באופן טבעי

המטרה: דף אוצר למילים נפלאות.

כל הזמן אני מגלה מילים שאני לפחות לא משתמש בהם מספיק והם ממש נפלאות ומביעות רגשות נהדרים:
דוגמאות:

נינוחות
ענווה
חסד
עדינות

חשבתי ליצור דף שיפתח לנו קצת את אוצר המילים הנפלאות.
אז בבקשה שתפו אם יש לכם רעיונות,

ושתהיה לכם הגשמה עצמית נינוחה

למה לא? הנה דוגמאות:
נינוחות - נשים לבושות באופן טבעי.
ענווה - ילדים מלמדים.

תקווה.

סיבה.

שירות.

סקרנות.

פשטות.

שקט.

רכות.

אומץ.

בטחון.

מסירות.

זה נהדר. רעיון יפה. אני הייתי יכולה להמשיך עכשיו כמה שעות ככה.
כל מילה כזו יכולה להפוך לדף משל עצמה.
זה מעורר הרבה בפנים. כאילו צורך לקרוא אותן לאט.
לכתוב את המילים נותן תחושה של תהליך הומיאופטי - משהו קטן שמחזיק הרבה. רק מילה. לא סיפור, לא סרט שלם, רק מילה אחת.

חמלה (שהיא מלה שונה לחלוטין מ"רחמים")

שתי מילים של אבא שלי, שאחרים לא משתמשים בהן כמעט. סתם מילים, לא עמוקות-מיני-ים, אבל כשאני שומעת אותן אני מרגישה בית:
כעת
(ולא 'עכשיו')

מרבד
(אני רוצה לבנות קוביות על המרבד.. <למה אין אייקון של תווים?>)

וואו מילים נפלאות הוספתם!
בבקשה עוד!

פלא.

רגישות.

פשוש - כך אני קוראת לבני - מישהו אמר שזו מילה ארכאית ואני חושבת שהיא מקסימה .

גם הבן שלי הוא פשוש... בין היתר.
אם כבר ארכאיות, לפעמים אני קוראת לו "מחמדי" ("אמא אומרת תמיד: מחמדי/ לילדי ראש-זהב/ ראש-זהב לילדי"- מרים ילן שטקליס, שיר שמעלה בי דמעות מאז שהייתי ילדה בעצמי, ואפילו לא הייתי ממש ג'ינג'ית)

שירות.

דווקא זאת מילה שיש בה שימוש אינפלציוני.
במיוחד בסמיכות עם המילה תודעת

> ברונית פרשה מכתיבה שיווקית עקב הטרור של הביטויים "תודעת שירות" (או בהטיה: "שירותיות") ו"הטבה ייחודית" <

מזור

הוויה

רוגע

עדנה
<למה שרק הפרה תהנה? >

איזה דף מעולה!!!
התגשמות של מחשבה שמתרוצצת לי מזה זמן....

הרהורים

אנפילאות

חיבה

מצטרפת ל'מחמדי' - אבל גם לאהובים ולא רק לילדים

מה דעתכם על 'פת שחרית'? פתאום נשמע לי מרענן לעומת 'ארוחת בוקר' הלעוסה

שניפגש לפת שחרית על גדות הירקון?

מעניין שבעברית המילה לארוחה היא לחם (פת)
בברזיל היא קפה (קפה דה מניאנה)
וביפן היא אורז

מילים שנעלמו כמעט לחלוטין מהרחוב הישראלי )-:
בפניה לאיש/ה מבוגרים
אדוני, גברת
ברחוב הערבי אומרים שלום אדוני לכל אדם מבוגר שנראה מכובד גם אם לא מכירים רק לשם מתן כבוד.

אדרבה
מחמלי
אנפילאות-אהבתי...

לחם קלוי

אני ראויה במקום מגיע לי.
בזמן האחרון אני נתקלת בהרבה אנשים שאומרים שסוף סוף הם הבינו שמגיע להם לחיות חיים טובים.
אני מעדיפה את המילה ראוי - יש בזה הרבה יותר כוח פנימי - פחות בכיינות.

