באופן טבעי

_{דף מומלץ}

למי מאיתנו אין אמא פולניה.
היא יכולה להיות גם תימניה, מרוקאית, תוניסאית, רומניה, ייקית, רוסיה, אמריקאית ועוד.
הוסיפו פנינים, פאר היצירה הפולנית.

ספר מומלץ: תמיד פולני, מאת יאיר גרבוז

שימו לב שקיימים הדפים אוכל הפרשות והבעיה הפולנית לפולניות אנונימיות שיושבים בחושך.... . לבד.....

זה יגמר בבכי (לשני ילדים שמכים זה את זה ונהנים עד השמיים)
תסעו בזהירות. (דווקא חשבנו לנסוע היום בפראות...)
בבטן הכל מתערבב (ככה שלא חשוב שהסלט נפל על האורז)
והקלאסי מכולם: זהירות, אתה תיפול! (כשמיד אחר-כך אפשר לראות איך הילד, בזהירות רבה, נופל.)

ועוד אחד, אמיתי לחלוטין: אל תזיע! (לילד שרץ לשחק כדורגל)

איפה הייתם, כבר דאגתי.
אמא, איזה רוטב שמת בסלט? תאכל, תאכל, זה רוטב בריא. (קרה לנו באופן אישי)
תתקשרו כשתגיעו.

דווקא לגבי "זה יגמר בבכי_" אני לא מסכים. זה לא פולני, זוהי אמת של החיים. יש הרבה מצבים שבהם אפשר לראות מההתחלה שהולכים להגמר בבכי, ובכל זאת אנשים נכנסים בעיניים פקוחות פנימה. אז או שהם אוהבים מספיק את מה שקדם לבכי (_נהנים עד השמיים), או שהם פשוט לא חושבים. אני חושב שיש משהו מאד פוקח עיניים באמירה הזו, אבל רוב האנשים (והילדים בתוכם) נוטים להתעלם ממנה. המממ.

ואולי זה ייגמר בהפסקת אש? הצדדים הבינו שבמקום הבכי שתמיד מגיע כמו שאמא הבטיחה, כדאי להפסיק דקה לפני ולמצוא סוף אחר.
(הרבה פעמים אני מציעה את הפתרון הזה למצבים הקלאסיים של מתיחות בין ילדים) הפסקת אש, או פתרון לסכסוך ע"י לחיצת ידיים, הגעה להסכמות וכו"... נשמע מפוצץ אבל הילדים ממש אוהבים את זה.

רבותי, רבותי, באיזה בית גדלתם? זה ייגמר בבכי שימש אצל הורי במצבי הנאה נקודה, למשל: אני ואחותי צוחקות בפראות אחרי שכבר הוכרזה שעת כיבוי אורות, וזה מפריע להורים להרדם. בכלל לא חייב להיות כשעוסקים בפעילות "שלילית". זה בא לומר: (א) אם לא תפסיקו אנחנו (ההורים) נתרגז ואז "אני כבר אתן לך סיבה לבכות" (משפט ידוע ומכובד בפני עצמו בפנתאון הפולניות) ,
או, (ב) כשמתלהבים יותר מדי - בסוף זה נגמר ברע. (זה שייך לטרנד הכללי של אסור להנות יותר מדי, "מספיק התרגשות ליום אחד" (כנ"ל). (עיינו ערך "אדם לעמל יולד" שהזכרתי פעם ב סוציאליזציה בחינוך ביתי ).

זהירות אתה תיפול זה עוד טוב, בד"כ זו פשוט קביעה תמציתית חד משמעית: אתה תיפול .

תלבשי סוודר קר בחוץ . (גם היום בגילי המופלג).

ואך אתמול איזו סבתא זרה ניסתה לגרום לבני, שבכה כי הנכד שלה החטיף לו מכות, שיפסיק לבכות (בכי של זעם יותר משל כאב) ע"י ילדים טובים לא בוכים האלמותי.

ואיך זה? לא יוצאים החוצה עם שיער רטוב

אוי, איך שכחתי: מה אומריייייים....?

ואצל חמותי וחמי יש את המשפט הבא (שאני לא יודעת אם הוא קיים אצל כולם וראוי להכנס לרשימה המכובדת הזו, אבל הוא וואריציה על כך ש כל חוד של מטריה נועד להוציא עין):
"אל תסתובב עם המזלג ביד! אתה עלול לדקור משהו"
מיותר לציין שהמשפט הזה נאמר בזמן ארוחה, לסועדים שגילם מתחת ל-50.

ועוד פנינה,
"אם לא תרד מפה (או כל פעילות אחרת לפי הסיטואציה) יבוא שוטר ויצעק עליך"

ומה עם... "הוא איש חכם" (בגלל שיש לו מצח רחב) וגם ההפך, כמובן "הוא איש טיפש" (בגלל שיש לו מצח צר)

וכשנוסעים בת"א ליד ככר המדינה:
"יכולנו לקנות את הדירה הזו, אבל אבא העדיף לקנות שטח בקרית גת"

לגבי - "זה יגמר בבכי" - אכן לא פולני, למרות שאני זוכרת את זה היטב מהבית.
כשהילדים עייפים מאוד, אבל לא מאוד רדימים, הם בד"כ במצב שמח להפליא, משתוללים ונהנים. אם אנחנו לא תופסים אותם בזמן להנקה (ציצי ולישון), זה נגמר בבכי. זה זהה למצב של מבוגרים, כשממש ממש עייפים, ועוברים את משבר הלרצות לישון ("שעת הביליארד" - מונח פרטי).

