באופן טבעי

~ראו גם: לקנות או לשכור בית / סקר תשלומי הוצאות דיור /
עצות לשוכרי דירות ולמי שמחפש / די לדפוק את שוכרי הדירות / עצות למשכירי דירות~

כבר הרבה זמן שאין שוק שפוי של דירות להשכרה/למכירה בתל אביב.
אמרו כבר הכל - שהצרפתים קנו דירות (מה דירות, רחובות שלמים) בתל אביב וסגרו אותן לשימוש של בני משפחה שמגיעים לנפוש במהלך השנה(מה שגורם להיצע קטן יותר לציבור המשכירים). מדובר בנתונים עובדתיים, כל מתווך ששוחחתי איתו אמר שאחוז מכירת הדירות לתושבי חוץ בשנתיים האחרונות עלה בעשרות אחוזים.
אמרו גם שלעיריות של הערים הגדולות יש מגמה ברורה וכבר לא סמוייה לעודד מעבר של משפחות מבוססות אליהם, ולנפות אתה אחרים. ולכן כבר שנים שאין אישורי בנייה לדירות קטנות (של חדר, שניים ) שמיועדות בדר"כ לסטודנטים/רווקים וכו'.

המצב הוא שהמחירים חסרי פרופורציות. דירות בנות 2 חדרים במרכז ת"א עומדות להשכרה ב800 דולר. היום. מחר יכולים להעלות עוד.
דירות של 2.5 + כבר מגרדות את האלף דולר, והצצה קטנה בהומלס תצביע על מחירים לא שפויים של 1300 דולר בערך לדירת 3 חדרים. על דירות של חדר או חדר וחצי אין על מה לדבר. אין . פשוט אין. ומה שיש, עומד למכרז. 30 איש בערך באים לראות את החורבה המסכנה, בעלת הדירה מתחיל את התמחור מ600 דולר, כולל ערבים, בלי שום ריהוט, סיוד, רטיבויות בתקרה, ועוד שאר צרות, כשהמחיר שנקבע הוא התחלתי בלבד, ובשל התחרות עולה תוך דקות.
עוד לא הזכרתי את מכת "הדירות המחולקות". דירה בת 3 חדרים הופכת לשלוש דירות קטנות בנות חדר כל אחת, הקירות המפרידים מגבס, וכבר בביקור אפשר לשמוע את הדייר ליד מתקתק במחשב. המחיר? לא פחות מ600 דולר ל25 מ"ר. עם מקלחון ושירותים מסכנים, ומפתח משותף לדלת המרכזית.
אני מדברת על האזורים של דרום- מרכז, מרכז וצפון. השכונות הדרומיות בעלות צביון אחר, כמו בכל עיר, ממרכז העיר, בעיקר בשל חוסר השקעה מספקת בפיתוח וטיפוח השכונות. וגם כמו בכל עי, באזורי תעשייה, משופעים בעובדים זרים ועבריינות לכן שם המחירים קצת שונים, אם כי גם עלו מאוד ביחס לעבר.

יש בריחה המונית מתל אביב בשלוש השנים האחרונות. אז בעלי דירות בגבעתיים, רמת גן, ובת ים (!) למדו והפנימו. אז עכשיו יש הרבה מאוד דירות מחולקות שנראות כמו תאים של כלא ברחבי הערים הנ"ל. והמחירים - בשמיים. האימפקט של עליית המחירים בת"א גרר עליית מחירים גם בערים ליד.

אני פותחת את הדף, כי מתרחש כאן תהליך כלכלי של וק פרטי פרוץ ומוטרף, שבו למדינה אין שום מענה הגיוני, בעיקר לאנשים שנזקקים למגורים בערים הנ"ל. מה קורה עם כולה סטודנטים שמגיעים מהצפון/הדרום ללמוד בת"א או בבר אילן? כמות ההודעות המיואשות והסיפורים האומללים של כל מי שניסה לחפש דירה בחודשים/שנה/ האחרונים אומללה. יש גם מדובר מיוחד לכך באתר הומלס. אבל כל מי שמכיר מישהו מהאזור ששכר/שוכר יודע על מה מדובר. סטודנטים נאלצים לנסוע שעות ממקום מגוריהם לאונ' ובחזרה, תוך זריקת כסף היסטרית על דלק וחנייה- כי אין דירות. אנשים מעתיקים מגורים לישוב מרוקח בקומה רביעית רק על מנת לעמוד במחיר שפוי למחייהץ. הרי זה לא שקודם המגורים בתל אביב היו שפויים מבחינת העלות, אבל היה אפשר לעמוד בהם כרווק או זוג צעיר.
בעלי דירות מעלים מחירים כבר באמצע החוזה, בטח ובטח שבסופו. שוכרי דירות שמבקשים לשכור דירה אחרת, גדולה יור - אם הרחיבו את המשפחה, או קטנה יותר לנוכח המצב הכלכלי- פיתחו למימדי אומנות של ממש את טרנד "ההחלפה". הם מפרסמים דירה לא שלהם, אלא שהם מתגוררים בה להחלפה עם שוכר אחר. בלי שתתבצע החלפה - הם לא זזים מהדירה שלהם.... שלא לדבר על סיפורים של הצעות כספיות לשוכרים שעוזבים - על מנת שימליצו לבעל הבית על השוכר העתידי.

ועוד לפני הסטודנטים. שוכרי דירות לרוב נמצאים בסטטוס כלכלי חלש יחסית בתקופה זו בחייהם. זוגות צעירים, גרושים וגרושות, נפגעי משכנתאות ועוד. התופעה הזו שבה ת"א והסביבה מקיאה אנשים מתוכה - הופכת לתפועה חברתית שאם בקרוב מאוד לא יהיה לה פיתרון - תהפוך לעיר של משפחות אמידות מאוד בלבד, כשלפי הבנתי זו בדיוק המטרה של העירייה.( בהסתייגות אחת של השכונות הדרומיות, שכמו בכל עיר הן בעלות צביון שונה מהאזורים האחרים בעיר, בעיקר בשל חוסר הזרמת משאבים מספקים מצד העירייה).

תל אביב המטופחת של השנים האחרונות סוגרת שערים בפני הבאים אליה, ומקיאה את תושביה הלא אמידים. מה השלב הבא? רמת- גן גבעתיים? רק האוכלוסייה השבעה תוכל ללמוד באונ' ת"א (לאור עובדה שגם המעונות עברו לידיים פרטיות וגם שם ממילא אין מענה אפילו לאחוז אחד מהסטודנטים), ותיירים, יחוייבו להגיע לבתי מלון עם עלויות אימתניות? גם דירות למכירה כמעט ואין. מתחיל להיווצר בעיר גטו, וזה מדאיג.

אז גרים ביפו. גם יותר כיף, גם יותר זול. יש קו אוטובוס ישיר לאוניברסיטה, ועדיף, חצי שעה דיווש דרך הטיילת ופארק הירקון.

אפשר גם לגור בהרצליה או בקרוואן או בקרנוע. בכל אחד מאלה אפשר להתגורר - אבל כל אחד מציע סוג שונה לחלוטין של אורח ואכות חיים.
יפו אינה אלטרנטיבה לתל אביב .יש לה את הקסם שלה, ואת היתרונות שלה אבל היא לא תל אביב על כל הגוונים שלה. היא עולם אחר לחלוטין שבמובן מסויים מיוחד לטובה בצורה בלתי רגילה, ובמובן אחר מכוער ומוזנח מאוד.
כבחורה שנולדה אגב ביפו וגדלה בבת ים - שזו עיר הנושקת ליפו, כשכל יומיים בערך ביקרתי בעיר, אם בשוק או אצל חברה, או בחוף הים, שלא לדבר על יפו העתיקה, הנמל המקסים, שוק הפשפשים, אבולעפיה, השוק, סאמי בורקס... - אני יכולה לומר שיש הרבה יופי בעיר ויש לה צביון משלה, אבל היא לא תל אביב. יש לי משפחה שגרה שם ובכל פעם שאני מגיעה (ומגיעה לא מעט) זה פחד אלוהים. והאזור אזור טוב, מקסים, השכנים טובים. אבל בדרך.. חבורות רחוב, רחובות מוזנחים, תאורה מינימלית חסרה, כיעור בלתי נגמר ברוב הרחובות. לצערי, יפו נתפסת בעיניי העירייה כסוג של תופעת לוואי תל אביבית כי אחרת שום דבר לא יכול להסביר הזנחה מתמשכת כל כך של עיר מדהימה, עם כל כך הרבה יופי טבעי, ועם אוכלוסייה חמימה ומיוחדת.

וכאמור, אלטרנטיבות למגורים אפשר למצוא, אבל למה תל אביב צריכה להפוך לגטו שבו הצעיר הממוצע לא יכול להנות מההוואי שלה? לא רק להנות, להתגורר ליד העבודה, ליד האוניברסיטה? ליד בית הספר שבחרת לילד? המחירים מעולם לא היו נוחים ובצדק מסויים
(יותר ביקוש יותר כסף) אבל המחירים של היום מצביעים על בועה וזחיחות מסויימת בשוק ההון, כשבתכלס' רק מי שמאוד מאוד אמיד יכול להישאר בה. 1300 דולר לשכירות של דירת 3 חדרים - זה מחיר שמגרש את רוב המשפחות הצעירות עם ילד או שניים מהעיר (לשם השוואה, לפני שנה בדיוק דירה כזו היתה שווה 800 דולר, ולפני שנתיים 700, לפני 3 שנים - 600 דולר). רופא בהתמחות/אחות ששוכרים דירת חדר ליד איכילוב ישלם היום 650 דולר על לא יותר מ35 מ"ר. לפני שנתיים המחיר היה 550 דולר. המחירים הנוכחיים גרשו, פשוט ככה, בשנתיים האחרונות את רוב החברים שלי מתל אביב. (20 איש לפחות). מי שנשאר, משלם כמעט בחמישים אחוז יותר שכר מששילם לפני שלוש שנים על אותה דירה. מי שעבר דירה, עבר לחורבה גדולה עוד יותר מקודם. כידוע תמיד מחירי הדירות בעיר היו גבוהים וכמעט תמיד הדירות חורבות - רק שהפעם יש תחשוה מאוד חזקה של עושק יחסר פרופורציות בעיר שהרבה מאוד אנשים קשורים אליה מרצון או שלא. מצד שני קיימת חסרת אונים שמדובר בשוק פתוח.
אה, ואין דירות. מילא כסף, מסתבר שאנשים מכונים לשלם הון לגור בעיר, כי אחרת אי אפשר להסביר איך גם הדירות האלו נחטפות שנייה אחרי הפרסום.

זה עוד מאותו דבר.
המגמה שמובילה היום את קובעי המדיניות היא שחיקה איטית ומתמדת של מעמד הביניים ויצירת תנאים נוחים יותר וטובים יותר לבעלי ההון. הכיוון שתל אביב הולכת עליו הוא כיוון דו מעמדי. יוכלו לגור בה רק אנשים מאוד עשירים ואלה שהם הכי זקוקים להם - העניים ביותר - בשכונות יעודיות ומוזנחות שישארו לשם כך כי הם כוח עבודה. אנשים עשירים זקוקים להם כדי לנקות את הבתים שלהם לנהוג ברכב שלהם ולטפל בילדים שלהם. כל מי שבאמצע לא ימצא את עצמו שם ולמעשה לא כך כך יהיה אמצע בקרוב. האפשרויות לניוד מעמדי הולכות ונשחקות יחד עם ההפרטה של מערכת החינוך ושל שאר מערכות תומכות חיים אחרות כמו חשמל מים בריאות. לא רק תל אביב במגמה הזאת.
מה את חושבת?

נכון להיום יש שכונות בודדות בדרום העיר שהמחירים בהן עדיין לא עלו: שכונת שפירא, נווה עופר (אבו כביר), קריית שלום, אזור תחנה מרכזית ישנה וחברותיהן ששכחתי. גם שם מתחילים לבנות - אגב, בנווה עופר, איפה שהיה פעם בסיס צבאי, יש יוזמה לפרוייקט בנייה של דירות קטנות שיהיו מיועדות להשכרה. גם על הרחוב הראשי שליד תחנה מרכזית ישנה יש פרויקט דומה. כמובן, אלה לא אזורים נעימים או אסתטיים במיוחד (אם כי הם דומים לפלורנטין, אופציה מקובלת, ועולים פחות) אבל כנראה שהנוף בהם מאוד ישתנה בחודשים/שנים הקרובים בגלל מה שאת מתארת. האוכלוסייה החלשה תקבל פתאום תגבור של סטודנטים וצעירים. אחריהם יבואו היאפים שיהיו מוכנים לשלם בשביל דירה שאפשר לשפץ כראות עיניהם או בית קטן עם גינה (שיש במקומות האלה), ומכאן המחירים ינסקו גם שם.

שכונה כמו ביצרון למשל עברה את התהליך הזה כבר לפני כמה שנים, והיום מחירי הדירות שם כמעט שווים לאלה שבתוך העיר. רמת ישראל, לידה, עדיין עמוק בתהליך.

