באופן טבעי

כל כך מרגש כל מה שאת מספרת. והתובנות שלך מדהימות. עוד מעט, עוד מעט את תחליטי על כיוון נכון. הזמן של ההתלבטויות הוא הכי קשה והכי דורש אנרגיות ואת נמצאת עכשיו בעיצומו. אולי יעודד אותך ברגעים הקשים לזכור שאת עכשיו מתבוננת ומתלבטת ועוד מעט יבואו החלטות, אולי שינויים ויהיה יותר קל.

תובנות מדהימות? אני מרגישה בבלבול
היום אני מרוסקת פיזית ואני חושבת שזה בגלל הפגישה עם הפסיכולוגית אתמול וכל המתח שמתלווה לאבחון המחודש

כל כך מרוסקת שהלכתי אתמול לישון באחד עשרה וחצי התעוררתי בשבע וחצי
ונרדמתי היום שוב לשינה מאוד חזקה משתים עשרה וחצי עד שתיים וחצי

אני כל כך לא מפנה מקום ללידה ולתינוק שבתוכי שאפילו צירים כאלה שאופיינים לתשיעי אין לי
חוץ מהכובד אני לא מרגישה תשיעי לא מרגישה לידה מתקרבת כל הזמן עסוקה נפשית במה יהיה עם צביקילה
גם עם יתר הילדים אבל צביקילה הוא המוקד כרגע
המליצו לי על הביצפר הזה בראש העין שאין ייאוש כתבה עליו

אני מבינה שאת מרגישה שורדת.
כן שורדת בקושי רב

אני כל יום מגלה מחדש כמה החיים יותר חזקים מכל סיפור.
ועל זה מתבססים הסיפורים גם המומצאים.. על החיים האמיתיים בעצם

אם כי נראה לי שאם גם הקטנה תאובחן יהיה שבר חדש וגדול יותר
זה אחד הפחדים על כל ילד שנולד אחרי צביקי בשבע עיניים לבדוק אם הכל תקין
אני מבינה שזה קשה מאוד מאחלת לך שתעברו את זה עם נשימה עמוקה ומלא אויר בפנים

_מאחלת לכם שבכל דרך שתבחרו בה תמצאו לפחות מטפלת אחת כזו שתעזור לכם ללמוד לראות עוד צדדים בילד שלכם ובעצמכם.
שתעזור לכם למצוא דרכי התמודדות שנכונות ועוזרות לו אבל גם לכם.
שתמצא את הדרך אליו ותעזור לו ללמוד יותר על עצמו ודרך זה על העולם._
אמן! אני מתפללת על זה

שמוליק התחרפן עכשיו דוקא שמוליק הוא ילד שקט ונוח

המליצו לי על הביצפר הזה בראש העין שאין ייאוש כתבה עליו
רק שתדעי שזה בי"ס ABA הארד קור לפי מה ששמעתי. לא שזה אומר אם טוב או לא, אבל לא כל בי"ס הוא עם גישה כזו מוגדרת.

צביקי ילד שלי.
אני רואה אותך כל כך מושלם
כל כך יפה ושובה לב
אף כפתור בייבי פייס עיניים שאומרות כל כך הרבה
דוקא בגלל השתיקה
הכל שלם כל האברים נמצאים
עיניים, פה, אף, אוזניים, ראש, ידיים ורגליים
הכל נראה רגיל צביקי שלי
אז מה השתבש?

האם אי פעם אשלים עם העובדה ש
העובדה שיש בעיה? שיש לקות? איך אני אמורה לקרוא לזה?
למה קוראים לזה אוטיזם? למה זה שלילי?
למה אי אפשר לקרוא לזה ילד אינדיגו למשל?
לא העניין שיש לי ילד אוטיסט
בכלל לא
העניין שזה הילד שלי שנראה שלא טוב לו בגלל אותה בעיה
האם יגיע רגע שאשלים עם זה?
אנחנו הרי נעים בין תקוה לייאוש בין הנה הוא משתפר ויש שינוי חיובי להנה ברור שהוא שם בעולם משל עצמו
כאילו הגיע אלינו מארץ אחרת
האם יגיע יום בו אפסיק להלחם בחושך ופשוט אדליק את האור או שלעד אאבק עם החושך הזה?

אני כל כך רוצה לעטוף את צביקי להתאחד איתו כמו שהיה אצלי ברחם
לעטוף אותו באהבה סימביוטית ולשחרר אותו מהפאקינג עולם עמוס הזה בשבילו!
הוא לא מכאן הוא ממקום אחר

צביקי מנופף בידיים עכשיו בשמחה
הוא מדבר לעצמו המון אבל לא ברור מה הוא אומר
כמה הייתי משלמת מה הייתי נותנת צביקי כדי להבין אותך
להבין מעבר למילים זה כל כך נתון לפרשנות וקשה לי עם זה צביקי
עם כל המחשבות וכל הספקולציות והניסוי והתהיה

מה קרה לאמא שהייתי? אמא שמחה ואוהבת
החושך הזה שנכנס אלינו לפני כמה שנים ומאז אני כל הזמן מנסה להאבק בו
אני לא מצליחה להשלים עם זה גם כי זה לא סטטי זה כל הזמן נע ומשתנה
ותמיד יש את התקוה שהנה הוא יהיה ילד רגיל זה אוטוטו קורה
והתקוה הזו, התקוה הזו כמה שזה אירוני
משאירה אותי בתוך המאבק

_כל כך מרוסקת שהלכתי אתמול לישון באחד עשרה וחצי התעוררתי בשבע וחצי
ונרדמתי היום שוב לשינה מאוד חזקה משתים עשרה וחצי עד שתיים וחצי_

הוא לא מכאן הוא ממקום אחר
מתחברת לזה

אני מסרבת לקבל את הדרך בה הם מאבחנים סך של בעיות התפתחותיות
ושמים את כולן תחת כותרת האוטיזם
אבל אני חייבת לדבר בשפה שלהם כדי לקבל עזרה
השאלה היא איך אני שומרת על השפה הפנימית שלי מבלי להיות משובשת לעצמי
רק לעצמי

כמה ילדים אני מכירה מהשנים האחרונות מאז נחשפתי לבעיות התקשורת באופן אישי
שאובחנו כאוטיסטים והתמונה משך השנים השתנתה להפרעות קשב למשל
המון ילדים

אני כאן!

