באופן טבעי

למישהו יש איזהשהו רעיון מה אומרים לילדה בת 2-3 על חיטוט באף?

אני שותקת כי לא מוצאת את הדבר הנכון להגיד
הסבתות מגיבות בצורות איומות
הגננת המתוקה אומרת לה שהיא מנשנשת
האבא אומר לה שהנזלת זה לכלוך של הגוף
התגובות שלה הן כמובן דוקא
אני מרגישה שזה לא רק דוקא לזה שמעירים לה, אני מרגישה שזה לא נשלט אצלה, אובססיה,היא גם התחילה לפני כחצי שנה או יותר לאכול ציפורניים

עכשיו כשהגיע החורף החיטוט "תפס תאוצה" וקצת מתחיל להגעיל גם אותי...
במקביל נולדה לה עכשיו אחות קטנה ואני קצת נלחצת שהיא נוגעת בה עם האצבעות ככה, ולשטוף אותם זה מחזיק רק עד הפעם הבאה שמגיעה מייד
אמרתי לה שכשהנזלת רטובה חייבים לנגב עם נייר (סליחה על התיאורים) ולעתים רחוקות היא אפילו מסכימה לקנח לבד

אני שואלת 2 שאלות:
מה להגיד לה? (נימוסים וכאלה)
איך לטפל? (אני מאמינה שזו אובססיה שבאה מבפנים ולהגיד משהו לא יכול לעזור לה להפסיק)

קודם כל, לדעתי אין דבר יותר נורמלי מלחטט באף.

מה שכן, זה לא נעים לצופים במחזה, ואי הנעימות שלהם (שלנו) היא לגיטימית.
אז בעיני הכי פשוט להגיד: מחטטים באף כשנמצאים לבד, אבל לא בחברה.
(בדיוק כמו אוננות: פעילות לגיטימית, אבל רק במיקום המתאים)
את הגבולות המדויקים (מה זה "חברה" לצורך העניין) תקבעי איפה שמרגיש לך.
לי לא אכפת שהבן שלי מחטט באף בחברתי (גם אני עושה את זה בחברתו) אבל אני לא מניחה לו לחטט במקומות ציבוריים, מחוץ לבית.
הנזלת היא לא "לכלוך של הגוף", היא הפרשה של הגוף. זה משהו אחר לגמרי.
אני מסכימה אתך לגמרי בעניין הנזלת הרטובה. את גם יכולה לתת לה ממחטה שתהיה לגמרי שלה, ואפילו לרקום עליה את השם שלה, או לכתוב אותו בטוש של בדים.

בעניין התינוקת, אני ממש לא הייתי דואגת מקצת נזלת, במיוחד אם התינוקת בריאה ואם את מיניקה. אם יש מצב של פגית, או ילדה שמאופן מיוחד פגיעה לזיהומים זה משהו אחר. אבל במצב נורמלי (כולל הנקה) היא רק תרוויח מהחשיפה הזאת.

לדעתי אין דבר יותר נורמלי מלחטט באף.
אבל אם הסבתות נגעלות, האבא אומר שזה לכלוך, ובכלל זה גורם לתגובות לא נעימות, זה יכול לגרום לה להרגיש לא טוב עם זה או עם עצמה.
אז כדאי אולי לתווך את זה קצת... לא הייתי מרבה במילים..
הייתי פשוט מדי פעם בעדינות מנגבת לה את האף, מלמדת לעשות את זה בלי לדבר ותוך כדי אהבה רבה לילדה וכבוד לנזלת שלה.. (-:

רק לומר שהאתר הזה אכן מפתיע,
מה פתאם אני נכנסת לדף על נזלת של ילדים.
ומוצאת את עצמי כותבת בו עם מלאה בטוב לב וחן וחסד (-:
אני לא זוכרת שעשיתי כזה כבוד לנזלת של הבת האישית ....

מה להגיד לה? (נימוסים וכאלה)
נראה בעליל שיש המשכיות מחשבתית בין הגינוי של פעולת החיטוט באף לבין העברת הטיפול בענין לתחום ה"נימוסים" .
יתכן והגינוי קיים גם אצלך , במיוחד לאור התגובה של הסבתות .

