באופן טבעי

שמלה? מכנסיים? חלוק? או נטול...

לידת בית או לידה בבית חולים?

הבגדים שהיו לי קודם (ספטמבר, בבית - חולצה, תחתונים, ומכנסיים קצרים-גומי). כשהם הציקו - נפטרתי מהם, על כל פנים - התינוקת לא נתקלה בבגדים בדרך החוצה . אני ממש לא זוכרת.

A nighty the reached my knees. No undies. Homebirth.

שמלת ערב מקושטת בפאייטים? אה לא. באתי עם חולצה עד הברכיים ומכנסי בד . רב הזמן הייתי ערומה למרבית הפליאה של הצוות . לא התחשק לי להתלבש בהפוגות בין המקלחת לזו שאחריה. לפעמים היה לי קר אז התעטפתי בחלוק מגבת שהבאתי מהבית . לא תכננתי בכלל להביא אותו. אין לי מושג איך הגיע איתי. בן זוגי שיחיה לבש בגד ים כדי לתמוך בי במיים.

Tשירט ושרוואל שנפשטו די מהר, רוב הלידה הסתובבתי נטולת ביגוד, אבל החזיה נשארה עלי, סתם כי לא נתתי את דעתי עליה. אולי בעצם בגלל שהייתי מודעת לזה שצילמו אותי.
גם אצלי הבנזוג הסתובב עם בגד ים כדי להיכנס ולצאת מהמים

לא לבשתי כלום. בשתי הלידות.

אותי תמיד עצבן שנשים בספרי הריון ולידה ערומות בתמונות של הלידה. תמיד חשבתי לעצמי, אז מה אם היא יולדת, זה אומר שצריכים לצלם אותה ערומה ?
ידעתי שאני אלד בבית, אבל בכל זאת רציתי להכין בגד מתאים שיהיה לי נוח בו. קניתי במיוחד (!) שמלת טריקו ארוכה בשוק בצלאל ב-10 שח....
איך שהתחילו הצירים, התפשטתי לגמרי ממה שלבשתי (כמובן שבכלל לא לבשתי את השמלה, עוד הייתי בפיג'מה) ונשארתי ערומה כל הלידה

קטעים טרה. החולצה עד הברכיים שלי היתה גם שמלת טריקו ארוכה ב10 שקלים. בצבע אפור. מהדוכן הידוע באלנבי;-)

בלידה הראשונה בבית החולים הייתי ערומה מהרגע הראשון שהגעתי לשם אל מול עיני כל מי שהיה באזור חדר הלידה.
הצוות הפריע לי בכל שלב בלידה, כעסתי על כולם ולא ראיתי אותם ממטר, היה לי חם וזהו.
בלידה השניה שהיתה לידת בית נפלאה הרגשתי קצת לא נוח עם המילדת ולא הצלחתי להרגיש משוחררת, לכן נשארתי כמעט עד הסוף עם חולצת טריקו ארוכה.
בדמיוני זה היה צריך להיות בדיוק הפוך.
בפעם הבאה כך אני מקווה, נהיה אני ובן זוגי לבד וללא ביגוד...

חלוק בית חולים. לא הרגשתי מספיק משוחררת בכדי להתפשט, בקושי להתקלח. העיניים. כל העיניים, כל התנועה הזו, והרופא שמכיר אותי כבר 13 שנה כי הוא חבר של אבא שלי- לא יכולתי להיות נבוכה יותר.

חלוק בית חולים.
גם אני. והוא ירד די מהר עוד לפני שהופיעה שם מפלצת, המנהלת משמרת בצפת , שנראתה ונשמעה כמו רס"רית בצבא הרוסי וצעקה "מה זה פה?? כולם להתלבש מיד!!" וחטפה את הדלת (כמעט) בפרצוף. (ואחר כך צעקה כל הזמן "לא לסגור פה דלתות!!" )
בלידה השנייה בגדים שלי. לא זוכרת מה. זוכרת שבאמצע הצירים הכואבים הייתי חייבת שבעלי יחליף חולצה לצבע אחר.

I forgot to say that my for my second birth (the first started and ended with an emergency c-sec) I was given by the hospital (here in Japan) a dreadful pink hospital gown . It wasn't big enough for my very non Japanese boobs, so it was extremely uncomfortable. I wore over it anothe open top that had me waaaay to hot. To this day it was one of the more vivid and uncomfortable memories of that birth
For my home uc, as mentioned, I wore the knee length nighty, but obviously abanded it as soon as I got in the tub for transition and birth So I gave birth in my own birthday suit!

