באופן טבעי

ראו גם: מדור לידת בית.

לידה ראשונה, יש עוד זמן, מסתמן כיוון ללידת בית

נראה שרבות מאלה שבחרו ללדת בבית התנסו בלידה בבית חולים, ואז בלידה הבאה בוחרות בלידת בית.
האם ישנן כאלה שחוו לידה ראשונה בבית? או שזה משהו שלא מומלץ לעשות? (מקוה שלא, כי באמת ההריון מתקדם יופי ובית חולים ממש לא נראה לי)

שאלה נוספת: באיזה שלב של ההריון רצוי ליצור קשר עם מיילדת? (האם ישנם מקרים ש"המיילדת בתפוסה מלאה")

הי סמדר,
אני מכירה כמה נשים שילדו בבית כבר בלידה ראשונה. אני לא יודעת על בעיות מיוחדות שקשורות לזה, אבל אני יכולה לחשוב על די הרבה יתרונות... (בין השאר, בבי"ח יש יותר פיקוח על לידות ראשונות, ולכן גדל הסיכון להתערבויות.)
אני מציעה לך להתקשר למיילדת כבר עכשיו - תקבעו פגישה, תראו אם אתן באותו ראש (ולב), תשמעי אם יש לה מה להמליץ לך לעשות במשך ההריון, וגם תוכלי להכיר אותה יותר לפני הלידה.

מאחלת לך שתהני מההריון! (וכמובן מהלידה)

סמדר - להיפך! לידה ראשונה היא הלידה שבה הכי חשוב איפה יולדים, ובבית נשמע נהדר. בלידות הבאות בדרך כלל יש לבי"ח פחות סיכוי להרוס, ולכן פחות חשוב איפה יולדים (אם כי נדמה לי שמי שהתנסתה בלידת בית, כבר לא מסוגלת לעבור לבי"ח, אפילו שזה הרבה יותר זול). אם הלידה הראשונה מתבצעת בבי"ח יש סיכוי די רע שהלידה הבאה כבר תהיה לנל"ק (לידה נרתיקית לאחר קיסרי)... )-:

הסיבה העיקרית שחלק ניכר מלידות הבית הן לידה שניה ומעלה, היא שרובנו לא מספיק חכמות ומודעות לנושא בזמן הנכון. אשרייך וטוב לך שגילית בזמן.

וסיבה (אווילית) אחרת היא שיש לנו תאומים, ומיילדות בית לא נוטות לקבל לידת תאומים

הי סמדר
אני גם בהריון ראשון ואנחנו מתכוונים ללדת בבית. אני יצרתי קשר עם מיילדת כבר מחודש שלישי כי אני עושה אצלה גם מעקב הריון.
בתור דולה שראתה הרבה לידות בבי'ח. אני מצטרפת להמלצה של הבנות שלידה ראשונה עדיף בבית אבל לדעתי גם לידות הבאות אח'כ . אלא אם כן יש איזשהי בעיה בהריון כמו ל'ד או סכרת.
כדאי לך לחפש מיילדת שמתאימה לך (ואת לה) כבר מעכשיו. בהצלחה...

הבעיה היחידה לפי הבנתי בלידה ראשונה בבית זה המקרים הנדירים של המרחק הקטן המולד בין הספינות (אגן צר) אבל זה הרבה יותר נדיר מלידה ראשונה מלאה התערבויות ומפוקששת עד תום בבית חולים (בתור אחת שעברה לידה ראשונה שהיתה מה-זה לא זה במשגב לדך (!) אז ...קחי את הסיכויים...

חבצלת, האם תוכלי לפרט למה התכוונת (הידע שלי בתחום עדיין דל מאוד...)? תודה

תאורטית יש נשים שהמרחק בין הספינות (עצמות כאלה בפנים האגן) לא מאפשר מעבר לראש התינוק בקיצור הן לא יכולות בכלל ללדת לידה נרתיקית ואת זה ניתן לגלות רק בלידה עצמה. מכון שאני אישית עוד לא שמעתי על מישהי כזו זה נשמע לי כמו הפחדה תורנית של רופאים.
הלידה הראשונה היא גם הרבה יותר ארוכה וגם יותר מושגחת לכן שיעור ההתערבות בה הוא עצום. אז יש טעם דווקא אותה לעשות בבית - אם כי יש כאלה שפוחדות כי זה לידה ראשונה. עבור כאלה אני אישית חושבת שכדאי לקחת דולה ולהעביר את רוב הצירים בבית ולבוא כשהפתיחה ממש גדולה לפחות ארבע חמש ואז פחות סיכוי שיתערבו ויזרזו. וכמובן- המודעות.

חבצלת, אני מכירה אחת שעברה קיסרי אחרי עשרים וחמש שעות צירים, בגלל אבחנת הרופאים שהספינות שלה לא מאפשרות מעבר לראש התינוק.
אבל, אני מודה שאני עד היום מטילה ספק באבחנה.
יש המון המון סיבות להתארכות הלידה, ולא שמעתי ממנה שמישהו בדק בפועל את העניין. הם פשוט החליטו שזו הבעיה והלכו על קיסרי.

גם אני מכירה מישהי שילדה בניתוח קיסרי בלידה ראשונה בעקבות מבנה עצמות האגן שלא מאפשר לידה רגילה. צילום לאחר הלידה אישר שהיא לא היתה יכולה ללדת לידה וגינלית. היא ידעה לגמרי במקרה על מבנה עצמות האגן שלה לפני הלידה, והיתה יכולה להגיע ללידה בלי לדעת זאת.
השאלה היא, אילו היא היתה מנסה ללדת בלידת בית עם מיילדת מנוסה במקום קרוב לבית החולים, האם המיילדת לא היתה מבחינה בכך שיש בעיה ומעבירה אותה בזמן לבית החולים. הכוונה היא במקרה שהיא לא היתה יודעת מראש על העניין, כמובן.
כלומר השאלה שלי היא: האם העובדה שקיימים מקרים כאלה, נדירים מאד, באמת שוללים אפשרות של לידת בית בלידה ראשונה.

זה עוד סיכון אחד מיני רבים. אי-אפשר למנוע סיכונים לחלוטין - לא בבית ולא בבי"ח. לכן עצם זה שקיים סיכון כלשהו עדיין לא יכול לפסול מקום מסויים ללידה - וזה נכון גם לגבי בי"ח וגם לגבי הבית. מי שמאוד חושש, יכול לנסות לעשות "חשבון סיכונים" ולבדוק איפה הסיכון גדול יותר, בהתחשב בכל הגורמים שמצליחים להכניס לחשבון. מצד שני, כל חשבון כזה הוא בהכרח פשטני, והתקפות שלו לגבי לידה אחת מסויימת תמיד תהיה מוטלת בספק.

בהקשר של הסיכונים אני רוצה להזכיר פקטור אחד מאוד מאוד חשוב ומשפיע:
האמונה של האשה ביכולת שלה ללדת.
מתצפיותי הלא שיטתיות גיליתי, שנשים שברמה זו או אחרת (חלקן היו מודעות לכך וחלקן לא היו מודעות) מפחדות מאוד מהלידה - שיקרה משהו, שהן לא יצליחו ללדת, שהן לא יעמדו בכאבים - הלידות שלהן הסתבכו במידה זו או אחרת, ולעומת זאת נשים שבאמת האמינו לחלוטין ביכולת שלהן ללדת (ועשו שיעורי בית) גם הצליחו.
כך כל אחת קיבלה אישור לתפיסה שלה - אלה קיבלו אישור לאמונתן שהלידה מסוכנת, ואלה קיבלו אישור לאמונתן שהלידה היא תהליך פיזיולוגי טבעי שצריך רק לזרום איתו.
כל המיילדות ותומכות הלידה שאני דיברתי איתן על זה נטו להסכים איתי.

