באופן טבעי

אני רוצה דג בלי שומניה
???

בת השלוש ותשעה חודשים מתחילה לפחד מדברים (מפלצות, עכברים ודובים).
טיילנו ביחד ליד מן מאורה.
היא: אמא, אולי זאת מאורה של דב נמלים?
אני: אם כך, אין מה לדאוג, הוא אוכל רק נמלים.
היא: ואם הוא ירצה לגוון?

מנטרה - ענקקקק!!! ץ

דג בלי שומניה = דג סלמון בלי החלקים השומניים

שוב רונה בת ה-2.6:
הולכת עם אמא שלה לים ורואים בדרך שמש גדולה עגולה ויפה עומדת לשקוע.
הן עוברות ליד בניינים שמסתירים ורונה רוצה לראות את השמש.
אמא מחפשת ולא מוצאת: "אי אפשר לראות אותה עכשיו. היא נעלמה".
רונה: "אז נחפש אחרת".

ילד השמש (זה הקטן גדול, 3.5) רוצה ללבוש את פיג'מת ה monster trucks שלו:
"אמא, אני רוצה ללבוש את הפיג'מה עם ה master fucks"

צביה (דקה ל-3): "אני אוהבת מסטיקים, ולשטוף ידיים, ולנשוף סביונים!

יותר מצחיק אם מכירים את ההורים שלה. יש מצב שהוחלפה בלידת הבית.
(המיילדת נכחה בשלוש לידות ביומיים. יש מצב שהיתה גם עייפה וקצת מבולבלת)

שיחה בן שני אחים, 5 ו7.
הקטן - הלוואי והייתי בארץ לעולם לא...
הגדול - לא כדאי לך, אין שם מחשב.

ועוד אחד...
הילדים שאלו עד איזה גיל אפשר ללדת, והרגעתי אותם שלמרות שיש לי עוד כמה שנים אני לא מתכננת ללדת יותר.
אז זה בן ה7 אמר, "אוף! למה?"
אני: "למה אתה רוצה שאני אלד שוב?"
הוא: "כי אז כשאת הולכת לרופאה הזו שמוציאה לך את התינוק, אז אנחנו יכולים להיות כמה ימים בבית רק עם אבא ולעשות מה שאנחנו רוצים..."

הגענו לאיזה חור באנגליה שבו הקהילה החליטה לשמר תא טלפון ציבורי מפעם. אדום כזה מדליק. מלא קורי עכביש ומנותק.
המרכזי: אמא, נראה לי שאם נתקשר אליך משם זה לא יצלצל אצלך.
אני: נכון. יש לך מושג למה?
המרכזי: כי בטח אין שם קליטה.

זהו זה. עולם בלי חוטים. כאילו לא היו מעולם.

אותו מרכזי: אמא, את ואבא הייתם ביציאת מצרים כשנפתח הים?
אני: לא, אהוב, זה היה לפני אלפי שנים (אם בכלל, אבל על זה דילגתי).
המרכזי: אז סבא ישראל היה?
אני: לא, מתוק, סבא בן תשעים. וזה היה לפני אלפי שנים.
המרכזי: אז היית כשהיה המבול?
אני: לא.
המרכזי: אז במשהו אחר?
אני (ממש כבר שוקלת לנהל שיחה על ניסים): משהו גדול כמו יציאת מצרים או המבול? לא.
המרכזי: אוף, לא שווה.

