באופן טבעי

שלום, אני מתעניינת ביחידת נופש שאני זוכרת שפרסמת. איפה יש יותר פרטים? תודה

בבקשה. אף פעם לא יודעת מתי יש לך אינטרנט, אז ליתר ביטחון כתבתי .

מוכרחה לספר לך:
אבא שלי מצא עמבה אמיתית, שמישהו מכין בבית. אני יושבת עכשיו ומחסלת אורז מלא אורגני עם סלט ועמבה בכמות אדירה. נהנית עד הגג. וחושבת עלייך. אז באתי לספר לך. טעים שחבל"ז.

הי ענת, ראיתי את מה שכתבת אצל בשמת והתחשק לי להגיב (אבל לא התחשק לי להשתלט לבשמת על הדף) - פעם חשבתי לגמרי כמוך בנוגע לריחות ומטבחים ועדות.
עד שגיליתי, מעצמי ומאחרות, שאוכל שגורם לגוף שלנו להדיף ריח חזק (בלי קשר לנעים/ לא נעים, זו שאלה של טעם והרגל) הוא הרבה פעמים אוכל שלא ממש כדאי לנו לאכול.
הקשר למטבח של פעם הוא לאו דווקא קשר חיובי. אנשים אכלו, ועודם אוכלים, מה שיש להם בסביבה ומה שהם למדו לבשל. זה לא בהכרח המזון האופטימלי עבור הגוף שלהם.
אני לגמרי בעד גאוות עדה ובעד "דע מאין באת" אבל אני חושבת שדווקא את האוכל לא חייבים להכניס לעיסה הזו. ריח חריף של גוף הוא סימפטום אפשרי לזה שהגוף אוכל משהו שלא נחוץ לו או שמזיק לו.
ואני די שמחה בשביל מי שחש לא בנוח עם ריח כזה ועושה מעשה. כמובן מעדיפה שזה יהיה תוצר של תובנה ביחס לגוף ולא של בושה או רצון להתנער מההיסטוריה.

אבל לא התחשק לי להשתלט לבשמת על הדף
למה לא? למה לא? מה האפליה הזאת? (-:

אני חושבת אחרת: אני חושבת שאם אנחנו מקבלים דחיה מהריח, זה סימן שזה לא טוב לנו.
אני אוהבת את הריח שהגוף מדיף מהעמבה. מתה עליו. ומתה על העמבה. לדעתי התבלינים שם עושים לי משהו טוב.

אני חושבת שמי שהעמבה דוחה אותה, גם אם זה רק אחד המרכיבים (צבע או ריח או טעם או ריח הגוף שאחרי) - זה סימן שהיא לא צריכה את זה.

אני חושבת אחרת
לא, את לא. את חושבת בדיוק אותו הדבר
מעניין מה כתבתי שגרם לך לחשוב שאני רואה את זה אחרת. בדיוק לזה התכוונתי. למשהו האישי. אולי התנסחתי לא מדוייק.
הפואנטה היתה שאם אני מריחה לא טוב בעיניי עצמי, או שאחרים שאוכלים כמוני מריחים לי רע (ועמבה זו באמת דוגמה קלה) אז צריך לחשוד.
וזה שמאכל עדתי רווח מסריח בעיניי לא אומר שאני צריכה לאכול אותו בשם גאוות היחידה.

תודה, אני רוצה, אבל מנסה לבדוק תאריכים עדיין ואז אבדוק גם איתך אם הם אכן פנויים

אני איתך בעניין העמבה! עיראקיות מנשנשות בסתר.

_אני חושבת אחרת
לא, את לא. את חושבת בדיוק אותו הדבר_
בא לי לגריין את זה (-:
האמת, מסתבר לי שגם אני חשבתי אחרת ובדיוק אותו הדבר ובכלל לא ידעתי.
גוגוס אני איתך עד השלב שבו אם הריח לא נעים לך מעצמך סימן שלא טוב, איבדתי אותך בהמשך. אם לי נעים והסביבה חושבת שזה מסריח? נגיד שום, לא רק שנעים וטעים, בד"כ מי שאוכל שום בכלל לא מריח את עצמו. והסביבה לא ממש נהנית. וגם עמבה, בעיני (באפי?) הריח הזה נעים, כשהוא ממני, פחות נעים כשהוא משולב בזיעה של מישהו זר, אז מה זה אומר לדעתך על ההתאמה של המזון הזה לי? שם איבדתי אותך. בהגיון שלי זה לא אומר כלום.

