באופן טבעי

אני דמטר. פעם כתבתי המון באתר תחת השם אורורה....

לפני אחד עשר חודשים נהרג בעלי האהוב בתאונת דרכים. נותרתי לבדי עם שלושת ילדיו המקסימים: בני שש וחצי, חמש ושלושה חודשים.

כמעט שנה עברה מאותו רגע באמצע יום רגיל, בו שוטר מלווה בעובדת סוציאלית דפק לי בדלת והודיע על מותו של בעלי.

שנה רצופה התמודדויות בלתי אפשריות.

עכשיו אני פה רוצה להתחיל למלא את מאגרי המדולדלים. להתחיל לאכול בריא. לתת לעצמי קצת יותר. אני עדיין מניקה תינוקת בת שנה ושלוש שישנה איתי ויונקת בין פעמיים לחמש בלילה.... אולי מפה אתחיל.

וואו. מאחלת לך טוב והצלחה בתזונה מיטיבה. הקיפי עצמך בתמיכה ככל האפשר. אין לי מילים

וואו, כמה כוחות צריך...
לאט לאט. ברכות רבה.
שולחת אליך השתתפות שאני לא יודעת לשים במילים.

ואוו, קשה כל כך שאין מילים
שולחת חיבוק
קוראת

אוי

(אתם עדין במרכז?)

מצטער לשמוע. באמת מה אפשר לומר? חיזוק וחיבוק.

גם אני פה, קוראת. אין לי מילים.

אישה יקרה,
אומנם אנחנו לא מכירות אישית אבל מהרגע ששמעתי שבעלך נהרג אני לא מפסיקה לחשוב עליך.
מאוד אשמח לתמוך בך במסע האמיץ שאת עוברת, זה כל הזמן בראש שלי, שהקושי שאת עוברת בלתי נתפס ואיזה עוצמות יש לך להמשיך הלאה, לגדל 3 ילדים לבד.
אני מאוד מקווה שבעולם הלא וירטואלי את מחובקת ונעזרת כמו שמגיע לך
ושהיקום מחזיר לך על הנתינה והתמיכה שתמכת בנשים בדיכאון לאחר לידה, נושא שכל כך קרוב לליבי.

אם תרצי לשתף איך את מתמודדת אני מאמינה שיש לך פה שבט שלם שישמח לתמוך.

שולחת לך כוחות, וגם רכות.
ללא מילים.

חיבוק גדול.

מקשיבה לך.

שולחת אליך השתתפות שאני לא יודעת לשים במילים

ואוזן קשבת נוספת, וחיבוק...
ובצהוב- 'כולנו משפחה אחת'
ממש כך.

מקשיבה לך.

ואוו, קשה כל כך שאין מילים
אם תרצי לשתף איך את מתמודדת אני מאמינה שיש לך פה שבט שלם שישמח לתמוך.

הי דמטר / אורורה
את עוד פה?