כל אותם החלקים . ללא כל התנייה אילו חלקים הם "לא בסדר" שהבאת לטיפול ! בגלל זה באת לטיפול ! גם אם הסיבה המוצהרת היא אחרת .
ההתלבטות שלך אם לשלם או לא , נובעת מההתלבטות שלך , כנראה, אם היה כאן טיפול או שמא להכיר בזה שהיה כאן abuse שלך ! תחושת הבטן שלך אומרת שהיה כאן משהו אחר מטיפול ולכן לא לשלם .
ואני חושבת שהיה כאן שימוש לרעה של המטפלת , שהיא השתמשה בך !!! בצורה לא מקצועית לצרכיה האישיים , גם אם היא נסחפה ולא עשתה זאת בוודאי בכוונה רעה ! זה קשה להבחנה , כי בפירוש היא חשה כלפיך רגשות מיוחדים וחמים ( שמחמיאים לך ) , אולם זה לא משנה את התמונה .
ברגע שתוכלי להבין את חלקה , הגדול לגמרי מחלקך , כי את המטופלת ! תוכלי לכאוב על השימוש לרעה , ותביני שאין מה לשלם על טיפול לקוי !
ואני חוזרת שאני חושבת שכדאי שתעשי עיבוד של מה שהיה שם בטיפול , עם מטפל/ת מקצועית , אנושית ומבינה , כדי שתוכלי להעמיק את הבנתך על עצמך , ובסיום התהליך גם להשתחרר מאותה חווייה ומאותה אשה ( לא קראתי לה מטפלת ) . כמו שצריך לעשות בכל מקרה של ....התעללות ( מינית ואחרת ).
כתבתי דברים בוטים , אבל עם הרבה איכפתיות . מקווה שתוכלי לקוראם , ואם לא - את מוזמנת למחוק .
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
לכל הכותבים האחרונים- תודה רבה.
למעשה שלושתכם מחזקים את אותו רעיון של האחריות הגדולה שיש למטפלת כאן, זו בהשואה לאחריות שלי.
אני חושבת שלאט לאט אני מתחלה להבין את זה!
מטופלת כתבה לי שהיא חושבת שההתעסקות בדף הזה גורם לי להתעסקות יתר- מצד אחד זה נכון, ומצד שני גם כך אני מתעסקת עדין בנושא הלא פתור.
רק לשם הבנת העוצמה שחויתי- במשך השבועים הראשונים אחרי שהיא דחרתה אותי- התהלכתי כמו אדם באבל, ממש כך.
כלומר העוצמות שחויתי כאן היו מאד מאד חזקות, אני עדין מנסה להבין מדוע.
אני חושבת שהדף הזה , מעבר להתעסקות , מאד מאד עוזר לי להסיר מעט אחריות מעל עצמי, וזה כנראה מאד חשוב.
לא היה לי נסיון קודם בטיפול פסיכולוגי, לא ידעתי למה לצפות, לא הבנתי את המערך שנוצר ביננו וכמה הוא לא נכון.
ולגבי האחריות שלקחתי-
בסיום פגישה אחת שבקשתי ממנה חיבוק , היא אמרה שאם תתן לי, אני אומר שהיא פסיכולוגית גרועה.
צחקתי אתה , לטפתי את הפנים שלה ואמרתי לה שלא אומר, והיא נתנה את החיבוק.
יצאתי והבנתי שמשהו לא נכון, אבל לקחתי את כל האחריות עלי.
היא מצדה כנראה לא היתה שבויה בקשר , כי כל פעם הצליחה מאד בקלות לבנות שוב את הגבולות- נוקשים וחזקים, כולל טריקת טלפון , לקיחהת שעה ממני מכיון שלא הודעתי בזמן וכו. כמובן שזה היה יותר מבלבל.
היה שם משחק הלוך חזור- היא כנראה ידעה את החוקים והיתה חוזרת אלהם.
ומאמינה בשפע- לא כתבת דברים בוטים , אני מאד מעריכה את הכנות ואת האבחנות שלך.
חברה מאד טובה שלי שלותה אותי בכל התהליך כל הזמן השתמשה במונח הזה של ניצול. שיש כאן ניצול והתעללות רגשית מצדה.
היה לי קשה לקבל, ובודאי לעזוב.
אותה חברה חלמה שהיא באה לקחת אותי מחדר המטפלת והמטפלת לא נותנת לה.
דבר ששכחתי לציין כאן- בשלב מסוים היא אמרה שהיא לא יכולה לטפל בי יותר,
אבל לאחר שלקחתי אחריות על פריצת הגבולות (שלחתי לה מיילים בין הטיפולים ),
היא חזרה בה, ולאחר זאת היתה מתנצלת על כך, בדרכה.
ושוב לקחתי אחריות- הנה היא כבר אמרה לי שזה גדול עליה- ובכל זאת אני לא משחררת אותה.
אולי היא הבינה אבל לא יכלה להכאיב לי בפרדה כזו ושוב נסתה להמשיך?
בקיצור, היה מאד מאד מורכב. מין פלונטר כזה, שעכשיו אני לאט לאט מתירה.
הדף הזה וכל העצות שמקבלת כאן, מאד עוזרות לי , בעיקר להסתכל בעזרת כל הכותבים על הדברים מבחוץ , ולא רק מתוך המקום שהייתי שבויה בו.
בעבר לא האמנתי בטפול פסיכולוגי, היום אני מבינה שזה כלי שיכול להעצים, אבל גם מאד מאד מסוכן!
מעתה אפעיל זהירות רבה בקשרים טפולים (לשני הצדיים), גם מהצד שלי כסוג של מטפלת (לא פסיכולוגית).
ושוב, הרבה תודה לכל העוזרים לי.
למעשה שלושתכם מחזקים את אותו רעיון של האחריות הגדולה שיש למטפלת כאן, זו בהשואה לאחריות שלי.
אני חושבת שלאט לאט אני מתחלה להבין את זה!
מטופלת כתבה לי שהיא חושבת שההתעסקות בדף הזה גורם לי להתעסקות יתר- מצד אחד זה נכון, ומצד שני גם כך אני מתעסקת עדין בנושא הלא פתור.
רק לשם הבנת העוצמה שחויתי- במשך השבועים הראשונים אחרי שהיא דחרתה אותי- התהלכתי כמו אדם באבל, ממש כך.
כלומר העוצמות שחויתי כאן היו מאד מאד חזקות, אני עדין מנסה להבין מדוע.
אני חושבת שהדף הזה , מעבר להתעסקות , מאד מאד עוזר לי להסיר מעט אחריות מעל עצמי, וזה כנראה מאד חשוב.
לא היה לי נסיון קודם בטיפול פסיכולוגי, לא ידעתי למה לצפות, לא הבנתי את המערך שנוצר ביננו וכמה הוא לא נכון.
ולגבי האחריות שלקחתי-
בסיום פגישה אחת שבקשתי ממנה חיבוק , היא אמרה שאם תתן לי, אני אומר שהיא פסיכולוגית גרועה.
צחקתי אתה , לטפתי את הפנים שלה ואמרתי לה שלא אומר, והיא נתנה את החיבוק.
יצאתי והבנתי שמשהו לא נכון, אבל לקחתי את כל האחריות עלי.
היא מצדה כנראה לא היתה שבויה בקשר , כי כל פעם הצליחה מאד בקלות לבנות שוב את הגבולות- נוקשים וחזקים, כולל טריקת טלפון , לקיחהת שעה ממני מכיון שלא הודעתי בזמן וכו. כמובן שזה היה יותר מבלבל.
היה שם משחק הלוך חזור- היא כנראה ידעה את החוקים והיתה חוזרת אלהם.
ומאמינה בשפע- לא כתבת דברים בוטים , אני מאד מעריכה את הכנות ואת האבחנות שלך.
חברה מאד טובה שלי שלותה אותי בכל התהליך כל הזמן השתמשה במונח הזה של ניצול. שיש כאן ניצול והתעללות רגשית מצדה.
היה לי קשה לקבל, ובודאי לעזוב.
אותה חברה חלמה שהיא באה לקחת אותי מחדר המטפלת והמטפלת לא נותנת לה.
דבר ששכחתי לציין כאן- בשלב מסוים היא אמרה שהיא לא יכולה לטפל בי יותר,
אבל לאחר שלקחתי אחריות על פריצת הגבולות (שלחתי לה מיילים בין הטיפולים ),
היא חזרה בה, ולאחר זאת היתה מתנצלת על כך, בדרכה.
ושוב לקחתי אחריות- הנה היא כבר אמרה לי שזה גדול עליה- ובכל זאת אני לא משחררת אותה.
אולי היא הבינה אבל לא יכלה להכאיב לי בפרדה כזו ושוב נסתה להמשיך?
בקיצור, היה מאד מאד מורכב. מין פלונטר כזה, שעכשיו אני לאט לאט מתירה.
הדף הזה וכל העצות שמקבלת כאן, מאד עוזרות לי , בעיקר להסתכל בעזרת כל הכותבים על הדברים מבחוץ , ולא רק מתוך המקום שהייתי שבויה בו.
בעבר לא האמנתי בטפול פסיכולוגי, היום אני מבינה שזה כלי שיכול להעצים, אבל גם מאד מאד מסוכן!
מעתה אפעיל זהירות רבה בקשרים טפולים (לשני הצדיים), גם מהצד שלי כסוג של מטפלת (לא פסיכולוגית).
ושוב, הרבה תודה לכל העוזרים לי.
-
קן_לציפור*
- הודעות: 1109
- הצטרפות: 08 יולי 2005, 23:50
- דף אישי: הדף האישי של קן_לציפור*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
היא מצדה כנראה לא היתה שבויה בקשר , כי כל פעם הצליחה מאד בקלות לבנות שוב את הגבולות- נוקשים וחזקים, כולל טריקת טלפון , לקיחהת שעה ממני מכיון שלא הודעתי בזמן
אילת, כל הדוגמאות שאת נותנת פה, מראות עד כמה היתה שבויה בקשר. מי שלא שבוי לא צריך לטרוק טלפון או לקחת שעה כי לא הודעת בזמן. להפך, זה רק מראה עד כמה היתה מעורבת.
היה שם משחק הלוך חזור- היא כנראה ידעה את החוקים והיתה חוזרת אלהם - לא, היא לא ידעה אותם.
בעיני, חשוב שתביני עד כמה נוצלת לרעה, כי אז אולי תהליך הכעס העמוק יתחיל אצלך, כמו שצריך.
אז אולי - תהליך הפרידה יוכל להתקיים, ותוכלי לעבור הלאה.
בינתיים - מאחלת לך הצלחה
אילת, כל הדוגמאות שאת נותנת פה, מראות עד כמה היתה שבויה בקשר. מי שלא שבוי לא צריך לטרוק טלפון או לקחת שעה כי לא הודעת בזמן. להפך, זה רק מראה עד כמה היתה מעורבת.
היה שם משחק הלוך חזור- היא כנראה ידעה את החוקים והיתה חוזרת אלהם - לא, היא לא ידעה אותם.
בעיני, חשוב שתביני עד כמה נוצלת לרעה, כי אז אולי תהליך הכעס העמוק יתחיל אצלך, כמו שצריך.
אז אולי - תהליך הפרידה יוכל להתקיים, ותוכלי לעבור הלאה.
בינתיים - מאחלת לך הצלחה
-
מאמינה_בשפע*
- הודעות: 180
- הצטרפות: 08 ינואר 2009, 15:42
- דף אישי: הדף האישי של מאמינה_בשפע*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
אני מרגישה צורך להגיב על דבריך :
טיפול פסיכולוגי לא יכול להיות מסוכן !
כל סוג טיפול , אם לא נעשה בו אכן טיפול , אלא ניצול של המטופל - הוא מסוכן !
טיפול פסיכולוגי לא יכול להיות מסוכן !
כל סוג טיפול , אם לא נעשה בו אכן טיפול , אלא ניצול של המטופל - הוא מסוכן !
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
קן לציפור- אני חושבת שאת צודקת , שהיא התקשתה עם החוקים, אבל באופן חלקי.
אני הפעלתי עליה המון כח וגם כל הזמן מתחתי את הגבולות שלה.
ולה היו שני צדדים, שני חלקים , כמו שלכלנו יש-
חלק אחד מאד אנושי, מאד חם ואפמתי, שרצה כל כך לעזור, לענות לי לטלפון בעת מצוקה, לתת לי עוד זמן כשאני צריכה, לחבק כשאני אבודה , להיות אלי כמה שהיא יכולה בדרך שלי, (שבלי כל קשר למה שקרה לי כאן- היא דרך מאד מאד לא פשוטה).
זה כבר סיפור לדף אחר.
הסיפור שלי מאד נגע ללבה, גם העובדה שהיא מכירה את כל המשפחה, (שגם כאן אולי יש שאלה של מקצועיות וערבוב?)
וחלק אחר שלה מאד מאד ניסה להשאר מקצועית- לשמור על הגבולות חזקים, לבדוק מה מתאים לי בכל זמן.
וכמובן שהרגשות שלה גם נכנסו לכאן, בכל זאת בן - אדם, לא?
אני מרגישה שהדף הזה שם אותה במקום מאד קשה,
ממש מרגישה פתאם צורך להגן עליה.
אולי אני לא מביאה נכון את הצד שלה?
הרי אין לה כאן הזדמנות להגן על עצמה, זה לא הוגן.
ומאמינה בשפע- כנראה לא סתם בחרת בשם כזה, מאמינה בטוב.?
כן, טפול פסיכולוגי גם יכול להיות מסוכן, ואני סך הכל הייתי בידים של אדם ישר מאד - ואת זה אני יודעת בודאות.
ובכל זאת , עם כל הרצון הטוב של שתנו - הסתבכנו.
כמו שזוגות מסתבכים, הורים וילדים , בוסים ועובדים וכו
זה קורה והמון. ולא מתוך רצון רע של אף אחד. קשרים יכולים להיות מסובכים.
ומכיון שטפול פסיכולוגי נוגע במקומות עמוקים ומאד עוצמתי- זה אכן יכול להיות מסוכן, לפי דעתי.
אני הפעלתי עליה המון כח וגם כל הזמן מתחתי את הגבולות שלה.
ולה היו שני צדדים, שני חלקים , כמו שלכלנו יש-
חלק אחד מאד אנושי, מאד חם ואפמתי, שרצה כל כך לעזור, לענות לי לטלפון בעת מצוקה, לתת לי עוד זמן כשאני צריכה, לחבק כשאני אבודה , להיות אלי כמה שהיא יכולה בדרך שלי, (שבלי כל קשר למה שקרה לי כאן- היא דרך מאד מאד לא פשוטה).
זה כבר סיפור לדף אחר.
הסיפור שלי מאד נגע ללבה, גם העובדה שהיא מכירה את כל המשפחה, (שגם כאן אולי יש שאלה של מקצועיות וערבוב?)
וחלק אחר שלה מאד מאד ניסה להשאר מקצועית- לשמור על הגבולות חזקים, לבדוק מה מתאים לי בכל זמן.
וכמובן שהרגשות שלה גם נכנסו לכאן, בכל זאת בן - אדם, לא?
אני מרגישה שהדף הזה שם אותה במקום מאד קשה,
ממש מרגישה פתאם צורך להגן עליה.
אולי אני לא מביאה נכון את הצד שלה?
הרי אין לה כאן הזדמנות להגן על עצמה, זה לא הוגן.
ומאמינה בשפע- כנראה לא סתם בחרת בשם כזה, מאמינה בטוב.?
כן, טפול פסיכולוגי גם יכול להיות מסוכן, ואני סך הכל הייתי בידים של אדם ישר מאד - ואת זה אני יודעת בודאות.
ובכל זאת , עם כל הרצון הטוב של שתנו - הסתבכנו.
כמו שזוגות מסתבכים, הורים וילדים , בוסים ועובדים וכו
זה קורה והמון. ולא מתוך רצון רע של אף אחד. קשרים יכולים להיות מסובכים.
ומכיון שטפול פסיכולוגי נוגע במקומות עמוקים ומאד עוצמתי- זה אכן יכול להיות מסוכן, לפי דעתי.
-
מאמינה_בשפע*
- הודעות: 180
- הצטרפות: 08 ינואר 2009, 15:42
- דף אישי: הדף האישי של מאמינה_בשפע*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
טיפול פסיכולוגי הוא סוג של קשר שאינו דומה לשום קשר אחר שציינת ,
דווקא בגלל חוסר הסימטריות המובנה ביחסים !!!
והיותו אמור להיות מנותק מהחיים הרגילים של המטופל .
לכן , יחסים יכולים להסתבך בחיים , קשרים בין אנשים בכלל זה הדבר הכי מורכב בחיים , אבל בטיפול פסיכולוגי יחסים הם מורכבים למטופל עם המטפל , רק מתוך מה שהמטופל מביא ליחסים אילו .
הפסיכולוג חייב , להיות אנושי , אוהב , חם , איכפתי
אבל גם !!!! שומר על הגבולות , ולא בחלקיות ולא בתנודתיות !
זה חלק מהבריאות הנפשית שלו שהוא משאיל עבור המטופל שלו !
ואם הוא לא עשה את זה בטיפול - הוא עשה נזק טיפולי , לא טיפול !!!!!!!!!!!!!!
לכן , טיפול פסיכולוגי בעיני זו דרך להעמיק את ההיכרות עם עצמך ולגדול ,
ולהצליח לשנות דפוסים עתיקים לא מועילים ,
הוא יכול להיות יעיל או לא נוגע מספיק לעומק ,
אבל מסוכן ? לא !!!
רק אם לא נעשה טיפול או נעשה שימוש לרעה במעמד של מטפל ! ואז זה לא טיפול !
ואני מבינה שאת רוצה להגן עליה , ואני מתרשמת שהיא אדם ישר ,
אולם נפלה במקצועיות שלה ... עובדה !
מכאן להסיק על טיפול פסיכולוגי הוא לא נכון , כמו להסיק על הורות מתוך מקרה פרטי של הורה מתעלל...
דווקא בגלל חוסר הסימטריות המובנה ביחסים !!!
והיותו אמור להיות מנותק מהחיים הרגילים של המטופל .
לכן , יחסים יכולים להסתבך בחיים , קשרים בין אנשים בכלל זה הדבר הכי מורכב בחיים , אבל בטיפול פסיכולוגי יחסים הם מורכבים למטופל עם המטפל , רק מתוך מה שהמטופל מביא ליחסים אילו .
הפסיכולוג חייב , להיות אנושי , אוהב , חם , איכפתי
אבל גם !!!! שומר על הגבולות , ולא בחלקיות ולא בתנודתיות !
זה חלק מהבריאות הנפשית שלו שהוא משאיל עבור המטופל שלו !
ואם הוא לא עשה את זה בטיפול - הוא עשה נזק טיפולי , לא טיפול !!!!!!!!!!!!!!
לכן , טיפול פסיכולוגי בעיני זו דרך להעמיק את ההיכרות עם עצמך ולגדול ,
ולהצליח לשנות דפוסים עתיקים לא מועילים ,
הוא יכול להיות יעיל או לא נוגע מספיק לעומק ,
אבל מסוכן ? לא !!!
רק אם לא נעשה טיפול או נעשה שימוש לרעה במעמד של מטפל ! ואז זה לא טיפול !
ואני מבינה שאת רוצה להגן עליה , ואני מתרשמת שהיא אדם ישר ,
אולם נפלה במקצועיות שלה ... עובדה !
מכאן להסיק על טיפול פסיכולוגי הוא לא נכון , כמו להסיק על הורות מתוך מקרה פרטי של הורה מתעלל...
