אישור לחינוך ביתי

אנונימי

מדור חינוך ביתי והחוק
ראו גם: אישור לחינוך ביתי דוגמאות למכתבים

מושגים:
קב"ס - קצין ביקור סדיר
חוק חינוך חובה - חַחַחַ

(אם כי באמת החוק נקרא חוק לימוד חובה)

איך ולמי מגישים בקשה לחינוך ביתי ?

מכתב זה נתקבל אצלנו אתמול.

מדינת ישראל
משרד החינוך
לשכת מחוז ירושלים

בס"ד,
ח' סיון התשס"ב
19/05/2002

לכבוד
משפחת שפרון

שלום רב,

הגב' רונית תירוש, המנהלת הכללית של משרד החינוך, מאשרת את בקשתכם למתן חינוך ביתי לילדיכם.

האישור ניתן לשנת הלימודים תשס"ב בלבד.

בכבוד רב

שמעון הראל
מנהל המחוז

צפריר - נהדר.
אפשר לשאול מה היה נוסח מכתב הבקשה שלכם, או צורת פניה אחרת?

אצלנו העניין בא מהמוסדות. לאחר שלושים שנה בהן לא אוישה משרת קצין ביקור סדיר, השנה איישו את התפקיד. מכאן, לאחר פניה של המוסדות התגלגלו מכתבים ופגישות אשר במהלכן בעיקר הצגנו את עמדתו ואת ההיסטוריה של החינוך הביתי אצלנו שכלל פגישה עם האדם שבזמנו היה אמור לטפל בנושא בשנת 1997.
ששה חודשים מאז התקיימו פגישות אלה, קבלנו את האישור הנ"ל.

שלושים שנה באזור שבו אתם גרים, אני מבינה נכון?
איך אתה צופה את הסיכויים שלכם לשנה הבאה?

תסבירו לי את הטימטום הזה:
שמעו אתכם, השתכנעו, ונתנו אישור.
למה לכל השדים והרוחות הם נותנים אישור רק "לשנת הלימודים תשס"ב" (שאגב מסתיימת עוד חודש !!!!! )?
מה, הנימוקים שלכם ישתנו?
האישור ניתן עקב סיבות יציבות, או שהם רוצים לטעון שהמצב אצלכם זמני (במקרה אתם במעבר וכרגע זה לא מתאפשר... או במקרה הילדים כולם כרגע חולים מאוד ומרותקים למיטתם, אבל אוטוטו המצב ישתנה ולא תצטרכו אישור...)?
מה הקטע??????
הם הרי עושים גם לעצמם עבודה מיותרת!
משפחת שפרון לא תלך לבית הספר. נקודה.
אז כל שנה תצטרכו להגיד לאותו בן אדם את אותם המזמורים כדי לקבל נייר לעוד שנה??? בשביל מה זה טוב? זו שיטת טירטור שבאה להעניש אתכם על החינוך הביתי?
ואגב, הייתי רוצה הסבר ל"פניה של המוסדות" כי לא זכור לי שסיפרת על זה - איך ולמה בכלל "עלו" עליכם?
(אני שואלת כי בכוונתי "להיעלם" בהגיע הזמן, ולא ימצא חן בעיני אם "יעלו" גם עלינו ויבלבלו לנו במוח).

הסיפור שלנו הוא כזה:
כשעברנו לגור בבקעת הירדן (לפני כשלוש שנים) נגשנו לראש המועצה והודענו לו שאנחנו מחנכים בבית ואמרנו שאם יש לו בעיה אם זה אנחנו לא באים לבקעה כי לא מתחשק לנו להתחיל לריב על זה. הוא שמע ואמר שאכן יודיע במחלקת החינוך שהעניין מסודר.
לפני מספר חודשים מינו קצינת ביקור סדיר בבקעת הירדן לראשונה מזה שלושים שנות קיומה של התישבות ישראלית באזור. אני מניחה שזה קשור בתוספת מישרות שהממשלה "משלמת" לתושבי אזורי עימות.
ומה תעשה קצינת ביקור סדיר באזור המונה 6000 תושבים בלבד?
תבוא לבקר את משפחת שפרון. כי מה כבר יש לה לעשות?
לא נראה לי שיש סיבה שקציני ביקור סדיר מאזור מגוריך יגיעו אליך - שם יש להם באמת מספיק עבודה.
והאמת, זה לא ממש בלבול מוח. מי שבקרה אותנו היתה נחמדה למדי והתענינה בכנות במעשה החריג שלנו, ואת שאר העבודה היא כבר עושה בעצמה.
אנחנו לא מתכוונים לבקש אישור בשנה הבאה. אם זה יהיה חשוב לקצינת הביקור הסדיר היא תסדיר את הנושא בכוחות עצמה. מקסימום תבוא שוב לביקור.

יונת, אני יודעת שהוא רק לשנת לימודים אחת. השאלה היא: למה???? אם נותנים למשפחה אישור לחינוך ביתי - איזו סיבה יש לחדש את האישור כל שנה? הרי הוא לא ניתן בגלל גורם זמני אלא בגלל גורם עקרוני אידיאולוגי. הסיבה היא רק בירוקרטית מטומטמת. האישור צריך להינתן למשפחה וגמרנו. אם יש סיבה לשנות, שהמערכת תפתח את התיק מחדש לאור השינוי ותנסה לשנות.
אולי כל שנה גם יתנו לי רשיון מחדש להיות האמא של הבת שלי? אולי פג תוקף האמהות שלי תוך כך וכך שנים מהלידה??

זו לא חובה שנובעת מאתנו, אלא, כאשר הרשויות מגיעות למצב בו הן נדרשות להמציא לנו אישור, על מנת שהתחת של מישהו שם ינצל או לחילופין על מנת שמישהו יקבל משכורת, איננו רואים טעם להסתיר את דרכנו או להתחמק מהממסד, הרי הוא, הממסד צריך את האישור הזה הרבה יותר מאיתנו.
מעבר לכך, אנו מאמינים שכאשר אין צורך להסתיר, אין ממה לפחד. לכן, כאשר פונים אלינו ממטרד החינוך, אנו מוצאים לנכון לנהוג מנהג הכנסת אורחים. גילינו שכאשר נוהגים כך, הטרדה והאיום מתפוגגים חיש מהר.בנוסף, מצאנו את עצמנו אנו למדים רבות בעניין הגבולות שלנו. כלומר, למה אנו מסכימים ולמה לא.
"חובת הדווח" מונעת מאתנו אי שקט. ברגע שמודיעים לרשויות, מתוך הריבונות ההורית שלנו, נקבעת עמדה שאינה מתריסה אך גם אינה מתבטלת או מנסה להיות בצל. עמדה זו היא שחשובה אל מול הממסד מחשד ומאידך לשם הגדרת עצמנו.

בשמת, חידוש האישור כל שנה זה ממש לא רק עניין בירוקרטי מטומטם - הרי ברור שזה עניין של שליטה.

לעניין חידוש האישור כל שנה. שוב, מי שצריך את חידוש האישור הוא הממסד. זה בשבילם. המקור נובע מחוק חינוך חובה אשר מאפשר פטור על רקע מקרים חריגים ולא מתוך השקפת עולם של ההורים.
בינתים שמענו שבמטרד החינוך דווקא מנסים לסדר את עניין החינוך הביתי, יש ועדה והם עוסקים כרגע באיתור משפחות המחנכות בבית על מנת להעניק אישורים.
נדמה שאותה תנועה שמתקיימת, אותה קהילה שאנו מהווים חלק ממנה, יצרה מספיק הד על מנת שהממסד ייתיחס אליה. כאן, היות והאינטרס הברור של הממסד הוא לא להתעמת בבית המשפט. הרי בכל פעם שממערכת החינוך מגיעה לבית המשפט, נזכרים השופטים במורים שלהם מהיסודי והתיכון, ומחזירים למערכת מנה אחת אפיים.

יונת, במלים "סיבה בירוקרטית מטומטמת" אכן התכוונתי בדיוק לטירוף השליטה.

צפריר, אז מטרד החינוך משקיע עכשיו את משאביו המוגבלים בחיפוש אנשים שממילא לא מעוניינים בו ובאישוריו כדי לתת להם את האישורים שלו?
יואו.
איזו מדינה.

שליחה על ידי גילה* » 26 מאי 2002, 19:40

אבל אם השנה מטרד החינוך ימצא את כל הביתיים על מנת לאשר להם, מי מבטיח שהוא לא ישתמש ברשימות אלה כדי לאסור אותם בעוד שנתיים? (שואלת בהבזק של פחד מהאח הגדול)

ראו כיצד הנטיה האישית שלך כל אחד מנווטת את תגובתו. יש להקטין פחד ולדעת שהדברים מתקדמים בכל מקרה.
אני באופן אישי מברך על משבים מנרעננים אלה אשר נושבים במשרד החינוך ורואה בכך התקדמות גדולה לכוון שאנחנו מעוניינים בו.
החשדנות העולה מבין התגובות כאן, היא טבעית למי שהממסד אינו משאת נפשו. מאידך, הממסד קיים. וכאשר הממסד הולך צעד לקראתנו עלינו להושיט ידינו לשלום מתוך תמימות ויושר לבב.
המילה חוק נובעת משורש חיקוי. כך חוקים משתנים - מתוך חיקוי. מחנכים ביתיים עשויים להפוך למושא לחיקוי ומכאן ישתנה החוק או אכיפתו. כך קרה עם מריחואנה באנגליה, וכך קורה בחינוך הביתי בארץ גם אם הדבר נובע מתוך מצוקת הממסד. היום, בישראל נוצרת תשתית ללגיטימציה של החינוך הביתי. מדוע לפחד?

גילה,
האח הגדול לא כל כך גדול. על סמך מה יעצרו אותי לאחר שנתנו לי אישור. האם עצם נתינת האישור כפי שהוא תשרת את משרד החינוך באותו דיון ערטילאי ועתידי בבית המשפט הגבוה לצדק.

ד"ר באך אמר: "הפחד דופק על הדלת, וכשאנו פותחים אותה אנחנו מגלים שאין שם אף אחד". הדרך להגיע לכך פשוטה - הקטנת פחד, הקטנת חוסר אונים, עזיבת העתיד והתמקדות בהווה ובעיקר הגברת האמונה, אם לא בבורא עולם, לפחות בעצמנו.

דווקא אותו אישור נכסף מאפשר לחיות ללא פחד מועצם ככדור שלג מעוצמת הממסד.

גילה,
אני לא מוצאת שיש סיבה לפחד.
משרד החינוך, מודע לגידול שחל בכמות המחנכים הביתיים ומרגיש צורך להתארגן בהתאם.

אני מוצאת באישור שצפריר ואורנה קיבלו התפתחות מאוד חיובית
כיון שהמנכ"לית אישרה אותו - וגם היא וגם השרה לימור לבנת ידועות בהתנגדותן...

הסתבר לי היום שאורנה וצפריר הם לא היחידים שמשרד החינוך רדף אחריהם בשביל לתת להם אישור. יש שם איזו התעוררות בנושא (נאוה, זו את???) ויושבת ועדה על הנושא. אני אשמח לשמוע מכל מי שמעורב באיזושהי דרך או יודע משהו על העניין.

יונת,
לדעתי ולמיטב תחושותי, משרד החינוך עצמו פונה אל המחנכים בבית מיוזמתו משיקולים פרקטיים. יש יותר מדי פניות ומשפחות שהולכות בדרך הזו מחד, ומאידך חוק חינוך חובה איננו חזק דיו על מנת להבחן בבג"צ. לכן- אם אינך יכול להם - קבל אותם.

זו אולי ההוכחה הטובה ביותר שמהפכות ושינויים צומחים מלמטה. מה שעומד בבסיס עמדתנו הנחרצת להמנע מהקמת ממסד לחינוך ביתי - כזה או אחר. ("ממסד לחינוך ביתי" איזה פרדוקס מופלא, כמעט כמו "מוסד חינוכי")

בשמת,
שוב, העניין שמתקרב הוא העתיד. זה מגיע בכל מקרה. ראי כמה אנרגיה את משקיעה שזמן שאין לך כל שליטה עליו או אפילו מושג מה יהיה בו. אולי נעבור לגור בכוכב אחר, אולי יהיה שלום כלל עולמי, אולי רוני אבירם יהיה שר החינוך, אולי בתך תתעקש ללכת לבית הספר, אולי.. אולי.. אולי...
כשאת כותבת שאת אדם מאוד מתוכנן, אני מציע לך לבדוק את התכנונים שלך בעבר לעומת מה שהתרחש בפועל, על מנת לראות מה באמת התממש. הרי את יכולה לתכנן לנצח את המחר וזה יופיע ויהיה אחר לגמרי.

