באופן טבעי

ינאי תקע לעצמו היום חתיכת מלפפון ירוק לנחיר השמאלי. הוא בן 2.9. המלפפון תקוע טוב טוב, ורופאת אף אוזן גרון שהיינו אצלה לא הצליחה לשלוף אותו ונתנה לנו הפניה למיון, עם המלצה להוציא את זה בהרדמה כללית . אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
מלחיץ אותי העניין עם ההרדמה הכללית מאוד. אם יש פה מישהו שקרה לו או לילדיו משהו דומה אשמח לחוות דעת.

אגב, ניסיתי לתת לו להריח פלפל שחור והוא אכן התעטש, אבל ללא הועיל. כנראה זה תקוע די עמוק )-:

אוי אויאוי!
(גילוי נאות: נורא צחקתי מהכותרת).
יש מצב לחכות יום-יומיים, אולי יצא בעצמו? (או שיש חשש שישאף?)

לא צריך הרדמה כללית.
יש כזה טשטוש שממסטל אותם לזמן קצר כך שאפשר לעשות כל מיני דברים עדינים בלי להלחם איתם.
לא להבהל.
גשו למיון. עם הזמן זה עלול להתבסס במקום עם תגובה דלקתית מסביב ואולי דימום.
מצד שני, אחרי יומיים המלפפון אולי יתייבש ויהיה קל יותר לשליפה...
הרופאה ראתה בכלל את הלפלפון או שלא ראתה?

ראתה, גם אני ראיתי, ירוק מתוק אבטיח. פשוט מרוב פינצטות ומכשירים הילד נלחץ והתחיל לצרוח ולבכות ולמשוך באף וזה נתקע עוד יותר.
מה שמרתיח אותי ברופאה הזו זה שהיא הסכימה לקבל אותנו באופן פרטי אצלה בבית, ניהלה את הטיפול בפינת האוכל כשבן זוגה +חמישה ילדים ושני כלבים הסתובבו סחור סחורנו, ולא היה רגע אחד של שקט צרוף שיכול להבטיח שיתוף פעולה של פעוט.
ככה, בחצי שעה עד שהארוחה היתה מוכנה, היא דפקה 400 שקל.

ותודה לך שרון, את מתוקה אמיתית. שימחת אותי שאמרת לפלפון הטשטוט הממסטל ניתן בזריקה או בהרחה?

בינתיים הילד ישן והמיון נדחה למחר בבוקר. היא ממליצה על איכילוב, מה את אומרת? (אנחנו בכרכור, לא שזה בעיה להגיע לת"א, סתם תהיה).

מצד שני, אחרי יומיים המלפפון אולי יתייבש ויהיה קל יותר לשליפה...

נראה לך שהמלפפון יכול להתייבש במקום כה רירי כמו אף? אני שואלת ברצינות.

נראה לי שמלפפון יכול להתיבש גם במקום רירי כמו האף.
ודווקא בזמן שינה, יתכן שהרגיעה תעשה את שלה והלפלפון ימצא את דרכו החוצה.
ואיזה רופאה חצופה. גם לא הוציאה וגם לקחה הון עתק על כלום?

זה נשמע טריוויאלי,
אבל ניסיתם לנשום נשימה עמוקה (מהפה), לסגור את הפה ,לסתום את הנחיר השני הרמטית (כרית אגודל), ולנשוף מהנחיר עם המלפפון בחזקה?

נראה לך שהמלפפון יכול להתייבש במקום כה רירי כמו אף? אני שואלת ברצינות.
לדעתי כן. כמו המלפפונים המסכנים של סלט מלפפונים. מכירה?

(וגם - הנזלת מלוחה. אוסמוזה וזה)

ובהמשך ליוחנן - אם הוא עוד לא יודע לנשוף מהאף, תשחקו יחד בלעשות אפצ'י בכאילו.

הוא יודע לנשוף מהאף היטב! מחר ננסה שוב, לפי ההצעה של יוחנן בצק , תודה!

עלה בדעתי לדגדג אותו עם נוצה. נראה שמחר בבוקר צפויים לנו כמה שעשועי רירית אף (- :

הרופאה הזאת באמת חצופה. אחרי שכלו כל הקיצין לקחתי אותו והנקתי והיא נבחה עלי מה את מניקה! הוא צריך להיות בצום בשביל ההרדמה! אינעל דינה.

אולי...
לפני ניסיון הנשיפה, תעזרו למלפפון לצאת...? תפטפו פנימה, לנחיר, כמה טיפות של מי מלח שיעשו שימון והמלחה ואחרי כמה שעות תנסו?

בהצלחה!

אלוהים אדירים... הייתי בטוחה שזה איזה דף הסתלבטות חדש.