אבל כנראה שהנוף בהם מאוד ישתנה בחודשים/שנים הקרובים בגלל מה שאת מתארת. האוכלוסייה החלשה תקבל פתאום תגבור של סטודנטים וצעירים. אחריהם יבואו היאפים שיהיו מוכנים לשלם בשביל דירה שאפשר לשפץ כראות עיניהם או בית קטן עם גינה (שיש במקומות האלה), ומכאן המחירים ינסקו גם שם.
זהו שלא לעולם חוסן. הגיונית זה נשמע נכון וגם אני חשבתי כך, אבל התעמקות בשוק הנדל"ן ובכלכל הבכלל מוכיחה אחרת. מספיק שתתחולל פה מלחמה אחת, או שרשרת פיגועים תל אביבית - ותיתכן בריחה של משקיעים זרים בעיר. אבל אז שוב לוואקום שיווצר ייכנסו במהירות האור משקיעים ישראלים עשירים. כך ששוב השכונות הדרומיות תישארנה עם הצביון המוזנח שלא לומר המפחיד שלהן (פלורנטין מאוד לא נעימה למגורים, על שלל הנגריות/פאבים ומה לא באזור, הפועלים הזרים ועוד). סטודנטים וכו' שייכנסו לדרום תל אביב ייכנסו באופן זמני - כפיש היה כל השנים ואולי יתגבר מעט כיום. מעט מאוד זוגות יקימו את הביתש להם בשכונות הדרומיות מאוד. מה גם שלרוב הדירות שם נמכרות על ידי עמידר במחיר מצחיק לאוכלוסייה הותיקה שמתגוררת שנים שם - כך שהן עוברות בירושה לדור הבא. שמצידו לא ממהר לעזוב לאור הנגישות והמחייה הזולה יחסית (קרוב לשוק התקווה, התחנה המרכזית, אוטובוסים נוחים וכו' - מבחינה כלכלית מאוד נח לגור שם ומי שכבר גדל שם לא ימצא לרוב סיבה לעזוב במידה ודירת ההורים -שלרוב ענקית ומרווחת כפי שבנו בעבר - נשארת בידיו).

גם מבט על ערים אחרות בעולם מצביע על כך שכמעט בכל עיר מרכזית כמו תל אביב יש "דאון טאון" נצחי, כך שאני בספק אם מה שקרה לביצרון, או לאזור גבעת אנדרומדה ביפו יקרה בשכונות שציינת.

שלא לדבר על השיקול שציינה חוה, שעיריות מבקושת ליצור את הקיטוב על מנת שיהיה כח עבודה זול לשרת את השכונות האמידות (אוי זה נשמע כל כך מרקסיסטי שזה מפחיד).- שבהחלט נשמע הגיוני לאור הקיטוב המעמדי הברור שנוצר בתקופה האחרונה.

ואחרי כל התיאוריות והדאגה החברתית הממשית, אני פשוט לא מוצאת דירה. לא אתמול, היום, לא מחר, באזור שהורגלתי אליו, ליד העבודה, עם הקירבה להכל, במקום שגרתי בו שנים (8!). חוויתי עליות וירידות מחירים, בעלי דירות טובים וטובים פחות, דירות שונות ומשונות - והמצב הנוכחי מצליח להסתתמן כמוטציה - גם בעיניי, בעלת נסיון בעניין.

http://kedorlaomer.blogli.co.il/archives/69
צרפתי קישור נחמד לרשומה בעניין. ההודעה המרכזית פחות מעניינת לדעתי, יותר התגובות.

אנחנו מחפשים דירה גדולה בחדר אחד יותר מזאת כבר כמעט חצי שנה (בהתקפים)ומתקשים למצוא.
אבל ברור שלנו שכדי לממן אותה נצטרך להשכיר את הדירה הזאת בשכר דירה מופקע - וזה בעצם כל הסיפור זה לא שיש דירות ב800 $ ואז אנחנו ניקח לעצמנו 200$ סתם אנחנו מתכוונים להשכיר ב1000 להוסיף עוד 300 וזהו אז נכון שלהשכיר ב1000$זה מוגזם אבל אין דרך אחרת באמת לעשות זאת.
אני מתארת לעצמי שרוב האנשים שמשכירים דירות יש להם אילוץ כזה או אחר והבעיה האמיתית בסיפור היא ההיצע שנמוך מהביקוש בהרבה. ואת זה לנו אין דרך לפתור.

אני כל כך שמחה שפתחת את הדף הזה!! אנחנו כנראה עוברים לשכונת התקווה, אבל באופן כללי וחברתי מה שקורה לעיר הוא נוראי. אם יגורו כאן רק אנשים אמידים מאד העיר תראה לגמרי שונה. בלי אמנים מכל הסוגים, בלי אקטביסטים, בלי "סתם" אנשים, תל אביב לא תשאר תל אביב. שלא לדבר על זה שאנשים ממעמד בינוני שצריכים לשלם שכר דירה כל כך גבוה משקיעים את עצמם בעבודה עוד יותר ואז אין להם זמן לא לבילוי אבל בטח שלא למחאה. עצוב מאד וגם מייאש. ניסיתי לדבר עם אנשים מסביבי על לעשות משהו אבל היאוש של כולם תפס גם אותי. זה לא גרם לי לא להאמין שבטוח שיש משהו שאנח נו יכולים לעשות כדי לעצור את זה אבל לבד אין לי כוחות כרגע להתחיל את זה...
שכונת התקווה נראת כרגע פתרון מצוין בשבילנו, אבל קשה לי עם הידיעה שהמעבר שלי לשם יעלה שם את ערך הדירות... בטח אם יתחילו לעבור לשם עוד אנשים מלב העיר. אני לא רוצה להיות חלק מהמגמה האיומה הזאת, אני לא שואפת שיבואו עוד "אנשים כמונו" גם כי אז ידחקו (לאן?) התושבים וגם כי השכונה לא תשאר עם מה שיש לה עכשיו.
בואו נעשה משהו! אם כל האנשים בעיר שמוטרדים מזה (ויש הרבה) יתארגנו, אני בטוחה שיש דרכים שאפשר לעשות את זה. זה ממש חשוב. וזה לא רק עניין תל אביבי. ישראל בלי תל אביב כמו שהיא היום תהיה שונה.

הבעיה האמיתית בסיפור היא ההיצע שנמוך מהביקוש בהרבה.

בדיוק.
( זו בדיוק המטרה של העירייה,
המגמה שמובילה היום את קובעי המדיניות היא שחיקה איטית ומתמדת של מעמד הביניים ויצירת תנאים נוחים יותר וטובים יותר לבעלי ההון.
עיריות מבקושת ליצור את הקיטוב על מנת שיהיה כח עבודה זול לשרת את השכונות האמידות )
כל אלה הן "רמיזות" על קונספירציה. יתכן שהן נכונות, אבל אינן קשורות לעליית המחירים.

ומקיאה את תושביה הלא אמידים. מה השלב הבא? רמת- גן גבעתיים? רק האוכלוסייה השבעה תוכל ללמוד באונ' ת"א.
ללמוד בת"א כל אחד (שמתקבל) יכול.
ולגור ? יש הרבה מקומות שהמגורים בהם יקרים ומצריכים ויתור (על כסף או על משהו אחר).
יש לך מושג כמה אנשים אינם גרים בגוש דן ועושים דרכם לגוש דן יום יום ?
את יודעת שקרונות שלמים ברכבת מאכלסים צפוניים (ובטח גם דרומיים) שיקר להם לגור בגוש דן (ולא רק בת"א) ?

_אפשר גם לגור בהרצליה או בקרוואן או בקרנוע. בכל אחד מאלה אפשר להתגורר - אבל כל אחד מציע סוג שונה לחלוטין של אורח ואכות חיים.
יפו אינה אלטרנטיבה לתל אביב .יש לה את הקסם שלה, ואת היתרונות שלה אבל היא לא תל אביב על כל הגוונים שלה._
נכון. ובאלטרנטיבה של ת"א המחיר הוא החסרון.

למה תל אביב צריכה להפוך לגטו שבו הצעיר הממוצע לא יכול להנות מההווי שלה? לא רק להנות, להתגורר ליד העבודה, ליד האוניברסיטה? ליד בית הספר שבחרת לילד?
גם אני שואלת למה סבתא שלי מנוחתה עדן (הזכורה לטוב מדפים אחרים) לא יכלה להסתלק מהעולם אחרי שהשאירה לי אחוזה קטנה באיזור השרון אלא רק מערכת סירים יוקרתית (מה שקוראים בעדה שלנו - פיילה D-:).

ואחרי כל התיאוריות והדאגה החברתית הממשית, אני פשוט לא מוצאת דירה.
תתפשרי, ממי
על המחיר, או על זמן הנסיעה, או על משהו.
< אני מכירה באופן אישי אנשים שחיים בגליל ואפילו העליון ועובדים במרכז. את יודעת כמה עולה מגרש באיזור ק. שמונה ? >

אפשר גם לגור בהרצליה.
מממ גם בהרצליה מצב דומה - עליית מחירים של דירות דירות 3 חדרים במרכז העיר ישנות ולא מושקעות ) 700-800$
וגם העלאת מחירים גדולה בחידוש חוזה - (שמעתי כבר על עליה של 200 ואחרת של 250 $ אחרי שנים של שכירות)

_יש לך מושג כמה אנשים אינם גרים בגוש דן ועושים דרכם לגוש דן יום יום ?
את יודעת שקרונות שלמים ברכבת מאכלסים צפוניים (ובטח גם דרומיים) שיקר להם לגור בגוש דן (ולא רק בת"א) ?_

ושי לך מושג כמה עולה היום הדלק?!
סטודנטים חברים מספרים שבמחיר של הדלק היומיומי מהדרום כולל הפקקים, וכולל לפעמים נסיעה כפולה ביום (למבחן בערב, או ספרייה, או פגישה קבוצתית עם החברים) - יכלו לשכור דירה ליד האונ' - אם רק היתה.
פיתרונות יש אבל אם הם כל כך לא אידיאליים אז אנשים יעשו הפזקת לימוד קטנה, או יגורו רחוק מהאונ' ובתואר השני כבר יחשבו 7 פעמים אם להמשיך באונ' שהיתה להם בית אקדמי במובן מסויים. שלא לדבר על זה שאם באמת המצב יימשך אין שום סיבה שאנשים לא יעשו שיקול בריא ויילכו ללמוד בצפון או בדרום במקום כאן. כך או כך אלו שלומדים כאן תקועים או- עם שכר דירה בשמיים, 300-500 דולר לחודש יותר ממה שהורגלו או חשבו - מהווה קטסטרופה כלכלית לסטודנט הממוצע. או שהם חוזרים להורים ולפעמים מדובר בקצוות הארץ - ואין ספק שמבחינתא כות החיים מדובר בירידה משמעותית שלא לדבר על עוגמת נפש (למה סטודנט צריך לחיות שליש מהזמן בנסיעות?).

_תתפשרי, ממי
על המחיר, או על זמן הנסיעה, או על משהו._
זה מתקשר לפיסקה הקודמת. מתפשרים, זה ברור. אני מחפשת מסביב לת"א, ר"ג, גבעתיים, כפי שבאופן לייט כבר ציינה גם בהרצליה ישנה עליית מחירים ומה לא... אבל בתכלס' אין דירות. גם אם יש בעל דירה שמעוניין להשכיר במחיר ריאלי עדת שוכרים פוטנציאלים מתנפלת עליו במכרז ספונטני ומציעה לו מחיר שגבוה בחצי ממה שביקש. לשלם 650- 850 דולר לדירת חדר וחצי זה טו מאצ'.


הבעיה האמיתית בסיפור היא ההיצע שנמוך מהביקוש בהרבה.
לא מדוייק. קיימת בנייה תממדת של דירות יוקרה. כאמור לעירייה יש אינטרס למשוך קונים מבוססים. ירת על כן, שנים שלשוק הנדל"ן היו בעיות, ויודעי דבר מספרים שכמעט כל הבנייה הרגילה למגורים עממיים - נגמרה בהפסדים. לכן, כרגע, המגמה היא לבנות דירות יוקרה (המגדלים למיניהם) וזה משאיר את רובינו באותה נקודה.
בדירות היוקרה אגב יש פריחה, מסבתר שהמחירים מרקיעי שחקים, ברמות הרבה פחות ריאליות מכל השאר- ויש לכך ביקוש היסטרי.

בואו נעשה משהו! אם כל האנשים בעיר שמוטרדים מזה (ויש הרבה) יתארגנו, אני בטוחה שיש דרכים שאפשר לעשות את זה. זה ממש חשוב. וזה לא רק עניין תל אביבי. ישראל בלי תל אביב כמו שהיא היום תהיה שונה.
רותי מה כבר אפשר לעשות? זה שוק פתוח.

ויש לך מושג כמה עולה היום הדלק?!
יש לי יופי של מושג. העיסוקים של האיש וגם שלי שניהם בת"א ואילו אנו גרים במרחק 100 ק"מ מגוש דן.
כלומר, מעדיפים לגור בבית עם מרחב מחיה (ולא בדירת 2 חדרים) ולבלות מספר פעמים בשבוע בנסיעות.