שליחה על ידי גילה* » 29 מאי 2002, 23:18

אני לא יודעת לכתוב את זה ביידיש, אבל יש פתגם - "הבנאדם מתכנן, ואלוהים צוחק".

בשמת, ואם היא תרצה בי"ס כמו שרצתה לגן, תשלחי?
או תתעקשי "להוציא" אותה מה"תלם"?

מענטש טראכט און גאט לאכט. בטח טעיתי בכתיב.

[תיקנתי.
זה רק למי שמאמין באלוהים.] (מישהו הוסיף את זה פה וזה לא אני. אה, והוא גם תיקן - עירית ל).

גילה,יש עוד משפט:
החיים זה מה שקורה בזמן שאנחנו מתכננים תוכניות

עירית,
זה לא רק בשביל מי שמאמין באלוהים. זה גם בשביל מי שלא מאמין באלוהים. הרי מי ש"לא מאמין" חייב את אלוהים בשביל לא להאמין בו.

שליחה על ידי ינטה* » 31 מאי 2002, 12:41

חַא, חַא !!

צפריר, אני בודקת כל הזמן.
רוב התיכנונים שלי יוצאים כמו שאני מתכננת, אם כי חשוב להדגיש שלא תמיד בכל האספקטים.
ויש גם הרבה דברים שאני בכלל לא מתכננת. או שאני חושבת על כמה תסריטים מקבילים, שאני בודקת אותם כדי לראות איך אני מרגישה ביחס לכל אחד מהם, והאם באמת אני רוצה אותם, ואם אני רוצה אז איך, ומה אני מוכנה להשקיע כדי שזה באמת ייצא (אולי כלום אבל זה נותן לי רעיונות רק מלחשוב על האפשרות הזאת). אז במובן זה קשה לדבר על "האם החיים יצאו כמו שתיכננתי", כי התשובה היא כן ולא ואולי - והכל נכון, בלי התחכמות.

ויש המון דברים שחשבתי עליהם מראש, החלטתי עליהם, וכך הם התבצעו, אז אפשר להגיד שהם התנהלו לפי התוכנית - אם כי לא היתה "תוכנית", היתה רק החלטה עקרונית. למשל, החלטתי שבתי לא תלך לגן לפני גיל 4. לא "תיכננתי" איך זה בדיוק יהיה. ההחלטה התבצעה בשלמותה.
לדעתי זה בדיוק כמו "חינוך ביתי":
נניח שמתכננים או מחליטים על חינוך ביתי לפני ששלחנו איזשהו ילד לבית הספר.
אני לא מבינה בכלל מה הבעיה שאתה רואה פה.
למה זה נראה לך כמו "השקעת אנרגיה בזמן שאין לנו שליטה עליו"?
זו תפיסה מוזרה לגבי. מה, אני אמורה להשתתף באתר ובעלון "באופן טבעי" המוקדש לחינוך הביתי, ובכלל לא לחשוב על החינוך הביתי או לשקול אם זה מתאים לי או לא, ובכלל לא להחליט בשום שלב מה יהיה אצלנו בבית, רק בגלל שאין לי באותו רגע ילד שכבר נמצא בבית הספר?
אז מתי הזמן שבו "יש לי שליטה עליו"? כשיגיע הטופס ממשרד החינוך לרשום את בתי לכתה א', אז פתאום תיתן לי רשות לחשוב עליו (אוי! כבר הגיע הטופס ואנחנו לא יודעים אם לרשום או לא!)?
ועל ברית מילה לבן שלי אני אמורה לחשוב ולהחליט ביום שצריך להזמין את המוהל?
ואז גם להודיע לבעלי ש אני החלטתי פתאום לא למול?
הרי החלטות מושכלות הן תוצאה של שיקול דעת, של מחשבה, של מודעות לתוצאות השונות - סוף מעשה במחשבה תחילה. איזו מין שאיפה אתה בכלל מביע פה?
כתבת מה לא לעשות, אבל לא ברור בכלל מה כן - למה לדעתך עכשיו אין לי שליטה על העניין, ומתי כן תהיה לי?
לדעתי להיפך. עכשיו יש לי שליטה מלאה על העניין. הילדה שלי עוד לא נכנסה לשום בית ספר, לא קורה שום דבר שאני מתנגדת לו, יש לי זמן להרגיל את בן זוגי המתנגד לרעיון החינוך הביתי, אני מנצלת את הזמן להרגיל גם את משפחתו לרעיון (אני בונה על זה שאחרי 4 שנים שאני אומרת "זאב, זאב", הם כבר יהיו מותשים ואדישים יותר כשהזאב באמת יבוא), ואני מנצלת את הזמן ללמוד על האספקטים החוקיים והמעשיים של הנושא.
כשיגיע הזמן פשוט לחיות את זה (הטופס יגיע ואני לא אעשה כלום, שנת הלימודים בכתה א' תתחיל ובתי לא תלך לשם) - אפשר יהיה אז פשוט לחיות את החיים. זה כבר לא יהיה הזמן להחליט, לדבר, לתכנן או לשאול. זה כבר יהיה הזמן פשוט להיות בחינוך הביתי.
מתי לדעתך יגיע אותו הזמן שבו יהיה "מותר" לי לתכנן את זה? ביום שבו יגיע טופס הרישום?
או אולי אני אמורה להחליט על זה ביני לבין עצמי, אבל לא לדבר על זה פה? או אולי, כשאני מספרת לפי תומי שאני מבחינתי החלטתי שאצלנו יהיה חינוך ביתי, אסור לי לענות למי שרוצה לשאול אותי אם זה מנוי וגמור עמי או פתוח למשא ומתן? או למי ששואל איך אבצע ומה אעשה אם יקרה א' או ב' (וסיבותיו עמו, מה איכפת לי)?
אני מצדי החלטתי. ההחלטה גמורה, ברורה, ואני טוענת שהיא גם תתבצע.
מי שלא מאמין לי - זב"שו.
אם בא לי, אני יכולה לענות לשאלות שלו. אני יכולה גם לא לענות, אם אני חושבת שזו לא שאלה אלא הטלת ספק. אם אני משקיעה אנרגיה, אז היא לא בתיכנון החינוך הביתי בכלל. היא רק בהתייחסות לשאלות של אחרים. ובאתר הזה אני עונה בנדיבות גם לשאלות שנראות כמו הטלת ספק ולא כמו שאלה אמיתית, מתוך הנחה שפה כותבים אנשים שמטרתם בכלל לא לבקר אותי או לכפות עלי לשנות את החלטותי, אלא שבעצמם מתלבטים בנושא וחושבים עליו ורוצים לדעת איך אני מתכוננת לפתור בעיות שהם חשבו עליהן או שהם נתקלו בהן. זו השקעת אנרגיה שנראית לך מיותרת? לא מאמינה, כי הרי זה בדיוק מה שאתה עושה פה.

לפני כך וכך שנים גיליתי לראשונה את החינוך הביתי.
באותו רגע החלטתי שילדי לא יילכו לבית ספר יסודי.
אף אחד לא האמין לי שזה באמת יקרה, כי אני מוקפת אנשים שכל רעיון שחדש להם מבהיל אותם, ותמיד מאמינים ש"בסוף היא תתעשת ותהיה כמו כולם" (מסכנים, לומדים לאט). ככה הם אמרו לי על הלידה הטבעית (תראי שתבקשי אפידורל). ככה הם אמרו לי על הביות (תראי שרק תרצי להשאיר אותה בתינוקיה). ככה הם אמרו לי על ההנקה (אל תתחייבי, מה אם לא תצליחי להיניק?). ככה הם אמרו לי על הגן (בעלי ומשפחתו לא האמינו בשום אופן שהילדה באמת לא תלך לגן לפני גיל 4). ככה הם אמרו לי על המנשא (יהיה לך כבד. היא תהיה לא חברתית. את צריכה לעבור לעגלה). ככה אומרים לי על לידת בית. ככה אומרים לי על ברית המילה. ככה אומרים לי על החינוך הביתי.
הגם אתה, ברוטוס?

נאוה, כבר עניתי בדיוק על השאלה הזאת כמה וכמה פעמים בכל מיני דפים.
אני חושבת שב דמעות גן למשל. אבל בקיצור:
אני כותבת פה עוד מלפני שבתי רצתה גן. כבר אז אמרתי, שבעיני יש הבדל מהותי בין הגן לבין בית הספר. לגן יש גם יתרונות בעיני.
לכן כשבתי רצתה גן בגיל 4, לא התנגדתי. זה לא עמד אף פעם בניגוד לשום עיקרון שלי.
כן תכננתי (וסיפרתי כאן באתר) גן "מקוצץ", ואכן ביצעתי.
ואגב, בתי מאוד שמחה ללכת לגן, וגם לקחת "ימי חופש עם אמא" על חשבון ימי גן.
בית הספר כן עומד בניגוד לתוכנית.
בתי לא רק יודעת שלא תלך לבית הספר, אלא גם מרוצה מזה.
אם היא תשנה את דעתה, זה לא ישנה את דעתי. הואיל וזה עניין של פיקוח נפש בעיני, זה לא נראה לי משהו שאאפשר לה "להחליט" עליו, וראי מה שכתבתי לענת על הטלביזיה ועוד בדף דמעות גן .
אני לא צריכה "להוציא" אותה משום תלם - היא לא בתלם.

ברכות לכל מי שקיבל אישור לחינוך ביתי. גם אנחנו קיבלנו אישור לחנך את עילם בבית לאחר כתשעה חודשים שהוא לא הולך לבית הספר. למיטב ידיעתי כחמש-עשרה משפחות קיבלו לפני שבוע את אותו מכתב ממשרד החינוך.

קראתי את מה שנכתב כאן בשבוע האחרון ושלא כמנהגי יש לי דברים לומר.

ההתיחסות למשרד החינוך כאל "אנשי החושך" לעומת האנשים שבוחרים בחירות דומות לשלנו "אנשי האור" נראית לי מאד לא מציאותית ואפילו קצת נוחה מדי. גם לאנשי משרד החינוך יש ילדים וגם הם ביקורתיים כלפי המערכת שבה הם עובדים אך תפקידם, ולאו דווקא תפיסת עולמם, הוא שיוצר קונפליקטים עם החינוך הביתי. לדוגמא, הציניות לגבי כך שהאישור ניתן לשנת לימודים אחת אינה במקומה מכיוון שזהו שביל הזהב בין הרצון/צורך לתת אישור לחינוך ביתי לבין הצורך הרחב יותר לדאוג לכך שלא נעשה שימוש לרעה באישור זה. וטוב שכך. מתוך ניסיון אני יכול לומר שהפיקוח הוא מינימלי ואין בו להזיק או אפילו להטריד.

אחד מתפקידי הקודמים ברשות העתיקות היה לפקח על המסחר בעתיקות ולתת אישורים לאנשים לסחור בעתיקות. האישור הוא לשנה אחת בלבד. אני יכול להבטיח לכולכם שברשות העתיקות לא היו רוצים שיתקיים בישראל מסחר בעתיקות כלל אך מכיוון שהחוק מאפשר לתת אישור כזה לאזרח שמבקש, הרשות זקוקה לנימוקים חזקים מאד (מעבר לאלו שעל בסיסם נאסר הסחר בעתיקות באופן כללי) על מנת לא לאשר לאדם שביקש ועמד בכללים הבסיסיים לסחור בעתיקות.