צריך לדעתי ממש להזדרז כל זמן שהילדה ממש קטנה ולדבר איתה בפשטות סמכותית : אנחנו מקנחים את האף בטישיו וזורקים אותו לפח .
אם רואים שקשה לה להתרגל עומדים לצידה בסבלנות ומאמנים אותה אט אט ללא גינוי
נניח שזה נכון כל מה שכתבו למעלה " לטובת" הנזלת והחיידקים - כרגע הילדה חשופה לגינוי .
והצרה הגדולה עם גינוי של מעשה היא שילדים נוטים לייחס את הגינוי לעצמם , לאישיותם ואוטומטית לגנות את עצמם .
לך בתור האמא יש השפעה חזקה שיכולה לתקן המון .
דרך אגב , זה בריא לאכול נזלת

אין דבר יותר נורמלי מלחטט באף
האדם היחיד שאני מכירה שלא מחטט באף הוא בעלי וכתוצאה מכך אחת לכמה ימים יש לו גושי רוצר (ככה קוראים לזה אצלנו) ענקיים. כלומר, מאחר ולכל שאר האנשים אין גושים כאלו, סימן שהם מחטטים באף (לוגיקה של חיטוט אף).
אני מסכימה שרצוי ללמד את הילדה לחטט בצנעה, ויחד עם זאת לא לגנות את פעולת החיטוט עצמה.
מה שכן, לעתים חיטוט יתר עם ידיים מלוכלכות יכול לגרום לזיהום באף, אבל כמה אנשים אתם מכירים שזה ממש קרה להם?

בטח יש בזה ויטמין B12

בטח יש בזה ויטמין B12
ROLF

אני מסכימה שרצוי ללמד את הילדה לחטט בצנעה, ויחד עם זאת לא לגנות את פעולת החיטוט עצמה.
אני לא. אני חושבת שהם קולטים מעולה מה עושים בקונטקסט משפחתי ומה בקונטקסט חברתי.

תמי,

אז אם זה לא ברור מדבריי, אני חושבת שצריך לא לדבר על זה כל כך הרבה, ולא לנסות לחנך אותם, אלא פשוט לחטט בטבעיות בנוכחותם, והם ילמדו לבד מתי זה בסדר ומתי לא.

אני חושבת שהם קולטים מעולה מה עושים בקונטקסט משפחתי ומה בקונטקסט חברתי.
גם אני חשבתי ככה פעם על כל מיני דברים. ואז הבנתי יש דברים שהם קולטים בלי שנדבר עליהם ויש דברים שצריך "הדרכה". תלוי גם בילד.
שנים לא אמרתי כלום לבן שלי בנושא סדר, כי האמנתי שהוא ילמד לסדר כי אני מסודרת. 8 שנים והוא עדיין לא למד כלום בנושא הזה.

אני חושבת שהם קולטים מעולה מה עושים בקונטקסט משפחתי ומה בקונטקסט חברתי
לצערי, ניצן )-: אני חייבת להגיד לך שלא כל הילדים קולטים מעולה מה עושים באיזה קונטקסט.
ויש ילדים שצריכים יותר תיווך.
הכללים לא קופצים להם לראש.

איך נועה ואני כתבנו ביחד אותו הדבר!

מדברת על ילדים נורמטיבים. מצד אחד ברור שכל אחד וגו' וכל מקרה לגופו, וגם אצל כל ילד יש דברים שכן ודברים שלא. מצד שני, אפשר לדעתי האישית, להוריד את הלחץ על כל עניין ה"איך זה נראה" למי שזה נראה.

לדעתי אין דבר יותר נורמלי מלחטט באף.
אפשר לדעתי האישית, להוריד את הלחץ על כל עניין ה"איך זה נראה" למי שזה נראה.

אני חושבת שהם קולטים מעולה מה עושים בקונטקסט משפחתי ומה בקונטקסט חברתי
מה שמצער אותי בסיפור (וכך זה גם אצלינו) שבהקשר זה, סבים-סבתות אינם קונטקסט משפחתי.

אם התגובות של הסבתות מכוערות במיוחד, כן כדאי לדבר עם הילדה על "לא עושים ליד סבתא כי היא לא רגילה/כי קשה לה לראות את זה".
כלומר - לתת לגיטימציה לבקשה של הסבתא לא לחזות בילד מחטט (זו במאת זכותה לדעתי), בלי לגבות את אופן התגובה של הסבתא.
זה דומה, בעיני, לסיבה בגללה הילדים צריכים, מאיזשהו גיל, להיות לבושים ברחוב - כי אנשים אחרים לא רגילים לראות ילדים ערומים.

