פער אינטלקטואלי בזוגיות

"אהבה לא חייבת להיות אלא ידיעה טלפתית, שמקושר אצל אדם, שנמצא אורו מאיר את לבך."
כמה יפה!

גם אותי מטריד המונח "אינטלקטואל". בעיקר כאדם שהגדיר עצמו כך במשך חלק מחייו. ושבא מתרבות בה המונח הזה הוא מטבע לשון יותר נפוץ מאשר בעברית : intello אומרים הצרפתים.
ואז תהיתי, מה זה בעצם להיות אינטלו ? מה זו ההצמדות הזו לטקסטים גבוהים, יצירות אומנות... מה בעצם אנחנו מחפשים?

אצלי, אני מצאתי. זו חווית המשמעות.
כך שניתן ליצור קשר משמעותי עם אדם שגם נתון בחיפוש המשמעות שבעשייה, ללא תלות בהשכלה אינטלקטואלית רחבה.
נהפוך הוא: אני מעדיף אדם עם חשיבה חוקרת ותוהה על פני אדם עמוס "קולטורה". קולטוריסט מדקלם יכול להטריף עלי את דעתי. אולי זה ההבדל בין דעת לידיעה. אני יכול להשתגע מאינטלו שמברבר שעות על אקזיסטנציאליזם, אך מפספס את החוויה שבבסיס: חוסר המשמעות.

ויש מלכודת אחרת: חוסר תקשורת ברובד אחר ינוסח אצלינו כבעיית אינטלקט. למשל אופטימית מול פסימי, מאמינה מול ספקן. האם הספקן הוא אינטלו? הוא שהוא בעצם רק פצוע? לעיתים אנו בונים בניינים של מלל וארכיטקטורה סבוכה של טרמינולוגיה ורציונליזציה רק כדי להסתיר פצעים עמוקים ושותתי דם.

<אני עצמי הלכתי כבר לאיבוד: האם אני עושה קונסטרוקציה או דקונסטרוקציה?>

כך שניתן ליצור קשר משמעותי עם אדם שגם נתון בחיפוש המשמעות שבעשייה, ללא תלות בהשכלה אינטלקטואלית רחבה.

אני חושבת שחלק מהעניין הוא שהבחור שלי הוא לא טיפוס מחפש, הכל יציב לו.
הוא כן מנסה לשכלל את העשייה שלו כל הזמן, אבל הוא לא נתון בתהיות.
גם בקשר בינינו זה כך. הוא בדק כמה תכונות בסיסיות ומאז הכל ידוע ומובן. אני לעומת זאת כל הזמן שואלת את עצמי ובודקת ותוהה.
כשאני מעלה נושא הוא משתתף בדיון, אבל בדרך כלל לא יוצר שיחה בעצמו. כשיש שקט בינינו ומשעמם לו הוא מצפה שאני אגיד משהו.
אם אני לא עושה את זה הוא חושב שאולי משהו לא בסדר (זה בדרך כלל נכון).

....

צל הימים אתה אכן אינטילגנט! (וזה מצויין, החכמת אותי)

אני חושבת שהפער הזה ביניכם מאוד מפריע לך. באמת.
תראי, אני, לדוגמא, כל הזמן שואלת, מטילה ספק, בודקת את ההתנהלות שלי, את החינוך של הילד, חשוב לי לדעת מה קורה, חשוב שאם לא אהיה שלמה פתאום אוכל לבחור מחדש.
היה משגע אותי להיות עם אדם שלא אכפת לו מזה.
נכון, החיים לא כאלה מסובכים בדך כלל, אבל לפעמים הם כן, ואז מה?

מיואשת מעצמי.
כנראה שאני לא מצליחה לצייר את הדמות שלו. כנראה שאני לא מצליחה לדייק את הבעייה.
הבחור שלי הוא לא אדם אדיש. הוא מאוד רגיש לבני אדם ולצרכים שלהם. הוא מאוד רגיש אלי בפרט.
הדבר הכי חשוב לו בעולם זה לגדל ילדים שיהיו אנשים טובים ומחונכים.
הוא מאמין גדול וזה עוזר לו לבטל חלק מהשאלות.
הוא מגדיר את עצמו כאדם שתמיד חושב קדימה. אני לא מדמיינת אותו זורם עם החיים בלי לבדוק או לשאוף למשהו משמעותי.
בימים האחרונים דיברנו גם על דברים שמציקים והוא הרבה פעמים מפתיע אותי בהתייחסות שלו.
דברנו גם על הנושא האינטלקטואלי - הוא אמר שמבחינתו הוא ישמח להתפלסף איתי, למרות שהוא יודע שאולי אני לא אשמח להתפלסף איתו, כי הוא לא מספיק "ידען". עד כמה שזה יכול להישמע מוזר, משפטים כאלה קונים אותי, כי הם מוכיחים לי שהוא מבין אותי ואת הקשר בינינו בצורה מדוייקת.
בכל אופן מה שמתסכל אותי זה חוסר תחושת ה"דבק".
בסיכום כללי, רוב הפגישות שלנו הן כיפיות ונעימות, אבל ב"יום ללא הורמונים" הנוכחות שלו לא תמיד חסרה לי.
זה המצב. (?)

בזיגזוג,
נראה לי שאת מבולבלת ממגוון הדעות
מישהי פה יעצה לך להשאיר את המחשבות והדיאלוגים ביניכם
אולי תקחי פסק זמן מהדף ותשבי עם עצמך והמחשבות שלך ואיתו..?
אין עצות פלאים..

צודקת. גם אני חושבת כך.
אני ב צום באופן טבעי החל מעכשיו ועד אחרי שבועות.
חג שמח לכולם ותודות רבות

או רורה : תודה. אני מבין ממך שכתבתי מובן. יעד קריטי בשבילי.

למרות הצום שגזרת על עצמך, אני רושם עכשיו, כי אם הדף הזה לא יופיע ב{{}}מה חדש, הוא עלול להשכח.

_מיואשת מעצמי.
כנראה שאני לא מצליחה לצייר את הדמות שלו. כנראה שאני לא מצליחה לדייק את הבעייה._

ציור הדמות ודיוק הבעיה הם קודם כל אצלך פנימה. אם הקוראים פספסו, זה כי אולי גם אצלך אין עדיין בהירות.
אני מנסה בין היתר להביא אותך לבחון את מושג ה-"אינטלק'... ". הוא ישמח להתפלסף איתי : מהי בעצם אותה התפלספות? בעיני היא אחת בלבד: חקירה. האדם חוקר את קיומו. למה? בגלל הספקות. כל אחד חוקר את האפיקים הכואבים לו.

הוא מאמין גדול וזה עוזר לו לבטל חלק מהשאלות : אחלה בסיס לדיון, לנסות לזהות ולהבין איך האמונה שלו סוגרת לו פינות. האתגר האנטלק' שלך הוא לרדת לסוף דעתו ולהבין איך הוא חושב. וגם לזהות אצלך את הספקות ומקורן.

בעצם תחת הגדרת "אינטלקט" את מכניסה את אותו צורך של האדם בתשובות לשאלות מטרידות, ולא מטען של השכלה - cultural luggage.
המטען הזה הוא בעצם ניסיונם של אחרים להתמודד עם תהיותיהם וספקותיהם. לכן מצאתי טעם רב בכתיבה האקזיסטנציאליסטית, שיש לה נציג משובח בארצישראל, בדמותו של אתגר קרת . תוהה גדול. דגול. יכול לעשות בצפר לסארטר וקאמי. כשקראתי את "הדבר" של קאמי, האסימון ממש ירד לי רק עם קריאת הטקסטים של קרת. פתאום הכל התחבר.

השיח הפילוסופי העמוק אינו נמדד במושגים ערטילאיים המנוסחים בלשון סבוכה הכתובה בפסקאות שלא נגמרות בספריהם של גדולי שם. אלא בלשים את האצבע על הבעייה. ולנסח כמה שיותר חד ומדוייק. והכי חשוב, להיות מובן.

_בזיגזוג,
נראה לי שאת מבולבלת ממגוון הדעות
מישהי פה יעצה לך להשאיר את המחשבות והדיאלוגים ביניכם
אולי תקחי פסק זמן מהדף ותשבי עם עצמך והמחשבות שלך ואיתו..?
אין עצות פלאים.._

לא מדובר בעצות. או במגוון דעות. דווקא השיח מעל הדף הזה ושיחות דומות בעוד דפים עוזרים לראות את הבעייה מזוויות שונות, בניסוחים שונים, מובנים יותר או פחות. והדיאלוג הפעיל שלך, מחדד אצלך.
והכי חשוב, נותן לך הזדמנות לשיח אינטלק'...

מצחיק איך שדברים מתגלגלים, כשהכרתי אותו, הוא היה הראשון שלי , לו כבר היה עבר,אני הייתי תמימה, אחת שרק יצאה מהבית, והוא היה זה שכבר שנים אינו יודע מה זה בית (מבחינת חום) והקיבוץ היה לביתו. אני הייתי מעולם א' והוא מב', אני מזרחית, והוא אשכנזי, אני עם תארים, והוא לא סיים בגרות, אני, אפי כל הזמן בספרים, בלימודים, והוא באיך לתרום ולעזור,אני לצאת החוצה להסתובב, והוא "אשרי יושבי ביתך",
ואני מאמינה שתמיד נהיה כך ביחד, בשוני ביננו,וב"ביחד", שיצרנו לאורך השנים,
כשאני מחפשת התפלספות טובה,אז יש תמיד את החברה הטובה,
גם החברות הטובות, לא עונות תמיד לכל הצרכים האישיים שלי, עם זאת אני נהניית לעשות את זה, ועם האחרת אני אעשה דבר אחר,
רק אליו אני חוזרת תמיד,הוא היחידי שגם בברוגז הכי רציני, חיוך חטוף בקצה עיניו, מחזיר אותי לזרועותיו, גם אם אני הכי צודקת בעולם, וגם אם לא.
הדבר השונה ביני ובינך בזיגזוג- שאני מהרגע הראשון שראיתי אותו ידעתי שיהיה שלי, למרות שכל העולם סביבנו, החליט שזה ממש לא מתאים.
אבל לי תמיד היה יותר מזל משכל- כך אמי נהגה לאמר.
אם את דתיה- למה לא תתייעצי עם רב? בכולופן- בהצלחה ו... "צום קל"

הגבר הנכון הוא זה שאיתו תחשבי הכי פחות על מה את מפסידה עם גברים אחרים.
אילה א, מבחינתי קלעת בול להגדרה.

אחרי שהייתי נשואה ונפרדתי ומצאתי והתחתנתי שוב, הפעם עם אדם שבא מעולם שהוא שונה לגמרי מהעולם שלי,ואנחנו כבר שנים ביחד והאהבה לא פוחתת ולא נגרעת, אני יודעת שאין דרך להגדיר מה החומרים שמהם עשויה אהבה, אבל יש מדד אחד חשוב לאין שיעור - אני לא מרגישה שמפסידה כלום באף מקום אחר. החיים הם כל מה שזורם בינינו וסביבנו, עם המשפחה שהקמנו והעבודה והחברים שיש לכל אחד מאיתנו (כמעט ואין לנו מה שנקרא חברים משותפים) והשמחה שאנחנו על פי רוב מגלים בתוכנו כשהיום נגמר והילדים במיטה וזה רק שנינו.

איך עבר הצום???

שלום לכולם!
הצום עבר בהצלחה מסחררת, עם קצת הקלות באזור העוגות גבינה

.
כמובן שכמעט מידי יום קפצתי לראות אם אנחנו עדיין ב מה חדש, אבל לא נברתי פנימה.

אני מרגישה די טוב. לפעמים עוד נודדת בין קצוות של רגש, אבל משתפת יותר את הבחור בלבטים וזה מקל על העניין.
עברנו ביחד על כמה נקודות קריטיות, כשאחת מהן היתה - תחומי העניין המשותפים שלנו. ואז גילינו, איכשהו בכל זאת להפתעתנו, שאנחנו לא יכולים לנקוב בהרבה כאלה. אותי זה קצת הבהיל ואילו הבחור שלי אמר בפשטות שאפשר תמיד להציף נושאים ולבדוק אם נוצרת שיחה. ואם לא אז לא. אני אוהבת את זה שהוא לא מתעלם מהמציאות אלא מתמודד איתה, ובחן .