<שיחה על ניסים ומה ששווה - הרבה יותר בקרוב ממה שהוא היה רוצה>

טלהצ'וק (2) ואני יצאנו לטיול בשכונה, ברגל. טיול גדול ומלא ריגושים. השכונה בנויה על גבעה, ויש כמה גרמי מדרגות שמשמשים מעבר / קיצור דרך בין רחובות. טלהצ'וק מאוד אוהב לטפס בהם.
באיזשהו שלב עברנו ליד גרם מדרגות שלא מגיע לשום מקום. זה לא מעבר או קיצור דרך, אלא סתם כמה מדרגות שמסתיימות במעין "פינת נוי" לא מוצלחת. טלהצ'וק רצה לעלות. בסדר. עלינו, הראיתי לו שאין פה אטרקציות, והתחלנו לרדת בחזרה.
בזמן שאנחנו יורדים אני מרגישה שטלהצ'וק יורד בלי רצון. במדרגות האחרונות הוא מתחיל להגיד: "ביי אמא, ביי אמא, ביי אמא"
אמרתי לו: מה ביי? אמא לא הולכת לשום מקום בלי טלהצ'וק
הגענו לסוף המדרגות ולמדרכה, טלהצ'וק דוחף אותי ואומר:
"ביי אמא, ביי X - של אמא (= ביי X שזה השם של אמא), אמא אואכת (=הולכת), ביי אמא"
דוחף אותי ממנו שאסתלק כבר ומתחיל לעלות במדרגות.
"ולאן אתה הולך," אני שואלת.
והוא: "אואך - א - ג'ודו!" (=הולך לג'ודו, כמו נושקי)

שיחה בן שני אחים בן שש וקצת ובן שלוש ושמונה חודשים:

הקטן: "אני יכול להרביץ לך".
הגדול: "גם אני יכול להרביץ לך".
הקטן: "אבל אני יכול לקפוץ עליך".
הגדול: "ואני יכול להגיד את שם ה' המפורש"!!!!

וכל החכמות האחרות שכתבתן - מענגות!

חבל שאין כאן לייק. אז לייק.

עוד חוכמה מרונה אחייניתי מהיום (2.6):
אנחנו נוסעות באוטו עם אמא שלה.
אני רק לאחרונה רעננתי נהיגה, אז אמא שלה (אחותי) עוזרת לי לעשות חניה ברוורס.
אחותי:
תסעי אחורה, עד שאת רואה את קצה המכונית השנייה בחלון האחורי, עוד קצת, עוד קצת... יופי...
עכשיו תשברי את כל ההגה ימינה...'
פתאום אני שומעת ציוץ מאחור:
'לא לשבור... מירב לא לשבור !
לא יהיה לנו אוטו...'
חושבת רגע ומתקנת את עצמה: 'לא יהיה לנו הגה...'

הנסיך גאה במעשה ידיו להתפאר (יצא לי להתפטר, וכנראה לא במקרה...): ״נו? טעים לך חביתת המצה?״ רביעית (שבע וחצי): ״כן, טעים לי, ולאחר שאסיים אני מבקשת עוד מנה. והפעם תשתדל שלא לשרוף אותה״.... הנסיך: ״אין סיכוי, יש פה יותר מידי ביצים גם ככה״... רביעית: ״אבל מגיע לי פיצוי על שריפת ארוחתי..״. הנסיך: ״אני יכול להציע לך פרי״ רביעית: ״נו טוב, אטריאורז״ (אטריות אורז)... הנסיך: ״נראה לך?!״ רביעית: ״טוב, נדבר כשאסיים לאכול, גם ככה נראה לי שאשבע עד אז״... (והמצהיבון טוען ש״זה גם אישי וגם אנושי...״ אכן.
כנראה...
ץ

ועוד מאחיינית שלי רונה (כבר קצת אחרי 2.6 ) -
ההורים שלה טבעוניים ומשתדלים שהיא תאכל רק טבעוני ובריא.
כשהיא רואה אנשים אחרים אוכלים בשר מסבירים לה שהם לא אוכלים בשר כי זה עשוי מחיות.
מתישהו הם היו במסעדה ובלי כוונה הגישו להם גבינה, ורונה טעמה קצת ומצא חן בעיניה.
אחרי כמה ימים היא מבקשת ללכת למסעדה 'לאכול גבינה'.
אמא שלה: "מה, את רוצה לאכול גבינה של חיות?"
רונה: "לא, סתם גבינה רגילה."