תודה לכולם על התגובות
התהיה שליהיא איך מסבירים לילדה בת עוד לא 3 נימוסים,
עד עכשיו אני רואה שכשאומרים לה משהו בלי להסביר או עם הסבר שהיא לא יכולה להבין לא מקבלים שיתוף פעולה. ואני לא רואה איך היא יכולה להבין מה זה "מנומס" או "מקובל" וכו
הדבר השני, המציק לי בעצם באמת הוא שכשאמרתי שעניין החיטוט "תפס תאוצה", זה פשוט נהייה אובססיבי נורא,
ויחד עם זה היא התחילה לקסוס ציפורניים בידיים וברגליים, וגם פה ניסיתי להגיד בעדינות ובלי גנאי שעדיף שאני אעזור לה עם המספריים כדי שלא יהיה לה פצע, כי עם השיניים לפעמים נהייה.
אני מרגישה שיש איזה אובססיביות סביב האיזור של הפה, ותהיתי אם יש דרכים של תמציות באך או הומיאופטיה שמביאים קצת שקט למקום הזה

(יש דפים, כמו הדף הזה או כמו הדף מירקם הקקי , ש - איך אני אגיד - איכככסס...אבל אנחנו האמהות, אומרות איכס בלב והולכות לנגב..)


גם לדעתי זה ממש נורמלי ואפילו צריך לחטט באף, לנקות את המעברים וזה אבל בהחלט רצוי והכרחי ללמד את הילדים (והמבוגרים) שהפעילות הזאת שייכת לרשימה של הדברים שעושים לא ליד שולחן האוכל ולא בנוכחות אנשים אחרים (או לפחות, כשחושבים שאף אחד לא מסתכל..)
וכאן - אני חושבת שקודם כל ללמד דרך דוגמה אישית..וגם, שמתי לב שאצלנו, ככל שאני יותר שמה לב ונתפסת על החיטוט ומעירה כל הזמן ולא מפסיקה לחשוב על זה, ככה זה נהיה יותר אובססיבי גם אצל הילד. אז אני נושמת עמוק, משתדלת להתעלם לפעמים - כשזה נעשה במקום הראוי, מציעה בלי מילים טישו כשאני רואה שמחטט או מעירה ממש בצמצום ובטון רגוע..משתדלת לפחות..

שמעתי גם שחיטוט מוגבר באף (ואולי גם התעסקות מוגברת עם איזור הפה?) מעיד על נוכחות של תולעים במעיים (עוד דף מהסוג ההוא..). אני בודקת את זה עכשיו אצלנו.

וחוץ מזה, חיטוט באף זה עוד ניחא לעומת חיטוט באף ואז ליקוק האצבע. זה כבר ממש נורא ולמרות (או בזכות..) כל התפילות שלי, שלי זה לא יקרה, עם זה אני מתמודדת כרגע...

במקביל נולדה לה עכשיו אחות קטנה
וגם יכול להיות שכל החיטוטים וכיסוסים האלה הן תופעות של מתח וחשש בעקבות ההריון והלידה של האחות החדשה...

אם היא גם כוססת, יכול להיות שיש איזה עניין אוראלי שלא מקבל מענה. היה לה מוצץ ו"גמלתם" אותה ממנו בזמן האחרון? אולי בקבוק?
שגית, איכס זה בעיני המתבונן.

וחוץ מזה, חיטוט באף זה עוד ניחא לעומת חיטוט באף ואז ליקוק האצבע
P-:
וגם לקנח עם החולצה זה לא מהפעולות האסתטיות ביותר...

לגבי כסיסת ציפורניים - הייתה לנו תקופה כזו. אצלנו מה שפתר את הבעיה זה שאני מסכימה למרוח לק (כן כן... וזה לא משהו שהיא רואה בבית) רק על ציפורניים שרואים קצת את הלבן שלהן.

אני הייתי מבקשת מהסבתות לא להגיד לילדה כלום.
איזה מין דבר זה תגובות איומות לילדה בת שנתיים???
גם לגננת הייתי אומרת שזה לא הולם להגיד את מה שהיא אומרת.
במקביל הייתי עושה את כל מה שאמרו לפני לגבי לעזור לה עם הטישו וכו'...