אם הקוראים פספסו, זה כי אולי גם אצלך אין עדיין בהירות.
מה שמצחיק בכל הסיפור הוא שכשהתחלנו לצאת וה"פערים" היו ידועים לי, היה ברור לי מה אני מחפשת אצלו. ננעלתי על שתי תכונות שהיו מאוד חשובות עבורי ולא עניין אותי שום דבר אחר. עם הזמן, אני פחות פורטת את החיבור למילים ושמה יותר דגש על התחושה הכללית איתו - טוב או יותר טוב... ואיכשהו חוסר הבהירות הזה מצליח להבהיר לי כמה דברים....

בעצם תחת הגדרת "אינטלקט" את מכניסה את אותו צורך של האדם בתשובות לשאלות מטרידות
כן, גם. אבל אני יותר ויותר מתחברת למה שכתבה חני בונה (מזמן...,בסוף נופל האסימון)
בעיני שיחה כשלעצמה אינה מטרה.
לכן בהקשר זה חשוב לבדוק: מה אני רוצה שיקרה באמצעות השיחה?

אני קצת פחות הסטרית כשאין לנו על מה לדבר, והבחור מצידו מנסה לפעמים להעלות נושאים לשיחה.
אני מגלה שגם דברים יומיומיים יכולים ליצור שיחה מעניינת.

אם את דתיה- למה לא תתייעצי עם רב?

חשבתי על זה ואני מאמינה שתהיה לנו שיחה עם רב "שלי" ורב "שלו", אבל אני רוצה להיות במקום שקט יותר לפני כן.

תודה על האכפתיות ויום נפלא!

אני קצת פחות הסטרית כשאין לנו על מה לדבר
זה סימן שהיחסים שלכם מתפתחים ומשתפרים. תמיד בהתחלה יש צורך למלא את הרווחים במילים, נדמה שאם לא מדברים אז משהו לא בסדר, וזה מביך.
עם הזמן מגלים שאפשר לשתוק ביחד, וזה נפלא! הרבה יותר נפלא ממה שאת מתארת.
פשוט לשבת לידו, לחוש בנוכחותו להיות אני.
אז אני מרגישה את האהבה באמת.
איזה כיף הדף שלך, אפשר להזכר בכל הדברים הנעימים

איזה כיף הדף שלך, אפשר להזכר בכל הדברים הנעימים
כמה נכון. טוב לשמוע ממך. ממשיכה לחשוב עליכם.
משתפת: גם כשנולד ילד, נזכרים שההתקרבות והאהבה הן ספירליות:
כל פעם, לאחר התרחקות מכל סוג, נוצרת קירבה ממקום גבוה יותר.
את כל הטוב שיהיה לכם, בקצב שלכם.

ועוד משהו, בקיצור.
מה שבאמת חשוב שיהיה משותף בין בני זוג זה הערכים שלהם, שעליהם הם מבססים את החיים המשותפים שלהם.
נושאי שיחה או עניין משותפים באים והולכים ככל שאנחנו גדלים ומשתנים.
אני אפילו לא זוכרת מה היו תחומי העניין של בעלי לפני 17 שנה (עת התחלנו לצאת), אני לא בטוחה שהיו כאלה ממש משותפים. (אולי כתבתי את זה כבר, עמך הסליחה)
בוודאי שהיום תחומי העניין המשתופים הם אחרים. (מי חשב אז שנתעניין באקולוגיה? וחינוך וודאי נהיה הנושא רק אחרי בוא הילדים)
גילוי נאות: בזמן המשותף המועט שיש היום לזוג נשוי (כששניהם עובדים) אין זמן לדיונים פילוסופיים. צריך לדבר על כ"כ הרבה דברים אחרים: יש בית וילדים שצריך לדאוג להם, כלכלה... כאלה נושאים.
את השיחות הפילוסופיות בעלי (לדוגמא) מנהל בעבודה, בזמן הפסקת הקפה. יש לו חבר טוב שעושה תואר שני בתלמוד ושפות מזרחיות עתיקות (או משהו כזה) והוא מספר לו ומעשיר אותו, ובעקיפין גם אני מרוויחה - זה תחום שלעולם לא היינו מגיעים אליו לבד, אבל הנה נחשפנו אליו והוא מעניין לשנינו.

טוב
הגענו לקו פרשת המים.
ברור לשנינו שאין יותר מה לבדוק ושצריך להחליט.
כל הבעיות עולות ומתחדדות
שאלות שכאילו נשאלות לראשונה, למרות שהן תמיד היו שם
מדברים פתוח יותר מאי פעם
זה מפחיד אותי
וגם אותו
אבל הוא הרבה יותר רציונלי ממני, ולכן מנתח את העובדות היבשות
בתוכי מתנהלת בעוז מלחמת היתרונות והחסרונות ומגלה לי כמה דברים על עצמי

אף פעם לא הכרתי והתקרבתי לאדם שעונה על כל הציפיות שלי. הוא עונה על חלק גדול וחשוב
עכשיו נשאר להחליט אם החסר הוא משמעותי או פחות.
מאחר ואני גרועה בהחלטות כלשהן, ובמיוחד בנושא כל כך דרמטי, אני הולכת להתייעץ בעניין עם איש מקצוע
הבחור שלי עדיין בטוח שנהיה ביחד לנצח, אני הולכת לברר (ועם עצמי) אם יש מצב.

וואו.
בהצלחה.
ממשיכה לעקוב בציפיה.
המרגיעון:
יש רק אדם אחד, הוא לא אף אחד מאיתנו, והוא קיים בכל אחד מאיתנו.

שליחה על ידי יול* » 23 יוני 2008, 16:57

קראתי את הדף הזה מתחילתו והזדהיתי המון וגם עלו בי תהיות מדי פעם. וגם אני, למרות שכבר שלוש שנים בזוגיות, עדיין שואלת הרבה מהשאלות שלך.
אני שמחה שאת מעדכנת (ומותר להגיד גם שנורא מקווה שתחליטי שכן? נשמע בחור מקסים הבחור שלך, וגם את נשמעת מקסימה ויש לי תחושה חזקה שעם הזמן, הספקות ימצאו את מקומם הבריא והשולי בקשר, וכל יתר הדברים הטובים האלה שאת מתארת שיש ביניכם, יתבססו ויתפתחו וייבנו ויהפכו להיות המהות שעליה בונים זוגיות).
רוצה רק להגיד משהו קטן שעלה לי כשקראתי. הרגשתי את הלחץ שלך. הרגשתי שאת כל כך רוצה לדעת את התשובה, ומרוב לחץ או פחד, כל מה שמרגישה זה התלבטות מתישה.
אז רוצה להגיד מנסיוני, אי אפשר להכריח רצון, הוא מתבהר בעצמו ולפעמים הוא א-י-ט-י בהרבה מהראש שמטרטר בלי הפסקה. רצון צריך לנבוע, לנבוט בשקט, בשלווה. רק בשקט תוכלי להרגיש באמת, תוכלי למצוא אותו את הרצון שלך, האמיתי, זה שמגיע מהלב ולא מהראש, את יכולה לתת לו עוד קצת זמן, לרצון שלך, להביע את עצמו? אם תלחיצי הוא יעלם בים הפחדים וההתלבטויות.

ועוד דבר - אף פעם אין מושלם, אין כמו באגדות, המציאות היא לא הפנטזיה שלנו (כבר כתבו את זה נראה לי) נשמע שהקשר שלכם טוב מאד, יכול להיות שבגלל שאת מתארת את עצמך כגרועה בהחלטות, גם ההחלטה הזו קשה לך? והיא גם כזו מכריעה וגורלית אז בכלל..
זהו, אני מקווה שזה לא ישמע כהטפה, אלא כהזדהות עמוקה.
בהצלחה!
המרגיעון:
ההסכמה כוללת בתוכה, את אי ההסכמה - לפרטיה. @}

בזיגזוג יקרה, בהצלחה רבה בהחלטה,
אל תשכחי את הפשיטות והתמימות, אלו שני יסודות שעזרו לי מאוד בהחלטה, וגם עזר לי מאוד - להשליך על ה' יהבי, כלומר אני מנסה, משתדלת, חוקרת ומתלבטת ובשלב מסוים מבינה שאין מסלול מדוייק ללכת בו, המסלול המדויק הוא רק בדיעבדי, לאחר שהחלטתי אז ברור שזו היתה ההחלטה הכי נכונה ומכאן ממשיכים הלאה בשמחה ותפילה. כי אם ה' נתן לי את בינת הלב והשתמשתי בה אז אין יותר מדוייק מזה.

הדברים שמפריעים לך עכשיו - ימשיכו לעלות מדי פעם במהלך החיים.
והדברים הנפלאים גם.
האם את יכולה להכיל את שניהם?
האם את יכולה לשמוח בהם, כי הם מכווננים בדיוק על החולשות שלך ומאפשרים לך לצמוח ולגדול.

אני מצטערת על הבלבול. אני כ"כ אוהבת את האיש שלי למרות שמדי פעם הפערים ניצבים מולנו בלי שום בושה. ולפעמים זה הפוך לגמרי, ואני לא מבינה איך טיפוס מתוסבך שכמותי קיבל מתנה כזו, איש אציל, רגיש, טוב לב ברמות על (אצלי האגו משמש כמנוע די רציני) ואז אני מרחמת עליו, איך הוא החליט החלטה לא מושכלת מספיק, הלך בעקבות הלב - ומצא את עצמו איתי...

העיקר שאנחנו מאושרים ביחד -

אין שכל אין דאגות

תודה בנות יקרות

אני לא יכולה להסביר עד כמה התגובות שלכן מרגשות אותי
וכמובן עוזרות ומרגיעות

עוד אחזור

אף פעם לא הכרתי והתקרבתי לאדם שעונה על כל הציפיות שלי
אני לא רוצה לקלקל לך, מקווה דווקא אולי לעשות הפוך.
אין אדם כזה, עוד לא נולד מי שיכול לענות על הציפיות כולן של אדם אחר. זה לא הגיוני.
אם את רוצה למצוא בן זוג ולחיות איתו חיים מאושרים, את חייבת ללמוד להתפשר!
פשוט כי סופרמן והאביר על הסוס הלבן גרים בארץ אחרת...

אם תחליטו לחיות יחד, אתם תהיו משפחה, צוות.
האם אתם מעלים תסריטים דמיוניים בקשר לאיך אתם רוצים לנהל את חייכם יחד? האם אתם פתוחים לשינויים? (האם הוא מודרך באופן אוטומטי לפי תכתיבי ההלכה/משפחה או מוכן לבדוק ולשאול).

לפני שנולדו ילדיי, הרגשתי אהבה והתעניינות רבה לילדים (גם בתחום המקצוע) אבל עם הילד הראשון נוספו עומק רגשי וגם התפתחות אינטלקטואלית כלומר - אני ממש מרגישה עם השנים שהלב והמוח מתרחבים, מתמלאים - יש הרבה עומק והחושים מתחדדים.

כך גם בקשר בין בני זוג - יש חיבור שעובר רק דרך מגע רוחני-פיזי, (הבנתי שאתם דתיים) , שפותח את הנשמה ומחבר בין נשמות. הקירבה החדשה יוצרת אימון, שמחה ואז קל יותר לדבר ולשתף ונוצר עומק (וכל הזמן משתנים).

זה מאוד תלוי בעד כמה תכירו אחד את השני ובפתיחות שלכם אחד כלפי השני - בסך הכל אתם עדיין זרים זה לזה ונמצאים בשלב של ההצגות - מסתירים, מעגלים, מייפים, נחמדים אחד כלפי השני.....
אני מציעה שתיפגשו כמה שיותר (אל תמהרו להתחתן - אני לא יודעת אם זה מקובל אצלכם) בכל מיני מצבים גם שההורמונים לא נחמדים (אל תברחו לפינה מוגנת).

האם ייתכן שהמשיכה ביניכם היא מינית ולא אהבה? (זה יכול לבלבל).

<אני זוכרת שהיה כאן דף שכתבה כוכב נוגה על הפערים בינה לבין בעלה (אנשים דתיים) - אני לא מוצאת אותו, אולי היא כבר לא באתר>

עוד דבר - האם את יכולה לקבל התרשמות על אופיו מאנשים שאת נותנת בהם אימון? האם את משתפת אנשים מתוך חייך?
האם אתם מספרים אחד לשני על ילדותכם, בגרותכם, חלומכם? (האם אתם רוצים ללמוד אחד את השני?)

האם אתם מעלים תסריטים דמיוניים בקשר לאיך אתם רוצים לנהל את חייכם יחד?

מצחיק שאת שואלת, כי בדיוק את זה עשינו אתמול. כל אחד תאר יום בחיים העתידיים וזה היה ממש נחמד ומעניין.

האם אתם פתוחים לשינויים?