עם ניסיון זה ומעברו השני של המתרס, בקשנו את האישור לחינוך ביתי בידיעה שאין למערכת את היכולת לא לאשר אלא אם כן יהיו לה נימוקים חזקים מאד. בעיקר אם היו כאלו שקיבלו אישור זה לפנינו. מסובך יותר הוא לא לאשר לאדם מה שאישרת לו בעבר. לצורך כך צריך שיהיה שינוי מהותי אשר סותר את התנאים לקבלת האישור. ההנחה שלי היא שחידוש האישור הוא עניין כמעט טכני אשר מאפשר למשרד החינוך להמנע מהצורך לבקש מבית המשפט לבטל אישור שניתן לצמיתות אלא פשוט לא לחדש את האישור למי שלא יעמוד בתנאים שנקבעו.

בשמת - אני חייב לומר לך, כאדם שמחנך את בנו בבית, שהחלטה זו דורשת בעיני בדיקה יומיומית ומבט ביקורתי על המניעים שלנו להחלטה זו. הסביבה דינמית וכל ילד ומערכת הצרכים שלו. החינוך הביתי אינו גן עדן וגם אם הוא עדיף עשרות מונים על מערכת החינוך הרגילה, לא תמיד אנו מסוגלים לממש את האופציה הטובה ביותר.

פנו אלינו מספר פעמים בבקשה לראיין אותנו בנושא החינוך הביתי. עד היום לא היסכמנו אך ההתלבטות קיימת. הייתי שמח לשמוע דעות בנושא ממנוסים מאיתנו.
זהר יעקובי

בשמת,
איני אומר כי אין לברור ולקבוע עמדה. יש מקום לעמדות, יש מקום לספקות, יש מקום להחלטות. אלא שכאשר אנו משקיעים זמן בתכנון שאיננו רלוונטי לפעולותינו היום אנו פשוט עובדים על ריק.
כאשר את מתכננת שבתך תעבור לחינוך ביתי בעוד שנה (או יותר), את מתחמקת מהנושא היום, את משכנעת את עצמך שגן זה לא בית ספר, את משוכנעת שהמתנגדים (הרלוונטים) לעניין יותשו על ידי הצהרותייך, ולמעשה את דוחה את ההחלטה על חינוך ביתי.
שהרי חינוך ביתי (על פי תפישתי) לא יכול להתחיל עם כיתה א'. מעבר לכך, אם אני מבין נכון הרי שבתך הולכת לגן מכיוון שהיא רוצה מחד ומאידך מבחינתך גן אינו עניין של "פיקוח נפש". להערכתי במידה ובתך תתעקש ללכת לבית ספר, כאשר אביה (אשר יש לו "חמישים אחוז מניות" בין אם את מכירה בכך או לא) עומד לצד רצונה, כל תכנונייך ותחנונייך לא יעזרו.
לכן, במקום לתכנן היום מה יקרה בעוד שנה ויתר בנושא זה, יהיה זה נכון לבדוק מה קורה היום. בדיקה כזו מחייבת ברור שאינו מלווה במניפולציות (של שני הצדדים המבררים). כאן, נדרש שינוי דפוס, ואינני יודע מהו הדפוס הקיים (זה גם לא חשוב). עניין זה לא פשוט כלל וכלל.
בקיצור, הזמן לפתור את השאלה איננו בעתיד. הוא עכשיו.
אין זה המקום להרחיב בעניין. בקיצור, כנות, אחריות, אהבה וגישה שאיננה שיפוטית יועילו.

בשמת - מה תעשי אם בן זוגך יחליט שהילדה הולכת לבית ספר? זה שווה בדיוק להחלטתך שהילדה לא הולכת לבית ספר.
וכמו שצפריר אמר, יש לבן זוגך 50% במניות. יש לו מילה. אולי את לא מסכימה עם המילה שלו, אבל יש לו כזו, ואז מה? עושים רק מה שבשמת אומרת? מה תפקידו בבית?
נקודות למחשבה

נראה לי שזה מקרה קלאסי של חוליה חזקה (תיאוריה שהמצאתי שסותרת את הסברה שהחוליה החלשה קובעת את חוזק השרשרת

).
בשמת יודעת מה היא רוצה, לכן היא החוליה החזקה ולכן היא תסחוף אחריה את החוליה החלשה שפחות נחושה בדעתה.

שליחה על ידי גילה* » 02 יוני 2002, 15:47

עירית - זה כי יש שתי שרשראות. החוליה החלשה בשרשרת החזקה קובעת.
(צוללת למשפטי minmax ובורחת לפני שארגם).

גילה, תסבירי לי? לא הבנתי.

זהר, מהיכן אתה יודע את המספר חמש-עשרה משפחות? זה מעניין מאד.

שליחה על ידי גילה* » 02 יוני 2002, 20:59

עזוב. סתם התעקשתי להפוך את המטאפורה של עירית להתנהגות של זוגות למשהו טכני ולא רומנטי.

עירית,
החוליה החזקה רק נראית חזקה. ביחסי זוג חוזק וחלשה הם עניין מתחלף בין בני הזוג. היום זה למעלה ומחר זאת למעלה (כן, כן גם במקומות אינטימיים).
מה שיותר חשוב זה שמי שנפגע ממאבקי הכוח האלה אשר מספקים את בני הזוג (כל אחד בדרכו), הוא הילד. תמיד. לכן, ראוי בהחלט לפתור שאלות קטנות כגדולות. הרי כאשר ילד הולך לבית הספר בניגוד לדעת אימו, או לא הולך לבית ספר בניגוד לדעת אביו, בכל מקרה יימצא חצוי.
בפועל החוליה החזקה ביותר והחלשה ביותר בין בני זוג מתבטאת ביצירה המשותפת שלהם - הילד.

עדות אופי (על אמא של טליה), ידע אישי, בחינם:
טליה לא תלך לבית ספר.

שליחה על ידי גילה* » 03 יוני 2002, 09:10

מסעדה

(סליחה, בשמת)

מסעדה, בשמת,
אני משוכנע שטליה לא תלך בית ספר. השאלה היא אם יהיה מחיר, מה יהיה המחיר ומי ישלם אותו, אין לי מושג ירוק לגבי התשובות לשאלות אלה, אבל כאשר העניין מסוכם מתוך מאבק (מה שעולה מהכתובים כאן) שאלות אלה רלוונטיות.

ואללה, צחקתי נורא מכל התגובות. אז אענה אחת אחת. סליחה שזה יצא ארוך.

צפריר, אוקיי, עכשיו סוף סוף הבנתי אותך: הויכוח שלך איתי הוא על הנזק של הגן, בעוד אני חשבתי שאנחנו מדברים רק על בית הספר. אז תיכף אתייחס.

עכשיו בעניין בן זוגי, סליחה שלא אגיד את כל השמות (גם נורא קשה לי לזכור את הבדויים): אכן, הוא חצי, אבל אכן, כמו שעירית אמרה, אני סוחפת אותו. אבל זה לא בקטע של להכריח אותו, אין לנו בנושא הזה "מאבק", אלא מה שקורה בפועל הוא, שכשהוא באמת רוצה משהו (מכשיר חשמלי חדש, כבלים) אז הוא פועל בנדון. לעומת זאת, בכל הקטע של החינוך הביתי הוא מביע איזה "רצון" מעורפל כזה שנובע מהרצון "להיות כמו כולם", אבל אינו פועל לטובת העניין בכלל. הוא לא יילך לרשום אותה אם אני לא ארשום. האמת, שאפילו ברישום לגן חובה הייתי צריכה לנדנד לו ללכת (אני שכבתי במיטה עם ההריון), אחרי שהוא כבר פיספס את תאריכי ההרשמה, ואילו הייתי מזניחה - היא לא היתה רשומה. אבל אני לא אעשה דבר כזה לבתי, לחתור תחתיה בלי שום החלטה מודעת ושיתוף שלה.

בעניין החינוך הביתי ברור לשנינו כשמש, ששום דבר לא "ייפול" עליו. זה יהיה כמו בארבע השנים הראשונות לחייה: אני דואגת לכל, והוא הולך לעבודה וללימודים כרגיל. חינוך ביתי יחסוך לו להביא ילד לגן/לבית הספר בבוקר בדרך לעבודה (זה מעצבן ומלחיץ אותו), ויחסוך לו לרוץ לקחת מהגן/מבית הספר כשמסיבה כלשהי אני לא אוכל (כמו עכשיו עם שמירת ההריון הזאת). הגננת שלחה לנו שיעורי בית שרק הוא יכול לעשות איתה כרגע, והוא לא עשה שום דבר ומתעצבן מעצם הרעיון שהוא צריך לעשות משהו. אז תארו לעצמכם מה יהיה עם שיעורי הבית להורים שנותנים בבית הספר... כמו כן צריך לקחת בחשבון, שהוא בכלל לא נחרץ בנושא (בניגוד אלי, וגם בניגוד לעמדתו בנושא המילה למשל), כי הוא שנא את בית הספר ומודע היטב לנזק שנגרם לו שם . בזכות הרעיון שלי על חינוך ביתי לילדינו הוא מתחיל להבין גם את ההבדל בינו לבין הוריו ולקבל את זה שלהם יש העמדה שלהם (שגרמה לו סבל בילדותו), ולו יכולה להיות עמדה אחרת, וזה בסדר. ומותר להם לדאוג בעניין, והוא לא חייב היום בתור אבא לרצות אותם ולשלוח את בתו כמו ששלחו אותו.
בתי, אגב, נחרצת מאוד בעמדתה שהיא לא רוצה ללכת לבית הספר, ומתעצבנת שהסבא והסבתא שלה אומרים לה שהיא כן תלך. אז פה אין ניגוד ענקי בינינו, ואין איזה שני אנשים שכל אחד תקיף בדעתו לכיוון אחר, ואין בדיוק כפייה. אני יודעת בדיוק מה אני רוצה, ובעלי קצת מפחד מזה, בעיקר מה"שונות", אבל בעצם לא מרגיש שזה ממש נוגע לו.
לכן, צפריר, אני חושבת שבעלי לא ישלם מחיר על החינוך הביתי, גם מבחינת דיעותיו. אני רואה שהוא פשוט הולך ומקבל את זה ככל שהוא מתרגל יותר לרעיון שזה מה שיהיה, ואני מרגישה שיש בזה משהו שגם משחרר אותו מאוד מבחינה אישית, שאני כאילו דרך בתו נותנת לו היום את התמיכה ואת הלגיטימציה לרגשות שלו בתור ילד.
אכן, אם בתי תשנה את דעתה במהלך השנה הקרובה תהיה לי בעיה, אבל אני עושה פעולות מניעה... לכן, צפריר, כל עוד היא לא תשנה באמת לא יהיה מחיר גם מבחינתה. נכון, שאם היא תשנה את דעתה, אז עלולה להיות בעיה של מחיר, ובמקרה כזה אני אתייעץ איתכם וגם אנסה לעבוד על העניין בכפפות של משי. כי נכון שאני עקשנית ונחרצת, אבל גם חשוב לי מאוד יחס של כבוד לבתי ועד כמה שאפשר להימנע מכפייה עליה.
אה, ואני מאוד מסכימה עם דברי צפריר בעניין מה שנדמה כחולייה החזקה והחלשה. ובעלי בכלל לא "חלש", הוא עשוי מברזל מתחת לחזות העדינה... שלא תטעו לרגע...