ג'ינ ג'ית אם את רוצה חברים שלי עוברים דירה מדרום תל-אביב (רחוב סלמה, קרוב קרוב לשדרות וושינגטון - פלורנטין)
הם משלמים 450$ על חדר שינה גדול, סלון גדול, מטבח, מרפסת, מקלחת..
הם לא ממש מחפשים מחליפים כי נגמר להם החוזה בכל מקרה, מי שיגור יגור.
הם ישמחו להראות לך. עוזבים בעוד שבועיים בערך.

עניתי לך אצלך, תודה אלון

אחרי ההודעה של אלון על דירה פוטנציאלית הופיע לי הגריין "הציפיות רק לכריות".
כאילו, לקחתי אישי. צ'יק צ'אק לא נחמד.

1300 דולר לשכירות של דירת 3 חדרים - זה מחיר שמגרש את רוב המשפחות הצעירות עם ילד או שניים מהעיר (לשם השוואה, לפני שנה בדיוק דירה כזו היתה שווה 800 דולר, ולפני שנתיים 700, לפני 3 שנים - 600 דולר
מעבר לכך שכל מה שנאמר כאן בדף משקף את המצב בשוק, רציתי רק לדייק לגבי משפט אחד. המשפט שציטטתי אינו מדויק.

לפני שמונה שנים שכרתי דירה לא משופצת של שני חדרים והמחיר המקובל בשוק היה אז 700-650 $. אמנם דירה כזו יבקשו עליה היום
כנראה 900$ לערך, אבל זו לא עלייה של 100% ויותר כפי שצוינה במשפט שלך ג'ינג'ית.

חוץ מזה המצב באמת לא פשוט ואני מאחלת לך הצלחה ג'ינג'ית!

_לפני שמונה שנים שכרתי דירה לא משופצת של שני חדרים והמחיר המקובל בשוק היה אז 700-650 $. אמנם דירה כזו יבקשו עליה היום
כנראה 900$ לערך, אבל זו לא עלייה של 100% ויותר כפי שצוינה במשפט שלך ג'ינג'ית._

ראשית זה לא נכון לחשוב שאם את משווה את המצב עוד יותר אחורה אז המגמה אמורה להיות עוד יותר קיצונית. אני השוויתי את המצב 3 שנים להיום. את השווית את המצב היום מול 8 שנים אחורה .
בכלכלה השינויים לא ליניאריים. זה שהשוויתי את המצב של שלוש שנים אחורה להיום, לא אומר ששמונה שנים אחורה אמור היה להיות טוב יותר. בדר"כ זה הפוך. ישנם גלים, עליות וירידות וייתכן שמנסיונך 8 שנים אחורה הגל היה בדיוק כמו היום, מה שלא נכון לומר על שלוש שנים אחורה. בייחוד בשוק הנדל"ן אבל בכלל, בכלכלה יש "מגמות" ויש "תנודות".
אבל, אם אני מפשפשת גם מנסיוני, בשנת 2000 שכרתי אז עם שני שותפים דירה בגודל של 4 חדרים באמצע כיכר המדינה (או-לה) ב750 דולר! כל אחד שילם 250... כמובן דירה ישנה ולא משופצת בעליל. אבל 750 דולר היה המחיר וזה היה נאה וסביר. היו גם דירות לבחור מהן, התחרות היתה סבירה. אני זוכרת שמעט זמן אחרי שעזבתי המחיר קפץ ל1,000 דולר, מה שמראה שאפילו באותה שנה ישנם תנודות (למשל ידוע שבקיץ המחירים קופצים בלפחות 15 אחוזז בגלל הסטודנטים והתיירים) . היום הדירה הזו שווה 1,500 דולר. עדיין לא משופצת אגב...

מה שכן, מה שקורה היום זה השיא של שלוש שנים - והושק רותח, הקפיצות במחירים כבר שברו שיאים והם יציבים (שזה הכי מרגיז/מדאיג) גם כרישי נדל"ן בת"א לא מכירים תופעה כזו משנים אחרות. קישור:http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3406448,00.html
לא זוכרת אם כתבתי את זה אבל בסקר יוקר מחייה עולמי תל אביב קפצה למקום ה-17, בעוד שניו יורק נמצאת במקום ה-15! והכל בשנה הנוכחית.

לא מזמינה אתכם לירושלים, כי יש כאן בעיות דומות - כל הבתים המיוחדים, הגדולים, החדשים וכו' נחטפו, חלקם עומדים מיותמים מקוניהם, יהודי תפוצות עשירים שמחזיקים בתים דמויי מוזיאון לשבוע בשנה. בניינים שלמים עומדים ריקים, סמלי מעמד ולא מקומות שחיים בהם. ואלה אוכלוסיות שלא חייבות להשכיר, כי יש להן מספיק כסף. לכן הזוגות הצעירים והמשפחות נאלצים להצטופף בדירות קטנות בקומות גבוהות בשיכונים ישנים או חדשים ונדחקים לשוליים ולפרברים (או עוברים למודיעין).
מה שכן, אילו הייתי גרה בשפלה, הייתי קונה/שוכרת דירה ביפו. אתר של סוכנות נדל''ן מיוחדת ביפו שווה לשטוף את העיניים! ולא הכל כ"כ יקר שם. הם גם מייעצים למשתכנים איך להסתדר בעיר.

מצאתי דירה אגב, בגבול ר"ג בני ברק, דירה מתוקה ומרווחת יחסית במחיר סביר יחסית (ביחס לת"א לא ביחס לאלמנטים שפויים) עם לא מעט פשרות אבל אנחת רווחה ונצחון על זה שמצאתי. משהו. חסל סדר מסדר מחפשי הדירה (20 חבר'ה נלחמים על תשומת לב של הב'לבית שמשכיר לכל המרבה למחיר ויש רבים שמרבים), חסל סדר מפחי נפש מצפייה בכוכים מעופשים שתוארו במודעה כאחד מ7 פלאי תבל לכל הפחות. נגמר מדרישות מפלצתיות של ב'לבית (לראות תלושי משכורת, לדרוש שאת כל התיקונים את תבצעי, להסביר שהכניסה היא דרך חדר השינה של הב'בלבית ושבכלל אי אפשר להרים את הראש בחדר כי הוא בנוי כגלריה, עאלק) ובעיקר, שלא משנה כמה ריפרש אני אעשה להומלס/ יד שנייה/ מד"ס/ ושות/ - לא תכנסנה מודעות חדשות, לפעמים גם לא ימים שלמים...

אבל החיפושים תמו ונשלמו, גם מצאתי עוד עבודה (נוספת, שתוכל לכלכל את הדירה...), ההתאקלמות בעיר החדשה מהוססת אבל חיובית ומשתבחת כל יום (בכ"ז גבול בני ברק-ר"ג אחרי 7 שנים סימביוטיות עם ת"א), השכנים נאים בעיניי (ויש אחד נאה במיוחד...) כך שבינתיים:

_אצלי הכל בסדר
השבוע כבר מצאתי לי חדר
סביבה נחמדה
ואולי גם אמצא עבודה

על גג כניסה נפרדת
קצת עכור והתקרה יורדת
מרבד מקומט
אבל לי לא איכפת

כמה אנשים כבר חייכו אלי ברחוב
גם היכרתי שניים
אחד כזה גבוה שרוצה עלי לכתוב
מאמר בעיתון
כך שבינתיים_

_אצלי הכל בסדר
מאחד החלונות בחדר
רואים את הים
הסתכלתי משם_

_קניתי במכולת מצרכים בשביל שבת
קצת פירות ויין
גם גבינות ומישהו מגיע עוד מעט
והדלקתי נרות
כך שבינתיים_

_אצלי הכל בסדר
השבוע כבר מצאתי לי חדר
סביבה נחמדה_

_האמת, פחדתי שאברח מפה מהר
תוך יום או יומיים
איכשהו נדמה לי שאפשר להסתדר
נשיקות לכולם
כך שבינתיים_

אנא לא מבין על מה הצעקה. תל האביב היא העיר היקרה ביותר בארץ, ובין היקרות בעולם. מובן מאליו שלרוב האנשים אין כסף לגור בה. אותו דבר נכון לגבי מרכז טוקיו ולגבי מנהאטן.
גם בארץ תל-אביב היא לא היחידה. אני בטוח שגם מחירי הבתים בקיסריה הם לא בהישג הכיס של כולנו (למרות שאני חושב שאני ראוי לאיכות החיים הגבוהה שקיימת שם לא פחות מביבי).

מגורים מחוץ לגוש דן לא יוצרים שום בעיית נגישות, לא לסטודנטים ולא לעובדים. ראשון ורחובות, למשל, הן במרחק של פחות מחצי שעה נסיעה ברכבת מהאוניברסיטה.

בסך הכל, היציאה של מעמד הביניים (למעט העשירון העליון) מאזור גוש דן היא דבר חיובי, משום שהיא תורמת לחיזוק האוכלוסיה בערי הפריפריה, ולפיזור דמוגרפי יותר סביר.

אני מתבעסת מכך שבתוא אחת שגדלה בתל אביב קשה מאד כלכלית להשאר באיזור בו גדלתי ובו גרים הורי ומשפחתי. בעוד במקומות מסויימים (כמו ישובים שונים וכמו רעננה) ילדים שגדלו במקום מסויים יכולי םלהמשיך ולגור שם במחיר מוזל יותר, בתל אביב זה ממש לא כך.

מגורים מחוץ לגוש דן לא יוצרים שום בעיית נגישות, לא לסטודנטים ולא לעובדים. ראשון ורחובות, למשל, הן במרחק של פחות מחצי שעה נסיעה ברכבת מהאוניברסיטה.
הנה פיסת מציאות מחברה אחת לשי מיני רבות, לדוגמא:
הבחורה מתגוררת ברחובות, לומדת באונ' ת"א. צריכה לנסוע רבע שעה לתחנת רכבת, מהתחנת רכבת חצי שעה לת"א. מתחנת הרכבת של ת"א אוטובוס - בערך חצי שעה לאוניברסיטה.
בהנחה שאין פקקים, אין הצפות בכיבשים, היא הגיעה בדיוק בזמן לכל האוטובוסים והרכבת ומה לא - היא מגיעה לאונ' במרחק של כשעתיים מהרגע שיצאה. בערך, לפעמים יותר לפעמים פחות.
ת ע נ ו ג. בייחוד בהתחשב בעובדה שגם שם היא שוכרת דירה והיתה שמחה לוותר על ההרפתקאות המתגלגלות לטובת מגורים בת"א מרחק חצי שעה מהאונ' במחיר שניתן לעמוד בו במשכורת הישראלית הממוצעת.

עכשיו, מה לגבי אוכלוסייה שעובדת בשעות שבהן אין תחבורה ציבורית? למשל, אחיות, רופאים, אנשי ביטחון, שעובדים במוסדות שיש רק בת"א? למשל באיכילוב, למשל בשגרירויות למיניהן? למה הם חייבים לנדוד בין ערים ובין גבעות לדירה מושכרת בפרדס כץ למשל, כששנתיים אחורה יכלו לשכור באותו סכום מול איכילוב/ השגרירות/?

עם כל הכבוד ת"א היא לא מנהטן או ניו יורק. גם המרחקים בארץ קטנים בין הערים שלא כברוב מדינות העולם הגדול, מה שהופך את ת"א לעוד שכונה ישראלית ולא לעיר נוצצת משכנותיה מי יודע כמה. לרוח הישרלאית לא מתאים לצמח עיר שתשדר גטו. גם אם נוצץ. היא נוחה, היא שופעת תרבות, יש בה ים, מרכזית, כל הדברים הטובים, יש בה בי"ח גדול ושגרירויות, ואוניברסיטה גדולה ובית משפט, היא נושקת ליפו המיוחדת, ובגלל כל אלו היא מעניינת ואטרקטיבית. תמיד היא היתה יקרה יחסית על פי כל חוקי ההיצע והביקוש הסבירים. אבל היא לא נוצצת ומעולם לא היתה, ולכן משקל המחיה בה לא צריך להישקל בזהב. זה בעיקר יוצר תסכול ובריחה די המונית ממנה. מה שאגב מייקר לא מעט את המגורים בערים הנושקות לה...