בבית החולים -- חלוק בית חולים. בבית -- טי-שרט ושרוואל, שלא הספקתי להוריד עד שהתינוק כבר ממש התחיל לצאת..

לא יכולתי להיות נבוכה יותר. אוף, זה נשמע נורא )-:

גופיה ועליה פליס (חם לי-קר לי-חם לי-קר לי) ומכנסי פיג'מה עם דובונים. כשנכנסתי (סופסוף...) לבריכה - נשארתי רק עם הגופיה.

גם אני. והוא ירד די מהר עוד לפני שהופיעה שם מפלצת, המנהלת משמרת בצפת , שנראתה ונשמעה כמו רס"רית בצבא הרוסי וצעקה "מה זה פה?? כולם להתלבש מיד!!" וחטפה את הדלת (כמעט) בפרצוף. (ואחר כך צעקה כל הזמן "לא לסגור פה דלתות!!" )

איזה מעצבנים!!!!

תתארי לך (עישבתי בגינה ונזכרתי בסיפור שלך - הדמיון שלי עובד שעות נוספות) מה היה הפרצוף שלה אם פתאום היית אומרת "מה זה הצעקות האלה? אני לא מוכנה ללדת ככה. בוא מוקי, נלך ללדת בבית בשקט". מתלבשת באמצע הצירים ויוצאת
אני יודעת שזה לא ריאלי...אבל בכל זאת.

עירומה. בפעם הראשונה זה היה ניתוח, והעירום די הפריע (ניסיתי להפוך אותו לטכני, וגם חלק מהזמן הייתי מכוסה, ובכל זאת.
בפעם השניה, בבית, פשוט נכנסתי למקלחת, ומשם כבר לא התלבשתי. לחלוטין לא הפריע לי - גם כי כל הנוכחים היו "שלי". (אחות, בנזוג ומיילדת).

בהתחלה, בגדים שהכנתי במיוחד ללידה.

עם התחזקות הכאבים, נשרו הבגדים ובמים- לבשתי את עצמי.

בהתחלה , טרנינג וחולצה, ולא ממש תכננתי אותם. אחרי בדיקת הפתיחה הראשונה (5 ס"מ) לא טרחתי ללבוש חזרה את המכנסיים ובסוף לפני הכניסה למים שאלתי את המיילדת אם לפשוט חולצה והיא אמרה שזה לשיקולי, אז הורדתי כי תארתי לעצמי שכאשר התינוק יצא ארצה לחבק אותו (אולי אפילו להניק) והחולצה הרטובה תפריע. לפני הלידה חשבתי שאהיה נבוכה (כי חוץ מבעלי היו שם גם המיילדת וחברה טובה שלי) אבל במהלכה לא היה לי אכפת. חשבתי גם שיהיה לי קר אבל לא היה. יותר חשוב זה שהכנתי לי מראש מה ללבוש אחרי! וזה דווקא היה מתוכנן מאוד ואפילו הקפדתי שלא ללבוש את הפיג'מה הזאת חודש לפני הלידה כדי שלא יצא חס וחלילה שברגע האמת היא תהיה בכביסה. למרבה הצער הספקתי ללבוש אותה רק חצי שעה כי הדימום היה חזק נורא בהתחלה ועבר די מהר את כל שכבות הפדים שלי והכתים את הפיג'מה. אחר כך התחלתי להשתמש בטיטולים של התינוק במקום פדים וזה עבד מצויין!

אחר כך התחלתי להשתמש בטיטולים של התינוק במקום פדים וזה עבד מצויין!


לכולכן היה נורא חם בלידה ?

בבית חולים - חלוק בית חולים שהורדתי (והסתבכתי עם החוטים של ה"טנס") כשהלידה ממש התקדמה.
בלידה הראשונה בבית הייתי עם טיץ קצר וTשירט. כששיין הגיעה, הציעה לי להתפשט, כנראה בגלל שכבר ראתה שאני מתקדמת מאוד. אחרי האמבטיה נשארתי עם מגבת עליי.
בלידה האחרונה, בפעמים שהייתי במים לפני פתיחה של 8, לבשתי רק חולצה. ברגע שיכולתי להיכנס למים בפתיחה של 8 התפשטתי בלי לחשוב יותר מדי.