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
אילת. אני שמחה שהצלחת לשמוע את מה שניסיתי להגיד. כן אני מטפלת , עובדת סוציאלית ולתקופה לא קצרה הייתי מטופלת בעצמי ומשני הנסיונות האלה ואני יכולה לומר לך שטיפול הוא מקום אליו המטופל אמור להיות מסוגל להביא את את הצרכים שלו, את כולם, מתוך ידיעה שמי שישמור עליו הוא המטפל. גם אם זה אומר תלות מאוד גדולה. כמטפל עולות תחושות מול הצרכים שהמטופל מביא והדרך להתמודד איתם היא שימוש בהדרכה בה המטפל בוחן מה שייך לו ומה שייך למטופל ולומד לשים את עצמו בצד על מנת שיוכל להמשיך להוות מיכל בטוח עבור המטופל. המטפלת שלך נשמעת כמי שמעלה באמון הזה וחטאה חטא חמור לערכים שלקחה על עצמה. נשמע שהייתה עסוקה בעיקר בלהציל את עצמה. לגבי שאלת התשלום ואני עונה רק מדעתי האישית והתחושות שחשתי מקריאת מילותייך. קודם כל בעיני את צריכה לעשות מה שמרגיש לך נכון יותר עבורך ולא עבורה. מבחינה מקצועית נשמע שעברה את כל גבולות האתיקה המקצועית ואת מה שהגעת אליה בשביל לקבל למעשה לא קיבלת. אולי זה יהיה שיעור גם עבורה. לגבי שאלת הפרידה להבטיח משהו בטיפול ולהפר את ההבטחה הזו זה שני דברים בלתי נתפסים בעיני. ההבטחה הטיפולית בנויה מהגבולות של זמן הטיפול, תשלום, מקום קבוע ועוד גבולות שנוצרים בין המטפל למטופל בקשר הטיפולי. פרידה עשויה להיות מהזמנים הקשים יותר בקשר טיפולי בגלל המשמעויות של פרידה עבור כל אחד. התפקיד של המטפלת שלך היה לשמור עלייך במקום הזה של הפרידה ולעזור לך להשיג שם חוויה מתקנת. להבטיח לך הבטחה שאין סיכוי שתצליח לעמוד בה ואחר כך להפר אותה זה פשע בעיני, כמה דרמטי שזה נשמע. אני מקווה שתמצאי את הדרך לראות שהאחריות כולה עליה, מקווה שאני מצליחה לעזור במשהו..ושלא תאבדי אמון בטיפול למרות שאחרי חוויה כזו זה בטח לא מובן מאליו!
-
ג'וניפר_והמשפחה*
- הודעות: 541
- הצטרפות: 01 אפריל 2009, 22:30
- דף אישי: הדף האישי של ג'וניפר_והמשפחה*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
האם אני צריכה לשלם לה את חובי?
אני די מבינה את הרצון שלך לשלם. מן מחשבה שאם תפרעי את החוב - מסתיימת המחוייבות של שתיכן אחת כלפי השניה, עוד משהו שקושר אותך אליה נעלם.
גם המובייל הוא סוג של משהו שקושר אותך אליה, ולכן גם אותו תצטרכי להעביר הלאה כפי שצפריר ייעץ. הייתי הולכת לשוק החלפות ומשאירה אותו שם. מי שירצה ייקח אותו, או שהוא ייתרם למי שצריך.
נתקי את הקשרים האלו.
עשי מה שאת מרגישה לנכון עם הכסף, לא משנה מה. העיקר שהעניין יהיה פתור מבחינתך.
העבירי את המובייל, וכל דבר אחר שמסמל אותה בך.
אל תדברי איתה. אפילו לא קצת. אפילו לא כשאת באה לקחת את בנך מהקבוצה. אם חייבת להיות תקשורת ביניכן, תעבירי את הדברים שיש לך להגיד לה דרך הממונה עליה (בהנחה שאכן יש כזאת) ובקשי שכך זה יהיה גם לכיוון השני. הפעילי את בעלך.
אני יודעת שזה קשה, ובהתחלה יכאב לך הריק הזה שייווצר, אבל זו ירידה לצורך עליה.
קפצי למים.
אני די מבינה את הרצון שלך לשלם. מן מחשבה שאם תפרעי את החוב - מסתיימת המחוייבות של שתיכן אחת כלפי השניה, עוד משהו שקושר אותך אליה נעלם.
גם המובייל הוא סוג של משהו שקושר אותך אליה, ולכן גם אותו תצטרכי להעביר הלאה כפי שצפריר ייעץ. הייתי הולכת לשוק החלפות ומשאירה אותו שם. מי שירצה ייקח אותו, או שהוא ייתרם למי שצריך.
נתקי את הקשרים האלו.
עשי מה שאת מרגישה לנכון עם הכסף, לא משנה מה. העיקר שהעניין יהיה פתור מבחינתך.
העבירי את המובייל, וכל דבר אחר שמסמל אותה בך.
אל תדברי איתה. אפילו לא קצת. אפילו לא כשאת באה לקחת את בנך מהקבוצה. אם חייבת להיות תקשורת ביניכן, תעבירי את הדברים שיש לך להגיד לה דרך הממונה עליה (בהנחה שאכן יש כזאת) ובקשי שכך זה יהיה גם לכיוון השני. הפעילי את בעלך.
אני יודעת שזה קשה, ובהתחלה יכאב לך הריק הזה שייווצר, אבל זו ירידה לצורך עליה.
קפצי למים.
-
קן_לציפור*
- הודעות: 1109
- הצטרפות: 08 יולי 2005, 23:50
- דף אישי: הדף האישי של קן_לציפור*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
מו שזוגות מסתבכים, הורים וילדים , בוסים ועובדים וכו
טיפול פסיכולוגי הוא סוג של קשר שאינו דומה לשום קשר אחר שציינת , דווקא בגלל חוסר הסימטריות המובנה ביחסים !!!
האמירות שלך פה, רק מחדדות את הבלבול שיש לך ביחסים איתה.
וכמו שכתבה מיה, כשמטפל מתבלבל מהקשר עם המטופל, הוא לוקח הדרכה, ועושה עם עצמו עבודה. הוא לא מתבלבל אל מול המטופל.
זה חלק מהקוד האתי, שהמטפלת שלך, לא עמדה בו.
אין ספק שיש לה גם צדדים ישרים, ואוהבים ותומכים. אבל היא שברה כללים, ובאופן עקרוני אפשר לתבוע אותה על זה. (הידעת?)
קודם כל בעיני את צריכה לעשות מה שמרגיש לך נכון יותר עבורך ולא עבורה
זו מהות הבלבול של איילת. הלואי והיתה יודעת, לא?
להבטיח לך הבטחה שאין סיכוי שתצליח לעמוד בה ואחר כך להפר אותה זה פשע בעיני, כמה דרמטי שזה נשמע
טיפול פסיכולוגי הוא סוג של קשר שאינו דומה לשום קשר אחר שציינת , דווקא בגלל חוסר הסימטריות המובנה ביחסים !!!
האמירות שלך פה, רק מחדדות את הבלבול שיש לך ביחסים איתה.
וכמו שכתבה מיה, כשמטפל מתבלבל מהקשר עם המטופל, הוא לוקח הדרכה, ועושה עם עצמו עבודה. הוא לא מתבלבל אל מול המטופל.
זה חלק מהקוד האתי, שהמטפלת שלך, לא עמדה בו.
אין ספק שיש לה גם צדדים ישרים, ואוהבים ותומכים. אבל היא שברה כללים, ובאופן עקרוני אפשר לתבוע אותה על זה. (הידעת?)
קודם כל בעיני את צריכה לעשות מה שמרגיש לך נכון יותר עבורך ולא עבורה
זו מהות הבלבול של איילת. הלואי והיתה יודעת, לא?
להבטיח לך הבטחה שאין סיכוי שתצליח לעמוד בה ואחר כך להפר אותה זה פשע בעיני, כמה דרמטי שזה נשמע
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
תודה לכלם. אני קוראת וחושבת שמתחלה להבין לאט לאט.
מתחלה להבין שהיה לה תפקיד מולי, שלפחות בחלקו לא עמדה.
מיה גרמה לי להבין את נושא ההבטחה שהופרה באופן יותר מדויק.
יש לי אפלו מכתב שהיא שלחה לי בדואר כאשר בקשתי לחזור לפרדה מסודרת, אחרי שעזבתי באופן פתאומי.
במכתב היא כותבת לי שהיא מציעה לי לבוא לעשר פגישות ואחר כך עוד אחת כעבור חודש.
מה שאני בקשתי באותה שיחה אחרונה בה היא אמרה שהיא לא מעונינת שאבוא- זה בדיוק את הפגישה הנוספת הזו.
היום אני מבינה שעשתה עמי חסד, כי לולא הדחיה הקשה הזו, לא הייתי מצליחה בחיים להפרד.
יחד עם זה, כל כך צרם לי שהיא שמה את עצמה במרכז:"אני לא מעונינת" כאלו שהענין שלה- כן, או לא, זה ה ISUE
אני חושבת שהיא היתה מוכרחה להסביר לי אפלו מספר פעמים, שזה לא נכון ל ולא עבורה.
להציע לי שנדבר טלפונית בעוד חודש ולהיות מאד עקבית עם זה שלא נכון לי לבוא, עבור עצמי, למרות שקשה לי כרגע לקבל את זה.
היא יכלה לעשות את אותו הדבר, אבל בדרך שנותנת לי להרגיש שטובתי במרכז ולא טובתה, או הקושי שלה.
ובכל מקרה- כמו שכבר נאמר לי כאן רבות- צריכה כרגע לשים אותה בצד, זה לא פשוט לי.
לפעמים אני מרגישה כמו ילד שעבר הזנחה, התעללות ובכל זאת רוצה שוב ושוב לחזור להורה שלו.
אני עדין מתגעגעת לפעמים מאד מאד.
מרגישה לא נוח אפלו להודות בכך! איך אדם מבוגר נהייה תלוי באדם אחר, שלמעשה זר לחיו?
למה זה בכלל קרה לי?
אנשים נפרדים גם מקשרי דם ומקשרים חשובים של שנים וממשיכים הלאה, למה אני מסרבת עדין לשחרר את הקשר הזה?
והמוביל- כמובן שאני לא מסוגלת לתת אותו ובטח לא ביד שניה. הוא יקר לי עדין מאד.
הוא במגרה, ואני לא מוציאה משם, אבל עדין לא אתן אותו.
אני מודה לכל הכותבים, ומרגישה אשמה, שגורמת לכל כך הרבה אנשים להתעסק ברגרסיה האיומה הזו שלי.
בכלל כולי פליאה על הרצון הטוב של אנשים להקדיש מזמנם לסיפור ואדם זר לחלוטין, זה בפני עצמו דבר מרפא.
אני מנסה להחזיר בדפים אחרים, רק שכותבת בשמות אחרים, לא רוצה לקשר בין הדפים השונים שבהם כותבת.
אבל בהחלט מרגישה צורך להחזיר. תודה רבה אילת
מתחלה להבין שהיה לה תפקיד מולי, שלפחות בחלקו לא עמדה.
מיה גרמה לי להבין את נושא ההבטחה שהופרה באופן יותר מדויק.
יש לי אפלו מכתב שהיא שלחה לי בדואר כאשר בקשתי לחזור לפרדה מסודרת, אחרי שעזבתי באופן פתאומי.
במכתב היא כותבת לי שהיא מציעה לי לבוא לעשר פגישות ואחר כך עוד אחת כעבור חודש.
מה שאני בקשתי באותה שיחה אחרונה בה היא אמרה שהיא לא מעונינת שאבוא- זה בדיוק את הפגישה הנוספת הזו.
היום אני מבינה שעשתה עמי חסד, כי לולא הדחיה הקשה הזו, לא הייתי מצליחה בחיים להפרד.
יחד עם זה, כל כך צרם לי שהיא שמה את עצמה במרכז:"אני לא מעונינת" כאלו שהענין שלה- כן, או לא, זה ה ISUE
אני חושבת שהיא היתה מוכרחה להסביר לי אפלו מספר פעמים, שזה לא נכון ל ולא עבורה.
להציע לי שנדבר טלפונית בעוד חודש ולהיות מאד עקבית עם זה שלא נכון לי לבוא, עבור עצמי, למרות שקשה לי כרגע לקבל את זה.
היא יכלה לעשות את אותו הדבר, אבל בדרך שנותנת לי להרגיש שטובתי במרכז ולא טובתה, או הקושי שלה.
ובכל מקרה- כמו שכבר נאמר לי כאן רבות- צריכה כרגע לשים אותה בצד, זה לא פשוט לי.
לפעמים אני מרגישה כמו ילד שעבר הזנחה, התעללות ובכל זאת רוצה שוב ושוב לחזור להורה שלו.
אני עדין מתגעגעת לפעמים מאד מאד.
מרגישה לא נוח אפלו להודות בכך! איך אדם מבוגר נהייה תלוי באדם אחר, שלמעשה זר לחיו?
למה זה בכלל קרה לי?
אנשים נפרדים גם מקשרי דם ומקשרים חשובים של שנים וממשיכים הלאה, למה אני מסרבת עדין לשחרר את הקשר הזה?
והמוביל- כמובן שאני לא מסוגלת לתת אותו ובטח לא ביד שניה. הוא יקר לי עדין מאד.
הוא במגרה, ואני לא מוציאה משם, אבל עדין לא אתן אותו.
אני מודה לכל הכותבים, ומרגישה אשמה, שגורמת לכל כך הרבה אנשים להתעסק ברגרסיה האיומה הזו שלי.
בכלל כולי פליאה על הרצון הטוב של אנשים להקדיש מזמנם לסיפור ואדם זר לחלוטין, זה בפני עצמו דבר מרפא.
אני מנסה להחזיר בדפים אחרים, רק שכותבת בשמות אחרים, לא רוצה לקשר בין הדפים השונים שבהם כותבת.
אבל בהחלט מרגישה צורך להחזיר. תודה רבה אילת
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
צחקתי אתה , לטפתי את הפנים שלה ואמרתי לה שלא אומר, והיא נתנה את החיבוק.
אני די הזדעזעתי מהמשפט הזה.
ליטפתי לה את הפנים?
זה נשמע כמו שתי אהובות, בכלל לא נשמע כמו מטפלת ומטופלת!!!
יקירתי- תחתכי, תפסיקי להתעסק בזה, התאהבת, וזה קורה, אבל עזבי- זה לא נקרא טיפול.
אני די הזדעזעתי מהמשפט הזה.
ליטפתי לה את הפנים?
זה נשמע כמו שתי אהובות, בכלל לא נשמע כמו מטפלת ומטופלת!!!
יקירתי- תחתכי, תפסיקי להתעסק בזה, התאהבת, וזה קורה, אבל עזבי- זה לא נקרא טיפול.
-
מיצי_החתולה*
- הודעות: 2041
- הצטרפות: 21 פברואר 2005, 22:27
- דף אישי: הדף האישי של מיצי_החתולה*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
אילה, לא קראתי את כל הדף, אבל חשוב לי לציין: במעלה הדף, שאלת אם אובייקטיבית יש לך על מה לתבוע. אז יש לך. בגדול. היא סטתה באופן רציני ומשעותי ממה שמותר לה לעשות בקשר טיפולי.
את כמובן צריכה לשאול את עצמך אם זו דרך שמתאים לך ללכת בה, אבל עילה יש לך בהחלט.
גם אם תחליטי שאין לך צורך בנקמה, נראה לי שכדאי לך לפנות לאיגוד הפסיכולוגים (או איך שלא קוראים לארגון הגג של הפסיכולוגים הקליניים, יש כזה), ולשלוח להם מכתב בנושא (אולי כדאי להתייעץ עם עו"ד או פסיכולוג בניסוח המכתב), מהסיבה הפשוטה שנראה לי מאוד בעייתי שהאשה הזו תמשיך לקבל מטופלים. אישית, נראה לי גם בעייתי מאוד לתת לה לטפל בבן שלך. אולי תרצי לפנות, יחד עם בעלך, לפסיכולוג קליני אחר (אולי יש כאלה שמתמחים בזה), לתאר בפניו את המקרה שלך, ושניכם, ובעיקר בעלך, יוכל לשמוע ממנו את דעתו המקצועית בעניין.
אם את מעוניינת, אני מכירה פסיכולוגית מעולה, אותה אוכל לשאול על הכתובת הנכונה במקרה כזה.
אילת, את כל-כך לא צריכה להאשים את עצמך במה שקרה. נעשה לך עוול נורא. את היית מטופלת, היא היתה אמורה להיות מטפלת, אך ממש לא עשתה את עבודתה נאמנה.
אני חשה מדבריך, שאת תצאי מזה. ואגב, אם את מסוגלת לשקול המשך טיפול, נראה לי שללבן את הנושא אצל פסיכולוג - והפעם כזה שיודע מה הוא עושה - יכול להיות מצוין. אני, כאמור, ממליצה בחום על הפסיכולוגית שלי, שמקבלת בת"א וברמה"ש. יש לי חברה פסיכולוגית בצפון הארץ, אוכל לקבל עבורך המלצה על פסיכולוג/ית מעולה גם באזור זה.
את כמובן צריכה לשאול את עצמך אם זו דרך שמתאים לך ללכת בה, אבל עילה יש לך בהחלט.
גם אם תחליטי שאין לך צורך בנקמה, נראה לי שכדאי לך לפנות לאיגוד הפסיכולוגים (או איך שלא קוראים לארגון הגג של הפסיכולוגים הקליניים, יש כזה), ולשלוח להם מכתב בנושא (אולי כדאי להתייעץ עם עו"ד או פסיכולוג בניסוח המכתב), מהסיבה הפשוטה שנראה לי מאוד בעייתי שהאשה הזו תמשיך לקבל מטופלים. אישית, נראה לי גם בעייתי מאוד לתת לה לטפל בבן שלך. אולי תרצי לפנות, יחד עם בעלך, לפסיכולוג קליני אחר (אולי יש כאלה שמתמחים בזה), לתאר בפניו את המקרה שלך, ושניכם, ובעיקר בעלך, יוכל לשמוע ממנו את דעתו המקצועית בעניין.
אם את מעוניינת, אני מכירה פסיכולוגית מעולה, אותה אוכל לשאול על הכתובת הנכונה במקרה כזה.
אילת, את כל-כך לא צריכה להאשים את עצמך במה שקרה. נעשה לך עוול נורא. את היית מטופלת, היא היתה אמורה להיות מטפלת, אך ממש לא עשתה את עבודתה נאמנה.
אני חשה מדבריך, שאת תצאי מזה. ואגב, אם את מסוגלת לשקול המשך טיפול, נראה לי שללבן את הנושא אצל פסיכולוג - והפעם כזה שיודע מה הוא עושה - יכול להיות מצוין. אני, כאמור, ממליצה בחום על הפסיכולוגית שלי, שמקבלת בת"א וברמה"ש. יש לי חברה פסיכולוגית בצפון הארץ, אוכל לקבל עבורך המלצה על פסיכולוג/ית מעולה גם באזור זה.
-
ג'וניפר_והמשפחה*
- הודעות: 541
- הצטרפות: 01 אפריל 2009, 22:30
- דף אישי: הדף האישי של ג'וניפר_והמשפחה*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
אנשים נפרדים גם מקשרי דם ומקשרים חשובים של שנים וממשיכים הלאה,
בכלל לא בקלות, דעי לך. גם במקרים האלו זה מאוד קשה וכואב, ונעשה כשכלו כל הקיצים.
_למה אני מסרבת עדין לשחרר את הקשר הזה?
והמוביל- כמובן שאני לא מסוגלת לתת אותו ובטח לא ביד שניה. הוא יקר לי עדין מאד._
כי גם הקשר הזה יקר לך עדיין מאוד. ולהרפות ממשהו שתופס חלק כל כך גדול מההוויה שלך זה קשה. אי אפשר סתם להגיד 'יאללה' ולשחרר. זאת עבודה קשה, כואבת ומתסכלת. עובדים על זה קשה מאוד. משלמים בלא מעט דמעות.
פרידה ושחרור זה לא סוג של גאולה, זה תהליך שבחלקו הוא מאוד כואב. כמו התאחות של פצע - עד שנוצר הגלד, הוא פתוח ומדמם.
אני מודה לכל הכותבים, ומרגישה אשמה, שגורמת לכל כך הרבה אנשים להתעסק ברגרסיה האיומה הזו שלי.
אין לך מה להרגיש אשמה. לכולנו יש בעיות, ועוד כמה זמן תמצאי את עצמך בתפקיד העוזרת בעלת דברי החוכמה שמייעצת למישהו שנמצא בתהום משלו.
