באופן טבעי

ראו גם: מדור הורות ומשפחה.

שלום,
כבר זמן רב אני מעיינת בשיחות המתנהלות באתר זה וסוף סוף גם אני כותבת שחור על גבי לבן.
הבת שלי בת שנתיים וחודשיים ובספטמבר אנחנו שוקלים להכניס אותה לגן. השנה הלכתי איתה במשך חודש לגן לנסות. שלושה ימים היא הסכימה להיפרד מאיתנו ולהיות בגן בכיף. אחרי שבת ונסיעה למשפחה, כשחזרנו כבר לא היתה מוכנה להישאר לבד בגן.כשאני נשארת איתה בגן היא מאוד נהנית, אבל מבחינתי מיציתי את ימי הגן שלי...
החלטנו ללכת איתה ולדחות את הכניסה לגן.
יש לי חששות שונים משהותה בגן כגון אלימות כלפיה(כשליויתי אותה לגן נכחתי בכמה אירועים בה ילדים היכו אותה, צבטו אותה והיא לא ידעה איך להגיב ורצה אליי), היגיינה לא מספקת, היעדרויות רבות של הגננת ועוד כל מיני.
שאלתי הינה מה לדעתכן/ניסיונכן, יקרה אם אכניס אותה רק בגיל שלוש לגן. האם יהיה לה יותר קשה להשתלב ולהתמודד עם ילדים אחרים, עם אלימות תוקפנות וכ"ו? או שבגיל שלוש היא תהיה יותר בשלה להתמודדויות כאלה?
האם ניתן להכין ילד להתמודדות עם תוקפנות סביבו?
מאי הינה ילדה בעלת בטחון עצמי והינה מאוד חברותית שפורחת במסגרת מצומצמת של ילדים(מסגרת שאינה אופציונלית במקום מגורינו).
תודה מראש על ההתייחסות.

לי באופן אישי נראה שאף פעם לא רצוי לשלוח ילדים לגן.
כשאני נשארת איתה בגן היא מאוד נהנית, אבל מבחינתי מיציתי את ימי הגן שלי... היטבת לנסח. האם על בתך למצות את ימי הגן שלה?
אם אין ברירה, מתוך החיים או מתוך השקפת עולמך, אז אין ברירה. כלומר, יהיה עלייך לשלוח את בתך לגן ולהניח לה ללמוד את דרכה שם.
על פי מה שכתבת נראה על פניו כי אינך שלמה עם מהלך שכזה. לכן, שאלת הזמן לשליחת ילדתך לגן איננה קשורה בבשלותה שלה לעניין זה אלא להבשלת הרעיון עצמו אצלך.
כל החלטה שתקבלי תהיה נכונה כאשר את שלמה אתה.

אני מקווה שלא אגרום לך יסורי מצפון מיותרים.
מנסיוני, גן (וגם בית-ספר) הוא פתרון להורים בלבד.
אם אין לך אפשרות אחרת, ואת חייבת להכניס אותה לגן, תעשי זאת כמה שיותר מאוחר, וגם אז מנסיוני שום דבר לא הולך חלק.
לגבי אלימות ובשלות: אין דבר כזה, לפחות לא בגיל הילדות. ילד שחוטף מכה, או שמעליבים אותו או שפוגעים בו בכל דרך אחרת, זקוק לאימו, לחיבוק ממנה, למבט שלה או להיותה פאסיבית בסביבתו.
אני מצטערת על הימים שילדי בילו בגן בגלל סיבות רבות מאד. חלקן משפיעות מיד וחלק פוגעות לטווח הארוך.
קשה מאד ללמוד מנסיון אחרים בענין זה וגם אני הייתי מוכרחה להיווכח בעצמי (כמה טפשי מצידי) שזו לא הדרך. למדתי שיעור בדרך הקשה.
בהצלחה בהחלטתך

ראי גם קישור למה לא גן

זה נכון שאני עדיין לא שלמה עם ההחלטה לשלוח לגן ואני לא מסוגלת לסמוך על הגננת והמטפלת ב100% שיטפלו כמו שצריך בילדה שלי, אבל אין לי ספק שמאי זקוקה למפגשים עם ילדים אחרים, כאלה שהינם בעצמם חברותיים ומעוניינים לתקשר עם ילדים אחרים. מפגשים שבמסגרת היומיומית שלנו לא מתקיימים. כך שההתלבטות עדיין קיימת.
כך שנראה לי שננסה שוב את הגן, רוב הילדים מתחלפים ולפי סוג האינטרקציה נחליט אם להשאיר את מאי בגן או לא.
למרות שנראה די ברור כמו שאמרת צפריר שאם אני לא אהיה שלמה, הדבר יקרין וישפיע על ההסתגלות של מאי לגן.
לגבי האלימות מקנן בי פחד שדחיית ההתמודדות עם ילדים אחרים תגרום לכך שמאי תהיה רכה מדיי ופגיעה מדיי, אבל מכך יוצא שהיא צריכה לפתח שריון כדי להסתגל ומן הסתם גם זה לא רצוי.
בכל מקרה תודה על היעוץ.

אור, גן הוא לא הפתרון היחיד לחברה (ולא בטוח שהוא הקל ביותר, אם מתחשבים בכל הגורמים). אם הסיבה לשלוח אותה לגן היא החשש שלך מחסרים חברתיים, אולי עדיף לדאוג לנושא הזה בלי להעמיס עליו את כל נושא הגן, פיתוח קשיחות, לסמוך על זרים שיטפלו בה, וכו'?

מה שאני גיליתי, בשנה בין שנתיים לשלוש ,לבתי לא היה צורך ב כמות הילדים יותר מ3.
ברגע שהיה יותר ילדים היא או היתה מתעלמת מהם ,או "הולכת לאבוד".והיא נחשבת ילדה
מאוד חברתית.

אור, רק רציתי להעיר, שהניסוח שלך:
ואני לא מסוגלת לסמוך על הגננת והמטפלת ב100% שיטפלו כמו שצריך בילדה שלי
נשמע כאילו את חושבת שהיית צריכה להיות מסוגלת.
לדעתי, את לא מסוגלת כי באמת הגננת והמטפלת לא יטפלו "כמו שצריך" בילדה שלך. אין להן שום אפשרות אובייקטיבית לטפל בה כפי שאת יודעת לטפל בה וכפי שהיא צריכה.
הבעיות שראית בגן אמיתיות.
והכי חשוב:
הגן איננו מספק לילד בגיל של בתך "חיי חברה" בשום פנים ואופן. הוא עשוי לספק את החוויה של "חברה אלימה ולא תומכת". אבל לא "חיים חברתיים".
האם יש לך אפשרות להגיע למפגשי חינוך ביתי?
האם יש בשכנותך ילדים בגיל מתאים למשחקים עם בתך, בבוקר או אחה"צ? "גיל מתאים" - תלוי באופי שלה.
בגיל הזה, הגילאים הכי מתאימים לבתי היו ילדים וילדות שגדולים ממנה בשנתיים עד ארבע, ולא כאלה שקטנים ממנה. בגיל שלוש בערך היא כבר היתה מוכנה לשחק גם עם בני גילה, קצת. בגיל שלוש וחצי ארבע היא כבר רצתה לשחק עם ילדים בני גילה בערך. בגילה, קרוב לחמש, הגילאים המתאימים הם ילדים בני שנתיים עד שמונה בערך, וזה גם תלוי בילד, לא רק בבתי. אבל הכרתי ילדים שאהבו מגיל מאוד צעיר לשחק גם עם תינוקות.

ואני ראיתי תינוקות בגיל שנה+ שהעדיפו לשחק עם (לטפל ב?) תינוקות קטנים יותר!

