תעסוקה
למסוע להורים כל פעם שהחצי יצא למילואים.
אופציה אחרת לנסוע להתארח אצל חברים [בהנחה שהילדים לא במסגרות] ולפחות חלק מהמילואים להעביר בטיולים בין חברים...
להזמין אנשים
עזרה
- פשוט דרשתי שיבואו לעזור לי, ובסוף אבא שלי בא. אם הוא לא היה בא, מישהו אחר היה בא, ואם לא הייתי מוצאת, הייתי מכריחה את הבעל לעזוב הכל ולבוא. אמנם ממילואים זה יותר קשה... אבל אני בטוחה שלא תצטרכי להגיע לזה...
- מנשא גב? יש לי אחד מזה כשלושה ימים והוא מגלה לי אפשרויות שלא חשבתי עליהם, כמו לאכול אוכל מבושל באור יום, לקפל כביסה ולשטוף כלים בערות ולא בלילה מתוך שינה - ובהתאם ללכת לישון בשעה פחות-או-יותר נורמלית.
- (מנשא גב שלא תוך תנועה)שירה וריקודים. עוזר מאוד למצברוח...
כשנגמרים השירים, אני עוברת להסברים. - הילדים יכולים לישון לפעמים אצל סבא וסבתא
- אם זה נראה לך מלחיץ מדי(לינה אצל סבא וסבתא), רעיון אחר: לבלות את רוב היום אצל הסבים. כלומר, להפקיד אותו בביתם בבוקר, ולאסוף אותו לקראת ערב, ואם אפשר שהם יקחו אותו ויחזירו אותו, עוד יותר טוב.
- להשאיר מישהו איתם לשעה או לפצל בין שתי הסבתות לשעה-שעתיים ולקחת קצת זמן לעצמך, זה יכול להיות מעולה.
- לקחת בייביסיטר - נערה בתשלום שתשחק קצת עם הפעוטות ותעזור לך קצת בבית. בשבילי זה הבדל של שמיים וארץ בהתמודדות.
- וכשממש אין לי כח וחשק אני מזמינה ארוחות. פינוק אמיתי, ובדרך כלל גם נשאר למחר.
- עדיף להבין מראש שהבית יהיה פחות מסודר והארוחות פחות מושקעות מאשר כרגיל, וככה לא תרגישי רע על הבלגן.
- לדעתי חשוב להתגבר על הפולניות ודווקא להרבות להיפגש, להזמין אלייך, לצאת החוצה - להיות עם עוד אמא + ילד אמנם יוצר יותר בלגן בתוך בית, אבל הרבה יותר קל להסתדר.
- החודש הזה יהיה קשה, אין ספק, אבל מה שיכול לעזור לך הוא לשנות את ההסתכלות עליו, מסיוט ודאִי והרעת תנאים טוטאלית, לאתגר שטמונות בו גם כמה הזדמנויות:
הזדמנות לגלות שאת מסוגלת להסתדר בלי בן-הזוג שלך, לשמור על שפיותך ואפילו להנות לפעמים.
הזדמנות לחוות משהו אחר עם הילדים, סוג אחר של אינטימיות שמתפתחת במהלך חודש כזה לבדכם.
מצבי לחץ והתמודדויות
- להתקלח בווילון פתוח. (עכשיו הוא כבר בשלב שפותח לי את הווילון בעצמו).
- להכניס את הגדול איתי למקלחת (כי "פוטנציאל הנזקים" שלו יותר גדול, אז הייתי מצמידה אותו אלי) ולהשאיר את הקטנה בטרמפולינה לידכם. אותה הייתי מקלחת בנפרד, אם בכלל - עכשיו חורף, אפשר גם בלי (אלא אם היא חולה עם חום ומזיעה).
- מטלות בבית - צעצועים לא הייתי אוספת, אלא אם הגדול אוהב לעשות את זה כמטלת שעשוע (הוא אוהב לסדר דברים, נכון? ראיתי).
- כלים וכביסה - מורידים סטנדרטים, וזה כולל גם לשים את הילדים מול הדי.וי.די ולשטוף כלים 10 דקות.
- כשאני הייתי חולה (והוא היה עם וירוס בטן), פשוט רבצתי לידו על שמיכת הפעילות, כל היום, בזמן שהוא שיחק. הכנתי הכל לידי, מטלפון ועד בקבוק מים, ולא זזתי משם. אפשר לעשות את זה עם תינוק, עם ילד זה קצת יותר מסובך - אלא אם את מצליחה לשכנע אותו לשחק קלפים על השטיח איתך, או פעילות שקטה דומה.