אמתלה במקום תרוץ
השמש קופחת
החמה יוקדת
פוזמק

• בפניה לאיש/ה מבוגרים

אדוני, גברת*

דווקא לא מסכימה - אני לא מבוגרת אבל בשוק המוכרים קוראים לי ככה... ואני מסתכלת מעבר לכתף למי הם מתכוונים.

_מעניין שבעברית המילה לארוחה היא לחם (פת)
בברזיל היא קפה (קפה דה מניאנה)
וביפן היא אורז_
ובאנגלית בריטית "תה" (לארוחת ערב).

לחם קלוי
אצלנו קראו ל french toast "קלי צרפתי".

דף משובח אני מיד מצטרפת ומוסיפה גם ביטויים:
מלא כרימון
מרהיב עין
נשגב
לחלוחי (זו מילה שמצחיקה תמיד את בנזוגי הנוכרי)
עסק ביש או כמו שאומרים אצלינו עייסק ביש
דרכים נפלאות או נפלאות דרכי ה--

_מעניין שבעברית המילה לארוחה היא לחם (פת)
בברזיל היא קפה (קפה דה מניאנה)
וביפן היא אורז
ובאנגלית בריטית "תה" (לארוחת ערב)._
ובגרמנית לארוחת בוקר- fruh-stuck חתיכה- מוקדמת..

כשאני מוצאת את עצמי לא מרוכזת אני משתמשת בביטוי "אין לי יישוב דעת"

במקום הבוס שלי - מנהל העבודה

לחם קלוי
צנים (במקום טוסט)

חיק
(לחבק אל החיק. איזו מילה חמימה!)

מצטרפת לאוהבי ה אנפילאות
שח-רחוק... (ואולי צריך להיות סח-רחוק?)
צפרירי בקר
עוגיות זנגביל
להביע אומר
רז

גאה, להתגאות

להביע אומר אהבתי.
וגם לומר אהבה -במובן לאהוב

ועוד מילים: ציללי בוקר, עפילי סתיו, נהמת הסכמה, השתפכות רגשות, גחלים לוחשות, פיכפוך המים, תובנות בוקר, אנקור.

ולבני הצעיר תמיד קראתי "פִישׁתּוּקָא". על שם דמות סיפרותית, שכיום אינני בטוח אם היא מהספר "שלושה בסירה אחת, מלבד הכלב" או מסיפור אחר. כל מה שאני זוכר הוא, שמאוד אהבתי את הדמות ההיא.. ילד שובב, תעלולן, עם שיער דמוי פישתן (..ומכאן שמו)

תָּמִיר

עלו לי עוד כמה - וסילחו לי על הקפיצות - הן מכל מיני תחומים....

זקיפות קומה

לאמר שירה

התבוננות

הקשבה

בחירה

אפשר!

אנא

בבקשה

צל קורתי

מפתן ביתי

פרי גני

אללי! (מופיע בהרבה ספרים מהילדות..)

תיפלצת או מפלץ... כמו שאני קוראת לאחותי היקרה..

במטותא

אני קוראת לבני - מחמל ליבי, משוש חיי, מאור עניי, נישמת אפי,

המטרה: דף אוצר למילים נפלאות.

דף מילים שעושות לי טוב בלב? יהיה דיי דומה לדף הזה נראה לי..
אולי נשנה את שם הדף הזה למשהו שמשלב בן הרעיונות שלנו?
אני זורם בכל מקרה

דרך אגב, מה זה 'ארכאיות' ?

במיוחד מכמנים וצדפה וקמעה קמעה התלטפות והתרפקות... ככ נעים.. ובנוגע לסוגיה שלמעלה- אני מאוד מתחברת למילים הארכאיות אז אולי תשתפי בעוד כמה אם יש לך..?

מחמדי, הבה נצא לשוח ונאכל פת שחרית בואכה נמל תל אביב.
אשיח לך מהמיית ליבי וארכוש לך אנפילאות עם מעשה ריקמה של פו הדוב הטוב.

