באופן טבעי

הדף הזה הוא משחק, נא לא להפיל עליו עודפי רצינות ועקרונות.
החוקים פשוטים: לכתוב דבר אחד שהוא כרגע הכי חשוב לכם בחינוך הביתי, ולספר למה הוא חשוב ומה הוא נותן לכם.

ארוחות משפחתיות.

כשהילדים קטנים, הם מראים מה הם צריכים בצורה די ברורה ובאופן מיידי: הם לא מחכים שנהיה פנויים, שיהיה לנו מצב רוח מתאים, שיהיה זמן /כסף/יכולת, שיגיע הרגע הנכון. אבל כשהם קצת גדלים, לא תמיד אפשר לדעת מה הם רוצים וצריכים, פשוט בגלל שהם לא תמיד חושפים את זה באופן אוטומטי.

ארוחה משפחתית מספקת הזדמנות לילדים גדולים יותר לתפוס אותנו "בזמן טוב", כשהפה של הקטנים סתום באוכל, וכשאנחנו לא עסוקים בשום דבר אחר יותר דחוף. בארוחה המשפחתית אפשר לדבר על כל מיני דברים שעלו במשך היום, לשאול, לצחוק, להתלונן, לקבל קשב. ומה בחינוך ביתי חשוב יותר מקשב?

הכי חשוב בחינוך ביתי... <אצלנו, כן? >
שדלת השירותים תשאר פתוחה.

לשיחות, להקראת סיפור, להנקה, לכריעה דרך דוגמה אישית, ו{{}}לארוחות משפחתיות (טוב, לא צריך להגזים, אבל לפעמים היא נכנסת לחדר המקלחת/שירותים עם תפוח. אז מה? נגרש אותה?? )

האמת היא (בנימה יותר רצינית) שלי הכי חשוב החינוך הביתי שלי ושל אישי. לה זה בא מאד בקלות. אלה אנחנו שצריכים ללמוד להיות מודעים, חופשיים ומשוחררים...

לישון (אמא).
ללכת לישון מוקדם, לקחת לעצמי שנת צהרים אם לא ישנתי.

גם זה מאפשר לילדים גדולים יותר לתפוס אותנו "בזמן טוב":
כשאני לא מתעצבנת מכל שטות, כשיש לי כח לקום לעזור אם מבקשים, יש לי כח להכין ארוחות משפחתיות, אני מתיחסת לקטן בלי בעיה "על הדרך" ומצליחה להתיחס באותו זמן גם לבינונית-גדולים.

אבל זה חשוב לא רק בחינוך ביתי.
זה חשוב לכל אמא/אבא שרוצה להיות זמין לילדים שלו, ולעצמו.

_{נחשו מי קרא אתמול עד 3 לפנות בוקר?
וגם מי, אחרי שנת צהריים, עשתה גרנולה יחד עם הגדולה כשהתינוק לא מפריע.}

יונת, תודה על הדף הזה.

לגור ליד חברים בחינוך ביתי, במרחק הליכה.

לראות את הילד שלי.

לראות איך כל שלב בחייו, בנוי ממיליוני תת שלבים.
ללמוד לבטוח בו ובתהלכים האלה
ללמוד מזה המון על עצמי

הכי חשוב לי כרגע - שגם האיש שותף לחינוך הביתי.

כי המהות של חינוך ביתי בעיני היא שכל בני המשפחה מבלים את רוב זמנם יחד.
כי זה הרבה יותר קל בשניים.
כי גם לו מגיע להנות מהנינוחות של חיי הבית.
כי זה מאפשר גם לי לעבוד במשרה חלקית מהבית בלי "לשלוח למסגרת" <הוא מפרנס עיקרי, אני מיניקה עיקרית >
כי יש גמישות בשעות העבודה והמנוחה של שנינו.
כי הוא מבשל הכי טעים.
כי בלעדיו זה לא אותו הדבר...