אני קוראת עכשיו את ספר בנושא (The silent knife, תודה ויויאן!) והמצב של אגן צר מדי נדיר בהרבה מאבחנת הרופאים... צילום לפני לידה (אפילו בתשיעי) לא מעיד על המצב בפועל בזמן לידה. הרבה נשים שנותחו בגלל CPD (אגן צר מדי) בלידה ראשונה, ילדו תינוק גדול יותר וגינלית בלידה שניה (ולא, הנתונים האובייקטיביים לא השתנו). באופן נדיר אכן קיים מצב כזה, אבל באופן הרבה יותר נפוץ הרופאים משתמשים בזה כתירוץ לקיסרי. בכל מקרה, זה נדיר ברמה כזאת שלא נראה לי מהווה שיקול למקום הלידה, לפחות אם אין סיבה מיוחדת לחשש (הסטוריה משפחתית, בעיות ידועות וכדומה).

למי אין פחדים? לי היו פחדים לפני הלידה הראשונה שאני אמות. שהלידה תעבור כמו שצריך, יש לי את היכולת ללדת, אבל אני אמות אחרי (בעיקר מתסחיף מי-שפיר, זה הפחד הספציפי שלי). בלידה השניה הפחדים שלי נסובו סביב מהירות הלידה (שהיא לא תהיה מהירה כמו הראשונה) והפעם הפחדים שיהיו פאשלות בדרך ולא אלד בבית (עכוז או פגים).
קשה לשים על המאזניים את השיקולים לידת בית:לידת בית חולים. אצל שביט, מה שעזר היה שלעלות על הכביש לא פחות מסוכן מאשר ללדת בבית (בתור כאלו שלא עולים על הכביש כל כך מהר), אולי אפילו יותר מסוכן.
לגבי לידה ראשונה, אני בטוחה שמיילדת בית מרגישה בטוחה יותר כאשר הלידה שניה ומעלה, מאשר ראשונה, מכל הבחינות האפשריות, כגון: התמודדות האשה עם כאבי הצירים, פתולוגיות של הגוף בנושא מעבר הראש בתעלה וכו'.

שגית - לי לא היו.
בנאיביות של יולדת לראשונה, היה לי ברור ש"לידה היא תהליך טבעי" ושאר מנטרות כאלה. וכך היה.
מאז, רק למדתי על עוד דברים לפחד מהם, ואני מקווה שאני אחזור לתמימות ההיא לפעם הבאה.

בדומה, מרוב שאמרו לי שלהניק שניים זה בלתי אפשרי, לא הצלחתי /-:

גילה - את צוחקת עליי, נכון? את מניקה את שניהם, לא?
חוצמזה, כיף לך שלא היו לך פחדים, לרוב הנשים שאני מכירה והיו בהריון, היו פחדים.

לא צוחקת.
עכשיו אני מיניקה. בגיל קשיש של שנה וחצי.
בהתחלה - הנקתי חלקית, וההנקה הסתדרה ממש (מצחיק לומר) רק אחרי המעבר למוצקים (כשהיה עלי פחות לחץ, כשלא עלה לי בכאב-לב כל מה שנכנס לפה ואינו ציצי (כי התמ"ל התחלף בשניצל ותפוחים)).

גילה אני חושבת שמגיע לך צל''ש על ההנקה ה"לא מוצלחת" ותפסיקי לדבר שטויות אחרת אני אכעס
לגבי הפחדים...כתבתי על זה בפורום הנקה של תפוז...אז מי שקוראת את זה בפעם השנייה- במחילה...
לפני הלידה הראשונה הייתה בטוחה שלידה זה סיוט. מה גרם לזה?- בעיקר החינוך, החברה שממנה באתי...
אכן הלידה היתה סיוט. זירוז, טישטוש, אפידורל, שלב לחיצות של שעה...כיף לא נורמלי. וזה עוד היה במשגב לדך ז''ל, תארו לכם מה היה במקום אחר...
לפני הלידה השנייה שיכנעתי את עצמי בעזרת מדריכת הכנה ללידה, שהלידה יכולה להיות לא כל כך נוראה. ואכן היא לא היתה נוראה.
לפני הלידה השלישית הבנתי שהלידה יכולה להיות חוויה. ואכן זו היתה חוויה. תאמינו או לא אבל הרגשתי את האלוקים איתי בחדר, ועד עכשיו כשאני נזכרת בלידה של הקטן שלי עולות לי דמעות בעיניים- ולא דמעות של פחד או כאב אלא של שמחה.
עכשיו אני יודעת שהלידה יכולה להיות משהו מדהים. לכן אני רוצה שזה יהיה בבית.
נראה מה אני אגיד אחרי הלידה

חבצלת, אוטוסוגסטיה? . . . נבואה שמגשימה את עצמה? . . .

ילדתי בבית את הלידה השלישית. הלידה היתה קשה ומפחידה עבורי. למרות זאת אני לא מצטערת על כך, ואם אלד שוב, כנראה שהלידה תהיה ביתית. אינני יכולה לשאת את המחשבה על עוד לידה בבית חולים.
אני נוטה להסכים עם בשמת שפחד או חשש מפני הבאות עלול לעכב את הלידה ולגרום לה להיות אולי מסובכת יותר. אולם, אין לדעת איפה "מסוכן" יותר ללדת ואין כל-כך אפשרות לתכנן זאת. יתכן שאם הייתי יולדת בבית החולים, הייתי מונעת מעצמי סבל מיותר בזמן הלידה.
אין מדובר כאן על הסטטיסטיקה היבשה (שמהלידה השניה יותר בטוח ללדת בבית), אלא על על המקרה הפרטי של כל יולדת, ועל כל אחת לקחת את האחריות המלאה לתהליך על עצמה. כבר אמרו זאת ??

סמדר, אמנם עבר קצת זמן מאז העלית את השאלה אם יש כאלו שילדו כבר בלידה הראשונה בבית, אבל רק היום קראתי... אנחנו ילדנו את אומני, בתנו הראשונה, בבית לפני כ-6 שבועות והיה נהדר. האמת היא שלרגע לא הייתה לי מחשבה לעשות את זה אחרת ולכל אלו ששאלו אם אני לא מפחדת מיד עניתי שהרבה יותר מפחיד אותי ללדת בבית חולים. הלידה הייתה נפלאה עם רונית שהייתה נהדרת ועוד מיילדת שהתלוותה אליה בשם ליהי, עם דודו בעלי ועוד חברה. היינו צוות רציני וזה עבד נפלא! את מוזמנת ליצור איתי קשר באי מייל veredavid@aquanet.co.il אם בא לך עוד פרטים

אנחנו התחלנו לידה ראשונה בבית וגמרנו בקיסרי.
הייתי בשמירת הריון, ומעבר להגדרה הרפואית של זה, היו לי כאבים כשהייתי הולכת, כבר מחודש רביעי. בכלל הייתי במצב גופני ירוד מאד כל ההריון.
הייתה לי הסטוריה רפואית של כמה הפלות מלאכותיות, והסטוריה נפשית של טראומות מיניות ואחרות, אבל גם הרבה שנים של חיפוש עצמי ועבודה עם הגוף.
כל ההריון הייתי בטוחה שאני יולדת בבית חולים, עד שבחודש שמיני היה לי דימום, ואשפזו אותי לכמה ימי בקורת ובדיקות. הכמה ימים האלו בבית חולים היו נוראים, והחלטתי שאני יולדת בבית. האמנתי מאד שאני יכולה לעשות את זה.