בר-לבב
בר-דעת

וגם צבעים:
כחלילי
ומה עוד? שכחתי.

וגם פעולות של צבעים: כתם הכרכום, השדות הוריקו

נימוח בפה

וארכוש לך אנפילאות עם מעשה ריקמה של פו הדוב הטוב.
D-:

_וגם צבעים:
כחלילי_

דומני שהכוונה לחכלילי, שמשמעו -- למרבה הבלבול -- דוקא ... אדום.

בית כסא

מיחם
מזווה
לשפות מים על האש (או שמא לשפות קומקום?)
שמא
מחמת
אילולא
להכביר מילים

_מילים שנעלמו כמעט לחלוטין מהרחוב הישראלי
בפניה לאיש/ה מבוגרים
אדוני, גברת_
לפני שבוע ביקרתי בחנות. נגעתי בדבר מה, ואחת הילדות שהייתה שם עמדה על דעתה שצריך לשאול "את האדון". (התכוונה לבעל החנות). שאלתי אותה שוב, את מי צריך לשאול, כדי להיות בטוחה שזה מה שהיא אמרה (-: והתשובה הייתה כמקודם: "את האדון" D-:

דומני שהכוונה לחכלילי, שמשמעו – למרבה הבלבול – דוקא ... אדום
באמת תהיתי:
בא אלי גמד הלילה
במגבעת חכלילית..
(שוב, מרים ילן שטקליס) - שאלתי את עצמי אם הכוונה לתכלכל או אולי דקיק, חיוור (סתם התחושות שלי כלפי המילה הזו שלא ידעתי את משמעותה). איך זה קשור ל"אדום"? יש מלים דומות או באותו השורש?

"גברת" אולי נעלמה, אבל "גיברת" ממש לא.

כן... D-: חכלילי... קל לבלבל.

איזה עוד צבעים אבדו לנו מהלקסיקון?

ארגמן.

ולא בעניני צבעים:
אילן (עץ)
בד (ענף)

בענייני עצים: פטוטרת (הצ'ופצ'יק של העלה שמחבר אותו ל בַּד)

נוסעת שכחת דרדסים

ואגב, שמתי לב שהמון מילים שהזכרתם ככאלו שנשכחו מן השפה היומיומית, חיות וקיימות בציבור החרדי בייחוד בציבור לומדי התורה בישיבות.

איזה עוד צבעים אבדו לנו מהלקסיקון?
שש, שני, תולעת - לא שאי-פעם אמרנו אותן. אלה מלים מהתנ"ך.

טוב, שני לא ממש אבד...
<שני שמחה למצוא עצמה בדף המילים הנפלאות- ושוב תודה לאמא>

תפוח זהב

צפרא טבא.

אני אומרת לפעמים...

שורש שלם שנכחד: ג.מ.ר
מאז שנוכס לעולם האסוציאציות המיני, גם פעוטות מסיימים לאכול, לצייר או כל דבר אחר.

הרפתקאות

תולעת התכוונת לתולע...

לצהול ולכרכר במעגל

לנפוש

ניסה אליה דבר- במקום ה"התחיל אתה" הוקצת וולגארי

ידיד שלי אומר "חן חן". הוא מבדיל בין "חן חן" ל"תודה". הראשון הוא אמירה של נימוס, למשל כשמישהו מעביר לך משהו ליד שולחן האוכל. השני הוא יותר עמוק, תודה על מעשה ממשי.

תולעת התכוונת לתולע...
בהחלט לא. "תולעת" הוא אחד משמות הצבע האדום, והוא נזכר עשרות פעמים בספר שמות. למשל בשמות לט2: "ויעש את האפוד זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר" .

מרגוע.

ובאותו נושא:

להשיב רוח.

וגם: הטלפון של האמבטיה.

היום (באמבטיה) שמתי לב שהביטוי הזה נעלם.

_שורש שלם שנכחד: ג.מ.ר
מאז שנוכס לעולם האסוציאציות המיני, גם פעוטות מסיימים לאכול, לצייר או כל דבר אחר._

תודה איבי.