לידת בית חולים- עירומה לחלוטין, ולהפתעתי כמעט ללא בושה. אח"כ מקבלת האפידורל בכותנת בית החולים המכוערת.


לכולכן היה נורא חם בלידה ?
אני דווקא זוכרת רק את הקור הנורא אחרי הלידה, רעדתי בטירוף (אבל זה עבר מהר).

לכולכן היה נורא חם בלידה?
בלידה פעילה, כן. התנועה, התנוחות השונות, חוויה פיסית לחלוטין.
לבסוף בשכיבה הרגועה כשהשיליה יוצאת, כאילו יצא תנור חימום מהרחם, נהייה קר.

לי היה די קר - למרות שאובייקטיבית היה די חם.

לכולכן היה נורא חם בלידה ?
אני לא זוכרת, אבל ילדתי בקיץ, וגם במשגב לדך וגם בבית הייתי במים עד צירי הלחץ.
במים הייתי כמובן בלי כלום, ולא הרגשתי צורך להתלבש ביציאה.
ממילא בשתי הלידות נכחו רק בעלי והמיילדת (ובתי, בשנייה).
מה שכן, המגע של בגדים על העור פשוט הציק לי ועיצבן אותי. לא יכולתי להעלות על דעתי להתלבש (אילנה דווקא שאלה אם אני רוצה ללבוש משהו כשעברתי מהמים למיטת הלידה בבית החולים, והשאלה היתה אפילו תמוהה בעיני).

מס' 1+2 ==> חלוק בי"ח. במס' 3 ==> ביקשו שאחליף ל"מדי בית חולים", אך סירבתי וינישארתי עם בגדיי. את מכנסי הפיגמה הורדתי בחדר הלידה (לידה מאוד מהירה, תוך שעה מרגע ההגעה לביה"ח) ולמעשה כל הזמן לבשתי את בגדיי.

לכולכן היה נורא חם בלידה ?


אני לבשתי חלוק בית-חולים + סוודר והמזגן כל הזמן פעל על חימום, החדר היה ממש סאונה, אבל רק כך היה לי מספיק חם.

<רציתי ללבוש שמלת כתפיות לבנה או אדומה ולצבוע את השיער לאדום, אבל לא יצא>

במשגב לדך חלוק ובבית כלום.

בלידת בית חולים חלוק ובבית חולצת טריקו ומכנסיים. אבל כאשר הצירים התגברו העפתי את המכנסיים ואחרי זה את התחתונים. וכאשר ביליתי באמבטיה, העפתי גם את החולצה
אבל אם הייתי מצטלמת הייתי לובשת את הבגד ים של היריון שזה שני חלקים, והחצאית של החלק העליון ארוכה מספיק כדי לכסות על האגן

לידה ראשונה, בבית חולים, מגיעה בגופיית טוניקה שבחרתי והרגשתי בה נוח - הלידה התפתחה כל כך מהר ובכל זאת בין ציר לדחיפה מנסות המיילדות לשכנע אותי להחליף לחלוק כי "אני אתלכלך"?.. וגם לא לצעוק בציר כי"חבל על הקול שלך, יכאב לך הגרון" ואני, נפעמת מגודל החוויה ורוצה כ"כ להתמסר לה, מוצאת את עצמי מרגיעה אותן, שככה מתאים לי...

גם אותי השאלה הזו מאוד הטרידה לפני הלידה הראשונה! אך נראה לי שיחד עם התפתחות הלידה והזרימה עמה, נהיה לך מאוד ברור מה נוח לך, לגוף שלך ולתינוק/ת שעומדים להגיע אליך. לי- ברגע שהצירים התגברו, לא יכולתי לסבול שום בגד עלי, ולכן הייתי בבגדי יום הולדתי בשתי הלידות שלי בבית חולים, בעין כרם הערום שלי לא הפריע לאף אחד! היה לי חם בטרוף והקפאתי את כולם עם המזגן, וכששחר הגיעה ביקשו את רשותי לחמם קצת את החדר. היה מאוד נעים לקבל אותן וליצור מגע מיידי ללא מחיצות.

בלידה האחרונה הגעתי לביה"ח עם צירי הלחץ.
בחדר קבלה אחרי שהצלחתי לשכנע את הרופא והמיילדות שאני באמת בלידה פעילה, ביקשו ממני ללבוש את החלוק של בית החולים.