גם אל צביקי התמונה השתנתה
מהצד השקט של הספקטרום
הצד המאוד מאוד שקט
הוא עבר לצד המופרע

אילו לא הייתי אמא בחינוך ביתי אילו לא היתה לי אג'נדה
0הנה! גיליתי עכשיו שאני כן מחזיקה באג'נדה חינוכית! חשבתי שכולן התפוררו!)
אילו הייתי אמא ממוסגרת הכל היה הרבה פחות קשה אני חושבת
למרות שאני מכירה אמהות שהילדים במסגרת רגילה ואת הילד על הספקטרום
הן בחרו להשאיר בתכנית ביתית
הכל שאלה של משאבים
תכנית ביתית עולה הון הון הון הון הון כסף
זה להחזיק מערך של מטפלים לעשות תיאומים
זה כל היום תנועת מטפלים אצלך בבית
אבל לא זו הבעיה
הבעיה היא בעיקרה כספית

אין ייאוש אני מחפשת אותך כפי שהבנת
המליצו לי על הביצפר בראש העין
אז מה את יכולה לספר? האם הוא אכן הארד קור ABA?

זה אחד הפחדים על כל ילד שנולד אחרי צביקי בשבע עיניים לבדוק אם הכל תקין

כל כך מבינה אותך!
גם אני תמיד מחכה להופעת החיוך החברתי.

מה שעות הלימודים שם ואיך זה בדיוק הולך?
הייתי הולכת על בית אקשטיין כי הוא אחלה אלא שכל התחום האוטיסטי שם הוא במסגרת הוסטל
וזה ממש לא מתאים לנו לפנות את הילד מהבית

אגב היום צביקי היה אחלה (ביחס לצביקי כן?)
לאחר חוויות יום האתמול ואני ממש מחברת את זה לזה שהוא נהנה אתמול במסגרת חברתית של
26 ילדים + 2 אמהות בבית אחד קטן בקומה 6!
הוא תקשר איתי
זה כאילו שאני לא שם הואנאלץ לתקשר עם אנשים ואז כשאני חוזרת לוקח לו
איזה יום להתאפס על עצמו ולחזור לא לתקשר
הכל ביחס לצביקי כן? לא ביחס לילד נורמטיבי
כשאני אומרת לתקשר אני לא מתכוונת לילד רגיל בגילו עם תקשורת רגילה
התקשורת היא מאוד מינימלית כשהוא מתקשר אבל זה משהו! זה משהו גדול מאוד!!

איזה קטע שאני רושמת את המספרים אני פתאום קולטת את הנומורולוגיה שלהם..

אני לא עובדת בראש העין. אני עובדת בחט"ב "רבין" בפתח תקווה.

את מתכוונת כנראה לביה"ס "אבן חן".
למיטב ידיעתי, זה אכן בי"ס שעובד בשיטה ההתנהגותית. אני לא בטוחה מה גילי התלמידים שם. אולי גם יסודי וגם על-יסודי?
אם אינני טועה, הם גובים תשלומים (גבוהים!) מההורים, מה שמאפשר להם פחות או יותר עבודה פרטנית עם כל ילד. ועדיין זה לא תמיד מוביל לתוצאות המקוות, כפי שיעידו כמה מהנושרים משם שנחתו אצלנו...
אם תרצי לברר פרטים ספציפיים - אוכל לנסות לשאול עבורך.

בפתח תקווה ישנו גם ביה"ס "רעות", שמיועד לתלמידים "על הרצף". אני לא מכירה אותו מבפנים, אך הביקורת שאני שומעת מדי פעם מהצוות אצלנו על העבודה שם, כפי שהיא באה לידי ביטוי בתפקוד של (לפחות חלק) מהתלמידים שמגיעים משם, היא שהם לא מתמודדים עם "התנהגויות לא נאותות" ובמקום להתעמת, מניחים לילדים לעשות כרצונם: "העיקר שיהיו רגועים". כלומר, די הפוך מהגישה ההתנהגותית... אני לא בטוחה שאכן כך הוא הדבר, אך זאת התמונה שנוצרה אצלי מהסיפורים ששמעתי.

אם רלוונטי - יש גם בי"ס "יחדיו" בת"א, שעליו אני יודעת עוד פחות. הייתי שם בתצפית בתקופת העבודה המעשית. אני חושבת, שהוא נחשב מוצלח.

26 (ילדים) זה שם ה'
קומה 6 - בקבלה 6 זו משפחתיות יצירת הרמוניה חיבור של דברים כוללל חיבור משפטים
2 אמהות - 2 ע"פ הנומרולוגיה היהודית זה קודם כל היום השני לבריאה זה היום היחיד בו לא סיים אותו ה' במילים "וירא כי טוב"
זה נשיות זה אינטואיציה זו קליטה של דברים נסתרים וזה חוסר יכולת גם לעמוד בשינויים ומשברים

זה יכול להיות ממבו ג'מבו אבל מה הסיכויים?
מקרה הוא רק מ-ה' ולכל דבר קטן יש משמעות

יו אין ייאוש הרגשתי פתאום שאני נוחתת חזרה אחורה
אני לא רוצה שהוא ילך לבית ספר אלוקים

איך עובדת חטה"ב רבין?

מצאתי על הבית הספר בראש העין שמו אבן חן
וכתוב באופן מפורש הם עובדים בשיטת ABA

יחדיו נשמע אחלה מפירוט המפרט שלו ב"מקום מיוחד"
אם ביצפר עובד בשיטת ABA הוא מצהיר על זה נכון?

_וברור שצביקי מרגיש שעליי הוא יכול להטיל את העוצמות הרגשיות האלה
שאני מקום בטוח_

_צביקי מרגיש שהיחסים שלנו באים לידי ביטוי בנקודות השליליות ולא בחיוביות
צביקי מרגיש את המעגל שאני מרגישה שאנחנו נמצאים בו_

_האם אי פעם אשלים עם העובדה ש
העובדה שיש בעיה? שיש לקות? איך אני אמורה לקרוא לזה?
למה קוראים לזה אוטיזם? למה זה שלילי?
למה אי אפשר לקרוא לזה ילד אינדיגו למשל?
לא העניין שיש לי ילד אוטיסט
בכלל לא
העניין שזה הילד שלי שנראה שלא טוב לו בגלל אותה בעיה
האם יגיע רגע שאשלים עם זה?
אנחנו הרי נעים בין תקוה לייאוש בין הנה הוא משתפר ויש שינוי חיובי להנה ברור שהוא שם בעולם משל עצמו
כאילו הגיע אלינו מארץ אחרת
האם יגיע יום בו אפסיק להלחם בחושך ופשוט אדליק את האור או שלעד אאבק עם החושך הזה?_
מזדהה לחלוטין.
ואני בתחושה שלא. אני אף פעם לא אשלים לחלוטין עם זה שהיא אחרת אבל אני כן מרגישה שזה לא חושך.
פשוט השוני שלו [האחרות שלה] יותר גדול משל האחרים.
לכל ילד יש משהו יחודי שלו.
אצלה המשהו הזה הרבה יותר גדול ועצום ולכן היא צריכה עזרה ללמוד להבין את העולם שלנו ואנחנו צריכם עזרה להבין את העולם שלה.