שלום אור. גם אני ביליתי בגן עם בתי וחיכיתי, נו כבר, מתי היא תתרגל ותיתן לי ללכת....כי כמו שכבר ראית ,זה מקום שלא נעים להיות בו לאורך זמן,לא כל שכן להעזב בו בניגוד לרצונך. נסי לחשוב למה "מיצית את שעות הגן שלך". מה היה שם לא נוח? יש סיכוי טוב שבתך תחוש בדיוק את אותם הדברים.
פתרון הבעיה החברתית הופך קל יותר כשגן אינו אחת האופציות. בטוח לא תתקעו בבית לבדכן לנצח.
ובקשר לחשש שלך שהיא לא תדע להיות אלימה בגן בגיל מאוחר יותר (אני מבינה שזה לא מה שאת רוצה,בכוונה כותבת את זה ככה...),אל דאגה,היא תהיה. אני נדהמתי מכמה מהר הבת שלי למדה את הכישורים האלה. אולי זה אף פעם לא מאוחר..)-:

אני מסכימה עם רוב ההתיחסויות שאתן כותבות לי, כאילו חשבתי אותן בעצמי...
הבעיה הינה שאנחנו גרים בישוב מבודד , רחוקים מהמשפחה הקרובה, כמעט ואין ילדים בגיל של מאי ויותר גדולים שאינם הולכים לגן, כך שבבקרים אין לנו אפשרות להפגיש את מאי עם ילדים אחרים(אני מסכימה איתך אלונה שמעט ילדים זה מצב אופטימלי ליצירת קשר חברתי פורה בין הילדים אבל בגילאים של מאי כבר אין מסגרות כאלה,אצלנו). עם כל הרצון שלי לטפל במאי, אני חייבת לעשות גם דברים אחרים מלבד לשחק ולהתעסק יחד ואז הטלוויזיה השמרטפית נכנסת לפעולה (מלווה ברגשות אשמה...)
כך שנראה לי שבשלב זה או עוד שנה נצטרך להכניס אותה לגן, כשהשאלה הינה אם ההמתנה עם הכניסה היא לטובתה.
אני חושבת שהגננת תהיה מוכנה שנגיע רק לחלק מהשבוע, הבעיה שאז אני אאלץ להישאר איתה בגן, כצופה פסיבית, ע"מ שהיא תשתלב ותשחק עם הילדים האחרים ואז התחושה שלי תהיה מאוד לא נעימה( אם היינו בבית הייתי מספיקה כל מיני דברים וכ"ו)למרות שמההתנסויות עם מאי נראה שזוהי האפשרות הכי טובה לה, ללכת לפעמים לגן עם אמא (גם אמא וגם אקשן,כשהאקשן יכול להיות גן,גן משחקים, פינת חי או בבית).
שאלת הגן הופכת קריטית יותר כאשר מצפים לילד נוסף (אנחנו רק בשלב התכנון) זה נשמע לי מתיש טוטלית לגדל שניים במקביל כמעט בלי הפוגות.(עם ולמרות כל העזרה מבן הזוג).
בכל אופן התגובות כאן מחזקות בי את ההחלטה שגם אם כן ננסה את הגן בשנה הקרובה, נזרום עם מאי, התחושות שלה והרצונות שלה, ואם היא לא תבחר מרצונה להישאר בגן, אז יהיה גן במינון נמוך(שעה פה, שעה שם) ועם אמא.
ענת מדברייך לא הבנתי אם בתך עדיין בגן או לא ואם לא האם התנהגותהכבר פחות אלימה.

אור בתי היתה בגן כשלושה חודשים .סיפרתי פה כל כך הרבה על התקופה הזו, בעיקר בדף דמעות גן. היא כבר לא שם וחזרה לעצמה. גם אנחנו בישוב מבודד,קשה לנו חברתית מאד כי חברינו שעושים חינוך ביתי רחוקים ולבתי אין כאן חברים כמעט בכלל. (הכל עובר דרך הגן, ימי הולדת, ביקורים אחר הצהריים, אפילו חגים בישוב, מה גם שאנחנו נחשבים כאן לתמהונים חסרי אחריות .). בתקופה זו אנחנו אוספים אומץ לעשות מעשה ולעבור לגור במקום שמתאים לנו יותר.
תרשי לי להיות בוטה ולספר לך שאין דבר כזה שעה פה שעה שם. זה יהיה קשה לה, ולך, ולגננות
.ועוד: אין דבר כזה לפי הרצונות שלה. ברגע שאת מכניסה אותה לשם, היא אוטומטית תפעיל את כל תבונתה להתאים למערכת ולנהוג לפי המצופה ממנה. היא תרצה להיות טובה בעיני הגננת.ובעיניך, שהרי את בוחרת עבורה את זה ואת תבחרי רק טוב כי את אמא. וכשהיא תבכה בבוקר כשתתחילי לנסות להביא אותה ולחזור הביתה, הגננות יסבירו לך בצורה הכי משכנעת בעולם שהניתוק חייב להתרחש, ושעלייך "לחתוך", כי את מפריעה לילדה בדרכה לעצמאות. הגננות לא ירצו אותך שם, ואת תרצי לעוף משם, והבת שלך תלויה איפושהוא באמצע...את עלולה למצוא את עצמך בסערת רגשות מאד גדולה, ולהסכים להשתכנע שהן צודקות ולו רק כדי שמישהו יחליט בשבילך איך יוצאים מזה..המערכת הזו בנויה לשכנע בצדקתה ומאומנת בכך מאד.
עם תינוק נוסף, הרבה יותר קל לקיים שגרה רגועה בבית, מאשר ללכת לגן. לגן צריך להגיע עד שעה מסויימת. זה קשה מאד לעמוד בזמנים בבוקר כשיש תינוק. את אומרת שעה פה שעה שם,האם זה אומר שתשהי איתה שם עם התינוק? יתנו לך? ואם לא, קחי בחשבון את הניג'וס שבלצאת כל פעם עם תינוק קטן מהבית לגן וחזרה. בגן יתחילו לספר לבתך מה היא הפסידה אתמול אחרי שהיא הלכה. כל כך הרבה יותר כיף בלי חוקים ומחויבויות שמחוץ לבית.למרות שבאמת קשה מאד לפעמים. שוב,אם רוצים לחיות בבית, חשוב שהבית הזה יהיה במקום מתאים. סליחה אם אני מציקה לך בצורה קצת גסה עם זה אבל הייתי שם,בתוך הלבטים האלה בדיוק, ממש לא מזמן.

אור,
אני מסכימה לגמרי עם ענת. אי אפשר לשלוח ילד לשעה פה שעה שם וגם לא ליום פה יום שם. זה לא עובד. הילד נכנס למצב של לא יודע למה לצפות, ואצלינו המצב הזה התפרש באופן שקשור להתנהגות הילדה. כלומר אם הייתי ילדה טובה אני אשאר בבית ואם לא ישלחו אותי לגן (במקרה שהילדה לא רצתה ללכת לגן).
מלבד זאת בעיני בסופו של דבר יום כן ויום לא מפספס את כל מטרת החינוך הביתי שלנו. קרי: הילדה לא פחות אלימה, היא לא יותר מעסיקה את עצמה, היא לא מוצאת את עצמה במסגרת הגן, בקיצור לא לכאן ולא לכאן.
עם עוד ילד בבית זה כבר הרבה יותר מעניין. יש אינטרקציות נוספות על הקיימות, ועם כל הקושי שבדבר, זה בהחלט מקל על החינוך הביתי לפחות מבחינה רגשית (כך אני חשתי).
ענת, סליחה על ההתקרצצות, אבל כדאי וגם נהוג להוסיף רווח אחרי פסיק או נקודה. כך גם יותר קל לקרוא (-:

הליכה לגן בצורה מבוקרת -דהיינו מס' שעות מועט ועם אמא- יכול לענות על הצורך בחברת ילדים.
מחודש מאי אנחנו מנסים לסירוגין "לשלוח את הילדה לגן". כפי שציינתי לאחר מס' ימים בהתחלה בהם מאי הסכימה (בלי בכי או תלונות) להישאר בגן, היא לא הסכימה להיפרד ונשארתי איתה. כשהייתי איתה ראיתי שיש הרבה פעילויות שהיא נהנית להשתתף (טיולים,קומזיץ,ריקודים וכ"ו) וכנ"ל מס' אינטרקציות חברתיות .
הרעיון של ללכת איתה מדי פעם לגן לשעה,שעתיים - דבר שעשינו במהלך יוני ויולי, בהסכמתה של הגננת ועידודה- עונה מבחינתנו על הצורך שלה בחברת ילדים וגירויים חדשים מלבד מה שהבית מספק לה, וזאת במסגרת מוגנת שכן אני בסביבה.
כמו כן היא בעצמה מבקשת לעיתים ללכת לגן לראות את החברים בגן(הולכי על ארבע ועל שתיים כאחד...).
לגבי הלחץ להשאיר אותה לבד בגן- הגננת זורמת איתנו, הסייעת קצת יותר לחוצה. השארתי אותה פעם אחת לרבע שעה ופעם אחת לעשרים דקות ואמרתי לא עוד.

מיכל תודה. הנה אני מתקנת מיד.
אור , מאפשרים לכם לבוא מתי שתירצו ולהשאר יחד, בלי לחץ? איזה כיף. כך קיוויתי שיהיה גם אצלינו. אחרי תקופה אמרו לנו "זרמנו איתכם מספיק זמן" ואז התחיל לחץ היסטרי מלווה בהרצאות מנג'סות ביותר על חינוך וחשיבותו, עצמאות, התפתחות, וכולי. הלוואי שתצליחו להנות רק מדובשו של הגן. אם הגננת לא מאויימת מכך זה אומר משהו טוב עליה...
(המשך הדיון על דיבור בלתי פוסק עבר לדף המתאים)

אני זקוקה להתיעצות:
הבת שלי בת שנה ושבעה חודשים. עד לפני חודשיים היינו יחד בבית, לפני חודשיים התחלנו לעבוד יחד בגן עם ילדים בני גילה. השיקול העיקרי שלי הוא כלכלי.
אנחנו עובדות בערך 3 פעמים בשבוע כל פעם 6 שעות. עדיין התחושה שלי שהיא נלחמת ואין שלווה. מדובר במשפחתון עם 7 ילדים. עכשיו החורף הם סגורים בתוך הבית רוב הזמן.
אני מרגישה שכאשר אנחנו בבית או יחד היא כן זקוקה לחברה נוספת ובגן יש חוסר שקט. למשל היא אוהבת לפעמים בבית לשכב על הספה ולנוח קצת, מה שבגן לא ניתן עם כל הרעש והגירויים. קשה לי לראות אותה בוכה הרבה, נלחמת וחוסר השקט.
אחרי יום בגן היא גם לא שלווה בבית ממש מורגש ההבדל בין יום רגוע של שתינו ליום גן.
מה דעתכן?