קודם כל צריך לצאת מהלחץ! ומהר! סתאאאם. לאט לאט כמובן.
בשביל זה יש חברות, תרשי לי להזכיר לך.
זה בצד שמאל?
דוקא נראה לי שתכונותיו המיסמרטטות של המלפון יהיו לתועלת הפעם.
יש לי הרגשה שהאף יפתח איזו ריריות וזה יתחלק החוצה מחר בבוקר, אם לא בלילה.
אם לא - תתקשרי לפני שאת הולכת למיון. אני רצינית.

אוי, קראתי עכשיו. תעדכני ובאמת תתקשרי לענת לפני שאת הולכת למיון.
ובאמת מעצבן עם הרופאה אבל נטחן אותה אחר כך, קודם שייצא המלפפון.
מעודד מה ששרון כתבה על הטשטוש.

מה עם איזה הילינג מסוג שמוציא 7 טון נזלת מהאף? לא יעזור?

עוד עצה- להבריג לתוך המלפלפון בורג עץ. ולמשוך. למען תוצאות רצויות יש לעשות זאת עם המידה המתאימה של בורג, וגם - בעדינות מרבית.

תודה על התגובות החמות. עכשיו בוקר והמלפפון באפו עומד. יציב וגאה וללא שמץ היסמרטטות.
בורג מעץ? איפה משיגים דבר כזה? בינתיים, הודות לתהליך הנעים שעבר אתמול אצל הרופאה, ינאי איבד את כל חדוות שיתוף הפעולה שלו )-:

באסה!
ניסיתם "קינוח אף" ?

הטשטוט הממסטל ניתן בזריקה או בהרחה?
או בזריקה או בשאיפה או בבליעה. תלוי מה נהוג במקום אליו אתם הולכים. נדמה לי שבתה"ש הם משתמשים בגז צחוק לילדים (אבל מצד שני, אין לי מושג במה משתמשים האף-אוזן שם.)
מי מלח יצרבו לו נורא, אבל עשויים לעזור עקב כיווץ הריריות וכיווץ המלפפון...

או בזריקה או בשאיפה או בבליעה
בשאיפה דרך האף? (-;

ברונית,
מה שלומכם?

אוי היה יום זוועתי. הרבה בירוקרטיה ורופאים אטומים בשרשרת. התחלנו באיכילוב, במיון ילדים. נכנסנו ועמדת הקבלה היתה נטושה. אף אחד לא ניגש אלינו, אפילו לא שאל מה קרה, ככה יותר מעשר דקות. באיזשהו שלב אחרי שתמהתי בקול מה קורה שלחו אותנו למשרד להירשם. הפקידה האנטיפטית היתה עסוקה בטלפון ובהדפסה ולא הרימה אלינו עיניים אפילו שעמדנו לה מול הפרצוף. חטפתי קריזה ויצאנו לאכול טילון. אחר כך חזרנו אליה ושוב אותו תסריט. הפעם היא טרחה להרים מבט מעל למחשוף הורוד ושאלה בהתרסה "נו, מה את רוצה עכשיו?" הייתי בשוק! נכנסתי לממונה עליה להתלונן. הממונה הציעה לי לשבת ולהירגע, לשתות כוס מים וכל החארטה המתנשא הזה וטיפלה בניירות שלנו בעצמה. תוך כדי זה הגיע אליה דיווח טלפוני על הפיגוע בשוק הכרמל. חזרנו למיון והאחות אמרה שבלאו הכי אין לה רופא אף אוזן גרון זמין ושעכשיו בגלל הפיגוע ייתכן שנצטרך לחכות שעות. האוויר נהיה סמיך, הטלוויזה התחילה לירות דיווחים, הכל נהיה הקטי וממש לא אוירה נכונה לחיטוט באף. החלטנו לעוף משם לבית חולים מאיר.

במאיר היתה אשליה שהכל הולך להיות שונה. הפקידות היו מסוג אלה שמרימות אליך עיניים גם כשהן מדברות בטלפון. הגענו לאף אוזן גרון רגע לפני שהרופא יצא לחדר ניתוח, אבל הוא בכל זאת נאות להסתכל. אח איזה טעות. הוא היה אגרסיבי ואמר שזה "או בכוח או בהרדמה כללית". שאלתי אותו על טישטוש והוא אמר שהוא לא מכיר את זה. ואז הוא בדק את ינאי כמו חזיר - לא התייחס אליו בכלל, רק דחף לו בכוח לאף מין מכשיר במידה של גדולים, פצע אותו, הילד נכנס לסטרס מסכן שלי. באיזשהו שלב אני רואה אותו פתאום חותך חתיכת צמר גפן וטובל אותה באיזה חומר. שאלתי אותו מה הוא מתכוון להכניס לינאי לאף הוא אמר לי "צמר גפן". "כן אני רואה" עניתי לו בעצבים, "אבל מה זה שעל הצמר גפן" "חומר שיעזור לי לעשות את הבדיקה" הוא ענה בקוצר סבלנות. "מה זה החומר הזה?" הוא זרק בשחצנות שם לועזי. "אני לא מבינה את השפה הזאת, תסביר לי מה זה עושה" הוא שוב נתן מינוח לועזי. כמה פרצופים בחלוקים לבנים התקהלו מאחוריו "תתרגם בבקשה" ביקשתי שוב "חומר שמכווץ את כלי הדם" הוא ענה. בלי האם זה צורב, בלי להסביר לינאי כלום, אני כבר שנאתי אותו נורא בשלב הזה. "לא תודה, ואם אתה ממהר אז עדיף שלא תיגע לי בילד" לקחתי את ינאי ויצאתי משם בוכה. איזה בהמה. יש לי בחילה כשאני נזכרת בזה. חשוב לציין שהוא לא ראה את המלפפון. המלפפון נעלם.

