באופן טבעי

ובכן, אני מתכבדת לפתוח דף חדש על המעצמה העירונית המתהווה - רחובות.
מסתבר שלא מעט משוכני האתר הזה חיים בה, ורבים מחזיקים ממנה כעיר, כך לפחות אני מתרשמת.
אני רחובותית בעברי, והורי עדיין גרים ברחובות.
האמת, זכרונות הילדות שלי מהעיר הזו אינם מחמיאים מאוד...
הופתעתי כשקראתי בדף המרתק שבו רצים סיפורים על ערים, כמה שהיא מצטיירת כאטרקטיבית וידידותית.

לדף הזה יכולות להיות כמה תכליות בו זמנית. ראשית, לספר על רחובות כעיר, בעבר ובהווה.
שנית, לשמש כיכר שוק, מדורת שבט, לוח מודעות.
שלישית, לזמן אולי מפגשים לכמה חבר'ה שסיימו את תיכון דה שליט בשנת 99, למשל...

לאנשים שקוראים לצינור דו פיה

אמנם לא רחובותית, רק באתי להשתומם בקול רם על כך שיש פה אנשים שסיימו תיכון אחריי...

רחובות את ביהודה
מה אוהב אותך
כל ליבי כל נפשי
נתונים הם לך
כל הלילה אישן טוב
ועל רחובות אחלום
רחובות את ביהודה ...הההההאאא

מוקדש לרחובות אהובתי.

מיכל בר הזכרונות שלך לגמרי שלך וסובייקטיבים לפי נסיבותייך את.

גם אני רחובותית. מלידה. ועדיין רחובותית
ורחובות אהובתי .

באתי להשתומם בקול רם על כך שיש פה אנשים שסיימו תיכון אחריי...

אני לא מאמינה. טעיתי בעשור. מדובר, כמובן, על חבר'ה שסיימו את דה שליט בשנת 89...

רחובות רחובות רחובות (מתוך השיר של מה קשור)

כרחובותית חוזרת אשמח לקיום דף זה.

לאנשים שקוראים לצינור דו פיה
אלה אנשים מגבעת ברנר ויש להם עוד כמה חידושי לשון שווים

אני סיימתי תיכון קציר בשנת 2000
וגם אני חושבת שכדאי שיהיה דף מידע רחובותי כי יש המון פעילויות כאן באזור

ותזמורת - אנשי גבעת ברנר העתיקו את חידושי הלשון מהרחובותים!!

אני סיימתי תיכון קציר בשנת 2000

ידעתי שאת מוכרת לי!
(ראיתי אותך ביומעיון. סיימתי קציר ב- 97. היה לי ברור שאת רחובותית....)

בית ילדותי היה בית קטן וישן, סטנדרטי, שעליו בנו הורי תוספת חדשה. זו היתה שכונה קטנה של בתים ישנים, זהים, אשר כל אחד חלש על חצר של שני דונם. היתה אוירה שמזכירה מושב מוזנח, ולשתיים מהמשפחות היו חיות כמו: סוסים, תרנגולים, אפילו טווסים. אולי עוד. מסביב היו כמובן פרדסים, אבל בצמוד לחצר שלנו היו גם כרם ומטע אבוקדו. לא רחוק היה שטח פתוח שקראנו לו ה"בור" (בשורוק). חלק מהפרדסים והמטעים הסמוכים היו שייכים לקרובי משפחה שלי, קרובים ורחוקים. אני זוכרת את אמא שלי דוהרת באוטו הקטן והישן בדרך העפר שחוצה את הפרדס יחד איתי ועם אחי, בניסיון להביאו לבית הספר באיחור קטן ככל האפשר.

היום מהפרדסים, הכרם והאבוקדו לא נשאר כלום כלום כלום. כל האיזור גולח וכוסה כבישים ובניינים.
להורים שלי יש עדיין את החצר הגדולה. יש בה עצי פרי, גידולי נוי וגם "סתם" אדמה. ברוב החצרות שבשכונה נבנו בתים חדשים בצפיפות.