עכשיו אני קולטת שהתחלתי להגיד לך אתמול ולא הצלחתי להשלים משפט (הי!),
שאני חשבתי על האפשרות הזאת, של להיות עם הילדים בגן (עבודה/ביקורים קבועים), ופסלתי את האפשרות של "גן רגיל" בגלל שעם כל זה שהילדים יהיו אתי, הם עדיין יהיו בגן - עם האווירה של גן, ככלי ההתנהגות של גן, התנהלות היום של גן ....
ובעצם, מה שאת מספרת פה לא כ"כ מפתיע.
הדברים שלי בטח לא עוזרים )-:

מיה, ממה שאת אומרת נדמה לי, שאת מרגישה שהגן לא טוב.
מה דעתך?
אגב, בת ה 5 שלי חזרה אתמול לגן אחרי היעדרות מפאת מחלה. שוב השתנתה לרעה...

מיה , אולי יותר ימים ורק שעתיים כל פעם ? ( מן הסתם לא אפשרי , אבל אולי כן ? אולי יש מישהי בצוות שתשמח להתחיל מאוחר כל יום , או משהו כזה ?)
שש שעות זה הרבה . אפשר להתנחם בזה שאת איתה שם, יתכן שזה מפחית נזקים באופן משמעותי.
אבל אני כל כך מבינה אותך.
האם היא יכולה להיות עלייך במנשא גב חלק מהזמן או שזה יחשב לא פייר לאחרים?

ילדים בגיל הזה לרוב נהנים להיות בחברת ילדים גדולים מהם יותר מאשר עם ילדים בגילם. זה יותר מעניין עבורם ופחות מלחיץ. ככה שאם יש אפשרות לחברה כזו (למשל עבודה במשחקיה) אז סביר שזה יהיה עדיף מבחינתה. ראי גם: אמץ חולם.

הנקודה היהודית:-D
לפי החכמים, אין להכניס ילד למסגרת עם עוד ילדים עד גיל 3 בערך (כמו שאין "לחנכו" עד הגיל הזה אלא רק לתת לו אהבה והנקה)
עד אז הרצוי ביותר שאמו או קרובי משפחה אחרים יטפלו בו, או לכל הפחות מטפלת "אחד עם אחד". ויש מי שזו דעתו גם היום (הר' אבינר)
לא תמיד יש לנו ברירה אבל כשיש- אני חושבת שזו הגישה המתאימה לי ביותר...

היי
תודה עבור הרעיונות, אני באמת עובדת עם הבת שלי, כשאני מנסה לנסח את התחושות שלי חסר לי יותר השקט שלי הטבע שמשפיע עלי באופן נעים ומרגיע ולכן אני מניחה שגם על גוני. הגן כ"כ שונה ברעש ובאינטנסיביות שלו. ואולי מצד שני אני רוצה לחיות אידיאל וצריך להתפשר? אולי יש בי רצון שהיא לא תתמודד עם כל מה שאני לא אוהבת בתוך המרתון של החיים.
מה דעתכן?
יום נפלא

אבל זה די לגיטימי, לא?
אנחנו חיים את החיים שאנחנו רוצים לחיות, וזה כולל לא לחיות את החיים שאנחנו לא רוצים לחיות, וילדינו אתנו.

לגבי "התמודדות המרתון של החיים" -
אחת השאלות הרגילות (שאני נשאלת) לגבי חינוך ביתי היא "אז מה - תחזיקי אותם בצמר גפן, בלי אלימות, בלי תחרותיות, בלי משמעת, בלי סדר יום - אבת אז יום אחד הם יגיעו לעולם האמיתי ויזדקקו לכלים להתמודד עם כל זה". זה לפעמים מבלבל אותי, אבל אני מתעשתת וחוזרת ל"אז מה? משמעת בגיל 3 כידי להכין למשמעת בצבא?" "אלימות בגיל 2 כדי שאם הם יתקלו באדם אלים ברחוב?"...

אני כבר בשבוע 40 וכבר זמן מה יש לי צירים ומזה שבועיים יש לי תקווה ללידה וגם הרבה לילות קשים שאחריהם
אין לי כוח לצאת מהבית. שלחתי פעמיים בתי בת 3.6 למפגשים של הקבוצה שלנו עם חברות שלי שהיא מכירה אותן
כמעת שנתיים. בתי היא ילדה שאוהבת לשחק עם חברות שלה והיא גם אמרה שהיא רוצה לנסוע בלעדיי.
פעמיים קיבלתי דיווח שהיא הרגישה מאוד לא בנוח והיתה צמודה לחברה שלי . יותר אני לא אתן לה ללכת לבד.
(שתבינו שאני בטוחה ששיחררתי אותה לגמרה והיתי מאושרת אם זה היה אפשרי לשלוח אותה למפגשים מדי פעם לבד ולנוח בבית) אז קיבלתי עוד הוכחה שילדתי בגיל 3+ לא מוכנה לעזוב את אמא שלה לשום מסגרת.

אני מוכרחה לומר לכם, שכל פעם שאני קוראת את שם הדף לפני שאני נכנסת, עולה לי בראש המחשבה:

• מתי רצוי לשלוח לגן?
• תשובה: אף פעם...

גם לי.

אני הגעתי למסכנה שבגיל 3וחצי מוקדם להעביר אחריות על החלטות כמו בילוי בלי אמא, כי ,כנראה היא עוד לא
יכולה לדמין איך יראה הכל אחרי חצי שעה.

תגידו, אנשי החינוך הביתי, ממה אתם חיים, מהאוויר? אנחנו צריכים להאכיל את הילדים , אז כן, שולחים אותם לגן. ויוצאים לעבוד... אני במקרה לא יוצאת אבל גם עבודה מהבית דורשת איזשהו שקט ומספיק לי שיש את אלישע עליי. אם היו לי כאן עוד 2-3 לא הייתי מצליחה לתרגם שורה בכל הבוקר.
השלאה היא אם כבר שולחים לגן באיזה גיל עדיף לעשות את זה.
ולא תמיד אפשר לשלוח למטפלת גם אם חושבים שזה הטוב ביותר. לפעמים יש אילוץ כלכלי ולפעמים בעיה טכנית של מחסור במטפלות טובות בסביבה.

לא חיים מהאויר , אבל נדמה לי שאנחנו צורכים פחות ממשפחות שמנהלות חלק גדול מחייהן בחוץ .
פחות דלק , פחות בגדים , פחות אוכל מוכן ,פחות אוכל מעובד , בלי עוזרת ,בלי נסיעות לחו"ל ובתי מלון , פחות שמרטפים ,פחות חוגים , פחות קניות שחברת גן-בית ספר מחייבת כמו פריטים אופנתיים של ילדים וכאלה, מה עוד ? לא זוכרת , בטוח יש .

המשכורת של רוב האמהות מכסה בקושי את הגן, בטח לשני ילדים.

כמה באמת זה עולה ,גן לשני ילדים? כולל צהרון וכל זה?

גן פרטי אצלינו בישוב, עד הצהריים - 1100 ש"ח לגולגולת, עד 4 וחצי משהו כמו 1500 או 1700 ש"ח.
לא שווה לעבוד עם שניים (אם לקחת בחשבון שצריך לחזור בזמן כדי להוציא מהגן, למרות שאפשר שהורה אחד יכניס והשני יוציא, ואז כן אפשר לעבוד משרה מלאה).
מה שכן - אם אחד הילדים מספיק גדול לגן מועצה, החשבון שונה.

השבוע חשבתי שחשוב לנו לבטח אותי ביטוח חיים די יקר: אני שווה למשק הבית כ 5000 ש"ח בחודש, לפחות!

לטעמי, כמה שיותר מאוחר, יותר טוב. גיל שלוש נראה לי סביר (שני ילדי הלכו קודם, לצערי).
קטנים יותר, לדעתי עדיף משפחתון. עד גיל שנתיים, נניח, 2-4 ילדים. מעל שנתיים, 6 ילדים בערך (גם פה, ילדי היו במסגרות שונות. אילוצים, כאמור).
גן חובה לא עולה. צהרון - 800 שקל לחודש. מעון של אחת מתנועות הנשים - 1100-1400 שקל לחודש, תלוי בגיל הילד ובהכנסת ההורים. עד ארבע. גן פרטי - בערך 1500 לחצי יום, 2000-2500 עד ארבע.