כמה שעות אחרי שאחרי שאני מסבירה להן מה בדעתי לעשות לאשכים של קלאודיוס (החתול), רביעית (7 ושמונה חודשים) שבה מגן המשחקים ומודיעה לי בקול בוטח וצלול: ״את לא הולכת לעשות את זה לקלאודיוס ולחתוך לו את האוזן!! החלום הכי גדול שלי זה שהוא יתחתן!!״
אחחחח נחת... (-;

• והמצחיקון: ״ השכל הישר אין לו דעה״.... הא!

ץ

הדף הכי נחמד בבאופן

צפרדעית, הילדים האלה שלך!
(נראה לי גם שאת פשוט דייגת מעולה)

בוציק (7)וילד השמש (3.5) בגינה הציבורית.
קבוצת ילדים צעירים (3-6) מתחילה לקנטר קצת את השמשי הצעיר (מה יש בצבעים האלה שמושך תמיד אש???!!!) בלי התגרות מכיוונו. הוא כמובן לא שותק והבוציק מראה נוכחות כדי שידע שיש לו גב.
בין ילד השמש לבין הילד הצעיר ביותר מתפתחת חלופת מילים- אתה קקי,!!! אתה פיפי!!!,אתה תפוח אדמה רקוב!!! אתה סנדל מטונף!!!
אני עוצרת את העניין כאן ואומרת שאני לא מסכימה ואנחנו לא אומרים מילים כאלה לאנשים.
הבוציק תופס את ילד השמש, לוחש משהו באוזנו בעוד חיוך זדוני מנצנץ בעיניו.
ההתרחשות הבאה היא שילד השמש רץ וצועק: אתה ביבי נתניהו!!! אתה ביבי נתניהו!!!

וסליחה על חוסר התקינות הפוליטית...

אוי "חרגת אותי"... גדול!!!

קישור | העבר | מחק צפרדע ית (12.05.2014 22:58):
בשמת - לגמרי מסכימה איתך , מצ׳רה- תודה מה שהם אומרים ומצחיק אותי - אני מיד מתעדת. אם זה ממשיך להצחיק אותי אחרי זמן מה - אני משתפת כאן...
אז...
אחד של ראשלישית (9 ושלושה חודשים): צופה בתפילה בבר המצווה של אביב, כשהגברים נעמדים מול ארון הקודש: ״לאיזה צד כולם מסתכלים? ״ אני: ״לכוון מזרח״, ראשלישית חושבת רגע ועושה סדר בדברים: ״אה, כי שם זורחת השמש? הם מתפללים לשמש?״

:d
וואללה... איך לא הבנתי את זה לבד כל השנים הללו...
ץ

חחח, וגם ששששש...

צוויל

חחח, וגם ששששש...
אוף ארון הקודש תמיד פונה לכיוון ירושלים!
אם אתה בתל אביב זה מזרחה, אבל אם אתה באילת זה צפונה, ואם אתה בחיפה זה דרום-מזרח וכן הלאה!!!

רונה אחיינית שלי (2.7) מבקשת מאמא שלה שתשב בכיסא הילדים שלה.
אמא: אני לא יכולה, יש לי טוסיק גדול.
רונה: אין לך טוסיק גדול.
אמא (נהנית מהמחמאה): באמת? תודה ! איזו חמודה.
רונה: כן. ואני אקנה לך כיסא גדול !

("לא בני, אין לך ראש גדול...." )

אנחנו מטיילים ורואים ערימות קרשים למדורות ל"ג בעומר...
"ווי אמא תראי זה לא נורמלי.........אמא זה נורמאלך?"

הקטנה (שנה וחצי) ביקשה לינוק וכבר לא היה לי כח. פניתי לבן (4): אתה מוכן להניק אותה?
בן: לאאא... אין לי חליבה... אני לא יכול לינוק אותה

אוף ארון הקודש תמיד פונה לכיוון ירושלים!

