באופן טבעי

?

במבוא לכלכלה למדנו נראה לי שפה, הכוונה היא לשפה "המקצועית" של מי שעוסק בכלכלה. אבל אדם מן הישוב עשוי להשתמש במילה עלות כמילה נרדפת למחיר.

למעשה - הציווי כמעט נעלם מהשפה המדוברת.
לא אצלי בבית.

למרות שהיום הבת שלי אמרה את משפט העיוועים "בא לי את החבל קפיצה הזה." אזניי עדיין מצלצלות.

פה ושם צץ ציווי גם במילים בעלות יותר מהברה אחת. כמו 'כנס המקובל
זוועה חיה. כינוס זה מה שעושים לכבשים. <אני יודעת שאת יודעת>
"היכנס" בבקשה.

האם זה נכון שגננת ממין זכר הוא גנן בסגול (לא יודעת לנקד...כמו נמר, חבר וכו')?
לא הצלחתי למצוא לכך אישור במילון אבל חברה מתעקשת שכך חידשה האקדמיה.

נשמע מופרך. זה לא משקל של בעלי מקצוע ולכן לא הגיוני שיחדשו ככה, גם בשם הדיפרנציאציה.
בכל מקרה, גם ברב מילים המקוון והמתעדכן תדיר לא מופיעה צורה כזאת.

מעניין. גם לי זה נשמע מופרך (ואף מעצבן). היא שמעה את זה בזמן לימודיה בסמינר הקיבוצים. אולי זה "חידוש" שלהם.

האם זה נכון שגננת ממין זכר הוא גנן בסגול
לא נכון. זה גַנָן - בדיוק כמו האיש שעובד בגינה.
הרי המלה "גן" למקום בו מטפלים ומחנכים ילדים - מקורה בתפיסה, שילדים הם כמו צמחים: צריך לטפח אותם ואת סביבתם, לשמור עליהם ולספק להם את צרכיהם כדי שיגדלו ויפרחו. לכן המושג גנן וגננת לקוחים מתחום הגינון הצמחי.

האם המילה "מחיר" פינתה את מקומה למילה "עלות" ?
כן.
זה מקרה אחד מרבים, שמילה מאבדת את משמעותה המקורית, שהיא במקרה זה סך כל ההוצאות שיש ליצרן / מפיק כדי לייצר או להפיק את המוצר ומקבלת משמעות קרובה אבל שונה במקצת.
תהליך דומה עברו המלים "גילאים", "מחדל" "יישום" ורבות אחרות.
בכל המקרים האללה, המילה המקורית נוצרה כדי למלא חסר ספציפי מאוד בלשון. לרוב הדוברים אין הבחנה דקה בגוונים של הלשון, ולעומת זאת יש נטייה לאופנות לשוניות. וכך קורה שהמלה החדשה "זזה" קצת למשמעות קרובה, מחליפה את המילה הקודמת ששימשה במשמעות הקרובה, ומאבדת את משמעותה המקורית.

ובהזדמנות זאת, סיפור קטן טרי מהיום (בעצם אתמול...):
טלפנה בחורה צעירה וביקשה מספר טלפון סלולרי של מישהו. נתתי לה. היא הגיבה: "מְאַמֵם!" וסגרה.
ידעתם ש"מהמם" באה במקום "תודה"?...

ידעתם ש"מהמם" באה במקום "תודה"?...
גדול!

בכל המקרים האללה, המילה המקורית נוצרה כדי למלא חסר ספציפי מאוד בלשון
כן . כלומר זה לא שינוי של האקדמיה .
מאמם ... (P:-)

מעניין איזה חסר ספציפי מאוד בלשון מתקיים כאן...
יכול אולי להיות שהמילה "מחיר " שייכת לקו מחשבה ש"לא נאה לדבר על כסף " ו'מכבסים' אז את המילה "מחיר" למשהו כאילו יפה יותר , "עלות" .
או אולי פשוט גוזרים את זה מ - כמה זה "עולה" ? (מזדמר לי - עולה עולה לנו ..כמה זה עולה לנו ..)