הופנינו למחלקת אף אוזן גרון השניה. חיכינו שעה ואז קיבלנו רופאה מקסימה מאוד, אבל ינאי לא היה מוכן להיבדק חוץ מאשר לאפשר לה להציץ מרחוק ומה שהיא ראתה היה קריש דם מהפציעה של החלאה ההוא. שוחחנו איתה על עניין הטישטוש. היא אמרה שבאף אוזן גרון יש בעיה לטשטש, למשל עם גז צחוק, כי צריך לעבוד באיזור. מוזר מאוד שאין אופציות אחרות. בכל מקרה, היא סיכמה, לא מתים מזה. מקסימום תהיה לינאי נזלת מסריחה קצת או שהוא בכלל כבר בלע את זה. לא ברור. המליצה על שטיפות מלח ושלחה אותנו להשתחרר. הגענו חזרה למיון ילדים כדי להשתחרר, היתה שם רופאה שאמרה שהיא לא משחררת אם המלפפון עוד נמצא. זה היה כבר טו מאץ' בשבילי. אמרתי לה שהשחרור לא תלוי בה ושאנחנו לא מתכוונים להשאר עוד דקה נוספת, בין אם היא חותמת או לא. בסוף שיחררו אותנו אחרי שיצרו במחשב כסת"ח לביקורת ביום חמישי. נחיה ונראה.

יש כל כך הרבה סאבטקסט הסיפור הזה, שאני צריכה לברר עם עצמי. בינתיים ינאי מבסוט והכל בסדר, הוא מצליח לנשום מהנחיר הזה, למרות שיש תחושה שמשהו תקוע. אני רוצה לעשות לו צילום ולראות איפה המלפפון. זה מסוכן צילום באזורים האלה?

אוי אלוהים. ממש מזעזע.
לכם.

גם ממני.

אוי. רופאים.
מה שאת רוצה בעצם זה רופא אף אוזן גרון אנושי.
אולי מישהו מכיר כזה?
אולי את יכולה לפגוש את הרופאה הנחמדה (מהמיון, זאת הלא-מלחיצנית) באופן פרטי?

מה דעתך לכתוב מכתב עם מילים כמו "הסכמה מדעת", ו "חוק זכויות החולה" למנהל בית החולים, משרד הבריאות ונאט"ו?

הזוועה בעיני שמה שאני מסיקה מזה זה "לא ללכת למיון" (ואולי גם - לא להגיש מלפפונים חתוכים (-;).

לעשות לו צילום ולראות איפה המלפפון
אי אפשר. מלפפון הוא כמו רקמות הגוף בערך. לא רואים אותו בצילום.
באסף הרופא משתמשים בזריקת טשטוש - קוראים לרופא ילדים שיבוא לטשטש את הילד (בתקווה שהוא פנוי, הרופא).

ברונית, אני מניחה שבסוף הוא באמת ייבלע או ייצא. אם הילד מצליח לנשום מהאף ולא מדמם (איך אפשר עכשיו לדעת אחרי הבדיקה האגרסיבית?) - אפשר לעזוב את זה.
האמת היא שהחשש היחידי שלי היה שהוא ישאף את זה בטעות. אבל הבה נקווה שזה נעלם.