תתרכזי בלקבל. ובלהבין שאת ראויה לקבל.
ושלא הכל על הכתפיים שלך - גם אנשים אחרים בונים את הדף הזה. אמנם את פתחת אותו אבל את לא יכולה לקחת אחריות על התגובות של כולם כאן. וזה שיעור נחמד עבורך. כמו שאמר צפריר
אם מצאתי לנכון לענות - זה עניין שלי ואין לך להתנצל על כך.
קבלי, קבלי, קבלי.
את תצטרכי את האנרגיות האלה ואת הרגשת התמיכה והבטחון הזאת.
בכלל לא בקלות, דעי לך. גם במקרים האלו זה מאוד קשה וכואב, ונעשה כשכלו כל הקיצים.
_למה אני מסרבת עדין לשחרר את הקשר הזה?
והמוביל- כמובן שאני לא מסוגלת לתת אותו ובטח לא ביד שניה. הוא יקר לי עדין מאד._
כי גם הקשר הזה יקר לך עדיין מאוד. ולהרפות ממשהו שתופס חלק כל כך גדול מההוויה שלך זה קשה. אי אפשר סתם להגיד 'יאללה' ולשחרר. זאת עבודה קשה, כואבת ומתסכלת. עובדים על זה קשה מאוד. משלמים בלא מעט דמעות.
פרידה ושחרור זה לא סוג של גאולה, זה תהליך שבחלקו הוא מאוד כואב. כמו התאחות של פצע - עד שנוצר הגלד, הוא פתוח ומדמם.
אני מודה לכל הכותבים, ומרגישה אשמה, שגורמת לכל כך הרבה אנשים להתעסק ברגרסיה האיומה הזו שלי.
אין לך מה להרגיש אשמה. לכולנו יש בעיות, ועוד כמה זמן תמצאי את עצמך בתפקיד העוזרת בעלת דברי החוכמה שמייעצת למישהו שנמצא בתהום משלו.
תתרכזי בלקבל. ובלהבין שאת ראויה לקבל.
ושלא הכל על הכתפיים שלך - גם אנשים אחרים בונים את הדף הזה. אמנם את פתחת אותו אבל את לא יכולה לקחת אחריות על התגובות של כולם כאן. וזה שיעור נחמד עבורך. כמו שאמר צפריר
אם מצאתי לנכון לענות - זה עניין שלי ואין לך להתנצל על כך.
קבלי, קבלי, קבלי.
את תצטרכי את האנרגיות האלה ואת הרגשת התמיכה והבטחון הזאת.
-
מיכל_צמות*
- הודעות: 1233
- הצטרפות: 31 מאי 2003, 21:32
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_צמות*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
אישית, נראה לי גם בעייתי מאוד לתת לה לטפל בבן שלך לגמרי מסכימה עם מיצי. נראה לי שווה בדיקה לשינוי. למה דווקא איתה?
_וכמובן שהרגשות שלה גם נכנסו לכאן, בכל זאת בן - אדם, לא?
אני מרגישה שהדף הזה שם אותה במקום מאד קשה,
ממש מרגישה פתאם צורך להגן עליה.
אולי אני לא מביאה נכון את הצד שלה?
הרי אין לה כאן הזדמנות להגן על עצמה, זה לא הוגן._
אהובה, את ממשיכה את בלבול התפקידים ביניכן. את המטופלת היא צריכה לדאוג לך, לא את לה.
כן, טפול פסיכולוגי גם יכול להיות מסוכן, נכון. חברה שלי עברה טיפול פסיכולוגי והפסיכולוג אנס אותה. זה מאד מסוכן. אבל זה לא טיפול פסיכולוגי - זה ניצול עמדה וכח. אני מתנצלת על ההשוואה. אני יודעת שיהיה לך קשה לראות את זה. יחד עם זאת המטפלת שלך חצתה גבולות מאד אדומים.
חיבוק הוא נפלא כשיש צורך, כמטפלת אני מחבקת אם צריך, אבל במקביל אני שומרת על האחריות שלי לגבולות. משפט כמו
_דבר ששכחתי לציין כאן- בשלב מסוים היא אמרה שהיא לא יכולה לטפל בי יותר,
אבל לאחר שלקחתי אחריות על פריצת הגבולות (שלחתי לה מיילים בין הטיפולים ),
היא חזרה בה, ולאחר זאת היתה מתנצלת על כך, בדרכה. ושוב לקחתי אחריות- הנה היא כבר אמרה לי שזה גדול עליה- ובכל זאת אני לא משחררת אותה._
עצוב. את נשמעת כמו אישה מוכה. את לוקחת את האחריות על ההתנהלות הלא מקצועית שלה. (כמו שאישה מוכה לוקחת אחריות על זה שהבעל לא מתאפק ומכה אותה, את לוקחת אחריות על זה שהיא התנהגה בחוסר מקצועיות, לא במקום).
_בעבר לא האמנתי בטפול פסיכולוגי, היום אני מבינה שזה כלי שיכול להעצים, אבל גם מאד מאד מסוכן!
מעתה אפעיל זהירות רבה בקשרים טפולים (לשני הצדיים), גם מהצד שלי כסוג של מטפלת (לא פסיכולוגית)._
זהו שאת לא המטפלת. את לא צריכה להיות זו שאחראית על הגבולות בטיפול, את זה צריך להשאיר למטפלת. ולגבי הבחירה בסוג הטיפול, המליצו לך כאן לנסות פסיכולוגית אחרת, כדי לתת לעצמך לעבור חוויה מתקנת. אני מאמינה שכדאי שתלכי עם האינטואיציות שלך ותראי מה מרגיש הכי נכון עבורך. כי זה שם המשחק - מה הכי נכון עבורך.
_אני מודה לכל הכותבים, ומרגישה אשמה, שגורמת לכל כך הרבה אנשים להתעסק ברגרסיה האיומה הזו שלי.
בכלל כולי פליאה על הרצון הטוב של אנשים להקדיש מזמנם לסיפור ואדם זר לחלוטין, זה בפני עצמו דבר מרפא.
אני מנסה להחזיר בדפים אחרים, רק שכותבת בשמות אחרים, לא רוצה לקשר בין הדפים השונים שבהם כותבת.
אבל בהחלט מרגישה צורך להחזיר. תודה רבה אילת_ כל אחד מהכותבים לך כאן (כולל עבדתך הנאמנה) כותבים כי יש להם צורך לעשות זאת , כל אחד וסיבותיו הוא. הסיפור שלך משקף לנו משהו בחיים - ולו רק הריפוי בתחושת העזרה, בחיזוק תחושת הערך העצמי מהיכולת לתרום. אם לא היינו מקבלים מזה משהו, לא היינו כותבים. בעצם במובנים מסויימים את משרתת אותנו בהביאך את הסיפור שלך.
ותפסיקי להתנצל!
את נשמעת לי אישה מדהימה. ומגיע לך - לגמרי מגיע לך לקבל תמיכה ואהבה ללא תנאי.
_וכמובן שהרגשות שלה גם נכנסו לכאן, בכל זאת בן - אדם, לא?
אני מרגישה שהדף הזה שם אותה במקום מאד קשה,
ממש מרגישה פתאם צורך להגן עליה.
אולי אני לא מביאה נכון את הצד שלה?
הרי אין לה כאן הזדמנות להגן על עצמה, זה לא הוגן._
אהובה, את ממשיכה את בלבול התפקידים ביניכן. את המטופלת היא צריכה לדאוג לך, לא את לה.
כן, טפול פסיכולוגי גם יכול להיות מסוכן, נכון. חברה שלי עברה טיפול פסיכולוגי והפסיכולוג אנס אותה. זה מאד מסוכן. אבל זה לא טיפול פסיכולוגי - זה ניצול עמדה וכח. אני מתנצלת על ההשוואה. אני יודעת שיהיה לך קשה לראות את זה. יחד עם זאת המטפלת שלך חצתה גבולות מאד אדומים.
חיבוק הוא נפלא כשיש צורך, כמטפלת אני מחבקת אם צריך, אבל במקביל אני שומרת על האחריות שלי לגבולות. משפט כמו
_דבר ששכחתי לציין כאן- בשלב מסוים היא אמרה שהיא לא יכולה לטפל בי יותר,
אבל לאחר שלקחתי אחריות על פריצת הגבולות (שלחתי לה מיילים בין הטיפולים ),
היא חזרה בה, ולאחר זאת היתה מתנצלת על כך, בדרכה. ושוב לקחתי אחריות- הנה היא כבר אמרה לי שזה גדול עליה- ובכל זאת אני לא משחררת אותה._
עצוב. את נשמעת כמו אישה מוכה. את לוקחת את האחריות על ההתנהלות הלא מקצועית שלה. (כמו שאישה מוכה לוקחת אחריות על זה שהבעל לא מתאפק ומכה אותה, את לוקחת אחריות על זה שהיא התנהגה בחוסר מקצועיות, לא במקום).
_בעבר לא האמנתי בטפול פסיכולוגי, היום אני מבינה שזה כלי שיכול להעצים, אבל גם מאד מאד מסוכן!
מעתה אפעיל זהירות רבה בקשרים טפולים (לשני הצדיים), גם מהצד שלי כסוג של מטפלת (לא פסיכולוגית)._
זהו שאת לא המטפלת. את לא צריכה להיות זו שאחראית על הגבולות בטיפול, את זה צריך להשאיר למטפלת. ולגבי הבחירה בסוג הטיפול, המליצו לך כאן לנסות פסיכולוגית אחרת, כדי לתת לעצמך לעבור חוויה מתקנת. אני מאמינה שכדאי שתלכי עם האינטואיציות שלך ותראי מה מרגיש הכי נכון עבורך. כי זה שם המשחק - מה הכי נכון עבורך.
_אני מודה לכל הכותבים, ומרגישה אשמה, שגורמת לכל כך הרבה אנשים להתעסק ברגרסיה האיומה הזו שלי.
בכלל כולי פליאה על הרצון הטוב של אנשים להקדיש מזמנם לסיפור ואדם זר לחלוטין, זה בפני עצמו דבר מרפא.
אני מנסה להחזיר בדפים אחרים, רק שכותבת בשמות אחרים, לא רוצה לקשר בין הדפים השונים שבהם כותבת.
אבל בהחלט מרגישה צורך להחזיר. תודה רבה אילת_ כל אחד מהכותבים לך כאן (כולל עבדתך הנאמנה) כותבים כי יש להם צורך לעשות זאת , כל אחד וסיבותיו הוא. הסיפור שלך משקף לנו משהו בחיים - ולו רק הריפוי בתחושת העזרה, בחיזוק תחושת הערך העצמי מהיכולת לתרום. אם לא היינו מקבלים מזה משהו, לא היינו כותבים. בעצם במובנים מסויימים את משרתת אותנו בהביאך את הסיפור שלך.
ותפסיקי להתנצל!
את נשמעת לי אישה מדהימה. ומגיע לך - לגמרי מגיע לך לקבל תמיכה ואהבה ללא תנאי.
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
וואו ,אני לא יודע מה לכתוב, לבי התרחב כל כך , נוכח התמיכה שקבלתי כאן מכל הכותבות האחרונות!!!
אני מפחדת להשמע מצועצעת, אבל אני באמת נפעמת.
רוצה להאמין בכל מה שכתבו לי כאן , לקבל את כל הטוב הזה.
ג'וניפר כתבה שמדובר בסוג של פצע שצריך להגליד- זה אכן תאור מדויק, ואני מרגישה שהדף הזה מתחיל בעבורי את הריפוי הזה,
אז מי צריך בכלל פסיכולוגים? יקח לי זמן לשקם את האמון שלי שוב.
מיכל, כן, אני גם חושבת שזה די מזעזע. ללטף את הפנים של הפסיכולוגית שלך, זה כבר נראה לי חציית גבולות אמיתית, גם אז חשבתי כך, אבל כמובן שהוחמאתי ונהנהתי מזה. לא חשבתי, זה פשוט קרה, והיא קבלה את זה.
מיצי החתולה- בימים הראשונים הייתי כל כך פגועה, כל כך בשוק מהדרך בה היא זרקה אותי מכל המדרגות (זה אחרי שהיא אמרה שהיא חושבת שאני צריכה פסיכאטר ללוות אותי בתהליך הפרדה ממנה!)
ובכל מקרה , מתוך הפגיעות , בררתי אם אני יכולה להתלונן.
וכן, אני יכולה לכתוב תלונה שתגיע אליה, היא תצטרך להגיב תוך מספר שבועות ואחר כך, תדון בכך ועדה ותקבע אם היתה חריגה.
ואם כן, פסיכולוג יכול לקבל נזיפה ועד שלילת רשיון.
אבל אני לא מסוגלת, זה לא נכון לי וגם לא לה.
הייתי עושה זאת , רק במידה והייתי יודעת שמה שעשתה היה ממקום רע, מקום שרוצה לפגוע או להזיק לי, אני לא חושבת שזה המקרה.
אני חושבת שהיא הבינה שהתלות שלי בה מאד חזקה ושהיא כבר לא יכולה להכיל את זה, וגם שזה לא תפקידה, היות והטפול נגמר.
כבר לא היינו בקשר טיפולי יותר, היא לא חיבת לי אפלו דקה של שיחה, כבר נפרדנו.
לא היה לה מניע רע, אלא חוסר יכולת וכנראה גם חוסר מקצועיות, שאני מתחלה להבין אותה יותר , בעזרת הדף הזה.
סך הכל זה אדם שניסה לעזור לי, גם אם כשל, אני לא יכולה לירוק לבאר ממנה שתתי.
ומעל כל זה- לא נראה לי שיש כאן ממש עילה נגדה- קצת חיבוקים , קצת הבטחות, ובסוף שימת חיץ ביננו, על מה בדיוק אני אתלונן?
ג'וניפר, אני מעריכה את דבריך ולוקחת מאד לתשומת לבי את נושא לקיחת האחריות, על מה שאחרים בוחרים לכתוב כאן ולהגיב עבורי.
מיכל צמות, תודה רבה גם לך על המילים החמות מאד שכתבת לי. וכן, אני חושבת שאני מתחלה להבין את הבלבול שנוצר בתוכי, אם כי אני בטוחה שגם לי יש אחריות.
את כותבת שגם את מחבקת מטופלים, כך שזה לא דבר שהוא באופן גורף חציית גבולות. כנראה שגם היא הסבירה לעצמה כך, ובכל זאת היתה כאן חציית גבולות, איך מבחינים מתי זה חיבוק תומך ומתי מתחילה חציית גבולות?
אני מקווה שהפסיכולוג של החברה שלך יושב בכלא ומשלם את מה שצריך!
ומיצי החתולה- שוב באותו נושא, אני לא חושבת שיש כאן משהו גורף וחד משמעי , אני לא חושבת שהיא מהווה סכנה למטופלים אחרים, וגם לא בטוחה שלו הייתי מתלוננת היו מוצאים משהו חד משמעי נגדה? אז מה אם אמרה שאבוא שוב? מותר לה לראות את זה אחרת כעבור זמן מה.
ולגבי הבן שלי- הוא התחיל מזמן בתוך קבוצת ילדים, הוא אוהב ללכת וזקוק לתמיכה הזו, אני לא אעצור את זה עבורו.
למרות שזה הדבר הכי לא נכון לי בעולם , לדעת שפעם בשבוע הוא פוגש אותה.
הוא סיפר לי שאמר בקבוצה משהו שקשור אלי והיא הגיבה לכך, וחשבתי שלא רוצה אותה בשום דרך מגיבה למי שאני ומה שאני.
לא רוצה אותה בישיבות שמדבירם עליו ומתוך כך גם עלנו, ובכל זאת אין לי ברירה.
תודה לכלם , אילת.
אני מפחדת להשמע מצועצעת, אבל אני באמת נפעמת.
רוצה להאמין בכל מה שכתבו לי כאן , לקבל את כל הטוב הזה.
ג'וניפר כתבה שמדובר בסוג של פצע שצריך להגליד- זה אכן תאור מדויק, ואני מרגישה שהדף הזה מתחיל בעבורי את הריפוי הזה,
אז מי צריך בכלל פסיכולוגים? יקח לי זמן לשקם את האמון שלי שוב.
מיכל, כן, אני גם חושבת שזה די מזעזע. ללטף את הפנים של הפסיכולוגית שלך, זה כבר נראה לי חציית גבולות אמיתית, גם אז חשבתי כך, אבל כמובן שהוחמאתי ונהנהתי מזה. לא חשבתי, זה פשוט קרה, והיא קבלה את זה.
מיצי החתולה- בימים הראשונים הייתי כל כך פגועה, כל כך בשוק מהדרך בה היא זרקה אותי מכל המדרגות (זה אחרי שהיא אמרה שהיא חושבת שאני צריכה פסיכאטר ללוות אותי בתהליך הפרדה ממנה!)
ובכל מקרה , מתוך הפגיעות , בררתי אם אני יכולה להתלונן.
וכן, אני יכולה לכתוב תלונה שתגיע אליה, היא תצטרך להגיב תוך מספר שבועות ואחר כך, תדון בכך ועדה ותקבע אם היתה חריגה.
ואם כן, פסיכולוג יכול לקבל נזיפה ועד שלילת רשיון.
אבל אני לא מסוגלת, זה לא נכון לי וגם לא לה.
הייתי עושה זאת , רק במידה והייתי יודעת שמה שעשתה היה ממקום רע, מקום שרוצה לפגוע או להזיק לי, אני לא חושבת שזה המקרה.
אני חושבת שהיא הבינה שהתלות שלי בה מאד חזקה ושהיא כבר לא יכולה להכיל את זה, וגם שזה לא תפקידה, היות והטפול נגמר.
כבר לא היינו בקשר טיפולי יותר, היא לא חיבת לי אפלו דקה של שיחה, כבר נפרדנו.
לא היה לה מניע רע, אלא חוסר יכולת וכנראה גם חוסר מקצועיות, שאני מתחלה להבין אותה יותר , בעזרת הדף הזה.
סך הכל זה אדם שניסה לעזור לי, גם אם כשל, אני לא יכולה לירוק לבאר ממנה שתתי.
ומעל כל זה- לא נראה לי שיש כאן ממש עילה נגדה- קצת חיבוקים , קצת הבטחות, ובסוף שימת חיץ ביננו, על מה בדיוק אני אתלונן?
ג'וניפר, אני מעריכה את דבריך ולוקחת מאד לתשומת לבי את נושא לקיחת האחריות, על מה שאחרים בוחרים לכתוב כאן ולהגיב עבורי.
מיכל צמות, תודה רבה גם לך על המילים החמות מאד שכתבת לי. וכן, אני חושבת שאני מתחלה להבין את הבלבול שנוצר בתוכי, אם כי אני בטוחה שגם לי יש אחריות.
את כותבת שגם את מחבקת מטופלים, כך שזה לא דבר שהוא באופן גורף חציית גבולות. כנראה שגם היא הסבירה לעצמה כך, ובכל זאת היתה כאן חציית גבולות, איך מבחינים מתי זה חיבוק תומך ומתי מתחילה חציית גבולות?
אני מקווה שהפסיכולוג של החברה שלך יושב בכלא ומשלם את מה שצריך!
ומיצי החתולה- שוב באותו נושא, אני לא חושבת שיש כאן משהו גורף וחד משמעי , אני לא חושבת שהיא מהווה סכנה למטופלים אחרים, וגם לא בטוחה שלו הייתי מתלוננת היו מוצאים משהו חד משמעי נגדה? אז מה אם אמרה שאבוא שוב? מותר לה לראות את זה אחרת כעבור זמן מה.
ולגבי הבן שלי- הוא התחיל מזמן בתוך קבוצת ילדים, הוא אוהב ללכת וזקוק לתמיכה הזו, אני לא אעצור את זה עבורו.
למרות שזה הדבר הכי לא נכון לי בעולם , לדעת שפעם בשבוע הוא פוגש אותה.
הוא סיפר לי שאמר בקבוצה משהו שקשור אלי והיא הגיבה לכך, וחשבתי שלא רוצה אותה בשום דרך מגיבה למי שאני ומה שאני.