בטוחה שכן, אם כי תמיד יותר קל להגיד מלבצע.
בנוגע להלכה, הוא מאוד מחוייב אליה, אבל גם מבין היטב שיש עניינים שבהם כל מקרה נדון לגופו.

אני מציעה שתיפגשו כמה שיותר (אל תמהרו להתחתן - אני לא יודעת אם זה מקובל אצלכם) בכל מיני מצבים גם שההורמונים לא נחמדים (אל תברחו לפינה מוגנת).

אנחנו עושים את זה. אני לא יכולה להתחמק מהעובדה שבלי הורמונים צריך להתאמץ יותר שיהיה כיף ונעים.
אם כי עכשיו אנחנו בתקופת "המבחן" אז גם ההורמונים לא תמיד עוזרים. משהו נהיה כבד יותר. בין השאר בגלל שהוא נמצא במצב של חוסר וודאות ומנסה לסבול מזה בשקט, אבל זה בכל זאת ניכר וכואב לי מאוד. אנחנו מצליחים לדבר על דברים חשובים ולחייך תוך כדי אבל ברוך השם, זו תקופה לא קלה.

האם ייתכן שהמשיכה ביניכם היא מינית ולא אהבה? (זה יכול לבלבל).

אני חושבת שכרגע מדובר בהערכה, הבנה רציונאלית שיש הרבה דברים טובים, משיכה חזקה ואכפתיות מסויימת. אהבה זו מילה גדולה מידי בשבילי כרגע. הוא כן משתמש בהטיות שונות ומופלאות של הפועל א.ה.ב.

האם אתם מספרים אחד לשני על ילדותכם, בגרותכם, חלומכם?

בהחלט. אני כמעיין המתגבר. אותו צריך קצת יותר לחקור.

אני ממש מרגישה עם השנים שהלב והמוח מתרחבים, מתמלאים - יש הרבה עומק והחושים מתחדדים.

נשמע מדהים.

- האם את יכולה לקבל התרשמות על אופיו מאנשים שאת נותנת בהם אימון

האופי שלו לא כל כך מטריד אותי. הוא נשמה טובה וזה בא לידי ביטוי בקשר בינינו. הוא עדין וסבלן ומקשיב ונדיב ועוד.
כבר פגשנו אחד את השני בסיטואציות שונות ומשונות בסביבת המשפחה והחברים.
אני לא חוששת ממה שאני לא יודעת עליו, אלא ממה שאני כן יודעת. האם אצליח לשמוח בו כמו שהוא.

ולפעמים גם אפשר להתבלבל בין אהבה לאינטימיות.
חיות אינטלקטואליות כרוניות מרגישות מאוד אינטימי לרוב, עם אנשים שמפשטים את המציאות. זה מאפשר אוויר לנשימה, זה נותן מבט אחר קל יורת לספיגה, של המ שקורה מסביב.
ועוד משהו, טענו כמה נשואות ותיקות שבחיי הנישואין אין מקום לשיחות פילוסופיות וכו'. בתפיסה שליא ת המושג אינטלקט, או לפחות כזה שבו זיגזג מבקשת לבדוק- הזרקור פחות מופנה לעולם הידע ויותר ליכולת להעמיק לנתח ולראות "עין בעין".
זו בעיניי בעיה של ממש. לדעתי הצנועה. מקרוב, כמו שציינתי זה היה לי חסר. ויצאתי עם בחור בדיוק כמו גיבור ההתלבטות

והוא היה מקסים וחם, וסיפק הרבה פונקציות של בן זוג, לעומת החננים האינטלקטואלים ושיחות הנפש הארוכות, שלא תמיד הצליחו לספק את המקום של האישה החושקת בגבר על השונותש בו (מה ל'שות הרבה גברים אינטלקטואלים מזפזפים על הגבול הנשי, השוויון עלה להם לראש, התאוריות דחקו אותנטיות וזה מה שנאר.. גבר-ידיד-אהוב לא ברור).
אבל, למרות שבצד השני של המתרס גם יכולה להתעורר בעיה (כאמור, במקרי קצה, האינטלקטואל יכול שעות לדבר איתך על הא ודא. בכמה שפות. ובניתוחי אורך ורוחב- ומפספס את המקום האחר שלך, החיזור הפשוט והאותנטי) - אני מעדיפה בעיה מעניינת בדמות האינטלקט על פני בעיה חמימה בדמות הבחור ההוא.
כמובן שכל מקרה לגופו... ורק את יודעת מה טוב לך. אבל קחי בחשבון, שיכולת אינטלקטואלית לא נגמרת בנושאי השיחה (שהם חשובים בעיניי לא פחות). היא ממשיכה ליכולת להתבונן יחד על סיטואציות שחורגות הרבה מעבר לעולם הרוח. גם כשנתקעים עם האוטו וצוחקים על זה, גם כשמחליטים על רכישת דירה, על קניית עיתון, על גידול הילדים.. זה מרים את ראשו.
הנקודה החשובה מבחינתי היא שגם במקרים שבהם האינטלקט דומיננטי בקשר וגם באלו שהקסם הפשוט דומיננטי - לרוב משהו חסר. למצוא משהו שמשלב מינונים מספקים מכאן ומכאן זה אתגר לא פשוט (שאני בטוחה שהיו שויתרו והיו שצלחו) ככה זה עם בני המין העאלק חזק, באשר אבדנו אבדנו..

יכול להיות שאת מחפשת 100 אחוז? הרי אם כל כך נפלא לך, ההתלבטות לא צריכה להיות תהומית. ואם לא, ואם זה כה מפריע - אז גם פה אין כל כך מה לחשוב עוד.

את לא יכולה לקבל את כל התכונות אין דבר כזה, לצערי.

_קחי בחשבון, שיכולת אינטלקטואלית לא נגמרת בנושאי השיחה (שהם חשובים בעיניי לא פחות). היא ממשיכה ליכולת להתבונן יחד על סיטואציות שחורגות הרבה מעבר לעולם הרוח. גם כשנתקעים עם האוטו וצוחקים על זה, גם כשמחליטים על רכישת דירה, על קניית עיתון, על גידול הילדים.. זה מרים את ראשו.
לא בהכרח בכלל. אני מכירה כמה וכמה גברים שאין להם שום חשק לשיחות אינטלקטואליות תיאורטיות ויש להם יכולת מדהימה כשזה מגיע לפרקטיקה._

בענייני היום יום והתמודדות האישית הוא שותף מצויין. הוא אופטימי, רציונלי ויודע לנתח מצבים,

הרי אם כל כך נפלא לך, ההתלבטות לא צריכה להיות תהומית
עדיין לא נפלא לי. באמצע לי. מתלבטת. קרועה לגמרי מבפנים. בחיים לא הרגשתי כל כך רע.

_דף למחיקה בבקשה

אני פשוט רוצה לגרוס את את כל הדיון הזה.
אני חושבת שאת העצות הטובות הפנמתי
היה מעניין מאוד לשמוע חוות דעת שונות
בסופו של דבר ההחלטה ותוצאותיה יהיו רק שלי.

תודה רבה רבה רבה וזוגיות מאושרת לכולם.

שליחה על ידי יול* » 26 יוני 2008, 12:35

חכי רגע לפני המחיקה,
עדיין לא נפלא לי. באמצע לי. מתלבטת. קרועה לגמרי מבפנים. בחיים לא הרגשתי כל כך רע.
אני מאמינה שיהיה לך נפלא - חכי את בתהליך ארוך (כשמתבגרים אז הוא נראה גם קצר) ומאתגר ושמו - החיים!!! (ומי אמר שהם קלים? בכל אופן לא לדעתי).

רציתי לשאול אותך האם הפער שאת מרגישה הוא אכן אינטלקטואלי?
ייתכן שהבחור שאיתו את נפגשת מביע את עצמו באופן פחות מילולי ממך וגם ייתכן שבמשך החיים הוא ילמד איך יותר להתבטא באופן כזה (ולדעתי ייתכן שזו בשלות מסויימת במוח - כך אני מרגישה לגבי עצמי עם ההתפתחות שלי במשך השנים וגם בהתפתחות של ילדיי).
יש אנשים שלא מדברים הרבה אבל יכולת ההקשבה שלהם רבה יותר.
ההתרשמות שלי היא שאתם אנשים עם מודעות גדולה ויש בכם הרבה תכונות טובות, ולאנשים כמוכם יש סיכוי מאוד גדול לחיים טובים ומאושרים (בכל אופן כך אני מאמינה).
המון המון בהצלחה - תתמודדו יחד.

עוד דבר - ייתכן שהפער שאת מרגישה נובע מהפער שיש בין נשים לגברים (לפעמים הפער יוצר גם איזון).
בקשר למחיקה - אולי תשאירי למקרה שמשהו/י יתמודדו עם מצב דומה?
מאחלת לך בהירות מחשבה ואורך רוח.

וגם אני רוצה לומר, שאני מצטערת אם גרמתי לך מצוקה בדבריי.

את היחידה שיודעת את התשובות לשאלות שלך. רק את ולא אף אחד אחר.
רק שימי לב, שברגע שלקחת החלטה - תמשיכי איתה. לא לנצח, אבל לפחות פרק זמן סביר.

האם אצליח לשמוח בו כמו שהוא.
זה יקירתי, לא קשור אליו, אלא אלייך.
האם את מצליחה לשמוח בך כמו שאת?

_זה יקירתי, לא קשור אליו, אלא אלייך.
האם את מצליחה לשמוח בך כמו שאת?_
טוב, זה משפט באופני מובהק, אבל במקרה הזה ממש לא מדויק.
לפעמים אי אפשר לשמוח במי שאיתך. נקודה. על כל הטוב והרע והמכוער- בלי קשר אליך.
לפעמים סיגר הוא רק סיגר.

ג'ינג'ית,

לפעמים אי אפשר לשמוח במי שאיתך. נקודה.
לפעמים אי אפשר לשמוח, הנפש לא מסכימה לשמחה.
על כל הטוב והרע והמכוער- בלי קשר אליך.
על כל הטוב הרע והמכוער - הקיימים בך.
לפעמים סיגר הוא רק סיגר.
תמיד סיגר הוא רק סיגר, ניתן ליהנות ממנו, בכל דרך שעולה בדמיונך, ניתן גם לסבול ממנו, בכל דרך שאת בוחרת.

כאן, דווקא מי שמעלה במי שאת היא, את אותו מקום בו לא יכולה לשמוח, נמצא מדגיש את היפוך השמחה, ובכך מאפשר בחירה אחרת.
בחירה אחרת, עשויה להיתפש אל מעקה הבטיחות הזה, של דמות שמעוררת בך שמחה, ולהניח שם תלות לשמחה, בדמות שמאפשרת את אלה.
כך או כך, שמחה איננה תלויה בדבר, וגם כאשר שמחה פורצת נוכח אירוע או דמות חיצונית, וגם כאשר החלטה על שמחה עשויה להניח שמחה גם בלווית חבר קרוב, בכל מקרה, שמחה נובעת מבפנים, ובמובנים רבים, ניתנת כאפשרות לה לנפש, לבחירה.

יכולה הנפש להחליט על שמחה ולשמוח בכל נסיבות חייה.
לשם כך דרושה הסכמה.

הסכמה במובן הזה, לאחדות, להיותך חלק מכל היש, נמצאת מאיימת על הנפש עד כדי כך, שמעדיפה לסבול, לגרוע ולהקטין את העולם, בעודה מאמינה שהיא עצמה נבדלת מהעולם, בחוסר הסכמתה אל אחדות.

וכל עוד לא מסכימה הנפש לשמוח, לא יעזור גם מופע מרהיב של זיקוקי דינור, וכאשר מסכימה הנפש אלי השמחה, ומחליטה לשמוח, כהחלטה אסטרטגית וטקטית בו זמנית, נמצאת שמחה על שום דבר.
מעצם השמחה האפשרית, וזו אפשרית בדיוק באותה מדה כמו עצב וסבל.

תודה רבה.

<שלם>

מכאן אפשר להסיק שכל אדם מקרי שייקרא בדרכנו יוכל לההפך לאהוב לבנו. אם רק נחליט וניפתח כעצתך.
בתכלס' - אולי זה נכון ליצירת חברויות חדשות בכלל. אבל לאברמה הזוגית או ברמה של החברות העמוקה.

ברמה של החברות העמוקהיש צורך גם בפתיחות וגם בחיבור יותר קונקרטי לפרט כזה או אחר, וכמובן - בכימיה (שאין לי מושג ממה זה מורכב ולאחרונה למדתי שזה מושפע גם מגורמים חיצוניים בדמות מעקשים ועיכובים שמלבים אותה או מקטינים).