וזה שמאכל עדתי רווח מסריח בעיניי לא אומר שאני צריכה לאכול אותו בשם גאוות היחידה.
טוב , למיטב ידיעתי דבר כזה לא נרשם עדיין כבעיה באף עדה, תרתי משמע (-:

הקשר למטבח של פעם הוא לאו דווקא קשר חיובי. אנשים אכלו, ועודם אוכלים, מה שיש להם בסביבה ומה שהם למדו לבשל. זה לא בהכרח המזון האופטימלי עבור הגוף שלהם
גם על זה אני תוהה. ז"א, זה בטוח נכון במידה מסויימת (למי בדיוק מתאים לאכול בצק עם שמן בלב מדבר תימני?) ומצד שני- לא בכדי אומרות תורות שונות לאכול מה שחי במקום בו אתה חי, ולא מזון מיובא ממרחק. אבל גם בלי התאוריה, זה לא מעשי, לתחזק את הגוף ממזונות רחוקים. זה לא אמור לעבוד, ואם זה עובד , אז זה תודות לטכנולוגיות שונת משונות ויקרות.

אם לי נעים והסביבה חושבת שזה מסריח?
אז שהסביבה תקפוץ. השאלה היא גם איזה סוג של נעים זה. יש נעים כשאת מרחרחת אוכל לפני אכילתו ויש את איך שאת מריחה אחרי שאכלת. לדעתי, אם אחד מהם לא טוב לך זה סימן למשהו לא מתאים. וגם... סליחה על הבוטות, אבל אם זה גורם לך להפליץ בריח דוחה. כשאת אוכלת מה שטוב לך לא אמורים לעלות ממך בכלל ריחות שגורמים לך דחייה משום מקום. זו דעתי הפרטית.

פחות נעים כשהוא משולב בזיעה של מישהו זר, אז מה זה אומר לדעתך על ההתאמה של המזון הזה לי?
בהגיון שלי זה לא אומר כלום.
מסכימה! גם בהגיון שלי.

לאכול מה שחי במקום בו אתה חי
פה קבור הכלב. מה שחי . בפעם האחרונה שבדקתי בצק לא היה בדיוק משהו חי. וגם משהו שבישלו אותו עד מוות הוא כבר... מת. ורחוק מאוד מלהיות חי. כל הרעיון הוא שהרבה מאוד מאכלים עדתיים נולדו כתוצר של מחסור במזון חי וטרי. צריך לאכול משהו אז מבשלים תפוחי אדמה ואורז ומכינים בצקים. אבל זה תוצר של כורח אנושי, לא של צורך גופני.
אגב, מניסיון, אכילה של חי בלבד, אם כבר מעלים את הנושא הזה, לא גורמת אצלי לשום ריח רע משום מקום ואולי תופתעי לשמוע אבל גם הסביבה שלי חושבת כך. הדברים מתחילים להסריח לנו מהגוף כשאנחנו מבשלים אותם. לא רק, אבל בחלקו, משום שזה גורם לנו לדחוס אותם לגוף בכמות הרבה יותר מדי גדולה.

או שאחרים שאוכלים כמוני מריחים לי רע (ועמבה זו באמת דוגמה קלה) אז צריך לחשוד.
מהמשפט הזה הבלבול? אם כן, אז אני חוזרת בי. התכוונתי למשהו ספציפי - למשל, אם מישהו אוכל שום או עמבה ואחר כך אני מריחה ממנו באופן ספציפי שום או עמבה וזה מסריח לי. זה שנהיה סלט של מזון וריח גוף וזה מסריח, זה כבר סיפור אחר. אבל אם אני מריחה משהו ספציפי, ממני, מהמזון או ממישהו אחר, שם הבעיה.
אם אני אוהבת עמבה או שום הם לא מסריחים לי ממישהו אחר. כמו שבשמת אמרה, זה סקסי בעיניה (בשמת, שתהיי לי בריאה, בחיי ).

שאוכל שגורם לגוף שלנו להדיף ריח חזק [...] הוא הרבה פעמים אוכל שלא ממש כדאי לנו לאכול.
זה לא מה שכתבת?