מצד שני אומרים כל הזמן ב"מחיר חיי אדם " ולא יעיזו להגיד "עלות חיי אדם" באותו הקשר - אולי מכאן התברר החסר ?
משהו לא נוח לי עם ה"עלות" .(עד שחוה הבינה סוף סוףי משהו במבוא לכלכלה ההוא עכשיו היא צריכה לוותר ...? )
וגם לא נוח - "מחיר חיי .." זה ממש נעשה קשה מיום ליום .

מה ה ?

כלומר זה לא שינוי של האקדמיה .
המלה המקורית שנועדה למלא חוסר ספציפי (המונח הבלשני הוא "מחסר לקסיקלי") נוצרת תמיד ע"י האקדמיה.
אם התכוונת לשינוי המשמעות, אז נכון: הוא לעולם לא של האקדמיה, אלא מתרחש תמיד כתהליך עצמאי, בשפת הדיבור.

מעניין איזה חסר ספציפי מאוד בלשון מתקיים כאן...
המלה "עלות" היא חדשה יחסית, והומצאה מפני שלא היתה קיימת מלה שהגדירה את סך כל ההוצאות שיש ליצרן / מפיק כדי לייצר או להפיק את המוצר .
השינוי מתרחש כאשר המלה החדשה נקלטת בציבור הרחב, אבל רובו אינו מבחין בהבדל הדק שבין מחיר המוצר לבין עלותו. הוא מתייחס למלה "עלות" כמלה נרדפת ל"מחיר", אבל תופס את הראשונה כ"גבוהה" יותר ואופנתית יותר מהשניה. וכך, בגלל צירוף של חוסר הבנה בדקויות, נטיה לאופנה ומאמץ להשתמש בלשון "יפה" (במרכאות כפולות)- משתנה משמעותה של מלה, ומלה קודמת ננטשת ולפעמים אפילו נשכחת. ומי שמשתמש במלה במשמעות שלשמה הומצאה - רוב שומעיו אינם מבינים בעצם את כוונתו .

לגבי הצירוף "מחיר חיי אדם" - גם הוא לא מדאורייתא.
אני זוכרת שהצירוף הזה התחיל להופיע (לא זוכרת מתי), ואחריו הביטוי הנורא עוד יותר - לגבות חיי אדם.
כביש מסויים גבה כך וכך חיי אדם; השריפה גבתה כך וכך חיי אדם - שוכחים ש"גביה" מתייחסת למסים או לחובות, לתשלומים שאתה חייב בהם.

ולא יעיזו להגיד "עלות חיי אדם"
אינני חושבת שזה מפני ש"לא יעיזו".
זה ביטוי. לביטויים יש חיים משלהם, בלתי תלויים בחיים של מרכיביהם הנפרדים.
קיימים ביטויים (ניבים) שלפחות אחד ממרכיביהם קיים היום רק בביטוי, לא קיים בנפרד ולא ידוע מה היתה משמעותו הנפרדת.

אז איך נכון לומר? בפּוֹעַל (פ' דגושה) או בפוֹעַל ? (פ' רפה). למשל: "תאורטית כך וכך, אך בַּפוֹעַל....."

אז איך נכון לומר? בפּוֹעַל (פ' דגושה) או בפוֹעַל ? (פ' רפה). למשל: "תאורטית כך וכך, אך בַּפוֹעַל....."
פ' רפה כמובן, בגלל ה- ב'

לא בַּפֹעַל ולא בַּפֹּעַל, אלא בְּפֹעַל (שווא ב-ב', פ' רפה)

גם לגבי מאסר בפֹעל? (-:

כן

ואני אתחכם:
יש הצדקה גם לבָּפֹעַל (bafoal) - כמו לָבֶטַח.
שווא באותיות שימוש לפני הברה מוטעמת יכול להפוך לקמץ.
אבל זו באמת התחכמות.