כלומר הפתיחות לקבל את האחר/את השמחה בחייך/ פתיחות לאחדות וכו' - ם תנאים הכרחיים אבל לא מספיקים. לדעתי.

ג'ינג'ית,
במובן הזה, דומה מושך דומה. זה החיבור הקונקרטי.
כלומר, גם אם ניכר שוני גדול מאוד בין בני זוג, עדיין משיכתם היא אותו דומה ביניהם - גם אם זה נסתר.
כאן, עשוי צד אחד להתעמק ברחמים עצמיים הבאים לידי ביטוי ברכושנות יתר או קנאה מטופשת, והצד השני, יהיה עסוק ברחמים עצמיים דרך התרפסות וצורך לרצות את בן/ת הזוג.

אפשר שהדומה הוא חוסר היכולת לשמוח, או חוסר האמון הבסיסי בבני אדם, או כל דבר אחר.

כאשר כבר נמצא מכנה משותף, ויש בלבך אהבה אל האיש הזה, למרות התנהגותו, חרף מראהו ואף על פי שכלו הרופס, ומזהה את האהבה הזו, הבסיסית, הגופנית, הכימית, ודבקה באיש הזה, עשויה לגלות שכל מה שחשבה עליו, בפועל חושבת על עצמה, ודווקא הוא, עשוי להביא אותה למבט ישיר בגובה העיניים.

כאן, לא מדובר על פתיחות, אלא על פתח.
והפתח, השער הפתוח לרווחה תדיר, בכל אשר תפני, הוא שער ההסכמה.
כאשר מסכימה, כאשר הסכמה זו כוללת את ההתאחדות עם כל היש, נמצא ההווה נפתח בעבורה, אל יפי הבריאה, ושמחתה לא יודעת גבול.

עדיין, זכות כל אדם ואדם לא להסכים, ובכך להדגיש את נבדלותו, בעודו טבול בחסד כל היש.
כאמור, אי ההסכמה לשמחה, מתקבלת מבפנים, בדיוק כפי ההסכמה לשמחה.

תודה רבה.

<שלם>

מעניין.

לא הבנתי את:
כאן, עשוי צד אחד להתעמק ברחמים עצמיים הבאים לידי ביטוי ברכושנות יתר או קנאה מטופשת, והצד השני, יהיה עסוק ברחמים עצמיים דרך התרפסות וצורך לרצות את בן/ת הזוג.
שני הצדדים באותה אישיות או שני הצדדים - מייצגים את שני בני הזוג? לרוב בן זוג אחד הוא כל זה ביחד והאחר אדיש ומשתדל להדוף את הנ"ל.

_עדיין, זכות כל אדם ואדם לא להסכים, ובכך להדגיש את נבדלותו, בעודו טבול בחסד כל היש.
כאמור, אי ההסכמה לשמחה, מתקבלת מבפנים, בדיוק כפי ההסכמה לשמחה._

ומה אם אי ההסכמה מתקבלת בלב שלם, אבל ישנו דחף לא בריא להישאר בכל זאת בקשר (לא בגלל האיש אלא בגלל הקונספט/ תלות/ הנוחות), לעיתים אפילו חוסר רצון לנתק את הקשר כמתבקש טוטלית לאחר הפרידה?

אני חושבת שהצד האחר של השאלות של זיגזג (ושלי) זה גם איך מתמודדים ביום שאחרי במידה והוחלט שלא?

ג'ינג'ית,

שני הצדדים באותה אישיות או שני הצדדים - מייצגים את שני בני הזוג? לרוב בן זוג אחד הוא כל זה ביחד והאחר אדיש ומשתדל להדוף את הנ"ל.
נהפוך הוא, האחד רודן, השני מתרפס, ונמצאים שניהם בעמדת הקורבן והמקרבן בו זמנית.
כאשר נמצא אחד מבני הזוג סוער, והשני אדיש, הרי שהסערה נשענת על אותו שיוויון שנתפש כאדישות.
וזה, יכול להרשות לעצמו את שיויון הנפש הזה, הנתפש כאדישות, כשהוא נשען על תזזיות בן הזוג השני.

ומה אם אי ההסכמה מתקבלת בלב שלם, אבל ישנו דחף לא בריא להישאר בכל זאת בקשר (לא בגלל האיש אלא בגלל הקונספט/ תלות/ הנוחות), לעיתים אפילו חוסר רצון לנתק את הקשר כמתבקש טוטלית לאחר הפרידה?
כאן, מעלה סתירה בדברייך, שכן אם כל החלק השני של דברייך מתקיים, לא מתקבלת ההחלטה לאי הסכמה - בלב שלם.
ראי,
לב שלם, במובנים רבים הוא לב שבור, שהשכיל להתאחות לאחר שברונו.
תסכולי הצמיחה הכרחיים. ללא האדמה סביבו לא ייטיב הזרע, לפרוץ את דרכו למעלה ולבקוע אל פני האדמה.

כלומר, לב שלם בהכרח מצולק, שבור ןמאוחה, נראית גבורתו דרך צלקותיו שנאספו בעמל רב בנתיבי חייו, שכן, רק לאחר שנשבר הלב, יכול לזהות את שלמותו, חרף כאבו, עצבונו ודימוי האדם את עצמו.

כאשר מתבקשת הפרדה, ועולה הסכמה מלאה לכך שלא מסכימה עוד, אין דרך ביניים.
כלומר, בכל מקרה היחסים ממשיכים להתקיים, גם בגריעתם וגם בהסכמה משותפת לחברות אמת.
כאשר מדובר על שותפות גורל, במובן של קשר הדם הנוצר עם יצירת ילדים, מתוקף האחריות המשותפת, ניתן לומר שמתבקשת בגרות משני בני הזוג, בבואם להיפרד.
כאשר מדובר על היפרדות ללא קשר הדם הזה, עדיין נמצאת דמותו של האיש היקר, שליווה אותך כברת דרך, כמיטב יכולתו, בך, כחלק ממך, גם אם יותר לא תזכי לראות את זיו פניו.
יכולה אם כן לסחוב איתך מרירות וכעס וטינה, ויכולה להיפרד, כשאת מצדיעה אל הדמות הזו, ונסוגה מחדרו, אט אט, כשפנייך אליו, שותה את תווי פניו, שאפשר שלא תראי עוד ומעלה מקרבך הודיית אמת.

הסכמה היא הסכמה היא הסכמה.
גם ההסכמה על חוסר הסכמה, היא התנועה המרכזית, שכן, כאשר מסכימה בינך לבינך, והסכמה לבבית זו מלאה ושלמה, אין זה חשוב מה יאמרו השאר, מה תאמרי את עצמך בעוד שעתיים, ומה הביא אותך לידי החלטה זו של הסכמה - להסכים או לא להסכים - היינו הך.

ראי,
כל המשלים כולם, כל האירועים כולם, כל חוויותייך, הרגשיות, הנפשיות והגופניות הם אך ורק משחקיה של דעת הנפש על מנת לעשות איזשהו סדר ברצפי חייה, המשתנים חדשות לבקרים, במובן הזה שערותה מורכבת מאינספור אירועים קטנים, והנפש, בעצלותה ובחריצותה העמלנית, בו זמנית, יושבת וטווה את דעותיה, מחשבותיה, כך שיתאימו לתפישותיה ואמונותיה, במלאכת מחשבת שסופה, היא אותה תפישת מציאות ודמיון - כאמת וודאית.

כלומר, הכותב אלייך כאן, איננו קיים, אלא משתקף מפנימיותך, מילים אלה הנכתבות בעבורך, באות ממך, כעס, עולה מתוכך ללא כל קשר לנסיבות, נמצא מושלך החוצה, ואין כל בעיה למצוא את נשוא הכעס המזדמן.
באותה מידה כאשר מאירה את פנייך, נמצאת מסבירה פנים, ואין לכך כל קשר לחיוכם הכן של כל ברואייך, כך שכל הדמויות בעולמך, המצטיירות לך כפי עינייך, בפריזמת מבטך, מחייכות אלייך.

כשאת מוצאת חן בעיני העולם, הנך מתבוננת אל עולמך, ומוצאת חן בכל אשר תלכי.
כשאת מחמיצה פנייך אל בוראך, אל עצמך ואל עולמך המומצא כל רגע מחדש, ניתן לומר, הנך מחמיצה כל הזדמנות למנף את תסכולייך אל מדרגת השלם, ולהודות.

הודייה במובן הזה לעלם רוטטת בסלסוליה מלבך אל העולם שסביבך.
בכל מצב, כל רגע ורגע, יכולה להודות על חייה בהווה, יכולה להודות על המובן מאליו, במובן הזה עצם האפשרות להתבדל, לא להסכים ולחולל מהומות בתוך ראשך, על כל דבר פעוט ערך לנוכח החיים, גם היא ראויה להודייה מכל הלב, גם אם אינך מודה באלה, או לא מסכימה לאלה כלל.

יכולה להודות על זכותה להתלונן, לא להסכים ולהיות צודקת כל הזמן.

ויכולה, להודות על הוודאות הזו, על פיה אין כל ספק בכך שיושבת על כסא, ונושמת אוויר, וחיה את חיה הנעימים והשלוים, ניתן לומר העצלים, בעודה שולחת יד וקוטפת בננה, מסל הפירות שלצדה, המשקף בעיקרו את גן האדמה הזה, רב היופי וההוד, אשר עשוי להיתפש כגיהנום עלי אדמות - וכך יהיה, או כגן העדן האפשרי לה לנפש - וכך הווה.

תודה רבה.

<שלם>

יא אללה, כתבת מאוד יפה ומעניין צפריר..
כשאתה חותם בשם "שלם" ניתן להבין שאתה כותב ישירות לאדם מסוים? כי נגעת פה בעניין מסוים שמאוד מסתדר לי עם נסיבות אישיות שרלוונטיות כרגע ומעניין במקרה לזה אישית או שזה כן ממוען לאדם שאליו אתה פונה.
אבל, אתה יודע, רוב הפרידות שאני מכירה ורואה - הן לא סטריליות. דברים נשארים פתוחים, לפעמים נשארים עלבונות, אי הבנות, משחקי כוחות, חשבונות נפש, משחקים (במקרה של זיגזג - אפילו חשש מפספוס, מהחלטה לא נכונה). גם במקרה כזה עם כל הרצון לקחת מזה רק את הטוב כמו שכתבת - זה נדמה כאתגר לא נורמלי, כמו שכתבת:
יכולה אם כן לסחוב איתך מרירות וכעס וטינה, ויכולה להיפרד, כשאת מצדיעה אל הדמות הזו, ונסוגה מחדרו, אט אט, כשפנייך אליו, שותה את תווי פניו, שאפשר שלא תראי עוד ומעלה מקרבך הודיית אמת.
ועוד לא דיברתי על מה שקורה אם מחליטים להישאר ידידים..
אני חושבת שהרבה אנשים שפועלים מעקרון ההימנעות מכאב הפרידה או החשש מפספוס נתקעים בקשר שלא מתאים או מספק אותם.

<אגב זיגזג, אם את עוד קוראת, חשבתי שאולי כדאי לך למלא את הימים בהרבה מפגשים עם ידידים וחברות אפילו במסה חריגה - ולראות מה ההעדר או הקיום שלו עושה לך ביחס לאינטראקציות האחרות.>

ג'ינג'ית,
<שלם> הוא מצב הכרה בו המילים זורמות מאליהן.
ובמובן הזה, כל תשובה לכל אדם, נמצאת מתאימה ומדוייקת גם לאדם עצמו. כך על פי הניסיון.

לגבי פרידה, החלטה להישאר ידידים וכו'.
אלה אפשריים בהחלט.
הסכמה אל הנסיבות עשויה לסייע באלה.

תודה רבה.

<שלם>

_מכאן אפשר להסיק שכל אדם מקרי שייקרא בדרכנו יוכל לההפך לאהוב לבנו. אם רק נחליט וניפתח כעצתך.
בתכלס' - אולי זה נכון ליצירת חברויות חדשות בכלל. אבל לא ברמה הזוגית או ברמה של החברות העמוקה._
היית מאמינה? זה אפשרי!!! נכון מדהים?
אפשר להחליט להפתח לעולם ואפשר גם להחליט לאהוב.
כדי לאהוב אחרים על אדם לאהוב קודם כל את עצמו (לא רוצה להגיד "עלייך" זה תופס לכולם)
(וזה מנסיון - שלי ושל אחרים)

<שלם> הוא מצב הכרה בו המילים זורמות מאליהן.
מוכר גם בשם "תקשור". (או שזה משהו מאוד דומה, לדעתי להדיוטות זה לא ממש משנה)

טוב, זה משפט באופני מובהק, אבל במקרה הזה ממש לא מדויק.
מי זה הבאופן הזה?
ג'ינג'ית, תגידי, מה את חושבת שאנחנו עושים פה? יושבים ומעשנים ופולטים משפטי זן חסרי פשר?