מסעדה: D-: גילה, D-:

אוקיי, עכשיו בעניין הגן:
אני מסכימה עם צפריר וסליחה אם שכחתי עוד מישהו (קשה כל הזמן לרוץ קדימה ואחורה לזכור מי אמר מה) שהגן גורם נזק, ושבעצם חינוך ביתי "אמיתי" היה צריך לכלול גם הימנעות מגן.
עכשיו תצטרכו ממש לסלוח לי, ואני לא מתכוונת חס וחלילה לפגוע באף אחד, אבל כבר פירטתי בדיוק את ההבדלים שאני רואה בין הגן לבית הספר באיזה דף ישן על החלטות של ילדים או התלבטות אם לשלוח ילד לגן או משהו כזה או אולי בשניהם וגם ב דמעות גן, אני לא זוכרת בדיוק וכרגיל אני כותבת בזמן שאני לא מחוברת ולא יכולה לעשות חיפוש בדפים. פשוט המוח שלי במצב של ג'לי ואין לי כוח לחזור על הדברים האלה, בחיי שהסברתי כבר פעם.
בשורה התחתונה, לגן יש גם יתרונות בעיני.
המון משחק חופשי בחצר (יותר משעה וחצי מתוך ארבע וחצי השעות שהיא בגן), היא מגיעה מאוחר (בערך בתשע, איזה בית ספר יאפשר את זה), חוגים נחמדים (בגן שלהם יש התעמלות, משחקי חשיבה, ופעמיים מוסיקה עם מורה מקסימה ונפלאה), שרים שירים ומספרים סיפורים ומציירים ועושים כל מיני עבודות יצירה בתחומים שאני קלוצית בהם ועם חומרים שאני לא מתחברת אליהם ולא הייתי יכולה לחשוף אותה אליהם (ויש לי ילדה עם כישרונות בתחום), ויש חיים חברתיים (מה שאמא ששוכבת כבר ששה חודשים בערך במיטה לא יכולה לספק בכלל), והיא מחסירה ימים "חופשי", מה ששום בית ספר לא היה מאפשר.
בזכות יתרונות אלה הסכמתי שהיא תלך לגן. חשבתי שזו תהיה שנה אחת בלבד.
בדיעבד, זה שהיא "ביקשה" גן בעצם לא היה לגמרי שלם, וזה התגלה לי בראשית השנה.
אבל במשך השנה היא ביקשה להמשיך עם הגן שלה גם בשנה הבאה. זה קצת פחות נראה לי (בגן חובה נוספות לפתע הבעיות של "ההכנה לבית הספר" ולחצים בכיוון, שלא מתאימים לי), אבל למרות זאת העדפתי לכבד את רצונה ואת בחירתה בעניין זה.

אני אכן רואה גם הרבה מאוד חסרונות בגן, והם הולכים ומתבלטים במשך השנה, גם מפני שסבלנותן של הגננות קצרה יותר כעת מאשר בראשית השנה (בראשית השנה הן עוד טעונות אנרגיה חיובית מהחופש, וכל החגים מאוד מדללים את עומס הטיפול בילדים, וככל שהשנה מתקדמת הן "שוכחות" יותר ויותר את התפיסות החינוכיות ונסוגות לדפוסים השתלטניים).
הפתרון שלי לזה: כל שבוע להשאיר אותה לפחות יום אחד "בבית", לעודד איחורים הולכים וגדלים לגן, לדבר איתה הרבה על חוויות הגן ולתת את דעתי השונה.

נראה לי, שבשנה הבאה אני אגביר את קצב החיסורים מהגן (הרי יהיה גם עוד אח קטן, ואני מתכננת השתתפות במפגשים שונים ברחבי הארץ). יחס הגננות לחיסורים מאוד חיובי, ואני מקווה שימשיך כך גם בשנה הבאה. זה מבחינתי מהותי, כי חשוב לי להקטין את נזקי הגן. המצב לא נראה לי חמור כמו התיאורים של ענת ב דמעות גן . אם הגן של בתי יהפוך למקום כזה (כאמור, גן חובה עלול להיות קפיצת מדרגה מבחינת הנזקים) - אשקול מחדש גם את גן חובה.
האם עניתי על השאלות, או שיש עוד נקודה שפיספסתי?
אם פיספסתי (כאמור, מוחי לא במיטבו כרגע), תגידו לי.
אגב, שמתי לב שאותם הסבא והסבתא הדוגלים בבית הספר גם לוחצים כל הזמן לשלוח אותה לקייטנה בקיץ (הם באים פעמיים בשבוע, חמותי מדברת איתה בטלפון כמעט כל יום). לא יודעת מה יש להם נגד החופש הגדול. בעלי ואני מתנגדים חד משמעית (בעלי אומר לי: אני רק סבלתי בקייטנות, בשביל מה שאשלח אותה). חודשיים חופש מוחלט מהגן נראה לי מינימום שבמינימום. מספיקים עשרה חודשים בשנה, ומזל שיש מליון חגים וחופשות של מערכת החינוך... (כן, בטח שמתם לב שאני רק אתמול הייתי תלמידה, ועוד לא שכחתי את חדוות החופשים, בהתאם לעצותיו האלמוותיות של אריך קסטנר).

מטרד החינוך, דרך קצינת המבחן של המועצה, שלחו לי את התנאים הנדרשים לצורך קבלת אישור לחינוך ביתי.
כבר ראיתי דיון על זה, אבל כעת כשעלי לכתוב מכתב בקשה, אני נתקלת בקשיים:
אין לי ולא תהיה לי תכנית לימוד כתובה
אין לי ולא יהיו לי פרוט של תוצרים צפויים
אני לא מעונינת לרשום את ילדי למוסד חינוכי כתנאי לאישור
אז מה אני עושה עם זה?
אין סיכוי שאני אכתוב משהו שאני לא עומדת מאחוריו, אז אם מישהו יכול ליעץ לי, או לשלוח לי את המכתב שהוא כתב, או כל עזרה אחרת , אני מודה מראש.

לכבוד: שר החינוך - הגב' לימור לבנת
מאת:_

הנדון: בקשה לפטור מחוק חינוך חובה לשנת הלימודים תשס"ג לילד ת.ז.____________

אנו כהורים, מתוך תפישת עולמנו מאמינים כי מתוך טובת ילדינו ומתוך זכותנו הטבעית לחנך ולגדל את ילדינו כראות עינינו מבקשים פטור מחוק חינוך חובה.

בהסתמך על פסיקת נשיא בית המשפט העליון הקובעת כי "להורים הזכות למלא חובה: "זכותם של ההורים שהם - הם ולא אחרים - ימלאו את החובה לגדל את הילד" (שיפמן, שם, בעמ' 219), "הזכות שיש להורים בחינוך, בלימוד ובכל ענייני האפוטרופסות, היא הזכות למלא את חובתם כאפוטרופסים כלפי ילדיהם" (ע"א 212/85, פלוני נ' פלונים, פ"ד לט(4) 309, בעמ' 312, וכן ראה ע"א 577/83 הנ"ל בעמ' 468-467; וע"א 436/76, פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(2) 239, בעמ' 243; וראה גם: J.M Eekelaar, "What Are Parental Rights?" 89 L.Q. Rev. 210, at p. 212; B.M. Dickens, "Function And Limit of Parental Rights", 97 L.Q. Rev. 462).

כאן מצויה נקודת החיבור בין שני פניה של האוטונומיה של ההורים: כנקודת מוצא, ביחסי המשפחה עם החברה והמדינה, אין האחרונות רשאיות להתערב בהחלטות המשפחה פנימה, בעניינים הקשורים להבאת ילדים, גידולם וחינוכם; ביחסים אלו ההורים נהנים מאוטונומיה."

איננו רואים כל סיבה מדוע לא נקבל את הפטור מחוק חינוך חובה.

אנו פועלים מתוך ראיה של טובת הילד.

בברכה,

_

כאן, יתכן שהתשובה שתקבלי תהיה לוחמנית ואפילו יעלה איום של הזמנה לדיון משפטי.

לתחושתי האישית - אין מה לדאוג.

צפריר תודה על תגובתך.
אני לא ששה לקרב. נהפוך הוא, אני מעונינת להיות תופעה שולית וחסרת משמעות בחיי הקהילה החינוכית של האיזור.
אי לכך, אני רוצה ללכת בין הטיפות ולא להרגיז אף אחד, ולקבל את האישור על סמך חוסר היכולת שלי להזיק ולהרגיז.
רכיכה חסרת עמוד שידרה? אולי. עדיף לי.

שרה לה
את יכולה להשתמש גם בציטוט הבא:
פסק דין שניתן ביום 22.2.95 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים (ע"א 2266/93) על ידי הנשיא מ' שמגר. קטע מתוך פסק הדין:

"זכותם של הורים לגדל ולחנך את ילדיהם כראות עיניהם היא זכות חוקתית יסודית, זכות טבעית הטבועה ועולה מן הקשר בין הורים לצאצאיהם.

המסגרת המשפחתית אינה עומדת בצד המערכת החוקתית, אלא היא חלק אינטגרלי ממנה. במסגרת היחידה המשפחתית נתונות להורים זכויות המוכרות על ידי המשפט החוקתי ומוגנות על ידו. זכותם של הורים להחזיק בילדיהם ולגדלם, על כל הכרוך בכך, היא זכות חוקתית טבעית וראשונית, בבחינת ביטוי לקשר הטבעי שבין הורים לילדיהם (ע"א 577/83, היועץ המשפטי נ' פלוני, פ"ד לח(1) 461). זכות זו באה לידי ביטוי בפרטיות ובאוטונומיה של המשפחה:

ההורים אוטונומיים בקבלת החלטות בכל הנוגע לילדיהם - חינוך, דרך חיים, מקום מגורים וכדומה, והתערבות החברה והמדינה בהחלטות אלה היא בבחינת חריג שיש ליתן טעם להצדיקו (ראה ע"א 577/83 הנ"ל, בעמ' 485 ,468)."

כאן, בהתייחס לרצונך להיות תופעה שולית - אין לה מה לדאוג, מנכ"ל משרד החינוך - הגב' רונית תירוש הגדירה את החינוך הביתי כתופעה שולית.
עם זאת, היות ומשרד החינוך מנסה לכפות את נהליו גם בתוך מעשה החינוך הביתי שלך, אינני רואה כל דרך אחרת (מלבד היעלמות) אלא להגיב דרך הפן המשפטי.
מעצם הפן המשפטי אינך יכולה לבקש אישור לחינוך ביתי - כפי שמשרד החינוך אינו יכול להעניק אישור שכזה.
לכן, יהיה עלייך לדרוש פטור מחוק חינוך חובה - בדרך החוקית.

נראה על פניו שמשרד החינוך לכשיקבל נוסח כזה או אחר המגבה את זכויותייך הטבעיות לחינוך ביתי - או נכון יותר לפטור מחוק חינוך חובה, יאלץ להתקפל מכוונתו לפעול דרך החוק ולהשתמש בכוח השררה.

אם לא, בנידה ואכן הדברים יגיעו לדיון משפטי, למרות שאיפתך שלא להגיע לכך - יהיה מקום לחשיבה כיצד לעשות את זה.

אלא אם כן הגדרתך העצמית כ"רכיכה חסרת עמוד שדרה" תוביל אותך להתקפל ולשלוח את ילדייך למוסדות כאלה או אחרים.

מעשה החינוך הביתי כיום מחייב עמידה אישית מול הפרעות רבות. משרד החינוך נראה מאיים יותר מהפרעות אחרות אבל אין בכוחו להתערב באמת באוטונומיה ההורית. בכל מקרה ובכל מצב.
משרד הרווחה יכול וגם אז, חייבים לבוא טעמים מיוחדים לשם כך.
חזקי ואמצי.
צפריר.

לא שאני מאמינה שמישהו יטרח לקרוא בעיון את מה שתגישי, אבל הנה רעיון איך לכתוב תוכנית לימודים: http://sandradodd.com/unschoolingcurriculum.html. וכדאי בהזדמנות להסתובב שם באתר ולקרוא עוד דברים.
לגבי "פרוט של תוצרים צפויים", אפשר להגיד ששיטות ההערכה יכללו שיחות ופעילות משותפת איתך, ו"תצפית" שלך על הילדים.

נתקלתי באותה בעיה של צורך לנסח בקשה לחינוך ביתי.
אני לא משוכנעת שאני רוצה להאריך בניסוח.
אני תוהה אם לכתוב שאני מעוניינת להמצא בקירבת צאצאי ולראותם גדלים יספק מישהו.
הלא בכל מקרה הם אמורים להגיע אלינו כדי לראות שאין הזנחה, התעללות וכו', כך שמי שירצה פרטים נוספים יוכל לקבלם כשיגיע. לא?

מיכל, לא נראה לי שהבנת את העניין. הם צריכים ניירות. לא ממש חשוב מה כתוב בהם, כל עוד הם מרגישים שהניירות מספיקים בשביל לכסות את הישבן שלהם.

ואגב, איך זה שאתם צריכים אישור?

היום ביקרה אצלנו העו"ס לחידוש פטור מחוק חינוך חובה.
להלן הנוסח של בקשתנו:

10.02

לכבוד: משרד החינוך - שר החינוך
באמצעות ? קב"ס מועצה אזורית בקעת הירדן

מאת: אורנה וצפריר שפרון

הנדון: פטור מחוק חינוך חובה

אנו, אורנה וצפריר שפרון מבקשים פטור מחוק חינוך חובה לילדינו.

