באופן טבעי

ראו גם:מדור ההמלצות ספרים סרטים ועוד

---

איזה כיף לראות שהתעורר כאן
הנה קטע שמצאתי שנקרא איך לא....משחק הדמעות או Crying game

http://www.youtube.com/watch?v=rWy9xjijaKE

בחלונית :הסבלנות היא מחצית החכמה

אמנם ברקע של הקטע הזה ישנם צחוקים רבים, אך איני בטוח בכלל שזה מוצדק. למשל:
האם יכול להיות שהתינוק הזה בעל סיבה טובה באמת לבכות, אך מאמין שהאם הולכת ממנו באמת לכן מפסיק והולך לחפש אותה וברגע שהיא ניראית הוא מתחיל לבכות מחדש? האם היא הרגילה אותו כבר שהיא נוהגת ללכת ממנו כשהוא בוכה?
אותי הסרט הזה בכלל לא מצחיק.
נכון שיכול להיות שהילד כבר למד לעשות הצגות, אך האם ישנה דרך טובה יותר לגרום לאדם לבכות באמת מאשר לקלקל לו בילדותו המוקדמת את האמון בביטחון בהמצאותה של האם ויהיי מה?
הייתי רוצה לדעת איך האם גרמה להצגה הזאת.

גם אותי הסרטון לא הצחיק ואף העציב.

הסרטון עורר בי שאלות ותהיות:
מדוע להפוך את הבכי למשחק? ולצחוק ממנו?
מדוע האם לא נענית לתקשורת הבלתי אמצעית של בנה? ובורחת ממנו?

אם המצב הזה הוא באמת דפוס התנהגות של האם אל מול בנה ולא רק תקרית חד פעמית מצב זה עשוי להיות רצפט נהדר ליצירת מצבי לחץ, חזק כשחלש, קשיים בשייכות...קושי ביחסי אמון ועוד..