באתי לעדכן בקשר ל'גנן' (בגן הילדים). חברתי התעקשה שצורת הזכר היא בצירה ולכן פניתי לאקדמיה ללשון העברית, וכעבור כמה שעות (!) קיבלתי תשובה:
הצורה גַּנֵּן (או גָּנֵן) – היא מה שמכונה בפי הבלשנים גזירה לאחור (מוטעית) מן 'גַּנֶּנֶת'. ואולם צורת הזכר של גַּנֶּנֶת היא גַּנָּן. והשוו: טַיָּס–טַיֶּסֶת, כַּנָּר–כַּנֶּרֶת, תַּיָּר–תַּיֶּרֶת, נַהָג–נַהֶגֶת, ולהבדיל: גַּנָּב – גַּנֶּבֶת.
אמנם בנקבה משמשות שתי צורות: גַּנֶּנֶת וגם גַּנָּנִית (כמו סַפָּרית), ואולי נוצר בידול משמעות ביניהן: גננת בגן הילדים וגננית בגן הצמחים. אבל צורת הזכר היא אחת: גַּנָּן.
בעקבות ההתפתחות החברתית שהביאה גברים לעבודה בגן הילדים הגיעו לאקדמיה כמה וכמה פניות בעניין זה, והוחלט מפורשות: גַּנַּן ילדים ובקיצור גַּנָּן. במקרה של צורך להבחין בין שני סוגי הגננוּת אפשר לנקוט את הצירוף המלא.
תופעה של מילים המשמשות לשתי משמעויות היא תופעה מוכרת, ובדרך כלל ההקשר מסייע להבחין במשמעות המתאימה. המילה 'גן' כשלעצמה היא דו-משמעית. דוגמה אחרת היא 'שופט' (בבית המשפט ובמגרש הכדורגל).

שווא באותיות שימוש לפני הברה מוטעמת יכול להפוך לקמץ.

במילה - "בפֹעל" ההברה "פֹ" - היא המוטעמת, לא?

אם כך, השווא לא אמור להפוך לקמץ?

יכול להפוך לקמץ.
אבל לא חייב.

זה לא שהוא לא חייב להפוך לקמץ. הוא פשוט לא הופך.

"בפועל", זה מילה, מושג, ערך מילוני. יש לו צורה מקובלת. היא לא בקמץ.

(כמו שכינור כתבה, זו רק התחכמות)

איך ממשיכים את הסולם של ראשוני, משני, ואז... שלישי? משולש? ומה הלאה - מרובע?
מדברת למשל על חיזוק ראשוני - נגיד אוכל - ועל חיזוק משני - נגיד צליל שאומר "הנה בא האוכל", והחיזוק השלישי (משולש? אבל משולש זה לא "כפול שלוש"?? כלומר יותר "חזק" מ"משני"...) שהוא הזדמנות לקבל את השניים הראשונים: "אם תעשה את זה תקבל את החיזוק המשני והראשוני".
מקווה לעזרתכם/ן!
תודה!

למיטב ידיעתי:
ראשוני, שניוני, שלישוני, רביעוני, חמישוני וכו'
לגבי "משני", הוא יבוא אחרי "ראשי" ואני לא יודעת איך זה ממשיך (:

וחיזוק עצרת? (;

להפשיל זה לקפל את השרוולים מעלה או להוריד מטה?
(אני חשבתי לקפל אבל איזה בחור התווכח איתי היום)

_להפשיל זה לקפל את השרוולים מעלה או להוריד מטה?
(אני חשבתי לקפל אבל איזה בחור התווכח איתי היום)_
לקפל, למעלה.

(התווכח וטעה. בפעם הבאה תתערבי על כסף, אולי תרוויחי משהו)

לקפל, למעלה.
ומלה נוספת, חופפת ללהפשיל, מיוחדת לשרוולים: לַחֳפוֹת (פ' רפה).