נפגשתי עם מיילדת שהמליצו לי עליה בחום, והיא כמובן היתה מודעת להסטוריה המילדותית שלי, כמו שקוראים לזה.
לא היה לי זמן לחפש את המיילדת המתאימה ביותר עבורי. לקחתי את הראשונה שפגשתי. למרות שהיו לי הסתייגויות קלות ממנה.
(למשל כשפגשתי אתה בפעם השניה, היה לי כיווץ בבטן, והיא פקדה עלי: תרפי! תרפי! בטון של רס"ר. זה לא בדיוק איך שהייתי רוצה שיובילו אותי להרפיה).

תוך כדי הלידה גברו ההסתייגויות שלי ממנה. היא היתה בדרנית מדי לטעמי, והרגשתי שהיא מתאמצת להיות חברה שלי. זה לא מה שהייתי זקוקה לו ממנה. לא הרגשתי שאני יכולה להעזר בה או לסמוך עליה. היא נלחצה די מהר, בדקה אותי בדיקות מכאיבות ולא הייתה מדויקת מספיק בהבהרת מצב הלידה - תוך כדי הלידה.

המסקנות שלי מהמקרה:

• גם הלידה הבאה שלי, אם תהיה, תהיה לידת בית.
• להפגש עם כמה שיותר מיילדות, כמה שיותר מוקדם בהריון. אני לא יודעת אם יש "מיילדת יותר טובה" או "פחות טובה" אבל יש מיילדת יותר מתאימה או פחות מתאימה לכל אחת ואחת.
• לא להתרשם רק מה"נחמדות" שלהן, אלא גם ממספר הניתוחים הקיסריים שהן הצליחו למנוע, וככל שאני יודעת, אילנה שמש היא המובילה בתחום זה, למרות שאומרים עליה שהיא "קרה" ולא אמפטית במיוחד. (אני הייתי מעדיפה את זה על פני מי שמבטאת רגשות לא אמיתיים).
• אם יש או היו בעיות פיזיות/נפשיות שקשורות לנרתיק או לרחם, (כגון וגיניזמוס או בעיות עם הרירית) לנסות לעבוד עליהן לעומק עם הילר משובח, עדיף כמובן לפני ההריון, אבל אפשר גם תוך כדי.
• לדאוג שבלידה עצמה תהיינה לפחות עוד אשה או שתיים שמחוברות היטב לאדמה, שתוכלנה לספק תמיכה אלטרנטיבית או בנוסף לזו של המיילדת. אפשר דולה ו/או חברה טובה או כל אשה שיודעת באמת להרגיע.
• ועוד משהו שאמרו לנו בקורס הכנה ללידה, אבל תוך כדי הלידה שכחתי:

אם הלידה נתקעת, להשאיר את היולדת קצת לבד, לפעמים ה"תמיכה" היא הדבר המפריע...

אחת יקרה,
אכן שמה של אילנה שמש הולך לפניה, אבל לדעתי היא לא מקבלת לידת בית אחרי ניתוח קיסרי. יתכן שהשתנו דברים מאז שאני דיברתי איתה. בכל אופן יש עוד הרבה מילדות מקצועיות וותיקות ומנוסות בלידות שכאלו.

היי.. אני לא חזקה בקטע של מחשבים והתכתבויות מסוג זה..אבל אני אנסה בכל זאת.
אני קוראת ומדפדפת כבר למעלה משעה ויש לי המון שאלות.רק עכשיו גיליתי שאני בהריון, בשלב מאד מוקדם שלו (שבוע רביעי)
בסה"כ - הריון ראשון. מאז שהנושא של הריון וילדים החל לעניין אותי, ידעתי שאני רוצה לידת בית ועדיף במים. אני לא מכירה באופן אישי אף אחת שעשתה את זה, ראיתי את זה כשהייתי די צעירה ואני מרגישה מאד מחוברת לזה מכ"כ הרבה סיבות - כמעט כולן הוזכרו בדרך זו או אחרת באתר.
אנחנו נשואים טריים יחסית (נשואים רק חצי שנה) אין לנו בית משלנו, אנחנו גרים בדירה שכורה די קטנה. האם זה הורס את כל המשמעות של לידת בית ? (לא כ"כ נוח לי לחשוב ככה, כי בית זה מקום שאתה מרגיש בו "בבית" (..) ולאו דווקא במובן המעט חומרני של המלה "בית"). אין לי אמבטיה אבל אם המיילדת מביאה אמבטיה כזו שיכולה להכנס למקלחת שלנו ועוד יהיה מקום לנוכחים לנשום זה עדיין בסדר ?
שאלה נאיבית : אף אחת מכן לא מדברת על זה, אבל, האם אנחנו צריכים להיות בעלי הכנסה גבוהה כדי להרשות לעצמנו לידת בית ?

אין לי מה לענות לגבי ההרהורים, פרט לכסף: אתם יכולים להחליט שאתם שמים בכל חודש כסף בצד עבור העניין, או כל וריאציה אחרת, אבל כמו כל דבר שקשור בכסף: סדר עדיפויות.

הי קרן,
לא צריך הרבה מקום בשביל לידה. אני ילדתי בדירה קיבוצית ותיקה ומצומצמת, ולא הרגשתי מחסור במקום. אבל אם את רוצה בריכה, כדאי לברר אם יש מספיק מקום להכניס אותה אליכם.
לגבי מימון לידה בבית, אפשר לחסוך המון ב-קניות לקראת לידה אם לא מתכוונים לחבר את הילד למיכשור המודרני, ואפשר לקחת בהשאלה כמה שיותר. יכול להיות גם שהמיילדת תסכים לפרוס את התשלום.
מאחלת לך הריון נוח ולידה כיפית!

היי קרן, גם אנחנו ילדנו בבית את ילדתנו הראשונה (והיחידה so far). הבית אינו "שלנו" הוא שכור ואינו ממש גדול, אבל אין יותר מדיי צורך במשהו ממש גדול. אני, למשל, לא ממש יצאתי מחדר השינה תו"כ הלידה. לנו הייתה בריכה מתנפחת גדולה שהכנו מבעוד מועד. הרעיון היה לשים אותה בסלון. אבל בסוף בכלל לא התקרבנו אליה, לא יודעת למה, לא ממש היה חשק, vibes וכו', אבל טוב שהייתה האופציה, כי מי יודע, אולי בכ"ז היינו משתמשים בה...?
לגבי הקטע הכספי. אז ככה. לנו זה עלה 4000 ש"ח ועד כמה שידוע לי המיילדת שלנו (רונית) מאד גמישה עם כספים וכו' והיא ממש מוכנה לבוא לקראת (תחושה שלי, אל תתפסי אותי כאוטוריטה). אז אפשר, כמובן, כמו שהציעה שגית, לשים כל חודש קצת כסף בצד, או אולי (אם זה אפשרי) לבקש מהורים / חברים. התחושה שלי היא שכסף לא צריך למנוע לידה שכזו, אם זה מה שאתם מרגישים.
חוצמזה, יש את נושא מענק הלידה שיכול לעזור באופן משמעותי. אמנם יש את הקטע של האשפוז ל-12 שעות לפי החוק, אבל אנחנו יהודים וישראלים, אז כבר יש קומבינות (איך לא? ) יש את בי"ח מאיר בכ"ס שמאפשר לקבל את המענק ללא אשפוז (הם כנראה מצאו איזושהי פירצה בחוק) ויש בנצרת את ביה"ח האנגלי- נוצרי. כמובן שזה מצריך לנוע בטווח של 24 השעות שאחרי הלידה, אבל אולי זה אפשרי...?
אם בא לך לשמוע עוד דברים, את מוזמנת.
אה, ונזכרתי שחברה שלי ילדה השבוע עם ליהי שהיא מיילדת שעובדת ב"כרמל" בחיפה ועד כמה שידוע לי זו הלידה הראשונה שלה "לבד" כמיילדת בית, עד עכשיו היא התלוותה לרונית כעוזרת (היא הייתה גם בלידה שלי) והיא גבתה מחברתי סכום נמוך יותר, אבל אינני יודעת ממש כמה למה ואיך ויכול להיות שזה ישתנה, כמובן.
אז מזל טוב על ההריון ושיהיה בכייף וקל ונעים.