<כמובן שיש גם קשיים בפורמט הזה, ועדיין זה חשוב לי מאוד לשמר אותו>

~מוסיפה בקטן שמי שנהג לבלות זמן רב בשירותים זה האיש, ואם לא היינו פותחים, היתה לשתינו מערכת יחסים עם דלת של שירותים.
ושאני מאד מסכימה עם זה שחינוך ביתי זה חינוך משפחתי ושואפת גם לחינוך קהילתי יותר מעמיק ולא ספורדי.
מעגל פנימי קטן - ילד, בגיל צעיר יש סביבו באופן מיוחד את מעגל היחסים עם אמא, סביב זה מעגל היחסים המשפחתיים (גרעינית ומורחבת) וסביב זה מעגל הקהילה.
ואם שואלים מישהו כמוני, אז סביב זה יש את מעגל קהילת החיים... ~

שדלת השירותים תשאר פתוחה.
נו, זה ברוב המשפחות. ממש לא מיוחד לחינוך ביתי.
אצלי הילדים כבר כולם מעל גיל 8 ועדיין אין לי סיכוי לשבת שם בנחת בלי שמישהו יצטרך לבוא להגיד לי משהו.

תודה יונת על הדף. @}
חושבת, תכף אשתף.

לגור ליד חברים בחינוך ביתי, במרחק הליכה.
ואללה.
איך כשיש לא שמים לב.
כמו אוויר לנשימה.

אצלי הילדים כבר כולם מעל גיל 8 ועדיין אין לי סיכוי לשבת שם בנחת בלי שמישהו יצטרך לבוא להגיד לי משהו. ואני לתומי חשבתי שזה עובר עד הגיל הזה.

שאני אראה מבוגרים סביבי, ולא רק ילדים.
(עוזר לשמור על השפיות)

חופש חופש ועוד חופש
חופש להיות עצמי
חופש לילדתי להיות עצמה בלי לחצים מיותרים ובלי דריכה יומיומית על רגשותיה ועל הדחף הטבעי שלה ללמידה מתמדת
ואני יודעת שאמרנו דבר אחד אבל בכל זאת אוסיף - כבוד הדדי בין כל בני הבית והמוכנות לשנות לגמרי את האמונות שלנו על עצמנו ועל אחרים

מסכימה עם :
לגור ליד חברים בחינוך ביתי, במרחק הליכה
וגם עם
שאני אראה מבוגרים סביבי, ולא רק ילדים.
לי זה חסר אז בינתיים אני אוסיף ש..:
להיות מחוברת לאתר באופן טבעי

אבל זה בשבילי . בשבילה :
לסמוך עליה. לגמרי. שהיא בסדר, שהיא יודעת,שהיא...

הכי חשוב בחינוך הביתי בשבילי כעת-
זה להקשיב לעצמי. להרגיש מתי אני רעבה ואז להגיש אוכל לשולחן ולשבת עם הילדים. להרגיש מתי אני עייפה ולאפשר לעצמי להתרווח על הכורסא ולנוח. להרגיש ולאפשר לעצמי להרגיש, אחרי הרבה שנים של הדחקת הצרכים שלי על פני הצרכים של הילדים שלי. וכשאני מקשיבה לצרכים הבסיסיים של עצמי, שכוללים גם חברה, גם אהבה, מזון שתיה ושינה אז היקום זורם הרבה יותר בשמחה מסביבי וטוב לי להיות כאן ויש בי סבלנות והוקרה ואורך רוח ופתיחות לילדים, לסיטואציות, לניואנסים הקטנים שהחיים מזמנים לנו ביחד.

חינוך ביתי עבורי הוא קודם כל חופש.חופש בחירה להיות מי שאני ,לחיות כמו שאני אוהבת,לעשות בדרך שאני רוצה,לחשוב כמו שאני מאמינה,להיות כמו שבא לי, וכמובן-לאפשר גם לילדים שלי לגדול ולהיות מי שהם בוחרים להיות

חינוך ביתי עבורי הוא גם הזדמנות ללמוד מהחיים ולחיות את הלמידה,כל רגע,בכל עשייה,בכל מקום,בכל זמן, ו - עם האנשים הכי אהובים וקרובים:ילדיי ובעלי.
המשפחה,הביחד. אין...אין יותר חשוב מזה!

