שיהיה פה שקט

[אנונימי]

מדור הורות ומשפחה

[חאן_יא*]

קורה שילדכם נשאר ער עד מאוחר, שהרי אינו צריך לקום בבוקר לגן, והוא משחק בכל דבר כאילו בשבילו רק התחיל היום?

היא מודדת תחפושות מול המראה, נועלת נעלי עקב ומתחילה לטופף במסדרונות הבית.
לתומכם, אתם חושבים, אה, איזה יופי של עיסוק. ככה היא לא תרעיש לשכנים הרגישים. והנה, צלצול הטלפון, והשכן, שוב פעם מבקש- להיות בשקט, כבר 11 ועשרה בלילה!

אז, הבוקר, דיברתי עם אותו שכן והסברתי לו שיש גבול להגבלה על אורח חיים והתנהגויות הילדה. עם כל הכבוד, אני לא יכולה ולא רוצה לרוץ אחריה ולהגיד לה שקט, שקט, שקט! כל הזמן.
אי אפשר לעבוד בחדר עבודה, אומנות, מחשב מהשעה 10.

אני לא רוצה שחויית הקיבוץ תיזכר כ- "ששש... קובי ישן!"

ואז כמובן תמיד מכניסים את ה- "אם לילדה היה סדר יום"... "אם הייתה לה מסגרת"... עכשיו אני מקפידה לקום לפני כולם אפילו שאני הולכת לישון אחרי כולם, כדי שלא יחזיקו זאת כנגדי, העובדה שאפשר לישון ולקום מתי שרוצים (והרי לא על זה עומד חינוך ביתי חופשי)
המצחיק הוא, שרק אתמול, בעודי משכיבה את בתי לסיאסטה מאוחרת (4 אחה"צ) חשבתי לעצמי כמה כיף שאין את החוקים הנוקשים שאתם גדלתי וכולם באופן כללי דבקים בם- אפשר לישון כשרוצים, לקום כשרוצים וכו"...

הבעיה היא שכני הרגישים (ועל כך מעיד כל הקיבוץ) בכל נושא.
הפעם, אמרתי לו שזה הגבול. זאת כבר חדירה לחיי הפרט.
הוא אמר שיבקש שיעבירו אותנו למקום אחר. שהוא יעשה לי רעש כל הזמן גם כן.
עניתי לו שתמיד אפשר למצוא פתרונות ולחיות בשלום, העניין הוא שכרגע סדר העדיפות שלי שם את בתי בראש, ולא אוזניהן הרגישות של קובי ויעל. הוא אמר שאצלו זה בדיוק ההפך. "נהדר", עניתי, ככה צריך להיות.

בקיצור, נמאס לי כבר לרדוף אחרי בתי שתעשה דברים בשקט. כן, ישנן פעילויות שיאות לשעות שקט. אבל, נמאס לי להיות עם היד על הדופק. אני מרגישה שעליי ללכת על ביצים.

מה עושים?

אפשר לעשות לקירות בידוד. אפשר להתגמש יותר. אפשר להגיד לכל שיחת טלפון, "כן קובי." (נראה לכם?!)

[דוד_רובנר*]

איזה שקט -- "שקט תעשייתי", כמו במדינה?
הילדים הם רעשנים מטבעם -- פעילים מטבעם.
האם לכלוא אותם בלולים (או בבתי-ספר, ראה: בית ספר כבית סוהר) ולסתום להם את הפה?
!!!!!!!!

[קרן_שמש*]

שטיח על הרצפה יכול לעזור לעניין הרעש, אם אין שטיח אז שמיכה ישנה. ככה לא ישמעו את נקישות העקבים ואפילו כדורים שמכדררים על הרצפה.