ויש גם את בי"ס צורים בהוד השרון שאני לא יודעת עליו הרבה אבל אולי שווב לבדוק.
ויש גם משהו בכפר מלל או רמות שבים.

_אני מסרבת לקבל את הדרך בה הם מאבחנים סך של בעיות התפתחותיות
ושמים את כולן תחת כותרת האוטיזם
אבל אני חייבת לדבר בשפה שלהם כדי לקבל עזרה
השאלה היא איך אני שומרת על השפה הפנימית שלי מבלי להיות משובשת לעצמי
רק לעצמי_

מהמקום שלי כ"מטפלת" (נשמע לי מינוח די יומרני, אבל בכל זאת...):
אני חושבת, שאף שמעניקים כותרת-על, הרי ברור שמסתכלים על הילד לגופו. בוחנים מה נקודות החוזק שלו, מה ההעדפות שלו וגם מה צריך חיזוק. אף אחד לא חושב ש"כל האוטיסטים אותו דבר".

_כשאני אומרת לתקשר אני לא מתכוונת לילד רגיל בגילו עם תקשורת רגילה
התקשורת היא מאוד מינימלית כשהוא מתקשר אבל זה משהו! זה משהו גדול מאוד!!_

על פניו מהתיאורים שלך צביקי נשמע לי דווקא די תקשורתי. נכון שלא כמו ה"נוירוטיפיקלים", אבל לא ברמה של תקשורת מינימלית!

_ואז צביקילה סובב את הראש ושאל אותו
מה רצית שמוליק? את הכדור שמתחת לקלף?
פתח את החגורה הביא את הכדור שהיה על רצפת האוטו כנראה מתחת לקלף אני לא יודעת
נתן לשמוליק ואמר תוך כדי
בבקשה שמוליק_



_אני עומדת מולו ומנפנפת בידיי וחוזרת על הדברים שלו באותו טון בהם נאמרו (יותר נכון נצרחו)
ושואלת אותו אבל למה אתה מפעיל את הפלופלו שלך לאן אתה חושב להמריא?
הוא צוחק וממשיך בנפנופים ובצרחות
הנה אני חושבת לעצמי
לצביקיל'ה שלי חוש הומור והוא מבין את חוש ההומור שלי גם
הוא מסוגל לעצור רגע ולהבין שאני מחקה אותו ולצחוק על זה_



_והוא אומר
אמא גם אני רוצה ללכת לבני עקיבא_


_נכנסתי אליו לחדר
חיבקתי אותו חזק חזק חזק והוא באופן מפתיע חיבק אותי כי צביקי לא מחבק בחזרה
הוא ככה מניח את הידיים בלי כפות הידיים והפעם הוא חיבק אותי_

{@{@

_וברור שצביקי מרגיש שעליי הוא יכול להטיל את העוצמות הרגשיות האלה
שאני מקום בטוח
צביקי מרגיש שהיחסים שלנו באים לידי ביטוי בנקודות השליליות ולא בחיוביות
צביקי מרגיש את המעגל שאני מרגישה שאנחנו נמצאים בו_
שכחתי קודם להתייחס לזה - רציתי לכתוב שזה מצויין.
בתוך כל העולם הלא מובן סביבו יש לו עוגן בטוח - את.
מישהו אחד [אני מניחה ששניים אם כוללים את אבא] שהוא יכול לסמוך עליהם לחלוטין ולהתנהג איתם לגמרי כמו שהוא מרגיש.
וזה שכשהלכתם הוא התנהג אחרת זה סימן נהדר גם.
זה מראה שהוא קודם מרגיש בבירור את ההבדל בין מתי הוא נמצא עם אדם מוכר למישהו פחות מוכר.

וזה גם מראה את היכולות והכוחות החזקים שיש לו - הוא הצליח להחזיק את עצמו ולהשתתף עם שאר הילדים עד שחזרתם.
ואז התפרץ כי העוגן חזר ועכשיו הוא יכול להסביר כמה היה לו קשה להחזיק את עצמו ככה.
זה נפלא בעיני.
זה נפלא בעיני כי עכשיו תוכלו מתוך זה למצוא מטפלים טובים שיעזרו לו ללמוד איך לבטא את הקשיים והפחדים בדרכים אחרות ולא רק בהתפרצויות וכד'
ויעזרו לכם לזהות את המקומות הקשים האלה ולעזור לו לתמלל ולפרק את הקושי בדרכים אחרות.

ולגבי השלילי והחיובי.
אני לא לגמרי מסכימה.
אני מרגישה דווקא שמתוך הביטחון המוחלט והאהבה העצומה שהוא מרגיש ממך הוא יכול להתנהג בצורה הכי גרועה שלו איתך.
כי הוא בטוח לחלוטין שתוכלי להכיל את זה ולא להתפרק.
שוב - עובדה שעם זרים ואפילו זרים מוכרים יותר הוא לא מתנהג ככה.

_האם אי פעם אשלים עם העובדה ש
העובדה שיש בעיה? שיש לקות? איך אני אמורה לקרוא לזה?
למה קוראים לזה אוטיזם? למה זה שלילי?
למה אי אפשר לקרוא לזה ילד אינדיגו למשל?
לא העניין שיש לי ילד אוטיסט
בכלל לא
העניין שזה הילד שלי שנראה שלא טוב לו בגלל אותה בעיה
האם יגיע רגע שאשלים עם זה?
אנחנו הרי נעים בין תקוה לייאוש בין הנה הוא משתפר ויש שינוי חיובי להנה ברור שהוא שם בעולם משל עצמו
כאילו הגיע אלינו מארץ אחרת
האם יגיע יום בו אפסיק להלחם בחושך ופשוט אדליק את האור או שלעד אאבק עם החושך הזה?
מזדהה לחלוטין.
ואני בתחושה שלא. אני אף פעם לא אשלים לחלוטין עם זה שהיא אחרת אבל אני כן מרגישה שזה לא חושך.
פשוט השוני שלו [האחרות שלה] יותר גדול משל האחרים.
לכל ילד יש משהו יחודי שלו.
אצלה המשהו הזה הרבה יותר גדול ועצום ולכן היא צריכה עזרה ללמוד להבין את העולם שלנו ואנחנו צריכם עזרה להבין את העולם שלה._
מרגישה בדיוק אותו דבר לגבי הבן שלי....