בשבע השנים האחרונות אנו מחנכים ומלמדים את ילדינו במסגרת הבית והמשפחה בלבד, ברשות ובסמכות.

זאת מתוך האוטונומיה שלנו כהורים לחנך ולגדל את ילדינו, ומתוך השקפת עולמנו כי תפקיד זה מוטל עלינו.

לפיכך, בהמשך לאישור שניתן לנו בשנת הלימודים דאשתקד, אנו מבקשים לחדש אישור זה לשנת הלימודים הנוכחית.

בברכה,

אורנה וצפריר שפרון
נערן, בקעת הירדן

ולעניין האפשרות להתמודד דרך בית המשפט.
אין חובה לקחת לטובת העניין עורך דין. במידה ואנו נגיע לבית המשפט אני מתכוון לייצג אותנו בעצמי.

אין מה לפחד מדיון משפטי, משרד החינוך מגיע לכל דיון כזה כשבאמתחתו רק חוק חינוך חובה, כיום משמעות החוק מבחינת משרד החינוך היא ששר החינוך חייב לתת פטור לכל מי שמבקש. להערכתי, מתוך שכך הם הדברים משרד החינוך יעשה הכל על מנת להמנע מדיון משפטי, אבל, אם בכל זאת כך יקרה, נכון יהיה להתמודד עם משרד החינוך ולשים אותו במקומו בנושא החינוך הביתי (מקומו של משרד החינוך הוא - אין מקומך אתנו).

יש להבין שבמדה ובית המשפט יגבה את רשימת ההבלים המנוסחים לגבי נהלים לחינוך ביתי, תמיד אפשר יהיה להכין תוכנית לימודים ולהגיש להם אותה.

במידה ואפשר שאדם שאינו עורך דין ייצג אדם בדיון משפטי (דבר שאני מנסה לברר) אשמח באופן אישי לעזור לכל מי שמעוניין בכך ולהציג את העניין בבית משפט (מה זה אשמח? אהיה מאושר - הזנב ממש מכשכש לי), למרות שאינני מקצוען עם תעודה.

צפריר.

שרה'לה,
יש כל מיני צורות לענות למשרד החינוך.
אחת מהן, היא לתת לו את מה שהוא מבקש, מבלי להתפשר באמת.
אסביר למה אני מתכוונת:
נקודת המוצא שלי היא:

שכל אחד ואחת מאיתנו, בין אם אנחנו קוראים לזה כך, ובין אם לא, מגדלים את ילדינו בתנאים שמאפשרים למידה. זה לא מחייב שיש לנו חדר עם שולחן כיסא ולוח, ולא מחייב שיהיו לילדינו יותר אמצעים ממה שיש לילדים אחרים שהולכים לביה"ס.
כל אחד ואחת מאיתנו, מצפה, במודע או שלא במודע, לתוצאה מסויימת לחינוך שאנחנו נותנים לילדינו. כולנו צופים, שאם רכשנו לילד אופניים, ואם יש לו מקום הולם ליסוע בהם, יהיה תוצר סופי של ילד נוסע באופניים.ואפילו תוצר סופי של ילד מתנייד באופן עצמאי בשכונה / בכפר / בקיבוץ.

ולעניין עצמו:
תכנית לימודים כתובה
את רואה מול עינייך רשימת נושאים וחומר ש'צריך לכסות' אך לא כך הוא.
את יכולה לעשות רשימה של כל מה שיש בבית שיכול לשמש בעינייך אמצעי לימוד. ברור שזה כולל ספרים, חוברות, מחשב אבל יכול גם לכלול: טלביזיה (יש ערוצי ידע), לגו, ארגז חול, ארגז מים, משחקי קופסא, כדור, אופניים, קורקינט, רולר בליידס, משחק מגנטים, ערכות של כימיה, פיזיקה וכדומה מיקרוסקופ, טלסקופ, אטלס, מילון, חיית מחמד אישית או כמו שיש בבתים אחדים, פינת החי של הבית ועוד דברים שאנשים נוטים להכניס הביתה, להנאת ילדיהם.
אם הילד הולך לחוג/ים, הוסיפי גם אותם
אם הילד מנוי על עיתון (אפילו 'עולם קטן של טבע) תוסיפי גם
את יכולה להיות נחמדה ולפרט להם: X לפתח את החשיבה, Y לפעילות גופנית, A לשיפור הקואורדינציה וכדומה.

אם את חושבת שקריאה זה דבר חשוב, או שחשבון בסיסי חשוב להתפתחות ילדייך,
להלן לדוגמא, קטע מתוך תכנית הלימודים שהגשתי למשרד החינוך בשנה שעברה:

_תכנית הלימודים מותאמת לנפשו של יהונתן ומתבססת על דחף יוצא דופן ללמידה

יהונתן לומד מתוך רצון ובחירה ? ללא זמנים קבועים וללא כפייה
שפע של גירויים והזדמנויות ללמידה
סביבה בטוחה, חופשית ותומכת
מתן מענה מהיר לצרכים שצפים ועולים עם הזמן
סביבה חברתית

ההבנה שלי היא שעלי לוודא למידה של התחומים הבאים:
• קריאה וכתיבה בעברית ובאנגלית
• חשבון (כולל שברים פשוטים ועשרוניים)
• מחשב ואינטרנט
תחומים אלו מהווים כלים בסיסיים שמאפשרים למידה בכלל. אני משקיעה עכשיו את המשאבים בלמידת דפוסי החשיבה של יהונתן, במטרה להגיש לו את החומר באופן שיהיה לו הכי נגיש
זמן יעד לכיסוי החומר: 3 שנים_ (היום הייתי כותבת אולי 5 שנים)

_לחיים, עלי לוודא רכישת המיומנויות שדרושות לו לכל אדם חופשי ויצרני ומאושר ואלו הם: כבוד לעצמו ולאחרים, נאמנות למי שהוא, חשיבה יצירתית, לשאול שאלות, איתור מידע, מיון מידע, קבלת החלטות, אחריות לבחירות ולמעשים, ניהול זמן, ניהול תקציב, ייזום וביצוע, גיוס יכולות למען השגת מטרות ועוד
יעד מטרה: גיל 18._

בשנה האחרונה, ויתרתי על רשימת המלאי בבית, התבססתי על דברים שהיו בשנה שעברה והגשתי את רשימת הדברים שאני רוצה לקבל ממשרד החינוך (בזה אני יוצאת דופן קצת...)

פירוט תוצרים צפויים
עבורך, תוצר סופי למשרד החינוך הוא: עבודה, בנייה, יכולת לעבור מבחן כלשהו.
שוב, לא חייב להיות:
אני לא יודעת בני כמה ילדייך או כמה יש לך. את יכולה להתאים את הרעיונות לגיל וליכולות האישיות של ילדייך:
תוצא סופי יכול להיות:

הכרת 5 או 10 מתוך אותיות ה- א'-ב'
ליסוע באופניים
לבנות עפיפון
לקשור את שרוכי הנעליים
ליצור תכשיטים, לרקום, לסרוג

אין מניעה שתצייני שהוא יידע לעשות דברים שהוא כבר יודע קצת, או דברים שאת יודעת שהוא עסוק עכשיו ברכישתם.

או דברים מעורפלים יותר כמו:

הגברת הבטחון העצמי.
הגדלת טווח העצמאות של הילד.
לקיחת אחריות על התחייבויות שלקח על עצמו - למשל: אם נרשם לחוג, הוא יקפיד ללכת אליו, עד שיבחר אחרת, לעומת ילך אם מתחשק לו, פעם כן פעמיים לא. או למשל: הוא יהיה האחראי על הטיפול בחיית המחמד האישית שלו, או על משימה אחרת, כלשהי שממילא קורית בבית, גם בלי צורך להמציא תוצר סופי.

מקווה שהצלחתי להעביר את הרעיון.
בכל מקרה אסכם: את כותבת את הדברים שתואמים את תפיסתך ושאינם מהווים התחייבות לכלום.
כשאת אומרת: יש לילד 5 אמצעים שונים ללימוד קריאה, והוא ילמד קריאה אם הוא ירצה, מתי שירצה ובקצב שמתאים לו. - לא שיקרת וגם לא התחייבת לכלום, וכמו שיונת אמרה: יהיו להם הניירות שהם צריכים.

לגבי הרישום לביה"ס:
אני רשמתי אותו לביה"ס רק תמורת שירותים ולאחר שקיבלתי את האישור.
יש בידיי שני אישורים לחינוך ביתי לשנה זו:
אחד שקיבלתי בסוף אוגוסט ושני שקיבלתי בימים אלו.
את הרישום לביה"ס עשיתי ביום א' האחרון,
כדי לאפשר ליהונתן להצטרף לפרוייקט 'בי"ס מנגן'
שעורי נגינה, פעם בשבוע, בקבוצות קטנות על חלילית או על מפוחית.
הרישום מאפשר ביטוח לילד (שבקריטריונים מופיע שלא יינתן)
ומאפשר כניסה לפינת החי של ביה"ס ולמשחק עם חברים בהפסקה הגדולה.

לא חושבת שימנעו ממך את האישור אם לא תרשמי.
אבל...
בשנה שעברה, קיבלתי את האישור רק בדצמבר.
כיון שלא רשמתי ולא שלחתי, הופעלו עלי לחצים כבדים,
ובסוף הוגשה תלונה במשטרה. לחקירה הגעתי עם עותק של האישור
ולכן התיק נסגר אחרי החקירה.

זהו, מקווה שעזרתי

תודה לכל העונים. אני אצליח מכל העצות לכתוב משהו, למרות שקשה לי להאמין שמישהו יקנה את הרעיונות שלי. ובכל זאת אני אשמור על מידה מסוימת של אופטימיות, ואמשיך במרץ בניהול פעיל של בית הספר שלי.
דרך אגב, מה שהתחיל עם שני הקטנים (5, 7 ), התרחב גם לגדולה (9.5) .

שרה'לה,
הם לא צריכים 'לקנות' את הרעיונות שלך, רוב החותמים על האישור חושבים שזה לא טוב

הם רק צריכים להיות מכוסים מבחינת ניירת.
ממה שאני גיליתי, היחיד שבאמת קורא את מה שכתבת הוא האדם שנותן את ההמלצות.
במקרה שלי, הייזל
במקרה שלך, קצינת המבחן של המועצה (קצינת מבחן? או קצינת הביקור הסדיר?)

בהצלחה!!!

הי יונת,
מאד יסודיים כאן בכפר. ואני רשמתי את רוני לגן חובה ולא היה כל-כך בראש שלי לבטל. אז די אכלתי אותה.
אם המצב איך שאני מבינה אותו הוא שמשרד החינוך נותן אישורים כמעט לכל דורש אז למה בכלל להתאמץ?
הגשתי רק בקשה עם הפרטים שלי ושל בן-זוגי וזהו.
נראה מה יוליד יום.

אנחנו הגשנו את הבקשה לאישור לשנה הנוכחית ללא תוכנית לימודים אבל עם פרוט מינימלי של תוצרי הלימוד אותם אנו מצפים לראות בסוף השנה. האמת היא שלא הקדשתי לזה יותר מדי מחשבה כי כמו שיונת כתבה, זה לא ממש מעניין את משרד החינוך. מה שכן הוספתי זאת שורה קטנה שאומרת שנשמח לקבל את תוכנית הלימודים של משרד החינוך לכיתות ב' על מנת להסתייע בה. שורה קטנה וחנפנית. במחשבה נוספת, למה לא בעצם? האם זה לא כשר? אולי נלמד משהו ממי שכתב את תוכנית הלימודים הזו...
ביום שני יש לנו מפגש עם שרה שטרק, המפקחת של משרד החינוך. בשנה שעברה היא לא ידעה כל כך איך לאכול אותנו, השנה, ובמיוחד השבוע, החינוך הביתי הפך להיות נושא חם ונראה לי שיהייה יותר מעניין. נדווח בהמשך.
אלינו אף אחד לא פנה עם הנהלים החדשים של משרד החינוך ולכן אין לי מושג אם הם "תופסים" כבר השנה או שעדיין לא.

כבר ציינתי בעבר שלדעתי מבחינת הפקידים במשרד החינוך, כל עוד המינימום הנדרש יתבצע (ניירת וכד') הכל יהיה בסדר.