בסמוך לשכונה האפורה שלי היתה שכונה יוקרתית ונחשבת. שכבת הילדים בגילי היתה מגובשת להפליא באותה שכונה, ותמיד קינאתי בהם. שכונה אחרת שהיתה סמוכה לשכונתי היתה שכונה של עולים, חדשים וותיקים, מברית המועצות לשעבר, אתיופיה, תימן ועוד. היו מובלעות תרבותיות, עם לבוש מסורתי והכל, בתוך השכונה הזו. בית הספר היסודי בו למדתי היה ממוקם בה, ולמדו בו גם ילדי השכונה היוקרתית. במבט לאחור אני רואה את ניסיון האינטגרציה הזה כהצלחה, פחות או יותר. אמנם הילדים היו בקשר בעיקר עם בני שכונתם בדרך כלל, ובכל זאת היתה איזושהי הרמוניה, איזה מבנה מלוכד. אולי ממרחק הזמן (מדובר בבית ספר יסודי!) זה נצבע לי בראש בצבעים ורודים, אולי כילדה לא יכולתי לזהות דפוסים (של גזענות, התנשאות וכו') שהיום היו מייד קופצים לנגד עיני, יכול מאוד להיות.

אני סיימתי קציר ב- 95
הורי ברחובות, ואני בכל העולם, מי יודע, אולי יום אחד אתקרב שוב לעיר
והמנון רחובות חקוק חזק

ואני השתחררתי מחציל ב94,
דווקא אני נשארתי ברחובות (או יותר נכון , שבתי לאחר כמה שנים בירושלים).
הורי לעומת זאת - כל אחד בפינה אחרת של הארץ.

סיימתי את דה שליט ב-89'
אצלי ההמנון שחקוק חזק אפילו יותר הוא-

בית ספרנו על שם סמילנסקי
ידוע בעיר..
שנות ילדות מבלים פה יחד
בשימחה ושיר
זה בית ספ (מחיאת כף) ר-נו
הקשיש והחביב
זכרונות ישא כל איש ...

בדיוק לפני שבוע אני וחברת הילדות היחידה שאני עדיין בקשר אתה פצחנו, כטוב לבנו ביין, בשירת שני ההמנונים הנ"ל בארוחת ערב רבת משתתפים. אין ספק שהם הוטמעו היטב..

אח...נוסטלגיה.

_בית ספרנו על שם סמילנסקי
ידוע בעיר..
שנות ילדות מבלים פה יחד
בשימחה ושיר
זה בית ספ (מחיאת כף) ר-נו

הקשיש והחביב
זכרונות ישא כל איש ..._

איזה קטע, זה הפך להיות דף התפקדות של רחובותים
אני אזמין כמה חברות מהאתר להתפקד פה

היו גם כרם ומטע אבוקדו. לא רחוק היה שטח פתוח שקראנו לו ה"בור" (בשורוק)

_היום מהפרדסים, הכרם והאבוקדו לא נשאר כלום כלום כלום. כל האיזור גולח וכוסה כבישים ובניינים.
להורים שלי יש עדיין את החצר הגדולה. יש בה עצי פרי, גידולי נוי וגם "סתם" אדמה. ברוב החצרות שבשכונה נבנו בתים חדשים בצפיפות._
מזמינה את כולם לחפש ב"ספר הפרצופים" את "מרחבי רחובות - ועד הפעולה למען השטחים הפתוחים ברחובות" שזה פורום שנפתח למען שימור הבור שעוד קיים (הנה קצת מתוך הפורום אנו מקדמים הכרזה על מספר אתרים כשמורות טבע ואתרים לשימור, ושמירה על שאר השטחים כשטחים חקלאים פתוחים.

השבילים שבין הפרדסים והשדות יפותחו לטיול ברגל או באופניים, עם נקודות צל, תצפית והסבר. בשולי השטח יוקמו מגרשי חניה, ופארק עם דשא ומתקנים. המרחב ישלב גם חקלאות קהילתית, ויהווה כר פורה לפעילות חינוכית וקהילתית.

במלים אחרות - אנחנו רוצים לחבר את העיר למרחב הפתוח סביבה.)

ואם אתם כבר שם - לא לדלג על "שוק בשקל עד חמישה ועוד" שיהיה בק. משה בעיר (מי אמר אינטגרציה ולא קיבל??!!)
בהצלחה...
ץ

יש ברחובות מה לעשות עם הילדים בשבתות?
<מבקרים לעיתים אצל הורי>

האם עדיין ניתן לטייל חופשי ברגל במכון וייצמן?

אפשר לטייל במכון וויצמן אבל רק עד נק' מסוימת (לפחות בשבתות יש שומר שלא מאפשר להתקדם).