מסעדה - מחירי הגנים הפרטיים הם כאלה בתל אביב ומקומות דומים, אני חושבת. בפריפריה יותר זול.

אני תיארתי את הפריפריה. שם גם המשכורות נמוכות יותר, והקושי למצוא עבודה רב יותר.

עירית, את צודקת. מדובר באזור המרכז. ויש עוד גנים "יוקרתיים" שעולים הרבה יותר.

הי - לא כתבתי עד היום אך מדי פעם אני נכנסת וקוראת בעניין מה שאתן כותבות .ותמיד נראית לי אותה מחשבה שכל
אחת מארגנת את חייה בעיקר לפי האידאלים שלה, ולכן נותנת תשובות מתאימות. כשאלונה שבשבוע ה-40 שולחת את
בתה למפגש ומבינה שהיא עדיין לא בשלה - את שוכחת אולי דבר חשוב שהבת שלך חווה את המתח וחוסר הכוחות שאת נמצאת לפני הלידה
ולכן התנהגותה מאד מושפעת מזה - לאו דוקא זה אומר שהיא לא יכולה עדיין להיות לבד. מנסיוני - והוא לא קטן - ילדים בגיל 3 מחפשים ורוצים גם
חברת ילדים אחרים והם אוהבים להיות עם בני גילם, והמרחק מההורים למס' שעות ביום לא פוגע ולעיתים אף מעשיר.

שלי בת קרוב לארבע, וכל מה שהיא רוצה זה להיות כמה שעות בלעדי. כמובן עם אנשים וילדים שהיא אוהבת ומכירה זמן רב. זה לא משכנע אותי שכדאי שהיא תלך לגן, בשל סיבות רבות אחרות, שרובן כבר נזכרו פה ושם באתר.

ענבל - זה לא סותר: אלונה מתארת את בתה כמאוד אוהבת את חברת הילדים, אלא שהיא זקוקה גם לאמא ברקע.

בדיוק היום עברה לי מחשבה בראש ש'אין סיכוי שאני אשלח את אומני לגן בכמה השנים הקרובות'. פתאום הבנתי עוד יותר שהשעות שלנו יחד גם ככה לא רבות כ"כ, בערך 12 בגדול (אם מורידים את שנת הלילה) ועוד פחות עם שינות באמצע היום. אז נכון, יש קטעים שהזמן עובר לאט והייתי רוצה שהוא יואץ קצת,א בל רוב הזמן אני כ"כ מברכת על הזמן איתה וזה עוד לפני שהיא מתחילה בכלל לתקשר. טוב, אז הגיוני שכשהיא תגדל אולי יהיה קצת יותר אינטנסיבי, כי אולי אצטרך לרוץ אחריה יותר, או למצוא עוד ועוד התעסקויות בשבילה. אבל איכשהו זה עדיין נראה לי (מהמקום בו אני נמצאת כרגע) הרבה יותר הגיוני לעשות את זה איתה מאשר "לוותר" עליה לכ"כ הרבה שעות ביום. ובכלל לא מהמקום של לא לשחרר אותה, אלא מהמקום של לנצל היטב את הזמן שניתן לנו ביחד.
אני בכלל לא דואגת לנושא של חברת ילדים אחרים וכאלה, כי מזה יש פה בשפע בסביבה ואפילו אם כוווווולם ילכו לגן, עדיין יש אחה"צים וכל מיני הזדמנויות אחרות.

אז גם אני:
שלי בן 3 ו(כמעט) וחצי. מאד אוהב חברת ילדים ומבקש אותה הרבה.
א-ב-ל עדיין לא מוכן להיות בחברה כזו בלעדיי (אבל עם סבאסבתא/בייביסיטר - כן.)

היום במדינת ישראל לא ניתן לחיות ממשכורת אחת של מורה 6 נפשות. ניסינו, תאמינו לי.
רק בשביל אוכל (לא מוכן ולא בטיח ,הכי בסיסי), דלק (פעם ב-10 ימים ממלאים), החזקת רכב (ישן וזול), חיתולים, תשלומים כמו חשמל וטלפון ומשכנתא (לא פאר ולא מרכז הארץ) , אוכל את כל המשכורת של אישי. כשעבדתי הרווחתי כ-4000 ש''ח (אני מקווה עכשיו כשמצאתי עבודה להשתכר פחות או יותרבסכום כזה). החינוך של הילדים עולה (כולל בי''ס פרטי והסעות)1700 ש''ח. אני לא מחשיבה מטפלת לקטן. בכל אופ]ן, נשארים 2000 ש''ח שמאפשרים טיפת להחזיק את הראש מעל המים, בלי בגדים יקרים, בלי מותגי אופנה, בלי ביביסיטר ועוזרת (חוץ ממקרי חירום. אפילו אחרי לידה לקחתי רק פעם אחת) ובודאי שבלי חו''ל, קניית מותרות , מסעדות או בית מלון. המותרות היחידות שלנו זה 4 ילדינו ובריאותם- אם צריך- קלינאית תקשורת, אם צריך -רופא שיניים, אם צריך -טיפול אלטרנטיבי, אם צריך- מזון בריאות. אה, וחוג ג'ודו לגדול (ספורט זה גם מניעת מחלות.) ואל תגידי לא שאם לא הייתי עובדת הם לא היו צריכים את כל זה, כי אני עלולה ממש להתעצבן.

אל תתעצבני (-: , אבל הוספת לי עוד דבר לרשימת הלא משתמשים : חיתולים כמובן . כשנמצאים בבית קל עם חיתולי בד. וזה חיסכון עצום . (בינתיים הוצאתי 1750 שקלים על חיתולים וכיסויים , הוצאה חד פעמית שמספיקה בינתיים לשני תינוקות . הוצאות כביסה אני לא יודעת לחשב . כמה עולה לקנות חיתולים חד פעמיים לשני ילדים ?)

יש לי חברה שמתה להוציא את שני ילדיה מבית הספר ואת בתה מהפעוטון מכל הסיבות הידועות , אבל חוששת להקשות על תקציב הבית כשירדו 4000 השקלים שהיא מרויחה בחודש .זה החשש העיקרי . אני גרועה בחישובים . כמה בכל זאת נשאר .הפעוטון עולה 1400 בחודש והם מחזיקים שתי מכוניות . אתגר לתקתקני התשובות לחידות .

אנחנו עשינו פעם חישוב לכביסה, בלי מייבש, על פי חישוב של תוספת שתי מכונות כביסה של 60 מעלות בשבוע. משהו כמו 200 ש"ח בשנה. מייבש רק בשליש החורפי של השנה.

השאלה היא אם באמת היא תסתדר בלי רכב נוסף. יש כמה פטנטים לזה. אבל רכב עולה המון. גם ההוצאה הראשונית - הקנייה, גם הביטוח, גם הדלק, גם התיקונים, הטסט...

חיתולים לשניים-200 ש''ח בחודש.
ח4ק מהזמן אני משתמש בבד במיוחד בקיץ. עכשיו לא כי אני אחרי לידה , יש לי ילדה שמרטיבה וכמויות של כביסה- 6 נפשות...לא עומדת בעוד כביסה.

