הסדרי ראייה

[רעות_וצליל*]

התחלתי בהליך של גרושים מבעלי.
יש לנו תינוקת בת שמונה חודשים שעדיין יונקת, ישנה איתי במיטה ובכלל קשורה אלי מאוד.
היא אומנם נמצאת בבית ילדים בקיבוץ אבל חוץ מזה, אף פעם לא הארתי אותה אצל ביביסיטר או משהו כזה.
קשה לשתינו להיות לא ביחד, אפילו שהיא בבית ילדים, אני מגיעה אליה בערך 3 פעמים במשך היום כדי להניק.
אבל מרגע שאני לוקחת אותה הביתה, היא ביחד איתי, ואני לא רוצה לוותר על זה.

בגירושים כמו בגירושים, יש את עניין הסדרי הראייה.
אבא של צליל, שעד שהחלטתי להפרד ממנו, לא ממש עזר או תרם לגידולה, החליט להוכיח לעולם שהוא אב השנה.

הוא מגיע כל יום לבקר אותה בבית ילדים, שזה בסדר מבחינתי.
אבל הוא גם רוצה לקחת אותה איתו, לבית של ההורים שלו, שנמצא במרחק 20 דקות נסיעה מהקיבוץ.

עד עכשיו, פעם אחת אני באתי איתו לשם, פעם שניה, הבאתי אותה לשם והלכתי לשעה וחצי וחזרתי לקחת אותה, ופעם שלישית, הוא בא ולקח אותה מאצלי והחזיר אחרי שעתיים (לא הסכמתי ליותר זמן.).

נכון לעכשיו אין עדיין הסדרי ראייה מסודרים.
הדיון הראשון בבית משפט נקבע רק לעוד חודשיים.

מה עושים בנתיים?
המצב כמו שהוא מאוד לא נוח, ומציב אותי במצבים לא נעימים.

[עתליה_בתותים*]

נראה לי שיהיה נוח לכולם אם תסכמו על זמנים קבועים. יש מצב שההורים שלו לחצו לראות אותה?
אם הוא באמת לא כזה אב השנה אז אולי ירד מזה בקרוב, מה דעתך?

[רעות_וצליל*]

אני באמת מקווה שימאס לו בקרוב, הוא לא ממש דמות האב האידאלית שהייתי רוצה בשביל הבת שלי.
אבל עד שיהיו הסדרי ראיה קבועים?
וכשיהיו, איך קובעים את הסדרי הראייה בצורה שלא תכביד על הילדה?

יש לי המון שאלות, זה הכל חדש בשבילי, בשביל זה פתחתי את הדף הזה, אפשר אפילו לקרוא לזה דף תמיכה

אשמח ליעוץ ותמיכה

[עתליה_בתותים*]

אין לי ניסיון, אבל אני מניחה שזה תלוי בכל משפחה. לא הבנתי מה מכביד עליך? הביקור בבית הילדים? הנסיעה לסבים? תסכמו בינכם הסדרי ראיה! ימים ושעות קבועים, כך שתוכלי לתכנן דברים בזמן שהוא איתה(יש לי הרגשה שאת חושבת, איזה לתכנן, אני רק אשב ליד החלון ואחכה שתחזור...... מצד שני זה זמן שקיים ותוכלי לעשות בו דברים בשביל עצמך)

[ענת_גביש*]

רעות, בהצלחה בדרך החדשה.
זה נהדר שאבא שלה רוצה להיות איתה הרבה, ומומלץ מאד לעודד את זה ולא להערים קשיים, למרות שזה קשה בהתחלה, זה מאד משמעותי רגשית עכשיו ובהמשך, בעיקר לילדה אבל גם לך ולכל בני המשפחה.
ובכל זאת היא מאד קטנה. לפי החוק יש איזהשהוא מינימום של גיל של פרידה מהאמא, לא?
הקושי להעביר את הילד לביקור עם האבא קיים בכל גיל. אז מה אם הוא לא דמות האב שהכי היית רוצה? הוא אבא שלה וישאר חשוב לה כל חייה. נסיון לצנן את היחסים בינהם יפגע בעיקר בה. אל תקווי שיימאס לו בקרוב. אבא שמתנכר לבתו זה הדבר האחרון שאת רוצה בשביל בתך האהובה.
ראי גם אבא ואמא נפרדים

[פלוני_אלמונית*]

רעות, אם אפשרי, כדאי לפנות לגישור ולהגיע להסכם, כולל הסדרי ראיה ומזונות מחוץ לכתלי בית המשפט.