תודה על המידע, ול מיכל בר זה יכול להיות משהו כייפי לעשות עם הילדים, פעם הייתה גם פינת המדע לילד שאפשר להתנסות בכל מיני משחקי מדע לילדים, לא יודעת אם זה עוד קיים

מוכרחים לצטט את שירו הנודע והממש לא מעודכן של דני רובס (ברצינות):

היכן תמצא שמחה ואור
רק ברחובות.
היכן נולדו גדולי הדור
כאן ברחובות.
פרדסים לאהבות, רק ברחובות!
יש פסים בלי רכבות, רק ברחובות!!

ואני מזמינה את כל הרחובות להתעורר ולהצטרף אלינו לשימור של השטחים הפתוחים שעוד נותרו כאן, ממזרח לכביש העוקף.
אם אתם בפייסבוק, חפשו את מרחבי רחובות - ועד הפעולה למען השטחים הפתוחים ברחובות ואם לא וזה חשוב לכם, תשלחו לי "מייל"[email protected] ואני אכתב אתכם על מה שקורה.

סבתא של סבתא שלי היתה מחלוצי רחובות.
בתיה מקוב. היא היתה אמא לעשרה, עלתה ארצה מרוסיה עם חמישה מילדיה (השאר היו נשואים), ללא בעל.

סליחה מיכל מדלגת מעליך רק כדי להמשיך את השיר:

ויודע כל לב, כי שלך נהיה לעד
בשמחה ובכאב, לך שלוש קריאות הידד
כיפק -היי
כיפק - היי
כיפק לרחובות..


אני את דה שליט סיימתי ב שנת 78 , פחחחח ... את סמילנסקי... כבר לא סופרת , רחוק מידי. אגב , לא היה לנו המנון של סמילנסקי בזמנו..את האקליטפוס הענק והמקסים אתם זוכרים ?
זה שנמצא במרכז החצר בסמילנסקי..עכשיו מתעורר בי צורך לבדוק אם הוא עדיין חי וקיים, מקווה מאד שכן..

אני אכנס בהזדמנות..

אין לי מה להוסיף לנוסטלגיה.
אני הפכתי לרחובותית לפני 22 יום בדיוק! כלומר אנחנו גרים פה כבר שנתיים אבל רק עכשיו עברנו לביתנו שלנו כאן במושבה המתרחבת, ולכן אנחנו כבר לא רק 'גרים ברחובות' אלא אפשר להתרגל ולומר 'אנחנו מרחובות'.
<מנסה את זה בקול כמה פעמים: אנחנו מרחובות, אני מרחובות, אנחנו מרחובות....>

_סבתא של סבתא שלי היתה מחלוצי רחובות.
בתיה מקוב_
ואללה? אני אחשוב עליך כל פעם שאני אעבור ברחוב.

_סבתא של סבתא שלי היתה מחלוצי רחובות.
בתיה מקוב. היא היתה אמא לעשרה, עלתה ארצה מרוסיה עם חמישה מילדיה (השאר היו נשואים), ללא בעל._

אם כך הייתי בילדותי שכנה של משפחתך. לא הגרעינית.
גרתי במנוחה ונחלה 34 והיתה משפחת מקוב בקומה 7. אמא שלי אפילו לימדה שתיים מהבנות פסנתר.

מכירים את הסיפורים של בנימין תמוז על רחובות של ילדותו?

_אם כך הייתי בילדותי שכנה של משפחתך. לא הגרעינית.
גרתי במנוחה ונחלה 34 והיתה משפחת מקוב בקומה 7. אמא שלי אפילו לימדה שתיים מהבנות פסנתר._

וואללה?
אני גרתי עד גיל 5 בפינת מנוחה ונחלה - הצנחנים, שזה בין עזרא לבינימין. (איפה זה מספר 34?)
גם אמא שלי היתה מורה לפסנתר!

_סבתא של סבתא שלי היתה מחלוצי רחובות.
בתיה מקוב._
מיכל, יש לך קשר למרים מקוב? מחנקין?
ץ

יאוו מיכל , אמנם לא מכירה אותך, אבל , אם ככה את מכירה את מרים ששכחתי את שם משפחתה , תיכף אזכר..
מרים המורה המקסימה מסמילנסקי, אחת המורות שזכורות לי לטובה תמיד..
אני גרתי ברחוב ההגנה, ולעלות לבית הספר היה דרך הבית שלה במנוחה ונחלה. ..

34 זה ממש על פינת מנוחה ונחלה-בנימין/ השומרים. מול בית הכנסת הגדול.