בהוד השרון המצב דומה. המחירים עלו בערך בשלושים אחוז בשנתיים האחרונות.
אולי אפשר למצוא בית יותר בקלות מאשר בת"א (כלומר בלי "מכירות פומביות" ודירות מחולקות),
אבל הסכום שצריך לשלם עליו הוא בשמיים.
האימפקט של מה שקורה בת"א משפיע על חלקים נרחבים מאוד בארץ.
אנשים חייבים לצאת מהעיר והביקוש גובר על ההיצע גם בפריפריה.
בתים ביישובים שנחשבו עד לא מזמן לחורים מוזנחים או מרוחקים נהיו ממש יקרים.
בעבר הלא רחוק, אם היו לי אלף דולר יכולתי לשכור בסבבה בית מדהים בהמון איזורים מעולים.
היום, אלף דולר הם תנאי בסיסי לכל בית קרקע משלושה חדרים ומעלה בכל שכונה ויישוב (למעט יישובים דתיים) מחדרה עד גדרה, לפחות זה מה שהעליתי בחיפושי המרובים בלוחות ברשת.
הפתרון שלנו למצב יהיה כנראה להגשים חלום ישן ולעבור סופסוף לאיזו גבעה בקצה העולם, אבל לא לכולם זה מתאים לעזוב עסקים, מקומות עבודה, קרבה למשפחה וחברים, או מסגרות כאלה ואחרות על מנת לשמור על שכר דירה זהה למה ששילמו עד לא מזמן

התאקלמות נעימה

אגב, גיליון טיים אאוט ת"א שיצא לפני שבועיים עסק בדיוק בזה - השתנות פני העיר, פיזית ואנושית, בגלל סחרור הנדל"ן. הכותרת הבטיחה לבדוק לאיזו מין עיר תהפוך ת"א בשנים הקרובות (לא קראתי אבל זה נמצא ברשת).

הבחורה מתגוררת ברחובות, לומדת באונ' ת"א. צריכה לנסוע רבע שעה לתחנת רכבת, מהתחנת רכבת חצי שעה לת"א. מתחנת הרכבת של ת"א אוטובוס - בערך חצי שעה לאוניברסיטה.
היא יכלה לגור קרוב לתחנת הרכבת. ברחובות האזור שקרוב לרכבת הוא אמנם יותר יקר, אבל דירת 4 חדרים כאן עדיין הרבה יותר זולה מדירת חדר מאולתרת בתל-אביב.
מתחנת הרכבת בתל-אביב לאוניברסיטה - רבע שעה בהליכה נינוחה.
אני עשיתי את המסלול הזה הלוך ושוב עשרות פעמים.
כאשר לא ממהרים, יש אוטובוס ישיר בין רחובות לאוניברסיטת תל-אביב הנוסע בתדירות גבוהה. אמנם מגיעים יותר מאוחר, אבל אפשר לבדוק בדרך כמה עבודות (או לקרוא פרק בהארי פוטר).

דרך אגב, מרמת גן לתל-אביב בשעות הבוקר לעיתים הנסיעה באוטובוס יכולה לקחת יותר מחצי שעה (עד שעה אם יש הרבה פקקים). כך שמבחינת נגישות עדיף לגור על נתיב הרכבת מאשר בתוך גוש דן.

מה לגבי אוכלוסייה שעובדת בשעות שבהן אין תחבורה ציבורית? למשל, אחיות, רופאים, אנשי ביטחון, שעובדים במוסדות שיש רק בת"א? למשל באיכילוב, למשל בשגרירויות למיניהן? למה הם חייבים לנדוד בין ערים ובין גבעות לדירה מושכרת בפרדס כץ למשל, כששנתיים אחורה יכלו לשכור באותו סכום מול איכילוב/ השגרירות/?
זה נכון לכל עובד שגר רחוק ממקום העבודה שלו (גם העובדים בתל-השומר לא גרים כולם ברמת אפעל). במקרים כאלו מקום העבודה מארגן הסעות. זו ממש לא בעיה שיחודית לתל-אביב.

מה שהופך את ת"א לעוד שכונה ישראלית ולא לעיר נוצצת משכנותיה מי יודע כמה.
היא כן. לגור בתל-אביב זו מזמן פריבילגיה של משפחות מאד מבוססות (אנחנו, למשל, לא יכולנו להרשות אותה לעצמנו, ואנחנו לא בעשירונים התחתונים).

לרוח הישרלאית לא מתאים לצמח עיר שתשדר גטו.
בדיוק. ולכן המגמה של פיזור האוכלוסיה המבוססת אל מחוץ לתל-אביב היא מבורכת.

והיתה שמחה לוותר על ההרפתקאות המתגלגלות לטובת מגורים בת"א מרחק חצי שעה מהאונ' במחיר שניתן לעמוד בו במשכורת הישראלית הממוצעת.

אני גרתי בפלורנטין כשלמדתי באוניברסיטה וגם שנים אח"כ וגם עכשיו הדירות בה זולות מאוד יחסית ללב העיר והיא נחשבת עדיין בתוך מרכז העיר - אוטובוס אחד מהשכונה לאוניברסיטה יכול לקחת בין חצי שעה לשעה נסיעה תלוי בעומס.

נכון שבין הירקון לאלנבי מאוד יקר אבל מסביב המחירים הם כמו בכל עיר אחרת במרכז הארץ. אני לא מכירה עיר מרכזית בעולם שבה המחירים זולים. בערים האירופיות זה הכי גרוע כי בניגוד לתל אביב שם אין בניה בכלל כי כל הבניינים עתיקים מאוד וממלאים את כל מרכז העיר והמחירים מאוד מאוד גבוהים

הנתונים שמוצגים בתחילת הדף נכונים אבל לא יותר ממבאסים. זו לא קנוניה. ולא עוול. לגור במרכז של עיר זה יקר. תמיד היה יקר ובכל מקום בעולם זה יקר. תרבות היא דבר יקר כמו שנוף לים הוא יקר כמו שקירבה לרכבת מעלה את המחיר

אז או שצריך להיות עשיר מאוד
או שצריך לוותר על הרבה דברים אחרים כדי לגור בלב תל אביב
או לגור עם שותפים.

או לגור מחוץ למרכז ולקחת תחבורה ציבורית או אופניים למרכז העניינים כשמיתחשק.

לא ביג דיל!

אז גרים ביפו. גם יותר כיף, גם יותר זול.

אני עבדתי ביפו גם בבקרים וגם בלילות וזה לדעתי ממש לא מקום כייפי לגור בו. כל כמה שבועות הייתה היתקהלות מסביב לאיזו גופה ברחוב, שומעים יריות מידי פעם. יש מלא מלא נרקומנים וגניבות וסתם פושעים והילדים ביפו בכלל ממש מסכנים. מקום מאוד לא בטוח.

היום, אלף דולר הם תנאי בסיסי לכל בית קרקע משלושה חדרים ומעלה בכל שכונה ויישוב (למעט יישובים דתיים) מחדרה עד גדרה, לפחות זה מה שהעליתי בחיפושי המרובים בלוחות ברשת.

זה נתון לא נכון. אנחנו משכירים בית בין חדרה לגדרה בפחות ואני מכירה עוד הרבה חברים שלי ששוכרים בית קרקע במרכז הארץ בפחות.
זה נכון שבית חדש בהרחבה של יישוב יכול לעלות בסביבות 1000 דולר אבל מנסיון מדובר בבתים חדשים עם ציוד חדש ומזגנים ומאוד גדולים.

חוצמזה בית משלושה חדרים ומעלה זה בית די גדול....... לאיזה מחיר את מצפה?

הסטנדרטים של אנשים בתנאי הדיור שלהם מאוד עלתה בשנים האחרונות- טיבעי שגם המחיר יעלה, לא?

לדעתי הבעיה האמיתית והקשה מבחינה כלכלית בלגור ביישוב כזה הוא הצורך הכמעט הכרחי בשני רכבים.

אני גרתי בפלורנטין כשלמדתי באוניברסיטה וגם שנים אח"כ וגם עכשיו הדירות בה זולות מאוד יחסית ללב העיר.
אנחנו לא מדברותע לא ותו מקום. פלורנטין יקרה בטרוף. בחור שיצאתי איתו גר בדירת חדר וחצי עלובה קומה רביעית מעל נגריה ומשלם 650 דולר וזה נכון לשנה שעברה.

לגבי שי רי ועוד כמה שנותנות פיתרונות. תמיד יש פתרונות, אפשר גם לגור באילת ולהגיע בטיסות, לצבור כל מיני מבצעים, או בכלל להצטרף לעובדי ארקיע ולסלול את הדרך לתא במחיר מצחיק...
אבל אני חושבת שחופש בחירה זה משהו שצריך לעמוד לנגד עיניהם של קובעי מדיניות כמו חולדאי ועסקנים שונים... כשצעירים ומשפחות צעירות בורחות מתא בהמוניהן, כשסטודנטים נאלצים להוציא מאות שקלים על תחבורה ושעות רבות על שהייה בדרכים- חופש הבחירה נפגם עמוק מדי. זויצירה של הגירה בכפייה. וזה כן נורא. ההצעה להכין עבודות בנסיעה או לקרוא הארי פוטר טובה לאחת לא לאחר.
ואותו אחר לא רוצה את כל "החבילה" כלומר גם דירה מרווחת גם זולה וגם מגורים במרכז ת"א. אבל הוא רוצה במינימום להתגורר בעיר שבה הוא לומד (כסטודנט) או להתגורר בעיר שבא הוא נולד, או מול העבודה, או להנות בכלל מהעיר גם בדרום המעופש שלה בלי לעבוד 2 עבודות ולצבור מינוס נאה.
מדובר בציחפיות מינמליות מקובעי מדיניות, כשחולדאי וקודמיו מחליטים להשקיע פרופר בבנייה של מבני יוקרה או דירות של 3 פלוס חדרים, לא לאשר חלוקת דירות (הרו בפיראטי) ולחלוטין לא לבנות דירות צנועות בנות שני חדרים - הם בכווונה תחילה רוצים למשוך אוכלוסיות לא מבוססות אלא סופר מבוססות. כאשר מן העבר השני אף אחד לא דואג לבנות מבנים רק לשכירות למשל, לבנות מבנים רק לסטודנטים (האגודה עשתה משהו אבל טיפה בים וגם שם הרבה עסקנות ופחות פתרון טהור). לא מדובר רק על כוחותש וק שאין אלףא חד שליטה עליהם, מדובר במדיניות מכוונת להפוך את ת"א לעיר יקרה, שבה הנדל"ן ממוסחר יקר מאוד, ערך השטח עולה, הארנונה שתיגבה מדיירים מבוססים תהיה גבוהה יותר בהתאם לשירותים טובים יותר- והפיכת העיר ל"אכותית" יותר ובקיצור- להפוך אותה למנייה בעלייה. (כמה אנשים יכולים לקנות דירת 2.5 חדרים בקרוב ל300,000 דולר בלי כלום? בלי ריהוט או שיפוץ, ועוד להישאר עם חיסכון בצד להתחלת גידול משפחה או תמיכה בנוכחית... ?). עיר של עשירים בלבד תאבד מהצביון המגוון והמשתנה שלה. מהתרבות הזרוקה/ יאפית/קולית/משתמטת/ציונית/עשירה/ענייה/מכוערת/יפה ומה לא. היא תהפוך אחידה משוטחת, קצב התחלופה של "דם צעיר" יקטן והתיירות תהיה בבחינת רלאותה בלבד... זה תסריט קיצוני, אבל כך מצטיירת מגמה, ובקצב הנוכחי ובתוצאות הנוחכיות- זה הולך רק לשם.כבר היום תיירים מתקשים ללון בעיר ובורחים לבת ים, נתניה ועוד כמה מקומות עם ים וטיילת ואורבניות, לתל אביב הם מגיעים לטעום ולהמשיך הלאה (מישהי קראה את הכתבה בהעיר שבה דיברו על המחירים הדיפרנציאליים שמסעדות/מוניות/בתי עסק הציגו בפני התיירים הצרפתיים בקיץ שעבר?! כיעור ישראלי מתומצת ברמות לא אפשריות... למשל מסעדות ארגנו תפריטים כפולים לתיירים ולמקומיים, כשהתיירים נאלצו לשלם כפליים!).
אני מטבעי ספקנית ואופטימית ולכן אני מטילה ספק בכך שהמגמה תמשיך בקצב כזה, אני בטוחה שהיא תדעך (כי זה מן חוק כזה העולם עובד בגלים, ולכן אחת כמה וכמה שגם הכלכלה). מה שכן אני בטוחה שזה לא יקרה בקרוב, אלא באיטיות מעצבנת של מס' שנים.

פלורנטין מאוד לא נעימה למגורים, על שלל הנגריות/פאבים ומה לא באזור, הפועלים הזרים ועוד.

נכון! הפאבים של פלורנטין מרעישים ולא נעימים לעומת הפאבים בשינקין ובלילנבלום . פועלים זרים באמת מגעילים. שיגורו בפלורנטין וישטפו כלים ברוטשילד ויבנו בתים ליד האוניסרסיטה. וגם את הנגריות כדאי להוציא לאזורי תעשייה מחוץ לעיר.

ומה נשאר? ...

ולא שומעים? ...

יותר חזק...

הבחורה מתגוררת ברחובות, לומדת באונ' ת"א. צריכה לנסוע רבע שעה לתחנת רכבת, מהתחנת רכבת חצי שעה לת"א. מתחנת הרכבת של ת"א אוטובוס - בערך חצי שעה לאוניברסיטה

רבע שעה על אופניים לתחנת הרכבת מהקצה הרחוק ביותר של רחובות. 30-45 דק רכבת, תלוי בשעה ובקו. 10 דקות הליכה מתחנת הרכבת לאוניברסיטה. (נתוני אמת מנסיון רב)

סה"כ עד שעה ורבע, לא הרבה יותר מאשר לקחת אוטובוס מפלורנטין.

