עקרון הרצף באמנות של ילדים

הסבר לציור השני: הוא ראה פעם שיש ציורים שמחברים נקודות ויוצא משהו אז הוא צייר מלא נקודות על הדף ואז חיבר מה שבא לו

דנה ה שלום לך יקירה ,
תודה רבה על סריקת הציורים של נעמה בתך.
@}
הזכרת למעלה שיש נושאי ציור נוספים התרשמתי בעיקר ממושג ה"נסיכה" , הוא רווח מאוד בין ילדים בימינו.
האם תוכלי לסרוק איזה נסיכה או שתיים למעננו ?
@}
שלושת הציורים הם למעשה , מה שאנו קוראים בשפה המקצועית - מוקדים מקרינים .
בשלושת הציורים ששלחת חוזרת הדגשה של שני עיגולים בעלי אותו צבע ,(כחול) אשר נראים כזוג עיניים ,
כמו כן בשני ציורים , חוזרת הדגשה של המרכז עם מוקד מקרין קטן אשר מוקף בכמה וכמה קוי היקף ,
בציור ששמו 'מנדלה אדומה' אחת ה'עיניים' הכחולות היא גם מרכז המוקד המקרין וגם כאן יש קוי היקף אחדים מסביב.

כל אלה הם ביטויים אותנטיים של ציורי ילדים ועל כן לא נראה לי , לשמחתי , שה'מנדלה' של בתך נובעת ממנדלות שמציגים לילדים בגנים .(תופעה מזעזעת בפני עצמה )
ברצוני להזכיר לכולם שהמנדלה בציורי ילדים היא הבסיס המקורי להיווצרותם של דמויות אנוש , דמויות בעלי חיים , פרחים , עצים ופרפרים . יש לנו עדות לכך גם כאן.
ולכל הסמלים האלה יש קשר הדוק לחוויות רגשיות אישיות ולעיבוד המציאות באופן אינטימי ולא מילולי .
ותזכורת נוספת : המנדלה בציורי ילדים היא ביטוי בסיסי לחשיבה מתימטית אשר נובעת מהסימטריה הדו צדדית , ארבע צדדית , וכו' וכד'.
כל זה אומר לכולנו לשמור בעדינות על שמורת הטבע המתרחשת לנו בתוך הבית .
@}

מנדלה בציורי ילדים היא ביטוי בסיסי לחשיבה מתימטית אשר נובעת מהסימטריה הדו צדדית , ארבע צדדית ,

בדיוק תהיתי לגבי הציורים הריבועיים המאוד דומים לציורים של נעמה רק שאצלה הם עגולים... איליי עושה מרכז ריבועי כזה לפעמים עם פנים ומהריבוע המרכזי הזה המון קווים שיוצאים לכל הכיוונים של הדף עד הקצה .

אומ איליי היקרה , מה שלומך ?
תראו איזה עיניים מלאות הבעה הוא מסמן !
איליי היה הרי חובב נקודות כבר בראשית דרכו ! לא כך?
כיף לראות את האינטנסיביות שלו והאותנטיות .
כיף בשבילי , גם לראות איך הוא מתמודד עם התופעות הבלתי ענייניות שהחיים המודרניים מזמנים .. - במקרה הזה כוונתי לניירות האלה עם הנקודות .
במקום להתייאש מהצורות המשוכללות שיש בדפים , הוא ממציא לעצמו דף נקודות משל עצמו !

ובאשר ל'הפסקות' שהוא עושה , - אני מזכירה שוב :כך נראה התהליך .
@}

איליי עושה מרכז ריבועי כזה לפעמים עם פנים ומהריבוע המרכזי הזה המון קווים שיוצאים לכל הכיוונים של הדף עד הקצה .
גם זה מוקד מקרין .
אם יש לך אחד מאלה אשמח לראות . על אף שגם על פי התיאור ניתן להבין - אין כמו מראה עיניים .
בעיקרון מה שחשוב במוקד מקרין זה "המרכז" כנקודת מוצא . (זה גם מה שחשוב במנדלה הבודהיסטית ) .
@}

כל זה אומר לכולנו לשמור בעדינות על שמורת הטבע המתרחשת לנו בתוך הבית .
כל כך נכון. וכמו בשמורת טבע אמיתית - לא צריך לעשות הרבה, רק לא להפריע...

סיפור קטן נחמד - היינו בבר מצווה לפני כמה ימים ובתוך כל ההמולה והרעש - מוסיקה חזקה ומיליו אנשים, נעמה מבקשת לצייר. מצאנו איכשהו דף ועט והיא ישבה על ברכיים של מישהי וציירה. אחר כך חזרנו הביתה והיא שוב ביקשה לצייר (אחת עשרה בלילה). שאלתי אותה מה הציור עושה עבורה והיא ענתה: "הציור מרגיע אותי ועוזר לי להתמודד עם כל מיני דברים". וזאת בדיוק היתה התחושה - של יכולת להתחבר פנימה גם כשמסביב הכל רועש וגועש, והיכולת לעבד חוויות בפנים תוך כדי דיאלוג פנימי על דף. זה עושר כל כך מקסים בעיני - היכולת לעשות את זה ואני שמחה שעבורה הציור כרגע הוא מין שמורת טבע פנימית.

אני מצרפת את ציור הנסיכה האחרון...

http://img709.imageshack.us/img709/3968/kscan0008.jpg]+נסיכה[/img]

ועוד ציור שנראה לי מעין התפתחות של המוקד המקרין. היא אמרה אחרי שסיימה שזה נראה לה כמו קיפוד בבית שלו.

+קיפוד

השמש שלהם בדיוק בדיוק אותה שמש גם איליי מצייר ככה (אני אף פעם לא ציירתי לו שמש , והוא אמנם בגן השנה אבל גם לפני הגן השמש היתה כזו)
דנה ה ציור הנסיכה ככ יפה

"הציור מרגיע אותי ועוזר לי להתמודד עם כל מיני דברים".

בתי בת ארבע ורבע

@}(())
שנאמר :
"מפי עוללים ויונקים ייסדתי עוז "

שליחה על ידי דנדי* » 14 יולי 2011, 21:53

חוה שלום,
מה שלומך?
קפצתי במקרה אחרי חודשים לראות אם יש חדש בדף, ובהחלט יש. איזה כיף שיש לי דוגמא של מנדלה אמיתית שילד אמיתי צייר!!! תודה!
הציורים המצורפים מדהימים כל כך!
לגבי הציור של הנסיכה רציתי לשאול אם לדעתך זהו ציור שהוא בעקבות התפתחות טבעית או העתקה מהצהרון.
האם זה טבעי שהם עושים שמיים, אדמה, שמש פרח וכו'?
תודה,
דנדי

הבת שלי ציירת, אמנם צעירה 5.5 אבל ללא ספק יש לה כשרון גדול.
האם להמשיך רק להתבונן בה ולהתרשם מעומק הלב על ההשקעה, על הפרטים הקטנים,
על הדמיון והיצירתיות, על היכולת להעתיק?
או שכדאי לעשות עם זה משהו נוסף, למשל לקנות צבעים מיוחדים / דפים מיוחדים?
(המלצות על איזה יתקבלו בברכה) או אולי אפילו ללמוד טכניקות וכו'
(תערוכות לא מעניינות אותה, ניסיתי)

באותו הקשר אבל נושא אחר, היא כמעט ולא מוכנה למיין ולזרוק ציורים ישנים
וגם לי אין לב לעשות את זה, מידי פעם אני טיפונת מדללת אבל זה טיפה בים,
הבית שלנו קטן והיא רק בת 5.5 כלומר צפויים לנו עוד שנים ארוכות של צבירת ניירות
אינשאללה.. אם למישהו יש פתרון יצירתי לעניין הזה, גם יתקבל בברכה!

אם למישהו יש תובנות בשני התחומים הללו אשמח לשמוע!
תודה!

שליחה על ידי אחת* » 20 יולי 2011, 07:56

לגבי הציורים - במקוםלזרוק אולי להציע לתת מתנה חבילות של ציורים? מעין "ספר"? לקרובים?

לגבי פיתוח היצירתיות - ממליצה בחום כן לפתח את זה אבל בצורה שתפתח ולא תקבע - לחפש חוג, לאו דווקא כזה שחורט על דגלו "אלטרנטיבי" הרבה מאלה הם בולשיט. אלא ללכת לשיעור נסיון שלחוג קרוב לביתך ואולי מומלץ ע"י אנשים בסביבה, מהב"ס, באינטרנט) ולראות את הגישה. אם הגישה משוחררת, מפרגנת, מכבדת, האמצעים פותחים את הראש ולא דידקטים, אפשר ללכת על זה.
אני הייתי בחוג כזה שהתרחש בבית של המורה לאומנות שהיתה אישה שקטה ומאוד ארטיסטית והתחלנו עם הלצייר תפוח וכד השגרתיים. זה היה נראה לכאורה הכי סטנדרטי אבל בפועל - השיעור הורכב מגילאים שונים מאנשים שונים, ילדים עם מבוגרים, היה פרגון והיתה גם יד מכוונת לטכניקות משבחות וזה היה מצוין.
הגישה השנייה שגורסת לתת לכשרון להתפתח לבד לדעתי לא מספקת. בד"רכ מעט מוד מצליחים להיות אוטודידקטים ולהעשיר גם בידע ולא רק בכשרון ספונטני).
אולי הייתי תלבטת לגבי הגיל - כמה היא מסוגלת לקבל כרגע ביקורת וכמה בהתאם צריך למצוא מנחה/מורה רגיש מאוד. כמו כן את הפתיחות שלה לקבל הכוונה ממישהו זר, בכל זאת כשמתערבים לך באומנות זה לא לקרוא לך לאכול בגן או לשבת עם כל הילדים. אם זה לא משהו שאת סומכת שיתקבל אצלה בברכה כדאי לחכות עוד שנה שנתיים ולבחון מחדש.

הנושא קרוב לליבי. אפשר וכדאי לתת לה להתפתח לבד. היא לא זקוקה באמת ללמוד טכניקות . כל זה היא תלמד לבד ואפילו תמציא כמה טכניקות אם תזמנו לה חומרים מתאימים. כדאי מאוד לרכוש לה בחנות לחומרי אמנות דפי ציור טובים, צבעים ומכחולים באיכות טובה. יש חשיבות רבה לאמצעים הללו . תהנו.

תודה על התשובות! אשמח להפניה לחברות חומרי יצירה איכותיות ולא קורעות כיס..אם מתאים לך לכתוב.

הייי !
ראשית דנדי . מה שלומך ?
איזה כיף לשמוע ממך ומה שלום הבנים ? ממש יומ-יומיים לפני שכתבת חשבתי עלייך , ואיך הדף מתעורר פתאום ואיפה את - ומיד למחרת הופיעה ההודעה שלך ..
אבל מאז עברו כמה ימים שלא היה לי רגע פנאי וכשהגעתי להשיב לך הצטברו ההודעות האחרות.
העיקר :
_לגבי הציור של הנסיכה רציתי לשאול אם לדעתך זהו ציור שהוא בעקבות התפתחות טבעית או העתקה מהצהרון.
האם זה טבעי שהם עושים שמיים, אדמה, שמש פרח וכו'?_
ציור הנסיכה הוא מאוד מאוד טבעי .
אם תעיינו בה תראו איך היא צומחת מתוך המנדלה , מתוך המוקד המקרין .
תראו את הבטן, הגוף של הנסיכה . זה מוקד שממנו יוצאות "קרניים" משוכללות אשר נבחרו כדי לייצג צוואר, ידיים , רגליים...("שאר" הקרניים עברו סלקציה !)
גם כפות הידיים שלה הם 'מוקדים מקרינים' וגם הפרחים והקישוטים כגון המחרוזת ניתן לראות בבירור שהם מוקד מקרין עם 'שינויים קלים' והשינויים האלה הם הוריאציות שמנתבות את ההתפתחות.
באשר לאדמה ושמים :
האדמה והשמיים לא מופיעים ביום אחד . יש להם תהליך אשר גם שורשיו נעוצים כמובן במנדלה .
הילדה הספציפית הזאת עדיין צעירה ואם לשפוט לפי הציור הזה , האדמה , השמיים וגם השמש לא נראים כפי שנראים אדמה ,שמיים ושמש אצל מי שהגיע לכך מתוך תהליך הבשלה אותנטי .כרגע , ובציור הספציפי הזה הם נראים כמו "מס" שהילד משלם לסביבה .
אבל לשאלתך , - כן . אדמה ושמיים מופיעים בציורי ילדים באופן טבעי .
יש איפיונים אוניברסליים לתהליך של הופעתם ,
והם משקפים את מידת המודעות המתפתחת של הילד אל עולם התופעות .
אגב , בציור הקיפוד של אותה ילדה יש קוים אשר באים מסביבו כלפי מעלה - אלה הם הקוים אשר תוך זמן קצר יהיו "שמים".
אשמח לענות על עניינים אשר נובעים מכאן.
@}

פלונית זמנית :
הבת שלי ציירת, אמנם צעירה 5.5 אבל ללא ספק יש לה כשרון גדול.
שלום לך פלונית זמנית היקרה ,
את שואלת :
האם להמשיך רק להתבונן בה ולהתרשם מעומק הלב
זה לא רק , זה הדבר העיקרי שהורים צריכים לעשות עם האמנות של ילדיהם
ולא לשכוח : מאור פנים