טוב אני חייבת לאזן כאן עם פנינים מהצד הפרסי- כורדי של סבא שלי, שהוא הדבר הכי רחוק מאמא פולניה שאתם יכולים לדמיין:
כל נכד שטיפס על המעקה במרפסת שלהם (ז"א כחצי מטר מהאדמה),היה מקבל ממנו אזהרה חד משמעית: "אם תיפול תקבל ממני מכות."

אה, יש גם את ה"לא אומרים איכס על אוכל" הנצחי. עוד בענייני אוכל ונקיון: "תשטוף לפני שאתה אוכל".

ובענייני מסגרות למיניהן: "המטבח נסגר ב-7 בערב".

אנחנו תרגמנו את "לא אומרים איכס על אוכל" ל- "לא אומרים אוכל על איכס"...

כרמית - את ההברקה הזו שלכם אני מצטטת בחדווה. (אני מהמחזיקים ברשימת איכסים מרשימה למדי).

תיזהר זה חם! תאכל זה יתקרר!
(רצוי ברצף)

יונת, לפני המון המון שנים אמרה לי חברה אף פעם לא לומר לילד "אתה תיפול" כי אז יש סיכוי רב שאכן הוא יפול.
מאז התחלתי לומר: "אתה עלול ליפול".
אבל בשנים האחרונות אני לא אומרת כלום.
מה לעשות, אני לא פולניה!
(משתדלת)

ומה עם "מתי תסתפרי שנראה את הפנים היפות שלך?" וזאת אחרי שחזרתי מהספרית...
או "קודם כל תפסיק לבכות!!!" זאת לאחר שהילד נפל וצורח מכאבים ורוצה חיבוק...}

אל תפחד! או אין מה לפחד! לילד במרומי מגלשה או מול כלב לא מוכר או בכל סיטואציה שמה לעשות, הוא מפחד וזהו.
לא לצאת עם שער רטוב זה להיט אצל אמי, ויש לו אח: לא לשתות קר. אני נותנת לילד, שאחת מתחביביו זה לכרסם קוביות קרח, מים מן המקרר, והיא מיד נזעקת "יש מים בחוץ, אל תתני לו קרים!"

ומה בדבר:
אתה רוצה חביתה?
לא.
אחרי חמש דקות:
הנה, תאכל את החביתה...
אבל אמרתי לך שאני לא רוצה...
תאכל, כבר הכנתי!

שימו לב, היי-לייט אמיתי:
ואם כולם יקפצו מהגג, גם את תקפצי?

"ואם כולם יקפצו מהגג..." לא פולני. ואני אפילו לא מרגישה רגשי אשמה כשאני אומרת וריאציה על הנושא לבן זוגי כשהוא אומר דברים כמו "אבל כולם הולכים לבית ספר" או "אבל כולם מלים את הבנים שלהם"...

צפריר, אני מכירה אמא כזאת! (ממש ממש ממש לא אמא שלי, בייחוד מפני שבד"כ כשאבא שלי שואל אם אני רוצה חביתה אני אומרת כן...).
עכשיו אני מבינה למה הבן שלה רואה בכל הצעה ניסיון להכריח אותו... עוד בשלב ה"אתה רוצה..."?

אני גדלתי עם סבתא ואותו סיפור של חביתה. רק שאצלה זה נמשך ב"אז מה אני אזרוק אותה?"
ואחרי זה סבא מצטרף :"סבתא עבדה כל כך קשה בשבילך."
עוד משפט לכל ילד מתחת לגיל 70 :"תאכלי משהו, תראי איך את נראית."

מה שכמובן מזכיר לי את "את יודעת כמה ילדים רעבים בהודו היו שמחים לאכול את העוף / הקציצות / השניצל?"
אני נהגתי לענות: "אז תני להם, מה את רוצה ממני?"
סבתי, כשסירבתי לאכול משהו הייתה שואלת: "מה? זה לא טעים?" ונעלבת תוך כדי השאלה. אני זוכרת את עצמי, כל חיי חוזרת שוב ושוב על "זה טעים, אבל אני לא אוהבת את זה"

אה, סבתי היתה נוהגת לומר "תאכל, תאכל" תוך כדי דחיפת הצלחת שהיתה מונחת ממש מול פני לעברי. היא היתה חוזרת על זה כל דקה-שתיים עד שהצלחת היתה כבר על סף נפילה (לתוך חיקי) ולא היתה לי ברירה אלא להתייחס אליה.

אצל סבתי כל פעם הגעתי למצב שמרוב שלא רציתי לפגוע בה, היתי אוכלת עד שהיתי מקיאה...

אצל מכרה שלנו, פולניה אמיתית במקור, אמא שלה, פולניה אמיתית מפולין, היתה משלמת שקל לילד שלה כדי שיאכל את המרק.