בשמת, שתהיי לי בריאה, בחיי
D-:
האמת שאף פעם לא שמתי לב לריח של עמבה ממישהו אחר. אבל אני לא עיראקית והאיש לא אוכל עמבה (-:
במחשבה שניה, כנראה שאם כן הרחתי, זה משך אותי. אני חושבת שנעים לי ריח של אנשים שאוכלים עמבה או אינג'ירה.

אגב: בעקבות הדברים של גוגוס על תגובת הגוף חשבתי עוד קצת, ושמתי לב שחוץ מריח מטריף של עמבה (-: אני מרגישה יותר חיונית, שמחה, מפוקסת ואקטיבית אחרי אכילת העמבה. ויש לי הרגשה ממש טובה בבטן. זה בניגוד לשלשום, שאכלתי משהו שמכיל מרכיבים שלא טובים לי כרגע - והתגובה היתה כאב בטן והרגשה לא טובה. אז גם אני שמה לב למדדים האלה שאומרים לי אם מה שאכלתי טוב לי או לא.

(מצד שני גרמתן לי למודעות יתר. אוף איתכן. מחר אני בחזרה של הפילהרמונית בהיכל התרבות, נראה לי שאני אחוס על האנשים ואמנע מעמבה עד סוף הקונצרטים, רק בגללכן).

מצד שני גרמתן לי למודעות יתר. אוף איתכן.
בשמת, חבל שאת לא אמפיריציסטית. היית יכולה לבדוק בסקר קצר את השאלה הבאה - כמה אנשים באמת נרתעים מריח של עמבה?
אישית, אני גם אוהבת. לא ברמה של סקסי (סורי, זה עדיין מצחיק אותי...) אבל אוהבת להריח את המאכל עצמו.
אז אולי אין בכלל בעיה עם הקהל המעודן אעלק של הפילהרמונית? אולי את בעצם עושה להם טובה בין כל גלי הריח הדוחה של הבשמים היקרים ?

<גוגוס לא יכולה לסבול ריחות מלאכותיים, בעיקר כאלה שמשדרים לך שאת אמורה לאהוב אותם>

אין לי מושג אבל לא ממש מתחשק לי להיות אמפיריציסטית דווקא בזה. הרי אני לא יכולה להיות החוקר ומושא המחקר בו בזמן... (-:

חוץ מזה, השבוע אנחנו בחזרות. אני בעיקר אשב ליד ההורים האחרים... חראם עליהם. לכי תדעי מי מהם סובל ומי תתרן בכלל.

כל גלי הריח הדוחה של הבשמים היקרים
מוכרחה להגיד שכמעט לא נחשפתי לזה. מעניין. או שאולי זה מפני שהמקומות שלנו תמיד ביציע P-: בעוד שאלה עם הבשמים היקרים יושבות במקומות היקרים, באולם D-:

בשמת, עמבה ביתית מכינים לפעמים בלי חילבה, ואז זה לא משפיע על ריח הגוף. (אם כי בעיני זה הרבה פחות טעים).. בכל אופן, אם העמבה שאכלת היא בלי חילבה אין לך מה לדאוג...

כל כך הרבה שנים הייתי בודדה ומוזרה באהבתי לעמבה, וכנראה בגלל זה עדיין מענג אותי לקרוא דיונים כאלה

ולסיום- עמבה, עמבה, עמבה! (סתם התחשק לי לכתוב את זה, ואז שמתי לב שזה די דומה לחסמבה חסמבה חסמבה)

ערב מקסים. לצערי לא אוכל להגיע לשוק הספרים.. אנו מתגוררים לנו בנחת במצפה רמון ורחוק רחוק לנו עד שם..

אני כל כך רוצה לקרוא את הספר בלמידה מתמדת ואשמח לרכוש אותו ממך.. תוכלי לשלוח לי אותו בדואר ??
כמובן שאשלם גם על המשלוח..