[רעות_וצליל*]

אין ממש מה לדבר על גישור, השאיפה האמיתית שלו היא להוציא את הילדה מחזקתי.
הוא רוצה להגיד עלי בבית משפט שאני אמא לא כשירה, משתמשת בסמים, לסבית וכל מיני...

הוא בטוח בבטחון מלא שעדיף לילדה לגדול אצל אמא שלו ולא אצלי.

[פלוני_אלמונית*]

)-:

[ענת_גביש*]

רעות, לא נראה לי שזה כל כך פשוט להוציא ילדה מחזקת אמה. כדי שתתדאגי פחות, כדאי לקבל ייעוץ. לשאול אם יש איום של ממש בדבריו, גם אם את, נגיד, משתמשת בסמים ולסבית. צריך להגיע טיפה יותר רחוק כדי להיות אמא לא כשירה, לא?
זה שהוא "בטוח בבטחון מלא" זה אולי בין השאר כי הוא פגוע וכועס ומבוהל. וגם אם הוא באמת בטוח, זה ממש לא מספיק כדי לקחת את הילדה ממך.
יעוץ משפטי של נעמת (עם עורך דין) לא עולה הרבה ועם העובדת הסוציאלית נדמה לי שזה חינם ויש להם משרד בעיר הקרובה אליכם.

[רעות_וצליל*]

את זה כבר עשיתי, פניתי לנעמ"ת ולקחתי עורך דין.
אני גם לא מפחדת, אני יודעת שאין לו סיכוי.

אבל בכל זאת אני נמצאת במצב לא נעים, עם המון מתח.

אני מאוד לא שקטה, וגם הילדה מרגישה את זה.
הדבר היחידי שמרגיע אותי זה שהוא יודע שמבחינה משפטית לא מומלץ לא לנסות לחטוף את הילדה.

עכשיו אני מחכה שהוא יבין את ההבנה המורכבת יותר, שהטוב ביותר לילדה זה שהוא ישמור על מערכת יחסים הגונה איתי ויפסיק להתנגח.

[סבתא_מתנות*]

רעות, זה דף תמיכה, אז קודם כל .
אין גירושין נעימים. יש מרירות משני הצדדים והילדים תמיד סובלים. הנחמה היא שהזמן מרפא הכל וכאשר תחלימי מהגירושין (כן, זו מחלה קשה ומיגעת) יש אור גדול בקצה המנהרה. כשתתאוששו שניכם תהיה לכם אפשרות אפילו לשתף פעולה בנושאים הקשורים לילדה. ועד אז - המון תמיכה וחיבוקים והרבה הרבה סבלנות.

[רעות_וצליל*]

תודה.....

[הרגע_הזה*]

איכשהו עליתי על דף מלפני שנה בערך? שבו את מדברת על הזוגיות הטובה שלך, בהקשר למקום מגורים ומציאת בית. אם חישבתי נכון, הגרושין שלכם ואפילו ההחלטה ממש סמוכים מאד ללידה של בתכם ולתחושת זוגיות הטובה שהיתה. השאלה שלי, את לא חיבת לענות, מה קרה? איכשהו נראה לי שמה שקרה, ממשיך לקרות גם עכשיו ומעניין לדעת מה הוא, לפני שמנסים לפרק, לסדר או לפתור את העתיד.