אני לא מתפלאה בכלל על ענין השקל. חמותי "שיחדה" את בן זוגי לאכול סלט גזר (זה עם מיץ תפוזים + צימוקים) תמורת כדורגל או כדורסל. ועד היום היא מתגאה בהצלחה שלה ואיך הוא גמר את כל הצלחת. ואז אני אומרת לה "נו? והיום הוא אוכל סלט גזר? גזר? משהו כתום?" (רמז: לא)

גם חמותי אוהבת לראות שאוכלים "כמו שצריך" (אם כי היא לא הגיעה עד כדי שוחד ואיומים). חברה לשעבר של רועי לימדה אותי פטנט: לוקחים כמה אוכל שרוצים, אבל מורחים אותו טוב-טוב על כל הצלחת. ואז, כשמגיעה השאלה הבלתי נמנעת "אכלת משהו?" מראים בגאווה את הצלחת המלוכלכת.

אמא של מישהו שני מכירה נהגה לנגן לו על הרגשֵי בלי בושה: "אם אתה לא אוכל את זה סימן שאתה לא אוהב אותי". אם היה לה מצב רוח משועשע היא היתה מסתפקת ב"אני על שן אחת הייתי גומרת את זה". והאבא הפרטי שלי היה מתחכם: "הדג ייעלב" (מזה שלא אוכלים אותו).

משפט שאמא שלי היתה מצטטת מאמא שלה, ובסוף נדבק לה בעצמה: "אני מוצאת שהאוכל היה מאוד טעים" (הנחתום מעיד על עיסתו, ו/או הזמנה למחמאה, וכו' - גם כאשר כבר הגיעו מחמאות על האוכל, וגם, אבוי, כשעדיין לא).

ועוד בעניני ארוחות (אבל כנראה שזה שייך לארכיון הפרטי של משפחתנו), אחרי ארוחה דשנה במיוחד שואלים אצל חמותי בבית (וכמובן, בפולנית ולא בעברית) "נו, מתי ארוחת צהרים?"

המשפחה מסביב התחילה לנער את האבק מעל כמה פנינים שהם מכירים:
אתה בדיוק כמו אבא שלך - לחיוב או לשלילה, תלוי בטון הדיבור.
אל תראה את כל מה שאתה יודע - האמת, אין לי מושג מה המשמעות...

"אל תראה את כל מה שאתה יודע" - נדמה לי שזה בעברית "אל תשוויץ". לפחות ככה קלטתי בביקורי בבתים פולניים.

אבל דווקא פולנים מאוד אוהבים להשוויץ! בכל אופן, אלה שאני מכירה...

ומי לא?(כוונה להשוויץ)

וגם:
"טוב, אז אל תתלבש/תבוא - תשאר בבית לבד ואבא ואמא ילכו."

המשפט הזה משגע אותי. אם האיום עובד על הילד אז זה איום מאד מאד מפחיד ואם
הילד מבין שאף פעם לא ישאירו אותו לבד - למה לאייים במשהו שלא יכולים לבצע???

ועוד:
"למה הוא מנוזל?"
וירוס זו אף פעם לא תשובה נכונה. תמיד האמא אשמה...

נעה, זהו בדיוק! אם הפולנים אוהבים להשוויץ, ואחד ממאפייניהם הוא הארסיות ונעיצת הסכינים ב אחרים כדי שירגישו לא טוב, לא בסדר, וכך הדובר ירגיש כמה הוא צודק, חכם, טוב ונכון - אז ברור שיהיה נפוץ אצלם "לרדת" על אחרים כל פעם שנדמה להם שמישהו אחר מנסה להשוויץ ולהראות כאילו הוא יותר טוב מהדובר.

הבנתי....
אגב, מהתרשמותי הקרובה מפולנים (וכשאני אומרת פולנים אני מתכוונת להורים של בן זוגי, שביתם הוא למעשה, חלק משגרירות פולניה. הם מדברים רק פולנית ביניהם ועם הילדים (שגם הם כמובן דוברי השפה), קוראים בבית רק עיתונים בפולנית וספרים בפולנית, רואים סרטים בפולנית ויש להם צלחת הקולטת את שידורי.... הטלוויזיה הפולנית כמובן), הם לא ארסיים, אלא הם באמת ובתמים משוכנעים שהם עם טוב יותר ונעלה יותר מהאחרים. ולעניות דעתם, זו עובדה. פשוט כך.

אין בדיחות על פולנים... הכל אמת!!

הדיון פה עושה לי צמרמורת. משהו שהתחיל כצחוקים והחלפת חוויות הפך להיות ל...לא יודעת איך להגדיר.
יש הרבה שנאה בארץ. המניקוריסטית המרוקאית שלי יכולה שעות לדבר על האשכנזים הדפוקים, השכנה התימניה
שלי לא שוכחת להזכיר איזה בחורה מקסימה אני למרות שאני רוסיה. וכאן יש אוצר מילים עשיר אך המשמעות
היא אותה משמעות.

אלונה - אני מבינה את ההרגשה שלך, אבל "פולניות", לפחות בעיני, זה לא ענין של איפה ההורים שלך נולדו. איך ערן אומר - "זו תכונה מולדת או נרכשת".

