באופן טבעי

תגובת גוש היא הודעה הנכתבת ללא רווח בין השורות אותן נוהגים לכנות פסקות.

היא בדרך כלל ארוכה, ולכן עיניך אינן יכולות לזהות (סוף סוף) את הסיום.

הודעה כזו היא קשה מאוד לקריאה, כי הכל נראה רצף אחד גדול של אותיות.

וזה לא שאני רוצה שתקצרו את תגובותיכם, חלילה! כתבו, כתבו הרבה!
מה שאני מבקשת זה נוחיות ויזואלית מינימלית.
בשל הנימוס, אתם הרי כותבים על מנת להיקרא.


>האם להביא דוגמא?<

תביאי, תביאי, תמציאי אותה אם לא בא לך להעליב מישהו.
זה לא קשור לנימוס, לפעמים פשוט לא שמים לב שכותבים בצורה לא נוחה לקריאה ואז העיניים מדלגות על קטעים חשובים.
אני נהגתי לכתוב בצורה לא נוחה לקריאה, ככה, כי לא היו לי הרגלי הקלדה בכלל, ובכלל, כל צורת התקשורת הזאת היתה לי חדשה, ואז מיכל דנקנר העירה לי על זה, עד אז לא שמתי לב. זו היתה פדיחה, בלי ספק. ואחריה היו עוד. בקיצור מי שמקבל הערה על תגובת גוש רק שידע שרוצים לקרוא אותו יותר בנוח.

בחיי שניסיתי לקרוא את זה. נשברתי קצת לפני החצי.
מענין איפה הייתי כשזה נכתב.
> מתגעגעת<

מתגעגעת
גם אני.
ורק עכשיו שמתי לב שבדוגמה שלה ל"גוש", היא כתבה עם רווחים ועם סימני פיסוק. בגוש אמיתי אין סימני פיסוק, ואם יש - אין רווחים אחריהם.

(ואם אכן קראתם עד לכאן, אני משתתפתם בצערכם).

זה התחיל להיות זרם תודעה לקראת הסוף,
דווקא תרגיל נחמד.

וכשיום אחד תהיה ב-צ'יק צ'ק אופציה ל-עריכת הערה בודדת, יהיה קל לערוך למישהו את הגוש ולהכניס לו כמה פסיקים, נקודות, ובעיקר שורות ריקות.
ועד אז - אני עורך את כל הדף כשזה ממש חשוב לי שזה יהיה קריא, לטובת הכלל.

ועד אז - אני עורך את כל הדף כשזה ממש חשוב לי שזה יהיה קריא, לטובת הכלל.
גם אני. ורק אז.

לא הצלחתי לקרוא שום דבר. לא הבנתי למה אני צריכה לקרוא את זה. בואו נאשים את העובדה שעיברית היא לא שפת האם שלי. כתבו לי מה המטרה של דף גוש.

לא הצלחתי לקרוא שום דבר.
זהו בדיוק.

כתבו לי מה המטרה של דף גוש.
להדגים איך לא לכתוב, בעיקר לאלה שכותבים כך ואינם מודעים לקושי שזה גורם לקוראים.

מי זו הייתה, ספל?