ברונית
לא נכנסתי לדף הזה מחשש לשטותיות יתר שלא התאימה למצב רוחי, הרוח מזרחית, והנה לפתע... כל מילה אמת...
איזו סגה. כולנו יודעים שמיון זה האיכסה שרק אם חייבים, אבל גם רופאים אחרים? בבית? במחלקה? בכלל? (לנו היתה חוויה מעצבת כזו, שכבננו הבכור היה בן 3 וחזר מהגן עם צינור אשכים שהסתבך, מה שחייב ניתוח מיידי. המעצב היה כמובן המפגש עם הבית חולים ועם הטוב והרע שבו. העובדה שזה נגע לצינור האשכים, מעניינת בפני עצמה)
כמו שציינת יש הרבה סבטקסט, שנצטרך לעבור עליו לסדר היום כרגע, מכיוון שבכל אופן מלפפון באף כנושא מרכזי ביחסי הברונית עם הממסד הוא מאתגר מאד. הפועל לשחרר בצורותיו השונות מופיע הרבה פעמים (לא ספרתי ). כרגע נראה שהמלפפון בדרכו לאן שהוא היה אמור להגיע מקודם וזה משמח. האם הילד שלך מנסה לנשום אוכל? אם כך, יש להבהיר לו שהעידן הזה נגמר ועכשיו אנחנו ממש חייבים להעביר את זה דרך הקיבה. אולי בעידן הבא יהיו שיפורים.
חיבוק והמשך שחרור נעים

תודה לכולכן ובוקר טוב
גילה, זה היה מלפפון שלם ומוזר, בצורת U שמצאתי אצל ההורים שלי במקרר. קילפתי אותו במו ידי והגשתי לינאי, שהצליח לפורר אותו.
שרון, תודה על הטיפ בנוגע לצילום. חסכת לנו ריצות וטפסים.
נועה, אין עלייך בפיענוח (-:

זה היה מלפפון שלם ומוזר
לא, נו, צחקתי.

ברונית יקרה,
יש רופא מדהים, מבי"ח מאיר שמקבל גם פרטי וגם דרך קופ"ח. בתור אחת שמילדותס בלה מבעיות אף אוזן גרון וסיוט משאיבות פקקים ובריחלה מבי"ח הוא מלאך. עדין, מסביר ומקצועי, אשמח לתת פרטים

יושי, אשמח לקבל פרטים. מה שמו? בריחלה?

ברונית! אוי ואבוי. מסכנצ'יק ומסכנה אמא שלו )-: אני כבר רואה את עצמי (אמא פולנייה גאה) מספרת לו על כמה סבל עברתי בגללו כשהיה קטן, עד זקנה ושיבה (-:
לא העזתי אפילו לקרוא על הרופא המגעיל, דילגתי על הקטע, אבל מהמעט שכן - מכתב תלונה - בהחלט במקום!

שמו אברהם שבתאי, אני יכולה לבדוק באתר של קו"פח כללית, רוצה?

מס' הטלפון: 09-7427506 המרפאה נמצאת בהוד השרון.

בקשר לסבטקסט:
נראה לי שזה קשור (גם) לרצון שלי בעוד ילד, בפחדים האפלים שלי מהממסד הרפואי, ביחסים שלי עם בן זוגי שמקבל את אטימות הרופאים כגזירה משמים ולא מתגייס למלחמות ביחד איתי אלא להפך - מרגיש אי נוחות (כלפיהם? כלפיו?) כשאני זועמת. "אני לא מצפה מהם לאמפטיה" הוא אומר בתוכחה מובלעת, מתחבא מאחורי "חוסר הציפיה" ומשאיר אותי לנהל את המערכה לבד. האם אני מוכנה לעבור עוד לידה ככה? לא. האם בן זוגי יכול להשתנות? לא חושבת. האם אני יכולה להפסיק לצפות ממנו לסולידאריות במצבים כאלה? לא בטוח. שוב נותרתי בודדה ומיואשת במערכה.

ילדתי את ינאי בבית חולים מאיר, בסיטואציה שהזכירה את המפגש עם הרופא המגעיל. כולל ההתקהלות של הפרצופים הזרים מסביב.
העניין עם הפקידה הבכירה באיכילוב הזכיר לי את במיזנסצנה את ברית המילה. גם שם בכיתי ורתחתי והציעו לי כוס מים. אז שתיתי, הפעם סרבתי ונשארתי לעמוד. לפקידת הקבלה המעצבנת קוראים רונית צדיק. גם לי קוראים רונית. נעים מאוד S-:

אני מרגישה שינאי, עם המלפפון באף, לקח על עצמו לארגן לי מין פיילוט, מסכן שלי. ואם זה לא ברור מספיק הרי שהסמלים מדברים בעד עצמם: מלפפון מייצג את האינוס הפטריארכלי של המערכת, תהליך השליפה שלו מזכיר לידה טראומטית )-: גם הסיטואציה שבה זה קרה שולחת שורשים עמוקים לתוך הילדות שלי. ישבנו על הספה אצל הורי עם קערית קוסקוס (אמא שלי ממוצא מרוקאי) וקערית מג'דרה (אבא שלי ממוצא עירקי) ופתאום עלה בדעתי שאולי כדאי להרטיב את התפריט באיזה מלפפון. ניגשתי למקרר, קילפתי והבאתי לינאי, מאז ומעולם יש לי חיבה לירקות עם צורה מוזרה. ישבתי לידו מול הטלוויזיה והתעסקתי עם השרשרת המיתולוגית שלי, שרשרת זהב דקיקה דקיקה זו שקיבלתי בגיל 7 מסבתא שלי, או מזיוה השכנה שהיתה לי אמא שניה בילדות המוקדמת. פתאום אמא שלי מצאה אותה באיזו קופסה. היא היתה כולה קשר אחד גדול ואני ישבתי וניסיתי להתיר אותה, לידי ינאי עושה אקספירימנטים במלפפון ואני אפילו לא רואה.
פתאום קול חמוד: "אמא יש לי מלפפון באף" ומשם מחול שדים.