אלונה, אני מצטרפת לגילה. ראי בראש הדף. חלק מהפולנים הכי פולנים שאני מכירה הם עיראקים (וזה לא מקרה, אגב...).

היי אלונה,
אני מצטרפת לקודמותיי
"פולניות" זה לא מוצא, זו מחלה,
זו פשוט צורת הסתכלות "תפוסה" על החיים,
משהו שמאוד מתלבש על ה"אידישע מאמא" המפורסמת.
ואגב, יש לי סיפרון אנגלי שנקרא: "איך להיות אימא יהודיה" וגם זה לא גזעני, זו תרבות התנהגותית.

נאוה! גם לי יש! איזה ספר גאוני!!!
את זוכרת את המבחן שלו: מה אוכלים עם לחם? (רשימת מאכלים) והתשובה הנכונה: כל דבר!
והמתכון איך לייצר רגשי אשמה אצל הצאצאים?

ואני מתערבת שהמחבר של הספר יהודי.

זה לא שייך אבל אם מדברים על בדיחות יהודים - הנה בדיחת גויים:
גוי אחד מתקשר להוריו מהקולג', ואומר - "תראו, אני לא אגיע הביתה לכריסמס". אמו עונה - "לא נורא, אולי בשנה הבאה".

טוב,הגזמתי

אני יודעת (ואומרת בעצמי) שפולניות זה לא ענין של מוצא, ובכל זאת תקראו מה כתוב פה, וזה נשמע כמו השלכת כמעט כל ההתנהגויות ההוריות הבלתי רצויות על הפולנים, ועוד בכתב (אני עוד מאמינה שלמילה הכתובה יש ערך מוסף, וגם חיים עצמאיים, שגורמים לכך, שלפעמים, דברים שהם סבירים בעל פה, נראים ממש רע בכתב - למשל, הומור שחור). יש בזה משהו מרתיע.

כידוע לאנשים שונים רגישויות שונות, ואני בטוחה שאם חנה בית הלחמי (מנהלת פורום פמיניזם ומעמד האישה ב"תפוז") היתה כאן, היא בטח היתה מזדעזעת מהשובינזם...
בכל מקרה, אני יודעת שאצלי אין שום גזענות (לראיה: התחתנתי עם פולני.... סתאאאאאם!!!), וכל הדברים שנאמרו כאן ע"י הם בדיחות ידועות אצלנו "הילדים" במשפחה (את ההורים הן ממש לא מצחיקות....)

בגיל 75 הפולניות תפסה תאוצה, מתברר - אמא שלי, פעמיים בסוף שבוע אחד, בקושי התיישבנו לשולחן ואני עסוקה בלהשליט קצת סדר בין שני אינדיאנים:
"נו? למה אתם לא לוקחים? בשביל מה חיממתי?"
אוף! קודם כל, תסתכלי קצת - אפשר לאכול כשהוא רוצה לשפוך "תיאוס!" (תירוש) וכשהיא דווקא לוקחת המון, אבל את כל הפטריות, מהצלחת שמיועדת לכולם.
וחוץ מזה, מה, חתמתי איתך חוזה? שאלת אותי או את הילדים מה הם רוצים לאכול?
ובעיקר - למה את לא לוקחת לעצמך?

אכן, עדי יותם, עניין של גיל.
סבתי הגיעה לגיל תשעים, ופתאום שומעים ממנה פה ושם הערות פולניות!
שמעולם לא היינו מדמיינים את סבתי הצברית אפילו מעלה אותן בדעתה!
לא מבינים מאיפה זה בא...

ומה בא אחרי תזהר, אתה תיפול? כמובן - לא קרה כלום! לא קרה כלום! (בהנחה שאכן, הוא נפל...)

ולעניין האוכל, כבר אמר יהודה פוליקר ילד טוב משאיר צלחת ריקה (וזה, לצערינו, לא בא מפולניה סתם, אלא מאושוויץ . דודתי, בת לניצולי שואה, היתה מדקלמת את זה בדיוק במילים אלו. סליחה שהכנסתי מלנכוליה לדף משעשע)

והנה בדיחה שאפילו בתי כבר יודעת לספר:
"איך פולנייה אומרת שהיא רוצה לשבת?
'טוף, אז אני אעמוד!' "

(נא לקרוא בהברה המתאימה...)

אמא שלי תוך כדי ביקור לראות את התינוק החדש: "אוף, נורא חם כאן. תגידו, לא קר לו?"

שאלה: כמה פולניות דרושות כדי להחליף נורה?

תשובה: אף אחת, אני כבר אשב לי כאן לבד, בחושך, בקור.

"אוכל לא אוהבים, אוכל אוכלים"

שתי פולניות הולכות ברחוב.
פולניה א' - מה זה שכתוב על המשאית כאן "מטען חורג"
פולניה ב' - את לא יודעת ?! זה מטען שחורג אותך !

סבתא פולניה הולכת לטיול עם נכדתה התינוקת בעגלה.
היא פוגשת מכר ותיק שכמובן מתלהב מאד מהתינוקת :"אוי, איזו תינוקת חמודה?"
הסבתא עונה מייד: "זו חמודה? חכה עד שתראה את התמונות!"