מאוד חשוב להנמיך לגמרי את היחס לציורים עצמם בשלב שהם מהוים כבר תוצר בלבד.
הילד , באופן טבעי לא טרוד בעניין של שמירת הציורים.
הילד באופן טבעי לא זורק את ציוריו לפח אבל באותה מידה גם איננו עסוק בשאלת "ההנצחה" של הציורים.
ממש לא.את זה למד מן המבוגרים !
ויש לכך טעם התפתחותי גדול - הילד נמצא עם הפנים קדימה והוא איננו ממוקד בתוצר.
הילד , בלי לדעת , ממוקד בתהליך הגדילה של עצמו .
תתחילי להוריד את הדגש מהתוצרים. באדישות כלשהי תני להם להישאר בסביבה כמה ימים , לעבור מקום מפינה לפינה ותראי בעצמך שהילדה תרגיע ולא תתמקד דוקא בשימור התוצר.
ל'אדישות' הזאת יש השפעה לטובה בהרבה מובנים של חיי הילד .
יש לי עוד כמה וכמה דברים לחלוק איתך , אך אני חייבת לטוס
אכתוב לך ממש בקרוב
@}

שליחה על ידי דנדי* » 31 יולי 2011, 23:19

תודה על התשובה.
לא שזה רלוונטי, כי כל הילדים שלי רואים שמיים ואדמה (וכמובן שמש) הרבה לפני שמגיע השלב הטבעי שלהם לזה, אבל סתם מתוך עניין, מתי מגיע השלב הטבעי?
כמה תמונות (כדי לספר מה שלומנו...)
http://img96.imageshack.us/img96/9660/scanpic0001e.jpg]בן[/img] 4.5 ציור 1

שליחה על ידי דנדי* » 31 יולי 2011, 23:23

http://img820.imageshack.us/img820/1004/scanpic0002p.jpg]בן[/img] 4.5 ציור 2

שליחה על ידי דנדי* » 31 יולי 2011, 23:25

בן 3

שליחה על ידי דנדי* » 31 יולי 2011, 23:29

ניסיון נוסף:
http://www.siz.co.il/my/zkmcdyh1wdzo.jpg]בן[/img] 3
http://www.siz.co.il/my/lumzonmzdf2d.jpg]בן[/img] 7

הי דנדי ,
תודה . הנה בדיוק השרבוט של גיל 3
המוקדים המקרינים והמעוגלים של גיל 4 , 4.5
וההזדהות עם ה"סדר" של גיל 7 . הקו לאדמה , במקרה הפרטי הזה הוא הקו של הים והדמויות מסודרות עליו .
נראה כמו אמא וילדים בים .
@} תודה
באופן טבעי חמש שש, שבע זה הזמן של שמיים ואדמה .

חמש שש, שבע זה הזמן של שמיים ואדמה
חמש זה מאוד מוקדם ...

אני זוכרת דווקא שהדמות הגדולה הייתה אלוהים, אבל כנראה שבגיל הזה אלוהים ואמא זה די אותו דבר...

תודה
דנדי

אשמח להפניה לחברות חומרי יצירה איכותיות ולא קורעות כיס..
שלום לך שוב פלונית זמנית .
זה ענין של סדרי עדיפויות :
צבעים חייבים להיות מתוצרת טובה .
לאחרונה אני ממליצה על צבעי עיפרון של פאבר-קסטל . שימי לב לקנות את אלה שמכילים פוליכרום . זה גם שם הדגם : פוליכרומוס.
אלה עפרונות רכים ושמנוניים מספיק , ניתן ליצור גוונים על ידי ערבוב
והם גם קשים מספיק ובגלל זה מתחרים היטב עם הטושים.
כמובן שצבעי פנדה מתוצרת הולביין או טאלנס הם נפלאים.

אבל הילדה צעירה מאוד , טרם מלאו לה שש לא רצוי לחשוף אותה לכל הפלאים הטכנולוגיים של הצבעים כי בגיל זה הדגש של הדעת האמנותית נמצא במקום אחר לגמרי.

בקשר ללבטים בדבר פיתוח הכשרון של הילדה .
התכתבתי כאן בעבר על הנושא אבל בצורה מצומצמת למדי.
אם את רוצה לדון בכך , אשמח לעשות זאת איתך.@}

הי,
רציתי לשתף במשהו קטן ומקסים.
כבר כמה זמן שאני יושבת עם ילדי לצייר ומציירת מנדלות. מכיוון שלא ראיתי עד היום דוגמא למנדלה של ילדים (או מוקד מקרין מורכב קצת יותר) ניסיתי לבד, ויצא משהו בוגר יותר כמובן, מדוייק יותר.
לאחר שראיתי כאן דוגמא של מנדלה של ילד, ניסיתי לצייר עם ילדי כזה דבר ובני בן ב4.5 שאל אם אני רוצה להיות ילדה, לא הבנתי על מה הוא מדבר ושאלתי אותו למה? והוא הסביר שאני מציירת כמו ילדה ולא כמו אמא...

שלום חווה,
ראשית, אני מודה לך מהלב על הדף הזה ועל כל המידע המרתק והחשוב שאת מעבירה באמצעותו.
בתי הגדולה בת שנה ו-10 חודשים. היא איתנו בבית והחלטנו שהיא נשארת איתנו בבית לפחות בשנה הקרובה (כלומר- לא תלך לגן) למרות לחציי הסביבה המעיקה (-:...
שנינו- אני ובעלי מוסיקאים יוצרים ואני עוסקת בפרט בהתפתחות המוסיקלית של תינוקות מלידה ומעלה, וחיה את הנושא כך שמטבע הדברים הערוץ הזה מאוד פתוח בביתנו. מוסיקה- הקשבה, יצירה, שירה, נגינה, תנועה, הכל קורה כל הזמן ומהווה חלק מהזרימה הטבעית והיומיומית שלנו בבית.
אבל........הערוץ של האמנות הפלסטית, כלומר- ציור וכו' ממש לא פתוח וזאת בעיקר כי גם אצלי הוא ממש אבל ממש ממש חסום...
מאחר והחלטנו שהיא לא תלך לגן (לפחות בשלב זה) הרגשתי שאני ממש רוצה לפתוח לה את האפשרות להשתמש בכלי הזה, ושזה ממש חשוב לבריאותה הנפשית וגם יכול למלא זמן של כיף.
לאחר שקראתי את כל הדף הבנתי דברים חדשים לגמרי ממה שחשבתי שאני יודעת עד כה...
תחושת ה"אשמה" שהיתה לי על המחסור בגננת שתסייע בכיוון נעלמה לחלוטין,
והבנתי שדווקא ניתנת לי הזדמנות לאפשר לתהליך להתרחש בלי הפרעות, עם קצת מודעות שלנו אליו.
ולכן אני כותבת לך...אשמח אם תוכלי לענות לי על כמה שאלות:

לאחר שקראתי מדוע לא לצייר לילד, הפסקנו לצייר לה ובאמת ראיתי שאז היא מתחילה לשרבט... (קרה עד כה בערך 3 פעמים)

עד אז זו באמת הפכה התמכרות בה היא מבקשת לצייר לה דשא, פיתה וכו'... (היא מדברת לגמרי)
ואני, בדרכי העילגת, הייתי מציירת )-:
כעת אני פורסת בפניה בריסטול גדול עם מס' צבעים ויושבת לידה ומשרבטת בעצמי.
הבעיה היא שאם זה על הריצפה היא גם מקשקשת עליה ואז אני אומרת "לא" ונראה לי שהגבול בין הדף לריצפה מבלבל אותה.
היא גם מנסה לפעמים על הספה / קיר ואני מרגישה שבזה שאני אומרת "לא לא לא" כל הזמן אני מרחיקה אותה מזה.
האם את ממליצה לקנות שולחן קטן עם 2 כיסאות קטנים כמו שיש בגן? או להמשיך על הריצפה? או על שולחן סלון גדול כשהיא יושבת על שרפרף ואני יושבת לידה?

הבנתי שאת הכי ממליצה על צבעי פנדה...האם את ממליצה גם על צבעי אצבעות / ידיים למשל באמבטיה? הרבה חברות שלי המליצו לי לתת לה להתמרח בצבעי ידיים באמבט..אם כן, מאיזה סוג?

האם יש עוד צבע/ משהו אחר שאת ממליצה עליו? (בצק???)

קראתי את דברייך בנושא "סיטואציית הממרחים והשארת סימנים". בעניין האוכל אני נותנת ותמיד נתתי לה לעשות כרצונה, להתמרח, למרוח ובקיצור לשחק כאוות נפשה...

אבל......כשאנחנו מטיילים בחוץ נוצר מצב שהיא מתכופפת לכל ערימת חול שהיא רואה ומתחילה לפשפש בה, להתמרח, ללוש, לשחק ואני ברוב הפעמים אומרת "בואי, זה מלוכלך" והאמת שממש קשה לי בסיטואציות האלה כי מצד אחד אני רוצה לאפשר לה ורואה את הצורך העז שלה ומצד שני אלו ממש דברים מזוהמים ומטונפים- פעם בערוגה שיש בה קקי של כלבים ופעם על מדרכה מלוכלכת, וכל פיסת חול זמינה הופכת לעניין. כמובן שזה רק מגביר את הכמיהה. מה עלי לעשות?
לא נראה לי נכון לאפשר התפלשות בכל פיסת חול ברחוב ומצד שני איך אני יכולה ליצור לה הזדמנות למשחק עם חול / בוץ נקיים?
יש לציין שהיא ממש מחוברת לעלים, ענפים, אבנים, מקלות, פרחים, ומכל טיול היא תמיד מביאה איתה מתנות שכאלו הביתה.

שאלה בעניין צעצועים קנויים- הבנתי ממך שאת לא כ"כ בעד? בגלל שאנחנו בבית, שוב, הרגשתי צורך למצוא דברים נחמדים שיכולים למלא את הזמן שלנו פרט למה שאנחנו עושים היום וקניתי משחק של השחלות- צורות מעץ שמשחילים על מוט מעץ. הצורות הן יוצרות אובייקטים כמו בית, איש, עץ וכו'

מדברייך אני יכולה לנחש שאת לא בעד העניין? (עוד לא פתחתי אני יכולה להחליף (-:)
ומה לגבי השחלות של צורות ללא משמעות? (זה היה נראה לי מאוד כיפי)
ומה עם פאזלים? גדול/ קטן וכו'? האם גם זה בעינייך עלול לשבש את התהליך הטבעי?

השאלה האחרונה היא לגבי בנייה בקוביות ולגו. אני לחלוטין חסומה בעניין והדברים שאני בונה נראים כמו משהו שילד בגיל של בתי בנה אבל בעלי ממש מוכשר והוא בונה מקוביות ספוג באמבטייה כל דבר אפשרי כמעט וגם מהלגו, ועם הזמן שמנו לב שהיא כלל לא בונה. היא מאוד מעוניינת במשחק עם הקוביות או הלגו ומבקשת לשחק בהם הרבה פעמים אך בשבילה המשחק הוא שנבנה לה...עתה, אחרי שקראתי את דברייך אני חושבת שאולי מאותה הסיבה שהיא התרגלה שהוא בונה לה והבנייה שלה לא מספיק מעניינת אותה. היא מבקשת לבנות לה גוף של איש וכו'...

האם להפסיק לבנות לה לחלוטין? ומה לעשות כאשר היא מבקשת?
מדי פעם היא בונה פטרייה או פטיש אבל זה מתוך זיכרון של דברים שהוא בנה לה...
האם היכולת לבנות מתפתחת בעצמה מבלי לחשוף את הילד כלל לאפשרויות? הגיוני לי שכן...

אני מתנצלת על האורך. אני פשוט מרגישה שאני צריכה קצת עזרה ראשונית כדי להתחיל משהו שאולי אצל אחרים הוא מתרחש יותר באופן טבעי, אבל בגלל הריחוק הרגשי והטכני שלי מהנושא אני צריכה ליצור זאת באופן מודע (וקצת מלאכותי) כדי לאפשר לבת שלי לעבור תהליך שכנראה אני לא עברתי...
אשמח לעצותייך ותשובותייך...

שוב תודה גדולה (-:
קרן

אופס.......הכל יצא לי מודגש, בגלל הכוכביות ששמתי לפני כל שאלה....
לא התכוונתי (-:

בעקבות הדף הזה וגישות נוספות שנחשפתי אליהם, אנחנו לא שואלים "מה ציירת?" ולא נדהמים "איזה יופי! מהמם" וזה מרגיש לי מאוד נכון.

בגלל הריחוק הרגשי והטכני שלי מהנושא אני צריכה ליצור זאת באופן מודע (וקצת מלאכותי) *כדי לאפשר לבת שלי לעבור תהליך שכנראה אני לא עברתי
עדיין לא עברת! אני חושבת שמאוד חשוב שתבחרי בלעבור את זה, היום יש לך הזדמנות לעבור את זה ליד ביתך, ללמוד ממנה להנות מציור.
וגם להניח לה ולסמוך שאצלה זה אכן יקרה באופן טבעי ולא את ולא בעלך לא יכולים להפגוע או להפריע לתהליך ...

אני דווקא מרגישה ריחוק מסוים ממוסיקה, מנסה להשלים עכשיו...