ורוצה שוב לומר תודה.
לומדת כאן המון מכל הכותבות

_יו אין ייאוש הרגשתי פתאום שאני נוחתת חזרה אחורה
אני לא רוצה שהוא ילך לבית ספר אלוקים_
אני בטח לא מעודדת אותך לכיוון הזה. מה שברור לי שכדאי לך לעשות - לאסוף אינפורמציה. אח"כ תוכלו להתבונן בדברים ולחשוב מה מזה לקחת.
נקודה שמעניין לציין היא שבאופן רשמי יום הלימודים בבתי הספר של "הלקויות המורכבות" מסתיים ב-16:30, ולכאורה הפיקוח אוסר על הוצאת תלמידים מביה"ס לפני כן, אבל אם יש אישור רפואי, וזה יכול להיות מכתב מוקרץ מרופא המשפחה, שיכתוב שלילד לא טוב להימצא מחוץ לבית מעבר לשעה מסוימת, אפשר לשחרר מביה"ס מוקדם יותר! בפועל יש לנו תלמידים, שמגיעים בתשע והולכים בשתיים.

אם ביצפר עובד בשיטת ABA הוא מצהיר על זה נכון?
אני מניחה שכן. הרי בי"ס שבוחר בכך מתגאה בשיטה ומאמין שזה ימשוך הורים!

איך עובדת חטה"ב רבין?
העניין הוא שאצלנו מתקבלים תלמידים מגיל כיתה ז'. זה רלוונטי לכם???
גם אצלנו מאמינים ברוח השיטה של ניתוח התנהגות, אבל בפועל יש גם הרבה דברים אחרים. למשל, יש מערך מכובד של מטפלות פארארפואיות ומטפלות ביצירה והבעה, והילדים נהנים מטיפולים פרטניים ובקבוצה.

בי"ס צורים בהוד השרון
למרבה הפלא, עבדתי שם לפני אי אלו שנים...
אז קודם כל לפחות בזמני גם הוא היה בי"ס על-יסודי. היו שם תלמידים אוטיסטים ותלמידים בעלי הפרעות נפשיות. במקביל להתקבלות ביה"ס לתהליך של בי"ס ניסויי בנושא "גוף-נפש" (שאולי דווקא יכול לדבר אלייך...), הובילה המנהלת דאז מהלך ליצירת הומוגניות רבה יותר בביה"ס. תכל'ס העיפו משם את האוטיסטים והשאירו רק אספרגרים עם חולי הנפש...

ויש גם משהו בכפר מלל או רמות שבים.
לא מכירה.

אני אף פעם לא אשלים לחלוטין עם זה שהיא אחרת
מהנקודה בה אני נמצאת היום אני מרגישה שחוסר ההשלמה הזו יכול להוביל אותי לשגעון
לא שהוא אחר לא שהוא שונה
שקשה לו
אני חוששת שהוא לא יסתדר חברתית שהוא לא ישתלב בחברה שירגישו שהוא שונה אבל לא סתם איזה ווירדוו
אלא ממש שונה חריג
ומה יהיה על בת זוג?

אצלה המשהו הזה הרבה יותר גדול ועצום ולכן היא צריכה עזרה ללמוד להבין את העולם שלנו ואנחנו צריכם עזרה להבין את העולם שלה.
זה עבורי משהו להאחז בו בהחלטה לשלוח למסגרת (טיפולית כמובן)

_ויש גם את בי"ס צורים בהוד השרון שאני לא יודעת עליו הרבה אבל אולי שווב לבדוק.
ויש גם משהו בכפר מלל או רמות שבים._
אני שמעתי על זה פעם אחפש קישורים תודה רבה
אם יש לך עוד אינפורמציה אשמח לשמוע

שאף שמעניקים כותרת-על, הרי ברור שמסתכלים על הילד לגופו. בוחנים מה נקודות החוזק שלו, מה ההעדפות שלו וגם מה צריך חיזוק. אף אחד לא חושב ש"כל האוטיסטים אותו דבר".
האבחון הוא מאוד גס יחסית למה שאפשר באמת לאבחן זה כמו המחלות ברפואה הרגילה
ממה שראיתי גם בהסתכלות על הילד לגופו לכאורה זה מאוד טכני
ואני מסייגת - זו התרשמות שלי מטיפולים ועם זאת אני נותנת את הקרדיט לכל האנשים האלה שבכ"ז עוסקים בזה
וראו מאות אם לא אלפי ילדים, שהם יודעים משהו...
שווה לדבר עם אלו שהיו בתחום ועשו טוויסט-נשארו בתחום אבל שינו את אופן ההסתכלות ושיטת הטיפול (יעל אופיר למשל)

על פניו מהתיאורים שלך צביקי נשמע לי דווקא די תקשורתי. נכון שלא כמו ה"נוירוטיפיקלים", אבל לא ברמה של תקשורת מינימלית!
איזה כיף שטרחת ואספת לי את הציטוטים האלה ושמת לי את הפרחים האלה זה עשה לי טוב
תודה רבה (לב) לא נפתח לי הדף שמעתיקים ממנו אייקונים

בתוך כל העולם הלא מובן סביבו יש לו עוגן בטוח - את.
אני מה זה לא מרגישה כמו עוגן בטוח בשבילו שתביני שבתחושה שלי אני מתפרקת לגמרי
ובעצם למה בתחושה? אני יכולה להגיד לך שאני מתפרקת איבדתי את עצמי לגמרי גם מבחינה התנהגותית
מבחינת הפתיל הקצר מאוד שנהיה לי ובחינת היחסים שלי איתו

זה מראה שהוא קודם מרגיש בבירור את ההבדל בין מתי הוא נמצא עם אדם מוכר למישהו פחות מוכר.
נכון
זו נקודה חשובה שלא חשבתי עליה
זה היה סימן חיובי בשבילי שהוא היה אחלה אתמול ולא ידעתי להגדיר למה בדיוק כפי שאת הגדרת
הוא הרגיש את ההבדל-משהו שלא קרה בבעבר וזה היה משהו מאוד חיובי