לא רוצה אותה בישיבות שמדבירם עליו ומתוך כך גם עלנו, ובכל זאת אין לי ברירה.
תודה לכלם , אילת.
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
שרון, אני לא מצליחה לראות את האבסורד שאת מדברת עליו.
מכיון שאני הייתי שם מולה, אני יודעת שהיא רצתה בטובתי!
קרה לה משהו חזק מולי , מאד חזק, אולי גם היא התאהבה?
במובן מסיים, נראה לי שכן- לא במובן הרגיל.
היא התאהבה במה שהבאתי- בעולמות גבוהים יותר בהם אני נוגעת, מקומות שלא נגעה בהם בעצמה לפני כן, ביכולת שלי להמליל את עצמי, בחלומות המאד מורכבים שהבאתי, וגם כנראה התאהבה בכך שכל כך הערכתי אותה ושהייתי כל כך זקוקה לה. זה מחמיא.
אבל- ואבל גדול, היא מאד מאד עבדה על עצמה! כל הזמן היא עבדה על עצמה.
מהרגע שאמרתי לה שקבלתי קריאה רוחנית על הקשר ביננו- שאין מרחב טיפולי, שזה קשר קרוב מדי- מאותו הרגע היא עשתה אחורה פנה, ושינתה את הכל: אין יותר חיבוקים, אין יותר טלפונים, אין יותר הארכת זמן טיפולים, חזרה לגבולות סופר ברורים.
הסבירה לי שהיא למדה אותי ועכשיו מבינה מה אני צריכה. אמרה שבמקביל לכך שאני הבנתי את זה, גם היא עצה הבינה את זה.
טוב, את זה לא קניתי אבל הבנתי שהיא מתאפסת.
היא סטתה מהדרך ושוב חזרה ומאז נסתה בכל כוחה להשאר שם- ואז התחלו המריבות ביננו. טריקת טלפון, פעמים שבהן עזבתי את הטפול לפני סיומו וכך.
ובכל מקרה, היא לא רצתה להזיק לי נקודה. זה שבפועל ניזקתי זה כתוצאה מכל התסבוכת הזו,
אבל לא היתה כונה לכך.
למה שאני אזיק לה כל כך? מה יצא לי מזה? רגש נקמה?
תביני, אני גם כועסת, מאוכזבת וכך, אבל גם עדין אוהבת!
לא רוצה ולא יכולה להזיק לה, גם אם היא טעתה ובגדול.
את יכולה עכשיו להבין את המקום שבו אני נמצאת? ומדוע לא רואה זאת כאבסורד?
מכיון שאני הייתי שם מולה, אני יודעת שהיא רצתה בטובתי!
קרה לה משהו חזק מולי , מאד חזק, אולי גם היא התאהבה?
במובן מסיים, נראה לי שכן- לא במובן הרגיל.
היא התאהבה במה שהבאתי- בעולמות גבוהים יותר בהם אני נוגעת, מקומות שלא נגעה בהם בעצמה לפני כן, ביכולת שלי להמליל את עצמי, בחלומות המאד מורכבים שהבאתי, וגם כנראה התאהבה בכך שכל כך הערכתי אותה ושהייתי כל כך זקוקה לה. זה מחמיא.
אבל- ואבל גדול, היא מאד מאד עבדה על עצמה! כל הזמן היא עבדה על עצמה.
מהרגע שאמרתי לה שקבלתי קריאה רוחנית על הקשר ביננו- שאין מרחב טיפולי, שזה קשר קרוב מדי- מאותו הרגע היא עשתה אחורה פנה, ושינתה את הכל: אין יותר חיבוקים, אין יותר טלפונים, אין יותר הארכת זמן טיפולים, חזרה לגבולות סופר ברורים.
הסבירה לי שהיא למדה אותי ועכשיו מבינה מה אני צריכה. אמרה שבמקביל לכך שאני הבנתי את זה, גם היא עצה הבינה את זה.
טוב, את זה לא קניתי אבל הבנתי שהיא מתאפסת.
היא סטתה מהדרך ושוב חזרה ומאז נסתה בכל כוחה להשאר שם- ואז התחלו המריבות ביננו. טריקת טלפון, פעמים שבהן עזבתי את הטפול לפני סיומו וכך.
ובכל מקרה, היא לא רצתה להזיק לי נקודה. זה שבפועל ניזקתי זה כתוצאה מכל התסבוכת הזו,
אבל לא היתה כונה לכך.
למה שאני אזיק לה כל כך? מה יצא לי מזה? רגש נקמה?
תביני, אני גם כועסת, מאוכזבת וכך, אבל גם עדין אוהבת!
לא רוצה ולא יכולה להזיק לה, גם אם היא טעתה ובגדול.
את יכולה עכשיו להבין את המקום שבו אני נמצאת? ומדוע לא רואה זאת כאבסורד?
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
שרון בוקר טוב.
ממש ממש לא פוגעת בי, להפך. מעריכה כל כך את הנסיון הכנה שלך להראות לי את הסיטואציה הזו מזוית נוספת.
אני צריכה לקרוא שוב , בנתים בקריאה ראשונה בהחלט מקבלת.
את כותבת שאת מכירה את המקום שלי ממש טוב, חוית חויה דומה? או דוקא מהצד של המטפלת?
כמובן, רק אם זה מתאים לך לענות. יום טוב, אילת
ממש ממש לא פוגעת בי, להפך. מעריכה כל כך את הנסיון הכנה שלך להראות לי את הסיטואציה הזו מזוית נוספת.
אני צריכה לקרוא שוב , בנתים בקריאה ראשונה בהחלט מקבלת.
את כותבת שאת מכירה את המקום שלי ממש טוב, חוית חויה דומה? או דוקא מהצד של המטפלת?
כמובן, רק אם זה מתאים לך לענות. יום טוב, אילת
-
צפריר_שפרון*
- הודעות: 2659
- הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
- דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
אילת,
אינך מתבקשת לתבוע אף אחד, עם זאת קחי בחשבון שכל מעשיה של המטפלת הזו נועדו אך ורק למענה ולא למענך, מאותו רגע שאיבדה את הגבולות.
ומעבר לכך, כל העיסוק האובססיסיבי בלהבין למה ומדוע, נועד אך ורק לשרת דבר אחד, את עומק ההוד וההדר של הסבל שאת סובלת.
כך, מזינה מי שאת חושבת שאת היא, תהא זו אשר תהא, את הסבל, ומחזקת את ההתמכרות לסבל.
כאן, אם כך מה שמתבקש ממך הוא -
ולשאר הכותבים יש להדגיש, שלמרות דיוק האבחנה והעזרה הניכרת שמבקשים לתת, כל עיסוק והסבר לגבי תהליכים ועמדות של הדמויות במחזה הספציפי, לא רק שלא עוזר לתהליך הפרידה המתבקש - אלא מעצים את הקשר ואת רבדיו.
לפיכך, במובן הזה, מתבקשים גם הכותבים האחרים
תודה רבה.
<שלם>
אינך מתבקשת לתבוע אף אחד, עם זאת קחי בחשבון שכל מעשיה של המטפלת הזו נועדו אך ורק למענה ולא למענך, מאותו רגע שאיבדה את הגבולות.
ומעבר לכך, כל העיסוק האובססיסיבי בלהבין למה ומדוע, נועד אך ורק לשרת דבר אחד, את עומק ההוד וההדר של הסבל שאת סובלת.
כך, מזינה מי שאת חושבת שאת היא, תהא זו אשר תהא, את הסבל, ומחזקת את ההתמכרות לסבל.
כאן, אם כך מה שמתבקש ממך הוא -
להניח
ראי, הבלבול והעיסוק הכפייתי ברגשנות - במובן הזה של טראומה, עשוי להיות מנותב אל התבוננות פנימית, ובעיקר שוב, אל פעילות גופנית, התמקדות בהווה, והפניית המשאבים האישיים שלך אילת, אל ביתך, אל אהובך במובן הזה של אישך, ודוחה כל עיסוק בנושא לפחות לשלושה שבועות.ולשאר הכותבים יש להדגיש, שלמרות דיוק האבחנה והעזרה הניכרת שמבקשים לתת, כל עיסוק והסבר לגבי תהליכים ועמדות של הדמויות במחזה הספציפי, לא רק שלא עוזר לתהליך הפרידה המתבקש - אלא מעצים את הקשר ואת רבדיו.
לפיכך, במובן הזה, מתבקשים גם הכותבים האחרים
להניח
תודה רבה.
<שלם>
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
צפריר שפרון, אני מודה לך על המחשבה והנסיון לעזרה,
ובכל זאת דעתי שונה בחלקה-
אני חושבת שהדף הזה לראשונה מאפשר לי לראות את הדברים מזוית אחרת.
הייתי כל כך לכודה ברגשי אשם ובתחושה שהאחריות המרובה על מה שקרה הוא עלי.
זאת מכיון שניסתי למתוח את הגבולות של הטיפול, הייתי תובענית, בקשתי יותר ממה שהיא יכלה לתת לי ולהכיל.
כך התנהלנו זמן מה בטיפול- לא יכולות לסיים, אבל גם לא ממש מתעסקות בטיפול, אלא בקשר על הבטיו השונים.
כך התנהלתי במשך מספר חודשים, שבויה עמוק בתוך קשר שלא בריא, לא נכון ולא משרת אותי.
כמו שאתה כתבת- אשליה.
ועכשיו - בעזרת הדף מתחילה תהליך של ריפוי.
שומעת דעות של אנשים נבונים, חלקם התנסו בחויה הטיפולית- אם כמטופלים ואם כמטפלים.
אנשים חוזרים בוריציות שונות על הבטים שונים בקשר ובטעויות שהיו בו.
אני מתחלה לראשונה להבין שהאחריות לא צריכה להיות כולה עלי, ושאני כמטופלת הבאתי את מה שהבאתי.
נכון שמצד אחד יש כאן התעסקות שלי בנושא, אבל כמו שכתבתי גם כך היא עדין קימת- זה תהליך-
כמו שגוניפר כתבה- זה תהליך , זה לא קורה ברגע.
הייתי מדי שבויה שם לאורך זמן.
הדף הזה בהחלט מסייע לי, כפי שאני חווה את זה.
אפלו במובן של גיוס כעס על המטפלת- כעס יכול בהחלט לסייע בפרידה.
והתמיכה המדהימה שאני מקבלת כאן מאד מאד תומכת בי עכשיו בתהליך הפרדה והכאב שכרוך בה
מקווה שגם הכותבים כאן ישתכנעו מדברי ולא ימנעו מכתיבה , כפי שאת הצעת
תודה, אילת.
ובכל זאת דעתי שונה בחלקה-
אני חושבת שהדף הזה לראשונה מאפשר לי לראות את הדברים מזוית אחרת.
הייתי כל כך לכודה ברגשי אשם ובתחושה שהאחריות המרובה על מה שקרה הוא עלי.
זאת מכיון שניסתי למתוח את הגבולות של הטיפול, הייתי תובענית, בקשתי יותר ממה שהיא יכלה לתת לי ולהכיל.
כך התנהלנו זמן מה בטיפול- לא יכולות לסיים, אבל גם לא ממש מתעסקות בטיפול, אלא בקשר על הבטיו השונים.
כך התנהלתי במשך מספר חודשים, שבויה עמוק בתוך קשר שלא בריא, לא נכון ולא משרת אותי.
כמו שאתה כתבת- אשליה.
ועכשיו - בעזרת הדף מתחילה תהליך של ריפוי.
שומעת דעות של אנשים נבונים, חלקם התנסו בחויה הטיפולית- אם כמטופלים ואם כמטפלים.
אנשים חוזרים בוריציות שונות על הבטים שונים בקשר ובטעויות שהיו בו.
אני מתחלה לראשונה להבין שהאחריות לא צריכה להיות כולה עלי, ושאני כמטופלת הבאתי את מה שהבאתי.
נכון שמצד אחד יש כאן התעסקות שלי בנושא, אבל כמו שכתבתי גם כך היא עדין קימת- זה תהליך-
כמו שגוניפר כתבה- זה תהליך , זה לא קורה ברגע.
הייתי מדי שבויה שם לאורך זמן.
הדף הזה בהחלט מסייע לי, כפי שאני חווה את זה.
אפלו במובן של גיוס כעס על המטפלת- כעס יכול בהחלט לסייע בפרידה.
- כך שאני לוקחת את עצותיך החכמות לגבי התמקדות בהווה, פעילות פיזית והתרגילים ,
והתמיכה המדהימה שאני מקבלת כאן מאד מאד תומכת בי עכשיו בתהליך הפרדה והכאב שכרוך בה
מקווה שגם הכותבים כאן ישתכנעו מדברי ולא ימנעו מכתיבה , כפי שאת הצעת
תודה, אילת.
-
צפריר_שפרון*
- הודעות: 2659
- הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
- דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
אילת,
ראי, עיקר העניין הוא הכפייתיות, אותה אובססיה לנסות ולפרוק את המתחים המצטברים אצלך.
כאן, למרות דעתך ודעתנותך לגבי הצורך להבין, לנתח ולאבחן, עיקר הבעיה איננו במנטאל, בשכל או במחשבה, אלא -
הצטברות של מתחים בגוף הפיזי. נקודה.
כלומר, ראשית דבר יש לנקות את המתחים המצטברים הן במערכת השרירים, הן במערכת העצבים, הן במערכת הדם והן בכל רקמות הגוף.
הסכימי לבחון במשך שלושת הימים הבאים את הרעיון הזה, על פיו כל הנהיה אחר הרגיעה המנטאלית במובן הזה של הסברים רק מעמיקה את המתחים הפיזיים, ומרחיקה אותך מההווה.
ההווה איננו חייב להיות מלא במאורעות העבר, בפרשנויות, ובמוראות העתיד, אלא, נמצא ההווה כאן ועכשיו.
ובהווה זה כל שנדרש לאושר, הוא נכונות.
כאן ועכשיו אין פסיכולוגית, אין עימות ואין כל בעיה מלבד מתחים בגוף הפיזי.
כאן, כמובן שאף אחד לא חייב להישמע לעצות הניתנות דרך המדיה הזו, וברור מאליו שהנך מתנגדת להיות ספונה אך ורק עם עצמך, עם אישך, עם משפחתך, עם זאת, זה המתבקש וכאמור הדברים נאמרים בלא משוא פנים.
כטוב בעינייך, אם ברצונך להמשיך לצעוד בשביל הזה, בו סבל והבנתו מעורבבים - זכותך המלאה.
אם הנך מסכימה להסכים, ובמובן הזה מסכימה אל ההווה, ושוללת חזרה לעבר או היצמדות להווה, מה טוב, אם מעדיפה להסכים לשלול את ההווה, ולהיצמד לדפוסייך הישנים, גם בחירה זו ראויה.
תודה רבה.
<שלם>
ראי, עיקר העניין הוא הכפייתיות, אותה אובססיה לנסות ולפרוק את המתחים המצטברים אצלך.
כאן, למרות דעתך ודעתנותך לגבי הצורך להבין, לנתח ולאבחן, עיקר הבעיה איננו במנטאל, בשכל או במחשבה, אלא -
הצטברות של מתחים בגוף הפיזי. נקודה.
כלומר, ראשית דבר יש לנקות את המתחים המצטברים הן במערכת השרירים, הן במערכת העצבים, הן במערכת הדם והן בכל רקמות הגוף.
הסכימי לבחון במשך שלושת הימים הבאים את הרעיון הזה, על פיו כל הנהיה אחר הרגיעה המנטאלית במובן הזה של הסברים רק מעמיקה את המתחים הפיזיים, ומרחיקה אותך מההווה.
ההווה איננו חייב להיות מלא במאורעות העבר, בפרשנויות, ובמוראות העתיד, אלא, נמצא ההווה כאן ועכשיו.
ובהווה זה כל שנדרש לאושר, הוא נכונות.
כאן ועכשיו אין פסיכולוגית, אין עימות ואין כל בעיה מלבד מתחים בגוף הפיזי.
כאן, כמובן שאף אחד לא חייב להישמע לעצות הניתנות דרך המדיה הזו, וברור מאליו שהנך מתנגדת להיות ספונה אך ורק עם עצמך, עם אישך, עם משפחתך, עם זאת, זה המתבקש וכאמור הדברים נאמרים בלא משוא פנים.
כטוב בעינייך, אם ברצונך להמשיך לצעוד בשביל הזה, בו סבל והבנתו מעורבבים - זכותך המלאה.
אם הנך מסכימה להסכים, ובמובן הזה מסכימה אל ההווה, ושוללת חזרה לעבר או היצמדות להווה, מה טוב, אם מעדיפה להסכים לשלול את ההווה, ולהיצמד לדפוסייך הישנים, גם בחירה זו ראויה.
תודה רבה.
<שלם>
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
שרון, אני חושבת שיש הרבה אמת בדבריך, אין משמעות חיובית להתעסקות הזו, אבל בשלב הזה היא שם.
אני בעיקר חווה כאב פיזי בחזה, שמקורו - לפעמים בגעגועים אליה ולפעמים בכאב על הדרך בה היא פעלה.
כשזה עובר, אני בצעמי לא מצליחה להבין איך נתתי לאדם זר כל כך הרבה מקום בחיים שלי?
לו הייתי שומעת על משהו אחר, הייתי מתקשה להאמין.
גם היום אני נורא מתגעגעת, חווה זאת כאב פיזי.
אני לא מבינה עד הסוף את המשפט הבא שכתבת:
ולקח לי כמה שנים להבין שהוצאה של יחסים כאלה אל מחוץ לחוק משקפת את היותו של התהליך באמת וחד משמעית ניצול לרעה חד צדדי, ולא איזושהי אטימות של החוק כלפי קרבה לגיטימית שעשויה להיווצר בין שני אנשים בוגרים
את יכולה להסביר למה כונתך?
ובנוסף- למרות שכלם כל כך משוכנעים ןמשכנעים שאני לא צריכה לשלם,
זה כל כך רובץ עלי!
לא יכולה לחיות בשלום עם כך שקבלתי שרות, סמכו עלי שאשלם, עשו לי טובה בדחיה, ואני לא משלמת.
חשבתי שרק אם אכתוב לה ואסביר למה אני לא משלמת, מתוך העובדה שאני חושבת שהיא טעתה ולא ראויה לכך-
ואתן לה אפשרות להגן על עצמה , או לאשר לי בהסכמתה את חוסר התשלום- רק אז אוכל לשחרר.
וזה לא שאני כל היום הולכת עם הסיפור הזה- כמובן שלא.
יש לי הרבה ענינים , עיסוקים, מחשבות ודברים אחרים לגמרי שאני מתעסקת , מטפלת ונהנהת מהם.
אבל זה עדין שם , ולפעמים תוקף אותי בכאב גדול.
עברו כבר חודשים, ועדין אני לא רואה את עצמי מחוץ לסיפור הזה, ושואלת את עצמי לכמה זמן אני עוד זקוקה כדי שאדע שזה ממש מאחורי?
אני בעיקר חווה כאב פיזי בחזה, שמקורו - לפעמים בגעגועים אליה ולפעמים בכאב על הדרך בה היא פעלה.
כשזה עובר, אני בצעמי לא מצליחה להבין איך נתתי לאדם זר כל כך הרבה מקום בחיים שלי?
לו הייתי שומעת על משהו אחר, הייתי מתקשה להאמין.
גם היום אני נורא מתגעגעת, חווה זאת כאב פיזי.
אני לא מבינה עד הסוף את המשפט הבא שכתבת:
ולקח לי כמה שנים להבין שהוצאה של יחסים כאלה אל מחוץ לחוק משקפת את היותו של התהליך באמת וחד משמעית ניצול לרעה חד צדדי, ולא איזושהי אטימות של החוק כלפי קרבה לגיטימית שעשויה להיווצר בין שני אנשים בוגרים
את יכולה להסביר למה כונתך?
ובנוסף- למרות שכלם כל כך משוכנעים ןמשכנעים שאני לא צריכה לשלם,
זה כל כך רובץ עלי!