שלום לך קרן היקרה ,
אני שמחה שקראת בדף ונכנסת טיפה לתחום המרתק הזה , להיכרות עם המנגנון הטבעי של האמנות בילדים .
את מבינה טוב ועושה טוב . אין טעם שאחזור על דברים שחזרתי וכתבתי כאן .
חשוב לי להזכיר לך שטרם מלאו שנתיים לבתך . היא |תינוקת| .
בתך בת שנה ועשרה חודשים . |תינוקת|
היא אמנם גדולה בעיניך (יש לך גם 'קטנה' ? )
היא אמנם מדברת "לגמרי" אבל אל תתבלבלו היא תינוקת שטרם מלאו לה שנתיים .
תבוא ברכה על ראשכם שהחלטתם להמשיך לגדל אותה בבית .
גור אנושי זקוק ליחס של אחד על אחד לפחות עד גיל שלוש .
אבל אין צורך להתעסק יותר מידי עם פעילויות בשבילה .
חוזר אצלך הביטוי "למלא לה את הזמן " .. אני מבינה את כוונתך ובכל זאת כדי להישען לגמרי על תהליכים טבעיים עליכם לשחרר
את הדחף הבלתי נשלט ל'פעילויות" אשר מאפיין בימינו את רוב ההורים .
השחלה על מוטות עץ כאלה (עיגולים עם חורים) זה טוב ומרתק.
התינוק בגיל 2-3 מרוכז מאוד בחיקוי ההורים . הטוב ביותר לעשות את עבודותיך בבית ולתת לה דברים דומים לשלך או ממש גישה למגירה שיש בה סירים , מיכסים וקערות וכל מיני ...
אם את תולה כביסה או מקפלת תעשו "ביחד" .
ילד שרואה את ההורה עסוק בעניינים מחקה אותו ומתעסק בענייניו . - זה מתאים לשעות הטובות בקר או אחרי שנת הצהריים.
הבנת היטב את הפעילות הגרפית שהאוכל מזמן לילדה . יופי . כמובן לא להגזים. ולא צריך הרבה יותר מזה.
באשר ללכלוך ברחוב : יש באמת לכלוך וטינופת בעיקר בעיר הגדולה אבל יש מספיק בוץ 'נקי' שאפשר לכוון לשם את הילדה
וחוץ מזה תבדקי אם את לא מגזימה.
חול ומים יש על שפת הים בכיף .
במקום להשתמש במילה "לא" אני מציעה להגיד מה "כן" .
למשל :אנחנו מציירים על הנייר . יצא לך על הרצפה , הנה מטלית לניגוב .
בקשר לצייר על קיר כתבתי והסברתי על זה הרבה . יש צורך לאדם לצייר על קיר וכדאי להקצות קיר ששם מותר . לעומת זאת יש "לא" בחיים האלה ואפשר להשתמש בו ,במידה סבירה ,בלי רגשות אשם.
רצפה זה מקום נפלא לשחק , לצייר .
שולחן .
מאוד נחוץ שולחן ואני אוהבת את שולחן האוכל ואוהבת להושיב את הילד על השולחן באמצע ובעצמי לשבת על ידו. (רבים מתנגדים לכך) . בכל אופן שולחן קטן מתאים יותר לקראת גיל ארבע כשהילד כבר ממש יודע להיות עסוק.
טוב שהפסקתם לצייר לה או לבנות לה . בציור אפשר לשרבט בחברתה ובקוביות אפשר לשחק בלסדר אותן שורות בכל מיני צורות . כרגע להניח אחת על השניה זה טיפה מוקדם.
היא תינוקת לא צריך לפטם אותה בדברים מוכנים כמו צבעים באמבטיה וכל מיני ... - העיקרון הוא שתינוקות מגלים עניין בכל 'שטות' וחשוב מאוד לשמור את הכושר הזה למצוא עניין בכל שטות על ידי אספקת שטויות ומניעה של גירויי יתר.
מה עוד ?
@}

בקשר לצייר על קיר כתבתי והסברתי על זה הרבה . יש צורך לאדם לצייר על קיר וכדאי להקצות קיר ששם מותר .

אבל היא עדיין צעירה לשם כך .אלא אם כן הוא מסוגלת להבין ש"מותר" על הקיר שהוקצה לשם כך ו"אסור" על קירות אחרים .
אין חשש להשתמש ב"אסור" , בפשטות ובסמכותיות פשוטה במיוחד כשהוא בא על יד "מותר" .
@}

_האם להפסיק לבנות לה לחלוטין? ומה לעשות כאשר היא מבקשת?
מדי פעם היא בונה פטרייה או פטיש אבל זה מתוך זיכרון של דברים שהוא בנה לה..._
אין פסול בכך שהיא עושה מתוך זיכרון .
הפסול הוא בכך שברגע שהוא מציג לה משהו מוגדר הוא בעצם מגלה לה שאפשר לעשות ייצוג סמלי למשהו מוגדר וכך קורה שהיא גם מפסידה את כל התהליך של גילוי העובדה המרתקת הזאת וגם מאבדת עניין בשירבוטים שלה אשר אינם משוכללים עדיין .. ואז אין פלא שהיא מבקשת שיעשו לה את הדבר שאינה יכולה לעשות .
אם יש לך צורך אסביר שוב במפורט אך אני ממליצה למצוא בדף את ההסברים האלה.
כן . בהחלט להפסיק לבנות לה ולהפסיק לצייר לה.
ובאותה עת "לשחק" איתה גם בשרבוט וגם בקוביות -ברמה שלה .
אני בטוחה שיש לכך מקבילות בחשיפה לזימרה .
יש כמובן להבדיל בין השמעת מוזיקה לבין זימרה.
@}

חוה בת חיים אני מאוד מתחברת לרוב מה שאת כותבת כאן,
אבל קשה לי להתחבר ל:

_בהחלט להפסיק לבנות לה ולהפסיק לצייר לה.
ובאותה עת "לשחק" איתה גם בשרבוט וגם בקוביות -ברמה שלה_

קודם כל למה לצייר לה ולבנות לה , מבחינתי לצייר איתה ולבנות לעצמי כי נראה לי חשוב שאני אהנה מעשיה ומה לשעות אני בשלב יותר מתקדם בציור מבן שלי בן שנתיים.
והרווח הוא כפוף ויותר:

בנוסף לכך אני נהנת מהעשיה,
גם יורד/זז הפוקוס מלהפעיל את הילד מבחינת ההורים, כי מבחינתי הורה שמצייר ברמה שלה עושה זאת רק לצורך הפעלת ילד.
גם ילדים לומדים להנות מהתהליך ממקום של חיקוי, כאן חיקוי של הנהה. אני מאמינה שיש דבר כזה....
וגם ילדים לומדים לציייר. יש לי רקע בציור, ואני מכירה את השיטות לימוד ציור הקונוונציונליות (-: (דווקא מצד הילד הלומד ציור) ובעיניי זה מאוד חיוני להחשף לציור איכותי כמו חשיפה למוסיקה איכותית...לא מרגיש לי נכון שזה פוגע/חוסם את ההתנסות האישית של הילד בציור כי הוא לא יכול לצייר ברמה של ההורה או צייר/אומן במקרה של חשיפה לאמנות...

בנוסף יש משהו מלאכותי בלשחק ברמה שלה וילדים הם האחרונים שהייתי מנסה לעבוד עלהם ... כי הם כמובן ישר קולטים שמשקרים להם...

אשמח לשמוע את דעתך בהקשר.

לא שמתי לב שנלח מאת פלוני...

יש משהו מלאכותי בלשחק ברמה שלה וילדים הם האחרונים שהייתי מנסה לעבוד עלהם ... כי הם כמובן ישר קולטים שמשקרים להם...
בוודאי שאין כאן המלצה לשקר או לשחק בכאילו

לשחק ברמה של הילד זה אומר שאת מתאימה את עצמך אליו מתוך הסתכלות והבנה שאת מבקשת להעצים אותו ולא להקטין או לצמצם.
את את לא מובנת או לדבר אליו ברמה גבוהה יותר הוא יעלם - לא ישתף פעולה, או, במקרה הגרוע יצא מתוסכל מהמפגש.
ילד זקוק לדמות שמבינה אותו ולכן לשחק ברמה שלו אומר שהוא יוכל להבין ולהשתלב במשחק כך שיהיה לו קל, נעים ומהנה @}

שלום לך מארינה מאוהבת בים ,
אומר זאת בפשטות :
מדובר בשלבי התפתחות .
אי אפשר לקחת דוגמא מנסיון אישי שהתרחש
בסביבות גיל חמש ,נניח , וממנו ללמוד על השלב של גיל שנה ועשרה חודשים שבו דיברנו בפוסט האחרון.
השלבים הראשונים מאוד צפופים .לא דומה שנה ועשרה חודשים לשנתיים וארבעה חודשים וכך הלאה . אחרי גיל 7 השלבים מתחילים להתארך.
לכל שלב יש איפיונים אשר שרדו את האיבולוציה .
אני תמיד שואלת : מה ראתה האיבולוציה שהשאירה את השלבים האלה ?
כתבתי בדף הזה כמה וכמה מחשבות כתשובה לשאלות אלה .
אשמח להבהיר שוב אם אתבקש.
בימינו יש נטיה להאיץ את ההתפתחות ויש לכך מחירים גבוהים .
מארינה :
מבחינתי הורה שמצייר ברמה שלה עושה זאת רק לצורך הפעלת ילד.
חוה : אנסה להראות לך זוית שונה:
אני עושה זאת כל הזמן במודעות מוחלטת שאני משאירה את החלל רגוע , נייטרלי ומתאים לצרכים של הילד שלי .
מצד אחד אני מציגה מודל לחיקוי : מבוגר אשר מתעניין לשרבט.
ומצד שני מאפשרת מנוחת נפש לילד הקטן אשר יושב בחברתי.
אני מאפשרת לו את השקט הנחוץ כדי לחקור את הסימנים אשר יוצאים מתחת ידיו.
מארינה :
בנוסף יש משהו מלאכותי בלשחק ברמה שלה וילדים הם האחרונים שהייתי מנסה לעבוד עלהם ... כי הם כמובן ישר קולטים שמשקרים להם...
אשמח לשמוע את דעתך בהקשר.

חוה :
אינני משקרת לתינוק כאשר אני מתנהגת בהתאם ליכולת שלו.
אינני 'עובדת' עליו .
אני עובדת על עצמי כל הזמן , עבודה של מודעות עצמית ,
מחנכת את עצמי לזכור שזה

שיש לו שלבי התפתחות אשר בונים אותו לקראת חיים בשלים אשר דורשים רקמה רחבה מאוד של יכולות . הרבה מעבר ליכולת "לצייר" .
גם כאשר אני נפגשת עם ילד בן חמש , שבע או עשר אני מתאימה את עצמי אליו מתוך כבוד לשלבי ההתפתחות וכבוד אישי לילד באשר הוא. יש לו דרכים משלו לעיצוב גרפי של סמליו ואני מתעניינת בדרכים שהוא נוקט בהם , אוהבת ומכבדת אותן . זאת אמנות ילדית , אני ממתבוננת בה ברצינות גמורה .
זה פרק נכבד בתולדות האמנות האנושית חבל שנפספס אותה .

באשר ליצירות אמנות פרי הדורות -
יש לראות יצירות אמנות מתוך תאוות התבוננות .
יש דרכים לעשות זאת . אשמח לפרט .
יש בהתבוננות באמנות זיקה רחבה לחיים עצמם !
הנחיית ילדים לצייר כמו האמן או בעקבותיו זו טעות חמורה .
לא טוב לעשות זאת. יש לחכות לפחות עד גיל 15 .
@}

תודה רבה על תשובתך, עכשיו ברור לי מה פיספסתי: את השלבי התפתחות...
אשמח להבין יותר.

מה ראתה האיבולוציה שהשאירה את השלבים האלה ?
אני לא מבינה את המשפט...אשמח אם תוכלי להסביר/לחזור על הסבר אם פיספסתי..

וגם
יש לראות יצירות אמנות מתוך תאוות התבוננות .יש דרכים לעשות זאת . אשמח לפרט .
מראש תודה. מאוד מעניין.

ועוד
יש בהתבוננות באמנות זיקה רחבה לחיים עצמם !
אודה אם תוכל להסביר...

חווה,
תודה רבה רבה על תשובתך המעמיקה והמפורטת.
אני נעזרת בדברייך ובקולך, ווודאי עוד אעזר בדף הזה.

הפסול הוא בכך שברגע שהוא מציג לה משהו מוגדר הוא בעצם מגלה לה שאפשר לעשות ייצוג סמלי למשהו מוגדר וכך קורה שהיא גם מפסידה את כל התהליך של גילוי העובדה המרתקת הזאת וגם מאבדת עניין בשירבוטים שלה אשר אינם משוכללים עדיין .. ואז אין פלא שהיא מבקשת שיעשו לה את הדבר שאינה יכולה לעשות .
אני לגמרי מסכימה עם זה, כי אני רואה שבפועל זה בדיוק מה שקורה...
כל עוד ציירנו אובייקטים מוגדרים זה רק חסם אותה וגרם לה להתמכר לכך שנצייר לה ולא למצוא בתוכה את האפשרות לצייר/לייצר/ליצור בעצמה...
איך שהפסקנו היא התחילה להניע את הצבע בתנועות מעגליות על הדף.
עדיין אני מרגישה שזה לא משהו שמסב לה ממש הנאה כמו שהיא רגילה נניח להאזין למוסיקה או להתנועע...היא משרבטת מתוך כך שאני מציעה ומביאה דפים וצבע וזה בערך ממצה את עצמו עבורה אחרי כמה דקות...

היא אמנם גדולה בעיניך (יש לך גם 'קטנה' ? )
כן, יש לי עוד תינוקת בת חצי שנה.(-:
ואת צודקת, גם היא אכן תינוקת שעוד לא מלאו לה שנתיים.
אני לא רואה בה ממש גדולה, אבל קולך בהחלט עזר לי להזכיר זאת לעצמי...

היא תינוקת לא צריך לפטם אותה בדברים מוכנים כמו צבעים באמבטיה וכל מיני ...
אני מסכימה בקשר לעודף הגירויים שקיימים בעידן שבו אנו חיים. מסיבה זו אין לנו טלויזייה ואנו בהחלט משתדלים לחסוך את ההצפה החברתית הזאת שעלולה לגרום להפרעות קשב, חוסר עניין, אלימות, ולשיבוש המנגנון הטבעי, כמו שאת אומרת. אך מדוע את חושבת שלהתמרח עם צבעים באמבטיה זה פיטום? זו בעצם אותה פעילות כמו השארת הסימנים וההתמרחות עם חול/ בוץ רק שזה עם צבע...לא?