לפני שמישהו הבין מה קורה, ילדתי בעמידה בשמלה שאיתה הגעתי מהבית, ו...כן זה התלכלך, מצד שני אני לא חושבת שיצא לי להיות שוב בחודש העשירי, כך שלא יצא לי להזדקק לה... לפחות לא בקרוב.

אותי תמיד עצבן שנשים בספרי הריון ולידה ערומות בתמונות של הלידה
איזה קטעים, טרה! כי לי זה נראה תמיד כ"כ נכון, כ"כ טבעי... לידה ראשונה היתה במשגב לדך, אז לא היה מצב(להתערטל כליל)... לידה שניה היתה בחורף... ובלידה השלישית, לבשתי שמלה רחבה כזאת בלי כלום מתחת ובשלב מסוים פשוט העפתי אותה מעליי בשיא הטבעיות ונשארתי רק עם שרשרת הלידה לצווארי זאת היתה הרגשה נפלאה!!! להיות כל כולי חשופה אבל בשיא עוצמותיי בנוכחות מדהימה, כל כולי ברגע הזה, בגוף הזה, בכאב הזה מבפנים ומבחוץ...
הרגשתי על פסגת העולם! לא פחות...

>מתגעגעת...<

מנסה להיזכר... קשה לי להיזכר.
נראה לי שבאיזשהו שלב נשרו הבגדים, אם בכלל היו.
היה הכי טבעי בעולם להיות ערומה בזמן פלא הזה.

מה שכן זוכרת בבירור זה שבימים שאחרי הלידה הייתי כמעט כל הזמן ערומה.
אם לבשתי תחתונים וחזייה זה כבר היה נחשב לבוש...

ללידה הראשונה תפרתי לי מן חלוק ענק כזה בצבע לבן מכותנה, הייתי איתו חלק נכבד מזמן הלידה, עד שנשבר לי ונשארתי בלי, בתוך המים.

בלידה השניה הייתי בלי בגדים (תודה לאל שקיבלתי שכל..)

בשתי הלידות,
מהרגע שהתחילו הצירים,
שנפל האסימון שזה זה,
הייתי עירומה עירומה ואפילו עירומה........
עד גיל שבוע, לא הלבשתי ולא חיתלתי,
לא התלבשתי ולא יצאנו מהבית.
את הבכור 5 שבועות לא הוצאנו מהבית
את הצעיר שבועיים וחצי.

אני לקחתי איתי ללידה את הבגדים הכי נוחים שהיו לי, מכנסיים דקות רחבות מאוד למעלה, גופיונת קטנטונת, וגופיה ארוכה מעל.
כשהתחילו הצירי לחץ נפתרתי מהמכנסים, בלחיצות נדמה לי שנפתרתי מגופיה הארוכה, וכשהוא יצא החוצה, ורציתי לתת לו ציצי, נשארתי עירומה לגמרי.

הגעתי לבית החולים בשמלת כתפיות ארוכה עם שסע (הלכתי על המראה הסקסי..)
ושום דבר מתחתיה וגם היא הועפה אחר כבוד בשניה שעליתי על מיטת הלידה
האחיות שם הרימו גבה ושפמפמו משהו אבל זה היה כבר השלב שבו כלום ואף אחד לא עניינו אותי
אני באתי להנות!
(-;

נסעתי לבית חולים עם שרוואל וחולצת טריקו גדולה, ברגע שהגעתי לחדר לידה ביקשו שאחליף לחלוק, הורדתי בגדים אבל לא ממש הגעתי לשלב של החלוק, כלומר, הוא היה תלוי עלי באופן חלקי חלק מהזמן (למשל כשהלכתי למקלחת - נראה לי שמבחינתי הייתי יוצאת ערומה) והשתדלתי להפטר ממנו כמה שיותר מהר כי הוא ממש הציק לי. אמנם רוב הזמן היו שם רק המילדת שלי והצוות שהבאתי איתי מהבית (שתי חברות ורני) אבל גם כש ואם עברו שם עוד אנשי צוות, לא נראה לי שזה הזיז לי בכלל. מעולם לא הפריע לי להתפשט אז בטח שלא בלידה.