(אני ניטרפת מה"לסיים" הזה. ברררררר)

לא ישנות, אבל ממש נפלאות:

סקרנות
עניין
מחקר
גילוי

קנוקנות

גם אני חושבת שיפה לקרא למבוגרים- אדון וגברת.
יפה לתת כבוד.

חוץ מזה, שמתי לב ש"גבר" זה מאותו שורש כמו "גיבור" ו"התגבר".
אבל- מה השורש של "אשה"? האם זה -נ.ש.י ואם כך האם "נשייה" זה מאותו השורש, או "אנושי"?

לתנות אהבים

אהבה

תודה

הללויה!

וסתם מילה שאני אוהבת את הצליל שלה עכשיו: קצפת...

אוהבת את שתי המילים מבעד (מבעד לחלון, מבעד לדמעות...) ו מנגד .
וגם קוראת תיגר על צימצום השפה בעת ההתלבשות - הילדים שלי לא "שמים ומורידים" אלא לובשים, גורבים, נועלים וחובשים ובהתאמה פושטים, חולצים ומסירים. המרכזי כבר בגיל שנה וחצי ניגש אלי עם כובע ושאל "אפשר לחבוש?"

ו מנגד.
בספר הנפלא של מאיר שלו 'יונה ונער' (מומלץ, מומלץ, מומלץ!!! וגם מתקשר למילים היפות שעושות בלב) יש בעד ובנגד
(הפלא ופלא, המרגיעון: "זה לא נגדך, זה בעדי".....)

וגם: (צ'ופר למי שקרא עד לפה)

חסד

זך

ענווה

שמחה

פורייה

ולבני הצעיר תמיד קראתי "פִישׁתּוּקָא"
אה, זה מזכיר לי נשכחות. הכוונה ל "פשתוני"? אחד הספרים הכי עמוסים בפדגוגיה מורעלת, שגדלתי עליהם... ספר פלמי, למיטב זיכרוני (עם הרבה פטריוטיות פלמית).

תמימות
פשטות
נקיות
וחברתי קוראת לילדיה "נשמת חיי"

_שורש שלם שנכחד: ג.מ.ר
מאז שנוכס לעולם האסוציאציות המיני, גם פעוטות מסיימים לאכול, לצייר או כל דבר אחר_

יתר על כן: יש דברים שלא מסיימים, אפילו לא גומרים, אלא מכלים.
למשל אוכל.
'כיליתי את התפוח ואני עדיין רעבה'
'אין לי תיאבון, רוצה לכלות את הכריך שלי?'

חלומות פז

אבא שלי היה אומר לנו תמיד לפני השינה:
חלומות פז
בטוב תליני
וברננה תקיצי

מילים קסומות...

וגם:
"כל טוב" (בשורוק) שנעלם לטובת "הכל טוב" (בחולם). חבל.

מרהיב ביופיו

תאמר (במקום תגיד)

שיקוי / מרקחה

משחת פלאים (קלנדולה...)

וואו... || שיקוי || איזו מילה...

יש לכם מושג מה ההבדל בין כל המילים שמביעות שמחה:
שמחה, גיל, צהלה, דיצה, רינה, משוש, חדווה, ששון, עליזות, עליצות... ?

לשפות מים על האש אני נכדה של אישה מדהימה, שעלתה לפני שנים-שנים ארצה, ועדיין אומרת את זה, ואת "שבע פחות עשרה" (עשרה לשבע)

מרהיב ביופיו.

זך. -זכות.

עיני ילדי הזך ניבטות אליי, בעוד השמש מפציעה מבעד לערפילי השחר. בעודו מגרגר אליי חרישית, טובעת אני בעיניו התמות, ליבי מתרחב ומתמוגג, וחיוך רחב מתפשט לו על שפתיי. "אישי" אני לוחשת "הסכת נא, ושמע, אוצרי שח לי וודאי על חלום שחלם, בעודו נם את שנתו הערבה, בלילו החולף."
אוספת אני את מחמדי אל זרועותי, תוך שאני לואטת מילים טובות ורכות אל אוזנו. "פשוש שלי יקר! אוצרי הקט, גוזלי. ילדי הטוב."
נושקת אני אותו בחמימות, בלב עולה על גדותיו מאהבתי אליו כי רבה, נושקת את לחיו הרכה, את מצחו הנאה, את אפו הכפתורי, את אצבעותיו הענוגות.