_אני בטוחה שיש לכך מקבילות בחשיפה לזימרה .
יש כמובן להבדיל בין השמעת מוזיקה לבין זימרה._
בהחלט(-:

ולסיכום- תבורכי על כל ההתייחסות הרצינית והאישית שאת מעניקה. ..
תודה תודה תודה (-:
קרן

גם אני, לא שמתי לב שזה נשלח מפלוני...(-;

מדוע את חושבת שלהתמרח עם צבעים באמבטיה זה פיטום?
מפני שזה לא אורגני לפעולת הרחצה .
כשאוכלים , נניח גבינה , יש מצב אותנטי להתמרחות אשר המקור שלה בפגישה בין הילד לבין החומר . ולא היוזמה שלי,
של הילד . הסקרנות מביאה יוזמה אשר מתרחשת מתוך ההתנהגות , באקראי ומתוך אסוציאציות לגמרי פנימיות .
באמבטיה , מתרחצים .
יש סבון. יש בועות .יש משחק טבעי עם מה שאינטגרלי למצב.
יש מים מספיק עמוקים לגלות מה צף ומה שוקע אפילו לפני שיודעים שקיימת תופעה כזאת .
אני מזהירה מפני הוספה של אטרקציות אשר גוזלות את האוטונומיה אשר מתפתחת מתוך המצבים עצמם.
אני רואה הורים אשר בלי להרגיש 'פותרים' את המצבים .
אני רואה ילדים בני שנתיים שלוש שכבר יודעים לשאול : "מה עושים עם זה ?" - כי קבלו מספיק דברים שהוכיחו להם שחייבים לקבל הסברים כדי להפיק את האטרקציה מתוך הדבר .
באוירה אורגנית הילד יתעסק ויתעסק ואתם תתפלאו לראות מה באמת מעניין אותו . - שטויות לדעתכם . אבל הוא תינוק .
כל שטות מעניינת אותו .
בגינות המשחקים רואים לעיתים קרובות הורים אשר משמשים ליצנים , מאמני כושר , אמרגנים חברתיים ומה לא ...
לדעתי יש למזער מאוד את כל היוזמות האלה ולהניח לתינוקות . להניח זה לא להזניח !

עדיין אני מרגישה שזה לא משהו שמסב לה ממש הנאה כמו שהיא רגילה נניח להאזין למוסיקה או להתנועע...היא משרבטת מתוך כך שאני מציעה ומביאה דפים וצבע וזה בערך ממצה את עצמו עבורה אחרי כמה דקות...
קרן ,
היא קטנטונת . "כמה דקות" זה המון. אבל אני מציעה בכלל לא להביא לה עכשיו דפים וצבע . האמנות הפלסטית/גרפית שלה עדיין לא מתרחשת בהיקף כזה . היא עכשיו עם האצבע בקטנה, בממרח.. בבוץ . הניחו לה.
הרגישות לקצב וצליל קודמת בהרבה לרגישות גרפית .
התינוק , עוד בהיות ברחם , בהיותו עובר , חווה את קצב הלב ואת התנועתיות של גוף האם וזה הבסיס לרגישות המוסיקלית שלנו.
נדמה לי שהשמיעה קודמת לראיה בהתפתחות העובר - אך עלי לבדוק זאת שוב.
@}

מרינה מאוהבת בים ,
כרגע עלי לעוף מכאן . אכתוב לך אחר כך.@}

_כשאוכלים , נניח גבינה , יש מצב אותנטי להתמרחות אשר המקור שלה בפגישה בין הילד לבין החומר . ולא היוזמה שלי
, של הילד . הסקרנות מביאה יוזמה אשר מתרחשת מתוך ההתנהגות ,באקראי ומתוך אסוציאציות לגמרי פנימיות _
מבינה את זה לגמרי ואני גם רואה כמה "קל" להפריע באותם המצבים כשמתרחש מפגש בין הילד לחומר (אותנטי או אובייקט) וכמה שכמעט ב"אופן אוטומטי" כל הורה מיד מרגיש צורך להפעיל את הילד...להתערב ולכוון ולהנחות ולשאול שאלות וכמה זה מפריע ולוקח את הספונטניות של הילד ואת יכולת ההווייה הפשוטה שלו בסיטואצייה, כמה זה חוסם ומסרס את היצירתיות הפנימית שמכוסה במילים, ברעיונות חיצוניים, בציפיות ...
אני מאוד משתדלת שלא "ליפול" למקומות האלה.
רוצה רק לציין שלא התכוונתי להתמרחות עם צבעים בעת שעושים אמבטייה עם מים והכל אלא רק להשתמש באמבטייה כאשר היא ללא מים ולא מתקלחים בה, אלא כדי לתת את האפשרות למרוח את הצבע כאוות נפשה, על האריחים שעל הקירות, על האמבטייה ואז אפשר לשטוף את זה בלי בעייה, דבר שלא מתאפשר במקום אחר בבית.
(רעיון שנתנה לי חברה שהיא גם גננת..)

ולסיכום- הקול שאת מייצגת עוזר לי לקחת צעד אחורה ועוד צעד אחורה, ולראות את הדברים ממקום יותר ראשוני, יותר מחובר להווייתו, ופחות מכוסה ועמוס בשכבות שכבר אינן מאפשרות לראות מה יש בתוכן
וכמה זה קטן, נכון, שלם ורגיש...
תודה לך על כך, זה נותן השראה בכל תחומי החיים (-:

קרן

(רעיון שנתנה לי חברה שהיא גם גננת..)
רעיון מעניין.
אני מבינה את ההגיון אשר מונח בבסיסו .
ובזהירות רבה אני בוחנת אותו .יש כאן יתרון שזה ציור ארעי .
זה דומה למעשה ל"קיר" שאני ממליצה להקצות לציור בעמידה.
העניין הוא שההמלצה שלי להקצות קיר קשורה להמתנה עד שהילד באמת מגיע לשלב שיש בו צורך אמיתי לצייר בעמידה .
זה קורה יום אחד שילד העסוק באופן קדחתני בשרבוט עולה פתאום על הקיר ...
וזה הQ שלנו להיענות ל'אדם הקדמון' הזה שלנו אשר מבקש לצייר על קיר המערה ..
בקיצור ... - יש כאן מקום למחשבה .
תודה
@}

שלום חווה.
לא קראתי את כל הדף (מה שעשיתי פעמים מספר לפני כשנתיים).
ביתי בת 4 וחצי. היא בחינוך ביתי. במהלך השנים ניסינו מאוד "להגן" עליה ממבוגרים עמוסי כוונות טובות שרצו לצייר לה. איכשהו הצלחנו לצלוח את 3 השנים הראשונות כך.
אבל מאז היא נתקלת פה ושם בציורי מופתים של מבוגרים. קרה פה ושם שהיא ביקשה גם מאיתנו לצייר לה לב, פרפר או משהו אחר. אנחנו אומרים לה שאנחנו רוצים שהיא תצייר ושאנחנו אוהבים לראות אותה מציירת. היו פעמים שהיא התעקשה. ובפעמים אחרות קיבלה את זה. עכשיו בגיל 4 וחצי אני מרגישה שהרבה יותר קשה "להסתיר" ממנה את הקסם הזה. כמו עוד הרבה ממתקים שישנם שם בחוץ. גם זה קיים. אז אמנם היא לא הולכת לגן. וסבא וסבתא איכשהו הבינו מה אנחנו רוצים. אבל יש עולם שלם של אנשים ...

לעתים רחוקות אני יוזמת שרבוט משותף אתה. (בצבעי פנדה או צבעי מים) ובסיטואציות האלה היא מאוד נהנית. גואש ,לצערנו המשותף, הוא אורח נדיר בביתנו. אני לא אוהבת שהיא צובעת בו כי תמיד זה מושך אותה להתמרחות בכל הגוף וזה לא בריא וממש לא אקולוגי. אני מעדיפה שהיא תתמרח בבוץ.... ואת זה היא מאוד אוהבת לעשות.
מה דעתך על שימוש בצבעי מים בגיל הזה?

היו תקופות בעבר (כבר לא זוכרת מתי) שממש ראיתי התפתחות בציור שלה. ציור מובחן של עיגול. סכימה של קווים רוחביים ואח"כ אופקיים שיוצרים משבצות. ועוד אי אילו סימנים ברורים על הדף שאני לא זוכרת כרגע. באופן כללי היא לא מרבה לצייר. דווקא כשאני יושבת אתה לשרבט יחד היא מאוד נהנית....אולי אני צריכה לעשות את זה יותר.
וכששמתי לב לזה בזמן האחרון, חשבתי שבעצם כבר המון זמן לא ראיתי סימנים כאלה כמו שתיארתי לך בשרבוטים שלה.

מה דעתך?

מרינה מאוהבת _בים :
_תודה רבה על תשובתך, עכשיו ברור לי מה פיספסתי: את השלבי התפתחות...
אשמח להבין יותר._
חוה :
לא נורא , יש מקצה שיפורים ,
אנחנו , בשביל סיבות פחות חשובות רצנו לעשות עוד ילד...
וחוצמיזה , נדמה לי ,בנך רק בן שנתיים , או אני טועה ?
כאן ברצוני להתחבר אלייך יעל ,
ראשית כיף לשמוע ממך .
שנית , לאחרונה דיברנו כשבתך היתה בת 2 , נכון ?
באותה תקופת גיל , שרבוטים ריתקו אותה . עכשיו היא בשלב ששרבוטים בקושי יכולים לרתק אותה .
כאן למעלה , ממש לא רחוק יש מנדלות של הבת של דנה ה
ויש מין קיפוד כזה עם שרבוטים שאנו משייכים אותם כבר לייצוגים סמליים מובחנים (על אף שאין לשאול "מה זה" -אני מזכירה..)
מין שרבוטים כאלה עשויים לעניין עכשיו את בתך.
ברצוני להמשיך לשוחח בענין שהעלית .
האם תוכלי לסרוק ולשלוח לי ציורים עכשויים שלה ?
ועוד: האם תוכלי לצטט בשבילי כמה מהביטויים המילוליים שהיא נוקטת בהם אודות ציור או בזמן הציור ?
האם כשהיא מתחילה לצייר היא שואלת אותך או את עצמה "מה לצייר" או אותך , "מה את מציירת ?"
לכמה זמן ,כשהיא מציירת , היא נשארת מרוכזת בעשייה בלי למלל ?
ועוד לפי מה שתלקטי.
נמשיך מכאן @}
מרינה מאוהבת בים , לא שכחתי מה אני חייבת לך . @}

אני כאן, קוראת אותך ומחכה לתשובות.
כן, הוא בן שנתיים. משרבט. הרבה פעמיים מיוזמתו (כלומר הגירוי קיים באופן תמידי: שולחן ועליו קופסאות עם גירי פאנדה, הוא מתחיל לצייר על השולחן ואני מציעה לו דף..) הוא גם מתנסה בצבעי מיים (באמבטיה בדיוק כמו שקרן תארה את זה..)
וגם בציור על הקיר,הקיר שלנו הוא דלת של מקרר ועליה דף...
חברה הולכת עם ביתה בת 2.5 לחוג יצירה וגם אני רוצה ללכת. אני יודעת שהוא יהנה.אשמח לשמוע דעתך על זה.}

חברה הולכת עם ביתה בת 2.5 לחוג יצירה וגם אני רוצה ללכת. אני יודעת שהוא יהנה.אשמח לשמוע דעתך על זה.
שלום לך מרינה מאוהבת בים ,
יקירתי , אין צורך שאכתוב שוב את דעתי על זה .
כתבתי אותה פעמים רבות בדף הזה ובעשרות צורות .
חוג יצירה לתינוקות הוא דבר מזיק .אסור להקדים את המאוחר .
אסור לשבש את התוכנית הטבעית של הגדילה .
ייתכן שהתינוק יהנה לבקר בחוג ,
עדיין זה דבר רע לשמירת המנגנון הטבעי של פיתוח החושים והלמידה .
בדיוק כמו רעל שיכול להיות טעים והילד יהנה ממנו , אבל....
המחכימון כותב לי : מותר לכעוס ...

אני אסתפק בלהציע לך לקרוא עוד ועוד בתוך הדף .

זאת כמובן אם ברצונך להכיר ולהבין טוב יותר את המנגנון האמנותי הטבעי . @}

הי חוה,
קראתי בדף, אך עדיין לא הכל (סליחה).

בתי כבת 5.
כתינוקת לא הרבתה להתמרח, מה גם שהמטפלת שלה מגיל 8 ח׳ (שהיתה למעט כמה פאשלות-מקסימה) ניגבה את ידיה רבות תוך כדי ארוחה. (הערתי לה אך לא נראה לי שזה עזר..)

כבר בגיל 3+ אני זוכרת שבתי הביעה לפעמים, תסכול עצום, כשמשהו ״לא הצליח לה״ בציור. היתה מקמטת את הדף ומשליכה בעצבים.
אבא, (שמוצלח מאד בעבודת יד אך גם הציב רף גבוה) לימד אותה לנשום, לספור, להרגע.

בגיל 3 ו10 חודשים, היא נורא בכתה פעם, על שהיא ״מציירת קשקושים והילדים בגן אומרים שאני לא מציירת יפה״.
שיבחתי אותה כמה יפה היא מציירת, והפניתי את תשומת ליבה לתמונה האבסטרקטית הגדולה שדודה האהוב צייר, ושהיתה תלויה בקיר לידה. הסברתי לה קצת על סגנונות ציור שונים.. עדיין ״אני לא יודעת לצייר פרח״, חזר כעבור מס ימים.

בגיל 4 נכנסה לגן עירוני- גילאי טרום חובה וחובה ביחד.
ביום ה 3 לגן התיישבה לצייר, ליד ילדה מבוגרת ממנה בשנה וחצי. בתי העיפה מבט על הלבבות והפרחים והבית שהילדה ציירה, וקמה בוכה מהשולחן- ״אני לא יודעת לצייר פרח״. בבית אמרתי לה שהיא כן יודעת. הסברתי לה (מבלי להדגים בעצמי) להתחיל בעיגול שאותו היא יודעת לעשות. ו״עכשיו תציירי כאן עיגול לידו״ בקיצור ככה היא ציירה את הפרח הראשון.
זה היה כאילו הסכר נפרץ.
משעה לשעה, ומיום ליום ציירה עוד ועוד ״דברים מזוהים״: ממש ״קפיצות ציור״ בטור הנדסי. שועל ושפן ומלא, מלא דברים.