נו טליה, תני לי להפגין בורות. די להרוס לי עם העובדות! בו-רינג!!!
(-;

צוויל

לפני חודשיים בערך או קצת יותר גמלתי את טלהצ'וק (בן שנתיים וטיפה) מציצי בלילה. הוא יונק לפני צחצוח השיניים, אומר "לילה טוב" לכל ציץ (פלוס נשיקה ) ואח"כ שוב בבוקר.
לפני שבוע התחלנו לעשות אותו דבר בשנת צהריים. הוא יונק אחרי ארוחת צהריים, אומר "צהריים טובים" לכל ציץ (עם נשיקה כנ"ל...) ונכנס למיטה. אני יושבת-שוכבת לידו עד שהוא נרדם.
לפני כמה ימים הוא התעורר לפנות בוקר וביקש ציצי. עוד בקושי היה אור בחוץ. אמרתי לו "כשהשמש תזרח".
למחרת כשנכנס למיטה לישון צהריים ביקש ציצי. אמרתי לו "אחר כך". אז הוא הוסיף, בטון של אחד שמבין: "השמש פרחח".

טלהצ'וק ביום חם: יש לי שמן-זית בצוואר
(זעה)

רונה אחיינית שלי בת 2.8 לאמא שלה:
"אמא, יש לי ג'יף באף, את יכולה להוציא לי?"
אמא באה להוציא לה.
רונה: "לא, אני אסביר לך איך מוציאים. עושים ככה... ואחר כך מורחים על הלחי !"

ממלא לטכנאי הצעיר גלידה בגביע, בינתיים הוא שולף כפית ארוכה מהמגירה ומגרד את הגלידה הדבוקה למיכסה של האריזה.
"אתה אופורטוניסט חסר תקנה", אני אומר לו, מניח שהוא ישאל מה זה. איפה. הוא יורה חזרה בלי להסתכל עלי בכלל,
"אתה עצבניסט חסר תקנה".

צוויל

אוי, כבר שכחתי כמה כייף להסתובב בדף הזה. ת'געתי @}

במעיין, שתי ילדות רבו ביניהן:
את מדוזה!
לא, את מדוזה!
בני, בן 4: לא צריך לריב, שתיכן יכולות להיות מדוזות!

אחיינית שלי רונה 2.9 הייתה בבריכה עם בת דודה גדולה יותר שהיא מאוד אוהבת.
באיזה שלב רונה משכה לה בצוואר ובת הדודה נורא בכתה.
כשכבר היו בבית, אמא של רונה מנסה לברר: למה משכת לה בצוואר? כי את אוהבת אותה? או שסתם רצית להציק לה?
רונה: לא סתם רציתי להציק לה. באמת רציתי להציק לה !

פוליתיאיסטית בת שנתיים:
שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד שתיים שלוש ארבע...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

״אמא!! אבל אני חייבת לצאת קצת לגן השעשועים, כבר שבועיים לא נשמתי אור שמש!!!״
רביעית 7 ועשרה חודשים בתחינה...
ץ

גפן (3): אני ועמוסי נתחתן בבית של סבתא. עמוסי יהיה הכלה.

עמוסי יהיה הכלה
D-:

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רביעית י 7 ו10 חודשים) מהרהרת בקול: ״אולי אנחנו בעצם בתוך סיפור שמישהו אחר בדיוק כותב? מישהו אחר חושב את המחשבות שלנו... וזה אומר שמישהו אחר אשם בכך שאת (אני!!!) לא לקחת אותנו (לחברה אהובה)... ומה שמצחיק זה שאני עכשיו אומרת את המילים שאני רוצה לומר. או אולי בעצם לא?... ״

ץ

אחיינית שלי רונה (2.9) מבקשת מאמא שלה 'על הידיים'.
אמא: עוד מעט.
רונה: אם את אומרת עוד מעט זה אומר לא. רק אם את אומרת כן זה אומר כן.