זהר יעקובי

היום קיבלנו את האישור לשנת הלימודים הנוכחית. האישור כולל כמה "תנאים" משונים שמתחילים במילים "מומלץ", "יהיה קשר.." וכדומה. אין חדש תחת השמש. יש דרישה אחת שקובעת כי הילד יעמוד בסטנדרטים של משרד החינוך, משהו שנקרא מבחן מיצ"ב. מיד אחר כך יש סעיף שאומר שההורים יהיו בקשר עם המפקחת על מנת לקבוע כיצד ייושם סעיף זה.
ברכות למשפחות שקיבלו גם הן אישור זה.
לדעתי בשנה הבאה, כאשר ייושמו הנהלים החדשים יהיה יותר קשה לעבור את התהליך אבל עד אז יש בחירות, לא?

התקשרה אלינו המפקחת של משרד החינוך באזור מגורינו. היא רוצה לבוא לבקר בטרם תיתן את האישור לחינוך ביתי.
שאלתי אותה אם לפי הנוהלים היא מחוייבת להפגש עם הילדים שלא בנוכחותי (על גופתי)
היא הסבירה לי שהנוהל הזה נתון לשיקול דעתה (האמנם?) והוא נועד לאפשר לילדים ממשפחות המתעללות או מאיימות על הילדים להתבטא ללא חשש.

כמובן שלא סיפרתי לה שאנחנו בשיא ההכנות לחתונה כי לא רציתי שהיא תחשוב שאנחנו ביזריים

.

אחריה התקשרה גם הגננת וביקשה אף היא לבוא (היום).
שאלתי אם אין להם דברים חשובים יותר להתעסק בהם...

שמתם לב שחלפו ארבעה וחצי חודשים מתחילת השנה?

מיכל, אני מאחלת לכם ביקור נעים. גם מפקחת יכולה להיות אדם שאפשר לדבר איתו, ואולי אפילו להתעניין בחינוך. בהצלחה!

היום צלצלה אלי מזכירת ביה"ס היסודי שבתי אמורה ללכת בו לכתה א'.
היא הציגה את עצמה ואמרה שבתי רשומה אצלם ו...
לפני שהיא הספיקה לברר למה לא באתי לרשום, אמרתי שבתי לא תלך לבית הספר שלהם בשנה הבאה, מפני שאנחנו עוברים דירה למושב בקיץ (אכן מתוכננים לעבור).
כלומר, בהמשך לשאלותי בעבר, היא באמת רשומה, ובאמת מבררים מה קורה במקרה שלא טרחתי לבוא למזכירות להירשם.

מיכל, איך היה הביקור?
הביקור לא חייב להיות נוראי - זה תלוי, כמו בכל ביקור - מי האורח.

אנחנו שמחים מאוד לארח את הייזל, ורק מצטערים שהיא לא באה יותר.
היא אפילו הבטיחה לבוא לבקר אחרי שנתמקם (למרות שזה לא במחוז שלה)
יש גם בני אדם במשרד החינוך.

הביקור נועד לבדוק שיש תנאים מינימלים ללמידה, ושהבית "סביר" - למנוע הזנחה והתעללות בילדים.

בכל מקרה, אשמח לשמוע איך עבר.

במסגרת הניירת המתבקשת, כתבנו כמה מלים שיסבירו את עמדתנו בעניין. אשמח לתגובותיכם -

בקשה לחינוך ביתי לשנת 2003/4
מענה לטפסים ה-2 ו- ה-3 לבקשה

החלטתנו לחנך את ילדינו בבית הינה אידאולוגית.
אנו סבורים כי הבית והתא המשפחתי התומך הוא המקום המתאים לגידול ילדים. סביבה זו מהווה כר נרחב ופורה לחינוך הילדים, לחיזוק עצמאותם ובטחונם העצמי, להענקת משמעות אמיתית למושג "כבוד האדם וחירותו", ולהרחבת אופקיהם.

להלן עיקריה של תפיסה החינוך בה בחרנו:

למידה אמיתית נעשית רק בנושאים בהם קיים עניין אמיתי מצידו של הלומד. עניין זה נובע בעיקר מההתנסות היומיומית וההתבוננות בסובב את הילד. כך, למשל, מגלה רוני עניין בקריאה ובכתיבה בשל עושר המילה הכתובה שסביבה. משגילו הילדים עניין, ילמדו כל תחום או מיומנות על נקלה.
הלומד הוא שמתווה את תחומי העיסוק שלו. יונתן, שמתעניין באסטרונומיה ושואל שאלות על מערכת השמש, או על המבנה המולקולרי של מים, מקבל תשובות ענייניות לשאלותיו.
מעל הכל - אנחנו מסוגלים וחפצים לחנך את ילדינו בעצמינו באהבה ובשמחה. היכרות אינטימית עם הילדים, איכות הקשר, עמידה על תחומי העניין של הילדים וזמינות שלנו לצרכיהם הם אבני יסוד בדרך החינוך בה בחרנו.

סדר היום שלנו גמיש ומורכב ממשחק, קריאה, לימוד, מנוחה ומפגש חברתי.
גם ההורים מפנים זמן ללימוד וקריאה ומהווים בכך דוגמה אישית.

כל הנוגע לקריאה, כתיבה, חשבון, חידודי לשון, לימוד שורשים, פעלים וכל נושא מגרה מחיי היומיום נעשים בשימחה רבה ומתוך עניין אמיתי וכן אצל הצד הלומד והצד המלמד.
גם נושאים אחרים כגון פיסיקה, כימיה, היסטוריה, תפירה, אסטרונומיה, בוטניקה, בישול, זואולוגיה ואנטומיה נלמדים על פי רצונו של הילד וללא כל לחץ מצידנו.
היצירתיות, הסקרנות ושאיבת הידע מאיתנו על פי תחומי העניין של כל אחד מהילדים, אינם מוטלים בספק.

אנו סבורים כי מדידה והערכה של ידע אינם רלוונטיים לתהליך החינוך אלא להשכלה פורמלית בלבד. מדידת ידע כשלעצמה אינה רלוונטית לנפש הלומד, לערכיו ולתחומי העניין שלו. הדגש הרב על תהליך הלמידה האישי מייתר כל תהליך של מדידה והשוואה.
הדרך הנכונה להעריך את דרכנו ומידת ההצלחה היא בביקור והתבוננות בתהליך.
באשר לבחינות מיון שידרשו הילדים לעבור בהתבגרותם (בגרות, בחינות כניסה לאוניברסיטה וכיו"ב) ? ראו נספח מצורף.

נשמח לארח בביתנו בכל עת כל מי שחפץ לעמוד על הדרך, על מגבלותיה ועל הצלחותיה.

באדיבות יונת, צרפנו לבקשה שני נספחים - אסופת מחקרים השוואתיים בנושא חינוך ביתי ורשימת אישים שהתחנכו בבית (תודה, יונת !!).

מיכל, כך אני הסברתי:

הנדון: תכנית לימודים ? תפיסה כוללת (תשס"ד)

יש דרכים שונות לקיים חינוך ביתי. אחת מהן היא: חינוך ביתי חופשי.
החינוך הביתי החופשי, מאפשר לילד להישאר בסביבה הטבעית שלו, לזרום בחיק המשפחה עם עצמו ועם החיים ולהתמודד עם כל מה שהחיים מציגים בפניו, תוך שהוא מתרחק מהבית במידה שמתאימה למצבו וצרכיו בכל רגע נתון.

לאורך השנים למדתי, שכשעוזבים את יהונתן הוא לומד יותר, יוצר יותר ומשתף פעולה עם הסביבה.
כשעוזבים את יהונתן הוא מפתיע בלמידות לא צפויות. למדתי שיהונתן הוא נפש חופשייה שקמלה בתוך קירות.

תכנית הלימודים מותאמת לנפשו של יהונתן ומתבססת על דחף יוצא דופן ללמידה

יהונתן לומד מתוך רצון ובחירה ? ללא זמנים קבועים וללא כפייה
שפע של גירויים והזדמנויות ללמידה
סביבה בטוחה, חופשית ותומכת
מתן מענה מהיר לצרכים שצפים ועולים עם הזמן
סביבה חברתית

ההבנה שלי היא שעלי לוודא למידה של התחומים הבאים:

קריאה וכתיבה בעברית ובאנגלית

חשבון (כולל שברים פשוטים ועשרוניים)

מחשב ואינטרנט
תחומים אלו מהווים כלים בסיסיים שמאפשרים למידה בכלל. בין השאר, אני משקיעה המשאבים בלמידת דפוסי החשיבה של יהונתן (כן, גם היום- אחרי שנתיים בחינוך ביתי), במטרה לחשוף לו את החומר באופן שיהיה לו הכי נגיש.

לחיים, עלי לוודא רכישת המיומנויות שדרושות לו לכל אדם חופשי ויצרני ומאושר ואלו הם: כבוד לעצמו ולאחרים, נאמנות למי שהוא, חשיבה יצירתית, לשאול שאלות, איתור מידע, מיון מידע, קבלת החלטות, אחריות לבחירות ולמעשים, ניהול זמן, ניהול תקציב, ייזום וביצוע, גיוס יכולות למען השגת מטרות ועוד

אנחנו מסיימים עכשיו שנה שניה בחינוך ביתי.
שני אפיקים אלו שזורים בדרך חיינו כל הזמן ואני יכולה לספר על התקדמות גדולה בכל האפיקים.

היום יהונתן בן 7.5 ? זהו גיל בו משחק, חברים ותכניות לילדים הם עיקר העניין שלו.
הוא מתפתח בגלים, (תהליך טבעי של התפתחות), כאשר התבגרות והבשלה שזורים עם ספיגת ידע. כיון שילד יכול להתפתח רק בהתאם להבשלת התהליכים הפנימיים שלו (פיזיים, רגשיים, שכליים, מתמטיים, וכדומה), בתקופות שונות הוא מתפתח בתחומים שונים, והכל תוך כדי החיים.
אבל יותר מזה, יהונתן הוא ילד שסופג, מפנים ורק לאחר תקופת הבשלה משחרר לעולם את ההבנות שלו, את הלמידה. כך, הוא למד אנגלית מספר חודשים (עד שעזבנו) רק חודשים אחרי, הוא החל לשחרר משהו מזה ? מבין מדי פעם, אומר משפט פה ושם, מנסה לקרוא מילים (למרות שבשעורי האנגלית הם לא עבדו על קריאה ? כתיבה). יש דברים שהוא לומד היום שנראה רק בעוד שנים.

במיוחד עם ילד רגיש וחכם כמו יהונתן, כל התערבות יכולה רק להזיק.
חשוב להבין, שהתפקיד שלי כמחנכת הוא להתבונן ולהגיב למה שקורה ע"י חשיפתו לדברים בהם הוא מתעניין.

אני כן יכולה לספר שהוא כבר לוקח ספרים ליד ומתמודד עם קריאה, הוא יודע חלק מלוח הכפל, מבין כבר את רעיון החילוק ויכול ליישם אותו, מסוגל לחבר בע"פ מספרים בני 4 ספרות, קורא מספרים בני 7 ספרות (אולי יותר ? לא בדקתי), ואפילו מכיר קצת את רעיון השבר הפשוט. הוא מכיר כמה עקרונות בפיזיקה, מתעניין בהיסטוריה ולוקח חלק במסע שורשים משפחתי אותו יזם לאחר צפייה בסדרה שורשים.
הוא נמשך מאוד לשעשועי טריוויה ולתוכניות ילדים שמבוססות על מידע בתחומים שונים (מדע, היסטוריה וכדומה), שואל שאלות, משחק משחקים, יוצר וממציא דברים שמשאירים את כולנו פעורי פה, מתכתב עם אנשים בסביבה מוגנת באינטרנט ומתפתח כל הזמן. זהו תהליך מתמשך, ואי אפשר לפרקו לפרקים.

חברתית ? יהונתן יוצר חברים בכל מקום. חבריו מגוונים. הוא יכול למצוא שפה משותפת עם אנשים בגילאים שונים, הוא אהוב על הסובבים אותו ולפעמים אפילו מראה סימני מנהיגות.