לגבי הרגשת הביתיות בדירה שכורה קטנה - תשווי את זה להרגשת הביתיות (החמימה והנעימה P-: ) שיש בבית חולים.

גם אני ילדתי בבית קטנטן. ממש לא צריך מקום, שוב, אלא אם כן רוצים בריכה, והאמת שזו תוספת שיכולה לייקר את הלידה.
לי יש אמבטיה בבית ולא מקלחת, אבל האמת שהייתי אולי מעדיפה מקלחת. זה היה חוסך לי להחזיק את הטוש כל הזמן. בשתי הלידות שלי עזר לי מאוד לא "להיות במים" אלא זרם מים חזק מהטוש, בעיקר על הגב התחתון. זה יותר קל להשיג במקלחת, ואם יש כיסא פלסטיק, אפשר גם לשבת במקלחת (אם רוצים).
המים עזרו לי עד שהתחילו צירי הלחץ.
ילדתי בסלון, למעשה על שטח פיצפון - נשענתי על הספה, ברכי על הקרקע (המרופדת, הכנתי כמובן).

גם אסף הרופא לא מחייב להישאר 12 שעות.
ואילנה שמש לוקחת רק 700 דולר, והיא הכי זולה, נדמה לי. אבל יש לה הכי הרבה לידות בחודש.

הייתי רוצה להפגש עם כמה מיילדות לפני שאבחר...
יצא לי לראות שתיים מאלה שהכי מדברים עליהם טובות פה בטלויזיה וישר ידעתי שהן לא בשבילי..
אתם חושבים שהן ירצו כסף על פגישת הכירות?

א.
הכי טוב שתתקשרי אליהן ותשאלי. אני מניחה שלכל מיילדת יש את המדיניות שלה.

אצלנו עם רונית כל הפגישות היו כלולות ב"דיל" של הלידה. גם הכמה שהי לפני הלידה, כולל פגישת ההיכרות , גם הלידה ( ) וגם הכמה שהיו אח"כ. אה, וגם הכנה שהיא עורכת מדיי פעם לזוגות. מעין מפגש זוגות בו תרגלנו כל מיני טכניקות תנועה, נשימות, מדיטציות, התחברויות וכו'.
גם לפני שכאילו קבענו, בעניין פגישת ההיכרות, היא לא דיברה בכלל על כסף.
זה היה עם רונית, לא יודעת לגבי אחרות.

היינו בזמנו לפגישת התרשמות אצל אילנה, וזה היה בתשלום - נדמה לי שמאה שקל, אבל אולי יותר. אילנה צודקת, תתקשרי ותשאלי.

אנחנו היינו בפגישה עם שיין וגם עם רונית, כל אחת - 100ש"ח. כנ"ל ג'ויס, למרות שאצלה אם בוחרים בה, היא מקזזת מהסכום הסופי.

לא זוכרת כבר כמה עתה פגישה עם ענת תל אורן, אבל זה נכנס לסכום הסופי

קרן, אני לא יודעת אם את עוד מסתכלת פה, אבל בכל אופן:
אני ילדתי את בני הראשון לפני חודשיים וחצי בבית, בדירה תל אביבית די קטנה (52 מ"ר...) והבריכה נכנסה לחדר ה שינה שלנו. הבריכה לא כל כך גדולה כמו שהיא עמוקה, וזה מאפשר לך להיות בה בכריעה ולהיות רובך טבולה במים. העברתי בה את הצירים האחרונים וילדתי ממש בתוך המים.
לגבי המחיר: שילמנו לשיין 1000 דולר והוספנו 500 ש"ח עבור הבריכה. בגלל שיש לה כיסוי PVC חד פעמי שצריך לרכוש אותו (והוא גם נשאר שלך למזכרת ) המחיר של שיין כלל פגישות חודשיות החל מהחודש השישי להריון (ובחודשים 8 ו9 פגישות תכופות יותר). פגישות של מעקב וייעוץ שלי אישית הם תרמו. ידעתי שיש לי כתובת גם בהריון עצמו. זה לא היה ממש הכנה ללידה, אלא יותר מעקב.
אנחנו ממש לא מרוויחים הרבה, אבל החלטנו שנבקש מהקרובים שלנו צ'קים ולא מתנות (כי קיבלנו הרבה דברים "יד שניה" והרבה דברים, כמו מיטת תינוק למשל, אנחנו לא צריכים) וזה כיסה את הסכום מעל ומעבר.
שיהי לכם בכיף ובהצלחה מה שלא תחליטו!

לגבי המעקב הריון יש לי הסתיגויות בתור לידה ראשונה.
אני לקחתי גם את שיין ועשיתי מעקב כל ההריון והתפתח קשר אמון מאוד חזק ממני אליה בנוסף לתמימות שהיתה לי כהריון ראשון. ההריון היה תקין לחלוטין אך שיין חששה שהתינוק גדול. למרות שבהתחלה היא אמרה שהיא לוקחת לידות עם תינוקות מתחת ל 4200 ק'ג, היא חשבה שהוא ביין 3900 ל4100 (בסוף יצא 3800) ולמרות זה ואפילו הסכמנו להביא עוד מיילדת ולהוסיף עוד 500 דולר . היא שלחה אותנו לשני אולטראסאונדים ובשניהם התינוק יצא 3500 - 3800 היא לא האמינה להם טרטרה אותנו שבועיים שעברו עלי מאוד קשה עם האולטמטומים שהיא נתנה לי לבסוף אני ובעלי הרגשנו כמו שתי מטומטמים שלא הבנו שהיא מנסה לנפנף אותנו . אלוהים יודע למה . שלושה ימים לפני הלידה היא החליטה שהיא לא לוקחת את הלידה,היא פשוט שלחה אותנו לאסף הרופא שנעשה אולטראסאונד שוב בטענה שאם יהיה בסדר אז היא תקח את הלידה.(בדיאבד הבנו שהיא החליטה לפני פשוט לא היה לה את האומץ לומר לנו בפנים)ואז שהתקשרנו אחרי שבעלי הפסיד יום שלם של עבודה וטורטרנו בב'ח היא אמרה שהיא לא לוקחת את הלידה. שלושה ימים אח'כ בדיוק בתאריך המשואר ילדתי בבי'ח לידה רגילה בלי התערבות רפואית. היא נסתה להיות בסדר שבאה אחר'כ לעשות לילד בדיקת דם . אבל לקחה לנו 2000 ש'ח.
טוב האמת שרציתי לומר משהו אחד ובסוף מצאתי את עצמי כותבת את כל זה. כנראה שזה ממש הציק לי והיה צריך לצאת. אולי זה לא כ'כ מתאים לדף הזה אבל שיהיה.

אני רק רוצה להוסיף לגבי בריכות - שיש בריכה שקונים אותה בחנויות צעצועים והיא עולה 150 ש"ח בלבד. אני ילדתי בבריכה כזו שהשאילה לי מישהי שקנתה אותה ללידה. זו בריכה מתנפחת ואחרי שילדתי בשני סוגי הבריכות - גם זו עם היריעה וגם המתנפחת אני יכולה לומר שאין הבדל ועדיף לחסוך את הכסף ועוד נשארת לכם בריכה מקסימה לילדים.