איכס זה בעיני המתבונן.
ברור, בגלל זה אני תמיד משתדלת לא להתבונן במחטט.

כלומר - לתת לגיטימציה לבקשה של הסבתא לא לחזות בילד מחטט (זו במאת זכותה לדעתי)
ברור, בגלל זה אני תמיד משתדלת לא להתבונן במחטט.
לא שאני משווה חיטוט באף כשלעצמו למול הזנה של תינוק, אבל למה זו בעיה של המחטט? זו בעיה של מי שיש לו בעיה לראות את זה, שיסיט את העיניים.
מבחינתי, אם אני מחנכת להצנעה של חלק מההתנהגויות, זה מפני שאני רוצה להתחשב ברגשותיהם של אנשים, יהיו הזויים כאשר יהיו, ולא מפני ש"ראוי" להסתיר חיטוט באף. חיטוט באף הוא לא מעשה מביש בשום צורה חוץ מאשר תרבותית. מה בין חיטוט באף וחיטוט באוזן? למה זה מקובל חברתית וזה לא? אולי כי לא כולם מחטטים מדי יום באזן ומאמינים שהשאר לא.

_המציק לי בעצם באמת הוא שכשאמרתי שעניין החיטוט "תפס תאוצה", זה פשוט נהייה אובססיבי נורא,
ויחד עם זה היא התחילה לקסוס ציפורניים בידיים וברגליים_
גם האמצעית שלה כססה ציפורניים בגיל 3 ועזרה לנו הומאופטיה.
אם החיטוט באף הוא גם אובססיבי, אז אולי זה גם קשור למתח. לא יודעת.
בכל מקרה, לא הייתי מעירה לה בכלל על כסיסת ציפורניים. גם כי זה לא יעזור, וגם כי היא לא באמת שולטת בזה.

עד עכשיו אני רואה שכשאומרים לה משהו בלי להסביר או עם הסבר שהיא לא יכולה להבין לא מקבלים שיתוף פעולה
אפשר להגיד בתמציתיות "אנחנו לא מחטטים באף ליד אנשים, בואי נלך לאמבטיה/חדר אחר/ניקח טישו...."

ולזכור שהיא בסה"כ בת שנתיים וקצת, זה גיל כ"כ קטן מה להם ולנימוסים (כדאי גם להזכיר את זה לסבתא)
וגם (אחרון) להזכיר לעצמנו שאף אחד מאיתנו לא הולך להתארח או להתגורר בארמון בקינגהם בתקופה הקרובה

מדברת על ילדים נורמטיבים
את רומזת ששלי לא נורמטיבי

_מדברת על ילדים נורמטיבים
את רומזת ששלי לא נורמטיבי_
???
אני מדברת על ההבדל בין להבין (עם תמיכה הורית והרבה דוגמה אישית) את העניין של פרטיות ,לעומת לא להצליח להבין אותו באופן גורף. לא להצליח להבין, יכול להיות לא נורמטיבי. ממש ככה. וזה לא כדי להגיד "הילדים דפוקים" אלא הכי להיפך, שאם יש מצב כזה שבו רואים שילד אשכרה לא מצליח להבין נורמות חברתיות בסיסיות, אז לעזור לו, להבין את השונות שלו, ולעזור לו.
זה מבלי לטחון את הקטע ששנתיים וחצי זה תינוקת והזוי לצפות ממנה לזה, ועם להדגיש שוב, שתינוקת שלא רואה את ההורים מחטטים בפרטיות ובקונטקסט משפחתי, ולא מחטטים בקונטקסט חברתי, איך יבין את ההבדל בין הקונטקסטים??? יכול בטעות לחשוב שמשהו אצלו לא בסדר, כי אשכרה רק הוא מפליץ ומחטט.

ניצן יקירתי, צחקתי.... וברור לי שילדה בת שנתיים וקצת היא עדיין תינוקת (לכן כתבתי למעלה מה שכתבתי)

מה בין חיטוט באף וחיטוט באוזן? למה זה מקובל חברתית וזה לא?
מצטערת לבשר לך, שגם זה לא מקובל..
יש לזה הסבר פשוט, בעיני: מי שמחטט באף שלו ואחרי זה נוגע בי, או בחפצים שלי, או באוכל שלי S-: מעביר את ההפרשות שלו אלי, ואני לא מעוניינת בהן, תודה. כמו שלא הייתי רוצה לבוא במגע עם צואה או שתן או אפילו חלב אם, להבדיל, של מישהו אחר, כך לא הייתי רוצה שיגעו בי (ישירות או בעקיפין) בידיים מנוזלות או עם הפרשות אוזניים.
זה פחות נורא אם החיטוט מתבצע באמצעות נייר טואלט (וגם אז לא הכי נעים ומנומס לעשות את זה מול זרים.)