_זה נפלא בעיני כי עכשיו תוכלו מתוך זה למצוא מטפלים טובים שיעזרו לו ללמוד איך לבטא את הקשיים והפחדים בדרכים אחרות ולא רק בהתפרצויות וכד'
ויעזרו לכם לזהות את המקומות הקשים האלה ולעזור לו לתמלל ולפרק את הקושי בדרכים אחרות._
אני כל כך מקוה אני מנסה להחזיק את עצמי כדי לא לתלות בזה תקוות גדולות מדי
אני דרוכה כדי להשאר עם רמת ציפיות נמוכה

נקודה שמעניין לציין היא שבאופן רשמי יום הלימודים בבתי הספר של "הלקויות המורכבות" מסתיים ב-16:30, ולכאורה הפיקוח אוסר על הוצאת תלמידים מביה"ס לפני כן, אבל אם יש אישור רפואי, וזה יכול להיות מכתב מוקרץ מרופא המשפחה, שיכתוב שלילד לא טוב להימצא מחוץ לבית מעבר לשעה מסוימת, אפשר לשחרר מביה"ס מוקדם יותר! בפועל יש לנו תלמידים, שמגיעים בתשע והולכים בשתיים.
אמאלה! עד ארבע וחצי?! הם השתגעו?! מתי אני אראה אותו ומה שהוא יעשה שם כל היום בלעדיי??? בלעדינו???
זה כאילו אנחנו לא נראה את צביקי כמעט...
טוב שציינת את זה בפניי כי אני אלךף לקחת אישור כזה מהרופא

בי"ס צורים בהוד השרון
לא אהבתי את הקטע עם ההמוגוניות וזה שהעיפו את האוטיסטים. לקחתי את זה כעלבון אישי (באמת)
מעניין אותי כפר מלל/רמות השבים אבל מהמיקום אני מבינה שזה אמור להיות יקר

אוקיי זה בית הספר ברמות השבים
ומהמפרט שלו קשה להבין מה בדיוק הולך שם חוץ מזה שזה נשמע מכיל ומגניב ככמעט כמו בבית
צריך ללכת לבדוק

נקודה שמעניין לציין היא שבאופן רשמי יום הלימודים בבתי הספר של "הלקויות המורכבות" מסתיים ב-16:30, ולכאורה הפיקוח אוסר על הוצאת תלמידים מביה"ס לפני כן, אבל אם יש אישור רפואי, וזה יכול להיות מכתב מוקרץ מרופא המשפחה, שיכתוב שלילד לא טוב להימצא מחוץ לבית מעבר לשעה מסוימת, אפשר לשחרר מביה"ס מוקדם יותר! בפועל יש לנו תלמידים, שמגיעים בתשע והולכים בשתיים.
נכון. אצלנו המסגרת (כיתת תקשורת בתוך בי"ס רגיל- שווה לבדוק גם אופציה כזו ולא רק בתי ספר מיוחדים)היא עד ארבע וחצי ואני לוקחת אותו באחת מטעמי תזונה ואמונה בטיפול הורי.

בדקת אפשרות לבת שירות שתעבוד איתו אחרי הצהריים ? קחי כל עזרה שתוכלי לקבל, בדקי זכויותייך.
מעריצה אותך על הכוחות

בדקת אפשרות לבת שירות שתעבוד איתו אחרי הצהריים ?
איך בודקים את זה?

יש לי חברה שעובדת כמטפלת בנווה צאלים (בית הספר ברמות השבים). אשמח לברר דרכה או להפנות אותך אליה (היא מקסימה!)
וחוצמזה, מעריצה אותך על הכוחות

בעניין בת שירות - צרי קשר עם רכזת של אחת האגודות של השירות הלאומי באזורכם. סביר שעכשיו המערכות של רוב הבנות כבר סגורות, אבל בד"כ יש כמה שמשהו עדיין פנוי אצלן או שמבקשות להחליף משהו.

עוד הצעה:
כמה שההיעדרות מהבית ארוכה, יש אצלנו תלמידים (מבין אלה שבכלל מתגוררים עדיין בבית ההורים), שנוסעים אחרי הלימודים בחלק מהימים למועדוניות.
חפשי פרטים על מועדונית כזאת בקרבתכם (אולי דרך אלו"ט?), ואז אולי אפשר לבחור דווקא רק מסגרת כזאת, שפחות מחייבת ושעות הפעילות בה קצרות יותר. אולי גם מבחינה משפחתית זה ייתן לכם מענה טוב יותר לבחור מסגרת לשעות אחה"צ-ערב.

לא דווקא בת שירות אבל אם תעברו אבחון ותפנו לזכאות מביטוח לאומי תוכלו לפנות לרווחה ולקבל חונכת [או סומכת - זה או אותו דבר] שזו מישהי/מישהו שמתאימים למשפחה ולילד [הרבה פעמים סטודנטים וכד'] שמגיעים למספר מסויים של שעות שבועיות כדי להיות עם הילד ובונים תוכנית עבודה מותאמת לשניהם.
שתלויה במידה רבה במה לכם - ההורים חשוב שיעבדו איתו - מיומנויות חברתיות - למשל אצלנו חלק ממה שהגדרנו לחונכת שאנחנו רוצים זה שהיא תלך איתה לגן שעשועים ותעזור לה בתיווך ותקשורת מול ילדים אחרים.
ובבית במשחקי קופסא תעזור לה להבין את כללי המשחק, שצריך לעמדו בכללים ושתעזור לה לשאת הפסד וגם לקבל את זה שלפעמים מי שמולך רוצה משהו אחר - למשל הילדה מציעה משחק והחונכת רוצה משהו אחר.
או אחרי איזשהו זמן במשחק X החונכת מסבירה שנמאס לה והיא לא רוצה להמשיך לשחק.
כמובן שלא על הכל עובדים ביחד בו זמנית וגם בגלל שהתחלנו לא מזמן בנתיים אני גם נוכחת ועוזרת ועושה מודלינג לחונכת עד שתלמד איך להסתדר לבד.
והחונכת מקבלת גם הדרכה מטעם העיריה שבה גם עוזרים לה להבין לעמוק יותר את המטרות שלנו חשובות וגם איך לעבדו עליהן.
לטענתה ההדרכה טובה וגם היא נפגשת איתה מתי שהיא מרגישה צורך ולא נתנה לה [בנתיים לפחות] איזושהי הגבלה על כמות פגישות ההדרכה.