מצטרפת לעצה של אילנה. על שיחה בטלפון, שממנה אפשר מאוד להתרשם ולהרגיש אם יש או אין כימיה, הן לא לוקחות כסף.

אבל אני יודעת שאילנה שמש ושמיכל בונשטיין לוקחות על פגישת היכרות. זה הזמן שלהן, זה מאמץ גדול, וגם זה סוג של מיון.
בדיוק בשביל למנוע את זה שהמון זוגות יבזבזו את זמנן כשבסוף הם יחליטו לא לקחת אותן.
לכן, פגישת ההיכרות כבר נועדה להיות פגישת הלימוד שלכם ושל "החומר" (בדיקות, מצב העובר, תיכנון הלידה העיקרי וכו') כשאתם כבר החלטתם לקחת את המיילדת. במצב כזה, רק סיבות טובות מאוד יגרמו לכם להחליף מיילדת, והיא לא תרגיש שזמנה התבזבז על "בדיקת שוק" סתם.

אסנת!
נשמע שבאמת היתה לך חוויה לא נעימה - מעניין למה לא לקחת לידה עם תינוק גדול?
חברות שלי שילדו עם אילנה שמש, ילדו תינוקות גדולים ולא זכור לי שהיא ביקשה איבחון אולטרסאונד- אולי היה משהו בכימיה שפתאום נעלם לה?
עדיין זו חוויה של דחיה וזה בהחלט פוגע.
אני בדר"כ יולדת גדולים/ות - וזה מעורר בי תהיות...

אז ההחלטה נפלה...לידה שנייה, פעם ראשונה בבית.
בדיעבד אני לא יודעת למה הראשונה לא היתה בבית. ככה רציתי. אבל המרחק היה תירוץ נהדר לא ללכת על זה. מרחק של 45 דקות מביה'ח הקרוב ביותר, סורוקה. נכון, יכולתי ללדת אצל אילנה, הילרי היתה מוכנה לבוא עד אלינו ולא פחדה מהמרחק. אבל ככה יצא וככה קרה. משמיים כנראה.
האבסורד הוא שנסענו לאילת(שעה ו- 40) כדי ללדת טבעי, במקום קטן ורגוע וידידותי ליולדת. זה נגמר בקיסרי עגום ומיותר.
אין לי כוח לספר את כל הסיפור אבל בגדול...המיילדות היו מגעילות. הלידה התחילה בירידת מים ולקח לי הרבה זמן, יחסית, להפתח. היו צירים יפים וברור לי היום שהגוף שלי התקדם. לאט אבל בטוח, כמו אוטו בהרצה. הייתי לבד שם. בעלי לא ממש עזר, הוא מסוג הבעלים התומכים אבל לא בלידה עצמה, מה לעשות. לא היתה איתי חברה. הייתי לבדי, עייפה ורצוצה וצליחו לשכנע לקחת פטידין ולא נתנו לי אפילו להכנס לחדר לידה בגלל פתיחה קטנה וככה 'נזרקתי מסטולית' איבדתי שליטה, לקחתי אפידורל בפתיחה של שלוש ומכאן ועד לקיסרי, שתי אצבעות.
אין יותר כעסים על מה שקרה שם, היו הרבה. אבל יש רצון אדיר לתקן, לחוות חוויה מתקנת, את הלידה שאני רוצה ומסוגלת.
הריון שני. ידעתי מההתחלה שזו הילרי. היה לי חלום מדהים וחזק עליה. נפגשנו. אני סומכת עליה בעיניים עצומות. בואו נגיד ככה...אולי לא הייתי רוצה שהיא תהיה אמא שלי אבל העוצמות שלה הופכות אותה, עבורי למיילדת המושלמת. יש לה ביטחון, ונסיון של מהון המון שנים ואסרטיביות. בינגו.
אז החלטתי ללדת בבית. למרות המרחק, למרות שזה אחרי קיסרי. אין בי פחדים (אפרופו הפחדים שהועלו כאן קודם) בקשר לזה. אני יודעת בוודאות שזה בבית שלי-שלי-שלי. המבצר שלי. אני גם סומכת על הקב'ה שאם זה לא אמור לקרות זה לא יקרה. נקודה.
זהו בעצם.
ביום שבו החלטתי שככה זה יהיה הרגשתי שלווה אדירה יורדת עליי.

דרומית, כה לחי! ההחלטה שלך מרגשת. שותפה לתחושתך כי הבית הוא המבצר ובהחלט אין כמו בבית.
מי את? אולי תחברי אלינו, לקבוצה קטנה ומתנדנדת כאן בב"ש (וסביבותיה)? בהצלחה בדרכך.

דרומית, אולי יעניין אותך לקרוא על לידת בית רחוק מבית חולים.

א
אני למדתי שלכל מילדת החולשה שלה . לשיין החולשה זה תינוקות גדולים. אני לא ידעתי את זה שבחרתי מיילדת וגם לא ידעתי שיהיה לי תינוק גדול. פעם הבאה אני אעשה בחירות יותר נבונות...
גם אני שמעתי על כך שאילנה שמש מיילדת תינוקות גדולים. אז אם את יולדת תינוקות גדולים ותרצי ללדת בבית תעשי בחירה של מיילדת מתאימה לכך.

הי ליאת, שמעתי כבר מזמן על הקבוצה שלכן, דרך דפנה שבינתיים הצפינה....
אולי גם את שמעת עליי. רמז- קורס תומכות הנקה אומר לך משהו? (-;

אסנת וכולן,
איך מבררים יותר פרטים על נקודות החוזק והחולשה של המיילדות השונות?

קודם כל - תעזרי בגיאוגרפיה. חלק ממילדות הבית פשוט לא זמינות בגלל ענייני מרחק ואז אולי לא כל כך חשוב במה הן חזקות או חלשות..
אחר כך נראה לי שכדאי לדבר בטלפון עם המועמדות שלך ולשאול שאלות שמטרידות אותך או לבקש את הסטיטיטיקות שלהן. או לשאול - יש לידות שאת לא לוקחת? וכמובן, את יכולה לשאול כאן ספציפית או לקרוא את מה שכתוב על המיילדות השונות.

מישהי אולי יכולה להמליץ על מיכל בונשטיין ללידת בית ראשונה, תודה.

פזית, תסתכלי בדף מיילדות בית

אני מאד שמחה שילדתי את ביתי הבכורה בבית. ושלא הייתי צריכה להסתכן ב"טראומת בי"ח" כי אני מאד פחדתי ללדת בבי"ח ושיתערבו לי בלידה שלא לצורך. הלידה עברה מצויין. והלידה הבאה בטוח בבית! כל עוד יהיה הריון ללא סיכון כמובן.
בהצלחה לכל המתכננות והמתלבטות.

הוא גדול הוא גדול הוא גדול....

ככל הנראה כבר יותר מ-3 קילו (ואני עדיין רק בדרך לשבוע 37 מלא).
המיילדת שלי אמרה שאם יהיה גדול מדי, לא תהיה אפשרות ללדת בבית. גם אם אסחב עד שבוע 40 למשל, הוא כנראה יהיה כבר גדול מדי. זה משאיר לי מרווח של שבועיים בערך ללידת בית. אחרת, זה יהיה ככל הנראה ליס (חדר טבעי).
/-:

לפי החישוב מוסיפים 200 גר בשבוע בחודש תשיעי, כך שאם הוא שוקל 3 קילו בשבוע 37, יש עוד זמן, לא? האם ההערכה היא ידנית או בUS? נדמה לי שקראתי שהערכה ידנית מדוייקת יותר. מהם גבולות המיילדת?אולי כדאי לבדוק אם יש מיילדות אחרות שלוקחות ילד גדול?