לא יכולה לחיות בשלום עם כך שקבלתי שרות, סמכו עלי שאשלם, עשו לי טובה בדחיה, ואני לא משלמת.
חשבתי שרק אם אכתוב לה ואסביר למה אני לא משלמת, מתוך העובדה שאני חושבת שהיא טעתה ולא ראויה לכך-
ואתן לה אפשרות להגן על עצמה , או לאשר לי בהסכמתה את חוסר התשלום- רק אז אוכל לשחרר.
וזה לא שאני כל היום הולכת עם הסיפור הזה- כמובן שלא.
יש לי הרבה ענינים , עיסוקים, מחשבות ודברים אחרים לגמרי שאני מתעסקת , מטפלת ונהנהת מהם.
אבל זה עדין שם , ולפעמים תוקף אותי בכאב גדול.
עברו כבר חודשים, ועדין אני לא רואה את עצמי מחוץ לסיפור הזה, ושואלת את עצמי לכמה זמן אני עוד זקוקה כדי שאדע שזה ממש מאחורי?
-
קוראת_שקטה*
- הודעות: 18
- הצטרפות: 27 דצמבר 2004, 18:58
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
_וזה לא שאני כל היום הולכת עם הסיפור הזה- כמובן שלא.
יש לי הרבה ענינים , עיסוקים, מחשבות ודברים אחרים לגמרי שאני מתעסקת , מטפלת ונהנהת מהם._
דווקא מצטיירת תמונה הפוכה. את לא מפסיקה לכתוב כאן ולענות מיד לכל מי שמגיב לך. נראה כאילו את דווקא מתעסקת רק בזה כל היום. הרפי.
יש לי הרבה ענינים , עיסוקים, מחשבות ודברים אחרים לגמרי שאני מתעסקת , מטפלת ונהנהת מהם._
דווקא מצטיירת תמונה הפוכה. את לא מפסיקה לכתוב כאן ולענות מיד לכל מי שמגיב לך. נראה כאילו את דווקא מתעסקת רק בזה כל היום. הרפי.
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
שרון, את מדהימה.
הסברת כל כך יפה , כל כך מלא.
יתכן שכאדם מבוגר, שהתנסה במספיק קשרים מסוגים שונים, הייתי אמורה לדעת את זה, אבל הייתי כל כך מעורבת שהתקשתי להבין את המורכבות שנוצרה.
אני מודה לך מאד מאד על היכולת להכיל את הקושי שלי, לעצור לכמה רגעים ארוכים ולכתוב כזה הסבר מפורט ומקצועי.
בהחלט עוזר לי בלהתקדם עוד שלב קדימה.
ועוד יותר תודה, שלמרות ההתנגדות שעולה עכשיו בדף הזה, לצורך שלי בהתעסקות הזו- בכל זאת מצאת את המקום לכתוב לי.
אני לוקחת את כלהדברים הללו ואת ההסברם הנוספים שקבלתי, וכל אלה יעזרו לי להרפות מהקשר, כפי שיעצו לי אחרים.
המון המון תודות לך. אילת
הסברת כל כך יפה , כל כך מלא.
יתכן שכאדם מבוגר, שהתנסה במספיק קשרים מסוגים שונים, הייתי אמורה לדעת את זה, אבל הייתי כל כך מעורבת שהתקשתי להבין את המורכבות שנוצרה.
אני מודה לך מאד מאד על היכולת להכיל את הקושי שלי, לעצור לכמה רגעים ארוכים ולכתוב כזה הסבר מפורט ומקצועי.
בהחלט עוזר לי בלהתקדם עוד שלב קדימה.
ועוד יותר תודה, שלמרות ההתנגדות שעולה עכשיו בדף הזה, לצורך שלי בהתעסקות הזו- בכל זאת מצאת את המקום לכתוב לי.
אני לוקחת את כלהדברים הללו ואת ההסברם הנוספים שקבלתי, וכל אלה יעזרו לי להרפות מהקשר, כפי שיעצו לי אחרים.
המון המון תודות לך. אילת
-
מאמינה_בשפע*
- הודעות: 180
- הצטרפות: 08 ינואר 2009, 15:42
- דף אישי: הדף האישי של מאמינה_בשפע*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
תתעסקי עם זה כמה שמעסיק אותך , אין צורך להרפות באופן לא טבעי ,
כשתפתרי את זה בינך לבין עצמך - זה יירגע מעצמו ,
והדף הזה יגווע לאיטו כזיכרון עבר .
עד אז , כמה שתתעסקי ותחזרי לחשוב על זה - זו הכמות שאת צריכה בשביל לפתור לעצמך . זה טבעי , עברת חוויה מתמשכת , לא חד פעמית , לא קלה ! והפצע עדיין קיים .
כשתפתרי את זה בינך לבין עצמך - זה יירגע מעצמו ,
והדף הזה יגווע לאיטו כזיכרון עבר .
עד אז , כמה שתתעסקי ותחזרי לחשוב על זה - זו הכמות שאת צריכה בשביל לפתור לעצמך . זה טבעי , עברת חוויה מתמשכת , לא חד פעמית , לא קלה ! והפצע עדיין קיים .
-
מיכל_צמות*
- הודעות: 1233
- הצטרפות: 31 מאי 2003, 21:32
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_צמות*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
את כותבת שגם את מחבקת מטופלים, כך שזה לא דבר שהוא באופן גורף חציית גבולות. כנראה שגם היא הסבירה לעצמה כך, ובכל זאת היתה כאן חציית גבולות, איך מבחינים מתי זה חיבוק תומך ומתי מתחילה חציית גבולות?
ראשית - אני לא פסיכולוגית, אני עובדת סוציאלית ורחוקה מלהיות קונבנציונאלית בטיפול שלי. (קרי - עד כמה שידוע לי לא מקובל על ידי פסיכולוגים קליניים לחבק את המטופלים שלהם. הטיפול לא אמור להיות מעורב במגע).
שנית - יש הבדל בין חיבוק לבין מה שאת תיארת. הבעיה שהתיאור שלך לא היה של חיבוק תמים של מישהו שבוכה כדי להרגיע או הנחת יד על כתף. את ממש תיארת משהו שיש בו קונוטציה מינית - ליטוף של לחי ויחד עם זה בא גם מקום של העצמה של המקום שלך מולה - והתחושות שלה מולך, כאדם, כאשר אמרה לך שאם תחבק אותה תחשבי עליה רעות כמטפלת. היא הפכה כאן את התפקידים. כל הקונטציה היא שונה לחלוטין. ואין לי שמץ של ספק שהמטפלת שלך ידעה שזו חציית גבול. אחרת לא הייתה מתגוננת על כך שהיא מחבקת אותך עוד לפני שעשתה זאת.
יצא לי המרגיעון: "כאשר נפסיק לחפש אחר החופש מעתה ועד עולם - נוכל לבחור בחירות (ה-ח' מנוקדת בצירה) - כאן ועכשיו"
וואלה - אפילו המרגיעון מסכים עם צפריר... שתניחי...
אני מקווה שתניחי לא כי מבקשים ממך, אלא כשתמצאי באמת את הכוחות בתוכך להניח.
שווה לנסות ליום-יומיים ולראות אם עוזר.
.
ראשית - אני לא פסיכולוגית, אני עובדת סוציאלית ורחוקה מלהיות קונבנציונאלית בטיפול שלי. (קרי - עד כמה שידוע לי לא מקובל על ידי פסיכולוגים קליניים לחבק את המטופלים שלהם. הטיפול לא אמור להיות מעורב במגע).
שנית - יש הבדל בין חיבוק לבין מה שאת תיארת. הבעיה שהתיאור שלך לא היה של חיבוק תמים של מישהו שבוכה כדי להרגיע או הנחת יד על כתף. את ממש תיארת משהו שיש בו קונוטציה מינית - ליטוף של לחי ויחד עם זה בא גם מקום של העצמה של המקום שלך מולה - והתחושות שלה מולך, כאדם, כאשר אמרה לך שאם תחבק אותה תחשבי עליה רעות כמטפלת. היא הפכה כאן את התפקידים. כל הקונטציה היא שונה לחלוטין. ואין לי שמץ של ספק שהמטפלת שלך ידעה שזו חציית גבול. אחרת לא הייתה מתגוננת על כך שהיא מחבקת אותך עוד לפני שעשתה זאת.
יצא לי המרגיעון: "כאשר נפסיק לחפש אחר החופש מעתה ועד עולם - נוכל לבחור בחירות (ה-ח' מנוקדת בצירה) - כאן ועכשיו"
וואלה - אפילו המרגיעון מסכים עם צפריר... שתניחי...
אני מקווה שתניחי לא כי מבקשים ממך, אלא כשתמצאי באמת את הכוחות בתוכך להניח.
שווה לנסות ליום-יומיים ולראות אם עוזר.
.הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
אני באמת מאד מאד מנסה להניח, להרפות
אבל לפעמים הגעגועים קשים כל כך.
כמו עכשיו. כל דבר מזכיר לי אותה.
מצד אחד מבינה שהיא טעתה ושאני נפגעתי מזה.
מצד שני יודעת בודאות ששום דבר לא נעשה בזדון, וגם הלב שלה עבד.
היא עבדה על עצמה, נסתה בכל דרך שהיתה לה לא להפנות לי עורף,
ולבסוף היא נאלצה לעשות זאת. וזה היה אחרי שכבר נפרדנו באופן רשמי, ויותר מפעם אחת.
למעשה באופן רשמי , כמו שצפריר כתב היא כבר לא היתה מטפלת שלי, ולא חיבת לי כלום.
נראה לי שהדף הזה מחמיר אתה באופן קיצוני.
ולגבי הליטוף - זה היה אחרת ממה שתיארת, מיכל צמות:
אני בקשתי חיבוק, היא חבקה אותי ולאחר זאת אמרה שאני אומר שהיא פסיכולוגית גרועה.
כתגובה אמרתי שלא אומר כך, ואז לטפתי אותה.
הליטוף היה מצידי, היא רק קבלה אותו.
אני מרגישה חלשה עכשיו כל כך, בכל המובנים , סוג של משבר.
לא מוצאת את הזמן והכוחות לבצע את התרגילים של צפריר שפרון, למרות שהם נראים לי מאד נכונים.
מבינה שבעבורי עכשיו - טיפול זה סוג של אשליה- שוב לשים את עצמי על משהו אחר, שוב לצפות שמשהו אחר יפתור לי את הבעיות.
התפכחתי, אני מבינה שהכוחות חיבים להגיע מתוכי.
אולי כשאתחזק אוכל לקבל עזרה , שהיא עזרה - ולא התמוטטות על משהו אחר.
ושוב תודה לכל מי שמקבל את החולשות הגדולות שאני מביאה לכאן.
זה לא פשוט.
אבל לפעמים הגעגועים קשים כל כך.
כמו עכשיו. כל דבר מזכיר לי אותה.
מצד אחד מבינה שהיא טעתה ושאני נפגעתי מזה.
מצד שני יודעת בודאות ששום דבר לא נעשה בזדון, וגם הלב שלה עבד.
היא עבדה על עצמה, נסתה בכל דרך שהיתה לה לא להפנות לי עורף,
ולבסוף היא נאלצה לעשות זאת. וזה היה אחרי שכבר נפרדנו באופן רשמי, ויותר מפעם אחת.
למעשה באופן רשמי , כמו שצפריר כתב היא כבר לא היתה מטפלת שלי, ולא חיבת לי כלום.
נראה לי שהדף הזה מחמיר אתה באופן קיצוני.
ולגבי הליטוף - זה היה אחרת ממה שתיארת, מיכל צמות:
אני בקשתי חיבוק, היא חבקה אותי ולאחר זאת אמרה שאני אומר שהיא פסיכולוגית גרועה.
כתגובה אמרתי שלא אומר כך, ואז לטפתי אותה.
הליטוף היה מצידי, היא רק קבלה אותו.
אני מרגישה חלשה עכשיו כל כך, בכל המובנים , סוג של משבר.
לא מוצאת את הזמן והכוחות לבצע את התרגילים של צפריר שפרון, למרות שהם נראים לי מאד נכונים.
מבינה שבעבורי עכשיו - טיפול זה סוג של אשליה- שוב לשים את עצמי על משהו אחר, שוב לצפות שמשהו אחר יפתור לי את הבעיות.
התפכחתי, אני מבינה שהכוחות חיבים להגיע מתוכי.
אולי כשאתחזק אוכל לקבל עזרה , שהיא עזרה - ולא התמוטטות על משהו אחר.
ושוב תודה לכל מי שמקבל את החולשות הגדולות שאני מביאה לכאן.
זה לא פשוט.
-
כוכב_נגה*
- הודעות: 500
- הצטרפות: 01 אוקטובר 2007, 18:14
- דף אישי: הדף האישי של כוכב_נגה*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
אוי, אני כל כך מזדהה שאת לא מבינה...
מוזמנת ל- "מייל"[email protected]
אם בא לך לדסקס על זה...
המון הצלחה
מוזמנת ל- "מייל"[email protected]
אם בא לך לדסקס על זה...
המון הצלחה
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
איילת, אני עברתי מסכת של התעללויות מצד אימי. מקטנות.
פיזית, נפשית.
יכולה רק להגיד לך, שהחייתי את קיומה שנים ע"י בחירת בני זוג שימשיכו את הדרך, שאני אוכל להמשיך להיות הקורבן.
החייתי את קיומה ע"י שיחות אינסופיות אצל פסיכולוגים שונים.
החייתי את קיומה ע"י תמיכה מחברות.
והייתי זקוקה לזמן הזה, עדיין להחיות אותה. שתמשיך להתקיים בתוכי, כי עוד לא יכולתי להפרד ממנה.
הפרידה ממנה התחילה ביום שבו גיליתי לגמרי במקרה את עולם המדיטציה. פתאום מצאתי את עצמי "כאן ועכשיו", כנאמר.
בארץ אחרת רחוקה, לשהות בהוויה היה גלגל ההצלה שלי. משם, התהליך שינה כיוון ובמשך כמה שנים, עד למותה של אמי, היה בריא יותר. הגבולות שלי היו ברורים יותר לעצמי. למעשה, ניצני הפרידה ממנה, התחילו כשנה קודם לכך, בסדנה שכללה סליחה עמוקה שנדרשתי לעשות.
יחד עם זאת, לא יכולתי ל"עבור" למקום הבריא הזה, עד שלא מיציתי עד תום את הכאב, הקורבנות, השיתוף, הצורך בתמיכה.
מאחלת לך תהליך קצר יותר
פיזית, נפשית.
יכולה רק להגיד לך, שהחייתי את קיומה שנים ע"י בחירת בני זוג שימשיכו את הדרך, שאני אוכל להמשיך להיות הקורבן.
החייתי את קיומה ע"י שיחות אינסופיות אצל פסיכולוגים שונים.
החייתי את קיומה ע"י תמיכה מחברות.
והייתי זקוקה לזמן הזה, עדיין להחיות אותה. שתמשיך להתקיים בתוכי, כי עוד לא יכולתי להפרד ממנה.
הפרידה ממנה התחילה ביום שבו גיליתי לגמרי במקרה את עולם המדיטציה. פתאום מצאתי את עצמי "כאן ועכשיו", כנאמר.
בארץ אחרת רחוקה, לשהות בהוויה היה גלגל ההצלה שלי. משם, התהליך שינה כיוון ובמשך כמה שנים, עד למותה של אמי, היה בריא יותר. הגבולות שלי היו ברורים יותר לעצמי. למעשה, ניצני הפרידה ממנה, התחילו כשנה קודם לכך, בסדנה שכללה סליחה עמוקה שנדרשתי לעשות.
יחד עם זאת, לא יכולתי ל"עבור" למקום הבריא הזה, עד שלא מיציתי עד תום את הכאב, הקורבנות, השיתוף, הצורך בתמיכה.
מאחלת לך תהליך קצר יותר
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
כוכב נוגה ובשם אחר- תודה על ההשתתפות.
כוכב נוגה, אני זוכרת אותך מהדף הקודם, עדין לא חזרתי לשם , אבדוק שוב. אשמח להיות בקשר.
בשם אחר- תודה על השיתוף , את נשמעת אדם מיוחד מאד. אני מצטערת כל כך בשבלך שעברת חויה של התעללות מהאדם הכי קרוב אליך. באמת באמת כואב, ומדהים שהצלחת לעשות דרך של סליחה וריפוי.
ההשואה אלי , אם עשית אותה? היא כנראה מוגזמת.
למרות כל מה שכתבו וכן השתמשו במילה התעללות, אני לא חויתי ולא חווה את זה כך.
מה שכן מאד מקבלת מדבריך , זה את מילותיך החכמות, לגבי העובדה שלפני שעוברים למקום הבריא, צריך למצות את הכאב, ושם גם צריך תמיכה.
אני כבר מרגישה את צעדיו של התהליך החוצה אבל יקח לי עוד קצת זמן.
אני משתדלת לכבד את הקצב הזה, אם כי לא תמיד קל, יש גם הרבה רגשי אשם על כך שאני עדין לכודה במידה, שלא מצליחה עד הסוף להשתחרר.
זה היה תהליך טיפולי מאד מאד עמוק, נתתי אמון הכי עמוק שיכולתי, אהבתי מאד, בטחתי מאד.
אני אדם שקשה לו ליצור אמון וגם כאן לקח לי הרבה זמן.
התחלתי אתה טפול לפני ארבע שנים, הפסקתי כעבור כמה חודשים, אז לא יכולתי לבנות את האמון.
ובשנה הזו , זה קרה שהצלחתי ליצור קשר כל כך עמוק ובוטח.
מהבחינה הזו, הכאב שלי גדול.
אבל בכל זאת היא לא הורה, היא לא אדם מתוך המשפחה, אני כל הזמן זוכרת את הפרופורציות הנכונות.
אני חושבת שמעל הכל היא גם היטיבה אתי.
ועכשיו באמת הגיע זמני לשחרר, כמו שכולם כותבים.
אני בדרך לשם, תודה על האיחול לתהליך קצר.
כוכב נוגה, אני זוכרת אותך מהדף הקודם, עדין לא חזרתי לשם , אבדוק שוב. אשמח להיות בקשר.
בשם אחר- תודה על השיתוף , את נשמעת אדם מיוחד מאד. אני מצטערת כל כך בשבלך שעברת חויה של התעללות מהאדם הכי קרוב אליך. באמת באמת כואב, ומדהים שהצלחת לעשות דרך של סליחה וריפוי.
ההשואה אלי , אם עשית אותה? היא כנראה מוגזמת.
למרות כל מה שכתבו וכן השתמשו במילה התעללות, אני לא חויתי ולא חווה את זה כך.
מה שכן מאד מקבלת מדבריך , זה את מילותיך החכמות, לגבי העובדה שלפני שעוברים למקום הבריא, צריך למצות את הכאב, ושם גם צריך תמיכה.
אני כבר מרגישה את צעדיו של התהליך החוצה אבל יקח לי עוד קצת זמן.
אני משתדלת לכבד את הקצב הזה, אם כי לא תמיד קל, יש גם הרבה רגשי אשם על כך שאני עדין לכודה במידה, שלא מצליחה עד הסוף להשתחרר.
זה היה תהליך טיפולי מאד מאד עמוק, נתתי אמון הכי עמוק שיכולתי, אהבתי מאד, בטחתי מאד.
אני אדם שקשה לו ליצור אמון וגם כאן לקח לי הרבה זמן.
התחלתי אתה טפול לפני ארבע שנים, הפסקתי כעבור כמה חודשים, אז לא יכולתי לבנות את האמון.
ובשנה הזו , זה קרה שהצלחתי ליצור קשר כל כך עמוק ובוטח.
מהבחינה הזו, הכאב שלי גדול.
אבל בכל זאת היא לא הורה, היא לא אדם מתוך המשפחה, אני כל הזמן זוכרת את הפרופורציות הנכונות.
אני חושבת שמעל הכל היא גם היטיבה אתי.
ועכשיו באמת הגיע זמני לשחרר, כמו שכולם כותבים.
אני בדרך לשם, תודה על האיחול לתהליך קצר.