גילה, הבנת אותי . קרן היא ילדה מאוד חברתית ,אבל היא זקוקה שאני אהיה בחברה. יש כמה מקומות שהיא מוכנה
להיות בלעדי. זה אצל סבתא ואצל חברות שלי, אבל שרק ילדים של החברות שלי יהיו שם, ז"א 2 ילדים חוץ ממנה.
וגם אז היא תרצה לקבל חיבוק או ישיבה על הידיים אצל חברות שלי.
עכשיו בקשר למשכורת אחת.עבדתי כמתכנתת מחשבים במחשבים גדולים לפני הלידה. זו עבודה שאי אפשר לעבוד
מהבית בכל מקרה. גם אם היתי עושה הסבה ,לא היתי מוצאת עבודה בלי נסיון מקודם. (ביררתי, תאמינו לי).
במשכורת שהרווחתי לפני לידה בקושי הצלחנו לגמור את החודש. נעלצנו לשנות הרבה בחיים כדי להצליח לחיות
במשכורת אחת. היום אנו חושבים שבמכירי הגן באיזורינו ואוכל מוכן ובגדים וכוי אני מרוויחה משהו כמו 4000- 5000,שזה כחצי מהמשכורת שהיתה לי, אבל אני גם יודעת שיש אנשים כמו מש' של חבצלת שהרבה יותר קשה להם כלכלית מאשר לנו. אני לא יודעת מה היתי עושה אם היתי נאלצת לשלוח את ביתי לגן. אולי זה נשמע מוגזם, אבל חיי לא היו שוים הרבה,
אם לא היתי יכולה לחיות אותםלפי הדרך שגורמת לי אושר יום יומי. מאז שביתי נולדה אני לא מכירה עבודה יותר מענינת
מלגדל אותה . זה גם מאתגר וגם נותן המון סיפוק. אבל ,כמובן אני מודה לבן זוגי שהוא מצליח לפרנס אותי ,כדי לגרום
לי לעבוד בעבודה שאני אוהבת.
חוץ מזה פיסית לא יכולנו לעמוד בקטע של גן. אחרי שקרו היתה בת שנה אני ניסיתי לחזור לעבודה.
היתי צריכה לצאת מהבית ב 6 כדי לאסוף אותה מהגן ב4.30. בעבודה שלי לא אהבו שהיתי יוצאת כ"כ מוקדם, כי הרוב
אצלנו היו גברים והיו בשי עבודתם בשעה זו. חוץ מזה בעלי פעם בחודש נוסע לחו"ל וזה היה אומר שנעלצתי גם להביא
אותה לגן. ז"א היתי מגיע ב9 (עם הפקקים) לעבודה ויוצאת משם ב3.30. כמובן בלי שיהיה לי איזה יום או יומיים להשלים
את השעות. וגם לא לשכוח מחלות...נראה לי שתוך שנה עם כל מה שאהבו אותי שם, היו מפטרים אותי.
אני יודעת שבמודיעין המון אמהות נמצאות עם ילדיהם בבית עכשיו , גם בגלל המשכורות נמוכות לנשים שבקושי מכסות
את הגנים (ולנעמ"ת אי אפשר להתקבל מרוב האוכלוסיה) וגם זה שלא צריך להחזיק עוד אוטו בבית מצמצם הוצאות.
חבצלת, אני מקווה שלא הצבנתי אותך עוד יותר זה לא היה כוונה...

• אולי זה נשמע מוגזם, אבל חיי לא היו שוים הרבה,

אם לא היתי יכולה לחיות אותם לפי הדרך שגורמת לי אושר יום יומי*
לא נשמע מוגזם

תודה ענת

אני קוראת את הדיון הזה (כמו רבים אחרים) ונהנית ממנו מאד אבל חייבת לשאול, בעיקר מי שילדיו/ה כבר היו בגן - כמובן שמאחר ואני בבית עם הילדים כולם שואלים אותי מתי הם יכנסו לגן, גם חברות וגם השכנים (דוקא הסבתות קיבלו די בקלות את הענין.) כרגע אני אומרת שהתכנית שלי להיות איתם בבית עד גיל 3 - אני באמת לא יודעת מה יהיה אח"כ - וישר כולם אומרים לי כמה הילד שלהם התפתח ברגע שנכנס לגן, למד מילים חדשות ומשחקים וכל מיני כאלה. זה די נוגע בעצב החשוף שלי, הפחד שלי שאני לא אהיה מספיק טובה בשביל זה. שאולי אני לא מספקת להם את הגירויים המתאימים. אז עכשיו אולי זה עובד אבל אולי בעוד שנה זה לא יהיה להם מספיק? אולי ישעמם להם איתי? אולי אני מחסירה מהם דברים שהם כן זקוקים להם? מה אני מבינה בהדבקות וציורים ואלוהים יודע מה עוד עושים ילדים. אני מפחדת שלא אצליח לעמוד בקצב, שלא אעבוד איתם כמו שצריך. האם יש משהו ש"צריך"? אני מניחה שאין לזה תשובה אחת. אני יודעת שטוב להם להיות עם אמא, וכשאני מטיילת איתם בבוקר ועוברת ליד גנים, כאלה שאמרו לי שהם נהדרים, ורואה את כל הילדים משחקים בחוץ והמטפלות יושבות בפינה רחוקה ושותות קפה, בכלל בלי להסתכל על הילדים אז ברור לי שאני עושה משהו טוב. אבל מצד שני...

בתור אמא לילדים בגנים, אני יכולה להבטיח לך (למרות שאני מאוד מרוצה מהגנים, הייתי שמחה להוציא אותם לחינוך ביתי, אבל יש כאן אופוזיציה בבית) שאת תהיי מצויינת בשבילם.
איזה קצב? מה צריך? עזבי שטויות. אני לא ראיתי משהו מיוחד שהילדים הביאו מהגן שאני לא יכולתי ללמד אותם.
יותר מדוייק, הרבה דברים שהם למדו בגן הם למדו לפני זה בבית, ולא מכיוון שאנחנו מלמדים את הילדים, אלא מכיוון שאנחנו פשוט איתם והם ילדים (כמו כל הילדים) סקרנים מטבעם ומחפשים תשובות בעצמם.
את רוצה דוגמאות? הם דיברו על מחזור הירח, אנחנו דיברנו כבר לפני זה. "הגשת חומרים" מיוחדים בגן, אצלנו הם זמינים כל הזמן ולא מוגבלים בכלל.
אני בטוחה שזה טיפה בים ומה שחשוב זה שאת שם בשבילם.
את הכל אפשר להשלים מהר מאוד.

בד"כ נכנסים לגן בגיל שבו ממילא הקפיצות בהתפתחות הקוגנטיביות הן ענקיות. בגלל זה לדעתי אנשים מבלבלים. נכון שהקטנצ'יק פתאום שר המון שירים חדשים, אבל במקביל הוא גם שר שירים חדשים מהקלטות והדיסקים שהוא שומע בבית ובמכונית, למשל.
לגבי "מתי רצוי לשלוח לגן" - ביום שישי האחרון, למשל, הגיע ברי סחרוף, שהוא דוד של אחת הילדות, לספר על המקצוע שלו. אח, אח, אח. אז ביום שישי האחרון היה רצוי מאוד שבכורתי תגיע לגן, וגם האימא שלה (-; (זה קרה בעקבות יוזמה שלי, שמדי פעם יגיעו הורים ויספרו על המקצוע שלהם, אחרי שראיתי פעם שהילדים נשאלו "מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים" - ולא ניכנס לוויכוח עכשיו על הפוליטיקלי קורקטיות של השאלה, טוב? - בכל אופן, ילדה אחת אמרה "אימא", ילדה שנייה - "כלה", ילדה שלישית "וטרינרית" וילד אחד - "טרזן".)

לגבי שאלת הדף : תלוי בך ובילד שלך. על מעלותיו של החינוך הבייתי לא צריך להוסיף. רק לקחת בחשבון שני דברים : האם את בנוייה לזה ? כלומר יש לך את הסבלנות והסובלנות להיות בחנוך הבייתי? ובאיזה אופן?
והדבר השני האם לילדך זה מתאים ? האם לטמפרמנט שלו, לצרכים שלו זה מתאים?

מסעדה - מור רוצה להיות פאוור ריינג'ר כשיהיה גדול, לפחות ככה הוא אמר לאגם...

ובכורתי רוצה להיות גננת!

אני עובדת בגן עם ילדים בני שנה עד שנתיים, עיקר העבודה היא לאהוב אותם מעבר לזה, את שאר הדברים הם לומדים אחד מהשני. עד לפני חודשיים הייתי עם הבת שלי בבית וחשבתי האם יש דברים שהיא לא מקבלת. גיליתי שבאמת מה שהם מחפשים זה אהבה. הקושי הגדול שלי עם גן זה היחס האישי שכל ילד צריך בגיל הזה. הם רבים המון בגן כיוון שכל אחד בגיל הזה מבין שהכל שלו והם רבים על כל דבר ובוכים הרבה. יש אלימות בין אחד לשני כדי להשיג את מה שאתה רוצה.
הקושי שלי בבית היה הבדידות שלי, האם יש למישהי רעיון לזה? נכון גם שיקול כלכלי כיוון שגם אני עזבתי עבודה רווחית בהיי טק כיוון שלא יכולתי להיפרד מגוני.
היום הורדתי את השעות העבודה בגן ל 15 שעות שבועיות כך שרב הזמן זה שתינו בבית. אחה"צ יש את כל החברות שהילדים שלהם בגן.

מיה , ראי ב מדור קבוצות חינוך ביתי . הורים רבים פותרים את בעיית הבדידות במפגשים שבועיים .