אז הבעיה שלך היא עם אי שטיפת ידיים אחרי חיטוט באף, ולא עם החיטוט עצמו.
צר לי לבשר לך, שרוב האנשים מחטטים באף, ואני משערת שגם אם לא כולם, כנראה שאחוזים משמעותיים מהם, לא רצים מיד אח"כ לקרצף את ידיהם באקונומיקה.
זה שאת לא רואה את זה, לא אומר שזה לא ככה.

באופן כללי, אם לא רוצים לדעת בהפרשות המזעזעות של מישהו אחר, מומלץ ללבוש שכפ"ץ על פני להאמין שכולם נוהגים לפי אמות המידה האלה.
(כמעט הסרתי ספק וציינתי שאני וילדיי נקיים והיגיניים, אבל האמת היא, שמי שמודאג, שידאג, מי שמאמין שאני יותר מלוכלכת רק כי אני לא מתביישת לדבר על זה בגילוי, שיאמין. זו לא אחריותי.)

אם לא רוצים לגעת בהפרשות המזעזעות של מישהו אחר, מומלץ ללבוש שכפ"ץ


והאמת היא, שבכלל עדיף לא לחשוב על זה אחרת נשתגע... הכרתי מישהי כזו בארה"ב, חולת סטריליזציה. היא היתה מסתובבת עם ספריי מחטא או מגבונים מחטאים, ומנגבת כל מה שהיה נקרה על דרכה: ידיות של עגלת סופר, מקשים של כספומט, שולחנות שנראים על פניהם נקיים בבתי קפה, וכן הלאה. בבואה לקבל כסף מידיים של זר או מפי הכספומט, היתה עוטה כפפה חד פעמית על ידה ואני לא מתחילה בכלל עם מה שהיא היתה עושה לילדים שלה על מנת שיישמרו נקיים למשעי אני מניחה שלו הייתי חושבת כל פעם שאני נוגעת במשהו על מי שנגע בו לפניי, ואיפה הידיים שלו עלולות היו להיות, כנראה שהייתי מסתגרת בביתי ולא יוצאת משם לעד. האף (והאוזן) הם הרע במיעוטו...

שנאמר "הלבנט מלא מיקרובים"

שנאמר "הלבנט מלא מיקרובים"

כולם מחטטים באף כי זה כיף עולמי.
וזה מאוד מרגיע לחלק מהאנשים. כמעט מדטיטיבי. משהו לשקוע בו. פעולה חזרתית מרגיעה.

אולי באמת היא בתקופה של מתח וזה פשוט יעבור? או שאפשר למצוא משהו פיזי מרגיע אחר לעשות?

מדהים. כבר כמה זמן רוצה לכתוב בנושא. בעצם כמעט בנושא. יותר על הקיצון. אכילת נזלת.
הבת שלי בת 3עושה זאת, ואיני מעירה לה כלל, בעיקר מפני שאני עצמי אכלנית נזלת מילדות.
האם מישהו מוכן להודות פה שגם הוא כזה? האם מישהו יודע כמה זה לא בריא או אולי במפתיע כן בריא? ולמה?
אגב, לפני כמה זמן, סיפרתי זאת לאחי ובן זוגי, כשדיברנו על החיטוט-אכילה של ביתי, וברור שהם הביטו בי מזועזעים ואמרו: "איייייייייייחחחחחחחחחחחחחסססססססססססס, מגעיייייייייייייייייל, זה לא ברייייייייייייאאאאאאאאאאאאאא"
מה לעשות, זה כל כך טבעי. במיוחד כשבוכים וזה נוזל ישר לתוך הפה.... אה...אמרתי להם שאני טועמת את כל מה שהגוף שלי מפריש....גם מהעיניים.( פיפי וקקי ממש לא מעניינים אותי,לא לדאוג)
אם יש כאן מישהו מגעיל כמוני, אשמח לדעת. קריצה.

למה את לא מזדהה בשמך?