מצאתי ברשת...

איש גוסס ,נוטה למות
נכדו מבקר, שואל "סבא מה אפשר לעשות למענך ? "
האיש עונה "סבתא במטבח מכינה כבד קצוץ ,תביא לי צלחת".
הנכד הולך למטבח ומיד חוזר, "סבתא אמרה שאסור ,זה יהרוג אותך".
האיש גונח, "אבל הרופאים נותנים לי כמה שעות, בבקשה, כבד קצוץ..."
הנכד חוזר למטבח להתחנן בפני סבתו.
אחרי רגע נכנסת הסבתא ובפולנית צחה אומרת - "יענקל, אומרתי לך כבר, הכבד קצוץ זה לשיבעה".

זה פולניה אמיתית

ילד וסבתו (הפולניה) על שפת הים. הילד משחק להנאתו והסבתא טובלת את רגליה היחפות במים הרדודים. לפתע, מגיע גל גדול וסוחף עמו את הילד שנעלם מעיני סבתו.

הפולניה מרימה ידיה לשמיים ושואלת / אומרת: "אלהים, איך יכולת לעשות לי זאת? האם לא הייתי אמא וסבתא נפלאה? האם לא תרמתי לצדקה? האם לא התנדבתי ל"בני-ברית" ? האם לא תרמתי ל"הדסה" ול"אילן"? והרי הדלקתי נרות בכל יום ששי ושמרתי אמונים לעם ישראל..."

והנה בת-קול מהשמים: "בסדר, בסדר". ובעוד הסבתא עומדת המומה ומשתאה, מגיע גל גדול נוסף ונושא עליו את נכדה הקט שממשיך לשחק כאילו דבר לא קרה.

"בסדר ?" - שואלת בת הקול. "את מרוצה?"

"רגע, רגע" - אומרת הסבתא, ... "אבל היה לו כובע..."

---

פולניה בבוקר לבעלה: " אתה תעשה לי נס, אני כבר אעשה לך שחור.."

---

פולניה רוכבת על אופניים. רואה אותה כלתה ושואלת: "זושה, לאן את נוסעת?"

"לבית-הקברות" עונה חמותה.

"ומי יחזיר את האופניים ?..."

---

פולניה מבקרת יום-יום את בעלה הגוסס בבית-חולים. באחד הימים פונה אליה הרופא מנהל המחלקה ובארשת פנים רצינית, אומר לה כי לבעלה נותרו רק עוד מספר ימים לחיות.

"נו, מילא" אומרת הפולניה "חכיתי כ"כ הרבה שנים, נחכה עוד כמה ימים".

ואם שמעון היה אומר לך, היית קופץ מהגג?
מאז הגן התרעמתי על המניפוצליה השפלה הזו:
שואלים את ראובן למה הוא עשה משהו, והוא עונה "כי שמעון אמר לי".
והתשובה: "ואם שמעון היה אומר לך - היית קופץ מהגג?"

בגיל הגן עדיין לא ידעתי להגיד למה זה מפריע לי. לקח לי כמה שנים עד שניסחתי את התשובה:
"אם זה היה נראה סביר בהקשרו - אז כן: הייתי קופץ מהגג".

בדרך כלל כאן מסתיימת השיחה: המניפולטור נעצר על הביטוי "סביר בהקשרו", ועד שהוא מסיים לפענח אותו הוא מאבד את התנופה. הסבר אחר - הוא השתמש בקלישאה שתמיד עבדה, ופתאום הפסיקה לעבוד, אז הוא מאבד את הבטחון ומעדיף לדבר על נושאים אחרים.
אם המניפולטור מנסה לברר מתי סביר לקפוץ מהגג - אפשר לגייס שריפה בבניין וכבאים עם שמיכה למטה.

אולי עוד תשובה (למכורים) לשאלה "מתי הגיוני לקפוץ מהגג":
אם הוא היה משכנע אותי שאני במטריקס - אז כן.
(ר. גם המלצות סרטים)

חייבת לספר:
לפני שלושה חודשים נולדה לנו אחיינית מהצד של שביט. הבאנו את אמא של שביט לביקור, אחרי שנקעה קשות את הרגל. שם היא הצטלמה עם התינוקת הטריה.
בפסח, אחרי הסדר היא הראתה לנו תמונה מאותו ביקור. בתמונה רואים אותה חייכנית ומאושרת.
הסבתא: "תראה כמה אני סובלת בתמונה, ממש רואים איך אני סובלת".

איילה בת 7 חודשים, ביום קיץ לוהט, יחפה, על הידים שלי והפולניה אומרת בנימת צער (כאילו לחלל האויר): אוי מסכנה, אין לה גרביים.
בכלל לפולניות יש נטייה לפעמים לא לפנות אלייך ישירות אלא להעביר את הביקורת/ שיפוטיות/ רעל שלהן כאילו לאויר.
(הכל ממקור ראשון - אני לפעמים סוג של "פולניה מודעת" שמנסה להשתחרר)

לדברי עודד על עניין הקפיצה מהגג:
יש גם את הוריאציה: "אם כולם היו קופצים מהגג - גם אתה היית קופץ?"