יש לי חברים שמתחילים כל משפט ב"אז".
"אז ראיתי את הסרט שהמלצת"
זה נשמע לי נורא עילג אבל אני לא מצליחה להסביר להם למה אני צודקת.

יש לי שאלה על המילה "כומר"
למה היא נהגית במלעיל לעומת כל המקצועות האחרים שאני יכול לחשוב עליהם (שומר, שופט, נוטר, סופר, צוער, שוטר, הוגה וכו')
אני מבין ש"כומר" היא לא הטייה של פועל מסויים בזמן הווה, אבל בכל זאת למה לא להגות אותה בדומה לשאר? מה המקור שלה?
תודה

_"אז ראיתי את הסרט שהמלצת"
זה נשמע לי נורא עילג אבל אני לא מצליחה להסביר להם למה אני צודקת._
לדעתי "אז" יכול לבוא במשפט תנאי אחרי "אם", או במשפט בו היא מאזכרת זמן מסויים שצויין קודם לכן במשפט, או במשפט קודם. בדוגמא שנתת אפשר להחליף את "אז" ב- "כאילו כזה" או "וואללה" או אפילו כחכוח גרוני עמוק.

לדעתי "אז" יכול לבוא במשפט תנאי אחרי "אם", או במשפט בו היא מאזכרת זמן מסויים שצויין קודם לכן במשפט, או במשפט קודם
בעברית תקנית אלה באמת השימושים של המלה "אז", אבל כאן מדובר בשימוש יותר עממי, סלנגי.
להרגשתי, זה יוצר תחושה של המשכיות. כאילו הם ממשיכים שיחה מלפני זמן מה (שיכול להיות חמש דקות, אתמול, לפני שנה...).

כֹּמֶר - המשקל שלה מכונה 'המשקל המלעילי'. זה המשקל של אוהל, כותל, בוקר. נכון שנדיר למצוא בעלי מקצוע במשקל הזה. אבל צורת הרבים שלה מעידה עליה: צורת הרבים של 'שומר' ושות' (משקל קוֹטֵל) היא 'שומרים', ואילו אצל 'כומר' - כְּמָרִים, כמו כְּתָלִים. צורת הרבים הזאת מופיעה שלוש פעמים במקרא, למשל "והשבית את הכמרים" (מלכים-ב' כ"ג ה). צורת היחיד של המילה הזאת לא מופיעה במקרא.

תודה!
תחושה של המשכיות. כאילו הם ממשיכים שיחה מלפני זמן מה (שיכול להיות חמש דקות, אתמול, לפני שנה...).
כנראה. כמו "בקיצור" שמוכרת גם כ- "אקיצר". אפשר גם "נו..", "בכל מקרה" ולכחכח בכל זאת בגרון

הפרה גועה, הכבשה פועה,הסוס צוהל והחמור נוער.
אבל מה הפיל???
שמעתי שמחזר, האם נכון? תודה

פיל מחצצר
הזאב זורד,
הטלה חונב.
http://www.safa-ivrit.org/fauna/sounds.php

איך אומרים בעברית 'נומנקלאטורה' - לא במובן הפקידים-בעלי-זכויות-היתר בשלטון הקומוניסטי, אלא במובן טרמינולוגיה, שיום (=בחירה במונחים לשוניים ספציפיים).
ההקשר: התייחסות לשפה בה תואר פינוי גוש קטיף - "נומנקלטורה קיצונית זו יוצרת שיח חברתי טעון רגשות עזים".
(כותבת את השאלה גם בדף בקשר לתרגומים, לא בשביל להציף אלא כדי לקבל תשובה מהר.. אמחק אחרי, אם לא יתפתח דיון מעניין).

מינוח?
בחירת מילים? (את יודעת, מותר לתרגם מילה אחת בשתי מילים ולהפך)

'מינוח' מוצא חן בעיני. תודה!
(לא מדובר בתרגום, אלא בחיפוש מושג ברור ומדויק בעברית)

בעקבות ויכוח סוער שפרץ ביני לבין בן זוגי:
איך אומרים גבינה צפתית? במלעיל או במלרע?
שאלה גורלית, נכון?