2000 ש"ח לשניים וחצי חדרים+גינה.

בואו בהמוניכם עיר חביבה ביותר.

אנחנו לא מדברותע לא ותו מקום. פלורנטין יקרה בטרוף. בחור שיצאתי איתו גר בדירת חדר וחצי עלובה קומה רביעית מעל נגריה ומשלם 650 דולר וזה נכון לשנה שעברה.

במינימום להתגורר בעיר שבה הוא לומד (כסטודנט_... או מול העבודה, או להנות בכלל מהעיר גם בדרום המעופש שלה בלי לעבוד 2 עבודות ולצבור מינוס נאה.

אני עזבתי דירה ברחוב פלורנטין במרכז השכונה,ליפני שנה וחצי. גם אז המחירים היו במרכז תל אביב כמו היום- בשמיים וגם אז בזמנים הרחוקים ההם היו את הקומבינות האלו של חילופי דירות ומכירות פומביות. דירה גדולה של שני חדרים ולובי כניסה , אמבטיה שירותים ומטבח. ישנה, אך הצנרת והחשמל מעולם לא עשו בעיות ב 450
דולר. גם זו שהחליפה אותי שכרה באותו מחיר. אנחנו לא היינו היחידות באזור ששכרנו במחירים כאלו. אני יודעת כי גרתי שם ודיברתי עם דיירים אחרים בשכונה. ואפשר למצוא דירות כאלו גם היום.

ומה עם כרם התימנים? שם יש מציאות מידי פעם.

אוטובוס אחד מבית המגורים לעבודה\אוניברסיטה נחשב כקירבה סבירה וראויה. ויש גם אופניים. על מה את מלינה? שאת לא יכולה להרשות לעצמך לגור באזורים הכי יקרים בעיר? המקומות האלו בלי העובדים הזרים ובלי בתי המלאכה?

עיר של עשירים בלבד תאבד מהצביון המגוון והמשתנה שלה. מהתרבות הזרוקה/יאפית/קולית/משתמטת/ציונית/עשירה/ענייה/מכוערת/יפה ומה לא.

את בטוחה שהמיגוון האנושי כל- כך חשוב לך? לי נראה שאת נירתעת ממקומות בהם יש מיגוון אנושי או עוני.
. את רוצה לגור במקום שבו רוב האנשים אמידים
את חושבת שזו זכותך וחובתה של העירייה לאפשר לך את זה. בעניין זה אני לא לגמרי מסכימה איתך.

בתור תל אביבית לשעבר אני מבינה אותך אבל...
כמו שרבים פה כבר אמרו, זה תהליך שעוברת כמעט כל עיר גדולה ואיכותית בעולם. מה עם לונדון? ניו יורק? שם המצב הרבה יותר גרוע, ושם אף אחד גם לא חושב שזה נורא לנסוע אפילו שעתיים כדי להגיע למקום העבודה (!). סיפור להמחשה: אחות של האיש שלי גרה בסן פרנסיסקו, וכשאנחנו עברנו למושב 45 דקות מת"א הייתה בטוחה שזה פרבר של ת"א...
מצד אחד קצת כואב לי שלא ממש נראה שאני אי פעם אוכל לגור שוב בעיר שגדלתי בה ובה גרים חבריי, אבל מצד שני, אם המדיניות המוצהרת של העירייה היא שלא רוצים אותי שם, זו ממילא כבר לא העיר שלי, וזו באמת הזדמנות להכיר איזורים אחרים בארץ.
עוד דעה אישית שלי - זה ממש לא הולך להשתנות, אלא רק להחמיר. ואף אחד לא ינסה לעצור את זה כי אין להם סיבה. מבחינת העירייה כמה שיותר עשיר יותר טוב, אני יכולה להבין את זה.

את בטוחה שהמיגוון האנושי כל- כך חשוב לך? לי נראה שאת נירתעת ממקומות בהם יש מיגוון אנושי או עוני.
שי רי , על מה ההתנפלות? את עצמך גרה במקום של עוני או מגוון אנושי? נדמה לי שאת גרה בקיבוץ.

מוזמנים לקרוא כאן למידע נוסף

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/908550.html

נדמה לי שאת גרה בקיבוץ.
נדמה לי שלא קראת כל מה שכתבתי

הפאבים בשינקין
על מה את מדברת ?

על מה את מדברת ?

אני מדברת על זה שתל אביב כולה מלאה בפאבים השוכנים מתחת לבתי מגורים וזה למעשה ייחודה של העיר- שהיא אינה רק מקום מגורים אלא גם מקום בילוי ומפגש ומסחר ויצירה הרי לא בגלל זה כולם רוצים לגור בתל אביב?

אני מדברת על זה שמוזר שמי שמיתלוננת שיש פאבים ברחוב שלה רוצה דווקא לגור במרכז תל אביב. אם זה מפריע אפשר לגור בהדר יוסף.

אני מדברת על כך שהמישפט שציטטתי הוא למעשה מגוחך במקרה הטוב וגיזעני במקרה הרע.

ג'ינג'ית, אני איתך - יוממות היא צורת חיים קשה ותובענית, שמתאימה לאנשי קריירה בעיקר. היא יוצרת בידוד וניכור, מדללת את הקהילה (כולם גרים בישוב אבל לא נמצאים בו). מרקם חיים עירוני, שבו מגיעים ממקום למקום ברגל או באופניים, יוצר קהילה שלעתים היא מגוונת, מחבקת ומרתקת יותר מיישובים קטנים ושוממים במשך כל ימות השבוע.
ואכן, זו החלטה מודעת וערכית של פרנסי העיר , לאפשר בה חיים בהליכה, בגובה העיניים, עם רחובות תוססים, - לעומת חיים הכבולים למכונית הפרטית, לחניה צמודה וכניסה לקניון מהחניה התת קרקעית, כך שהרחוב מאבד את נשמתו.

עיר של עשירים בלבד תאבד מהצביון המגוון והמשתנה שלה. מהתרבות הזרוקה/ יאפית/קולית/משתמטת/ציונית/עשירה/ענייה/מכוערת/יפה ומה לא.
מסכימה!
עיר אמיתית מהותה הוא מגוון והטרוגניות. עיר אמיתית היא מרחב ויזואלי-תרבותי שמכיל ומאפשר קיום של דרגות שונות בכל תחום שהוא. לדעתי אפשור של הטרוגניות הוא הבסיס להומניות. ולחלופין, הומוגניות פעמים רבות (כמובן שלא תמיד) מצמיחה בערות בנוגע לאורחות חיים ודרגות כלכליות, צרות דעת ואפילו גזענות.
ערים עשירות מדי הופכות להומוגניות, וזה כולל רשתות חינוך ורשתות מסחריות (שרק הן יכולות לממן שכר דירה) וכיו'ב. הן בדרך כלל דוחקות את התרבות, על גווניה, החוצה.

כתל אביבית מושבעת (וכעירונית מושבעת), אני חושבת רבות על תהליך ההתעשרות העובר על מרכז תל אביב וצפונה. זה לא מוצא חן בעיני כלל וכלל.

בינתיים, בכל אופן, עדיין יש לסדר העדיפויות המשפחתי מקום בבחירה אם לגור בתל אביב (מה שלא אפשרי כלל וכלל במנהטן, למשל). אנחנו, למשל, נסכים תמיד להסתפק בדירה קטנה בלי מעלית, כדי לגור מרחק הליכה מבתי קפה, גלריות, בתי תרבות למיניהם ועוד ועוד ועוד ועוד. החדווה בכך שאיננו זקוקים למכונית ושבכל טיול עם הקטנה אנחנו רואים אנשים מכל "הסוגים", עוברים ליד גלריות, תערוכות רחוב, חנויות ספרים מופלאות, בתי קפה תוססים, שווה לנו הכל. אם איני טועה, המרחב הוויזואלי המגוון זה מראה לבתי שאפשר לחיות בהמון צורות. זה לא התאפשר לי בעיר הפרברית ההומוגנית שבה גדלתי.

אגב, גם במרכז העיר יש חנויות מאוד זולות, כך שעדיין אפשר להסתדר.

קרוטונית, מסכימה גם איתך. חיי רחוב תוססים הם אחד הדברים הכי חשובים לנשמה...

עיר אמיתית מהותה הוא מגוון והטרוגניות.
כמעט כל הגרים במרכז וצפון תל-אביב (כולל סטודנטים) הם מהמעמד הבינוני-גבוה ומעלה. לתל-אביב יש הרבה מעלות, אבל הטרוגניות אינה אחת מהן. למעט שכונות העוני בדרום, תל-אביב היא אחת הערים הפחות הטרוגניות בארץ (יחסית, למשל, לחיפה, ירושלים, חדרה, רחובות, נתניה, ראשון ולמעשה כל עיר אחרת שעולה לי כרגע בראש, חוץ מקיסריה).

תל-אביב היא אחת הערים הפחות הטרוגניות בארץ
בר, על מה את מדברת?

ולמי שתהו מה קורה עם המחירים בפלורנטין - הם עלו בשנה האחרונה והם גבוהים מאוד. עדיין נמוכים בהרבה משאר תל אביב, אבל גבוהים בהרבה מהמחירים, נגיד, ברחובות.

לתל-אביב יש הרבה מעלות, אבל הטרוגניות אינה אחת מהן. למעט שכונות העוני בדרום, תל-אביב היא אחת הערים הפחות הטרוגניות בארץ (יחסית, למשל, לחיפה, ירושלים, חדרה, רחובות, נתניה, ראשון ולמעשה כל עיר אחרת שעולה לי כרגע בראש, חוץ מקיסריה).
לא מסכימה. השכונות הצפוניות ומה שקרוי הצפון הישן אכן הומוגניים מאוד. אולם, המרכז מגוון מאוד, יש לי חברים ומכרים ממרכז העיר במגוון עצום של מעמדות כלכליים. כאלה שגרים בדירת חדר וחצי עם ילד, כאלה עם שלושה ילדים בדירת שלושה חדרים שכורה וכאלה שקנו דירות גג והשקיעו עשרות אלפים בעיצוב. וזאת בלי להזכיר את השכונות שליד שוק הכרמל וכל השכונות הדרומיות. פלורנטין מאוד מגוונת וגם יד אליהו.
בתור אחת עם מעט מאוד כסף (והרבה חובות), אני מרגישה פה נוח מאוד ולא יוצאת דופן, ולילדתי חברים מכל המעמדות והערבובייה הזאת ממש לא יוצאת דופן.

וכשמגיעים לסוגי משפחות, מקצועות, סגנונות לבוש, עיסוקי תרבות, נטיות מיניות, שעות מחייה (כלומר מתי ערים ומתי ישנים) ועוד ועוד... אין לזה סוף.

על כן, חברים, בבקשה אל תתייאשו!

בר עדש הוא בן, לא בת.

תל אביב כולה מלאה בפאבים השוכנים מתחת לבתי מגורים.
כבר מזמן לא
חלק מהמדיניות של חולדאי שתהפוך את העיר למתאימה לאנשים עשירים היא למרכז את אזורי הבילוי בנמל ובלילנבלום ולסוגר פאבים שכונתיים למשל המנזר .
נכון שהלב (של תל אביב)עדיין מגוון מבחינה סוציואקונומית (אפשר לראות אתזה בצורה מעולה באשכול גנים בארבע אחר הצהריים) אבל לא מספיק מגוון ובאמת מדובר באנשים ממעמד מסויים ומעלה ,וחבל.
אבל עירוניים אמיתיים מתחלחלים מהמחשבה שיאלצו לגור אפילו יום אחד בעיר לווין ריקה מאנשים (שנסעו ברכבת לתל אביב וישובו בערב)
ולכן מוכנים להלחם מלחמת חורמה כלכלית(בעצמם) כדי להשאר בעיר שליבה פועם .
וכל מה שקרוטונית כתבה כל כך יפה
מה זה יוממות, קומיוטינג?