אם לא תכניסו למסגרת ותבחרו בתוכנית ביתית בתנאים מסוימים ועלומים [לא מצאנו פירוט שלהם בשום מקום] אפשר לקבל בת/בנות שירות שיבואו לעבוד עם הילד כחלק מהמטפלים בתוכנית.
כאמור לא מצאנו בשום מקום התייחסות חד משמעית וברורה לקריטריונים לפיהם קובעים התנאים לקבלת בת שירות/מספר השעות וכד'.

יש לי חברה שעובדת כמטפלת בנווה צאלים (בית הספר ברמות השבים). אשמח לברר דרכה או להפנות אותך אליה
אשמח מאוד! בשלב זה אני מעדיפה את הלברר דרכה כי חשוב לי לא להחשף

צרי קשר עם רכזת של אחת האגודות של השירות הלאומי באזורכם
אבל על בסיס מה? פשוט להגיד שאני צריכה עזרה? לא צריך ניירת בשביל זה? זה לא אמור להיות רשמי?

חפשי פרטים על מועדונית כזאת בקרבתכם (אולי דרך אלו"ט?), ואז אולי אפשר לבחור דווקא רק מסגרת כזאת, שפחות מחייבת ושעות הפעילות בה קצרות יותר. אולי גם מבחינה משפחתית זה ייתן לכם מענה טוב יותר לבחור מסגרת לשעות אחה"צ-ערב.
לא ידעתי, תוכלי לכוון אותי יותר? יש לך קישור למשהו כזה שיהיה לי קצה חוט?

אם לא תכניסו למסגרת ותבחרו בתוכנית ביתית בתנאים מסוימים ועלומים [לא מצאנו פירוט שלהם בשום מקום]
תוכלי להרחיב?

לא דווקא בת שירות אבל אם תעברו אבחון ותפנו לזכאות מביטוח לאומי תוכלו לפנות לרווחה ולקבל חונכת [או סומכת - זה או אותו דבר] שזו מישהי/מישהו שמתאימים למשפחה ולילד [הרבה פעמים סטודנטים וכד'] שמגיעים למספר מסויים של שעות שבועיות כדי להיות עם הילד ובונים תוכנית עבודה מותאמת לשניהם.
אז חייבים לעבור דרך ביטוח לאומי כדי לקבל חונכת? אי אפשר פשוט להגיע עם האבחון?
\ומה זה אומר להגיע לרווחה? זה אומר שהרווחה נכנסת לי לחיים מאותו רגע?
כי מספיק לי הביקור לאישור של החנ"ב לא בא לי שהם ישבו לי על הזנב מכל הבחינות זה גם ככה כבד עליי

מישהי יודעת אולי אם האבחון הסופי הוא אותו דבר כמו מלפני 4-5 שנים?
אז הם שינו את ה - PDD ואספרגר וכל אלה לאבחון אחד לכולם - ASD
האם זה עדיין כך?

בעניין הפנייה לרכזת ש"ל - לא יודעת מה צריך. אולי האבחון שאתם עורכים עכשיו יספיק.

על מועדוניות - אנסה לברר.

ובעניין ההאחדה של כל האבחנות - נראה לי שאכן כך: תסמונת אספרגר "בטלה מן העולם"...

החיים הם רצף של קשיים
עכשיו העניין הוא איך אתה מתמודד איתם..

בוקר טוב בוקר טוב
^{(משעשעת את עצמי... (-:)}

במסגרת הבירורים על מסגרות, לדעתי כדאי לכם לברר עם עצמכם האם אתם רוצים לשלוח למסגרת חילונית.
מישהי שקשורה למשפחתי מאובחנת עם "בעיה" שדרשה מסגרת מיוחדת (בכוונה מטשטשת פרטים. טוב לי אנונימית), והיות ומשפחתי מעוניינת בחינוך דתיהם הם נתקלו (ונתקלים) בקשיים למצוא מענה לצורך הזה.
יש מסגרות "מיוחדות" טובות, יש מסגרות דתיות טובות (בהנחה שמסגרת היא טובה...), אבל קשה למצוא אחת טובה שהיא גם וגם.

אם או בלי קשר למה שכתבתי-
אהבתי את הרעיון שהעלתה פו: אולי תנסו להתחבר לאיזושהי מועדונית כמה פעמים בשבוע?

והכי חשוב-

עולם חדש
אנחנו נברר על מועדונית בתקוה שיש לגיל שלו (מועדונית זה לא לילדים קטנים?)
לגבי חילונית או דתית-זה לא חשוב לנו מה שחשוב שהמסגרת תהיה טובה ותתאים לו
חינוך מתחיל מהבית וזה לא חשוב לי אם ילמדו אותו שם נביא או להגיד שמע ישראל או להתפלל או ליטול ידיים
זה בא מהבית לא מהבית ספר

אנחנו אמנם בחברה חרדית חלקה חוזרת בתשובה וחלקה חרדית ממעי אמם אבל אנחנו חריגים בנוף..
יש לנו רעיונות משונים ביחס לחרדים

אגב גם לי יש סיפור אם אתה מכירה את הרב דוד אבוחצירה מנהריה מקובל שאנשים עומדים אצלו בתור (רק גברים לא מקבל נשים)
אחת הנשים החרדיות שאני מכירה בעלה הלך אליו כי הבן שלהן היו לו בעיות התפתחות ואני מדברת איתך על חרדים מבית
לבנים כאלה רגועים עם שביס וטייטל ו-13 ילדים הוא אמר להם אתם תעשו כל מה שצריך כדי לטפל בו
ותשלחו אותו לאן שצריך בלי להתחשב אם זו מסגרת חילונית או דתית-מה שיגידו לכם-אתם תבדקו מה הכי טוב מזה ללא חשבון של דת
וכך הם עשו
משפחה חרדית מאה שערים ובן אחד לומד במסגרת חילונית

מועדונית זה לא לילדים קטנים?
נראה לי שלא רק, אבל לא בטוחה.