מצטרפת לשגית ולמסעדה . מעצם התהייה והחששות המנקרים בך כרגע ניכר בך (סליחה על היומרה ) , שתהיי בדיוק מה שהם צריכים . הסקרנות שלהם (והם עוד שניים ! חגיגה ! זו הרי קבוצה קטנה !) , כבר תוביל אותך למקומות נפלאים . היצירתיות שבך תתפתח ותצא יחד עם הצרכים שלהם . מה את מבינה בהדבקות? מה זה משנה ?
כשתרגישי , (ותרגישי !) , תלכי לחנות חומרים ותקני דבק , צבעי ידיים , צבעי גואש , מספריים , גליונות של ניירות , ותגלי שהם מפריעים לך להנות מגזירה והדבקה כי הם ירצו גם...
בצק מקמח ומים זו תעסוקה שהחזיקה אותנו שעות מגיל קטן , וזה גם לא רעיל ויכול להכנס לפה . (אפשר לצבוע אותו במים שבישלת בהם סלק )
הרעיונות יצוצו לך מסתם קופסאות של גרוטאות בבית . אל תדאגי ממה שיהיה . מה שצריך כבר יבוא .
ברור שאומרים לך שהילד התפתח בגן . האם מי שאמר מכיר ילדים שחיו בבית? ברור שהם מתפתחים נפלא גם בבית , בלי להכנס כרגע לאיפה יותר מתפתחים וכל זה . זו לא "תחרות איפה מתפתחים יותר מהר " ,(ולאן כולם בדיוק ממהרים???) אבל סיבה לחשש אין לך והעצב החשוף חשוף שלא לצורך . דרך אגב , הבת שלי הפסיקה את הנסיונות לגזור במספריים עם הכניסה לגן בגלל הבהלה של הגננת ש"היא לא יודעת לגזור!!!") (היא היתה בגן כשלושה חודשים מגיל שלוש וחצי כי ביקשה.) היא גם הפכה צעקנית , חשדנית , ועוד , עם הכניסה לשם. (כתבתי על הכל ב דמעות גן ) .
אם יחסרו לך רעיונות בבוא העת ואפילו עכשיו , יש כאן מספיק מנוסים שרק מחכים שתשאלי אותם (-:

1. את לא חייבת להתחייב על גיל מסוים. את יכולה לומר "כל עוד שזה יתאים לכל הצדדים"... אם זה עוזר לך...

1. הילד מתפתח בגן - פחחחחחחחחק. נו, באמת! ואם הוא בבית הוא לא יזחל/ילך/ידבר/ידע דברים????

ילד מתפתח כי זה טבעו להתפתח! וסביר שיתפתח טוב יותר עם אמא אוהבת קשובה ומעניקה מאשר במסגרת.

3 לגבי גרויים מתאימים - בגיל הזה אני חושבת שכל מה שהם רואים-שומעים-מרגישים הוא גרוי אחד ענקי. ואין להם צורך ביותר מזה.
ואולי הם לא לא יידעו את דקלום הפרדס אבל הם יידעו איך עושים קניות.
אולי לא יהיה להם חוג טבע עם חרדון מצוי אבל יידעו לבשל, יזהו תבלינים, ייזהו ריחות.
אולי הם לא ילמדו איך אומרים באנגלית כלב-חתול-בוקר טוב אבל הם יידעו מה זה play-time-start ממכשירי היוםיום.

וזה, לדעתי, יותר חשוב. ומקנה הרבה יותר כשורי חיים.

א-ב-ל אולי את מאלה שאוהבות (כמוני) כן לתת לילד את גרויי הגן הכיפיים. אז זה ממש לא סיפור. ולא צריך להיות אלוהים בשביל לדעת
מה ילדים צריכים (-: .
צריך קצת אינטרנט ושיטוט קליל בחנות של גננות. זה מה שאני עושה.
אם את רוצה המלצות - רק תבקשי!

בהצלחה (-:

וואו, כל כך הרבה תשובות ביום אחד... תודה רבה. כרגע כמובן ברור לי שזה מספק אותם אני מניחה שזה פשוט מפחיד כי זה לא עם הזרם. מה לעשות, זה ללכת בכיוון אחר, והרבה פעמים להתמודד עם שאלות של אחרים זה להתמודד עם הפחדים שלי עצמי והחששות שלי מלהיות מספיק טובה ובכלל מילדים. אולי הגיע הזמן לשנות את הדעות שלי על עצמי. אולי. בכל מקרה אני מאמצת כבר מיד את רעיון הבצק, נראה לי שאוסיף לזה מעט מיץ פטל ואז בכלל יהיה אושר גדול. ומה, אמורים לאפות את זה? או לזרוק לפח וחסל?

הייתה שנה שבתי הייתה בבית איתי כשהיתה בת שנתיים ושבע. (עבדנו במשמרות, ולפעמים היא הייתה אצל חברה שלי ולעתים אצל שכנה ששמרה על עוד 2 ילדות בערך בגילה)
זה היה תענוג.
אבל- היא רצתה להיות בגן. "כמו כולם" כמו אחיה הגדול. למרות ששתינו נהננו מאוד, לא חזרנו על הנסיון הזה בשנה שאחרי- גם לא הסתדר לי עם העבודה וגם אל ראינו הרבה הכרח. היא מאוד אוהבת את הגן. היום היא בת 5.
האמת היא שבעבר היתי מורה, ועכשיו אני מתרגמת מהבית, וגם בעלי מורה. לכן אולי זו לא חכמה לדבר, כי אנחנו אף פעם לא נזקקהנו למטפלת או בייביסיטר שתביא אותם מהגן. משעה אחת אנחנו איתם, שנינו, פחות או יותר (בעלי עובד בפנימיה אז יש לו עוד שעות עבודה מוזרות, בערב ובלילה). אם אני לומדת או עובדת אחרי הצהריים, בעלי מפנה את היום הזה כדי להיות עם הילדים בהעדרי. אם היינו בהיי-טק בטוח לא הייתי מצליחה לעבוד, כי המחשבות על זה שהם עם הבייביסיטר היו הורגות אותי. אז אולי זו בכלל לא חכמה שאני לא נשארת איתם בבוקר בבית, כי בסך הכל לרוב ההורים אין את הפריוויליגיה להיות איתם ביתר הזמן.

אגב, גם הוראה היתה בשבילי יותר מדי עומס שעות, ועבודה מהבית כמו תרגום הרבה יותר מסתדרת לי. בטח אם לא ייתי מוצאת סידור טוב לאחד מהם, לא הייתי שולחת (זה מה שקרה כשבתי הייתה בת שנתיים פלוס. הייתה לה גננת שממש לא הסתדרנו איתה אז הוצאתי אותה מיד מהגן.) אבל שלשתם מרוצים ויש להם גננות נהדרות, הם רצים בבוקר בשמחה לגן/בית הספר. כשהם לא (יום נאחס, לא מרגיש טוב, רבתי עם החבר), אני בבית אז מצידי שלא ילכו. אבל זה לא קורה, כמעט.
לוותר לגמרי על העבודה- לא בא בחשבון כמו שכתבתי מבחינה כלכלית. אבל אני חושבת שלא הייתי מסוגלת לעבוד בעבודה שלא מותאמת לסדר היום של ילדיי, ולהשאיר אותם הרבה שעות בלעדיי.

לא יודעת...
מצד אחד, גם אני מרגישה שגן זה לא פתרון ובטח שלא must כמו שמנסים לשכנע אותנו.("מה, הוא עוד לא הולך לגן?" שואלים בפליאה על בני בן השנה וחמישה.) אני רואה עליו כמה השהייה איתנו בבית(ואבא עובד בבית ככה שיש לו את אבא פול טיים, כמעט) מחזקת אותו, הופכת אותו לילד מלא ביטחון ומפותח מעל ומעבר לילדים אחרים בגילו שהולכים למעון/גן.
מצד שני...אני צריכה לעשות עוד דברים בבית; לבשל, לנקות, טלפונים, יוגה, כביסה...אתן יודעות, נו (-: לא תמיד יש לי אנרגיה להיות שם בשבילו, לעזור לו לבנות מגדל קוביות, לצייר עם הטושים ולהקריא סיפור (הוא תולעת ספרים). לא תמיד יש לי זמן לעשות טיול גדול גדול. לא תמיד יש מזג אוויר טוב ואז סגורים בבית. אנחנו גרים במקום מאד מבודד(בלי סבתות וכ'ו ובלי תקציב לבייביסיטר) והרוב כאן שולחות לגן ככה שאין אימהות שעושות חינוך ביתי ושאפשר להפגש עם הילדים. אין פעילויות לילדים בגילו, אין כמעט גני משחקים כיפיים. לפעמים זה מאד קשה לי. אני מודה. לפעמים בא לי לשלוח לגן כדי לפחות להנות מהאשליה שיש מסגרת, שיש אינטראקציה עם עוד ילדים(הוא מאד אוהב חברה) .
כשהוא יהיה בן שנתיים אני מצפה לעוד תינוק וזה היה חודש לפני ספטמבר. אני לא בטוחה שאני אוכל להיות בבית עם שניים במצב כזה. אני מודה שיש לי חששות שהנטל יהיה כבד מידי. אני לא יודעת אם אני צריכה עיצה כמו שהייתי צריכה אוזן קשבת והבנה.