אפשר בינתיים גם לצמצם למינימום את צריכת הסוכרים והפחמימיות הלבנות. וגם פחמימות לא פשוטות להפחית מאוד. יש לזה משמעות.

השפעה על משקל העובר?גם במקרה שאין סוכרת?לא נשמע לי הגיוני.

למה לא ? את לא חושבת שלאמא שתעשה דיאטה ותעלה רק 10 קג בהריון יהיה תינוק קטן יותר מאשר אמא שאכלה מזונות שמנים ועלה 30 קג בהריון?

ההערכה ידנית של המיילדת (3.100), ואני הולכת בנוסף להערכת אולטראסאונד בעוד כשבוע.

מודה שחטאתי בזמן האחרון בהרבה פחמימות... משום מה, אחרי שכל ההריון חשקתי רוב הזמן באוכל בריא. מעניין עד כמה זה משפיע על המשקל שלו.

למה לא ? את לא חושבת שלאמא שתעשה דיאטה ותעלה רק 10 קג בהריון יהיה תינוק קטן יותר מאשר אמא שאכלה מזונות שמנים ועלה 30 קג בהריון?
כל כך לא נכון. ממש מיתוס. יש נשים שמעלות בהריון 20 קילו פלוס וזה פשוט מתיישב להן במקומות המועדים לפורענות בגוף. ולא קשור למשקל העובר. מעולם לא נתקלתי בשום ספר שעוסק בהריון ולידה שמדבר על הקשר בין כמה האם מעלה במשקל בהריון לבין משקל העובר. מאד חשוב לךאשה הרה לצרוך פחממות,נכון שעדיף מורכבות ובריאות(בטטה,לחם מלא, אורז וכד') ולא סוכרים מזוקקים.
בכל מקרה-לקראת סוף ההריון,שזה בדיוק שבוע 37 והלאה,יש האטה בקצב הצמיחה של העובר. וגם אם הוא יוסיף 200 גר' למשקלו-הוא לא יהיה יותר מ- 3.800 ככה שנראה לי שלהכנס ללחץ מיותר-ממש לא יעזור.

בשבוע 38 היתה לי הערכת US של 3700. אחכ הערכות ידניות לקראת התל"מ עברו את ה4 קילו.
נטע נולדה בסוף שבוע 41 במשקל 3720.
ר"ל - אם זה מה שמפריד בינך ובין לידת בית שווה לקבל הערכות נוספות.

אצלי היתה מגבלת משקל כי אני אחרי קיסרי אבל אם את לא אני לא מבינה מה ההבדל בין 3800 ל4100.

אגב, נראה לך שהמילדת תסרב ללידת בית ועם אותם נתונים תתקבלי לחדר הטבעי? הם מאוד בררנים...
(ואם המילדת שלך עומדת בסירובה שווה לבדוק מילדות אחרות. חבל לוותר מסיבה כזאת)

בהצלחה @}

נראה לך שהמילדת תסרב ללידת בית ועם אותם נתונים תתקבלי לחדר הטבעי? הם מאוד בררנים...

צודקת, על זה לא חשבתי. הם ודאי לא יקבלו אותי עם תינוק גדול.
אני אמתין לבדיקה בשבוע הבא כדי להיות יותר חכמה.

אגב, לדברי המיילדת הוא "בשל ללידה" כבר עכשיו, אלא שאין לי שום סימני לידה בינתיים. אני תוהה אם זה מעשה אמהי לערוך נסיונות זירוז טבעי בשבועיים הקרובים - נראה לי קצת אנוכי (משרת את הרצון שלי ללדת בבית ולא את הרצון שלו להישאר שם בפנים....).

תודה לכן בינתיים על התמיכה

נסיונות זירוז טבעיים , מותרים לדעתי בשבוע שלך אבל לא יעזרו אם הגוף אינו מוכן ללידה. כך אמרו לי בכל אופן ומשבוע 37 , הלכתי כל יום 40 דקות(כל שבוע לקח לי יותר זמן לעבור את אותו מרחק.....) ועוד זירוזים שונים ומשונים שהשתיקה יפה להם;-) וילדתי מאוחר, אבל זה לא מזיק לנסות(כל עוד לא מדובר על משהו התערבותי). נדמה לי שבחדר הטבעי הגבול 4-4200 או משהו כזה אבל הם מתחשבים גם במידות גופה של האם.
אני מצטרפת לעוגיה, תבררי מה גבולות המשקל שהמיילדת לוקחת, ותקבלי חוו"ד נוספת. בכל אופן הערכת משקל של 3 קילו בתחילת תשיעי זה ממש לא חריג.

אני ביליתי שבוע בנסיונות אינטנסיביים לזרז (דיקור, שיקויים, עיסויים, שיאצו, רפלקסולוגיה, סקס וכד').
אחכ עזבתי את זה ואחרי עוד שבוע ילדתי.
אני חושבת שלהתאמץ יותר מדי גם מזיק כי זה מכניס למתח ומתח זה לא טוב.

ואם המילדת שלך עומדת בסירובה שווה לבדוק מילדות אחרות. חבל לוותר מסיבה כזאת
מסכימה לגמרי. יש מיילדות בית שמפחדות ממשקל גבוה ויש שלא. לא סיבה לוותר.
אני אמתין לבדיקה בשבוע הבא כדי להיות יותר חכמה
לא הייתי בונה על בדיקת כזו(הערכת משקל). הסיכוי לסטייה וטעויות בבדיקה הזו הוא די גבוה.
אני חושבת שלהתאמץ יותר מדי גם מזיק כי זה מכניס למתח ומתח זה לא טוב
אני חושבת כמוך.

תבררי מה גבולות המשקל שהמיילדת לוקחת

4 קילו.

אמרה ההריונית והורידה עוד כריך מלחם מלא עם הרינג במיונז

אמרה ההריונית והורידה עוד כריך מלחם מלא עם הרינג במיונז
LOL

אצלי היתה מגבלת משקל כי אני אחרי קיסרי אבל אם את לא אני לא מבינה מה ההבדל בין 3800 ל4100
גם זה לא הוכח כבעל השפעה....

לא נשמע שהוא גדול מאד.
יש קשר בין העליה במשקל האם לגודל התינוק, לפחות בכיוון ההפוך (עליה מעטה מדי קשורה למשקל לידה נמוך. לצערי, גיליתי בדיעבד (בבכורים)).
תזונה בריאה. לא למעט בקלוריות, מעבר לדרישות - כיוון שירידה במשקל יוצרת רעלנים ועלולה להזיק לעובר.
זירוזים טבעיים, לא התערבותיים - אפשר לעשות בלי חשש. הם לא יעזרו אם זה עוד לא הזמן - אבל גם לא "להשתגע". כמו שנאמר - לחץ לא מועיל. הרפיות יכולות להועיל.
לקחת מיילדת שלא מפחדת מלידת תינוקות גדולים. אם היא מפחדת, אז גם אם היא תסכים, הפחד יחלחל, וזה לא טוב.

שיהיה בהצלחה. זה כבר ממש קרוב!

גם זה לא הוכח כבעל השפעה...
תאמיני לי שבדקנו...
בלידה אחרי קיסרי (בלי אף לידה וגינלית בהסטוריה של האם) יש ירידה משמעותית באחוזי ההצלחה עם עליית משקל העובר.
( לא היינו מוותרים בלי לבדוק קודם.)