_חינוך מתחיל מהבית וזה לא חשוב לי אם ילמדו אותו שם נביא או להגיד שמע ישראל או להתפלל או ליטול ידיים
זה בא מהבית לא מהבית ספר_
מסכימה איתך לגמרי. העלתי את זה למקרה שחשוב לכם, ולא שמתם לב או משהו.
(אני בכלל כבר המון שנים כופרת גמורה, ומשום מה כאן אני עוד רגע מזמינה לעשות שבת )

היום בבוקר שכבתי במיטה וראיתי את אחת הבנות שהיא ממש קטנה דואגת לצביקי כמו בכל בוקר
היא כמו אמא קטנה אם אני עדיין במיטה (התעוררתי מוקדם מאוד ואחכ חזרתי לישון)
היא מביאה לו את הבגדים
הבגדים של צביקי נמצאים אצלנו בחדר של יתר הילדים בחדר ילדים
אז צביקי כל בוקר מוריד את הבגדים ונשאר ערום כי הם רטובים והוא מסתובב ערום בבית
אז אני רואה אותה ככה מהמיטה שלי פותחת את המגירה ועוברת על המכנסיים כי היא ל מוצאת משהו שמתאים לעכשיו
וידעתי שהיא לא תמצא כי הכל בכביסה והייתי מה זה גאה בה שהיא לא פשוט שלפה מה שיש וזהו
כמו אמא קטנה היא עברה ככה על המכנסיים בנסיון לחפש משהו הולם
ראיתי אותה עוברת על מגירת התחתונים שלו ואומרת לעצמה זה נראה לי גדול מדי בשבילו
ארגנה לו בגדים והלכה כמו כמעט בכל בוקר לעזור לו להתלבש
היא בת שלוש
צביקי הרבה הרבה יותר גדול ממנה

והיום קלטתי את צביקי עושה לי התקף זעם לא מתוך חרדה ולא מתוך מצוקה כלום
מתוך כוונה מלאה של הצגה
אשכרה ראיתי את זה והסתכלתי עליו ונקרעתי מצחוק
והוא עצר וגם צחק!
הוא השתטח לי על הרצפה והתחיל לצרוח הסתכלתי עליו בהלם ופשוט צחקתי

בוקר, אני לא יודעת איפה את גרה, כאן לא חושבת שצריך שום אישור, הרכזת (ומי שמלווה את העניין) מכירים את הקשיים של המשפחות ונותנים בת שירות בלי שום מסמכים. אבל אולי זה שונה ממקום למקום.
אפשרות נוספת זה לברר על התנדבות של בני נוער במסגרת בית הספר או תנועת נוער (לדבר עם הקומונרית או מדריכה או מורה).

אגב קחי בחשבון שבית ספר זה לא רק שעת היציאה אלא גם זמן ההסעה (כאן הילדים נוסעים פי שניים ויותר ממה שהדרך לוקחת בנסיעה ישירה וזה ממש סיוט). אני דווקא חושבת שבית ספר זה רעיון נהדר (כך שהילדים האחרים יקבלו גם יחס בבית בזמן שצביקי לא נמצא, כשהוא נמצא צריך מן הסתם להתמקד בעיקר בו - כלומר אני לא יודעת מה כתבת על כך ולא קראתי כאן הכל אבל זה מה שקורה הרבה פעמים) .

ביטוח לאומי זה טוב גם בשביל הכסף (מקבלים קצבת נכות של 1500 בערך לחודש -אולי זה עלה כבר בשנים האחרונות).

למדתי קורסים על אוטיזם אצל פ. נירית באומינגר, היא ממש מומחית בתחום, מציעה שתשלחי לה מייל (נמצא באתר של בר אילן), מקסימום היא לא תענה לך, אבל שווה לנסות.

בדיוק מחקתי לפני מס' ימים חלק ממה שלמדתי אצלה בקורס, אבל אם את מחפשת חומר לקרא, אנסה לבדוק אם נשאר לי משהו (נראה לי שכן).
יש לנו כאן משפחה עם ילדה עם אוטיזם קלאסי (כלומר גם עם פיגור), אם את רוצה אקשר ביניכן.

מקבלים קצבת נכות של 1500 בערך לחודש -אולי זה עלה כבר בשנים האחרונות
היום זה 2,600

אגב קחי בחשבון שבית ספר זה לא רק שעת היציאה אלא גם זמן ההסעה
כן אני לוקחת בחשבון ונהיה זכאים להסעות בחינם אבל בכל זאת אנחנו מנסים למצוא אפשרות בה אבא יסיע אותו ויחזיר אותו
כדי שלא יהיה כל כך הרבה זמן לבדוועוד בהסעה..

אני בכלל לא יודעת מה יהיה באבחון המחודש! אם אין יותר אספרגר אז לא יודעת אם צביקי נכנס ב-ASD
(בעצם מה אני יודעת ילידים במצב יותר טוב משלו נכנסו תחת הכותרת הזו)
אני כל הזמן מדמיינת שאנחנו מקבלים את תוצאות האבחון ואני קופצת לשמיים משמחה כי הם אמרו הפרעות קשב או משהו

אגב אפילו שיש לנו אבחון אמנם מלפני הרבה שנים מעולם לא השתמשנו בזכאות שלנו לקבל קצבה בביטוח לאומי
הפעם אם יהיה אבחון שיתאים לזכאות אנחנו כן נשתמש

אשמח מאוד! בשלב זה אני מעדיפה את הלברר דרכה כי חשוב לי לא להחשף
אוקיי, אשאל אותה על המקום. אם יש משהו ספציפי שחשוב לך לשאול אז תגידי לי.

קראת את אשת חייל של ליהי לפיד ?
היה שם משפט שהרבה נשים יכולות להתחבר אליו
היא טיילה עם ביתה הקטנה (עם אוטיזם) והבת ברחה לה אז היא כתבה: גם לא עובדת, גם מחזיקה עוזרת וגם לא מסתדרת.
ורציתי להגיד לה (ואני אומרת לך במקום), שילד מיוחד זה פרוייקט גדול יותר וקשה יותר מעשרה ילדים רגילים, אז שתעריץ את עצמה על כל יום שהיא מתמודדת ויכולה.
אז הנה, לא כתבתי לה, אז אני כותבת את זה לך.

אם אין יותר אספרגר אז לא יודעת אם צביקי נכנס ב-ASD
אני לא שמעתי שאין יותר אספרגר, בכל אופן באוטיזם עצמו יש גם רמה גבוהה וגם רמה נמוכה. אוטיזם, אספרגר, תסמונת רט ועוד משהו ששכחתי נכנסים תחת מטריית PDD, קשה לי להאמין שעכשיו מגדירים רק כאוטיזם.

אני לא שמעתי שאין יותר אספרגר, בכל אופן באוטיזם עצמו יש גם רמה גבוהה וגם רמה נמוכה. אוטיזם, אספרגר, תסמונת רט ועוד משהו ששכחתי נכנסים תחת מטריית PDD, קשה לי להאמין שעכשיו מגדירים רק כאוטיזם
נכון ללפני 4-5 שנים אין יותר PDD אספרגר רט וכאלה
יש ASD שזה AUTISM SPECTRUM DISORDER או משהו כזה
אין ייאוש שעובדת בבית ספר לילדים התפתחותיים אכן אישרה שכך זה היום זה מה שהיא כתבה:

בעניין ההאחדה של כל האבחנות - נראה לי שאכן כך: תסמונת אספרגר "בטלה מן העולם"...