צפתית - במלרע, ככל הידוע לי. אלא אם כן ממש מתעקשים על הגיה אשכנזית סטייל ביאליק...

הכוונה היא לגבינה מצפת? אף פעם לא חשבתי על זה

הכוונה היא לגבינה מצפת?
אכן. הגבינה הצפתית המקורית היא אכן מהעיר צפת. והיא לא דומה במאום לצפתית שאנחנו מכירים מתנובה ושות' (חוץ מהצורה הזו של הסלסלה)...

יש!! ניצחתי!!!

למה אומרים לפעמים "מטופלת בשני ילדים"?
יש הסבר הגיוני?

מטופל: נושא בעול, נושא בנטל, עמוס, דואג, מטפל, מכלכל, מפרנס

כמו שמי ששתה אומר שהוא שתוי ומי שאכל אומר "אני אכול".
וברצינות תחבירית, בשפה העברית אין הבחנה של פרפקטי/ לא פרפקטי כמו בהרבה שפות אירופיות -- זמן או צורה דקדוקית שמציינים שהפעולה הושלמה. צורת הפָּעוּל (סגור, שבור וכו') היא צורה פרפקטית. כלומר בעברית הפרפקטיות מתבטאת באמצעות שימוש בסביל, והשפה העכשווית כאילו "מבקשת" עוד פרפקטים כאלה, והדרך הכי נוחה ליצור אותם היא באמצעות הסביל. "מטופלת" בילדים פירושו שהיא אמנם מטפלת בהם, אבל גם שהיא נתונה בתוך המצב הזה, שבו יש לה ילדים לטפל בהם.
(זה ברור?)

כמו סגור, ומסוגר?
כעור ומכוער?

אני לא בטוחה שהבנתי ממש את ההסבר, אבל אני חושבת על עוד דוגמאות.

כמו שמי ששתה אומר שהוא שתוי ומי שאכל אומר "אני אכול".
שתוי הוא מי ששתה אלכוהול (בלבד). בהתאמה, כנראה שאכול הוא מי שאכל משהו שאוכל אותו מבפנים.
מי ששתה מים. (או מיץ או קולה), הוא רווי. מי שאכל - שבע.

מצאתי את זה:
_אורי מהרצליה שואל: לא פעם אני שומע על אמא ש"מטופלת בשני ילדים", ואינני מצליח להבין מדוע היא מטופלת על ידיהם, ולא הם על ידה.
מקור הביטוי הוא בלשון חז"ל, אך שם נכתב רק "מטופל", ואין קשר בינו לבין טיפול במשמעות עזרה ותמיכה. "מטופל" הוא מי שיש לו ילדים, על פי המילה הארמית "טפליא" שפירושה ילדים, וככל הנראה יש קשר בינה לבין המילה העברית "טף". עם זאת יש קשר בתלמוד בין אדם "מטופל" לאדם הזקוק לעזרה.

באבות דרבי נתן כתוב: "אמרו לו לאדם, מפני מה לא למדת תורה בעולם הזה? אומר: 'שהייתי עני', אף ר' עקיבא עני היה.' שהייתי עשיר', אף ר' עקיבא עשיר היה. 'שהייתי מטופל', אף ר' עקיבא מטופל היה". הצורה המודרנית "מטופל בילדים" היא ביטוי שיש בו עודפות. כאמור, הפועל "טיפל" במשמעות עזר, תמך, אינו קשור ל"מטופל" במשמעות אב לילדים, וכך נוצרה כאן מוטציה לשונית: "מטופל" הוא בעצם "מטפל". עם זאת, הביטוי מושרש ואין לראות בו שיבוש_

מי רכוב? הפרש או הסוס?..

שפה זה לא מתימטיקה!
אל תשכחו שיש בשפה מילים שיש להן משמעות והיפוכה של אותה משמעות.
דוגמא יפה היא אמירתו של משה דיין על פלוני אחד: הוא בחור טוב במובן הרע של המילה.

