חוות הדעת של הגננת מתייחסת להשתלבות הילד בגן, יחסים עם ילדים אחרים וכדומה. היא מספרת על איך היא ראתה את הילד ביומיום של המסגרת. לדעתי, המטרה היא לאתר בעיות מיוחדות, לוודא שלא היו אולי בעיות של הבית שהתבטאו בגן - כמו שקורה, למשל אצל ילדות שעוברות התעללות מינית. כנ"ל לגבי בדיקה בסיסית של תנאי חיים. בית סטרילי, למשל, לא יכול להיות אווירה בריאה לילד, בטח לא כל היום
אנחנו צריכים לזכור, שבמדינת ישראל ובעולם כולו יש המוני ילדים שעוברים ניצול, התעללות והזנחה.
אני, למשל, כחד הורית שנאלצת ללכת לעבודה, משאירה את בני לבד בבית, אני חושבת שכולם מסכימים איתי שעדיף היה שלא יהיה לבדו.
המערכת די נלחצת מזה, זה מתחבר אצלם להזנחה.
כשזה עולה, אני חוזרת ואומרת להם: "בגלל זה חשוב לי שתאפשרו לו להגיע לפינת החי של ביה"ס ושהוא יוכל לבקר בגן, לפי צרכיו, אלו פעילויות שיאפשרו לו לזרום, מצד אחד, ולא להיות לבדו, מצד שני". אני לא מוכנה לדבר על אפשרות של ויתור על חינוך ביתי אבל חייבת לשתף פעולה עם המערכת באופן שיהיה לטובת הילד.
יש ילדים שחינוך ביתי רע בשבילם, מסיבות שונות.
יש ילדים שביה"ס טוב בשבילם. פותח להם אופקים, מרחיב את עולמם, נותן להם אפשרויות שביתם לעולם לא יציע
אני מסכימה שיש מקום לבחון את הדברים ולשנות חלק, אבל באופן בסיסי, ולא לאוזני משרד החינוך,
גם אם זה ממש מציק וממש לא נוח לנו, יש מקום לבדיקה בסיסית ולזהירות
ותהיה בטוח שזה לא מה שאני אומרת להם
אחת הבעיות היא, שחלק מהעובדים איתם אנחנו באים במגע, מקובעים בדעות קדומות, לא גמישים בחשיבתם וכדומה.
ובכל זאת, המפתח לגמישות הוא גדילה במספר האישורים הקיימים לחינוך ביתי
כמו שפעם רפואה משלימה הייתה "לעשירים בלבד", כך היום הם בתי הספר הדמוקרטיים והאחרים וכך הוא החינוך הביתי
וזה לא אומר שזה רק לאנשים שיש להם כסף, זה אומר שכך אנחנו נתפסים על ידי העולם
ועובדי משרד החינוך ומוסדות ממשלתיים אחרים שמטפלים בעניינינו, תופסים אותנו כך, פעמים רבות
אז אולי יש כאן מן האפליה על רקע זה או אחר
ס - ב - ל - נ - ו - ת
ייקח לנו זמן, אולי אפילו כמה שנים להביא לשינוי משמעותי
מלחמת היחיד של כל משפחה תקדם את הרעיון כולו - כך אני מאמינה
צריך "לשחק את המשחק", להלחם על זכותנו להיות מי שאנחנו, כמו שאנחנו ובכל זאת לנצח