קראת את אשת חייל של ליהי לפיד ?
לא
אבל יצא לי לפני הרבה שנים להיות בחיכוך לא ישיר עם ליהי לגבי הבת שלה
ואני יודעת שקשה לה מאוד
מאוד מאוד קשה לה

אוקיי, אשאל אותה על המקום. אם יש משהו ספציפי שחשוב לך לשאול אז תגידי לי.
תודה תודה!

פעם אמרתי לחברה שלי שיש לה ילדה עם אוטיזם, שמפריע לי שבחברה החרדית יש נשים שיעשו הרבה מעבר לכוחות וליכולות שלהן כדי להביא עוד ילדים לעולם. אבל כשזה מגיע לילד מיוחד אז אפשר לנטוש אותו במוסד. אני לא מכלילה ובגדול אני מעריכה מאוד את החברה החרדית אבל זה די שיגע אותי.
אז היא אמרה לי שאני לא יודעת על מה אני מדברת וילד כזה יכול לפרק משפחה (למרות שהם כן מגדלים בעצמם את הבת שלהן ועד גיל חמש היא בכלל הייתה בבית). מאז אני משתדלת לא לשפוט, ואל תביאנו לידי ניסיון.
אני מנסה לומר שזה אכן מאוד מאוד קשה, אבל כל אדם שמתמודד עם זה וממשיך לגדל את הילד ולתת לו כל מה שהוא יכול, הוא אכן גדול, גם אם הוא בדרך נופל אלף פעמים (והרי צדיק הוא אדם שנופל וקם, לא אדם מושלם).

ראי, יש לי הרבה מה לומר על היחס לילדים התפתחותיים בעולם החרדי
ואפילו כתבתי את זה בבוקר והחלטתי לא לשלוח
אני לא רוצה לחטוא בלשון הרע על ציבור שלם, ה' ירחם
אני חושבת שמה שהרב אבוחצירא הציע למשפחה (לא לקחת בחשבון חינוך דתי או חילוני)
מדבר בעד עצמו

מדבר בעד עצמו כוונתי שגם הוא כנראה מודע לעניין ולכן אמר להם לעשות הכל למען הילד בלי להתחשב בעניין הדתי

אנחנו נברר על מועדונית בתקוה שיש לגיל שלו (מועדונית זה לא לילדים קטנים?)
מועדונית היא ממש לא רק לקטנים. אצלנו לומדים בני עשרה שנוסעים למועדוניות. בינתיים לא הצלחתי לקבל מידע ממוקד יותר מ"לדבר עם אלו"ט", אבל מקווה להיתקל בימים הקרובים ביועצת ביה"ס (המקסימה), וקרוב לוודאי שהיא תדע לומר מה ההליך, ואז אכתוב לך.

לגבי חילונית או דתית-זה לא חשוב לנו מה שחשוב שהמסגרת תהיה טובה ותתאים לו
נכון שהחינוך הוא מהבית, ואצלנו למשל, יש אפילו חונכים מישיבת "דרכי נועם" השכנה, שמגיעים בבקרים להניח תפילין עם ילדים מבתים דתיים, אבל קחי בחשבון, שיכולים להיות מצבים של לאכול משהו חלבי זמן קצר מדי אחרי ארוחת הצהריים או עוגת יום הולדת, שהוכנה במטבח לא כשר וכאלה. כמובן גם הלבוש של נשות הצוות לא בדיוק עונה על כללי הצניעות. בכל זאת, כאמור יש פה כמה וכמה תלמידים ממשפחות דתיות ואף חרדיות.

הומלץ לך לדבר עם נירית באומינגר, ואכן גם אני שמעתי עליה בהקשר של עבודה על מיומנויות חברתיות. אני חושבת שלשיטה שלה קוראים "אני בקבוצה".

תשמעי קטע הזוי.
חלמתי על הילדים שלך!!!
חלמתי שאני פוגשת במעלית שלושה בנים אחד מהם זה צביקי.
צביקי בחלום יפהפה וגם שני הבנים האחרים.
הם סוחבים סירי אוכל גדולים והחלום הוא בשישי בערב.
אני מזהה שאלו הילדים שלך ולא מבינה איך לא פגשתי אתכם בבנין עד עכשו.
אני שואלת אותם אם הם בחינוך ביתי וכשצביקי אומר שקוראים לו צביקי נופל לי האסימון.

אחרי זה אני רואה עוד שלוש בנות...אותך לא ראיתי אבל התקשרתי אליך
ולא הבנתי איך זה שאת עונה בשישי בערב בטלפון
בכל מקרה צביקי בחלום היה מדהיםםםם. בלונדיני יחסית ולגמרי נורמלי (-:

אחרי זה הכל התערבב לי עם עוד חלומות מטורפים על אלון גל (-:

בוקר טוב,

איזה הזוי שאבישג הזכירה את ליהי לפיד ואת הספר, שבדיוק היום בבוקר סידרתי ומיינתי את הספרים בבית ויש לי למסירה, ואחד מהספרים שאני מוסרת הוא
אשת חיל.

רוצה אותו?
אני בגבעתיים.
אם יש לך איך להגיע, אשמח לתת לך!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי בוקר
לא התכוונתי להכליל, יש שם נשים שמגדלות ילדים מיוחדים במסירות, המודעות לנושא הולכת וגדלה עם השנים.
את אחי המיוחד קראת ? (עוסק במשפחה חרדית שמגדלת ילד מיוחד מנקודת מבט של האחות - מומלץ)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זו אני אבישג למעלה

אפילו שיש לנו אבחון אמנם מלפני הרבה שנים מעולם לא השתמשנו בזכאות שלנו לקבל קצבה בביטוח לאומי
אפשר לשאול למה? הרי הכסף הזה יכול לקנות לך (למשל) בחורה צעירה, בגיל בת שירות, במשרה מלאה, לאיזו מטרה שתרצי...
< אני אמא לילד מיוחד ונלחמת כמו לביאה (צריך להילחם, זה לא בא בקלות) לקבל כל מה שהמדינה נותנת, ולמרות שמה שהמדינה נותנת זה כלום בים המשאבים שאני משקיעה, עדיין אני מוצאת שזה מאוד עוזר לי >