לא יודע. יש מקום לשער שאם כולם - אז, כאילו, כן.

ראשית - עדיין: אם זה היה נראה הגיוני בהקשרו, אז כן: הייתי קופץ.
שנית - במקרה הזה יש תשובה חביבה נוספת: אם כולם היו נוחתים בשלום - למה לא?

(ועכשיו הפולני צריך להתמודד עם המציאות הוירטואלית הזו, שפתאום כל מי שקפץ מהגג נחת בשלום).

ותשובה מטא-פולנית: "אם אתה תמשיך עם שאלות פולניות כאלו אני אקפוץ מהגג, עם כולם או בלי כולם".

וגם אם הם לא היו נוחתים בשלום - מה? להישאר פה לבד?

שיחה עם אמא

ורד: אמא, אומני מתחילה ללכת. היא עשתה אתמול 6 (!!!) צעדים.
אמא: יופי, צילמתם?
ורד: ???!!!???!!!???

מה עונים על דבר כזה?

אולי: "לא" ?
<בשמת לא פולניה>

חבל שלא כן. לא?

חגית, לא ממש הבנתי.

חבל שלא צילמת. (הליכה אפשר לצלם רק בווידאו..)

אז זהו שלא. מסתבר שלבן דוד שלי (בן 30 היום) יש תמונה "כ"כ יפה" מהצעדים הראשונים שהוא עשה
>ורד לא מבינה איך לפני 30 שנה הסתובבו handy עם מצלמה כדי לקלוט את זה בדיוק בזמן!< }

ואם צילמו בפעם ה- 12? גם את יכולה!!
תצמידי אליך מצלמה ליומיים שלושה וצלמי!!
אח"כ תגידי: "זה הצעדים הראשונים" - תאמיני לי שזה נראה אותו דבר

חוץ מזה, "ראשונים" זה לא: "הצעד השלישי שלו" זה גם לא "אחד מעשרת הצעדים הראשונים"
"ראשונים" יכול להיות גם הצעד ה- 36

תנסי ותראי...

נאוה, כל הכבוד על השיעור בפולניות!
גדול!!!! D-:

יש לי אימא רומניה - זה כמעט יותר גרוע מפולניה.

בכל פנייה אלי (בולט יותר עכשיו, כשאנחנו אצלם), אני מגיבה אוטומטית: "אני לא אשמה"

מבית מדרשה של סבתא שלי:
"קחי קצת גפילטע פיש".
"תודה, אני לא אוהבת".
"אבל למה??" או לחילופין "אבל למה, זה כל כך טעים!"

בכל פנייה אלי (בולט יותר עכשיו, כשאנחנו אצלם), אני מגיבה אוטומטית: "אני לא אשמה"
(לא ממש בעניין פולניות, אבל לא יכולתי להתאפק) מסיפורי סבא שלי, יקה למהדרין:
שר החינוך בא לביקור בבית-ספר.
התלמידים מקבלים את פניו כשהם מסודרים בשורה (מסדר כבוד...).
השר ניגש לאחד הילדים, פרחח ידוע, ובוחן את ידיעותיו: מי ברא את העולם?
הילד: סליחה, אדוני השר, זה לא אני!
השר, בכעס מה: מי ברא את העולם?!
הילד: באמת, זה לא אני!
השר מתרתח: מי ברא את העולם?!!
הילד: זה אני, אבל אני מבטיח לא לעשות זאת שוב...

_מבית מדרשה של סבתא שלי:
"קחי קצת גפילטע פיש".
"תודה, אני לא אוהבת".
"אבל למה??" או לחילופין "אבל למה, זה כל כך טעים!"_

אצל סבתא שלי זה דו שיח קצת שונה:

"יש גם גפילטע. למי להגיש?"
"רק ד' ו א' אוכלים גפילטע"
"מה, את לא אוהבת גפילטע?"
(דה!!! זה חדש לך?) "לא סבתא, אני לא אוהבת"
"למה?"
"כי אני לא אוכלת אוכל אפור"

ולמרות שאלצהימר זה התחום של סבא עליו השלום, את עניין הגפילטע, מי אוכל ומי לא (אנחנו משפחה ממש פיצית, זה לא קשה) - היא לא מצליחה לזכור.

(כדי להציל את כבודה וכבוד הזכרון שלה אני אציין שבעניינים אחרים היא זוכרת יפה מאוד מי אוכל מה, מי עכשיו עושה דיאטת הפרדת פחמימות מחלבונים, או דיאטה לפי סוג דם, מי מקפיד בעניין הכולסטרול ומה אסור לנכדה המניקה לאכול)

---

המשך הדיון על צבעים וצורות של אוכל פולני הועבר ל אוכל הפרשות והבעיה הפולנית (ה עוגיה)