בהקשר ל "הלבנט מלא מיקרובים"
בדיוק הבת שלי ביקשה לשמוע את "תה עושה סחרחורת" כמה רלוונטי...

_בטח יש בזה ויטמין B12
ROLF_
מצחיק מצחיק, אבל תחשבי על זה - חיטוט באף על אדמת יער עשירה (או לחלופין ארגז החול)

אם יש כאן מישהו מגעיל כמוני, אשמח לדעת. קריצה.
מה הטעם לחפור ולהוציא את זה אם לא אוכלים את זה?
זה לא רק טעים, זה גם יותר היגייני, כי אחרי שמלקקים את האצבעות כבר אין שאריות.

תסתכלו ברמזור, באור אדום, חצי מהנהגים והנהגות - מחטטים חופשי חופשי וגם אוכלים.

ועכשיו נעבור לדף הבא:
משיכות באף אצל ילדים מה אומרים ואיך שואבים את זה....

למה אתה לא מזדהה בשמך?
<אני לא מיתממת. אני רוצה תשובה.>
<טוב, אני כן מיתממת. נמאס לי מהעריצות של הפוריטנים.>

יש את הדף למה לשמור על הנזלת בפנים, שמדבר על בליעת נזלת וגם על אכילת נזלת.
אני לא ממש מסכימה עם הרעיון של 'לשמור על הנזלת בפנים', זה נשמע לי מופרך. וגם לא שזה טוב 'כי זה מחזק את המערכת החיסונית'. בשביל חיסון הגוף לא צריך את כל הכמות - צריך רק טיפה וזה מספיק (ואת הטיפה הזו מקבלים במילא, כי אי אפשר להימנע לגמרי).

אבל אולי יש שם בכל זאת כמה תובנות.
או לגיטימציה למי שצריך אותה .

<כן מחטטת. לא אוכלת. כן נגעלת לראות אנשים מחטטים. לא רוצה לחשוב שזאת בושה לחטט. כן מתביישת>
<מתביישת גם לקנח את האף ליד אנשים>

ניצן, לא הבנתי: למה מפריע לך שהם לא מזדהים?

לא מפריע לי שהם לא מזדהים. אני מתבעסת מזה שהם לא מזדהים. כי זה אומר שהם הפנימו את המסר שהם מגעילים, ושאם הם יזדהו, אנשים (שלדעתי הם הם המופרעים נפשית) יוקיעו אותם או יגעלו מהם, או יסמנו אותם כדוחים.

אנשים (שלדעתי הם הם המופרעים נפשית)
זה רוב האוכלוסיה בעצם...

הדברים שאת אומרת מזכירים את הדיון ואת מה שאמרת בדף מירקם הקקי (שהעברתי ל-שיחות על קקי).

תתארי לך שמישהי הייתה כותבת שהתינוק שלה אוכל קקי, ואז איזה מבוגר היה מודה שגם הוא עדיין אוכל קקי...
איפה הגבול עובר?

(מודה שעם כל פתיחותי, התייחסות שוות נפש לנושאים כמו קקי ואפילו חיטוט באף עדיין קשה לי...)

חוצמזה, שם הדף סתם ארוך.
אפשר לשנות ל-חיטוט באף?

<דף לשינוי שם>

בהחלט רוב האוכלוסיה. ספציפית, זו הפרעה נפשית קולקטיבית (ובהחלט חד משמעית מערבית ותרבותית)

שלום ניצן! ברור שאני מתביישת! אפילו אחי ובן זוגי, שהייתי בטוחה שיתוודו גם הם לכשאתוודה אני, "הוקיעו" אותי. (והייתי בטוחה שגם הם כאלה, בסתר).
לא בטוחה שאני לא מוקיעה את עצמי בעצמי... למרות שזה חזק ממני. זה כמו גרוד של יתוש, מגרד, אז נשלחת היד לגרד... בגלל זה עניין אותי האספקט ה"בריאותי" של זה. כדי לדעת איך להתייחס לסטייה הזו.(-:
(אגב, גם אם אומר את שמי זה לא יגיד לך הרבה. אני קוראת שלא כותבת הרבה באתר.)
מודה על התגובות. קראתי אהבת עולם את הקישור. תודה.