בקשר לבצק, כשקראתי את זה חשבתי רק לשחק עם זה כמו פלסטלינה..
אבל אחלה רעיון הבאת...
תחשבי, לשׁים את זה שעה (ידיים נקיות), עושים צורות והכל ובסוף מועכים לפיתה ושמים
בתנור... יוצאת הפיתה הכי טעימה, ומה יותר חינוך ביתי מזה?

עוד רעיון לצבע בבצק - כורכום . (אצלינו אף פעם לא אפינו את הצבועים , כי תמיד פתאם הצטרפו לזה נוצצים , דבק , גרגרים שונים מהמטבח , קישוטים מהגינה וסתם לכלוך...אבל זה כיף!)

הגיע זמן לאוורר את לא בתיה עוזיאל מהאבק ?

דרומית, אני כל כך מבינה, זה היה אחד השיקולים שלנו- ידעתי שלהיות עם 2 קטנטנים יהיה לי נורא קשה...אבל יש לי חברות שעושות את זה ומסתדרות.
חוץ מזה- גם שלי (שנה ו-11) תולעת ספרים. אולי נכיר ביניהם?;-)

חדשה לגמרי באתר מקוה שכותבת במקום הנכון
בני בן 1.5 היום החלטתי סופתי אני לא שולחת אותו לגן . עד היום הייתי איתו בבית , ועכשיו חייבת לצאת לעבוד , חייבת לעזור לאיש שאיתי לפרנס את משפחתנו , ולמזלי מצאתי עבודה בהקף משרה של 24 ש' שבועיות לכן החלטתי לקחת מטפלת ל3 ימים בשבוע 4 שעות אולי יהיה יום רביעי לפי הצורך במגביל הורי עוברים לגור אצלי ויש סיכוי גדול שגם הם יעזרו לי עם הקטנציק וכמובן גם עם הגדולות בת כמעט 10.5 ובת 8.5
המטפלת שמצאתי מעולה בחורה חמה ואוהבת ורק בזכות זה שהיא מוכנה ופנויה חשבתי על הפתרון הנהדר שלתת לילד הקטן שלי עוד כמה חודשים של פינוק אחד על אחד , האם זה נכון ? האם עדיפה מטפלת על הגן , המטפלת תיהיה עם הילד רק 12 שעות שבועיות וכל השאר אני יהיה איתו או הורי
האם סבא וסבתא אוהבים גם מתאימים בעזרה בגידול הילדים ? ( כמעט כמו אמא) .

אני שלחתי את ביתי לגן בגיל כזה - למשפחתון ליד ביתי שהכרתי טוב את הגננת וכו' . לא מצאתי מטפלת מתאימה וזו המסגרת הטובה ביותר שמצאתי ל3-4 שעות כל יום. אם מצאת מטפלת חמודה והורייך יכולים לעזור זה עדיף בעיני אבל באמת מטפלת שאת סומכת עליה. בהצלחה!

ואם כבר קשה להתאפק, אז כל פעם שאני רואה את הכותרת של הדף עולה ב-מה חדש, כל מה שעולה לי בראש זה:

_מתי רצוי לשלוח לגן?
אף פעם!

זהו. הייתי חייבת להוציא את זה.

<מתנצלת בפני חברי לאתר השולחים ילדיהם לגן על הישירות>

אני קוראת את הדיון ואת הלינקים שלו והוא מעלה הרבה שאלות כואבות (וגם תהיות קלילות לגבי קישואים האמנם). פלוני אורח- יהלי יהייה בן 2.2 בספטמבר ועשיתי סקר גנים שיכול הלפוך לדוקטורט לגבי גנים בתל אביב. אני ובן זוגי שנינו אנשי חינוך ומאמינים בהרבה מהמחשבות שעולות באתר הזה. לא בחרנו בחינוך ביתי בעיקר כי שנינו מעוניינים בעשייה חברתית, אבל המחירים לא פשוטים במיוחד כשאני חושבת שחינוך ביתי הוא אפשרות מעולה לחינוך של יחידים (מה לעשות שתקוע לי הג'וק האנכרוניסטי של מחויבות לחברה...). בכל מקרה בדקנו גנים עם כותרות פלצניות ותכנים עלובים, עם כותרות סתמיות ותכנים סתמיים ובסוף החלטנו (כנראה) על גן בלי כותרות אבל עם רוח זורמת, כבוד לילד ועד 10 ילדים (כיום יש 7). התלבטנו על להשאיר את יהלי עד גיל 3+ בבית עם מטפלת שהוא מאוד אוהב אבל מכיוון שאני בהריון נראה לי שלדרוש ממטפלת טובה ככל שתהייה לעשות מעיין חינוך ביתי לשני ילדים בגילאים שונים זה מוגזם.
אשמח לתת לך עוד פרטים- 052-4579241.
אגב למה רק עכשיו (כשהוא במה חדש) עליתי על קיומו של הדף הזה לעזאזל- אחרי שאני מחפשת כבר הרבה זמן קישורים בנושאי גנים באתר?

זה ממש לא קשור לדף אבל אני שוב לא מתאפקת
לא בחרנו בחינוך ביתי בעיקר כי שנינו מעוניינים בעשייה חברתית, אבל המחירים לא פשוטים במיוחד כשאני חושבת שחינוך ביתי הוא אפשרות מעולה לחינוך של יחידים (מה לעשות שתקוע לי הג'וק האנכרוניסטי של מחויבות לחברה...).
שיוט מעמיק באתר ובדמויות והיכרות עם העיתון באופן טבעי ושאר מפעלי הקהילה יביאו וודאי לגילוי, שבין אנשי חינוך ביתי יש אנשים בעלי מעורבות חברתית עמוקה, שאלוהים יודע איפה היינו בלעדיהם ראי: יונת שרון אורנה שפרון חדוה כשר

מצטרפת לתודה מקרב לב למוזכרות למעלה. דוגמאות נפלאות לאמהות במשרה מלאה, בחינוך ביתי, בעלות מעורבות חברתית עמוקה, השפעה וחלוציות. דמויות מפתח בשינוי איטי אך מבורך של פני החברה בישראל, אולי, לאט לאט, טיפין טיפין, אמן.

לילך יש גם לבחור את הגן שלהם

מצטערת (עם בהעלבות עסקינן) אם השתמע מדברי שנשים ואנשים הבוחרים בחינוך ביתי הם לא מעורבים בחברה. מה שהתכוונתי אליו הוא: אני השתייכתי במשך כמה שנים טובות לחבורה שבין היתר חידשה את תנועת הנוער העובד והלומד, הקימה את קיבוץ רביד ועסקה בפעילות חינוכית חברתית רחבה (במגוון תחומים ולא אלאה אותכם). כשהחלטנו חבורה של אנשים לעזוב ולעבור ביחד לתל-אביב כתחנת ביניים זה הייה כי הרגשנו שהמהפכה החברתית באה על חשבון האינדווידואל ושכל התורות הביקורתיות מסוות עוד סוג של דיכוי (קשה לי לנסח את זה בלי להלאות ובלי להשמע פשטנית). מאז עברו 3 שנים ואני מרגישה את המתח מהצד השני. הפכתי לאמא, קל לי להשאב למרחב הפרטי- למשפחה. ועדיין אני מרגישה שאני רוצה שהחיים שלי יהיו על ציר מתח שבין עשייה חברתית למרחב האישי. לדוגמא- אני יותר מתחברת לרעיון של להקים- קהילה- בית ספר- גן או כל דבר שישלב בין הרצונות שלי לרצונות של אנשים נוספים ועד כמה שניתן יהווה מענה ולו קטן (על המהפכות הגדולות ויתרתי) לכמה מהבעיות שמאפיינות את המרחב בו אני חייה (עוני, פערים כלכלים, מצוקות תרבותיות, לאומיות וכ'ו וגו'). בן הזוג שלי עובד במכון לחינוך דמוקרטי ומרכז תוכנית סטודנטים שיהפכו בשאיפה לאנשי חינוך משמעותיים. אני לומדת בבית ספר למנהיגות חינוכית ומתכננת מיזם חינוכי (רעיונות?).
ברור לי שגם בקהילה של באופן יש אנשים משמעותיים מאוד שמהווים את העוגן לקהילה ואני מעריכה את זה מאוד וגם נהנת מזה בשוליים של הקהילה. עבורי המרחב הזה הוא לא מספק לא כי הוא לא משמעותי אלא כי הוא מרחב של יחידים מודעים שבחרו להתכנס ולשתף זה את זה באלמנטים מחייהם. אני מחפשת מקום בו החברתי הוא רחב יותר ורואה ב"תיקון חברתי" תיקון אישי.
טוב קראתי ונראה לי שלא הבהרתי כלום- אבל לפחות ניסיתי....