עוד משהו קטן בקשר לינאי. הוא אוהב רופאים. למרות שהוא פגש מעט מאוד רופאים בחיים (היה חולה מעט מאוד פעמים) יש לו כלפיהם מין חיבה לא מוסברת. למשפחות שלנו גם יש חיבה לרופאים. הם מקבלים עליהם את דין המערכת בהכנעה. מדי פעם קיטור פה, קיטור שם, אבל בעיקרון רופא זה אלוהים. במיוחד אצל אמא שלי. חשבתי שינאי ספג את זה ממנה, אבל יום אחד קרה משהו מוזר. הוא ניגש לכיור והראה לי איך רופא שוטף ידיים. מסבן טוב טוב עד המרפקים וכל זה. הצטמררתי והבליח בי שבריר מחשבה שאולי הוא היה רופא בחיים קודמים. אולי באמת?

ואם אנחנו כבר בתהליך אנליזה אזוטרי אז זה המקום להזכיר שסבתא שלי, אמו של אבי, נפטרה בפתאומיות כשהוא היה בן 7 ממחדל של רופא. זה מאוד מוזר כי במשפחה שלה אף אחד לא הלך לרופאים. אמא שלה, סבתו של אבי, היתה מרפאה עממית בצמחי מרפא. כתבתי על זה פעם בדף גלגולי נשמות .
לעומת זאת סבתא של אמא שלי היתה מיילדת. היא היתה אישה מוזרה לתקופתה, אם חד הורית ל יקוט סבתא שלי. היא נישאה פעמיים ובשתי הפעמים איבדה את בעלה. הבעל השני השאיר לה את סוליקה, בתו. סבתא שלי מאוד שמחה שנוספה לה אחות, כי אמא שלה היתה נעדרת מהבית בלי חשבון ומשאירה אותה לבד. אולי בגלל זה היא התחתנה בגיל 12 (!) ילדה לראשונה בגיל 13 (!) ועשתה עשרה ילדים, תשע פעמים ילדה בבית בסיוע אמה, והלידה העשירית בארץ בבית חולים, מה שזכור לה כחוויה משפילה.

יה אללה איזה סטריפטיז. נועה, במיוחד בשבילך...כמו שאמרת הרוח מזרחית - בוקר מתאים לכביסה (-:

אולי בעידן הבא יהיו שיפורים.

רק עכשיו שמתי לב להערונת D-:

> מצב הרוח משתפר < }

האמת היא שהחשש היחידי שלי היה שהוא ישאף את זה בטעות.

שרון, במיון של מאיר אמרו שחרוז תקוע יכול להמתין חודשים, מה עם חתכת לפלפון?

><עוקבת בדריכות>

שני דברים לא הצלחתי להבין:
מה פירוש המילה - סבטקסט
ומה זאת אומרת מלפפון מייצג את האינוס הפטריארכלי של המערכת (בדיחה?)

ברונית, ה'כביסה' שעשית הזכירה לי משהו מהשיחה אתמול ב הנסיך הקטן רוצה להיות עם עצמו

subtext = המשמעות החבויה. מובן מרומז, בין השיטין. }

וואו ברונית, איזה סיפור!
<נפעמת>

subtext = המשמעות החבויה. מובן מרומז, בין השיטין

@} תודה

וואו indeed

מה עם חתכת לפלפון?
מן הסתם יירקב. ייתכן שזה יגרום לו להפלט. לא יודעת.
בוודאי שלא יכול להשאר חודשים כמו חרוז. זה הרי חומר אורגני. הבעיה שבאיזשהו שלב המקום עלול להזדהם, כמו בכל מקום בו יש גוף זר.

מה דעתך להרים טלפון למיון ילדים (תה"ש 03-5302888 או אסף הרופא 08-9779916), ולשאול אם הם תומכים בפרוצדורות מינוריות של אא"ג בטשטוש (באסף הרופא, בזמני, היינו תומכים ברופאי אא"ג בעניניי טשטוש) ובאיזה שיטה. נסי להיות סבלנית ולשאול ברוח טובה. אם תצאי מראש מנקודת הנחה שכולם נגדך, זה יהיה בבחינתציפיות שמגשימות את עצמן... איפה שיהיו הכי נחמדים - לשם תלכי...

