mealtrain.com
http://lotsahelpinghands.com/
זה נושא שמעסיק אותי כבר כמה שנים, ושהתחלתי לחשוב שוב על עשייה בקשר אליו בעקבות התנסות מהזמן האחרון.
נפלתי. שברתי את הרגל. סבלתי מסחרחורות שבגללן התקשיתי לצאת לבד מהבית. שילוב לא מוצלח (החלמתי מאז).
פחות משבוע אחרי כן התחילה שנת הלימודים. ילד אחד מקבל הסעה, הילד האחר שרק מתחיל כיתה א׳ צריך להגיע לבית הספר ולחזור. בית הספר במרחק שלוש דקות נהיגה ותשע דקות הליכה, ושניהם רחוקים מדי בשבילי.
שבוע אחרי ששברתי רגל עברנו בית...תחשבו על כל מה שאי אפשר לעשות במצב הזה, מעבר למטלות היום יום. ברגע שחדלתי להיות ניידת קלטתי כמה אני בעצם כל הזמן בתנועה במצב רגיל.
שיתפתי. ביקשתי עזרה. לא פשוט לי לבקש, להיות במקום שנזקק ולא נותן חזרה. התגברתי. ביקשתי וגם נעניתי בחיוב להצעות עזרה.
חברות שלי התגייסו לעזרה: באו לעזור בפריקה וסידור, התלוו אליי ליציאות הכרחיות מהבית וסתם הוציאו אותי להתאוורר.
(הקמתי גם קבוצת חברות בוואטסאפ לצורך העניין).
אני חיה בניו ג׳רזי, ויש כאן קהילה ישראלית גדולה שבשנים האחרונות גם הופכת הרבה יותר מגובשת ומאורגנת. מישהי שאני בקושי מכירה הציעה עזרה כללית, והסכימה לארגן mealtrain בשבילי. נתתי תיאור מדויק של מה שאני צריכה, כולל סוג התזונה שלנו. היא פרסמה מודעה בקבוצת הישראלים המקומית בפייסבוק, והיתה היענות רבה - בהתחלה. אנשים נרשמו והביאו לנו ארוחות, התנדבו להסיע את הילד ובכלל הביעו רצון לעזור.
עד כה נפלא (ואני אסירת תודה. זה לגמרי לא מובן מאליו. אני זוכרת היטב נסיבות מאתגרות בלי קהילה תומכת מסביב, וההבדל לא יתואר). אממה, אחרי כשלושה שבועות, העזרה התדלדלה מאוד. כשביקשתי עזרה, ההיענות היתה קלושה עד אפסית. גם עזרה מהקהילה, גם מקבוצת החברות, וגם מחברות באופן אינדיבידואלי. (עזרה בהסעת דניאל המשכתי לקבל).
אני, לעומת זאת, עדיין הייתי עם אותן בעיות לעוד זמן לא מועט, פלוס שחיקה.
ואני עוד מישהי שיודעת ומוכנה לבקש עזרה מדויקת ועושה את זה, שהרבה פעמים גם זה קושי בפני עצמו.
אז ההרהורים שלי בעקבות ההתנסות הזו: אני חושבת שאנשים רוצים לעזור, בהחלט. אני חושבת שזה צורך אנושי, להרגיש טובים ומועילים לאחרים ולעזור בפועל. אבל בהיעדר משהו מאורגן, מרבית האנשים יסתפקו בלעזור פעם פעמיים לאורך תקופה מוגבלת. ביחסי עלות תועלת, עזרה חד פעמית נותנת מספיק כדי שמי שנותן אותה ירגיש אדם טוב בלי להפר את השגרה שלו.
בעיניי, עזרה הדדית היא לא רק חלק מנשמת הקהילה, היא גם בונה קהילה.
אני חושבת שכשיש תשתית לבקשת עזרה (אפרופו הדיון המתנהל עכשיו בדפים שונים לגבי שינוי), יש סיכוי שאנשים גם ירגישו נוח יותר לבקש אותה וייטו יותר לתת אותה לאורך זמן. אני רוצה גם להגיע למצב שבו לגיטימי לבקש עזרה גם כשהקושי לא גדול או חריג.
אז אני מזמינה את כל מי שיש לו ניסיון או ידע או רעיונות בתחום, להציע איך לבנות מנגנון עזרה בקהילה. מה צריך להיות בו? איך כדאי שהוא יתנהל?
מחשבות ראשוניות לא אפויות - אולי צריך מישהו שעושה את זה במשרה מלאה במסגרת הארגונים הקהילתיים, אפילו בתשלום. מישהו שיהיה הכתובת הקבועה לפניות ולחלופין לאיתור. מישהו שייצור איתם קשר ויישאר איתם בקשר לאורך זמן. מישהו שגם ינהל מערך מתנדבים. ניהול מערך מתנדבים זו תורה שלמה שיש עליה גם ספרים, מסתבר. אני לא מבינה עדיין בנושא, אבל הניחוש שלי הוא שצריך גרעין מתנדבות קבוע ומסביבו גיוסים חד פעמיים.
דונו
.