עוד מרונה 2.9 -
דודה שלה (אחותי השנייה) אומרת לה 'אני יכולה לגזור לך תלתל?'
רונה: אני לא רוצה. איך אני אלך ככה. לא בא לי.

איזה ילדים מתוקים!
לפלונית, הרביעית הזאת פילוסופית עשירת הבעה משהו משהו!!

ועוד מרונה 2.9. אמא שלה שואלת אותה אם היא רוצה ללכת לים עם בגד ים או עירומה.
רונה רוצה בגד ים.
אמא שמה לה רק את התחתונים של הבגד ים, בלי החזיה.
רונה: 'לא, רוצה גם את הדבר הזה ששמים פה.... שלא יברחו לי הפופיקים...'

אחד אקטואלי (חוכמות של מלחמות ): סמי הכבאי עושה הפסקת אש?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תמרול ה, תודה... לא יודעת למה כתבתי בתור פלונית...משהו עם העוגיות בחכמפון זו הרביעית (הענקית) שלי... צפרדע ית... בפעמיים האחרונות... אשמח אם איזו גמדה תוכל לתקן לי את השם? תודה...
(המצהיבון סיפר לי שזה גם אישי וגם אנושי... האומנם?)
ץ

לא לקחת אותנו
למי? למי?

הקטן מגיע לקבל חיבוק גדול והתינוקת מצטרפת וכולנו נעמדים בחיבוק אחד גדול וחמים.
כאן הקהל האמריקאי אמור להגיד האאאאאאא.
אלא שאז הקטן אומר - חבל שאי אפשר לצלם אותנו...

תודה לגמד/ה!!! (יש עוד אחד... בדיוק בין הפוליתאיסטית הקטנה ועמוסי הכלה... אם אפשר, במטותא... תודה!!!

דניאלה, גם כך הגעגועים קשייייים!!!!

ואם כבר כתבתי... עז עוד אחד מהחודש על הצעדים הראשונים של רביעית בפיזיקה:
״אם החום זאת אנרגיה, אז איך זה שכשהיינו בשמש עם חולצות ארוכות - אז היינו ממש עייפות בגלל החום?!״

ץ

גאיה (בת כמעט-שלוש), אחרי גזיזת ציפורניים
"אמא! תראי! אני גזורה!"


(יאא
איזה כיף שהיא גדולה כבר, ויש לה אפילו פנינים חמודות )

בן ה 9 מתיישב ברוב חשיבות להקריא לאחיו ואחותו הצעירים ממנו את הספר "בייגלה". הוא הקריא בהטעמה גדולה, משל היה מספר סיפורים מקצועי.
רקע - זה ספר שאף פעם לא מקריאים לנו. בן ה 9 לעתים נדירות מאוד מאוד מקריא לאחרים.

הרמתי גבה בחיוך משועשע וקיבלתי את ההסבר הבא - אמא, כתוב בגב הספר כך (מקריא): "ילדך הגדול יקרא בו בתענוג באוזניי אחיו הקטנים."
אמרתי - אכן, התענוג שלך ניכר.
ענה לי - איזו ברירה היתה לי? הם כתבו שאני אקרא בתענוג.

נ.ב - אני יודעת שהספר הזה שייך לימים אחרים. אבל... להמון משפחות יש ילדות גדולות ולא ילדים. ואחיות קטנות לצד האחים. בהוצאות חדשות של הספר הטפשי הזה לא יכלו לתקן את העובדה שפעם רק הבנים נחשבו במשפחה?

חחח

יש לו חוש הומור אדיר!

הוא נהיה מאוד אנגלי עם הזמן
הוא גם מעיר את זה במן יובש אנגלי טיפוסי כזה... כאילו לא סיפר הרגע בדיחה.