אני בפתחן של מחשבות מתהוות על חינוך ביתי והבנתי כי הספר הזה מומלץ... אשמח (-:
אני בדף הבית,

כל הרעיון הוא שהרבה מאוד מאכלים עדתיים נולדו כתוצר של מחסור במזון חי וטרי. צריך לאכול משהו אז מבשלים תפוחי אדמה ואורז ומכינים בצקים
באירופה לא צומחים כמעט מזונות טריים בחורף, מלבד פירות וירקות שורש.
אז מבשלים ומחממים, כי נעים יותר לאכול מזון חם כשבחוץ קפוא. ומבשלים/מחמיצים/כובשים, כי צריך לשמור מעונה לעונה.
מעבר לזה שמאכלים יהודים מסורתיים המכילים הרבה בצק ורק מעט ירקות, הם תוצאה של חוסר בחקלאות בקרב היהודים, של עוני יחסי ועוד גורמים.
מכל מקום, כל אלה הם גורמים "מקומיים" ו"חיים" לגמרי.

הדברים מתחילים להסריח לנו מהגוף כשאנחנו מבשלים אותם.
עמבה אינה מבושלת אלא כבושה. (ומה שמסריח בה הוא חילבה).

שתי הערות כמעט מתוך שינה: רונית, את ובנותייך כל כך מרחפות לי מול העיניים כל משך דיון העמבה, חבל על הזמן , שפשוט שקוף שתהיי פה גם (הן כולן שם טוחנות דליי עמבה כבר שנים על בסיס יום יומי)
וגם זה: _לאכול מה שחי במקום בו אתה חי
פה קבור הכלב. מה שחי_
מעניין מאוד. בתור נמנעת אדוקה מדיוני הטבעונאות לדורותיהם, וכבשלנית כפייתית, המשפט הזה בהחלט מזיז כמה צירים חלודים במוח.

שמאכלים יהודים מסורתיים המכילים הרבה בצק ורק מעט ירקות, הם תוצאה של חוסר בחקלאות בקרב היהודים

• כי אסור היה להם להיות בעלי קרקע, בין השאר, דמה לי. מה שמזכיר שתפ"א נתפסים כמאכל המועדף על האירים, כשבעצם זה קשור גם לאיזה איסור על רקע כוחני כלשהו.

אני כל כך אוהבת להכין תפוחי אדמה ואורז ובצקים, האם כדאי להיות מחוברים לגוף ? , מתי זה עודף מודעות, ומתי מגיע הרגע לכבות את המחשב וללכת לישון.

_הדברים מתחילים להסריח לנו מהגוף כשאנחנו מבשלים אותם.
עמבה אינה מבושלת אלא כבושה. (ומה שמסריח בה הוא חילבה)._
טוב, לא התכוונתי שהם מתחילים להסריח רק כשאנחנו מבשלים אותם...
ולפעמים הכבוש מסריח בגלל חלק מהתבלינים שבהם כובשים.

כל אלה הם גורמים "מקומיים" ו"חיים" לגמרי.
מקומיים, בהחלט כן. אבל חיים? בהחלט לא. הכי מת שיש. אפשר לא להתלהב מאוכל חי אבל אי אפשר להגיד על מבושל בכבדות ועל בצק מטוגן או אפוי שהם חיים.
מאודה, עוד איכשהו. אבל סבתא שלי שמבשלת מסורתית אפילו את מה שאפשר היה להכין מאודה מבשלת עד אימה.
ובעיניי, גם מוחמץ וכבוש הוא מת, אבל זה כבר אישי.

בתור נמנעת אדוקה מדיוני הטבעונאות לדורותיהם, וכבשלנית כפייתית, המשפט הזה בהחלט מזיז כמה צירים חלודים במוח.
ענת, מגניב לך.

וואוו, איזו מציאה משובחת!!!
אוקארי

(מנטי, שבעצמה לא פה..)

למסירה דיסק של יוסי בנאי קורא שירי נתן אלתרמן. (קורא, ולא שר)
אני רוצה! אבל אם את עדיין גרה בראש פינה כמו שכתוב לך בראש הדף, אז רק בדואר אפשרי, אם תסכימי.
ואולי צריכה משהו מרשימת המסירה/בארטר שאצלי בדף, משהו קטן שאפשר לשלוח בדואר?

תודה:-)
איזהחמודה שזכרת:-)
אצלי זה בנות שש וחצי ואחת וחצי אבל באמת תודה{@

עמבה ביתית מכינים לפעמים בלי חילבה, ואז זה לא משפיע על ריח הגוף
האמת, הפסקתי לדאוג. הגוף שלי לא מגיב בריח עמבה. אבל העמבה כל כך טעימה, ולגמרי בטעם הרגיל, כך שלא נראה לי סביר שהיא בלי חילבה.