אילה, יוממות זה אני. אחד (הכי תל אביבי בעולם) שגר בפריפריה, נוסע ברכבת כל יום (חצי שעה כשהרכבת לא מאחרת + 7 דקות על אופניים או 5 דקות עם תחנת המוניות המקומית בבוקר ושעה + חזרה), יושב ברכבת עם לפטופ, עולה עם קפה קבוע, מכיר את הסדרנים ומכיר את כל ההודעות האפשריות במערכת הכריזה של הרכבת.*

כבר כמה זמן אני מתווכח עם חברי התל אביבים (הגדרה לא נכונה בעיני, מי שגר בתל אביב הוא לא בהכרח תל אביבי, זאת אומרת, הוא בדרך כלל יהיה לא תל אביבי אבל נעזוב את זה ) שבת ים זה המקום הבא, ואחלה מקום! רק צריך לפתוח שם בתי קפה שכונתיים מגניבים, שלוחה של האוזן, לסדר מעט לופטים מגניבים ושבילי אופניים והכל בסדר. (ואולי איזה סניף קטן של הקנטינה כדי שיהיו דיונים האם הביאנלה זה פלופ או שיחוק)
אני מתבאס על תל אביב אבל דווקא לא בגלל ענייני הנדל"ן. אני מתבאס על תל אביב בגלל הזיהום, בגלל שאין שום מקום הגיוני להיות בו עם ילדים קטנים בעיר, אני מתבאס על תל אביב בגלל ההזנחה, בגלל שלאחר שחיים מספר שנים באירופה, תל אביב מרגישה כמו ערימת קומפוסט לא מאווררת, בגלל שתל אביב הפשוטה, זו של פעם, פשוט נעלמה.
הנדל"ן הוא עוד לבנה בקיר הזה אבל דווקא זה סביר בעיני. זו ארץ קטנה ותל אביב הופכת לסיטי והפריפריה הקרובה תהפוך למגניבה ואפילו תיצור עוד אלטרנטיבות תרבותיות שכל כך צריך פה.
ובסתירה מסויימת לדברים הללו: כן מרגיז אותי שאין חוקים להגנת הדייר ושכל זב חוטם תוקע מחירים בשמיים לבתים שלא שווים כלום, כן מרגיז אותי לפגוש לפני כמה חודשים טיפוס מפוקפק שקנה בית יפהפה לשימור ורק מעוניין להורסו כדי לבנות מגדל (וע"י אי שיפוץ היסודות, עד שהבניין ממש יהיה סכנה, הוא יקבל אישור הריסה) (מה שלא הפריע לו לנסות להשכיר את המבנה לאמנים, כדי לכסות את הארנונה)

• מן הראוי לציין שעל אף יוממותי, יש לי שכנים סבבה ואיננו מנוכרים כלל וכלל! נהפוך הוא, חלקנו נפגשים כל בוקר ברכבת

אני מתבאס על תל אביב בגלל ההזנחה, בגלל שלאחר שחיים מספר שנים באירופה, תל אביב מרגישה כמו ערימת קומפוסט לא מאווררת,

אני מתבאס על תל אביב בגלל הזיהום.

גם אני אבל אני לא מרגישה שיש לי אלטרנטיבה .
היית המחשבה על הוד השרון אבל הבןזוג שלי אמר לי :"מה השתגעת?!" ואמרתי לו:" כן "וזהו עברנו הלאה.
אז יש כאן דברים מבאסים ויש דברים מבאסים מאוד אבל אני לא יכולה להחליף אותה בשום עיר אחרת ובטח שלא בפרבר.
>זה פשוט לא מתאים לדימוי שלי על עצמי <

בגלל שאין שום מקום הגיוני להיות בו עם ילדים קטנים בעיר,
אל דנטה , אני "מתפלאה עליך"!

קודם כל, באופן כללי, לילדים, גם פצפונים גם פעוטות והכי בני נוער, לא פחות נעים ומעניין בעיר מאשר בפרבר או בכפר.
שנית, במרכז תל אביב אני הולכת עם הקטנה ל:
ים, בקיץ כל ערב שעה וחצי בים, או מוקדם בבוקר, וגם רוב החורף--היש אושר גדול מזה? הילדים נרדמים כמו כלום אחרי הים.
גינת ביל"ו, גם בפנים וגם בחוץ--גינה עם אווירה סבבה--הפיצית שלי עושה שם הקפות סביב הגינה עם חבורת בנים והם תמיד עוצרים לנוח על שולחנות האבן או קופצים על הספסלים ומתחלקים בעוגיות, גינת דובנוב, גינת שינקין (לעתים רחוקות), אופניים בשדרות רוטשילד ועוצרים לקפה ועוגיות שוקולד באמצע השדרה. שבת בבוקר במוזיאון. סתם סיבוב קניות של לחם וירקות הוא עניין מרגש בעיר. הכל ברגל.
כשרוצים, אפשר לעלות לקווים 5 או 4 בקלות--יש מוניות שירות כל חמש דקות.
וכשיש חשק להצפין, נוסעים לפארק הירקון, שהוא פשוט מגניב.
ילדים יותר גדולים של חברות שלי הולכים לגלוש בים, הולכים ברגל למיליון חוגים, צועדים עם מצלמות וידאו ברחובות ומרגישים גנובים לאללה.


אבל עירוניים אמיתיים מתחלחלים מהמחשבה שיאלצו לגור אפילו יום אחד בעיר לווין ריקה מאנשים (שנסעו ברכבת לתל אביב וישובו בערב)
נכון. מלנכוליית הפרברים היא בלתי אפשרית לעירונים.

כיפק לתל אביב, הי!

קומה (קרוטונית) סיכמת יפה את המחשבות שלי
לגבי היוממות - לא רק שזה מתאים לאנשי קריירה וכו', היום ישנ הנטייה להיכנס חזרה לבית לנוחות, לעבוד מהבית, לקחת את העבודה בלפ טופ הביתה לעבוד פחות ימים בחוץ וכו'.

יש הרבה אנשים (ואני ביניהם) שחוטפים אלרגיה מנסיעות. אלרגיה פיזית. העייפות שזה משרה, הבחילות (אצלי אישית) העצבים (להספיק מהר, לא לפספס, לעמוד חצי שעה באוטובוס, להיות תלויה בכמה גורמי תנועה) ומה לא.
אני יכולה להעיד שהגעתי לתל אביב בכלל לא מאהבת מורדכי אלא משנאת המן. שנאתי את העיר פעם (גדלתי בבת ים ככה שת"א לא נראתה לי שוס, כל הנעורים שלי עברו בה). אבל בגיל 20 ויומיים הגעתי לת"א כי הנסיעות לבת ים (כולה 3/4 שעה בפקקים וחצי מזה ללא פקקים) הטריפו אותי ואת הקיבה שלי. עבדתי במשמרות, עייפות מטורפת אחרי לילה או "כפולה" (17 שעות רצוף) ואז להמתין לאוטובוס, ולעמוד כל הדרך (ושלוב הבחילות והמחנק באוטובוס - להיט) ואם פיספסתי את האחרון אז מונית, והמחיר גבוה. בקיצור, מפח נפש רציני אחרי ולפני העבודה. העדפתי לשלם יותר על מחייה (שכירות גבוהה וכו') מאשר לסבול כל יום מחדש. אני לא מדברת על אנשים עם הגבלות ומגבלות כלשהן.

גם מבחינת שליטה- אני חושבת שמנטלית רובינו לא אוהבים להיות תלויים באחרים/ בגורמים. התחבורה בעיניי היא גורם מאוד שתלטני בחיינו (מה תעשה נגד הפקק, אתה תקוע!, והאוטובוס מאחר- תצעק לשמיים... והרכבת יצאה שלוש דקות קודם- תקפוץ במקום אולי זה יעזור?) אז כששאלו אותי על יוקר המחיה וכו' טענתי שאני מעדיפה להיות תלויה בעבודה שלי (לעבוד עוד קצת, לבלות פחות ולגור מול העבודה) ולא להיטרטר על בסיס יומי.

אני מניחה שיש אנשים שתחבורה זה לא שיקול אצלהם כי זה בסדר ואפילו נחמד, אבל יש כל כך הרבה שההיפך. אני סוג של משתהה עד לא מאמינה כשאנשים מגיעים לעבודה שלי מחדרה למשל. הייתי עוברת לגור גם באילת מול העבודה אם הייתי עובדת שם אז. זה חלק משמעותי בטענה שלי- עיר שלא מאפשרת למבקרים בה בקביעות (כמו העובדים) לגור ליד מקום העבודה שלהם, או לנולדים בה להמשיך וכו'...

אז באמת הכל התחיל אצלי מנוחות גרידא, ואפילו התכחשות למגורים בה ("זה רק בגלל העבודה") אחרי שנה התחלתי להתאהב בה, בעיר הלבנה. הבנתי מה יש בה שאין בשום מקום אחר. מגוון בכל תחום אפשרי, נוחות (סופר באמצע הלילה, סרט מתחת לבית, ים ממול, בי"ח מאחור, פארק מעבר לרחוב וכיכר ענקית אחת לשוטט בה בשקט ) ובעיקר חופש בחירה ברמות עמוקות, להיות מי שאתה ולהנות מהצמיחה במקום כזה שמאפשר להרבה גוונים אצלך לבוא לידי ביטוי. הרבה אנשים, בעיקר צעירים באים לגלות משהו, על אחרים ועל עצמם. זה הרבה יותר עמוק מסתם בילויים ופאבים שכמשמשים את המיתוס שלשמו כביכול צעירים מגיעים לעיר. צורמת המחשבה שבעתיד מעט מאוד צעירים יוכלו לאפשר את זה לעצמם.


ל ממ
אני גם חושבת שלמשפחות המגורים בעיר מאוד מאוד נוחים. יש הכל (ומי שלא ראה את התור לסופרפארם בשאול המלך באמצע הלילה מלא בהורים שמחפשים לקנות עוד מוצץ או אקמולי, לא ראה תור "משפחתי" מימיו).
מצד שני יש גם רעש וצפיפות ומה לא.

שי רי הביקורת שלך שטחית. את מדברת על מיתוסים ולא על המציאות. מעבר לעובדה שכאמור פלונרטין יקרה היום בטרוף ולא ברור לי על מה את מדברת (בשלישית), זה שמישהו בוחר לגור באזור שקט ולא תעשייתי לא מעיד על התכחשות למקום. כשאדם בוחר לעבוד במחשבים הוא אינו מתכחש לכלכלה או לגידול ילדים. אני אוהבת לגור במקומות שקטים ובטוחים, קרוב ככל האפשר לעבודה (ברגל!) אז אני בוחרת היכן שאני בוחרת. בפלורנטין לרוב רועש, וטחוב, מפחיד רחוק תעשייתי מדי. עניין של העדפה ותו לאו.

לגבי ההערה ההזויה על כך שאני רוצה לגור במקומות אמידים, אז שוב כל היופי של ת"א של היום (עדיין) ושל פעם היא השלוב של הזול והיקר, ואמידות והעוני, הטוב והרע והיכ חשוב- כל קשת השלבים שביניהם. למשל, ממתי מי שגר במרכז ת"א (מעוז של אנשים ממעמד בינוני עד לא מזמן) לא נהנה גם משוק הכרמל/התקווה/בצלאל/פשפשים, מבילוי בנחלה ושיטוט ביפו, מישיבה גם בשווארמה באלנבי וגם בגורמה של צוק ביפו, מטיול בנווה צדק לצד המוזיאונים במרכז וצפון העיר?ז ו עיר שכיף בה ללכת להצגות, ללכת למופע בכיכר רבין, טיול בפארק הירקון, להקשיב להרצאות בסינמטק, ללמוד באונ' ברמת אביב, לאכול במסעדת דגים ביפו, זה שלא מתאים לי לגור בפלורנטין לא אומר שאני לא נהנית לבלות שם ולהצטייד במיטב הבדים והתכשיטים בנחלה. זה שרחוק לי לגור בתל כביר או מפחיד לי בסלמה, או רועש מדי באלנבי- לא אומר שאני לא נהנית לרכוש מיטה בסלמה, לעשות קניות באלנבי, לאכול פלאפל בכניסה לכרמל,ובקיצור- להנות מכל וכל. אני לא רוצה לגור בפלורנטין כמו שלא הייתי גרה באזור תעשייתי בכל עיר אחרת, תהיה ענייה או עשירה ככל שתהיה. אין לכך קשר ואני תוהה למה עשית אותו.

אגב, המגורים שלי במ ר כ ז העיר - הקלו עליי את הגישה גם לדרום וגם לצפון ובעיקר למה שביניהם לרוב בהליכה רגלית או הצצה מהחלון (היו ימים...). ת"א כעיר מרכזית בארץ מאפשרת שליחת זרועות בקלות גדולה יותר לדרום ולצפון הארץ. לא בכדי ערים במרכז הופכות לשוס- יש משהו במגורים שם שפותח אותך או סוחף לשם אנשים שפתוחים ורוצים לטעום ממגוון רחב של חוויות במגורים בבילוי ובעבודה. המרכזיות של המקום היא חלק מזה.

לגבי העוני. הייתי שמחה אם לא היה עוני בכלל בעולם, אבל לא הייתי רוצה לגור בעיר שבועטת בעניים או הופכת את המעמד הבינוני הנמוך לעני (רוב העניים של היום אינם נראים העניים מעלובי החיים, יש להם כבלים ומחשב אחד אבל גם חובות מצטברים , פיגור בתשלום שכר הדירה, עד כדי סרוב פינוי מבנה, ניתוקי חשבונות אחת לכמה חודשים, שום עתודת חסכון לבעיות רפואיות שכיחות, ולפעמים מקרר ריק. זה עוני מהסוג שלא התרגלנו לראותף אבל הוא העוני היותר שכיח היום והוא נמצא כמעט בכל מקום).

