באופן טבעי

בדף מסע הייסורים לקבלת אישור לחינוך ביתי כתבה נאוה פרנס על בנה שהוא "ילד רגיש במיוחד". מישהו רגיש במיוחד העיר לה:
[(אמא פולניה?? ) כיוון ש כל ילד הוא בן אדם... ]
משם התפתח הדיון הבא:

לאינטיליגנט הרגיש שמסתתר/ת מאחורי השם: מישהו רגיש במיוחד
תודה על תוספת הסוגריים
לא, זו לא פולניות
ילד = בן אדם קטן
לא, זה לא מצחיק, זה כלל לא משעשע
מה שיהונתן עבר בשנה שעברה

ואני יכולה רק להצטער
שאנשים שאוהבים לשים ללעג רגשות של אחרים
חדרו גם לכאן . . .

לאחרונה, אני חשה אי נוחות, חוסר תחושת ביטחון
לפתוח את רגשותיי כאן, באתר "באופן טבעי"
נשאלה כאן שאלה ישירה
אז החלטתי לכבד את השואלת בתשובה
בפתיחות שמאפיינת אותי

אני פגועה מאוד מהערת הסוגריים
וחושבת שהיא מייצגת משהו
שעובר על באופן בחודשיים האחרונים

אשמח אם תתייחסו, נאוה

נאוה:
זהו מחיר התהילת !!

אני מסכים עם מישהו רגיש במיוחד.
לראייה, כדאי לחזור כאן על הציטוט:
(ראה המיסטיקה של הלמידה)

ילד אחר

"ילד אחר --
אינו -- כלום.
הוא לא סתם
-- ילד אחר.
גם הוא בן-אדם,
לא רוצה שיגידו:
"אתה לא תוכל"
הוא רק קצת שונה,
לא תמיד הוא מוגבל.
הוא רוצה:
לנסות, ולהיות, ולחיות.
גם רגילים יכולים קצת לטעות.
ילד אחר -- מאד לא אדיש,
ילד אחר הוא ילד מרגיש
ילד אחר מנסה עוד לפרוץ
את מחסום האנשים
. . . . . . . . . . שמנסים לעקוף.
הוא ילד אחר, וכואב לו בלב
אך אין איש, שאת הילד ינסה לדובב.
לילד אחר, יש המון -- לספר
אך איש לא שומע --
סיפור של ילד אחר."
ר.
בת ½15 שנים

אם אני מבינה נכון את מה שדוד אומר, מישהו רגיש במיוחד רצה לומר... - מה?????
שאני פוגעת בזכויות הילד שלי?
כתבתי שיהונתן ילד רגיש במיוחד ואכן כך הוא:
בן אדם, עדיין קטן (קרי: ילד) שיש לו רגישויות מדהימות - מעבר לאנשים אחרים גדולים וקטנים
בהיותו רגיש מאוד הוא קולט מידע שאחרים לא בהכרח קולטים
ויותר מזה, וכאן זה יצר את הבעיה בשנה שעברה (לדעתי הפרטית), הוא "חוטף" את הדברים בעוצמות מוגברות
בהיותו עדיין צעיר ולא מיומן, הוא עדיין לא יכול / יודע להגן על עצמו מאנרגיות ומהתנהגותיות שיש בהן זדון

אין במה שאמרתי שום דבר שנוגד את דעתך דוד שלילד יש זכויות.
להפך, הטענה שלי היא שהייתה בגן התעלמות מוחלטת מזכויותיו
האם זה עושה אותי אימא פולניה?

ההערה של מישהו רגיש במיוחד כל כך צרמה לי שאני לא ממש מבינה מה היה הרעיון ב א מ ת
אם בזכויות הילד עסקינן, אז היא גם לא מתאימה בהקשרה.

יהונתן הוא ילד רגיש במיוחד

חושבני שהמפתח הוא כלהלן:
בדרך כלל, כל הילדים הם צעירים ולא מיומנים, לא רק יהונתן -- הלא כן?
כל הילדים הם רגישים "במיוחד", אלא אם כן מישהו או משהו הופך אותם למנוכרים -- הלא כן?
יהונתן ללא ספק הוא ילד רגיש, אבל למעשה כל הילדים, וכל בני האדם, הם רגישים; וזה מה שלדעתי מישהו רגיש במיוחד התכוון, וזה מה שלדעתי משתמע גם מדברי ילד אחר -- לעיל.