אני לא חושבת שאפשר לשאוף לדיוק כשמדובר ביחסים, זה לא פיזיקה מולקולרית.
אפשר לשתף, לשמוע דעות וללמוד מנסיון של אנשים אחרים. אפשר לשאול למה התכוונת אם לא מבינים.
מבחינתי, כשניסחתי את המשפט הזה (אני בעצמי, באופן לא עזר לי) הגעתי (עם עצמי) לדיוק הכי גדול שהצלחתי עד היום.

מיכל- פתחת מילון תוצרת שץ לפרשנות המושגים שנדונו כאן?
כי הסתדרתי מצוין בלעדיו ולא יותר מזה - לאחריו.
ההודעה שלך לא מזמינה לדיאלוג ולא בא לי להגיב לה.

<קט קטית מגישה גיגית עם בוץ ומתרווחת בכורסה>
חולה, חולה על נשים באופניות רגזניות ומאופקות במידה שווה .
פולניות חבויה או מתפרצת.
לפעמים גם אני חוטפת בראש.
אבל ברוב המקרים בטח מחטיפה...
נראה לי...
אבל כאן?
אין לי צד בכלל, רק לצפות ולהינות...
להתבטא, להתבטא, להתבטא עד שתשבר לי האצבע של ההקלדה

.
כי כאן מעניין.

כשמחטיפים לי בראש, בורחת אל בעלי.
שם יש שקט.
הלו?
מישו בבית?
שקט...
מאזין בחצי אוזן לשטויות שלי,
וכל מה שמעניין אותו זה אם ייצא לו *יון בסוף .
פייר?
כיף.

ברוך שעשני סטרייטית

חולה, חולה על נשים באופניות רגזניות ומאופקות במידה שווה

קט קטית מגישה גיגית עם בוץ ומתרווחת בכורסה.
אין הנאה פולנית מספקת כנוכחות "הנפקדת" בריבים של אחרים...

צפריר כתב דברים מאוד יפים, אל תקלקלו...

תודה על מה שכתבת ב{{}}פער אינטלקטואלי בזוגיות
מאוד נגע בי

צפריר כתב דברים מאוד יפים, אל תקלקלו...
עליתי למעלה בדקתי ומצאתי:
דבריו של צפריר אינם מקולקלים.

לא קראתי את כל הדף, מודה....
אבל יכולה לספר לך, שאני נשואה באושר לבן זוגי היקר מזה מספר שנים. שנינו אנשים אינטלקטואליים ופלספניים (אם כי כל אחד בדרכו הוא) ולפעמים יש לנו שיחות מאוד מעמיקות ועדיין יש ביננו לא מעט רגעים שקטים. שאין בהם דיבורים. ושמנו לב לזה עוד לפני שהתחתנו. וטוב לנו ככה. עם השנים והילדה שנוספה, החיים מזמנים הרבה יותר התעסקות בכאן ועכשיו שלהם ופחות זמן ואפשרות לדיון ברעיונות מופשטים. ובכלל, בעצם, מהם הנושאים המופשטים שמעסיקים אותנו, אם לא אלו, שבסופו של דבר, קשורים בחוויות היום יום, בי בו ובבני המשפחה ?

גם בן זוגי הפלספן הוא תכליתי מאוד ויש טווח שלם של חוויות רגשיות שאני אעדיף לדון בהן עם חברה טובה, ולא איתו. וגם זה בסדר. אני לא חושבת שבן הזוג צריך לספק תשובה לכל עניין שלי.
אם כבר מדברים "באופן טבעי", אני חושבת שלנשים יש צורך בחברת נשים ולגברים יש צורך בחברת גברים. בחברה המערבית שלנו שמנותקת ממעגלים אלו, נוצרה התמרכזות בבן/בת הזוג וישנה ציפייה לא ריאלית שבן הזוג יענה על כל הצרכים שלנו וציפייה זו יוצרת אכזבה, וחבל.

נכנעתי
אני עדיין פה
העברתי יום שלם בשכנועים עצמיים בהתקרבות ובהתרחקות ובכעס על עצמי על כך שאני לא מצליחה
למשוך אותי החוצה מן המיצר הזה.

לרגע הפחדים שלי נראים לי מנפחי מציאות ולרגע אני חוששת שאני מתעלמת מהרצון הפנימי שלי.
יש בו כל כך הרבה ממה שרציתי.
אני כל כך רוצה לזרום ולשמוח ולגלות לאט את היופי
ואז עולה החשש מפני הזלזול, מה יקרה אם אזלזל בו, מה יקרה אם הוא יהיה אומלל בגללי. למה אני לא יודעת להיות כמעט חסרת חוש ביקורת כלפיו כמו שהוא נוהג כלפי.
לידו אני מרגישה כמעט מושלמת - רק משום שהוא נותן לי תחושה שאני נערצת עליו.
האם אני יכולה לתת לו את זה בחזרה? האם אני יודעת להעריך רק אנשים אינטלקטואלים?
האם כל היופי שבו, שברובו חסר אצלי, אינו ראוי לכבוד?

מאז ההחלטה להחליט הבטן שלי מייסרת אותי באופן שלא ידעתי.

הממ, אם את כל כך מיוסרת, למה הלחץ בעצם?
זה מזכיר לי את הדחיפות למצוא קריירה בגיל 20. לרוב, אם חיכית כמה שנים (ובהן צברת חוויות שעזרו לך להכיר את עצמך יותר) או סתם התנסית בלימודים/קריירה כזו אחרת וטעית - אחרי תקופה, המציאות נתנה תשובות מאוד ברורות. גם אם לא מצאת מה כן מתאים לך, לכל הפחות - קיבלת תשובות מה לא מתאים לך.
אולי תתני לעצמך זמן רק להנות איתו בלי קילקולציות. את לא נשמעת בכלל במקום שאת יכולה הלחליט בו. כאילו כל החלטה תקרע אותך.
יאללה לכי תהני, תחווי איתו קשת רחבה של חוויות ואז תחליטי. חבל על היציקה הזו.. יש מספיק חרטבונה בחיים האלה גם בלי להתחרבש מהדברים היותר טובים שקורים לנו.

יש מספיק חרטבונה בחיים האלה גם בלי להתחרבש מהדברים היותר טובים שקורים לנו.

לגריין! לגריין!
גמני מצטרפת: לא להחליט.
עוד מעט יתבהר מעצמו.

בזיגזוג,
ואז עולה החשש מפני הזלזול, מה יקרה אם אזלזל בו, מה יקרה אם הוא יהיה אומלל בגללי.
במובן הזה, החשש הוא מפני הזלזול בעצמך.
זה שכבר עולה בכעסך על עצמך, בחריצת הדין על פיה אינך יכולה שלא להטיח באחרים בקורת, כמוהו, ובכל דרך בה את מקטינה את עצמך, מקניטה את עצמך, ונוקטת משחקי מרמה עם עצמך, על פיהם, נחיתותך - היא היא יהירותך.
במובן הזה של אומללות, הרי כלל לא רלוונטי אם הוא יהיה אומלל בגללך, אלא, ראי איך את עצמך כבר אומללה בגללך.

לידו אני מרגישה כמעט מושלמת - רק משום שהוא נותן לי תחושה שאני נערצת עליו.
ובכך מעלה אצלך את העריצה, ומאפשר למי שאת היא לנהוג בעריצות כלפי עצמך, ולחשוש שמא, תהפכי לעריצה גם כלפיו.
עם זאת, על פני לראות את הערצתו אלייך, מגלה את היותך ערוץ בעבורו, ומסכימה אל היותו ערוץ כלפייך.
ערוץ להסכמה, קבלה, שמחה, ראיית החסד על פני בחסר ואבחנה על פני שפוט.

האם אני יכולה לתת לו את זה בחזרה?
בהחלט כן.
האם את מסכימה לקבלו כאדם, אשר בכל מקרה אינו יותר, או פחות, מאף אחד, רק שונה, כמוך?

האם אני יודעת להעריך רק אנשים אינטלקטואלים?
בהחלט לא.
טיפשותך היא שמעמידה את האינלקט במקום נכבד.
טיפשות זו איננה מילת גנאי, אלא תוצאה של המעמסה ששמו עלייך, קורות חייך, תרבות חייך.
כלומר, האמונה שאם את אינלקטואלית את זכאית להערכה - היא בעוכרייך.
אמונה זו היא אמונה יד שניה, ומהווה בסיס לדרך חיים המעמידה הישגים מדומיינים לחלוטין מבחינת ההיקש המדומיין - לחיים מאושרים.
האם אמונה זו תקפה עדיין?
האם היא שלך בכלל?

או שמא, מחפשת הערכה, ומאמינה שיכולתך לדבר ב'אינטלקטואלית' תזכה אותך בהערכה? או שמא גורם חיצוני אחר הוא שיניח כלפייך הערכה? או שביהירותך מאמינה שהוא זקוק להערכתך, כפי שאת זקוקה לשלו?
ראי כיצד את מניחה את הערכתך העצמית אצל הזולת, בעוד את עצמך לא מעריכה את עצמך, ומכאן לא רק שלא מעריכה את עצמך, אלא שופטת ללא כל רחם, מבקרת בלהט חיצי הרעל של האינטלקט, את עצמך.

האם כל היופי שבו, שברובו חסר אצלי, אינו ראוי לכבוד?
משפט זה בהחלט נותן לו כבוד, ולך חוסר כבוד, שניהם עולים ממך.

מאז ההחלטה להחליט הבטן שלי מייסרת אותי באופן שלא ידעתי.
על פני להחליט להחליט, שזו הדרך הטובה ביותר לא להחליט, טוב אם מתבוננת בכל אשר נאמר על הסכמה.

תודה רבה.

<שלם>

יערה,
מאוד נגע בי
במובן הזה נגע לליבך, ובמובן של ניגון - בקצב ניגונך האישי.

כאן, תמצית הפער - כל פער, הוא תשתית למתח.
כאשר הפער הזה נקי מרבב הריהו מייצר ומקיים חיים כשאלה מיוצגים כ'השלם' המשלים פערים.
כפי שהמובן מאליו כולל את הפרדוקס הזה שבהיותו המכנה המשותף הרחב ביותר, ניתן להסתירו - בשם הנבדלות הייחודיות - שממילא מתקיימים ברובד הפיזי.

כאשר הפער הזה מבקש להתרחב עד להפרדה ברורה ושלמה, במובן הפיזי, הרי שיתרחב עד אשליית נתק פיזי שיאפשר לכאורה נתק רגשי - כפי אותה השלכה של 'נגעו בך הדברים', כשבפועל - נוגעת באצבעך המקלדת בעודך כותבת את דברייך.

אשליית הנתק, היא אותה אשלייה מתוקה שנתק יניח שוויון רוח, בעוד במובנים רבים, שוויון הרוח הוא היחידי המאפשר נתק פיזי, בעודך יודעת שכל דמות בחייך, מונצחת בתוכך - חלק ממך, מתייצרת ממך, בהווה ובעבר.

ומכאן, טוב להתבוננות גם מתוך התפישה הממירה פער בשונות.
כלומר, על פני מתח הנתפש כערך - טוב ורע, שאז טוב האחד מהאחר, אותו מתח עשוי להיתפש כהבדלה, שונות, יחידות, וזה מיתרגם לחיים עצמם, מתוך חסד השלם - המשלים את כל הפערים - באופן הזה המובן מאליו.

תודה רבה.