גם אמא שלי היתה מורה לפסנתר!
משעשע...
הספקתי ללמוד בסמילנסקי 4 שנים. אחר כך עברנו דירה. איכשהו ויצמן הוא פחות מיתולוגי מסמילנסקי. (לא משנה שסבלתי שם, שם , שם וגם שם )

יפה, אני לא מכירה את המרים עליה את מדברת.
ברם, דודה שלי זכרה לברכה היתה מורה בסמילנסקי. דינה מנוחין. היתה מחנכת ולימדה ספרות ותנ"ך.

מיכל, שאלתי את אימי לשם המורה, שמה מרים להב. ג'ינגית גבוהה.. מקסימה כבר אמרתי ?

השם דינה מנוחין מוכר . לא זוכרת אותה.. אני בסמילנסקי הייתי מחזור 1968... אז לא יודעת אם התקופה חופפת לזו של המורה דינה..

דינה מנוחין הייתה המחנכת שלי בכתה ו'.
המורה היחידה שאהבתי ביסודי, והיחידה שהורי, שתמיד היו מלאי ביקורת על כל המורות שלי, העריכו ואהבו.

הלילה חלמתי שאני הולכת ביום שישי בערב ברחוב הרצל, בחלק שקרוב לרח' יעקוב (גרתי באחד העם 1). הכל מלא חנויות אוכל עכשוויות- החל בברים מעוצבים ודרך רשתות מזון מהיר, כולם היו ריקים אבל מוכנים לפיצוץ של לקוחות (הייתה שם רשת שקראו לה "הג'חנון של יוחנן" וראיתי אותם מכינים בטירוף מאות ג'חנונים..), ובאמת כשהמשכתי ללכת הגיע מהכיוון הנגדי גל של אנשים ואני הלכתי נגד הזרם והתקשיתי לעבור.
בהתחלה חשבתי-איזה יופי שרחוב הרצל עדיין חי ובועט, שהקניונים לא השתלטו. אבל אחר כך באו לי ( בחלום) מחשבות עצובות על כך שכל החנויות הישנות שהיו כשאני הייתי ילדה בטח כבר נעלמו.
הקיוסק על הרצל פינת יעקוב שהיו מוכרים בו נקניקיה בלחמניה, וקצת הלאה לכיוון צפון הקיוסק עם הזוג החביב בגיל העמידה שהייתי קונה בו פיצוחים.
חנות השוקולדים האפלולית ליד פסז' השקם (דויטש קראו להם, או שאני טועה?)
בעיקר היה לי עצוב להבין שהאנשים שהפעילו את החנויות האלו הולכים ופסים מן העולם כך שאין סיכוי שיישאר להן זכר.
התעוררתי עצובה אבל גם נרגשת, כי זה היה חלום מאוד מוחשי, כך שבעצם ביקרתי ברחובות הלילה...

אבל אחר כך באו לי ( בחלום) מחשבות עצובות על כך שכל החנויות הישנות שהיו כשאני הייתי ילדה בטח כבר נעלמו.

יש כמה חנויות שנשארו
אני הופתעתי לגלות את הקונדטוריה הקטנה ביעקב, מול בית אייזנברג, עם אותם מיני מאפים שהיינו קונים אחרי בית הספר.

הקונדטוריה הקטנה ביעקב
נכון! גם אני שמחתי כששמעתי שהיא עוד קיימת.

גם סבא שלי היה קונה לנו תמיד עוגת קינמון שם.
בשנים האחרונות שמעתי שרצוי להתרחק משם בשל ענייני סניטציה.
בתור אחת שעבדה בקונדיטוריה בעבר, ענייני סניטציה של מקומות כאלה הם לא עניין של מה בכך.
לא אשכח את היום בו גיליתי צמד גופות עכברים בכלי בו ערבבו תמיד את תערובת שיירי העוגות/ עוגיות/כל מה שלא נמכר והחל מעלה עובש - אותם טחנו עם מעט קקאו ומרגרינה למען יהיו מילוי גורמה לרוגלך.
הודעתי מיידית לבעל המקום אשר ברוב הדר וכבוד הוליכן לקבורה ראויה בפח האשפה ושב עם הכלי הנ"ל בלא לנקותו.
לדעתי זה כלי שלא רחצו למעלה משנה.