בוקר טוב!
שאלה לי: איך אומרים בעברית, "פלורליזם" (פ' רפה) או "פּלורליזם" (פ' דגושה)?
אודה לתשובה מוסמכת, אם יש.
בברכת יום טוב
כלנית

השאלה שוב: "פלורליזם" בפ' רפה או "פלורליזם" בפ' דגושה, משום מה הדגושה לא יצאה כראוי.
הכוונה כיצד הוגים את המלה כאשר מדברים עברית
תודה

פ' דגושה
זהו שימוש בעברית של המילה הלועזית pluralism
ולא fluralism

תודה רבה.

הילד שוקל תשעה עשר קילו.
אבל אם שואלים אותי ואני אומרת רק: 19? האם בכ"ז תשעה עשר, או תשע עשרה? או שבכל מקרה צריך לציין את יחידת המידה?
תודה!

מכיוון שגם אם את רק אומרת 19, מבלי לומר קילו, את מתכוונת שהוא שוקל תשעה עשר קילו, ולא משהו אחר, סבורני כי נכון לומר תשעה עשר.

אם רוצים לדבר ממש נכון, צריך לומר תשעה עשר קילוגרמים (רצוי במלרע ).
(אי אפשר לומר סתם תשעה עשר. אגב, סבורתני. סבורני זה לחתולים זכרים )

<אומרת צַ'עשרה קילו>

נכון מלבד במקרה יוצא הדופן של "שבע".
לעולם ימצא בסביבה מי שישאל "מה שבע?"
כדי לקבל סטגדוש בצורת "מה כמה?"
וזהו יוצא דופן גדול בתורה.

צוויל

<אומרת צַ'עשרה קילו>
זו אמת גדולה, זו.
תקנית, אגב, סבורתני, אפשר לומר גם "תשעה עשר קילו". בלי מלרע.

אפשר לומר גם "תשעה עשר קילו".
אפשר. בטח שאפשר. אבל זה דורש מחשבה והתארגנות נפשית, כוונה לדבר "נכון".
צַ'עשרה קילו , לעומת זאת, זורם החוצה בלי לחשוב.

אגב, איך אומרים תשעה עשה בלי מלרע? ניסיתי במלעיל ולא הצלחתי.

אגב, איך אומרים תשעה עשה בלי מלרע? ניסיתי במלעיל ולא הצלחתי.
אז מזימתי עלתה יפה.

ואם כבר כולכן פה, האם לעולם נוסעים ב ורוכבים על? האם נוסעת באופניים ורוכבת על אופניים שניהם נכונים? או שעל אופניים אפשר רק לרכוב?
ותודה על תיקון הסבורתני. נראה לי שהמילה ואני נפרד כידידות, לא רואה את עצמי אומרת סבורתני. על שום מה הת'?

לא רואה את עצמי אומרת סבורתני. על שום מה הת'?
סבורני זה סבור-אני.
סבורתני זה סבורה-אני.
ה-ת' מציינת את ה-ה' שהושמטה.

לגבי האופניים אני לא בטוחה, אבל נראה לי שרק רוכבים עליהם.

אגב, איך אומרים תשעה עשר בלי מלרע?
בדגש על תשעה במקום על עשָר.
תש{{}}עה-עשר לעומת תשעה-ע{{}}שר

או שעל אופניים אפשר רק לרכוב?
האפשר רק לרכב או גם לרכוב?

צוויל

ואם איני טועה,
בכלל לא אומרים הילד שוקל, אלא משקלו הוא כך וכך, אלא אם כן הוא משתמש במאזניים לשקול משהו.

לרכוב זו הצורה הנכונה, היא גם צורת ברירת המחדל של הבניין. אומרים ארכוב, תרכוב, רכוב...
יוצא הדופן הוא השורש ש.כ.ב בבניין קל, שנאמר לשכב, ישכב, תשכב, וכו'. בגלל החריג הזה, יש נטייה לבטא גם את ר.כ.ב בצורה המשונה.