גם אני נורא רגיש.
תמיד בחנות חרסינה אני צריך ממש להזהר.
פעם הפלתי משהו והעליבו אותי נורא.
אמרו שאני סתם פיל בחנות חרסינה.
נעלבתי.בטח נעלבתי.
למרות שזה היה נכון.
באמת הייתי פיל
בחנות חרסינה.
אבל לא סתם פיל
פיל רגיש.

אז דוד, אתה ט ו ע ה
כתבתי רגיש במיוחד
כי הוא רגיש הרבה יותר מילדים אחרים
גם אם אתה חושב שכולם אותו הדבר
הפיכת ילד למנוכר אינה קשורה לרמת הרגישות שלו
מהירות הפיכת הילד למנוכר - כן

ומכיוון שאני קולטת כאן קושי ממשי בהבנת דבריי,
אפרוט אותם למענך:
לכולנו יש עור עם חיישנים
ובכל זאת, אם תקרא את הדף: תינוקות רגישים במיוחד
תראה שיש ילדים רגישים במיוחד כמו בנה של כרמית ויש עם תחושת גוף ירודה כמו ילדיה של בקי (ברקת)

נכון הדבר גם ברגישות רגשית
ראיתי את יהונתן מגיב לאנשים בצורה מדהימה
קורא את מצבם הרגשי ונותן להם מענה
מבלי שאלו פתחו את הפה
הבעיה היא, שהוא פתוח לשני הכיוונים ולכן...
בוכה בכי שובר מסצינות בסרט, גם אחרי שלמד אותו בע"פ (וזה יפה וממיס לבבות)
ומגיב תגובות חריפות מהרגיל לעצם החשיפה לאלימות, או כתגובה לדחיה (וזה קורעעעע)

אין לי מושג מה מדבריי משך אותך להמעיט ברגישותו או להכליל בה את כל ילדי ישראל
אבל...
כשעוסקים בנפשם של אנשים,
במיוחד בנפשם של אנשים קטנים
חשוב לזכור את השונות שלהם
הם ייחודיים בנפשם
ייחודיים באישיותם
וייחודיים ביכולות שלהם להתמודד
עם מה שהעולם מגיש להם

שני ילדים באותו הבית יכולים להגיב שונה עד כדי הפוך לאותם אירועים
מה לדעתך מכתיב את השוני?

נאווה
אני מסכימה איתך יש ילדים/אנשים עם רגישות רבה יותר וזה משפיע על האופן שבו הם קולטים ומפרשים את העולם סביבם. יש ספרות רבה שעוסקת בנושא זה ועצם השימוש במושג רגישות רבה לא הוא הבעייתי.

נאווה - מה שכתבת נגע ללבי, ואני איתך. אני אפילו יכולה להעיד, שאפילו אצל תאומים, שגדלים בסביבה דומה (אף פעם לא זהה, אין דבר כזה), ושניהם ללא ספק מקסימים ונהדרים (דברי אמא שלא מנסה להיות אובייקטיבית (-; ) ובכל זאת, יש הבדל משמעותי ברמת הרגישות שלהם. זה עד כדי כך, שבשנה הראשונה, כשבתי קיבלה חיסון, אחיה התאום (שלא נכח במקום, ולא חוסן באותה הזדמנות) קיבל את תופעות הלוואי יותר קשה ממנה...

אגב, אני לא מבינה בכלל מה הבעייה בהגדרה "ילד רגיש במיוחד" כמו שיש ילד יפה במיוחד, או חכם במיוחד, או עם זכרון מיוחד ועוד ועוד.... אצל כל ילד תמהיל התכונות הוא שונה ויש ילדים עם יכולות/תכונות יוצאות דופן, ותכונות אחרות חלשות יותר. להתייחס לכולם אותו דבר, כבר מפסיק להיות דמוקרטיה והופך להיות קומוניזם (במובן הרע של המילה).