אני גדלתי ברח' גורדון ואח"כ בבוסתנאי. סיימתי את דה שליט ב- 93 (זוכרת מיכל שדברנו על ששתינו מרחובות? כיף שפתחת את הדף @} )
הורי גרים היום בנשיא הראשון, בצד החדש, ליד בי"ס בכור לוי (בו למדתי ביסודי), איפה שפעם היה שטח פתוח ועשינו ל"ג בעומרים, איפה שבית-אמריקה (מעונות של המכון), איפה שפעם הפרדסים התחילו..

כולנו יודעים שנוסטלגיה בדרך כלל מהולה בהגזמה של הטוב ושיכחה זמנית של הרע, אבל אח, כמה שהיא נעימה..
אז הנה כמה מהזכרונות שלי-

• הקיוסק של עמי, הקיוסק המיתולוגי של דה שליט. לפני כמה שנים עוד הבחנתי תוך כדי נסיעה במנוחה ונחלה ברעמתו (הכבר פחות מרשימה ומתולתלת) של עמי.
• אז עדיין לא הייתי צמחונית- זוכרת את הנקניקיות בלחמניה של עמי ואת הבורגר ראנץ' בהרצל, אליו היינו אצים כל יום שישי ישר מבית ספר ואח"כ לקנות מתנה בללי-פופ, ליומולדת שתהייה בערב באחד הבתים.
• ה"הרים"- השטח מול בכור לוי שהיה חולי ובסופו גבעה תלולה, אותה עברתי כל יום בדרך הביתה מבי"ס (גם שם היו כמה ל"ג בעומרים מוצלחים, כיום, כמובן- בתים)
• גם אני זוכרת "בור"- כך קראנו לשטח שברח' מילר, היינו יוצאים משם לטיולים מהצופים
• בימת הנוער
• חנות השק"ם (בצד האחורי של שק"ם האוכל)- שם אפשר היה תמיד למצוא הכל
• תופינית- חנות בובות השוקולד אליה היינו נכנסים בחרדת קודש כמו אל מוזיאון
• בורקס סמי- גלידת ריבת החלב הכי טובה שיש (בעידן שבגלידריות האחרות היה רק שוקו, וניל, מוקה,ומקסימום וניל פיצפוצים, או וניל עם דובדבנים) והיתה במרקם מסטיקי מיוחד (- המקום חי ובועט, הגלידה כבר לא, הלכתי לבדוק.. [-: )
• קולנוע חן הישן
• מכון ויצמן- שעות של הליכות ונסיעה על אופניים (היה לי אפילו את המפתח לשער האחורי..), הבריכה המקסימה עם רחצות הלילה בחופש הגדול, גן המדע (אז ישן ותמים, פתוח לכל, כיום- משופץ, סגור, בתשלום..)
• היקב ברחוב הנשיא הראשון
• גן העץ שהיה בגורדון פינת הרצל
• רון-בי של התקליטים (עדיין קיימת אבל בפנים שממה)
• ערב יום העצמאות וערב יום כיפור (להבדיל, ובכל זאת היה בהם דמיון) ברח' הרצל ההומה אדם, כשהרגליים קורסות מרוב הליכה, אבל החגיגיות והפגישות עם כל מי שמכירים מושכת הלאה.
• חורשת הצופים- אליה היינו הולכים במסע ארוך ופרדסי, היום- פיסה קטנה בכביש העוקף לפארק המדע

זהו, בינתיים..
אשמח לפגוש כאן מישהו משם (-:
עדי שריג (בעבר- פלד)

איך לא כתבתי על זה קודם?

רחובות -
"מקהלת הילדים העירונית רחובות" - ולימים מקהלת "מיתר". הדבר הכי טוב שקרה לי בחיי.

עדי ש
ממש הסתובבנו באותם מקומות
איזו נוסטלגיה, לא הייתי נזכרת בחלק מהדברים שכתבת, אבל אחרי שקראתי אותם הם חיים לגמרי,
כולל המפתח לשער האחורי, והבריכה במכון שאפעם לא שילמנו כניסה ואף אחד לא שאל כלום.
הקיוסק של עמי והקפוא
והעליה התלולה לשבט שהיינו הולכים אותה אחורה
הפרדסים ו"הגמלים" מאחורי מגרש הספורט של דה שליט, בילינו שם ימים רבים
אני סיימתי ב94

כן, ג'ינג'י קוראים לקונדטוריה ברחוב יעקב , ליד סמילנסקי..אני נולדתי בבית היולדות ברחוב בנימין למעלה , מול בית הכנסת הגדול.
היום יש שם מגורים של בני ישיבה..אני גדלתי ברחוב ההגנה , ליד קהילת "קרעטשנף". כמה קרוב , ככה רחוק.
שני עולמות שונים, שתי פלנטות. הם היו קוראים לנו "גוי אימח שמוי", כשהיינו עוברים דרכם כדי ללכת למכולת של פוגל ברחוב גוש עציון..פעם כלב אהוב שאימצנו כל ילדי השכונה נכנס אצלם לישיבה... אוי, מה שהם עשו לו..מהקהילה הגלותית הזאת אין לי זכרונות טובים..