-
מיצי_החתולה*
- הודעות: 2041
- הצטרפות: 21 פברואר 2005, 22:27
- דף אישי: הדף האישי של מיצי_החתולה*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
אילת, אני לא חושבת שהדף הזה מחמיר איתה באופן קיצוני. באמת שלא. אני חושבת שאת פשוט כל-כך קרובה לאירועים, שאת כל-כך מלאה עדיין ברגשות כלפיה, שאת לא מצליחה לראות את זה. אבל אם תפני לפסיכולוג, אפילו מעל דפי פורום אינטרנטי כלשהו, תתארי בפניו את השתלשלות האירועים ותשאלי לדעתו - הוא יספר לך שהפסיכולוגית שלך עברה עברות אתיות חמורות.
גם אני חושבת שכל עוד את מרגישה שאת צריכה להתעסק בזה - תתעסקי. את עברת טראומה, וזו דרך לעבד אותה ולהתמודד עמה - לחשוב עליה, לדבר עליה, לנתח אותה. הצורך הזה, מן הסתם, יעבור לאיטו.
מבינה שבעבורי עכשיו - טיפול זה סוג של אשליה- שוב לשים את עצמי על משהו אחר, שוב לצפות שמשהו אחר יפתור לי את הבעיות. למיטב הבנתי ונסיוני (כמטופלת), תפקידו של ספיכולוג הוא להיות לידך, לתמוך בך, לסייע לך לראות. הוא יכול, בראיה מקצועית של אדם מבחוץ, להאיר לך נקודות חשוכות, לכוון אותך. ממש לא נראה לי שהוא יכול - או אמור - לפתור את הבעיות שלך במקומך.
גם אני חושבת שכל עוד את מרגישה שאת צריכה להתעסק בזה - תתעסקי. את עברת טראומה, וזו דרך לעבד אותה ולהתמודד עמה - לחשוב עליה, לדבר עליה, לנתח אותה. הצורך הזה, מן הסתם, יעבור לאיטו.
מבינה שבעבורי עכשיו - טיפול זה סוג של אשליה- שוב לשים את עצמי על משהו אחר, שוב לצפות שמשהו אחר יפתור לי את הבעיות. למיטב הבנתי ונסיוני (כמטופלת), תפקידו של ספיכולוג הוא להיות לידך, לתמוך בך, לסייע לך לראות. הוא יכול, בראיה מקצועית של אדם מבחוץ, להאיר לך נקודות חשוכות, לכוון אותך. ממש לא נראה לי שהוא יכול - או אמור - לפתור את הבעיות שלך במקומך.
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
ההשואה אלי , אם עשית אותה? היא כנראה מוגזמת.
לא יקירה, לא עשיתי השוואה אליך, אלא רק טיפ בתהליך. גם הוא לא חייב להתאים לך.
לא יקירה, לא עשיתי השוואה אליך, אלא רק טיפ בתהליך. גם הוא לא חייב להתאים לך.
-
משלימה_ומשלמת*
- הודעות: 1
- הצטרפות: 10 מאי 2009, 14:24
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
לא יכולה לחיות בשלום עם כך שקבלתי שרות, סמכו עלי שאשלם, עשו לי טובה בדחיה, ואני לא משלמת.
שלמי והשלימי את התהליך בשלום עם עצמך.
שהפסיכולוגית שלך עברה עברות אתיות חמורות. ברור !
מטופלים 'מתאהבים' במטפל/ת זה כמעט מוגדר בתהליך מטפלים נענים לכך ... - איפה בדיוק הם הסתובבו בזמן השעורים האלה? חוצפה!
שלמי והשלימי את התהליך בשלום עם עצמך.
שהפסיכולוגית שלך עברה עברות אתיות חמורות. ברור !
מטופלים 'מתאהבים' במטפל/ת זה כמעט מוגדר בתהליך מטפלים נענים לכך ... - איפה בדיוק הם הסתובבו בזמן השעורים האלה? חוצפה!
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
למרות כל מה שכתבו וכן השתמשו במילה התעללות, אני לא חויתי ולא חווה את זה כך.
את שבורה ומרוסקת לחתיכות וטוענת שלא עברת התעללות?
אני אהיה מאוד נחרצת: זו היתה התעללות. קשה לך עדיין לראות את זה כי את כל כך מתבוססת בזה וכולך מזדהמת בזה שוב ושוב שאת לא מסוגלת לצאת החוצה ולראות איך זה נראה מבפנים. את כל כך חופרת וחופרת שנראה שבכלל אי אפשר לעזור לך.
אולי תתני לנפש שלך קצת מנוחה? תקראי שוב מה שצפריר אמר לך (תעבירי רק את התגובות שלו למעבד תמלילים כמו וורד ותדפיסי ותקראי בשלווה במיטה.
אף אחד כאן לא מעביר עלייך ביקורת, גם אני לא. אבל נראה שהנפש שלך נלחמת במסרים שאת מקבלת ולא מוכנה לקבל מה שבאמת קרה לך במציאות.
"א אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. ב כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה. ג וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ. ד לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם-כַּמֹּץ אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ. ה עַל-כֵּן לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים. ו כִּי-יוֹדֵעַ יְהוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד." תהילים א
תנוחי. תני לנפש שלך קצת מנוחה
ואחרי זמן תשובי לראות ותביני שנעשתה לך עוולה
לא יכולה לחיות בשלום עם כך שקבלתי שרות, סמכו עלי שאשלם, עשו לי טובה בדחיה, ואני לא משלמת. גם את סמכת עליה....והיא לא עמדה בהסכם בין מטפל ומטופל וגרמה לך נזק.
_חשבתי שרק אם אכתוב לה ואסביר למה אני לא משלמת, מתוך העובדה שאני חושבת שהיא טעתה ולא ראויה לכך-
ואתן לה אפשרות להגן על עצמה , או לאשר לי בהסכמתה את חוסר התשלום- רק אז אוכל לשחרר._
מכאן, כמו שכתוב בתהילים א' פסוק א' את הצדיקה והיא ....לא. את לא צריכה את האישור שלה. אם היא מספיק חכמה היא לא תדרוש ממך תשלום. במקרה שכן, תאמרי לה שהיא גרמה לך נזק ושאת פונה לערכאות או כפי שאמרו לך כאן, לפסיכולוג המחוזי.
את שבורה ומרוסקת לחתיכות וטוענת שלא עברת התעללות?
אני אהיה מאוד נחרצת: זו היתה התעללות. קשה לך עדיין לראות את זה כי את כל כך מתבוססת בזה וכולך מזדהמת בזה שוב ושוב שאת לא מסוגלת לצאת החוצה ולראות איך זה נראה מבפנים. את כל כך חופרת וחופרת שנראה שבכלל אי אפשר לעזור לך.
אולי תתני לנפש שלך קצת מנוחה? תקראי שוב מה שצפריר אמר לך (תעבירי רק את התגובות שלו למעבד תמלילים כמו וורד ותדפיסי ותקראי בשלווה במיטה.
אף אחד כאן לא מעביר עלייך ביקורת, גם אני לא. אבל נראה שהנפש שלך נלחמת במסרים שאת מקבלת ולא מוכנה לקבל מה שבאמת קרה לך במציאות.
"א אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. ב כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה. ג וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ. ד לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם-כַּמֹּץ אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ. ה עַל-כֵּן לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים. ו כִּי-יוֹדֵעַ יְהוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד." תהילים א
תנוחי. תני לנפש שלך קצת מנוחה
ואחרי זמן תשובי לראות ותביני שנעשתה לך עוולה
לא יכולה לחיות בשלום עם כך שקבלתי שרות, סמכו עלי שאשלם, עשו לי טובה בדחיה, ואני לא משלמת. גם את סמכת עליה....והיא לא עמדה בהסכם בין מטפל ומטופל וגרמה לך נזק.
_חשבתי שרק אם אכתוב לה ואסביר למה אני לא משלמת, מתוך העובדה שאני חושבת שהיא טעתה ולא ראויה לכך-
ואתן לה אפשרות להגן על עצמה , או לאשר לי בהסכמתה את חוסר התשלום- רק אז אוכל לשחרר._
מכאן, כמו שכתוב בתהילים א' פסוק א' את הצדיקה והיא ....לא. את לא צריכה את האישור שלה. אם היא מספיק חכמה היא לא תדרוש ממך תשלום. במקרה שכן, תאמרי לה שהיא גרמה לך נזק ושאת פונה לערכאות או כפי שאמרו לך כאן, לפסיכולוג המחוזי.
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
תודה לכותבים האחרונים
בשם אחר, תודה על הטיפ, דוקא כן מתאים לי, במובן של- לתת לתהליך את הזמן שלו, בלי להרגיש רגשי אשם ולהחמיר עם עצמי. תודה!
פלוני אלמונית- תודה על הציטוטים היפים, את זוכרת בעל פה?
ולגבי הצדיקה- אין כאן צדיקה ואין כאן פושעת. כלנו בני אדם. כלנו טועים.
לפי דעתי מה שנחשב זה הרצון והכונה- ואם הכונה לא רעה , טעויות קורות ויקרו תמיד.
אני גם מאמינה שדברים לא קורים סתם והגורל לא זימן לי סתם את החויה הזו, חלק אני כבר מבינה , וחלק אני מניחה עוד אבין בהמשך.
דוקא מה שחשוב לי כרגע זה לא להשליך הכל החוצה, אליה ואל הטעויות שלה- את זה היא צריכה לבדוק בינה ובין עצמה ולעשות את הלמידה שלה.
כמו שצפריר כתב לי , אני לא אחראית עליה ועל החינוך שלה.
חשוב לי להסיק את המסקנות שלי, ולקחת את האחריות על חלקי.
אמנם מטופלת, אבל אדם מבוגר, שעשה בחירות מתוך מודעות.
לכל דיאלוג יש שני צדדים, וגם אני הבאתי את שלי. נכון שאני מטופלת- ובכל זאת, יש לי את חלקי כאן.
וכמו תמיד- האמת היא לא טהורה, והיא איפה שהוא באמצע.
גם לגבי העיסוק שלי בכל הנושא- ברור שהוא לא בריא ולא כל כך מוביל אותי לשום מקום חדש וטוב.
ויחד עם זאת, ברור לי- שכרגע, לפחות בחלקו הוא בלתי נמנע- וגם להלחם בכך- דורש ממני הרבה אנרגיות.
זה קל לכל הכותבים לכתוב לי להרפות, אבל גם זה תהליך.
בהחלט רואה את מה שאומרים לי, גם לגבי הענין של האובססביות, והדישה בדבר- רואה את זה.
אני רק רוצה להוסיף שההרפיה היא לא טרויאלית, מכיון שנגעתי כאן בטעם מאד מיוחד שלא ידעתי בעבר.
המטפלת הזו, היא אשה עם יכולות רגשיות בלתי רגילות- היא קלטה והבינה אותי כמו שלא חויתי בעבר.
יכלתי לאמר משפט או חלום, והיא תמיד נתנה נופח נוסף, חיברה לחויות קודמות , כמעט בגאוניות.
היתה לנו כבר שפה משלנו- מונחים רגשים שרקמנו ביחד.
היא ראתה אותי לעמקי עמקים- קשה לותר על חויה כזו בקלות!
לא חויתי זאת בעבר, אני מניחה שלא אחוה שוב?.
המורה שלי לקריאה רוחנית, שיכולה לראות דברים מרמת הנשמה-
אמרה לי שלשתנו היתה חויה מיוחדת של הדהוד- משהו שלא קורה בקלות בין אנשים- חויה מיוחדת במינה.
זו היתה חויה רוחנית, לא פיזית- וכך גם האהבה שלנו- מאד גבוהה , לא נגעה בפיזי.
אולי קשה להבין?
ובכל מקרה אני בדרך לריפוי והשלמה!
והדף הזה מאד מאד עזר לי- שוב המון תודה לכל הנוגעים בדבר.
בשם אחר, תודה על הטיפ, דוקא כן מתאים לי, במובן של- לתת לתהליך את הזמן שלו, בלי להרגיש רגשי אשם ולהחמיר עם עצמי. תודה!
פלוני אלמונית- תודה על הציטוטים היפים, את זוכרת בעל פה?
ולגבי הצדיקה- אין כאן צדיקה ואין כאן פושעת. כלנו בני אדם. כלנו טועים.
לפי דעתי מה שנחשב זה הרצון והכונה- ואם הכונה לא רעה , טעויות קורות ויקרו תמיד.
אני גם מאמינה שדברים לא קורים סתם והגורל לא זימן לי סתם את החויה הזו, חלק אני כבר מבינה , וחלק אני מניחה עוד אבין בהמשך.
דוקא מה שחשוב לי כרגע זה לא להשליך הכל החוצה, אליה ואל הטעויות שלה- את זה היא צריכה לבדוק בינה ובין עצמה ולעשות את הלמידה שלה.
כמו שצפריר כתב לי , אני לא אחראית עליה ועל החינוך שלה.
חשוב לי להסיק את המסקנות שלי, ולקחת את האחריות על חלקי.
אמנם מטופלת, אבל אדם מבוגר, שעשה בחירות מתוך מודעות.
לכל דיאלוג יש שני צדדים, וגם אני הבאתי את שלי. נכון שאני מטופלת- ובכל זאת, יש לי את חלקי כאן.
וכמו תמיד- האמת היא לא טהורה, והיא איפה שהוא באמצע.
גם לגבי העיסוק שלי בכל הנושא- ברור שהוא לא בריא ולא כל כך מוביל אותי לשום מקום חדש וטוב.
ויחד עם זאת, ברור לי- שכרגע, לפחות בחלקו הוא בלתי נמנע- וגם להלחם בכך- דורש ממני הרבה אנרגיות.
זה קל לכל הכותבים לכתוב לי להרפות, אבל גם זה תהליך.
בהחלט רואה את מה שאומרים לי, גם לגבי הענין של האובססביות, והדישה בדבר- רואה את זה.
אני רק רוצה להוסיף שההרפיה היא לא טרויאלית, מכיון שנגעתי כאן בטעם מאד מיוחד שלא ידעתי בעבר.
המטפלת הזו, היא אשה עם יכולות רגשיות בלתי רגילות- היא קלטה והבינה אותי כמו שלא חויתי בעבר.
יכלתי לאמר משפט או חלום, והיא תמיד נתנה נופח נוסף, חיברה לחויות קודמות , כמעט בגאוניות.
היתה לנו כבר שפה משלנו- מונחים רגשים שרקמנו ביחד.
היא ראתה אותי לעמקי עמקים- קשה לותר על חויה כזו בקלות!
לא חויתי זאת בעבר, אני מניחה שלא אחוה שוב?.
המורה שלי לקריאה רוחנית, שיכולה לראות דברים מרמת הנשמה-
אמרה לי שלשתנו היתה חויה מיוחדת של הדהוד- משהו שלא קורה בקלות בין אנשים- חויה מיוחדת במינה.
זו היתה חויה רוחנית, לא פיזית- וכך גם האהבה שלנו- מאד גבוהה , לא נגעה בפיזי.
אולי קשה להבין?
ובכל מקרה אני בדרך לריפוי והשלמה!
והדף הזה מאד מאד עזר לי- שוב המון תודה לכל הנוגעים בדבר.
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
אני מאוד מבינה אותך.
אני התאהבתי בפסיכולוגית שלי כשהייתי בת 20 ושנים לקח לי להשתחרר מזה.
היא הייתה עבורי תחליף אם לכל דבר.
היא גם לא חרגה מכללי המקצוע, אבל כן נתנה לי להרגיש מיוחדת
ואולי זה גם היה צורך שלי לראות את הדברים כאילו שהקשר בנינו מיוחד
שנים הסתובבתי בתחושה שכמו שהפסיכולוגית אהבה אותי אף אחד אחר בעולם לא אהב/יאהב אותי
שנים! (מקווה שאני לא מיאשת אותך)
וזה בזמן שהייתי מוקפת במשפחה אוהבת (בדרכה שלה) ואנשים בחיים שאוהבים אותי באמת ולא בפנטזיה שנוצרה בחדר הטיפול
אבל זה היה הצורך שלי. הצורך למצוא את המקום המושלם.
המון כאב היה שם והאמת שאף פעם לא טיפלתי בכך. התרגלתי לחיות עם הכאב, כאב של אהבה נכזבת. תחושה שיש מקום בעולם שבו הייתי יכולה לקבל את האהבה המלאה, המושלמת, שמעולם לא ניתנה לי כנראה כתינוקת וכילדה.
הטיפול נפסק בשל אילצים טכנים(מעבר לארץ אחרת)
המשכנו לשמור על קשר לאורך השנים. רק כיום כשדברים ברורים לי יותר, היא כבר הפכה ל(כמעט) ולא משמעותית בחי.
במקרה שלי לא ניתן להצביע על חריגה בוטה מכללי הטיפול (למרות שכיום ברור לי שהיא הייתה צריכה לטפל בצורה אחרת לגמרי ב"העברה" שנוצרה, אך כנראה שהדבר החמיא לה, כמטפלת צעירה ועל כן היא תגברה את המצב במקום לפתוח ולטפל בו). לכן אני חושבת שיתכן שגם את צריכה פחות לעסוק בתביעות שלך כלפיה כרגע (שכל מטרתן היא, בואי נודה בכך, להחיות את הקשר), אלא בצורך העצום הזה ב"דמות אם".
וכמובן שיש גם את עניין הזמן שיעשה את שלו וירכך את הכאבים.
שולחת לך איחולי החלמה מכאבי הלב ובנייה מחודשת של עצמך ושל חייך עם אנשים אמיתיים ומשמעותיים עבורך.
אני התאהבתי בפסיכולוגית שלי כשהייתי בת 20 ושנים לקח לי להשתחרר מזה.
היא הייתה עבורי תחליף אם לכל דבר.
היא גם לא חרגה מכללי המקצוע, אבל כן נתנה לי להרגיש מיוחדת
ואולי זה גם היה צורך שלי לראות את הדברים כאילו שהקשר בנינו מיוחד
שנים הסתובבתי בתחושה שכמו שהפסיכולוגית אהבה אותי אף אחד אחר בעולם לא אהב/יאהב אותי
שנים! (מקווה שאני לא מיאשת אותך)
וזה בזמן שהייתי מוקפת במשפחה אוהבת (בדרכה שלה) ואנשים בחיים שאוהבים אותי באמת ולא בפנטזיה שנוצרה בחדר הטיפול
אבל זה היה הצורך שלי. הצורך למצוא את המקום המושלם.
המון כאב היה שם והאמת שאף פעם לא טיפלתי בכך. התרגלתי לחיות עם הכאב, כאב של אהבה נכזבת. תחושה שיש מקום בעולם שבו הייתי יכולה לקבל את האהבה המלאה, המושלמת, שמעולם לא ניתנה לי כנראה כתינוקת וכילדה.
הטיפול נפסק בשל אילצים טכנים(מעבר לארץ אחרת)
המשכנו לשמור על קשר לאורך השנים. רק כיום כשדברים ברורים לי יותר, היא כבר הפכה ל(כמעט) ולא משמעותית בחי.
במקרה שלי לא ניתן להצביע על חריגה בוטה מכללי הטיפול (למרות שכיום ברור לי שהיא הייתה צריכה לטפל בצורה אחרת לגמרי ב"העברה" שנוצרה, אך כנראה שהדבר החמיא לה, כמטפלת צעירה ועל כן היא תגברה את המצב במקום לפתוח ולטפל בו). לכן אני חושבת שיתכן שגם את צריכה פחות לעסוק בתביעות שלך כלפיה כרגע (שכל מטרתן היא, בואי נודה בכך, להחיות את הקשר), אלא בצורך העצום הזה ב"דמות אם".
וכמובן שיש גם את עניין הזמן שיעשה את שלו וירכך את הכאבים.
שולחת לך איחולי החלמה מכאבי הלב ובנייה מחודשת של עצמך ושל חייך עם אנשים אמיתיים ומשמעותיים עבורך.
-
תרפיסטית_וותיקה*
- הודעות: 2
- הצטרפות: 12 מאי 2009, 17:36
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
מזהירה מראש שאהיה שיפוטית:
אוי, כמה קשה לטפל באובסיסיביות!!!!!