לא לבשתי כלום, בגדים מסרבלים ומציקים, הגוף שלי היה צריך מרחב שלם בלידות, וגם בימים שאחרי הלידה, אני גם נוהגת לישון ללא בגדים ותחתונים, זו בעיני הדרך הנעימה ביותר לישון, לעומת זאת בחרתי בקפידה את הבגדים לאחרי לידה, את הצבעים והבדים בראשונה חצאית הודית כתומה שתפרתי בשוליה לב אדום גדול וחולצת קרושה עם שרוולים מתרחבים כתומה, בשניה חצאית ירוקה וחולצה ורודה, שני צבעי צ'אקרת הלב ובשלישית חצאית וגופיה סגולות, מההריון הראשון התחיל להיות לי חשוב מאוד הצבעים שאני לובשת, יש לכל צבע משמעות פנימית בשבילי והוא מתקשר גם לרגשות וגם לשאיפות שלי, אני מקפידה ללבוש צבעים בהירים ומלאי שמחת חיים.

כלום!

מין טוניקה ארוכה מטריקו ומעליה חולצה ארוכה (היה קר נורא), בלי תחתונים או חזיה. כשיצאתי מהמקלחת לבשתי חלוק אמבטיה פתוח, וככה ילדתי. (עם חלוק! מי היה מאמין (-:
(כבר ברור שמדובר בלידת בית)

כלום!
גם אני!

בראשונה: התחלתי עם שרוואל ו T שירט, אחרי הבדיקה הראשונה השרואל הוחלף ללונגי בלי כלום מתחתיו.
בשלב מסויים כשנכנסתי הביתה (אחרי שסיימתי להשקות את הגינה בין ציר לציר), החולצה עפה ונותרתי עם הלונגי ועל צווארי חוט עם טבעת הנישואין (שלא עלתה יותר על האצבעות הנפוחות).
בבית לא היה מזגן, ושרב של יולי, אז מהר מאוד הכל הועף. הרגשתי מאוד בנוח ומוכנה שהגור יצא ישר על בטני ושדי החשופים.
בתקופה שאחרי הלידה- הגור היה ערום ואני עם תחתונים (בשביל להחזיק את הפדים) וחזיה (גם בשביל פדים אחרת כל הבית והקירות היו מרוססים בחלב...)
בשניה: הייתי עם גופיית געטקס ותחתונים. את התחתונים משום מה לא התחשק לי להוריד (עד 10 דקות ו-4 צירי לחץ לפני שהגורה יצאה).
את הגופייה עזרו לי להעיף מעלי פחות או יותר בשלב הזה, כשהקמין התחיל פתאום לבעור כמו שצריך...
אחרי המקלחת לבשתי שוב את הגופייה ואותן התחתונים שנשארו נקיים ויבשים (נלבשו כשעתיים לפני הלידה לאחר מקלחת בצירים).

בלידה הראשונה היה קיץ, הגעתי ללניאדו עם שרוואל כתום גופיה שחורה וכפיה לבנה שהתעתדה להסתיר את כתפיי המאוד לא צנועות במסדרונות בית החולים. בזמן הנצחי שחיכיתי שיתנו לי להכנס כבר לחדר הלידה הטבעי נקרעו לי המכנסיים מרוב כריעות והכפיה הלבנה עשתה הסבה מקצועית לסמרטוט רטוב לנגב איתו את הפנים בין ציר לציר. איך שנכנסתי לחדר הלידה הטבעי רצתי למקלחת ומאז נשארתי מקסימום עם החלוק הלבן הזה שהם נותנים שם אותו לבשתי כשהרגשתי צמרמורות בשלב המעבר. קיבלתי את החיפושית עירומה.
בלידה השניה התחלתי ליד הקמין עם מכנסי פליז ואיזה חולצה (אם אני לא טועה שחורה) אחר כך ויתרתי כבר על הכל עם הבדיקה הוגינלית היחידה שעשיתי שאחריה התגלגלתי לתוך הבריכה. גם את השבלול קיבלתי עירומה.
אבל הכי כייף היה, אחרי הלידה של השבלול להכנס לתוך פיג'מת פלאנל ולהתכרבל במיטה הפרטית שלי יחד עם החיפושית בצד אחד והשבלול בשני.

מה דעתכן לשנות את שם הדף ל- מה לבשתן בלידה ?