---

רק עוד כף אחת בשביל אמא .... ואחת אחרונה בשביל אבא...
אם לא תאכל מה שבישלתי תישאר קטן וחלש וכולם יגדלו ויהיו יותר גבוהים ויותר חזקים ממך, מה תעשה אז?? (הילד ניצב מול עתידו השחור)
אני אומרת את זה רק לטובתך וההמשך אני את הביצפר כבר גמרתי מזמן
ומשהו מיוחד לנשים צעירות אם תמשיכי לעשות כאלה פרצופים אף אחד לא ירצה להתחתן איתך או ההנחיה הפולנית בקרב מאסף מול המתירנות המודרנית אל תישני עם בחורים

והכי, הכי משהו שנאמר ע"י אמא של ליאור לחברה שלה בטלפון בנוכחותי המלאה בתשובה כנראה שאלה מתי סוף סוף נואיל להביא צאצאים לעולם (נא לאמר בקול חזק ובטון הכי פולני שיש) מה את רוצה ממני? את חושבת שאני באה אליהם הביתה ומחזיקה להם את הנר?

ג'ודו נגד פולניות

אחד מהעקרונות בג'ודו ובאיקידו הוא להשתמש להצטרף לתנופה של היריב שלך, להמשיך אותה ולהשתמש בה נגדו.
נראה לי שאפשר ליישם את הכלי הזה נגד כמה מההתבטאויות בדף הזה.

השיטה כוללת שני משפטים (או שני חלקים של המשפט):

1. הסכמה - להסכים עם מה שהפולניה אמרה.
2. הבאה לאבסורד - הגזמה גרוטסקית באותו הכיוון, אשר הופכת למגוכחת.

אני מתחיל לנסות, אתם מוזמנים להוסיף.
(במחשבה שניה - אולי זה צריך להיות דף נפרד, משפחת _כישורי חיים)

---

נבחרת פולניה: תסעו בזהירות.
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה (דאן חמש): נכון, נורא מסוכן בכביש. את חושבת שצריך לרתך את תיבת ההילוכים ככה שהאוטו לא יוכל לנסוע יותר מהילוך שלישי?

---

נבחרת פולניה: בבטן הכל מתערבב.
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: זה נכון. יש לי חבר שאפילו אוכל בנפרד את המרק ובנפרד את המלח.

---

נבחרת פולניה: אל תזיע! (לילד שרץ לשחק כדורגל)
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: נכון, לא כדאי שהוא יזיע. את חושבת שכדאי שנכניס את השערים פנימה, כדי שהם ישחקו בתוך הבית? כי יש מיזוג אצלנו (/אצלכם), את יודעת.

---

נבחרת פולניה: איפה הייתם, כבר דאגתי?
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: בג'נין. אין לך מה לדאוג, זה סתם קפצונים. (טוב, זה אולי לא ממש ג'ודו)

---

נבחרת פולניה: (עונה על: אמא, איזה רוטב שמת בסלט?) תאכל, תאכל, זה רוטב בריא.
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: בריא זה חשוב מאד. אז אולי אני אוותר על הסלט ואשתה ישר את הרוטב?

---

נבחרת פולניה: מספיק התרגשות ליום אחד.
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: סבתא צודקת. בואו נעשה כולם מדיטציה ביחד.

---

נבחרת פולניה: תלבשי סוודר קר בחוץ.
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: חשוב להיזהר מקור. מה דעתך, אולי כדאי שאני אלבש גם חרמונית קנדית?

---

נבחרת פולניה: ילדים טובים לא בוכים (לילד זר, שהנכד שלה הרביץ לו, ובכה בעיקר בעלבון).
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: את מתכוונת שאצלכם ילדים טובים קוראים למבוגר כדי שיכסח את הצורה למי שהרביץ להם.
אפשרות שניה: נכון. ילד טוב משאיר צלחת ריקה, ואז שובר אותה על הראש של מי שהרביץ לו. (הפולניה נכנסת לאישפוז).

---

נבחרת פולניה: לא יוצאים החוצה עם שיער רטוב.
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: נכון, שער רטוב זה מסוכן, אבל אני חייב לצאת. יש לך אולי כובע רחצה בשבילי?

---

נבחרת פולניה: מה אומריייים?
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: מה, זה הכל?

---

נבחרת פולניה: אל תסתובב עם המזלג ביד! אתה עלול לדקור משהו.
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: את צודקת. להניח את המזלג על השטיח? (או: לשים את המזלג בוילון?)

---

נבחרת פולניה: אם לא תרד מפה (או כל פעילות אחרת לפי הסיטואציה) יבוא שוטר ויצעק עליך.
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: נכון, ובסוף השוטר יהיה צרוד ומסכן, וזה יהיה על המצפון שלך!

---

נבחרת פולניה: יכולנו לקנות את הדירה הזו, אבל אבא העדיף לקנות שטח בקרית גת.
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: חשוב מאד לדעת מה לקנות מתי. האמת שיכולנו להשקיע במניות של חברת ג'נרלי, וקצת לפני שהן התמוטטו להחליף אותן באופציות נגד איגרות חוב של ממשלת אוגנדה, ואם אחרי כמה חודשים היינו ממירים אותן בקניה בשורט של מניות של אטארי ואחר כך מעבירים את הרווחים לכמה שנים למניה של מיקרוסופט ומשם למניה של אמזון, אז אם היינו יוצאים בזמן היינו יכולים לקנות אפילו וילה בסביון.