מיינד נוט: לשנן כל בוקר - "אתה לא יודע הכל! אתה לא יודע הכל!"

(וגם, אם כבר - "ממנטו מורי!" )

צוויל

כל עכבה לטובה?
כל עקבה לטובה?

כל עכבה לטובה

מלשון עיכוב

(וגם, אם כבר - "ממנטו מורי!" )
ואם אתה בשוונג - "קרתגו חייבת למות!"

בעברי עבדתי במוקד שירות לקוחות מזעזע שכזה, ושוחחתי עם לקוח(ע"פ המבטא עולה חדש או ותיק) על גובה החשבונית שלו:

• אז כמה יצא?
• ארבעים ותשעה שקלים ועשרים וּשתיים אגורות <או משהו בסגנון....>
• מה?
• ארבעים ותשעה שקלים ועשרים וּשתיים אגורות אדוני
• אההה? ?
• ארבעים ותשע שקל....
• אההה! בסדר

אנחת רווחה לי ולו ביחד

קלסר

הגששים הבדואים אומרים: כל עקבה לטובה
ונשותיהם שטוות חוטים לאריגים האותנטיים מוסיפות: כל עקבה לטווה.

מחכימון: קחו זמן להפנמה . בחיי.

|-:

צוויל

שלום לכל הבלשנים החביבים,
אולי מישהו יכול לתרגם לעברית את המושג "אינטגרציה אנליטית". אני יודעת מה המשמעות המילולית של כל מילה, אבל לא מצליחה להבין את משמעות המושג.

תודה!

זו לא שאלה לבלשנים אלא למתמטיקאים. תרגום לא יעזור כאן

אם במקרה יש פה כתבים טכנים - מה המושג הנכון בעברית ל Best Practice?

צוויליך, לא כולנו נולדנו בארץ, לא כולנו למדנו עברית, ואם תגגל כל עקבה וכל עכבה תגלה שאני לא הסתומה היחידה

כל עכבה לטובה?
זה שיבוש לשוני שבא לציין שכל עיכוב סופו טוב. את השיבוש התחיל כנראה מישהו שרצה לחמוד לצון או שרמת ידועותיו בעברית היו לקויות.התוצאה ברבות הימים שרוב מצטטי השיבוש בכלל לא יודעים שזה שיבוש ובטוחים שעכבה ועיכוב. זה אותו דבר. בסופו של דבר, אם מילה נקלטת בשפה היא הופכת להיות תקנית.

הי דינה ,
יודע אני שלא כולם נולדו בארץ וכן שלא כולם למדו עברית. עד כאן לא סיפרת לי דבר חדש.
בכל אופן, משאלתך לא יכולתי ללמוד דבר מאלה.
שאלת שאלה ששואלים גם צברים שלמדו עברית כשפת אם. תעלי קצת ותראי שגם אני שאלתי פה: האפשר רק לרכב או גם לרכוב? וקיבלתי תשובה מניצן.
מה שלא הבנתי הוא איך אלמד מלגגל כל עקבה וכל עכבה שאת לא הסתומה היחידה!!
באמת לא הבנתי את החלק הזה.
ולמה את חושבת שגיגלתי משו. ולמה את חושבת שאני בטוח שאת סתומה - ועוד יחידה!
לא גיגלתי - גילגלתי - בראש! שיחקתי בצליל המילים. זה כבר לא שלך - זה שלי...
זהו.

צוויל

שרוב מצטטי השיבוש בכלל לא יודעים שזה שיבוש ובטוחים שעכבה ועיכוב. זה אותו דבר

זה באמת לא שיבוש, ועכבה ועיכוב הם כמעט אותו דבר.

בכלל לא אומרים הילד שוקל, אלא משקלו הוא כך וכך
צריך להגיד משקלו הוא כך וכך , אבל מי אומר כך? אומרים "הילד שוקל". יש הבדל בין התקני-הרצוי למצוי.