קומה ג' לא אחרי קיסרי ומשקל התינוק שלה סביר בהחלט. יש השפעה למשקל האם במקרים קיצוניים שנובעים גם מסיבות אחרות(נניח נשים גדולות מאד מצופות ממילא לעלות יותר במשקל וממילא סביר שיהיו להם תינוקות גדולים)

לא רלוונטי לקומה ג', אבל ציטוט מ-כאן (מקור שנראה לי אמין):

The following factors do not increase risk of the scar giving way during labor:
*
*
baby estimated to be large,* and to weigh more than 4,000 grams (8 pounds, 13 ounces)

• pregnancy goes past 40 weeks.

list]עלייה במשקל האם קשור למשקל הלידה של היילוד uids[/po]=14749741 - לא הצליחו לקשר לסוג המזון, אך יש קשר הדוק לעלייה במשקל של האם.
list]סיכוי גבוה יותר לתינוק גדול אם היתה עלייה גדולה במשקל בהריון uids[/po]=15177209
list]קשר בין עליה במשקל בהריון לבין משקל לידה uids[/po]=9219461 - חיפשו משהו אחר, אבל זה מה שמצאו.
list]סוג הפחמימות משפיע על עלייה במשקל ומשקל היילוד uids[/po]=12008645
לשינוי במשקל בשליש הראשון (והשני) ההשפעה המשמעותית ביותר על משקל היילוד
list]עוד אחד uids[/po]=12621791
list]השפעת ההרכב התזונתי של האם על משקל היילוד uids[/po]=15226475
list]עליית מועטה מגבירה סיכוי ליילוד קטן uids[/po]=15600292

אני מתכוונת ללדת בבית לידה ראשונה, עוד אין מילדת סופית אבל כנראה שנלך על רונית קופליס אם למישהו יש מה לספר , עצות מועילות ועידודים נשמח לשמוע.

רותם מקציר
אין לי יותר מדיי מה להגיד או להציע, רק לספר לך שגם אני בהריון ראשון ומתכוונת ללדת בבית. בינתיים הכל תקין ונפלא ונהדר, אז למה לתת לבית חולים להרוס לי? אני עדיין מתלבטת אם ללכת לבית חולים להירשם אחרי הלידה. נראה לי שהרבה נשים מוותרות כי זו לא לידה ראשונה, בלידה ראשונה, בכל זאת, המענק הוא כזה שזה מעורר התלבטות עם כל הסלידה שלי מהמערכת ובעיקר הסלידה מהחוק המטומטם של ביטוח לאומי.

אני ילדתי לידה ראשונה בבית. נסענו לקחת את המענק. היה מאוד מבעס לצאת מהבית עם תינוקת בת יום אבל רציתי שרופא יראה אותה ואותי ולקבל את הכסף.חשבתנו על להביא רופא הביתה אבל זה רק עוד יותר כסף. באסף הרופא באמת התיחסו עלינו יפה וזה לא לקח יותר מידי זמן בלהתחשב בכול התחנות שהיינו צריכים לעבור בדרך (תינוקיה, חדר לידה, קבלה, לרשום אותה, וכו'). עדיין רק הריח של בית החולים ולראות בן אדם זר נוגע בבתי עשה לי רע. כן הייתה חוויה לכנס לתינוקיה ולראות את התינוקות של אחרים ומה עושים להם (הקירצוף בכיור, החיסון, הילדים הערומים מתח לגרילר, תנוקות בוכים בתוך קופסות פלאסטיק). בלידה הבאה אני לא בטוחה שנסע.

אנחנו גם נסענו (לידה ראשונה) לליס, הגענו בערב, וכל הפרוצדורה הייתה מסורבלת. הבנתי שאם מגיעים בבוקר, הכל הולך יותר מהר, כנראה שצוות הבוקר רואה הרבה יותר לידות בית והכל נעשה יותר מהר. לידה שניה בטוח שלא נלך במיוחד, כיוון שהמענק (נכון להיום) ממש זעום ולא משתלם לטרוח.

זירוזים טבעיים, לא התערבותיים - אפשר לעשות בלי חשש

איך היית קוראת לזירוז בדיקור? התערבותי או לא התערבותי?

כרגע העוברון שוקל כ-3.500, יושב נמוך יחסית (אבל עוד לא ירד לגמרי). יש לי עוד 6 ימים לתל"מ, צוואר הרחם התקצר אבל אין שום סימנים אחרים. כבד ומעיק לי. המיילדת המליצה על זירוז בדיקור בשבוע הקרוב.

קומה- אני לא יכולה לומר לך מה לעשות אלא מה הייתי עושה במקומך. 6 ימים עד לתל'מ והמשקל הוא לחלוטין בגדר הנורמלי. למה לדקר עכשיו? הייתי מחכה לפחות עד שיחלוף לו התל'מ ואז אולי פונה לדיקור.

הייתי מחכה לפחות עד שיחלוף לו התל'מ

הממ. יש בזה משהו. אולי אקבע לפחות לתל"מ או ליום שאחריו (ולא יומיים לפני כן כפי שהוצע).

הי קומהגימל
העוברון נמצא כבר באגן? בלידה ראשונה אחי ההתמקמות באגן , הלידה מתרחשת כעבור שבועיים. המשקל לפי US? או לפי הערכה ידנית? גיל ההריון מחושב לפי US? או לפי וסת אחרונה? יש לנושאים הללו משקל רב.
מה עם זירוזים טבעיים?
אגב יש לך את טבעי ללדת?

יש את "טבעי ללדת" באמת מזמן לא הצצתי בו.
העוברון ממוקם נמוך אבל עדיין לא "ירד", נכון ליום חמישי. הערכת המשקל הידנית מתאימה להערכה באולטרא-סאונד (שהיתה 3.350 לפני כעשרה ימים, כך שהגיוני שהוא מעט מעל 3.500 עכשיו).
גיל ההריון ידוע בדיוק (אל תשכחי שלא נכנסתי להריון מ"בעלולי", כמו שקוראים לזה בפורומים של תפוז אני יודעת בדיוק מתי היה הביוץ ומתי ההתעברות.

האמת היא שאני לא שלמה לגמרי עם ההחלטה לזרז את התל"מ. יהיה פשוט צורך לתמרן ולמצוא את הנקודה שאחרי התל"מ ולפני ה-4.000 או 3.900...כאבי הגב מציקים לי, קשה יותר ויותר לסחוב, ומצד שני - אם כל כך נעים לו בפנים ואם הוא עדיין צריך אותי בתור פונדקאית, אין לי לב לזרוק אותו החוצה ככה.

קומה ג, באמת תראי בטבעי ללדת את כל העצות הטבעיות לקדם את העניין.
זה יעבוד רק אם את באמת קרובה ללידה, או קצת יזרז.
אין שום דבר קדוש דווקא בתאריך הלידה המשוער, את ממילא כבר עמוק בתשיעי.

אני לא מספיק מתמצאת בדיקור בשביל לדעת מה עושים בשביל לזרז (האם המטרה היא "לגרום לידה" או משהו עקיף ש"פותח חסימות") ולכן לא יודעת לסווג.
בעצם, נדמה לי שזה אחד ההבדלים בין זירוז טבעי התערבותי לזירוז לא התערבותי: האם המטרה היא "לגרום לידה" או משהו עקיף ש"פותח חסימות" - או אם זה משהו שאפשר ומותר לעשות במהלך כל ההריון, למרות שהוא עלול לזרז (יחסי מין, הליכה).

גם אם הערכת המשקל נכונה (ולעיתים קרובות היא לא, בהפרשים גדולים), 3,500 בשבוע 39 זה לא ענק. לא פיצי, אבל גם לא משהו שמונע לידת בית.
אני לא הייתי הולכת לדיקור כרגע במטרה לזרז.