באמצע השנה, היא התלוננה שזה מעליב אותה שהיא מציירת לי ציורים יפים במתנה, ואני אף פעם לה מציירת לה (אביה בנפרד, דוקא כן צייר לה..).
כשלא היתה בבית, ציירתי לה פיה מושקעת. היא שמחה מאד והעתיקה אותה (מתוך התבוננות), תוך שימת לב יתרה ומרשימה, לפרטים.

היום כאמור, היא כמעט בת חמש, ושוב הופיע התסכול וקימוט הדף בעצבים מ״אי הצלחה״ (״לצייר את הרגליים של הכלב״). היא דחתה את שבחיי והגדירה במדוייק מה מתסכל אותה.

האם יש לך טיפים? האם יש איזשהו דרך לעשות״ undo״ לתפיסת שכבר מבוססות במוחה ביחס לציור? (או לפחות למזער את הנזקים?)..

נ.ב. יש כמהנקודות אור - למשל שציירה ״הר געש של רגשות״- הר שממנו יצאו כל מיני צבעים. (ועוד..)

סליחה שיצא ארוך@}
<אגב, העיצה של ״לעשות עוד ילד״ לא תופסת לגבי... ״יש לי ילדה אחת אבל חמודה כמו עשר״! (מצטטת את עצמי)

אמא של טוסיק דבש :
האם יש איזשהו דרך לעשות״ undo״ לתפיסת שכבר מבוססות במוחה ביחס לציור? (או לפחות למזער את הנזקים?)..

שלום לך יקירה ,
אני מרגישה כרגע ,בחריפות , את החסרונות של השיחה בהתכתבות .
אבל זה מה שיש לנו ועם זה נשתדל לנצח.
היא בת חמש ואפשר לרפא את המקום הכואב .
לא על ידי שבחים . שבח לא עושה עליה שום רושם .
להפך שבח משאיר אותה בודדה עם הצרה הצרורה שהיא חשה שבפועל זה תסכול על ציור שלא מצליח לה אבל בעומק מתקיים אותו דבר מורכב שקשה כל כך לעסוק בו בהתכתבות .

צריך להיות ברור שזאת ילדה בעלת כושר התבוננות ואבחנה מאוד גבוהים נראה גם שהחוש לאבחנה חזותית קיים אצלכם גנטית במשפחה באופן מודגש.
כך שכאשר יש לה תסכול , כמו עם הרגליים של הכלב , עליך להקשיב היטב , בהתעניינות רצינית וכנה .
אפשר להציע פתרון ולברר איתה איזה פתרון נראה לה .
לפעמים ה'פתרון'הופך את הכלב לסוס...
אפשר לברך על הופעת הסוס ולהציע לעשות על יד הסוס כלב
חדש ... - החשוב הוא להיות איתה בתקשורת ולהביע עניין אמיתי בתסכול שלה ולא להשאיר אותה בודדה עם השבחים.
עליך להכיל את התסכול שלה .
אחרי כמה פעמים כאלה יש לשער שהיא תשיג מידה מסויימת של יכולת להכיל את עצמה ברגעים של "כשלון" ,
יש לקוות שהחיפוש אחרי פתרון גרפי יעביר אליה מושג של אימון , אחרי הכל אימונים דורשים סבלנות והיא זקוקה שתהיה לה סבלנות כלפי עצמה .

לפי תיאורך אני לומדת שהיא בת יחידה . האם יש לה אחים קטנים אצל האבא ?
אם אין אחים קטנים כדאי מאוד לנצל הזדמנויות של מפגש עם קטנטנים ולעשות דרכם לגיטימציה לשרבוט ואולי כך להחזיר לה קצת ממה שנלקח ממנה בהיותה קטנטונת.(אשמח לפרט)
אפשר ורצוי לעשות לגיטימציה של שרבוט גם בהזדמנויות כמו "הר הרגשות" .. - על אף שזה עצמו רעיון של מבוגרים אשר מציג שוב רף גבוה ולא ממש מעניק לגיטימציה לשרבוט
אשמח להמשיך לשוחח איתך@}

חוה,
תודה תודה על תגובתך!
קמתי לתלות כביסה שנשכחה
ועל הדרך בדקתי.
דוקא היום בבוקר,בגן החדש-
בתי ציירה ציור שכלל שירבוט, (וגם לב נדמה לי) ונתנה לי במתנה- ״ציירתי בשבילך״ אמרה (כמעט כרגיל) בגאווה.
חשבתי שבעצם זה קורה לא מעט.
אז לעיתים יש בעיקר שרבוטים. ויש גם ציורים מוגדרים יותר.

הזכרת יכולת אבחנה ויזואלית גבוהה-
ייתכן.
אבל מה שבבירור מאפיין את בתי
זו יכולת מילולית גבוה.
יתרה מזו- יכולת (שמפתיעה אותי)
לאבחן את רגשותיה ואת הסיבה להן
ואז היכולת לתרגמן למילים.
״אני בוכה כי אבא הלך וזה קשה לי שהוא הולך וחוזר כל פעם״ (היא רואה אותו אחת לכמה שבועות). ״אותך יש לי כל הזמן ואת אבא לא ובגלל זה אני בוכה״.
ויש גם פנינים מדהימות: ״אחרי שבוכים הרבה זמן ויש קקי אז העצב יוצא עם הקקי. זה קקי עצב״.

טוב כל המלל הזה כדי להסביר ש״הר הרגשות״ זה לגמרי שלה. ייתכן שזה נובע מהרצון לתייג בשפה של מבוגרים אבל לגמרי אפשרי שזה טבעי לה.

לגבי הכלב והסוס-
דוקא ניסיתי להתמודד בכוון-
הפכנו אותו לשועל.
לא כ״כ הצליח לי והיא כעסה קצת גם עלי.
התבוננו בספר שהשועל היה עם גוף אדם וחזרתי לומר שבציור כמו בדמיון מותר ורצוי ׳להחליט מה שרוצים׳.

גם אני אשמח לשוחח...
תודה גדולה לך! @}

קודם כל למה לצייר לה ולבנות לה , מבחינתי לצייר איתה ולבנות לעצמי כי נראה לי חשוב שאני אהנה מעשיה ומה לשעות אני בשלב יותר מתקדם בציור מבן שלי בן שנתיים.

מרינה וחוה שלום!
רציתי רק לשתף - גם לי חוה הציעה את אותה הצעה, לשבת ולצייר עם ילדי ברמה שלהם. ההבדל ביני ובינך מרינה - שלפני כן אני מעולם לא ציירתי/בניתי בשבילי, לא ידעתי איך עושים את זה ולא הצלחתי להנות מזה, כלומר, כנראה עשיתי את זה כשהייתי ילדה, אבל לא ב20 שנה האחרונות.
וכשישבתי והתחלתי לצייר כמו ילד - זה לאט לאט הפך להיות משהו מהנה גם עבורי, והיום כשאני עושה את זה איתם, אני אפילו מרוצה לעצמי ממה שיוצא לי, וכולם כאן תמימי דעים שאמא מציירת הכי יפה (כן כן היפה שהולך לשתות קפה לא נעלם לנו מהבית!), וזה ממש מצחיק, אבל המחמאות שלהם נעימות לי לרגע... אז אני לא יודעת איך הייתי מרגישה עם ההצעה, אם הייתי יודעת איך לצייר פייה/כלב בעצמי, אולי הייתי מרגישה מוזר יותר, אבל לי זה התאים בול.

וחוה,
אני יודעת שיש לך הרבה בנות לענות להן, אז אני רק מעלה מהרהורי ליבי.
שמעתי ממישהי סיפור על מקרה שהיא זוכרת מילדות שבו אמא כעסה עליה שהיא ציירה לא באופן טבעי, והיא זכרה את זה עד בגרות!
את נותנת הרבה חוקים והרבה איסורים בדרכך למתן אפשרות טבעית לילדים.
אני אדם של שחור או לבן, ואני מתאמצת מאוד מאוד כל היום למצוא את האפור.
אני מפחדת שגם אני אצור לילדי זכרונות שליליים כאלו מעולם האומנות, כשהם חוזרים מהמסגרות שלהם עם דברים שהם בעליל לא טבעיים, אני כבר מצליחה לחייך ולהראות מאושרת, אבל כשהם עושים את הדבר הזה שוב ושוב בבית, כשאנו יושבים לצייר - וזה גורם לאחים שלהם לחקות אותם, ואז הם מציירים אחד לשני, ואז כל הניסיון שלי לשבת איתם (הם לא מסכימים לשבת יותר מכמה דקות לצייר) ולחזור קצת לטבעיות נגרר לכך שכולם מחקים יצירה שנעשתה כבר באחד המסגרות - אז קשה לי לשמור על החיוך והשלווה, ולדעתי זו הסיבה שהם לא רוצים לצייר יותר מכמה דקות.
אז אולי כדאי - למען אלו שהן כמוני, לעדן קצת את החוקים שאת נותנת, כדי שילד לא תיווצר טראומה אחרת מהציור.
רק אולי...

תודה ונשתמע
דנדי

דנדי יקירתי ,
כרגיל כיף לשמוע ממך וכרגיל את מובילה למיקוד ומאפשרת לכולנו להמשיך בתהליך .
בהמשך אתייחס לזה .
אבל כרגע,צריך לומר שכרגע , יש הבדל תהומי בין התהליך הארוך והמפרה שעברנו, את עם ילדייך ואיתי בדף הזה לבין התהליך אשר טרם התחיל של מרינה עם בנה בן השנתיים ואיתי
בדף הזה . כך שאין בדיוק בסיס להשוואת השיתוף.
אני ממליצה, מאוד ממליצה, לקרוא את ההתכתבויות עם דנדי
לכל מי שרוצה לקבל מושג על תהליך של שמירת הילד מפני התערבויות הרסניות שמתרחשות בחוגים, בגנים ובבי"הס. @}

באשר לנקודות שאליהן את ממקדת אותנו בפוסט הזה :
הילדה אשר זוכרת שכעסו עליה "שלא ציירה טבעי" ....
הבנים שלך מקבלים ממך בדרך כלל "מאור פנים" ואם את נכנסת להם לורידים אני בטוחה שיש לך וצריך להיות לך חוש להפסיק עם זה ולצאת להם מהורידים ..
מה יזכרו בבגרותם? את מאור הפנים או את הכניסה לורידים? אין לנו יכולת לנבא - זו סוגיה מרתקת כי כל ילד זוכר לפי תפיסתו הסובייקטיבית .
מי שסובל , לצערי , זו את אשר פוחדת מהעתיד.

אי אפשר לנהל את החיים מתוך פחד מה הילדים יזכרו.

צריך לגדל אותם באהבה ותשומת לב ולעשות את מיטב יכולתנו
לפי מיטב הכרתנו באותן שנים .
בהמשך החיים קורה ש'הכרתנו' משתנה , אנחנו מגלים דברים שלא ידענו בעבר וקורה שחייבים להשלים עם שגיאות שעשינו.
הדבר היחיד שיוכל אז לעזור לנו הוא מצד אחד הידיעה שעשינו כמיטב הכרתנו ואמונתנו דאז ומצד שני להיות נכונים להביא שינוי לפי המתבקש.
באשר ל"חוקים" שאני 'קובעת' כאן .
חייבים להבדיל בין מה שאני מלמדת כאן ואשר קשור ב'כללי' לפסיכולוגיה התפתחותית עם פוקוס על עקרון הרצף ההתפתחותי אשר מתקיים באמנות של ילדים - ואלה עובדות שלמדנו מן המחקר בתחום .
לבין הצעות פרקטיות שאני נותנת, ואינני קוראת להם חוקים, גם אם אני אומרת את דעתי שאסור לעשות משהו.
אני מבקשת מן ההורים ללמוד את שלבי ההתפתחות , להתעניין במשמעותם , לבקש לדעת עוד ולסמוך על התהליך .
'מאור פנים' זה אחד הכללים שאני הכי ממליצה עליהם . ועל זה צריך לשמור גם כשהילד בא עם "יצירות" מהגן ומבית הספר .
בגני הילדים ובבתי הספר לא מכבדים את התהליך הטבעי
ומשבשים אותו באופן גורף.
יותר חשוב להם לעשות רושם עם כל מיני תוצרים .
אז קשה לך עם ביה"ס אשר מביא את הילדים למקומות של 'יצירה' לפי כל מיני שטויות.
אבל דנדי , ההורים מוכרחים לקחת אחריות על העובדה ששלחו את ילדיהם למוסדות האלה .
ברגע שהילד כבר בא עם יצירות שעשה שם צריך לשמור על מאור פנים כי עדיין כל מה שילד עושה "מייצג" אותו לפי תפיסתו הסובייקטיבית!
הילדים מציירים מעט . ברור .
לאור הגישה ההרסנית המשבשת את האמנות הילדית. ולא לאור התייחסותך !
אל תשכחי שיש דינמיקה בין אחים ולהעתיק אחד מן השני זה חלק מהדינמיקה . ולא רק בהעתקה של ציור אלא כללית -חיקוי.
יחד עם זאת יש גם ילדים שפשוט מתבטאים יותר חזק בתחומים אחרים. ויש הרי שיוויון ערך לפעילויות !
ולסיום:
למען אלו שהן כמוני, לעדן קצת את החוקים שאת נותנת, כדי שילד לא תיווצר טראומה אחרת מהציור.
למען אלה אני מוסיפה "חוק" חדש :
צאו לילדים מן הורידים !

את אוהבת לצייר . תעשי זאת בכיף. ציירי מנדלות.
לאו דוקא בחברת הילדים @}

אבל המחמאות שלהם נעימות לי לרגע...