<שלם>

בזיגזוג יקרה,

אני כ"כ מבינה אותך ואת המקום שאת נמצאת בו, גם אני שם לצערי הרבה מידי זמן.
איך חייך איתו יראו?
את תכעסי עליו על מה שהוא, תפזלי החוצה ותקנאי באותם זוגות שבהם הבעל יכול להסביר את פרשת השבוע ליד שולחן השבת. תכעסי על עצמך על זה שאת לא יכולה להסתפק במה שהוא. אולי תתביישי בו.
אך עם זאת, אני לא רואה דרך שבה תוכלי לעזוב אותו, לפחות לא בשלב הזה: כבר מצאת לך בית בין זרועותיו. את אוהבת את האהבה שלו אלייך, והוא אוהב אותך.
את יכולה להתחתן איתו, אך זכרי את לוקחת על עצמך עבודה יומיומית של למצוא את הטוב שבו.
כדי ליצור זוגיות בריאה גבר צריך לכבד אישה כגופו, ואישה -לכבד גבר ביותר מידי. יום יום תצטרכי למצוא את הכבוד כלפי הגבר הזה ולשדר לו אותו, זה לא יהיה טבעי לך כמו שזה אצל זוגות אחרים, שבהם האישה מעריכה את היכולות השכליות של הגבר שלה.
כרגע את צריכה את החום שלו, וזה מעוור אותך.
אני יודעת עד כמה את קרועה מבפנים, וחוסר השלמות הזאת יעלה גם בהמשך- ותדרוש ממך עבודה קשה מאוד, שלא כל אחת מסוגלת לה.
זכרי שלא רק נפגעת מכך, אלה גם הוא- כבר עכשיו את דנה איתו בהאם הוא מספיק טוב בשבילך, בשלב הזה הוא עוטף אותך ואומר שתתגברו על הכל, וזה לא באמת כ"כ נורא כמו שאת חושבת, בהמשך האגו הגברי שלו יתחיל להסדק, ואת תפגעי מכך.

טבולה רסה*

בהמשך האגו הגברי שלו יתחיל להסדק,
זה תלוי מאוד מאוד בה.
וזו עבודה אפשרית בהחלט, לכל אשה כמעט היא מגיעה בצורה אחרת.
אחת לא מעריכה את היכולת השכלית של בעלה ואחרת את חוסר האסתטיקה ושלישית את עודף הזרימה או להיפך.

בקיצור אין סוף ליכולת הביקורת שלנו, זוהי יכולת מופלאה ביותר....

אין דבר כזה - בן זוג מושלם, כלומר יש - אך זה נשגב מראייתנו השכלית והמוגבלת. אם רק נשחרר ונסמוך - השפע והטוב בא יבוא.

מיכלי יקרה

מצד אחד אני מצטערת שקראתי את מה שכתבת
מצד שני מרגישה שאולי אני צריכה להתמודד עם השאלות האלה
הבחור שלי בהחלט מסוגל להסביר לי את פרשת השבוע (וגם אני לו). הוא לא חכם פחות ממני מבחינת הבנה וכושר ניתוח, אלא פחות רחב אופקים ולמדני.
עברנו תקופה לא קלה שבה הוא הבין שחסר לי משהו למרות כל הטוב שיש.
אני תוהה אם אי פעם בזוגיות כלשהי משהו ימנע ממני להתבונן הצידה ולקנא.
נראה לי שהעבודה שלי צריכה להיות לא להתבונן הצידה, אלא להתמקד בטוב שיש לי ולרצות אותו.
אם הנסיון הזה לא יצלח, כנראה שנפריד כוחות אבל כרגע אני רוצה לתת הזדמנות.

מאיזה מקום את כותבת?

בזיגזוג יקרה,

מצד שני מרגישה שאולי אני צריכה להתמודד עם השאלות האלה
קראי, בבקשה,שוב את הפוסט הקודם שלי, הרגישי את תחושת אי-הנוחות בבטן. אתם רק בתחילת הקשר, אם כבר עכשיו התחושה כ"כ מעיקה - בחני אותה שוב.
עברנו תקופה לא קלה שבה הוא הבין שחסר לי משהו למרות כל הטוב שיש.
כאן את מבינה את תחושת הפגיעה שלו, שהוא לא מספיק טוב בשבילך. הוא לא משדר לרגע שהוא פגוע, אך קרוב לוודאי שבהמשך זה יצטבר. אך לא הוא כאן הגורם המרכזי, הנפגעת העיקרית היא את, את זאת שתחיה בתחושת חוסר שלמות.
נראה לי שהעבודה שלי צריכה להיות לא להתבונן הצידה, אלא להתמקד בטוב שיש לי ולרצות אותו.
נכון מאוד, אם תצליחי בכך לאורך זמן, הרי כל מה שכתבתי מקודם לא רלוונטי. זכרי, זאת עבודה סיזיפית. היא קשה לרב הנשים, אך לך היא תהיה קשה פי כמה, כי כבר בנקודת הפתיחה את לא מעריכה אותו מספיק.
אם הנסיון הזה לא יצלח, כנראה שנפריד כוחות אבל כרגע אני רוצה לתת הזדמנות.
מה הוא הנסיון?
בשבילו את אישתו העתידית, הוא אוהב אותך ורוצה איתך בית, הוא לא "מנסה" דבר - אל תשלי אותו ואת עצמך.
בשבילך, כל יום את נקשרת אליו יותר, אהבה וחום ובהמשך גם מין בעוצמות כאלו, זה לא משהו שכ"כ פשוט להפנות לו גב. האם בהמשך יהיה לך מספיק כוח "להפריד כוחות"?
מאיזה מקום את כותבת?
אני כותבת ממקום של דאגה ואיכפתיות, של חקר זוגיות כמו שלך, ממקום של להיות חלק ממערכת זוגית שכזו.
מה בעצם אני מנסה להגיד לך?
דעי שאת נכנסת למערכת מורכבת, שתתדרוש ממך עבודה.

בזיגזוג,
דעי שאת נכנסת למערכת מורכבת, שתתדרוש ממך עבודה.
דעי שהזוגיות שלך עם עצמך, היא מערכת מורכבת, שדורשת ממך עבודה.
דעי שפשטות החיים מורכבת עד מאוד, ובצידה בכל מקרה עבודה.
דעי שהעבודה המתבקשת ממך איננה קשורה בו, יהא אשר יהא, אלא כולה עבודנ עצמית.

דעי שאינך יודעת דבר, מעולם לא ידעת דבר, ולעולם לא תדעי דבר.

דעי שהכל בחסד.

דעי שהראש הוא זה שמעמיס עלינו את הסבל, השכל הוא אבן הנגף, וככל שתרחיבי את השכלתך, את מרחבי הידע הסתמי, ככל שתתפרשי יותר, ותיגעי ביותר תחומים, כך תביני יותר לעומק - שאינך מבינה דבר.

כל אלה, ההתחבטויות העולות בך מתוך איזו יהירות של מה יהיה בתחומי העניין האלה, ומה בעל משקל גדול יותר, הלב או השכל, החיבוק המנחם, קרבת הלב, אהבת האדם עצמו, גופו, או יכולתו להתבלט בידיעותיו המפליגות - כל אלה אלו הם כללי הטיפשות, הבורות, חוסר הנחת והצורך להאביס את החשיבות העצמית.
חשיבותך העצמית איננה נגרעת אף לא כזית מתוך מי שהוא.
יכולתך את להתפרש אל תחומי עניין שאינם מעניינו - נמצאת אל מול תחומי העניין שלו שאינם מעניינים אותך כלל.

עם זאת, כצוות, כזוג, שיש לו כמה וכמה משימות משותפות, בכל זמן ועת לגופו של אדם, אינך יכולה להכחיש שבו היית בוחרת כאיש המתאים ביותר ללדת את ילדיו, בלי כל חשש לנטיותיהם האינטלקטואליות.

טוב לם לילדים אב עניו, שברוב חוכמתו שותק, ולא שם דעתו או את ענייניו במה שאינו עניינו, בעל לב חם, בטחון ויציבות, על כל משכיל, מה שמכונה אדם חושב, שקרירותו מתבקשת מרום חשיבותו העצמית.

לכן, כל מה שמתבקש ממך זה להסכים, ולהודות על גודל המזל שנפל בחלקך, לאפשר לעצמך את היהירות הזו, על פיה יהירותך תעורר בו את האגו הגברי ואז יצא אופיו הברברי אל השטח, ויפליא בך סבל וקושי.
זה לא האיש הזה, וכל ניסיון להזהירך מכגון אלה חוטא ומחטיא את האיש, את אהבתו ואת החסד שמוצע לך.

כאן, יהירות איננה שלילית או חיובית, אלא רק אמצעי בידי החשיבות העצמית, לנווט את השכל לצרכיה.

ומכיוון שזו מהות כל הדף הזה, הגבהת חשיבותך העצמית אל אמונות המון, שמעולם לא היו אמונותייך, טוב אם תתבונני באלה בגובה העיניים, פנימה.

זה הכל בינך לבינך.

תודה רבה.

<שלם>

מה הוא הנסיון?
הנסיון הוא לעצום את העין הביקורתית לכמה זמן ולזרום עם הטוב, להעמיק את תחושת הערכה שקיימת כרגע.

האם בהמשך יהיה לך מספיק כוח "להפריד כוחות"?
אני לא רוצה להגיע למצב הזה. נקודת המוצא להחלטה שלי תהיה רציונלית, אם ארגיש שהזוגיות בינינו מסוגלת להצמיח עוד הערכה והבנה. אני בכל זאת מעריכה בו עוד דברים מלבד את העובדה שהוא אוהב אותי (חלק מהם גם קשורים ליכולות שכליות).

אני כותבת ממקום של דאגה ואיכפתיות, של חקר זוגיות כמו שלך, ממקום של להיות חלק ממערכת זוגית שכזו.
תודה רבה לך על האיכפתיות. אני חושבת שבדברייך בטאת את כל החששות שלי. אבל אני גם מודעת לזה שחלק מהחששות הם מוקצנים אצלי בגלל הפחד מהחלטה. ברור שהניסיון שלך רב משלי ואי אפשר להתווכח עם מה שאת חווה. אני מקווה שטוב לך ושיהיה עוד יותר טוב.
תודה רבה לך על השיתוף.

זה הכל בינך לבינך.
תודה על כל מה שכתבת

רוצה לחזק את שכתב צפריר ולהוסיף, שהצורך האינסופי כמעט שלי בלימודים ורכישת ידע בתחומי עניין רבים ומגוונים, בא בהחלט מן המקום הכל כך חסר בטחון והלא מסופק ברדיפה לעולם אחרי לימודים, דבר לא יצליח למלא את חלל הבורות שאני מגלה ככל שאלמד, שאשכיל ואתפתח.
ראי ראי שעל הקיר מי הוא האדם הטיפש בעיר?...
האם אותו בחרתי מכולם?
ומה אומר להם? איך הם יגיבו? איך אתמודד עם זה? מה, אולי זה אני?

הכל ביני לביני. קשה להפנים זאת ובטח קשה יותר הדרך לשנות זאת.
כוונות טובות. נא לא להיפגע!

שולחת ברכה.

בזיגזוג משום מה הדילמה שלך מדברת אלי, לא חוויתי את זה בדיוק, אבל דילמות מול בן הזוג וכמה זה נכון או לא מוכרות לי מדי.... אז בעניינך, חשבתי על הצעה רדיקלית אבל מאוד מאוד פרקטית ובהחלט יכולה להשקיט את הנפש לכמה שנים הבאות.

המחשבה שאולי כדאי להיפרד לצורך הפסקה. אישית הייתי מציעה בלי לפרוט לפרוטות את הסיבה הזו, אבל דווקא ממקום מאוד רציני ואוהב מכיוונך את יכולה לומר שרגע לפני קפיצה למשהו באמת מחייב את רוצה קצת זמן לבד לעצמך, אפילו תחום - חודש.
מעבר לכאב הלב של ההפסקה, למרות הזמניות, בכל זאת, אתם רחוקים. את תוכלי לצאת עם גברים אחרים, כמה אחדים, שהם בדיוק מספקים את מה שחסר כביכול אצל הנוכחי. תראי מה קורה עם זה. אם את בגיל ששוקל חתונה, אז דייטים הם כבר עניין רציני יותר, את רצינית יותר, ואפשר להסיק גם מכמה בודדים תחושת בטן בנוגע לכמה זה חסר, שווה, נעים, לא נעים, חיוני לנשמה או לא וכו'. אני לא חושבת שאפשר ללמוד את זה רק משיחות עם ידידם, אלא יחד עם כל החבילה, בדייט זוגי רומנטי.

לפעמים לא להחליט זו ההחלטה הגרועה ביותר שיכולה להיות. מה זה חושבת.. יודעת

. ואת נמצאת שם כבר לא מעט זמן. אולי שווה לעשות אקט יזום כנ"ל אבל לא פתאלי ולראות מה קורה. זה גם יבחן את מידת ההיקשרות שלך לנוכחי, כמה את מסוגלת לחיות את החיים שלך בלעדיו (למרות שחודש זה לא אינדיקציה ובכל זאת, אחרי שמסננים את כאבי הלב, הבטן לא משקרת).

אני לא כל כך מסכימה. הפסקה זה משהו קצת סופני מידיי.
מעבר לזה, לא בטוח בכלל שהבחור יסכים לקבל את זה. אני יודעת שאני לא הייתי מסכימה.
אם מישהו לא בטוח וצריך הפסקה בשביל לראות אם הוא רוצה אותי - סבבה, לא הייתי חוזרת אליו.