אינוס פטריאכלי, אכן, שמתחבר גם לכל השאר:

ומשאיר אותי לנהל את המערכה לבד.
מוכר ולא חביב... מסתבר שיש דברים שאנחנו נועדנו לטפל בהם, ולא הם.

האם אני יכולה להפסיק לצפות ממנו לסולידאריות במצבים כאלה? לא בטוח.
הו, זה נושא שכבר דשו בדפים רבים באספקטים שונים שלו. זוהי הקריאה היקומית לחפש את העוצמות שלך. כשתהיי בקשר עם העוצמות שלך - וכבר לא ממש תזדקקי לתמיכה הזאת - היא פתאום תהיה שם!

מעניין, ברוניתי, המחשבה הראשונה שעלתה לי למקרא ספורך הוא שמחכה לך עוד ילד (אחר כך חשבתי שזה לא חוכמה, הרי ספרת לי...)
המחשבה השנייה היתה על מה שחסר - וזה היה תיאור של מה שעשה בן זוגך באותו הזמן. אחרי ההשלמות זה יותר ברור... אל תחכי לו. הוא מחכה לך, כמו שכולנו מחכים למישהו שיעזור לנו ויראה לנו את הדרך. לצפות לסולידאריות? תראי מה קרה לשרה - רק בגיל 92 ילדה את יצחק....
ובן כמה ינאי, תזכירי לי שנוכל לתייק קצת גילאים בתיק של היועץ הביוגרפי המתחיל...

עכשיו ראיתי - שנתיים ותשעה חודשים....
שאלת הרפואה והסיוע הרפואי בהחלט יכולה להמשיך להתגלגל בהמשך...

ברונית יקירתי, אלוהים ישמור ו|L| גדול לינאי חובב המלפפונים.

אין לי שום טיפים או תובנות, מחזיקה אצבעות לסוף מהיר לפרשייה המוזרה

ולשאול אם הם תומכים בפרוצדורות מינוריות של אא"ג בטשטוש (באסף הרופא, בזמני, היינו תומכים ברופאי אא"ג בעניניי טשטוש) ובאיזה שיטה

מה זה פרוצדורות מינוריות של אא"ג בטישטוש?

> ברוח טובה אני שואלת (-; < }

מלפפון מייצג את האינוס הפטריארכלי של המערכת
טוב...אני חושבת שהבנתי.

><מוטב מאוחר>

מזכיר לי שפעם אחת הייתי אצל הרופא משפחה שלי - רופא שעוסק גם ברפואה אלטרנטיבית ומבין די טוב את האטימות של הרופאים בארץ (באמת אחלה רופא)- ובאותה הרוח כשחיכיתי בתור ראיתי על לוח המודעות איזו כתבה שמשווה בין אחוזי התמותה בארה"ב כתוצאה מרשלנות רפואית לעומת אחוזי התמותה כתוצאה מכלי נשק!!! אני חושב שאתם יודעים את התוצאה...

חחחחחחחח בדיוק זה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
תודה

פרוצדורות מינוריות של אא"ג בטישטוש?
פרוצדורות מינוריות - לא ניתוחים ממש (תפירת לשון, הוצאת מלפפון שנכנס לאף...).
טשטוש את יודעת מה זה, לא?

תומכים: כלומר שמיון ילדים שולח רופא שיטשטש ילד בשביל הרופא אא"ג.

תודה.

כל הכבוד שלקחת את הילד ולא נתת להם לגעת בו. המשך הטיפול הוא למצוא מישהו מתאים שיוציא את המלפפון מהאף. הצעתה של שרון בהחלט מתאימה. ושוב

מקווה לסיום מהיר של הפרשה הטראגי-קומית. לי זה מזכיר איך פעם הכנסתי לעצמי גרגר שעועית (לא מבושל) לתוך האוזן, לא הצלחתי להוציא אותו ושכחתי ממנו. זה היה, כמה מביך, בגיל שבע או יותר (לא שנתיים ולא שלוש...).
אחרי זמן מה, אחי חלה בחזרת, וגם לי התנפחה לחי אחת, כך שכולם הניחו שנדבקתי יחד איתו. כשהוא החלים ואני לא, לקחו אותי לרופא אא"ג שעשה שטיפה לאוזן. העצם הזר נפלט די בקלות.

הסצינה שבאה אחר כך הלכה כך:

רופא (עם השעועית בצלוחיתו): בוטן!
אני, בלב: (זו שעועית, עכשיו נזכרתי איך היא הגיעה לשם, אז לא כדאי להגיד כלום).
אמא: ???
אבא: אמרתי לך לא לתת לילדה צלחת עם בוטנים למיטה! היא נרדמה על הצד והבוטן נכנס לה לאוזן!

היא נרדמה על הצד והבוטן נכנס לה לאוזן
גדול!
איזה מזל שיש אבא...