אני מסרקת את הקטנה (1.5) ומסדרת לה שביל בצד.
אני אומרת לגדולה (4): "תראי, עשיתי לX תסרוקת של חנון."
הגדולה: "נכון, היא באמת נראית בדיוק כמו ג'חנון!"

מישהי זרה שאולת את גאיה: "את הולכת לגן?"
גאיה (בת 3): "לא, אמא שומרת עלי"
מישהי זרה: "שומרת עליך ממה?"
גאיה: "שאני לא אלך לגן!"

ליבי, ענק!!!

נשפכתי.

ואחד טרי ובוטני:

״תראי זו נימפאה, כמו שראינו בבריכה של הדגים!!!״
״נכון, זה לוטוס״
״זה כןטוס!!! זה טוס!!!״ (יש לקרוא בטון כעוס על סף טנטרם)

טוב, זה טוס

מראה לה תמונה של מעיין ואומרת : בא לנו להיות שם נכון?

• אנחנו לא מדברות בשפת הבא לי אנו אומרות : אני רוצה .

יו אילה! איזה כיף שהגחת כאן!

אנחנו לא מדברות בשפת הבא לי אנו אומרות : אני רוצה
D-:

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אנחנו לא מדברות בשפת הבא לי אנו אומרות : אני רוצה
"ריחפו ברוח הקלה
כשהתעייפו, ירדו ישר אלי
הם נחו קצת, שמעו סיפור
וגם שתו טיפה של צוף
ואז כולם פרחו להם
פשוט, כי בא להם לעוף "

טרי מעכשיו... אני מתעצבנת על ראשן, שיורד על ראשנייה: ״-צריך שניים לטנגו״. רביעית (שבע ו11חודשים)- מיד יורה; ״אולי צריך שניים לטנגו, אבל לסמבה צריך רק אחד!״.
ישר התפעלתי..,
ץ
מדהימ

(-:

אין כמו הסמבה.

בני הצעיר (4) סבור, שאמא שלו אופה לחמניות חומות מ... קמח קוֹסמים!

רונה אוטוטו 3 יחד איתי בבית משחקות.
רונה: את רוצה להיות תינוקת? אני: כן.
רונה: את רוצה שאני אקנה לך גלידה? אני: כן.
רונה: תביאי לי את הארנק שלך שאני אוכל לשלם.
אני (מתעצלת לקום להביא את הארנק): את רוצה לקנות לי גלידה? אז תקחי את הארנק שלך.
רונה: לא, אין לי ארנק.
אני (מצביעה על נרתיק הטושים שלה): הנה, זה יהיה הארנק שלך בכאילו.
רונה: לא, אין לי פה כסף. אני זרקתי אותו.
אני: זרקת אותו? למה זרקת אותו?
רונה: כי הוא היה ישָן.

****************

ועוד אחד:
רונה רואה לכלוך בבית: מה זה?
אני: אוי, נכון, באמת אני אזרוק את זה לפח.
רונה: תזרקי את זה מהחלון.
אני: זה לא יפה לזרוק מהחלון. אם אני אזרוק את זה מהחלון זה יפול לשכנים למטה.
רונה: אז תזרקי את זה למעלה.

*****************

בהמשך לנ"ל רונה קיבלה ממני הסבר מודגם על כח המשיכה.
ואחרי כמה ימים רונה מלבישה לסבתא שלה חצאיות של הבובה על הזרועות.
סבתא: יופי, יש לי כנפיים, עכשיו אני יכולה לעוף.
רונה: את לא יכולה לעוף.
סבתא: למה?
רונה: אני אסביר לך למה. תשימי את זה רגע כאן (את צלחת הסלט שסבתא בדיוק הייתה באמצע לאכול).
עכשיו תעמדי.
עכשיו תרימי אותי לתקרה.
עכשיו תעזבי אותי.
את רואה שאני לא נשארת בתקרה?

מפנימה מהר או לא?