וואו, יחסית לפעם הראשונה שלי שפותחת דף באתר, הדף תפס תאוצה די מגניבה.
קראתי את הדף ההזוי של למה לשמור על הנזלת בפנים
אין לי בעיה עם חיטוט באף כחיטוט באף. לא ברור לי אם זה בריא או לא, חושדת שלא, אבל זה ממילא לא משהו שאפשר לשלוט בו, כי זו אובססיה של הגוף.
מה שמטריד אותי ותודה לכולם שהביאו אותי לידי חידוד... הוא האובססיות של הילדה שלי שנראתה לי כל כך קטנה עד לפני כמה רגעים.
אם מישהו מכיא הומיאופט ילדים טוב אשמח להמלצות, אולי אנסה לתת לה משהו שיהיה גורם מאזן לדבר בפנים שגורם לאובססיות בחוץ.
וחוץ מזה אני כנראה אצטרך להתרגל לזה שיהיו לה כל מיני התמודדויות בחיים...

אוקיי... אם את מתביישת, אז את בטח תביני שגם אחרים מתביישים, ומכיוון שאין ערך להתפקדות נוסח מחטטת 1, מחטטת 2, מחטטת 3, וכך הלאה, תצטרכי, כנראה, להסתפק בזה שסביר שיש הרבה כמוך, אבל בניגוד אלייך, הם מבועתים מלחשוף את עצמם אפילו בפני עצמם.
_{כמו הומואים לטנטיים שמנהלים חיי אישות עם בת זוגם ודוחקים את כל הדחפים המיניים שלהם עמוק מתחת לתודעה.}

גלי, אפשר לשנות את שם הדף ל-חיטוט באף?

אם כבר שינוי שם אני מעדיף חיטוט באף אצל ילדים

בבואה לקבל כסף מידיים של זר או מפי הכספומט, היתה עוטה כפפה חד פעמית על ידה
האמת, בהודו תמיד כשקיבלתי עודף מטבעות תהיתי כמה מצורעים כבר אחזו במטבעות אלו בעבר... ומיד מנערת את המחשבה מראשי.

ביתי רק בת ארבע, ובכל זאת כבר עברנו איתה:
תקופה של גמגום
תקופה ארוכה של חריקת שיניים בלילה
(שניהם על רקע של גמילה מהנקה במקביל להולדת אחות, אגב)
כרגע לועסת את שרוול החולצה (על רקע של מעבר מדינה)
תקופה של לחלוחית רטובה בתחתונים באופן קבוע (בזמנים מלחיצים)
בטח היו עוד המון דברים שאני לא נזכרת בהם עכשו. מניסיון, הכל עובר ולא לחשוב שזה לנצח. מה שכן, לי דברים כאלה נראים על רקע של מצוקה (במיוחד העניין של כסיסת צפרניים, אבל גם חיטוט אובססיבי) ועדיף לטפל במצוקה, לא בשביל להקל על הסימפטומים, אלא כדי להקל על המצוקה.

אגב וידויים, הנה, ניצן, אני מרימה את הכפפה ומתוודה פה שבתקופה שקדמה למעבר למדינה אחרת (לפני חודש) גיליתי שאני מחטטת באף בצורה מוגזמת וניסיתי לתת לזה איזושהי פרשנות. הגעתי למסקנה שככל שנראה אני מרגישה כבתוך מנהרה צרה וחשוכה שכרגע לא ברור מה ניתן לראות בצידה השני ואיפה האור ושהחיטוט הוא ביטוי של הצורך שלי להגדיל את המרחב שלי (שהרגיש לי מצומצם גם בלי קשר לכלום) ולחפור בתוך אותה מנהרה. באמת החיטוט האינטנסיבי שחך (שכח?) מאז המעבר, או אולי מאז שהבנתי את המשמעות שלו.
טוב, בטח עוד שניה אני אתחרט על הוידוי, אז אני שולחת לפני שאתחרט.

מעניין, אני חייבת להודות שלא ידעתי שחיטוט באף זה כזה טאבו חברתי.
:-\

עדיף לטפל במצוקה, לא בשביל להקל על הסימפטומים, אלא כדי להקל על המצוקה

אום, יפה לך הוידוי, אבל להתוודות על חיטוט זה הכי בקטנה. אני רוצה אחד שיעמוד פה ויתוודה שהוא לא מחטט, אפילו לא במחשכים.
המחטטת התוודתה על הארד קור, לא על אלף-בית של להיות בנאדם.