בכבוד רב,
נאוה פרנס
אימא שאיכפת לה

הי נאוה,
ממה שהבנתי, גם את לא נכנסת למשבצת/שורות שהם מבקשים למלא אלא הרכבת אג'נדה משלך.
לדעתי חשוב לא לשתף פעולה עם הסעיפים שהם מבקשים מאיתנו למלא בהגשת הבקשה,
אלא לכתוב על השקפת עולמינו ולנסות לשכנע שגם unschooling קביל.
אחת המפקחות כבר אמרה לי שאין unschooling בארץ...

לדעתי הם לא ידעו מה לעשות עם הבקשה שלנו כפי שהיא מנוסחת וייאלצו לשנות את הנוהלים המטופשים שלהם.
מה גם שיש לנו כוונה להגיש כל שנה אותו נוסח (אם לא נכנס לכלא עוד השנה (-:).

עוד דבר.
דיברתי עם דר' אילנה זיילר (אחראית על הוצאת התקנות של החינוך הביתי)
ביקשתי לשנותם, ונתקלתי בחומה בצורה.

להלן מכתב לשרת החינוך שטרם נשלח. מה דעתכם לשלוח בשם כל משפחות החינוך הביתי?

שלום רב,
כהורים המחנכים את ילדיהם זו השנה השניה בבית, מצאנו שתקנות המשרד בנידון מוזרות למדי:

מדוע לאחר ביקור קצינת ביקור סדיר ויועצת חינוכית בביתינו אנו עדיין מתבקשים להגיש כל שנה את הבקשה לאישור החינוך הביתי.

האם גם מורים עוברים כל שנה בחינות הסמכה מחדש?

בחינות המיצ"ב אמורות לשקף את רמת בית הספר. אם כן, מדוע ילדי החינוך הביתי שמראש אינם מגיעים לבית הספר אמורים לעבור אותן?
אנו מתבקשים להגיש תוכנית לימודים בעוד שבשיטת החינוך הביתי החופשי אין לנו כזו. התוכנית נקבעת על פי תחומי העניין של הילד ויכולה להשתנות מיום ליום ומשבוע לשבוע. אין אנרכיה בביתינו, יש לימוד, עשיה , סקרנות והמון שמחה בלב.

למדינה ולמשרד החינוך יש מספיק ילדים ומשפחות הזקוקות באמת ובתמים לכספי הציבור. מדוע אם כן לא תפנו את המשאבים שאתם משקיעים בנו לאחת מהמשפחות הללו?
בברכה,

דני ומיכל דנקנר

מיכל,
אפרופו ממה שהבנתי, גם את לא נכנסת למשבצת/שורות שהם מבקשים למלא אלא הרכבת אג'נדה משלך.

להלן נוסח ה"בקשה לאישור לחינוך ביתי שנה שלישית" שהוגש לצערי, למרות הכל - למחוז מרכז

הנדון: המשך חינוך ביתי יהונתן פרנס ? ת.ז. XXXX

אני מבקשת להודיע על המשך החינוך הביתי של יהונתן לשנה נוספת (שנה שלישית) ? שנה"ל תשס"ד .

מצ"ב הסבר על דרך החינוך של פיה מתקיים החינוך הביתי במשפחתנו, ובו גם התייחסות למה שקורה עכשיו.

בכבוד רב,

נאוה פרנס
אימא שאיכפת לה

החלטתי שאני מפסיקה לבקש - אני מודיעה!!!
סירבתי לשתף פעולה עם הנהלים או עם הפעלתם במחוז מרכז.
מלאתי טופס רשמי עם הפרטים שלי ושל יהונתן וחתמתי בפני הקב"סית.
אגף הפרט בעירית ראשון רצו לקיים איתי ישיבה כדי לדון - סירבתי! - אניהאימא של הילד ואני המחליטה - אין דיונים!
הסכמתי שאדם על פי בחירתי יגיש דו"ח שאומר
שהילד שלי נראה לאחרונה עם ביגוד סביר וללא סימני כוויות מסיגריות ושעל פניו נראה שהאני מאכילה אותו לפעמים.
ושלחתי את שני המכתבים שמופיעים לעיל.

עוד מחוויותיי ניתן למצוא ב- אישור לחינוך ביתי שנה שלישית

רגע, מה בקשה, איזה בקשה, למתי מבקשים??? חשבתי שמבקשים רק בתחילת שנת הלימודים, מלבד העובדה המשונה שעוד לא קיבלנו תשובה על בקשת האישור שהגשנו בנובמבר. אם נקבל תשובה חיובית, אין לי סיבה להסתבך בנוסח חדש ומפורט, אני אגיש את אותה בקשה מעורפלת ששיחררה אותי השנה ממטרד החינוך על כל שליחיו ודורשי טובתו.כל עוד הם לא מסוגלים ליישם את הדרישות שלהם (מבחנים וכאלה) אין לי בשביל מה לעמוד על הרגליים האחוריות, אלא לחכות בסבלנות עד שהם יראו במשך השנים שאפשר גם אחרת.
יכול להיות שרק המועצה שלנו כל כך פתוחה לאילתורים?

שרהלה -
באפריל מתחילה הרשמה לשנה"ל הבאה, על זה מדברים.

כמה דברים:
ראשית, יש לרשום את הילד (על פי החוק). יכול להיות שאם לא רושמים את הילד לא יציקו לנו. אלינו פנו רק לאחר שהגשתי את הבקשה לחינוך ביתי. יתכן ובשנה הבאה פשוט לא אגיש ואז יניחו לי.
שנית,
אני לא רוצה להיות "ילדה טובה" ולמלא אחר התקנות המשונות שלהם. אני רוצה שישנו אותן כדי שלי ולבאים אחרי יהיה נוח יותר ואני לא אצטרך להיות עוברת על החוק או שקרנית. אחרי שנשלח את המסה שכתבנו הם יעמדו בהחלט בפני בעיה קשה. נראה איך הם יתמודדו.

יתכן ובשנה הבאה פשוט לא אגיש ואז יניחו לי
קשה לי להאמין - את כבר תהיי "רשומה". אבל תעדכני.

מיכל, אין עדיין מצב ברור ל - מה הם עושים ומתי...
זה נורא תלוי.
לדעתי, השינוי יבוא דווקא דרך הגשת הבקשות ויצירת השינוי ברמה הפרטנית מצד אחד,
מול פנייה ייצוגית (כאן, העמותה) שתדון בנושא בכללותו, מצד שני.

יש המון צורות לעשות חינוך ביתי.
הנהלים ובכלל, צריכים לתת מענה לכולם.

זה לא מספיק לרטון על משרד החינוך.
חשוב להבין, מתוך הנהלים, מתוך שיחות עם אנשי המשרד - מה מדאיג אותם.
מה שמדאיג אותם זה מה שמנחה אותם כשהם קובעים נהלים,
שהרי רובם מעולם לא פגשו את החיה הזאת שנקראת "משפחה שמחנכת בבית".
חשוב להציע הסבר - מצד אחד
ולתת מענה לחששות - מצד שני.

יותר מזה,
העובדה שחלקנו מנהיגים "חינוך חופשי", לא אומרת שכולם כך.
העובדה שאנחנו הורים איכפתיים, לא אומרת שכולם כך.
איכשהו, חשוב שנפנים את העובדה,
שמשרד החינוך אינו יודע את מה שאני יודעת אלא אם מיידעים אותו.
לצערי, יש מיעוט מקרים של הזנחה וניצול ילדים ע"י מי שמשאירים את ילדיהם בבית.
האם אנחנו מוכנים ורוצים להקריב מעט למען לא יהיה פתח קל לפגוע ולו גם בילד אחד?

_לצערי, יש מיעוט מקרים של הזנחה וניצול ילדים ע"י מי שמשאירים את ילדיהם בבית.
האם אנחנו מוכנים ורוצים להקריב מעט למען לא יהיה פתח קל לפגוע ולו גם בילד אחד?_
לדעתי הורים מזניחים יריצו את הילדים למסגרות ולא ישאירו בבית אלא אם כן מדובר בהורים לא מתפקדים ואז הרשויות דואגות להוציא את הילד מרשותם

נאוה,
אין זה מתפקידנו לדאוג לבעיות משרד החינוך והרווחה בבואם לטפל בהתנהגות פלילית של הורים כאלה או אחרים. בדיוק כמו שלא יהיה זה מתפקידנו להקריב את ילדינו לשם בדיקות רפואיות, חיסונים או כל היבט ברחאותי אחר במידה והסיבה לכך תהא שמשרד הבריאות מצא כי חלק מההורים מזניחים את ילדיהם מהבחינה הבריאותית.
משרד החינוך ומשרד הרווחה מודאגים שמא יש כאן פתח להתעללות? הבה ונחפש מתחת לפנס. כיום רוב רובם של במקרים הפליליים מתרחשים אצל משפחות שילדיהם נמצאים בפיקוח יומיומי של משרד החינוך, מתחת לאפם, וללא הועיל. לכן, תשובתי למשרד החינוך - ותשובה זו יפה לכל פורום, אישי, כללי, בבית המשפט או בשיחות סלון - ראשית טפלו במי שמסמיך אתכם לחנך וללמד את הילדים ושולח את ילדיו לבית הספר. לאחר מכן, במידה וזה מה שאתם חוששים ממנו, הרי פתוחה הדרך בפניכם להציע להורי החינוך הביתי הצעות אשר מניחות מראש כי הורים אלה חפים מפשע, ואז אם תבקשו יפה (ואני מתכוון לכך כמו שזה נשמע בדיוק), נניח לעו"ס להתארח בבית בו מתקיים החינוך הביתי - על פי קריטריונים ברורים לאותו עובד סוציאלי, מה מותר לו לבדוק ומה אסור לו לבדוק. אם ההנחיות לעו"ס יהיה סבירות, אינני חושב שיש מי שיתנגד לכך.
במידה ומשרד החינוך חושש כל כך מאלימות במשפחה, ראוי לו לוותר על האלימות הכרוכה בכפיית תקנות שרירותיות וכד'...

בעיקרון הבעיה הזו איננה הבעיה של ההורה המחנך מהבית ולכן לא עליו החובה להציע איך להתמודד אתה או לפתור אותה.

צפריר,
העניין הוא שהם עושים את עבודתם על פי הבנתם

והבנתם היא דבר מאוד מוגבל
שמסתבך עוד יותר עם משחקי כוח (אגו - שגם לנו לא חסר) נהלים וביורוקרטיה.

מה רע בלעזור להם להגיע לדרך סבירה בשבילנו?
הרי בסופו של דבר, הדברים יקרו.

נאוה,
איני חושב שהבנתם מאוד מוגבלת. מוגבלת, אבל לא מאוד. איני חושב גם שמשרד החינוך עוור, אני חושב שהם מסונוורים מכוח השררה, וכל עוד אינם מסוגלים להביט בגובה העיניים - זוהי המשימה הראשונה - לא להשפיל מבט (ולהכנע לגחמותיהם) ולא להביט מלמעלה (ולמצוא עבורם את הפתרונות של הבעיות שלהם). להתבונן בגובה העיניים פירושו לקבל את משרד החינוך כפי שהוא, לתת לו את הכבוד המגיע לו ולא לוותר על פסיק מעמדתנו.

זה לא עניין של אגו. אגו בא לידי ביטוי בין היתר על ידי למשל בוז וזלזול. גישתי איננה בזה או מזלזלת באף אחד (ואם כן הריני נקרא מיד לתקן את דרכי).

אין כל פסול בלעזור להם להגיע לדרך סבירה בשבילנו, אלא שאי אפשר לעזור למי שאינו מוכן לקבל עזרה. כרגע, מתוך שכרון הכוח הממסד מנסה לכפות עלינו את פתרונותיו. רק לאחר שיבין כי אינו יכול לכפות עלינו דבר וחצי דבר, ניתן יהיה להגיע לשיתוף פעולה.

אז הדברים יקרו, ולטובת כולם.