חחחחח

טוב, קראתי הכל, רונית
אדווח מהצד שינאי נצפה שמח, מאושר וטוב לבב בטיול הערב בשכונה עם אומני.
מחדד את השיחה שהייתה לנו על גברים, נשים ומה שביניהם.
מקווה שנתת לו לקרוא כבר

קומה ג - התגלגלתי מצחוק (תודה)
ברונית, מחזיקה אצבעות לסיום מוצלח של הפרשה .

אבא: אמרתי לך לא לתת לילדה צלחת עם בוטנים למיטה! היא נרדמה על הצד והבוטן נכנס לה לאוזן פשוט גדול.

ברונית, איזה סיפור! אצלנו בשבוע שעבר איתמר (3) הכניס לנחיר חתיכה ממטוס פלסטיק (לא ראיתי אבל אח"כ הוא בא אלי ואמר שיש לו משהו באף ומיד הבנתי שהוא דחף לשם משהו) אמרתי לו לנשוף החוצה ובמזל גדול זה יצא תוך שתי נשיפות (נחסך ממני כל מה שאת עוברת).
בכל מקרה ובלי קשר , לגבי ההמלצה למעלה על דר' שבתאי אברהם, הוא חבר טוב של הוריי ואדם מאד נחמד (לא יודעת לגבי התנהלות רפואית, אבל לפחות אדם סימפטי, לא מתנשא כמו כמה רופאים אחרים וכד'). חבל שרק עכשיו ראיתי את הדף. אם תרצי אני מוכנה לצלצל אליו ולשאול אותו מה ניתן לעשות.

תודה, אבל החלטתי להניח לאף המסכן. יש גבול לכמה אפשר להסביל את הילד.
כמו שורד דיווחה, ינאי נצפה שמח, מאושר וטוב לבב בטיול הערב בשכונה עם אומני. וגם הבוקר בגן, וגם בכלל.
לפיכך no more doctors לעת עתה. פשוט ככה. אם זה יתפתח לאיזה כיוון - מבטיחה לעדכן...
שוב תודה על כל התגובות החמות וההמלצות,
ואתם ילדים - הישמרו מעצי באובב וממלפפונים באף (-:

ובהמשך לשעועית (בוטן) שנכנסה לאוזן בשכיבה...
אחות של חברה היתה נוהגת להכניס לאוזן חיטה, ובכל פעם היו צריכים ללכת לרופא להוציא. באחת הפעמים החיטה כבר התחילה לנבוט...

הבת שלי פעם דחפה חתיכת לחם לאף וזה מאוד הציק לה. לא כ"כ ידעתי מה לעשות, וסתם מתוך אינסטינקט נתתי לה להריח קצת פלפל שחור כדי שתתעטש. תוך כמה שניות זה עף החוצה כמו טיל (אם כי יכול להיות שאצלכם זה תקוע יותר עמוק...).
מסכנצ'יק.

ואתם ילדים - הישמרו מעצי באובב וממלפפונים באף היה סיפור אמיתי של ילדה קטנה שבטעות שאפה מחט מעץ אשוח ואז אחרי כמה שנים היו לה כאבים בריאות, לקחו אותה לצילום ומצאו בפנים.... עץ אשוח קטן!

שלא לדבר על המון מקרים ששמעתי עליהם לא מזמן לראשונה (מאז היתוש שנכנס לאוזנו של טיטוס, כמדומני) של אנשים שנכנסו להם כל מיני חרקים לאוזניים והמשיכו לזמזם בפנים.

היה סיפור אמיתי של ילדה קטנה שבטעות שאפה מחט מעץ אשוח ואז אחרי כמה שנים היו לה כאבים בריאות, לקחו אותה לצילום ומצאו בפנים.... עץ אשוח קטן!

האם זה אומר שהמשפט האלמותי "אם תבלע את הגלעין של השזיף יצמח לך עץ שזיפים בבטן" הוא בכל זאת נכון?

האם זה אומר שהמשפט האלמותי "אם תבלע את הגלעין של השזיף יצמח לך עץ שזיפים בבטן" הוא בכל זאת נכון?
אה...
תראי....
למיטב ידיעתי התנאים בקיבה לא מאפשרים נביטה (עם כל החומצות שיש שם)
וגם נדמה לי שלא במחטים נמצאים הזרעים של האשוח
בקיצור - יש לי תחושה שמדובר באגדה אורבנית...

אנשים שנכנסו להם כל מיני חרקים לאוזניים והמשיכו לזמזם בפנים.
אבל זה באמת קרה! לי!
<נורא נורא נורא>

למיטב ידיעתי התנאים בקיבה לא מאפשרים נביטה (עם כל החומצות שיש שם)
זה היה בריאות, לא בבטן

שנכנסו להם דברים לאוזניים
לי לא היו בעיות כאלה.
ההורים שלי תמיד אמרו שאצלי הכל "נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשניה"

מבדיקות רציניות שערכתי בסביבות גיל 5 (אכילת אדמה, בליעת גרעיני אבטיח ושתיית כוס מים), אי אפשר לגדל אבטיח בבטן.