מגלים תוך כדי, לא תוך כדי הפסקה.

גם אם היא הייתה נשואה ומתלבטת היית ממליצה על הפסקה?

ג'ינ ג'ית

תודה על הצעתך
אכן כבר ניסיתי הפסקה (אמנם רק לשבוע). הבחור לא קיבל את העניין בשלווה. הוא התקשר באמצע להפסיק את ההפסקה.
מבחינתו זה או להמשיך או להיפרד, ונראה לי שגם מבחינתי. אני בטח לא מסוגלת להגדיר כ"הפסקה" זמן שבו אני נפגשת עם בחורים אחרים.
ביקשתי הפסקה כדי לצאת ממעגל הלחץ ונראה לי שנחלצתי ממנו לעת עתה.

אם מישהו לא בטוח וצריך הפסקה בשביל לראות אם הוא רוצה אותי - סבבה, לא הייתי חוזרת אליו.
מתחברת גם לזה. נראה לי שיותר קל לחזור מפרידה מאשר מהפסקה דווקא.

למרות שחודש זה לא אינדיקציה ובכל זאת, אחרי שמסננים את כאבי הלב, הבטן לא משקרת.
כשדיברתי על הבטן דווקא לא דיברתי על רגשות. אני ממש לא מאוהבת בטרוף. מה שמסתובב לי שם אלה כל התכונות הנפלאות שאני אוהבת ומעריכה, ורוצה ללמוד להעריך יותר.

ראיתי את המעולה ואת הפחות מעולה ועכשיו אני בשלבי עיכול. לוקחת צעד אחורה מהזכוכית המגדלת ומרגישה את עצמי עם כל זה.

תודה לכולם

אם מישהו לא בטוח וצריך הפסקה בשביל לראות אם הוא רוצה אותי - סבבה, לא הייתי חוזרת אליו.

לא ברור למה. אבל אני מניחה שזה עניין אישי. לפעמים יש קשרים מורכבים. מאוד מורכבים. שיש בהם אהבה ואין התאמה, או הרבה אינטימיות ולא בדיוק אהבה, וכן הלאה. ולפעמים הרצונות שונים, זה רוצה למסד האחר לא. ולא רוצים להיפרד כי זה נראה מופרך ולא מרגיש נכון, אבל כן רוצים לבדוק, בלי הנוחות של הקשר, ממבט מהצד עד כמה שניתן, והפסקה זה אקט לגיטימי לחלוטין בעיניי.
בנוגע לנישואין - לא לחינם אתה עובר כמה מערכות יחסים, לרוב עד שבחרת את מה שבחרת, ולא לחינם המסגרת של הנישואין היא הרבה יותר מחייבת. במקרה הזה בהחלט הייתי ממליצה על הפסקה אבל - ללא יציאות עם פרטנרים אחרים. פשוט לחיות קצת את הלבד לחשוב לנסות לראות מה התחושות והרגשות. בסכסוך מאוד עמוק בנישואים הרבה פעמים אנשים לא נפרדים מפחד להישאר לבד ולא כל כך כי הם באמת מאמינים בקשר. הפסקה יכולה להוות משענת כזו בדרך החוצה או ליצור געגוע וקירבה מחודשת בדרך חזרה. כמובן שעם ילדים כל הסיפןר כבר הרבה יותר מורכב, והפסקהצריכה להיות מוצא אחרון לפני גירושין ואחרי שבוצעו כל שאר נסיונות ההחייאה. אבל לחלוטין בעיניי הפסקה היא כלי, שכדאי להשתמש בו באופן מוסכם ומושכל כשהדעת מרגישה שיש לכך מקום.

אני בכלל חושבת שאם אנשים היו לוקחים קצת יותר אויר גם בקטן וגם בגדול, גם באקטים הקטנים וגם בדרמה- בהפסקות למשל - הרבה מערכות יחסים היו ממשיכות לפרוח ולהתבסס בלי קרעים עמוקים מדי או פרידות מיותרות. מאידך, גם קשרים שסתם נסחבים היו מוצאים את סיומם מהר ובריא יותר.

זיגזג לגבי הבחירה שלך, זה אכן עניין אישי, ואני מקווה שבקרוב דברים יתבהרו היטב.

מערכות יחסים ניתנות לבחינה אך ורק כשאתה חי בתוכן, מרגיש אותן. אי אפשר ללכת הצידה ולשקול - גם אז השיקול לא יהיה אובייקטיבי, כי יהיו געגועים וחששות הרבה יותר גדולים וכ"ו.

הפסקה אינה כלי לגיטימי, בכלל, בשום מצב.
זה נשק יום הדין, ולעיתים קרובות אין ממנו חזרה.
אני אומרת את זה כאשה נשואה וכאמא, שעברה אי אילו מערכות יחסים רציניות בחייה.

"לקחת אוויר"? לא תמיד זה ניתן, לא תמיד ההשלכות של זה זה משהו שמישהו היה מאחל לעצמו.

הפסקה אינה כלי לגיטימי, בכלל, בשום מצב
מוציאה קצת את המשפט הזה מההקשר של הדיון כדי לומר שלפעמים התרחקות יכולה להביא לראיית דברים במובן של "דברים שרואים משם לא רואים מפה" . לעיתים זו הדרך היחידה על מנת לקבל פרספקטיבה נוספת על הזוגיות.

כן, אבל בתכלס על מה מדובר כאן? לא על זוג נשוי ושבע שנים, לא על זוג שעובר או עבר משברים שונים, זה זוג שנמצא מעט זמן יחסית ביחד.

ומה ההבדל בין הפסקה להתרחקות?

בזיגזוג יקרה. אני מודה לך על פתיחת הדף הזה. אני מאוד מתרשמת ממך ומיושרך, וגם לומדת הרבה מהתגובות.
אני נמצאת בנישואין של 3 שנים בדיוק כאלה. אני אמנית יוצרת, פלספנית, קוראת שירה, לומדת תורה, וזה לא רק אינטלקט. זה גם רוח. אישי נמצא מרחק כביר מאחורי... ידעתי זאת מראש, סיכנתי את עתידי ואהבתי אותו, כי הוא היה חמוד וטוב. וזה נגמר. הוא כבר לא חמוד בעיני.
בחיים יש עוד הממווון אתגרים ורגעים שמחייבים גדלות רוחנית ואינטלקטואלית. ולא רק פרקטיקה. אחרי שמצאתי את עצמי לבד, ברגעים שבהם עומק חייב היה להופיע (מצידו), הבנתי שעשיתי טעות. הוא עדיין לא ממש מבין מה חסר לי בחיים ( כי הוא באמת פרקטי), וזהו.
הסדקים בקשר כבר ממש בלתי אפשריים, ואני מתמלאת מחוץ לבית, קוראת, נפגשת, משתתפת בכל מיני מסגרות בהן אני יכולה להתבטא בכל רבדי.
זה לא כיף לחיות עם גבר שלא מכיל אותך.
זהירות. תבדקי טוב טוב שאת לא מוותרת.

זה זוג שנמצא מעט זמן יחסית ביחד.
מסכימה. ובכל זאת מצאתי לנכון לכתוב זאת מחוץ להקשר נושא הדף.
ומה ההבדל בין הפסקה להתרחקות?
בהתרחקות המטרה להתבונן על הדברים מזוית ראייה שונה מאשר זאת כאשר נמצאים קרובים פיזית.
בהפסקה לא תיד מגדירים את המטרה המדוייקת שלשמה עושים פסק זמן.
ובטח יש עוד הבדלים......
ואולי הכל זה אותו דבר....
תודה

זה לא כיף לחיות עם גבר שלא מכיל אותך.
כפרה, עם כל מה שתיארת 1000 גברים לא יכילו אותך 0-:
למה בעצם העומק חייב היה להופיע מצידו?
מי חייב מה למי?
זהו עולם חופשי.
אי אפשר להכריח מישהו להכיל אותי.
טוף, אותי ספציפית בכלל אין מי יכיל.
יושבת מול המחשב והגאונות נשפכת לי מהאזניים.
אין, אין מי שיעריך את כל העושר הזה, תאמינו לי...
העולם אינו מספיק!
בקיצור, זה לא שאין לו עומק
אלא שאת לא מצליחה לראותו. או לעוררו.
זאת הבאסה...
לחיות ביחד ולא באמת להפגש

<לא מכוון לפגוע. נכתב ממקום נורא אינטליגנטי>

אין, אין מי שיעריך את כל העושר הזה, תאמינו לי...
מה קרה לך את! יש, יש, באתר הזה D-:
(נשים, בעיקר נשים (-: )

תודה בשמת, זה לא מספיק...

זה מזכיר לי את הקטע ב"בית מטבחיים 5" של קורט וונגוט בו החייזרים מסבירים לו שיש להם 7 מינים ואת כולם חייבים כדי להתרבות.
חוץ מנשים, גברים, יש תפקיד מכריע גם לסבתות מעל גיל 80 ותינוקות שמתים עד גיל שבוע (או חודש?).
יש עוד אנשים בעולם שאפשר לבנות איתם קשרים משמעותיים ולזמבר להם במוח חוץ מהבעל.
לא הכל חייב ליפול על ראשו של גבר בסיסי אחד.
כי מי יכיל אותו אחרי כל זה?

הכלי מקבל בדיוק את מה שהוא יכול להכיל.
יתכן, שלמרות השאיפות התמימות, אין בן או בת הזוג מצליח למלא אפילו רבע מהכלי, בעודו מאמין שהכלי לא יכול להכיל.

כך, שטוב אם מתבוננת על הכלי שהוא את, ובודקת האם את עצמך יכולה להכיל את עצמך, או שמא ממציאה דמויות אינספור לעצמך, על מנת שלא רק שהעולם לא יוכל להכיל אותך, אלא שאת עצמך, לא תוכלי להכיל את עצמך, במובן הזה של הכלי לא שווה כמו המים שבתוכו.
כאן, בלב המדבר, כשהצמא שורף בגרון, יעדיף כל אדם את המים שבמיכל על פני הזהב שמעטר את המיכל.

תודה רבה.

<שלם>

צפריר,
או שמא ממציאה דמויות אינספור לעצמך
דיברת אלינו?
D-:
בספק אם אפשר להמציא דמויות לעצמי,
רק בוחרת בין הקיים, וקיים הרי הכל.

תודה רבה

לגבי ההכלה.
לפני שנקלעתי לבאופן כלל לא הכרתי את המילה.
אחרי שבשיחה עם חבדתי ד', התפלקה לי פעמיים המילה להכיל,
היא הרימה גבה: "להכיל? זו מילה של לסביות. הן תמיד עוסקות בשיחה של מי מכילה את מי יותר"
גזעני, אבל נסלח לד', היא בעצמה לסבית.
חובבת דרמות מוצהרת.
מה אני אומרת בעצם?
טוב לאדם לא לקחת את עצמו ברצינות יתרה,
כאילו הכלי ואיכויותיו הם החשובים,
בזמן שמים יש ים!
על איזה מדבר אתה שח?

רובינזון קרוזו שנים ניהל מערכת זוגית מלאה ומאושרת עם עז.

מכאן: קודם כל מלא ומאושר, ורק אחר כך בן זוג ל...

ברכות.

פלונית יקרה, את יכולה בבקשה לתאר מה הביא אותך לידי ההחלטה לקשור את חייך עם האדם הזה?נראה לי ש כי הוא היה חמוד וטוב. זו הגדרה קצת
כללית מידי.

אחרי שמצאתי את עצמי לבד, ברגעים שבהם עומק חייב היה להופיע (מצידו),
תוכלי לתת דוגמא לרגעים כאלה?

אני חושבת שהיום אני נמצאת בדיוק על הציר שבין
טוב לאדם לא לקחת את עצמו ברצינות יתרה, כלומר להרגע מהעובדה שאני מאוהבת בעצמי ולא לחפש מישהו שהוא "אני המשודרג", לבין החשש שיום אחד ארגיש שההבדלים בינינו פוצעים את האהבה והחיים שלנו הופכים לשגרה חסרת טעם.

(קט קטית, מה בעינייך כן חשוב ומחבר?)

בזיגזוג, אפשר לשלוח לך מייל לאנשהו?
את יכולה להשאיר כתובת בדפבית ואני אמחק מיד.

והחיים שלנו הופכים לשגרה חסרת טעם.
הקסם של החיים בזוג הוא לבחור כל פעם מחדש בשגרה הזו ובחיים לצד בן הזוג וגם לחדש את הזוגיות באמצעות למידה עליו. בן הזוג הוא מקור בלתי נדלה ללמידה.
כל פעם לאחר שיחה כזו עם אישי אני מרגישה שהרווחתי ולמדתי וגם שהזוגיות שלנו התעצמה.