[רעות_וצליל*]

עניתי על אותה השאלה בדיוק בדף רעות וצליל
אין כבר טעם לנסות לסדר, עברנו כבר את נקודת האל חזור.
עכשיו אני ממוקדת בעתיד, ואיך אני וצליל עוברות את התקופה הזאת בשלום ויוצאות מחוזקות.

[מונו_נוקי*]

מאמר מעניין על הסדרי ראיה
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/S ... ntrassID=0

[יפה*]

בחרתי להחיות את הדף הזה.
הרגע חזרתי עם בני מפגישה עם אבא שלו. הינוקא בן 10 חודשים ויומיים, וזו הפעם השלישית שאבא שלו רואה אותו.
בגלל איומים על הילד מצד "אביו" הוחלט והוסכם שהפגישות יהיו אצל מגשרת. בפעמיים הקודמות הגעתי קודם, נכנסתי לחדר אחר, והילד הוצא אליו. כל פעם שהילד בכה, החזירו לי אותו להנקה והרגעה ושוב ל"אבא" שלו. הפעם הוא התקשר קודם. שאל את המגשרת אם הוא יכול לבוא - כלומר אם אני שם. והכריז שהוא לא מסכים שאני אהיה באותו בית יחד איתו.
התחשק לי להגיד שלא צריך וללכת עם הילד. אבל בגלל התכונה הבלתי נסבלת שלי שמנסה לרצות את כולם ולהיות בסדר, אמרתי שזה לא היה בהסכם אבל בכל זאת אני אלך ואחזור עוד 20 דקות. עשיתי סיבוב קצרצר ובדקתי אחרי 2 דקות, והגרוש עוד הסתובב למטה עם פלאפון, כנראה לבדוק אם הלכתי. כשחזרתי אחרי ה20 דקות הוא עוד היה שם. אבל כבר נכנסתי וביקשתי את הבן שלי.
חשוב לי לציין שבפעמים הקודמות הילד בכה בהסטריה של ממש כל פעם שאבא שלו רק התקרב אליו. לכן היה לי חשוב להיות שם. וממש לא אכפת לי מהגרוש שלי. מי סופר אותו. התת רמה הזאת היתה תמיד. אבל קיויתי שזה לא יהיה על חשבון הפרדה מהבן שלי. (לקח לי כמה חודשים ללכת על כיון של גירושין רק בגלל הפחד מההסדרי ראיה. אני לא עוזבת את הבן שלי בכלל).

[יפה*]

סליחה, לא דייקתי.
אני כן משאירה אותו אצל ההורים שלי. לפעמים אפילו לשעתיים רצופות. אבל אני לא נוטה להשאיר אותו עם מישהו שאיים על חייו מאז שהוא עובר. גם אם זה "אבא" שלו. אז נכון, לאבא שלו יש את ההפרעות שלו, שחשבתי שחלקן נובעות כתוצאוה מהיחסית הגרועים איתי, וכשאני אצא מהמשוואה בינו לבין הילד, הוא יפסיק את הפוזות האלו. אבל מסתבר שעדיין קשה לו איתי. וזה ממש לא מקל עלי להשאיר את הילד איתו.
אני רוצה להאמין שאני נותנת לילד שלי את האפשרות להכיר את אבא שלו ולבחור כשהוא יגדל. אבל אני מקווה שהנזקים לא יהיו חמורים מדי. (ולאו דווקא מבחינה פיזית.)}

[פלונית_פלמונית*]

מאוד כואב לי לקרוא את הדף הזה.
מה דעתכן לדף למחיקה?
זה ממש ממש עצוב

[אישה_במסע*]

אני אישית לא רוצה למחוק. זה ממש עצוב, אבל זה חלק מהמציאות. וזה גם חלק מהסיפור שמסופר בדף של רעות וצליל{{}}. אפשר לאחד אולי לאנשהו.

יש משהו מאוד אמיתי בסיפור הזה. מאוד אישי. שבי אישית נוגע.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

באלי לבכות עד כמה שזה עצוב
יש מלא דפים עצובים