מבדיקות רציניות שערכתי בסביבות גיל 5 (אכילת אדמה, בליעת גרעיני אבטיח ושתיית כוס מים), אי אפשר לגדל אבטיח בבטן.

כן, אבל אבטיח ממילא אינו דורש הרבה מים לגידולו. האם ניסית צמחים אחרים? האן ניסית למשל לבלוע גרעין של אבוקדו?
האם ניסית סוגי אדמות שונים?
מה שאני מנסה לומר שכדי שהתיזה האלמותית תופרך (לגבי הגלעין והעץ בבטן) צריך לבדוק את הנושא בצורה יותר יסודית. אני ניגשת מייד לבדוק את הנושא מן הזווית של עצי הדר.

<דנה תוהה אם היא חייבת להוסיף אייקון צוחק כשהיא שואלת שאלות בהומור או שאחרת לא מבינים אותה ועונים לה ברצינות>

אולי תנסו ללכת/להתעניין בשניידר. ממה שאני שמעתי הילדים מקבלים שם תמיד יחס רציני, רגיש ואוהד ומרגישים שם בטוחים.

_אנשים שנכנסו להם כל מיני חרקים לאוזניים והמשיכו לזמזם בפנים.
אבל זה באמת קרה! לי!_
וגם לבת שלי!! אני לא יודעת מה יותר נורא, להיות מי שנכנס לו היתוש או להיות ההורים שלו. נכנסנו לפאניקה משפחתית ובסוף טפטפנו לה שמן לתוך האוזן כדי להטביע אותו ורק אז זה הפסיק. זה היה נורא.

האם ניסית סוגי אדמות שונים

האדמה האידיאלית לגידול היא 50% טוף ו-50% חמרה. אפשר לנסות בהתחלה להנביט צמחים עונתיים, ומשם לעבור לרב-שנתיים.

זה היה בריאות, לא בבטן
ועדיין, ואפילו באדמה הכי טובה, ממחט של אשוח לא יוצא אשוח קטן...
(רק מהצנוברים הקטנים שבתוך האיצטרובל, אלה עם הקליפה הקשה, שלוקח להם המון זמן לנבוט)

ברונית -(())- כל הכבוד על האסרטיביות מול האטימות של המערכת הרפואית!
בתור ילדה קטנה היה לי מעין הרגל לדחוף דברים לאף - בפעמיים שנדרשה התערבות רפואית בהוצאת העצם (ספוג שהתחיל להרקיב, טבעת קטנה של מובייל) עשו לי את זה במגן דוד אדום. לא זכור לי כטראומה (עובדה שעשיתי זאת שוב ושוב...P-:)

קומה ג -אבא: אמרתי לך לא לתת לילדה צלחת עם בוטנים למיטה! היא נרדמה על הצד והבוטן נכנס לה לאוזן D-:D-:D-:

רק אני בלעתי משרוקית ?
בכיתה ו או ז בערך הייתי משחקת עם הפקק של העפרון המכני {מין צופציק קטן כזה שניתן לשרוק איתו }


ויוצרת ואקום על הלשון וכל מיני דברים שיעזרו לי להעביר את השעות בבית הספ רויום אחד בלעתי אותו את הצופציק המשרוקית שלי
ועד היום אני תוהה אם הוא יצא בדרך טבעית או שהוא עדיין מחכה שם
בריאות לינאי ולכל התוחבים למינהם

רק אני בלעתי משרוקית ?
אבא שלי תמיד היה מספר לי על איש שבלע משרוקית ובכל פעם שהיו לו גזים...אני לא צריכה להמשיך, נכון?:-D

אני בטוחה שיש באינטרנט אתרים של צילומי רנטגן של דברים שונים ומשונים שאנשים בלעו. יש למישהו כח לחפש ?

אני יודעת על מזלג.

אוי זה מזכיר לי אתר ממש מגעיל של רנטגן של אנשים שיש להם דברים בגוף שנכנסו דרך פי הטבעת. ואני מדברת איתכם על דברים מטורפים לגמרי ,
כמו בובות ברבי ועוד שאני לא זוכרת .

מטבע
Ear]אבן קטנה תקועה באוזן Photos[/po]/20031215-foreign-body-rock.jpg
עוד מטבע ועוד משהו שימו לב שבתמונות התחתונות העגילים נמצאים מחוץ לגוף, אבל איפה הסוגר של העגיל הימני??? האם אתם חושבים שהיה צורך לצלם גצת יותר למטה ולבדוק אם הוא לא שם???