בזיגזוג,
מה בעינייך כן חשוב ומחבר?

הרצון להיות יחד.
הרצון להכיר ולהעניק.
הנכונות להתאמץ כשהרצון לא בא באופן טבעי.
אין אין את האחד הזה שמתאים לך כמו כפפה ליד ולעולם לא תרימי גבה על איזו יציאה שלו.

באופן אישי יותר, של התאמה ספציפית - זה אישי, מורכב ודינאמי.
שמעתי זוהי עבודתו של הקב"ה לזווג זיווגים, ושזה לא הולך לו קל.

קט,
_בספק אם אפשר להמציא דמויות לעצמי,
רק בוחרת בין הקיים, וקיים הרי הכל._
במובן הזה, להמציא, הוא למצוא את המציאות הקיימת.
עם זאת, כאשר נמצאת הנפש מפליגה בדמיונותיה, ומבקשת שאחר יכיל את כל דמיונותיה, או את כל דמויותיה, טוב אם היא עצמה, תוכל להכיל את עצמה.
מעבר לכך, הכלי, שהוא הנפש, או האדם, או כל בריה מברואי האל, או אף דומם, מכיל בתוכו את מה שמכיל.
ובמובן הזה של זוגיות, כפי שכל אחד ואחת חי בזוגיות עם עצמו, עם מה שהכלי שהוא הוא - מכיל, והתוכן הוא המקרב את האדם אל הכלי שהוא עצמו או מרחיק את האדם מהכלי שהוא עצמו, כך גם לגבי היחסים היחסיים בין האדם לזולתו.
כאן, ברית של שניים, במובן הזוגי האינטימי, אשר קושר גורלות בדמות צאצאים שותפים, נמצאת מוחלטת, ברית.
מכאן, ששני הכלים, הוא והיא, שנמצאים מתמזגים על מנת ליצור יש מאין, נמצאים אם כך שותפים גם אל מה שנתפש כנפרד מהכלים ומבעבעב בתוכם - האחדות, האל הטוב או במובן הזה נשמת הבריאה.
זו מפעפעת בכל היש, מתייצגת בכל היש, חרף איניותה - גם בתוך הכלי הייחודי.
נשמת הבריאה נוכחת אם כך, כמים או במים הנמצאים בכלי, ובכלי עצמו, בתוך אטומיו.

ומכאן, שעדיף לשתות מהמים שבכלי הזה - אהובך או אהובתך, מלהעמיס שם את הנפט העתידי שעשוי להיווצר אחרי אלפי שנות אבולוציה, מעצם קיום הברית הזוגית.
שכן כל עתיד שמעמיסים שם, טוב או פחות טוב או מצויין, נמצא מעכיר את טהרת המים הקיימם בו בכלי בהווה, ובמובן הזה, מדובר על המשל הזה, המובא באדיבותה של בזיגזוג.
וכאשר מנסים לצפות האם הכלי ישתנה, ויכול להכיל את הבאות, טוב אם כל כלי, יתבונן אצל עצמו, שמא הבשלתו שלו, ניתן לומר, תשבור את הכלי שהוא הוא, ובמובן הזה, האם אז, הכלי הזוגי, יהיה לרועץ או לברכה בעבור הזוג, ובעבור כל אחד ואחת מחלקיו.

תודה רבה.

<שלם>

עם זאת, כאשר נמצאת הנפש מפליגה בדמיונותיה, ומבקשת שאחר יכיל את כל דמיונותיה, או את כל דמויותיה, טוב אם היא עצמה, תוכל להכיל את עצמה

היא עצמה לא מבקשת להכיל ולא מבקשת שיכילו אותה.
לא הבנתי איך הנכתב קשור אלי.

תודה רבה

אני דווקא לא חושבת שאפשר להכיל באופן מושלם, אבל למרות זאת....
יש הבדל בין גבר שיכול להקשיב לי בעודי מהגגת, לחבק אותי בעודו מאוכזב ממני, לחשוב על דברים וללמוד מהם, להתלבט איתי, לחקור איתי, לשאול איתי....

ויש גברים שלא יכולים לעשות שום דבר מזה.

וואו איזה דף מעניין קראתי הכל. ממש סערתי תוך כדי.
אבל בסופו של דבר את כבר בעצם יודעת מה תחליטי.
הרבה אהבה.

_הכלי מקבל בדיוק את מה שהוא יכול להכיל.
יתכן, שלמרות השאיפות התמימות, אין בן או בת הזוג מצליח למלא אפילו רבע מהכלי, בעודו מאמין שהכלי לא יכול להכיל.
כך, שטוב אם מתבוננת על הכלי שהוא את, ובודקת האם את עצמך יכולה להכיל את עצמך, או שמא ממציאה דמויות אינספור לעצמך, על מנת שלא רק שהעולם לא יוכל להכיל אותך, אלא שאת עצמך, לא תוכלי להכיל את עצמך, במובן הזה של הכלי לא שווה כמו המים שבתוכו.
כאן, בלב המדבר, כשהצמא שורף בגרון, יעדיף כל אדם את המים שבמיכל על פני הזהב שמעטר את המיכל._
צפריר, נהניתי לקרוא את זה. מאוד מאוד מדויק בעיניי.

קודם כל אדגיש ( למרות שזה בעצם די מובן) שאין להשוות בין בני אדם וכל זוגיות היא מורכבת ואחרת, ואיך בכלל אפשר להשליך מנסיון שלי על חיים של אישה שונה?
קחי את הדברים כך שאני מספרת לך את סיפור חיי, כפי שאני רואה, ואין להסיק מכאן כל המלצה לאפחד. אז אני פלונית מבינה מזדהה אך לא זהה בכלל!!!! אשנה את השם.
האיש שלי,
יש בו חן מיידי כמו של ילד. שבא לך לעטוף ולגונן עליו. אני- למרות "כישורי " הרבים ותכונותי ה"מרהיבות" הייתי באותו זמן ממש חסרת בטחון. אני די מכוערת, ובאמת אף אחד לא ממש רצה אותי.
והיה לנו מספיק בסדר , לא העזתי לומר באמת מה אני רוצה וזהו.חתונה. זה נקרא ויתור.
בכיתי כל הדרך לחופה ולא רק מאושר המעמד.הייתי כולי במודעות על הפער ביננו, והוא בכלל לא הבין מה חסר לי כי יש ביננו פער, אז הוא לא מבין.
את מבינה שבגלל שיש ביננו פער אינטלקטואלי הוא לא ממש מבין מה הפער האינטלקטואלי ביננו?! סתם הסתבכתי...סליחה על הניסוח...
לא היה לנו על מה לדבר כבר יומיים אחרי החתונה. הוא לא מרגיש בזה כי הוא לא אוהב להתפלסף.

הפיצוץ התודעתי שלי התחיל בלידה. הוא לחלוטין לא היה שם בשבילי כי הוא לא יודע לעזור ולתמוך, גם כשממש מסבירים לו מה הוא אמור לעשות ואיך מצפים שיתפקד.
אני לא מגזימה. הייתה לי לידה קשההה מאוד נפשית ופיזית ממש בגללו. הוא ממש פגע בי (צעק עלי בצירים בבית שאתן לו לישון).....

עברתי השפלה מצד הצוות בהר הצופים. הייתי גמורה נפשית. בוכה כל היום בחדר בבית, לבד . והוא פותר תשבצים בסלון, כי הוא בעצם לא יודע להכיל את זה." בכוונה אני לא מדבר איתך על הלידה כי אני לא רוצה להזכיר לך". ממש אידאולוגיה מהזנחה רגשית. הלללוו?! אתה שומע אותי כל היום בוכה בחדר לחברות בטלפון!!! רק את זה רציתי לעכל, לעבד, לשתף. כדי להנחם!!!
מישהי שטיפלה בי נפשית אחריה הלידה אמרה לי שאני לא יוצאת מיזה כי הוא לא נותן לי לגיטימציה לחוות, לשתף.הוא עושה אידאולוגיה מ"לא לדבר על דברים" כי אז הם יחלפו.....
אבל הרי הוא לא אמור להכיל אותי לא?
כנפגשנו עם הדולה לאחר הלידה (לסיכום הלידה הנוראית בבית החולים-חיפשנו שעות חדר בירושלים ללדת בו, פינו אותי בגלל עומס וכו) הוא לא דיבר. היא פנתה אליו מדי פעם לשמוע. הדבר היחיד שהוא שיתף נשמע כך:"הרגע הכי טוב שהיה לי בלידה היה שסוף סוף נכנסנו לבית חולים וקיבלנו חדר ומיילדת. הרגשתי ממש הקלה". באותו רגע חשבתי שאני מתפוצצת. את אותו מקום שהוא הזוועה שלי ( מיילדת מגעילה, רופא גס רוח, אובדן שליטה, הקאות, שיא צרחות וייאוש, הסתבכות של אפידורל, קוראים מהר לצוות ולמרדים כי הגבתי רע...) הוא מגדיר כרגע ההקלה שלו?????!

זו דוגמא קצת קיצונית. זה לא תמיד כך.

הרעיון בכללי הוא שאנשים מפותחים רוחנית הם אנשים רגישים יותר.הם רואים יותר.וברגעים אולטרא רגישים מבחינה רוחנית, עדיף להמצא ליד אנשים רגישים או כאלה שניתן לעורר אותם לראות, לחוש. לידה זו הזדמנות מצויינת לגלות מי האיש שלך.אני שמחה וכואבת את המודעות שקפצה עלי אז.
בהצלחה לך.
אל תספגי את הסיפור שלי, הוא לא שלך. תפרידי.

צעק עלי בצירים בבית שאתן לו לישון.
הקפצת אותי עם זה.
גם שלי צעק עלי בצירים בבית החולים, שאני מפריעה לו לישון. לא מאמינה שיש עוד אחד כזה.

לידה זו הזדמנות מצויינת לגלות מי האיש שלך.
בדיוק. מה שגיליתי גרם לי לרצות להתגרש.

לא יודע לעזור ולתמוך.
בול תאר גם את בעלי.

אצלי זה היה די מזמן. רוצה לשמוע משהו מפתיע? הוא כבר לא אותו בנאדם. הוא למד להיות תומך, עוזר ומטפל. הוא למד לתקשר. הוא למד לראות. יש לנו שיחות נפלאות אל תוך הלילה. מתברר שבכלל מסתתר שם אדם מאוד רוחני שפשוט חסם את עצמו במשך שנים. אנחנו נשואים באושר. אני כבר כמעט שכחתי שפעם הייתי מודאגת מ-פער אינטלקטואלי בזוגיות.
זה הסיפור שלי. הוא לא של אף אחת משתיכן.
אבל תראי איך אפשר לקחת נקודת מוצא עם דמיון די מדהים (עוד פרטים שלא הזכרתי), ולהגיע למקומות אחרים ומסקנות אחרות.

אתן רציניות? לצעוק על אשה בצירים? רועדת לי היד רק מלהקליד את זה......

מזדהה, למה את לא מתגרשת? הרי ברור שרע לך. באמת. אז למה? את נשמעת צעירה... יכולה לחוות אושר זוגי במקום אחר, עם איש אחר...

שואלת בעניין ולא מתוך מציצנות. את לא חייבת לענות בכלל.

בזיגזוג, אם סטיתי בדף שלך את יכולה למחוק.

בזיגזג
לפני הרבה שנים הייתי בקשר עם שוני מאוד גדול בעולמות הפנימיים שלנו. נפרדנו אחרי כמה חדשים (כי כשעשיתי לעצמי שאלון מהיר, עם תשובות נשלפות של תוך שניה, התשובות הובילו אותי להחלטה). בדיעבד הבנתי שחלק לא מבוטל מהתסכול שלי מהשוני, נבע ממה שספגתי מהסביבה הקרובה שלי. חברים ומשפחה אמרו לי לא פעם שהוא "לא מספיק חכם". אני לא בטוחה שזה המקרה אצלך, אבל כדאי לשאול את עצמנו, האם המחשבות האלה הן שלנו, או שהן נובעות ממה שמצפים מאתנו/ אומרים לנו ?

עוד אוסיף כי מנסיוני קשה מאוד לנבא מה יקרה בזוגיות, כי אנשים מתפתחים כל הזמן. ההחלטה על זוגיות היא סוג של הימור ועם זאת אם לוקחים עליה אחריות, ומתייחסים אליה כ"עסק" שיש לטפח, הסיכוי לזכות גדל מאוד.