******************

רונה אחרי השירותים.
אני: בואי נשטוף ידיים.
רונה: את רוצה לראות לי את החיידקים שלי?

עוד מרונה מהחודשיים האחרונים (כאמור אוטוטו 3) -

רונה יושבת מאחוריי, ואני נשענת אחורה, כאילו אני נשכבת עליה.
רונה: לא, אל תשכבי עליי.
אני: למה?
רונה: כי זה יהרוס אותי.

*************
קמה בבוקר ואומרת לאמא שלה:

אמא, תראי, עקץ אותי יתוש בתחת.
אין לי כוחות אמא. אני לא מבינה למה יתושים עוקצים ילדים.
אין לי כוחות אמא, אין לי כוחות.
אמא, למה יתושים עוקצים ילדים?

****************

רונה משחקת עם אמא שלה. רונה בתפקיד האמא ואמא בתפקיד התינוקת.
רונה נונתנת לה אורז ואז 'התינוקת' רוצה תירס.
רונה הולכת למטבח להביא תירס, ואז באינטונציה מושלמת: 'את משגעת אותי !'

(היא לא למדה את זה מאמא שלה. אבל סבתא שלה לעומת זאת מודה באשמה )

****************

רונה אוהבת את השיר של עידן רייכל 'לרוץ לאש'.
בשיר מופיעות המילים 'חוזרים לפצע הפתוח'.
רונה: כמו של א'? (בת דודה שלה שלא מזמן נפלה ונזקקה לתפרים)

***************

רונה משחקת בבובה. רונה 'היא רעבה'.
סבתא: אז תתני לה בקבוק.
רונה: לא, היא צריכה לאכול מאמא שלה.
סבתא: אבל את אמא שלה, אז תתני לה מהציצי שלך.
רונה: לא, אני לא יכולה, יש לי ציצים קטנים. כשאני אהיה גדולה יהיו לי ציצים מ-אוד גדולים !

****************

רונה עוד מעט מתחילה ללכת לגן, וכל הזמן מדברת על זה בהתרגשות.
פתאום יום אחד החליטה שהיא לא רוצה.
רונה: אני לא אוהבת ת'גן שלי ואת הגננת שלי ואני רוצה גן אחר.
אמא: אין בעיה, אז נלך לגן אחר.
רונה: גם את הגן הזה אני לא אוהבת.

כשהיא צודקת, אז היא צודקת... ץ

לפני שינה:
גאיה (בת 3, הפסיקה לינוק לפני ארבעה חודשים, אבל עדיין ממזמזת ציצי מדופלמת):

"אמא, יש לי גור אריה קטן שישן איתנו כאן במיטה. אני נותת לו ציצי. כדי שירגע.
את לא יכולה לתת לו ציצי, כי אין לך חלב בשביל צעצועים וגורים. רק לי יש חלב בשביל צעצועים.
אז רק אני ממניקה את הגור אריה ואת אדר ושולה והמשאית.
כשיהיה לנו תינוקי את תניקי אותו, בינתיים רק אני אניק"

מהממות!

רונה 2.11 לאמא: אני רוצה לשתות משהו.
אמא: למזוג לך כוס חלב אורז?
רונה: לא, יין.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

טוב, זה באמת יהיה חבל לשלוח את רונה לגן...
אלא אם הגננת מתחייבת לרשום את הפנינים כל היום.

_טוב, זה באמת יהיה חבל לשלוח את רונה לגן...
אלא אם הגננת מתחייבת לרשום את הפנינים כל היום._

ברכה מדהימה של רביעית (תיכף 8) לראשנייה (15 היום): ״שתדעי מה לעשות גם כשאת לא יודעת מה לעשות״.
אחרי שכולם התפעלו כדבעי - היא המשיכה בברכה נוספת: ״שקודם כל תחליטי לאן את רוצה להגיע, ורק אחר כך תבחרי את הדרך״... - ולא, היא לא מכירה את הזחל של עליסה)...נשארתי ללא מילים.
ץ