וואו, כמה זמן לא השתמשתי ב מילים של בית מרקחת

>פשוט אלון - כן, אם אתה רוצה- צור איתי קשר בדפבית שלי, ואתן לך טל' של רב, שחקר וחפר ומצא את ההבדלים- והם משמעותיים ...<

סעד את ליבו

וגם:
משיב נפש

< לשפות מים על האש -לשפות את הקומקום.>

מאגר בלתי נדלה (של חוכמה, של טוב לב...)

מעין נובע

מסכיות חמדה (פיצ'פקעס)

לשוחח -מילה בעלת ניחוח נינוח, ונעים וחמים.

הולם הלב (רחל המשוררת)

< לשפות מים על האש -לשפות את הקומקום.>
חשתי כי שומה עליי תיכף ומיד לחקור בדבר.
מיד מיד התקשרתי אל סבתי היקרה -יהודית, והיא בצחוקה המתגלגל, אכן אישרה כי שופתים את הקומקום, ולא את המים, אך למען הזהירות, לבל נטעה- שלחתני אל המילון, לבדיקה מקפת-
שופת- מעמיד כלי בישול על האש.

בבוא הזמן

עת ל....

מבהיק

נלוז (אפילו משהו רע נשמע לפעמים יותר טוב....)

קסום

במשיכת קולמוס

מעיין מפכה

>סבתא יהודית מפנה בחום את משתתפי הדף אל התכנית ברשת ב' ב ארבע פחות עשר דקות ((ציטוט מדוייק)) בשם "בוא נדבר" (אם זכרוני אינו מטעני)<

<עיני ילדי הזך ניבטות אליי, בעוד השמש מפציעה מבעד לערפילי השחר. בניגוד לפעמים קודמות, עקב משפט זה חן מצפה בכיליון עיניים ל"ארבע בבוקר" הבאה שלה ושל ילדה הקט......>

מעיין מפכה.
לגמרי, כזה כאילו (-;

לגמרי, כזה כאילו
כן.... כאילו, מה ז'תומרת......?

>"שן! שן קשת ענן !"<
<חן הייתה פשוט חייבת- את מוזמנת למחוק את ההערה, אם מפריעה לך!!>

מסכיות חמדה (פיצ'פקעס)

יש שְׂכִיוֹת חמדה, וזה לא פיצ'פקעס אלא חפצי ערך יפים ונדירים.

שְׂכִיוֹת חמדה
לדעתי את צודקת..... לא בדקתי.... אבל אני יודעת שיש גם את המילה מסכית, אז אני אברר. והכוונה היא לא כי זה באמת פיצ'פקעס- אלא כי זה בד"כ לאוספים כמו- בובות פורצלן מסתובבות בתוך תיבות נגינה, וכו'.- לא מתוך זלזול......

---

עקב ביקוש גובר מטעם הסביבה -
אני מבררת אצל הרב מויאל (שיחי') את משמעות המילים -שמחה, גיל, צהלה, דיצה, רינה, משוש, חדווה, ששון, עליזות, עליצות.
יקח לי קצת זמן (וגם אני מניקה) אז- נא לא להתבייש להזכיר לי מדיפעם בדפבית!
באמת!- תכתבו -"נו מה עם הרב?" וכאלה!

---

מן הטבע-
צהלת הסוסים
שירת הציפורים
המיית הגלים
צפרירי בוקר
יש עוד?

צפרירי בוקר מצחיק אותי, נשמע לי כמו מישהו עם גזים
הלהיט אצלנו בבית עכשיו הוא הספר" ויהי ערב" (מקסים!) והוא מלא מילים כאלו של פעם
כמו: חיש מהר וקטני משפחה