באופן טבעי

דפים למעקב ב-מה חדש:
טינטון באוזניים

כל הכבוד לך!
ברוכה הבאה

כל הכבוד לך אוריתי.
כתבת מעניין.

אני גם מרגישה פה בבית. תודה לכולם.

ברוכה הבאה!

אפשר למצוא אותי גם ב עלילות בולו בעולם הגדול שם זה בשביל שנינו וכאן זה בשבילי.

תודה לכל מי שעונה לי אני מרגישה עכשיו פחות לבד.
עברתי לא מזמן לב"ש מת"א ואני עדיין בקשיי הסתגלות בייחוד מפני שאני עדיין בבית עם המתוק הקטן ואין לי מקום להכיר אנשים חדשים.

תתחדשי

ברוכה הבאה
קראתי גם את עלילות בולו בעולם הגדול ואהבתי מאוד מאוד!

כבר שכחתי איך זה לקרוא ספר, איך זה לשוטט בערב לסיבוב ברים עם הח'ברה, איך זה לדבר עם חברה שעות וסתם לקחת סרטי וידיאו ולהעביר לילה. יש חברים שכבר מזמן לא ראיתי, בינהם כאלו שעדיין רווקים וקשה להם ואולי גם לי עם הסצנה החדשה בחיי.
יש חברים וקרובים שקשה להם אני כבר "לא שלהם", שהאוזן שלי אינה קשבת רק בשבילם. אני זוכרת איך שלי היה בהתחלה קשה עם חברות שילדו. זהו, חשבתי לעצמי היחסים לא יהיו שוב לעולם כפי שהיו...

קולנוע, וואו, מסיבה אמיתית בשבילי. סרטי בוקר, סרטי צהריים וערב כולם חגיגה. להתרווח בכסא עם פופקורן ולהכנס לזמן מסויים לעולם אחר, לפנטזיה.
הסרט האחרון שראיתי בקולנוע היה בחודש תשיעי : שר הטבעות שובו של המלך. איך הצלחנו אני ובולו הקטן לשבת בכסא לכל כך הרבה זמן...

הספר האחרון שקראתי: והיום איננו כלה. אייטמטוב צ'ינגיס. ספר שקנה לי חבר טוב, ספר קסום עם סיפור אנושי קסום, שזור בסיפורים קטנים עם הרבה אנושיות, חמלה ואהבה.

רגע אחד, זה נשמע כמו התאבלות על שהיה ונגמר. זו לא כוונתי, כיום ישנו אחד שממלא את עולמי, קסום אף יותר מכל מילה כתובה, מאגדה על מסך ומפנטזיה של בירה טובה. ישנם ימים קשים לפעמים. ימים שלנסוע לסופר זהו סיפור אסטרטגי מאין כמוהו, שלא לחשוב על לצאת לאן שהוא.
ברור לי שאני שמתי כבלים לרגלי. הוא כבר בן 8 חודשים ואיני שואבת חלב. ברור לי כי הפרידה או רק ריחה קשה לי. עוד כמה זמן יקח לי להתיר ולשחרר אותי ואולי גם אותו קצת? ימים יגידו.

קודם כל ברוכה הבאה ותתחדשי על דף בית!
גם אני מצאתי באתר הזה הרבה חיזוקים וזויות ראיה על דברים שלהרבה אנשים ברורים מאליהם.
גם לי יש געגועים לתקופות שיכולנו ללכת למסיבה בת"א שמתחילה בחצות ונגמרת לפנות בוקר, אח"כ היינו הולכים לאכול ארוחת בוקר בבית קפה ואח"כ הביתה לישון עד מתי שבא לנו...
ואת יודעת מה? אנחנו עושים את זה גם עכשיו. לעיתים רחוקות אבל כשמרגישים שנורא נחוץ לנו להיות רק שנינו, לא אבא ואמא, אלא שני מבוגרים, זוג, עם צרכים מסויימים - מוצאים דרך לספק אותם. ככה גם הבת שלנו מרוויחה מזה שהוריה מבסוטים
לפני זה היה שלב של נקיפות מצפון - מה פתאום אנחנו מאפסנים את הבת שלנו ללילה והולכים לבלות... התגברנו על זה ע"י הבנה שכל עוד היא לא הגיעה לגיל סביר של ללכת למועדון, ניאלץ ללכת בלעדיה
יש חיים אחרי הלידה!
מאחלת לך התאקלמות מהירה במקום החדש וחיזוקים ותמיכות לדרכך תקבלי פה מכל הכיוונים! @}

עוד כמה זמן יקח לי להתיר ולשחרר אותי ואולי גם אותו קצת? ימים יגידו. קרה לי לא מעט שברגע ששחררתי איזו ציפיה ואמרתי לעצמי "נו טוב, אני מפסיקה לחכות שזה יקרה, זה יקרה מתי שזה יקרה" הכל קרה הרבה יותר מוקדם ממה שציפיתי. כי לא ציפיתי...

רק שתדעי שאני לוקחת הזמנות להתארח מאוד ברצינות

<אלה השעות שאני מבלה זמן איכות עם המחשב ועם שמיעת אלבום רמיקסים של דפש מוד שנגנב בסולסיק >
<האמת, אחלה זמן ביממה - בקיץ פחות חם, שקט, כולם ישנים - איך אנשים יכולים לעשות משהו במשך היום עם כל הבלגן מסביב >

איורוודה מלמד ערן מגון. יש לו בי"ס, נדמה לי שבר"ג.
שמעתי דברים טובים על הקורסים שלו.
ודאי תוכלי למצוא בדפי זהב או באינטרנט.

הי אוריתי אמא!

אני מב"ש, בבית עם שתי בנותיי. גם לא רוצה להפרד וגם רוצה להעניק להם את המיטב - ואני לא בטוחה שזה נמצא במסגרות הרגילות. חוץ מזה - מאוד רוצה להיפגש עם עוד אמהות!
אשמח להיפגש, לדבר, לצאת ולבלות בב"ש ה"נוצצת"
אם את מעוניינת - 054-6299910 או אפשר גם ל- [email protected]
@}

הצצה בדף שלך.
אני מזמינה אותך לבוא ולבקר בדף שלי, וגם להציץ, אולי אפילו לקרא אם יש זמן ומעניין סיפור על גורי

אוריתי אנא כתבי בדף פרידה מהיקר מכל מה את רוצה לעשות איתו.
לשנות שם, להשאיר אותו דבר, למחוק, להעביר את תוכנו לדף אחר?
תודה ויום טוב