תודה כרמית, על ההרחבה את מכירה אימא אובייקטיבית

לדעתי, יש אנשים שאם לא יכולים להניח למילה אחת לעבור באתר ללא ויכוח, ללא עימות
ואם בכך יושם דגש על כמה אנחנו מטומטמים - הרווח כפול
אני לא מצליחה למצוא שום בעיה אחרת עם ההגדרה

אתן תסלחו לי שאני חולק עליכן.
זו לא סתם מילה אחת. זו מילה אחת שמשקפת השקפת עולם שלמה -- עולם ומלואו.
מטומטמים או לא מטומטמים זה כבר עניין של הרגשה אישית -- שהרי רצונו של אדם כבודו . . .
כעת, בגופו של עניין,
נראה לי ששלש ציטטות "תספקנה":
מתוך "למידה", סוף-סוף חופשי -- בית-הספר סדברי-ואלי:
". . . ואיזה מגוון שאנו מוצאים באותם רצונות יפים שלהם! פיאג'ה, תודה בטעותך. שלבי למידה? צעדי תפישה אוניברסליים? דפוסים כלליים ברכישת ידע? הבלים!

אין שני ילדים אשר בוחרים באותו מסלול. מעטים דומים ולו במעט. כל ילד הוא כל כך ייחודי, כל כך יוצא מן הכלל, אנחנו מתבוננים בם ביראת כבוד ובענווה . . ."

מ"בחזרה לדברים הבסיסיים", הניסיון של בית-הספר סדברי-ואלי:
". . .אין לנו מזל כזה. צורת הקשר העיקרית והכמעט בלעדית אשר בתי-הספר מטפחים בין ילדים מאותה כיתה היא -- תחרות! תחרות עד כדי שחיטה . . . מיהו טוב יותר ממי, מי יותר פיקח, מהיר, גבוה, נאה -- וכמובן מי יותר גרוע, טיפש, איטי, נמוך, מכוער." (מי יותר רגיש, מי פחות רגיש. . . .- ד.ר.)

"אם אי-פעם עוצבה שיטה ביעילות בכדי להפיק אנשים תחרותיים, נתעבים, חסרי- ביטחון, פרנואידים, בלתי מתאימים מבחינה חברתית, בתי-הספר הנוכחיים הצליחו בכך. . ."

שוב, "(אינני מדבר, כמובן, על אנשים אשר לוקים באי-יכולת מסויימת שמשפיעה על הדחפים שלהם; כמו כן דבר ממה שאני כותב פה על החינוך איננו מכוון להתאים לאנשים בעלי מיגבלה ו/או פגם שכלי כלשהו אשר יש לטפל בהם באופן מיוחד, בדרכי הפרקטיקה הרפואית)."

"להתייחס לכולם אותו דבר, כבר מפסיק להיות דמוקרטיה והופך להיות קומוניזם (במובן הרע של המילה)." [אם פי 3 (07.02.2002 09:18)]
דווקא בגלל זה יש להתייחס אל כולם אותו דבר. מילת המפתח היא "זכויות" -- זכויות שוות לכולם . . . אין העדפה מתקנת, אין זכויות יתר, אין פריבילגיות . . . דמוקרטיה בהתגלמותה !!
זאת טעות נפוצה במקומותינו: לא "כולם שווים" כמו באוטופיה של האידיאולגיה הקומוניסטית/ סוציאליסטית/ אטטיסטית אלא משהו מציאותי יותר -- שוויון הזדמנויות. ראו נא: חינוך עם דגש על זכויות

ומ"'ילדים טובים' ו'עושי צרות'", סוף-סוף חופשי -- בית-הספר סדברי-ואלי:
". . . איננו יכולים לנצח, אם כי בדרך כלל אנחנו מנצחים. הכל נובע מהיחס אל כל אחד באותה הדרך, כאנשים אחראים, הנושאים את משאם הם. אין נוסחת פלא, אין תחבולת ריפוי, אין טכניקת קסמים. לכל אחד בתוכו יש המשאבים הנחוצים להתמודד עם החיים. בסדברי-ואלי, הם חופשיים לגלות אותם ולהשתמש בהם."