[רועי_שרון*]

בבית הורי יש שכן כזה, שגם עובד מהבית והולך לישון בצהריים ועוד כל מיני דברים כאלה. כל רעש הכי קטן היה מפריע לו. תמיד התייחסנו לבקשות שלו, והשתדלנו לשמור על שקט, עד שפעם אחת הוא אמר שהרעש של הניאגרה מפריע לו ושאולי נשתמש בשירותים השניים. בנקודה ההיא הבנו שאין גבול להצקות במסווה של יחסי שכנות טובים. הבנאדם פשוט חי בעולם אחר עם סדר עדיפויות אחר מאשר אנחנו, וזהו. שום דבר שאנחנו יכולים לעשות לא ישנה את זה. אז עברנו לנקוט במדיניות שונה: sharing במקום problem solving. היינו מקשיבים לו בהשתתפות, מגלים הרבה אמפתיה, אומרים לו "באמת, זה קשה לישון ככה" ו-"אתה בטח עובד מאד קשה וזקוק למנוחה הזאת" ו-"אחרי כל הרעשים במסגרת העבודה כל היום אתה זקוק לקצת שקט", ועוד כל מיני דברים דומים. ובקשר לרעשים שעשינו -- לא שינינו כלום. ככה זה כבר מעל עשר שנים, אני ואחַי כבר עזבנו את הבית, ועכשיו יש לי ילדים שבאים לבקר אצל הורי, והשכן עדיין מתקשר לדבר על כל הרעשים הנוראים שאנחנו עושים. אז מה? שקט יש בבית קברות.

[דוד_רובנר*]

אנחנו פתרנו את הבעיה ב-שיטת התוצאות הטבעיות.

[נעה_גל*]

תקני להם אטמי אוזנים. זה עוזר.

[חאן_יא*]

אני מתה עליכם.

[דנה_כץ*]

שלום חאן-יא. התגובה שלי, שאני מקווה שלא תפגע בך. היא נאמרת בעקבות זה שאת נראית לי אחל'ה בנאדם רגיש ומבין :
לא נראה לי שלהמשיך את המצב הזה הלא נעים עם השכן זה פיתרון, וגם אפילו שכולם חיזקו אותך. למעשה אני חושבת שאם תמשיכי להתבצר במקום שלך, אז גם השכן ימשיך לנדנד, ואתם תעשו ערימה גדולה של טינה וכעס ולא יהיה לזה סוף. דוקא לפעמים זה שמושיט יד ראשון, או זה שכאילו הוא רכיכה מתחנפת, הוא אדם חכם יותר בעיני כי הוא שובר את המעגל. הוא לא מפחד לצאת רכיכה כי הוא יודע מי הוא ומה הוא שווה.
אולי כדאי שתנסי להבין את השכן שלא ישן, ושיש לו עבודה מחר בבוקר. אולי הוא עובר קטע רע בחיים, או שהילדות שלו היתה מגעילה ובגלל זה הוא כזה קוטר. אולי אם פתאום תחייכי אליו הוא גם יתחיל לחייך אליך.
אני מקווה שהסברתי את עצמי כמו שצריך. אם לא, תגידי לי ואני אנסה שוב.
עכשיו בסוף המכתב הזה אני אנסה לצייר לך לב.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

דיברתי עם אותו שכן והסברתי לו שיש גבול להגבלה על אורח חיים והתנהגויות הילדה. עם כל הכבוד, אני לא יכולה ולא רוצה לרוץ אחריה ולהגיד לה שקט, שקט, שקט! כל הזמן.
למה כל הזמן? רק אחרי 11 בלילה
זה לא רק גבול סביר בשעה הזו, זה לא רק חשוב להתחשב בזולת ובשכנים בפרט (ולא פחות חשוב מאורח החיים שהילדה מנהלת, היא לא חיה בוואקום), זה גם מעוגן בחוק עזר עירוני...

אצלנו המצב הזה קורה בבוקר - ברבע לשש, חצי שעה אחרי שקם, הוא כבר עירני ותוסס ורוצה לנגן על הקסילופון שלו. אני אומרת לו ש"השכן ישן", ובמידת הצורך גם מונה את כל דיירי הבניין וילדיהם שישנים עכשיו, ומציעה אופציה אחרת למשחק. לפעמים הוא רוצה לגרור כיסא עץ כבד על כל הרצפה בשבע בבוקר - זה די גבולי מבחינת סוג הרעש והשעה, אבל עדיין לו הייתי השכן מלמטה הייתי נטרפת מרעש כזה בשבע בבוקר, אז אני מציעה לו למשל לגרור שרפרף פלסטיק קטן שעושה הרבה פחות רעש.