כן. ליד הבית ברחוב ההגנה, היתה מחלבה של תנובה.. מחלבה ישנה . היו שקיות חלב קטנות, כמו שוקו של היום. זוכרת משאית צבאית עם חיילים סימפטיים, שבאו לקבל את האספקה היומית.. הם היו זורקים לנו , הילדים שקיות של שוקו .. "למי יש אחות יפה" ? מי שאמר לי יש, הוא היה מקבל שקית שוקו"

אהה...היו זמנים.. מעלה בי חיוך תוך כדי כתיבה...

אני סיימתי את דה שליט ב-92
וואו, כמה רחובותים באתר?:)

שלום,
אנו מגיעים לרחובות לכמה ימים
רציתי לדעת אם יש קואופ והיכן אפשר לרכוש ירקות פירות אורגניים בזול
וגם לאן כדאי לטייל
והאם יש משהו מגניב לעשות להיפגש
יום נעים
ואולי ניפגש

למיטב ידיעתי אין קואופ אורגני אבל יש חנות ביתי נחמדה בשם טבע בוקיש (תחפש בגוגל)
וירקות ופירות אורגניים אפשר לקנות בעיר בעדן או באורגניק מרקט ומחוץ לעיר ישר מחקלאים במושב נטעים (נסיעה קצרה). יש שם כמה חקלאים שמגדלים ויש להם חנות.

יש את גן המדע במכון ויצמן מתאים גם לילדים וגם למבוגרים

פתחתי היום לוח מודעות קח-תן וירטואלי מקומי לתושבי רחובות והסביבה
מוזמנים להצטרף לקבוצה ולהתחיל לשתף ולהשתתף בשפע שיש לכם לחלוק עם כולנו
כאן המקום לפרסם כל מה שתרצו לתת ולקבל,ללא תשלום כספי: לא רק שפע חומרי- גשמי שאין לכם שימוש בו אלא כל דבר : חליפין של מיומנויות ואיכויות,בקשות עזרה, הצעות לשיתופי פעולה,בארטרים, יוזמות עזרה הדדית,הפצת טוב, ככל העולה על רוחכם ובלבד שאיננו מחייב תשלום כספי


אהבה
נעמה

מתעניינת ב אולי לסגור מעגל -לחזור לשורשים ...נולדתי ברחובות ומאז הנשמה מתגעגעת (לפעמים
מי יכול להכיר לי ? יש ''ועדת קליטה" ?

פחות משנה עברה מאז פתחתי את קבוצת קח תן רחובות - מרחב חליפין מקומי של שפע חומרי ורוחני- איכויות זמן ידע ומיומנויות, רשת שיתופי פעולה שמטרתה לחבר בנינו ולהנגיש את ההזדמנות לתת ולקבל

מוזמנים להצטרף לאחלה קהילה (1133 חברות וחברים פעילים) שבה התרומה היא התמורה. רשת קבלה ונתינה, -כי הרשות נתונה...

קבוצת קח-תן רחובות הינו מרחב מקומי וירטואלי שמזמן נתינה וקבלה ,שיתופי פעולה ועזרה הדדית ללא התניה/ציפייה לתמורה כספית. מוזמנים לחלוק כאן את השפע תושבי רחובות והסביבה הקרובה. כאן תוכלו לבקש ולקבל מענה לצרכיכם הגשמיים והרוחניים כאחד. זה לא רק לוח מודעות -הצעות לחליפין של מוצרים ורכוש פיזי . זה הרבה מעבר לשפע החומרי. מתהווה כאן קהילה שעוזרת ונעזרת, מרחיבה את גלגל השפע מעבר לגבולות הזמן והמקום , ולמסגרות החומר. התקבצו לכאן לקט משובח של נשים ואנשים שבוחרים להרחיב תודעתם לאפשרות של חליפין אנרגטי של מיומנויות ואיכויות,בקשות עזרה, הצעות לשיתופי פעולה,בארטרים, יוזמות עזרה הדדית,הפצת טוב, ככל העולה על רוחכם ובלבד שאיננו מחייב תשלום כספי .
מטרת ההתמקדות ברחובות ובסביבה הקרובה היא לא רק לחסוך הוצאה אנרגטית מיותרת על שינוע חפצים ממקום למקום אלא בעיקר כדי להכיר ולהוקיר את השכנים שלנו, לייצר רשת שיתופי פעולה ועזרה הדדית שאיננה רק וירטואלית אלא גם פיזית.