ואני מרשה לעצמי להוסיף:
המתכון הוא פשוט: מידה אחת של חופש, מידה אחת של כבוד, מידה אחת של אחריות, מידה אחת של תמיכה, ומידה אחת של סבלנות. לערבב הכל ביחד ולתת לו לנוח עד שהוא מוכן. כל טבח-ראשי יכול להעתיקו באותה מידה של הצלחה. (ראו: בתי ספר דמוקרטיים)

דוד, אני לא מבינה אותך -
אני לא מבינה למה אתה מתעקש, או על מה אתה מתעקש.

נאוה לא ביקשה יחס מיוחד ליהונתן.
נאוה אמרה ש(כל הילדים שונים ו)אחת התכונות הבולטות של יהונתן היא הרגישות שלו. רגישות זו גרמו לו להפגע מאוד בגן, יותר מהמידה בה, ככל הנראה, היה נפגע ילד פחות רגיש באותה סיטואציה.
ונאוה, בהיותה אמו, מנסה לתקן את הפגיעה.

למה אתה חושב שנאוה או מישהו אחר פה חושבים שליהונתן מגיע יחס שונה מלאחרים?

או - למה אתה מתכוון ב "מילה אחת משקפת השקפת עולם שלמה?" לאיזו מילה אתה מתכוון? על איזו השקפת עולם היא מצביעה? (מצטערת, אני באמת לא מבינה מה אתה אומר, ואני קוראת כל מילה).

מה הקשר בין זה לבין היותו של ילד מסוים רגיש במיוחד? ובין היכולת של אמא שלו לזהות את זה?

לדוד.
גילה - כתבנו פחות או יותר ביחד, ופחות או יותר אותו דבר....

אולי נאוה כן הבינה . . . !!?

ואולי לא...

למה בחידות, דוד?
שאלנו, אנחנו עומדות מולך עם עיניים עגולות וסקרניות, תענה!

גילה, יש כאן בעיה עקרונית של תקשורת.

אני אמרתי: השמים כחולים אבל יש עננים
דוד לא מסכים: הוא חושב שדווקא די קר עכשיו
אנחנו מנסות להבין את הקשר
ודוד מתעקש שהגלים גבוהים בעונה זו

א נ י מרימה ידיים

“ . . . a child is a person worthy of full respect as a human being. These are simple words with desvastatingly complex consequences . . .”

. . . ילד – כל ילד, ללא כל קשר אם הוא רגיש או לאו, או הוא יהודי או לאו, או הוא ערבי או לאו, או הוא פיליפיני או לאו, או הוא "לקוי למידה" או לאו, או הוא "מחונן" או לאו, או הוא יודע חשבון או לאו, או הוריו הם עשירים או לאו, או הוא בעל מראה מזרחי או לאו, או הוא בעל עור שחום או לאו, או הוא סימפטי או לאו, או הוא מתגורר בדרום או לאו, או הוא "מצורע" או לאו, וכו', וכו' . . . -- הוא בן-אדם הראוי לכבוד מלא כבן-אנוש. אלה הן מילים פשוטות בעלות השלכות מורכבות להפליא . . .

בקיצור, אין צורך "לתייג" את הילד על מנת שיהיה ראוי לכבוד מלא כבן-אנוש.

זה לא מספיק ברור?

לא.
גם לילד או למבוגר עם רגישות נמוכה מגיע כבוד ויחס חם ומעולה, כמו לכל אחד אחר.
אף אחד לא אמר אחרת. אבל המצוקה שאליה מגיע ילד רגיש במיוחד - ורגישות, כמו תכונות אחרות, היא סקאלה שיש אנשים בכל הטווח שלה, היא קיצונית יותר, ולכן זקוקה לטיפול דחוף ובולט יותר. אמא פחות רגישה לילד פחות רגיש, אולי לא היתה מרגישה בכלל שמשהו עם המקום לא תקין - כי עבורו המקום לא יוצר מצוקה כזו.
האם אתה מנסה לטעון שאותו גן לא מתאים לאף ילד?
אולי (אני הרי לא מכירה את המקום) - אבל א. אי אפשר לדעת בלי להכיר, ולכן מכניסים לשם את הילדים. ב. אולי לא - יתכן שיש ילדים שהמקום הזה כן אפשר להם לפרוח. העובדה שהגן המסוים לא התאים לילד מסוים ולאמו (אני בכוונה לא יוצרת הפרדה, כי יכולות להיות סיבות שונות לאי התאמה, וזה לא ממש משנה), לא בהכרח אומרת שהוא לא מתאים לילדים אחרים ולהוריהם (שוב, מבלי להכיר את המקום) .

