באופן טבעי

שלום!

זהו ניסיון לפתוח דף בית... מקווה שיצליח

אני מבאר שבע, בבית עם שתי בנותי המקסימות (שנתיים וחודשיים - שתיהן נולדו בבית).
מצאתי את האתר בגלל התעניינותי בחינוך ביתי ובינתיים אני נהנת מאוד לקרוא על ההכיף, ההתלבטויות והקשיים והעצות והתמיכה הרבים.

נשמח להפגש עם עוד משפחות מהדרום (ובעצם... לא רק מהדרום!) לדבר ולשמוע על זה ולהפגיש בין הילדים !
ראיתי שיש עוד אנשים מהדרום - אבל אני לא בטוחה איך ליצור קשר (האם זה בסדר להתקשר, גם אם ההודעה האחרונה היא מלפני יותר משנה...???)

תודה @}

דף בית אישי

ברוכה הבאה@}

תודה וברוכה הבאה !!

ברוכה הבאה
הצליח לך לפתוח, תתחילי למלא אותו

אני מקבלת קצת אומץ לאחר הצצות בדפים אחרים. אז עוד כמה מילים.

היום זה אחד מהימים האלה שאני כל היום למען כולם. בדרך כלל זה ככה. אבל, כבר מאוחר, ואני רוצה לחשוב בשקט. לשמוע קצת שקט. להיות לבד... (ללכת לבד לשירותים... )

אבל היום זה יום ששקד צריכה אותי כל הזמן ולא ישנה לבד לרגע - מהנקה להנקה ומהחלפה להחלפה היא איתי ואני איתה, והיא עוד לא בת 11 שבועות... מגיע לה! וגם שיר היום צריכה אותי במיוחד, לשיר, לרקוד, לדבר ולחבק... והיא בת שנתיים - מגיע לה! ובעלי... הוא רק חזר מהעבודה לפני פחות משעה והוא נורא רוצה רפלקסולוגיה וכבר הרבה זמן אני מבטיחה לו שכשהבנות ישנו... ואולי שקד תלך לישון בקרוב. לא מגיע לו?

אבל עכשיו, כבר תחילת המחר, גם אני רוצה שמישהו ישים את ידיו על כתפי וירגיש את כל המתח האגור שם שכבר ממש שורף. בעודי כותבת מילים אלה אני מרגישה את הדגדוג המאיים של הדמעות. אני היום "גיבורה" (כמו שחמתי אומרת מדי פעם) ואני לא אבכה. אז אני כותבת כאן. מוציאה את זה החוצה, או כמו שהייתי אומרת בשפה הנוחה לי יותר - letting it out of my system into the universe to bounce of somewhere and echo back to me, and perhaps it will reduce the loneliness I am feeling right now.

לילה טוב |* |

ועכשיו אני מרגישה צורך לעדן קצת, כאילו יוצא שאני רק מתלוננת ואגואיסטית.
זה לא כך! רק הלילה אני קצת מרגישה שבורה. זה קורה, לא?
אני אוהבת להיות אמא, בת זוג וחברה. כרגע אני גם אחות גדולה (אחי מתארח אצלנו).

עוד מעט מתחיל יום חדש עם הרפתקאות חדשות, גם אם הן קטנות ולא נועזות מאוד.

לילה טוב... באמת הפעם

רק הלילה אני קצת מרגישה שבורה. זה קורה, לא?

ועוד איך. ועוד איך ועוד איך. כי כולנו בני אדם, כולנו. וזה נורא חשוב שנזכור את זה כל הזמן וזה נורא חשוב שנראה לילדינו שגם אנחנו וגם הם אנושיים, ויש לנו גם נקודות תורפה וגם מקומות פחות נעימים ופחות קלים. ואז כשגדלים לומדים לחיות הרבה יותר בשלום עם הקושי והטעויות והתחושות הקשות.

עונה לך בדף שלי...

היי, ראיתי שכתבת בדף על פארק רעננה.
את מרעננה או מהדרום? הצלחת לבלבל אותי...