לילך זה דווקא נורא מעניין. וגם, יהיה מעניין לנסות להקביל את זה לעשייה החברתית בתוך קהילת החינוך הביתי בישראל.
מקוצר זמן מפסיקה כאן. (והולכת לעשות לביתי (-: )

מה זה גיל גן?)
אני חושבת שזה הגיל שבו השכנים וההורים כבר ממש מתפלאים שהוא/היא לא בגן:-D
ואולי זה הגיל בו אם את נשארת עם הילד בבית את מטפסת על הקירות והוא מפרק אותם. אני לא יודעת, לא נראה לי שהגענו לשם עדיין. אדווח כשאדע יותר, בינתיים אני ממציאה תשובות יפות, לא?

לדעתי, נתת תשובה די מדוייקת....אפשר להוסיף גם - כשמתחילים לקבל מכתבים מהעיריה שמבקשים שתרשום את הצאצא לגן....הגיל שבו הילד כבר ממש זקוק לחברה ואת מתחילה לתהות אם את לא עושה טעות בכך שהוא עדין איתך....הגיל שבו אם מבקרים באיזה גן הצאצא נעלם לך מהעיניים ומשתלב עם כולם, וגם מסרב להתפנות משם, ובטח יש עוד (-;

אז למה בעצם לא לשלוח לגן אם נראה שהילד דורש זאת?
מה הוא לא יודע מה הוא רוצה???
אתן לא מרגישות שילדכן מחמיצים על חשבון הצרכים שלכן להישאר בבית?

פיצה חמה, את מוזמנת לעיין ב מדור חינוך ביתי. תהני!

הילד צריך ורוצה חברים .להשאר לבד בגן זה סיפור אחר, ועובדה שכל שנה ולפעמים לאורך כל השנה יש לילדים קשיים להגיע לגן .....אז למה באמת כל ההורים לא מקשיבים לילד , שלא רוצה שילכו וישאירו אותו לבד בגן?!?
אם להקשיב לילדים ולצרכים שלהם, אז תמיד, ולא רק לפי מה שנוח לנו...ואגב צרכים, אני יכולה להישאר בבית לבד(אני גדולה ואמא מרשה לי...) ולשלוח את הבנות לגן- יכול להיות ממש כיף עם זמן פנוי, אבל בחרתי להביא ילד לעולם, ובעיני זה כולל לשים חלק מהנוחות שלי והצרכים שלי בצד לכמה שנים

אבל בחרתי להביא ילד לעולם, ובעיני זה כולל לשים חלק מהנוחות שלי והצרכים שלי בצד לכמה שנים
מסכימה מאוד עם האמירה הזו.

שמתי לב שבזמן האחרון משתמשים במילה "גן" גם למה שפעם היה "פעוטון" או "מעון" או לא יודעת מה. חברה שלי שולחת את ביתה בת ה-1.7 ל-"גן". אני לא יודעת למה, אבל זה ממש צורם לי לשמוע את זה.

תשובה אפשרית לשאלה של טרה:

• כי למילים "מעון" ו"פעוטון" יש קונוטציה קצת תעשייתית, זה מקום ש"שמים" בו ילדים, לעומת גן ש"שולחים" אליו ילדים.

• וכן "גן שלנו מה נחמד הוא לנו טוב בו עד מאד...",

• חוץ מזה שפעוטון ומעון הם מקום של "השגחה" על ילדים (care), לעומת הגן שבו כבר לומדים ממש וזה מאד חשוב...

• גן הוא חובה, הרי יש חוק (בלה בלה), אז זה לא שההורה רוצה לשלוח/להיפרד מהילד שלו, זה פשוט החוק (הדבר הנכון/שצריך לעשות, בלה בלה). לעומת פעוטון או מעון שהם בייביסיטר מורחב ו...אני לא ממשיכה כדי לא להעליב את הציבור שכן שולח לגן.

משהו שמאוד......מציק לי ומטריד אותי......אנחנו עכשיו בשלבי הסתגלות לפעוטון מקסים (שנבחר בקפידה) לנסיכה הקטנה
שלי שהיא בת תשעה חודשיים (אני כבר שומעת חריקות שיניים) וזה זמן מה שאני קוראת את באופן ומלקטת ממנו הרבה עצות חכמות ונהנת לשמוע עוד דיעות בנושאים אלו ואחרים אבל כל הזמן התחושה שלי שיש שיחשבו שזה דבר נורא ואיום לשלוח ילדה קטנה למשפחתון.
העניין הוא: שלא איכפת לי מה אחרים חושבים אלא חשוב לי לשמוע מה אחרים חושבים כי אולי אני יכולה ללמוד משהו שלא ידעתי...דרך חכמה/טובה יותר......
אז אמרתי לעצמי: נכון....גם לפי דעתי הכי טוב לילדים עם ההורים שלהם......אבל האם בכל מחיר?????
אני, למשל, אדם מאוד עצבני (מתבטא בצעקות לא חס וחלילה אלימות (למרות שגם זה סוג של אלימות)) וקשה לי להיות
כל היום עם התינוקת המדהימה שלי מכל מיני סיבות (אולי אפרט בפעם הבאה) אז האם יהיה לתינוקת שלי טוב שאני איתה
בבית אבל לא רגועה...ועצבנית (ושוב זה לו בגללה היא נשמה מתוקה טהורה)????? מקווה שהבהרתי את שאלתי
אשמח לשמוע דעתכם......

מה השאלה? מה הכי טוב לילדה?
הכי טוב לילדה שאמא שלה תטפל בעצמה, תהיה רגועה יותר, ותהיה אתה בבית.

האם את מסוגלת/רוצה לעשות את זה? אין לי שום מושג.

חדשה, האם את נמצאת רק איתה כל היום בבית?
זה מתכון בטוח לתיסכולים וצעקות
ילד שגדל בבית זקוק לחברה נוספת פרט לאמא אבא, ויותר משמעותי בשלב זה אמא זקוקה לחברה נוספת מעבר לתינוק.
א מה עושים? יוצאים החוצה - לגן השעשועים, שם תמיד יש מטפלות ואמהות עם תינוקות אחרים, מתגברים על הביישנות ויוצרים קשרי חברה
הולכים גם לספריה העירונית, לקניון, סתם לטיול בחוץ כדי להתאוורר
מנהלים חיי חברה ענפים באינטרנט בזמן שהתינוק ישן ומוצאים דרך הרשת אמהות שגרות ממש לידך

עזרים טכניים:
הרשימה הצהובה
מדור מפגשים

בהצלחה (-:

אם הפעוטון נבחר בקפידה יכול להיות שבאמת בשלב זה יהיה עדיף אם תמשיכו להתאקלם בו.
במקביל, באמת כדאי להתחיל לטפל בעצבנות יתר. לזהות את ה'כפתורים' שמניעים את המנגנון ולנסות להשיג את הקצוות לשלווה פנימית.
כי הכי טוב לילדה שאמא שלה תטפל בעצמה,

תודה רבה על כל התגובות......
תבשיל קדרה - אני מנסה שנים רבות לעבוד "על עצמי" בעניין העצבנות והגעתי ל"מקום" מאוד טוב מהבחינה הזאת
אבל עדיין יש UP AND DOWEN שאני לא רוצה שהנסיכה המתוקה שלי תחווה אותם.
חוץ מזה שמתי לב ואולי אני טועה כי בכל זאת כשקמים ב:5:30 בבוקר נוסעים לסבתא כדי לשים ת'קטנה ומשם מהר
מהר לעבודה כדי לא לאחר (ראשל"צ-ת"א) ואז מהעבודה (בלחץ ומהר מהגעגועים) לסבתא ומשם לבלגאן שבבית
לא ממש נשאר לי כח/סבלנות להיות במיטבי איתה (למרות שעד שעת השינה שלה אני ממש בסדר.....אני חושבת....
אני "מנשנשת" אותה.....נושמת אותה...משחקת ומצחיקה אותה בלי סוף עד שהעייפות מכריעה ואז אני נהיית עצבנית
וחסרת סבלנות), מה שאני מנסה להגיד (ויצא מבולגן) זה שאני מפחדת שחוסר הסבלנות והעצבנות שלי זה לא בגלל
העייפות או כל מה שתיארתי לעיל אלא בגלל מי שאני........)-:

גלית ועמרי - אני לא איתה כל היום....חזרתי לעבודה שהיא הייתה בת 3 חודשיים ומאז ועד לפני שבוע וחצי הסבתות
טיפלו בה ואני עובדת (מ7:00-15:00)

שמים וארץ - זה מה שאני עושה.....ולפעמים (רוב הימים) גם מצליחה רק חבל שעכשיו העייפות כתוצאה מהטיפול
בתינוקת שלי, מהריצות בין הבית לעבודה ועבודה לבית, הטיפול בבית וכל מה שאני מניחה שמן הסתם גם אחרים מכירים
מכריעה אותי וגורמת לי לעצבנות (כפתור 1).

למעשה מה שאני רוצה לדעת (באמת לא בציניות) אז מתי כן רצוי לשלוח לגן???? ולמה כל כך נורא שתינוק הולך
למשפחתון ????