(קצת מוזר לי שהדף מנוסח בלשון זכר - או שזה גם מופנה לגברים שהיו בלידה? )

כלום!
ברור

קצת מוזר לי שהדף מנוסח בלשון זכר
לי זה הרבה מוזר P-:
אלא אם כן הכוונה לגברים שנכחו בלידה ועשו מסאז'ים ליולדת.
אבל את מי מעניין מה הם לבשו? /-:

מה דעתכן לשנות את שם הדף ל- מה לבשתן בלידה? ?
אוי, זה בדיוק מה שחשבתי כשנכנסתי לדף...
אני זוכרת שכשחברה שלי שאלה אותי את השאלה הזאת לפני הלידה שלה זה נורא הצחיק אותי. כי לפני כן לא חשבתי על זה בכלל, ורק כשהיא שאלה אותי מה לבשתי בלידה שמתי לב שהייתי ערומה כל הזמן.
זאת היתה לידה ראשונה, בבית חולים, והייתי במקלחת מהרגע שיכולתי ועד הרגע שכבר לא יכולתי - שאז כבר היה לגמרי לא רלוונטי להתלבש...

_אלא אם כן הכוונה לגברים שנכחו בלידה ועשו מסאז'ים ליולדת.
אבל את מי מעניין מה הם לבשו?_
וגם אם זה היה מעניין פה מישהי האם יש סיכוי בעולם שמישהו מהם בכלל זוכר?

זה קטע, תמיד אמרתי לעצמי שלא אהיה ערומה בלידה. כאילו, מה, למה הציצים שלי צריכים להיות בחוץ? בפועל- התחלתי את הלידה עם ביגוד מלא. באיזשהו שלב נשארתי עם מין גופיית- חזיית סטרפלס כזו שכבר היתה רטובה מהבריכה, ומהמקלחת, ולא הורדתי אותה למרות נסיונות השכנוע של בעלי והמיילדת (סתם היה לי כיף איתה) ואיך שהתחיל השלב של הלחיצות- העפתי אותה לקיבינימט (-:

לידה ראשונה בבית-חולים : ערומה
לידה שניה בבית: היתה כל כך מהירה שלא הספקתי להוריד את החולצה...

הרגשת בנוח להיות ערומה בבית חולים? ובכלל- זה לא מכניס למקום של- איך אני יושבת פה ערומה כשכל מיני אנשים יכולים להיכנס? (תמיד חשבתי שבבית חולים יולדים עם מין חלוק כזה)

בתור מי שילדה בבית חולים (לידה ראשונה) ובבית (לידה שניה) אני חייבת לציין שמבחינתי ברגע שאני יולדת, אני יולדת. העולם יכול להתפוצץ מבחינתי אני לא חלק מזה. בדיעבד, אחרי הלידה השניה בבית גיליתי כל כך הרבה דברים שקרו בזמן שילדתי שזה ממש הפליא אותי כי מהלידה עצמה אני זוכרת כל פרט ופרט וגם ממה שקרה עם הבת הגדולה שלי בזמן הלידה (וגם זה לא הפריע לי ללדת בנחת ובשיא הריכוז בלידה עצמה) כנראה שחלוקת הקשב בלידה משתנה לחלוטין ובושה זה לא חלק ממנה...

בית חולים
לבשתי כלום
כשהיה קר התכסיתי.
אף אחד ושום דבר לא הפריע לי.
המון כבוד מהצוות.

בבית חולים הייתי עם החלוק המכוער שלהם. לא הפריע לי (אפידורל ).
בבית הייתי (במים) עם גופיה. הורדתי אותה רק אחרי הלידה כשהתייבשתי.

משי עדין וחזק
כשהיה קר??? היה לך קר בלידה? אני חשבתי שאני עולה בלהבות, שאלתי את האיש למה הוא ממלא לי מים רותחים בבריכה, וענת המיילדת באה לבדוק וחשבה שהשתגעתי, הם היו חצי קרים... 0-:

ערומים, בבית, בבריכת מים חמימים. מקווה שהציצות שלי עשו רושם טוב על שרה'לה.

בצירים בבית: ביגוד מלא, חולצה וחצאית.
מקלחת אחת עם התלבשות בסופה.
במרכז לידה: מתחילה עם החולצה-וחצאית, עוברת למקלחת, יוצאת, לובשת שמלת בית קצרצרה ורחבה, מורידה אותה בשיטוטים למקלחת וחזרה, ואחרי כמה זמן נהיה לי קר אז לבשתי אותה שוב לאיזה שעה או משהו, ואחר כך היא נעלמה (לאן? למה? החור השחור של הקשב...) וסיימתי ערומה.

אפילו מחשבה אחת של בושה לא נחשבה בראשי. כלום. לא עלה על שדעתי לשים לב בכלל אם אני ערומה או לא. הכל היה עניין של תחושה: נוח לי, לא נוח לי, קר לי, חם לי. והבגדים בהתאמה.