דוד, הדגשתי שיהונתן הוא ילד רגיש במיוחד כיוון שזו הסיבה לעומק הפגיעה והנזק שנוצר
רוב הילדים גדלים ללא כבוד מלא כבן אנוש - אפילו בביתם
זה נאיבי לצפות מהמערכת לרעיון נשגב שכזה,
המערכת בנויה על פי הרעיון שהילד לא יודע מה טוב לו, לא יודע ללמוד וכדומה
אבל זה לא קשור לדיון שלי
כשסיפרתי את הסיפור שלי דיברתי על עצמת ההשפעה על יהונתן
מה שנראה לאנשים כמו משק כנפי פרפר
יצר אצל יהונתן אפקט של התפרצות הר געש

זו הייתה אמירה מאוד פרטית
ואני מצירה על כך שהפכת אותה לאמירה פוליטית

דוד,
זה ברור (ואפילו מוסכם), אבל לא קשור למה שנאוה אמרה ולהתעלקות על דבריה.
ועדיין לא ענית על השאלות שלי. לא נורא.

בלי לקרוא את הדיון משנים קודמות...
האפרוח שלי רגיש, רגיש מאוד. לפעמים אני מרגישה שהוא רגיש מדי.
יש לו המון פחדים, מרעשים בעיקר אבל זה לא נראה לי ממש רלוונטי, מה גם שהוא אוהב הרבה דברים רועשים (טרקטורים, חרמשים וכו') אז לאט לאט הוא מתגבר על הפחד ומתחבר עם רועשים למיניהם.
הוא רגיש לתגובות של אנשים, ילדים, גם אליו וגם לסביבה. כל בכי של ילד מפעיל אצלו משהו, בכי של אחיו לרוב יגרור גם בכי שלו (אנחנו עובדים על זה, אני מסבירה לו שהוא תינוק ולא יודע לומר מה מציק לו ולכן הוא בוכה). אם מישהו אומר לו "לא" על משהו אני ממש רואה איך הוא נפגע. לפעמים בוכה, לפעמים שומר בבטן. הוא לא שומע הרבה "לא" בבית, רק על דברים שברור לו שאסורים, כמו להרביץ למשל.
סיטואציה מהיום: אנחנו קונים ירקות ופירות. הוא עם חברה בת גילו משתוללים בחנות, צועקים בשמחה. בחור שעובד בחנות עושה להם מין "שששששששששש" ארוך כזה.
התגובה הראשונה של האפרוח היא לעצור ולחייך. חיוך נבוך במיוחד שאני כבר מזהה שמקדים להתפרצות בכי. הוא שומר..שומר ואז כשאני מגיעה לחבק אותו הוא פורץ בבכי נעלב. כל הגוף שלו רועד.
החברה שלו אגב, המשיכה לדרכה. לא ממש הזיז לה.
הוא מבקש ללכת מהחנות, ללכת הביתה. אני אומרת לו שצריך לשלם, הוא יושב בעגלת הקניות. פנים חתומות, מדבר בלחש (ורק כשאני פונה אליו) ממש כאילו עוצר את הבכי. ילד בן שנתיים כובש בכי?!?
אני מכירה את זה מהחיים שלי. גם אני סופר רגישה, בוכה מכל שטות ונעלבת בקלות. אבל אני מרגישה שזה לא המצב אצלו ולא יודעת להגדיר מה כן.
התגובה שלו נראית לי גם מאוד בוגרת, יחסית לגילו. יש לו מין היעלבות של מבוגרים..הוא נעשה שקט, קצת מתבודד אפילו.
אני אומרת לו שאם הוא צריך לבכות שיבכה, שאני אעזור לו.
אני שואלת את עצמי מה זה רגיש מדי? הרי הוא נולד מי שהוא והוא נפלא ומושלם. ובכל זאת, אולי חלק מתפקידי כאמא הוא גם לחזק אותו במובן של לתת לו כלים להתמודד עם מצבים כאלו (מנסה, באמת).
קריאה חוזרת של הכתוב גורמת לי להדגיש שלא מדובר בילד שבכי זה חלק משגרת יומו, ממש לא. הוא חזק, מלא ביטחון עצמי ויודע לומר בדיוק מה שהוא רוצה, גם לאחרים. פשוט יש רגעים שכאילו מציפים אצלו משהו, מערבלים לו את הבטן...