אמא של טוסיק דבש ,
אני חושבת עליך אך עדיין לא מספיקה לכתוב .
האם את מסכימה שאדבר איתך עלייך ופחות על הבת ?
כמובן שבסופו של דבר זה למען הטוסיקית המתוקה .
@} ?

אופס, ואמאל׳ה.
זהו שחררתי.

עכשיו אני יכולה לענות-
כן בטח שאני מסכימה שתדברי עלי.

<אך, למרות הקשר המובן מאליו למה,
אני עדיין אשמח אם תהיה גם התייחסות נקודתית אליה.>

בכל מקרה,
מודה לך על תשובתך ומעונינת מאד
לשמוע (לקרוא..) את דעתך. @}

רציתי לשתף, ולא להזדהות כדי לא לפגוע באחרים.
הלכתי עם ילדי בן ה3 לחוג חיות, למה? כדי שיפגוש ילדים בני גילו, כדי שיראה חיות חמודות וילטף אותם, כדי שיהיה לו כיף (וגם לי...)
בסוף החוג הילדים קיבלו דף עבודה עם דמות עם פנים ריקים, והם צריכים לצייר את הפנים בפנים.
למזלי הוא היה בצד בשלב הזה.
לא אמשיך כמובן בחוג כזה, אבל קצת חבל לי.

אנונימית מרצון :
לא אמשיך כמובן בחוג כזה, אבל קצת חבל לי.
חוה : מאוד מאוד חבל . )': מכל בחינה .
אולי תוכלי לדבר עם ה'מפעילים' ,
לשאול : מדוע אתם מכניסים דפי ציור למפגשים שלכם ?
ומדוע דפי ציור אשר משבשים את המנגנון הטבעי ?
מצד אחד אתם מכירים בחשיבות של עולם הטבע והחי ומצד שני אתם נוקטים בפעילות אשר מזיקה לאספקטים טבעיים וכל כך חשובים בחיי הילדים !?
יש סיכוי שתצליחי להגיע לליבם ולשכנע אותם.
בדרך כלל עושים זאת כדי למלא את הזמן או כדי להוכיח שהפעילות שלהם חינוכית וטובה.

בדרך כלל הם חושבים שצריך להראות תוצאות .

אולי תצליחי לעורר דיון ודעת קהל.
אענה ברצון רב על כל ההיבטים של טענות אלה , לכל שואל.
פגישה עם בעלי חיים היא אחד הדברים החסרים ביותר בחיים המודרניים !
לא לשוא פורחת התרפיה באמצעות בעלי חיים והכי נהדר זה פשוט להכניס לחיים מפגשים עם בעלי חיים .
חבל לעזוב את החוג בלי ליידע את המפעילים אודות סיבת עזיבתכם .ותדעי שאם תדברי יתגלו רבים שזו גם דעתם , וכך כידוע מביאים שינוי תודעתי !@}

אמא של טוסיק דבש
הי ! כבר מצאתי מילים וזמן בשביל לכתוב אלייך - ואז האתר נסגר לחופשה...
האם את עדיין בעניין ?
אכתוב לך בשמחה. ומה שלומכן ?@}

התלבטתי אם להגיב, ובכל זאת :
"חוג חיות" הוא חוג בעייתי, יותר מהעיניין של לתת לילד דף לצבוע וכו'.
החיות הופכות לאובייקט ורבות מהן, מעבר לקושי העובר עליהן כחיות לשעשוע של בני אדם (אחזקתן בכלובים, הסעתן במכוניות, תאורה מלאכותית, האכלה מלאכותית, מחלות וסבל מצפיפות ועוד ועוד), סופגות פגיעות פיזיות קשות ומתות מוות אכזרי .
ילד ששומט ארנבון/אוגר גורם לו לפגיעות פנימיות ולדימום עד מוות. זה קורה לעיתים קרובות בתחום הזה שהפך לכ"כ פופולארי...
לא ככה מתקרבים לבע"ח ולומדים עליהם ובודאי שלא כך לומדים לכבד אותם.
תחשבי על זה..."שיראה חיות חמודות וילטף אותן" - זה נראה לנו כבר טריוויאלי שיחסי הכוחות בין בני אדם לבע"ח הינם של כליאת בע"ח ואחזקתם בתנאי שבי , אבל אין זה הדבר הטבעי לעשות. זו התעללות, לטעמי.
פינות החי הצצות בכל מסדרון של מוסד חינוכי אינן חינוכיות...ואינן מיטיבות עם החיות.
מצטערת על שהארתי צד קצת פחות "כייפי"... אבל חבל שלא חושבים על תחושת החיות כשנהנים מכל קרנבל הליטוף החד צדדי הזה

הי חוה,
מה שלומך?
שמחתי מאד לקרוא הודעתך.
אני בהחלט בעניין, אם כי ימים אלו
הם מאד לחוצים לי בעבודה.
יש פתאום דד ליין קרוב,
ואני- פרילאנסית,שמודה על העבודה ולא מקטרת על המינון.
והאפרוח? עומדת בזה בגבורה.
בינתיים היא ממשיכה להביא לי מהגן ציורים.. (״ציירתי בשבילך״) -
יצוגים גראפיים, שבלונות

, וגם.. ״קשקושים״ קוויים צבעוניים. (לכל מיני כוונים). בזכותך אני מעריכה אותם מאד.
עם זאת השימוש בשבלונות ודפי צביעה, כמו גם מדבקות- מטופחים תדיר בגן ונטועים עמוק במחשבתה..
כנראה שזה כמעט ״נס״ שהיא עדיין מציירת גם ״קשקושים״?

תודה לך על ההקשבה והמחשבה שאת מקדישה. @}
<לפעם הבאה אלמד איך עושים אייקון של דקל

>

עדי ל :
מצטערת על שהארתי צד קצת פחות "כייפי"... אבל חבל שלא חושבים על תחושת החיות כשנהנים מכל קרנבל הליטוף החד צדדי הזה
חוה : )': כואב מאוד.
הערותייך מאירות נק' ממש חשובות .
תודה לך על כך .
טוב שנתת מידע וגם הבעת דעתך . לא הייתי מודעת להיקף הנרחב של הבעיה כפי שאת מציגה אותו .

אמא של טוסיקית דבש:
כנראה שזה כמעט ״נס״ שהיא עדיין מציירת גם ״קשקושים״?
חוה : נכון.
זה נס ומוכיח לי מה שחשבתי מזמן - שהמנגנון הטבעי חזק מאין כמוהו.
חשוב לי לציין שציור "קשקושים" זאת איננה מטרה מבחינת המנגנון הטבעי . השימוש ב"מושגים חזותיים"
הוא ללא ספק יעד טבעי וגדול. ומעל הכל מטרת העל : ביטוי עצמי
פשוט, בימינו ,
אנו נמצאים במצב שה"קשקוש" נגזל מן הילדים
ובגיל צעיר מידי הם נחשפים לסודות שמבחינת המנגנון הטבעי חשוב וראוי שיתגלו לילד מאוחר יותר ובאופן עצמאי .
בהיסטוריה,
המושגים החזותיים מובילים לשני כיוונים עיקריים :
אחד הוא הכתב . כמו שרואים בציור המצרי העתיק .
והכיוון השני הוא הציור המתפתח מעבר לדיווח בכתב . זה אשר נושא עליו את מה "שמעבר" מבחינת ביטוי אינפורמטיבי, רגשי, רוחני והולך בהסטוריה לכיוון שיר הלל לטבע ולאלוהות ולביטוי עצמי בכל הערוצים עד ימינו אנו.
אפשר להשוות זאת להזדקפות זחילה והליכה . אנו מתפתחים ומפסיקים לזחול . אנו רואים את ההזדקפות וההליכה כיעד מרכזי בהתפתחותינו .
אבל שומרים את האופציה לזחול בעת הצורך ! ואפילו עושים השקעה מודעת לשמירת הכושר לזחול...
@}

תודה על התגובות.
חוה - הפסקתי, מתוך החלטה, להלחם בתחנות רוח... אני דואגת למשפחתי וזהו. זה לא לבריאות שלי. כל ההורים כל כך התלהבו כשהוציאו את הדפים האלו, וכל כך התלהבו מהתוצאות המאלפות, ש... עזבי. אני אצטרך להפגיש אותם עם חיות בדרכים אחרות.
ועדי - את כל כך צודקת! זה ממש לא חוג כזה - אסור להם להחזיק אותם, רק ללטף כשהם על המדריך, והמטרה היא ללמד אותם איך דואגים ומטפלים בחיות. המקום הזה הוא פינה של תקווה בתחום הזה, בגלל זה ממש חבל שלא נוכל ללכת לשם. אפילו חשבתי לרגע להביא אוגר הבייתה, אבל ברור לי שאני לא אצליח לעמוד על המשמר כל הזמן, והחיים שלו לא יהיו הכי קלים אצלינו, אז וויתרתי גם על זה.

חווה את עדיין עובדת עם ילדים?

חוה,
תודה על תגובתך .
קראת עוד בדף ולא ברור לי האם אחרתי את הרכבת בעניין שיקום תהליך הציור האורגני של בתי.
מה שכן ברור, שגם אם לא אחרתי, אז העובדה שהיא בגן חובה עם כל הלחצים החברתיים המשתמעים מכך, הופכת את אפשרות השיקום לכמעט לא ריאלי.
בכל זאת, קשה לי מראש להרים ידיים.

השנה בגן היא ״הכתיבה״ ברכה לשנה החדשה- כתבו לה אותה על דף והיא העתיקה. זו פעם ראשונה שהיא העתיקה כ״כ הרבה. מאז נכנסה לה אמביציה בעניין. אני בתחושה שלמרות שהיא כבר כתבה אותיות רבות בעבר, (גם בחוברת

) אילולי היו מעודדים אותה להעתיק משפטים כה ארוכים, היא מיוזמתה לא היתה מנסה. ועכשיו היא מבקשת לחזור על הנסיון...

הדבר שהכי מטריד אותי, זה שכשהיא מציירת משהו שלא מצליח לה היא מקשקשת עליו ומציירת חדש. ושוב . ושוב. ולפעמים מופיע התסכול.
הרחק למעלה בראש הדף, התייחסת למשמעות התפרצות הזעם והתסכול מבחינת הערך העצמי אצל בת 6.
מה קורה כשזה קודם? אפילו הרבה קודם?

בתי בד״כ ילדה עם בטחון עצמי.
כשהיא במרכז תשומת הלב (יומולדת בגן החדש) היא נוטה לביישנות.
בקיצור גם וגם וגם.
עיצות???

שנה מבורכת שתהיה לך!
הרבה בריאות, שמחה, אהבה וחסד!

@}

שכחתי להוסיף- שתהיה גם שנה פוריה!!

חווה תודה.
כן. זו ביתי שהיתה בת 2 כשדיברנו.

אני בהחלט שמה לב ששירבוטים כבר לא מעניינים אותה. ובזמן האחרון כשאני משרבטת אתה אני שומעת ממנה תסכול ושעמום. היא לפעמים מבקשת שאצייר לה דברים, או שהיא רוצה לצייר משהו מוגדר אבל מתוסכלת מכך שאינה יודעת כיצד.

מין שרבוטים כאלה עשויים לעניין עכשיו את בתך.
אצלה בציור לא הבחנתי בסמלים כאלה. מנדלות, שמשות, מוקדים מקרינים. לא ראיתי כאלה. גם לא משהו שמזכיר דמות אנוש.
לגבי הדיבור איתי בזמן שהיא מציירת, היום ציירנו יחד ושמתי לב שהיא שואלת אותי "מה את מציירת?" ומבקשת ממני שאצייר לה נדנדה. אני עונה לה שאני מציירת ציור ושהיא תצייר גם . ואז באופן שקצת הפתיע אותי, היא התחילה לצייר והסבירה לי תוך כדי איך היא מציירת נדנדה. והיא ציירה נדנדה. אני אנסה לסרוק מאוחר יותר. (איך מעלים את זה לאתר? לדף הזה?).
ברור לי שבציור היא עסוקה כרגע ביצירת סמלים מובחנים. אני לא תמיד יודעת איך להגיב. או אם אני מציירת יחד איתה, אז איך לצייר שמצד אחד לא ישעמם אותה ומצד שני לא יעשה עליה רושם גדל מדי (אם את מבינה למה אני מתכונת...)

לגבי משך הזמן שהיא מציירת. זה בדר"כ פרקי זמן קצרים מאוד. פחות מדקה. לפעמים קצת קצת יותר. אם היא צובעת בצבעי מים או גואש גם מכחול אז זה יכול להתמשך יותר.

סבטקס כפול , שלום לך ,
האם אני עדיין עובדת עם ילדים .... המממ...
ילדים ואני עובדים ביחד מרגע שנפגשים

,
רשמית ,
הרמתי ידיים והפסקתי לעבוד עם משרד החינוך לפני 5 שנים .
למה את שואלת ?
@}

היי יעל
אז איך לצייר שמצד אחד לא ישעמם אותה ומצד שני לא יעשה עליה רושם גדל מדי (אם את מבינה למה אני מתכונת...)
יש הרבה מה להתייחס אך נתחיל כך:
מה זאת אומרת שלא ישעמם אותה ?
האם תוכלי לפרט סביב סוגית ה'שעמום' , כדי שאראה תמונה יותר רחבה ?
את הרי מציירת לעצמך וזה צריך לעניין אותך אז אינני רואה את הקשר . אנא פרטי .
וגם , בת כמה המתוקונת עכשיו במדויק ?
@}

המתוקונת בת 4 וחצי.