_לגור ליד חברים בחינוך ביתי, במרחק הליכה
שאני אראה מבוגרים סביבי, ולא רק ילדים._

מרגישה שאם היה לנו משהו משני אלה חינוך ביתי היתה אפשרות ריאלית.

פעם ראשונה שאני משתמשת באייקון הזה.

ההרגשה ש החיים שלנו מתרחשים עכשיו בלי לחכות לשעת סגירת הגן, לתחילת/סיום החופשה הגדולה, שנגדל ואז...נעשה מה שאנחנו באמת רוצים.

הכי חשוב בחינוך ביתי נכון לכרגע-
האחד בספטמבר.
(ישוב קטן, המון ילדים, ולכן החופש השפיע גם עלינו, הפך לנו את החיים, ליתר דיוק )
ועכשיו- התרגשות לקראת החזרה לשיגרה שלנו, אל השקט, השלווה, ההתכנסות, החוגים, החגים, הסתיו.
וגם כי כל שנה מחדש בתאריך הזה הבחירה שלנו בחינוך הביתי מתרעננת, וכל שנה מחדש אני נזכרת בשנים בהן התאריך הזה היה בשבילי כה משמעותי ומכביד (כילדה, כנערה, כאמא בשנים בהן בנותיי היו בגן, עם כל כאב הבטן והבלבול והלבטים), ושמחה כל כך על הבחירה הזו, על הדרך הזו.

בס"ד
ללכת עם מה שמעניין את הילד.
גם אם הוא מתעניין בפטריות יער עם שמות איומים שעושים לך פריחה..
גושית השטן, סיבית דוחה, פינית מבאישה..
גם אם צריך לעשות ביטוח לתכולת הבית..
(הלך על הווידיו, הרדיוטייפ, הטלפון, ומגוון צעצועים חשמלים של האחים)
שהוא היה חייב לראות איך הם עובדים..
ולא לכעוס, זה משתלם, היום הוא יודע לתקן אותם.
גם אם הוא רוצה ללמוד לתפור (ואתה בקושי יודע )
והכי חשוב- לא להסתכל על מה עשינו לא עשינו היום, זה לא מרתון ואין מחר מבחן..
אז לפרוס תוכניות על שבוע, חודש, להתגמש עם הילד, ולקחת את הזמן.
ולטייל-
לים- כן, גם בחורף. אפשר להתגנב לשובר גלים.
לירקון -יש שם מד מים מזמן הטורקים, פינות חי, ומסלול מדהים לאופנים.
למקורות הירקון- מבנים עתיקים וה"שביל הרומנטי" -חוויה.

מתגעגעת, ומפנטזת על היום שבו אודיע למשרד החינוך שהילדים לומדים בבית.
אה, וכשמגישים מכתב למשרד החינוך- לא לבקש אלא להודיע שהילדים לומדים בבית..
למה בבית ?
כי לימודים (וחומוס) עושים מאהבה, או לא עושים בכלל.

בס"ד
אוי, היה צריך דבר אחד..
לא נורא, שמישהו כבר יערוך את זה אחר כך ..

לעשות צ'י קונג כל יום.
אחרת אני מתעצבנת על שטויות.

למרות שאנחנו עוד בלהקת האפרוחים מבחינת חינוך ביתי , אצלנו -

שגרה.
לא שגרה של כל-שעה, אבל כמה אירועים חשובים ביום, שמתקיימים באותה שעה פחות או יותר: שנת צהריים, ארוחת ערב-אמבטיה-סיפור-ציצי-ולישון, וכאלה.
ככה כשיוצאים מהשגרה זה גם מרגיש הרפתקני...

זה מזכיר לי באותו הקשר פרק מהספר נשים קטנות, למרות שהיה כתוב בצורת משל מוסרי וחינוכי שאפשר להקיא, שבו ארבעת האחיות עושות מה שהן רוצות למשך שבוע ומתפלאות לגלות שקצת עבודות בית עוזרות להעריך את הזמן הפנוי.