עוני ועושר ומה שביניהם הם החיים, מצמרר לגור במקום שאין בו לא את זה ולא את זה. וזה בדיוק מה שטענתי שחולדאי והאחרים עושים. כשמחירי הדירות עולים הראשונים להיפגע הם האחרונים בטבלת השכר. ומדובר בעניים. כמות הנשים החד הוריות (שמהוות בדר"כ גורם כלכלי חלש במערכת) שמתגוררות בדרום העיר ושנאלצו לעבור לעיר אחרת, ובגין זה לקחת יותר אוטובוסים לעבודה, לנתק ילדים ממסגרות, לעלות עוד קומה בדירה ומה לא - הפכה לתופעה. כשהמחירים עולים במרכז העיר הם עולים גם בדרום והיום מחיר של דירת 2 חדרים ביד אליהו, או ליד ת"מ מגיעה ל650-750 דולר, לנשים ששילמו עד לפני שנה שנתיים 450-500 דולר. מדובר בפער היסטרי בכלל ובפרט למעוטי יכולת. בת ים התייקרה כמו גם חולון וראשלצ, ר"ג גבעתיים, בני ברק ואפילו פרדס כץ. לאן המשפחות האלה תעבורנה מהדרום? הרבה יותר רחוק. ואז לחשוב על הנסיעות והניתוק של הילדים, או לחילופין להוסיף עוד עבודה ולקצץ בחוג, בכבלים, באוכל... וזה כבר לא עליית יוקר מחייה של עונה, מדובר בשנתיים והיד עוד נטויה. כמובן שלאחר המעמד הנמוך מגיעה הפגיעה בשאר המעמדות (בינוני נמוך, גבוה וכו).

אני כן רוצה לגור בעיר תוססת ומגוונת, שיש בה מכל המינים והצבעים, שיש בה פתיחות לשונה יותר מבכל מקום אחר. שזוג הומוגני יכול להתנשק בכיף ברחוב, שאני יכולה ללכת בכל בגד שהוא ולא ארגיש עוף מוזר (כי יש פה כל כך הרבה שהם כאלה:) ), אני רוצה לאכול ממטבחים עממיים לצד גורמה, ואני רוצה לקנות חולצת מעצבת לצד חולצה ב15 ש"ח בשוק. אני רוצה לגור לצד שכנים מעניינים, האחד קשיש פולני ויקה ששומר על כל בלטה בבניין והאחרת חד הורית עם 3 מופרעים שמאתגרים את היקה, והאחרים הם סטודנטים שותפים, ובדלת ליד רווק הולל... ועוד ועוד. אני לא רוצה לגור בעיר שתהפוך מנוכרת. כמו המגורים בבנייני היוקרה בת"א שצצים כמו פטריות (השומרים בכניסה יותר מפחידים מהכל..) כשאחרי 22:00 בערב דממת אלחוט, וכל אחד בחנייה שלו, המעלית מצוחצחת ככה שאני חוששת להתעטש, והשומר שואל את רשותי על כל אורח...ובכלל.. מדכא. שיהיו להם בנייני היוקרה בשלווה שלהם כמו הבניינים הפלורנטיניים - אבל שהמגוון הרחב ביניהם יהיה נגיש והטרוגני לכולנו.

החשש הוא שחוץ מהקשישים והותיקים המתגוררים בעיר, ברוב הבניינים במרכז העיר יחיו אנשים מבוססים מאוד בלבד, זה ישטח את העיר כמעט לחלוטין במרכז, בצפון ובדרום מרכז.

אם לסכם, אני רוצה להיות חלק ממקום שבסופו של יום הוא מעניין ומציע אפשרויות בחירה רבות ככל האפשר לאנשים בו. מקום כזה הוא טוב לאנשים בו והרבה אנשים ממעמדות, מקומות, גילאים, תרבויות והתנהלות שונה יכולים למצוא את המקום שלהם ולהרגיש בו טוב.אם נוסיף לזה את הנגישות של כל דבר, את חיי התרבות והלילה התוססים ואת האונ' - אז לי כצעירה זה כיף גדול. אני מניחה שלאנשים אחרים יש כיף אחר בעיר הזו- אבל המשותף לכולם הוא קיומן של אפשרויות הבחירה המגוונות.

כשהעירייה עושה את מה שהיא עושה היא בועטת בכל האפשרויות האלה וקוברת אותם עמוק. כך שנוצרת באמת הגירה מחוץ לעיר והתהוות של גטו.

בר עדש בדיוק ערכתי אז אני עונה לך און ליין:
_בת ים התייקרה כמו גם חולון וראשלצ, ר"ג גבעתיים, בני ברק ואפילו פרדס כץ.
אני לא יודע מאיפה הבאת את הנתונים האלו._

תיכנס להומלס וללוח יד שנייה,או אלרת דה מארקר יש שם כמה כתבות. תוכל גם להגיע לכתבות אם תקיש בגוגל "שוק הנדל"ן רותח" ועוד כמה מטאפורות...
ואשריך על הדירה שהשכר בה לא התייקר. זה נדיר ורק מקריאה של כמה הודעות כאן היית מבחין בעדויות אישיות על יוקר השכ"ד במסביב לת"א.

למעשה, אותם "תל-אביבים מושבעים" שלא מוכנים לעבור לפריפריה ומוכנים לשלם כל מחיר על מנת לגור בתל-אביב, הם אלו שיוצרים את האנומליה במחירים. נכון שהעיריה מעודדת את התהליך, אבל אלו שאחראים לו (ויכלו לעצור אותו לו היו רוצים) הם קודם כל התושבים
אני רוצה לומר שאם אתה כבר בדה מארקר אז יש שם גם כמה הסברים על כלכלה בכלל ובנדל"ן בפרט. אבל ברמה הכי בסיסית- המחיר של הדירות מתחיל לטפס מעלה כי יש ביקוש (מסיבות שונות, הצרפתים, היורו, הבועה הנדל"נית, ועוד). כך שגם אם התלביבי המצוי יעבור מהעיר על מנת לא לשלם את המחיר - אחר ישלם במקומו. בעל דירה לא יעלה מחיר על דירה מלכתחילה בשביל להשאיר אותה ריקה. ככה ששום חרם אינדיבידואליסטי או קולקטיבי לא יצלח לעניין.בשוק פרטי הכל פתוח אלא- אם קובעי המדיניות יוצרים הגבלות שאינן מתערבות ישירות בקשר שבין הדייר לבעל הדירה, אלא יוצרות קרקע בטוחה תרתי משמע לאוכלוסיות הפלחות מבוססות.
אני פתאום חושבת שמה שעושה ת"א כל השנים ליפו ולדרום, הגטו, המידור, הקצאת משאבים לא הוגנת וכו' נעשה עכשיו בתוך ת"א רק הפוך, לא משקיעים בשימור ופיתוח מגורים לאוכל' ממעמד בינוני, אלא רק בבניית עלית.

פתאום אני חושבת עכשיו שדווקא הדירות המחולקות הם המחאה האמיתית של התושבים. אם העירייה לא מאשרת בניית נדלן של דירות עם חדר עד שנים, בניינים לסטודנטים, דירות המיועדות לשכירות בלבד- דווקא כוחות השוק מייצרים מענה לדרישה הזו ומחלקים דירות! בכך מאפשרים לסטוד' וכו' להמשיך להתגורר בעיר. למרות שהבזיון המלווה את המגורים והשכירות חסרת הפרופו' בדירה מחולקת - עדיין היא מהווה פתרון של ברירת מחדל במצ בלתי אפשרי שהעירייה דחקה את התושבים שלה לתוכו. חלוקת הדירות היא גם לא שמחה גדולה, אבל אני רואה בזה אקט מחאתי חתרני לאללה. ממקום של כסף אמנם אבל יוצר מהלך חתרני של השארת אוכלו' פחות מבוססות בסביבה. מסתבר שהכל מתחיל ונגמר שם. בכסף.

אני כן רוצה לגור בעיר תוסספת ומגוונת, שיש בה מכל המינים והצבעים, שיש בה פתיחות לשונה יותר מבכל מקום אחר. שזוג הומוגני יכול להתנשק בכיף ברחוב, שאני יכולה ללכת בכל בגד שהוא ולא ארגיש עוף מוזר (כי שי פה כל כך הרבה שהם כאלה:) ), אני רוצה לאכול ממטבחים עממיים לצד גורמה, ואני רוצה לקנות חולצת מעצבת לצד חולצה ב15 ש"ח בשוק. אני רוצה לגור לצד שכנים מעניינים, האחד קשיש פולני ויקה ששומר על כל בלטה בבניין והאחרת חד הורית עם 3 מופרעים והאחרים הם סטודנטים שותפים צעירים ובדלת ליד רווק הולל... ועוד ועוד. אני לא רוצה לגור בעיר שתהפוך מנוכרת. כמו המגורים בבנייני היוקרה בת"א שצצים כמו פטריות (השומרים בכניסה יותר מפחידים מהכל..) כשאחרי 22:00 בערב דממת אלחוט, וכל אחד בחנייה שלו, המעלית מצוחצחת ככה שאני חוששת להתעטש, והשומר שואל את רשותי על כל אורח...ובכלל.. מדכא

לגבי לונדון, ניו-יורק, טוקיו, פריז, מוסקבה וכן הלאה- זה נכון שאותו תהליך קורה כמעט בכל עיר מרכזית, אבל זה גם נכון שבכל מקום יש כנגדו ביקורת קשה וצודקת, בדומה לביקורת (הרהוטה והמושקעת!) של ג'ינ ג'ית. זה שהמצב גרוע ודפוק בהרבה מקומות, לא עושה אותו הכרחי, רצוי או מיטיב בכל מקום וגם לא בת"א.

בטוח שמדיניות העירייה ויחס אדיש/מקבל של התושבים לא תורמים למצב, אבל לדעתי לא הם הגורם המרכזי בו. העניין הוא פשוט שיש עוד ועוד אנשים שכולם משום מה ממש חייבים לגור בבית שנמצא איפשהוא ומגיע אליו חשמל ומים ויוצא ממנו ביוב ותחבורה וכל אחד פשוט חייב לפחות חדר אחד משלו. אין מקום יותר בשום מקום.
שנהיה כל הזמן הרבה יותר צפוף נהיה גם יותר יקר ולא נוח ושום מדיניות שלא כוללת בקרת כמות אוכלוסיה לא יכולה לריבוי הבלתי טבעי המתרחש עלינו בקנה מידה מוטרף לחלוטין. הוא מוטרף גם בשל הסטנדרטים הגבוהים שכל פרט נוסף דורש בימנו אנו.

בקיצור, אני פאסימית

מסתבר שהכל מתחיל ונגמר שם. בכסף.
אני מעדיפה "משאבים". משאבי העיר ת"א מהויים מקור משיכה לכמות הולכת וגדלה של בני אדם. לאלו עם היותר כסף יש יותר יכולת השתלטות עוינת על משאבים שהתחרות עליהם מסלימה במהירות.
כסף הוא אמצעי לרכישת שליטה בגורלם של משאבים (נפט, מים, אדמה, טרקטורים, כוח אדם).

אנסח מחדש: בגרמניה להגיע באותה עיר מהבית לעבודה לקח לי שעה, בלונדון ופאריז (בפאריז על אותו קו מטרו ללא החלפות!) - שעה. לשמחתי הרבה מאוד, אוכל לדווח על טוקיו בעוד שלושה שבועות (:-)).
מבנימינה לת"א חצי שעה. מבחינה מסויימת, אני גר באותה עיר (תל אביב) גם כשאת הארנונה אני לא משלם לחולדאי.

נמאס לי לשמוע ביקורת על אנשים כמוני שרוצים לגור בתל אביב. ולא סתם בתל אביב - במרכז תל אביב. מרחק הליכה או לכל היותר 12 דקות באופניים מהשוק, מהסנטר, מהים, מאלנבי, מרוטשילד, מהכיכר, משורצקי, מלוטוס ספרים, מגן מאיר. אנחנו לא מפונקים - העיר הזאת, הדבר האחרון שאפשר להגיד עליה זה שהיא מפנקת את אוהביה.
אני חיה פה 21 שנה, כל חיי הבוגרים עברו עלי בין שינקין לקינג ג'ורג', ואין עוד מקום שאני מרגישה בו בבית חוץ מהמקום הזה. אני הולכת ברחוב וחולפים על פני פרצופים שאני מכירה מכל תהפוכותי כאן - מהלימודים בכל מיני מקומות שונים ומשונים, מעשרות מקומות עבודה (רק הבתים והמשרדים שניקיתי לפרנסתי מגיעים לעשרות), מסטוצים של מסיבות פורים לפני עשרים שנה, מחנויות לכלי בית, מבתי קפה, מהופעות בבארבי, מהפגנות וסתם מהרחוב. כל חתיכת חיים והמכרים שנלווים לה. יש בחורה אחת שכל כמה שנים אני פוגשת ברחוב או בקו ארבע או בתערוכה או השד יודע איפה, ואנחנו אומרות שלום ומברכות זו את זו על הבטן ההריונית או על הילדים החדשים, ואין לנו שמץ מושג מאיפה אנחנו מכירות.