שלא ישעמם אותה, התכוונתי בעקבות מה שאת כתבת
עכשיו היא בשלב ששרבוטים בקושי יכולים לרתק אותה
כלומר, הבנתי מדברייך שאם אני משרבטת איתה כדי לעודד אותה לצייר, זה יכול לשעמם אותה יותר מלעודד אותה, כי השירבוטים הם כבר לא מה שהיא "מחפשת" בציור ולכן תשתעמם.
אולי לא הבנתי אותך נכון. בכל אופן אני מרגישה שינוי מאז ההודעה הראשונה שכתבתי. כי לאחרונה אני באמת מרגישה שאם אני מזמינה אותה לצייר יחד ומשרבטת זה משעמם אותה ואו שהיא רוצה שאצייר לה משהו מוגדר, או שהיא מאבדת עניין ורוצה לעשות משהו אחר. האם כשכתבת מין שרבוטים כאלה עשויים לעניין עכשיו את בתך. , התכוונת שאני אשרבט כאלה סמלים? במקום שירבוטי קישקוש?
הסיטואציה שתיארתי לך, שבסופה היא ציירה בעצמה נדנדה היא חדשה בשבילי. אני נתקלת בקושי מולה כשהיא מבקשת שאצייר לה, או יותר נכון שהיא מתוסכלת כשרוצה לצייר משהו שהיא לא יודעת איך. כשהייתה קטנה והשירבוטים עניינו אותה, אז זה הספיק שהיא ראתה שאני משרבטת לעצמי ונהנית ומיד היא הצטרפה לחגיגה. עכשיו זה לא מעניין אותה מספיק ואני לא יודעת איך להגיב לתיסכול שלה. למשל אם היא רוצה לצייר מגלשה - להגיד לה נסי לצייר בעצמך? ואיך להתייחס לציור שלה?

הנה הציור

הנדנדה בסגול מצד שמאל.
הציור בשאר הדף שלי, היא הסבירה לי מה היא עושה ואיך היא מציירת נדנדה על הדף שעליו ציירתי.

האם כש8כתבת מין שרבוטים כאלה עשויים לעניין עכשיו את בתך. , התכוונת שאני אשרבט כאלה סמלים? במקום שירבוטי קישקוש?
הי יעל ,
כן .ולא.(הולך להיות כאן פוסט ארוך)
למה הכוונה ב"כן" ?
התכוונתי שהיא בשלה עכשיו לעשות שירבוטים מורכבים אלה שאנו קוראים להם "מיבניות" . למשל אלמנטים סגורים , לאו דוקא עיגולים - קו סגור כלשהו אשר ממנו 'מקרינים' אלמנטים של קוים פתוחים ולעשות כל מיני וריאציות עם היסודות האלה. והיא בשלה גם לראות אותך עושה כאלה .
היא בשלה לעשותם וגם ה"נדנדה" שלה היא בעצם משהו כזה!
וכשהיא עושה אותה אני מקבלת אותה במאור פנים.
אך כשהיא מבקשת שאני אעשה לה ,
אני אומרת לה בפשטות :
ציור זה כמו אוכל . כל בנאדם אוכל עם הפה של עצמו .
לא כך?
את לא מבקשת "אמא תאכלי בשבילי את התפוח "...

באשר למיבניות .
אלה וריאציות הנראות מהר מאוד כמו שמשות או פרחים , מהר מאוד הקוים המקרינים שהיו פתוחים , - נסגרים ואז זה ממש פרח . קו אחד נשאר פתוח וזה הגבעול .
כשאת ,( יעל ) מציירת את צריכה לברוח מכל אלה על ידי וריאציות עם האלמנטים.לא להגיע לעומס יתר על הדף . להפוך אותו ולהמשיך לשחק . זה משחק עם האלמנטים.

שימי לב היטב:
כל אלה יהיו תגליות של הילדה שלך אם וכאשר היא תחזור להתעניין במבניות .
למעשה גם הנדנדה שהיא מציירת בנויה על הבסיס של אלמנט קוי סגור (מקום המושב של הנדנדה)+אלמנטים של קוים פתוחים (החבלים של הנדנדה).
בוריאציה קלה האלמנט הסגור נהפך ל"בטן" והאלמנטים הקויים לידיים ורגליים.
הייתי רוצה לייצר לבת שלך מרחב אישי אשר בתוכו היא תשחק עם הוריאציות האלה . היא בדיוק בגיל ובשלב המתאים לכך מבחינת המנגנון הטבעי . הבעיה היחידה זה שהיא מתמקדת ב"תוצר" . רוצה לצייר מה ש"היא יודעת" ובגלל זה מפסיקה לשחק עם האלמנטים.
מה נעשה ?
ראשית לנשום עמוק .(את ואני) .
נשמור על מאור פנים .
נחכה לשאלה שלה: מה את מציירת .
ותשובתנו תהיה : אני מציירת ציור .
שאלתה תהיה : אבל מה את עושה ?
תשובתנו תהיה : אני משחקת עם הסימנים והקוים ועושה ציור.
יתכן והיא תאבד עניין - וזה בסדר גמור. היא יוצאת להפסקת פרסומות .

- הולכת לענייניה ומתייחדת עם הגיגיה.
אם את באמת אוהבת לצייר (זאת הרי איננה חובה) , את ממשיכה לצייר, לצבוע ולהתרכז במה שמעניין אותך.

בכך את משמשת מודל לחיקוי של אדם אשר מוצא עניין ומתרכז.

אינך ממשיכה שעות . עשר דקות מכסימום.
אינך שואלת אם זה יפה , אינך מסבירה ואינך מבקשת שום תשומת לב. וכשסיימת את פונה לענייניך. (גם זה רול-מודל)
וכמובן שאינך מגנה את עצמך או את הציור שלך . את אפילו מביעה סיפוק כגון : "וואו ,זה היה כיף" או
"וואו , זה היה טעים " ..

(גם זה רול מודל)
@}

כן .ולא. (הולך להיות כאן פוסט ארוך)
יעל , אני ממשיכה איתך.
למה הכוונה שלי ב"לא" .
טוב לצייר גם קשקושים ושרבוטים מכל הסוגים ולהיות חופשיים במרחב הזה שבין הסימנים הכי פשוטים -זה ציור !
לבין המבניות והכל יכול להיות על אותו דף .
לדעתי זה מסר מאוד חשוב בימינו : כל מה שבנאדם עושה בציור זה ציור !
אך בנוסף , אינני בטוחה שבכלל מתאים כרגע לשבת איתה ולצייר איתה.
אינני מקבלת את הרושם שבתך עצמאית בגישתה לציור.
אינני מרגישה אצלה "רעב" לציור.
אני כן מרגישה אצלה צורך לעשות "כמו שצריך" .
זה מאוד אופייני לילדים בכורים ובמיוחד אם הם נשארים יחידים לאורך זמן.
אם את מוכנה לבדוק עד כמה היא נגשת לצייר מתוך חשק שלה ועד כמה בהתאם להזמנתך ?
אני חוששת שמגיל ממש צעיר הגישה לציור היא "בהזמנתך" ויתכן שיש כאן דפוס שצריך להכחיד אותו.
אם זה נכון , ואכן רוב היוזמה היא שלך,חשוב לשנות את זה עכשיו . ולהכניס את השטח הזה לצום כלשהו.
כלומר יש נייר , יש צבעים והגישה אליהם , לפי ה"רעב" של כל אחד ,והגישה שלה לפי הרעב שלה .
אני רואה בציור שאתם משתמשים בצבעי עפרון מתמוססים.
זה מאוד ממקד ב"יופי" של התוצר ומכך גם מחזק את "תודעת התוצר".
זה מאוד מסיח את הדעת מהמשחק הטבעי באלמנטים הגרפיים ויוצר מעצור אמיתי.
אין לי מספיק מילים להגיד עד כמה טוב להשתמש בפנדה .
אני יודעת שזה נשמע אנאכרוניסטי מול השימוש הגורף בטושים . אבל טוב לדעת זאת כדי לדעת אל מה כדאי לחזור .
צבעים מתמוססים זה דבר נפלא וצריך לחכות לפחות עד גיל 9 כאשר מגיע שלב אחר לגמרי ורוצים ליצור משטחי צבע .
יעל , אשמח להמשיך איתך .@}

הי חוה,
בערב ראש בשנה בתי רצתה להכין ברכות שנה לסבא וסבתא ולדוד.
היא ביקשה שאכתוב והיא תעתיק את הברכה. הסכמתי כי כבר היה תקדים בגן והיא מאד התלהבה.
אח״כ היא ציירה וקישטה את הדף ואז ביקשה שאצייר לה צנצנת דבש ותפוח כדי שתוכל להתבונן ולהעתיק. ניסיתי לשכנע אותה שתנסה לבד, בסוף העליתי את הטיעון שאשה אחת הסבירה לי שיותר טוב בשבילה שלא אדגים לה. אוהו כמה היא כעסה והעירה משו שהביעה חוסר הסכמה מוחלט <מעדיפה לא לצטט

>

עכשיו הצצתי בדף שלך כשהיא לצידי.
דוגמת התפוח מאד מצאה חן בעיני-
ציטטתי אותו לבתי והיא אמרה שאת לא צודקת כי אמהות יכולות לעזור לילדים.
אם יש לך עצות ל״מזעור נזקים״ ובניית הבטחון והאמון העצמי מאד אשמח.
מזכירה לך שהיא בת 5.
קראתי כל מה שכתבת ליעל. בתי כן ניגשת מעצמה לצייר. אולי בגלל הגן. היא גם טורחת להסיר מה היא ציירה (לפעמים זה הסברים ממש יצירתים). כשזה קשקוש היא אומרת קשקוש בנונשלנטיות או כל דבר אבסטרקטי אחר.
טוב היא לא נותנת לי להמשיך..
<אה ואנסה לתת לה יותר, את צבעי הפנדה.>
תודה!

אני לא יודעת איך להגיב לתיסכול שלה. למשל אם היא רוצה לצייר מגלשה - להגיד לה נסי לצייר בעצמך? ואיך להתייחס לציור שלה?
התיסכול שלה נובע מכך שהיא חושבת שעכשיו היא צריכה לצייר דברים מוחשיים ואין לה מספיק נסיון במשחק עם האלמנטים.
זה מוקדם מידי בשבילה .עכשיו היא אמורה , לפי המנגנון הטבעי לצייר בקדחתנות כל מיני דיאגרמות , מיבניות ומנדלות ולאט לאט לזהות את האופציה ל"משהו" שדומה ל"משהו".
אפשר בקלות להגיד לה חכי קצת עם מגלשות וכל מיני דברים ציירי לך כל מיני דברים שאת רגילה לצייר תמיד ותשחקי לך עם הסימנים והצורות כרגיל..
חוויות אלה של הבשלה נגזלות מהילד בן זמננו ואני מקווה שמחוללי הגזילה ידעו להשיב אותה.
בגני ילדים אנתרופוסופיים יש הגנה טובה על הילדים .. בחינוך הביתי זה נתון בידי ההורים.. ומסביב מתקיים העולם ....
האם להגיד לה לנסות בעצמה ?
לכשעצמו זה נשמע בוטה במקצת.
אני מציעה לך להתאמן בפיתוח של שיחה קצרה . למשל :
היא : אמא אני רוצה לצייר מגלשה ..
את: המממ.. מעניין .. ציירי לך אם כן מגלשה .
היא: אבל אני לא יודעת לצייר אותה..
את : ברור שאת לא יודעת ,
הרי זו הפעם הראשונה שאת רוצה מגלשה
היא : נו..
את : תמציאי לך את המגלשה שלך .. כל מה שתעשי זה טוב

יעל ,
אלו שתי דוגמאות קטנות איך להתייחס .
לפי נסיוני אחרי שיחונת כזו או כמו קודמתה הילדים הולכים לצייר ועכשיו את זו שצריכה להתאמן על מאור פנים לכל פיתרון גרפי שהילדה תביא!
@} איתך הסליחה אם חזרתי על עצמי ... הדברים קשורים אחד עם השני ועוד קשורים לדברים שלא כתבתי וקשה לי לבודד את המשתנים .

אמא של טוסיק דבש ,
אני בפירוש מזניחה אותך .
כותבת לאחרים ולא אלייך . אבל חושבת עליך הרבה .
תגידי , איזה שיחה קדמה לזה:
בסוף העליתי את הטיעון שאשה אחת הסבירה לי שיותר טוב בשבילה שלא אדגים לה.
ואז היא מאוד כעסה :
אוהו כמה היא כעסה והעירה משו שהביעה חוסר הסכמה מוחלט <מעדיפה לא לצטט >
אני מאוד רוצה לשמוע ציטוט מדבריה.
אם את מוכנה .
@}

חווה , תודה!

אני חוששת שמגיל ממש צעיר הגישה לציור היא "בהזמנתך" ויתכן שיש כאן דפוס שצריך להכחיד אותו.
אני לא חושבת שזה לגמרי כך. עד היום מאוד המעטתי בסיטואציות של ציור משותף אתה. באמת אני לא רואה אצלה "רעב" לציור. מדי פעם אני נזכרת בזה ולכן יוזמת ציור משותף. אבל זה ממש לא משהו תדיר. אני רואה צורך בזה, כי אחרת, המפגש היחיד שלה עם ציור זה באותן סיטואציות מחוץ לבית שבהן היא רואה מבוגרים/ילדים גדולים מציירים או "עושים יצירה". אני חושבת שאולי משם מגיע הצורך שלה לראות תוצר. הייתי רוצה שהיא תוכל סתם להשתעשע בציור ולהנות מהעשייה.
לגבי ה"צום". ובכן, זה היה המצב רוב הזמן. תמיד יש דפים. תמיד יש צבעים. וכמעט אף פעם היא לא ניגשת לצייר ביזמתה לבד. אולי באמת הדבר הנכון הוא מדי פעם לצייר לעצמי. בלי להזמין אותה. (האמת שאני די נהנית מזה, פשוט לא ממש מוצאת לזה זמן) וככה לתת לה רול מודל כפי שאת כותבת.

אני בפירוש מזניחה אותך .
מה איתך? אני מודה לך על ההתייחסות ומשתדלת ללמוד גם ממה שאת כותבת לאחרות. (קצת מתסכל וירטואלית.. הייתי שמחה להראות ציורים שלה אבל אין לי כרגע סורק ובכלל הייתי מעדיפה מפגש.. בכל אופן, שמחה ומודה על מה שיש!)