מרחב.
מרחב לכל אחד עם עצמו, מרחב משותף. מרחב מסביב.
וגם זמן. לכל אחד עם עצמו. זמן משותף. זמן אחד על אחד. זמן שצריך בשביל שדברים יקרו בקצב שלהם.
מרחב וזמן.

יקיצה טבעית.
אולי לאחרים זה ישמע שולי אבל בשבילי לחיים ללא שעון מעורר ממש אין מחיר.

זה מזכיר לי באותו הקשר פרק מהספר נשים קטנות, למרות שהיה כתוב בצורת משל מוסרי וחינוכי שאפשר להקיא, שבו ארבעת האחיות עושות מה שהן רוצות למשך שבוע ומתפלאות לגלות שקצת עבודות בית עוזרות להעריך את הזמן הפנוי.
גם אנחנו קראנו את זה השבוע, האמת פתרון מצוין לרביצת החופש הגדול שלנו, שתכף נגמרת..
היום לפני שהן הלכו לישון אחת הבטיחה לרחוץ כלים והשנייה לטפל בכביסה..
מזדהה עם הרבה דברים פה (בעיקר כרגע עם מה שלוטם ושירי אמרו - שגרה והקשבה לעצמי), אבל עוד אין לי אחד מקורי משלי..

__מזדהה עם הרבה דברים פה !

לעשות במקום לדבר.

והמבין בעת ההיא...יידום

אני אנסה להסביר למרות שזה נראה לי ברור כשמש -
לי יש נטיה לנאומים והטפות ארוכים. שריר בריר וקיים שזה מרחיק, גם אותי מעצמי.
אמנם אני יודעת לדבר, גם בסגנון מאד מבין ולהגיד דברים שנשמעים "טוב"
אבל בסופו של יום, הרוב עובר מעל הראש של הילדים והאיש או פשוט מעצבן.
מצד שני - מדהים איזו פליטות פה טיפשיות שלי או של אחרים - נחרתות בזיכרון המשפחתי לנצח נצחים (יש לי סיפור)
מצד שלישי תענוג לראות איך מישהו עושה משהו שאני עושה כבר אוטומטית - סוגר דלתות, שם כלים בכיור, מחזיר למקום, מחבק, בלי מילה.
מצד רביעי - דברים שאני מדברת ולא עושה אותם - כמו עשן על המיים. פוף!

<רק יונת מסוגלת לקחת את השלב האחרון ב- WEAKEST LINK ולקרוא לזה משחק..>

לעשות במקום לדבר. נראה לי שנכון גם בשבילי (קשהלי עם הכותרת של הדף, חושבת יותר על מה הכי חשוב לי כרגע בחיים... )

להיות ולחיות כאן ועכשיו, ברגע הזה.
לעשות את מה שאפשר כשאפשר
בלי לנסות לעשות לוח זמנים ולהלחץ מזה שלא הספקתי...
או כמו שהשכנים שלנו אומרים: תזרמו...
כשהזרימה נכונה וטבעית, אני מספיקה הרבה יותר.

לקח לי זמן (פיזית) לחזור אל הדף, למרות שהתשובה הייתה ברורה מההתחלה.
היום הכי חשוב לי - חברים וחברות בחינוך ביתי במרחק פסיעה מהבית.

לחיות בהווה

להתקלח על הבוקר.
אחרת כל היום שלי מעוך!

וגם מסכימה מאוד עם מירב ב!!! מקווה שיש לך כאלה...

ההרגשה ש החיים שלנו מתרחשים עכשיו בלי לחכות לשעת סגירת הגן, לתחילת/סיום החופשה הגדולה, שנגדל ואז...נעשה מה שאנחנו באמת רוצים.
וואו...מבחינתי זו המתנה הכי גדולה שקיבלתי בדרך הזו של החינוך הביתי.
להיות חופשיה ולא תלויה במסגרות...
עד שהבכור שלי נולד והפסקתי לעבוד מעולם לא היה לי חופש כזה. אפילו לא כשטיילתי בעולם והייתי חופשיה פיזית.