תמיד אפשר להגיד שגם בפרדס חנה אמצא מכרים חדשים ומן הסתם גם חברים ומתישהו ארגיש בבית. אז מה! פה הבית שלי ואני מרגישה שבשנה וחצי האחרונות מגרשים אותי מהעיר, פשוטו כמשמעו. זורקים אותי מהבית. אותי ושכבה שלמה של אנשים בני שלושים-ארבעים, זוגות ורווקים ומשפחות, בעלי מקצועות "חופשיים" יותר או פחות, מקצועות שתמורת העבודה בהם אף פעם לא נקבל את החופש - כלומר את הכסף - לעשות מה שבאמת היינו רוצים. מי שהיה לו שכל או מזל או כסף לקנות דירה בעיר בשנות השפל היחסי של האינתיפאדה (או בשנות השמונים, או קיבל בירושה), יישאר כאן לשמחתו. או ישכיר את הדירה במחיר מופקע וילך לאן שילך. אבל אם יישאר כאן יכול להיות שהחברים שלו ילכו ויתמעטו, כי לא יהיה להם כסף לגור בתל אביב.

אני כותבת את הדברים בכעס ובעיקר בכאב גדול. די ברור לי שבתום החוזה הנוכחי שלנו לא נוכל להישאר בתל אביב ואין לי מושג לאן נלך.
אבל במחשבה שנייה - אולי יש מה לעשות? אולי צריך להפסיק לשנוא את הצרפתים ולחשוב איך לפעול נגד כוחות הרשע האמיתיים - הרשויות, ששיתוף הפעולה שלהן עם בעלי ההון מקצין את המצב? אולי צריך להקים לובי? אולי לפנות לח"כים ולהפעיל לחץ על מפלגות?
יכול להיות שתגידו שאני תמימה וככה זה בחיים, כל אחד דואג לתחת שלו. אבל אם הייתי מקבלת את דין החברה אולי לא הייתי גולשת באתר הזה אף פעם, כי הייתי יולדת בניתוח קיסרי מוזמן, ומאכילה רק מבקבוק, וחותכת לבן שלי, ומחסנת לפי הספר, ואוכלת רק במקדונלדס, ועובדת באיזה שיווק של משהו ועושה מלא כסף (לא, בעצם הייתי מעדיפה להתחתן עם בחור מלא כסף. אה, כן, גם הייתי מתחתנת). וגרה במגדלי בום בתל אביב.
אז מה עושים? לי יש 11 חודשים עד תום החוזה... אני מוכנה להקדיש לפחות חלק מהם למחשבה ולפעולה בנושא. רעיונות, מישהו?

אנחנו לא מפונקים - העיר הזאת, הדבר האחרון שאפשר להגיד עליה זה שהיא מפנקת את אוהביה.
נכון:

מי שלא טעם טעם הפקקים התלביבים, שיקום
מי שלא מצא עצמו מסתובב בלופ של שעה סביב לבית רק בשביל למצוא חנייה- שיקום,
מי שלא התגורר בדירה שהקירות בה היו מאוד יצירתיים (רטיבות, עובש, סדקים או טקסטורות משנות ה50) - שיקום
מי שלא אתגר את כל הגדרותיו למונח "דירה" "בידוד" "מזגן חדש" "משופצת" ו"מרווחת" "צנרת חדשה" - מחדש - שיקום
מי שלא חיפש את הב'לבית שלו שבועות בשביל לתקן נזילה/ הצפה/ פיצוץ צינור... - שיקום!

• אף אחד לא קם... אף אחד לא קם... (איך נקום? מיד ייתפסו לנו את המקום או את החנייה או את הדירה).

מי שלא חווה את חדוות המגורים בבניין עם לפחות 4 יקים פולניים יותר ותיקים מהבניין כולו גם יחד - שיקום
מי שלא חווה את חדוות המגורים עם יקה שהוא האבא של כל הפולנים והוא הוא גם הועד-בית - שיקום
מי שלא פגש את כל העולם ואשתו, ברחוב משום מקום ובהפתעה גדולה ו-בייחוד את האקס ההוא שגר בכלל באילת- דווקא בזמן הורדת הזבל אחרי שסיימת ספונג'ה - שיקום
מי שלא פגשה את הדייט המבחיל מהלילה הקודם / המרצה ההזוי/ הגניקולוג דווקא בסופר, בלילה לבד - שיקום
מי שלא שילם על קפה/ מים מינרליים/ ואויר מחיר של ארוחה שלמה - שיקום!

• אף אחד לא קם... אף אחד לא קם... (איך נקום? עד שחיכינו בתור לחצי שרפרף במסעדה, צמוד לשירותים- נקום?)

מי שלא קיבל דו"ח רק כי לרגע הוריד את הילד בגן - שיקום
מי שלא ישב בבית קפה על שפת הכביש, ספג לראותיו מכל טוב הפיח, הוסיף לקינוח עשן סיגריות מרוכז והרגיש כאילו יותר טוב מזה לא יכול להיות - שיקום
מי שלא רבץ בפארק הירקון וקרא לו "חיק הטבע" על מימיו המסריחים, האופניים הדורסניים, הכביש המהיר לכל אורכו,והחיות בשבי - שיקום
מי שלא מצא אי תנועה עם מטר דשא לעשות בו על האש עם החבר'ה ולא חזר מבילוי כזה עם שני גרגרי חול בנעל אבל הרגיש כאילו היה בקמפינג היסטרי - שיקום
מי שKT בטוח שת"א היא עיר שיש בה ירוק ודשא בזמן כשהדשא היחידי שהוא נוגע בו עובר קודם גלגול - שיקום.
מי שלא למד חצי יום, עבד בחצי השני, והוסיף שעות נוספות - וכל זה רק בכדי לא להצליח שוב לעמוד בתשלומי שכר דירה, דו"חות חנייה, כרטיסי חנייה, ו... כדורי הרגעה - שיקום!

• אף אחד לא קם... אף אחד לא קם .... (איך נקום? בקושי נושמים, עוד נקום?)

מי שלא ראה אנשים אומללים ללא בית בכל קרן רחוב ובייחוד באמצע בליסת האנטריקוט שלך - שיקום
מי שלא ניהל את הויכוח של האם כדאי לתת כסף להומלסים כי אין להם ממה לחיות או לא לתת כי הכל הולך לסמים - וכמעט נפרד מבן זוג בגלל ויכוח כזה - שיקום
מי שלא שמע את "שיר לשלום" בהופעה חיה של הזמרת המקורית, בכניסה לכרמל עם פחית למטבעות - כמה שנים אחרי ששרה אותו לצד ראש הממשלה בכיכר - שיקום
מי שלא חוותה את אימת ה"בני סלע" התורן- שתקום
מי שלא חווה את אימת הפיגועים והרחובות המתרוקנים - שיקום!

• אף אחד לא קם... (כי יש דברים שגורמים לך לרצות לשבת, לנשום עמוק ולהבין שאי אפשר להבין את הכל).

ומי שמוכן להישאר בעיר הזו עד שכל הנ"ל יטמטמו אותו כך שלא יבחין בין רע לטוב ולא ירצה לעזוב את המוטציה הזו - שיקום

זהו, קמתי,
הלכתי.

וואו אהבתי את מה שכתבת. ואני אישית לא אוהבת את תל אביב. אולי רק לבקר בה. אבל גם זה כמעט בלתי אפשרי היום. אין איפה לחנות. הכל נורא יקר. אני לא אוהבת לגור באף עיר אז ככה שאני לא דוגמא. אבל......
אני גרה שעתיים נסיעה מתל אביב. גרה בקיבוץ בגליל. משלמת 1500 ש"ח שכירות. זה כולל ארנונה מים ותרבות. הדירה בת ארבעה חדרים. חמודה כזאת. הילדים יוצאים מהבית חופשי. הולכים לחברים בלי שאני יסיע אותם. ביתי בת ארבע. ובני בן שנתיים וחצי. מה אני אגיד לך...... אנחנו "סובלים" בשקט

הדף הזה הולך ומשתפר

שורצקי.
מה יש בשורצקי? כולה מינימרקט עם מחירים מופקעים

קרוטונית, היתה לי הרגשה ששורצקי יעורר אצלך איזושהי תגובה (-:
הבעיה שמאז שעברנו לצפון ת"א אנחנו מוקפים רק אםפם. אם לדייק, בשנה האחרונה שלושה מינימרקטים דיזנגופיים ותיקים ומופקעי מחירים נעשו בן לילה חלק מהרשת הנ"ל, שפעם היתה נחמדה ועכשיו נעשתה מפלצת ורודה. המחירים, כמובן, ממשיכים להיות מופקעים. אז כן, אני מתגעגעת לאיזה מינימרקט שכונתי שבו עד היום אומרים לי שלום, גם כשכבר כמה שנים הוא לא בשכונה שלי. ומזמינים מוצרים רק בגלל ששאלתי למה אין להם. ושלעומת השוק ומכולותיו המחירים שלו באמת לא משהו, אבל לעומת הרשת הנ"ל והסופרמרקטים העירוניים הם בסדר גמור.
חוץ מזה, הוויכוח הזה על שורצקי כן-או-לא הוא כל כך תל אביבי! כבר שנים אני משתתפת בו מכל מיני צדדים (פעם אני בצד המתקיף את שורצקי, כמוך, ופעם בצד המגן).

כן, גם אני משתדלת להחרים את אמפ"מ המעצבנים. אבל בבעלי מלאכה יש מינימרקט ידידותי לא פחות וזול לגמרי.
הוויכוח הזה על שורצקי כן-או-לא הוא כל כך תל אביבי! כבר שנים אני משתתפת בו מכל מיני צדדים (פעם אני בצד המתקיף את שורצקי, כמוך, ופעם בצד המגן).

אמפמ הם באמת הגרועים מכל
הכי טוב לקנות בשוק או אצל סלמון שזה ברחוב טשרניחובסקי מכולת שמכירים אותך בה וזוכרים מה אתה קונה ומתבדחים איתך בתור אבל המחירים אוי הם כמעט כמו שכר הדירה

כיפק לשורצקי (הם כל כך תל אביביים וכל כך נחמדים ולא כל כך יקרים כמו שנדמה, פחות מרוב הסופרמרקטים). אני גם קונה במינימרקט הקטן במרמורק. הם יותר יקרים, אבל זה עסק משפחתי שאני שמחה לתמוך בו.

בוז ל: AM PM אני אף פעם לא קונה שם. הם הפכו לרשת אגרסיבית.

בבעלי מלאכה יש מינימרקט ידידותי לא פחות וזול לגמרי.
כמעט הוספתי כבר בהודעתי הקודמת שפעם צידדתי במינימרקט בבעלי המלאכה ואז מישהי שגרה בבניין מעליהם הסבירה לי כמה הם לא נחמדים... בקיצור, זה עניין של טעם, תקופות וקרבת מגורים. היום באזור שלי אני יכולה רק לחלום על מינימרקטים כאלה מושקעים מצד אחד ולא יקרים מדי מצד שני.
אני רואה שבכל אופן יותר נעים לנו להתווכח על שורצקי מאשר לחשוב בגדול מה אפשר לעשות בעניין המגורים פה בעיר...

יוזמה חדשה נגד עליית מחירי השכירות: רנט קונטרול

תודה, קרוטונית!

גם אני בעלים של אדמה בתל אביב

בדיוק עברתי שם אתמול ולא הספקתי להציץ פנימה...

2Fm1]המחירים הגיעו לרמת השיא 2000[/po]%2Fskira20080102 940884.xml

כלומר, המחירים לא יעלו יותר.
היו מגיבים שטענו שזה לא נכון ושהכתבה מגמתית - אבל אסור לשכוח שבכל הקשור לביקוש והיצע בשוק, נבואות בד"כ מגשימות את עצמן.

נו טוב, כאילו שאלף מאתיים דולר לפי שער של 4.5 זה משהו שאני כן יכולה לשלם... בחיי שנשבעתי להפסיק להתעצבן מהעיר הזאת, ובחיי שאני כמעט מצליחה...

אחרי 10 שנים במטרופולין מצאתי את העוז לצאת. כבר הכרתי את כולם, כבר הייתי בכל המקומות הכי מצוינים וידעתי את הקצב של איך זה פועם מבפנים - ואני מברכת על הצעד הזה כבר6 שנים כל יום ויודעת שהסיבות שהשאירו אותי שם היו תרוצים (גם אם באותו הרגע הייתי כהה לזה). אני מודעת לנזק שנגרם לי ולמחיר ששילמתי (שום דבר דרמטי, בדיוק מה שאתם מפסידים כל יום עוד קצת) ואני מאחלת למי שיכול או מתלבט- שאפילו שזה קצת מפחיד בהתחלה- יעוף משם. מי שלא תל אביבי שרוף: עכשיו הזמן. GO!

מן הסתם עוד יקומו ערים אלטרנטיבות לתל אביב, זה בטח תהליך טבעי וטוב שזה יקרה.
נכון שום עיר לא תהיה תל אביב, אבל מה רע בעוד עיר שתיים שקורה בהן דברים מגניבים כמו בתל אביב? (חנויות, הופעות,תערוכות, שלל צבעוני של אנשים וכולי)