- כלים חד פעמיים בעיתות מצוקה, חוסכים שטיפת כלים ארוכה אח"כ (בזבזני במשאבי כדור הארץ, חסכוני בשפיות האמא)
- אם כמויות של צעצועים מתפזרות כל יום, אכסני את כולם במדף גבוה או בארון סגור, והורידי כל יום צעצוע מתפזר אחד (יום לגו, יום קוביות, יום פזלים...) וכך יהיה הרבה פחות לאסוף.
- גם אני בעד לא לאסוף צעצועים. או לאסוף את כולם לארגז אחד בפינה, ולמיין בעוד חודש. או - אם יש לכם מצברוח טוב - לשחק יחד (בהנהגתך) בסידור-מיון.
- כביסה עם מנשא - בשמת סיפרה בזמנו שהיא היתה לוקחת בגד אחד, מקפלת, ושמה בארון. ככה את כל הזמן הולכת, כמו שהיא אוהבת, וגם מרויחה שאין לך ערמת כביסה-מקופלת שאת חרדה שמא איזה ילד יקפוץ עליה. קושי: הקילומטראז'.
- כשנשארתי לבד עם הילדות, התחלתי לטפל בהכנת ארוחת הערב פחות או יותר מחמש. וגם בכביסה. הילדות שיחקו בסלון (ולא בחדר שלהן, שהוא מחוץ לטווח הראייה שלי כשאני במטבח). שיתפתי פעולה ככל שהתבקש ממני במשחקי הדמיון של הגדולה, וחילצתי את הקטנה ממצבים מסכני חיים אחת לרבע שעה בערך (אני סתם מגזימה. מה כבר מסוכן בתינוקת במשקל תשעה קילו שעומדת בראש סולם אמיתי, של גדולים, ואין לה מושג איך לרדת ממנו). אבל באופן כללי - הן העסיקו את עצמן לא רע, ואני התקדמתי לאטי בהכנת הארוחה.
כך יצא שאכלנו מוקדם יחסית, והתחלנו מוקדם מהרגיל את שרשרת האמבטיות וההרדמות.
בנוסף, במהלך ואחרי ההרדמה של הקטנה, אפשרתי לבכורה להעסיק את עצמה (כולל צפייה בווידאו) וניצלתי את הזמן לסידור הבית. היא הייתה מרוצה מכך שקיבלה הארכה לפני השינה, תהליך ההרדמה התקצר כי היא הייתה עייפה יותר כשהגענו אליו, ולי היה נעים יותר לצאת מהחדר שלה בסוף ההרדמה לבית נקי ומסודר, ולדעת שזהו, עכשיו אני חופשייה לנפשי.
אוכל
בד"כ אני לא מספיקה לאכול רק מחממת ומנקה לרוב כשהם ישנים או מעסיקים את עצמם 5 דקות - לפעמים זה קורה כמה שעות אחרי האוכל...
לנצל כל הזדמנות למנוחה ולהכנת אוכל לאח"כ (תרמוס תה שתוכלי למזוג ביד אחת, קופסה של פירות חתוכים, קערה של פירות רחוצים - זה הגדול יכול להביא לך כדי שתחתכי לשניכם וכו' וכו').
אופטימיות:
ניתן להעזר בגדול. הילדים האלה "מתגייסים" במצבים בהם עזרתם נדרשת. תתפלאי כמה קל יהיה לך להרדים את שניהם (לעומת כמה קשה לשניכם יחד להרדים שני ילדים)
אופטמיות 2:
עם כל יום שעובר, עובר יום.
אופטימיות 3 (לטיפשים):
בקרוב אצלי
עוד אופטימיות: מנסיון שלי פתאום הכוחות שלנו יוצאים אל הפועל ואני מגלה שאני מסוגלת ליותר ממה שחשבתי,
מה שלא מונע ממני להוריד הילוך שהפרטנר חוזר...
ועוד אחת:לרוב הצרה עם הנסיעות והמילואים היא בעיקר הלפני. אני תמיד לחוצה ומדאגת ובסוף מסתדרת איכשהו.
תרמו והזדהו: POOH והתוספות תבשיל קדרה יעלי לה בתנועה מתמדת ציפציף נונה בי קרוטונית מהמרק הגדול עין הסערה מיצי החתולה נוסעת סמויה מיכל צמות ורד לב תמר ס ב דרך
סוף מעגל תזמורת הים
עד שארדים את הקטן ואז אנחנו מתפנקות ומתחבקות יחד (כוח לדבר כבר אין לי). אוכל - קשה. עם הקטן על הגב או כל מיני פטנטים כאלה אני מכינה לה.