תגידי , איזה שיחה קדמה לזה:
השיחה הזו פחות או יותר:
אפרוח, תציירי מה שאת כן יודעת, מה שיוצא מתוך הלב והדמיון זה הכי יפה וזה אישי שלך.
וגם: את יודעת לצייר דבש , תנסי ומה שייצא יהיה טוב.
את יכולה לנסות עיגול או קופסא..-
וגם: אבל גם אני לא יודעת לצייר דבש.
(כן אני יודעת שפה כבר ממש פישלתי).
ברור שבסוף ציירתי לה והיא אמרה: את רואה, את כן יודעת, תראי איזה יופי ציירת צנצנת דבש. ותפוח. ואז היא אכן העתיקה (מהתבוננות) את שניהם.

אני מאד רוצה לשמוע ציטוט מדבריה
אה.. טוב.. אבל רוצה להדגיש שהטיעון של ״אשה אחת אמרה לי״ היה אחרון בשרשרת הטיעונים שפרטתי והיא קצת איבדה סבלנות... לוקחת אויר.
טוב מה שהיא אמרה היה:
״אין לה ראש, אין לה שכל בכלל״.

<טוב עכשיו את מבינה למה לא רציתי לצטט... מיותר לציין שאני חושבת ההיפך ממנה, נכון?

>

וגם, מעניין מה שאת כותבת על ילדים בכורים שהיו יחידים הרבה זמן. למה זה גורם לה בציור לעשות הכל כמו שצריך? איך זה קשור?

וגם, מעניין מה שאת כותבת על ילדים בכורים שהיו יחידים הרבה זמן. למה זה גורם לה בציור לעשות הכל כמו שצריך? איך זה קשור?
יעל , בקר טוב וזאת ממש קריאה ל כוווולם :
הכל קשור .
כשילד הוא בכור . כשהוא בן יחיד עד גיל ארבע או חמש כל סיטואציית הגידול שלו מאופיינת על יד יחידאיות זו.
קיימים "הוא" ו"הוריו" . אלה הם המודלים שלו לחיקוי , אלה הם השותפים שלו ואלה הם המקור שלו להשראה והשוואה -
יש לכך השפעה גדולה על אישיותו .
גם בלי להיות בכור ויחיד , כל ילד לומד על ידי חיקוי וכל ילד שואף לרצות (ר' מנוקד בפתח) את הוריו .
כשהוא מצייר הוא "בא" לשם עם מכלול האישיות שלו , כך גם עם כל אספקט של חיי הגוף והנפש שלו.
כאשר יש אחים קטנים נפתחות אופציות חדשות לחווית החיים.
מיותר לציין שתמונת העולם של הילד השני,השלישי וכו' מושפעת מ"מקומו" במשפחה.
הפסיכולוג הנודע ,אדלר,הוא זה שפיתח תיאוריה מאוד יפה , פרגמטית ומרתקת בנושא זה .
וגם פיתח כלים טיפוליים בהקשר.
חשוב מאוד לציין שמדובר פה על איפיונים ולא המלצות מה טוב ומה רע .
כך שאם אני חוזרת אלייך יעל ,לרצות לעשות הכל "נכון" זה לא רק בציור , אלא גם בציור.@}

הייתי רוצה שהיא תוכל סתם להשתעשע בציור ולהנות מהעשייה.
יעל , אני מסכימה איתך . (כמובן שהייתי מוציאה את המילה "סתם" .. P-: ) אז נשאיר את זה כמו שזה.
יתכן שאין לה רעב גדול לציור , כידוע יש דבר כזה .
יתכן גם שהמנגנון שלה 'מחכה' להבשלה . זה ממש הגיוני.
נכון , מסביב יש כל מיני השפעות אבל ככל שהיא גדלה היא גם מתחזקת . אגב , מה היא אוהבת מאוד לעשות ?@}

שלום לך אמא של טוסיק דבש ,
חוזרת עכשיו אלייך ואתייחס על פי כל ההתרשמויות שלי מהתחלת ההתכתבות איתך.
ראשית אצטט את עצמי :
כשהוא מצייר הוא "בא" לשם עם מכלול האישיות שלו , כך גם עם כל אספקט של חיי הגוף והנפש שלו.
ציטטה זו באה כדי להעמיד אותי ואותך על בסיס משותף כאשר אנו דנות בילדתך ובהתנהלות האמנותית שלה .
מדובר בעינייני נפש וגוף - במכלול .
זאת אחריות גדולה .
ברצוני להמשיך איתך אך עלי לבקש ממך להישבע לי ולעצמך
שאת לוקחת עכשיו פסק זמן כדי ללמוד את הנושא לעומק ולרוחב.
אנו משוחחות אך אף מילה משיחתנו אינה עוברת אל הילדה באופן הבוטה שעברה אליה בפעם האחרונה :
אני מצטטת אותך כדי להזכיר :
בסוף העליתי את הטיעון שאשה אחת הסבירה לי שיותר טוב בשבילה שלא אדגים לה.
הי !! את לא בויכוח עם בנאדם מבוגר !
את אמא אשר מגדלת ילדה קטנה . קטנטונת . בת חמש !
נראה לי שאת ממהרת לנקוט פרקטיקה של טיפול בילדה לפי חצאי הדרכות שניתנות כאן בדף .
אז אם את מסכימה לעשות פסק זמן , לעזוב אותך מדאגה כרגע
ולדון איתי בבקשה הראשונית שלך שהיתה:
האם יש איזשהו דרך לעשות״ undo״ לתפיסת שכבר מבוססות במוחה ביחס לציור? (או לפחות למזער את הנזקים?)..

ואם את נשבעת לי ולעצמך ללמוד בהרחבה את הנושא ולא לעוט על הקטנטונת בעלת הטוסיק-דבש עם כל חצי ידיעה-דעה או עצה שאני כותבת - כי אז אעבוד איתך.
אחרת , כפי מה שקורה עכשיו - אני רואה שבעקיפין אני גורמת נזק לילדה ולכך אינני מסכימה .
בקשר להדרכה בדבר אי ידיעה לצייר משהו כתבתי לך מיד בהתחלה :
- החשוב הוא להיות איתה בתקשורת ולהביע עניין אמיתי בתסכול שלה ולא להשאיר אותה בודדה עם השבחים.עליך להכיל את התסכול שלה.

לצערי את ממשיכה איתה בקו של 'התנצחות' מסויימת וכל זה גם על רקע של גישות שונות בינך ובין האבא בנפרד .. זה מאוד מורכב ..
איפה שצריך לעשות UNDO זה אצלך יקירה שלי

.
ברצוני להרגיע אותך ביחס לטוסיקית .
היא חזקה . מחושלת כמו פלדה . יש לה כוחות למידה והתמודדות גדולים ביותר . רדי , עליך ללמד אותה לצאת לך מהורידים.
יש לה צורך אדיר שאת תציירי לה .
מפני שבתפיסה הילדית שלה , שזו תפיסה שגויה, ככה מראים לה אהבה . ככה אבא שלה מראה לה אהבה .
ואת אמא , נכנסת לתחרות איתו בעזרת הפייה המושקעת . - גם את חושבת במעמקי מוחך שלצייר לילדה זה לתת לה אהבה .
תני לאבא בנפרד להעניק אהבה בדרכיו .. שחררי..

ותפסיקי לשוחח עם בתך כאילו היא השותפה שלך לדירה . היא ילדה קטנה . קטנטונת . רק בת חמש.
אופס... הסברתי יותר מידי .. לפני שנשבעת לי !
אף מילה משיחתנו לקטנטונת .
אמשיך איתך באהבה
@}

תודה לך חוה, על ההתייחסות הרצינית והכנה..
עדיין מרגישה שזקוקה לזמן כדי לעכל.

כמה נקודות שקפצו לי לראש-
הפייה המושקעת .
סתם לידע כללי- הפיה המפורסמת, צויירה קצת לפני פורים האחרון.
מצחיק- במהלך חופשת ראש השנה האפרוח ציינה (בחצי תוכחה), יותר מפעם אחת, שהיא כל הזמן מציירת לי ואני לא מציירת לה כלום. עניתי כל מיני דברים של אמהות (לא התנצחות, נשבעת) והזכרתי לה את הפיה. יוק. היא לא הצליחה להזכר בה!

כשילד הוא בכור..כשהוא בן יחיד...כל סיטואציית הגידול שלו מאופיינת על יד יחידאיות זו.
מסכימה איתך לגמרי , אבל רוצה לציין שאנחנו בקבוצה קצת שונה. בתי אמנם בכורה ויחידה אבל היא גדלה בעיקר עם אמא. אבא בא לבקר אחת לכמה שבועות (התכיפות משתנה).
הסיטואציה הזו יוצרת אינטנסיביות גדולה.
אני חושבת שגם בגלל זה קיימת בי הנטייה שזיהית:ותפסיקי לשוחח עם בתך כאילו היא השותפה שלך לדירה.
(;-) טוב קצת החמרת איתי,
בד״כ אף אחד לא מצליח להחמיר איתי יותר ממני..)

עם זאת, הפתיחות בדיבור שלי איתה, היא לא תמיד מתוך פאשלה, לפעמים בפירוש מתוך החלטה מושכלת. נדמה לי שכבר ציינתי- בתי ניחנה ביכולת גבוהה לזהות את רגשותיה, את המקור להן, לצד היכולת לנסח אותן במילים. (אולי יש מי שיתווכח שזו שאלת הביצה והתרנגולת אבל אני לא סבורה כך).

עליך ללמד אותה לצאת לך מהורידים.
באופן כללי אני בהחלט מסכימה שהתפקיד העיקרי שלי כהורה הוא לחנך את בתי לעצמאות. הסיטואציה של רק שתינו בשילוב ״מכת הבכורות״ (״אמא תראי אותי״) אכן עלולה ליצור ״דביקיות״, אבל בסה״כ בתי יודעת לשחק המון לבד, ובחברה- היא מאז שהיתה פעוטה- משחררת בקלות מירבית!

ברצוני להרגיע אותך ביחס לטוסיקית .
היא חזקה . מחושלת כמו פלדה._
הממ, המשפט הזה מרגיע מחד אך מאד מערער מאידך. הוא נכתב באופן אישי, או כמשהו כללי יותר?

ביקשת שאשבע לך.
ריגשת אותי מאד עם הסירוב החד משמעי לגרום נזק בעקיפין.
אני יכולה להשבע בשמחה ללמוד את הנושא בהרחבה.
אף מילה משיחתנו לקטנטונת
מבטיחה!
לא לעוט
אה, עם יד על הלב, זה כבר משהו שנתון לפרשנות. אני יכולה להשבע ״לנסות לא לעוט״ במסגרת גבולותי ומגבלותי.
אם את מסכימה לעשות פסק זמן , לעזוב אותך מדאגה כרגע
כאילו, ככה סתם בהינף יד, אני אמורה להיות סוג של בודהה?

מקוה מקרב לב שתמשיכי איתי.
באהבה @}

לשאלתך אמא של טוסיק דבש :
כאילו, ככה סתם בהינף יד, אני אמורה להיות סוג של בודהה?
התשובה היא :
כן , כמיטב יכולתך.

ותודה על תגובתך . אכתוב לך בקרוב @}

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

hykiigcffhchgggcchfhhhfhfhfhfghfghfgfgfhffhgffhgffhhff

נכון , מסביב יש כל מיני השפעות אבל ככל שהיא גדלה היא גם מתחזקת . אגב , מה היא אוהבת מאוד לעשות ?
מה היא אוהבת מאוד לעשות? משחקי דמיון. מאוד. (בובות ומיני בובות גם נחשב משחק דמיון? בכל אופן גם את זה היא מאוד אוהבת)
בוץ, מים. חול.

(בובות ומיני בובות גם נחשב משחק דמיון?
משחק בובות הוא הכי דמיון והכי טבעי
בוץ, מים. חול.
נראה לי יעל שהקטנטונת מצטרפת לאחת משמורות הטבע של הדף הזה

ועכשיו את זו שצריכה להתאמן על מאור פנים לכל פיתרון גרפי שהילדה תביא!
וגם לסלק את הצבעים המסיסים . הנדנדה שלה מוכיחה שהיא בתלם של המנגנון הטבעי .
באשר אלייך יעל העמיקי נא את התודעה שציור זה משחק שהאלמנטים שלו הם הסימנים הגרפיים בדיוק כמו שבנייה זה משחק אשר הקוביות הם אבני משחק בו .
מיותר לציין שגם בתחום הבניה בקוביות המבוגרים מציבים לילדים כל מיני מופתים מוקדמים מידי. כמו קלפים עם דוגמאות ש'צריך' להעתיק אותם.
זה אתגר מתאים לגיל 6-7 ובגיל 4 זה מעצור ושיבוש !
|דקל|חג שמח|דקל|
@}

@}|תמר|

jחג שמח ושנה טובה!

חיפשתי את הפנדה שהמלצת עליהם. לא מצאנו בבודדים וגם לא בדיוק את הגוונים שכתבת. תוכלי לכתוב אותם שוב? ואיפה יש להשיג בבודדים?
ושאלתי בעבר, מה דעתך על שימוש בצבעי מים בגילה? נדמה לי שכתבתי כמה שאני סולדת מגואש בגלל שהם כל כך מזהמים את סביבתנו. יש איזו טכניקה לעבודה בצבעי מים שמזכירה ולא במעט את הצביעה בגואש? (כלומר צביעה חופשית יותר עם מכחול גדול, או בכלל בידיים, כמו שהיא הכי אוהבת)

בקר טוב לך אמא של טוסיק דבש ,
אמרנו שנעשה undo לתפיסות מסוימות .
העניין הראשון שאני רוצה להתעכב עליו הוא
ההבדל בין לצייר ציור ולתת אותו במתנה לאדם אחר ,
לבין לצייר לאדם אחר כחלק משיחה על פתרונות גרפיים.
@}