<ואז נארגן לו מגבית ופרגוד. מסכן. >

החיטוט האינטנסיבי שחך (שכח?)
שכך

בשבילי לחטט באף זו אחת ההנאות הגדולות של החיים.
איזה כיף שזה בחינם!

אם מישהו מכיא הומיאופט ילדים טוב אשמח להמלצות
אני מכירה הומאופטית באזור גדרה השאלה היכן אתם?

לא ברור לי אם זה בריא או לא, חושדת שלא,
לא נראה לי שהחיטוט כשלעצמו מזיק, וכמו שנאמר כולנו מחטטים
לגבי אכילת הנזלת, תלוי את מי תשאלי. תחושת הבטן שלי אומרת, מה שהגוף מוציא סביר להניח שהוא לא צריך, אחרת זה לא היה יוצא.
ובקיצור, אני לא טועמת מאף הפרשת גוף.

הכל עובר ולא לחשוב שזה לנצח. מה שכן, לי דברים כאלה נראים על רקע של מצוקה (
לא הכל עובר. יש מבוגרים רבים שכוססים ציפורניים, מקלפים שפתיים, תולשים שערות ראש ושאר דברים הזויים...... אם המצוקה לא מטופלת הסימפטום נשאר או מחליף צורה.
לכן אין טעם להעיר לילד שיפסיק לחרוק שיניים/לנשוך שרוול/לכסוס ציפורניים, צריך לטפל במצוקה!

ובקיצור, אני לא טועמת מאף הפרשת גוף.
הרבה בעלי חיים אוכלים הפרשות גוף, כולל צואה.
זה שמערכת אחת פלטה, לא אומר שזה לא יכול לשמש מערכת אחרת.

הרבה בעלי חיים אוכלים הפרשות גוף, כולל צואה
אני יודעת ובכל זאת לא טועמת.

זה שמערכת אחת פלטה, לא אומר שזה לא יכול לשמש מערכת אחרת.
אולי. אני מניחה שתלוי איזה הפרשה.
לגבי שתן, שמעתי שאם שותים אותו זה משדר לגוף מצוקה (לצד הדברים שאולי מועילים בשתיית שתן).
איך אין דף אכילת הפרשותינו והתועלת לגוף ?

_הרבה בעלי חיים אוכלים הפרשות גוף, כולל צואה
אני יודעת ובכל זאת לא טועמת._
That makes two of us. בעיקר כי אני די בטוחה שהתזונה שלנו (עם כל הרצון הטוב) לא דומה למה שהיא אמורה באמת להיות. אז גם מה שיוצא בקצה השני זה לא מה שאמור להיות.


איך אין דף אכילת הפרשותינו והתועלת לגוף? ?
נראה לי הזוי אפילו בשביל האתר הזה.

שמונים מיליון אינדונזים
ואני, מי אני? מה אני?
מחטט באף ברמזורים
עם המכונית שלי והכלב של השכנים
שנובח מתי שמתקרבים
אני חושב על זה ואחר כך שוכח
ככה זה בחיים

מתוך מליארד סינים - ז'אק לנדסמן / תרגם יהונתן גפן

אפשר בשמחה לשנות את שם הדף הפורה הזה
ושוב תודה לכולם

אם המצוקה לא מטופלת הסימפטום נשאר או מחליף צורה
נכון. לכן המלצתי לטפל במצוקה. התכוונתי שזה עובר בהנחה שמתייחסים למצוקה ולא לסימפטום (שאז נראה לי גם שאו שלא נפטרים מההרגל או שמחליפים אותו באחר). בעיני מבוגרים שכוססים ציפרניים למשל אכן מעיד על איזו בעיה קדומה שלא באה על פתרונה. בלי להעליב אף אחד.

אכן אחת מהנאות החיים שלי ויש בי אפילו גאןה שביתי בת השנתיים מרגישה בנוח תהוציא כשמפריע תה באף. וכן, בטיפות פסיכולוגי הבנתי שזה מרגיע חרדה אצלי בצורת תת מודעת.
אני משתדלת לא לחטט בנוכחות אחרים, רק כשלבד או בבית. וכך גם אלמד את ביתי הקטנה.

וכן, זה סימפטום של ocd, יש לי עוד כמה כאלה כמו ניקיון השיניים והלשון בציפורנים....שנים חשבתי שאני המוזרה היחידה עד שהבנתי ממה זה באמת נובע ולמה אני כל כך נהנת מזה...