ונקודה למחשבה בשבילי - ראשן (16.5) בירך אותה ב:״שהשניים הללו (אני והנסיך) יפסיקו לברך אותך״....מתברר שהוא הבין את הברכות שלנו (שתדעי להקשיב, ושיקשיבו לך, שתדעי לקבל ביקורת - ושתהיי מאושרת ותחייכי הרבה יותר) כביקורת סמויה...
לך תבין...
ץ

חכם הראשן P-:

בשמת, חיכיתי לתגובה שלך ץ

שתדעי להקשיב, ושיקשיבו לך, שתדעי לקבל ביקורת

אם אומרים לך "שתדעי להקשיב" - זה אומר שעכשיו את לא יודעת להקשיב.
אם אומרים לך "שתדעי לקבל ביקורת" - זה אומר שעכשיו את לא יודעת לקבל ביקורת.





זו לא ברכה, זה מעליב וביקורתי, בוודאי כשאתה מצפה לברכה אמיתית.

בטח אתם מכירים,אבל אם לא, אז תדעו שיש כבר ספר משובח.
מלא הברקות של ילדים מדליקים
https://www.facebook.com/KidsRtheBestWriters?fref=ts
תהנו !

יש גם ספר 'לשונות קטנים' שכתבו מרים רות ומיריק שניר עם פנינים של ילדים, מסודרים לפי גילאים.

_מלא הברקות של ילדים מדליקים
https://www.facebook.com/KidsRtheBestWriters?fref=ts_

בדיוק לאחרונה התוודעתי לדף הזה, והוא פשוט מצחיק וגם בלתי נדלה...
יש שם איזה כמה מאות לפחות של חוכמות כייפיות.

טוב, אז תמיד חלמתי לכתוב כאן גם.
הבחור רק בן שנה ו-9, ולכן הפנינים הם לא ברמה הרגילה לדף, ובכל זאת:

אנחנו מתבוננים בספר של חיות, בחור מצביע על גורילה ושואל: מה זה?
אני: קוף
בחור (בתמיהה): דומה איש!

אוווו אחת, ביקורת זה כיף, נכון?
בעיקר כשמצפים לחיוך.
והמתאימון הצהוב: ״בגן העדן הזה יש גם יתושים״.
הממממ.
ץ

אוווו אחת, ביקורת זה כיף, נכון?
הי צפרדע ית, אל תיעלבי ממנה. אני לא ראיתי בדברים ביקורת אלא יותר נסיון להסביר את הבנתו של הראשן החכם שלך (16.5) כי היא לא היתה בטוחה שהוא הובן P-:

אה.
אז הבנתי.
ואירוניה נלמדת במשפחתנו מגיל כלום.
וציניות גם.
אך אני מודה לך על ההבהרה.
אותי זה שיעשע בכל אופן (טבעי).
ץ

שבת בבוקר, הילדים צופים בסרט, אנחנו עושים סקס פרוע במיוחד וכנראה שקולני במיוחד.
הסקרן מבין הילדים שואל אחר כך - אמא, מה עשיתם? היו מלא הו הו הו והא והא הא.
אבא ואני נגענו אחד בשני והיה נורא כיף.
הוא - איזה מזל. חשבתי שאת שוב יולדת.

יערה, אין כמו שמחות קטנות ץ

אני מקווה שאצליח לבטא את חוכמה:
לגפן (בת 3) יש מישהו שהיא אוהבת שמספרים לה עליו סיפורים, בדרך כלל על דברים רעים שקרו לה (למשל, אמא, תספרי לי על אפרים שעקצה אותו דבורה, אמא, תספרי לי על אפרים ששפך חול על הראש של החבר). עד כאן הקדמה, ועכשיו חוכמה:
נוסעים לפני כמה ימים באוטו ופתאום היא אומרת לי: "אמא, את יודעת שאפרים זה בעצם אני?"
נמסתי.