ראי, רוב האנשים חושבים שבנהלי משרד החינוך אין שכל ישר, הרוב למשל מתנגד לתוכנית לימודים, מבחני מיצ"ב וכו'. העניין מתחיל הרבה לפני כן. הרי כל מי שמבקש לעשות חינוך ביתי אליבא דמשרד החינוך, נדרש להצהיר על כך שהוא אנרכיסט. זוהי הדרישה הראשונה. עלייך להצהיר כי את נגד הממסד, אנטי מערכות ממסדיות - אחרת לא תקבלי אישור (על פי התקנות).
מעניין מה יאמר על כך שופט (מכל סוג, שופט בבית המשפט, שופט כדורגל, שופט כדורסל, או אפילו השופט שהוא ההדיוט ברחוב - על פי השכל הישר שלו).

בחיפוש אחר פתרונות למשרד החינוך, בסוגיות שממש אינן ענייננו, אני לפחות רואה לחיצה על דוושת הגז כשהגיר בניוטרל.
שוב, לדעתי ולפועלי. יש להמתין עד שהצד השני יכרה לעצמו את הבור (זה כבר קרה בדמות התקנות) ויפול לתוכו (זה עוד יקרה, דרך בית המשפט או דרך פקיחת העיניים המתבקשת שם).

אבל, כל אחד ודרכו. ודרכי אינה טובה משל אחר.
ההצלחה של אנשי החינוך הביתי מתחלקת מראש בין כל מי שמקיים חינוך ביתי, בין אם הוא בראש המאבק, בין אם הוא בסוף התור, אקטיבי, פסיבי. כולם במסע משותף.
הכשלון לעומת זאת יהיה רק של המשפחה הבודדת.
וגם זה, הכשלון, סולל בהכרח את נתיב ההצלחה.

העניין מתחיל הרבה לפני כן. הרי כל מי שמבקש לעשות חינוך ביתי אליבא דמשרד החינוך, נדרש להצהיר על כך שהוא אנרכיסט.
אין לי מושג על מה אתה מדבר...
את זה מעולם לא הרגשתי שאני מתבקשת להצהיר

לפיכך, בקשות לחינוך ביתי תאושרנה אך ורק במקרים חריגים ביותר בהם ניתן להוכיח מעל לכל צל של ספק שהבקשה להקניית חינוך ביתי, מבוססת או נגזרת מתפיסת עולם מגובשת השוללת חינוך במסגרת ממוסדת כלשהי

מיכל ודני דנקנר,
ממכתבכם משתמע שאתם מלמדים את ילדיכם בעצמכם הכול, עם פירוט של מקצועות די מורכבים ושונים זה מזה. זה נכון אולי עד גיל מסוים, אבל לו אני משרד החינוך, הייתי תמהה על כך.
הייתי מוסיפה שמעבר למה שאני יכולה ללמד בעצמי, אני מתווכת בין ילדיי לבין מקורות לימוד כגון ספרים, אנציקלופדיות, אינטרנט, מורים או אנשי מקצוע.

לילה, להרגיעך, אולי בנאדם אחד קורא את התכנית, ואף אחד לא מתעמק בה.

מה שיכריע אם כן או לא תקבלי אישור
זה עצם קיומם של הניירות הדרושים, ובעיקר - אי מציאת סיבה להתנגדות, בביקור הבית.

כל השאר זה ביורוקרטיה לשמה ואין חשיבות ממשית לתוכן

לילה טוב,
את כל המקצועות שהזכרתי קצת קשה ללמד בין הכביסה לכלים.
אם זה לא היו ברור, גם אנחנו מתווכים (ולפעמים גם לא)
ומאפשרים לכל אחד מהם להתפתח בתחומים שמעניינים אותו.
עוד לא החלטתי אם זה מוטרף לחלוטין או בר יישום במציאות (-:

מיכל,
בר יישום. יושם, מיושם וייושם. (הטרוף כמובן).

שלום צפריר (-:
משוגעים נוטים לא לראות את השיגעון של עצמם.
כך בדיוק אני מרגישה גם כאן.
מתמטיקה הם ילמדו בסוף? לא ממש ברור לי איך. אולי ימים יגידו...

מיכל, הם ילמדו!!
הם ילמדו בהתאם להתפתחות הצורך שלהם.

את כמובן יכולה לעודד את הצורך.
למשל:
תני לכל ילד תקציב שבועי קבוע לממתקים - ולמדי אותם לשקול מה לקנות, להעריך מבצעים וכדומה.
הם ירוצו אליך וישאלו: אימא, אני יכול לקנות את זה?
ואת תעזרי - עד שהם ילמדו לזהות את המחיר, ולחבר...
כמובן שמתחילים לחשב עם סכומים מעוגלים (פשוט)

כשהם באים עם שאלות: אימא, כמה זה 100 ועוד 100? ו-200 ועוד 200? וכדומה, תעני, תסבירי מעבר אם אפשר.
שעורים של 5-10 דקות עושים פלאים לידיעת החשבון.

ילדים גדולים יותר - משחק יוגי הו עושה יופי של עבודה עם מספרים גדולים.

ויש משחקים:
לוטו של תרגילי חשבון, משחק רמי אותיות, מונופול
לחברת "יצירה" יש משחק נהדר שממחיש שברים פשוטים - נהדר כבר בגיל צעיר למדי.

ובחיים - אפשר לספור כל דבר, ואח"כ לחשב...
למשל:
נותנים לילד 2 מכל צבע - עדשים (שוקולד)
אומרים: נתתי לך 4 צבעים, 2 מכל צבע - כמה יש לך?
לכפל עוזר להתחיל עם המילה "פעמים"

ובנסיעות:
"אני רואה משהו שמתחיל באות...."
ולתת רמזים (מפתח חשיבה אסוציאטיבית וממיינת ובכלל...)

אין לך מה לדאוג!!
החיים מזמנים את הצורך לדעת חשבון
עוד רעיונות תמצאי בדף לוח הכפל

מיכל,
הם ילמדו כל מה שרלוונטי לחייהם, כמו היום, במבט לאחור, הם הרי כבר למדו את כל מה שרלוונטי לחייהם בהווה.
אם מתמטיקה (מה שמעבר לחשבון) יהיה רלוונטי, ילמדו, גם אם סתם זה יעניין אותם.

בכל השאלות האלו ניתן לראות כי מי שלומד כאן, בחינוך הביתי, אלו הם בעיקר ההורים. זה כנראה העניין, שהחינוך הביתי נועד בראש ובראשונה להורים, ללימודיהם הם - כיצד להיות הורים, ולהפנמת הידיעה כי גם בחינוך הביתי ואולי בעיקר בחינוך הביתי, עולה נטייה (לא מסוכנת בדרך כלל) ללמד יותר מדי.

הניחי להם בדרכם, קבעי בעיקר מצוות אל-תעשה (ואל תטוש תורת אמך), בבחינת סייגים והצבת גבולות היכן שגבולותייך עוברים. מצוות עשה - למד Y או X נמצאות מיותרות לחלוטין. בגילאי הילדות (עד גיל ההתבגרות - הבשלה לגיל הנעורים), יש להניח להם לברר מה מעניין אותם, להניח להם לבדוק ולחקור, להתמקד ולהתפזר, לפרק את העולם ולהיות מי שהם.
אז, כשיבשילו הלאה בחייהם, הם עצמם כבר יבחרו את נושאי לימודיהם על פי סגולותיהם ותחומי העניין שעולים בהם ספונטנית. יתכן שמתמטיקה יהיה אחד מהם.

ו- זה לא נכון שמשוגעים לא רואים את עצמם. אלה שלא משוגעים הם אלה שלא רואים את עצמם. הם באמת חושבים שהם לא משוגעים.
אנחנו הרי יודעים שאנחנו משוגעים, ולכן יש לנו יתרון ברור על הלא משוגעים, שהם, הלא משוגעים, עשויים להשתגע יום אחד רק מהמחשבה שאולי בכל זאת הם היו משוגעים מאז ומתמיד, ואילו אנו, אם נגלה יום אחד שהשגעון שלנו הוא שפיות לשמה, אפילו לא נטרח לשמוח.

מיכל,

ואני חשבתי שבין הכביסה לכלים אתם פותרים משוואות ועורכים ניסויים (ורק אני לא..). נרגעתי.

לילה,
גם לנו תמיד נראה שמה שהולך בבתים של אחרים זה מי יודע מה...
כמה הם לומדים, כמה סיפורים הם מקריאים, לאיזה מוזאונים או הצגות הם הולכים,
או איזה משחקי קופסה לימודיים הם קונים לילדיהם
זה קורה לנו גם כאשר מספרים הורים של ילדים שהולכים לגן/ביה"ס על איזה פעילויות חינוכיות מלמדות הם עשו.
דני פעם אמר לי שכשהדגש הוא על המסגרת (הפעילות לצורך העניין)
ללא רגישות האם זה מתאים או לא מתאים האם זה מעניין/רלוונטי/תורם וכו'
וללא שימת דגש על החוויה של הפרט, זה לא בהכרח דבר שיחסר לילדים. לפחות לא לילדים שלנו.

יפה אמר דני.

הבטחתי לעדכן בנוגע לאישור.
קודם כל מי שהרשויות עדיין לא מכירות אותו, ורוצה לחנך בבית, עדיף ש י י ע ל ם.

המועצה שלנו מאד מאד יסודית.
היום קיבלתי טלפון שנקבעה לנו פגישה עם המפקחת האזורית ועם ראש המועצה (וכנראה שגם עם הפסיכולוג) לקבלת האישור.
ביקשתי מדני שיילך לבד אבל ככל הנראה הוא יהיה בחו"ל...
מטרת הפגישה בעיני היא להפסיק להגיש אישורים בשנים הבאות (ולקבל אישור אוטומטי)
ואם הם לא רוצים אז שוברים את הכלים ולא משחקים.

אני גם מוכנה להגיע עד למשטרה אם יהיה צורך.
לא רוצה להיות ילדה טובה ולא רוצה לשחק במשחק האדיוטי הזה יותר.
אני גם לא משוכנעת שאני רוצה להסביר להם מדוע הילדים בחינוך ביתי.
הטוב ביותר הוא "כי ככה אנחנו רוצים" תודה ארנה שפרון

מיכל,
ישר כוח.
והעיקר לא לפחד כלל.
צפריר

ועם ראש המועצה
איזה כבוד!

> גילה תוהה אם לא עדיף לעבור לגור בעיר בה גדלתי, איפה שראש העיר והעובדים הסוציאליים למיניהם מכירים את הורי ו/או אותי, ולפחות חלקנו נורמליים בעיניהם <

ובמחשבה שניה - עדיף לעבור לגור שם, בלי לשנות רישום בת"ז P-:

כאן מכירים את הסבא של דני שהיה איש מכובד.
מכירים גם אותנו בתור אנשים שתורמים לקהילה מסביבינו (משמר אזרחי, וועדים שונים וכו')
אבל כששאלתי את ראש המועצה למה הוא לא יכול להיות קצת בעדינו הוא ביקש שנמלא אחר הנהלים.
הוא מכיר היטב את משפחתינו ובכל זאת אינו נוקט עמדה. כל זה עומד להשתנות ממש ממש בקרוב...

מיכל, ראש המועצה נבחר ע"י התושבים ולכן יכול להיות שהוא ירצה שהם (אתם) יהיו מרוצים. לפחות אצלנו זה ככה. ואולי גם הוא סתם מתעניין. את יכולה אולי להביא לפגישה כמה ספרים בנושא -- הספר של באופן, הספר של מייהן, או מה שיש לך. זה לא בשביל לקרוא, אלא בשביל להראות שחינוך ביתי קיים -- הרבה אנשים לא ממש מאמינים שמשהו קיים עד שהם לא רואים אותו כתוב או בטלביזיה.

וחוץ מזה, בהצלחה! אני חושבת שפגישה כזאת יכולה להיות מאוד מעניינת גם לך וגם להם, ומאחלת לך שגם תהני ממנה.

השבוע התקשרה אלינו הקבסית לשאול מה נשמע ומה תכניותינו לשנה הבאה. אמרנו שאין חדש תחת השמש ושאלנו מה שלום בקשת האישור שלנו מנובמבר. או. פה תפשנו אותה לא מוכנה. היא בררה במטרד החינוך, וחזרה לבשר לנו שבקשתנו לא אושרה. היינו עברינים ולא ידענו. קבענו פגישה בשבוע הבא. מבחינתי, אני שוב אגיש בקשה, באותו נוסח, ונחכה לאוגוסט לקבל תשובה שלילית. מה רע?