---

נבחרת פולניה: אם תיפול תקבל ממני מכות.
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: נכון, וגם אם תקבל מסבא מכות, אז אתה תיפול. אז אני חושב שבכלל כדאי שסבא יפסיק להרביץ לילדים.

---

נבחרת פולניה: לא אומרים איכס על אוכל.
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: נכון. איכס זה פויה. תגיד זה מגעיל. תגיד לא הייתי נותן את זה לכלבים, אבל אל תגיד איכס!

---

נבחרת פולניה: את יודעת כמה ילדים רעבים בהודו היו שמחים לאכול את העוף / הקציצות / השניצל?
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: מה את אומרת. יכול להיות שזה גם היה עוזר נגד התפוצצות האוכלוסין בהודו.

---

נבחרת פולניה: אם אתה לא אוכל את זה סימן שאתה לא אוהב אותי.
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: אני לא אוהב את זה. אותך אני מוכן לאכול.

---

נבחרת פולניה: אני על שן אחת הייתי גומרת את זה.
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: לראות! לראות!

---

נבחרת פולניה: אני מוצאת שהאוכל היה מאוד טעים.
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: נכון, הוא מאד טעים. (ולהמשיך להתעלם מהאוכל).

---

נבחרת פולניה: "למה הוא מנוזל?" (וירוס זו אף פעם לא תשובה נכונה. תמיד האמא אשמה...)
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: את צודקת, הוא באמת מנוזל. את חושבת שצריך לקחת אותו לחדר מיון?

---

נבחרת פולניה: אם אתה לא תכבה את הטלוויזיה - אני אלך לחדר.
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: טוב. להביא לך קערת גרעינים לחדר?

---

נבחרת פולניה: אני אנוח בקבר..................לא זה בסדר אין צורך.
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: עם הפנים למעלה או למטה?

---

נבחרת פולניה: איך פולנייה אומרת שהיא רוצה לשבת? 'טוף, אז אני אעמוד!' "
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: רק אם את יכולה לעמוד שם, כי כאן את מסתירה.

---

נבחרת פולניה: תוך כדי ביקור לראות את התינוק החדש: "אוף, נורא חם כאן. תגידו, לא קר לו?"
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: כן, באמת חם פה.

---

נבחרת פולניה: אני את הביצפר כבר גמרתי מזמן
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: כן, זה היה ממש מזמן.

---

נבחרת פולניה: אם תמשיכי לעשות כאלה פרצופים אף אחד לא ירצה להתחתן איתך.
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: אבל סקס איתי, ברוך השם, כולם רוצים. (כעבור עשר שניות) חובש! חובש!

---

נבחרת פולניה: אל תישני עם בחורים.
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: אמא, אני לא מאלו שמעדיפות בחורות.

קצת סותר את איך לקבל ביקורת ...

אני הייתי ממליץ על מענה במילה אחת: כן / לא / טוב / יופי / נכון / לא נכון בהתאם לההקשר.
זה גם מאפשר לענות על הרבה שאלות בזמן קצר ומינימום מאמץ וגם להשאיר את האוירה רגועה ונעימה.

עודד, מעולה!

קצת סותר את איך לקבל ביקורת ...

חנניה רייכמן אמר:
"יש ביקורת - וביקורת
זו - תגבורת
זו -תקבורת"

אנחנו לא מדברים על סיטואציה של ביקורת הוגנת, אלא של סרקאזם פולני, והמטרה הראשונה אינה תקשורת, אלא פיקוח נפש...

---

ואם אתה מציע תשובות קצרות, אז יש לי שתי הצעות נוספות:

1. "אני אחשוב על זה". מדכא את הרצון הפולני להתקפה נוספת.
2. תשובה לא רלוונטית.

דוגמא:
נבחרת פולניה: אין דבר, בבטן הכל מתערבב.
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: כן, את באמת נורא סובלת.

---

נבחרת פולניה: למה הוא חולה?
יוֹבוֹניקוֹ קאזוּרה: אם כולם יקפצו מהגג? שאלה טובה.

וריאציה אחרת לבדיחה של אמא של יונת מן ה-8.9.2002:
המפקח שואל את מוישלה מדוע הגלובוס נצב עקום
הילד: אדוני, בחיי שלא אני עשיתי את זה!
המורה: מוישלה, לך למנהל!
המנהל מברר מה קרה, ומתלבט. בסוף הוא אומר למורה: אולי באמת לא הוא עשה את זה?

ומשהו לכבוד יום כיפור:
מדוע יש רק פולניה אחת בגן-העדן?
כי אילו היו שתים - זה כבר לא היה גן-עדן, זה היה הופך לגיהינום.

מאחר שפולניות זה אופי ולא מוצא.. הנה פנינה מחמותי (שתחיה)
ביתה ע' שואלת אותי: אתם מצלמים את התינוק בוידאו?
חמותי מתפרצת לשיחה (דיברה בכלל עם משהו אחר): לא אין להם זמן!!
אני בחיוך מתוק: דווקא זמן יש הרבה לא חסר לנו בכלל ...מצלמת וידאו אין לנו......