אני מטפלת - פסיכולוגית קלינית - כבר 15 שנים.
זוה נכון, התאהבויות קורות הרבה אמד, ומטפלים בהם ע"י תשומת לב ל"העברה" ולהשלכות שנעשות על דמות המטפלת.
לפני 3 שנים הייתה לי מטופלת שהתאהבה בי באובססיביות.
אני שמרתי בהקפדה על כל כללי האתיקה, ולקחתי הדרכה מקצועית בנושא, ולמרות זאת המטופלת העיקה, ולא הרפתה, וכל עבודה על העברה או השלכות - לא צלחה.
עד שבאמת בלית ברירה, לאחר התייעצות עם המדריך שלי, נאלצתי להפסיק לה את הטיפול ( בתהליך הדרגתי שלקח 8 מפגשים תמימים של "למה להפרד").
ולמרות כל האמור, ולמרות שאני הייתי ממש בכללי האתיקה, המטופלת הזו לא הרפתה, ופיתחה כעסים ענקיים עליי, וגם תבעה אותי בעקבות הקושי שלה, אך בית המשפט וועדת האתיקה החליטו שאני הייתי בסדר גמור. וכך גם אני חשתי.
מה שאני אומרת כאן זה:
לפעמים זה באמת אל המטפלת, אלא האישיות של המטופלת!
יש נשים עם הפרעות אישיות קלות עד בינוניות שנוטוצת לפתח התאהבויות ואובססיביות - וטיפול פשוט לא עוזר להן.
אוי, כמה קשה לטפל באובסיסיביות!!!!!
אני מטפלת - פסיכולוגית קלינית - כבר 15 שנים.
זוה נכון, התאהבויות קורות הרבה אמד, ומטפלים בהם ע"י תשומת לב ל"העברה" ולהשלכות שנעשות על דמות המטפלת.
לפני 3 שנים הייתה לי מטופלת שהתאהבה בי באובססיביות.
אני שמרתי בהקפדה על כל כללי האתיקה, ולקחתי הדרכה מקצועית בנושא, ולמרות זאת המטופלת העיקה, ולא הרפתה, וכל עבודה על העברה או השלכות - לא צלחה.
עד שבאמת בלית ברירה, לאחר התייעצות עם המדריך שלי, נאלצתי להפסיק לה את הטיפול ( בתהליך הדרגתי שלקח 8 מפגשים תמימים של "למה להפרד").
ולמרות כל האמור, ולמרות שאני הייתי ממש בכללי האתיקה, המטופלת הזו לא הרפתה, ופיתחה כעסים ענקיים עליי, וגם תבעה אותי בעקבות הקושי שלה, אך בית המשפט וועדת האתיקה החליטו שאני הייתי בסדר גמור. וכך גם אני חשתי.
מה שאני אומרת כאן זה:
לפעמים זה באמת אל המטפלת, אלא האישיות של המטופלת!
יש נשים עם הפרעות אישיות קלות עד בינוניות שנוטוצת לפתח התאהבויות ואובססיביות - וטיפול פשוט לא עוזר להן.
-
רוקדת_לאור_ירח*
- הודעות: 2934
- הצטרפות: 03 דצמבר 2004, 17:39
- דף אישי: הדף האישי של רוקדת_לאור_ירח*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
יש נשים עם הפרעות אישיות קלות עד בינוניות שנוטוצת לפתח התאהבויות ואובססיביות - וטיפול פשוט לא עוזר להן.
או שאת לא הצלחת לעזור להן. מותר לא להצליח, אך להגדיר אותן ככאלה ש"לא ניתן לעזור להן" זה כבר משהו אחר לגמרי.
או שאת לא הצלחת לעזור להן. מותר לא להצליח, אך להגדיר אותן ככאלה ש"לא ניתן לעזור להן" זה כבר משהו אחר לגמרי.
-
תרפיסטית_וותיקה*
- הודעות: 2
- הצטרפות: 12 מאי 2009, 17:36
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
או שאת לא הצלחת לעזור להן. מותר לא להצליח, אך להגדיר אותן ככאלה ש"לא ניתן לעזור להן" זה כבר משהו אחר לגמרי.
התכוונתי לא מסייע להן בבעיית ההתאהבות,
זה לא קשור אליי, אני מטפלת מנוסה,
אך זה ידוע שיש הפרעות בהן התאהבות היא רק חלק מהסינדרום,
ולכן לטפל בנושא, לא מסייע לבעיית ההתאהבות כלל.
התכוונתי לא מסייע להן בבעיית ההתאהבות,
זה לא קשור אליי, אני מטפלת מנוסה,
אך זה ידוע שיש הפרעות בהן התאהבות היא רק חלק מהסינדרום,
ולכן לטפל בנושא, לא מסייע לבעיית ההתאהבות כלל.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
dear therapist, read this and tell ayala that she's the obssesive and problematic side of this therapy-relationship:
_היא נתנה לעצמה מקום מאד משמעותי מולי , אמירות מאד מחיבות כולל: לא כדאי לך לעזוב אותי תשארי לבד, אני מוכנה לשמור לך כאן על הילדה שבתוכך, אני לא מרגישה נוח לנסע לחול ולהשאיר אותך כך, לא אפשרה לי לעבור מפעמים טפול לפעם אחת. הכנסה את עצמה כדמות מרכזית בכל חלום שלי, גם כשזה לא היה היא.
כשאמרתי בסוף שאולי נשאר חברות אמרה שהכל יכול להיות. אמרה שאוהבת אותי, שנזהר שהאהבה לא תציף, היינו מתחבקות תקופה מסוימת בכל סיום טפול_
_היא נתנה לעצמה מקום מאד משמעותי מולי , אמירות מאד מחיבות כולל: לא כדאי לך לעזוב אותי תשארי לבד, אני מוכנה לשמור לך כאן על הילדה שבתוכך, אני לא מרגישה נוח לנסע לחול ולהשאיר אותך כך, לא אפשרה לי לעבור מפעמים טפול לפעם אחת. הכנסה את עצמה כדמות מרכזית בכל חלום שלי, גם כשזה לא היה היא.
כשאמרתי בסוף שאולי נשאר חברות אמרה שהכל יכול להיות. אמרה שאוהבת אותי, שנזהר שהאהבה לא תציף, היינו מתחבקות תקופה מסוימת בכל סיום טפול_
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
תרפיסטית כנראה שבאמת לא טרחת לקרוא את הדף לפני שהגבת, וזה בסדר, אבל חבל אם כך שדווקא כן טרחת להגיב בכזו החלטיות.
-
דפנה_פסיכולוגית*
- הודעות: 1
- הצטרפות: 12 מאי 2009, 21:23
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
סליחה על ההתערבות,אני קרואת שקטה של הדף הזה, ולכל אורך הקריאה, מדי כמה ימים, חשתי תחושות עזות וקשות.
אני מטפלת כבר שנים רבות, ומדריכת מטפלים, ומסכימה עם התרפיסטית הוותיקה.
אני מאד מבינה ומעריכה את הצורך של הנשים שכתבו כאן, להגיב באמפטיה, לקושי של אילת הכותבת.
אך יש מצבים בהם אמפטיה רק מחמירה את הסימפטום ( דהיינו האובססיה),
ואני גם, כמו התרפיסטית, סבורה כי לעיתים דפוסי אישיות מסוימים הם שגורמים למצבים במציאות להתרחש.
( ובקשה אל תתנו את הדוגמא של מישהי שנאנסה ולא הביאה זאת על עצמה- זה ברור לחלוטין!
הכוונה היא לחוסר הגבולות המשתמע, גם הכותבת מציינת שהיה חוסר גבולות אדיר, שהיא ליטפה את פניה של המטפלת:
האם מישהי מכן, המגיבות, הייתה חושבת ללטף את פניה של המטפלת???!)
אינני אומרת שהמטפלת לא חרגה מכללי האתיקה, ואין להקל ראש בכך,
אך מתגובותיכן ניתן לחשוב שאילת, הכותבת הינה קורבן תמים,
ואם היא אכן תאמין בכך- לא יהיה שינוי, לא יהיה ריפוי במצבה.
מה שאני אומרת זה שאם אתן באמת ובתמים רוצות לסייע לה-
עזרו לה להרפות.
עזרי לעצמך להרפות אילת יקירה.
וכן, את בהחלט כיולה וזקוקה להעזר בטיפול -
לבדוק מה הביא אותך למצב זה,ומה יוכל לסייע לך להבין את כל מה שקרה,
במקום תומך, מכיל אבל עם הרבה גבולות.
במקום שבו אם תלטפי את פניה של הפסיכולוגית,
היא תאמר לך שזוהי חציית גבולות,
ושזה לא נאות.
כדי לשמור עלייך,
כדי לסייע לך עם הגבולות.
אני מטפלת כבר שנים רבות, ומדריכת מטפלים, ומסכימה עם התרפיסטית הוותיקה.
אני מאד מבינה ומעריכה את הצורך של הנשים שכתבו כאן, להגיב באמפטיה, לקושי של אילת הכותבת.
אך יש מצבים בהם אמפטיה רק מחמירה את הסימפטום ( דהיינו האובססיה),
ואני גם, כמו התרפיסטית, סבורה כי לעיתים דפוסי אישיות מסוימים הם שגורמים למצבים במציאות להתרחש.
( ובקשה אל תתנו את הדוגמא של מישהי שנאנסה ולא הביאה זאת על עצמה- זה ברור לחלוטין!
הכוונה היא לחוסר הגבולות המשתמע, גם הכותבת מציינת שהיה חוסר גבולות אדיר, שהיא ליטפה את פניה של המטפלת:
האם מישהי מכן, המגיבות, הייתה חושבת ללטף את פניה של המטפלת???!)
אינני אומרת שהמטפלת לא חרגה מכללי האתיקה, ואין להקל ראש בכך,
אך מתגובותיכן ניתן לחשוב שאילת, הכותבת הינה קורבן תמים,
ואם היא אכן תאמין בכך- לא יהיה שינוי, לא יהיה ריפוי במצבה.
מה שאני אומרת זה שאם אתן באמת ובתמים רוצות לסייע לה-
עזרו לה להרפות.
עזרי לעצמך להרפות אילת יקירה.
וכן, את בהחלט כיולה וזקוקה להעזר בטיפול -
לבדוק מה הביא אותך למצב זה,ומה יוכל לסייע לך להבין את כל מה שקרה,
במקום תומך, מכיל אבל עם הרבה גבולות.
במקום שבו אם תלטפי את פניה של הפסיכולוגית,
היא תאמר לך שזוהי חציית גבולות,
ושזה לא נאות.
כדי לשמור עלייך,
כדי לסייע לך עם הגבולות.
-
צפריר_שפרון*
- הודעות: 2659
- הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
- דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
_אני מאד מבינה ומעריכה את הצורך של הנשים שכתבו כאן, להגיב באמפטיה, לקושי של אילת הכותבת.
אך יש מצבים בהם אמפטיה רק מחמירה את הסימפטום ( דהיינו האובססיה),_
פסיכולוגיות מנוסות,
במובן הזה של הצורך להרפות, מה מטרת הכתיבה כאן?
להגן על המקצוע?
להגן על עצמכן?
האם הדישה באובססיה של המטופלת או של אילת - תעזור לה להרפות, או שיש בצידה איזו חשיבות עצמית שבאה להתעלם מהמקרה הפרטי ולהסביר לכל העולם שהמקצוע של הפסיכולוגיה טומן בחובו גם מטופלים שאין זה פשוט לטפל בהם?
נפתח כאן דף, עם מצוקה של מטופלת שברור למעלה מכל ספק שבמידה והיחסים הם של מטופלת מטפלת ועובר כאן כסף מיד ליד, אין מצב שבו מטופלת מלטפת פניה של פסיכולוגית וזו ממשיכה כרגיל.
אז, במקום להגן על המקצוע, ועל הפסיכולוגית הזו, ובמקום להרע את הרגשתה של אילת, ובמקום להצטדק על מנת שאתן תרגישו טוב יותר, על חשבון הסיפור הספציפי, ועל חשבון אילת, ניתן פשוט לא להגיב ולהשאיר לתהליכים עצמם - להתרחש כפי שהם.
מדהים עד כמה יש צורך להצטדק ולהגן על המקצוע שלכן - מבלי לראות את טובתה של המטופלת, במקרה הזה אילת.
טלו קורה מבין עיניכן בבואכם לדבר על אובססיביות ודישה.
הניחו לאילת להיפרד מהסיפור והניחו לחשיבותכן העצמית ולחשיבות המקצוע שלכן.
אם ברצונכן לפתוח דף על סגולות הפסיכולוגיה ועל קשיי המקצוע ועל המטופלים הבלתי אפשריים - בבקשה, אבל מה זו היוהרה הזו, שבצידה חוצפה לא מבוטלת, להשתמש בסיפור אישי, ללא כל מחשבה האם השימוש הזה תורם לפתרונו של הסיפור האישי?
אם מדובר כאן על חוסר גבולות, ומדובר כאן על פריצת גבולות, מי שלא מסוגל לשים את טובתה של אילת לפני חשיבותו העצמית, טוב שיחריש.
כאן, איני כותב כ<שלם> בלבד, למרות שהנני שלם לחלוטין עם דברי אלה, אלא, כמי שמבקש לנזוף, פשוטו כמשמעו, באלה המתיימרות לעזור מבחינה נפשית וכל דבריהן - נזק לאילת, נזק לתהליך ואין בצד הדברים אף לא קורטוב של חסד עם המקצוע.
תודות.
<יצא קצפו>
אך יש מצבים בהם אמפטיה רק מחמירה את הסימפטום ( דהיינו האובססיה),_
פסיכולוגיות מנוסות,
במובן הזה של הצורך להרפות, מה מטרת הכתיבה כאן?
להגן על המקצוע?
להגן על עצמכן?
האם הדישה באובססיה של המטופלת או של אילת - תעזור לה להרפות, או שיש בצידה איזו חשיבות עצמית שבאה להתעלם מהמקרה הפרטי ולהסביר לכל העולם שהמקצוע של הפסיכולוגיה טומן בחובו גם מטופלים שאין זה פשוט לטפל בהם?
נפתח כאן דף, עם מצוקה של מטופלת שברור למעלה מכל ספק שבמידה והיחסים הם של מטופלת מטפלת ועובר כאן כסף מיד ליד, אין מצב שבו מטופלת מלטפת פניה של פסיכולוגית וזו ממשיכה כרגיל.
אז, במקום להגן על המקצוע, ועל הפסיכולוגית הזו, ובמקום להרע את הרגשתה של אילת, ובמקום להצטדק על מנת שאתן תרגישו טוב יותר, על חשבון הסיפור הספציפי, ועל חשבון אילת, ניתן פשוט לא להגיב ולהשאיר לתהליכים עצמם - להתרחש כפי שהם.
מדהים עד כמה יש צורך להצטדק ולהגן על המקצוע שלכן - מבלי לראות את טובתה של המטופלת, במקרה הזה אילת.
טלו קורה מבין עיניכן בבואכם לדבר על אובססיביות ודישה.
הניחו לאילת להיפרד מהסיפור והניחו לחשיבותכן העצמית ולחשיבות המקצוע שלכן.
אם ברצונכן לפתוח דף על סגולות הפסיכולוגיה ועל קשיי המקצוע ועל המטופלים הבלתי אפשריים - בבקשה, אבל מה זו היוהרה הזו, שבצידה חוצפה לא מבוטלת, להשתמש בסיפור אישי, ללא כל מחשבה האם השימוש הזה תורם לפתרונו של הסיפור האישי?
אם מדובר כאן על חוסר גבולות, ומדובר כאן על פריצת גבולות, מי שלא מסוגל לשים את טובתה של אילת לפני חשיבותו העצמית, טוב שיחריש.
כאן, איני כותב כ<שלם> בלבד, למרות שהנני שלם לחלוטין עם דברי אלה, אלא, כמי שמבקש לנזוף, פשוטו כמשמעו, באלה המתיימרות לעזור מבחינה נפשית וכל דבריהן - נזק לאילת, נזק לתהליך ואין בצד הדברים אף לא קורטוב של חסד עם המקצוע.
תודות.
<יצא קצפו>
-
פסיכולוגית*
- הודעות: 8
- הצטרפות: 19 פברואר 2002, 23:48
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
משום מה יש לי הרושם כי הפסיכולוגיות שכתבו, אינן פסיכולוגיות.
וזה הקושי באתר בו יכולים להשתמש בניקים שונים...
לכן לא הייתי ממהרת כל כך להסיק שיש ל"פסיכולוגיות" חשיבות עצמית או משהו כזה,
אלא שאולי יש אחרים שכתבו וכינו את עצמם כאלו?
לא הייתי מאמינה שפסיכולוגיות אכן יכתבו כאן דבר כזה, ויעשו שימוש באילת ובסיפורה האישי.
כמו צפריר, גם אני חושבת שאין מקום לשפוט סיפור אישי
ויחד עם זאת כנראה משהו באובססיה מושך עוד עוד תגובות ( אובססיביות??)
אגב, שוחחתי על הדף הזה עם חברה טובה, שהיא פסיכולוגית, וכותבת כאן גם כן,
וביקשתי שאולי תיכנס ותגיב,
והיא אמרה שבשום אופן לא.
שזה לא אתי הלכנס כאשת מקצוע טיפולי ולהגיב לדבר כזה,
שזה משהו שצריך להיות מדובר בטיפול מכיל ובוטח, ולא כאן..
אני מסכימה.
זה הפך להיות מעין "ריאליטי" ביזארי.
אילת- אני ממליצה שתמצאי חברה / איש מקבוע / תומך שיסייעו לך, פנים אל פנים- לא באינטרנט.
ושוב- לא חושבת שפסיכולוגיות באמת כתבו. אז אל תתלהמו על הפסיכולוגים.
וזה הקושי באתר בו יכולים להשתמש בניקים שונים...
לכן לא הייתי ממהרת כל כך להסיק שיש ל"פסיכולוגיות" חשיבות עצמית או משהו כזה,
אלא שאולי יש אחרים שכתבו וכינו את עצמם כאלו?
לא הייתי מאמינה שפסיכולוגיות אכן יכתבו כאן דבר כזה, ויעשו שימוש באילת ובסיפורה האישי.
כמו צפריר, גם אני חושבת שאין מקום לשפוט סיפור אישי
ויחד עם זאת כנראה משהו באובססיה מושך עוד עוד תגובות ( אובססיביות??)
אגב, שוחחתי על הדף הזה עם חברה טובה, שהיא פסיכולוגית, וכותבת כאן גם כן,
וביקשתי שאולי תיכנס ותגיב,
והיא אמרה שבשום אופן לא.
שזה לא אתי הלכנס כאשת מקצוע טיפולי ולהגיב לדבר כזה,
שזה משהו שצריך להיות מדובר בטיפול מכיל ובוטח, ולא כאן..
אני מסכימה.
זה הפך להיות מעין "ריאליטי" ביזארי.
אילת- אני ממליצה שתמצאי חברה / איש מקבוע / תומך שיסייעו לך, פנים אל פנים- לא באינטרנט.
ושוב- לא חושבת שפסיכולוגיות באמת כתבו. אז אל תתלהמו על הפסיכולוגים.
-
לא_פסיכולוגית*
- הודעות: 1
- הצטרפות: 12 מאי 2009, 22:12
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
סליחה, בניק למעלה נשמט ה"לא" -
הפסיכולוגית מלמעלה, זו אני, ואינני פסיכולוגית...
מעניין, זה בדיוק מה שכתבתי...שכל אחד יכול לכתוב איזה ניק שהוא רוצה...
הפסיכולוגית מלמעלה, זו אני, ואינני פסיכולוגית...
מעניין, זה בדיוק מה שכתבתי...שכל אחד יכול לכתוב איזה ניק שהוא רוצה...
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
שלום לכלם.
היה מענין לקרוא את כל ההתנהלות האחרונה- מענין כל כך כמה רגשות עזים הענין הזה מעורר, כנראה, בכל זאת מדובר בדיני נפשות.