מה כן - יחסי מין (כן, בטח, בחודש תשיעי...) ונגזרות שלהם (לא חייבים יחסים מלאים/זוגיים, למרות שבזרע יש פרוסטגלנדין שמזרז - גם עיסוי פטמות ואורגזמה עצמית יכולים למלא את התפקיד היטב), הליכה (יש הנותנים עדיפות למדרגות, רואה את ההגיון בכך), סיבובי אגן (שעוזרים לו להתברג באגן), הרפיה / אולי דמיון מודרך - שחרור לחצים (גם, באופן אבסורדי, מהלחץ ללדת כבר...), לא לשתות יותר מדי (אבל גם לא פחות מדי. זה אמנם מזרז, אבל זה מסוכן), בדיקת המוכנות הנפשית שלך לשחרר את ההריון ולעבור לשלב הבא (מעבר ל"נו, שיצא כבר" הברור מאליו (זה ידוע שהריון נמשך 8 חודשים ועוד שנה...) - בדיקה אמיתית של הרגשות) ובטח יש עוד.
(בעיני:) לא שמן קיק, לא סטריפינג (זהירות אם את מגיעה למצב של בדיקה נרתיקית - ובכלל עדיף שלא להגיע למצב כזה - מגדיל את הסיכון לפקיעה מוקדמת של הקרומים), לא רפואות (צמחי מרפא, הומאופטיה, דיקור...) מזרזות (שוב - אלא אם כן מדובר על טיפול שמתאים גם לשלבים מוקדמים יותר של ההריון. תה פטל למשל - בהחלט מומלץ, בניגוד לשמועות הוא לא מזרז, אבל ככל הנראה עוזר לעבודה נכונה של הרחם) וכדומה (נדמה לי שהרעיון מובן).
טבעי - אבל התערבותי.

אה, ושתהיה לידה טובה, ובקרוב....

מנסיוני הדרך הכי טובה להביא את הלידה היא לסגור את כל מה שצריך לסיים לפני הלידה.

שחרור לחצים (גם, באופן אבסורדי, מהלחץ ללדת כבר...),

הדרך הכי טובה להביא את הלידה היא לסגור את כל מה שצריך לסיים לפני הלידה

שתיכן צודקות. התעוררתי הלילה וחשבתי: במקום לסמוך עליו, אני "מאיימת" עליו ומלחיצה אותו ואת עצמי. בעצם כל ההריון, עם כל בדיקה וכל חרדה, הוא רק הוכיח לי שוב ושוב שהכל בסדר וכל הדאגות שלי היו לשווא. אני צריכה פשוט לסמוך עליו, שזה יקרה בזמן המתאים ביותר (ולקבוע תור לזירוז אפשר גם בעוד עשרה ימים).
את כל פעולות הזירוז הטבעי המוכרות אני מתרגלת כבר שבועות, עם או בלי קשר סטריפינג לא יעשו לי, כי כבר לא הולכת למעקב בקופ"ח (מסתפקת בבדיקות של המיילדת).

ולגבי משימות לפני לידה - לסגור קצוות, כן. הקצוות האחרונים מבחינתי, בעבודה, ייסגרו מחר בערב. עד אז אני בעצם צריכה אפילו לקוות שהוא לא ייצא...

רציתי לספר על לידה ראשונה בבית באנגליה בליווי מיילדת שהיתה חלק מצוות הרפואה הציבורית וליוותה אותי מהחודש השישי,
גדולתה היתה בהוצאת כל הג'וקים והפחדים מהראש- משקל הילד, מחלות עבר(מחלת נשיקה במקרה שלי) מרחק מבית החולים.
הלידה עצמה ארכה שלוש וחצי שעות ותוך כדי לידה כשהיא שאלה אותי איך אני ? אמרתי נהדר, היתן מאמינות.
ממליצה בחום על לידה בבית גם בלידה ראשונה, עם הרבה התכווננות, למידה וריקוד טרם הלידה.

ממליצה בחום על לידה בבית גם בלידה ראשונה
ניצן, נורא שמחה שכתבת כאן, מאד שמחה לשמוע.
כל הזמן אומרים לי, אפילו כאלה שילדו בבית, "איזה אומץ ללדת לידה ראשונה בבית". האמת היא שאותי מפחיד בית חולים, אני לא מרגישה אמיצה, אם הייתי פחות פחדנית אולי לא הייתי כל כך פוחדת מבית חולים ומרופאים וההתערבויות שלהם.
אז העידוד שלך, ביחוד לגבי לידה ראשונה, הוא חשוב מאד בשבילי.

לרוקדת לאור ירח, ניצן היה שם עט זמני.
כיף היה לקרוא את תגובתך -אני בדיוק מאותן סיבות של חשש עז מבתי חולים והתערבויות
החלטתי ללדת בבית. אגב בלונדון נחשפתי להרבה מאוד נתונים סטטיסטיים המצביעם על סכויי הצלחה גבוהים יותר בלידה בבית(מדדים כגון תמותת תינוקות, תמותת אמהות, ניתוחים קיסריים, וכן הלאה), כמובן תוך כדי ההסתייגות של נשים הרות בסיכון נמוך.
אשמח אם תרחיבי באיזה חודש את ואיך נערכת ליום הגדול.

אשמח אם תרחיבי באיזה חודש את ואיך נערכת ליום הגדול
אני אמורה ללדת באפריל, בעוד כשישה שבועות פלוס מינוס, בעזרת השם.
איך אני נערכת? מנסה לקרוא הרבה על לידות בית. מנסה לדבר הרבה עם יולדות שילדו בבית, כולל כאלה של לידה ראשונה, אם כי אני נוכחת שיש מעט כאלה. קראתי את הספר של אילנה שמש.
יש לי מיילדת איתה אני בקשר כבר כמה חודשים וכשיש לי שאלות אני שואלת אותה. אני משתפת את הסביבה הקרובה ומנסה לוודא שיהיו סביבי אנשים תומכים ואוהבים בלידה (לפני רבע שעה אחותי התקשרה אליי מהעבודה, רצו לדחות לה נסיעה לחו"ל מטעם העבודה ולהזמין אותה לשם בתאריכים אחרים, באפריל במקום במרץ, היא התקשרה אליי לודא שהתאריך המשוער שלי הוא מה שהיא זוכרת שהוא והיא תודיע לאנשים הנכבדים בחו"ל שיחפשו תאריכים אחרים, לא באפריל).
אני מנסה גם להכין לי קצת מערך תמיכה ליומיים הראשונים שאחרי הלידה.
כבר עכשיו להחליט מה יהיה אחרי- באיזה בית חולים להירשם, מי יקח אותי, איזה חיסונים לתת או לא וכו'.
חוץ מזה עשיתי יוגה להריון כמה שבועות ולצערי כבר שבועיים לא היה, כיון שכל אלה שהיו איתי ילדו ואם לא יצטרפו עוד כנראה שלא ימשיך בינתיים.
קראתי לא מעט על שיטות להקלת כאבים, קניתי היום תכשיר הומיאופתי לזמן הצירים ולימים הרשונים אחרי הלידה.
מעבר לזה יש הרבה התכוננות נפשית/רגשית שקצת קשה להסביר אותה במילים.
אם יש משהו מאד משמעותי בעיינייך בענייני הכנה אני אשמח לשמוע.

אני ילדתי לידה ראשונה בבית. אפשר לקרוא את סיפור הלידה בדף סיפור הלידה של גורה

אני ילדתי לידה ראשונה בבית
מקסים סיפור הלידה שלך, מעורר השראה.