רחובותים יקרים, זכרו את הנוסטלגיה של הימים הטובים של הקונדטוריה בריוב יעקוב, הריח המשכר של חלות השבת, הרוגלך שאין תחליף אליו והרולים עם הקצפת והשוקולד , המכונה צינור . הקרמשניטים והאווירה הרחובותית האו
תתמטית , זכרו את הימים הטובים ולא את תקופת החולי של הגינגי שחוק ולא מתפקד. השלוקים הקפואים והגיחה בהפסקות סמילנסקי למקום של בית שנותן בהקפה למי שמבקש ואפילו לא רושמים את החייבים . העיקרר שהילדיםמיצאו בידיים מלאות ושבעים בחיוכים. אח ימיה הטובים של הקונדטוריה ליד חביבי שהיא אותנטית לסיפורי רחובות וחבל שלא דאגו לשמר את הריח של עוגות השמרים. חברים יש געגועים לקרמשנוט ולפרמידה של הרולדות שאין דברים כאלה . חברה העלו זכרונות מתוקים ולא לכלוכים

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וקונדטוריה עם זכרון אותנטי לכך שאין תלמיד שלמד בסמילנסקי ולא מכיר. כולנו גדלנו על עוגות השמרים המלבנית לארוחת עשר, הסופגניות החמות מהשמן והבורקסים מגבינה עשוי מבצק עלים אמיתי ונימוח בפה... לא כועסים רק שעולים בי זכרונות של עוגות כלה לאולמי סמדר באחד העם . העוגות שמגיעות בבוקר מוקדם לקיוסק של עמי בדה שליט ותיכון קציר ועד למושב בילו וסתריה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צריך להוציא זכרונות מהבעלים, מישהו מכיר?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בית בספר סמילנסקי בתקופת יעקוב שוורץ, לאה ברקאי, דינה מנוחתן ומרים להב , אהובה הניס וגבעולי פלד - איפה הם אותם הימים???

מגי, החקלאית האורגנית המופלאה מנטף, התחילה לעשות משלוחים גם לרחובות.
הנה קישור לדף הפייסבוק שלה.
אפשר גם לחפש "הגינה של מגי".
אני (רחובותית לשעבר, ירושלמית בהווה) ממליצה בחום.

https://www.facebook.com/pages/%D7%90%D ... 39?fref=ts

לתשומת לבכם: בני נוער בגילאי 14-15, בניהם גם בוגרי החינוך הביתי, הגישו עצומה למשרד החינוך בבקשה לפתוח בשנה"ל הקרובה כיתת תיכון המשך לביה"ס הפתוח ברחובות. עד היום היה רק יסודי וחטיבה.(רוב הבוגרים בקהילת החינוך הביתי באזור רחובות רבתי הצטרפו לקהילת ביה"ס). ראש העיר מעכב את האישור בגלל מיעוט הרשמה. אם אתם מכירים או יודעים על נוער בגילאים האלו שישמחו להצטרף ליוזמה, בחיית העבירו להם את המידע.
ילדי ביה"ס הפתוח ברחובות משמיעים קולם בדרישה לאשר המשך לימודי תיכון במסגרת הקהילה. עיזרו להם להדהד את המסר עד אוזניהם של מקבלי ההחלטות.בסרטון באזר שאירגנו לגייס תמיכה .
9WmKzh]סרטון הבאזר-פנייה לראש העיר רחובות tI[/po]-g
1bdriwI]דף הרשמה ivrUSVIeGa08h8UqjOH0M39HDCiF5FBo1s4k[/po]/viewform
עצומה- דרך עוצמתית להשפיע שמעצימה את הילדים
קבוצת פייס: תיכון בשיטה שלנו!- מצמיחים תיכון פתוח ברחובות