אין לי בעיה כלל וכלל עם דעות נוספות ועם פסיכולוגיות שיוצאות להגנתה של הפסיכולוגית של, נהפוך הוא-
אפלו השתוממתי, למה זה לא קורה עד עכשיו?
למה הדעות כל כך דומות? אולי לא הבאתי מספיק את הצד של המטפלת?
נסיתי מאד שוב ושוב להביא את הצד שלה, כך שדפנה הפסיכולוגית-, להציג אותי כמאמינה, או עלולה להאמין שאני קורבן תמים- רחוק מהמציאות.
אם היית קוראת היטב, היית רואה שאני לוקחת אחריות רבה על חלקי כאן!
אבל יש לי בעיה מאד גדולה עם האבחנה הנחפזת שנעשתה לי כאן:
יש נשים עם הפרעות אישיות קלות עד בינוניות שנוטוצת לפתח התאהבויות ואובססיביות - וטיפול פשוט לא עוזר להן._
האם אדם שמתאהב הוא אדם בעל הפרעות אישיות קלות עד בינוניות?
בודאי כשמדובר בסיטואציה שיש בה אדם אחד שהוא מראש בעל עמדת כח ויכולת ואילו אדם אחר שמראש בה מעמדה של צורך ונזקקות מסוימת.
אולי התאהבות מעידה על יכולת רגשית בריאה ומתפקדת ומאד טבעית?
ובודאי שלא שמחתי לקרוא על עצמי כבעלת הפרעת אישיות קלה עד בינונית- תרפיסטית ותיקה, האם בכזו קלות את מאבחנת גם את המטופלים שלך?
בכל התאהבות יש מידה של אובססביות- זהו אופיה המיוחד של התאהבות:
צורך חוזר ונשנה להיות עם מושא האהבה, נטייה לראתו כמושלם, האדרתו- כל אלה הם BILT IN בתוך התאהבות.
וכן- כל אלה קרו לי, תוך מודעות מלאה לכך.
עד כה, אני לא נראת לעצמי כבעלת הפרעת אישיות.
ולגבי היכולת שלכן לבחון את התנהלותה של הטפלת שלי:
האם גם אתן הייתן יושבות מול מטופלת ואומרות לה שרגש אהבה מציף אותכן?
האם גם אתן הייתן אומרות שאתן מקנאות במורה שלה ללימודי רוח?
האם גם אתן הייתן מתקשרות לביתה לראות אם היא הגיעה בשלום אחרי פגישה קשה?
האם גם אתן הייתן נותנות חיבוק ראשון מיוזמתכן, ואחר כך אומרות שהרגשתן שהמטופלת רוצה חיבוק?
האם גם אתן הייתן אומרות למטופלת שבשבועות של הפרדה אתן חושבות עליה גם בין הטיפולים?
האם גם אתן הייתן רבות עם המטופלת שלכן ואומרות לה שלא יכולתן להכנס לחדר הטיפולים במשך שלוש שעות בגלל מייל קטן שנשלח על ידה?
האם גם אתן הייתן אומרות לה שהיא תשאר לבד אם היא תעזוב אותכן?
האם גם אתן הייתן אומרות שאו שהיא נשארת פעמים בשבוע או שאתן לא ממשיכות לטפל בה?
האם גם אתן הייתן בוכות בממוצע פעמים בטיפול?
האם גם אתן הייתן חורזות לה מוביל ואומרות לה שבחרתן את האבנים בקפידה וחשבתן עליה בימים שהכנתן, ושמהאבנים הנותרות הכנתן לעצמכן שרשרת שכשתענדו אותה תחשבו עליה?
האם גם אתן הייתן מנסות להשאיר אותה בטיפול למרות שיודעות שהיא מרגישה רגשות כל כך עזים?
ואומרות לה "שזה יהיה קשה לעזוב ולבוא רק לביקורים", ואחר כך בטלפון לבטל באחת את נושא הביקורים, ולאמר "שבתור מי שכבר לא מטופלת השיחה הזו ארוכה מדי"?
אני מבקשת שתענו לי בכנות! ומגיעה לי תשובה אחרי שקבלתי אבחנה כל כך מהירה של אישה בעלת הפרעת אישיות.
ולמרות כל המעידות הללו שמתוארות כאן- אני עדין לא אתבע, עדין יכולה להתחיל לסלוח ולראות גם את הטוב
ועדין- לוקחת אחריות מלאה על חלקי!
אז בבקשה תקחו אחריות על מה שכתבתן לי.
היה מענין לקרוא את כל ההתנהלות האחרונה- מענין כל כך כמה רגשות עזים הענין הזה מעורר, כנראה, בכל זאת מדובר בדיני נפשות.
אין לי בעיה כלל וכלל עם דעות נוספות ועם פסיכולוגיות שיוצאות להגנתה של הפסיכולוגית של, נהפוך הוא-
אפלו השתוממתי, למה זה לא קורה עד עכשיו?
למה הדעות כל כך דומות? אולי לא הבאתי מספיק את הצד של המטפלת?
נסיתי מאד שוב ושוב להביא את הצד שלה, כך שדפנה הפסיכולוגית-, להציג אותי כמאמינה, או עלולה להאמין שאני קורבן תמים- רחוק מהמציאות.
אם היית קוראת היטב, היית רואה שאני לוקחת אחריות רבה על חלקי כאן!
אבל יש לי בעיה מאד גדולה עם האבחנה הנחפזת שנעשתה לי כאן:
יש נשים עם הפרעות אישיות קלות עד בינוניות שנוטוצת לפתח התאהבויות ואובססיביות - וטיפול פשוט לא עוזר להן._
האם אדם שמתאהב הוא אדם בעל הפרעות אישיות קלות עד בינוניות?
בודאי כשמדובר בסיטואציה שיש בה אדם אחד שהוא מראש בעל עמדת כח ויכולת ואילו אדם אחר שמראש בה מעמדה של צורך ונזקקות מסוימת.
אולי התאהבות מעידה על יכולת רגשית בריאה ומתפקדת ומאד טבעית?
ובודאי שלא שמחתי לקרוא על עצמי כבעלת הפרעת אישיות קלה עד בינונית- תרפיסטית ותיקה, האם בכזו קלות את מאבחנת גם את המטופלים שלך?
בכל התאהבות יש מידה של אובססביות- זהו אופיה המיוחד של התאהבות:
צורך חוזר ונשנה להיות עם מושא האהבה, נטייה לראתו כמושלם, האדרתו- כל אלה הם BILT IN בתוך התאהבות.
וכן- כל אלה קרו לי, תוך מודעות מלאה לכך.
עד כה, אני לא נראת לעצמי כבעלת הפרעת אישיות.
ולגבי היכולת שלכן לבחון את התנהלותה של הטפלת שלי:
האם גם אתן הייתן יושבות מול מטופלת ואומרות לה שרגש אהבה מציף אותכן?
האם גם אתן הייתן אומרות שאתן מקנאות במורה שלה ללימודי רוח?
האם גם אתן הייתן מתקשרות לביתה לראות אם היא הגיעה בשלום אחרי פגישה קשה?
האם גם אתן הייתן נותנות חיבוק ראשון מיוזמתכן, ואחר כך אומרות שהרגשתן שהמטופלת רוצה חיבוק?
האם גם אתן הייתן אומרות למטופלת שבשבועות של הפרדה אתן חושבות עליה גם בין הטיפולים?
האם גם אתן הייתן רבות עם המטופלת שלכן ואומרות לה שלא יכולתן להכנס לחדר הטיפולים במשך שלוש שעות בגלל מייל קטן שנשלח על ידה?
האם גם אתן הייתן אומרות לה שהיא תשאר לבד אם היא תעזוב אותכן?
האם גם אתן הייתן אומרות שאו שהיא נשארת פעמים בשבוע או שאתן לא ממשיכות לטפל בה?
האם גם אתן הייתן בוכות בממוצע פעמים בטיפול?
האם גם אתן הייתן חורזות לה מוביל ואומרות לה שבחרתן את האבנים בקפידה וחשבתן עליה בימים שהכנתן, ושמהאבנים הנותרות הכנתן לעצמכן שרשרת שכשתענדו אותה תחשבו עליה?
האם גם אתן הייתן מנסות להשאיר אותה בטיפול למרות שיודעות שהיא מרגישה רגשות כל כך עזים?
ואומרות לה "שזה יהיה קשה לעזוב ולבוא רק לביקורים", ואחר כך בטלפון לבטל באחת את נושא הביקורים, ולאמר "שבתור מי שכבר לא מטופלת השיחה הזו ארוכה מדי"?
אני מבקשת שתענו לי בכנות! ומגיעה לי תשובה אחרי שקבלתי אבחנה כל כך מהירה של אישה בעלת הפרעת אישיות.
ולמרות כל המעידות הללו שמתוארות כאן- אני עדין לא אתבע, עדין יכולה להתחיל לסלוח ולראות גם את הטוב
ועדין- לוקחת אחריות מלאה על חלקי!
אז בבקשה תקחו אחריות על מה שכתבתן לי.
-
Pלונית_אלמונית*
- הודעות: 4
- הצטרפות: 12 מאי 2009, 22:43
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
אני ממש לא מטפלת,
אבל אילת מותק,
את לא נשמעת לי יציבה...
ואני אל מנסה לשפוט, אלא באמת לעודד אותך ללכת לטיפול.
כל מה שתארת כאן שנעשה ע"י המטפלת נשמע מופרך ולחלוטין לא טיפולי.
את חייבת חייבת חייבת לגשת למישהו אובייקטיבי, נקי, שיוציא לך את האובססיה הזו מהראש.
ואיך את קוראת לה מטפלת, אחרי כל מה שאת תארת כאן למעלה, בהודעה??
זה לא טיפול!
זה יחסי חברות-התאהבות מעוותים של גיל 14-16.
אבל אילת מותק,
את לא נשמעת לי יציבה...
ואני אל מנסה לשפוט, אלא באמת לעודד אותך ללכת לטיפול.
כל מה שתארת כאן שנעשה ע"י המטפלת נשמע מופרך ולחלוטין לא טיפולי.
את חייבת חייבת חייבת לגשת למישהו אובייקטיבי, נקי, שיוציא לך את האובססיה הזו מהראש.
ואיך את קוראת לה מטפלת, אחרי כל מה שאת תארת כאן למעלה, בהודעה??
זה לא טיפול!
זה יחסי חברות-התאהבות מעוותים של גיל 14-16.
-
מיצי_החתולה*
- הודעות: 2041
- הצטרפות: 21 פברואר 2005, 22:27
- דף אישי: הדף האישי של מיצי_החתולה*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
אילת יקרה, את בעצמך רואה, שהרוב המכריע של הנשים לכל אורך הדף, ממש לא חושבות כך. רק שתיים, ובעילום שם, סברו כך. אבל אני מציעה לך לקרוא שוב את מה שכתבת, ולראות אם את יכולה עדיין לחשוב שהפסיכולוגית שלך לא עברה על כללי האתיקה. אני קוראת את מה שכתבת ואני מצטמררת מכך שהפסיכולוגית שלך אמרה ועשתה דברים כאלה. זה לא אתי, לא מקצועי, זה איום ונורא.
את לא נשמעת אובססיבית. את מתעסקת בזה עכשיו, זה נראה לי הכי טבעי בעולם, זה חלק מתהליך ההחלמה. זה לא רק טבעי, זה גם חשוב בעיני.
אני שוב רוצה להציע לך, לנסות לעבד את כל הדברים הללו עם איש מקצוע.
את לא נשמעת אובססיבית. את מתעסקת בזה עכשיו, זה נראה לי הכי טבעי בעולם, זה חלק מתהליך ההחלמה. זה לא רק טבעי, זה גם חשוב בעיני.
אני שוב רוצה להציע לך, לנסות לעבד את כל הדברים הללו עם איש מקצוע.
-
Pלונית_אלמונית*
- הודעות: 4
- הצטרפות: 12 מאי 2009, 22:43
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
אני שוב רוצה להציע לך, לנסות לעבד את כל הדברים הללו עם איש מקצוע.
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
מצטרפת לדברי צפריר! תפתחו לכן דף תמיכה לפסיכולוגיות, או לכאלה שאוהבות להזדהות כפסיכולוגיות. אנחנו נתמוך.
-
קן_לציפור*
- הודעות: 1109
- הצטרפות: 08 יולי 2005, 23:50
- דף אישי: הדף האישי של קן_לציפור*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
איילת, במובן של הפידבקים אותן נותנות פה נשות מקצוע, אין לך מה לקחת על עצמך. הפרידי אותך מהם. הן חושבות כך, אז מה? שיחשבו.
אף אחד לא יודע מה היה בחדרי החדרים מלבדך ומלבדה. ואני שוב מעודדת אותך לקחת זמן להחלים, לעבד את החוויה הזו עם איש מקצוע אחר, בעוד זמן מה.
את נשמעת כלוקחת אחריות על חלקך, ולעיתים גם על חלקה, ומה שאני שמחה לקרוא זה שברגע שמגיעה תגובה לא הולמת אותך, את יודעת לצאת לשדה הקרב, ולהפריד בין האחריות שלך למה שקרה שם, לבין האחריות שלה. הרשימה שכתבת היא מספיקה.
קחי את הזמן לבכות את זה, לכעוס את זה, לבעוט את זה ואז לשחרר את זה.
ו- צפריר - אין כמוך! אוהבת לקרוא אותך שלם וקוצף...
אף אחד לא יודע מה היה בחדרי החדרים מלבדך ומלבדה. ואני שוב מעודדת אותך לקחת זמן להחלים, לעבד את החוויה הזו עם איש מקצוע אחר, בעוד זמן מה.
את נשמעת כלוקחת אחריות על חלקך, ולעיתים גם על חלקה, ומה שאני שמחה לקרוא זה שברגע שמגיעה תגובה לא הולמת אותך, את יודעת לצאת לשדה הקרב, ולהפריד בין האחריות שלך למה שקרה שם, לבין האחריות שלה. הרשימה שכתבת היא מספיקה.
קחי את הזמן לבכות את זה, לכעוס את זה, לבעוט את זה ואז לשחרר את זה.
ו- צפריר - אין כמוך! אוהבת לקרוא אותך שלם וקוצף...
-
בן_עמי*
- הודעות: 777
- הצטרפות: 14 אפריל 2005, 12:03
- דף אישי: הדף האישי של בן_עמי*
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
בס"ד
אם ברצונכן לפתוח דף על סגולות הפסיכולוגיה ועל קשיי המקצוע ועל המטופלים הבלתי אפשריים - בבקשה
מצטרפת לדברי צפריר! תפתחו לכן דף תמיכה לפסיכולוגיות, או לכאלה שאוהבות להזדהות כפסיכולוגיות. אנחנו נתמוך.
בוודאי שניתמוך
ואים לא נצליח נגייס כמה פסיכיאטרים אנונימים שקוראים בבאופן, להתגייס ולעזור במסימה..
איזה מזל שהחתול שנעלם לי לפני שנה לא יכול להתלונן על קשיי המקצוע
ועל השטויות הבילתי אפשריות אליהם הוא נאלץ להקשיב..
מצד שני אני לא יכולה לפתוח דף ולהתלונן על כך שהוא החליט להעלם פתאום באמצע הטיפול
מצד שלישי, הוא בטח נדרס, אז נעזוב..
בכל מקרה,
השאלה היא מה העיקר לאיילת כרגע בדף, איזה מהכוונים היא היתה רואה כמתאים-
להחליט אים ואיך לסיים את עיניין התשלום?
להחליט לחשוב ולהתיחס שוב למה שהיה?
להחליט לחשוב איך להניח למה שהיה?
נקודות אחרות שיש ואולי לאורך הדך "התפספסו"?
להחליט באיזה אופן היא היתה רוצה להתיחס למה שהיה בעתיד, או להחליט אים להמשיך ולאיזה כוון..
אם ברצונכן לפתוח דף על סגולות הפסיכולוגיה ועל קשיי המקצוע ועל המטופלים הבלתי אפשריים - בבקשה
מצטרפת לדברי צפריר! תפתחו לכן דף תמיכה לפסיכולוגיות, או לכאלה שאוהבות להזדהות כפסיכולוגיות. אנחנו נתמוך.
בוודאי שניתמוך
ואים לא נצליח נגייס כמה פסיכיאטרים אנונימים שקוראים בבאופן, להתגייס ולעזור במסימה..
איזה מזל שהחתול שנעלם לי לפני שנה לא יכול להתלונן על קשיי המקצוע
ועל השטויות הבילתי אפשריות אליהם הוא נאלץ להקשיב..
מצד שני אני לא יכולה לפתוח דף ולהתלונן על כך שהוא החליט להעלם פתאום באמצע הטיפול
מצד שלישי, הוא בטח נדרס, אז נעזוב..
בכל מקרה,
השאלה היא מה העיקר לאיילת כרגע בדף, איזה מהכוונים היא היתה רואה כמתאים-
להחליט אים ואיך לסיים את עיניין התשלום?
להחליט לחשוב ולהתיחס שוב למה שהיה?
להחליט לחשוב איך להניח למה שהיה?
נקודות אחרות שיש ואולי לאורך הדך "התפספסו"?
להחליט באיזה אופן היא היתה רוצה להתיחס למה שהיה בעתיד, או להחליט אים להמשיך ולאיזה כוון..
-
פסיכולוגיה_בגרוש*
- הודעות: 1
- הצטרפות: 13 מאי 2009, 13:23
הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ב
איילת - משהו מהניסיון שלי בעניין :
בטיפול אנחנו מקבלים משהו שאין לנו במציאות, כי לא יכול להיות במציאות שמישהו ישמע כל מילה שלנו, יקבל אותנו כמו שאנחנו ויכיל את כל מכאובינו.
את פגשת את הפסיכולוגית, שעבדה לפי כל הטכניקות של הפסיכולוגים : הכלה, אמפתיה וכולי וכולי... את לא פגשת את האדם שהיא.
את בתפקיד המטופל, רואה אותה מעלייך (אם אידיאלית), וכמובן אין דבר כזה - זו אשליה..
במציאות מאוד יתכן שהיא לא יציבה, מבולבלת, נרקיססטית, וחושבת רק על עצמה, וכאשת מקצוע היא יודעת לפנות מקום למטופל באופן מעורר הערצה.
טיפול הוא סוג של משחק - שצריך להיות נשלט ע"י הפסיכולוג. אבל כאן משהו לא עבד ויצא מכלל שליטה שלך, שלה, של שתיכן יחד.
אולי במקומות הללו של יציאה מהגבולות, ואח"כ הליכה אחורה - את יכולה להכיר את הפנים האמיתיות שלה. וטוב שיצאת עכשיו, מאשר אח"כ, כי אין ספק שקשר כזה הורס את האישיות, ולא בונה אותה.
בטיפול אנחנו מקבלים משהו שאין לנו במציאות, כי לא יכול להיות במציאות שמישהו ישמע כל מילה שלנו, יקבל אותנו כמו שאנחנו ויכיל את כל מכאובינו.
את פגשת את הפסיכולוגית, שעבדה לפי כל הטכניקות של הפסיכולוגים : הכלה, אמפתיה וכולי וכולי... את לא פגשת את האדם שהיא.
את בתפקיד המטופל, רואה אותה מעלייך (אם אידיאלית), וכמובן אין דבר כזה - זו אשליה..
במציאות מאוד יתכן שהיא לא יציבה, מבולבלת, נרקיססטית, וחושבת רק על עצמה, וכאשת מקצוע היא יודעת לפנות מקום למטופל באופן מעורר הערצה.
טיפול הוא סוג של משחק - שצריך להיות נשלט ע"י הפסיכולוג. אבל כאן משהו לא עבד ויצא מכלל שליטה שלך, שלה, של שתיכן יחד.
אולי במקומות הללו של יציאה מהגבולות, ואח"כ הליכה אחורה - את יכולה להכיר את הפנים האמיתיות שלה. וטוב שיצאת עכשיו, מאשר אח"כ, כי אין ספק שקשר כזה הורס את האישיות, ולא בונה אותה.