ועכבה ועיכוב הם כמעט אותו דבר
הם לא אותו הדבר.
עיכוב הוא חיצוני. עכבה היא פנימית.
לעומת זה יש המון בלבול בין השורש "עכב, לשורש "עקב".
לעתים קרובות כותבים "לעקב" כשמתכוונים "לעכב".

_ועכבה ועיכוב הם כמעט אותו דבר
הם לא אותו הדבר.
עיכוב הוא חיצוני. עכבה היא פנימית._

בגלל זה כתבתי כמעט העיקר היה לומר שזה לא שיבוש.

_שלום לכל הבלשנים החביבים,
אולי מישהו יכול לתרגם לעברית את המושג "אינטגרציה אנליטית". אני יודעת מה המשמעות המילולית של כל מילה, אבל לא מצליחה להבין את משמעות המושג._

זו לא שאלה לבלשנים אלא למתמטיקאים. תרגום לא יעזור כאן

אז זהו, שזה לא לקוח מתוך מתמטיקה. זה לקוח מתוך מאמר שקראתי (מתחום מדעי החברה), שבו נכתב שאספקט X עובר אינטגרציה אנליטית לתוך אספקט Y. מה זה אומר?

העיקר היה לומר שזה לא שיבוש
זה בהחלט שיבוש.
באותה מידה אפשר לומר שפיגוע ופגיעה הם זהים.
המשותף - ששניהם נוצרו מאותו שורש.
על ההבדל כבר דיברנו.
הרי כך יוצרים בידול והבחנה בין מושגים קרובים - על ידי יצירת מלה מיוחדת לכל אחד מהם.
אנשים ששפתם שטחית, ושאינם מבחינים בין מושגים קרובים אבל שונים - טועים בשימוש. זה לא הופך את הטעות ללא-טעות.

אינטגרציה במובן הזה יכולה להיות "הטמעה" ואנליטית יכולה להיות "מושכלת" (קצת יריה באפלה..) ללא קונטקסט קשה לתרגם.

זה בהחלט שיבוש.
הביטוי כל עכבה לטובה? הוא שיבוש של ביטוי אחר? איזה?

אגב,
עיכוב הוא חיצוני. עכבה היא פנימית.
המובן הפסיכולוגיסטי הזה של עכבה (אינהיביציה) הוא די מודרני. אני לא בטוחה שלפני כן היה הבדל בין המילים. ולדעתי הביטוי "כל עכבה לטובה" מוקדם יותר ממנו.

הביטוי "כל עכבה לטובה" מוקדם יותר ממנו.
מילון אבן-שושן מייחס את הביטוי לחיד"א. המאה השמונה עשרה.

המובן הפסיכולוגיסטי הזה של עכבה (אינהיביציה) הוא די מודרני.
בזה דומה "עכבה" למלים רבות אחרות, ששינו משמעות עם הזמנים.
נכון, אם רוצים לדקדק אפשר להיצמד למשמעות המקורית מהעבר (מה היתה המשמעות של "חשמל" בתנ"ך? מה היתה המשמעות המקורית של "עמית"? מה משמעות "עבודה" בביטוי "מה העבודה הזאת לכם"? ועוד ועוד).
כיום יש הבדל במשמעות בין עיכוב לעכבה.

כיום יש הבדל במשמעות בין עיכוב לעכבה
כן, ברור,
אבל אני לא חושבת שהביטוי "כל עכבה לטובה" הוא שיבוש,
אם לזה התכוונת.

(כי כשאני כתבתי שזה לא שיבוש עניתי לפ"א שדיברה על הביטוי)

גם מי שידבר היום על חשמל בהוראתו המקראית - אני לא חושבת שאפשר לקרוא לזה שיבוש. גם כשזה לא ארוז בביטוי. הכי הרבה אפשר להגיד שהמשמעות הזאת לא קבילה היום. אם בכל זאת מישהו רוצה להשתמש בה - שיהיה בריא. שיבוש זה לא.