הוא בן שנתיים?

ושלושה חודשים עוד מעט.

אבל הרגישות קיימת כבר המון זמן. מן הסתם הוא נולד איתה...

כן, גם אני מאמינה שנולדים עם זה, יחד עם זאת ילדים מוזנים ומושפעים מהאישיות של הוריהם ומהסביבה.
אני מתרשמת מהקריאה שלי באתר שגם לכם כהורים יש רגישות גבוהה (שמאפשרת לכם, בין היתר, פיתוח של המודעות באופן מעמיק).
ילדיי גם רגישים, כל אחד באופן ייחודי לו. אני חושבת שהחינוך הביתי אצלנו, שה/מתאפיין בקשר חברתי מאוד מצומצם, איפשר ומאפשר להם להישאר כך (לטוב ולרע).
לפעמים ההתמודדות עם הרגישות החברתית שלהם (ושלי) הייתה קשה עבורי (הם, הילדים, היו בסך הכל כל כך קטנים, אך ההתלבטויות ויסורי המצפון היו גדולים ומעיקים).
במשך השנים, עם היציאה לחברים ולחוגים חל שינוי (בגיל 7-8 יש שינוי משמעותי בהתבגרות).
הסבלנות משתלמת.

פשוט יש רגעים שכאילו מציפים אצלו משהו, מערבלים לו את הבטן...
כן, הוא מתמודד ולמד כל הזמן.
(יש לי תחושה שהוא קולט גם את הרגישות שלך ביחס לרגישות שלו).
@}

תודה

הילדונת בת 4.5 ורגישה מאוד, כך זה נראה.
היא נעלבת מאוד בקלות, אבל גם מאוד מתלהבת. לכל דבר יש תגובה רגישה, בעלת עוצמה.
גם דברים קטנים יכולים לגרום לה לבכות אבל היא גם שמחה במהירות.

מעניין אותי לדעת אם יש דרך לעבוד איתה, לעזור לה לתמלל את הבכי, או לעבור אותו בצורה קלה יותר.
היא עדיין קטנה אז אני עוד לא מתרגשת, אבל הייתי שמחה לחסוך לה את החוויה של להיות "הילדה הבכיינית" בהמשך הדרך.
(אני לא נגד הרגשות, אני לא נגד הבכי. אני פשוט חושבת שיש שלב שבו אם מצליחים להתמודד עם הרגש בלי הצורך לבכות, זה יכול להקל על החיים)

לכל מי שנכנס לדף הזה רק חשוב לי להפנות לספר מעולה ממש חדש שיצא "ילד רגיש מאוד" איך לעזור לילדינו כשהעולם מציף אותם. לא מקבלת אחוזים, פשוט נעזרתי בו נורא.

גם אני נכנסתי כדי לספר שהגעתי אל הספר "ילד רגיש מאוד" של ד"ר איליין ארון. לא הגעתי עדיין להמלצות שלה להתמודדות אבל מעיון בחלקו הראשון של הספר הרגשתי שבניואנסים הקטנים היא ממש מדברת על הבת שלי ובעצם ניתנת לי פה זוית ראיה קצת אחרת עליה. זה לא שהמציאה משהו ממש ממש חדש ובכ"ז, יש פה איזה ענין אחר. אנסה לדווח לגבי תובנות בהמשך..

תודה רבה
ספר מעולה