הן כולן שם טוחנות דליי עמבה כבר שנים על בסיס יום יומי
אכן אכלתי שם עמבה מעלפת (-:

מה שמזכיר שתפ"א נתפסים כמאכל המועדף על האירים
מהרגע שהובאו מאמריקה, תפוחי אדמה הפכו למזון מועדף על העניים בכל רחבי אירופה, מפני שאפשר היה לגדל אותם בקלי קלות ליד הבית, ממש בכלום שטח. מתפוח אדמה אחד אפשר להצמיח מושבה שלמה. עד היום ברוסיה אנשים מגדלים לעצמם תפוחי אדמה ליד הבית וזה חוסך להם הון על קניית אוכל.

באירופה לא צומחים כמעט מזונות טריים בחורף, מלבד פירות וירקות שורש
תיקון: בשלג, לא צומח שם שום דבר בחורף. לא פירות ולא ירקות משום סוג.
לכן, אכלו בעיקר בעלי חיים לכל אורך החורף (וחלב וביצים למי שהחזיק בעלי חיים מבוייתים), ואת מה שכבשו, שימרו ואיסמו בחודשי האביב, הקיץ והסתיו.
תפוחי אדמה ותפוחים, וגרעינים לטחון ולאפות מהם לחם. האויבים של אלה היו העכברים והעכברושים, שבאו לאכול מהצידה לחורף במרתפים.

ובעיניי, גם מוחמץ וכבוש הוא מת
ובכן, זו טעות. אם הוא נכבש ללא בישול כלשהו (עמבה מכינים ע"י השריית המנגו הטרי החתוך במי מלח לכמה ימים, ואחר כך מוסיפים לו את התבלינים) אז זה דווקא מזון עתיר אנזימים ומלא חיידקים פרוביוטיים. לכן המאכלים הכבושים היו הדרך להגן על מערכת העיכול.

בחיים של ציידים-לקטים אין צורך במזונות כבושים, מעבר לזה שאי אפשר להכין אותם... אוכלים מה שיש כרגע, באותו יום. אין אפשרויות שימור כמעט.
זה אומר, שוב, הרבה מאוד צייד של בעלי חיים.
וככל שחיים באקלים שבו חודשים ארוכים מהשנה אין שום אפשרות למצוא צמח חי כלשהו - כך עולה כמות בעלי החיים עד ל-100% מהתזונה. כמו אצל האינואיט למשל (מה שקראנו פעם "אסקימוסים").
אבל היום, בגלל הצפיפות, בגלל הבעלות על אדמות, בגלל יישובי הקבע ובגלל היקף הזיהום - שאף אחד לא ישלה את עצמו שהוא באמת יכול לחיות רק מליקוט. אולי אפשר לשרוד ככה, אבל על חשבון השיניים, העצמות, ומערכות אחרות שייפגעו בהדרגה ממחסור במינרלים ובויטמינים.

ללקט בסופר עגבנייה בת כמה ימים - זה לא "חי".

(והלו, מי פה מעז להגיד על העמבה "מסריח"? זה ריח גן עדן!)

בשמת, תודה. תענוג. יש לי מלא דברים להגיד ולשאול בעקבות הקטע המעניין הזה אבל אין לי זמן.

ענת יקרה, תודה רבה רבה שאת שומרת לי את הספר..
בשמחה גדולה רכשתי אותו בשבוע שעבר דרך האינטרנט וכעת מצפה לו בכליון עיניים.. (-:
לילה טוב,
תמי

שלום ענת
שמעתי שאנחנו עכשיו שכנות.. גם אני גרה במעלה צביה.
ושמעתי גם שיש לנו ילדים בגילאים דומים... נעמה שלי בת 4 ורבע ובחינוך ביתי.
אשמח לדבר ולהיפגש ...

ענת,שכנה שלי זקוקה לטיפול..את עדיין עובדת בראש פינה,נכון?

תודה

הי יקירה. מ' מסרה לי היום ד"ש ממך. התפעלתי ושמחתי כראוי וכנדרש ואני מזדרזת להעמיד אותך על טעותך. הסיבה שאיני מרבה לכתוב בבאופן היא לא בגלל שכל כך טוב לי , חמסה חמסה ברוך השם הכל בסדר אבל לא כזה טוב. אני מיטלטת בימים אלו בין קשיי נשימה מחמת הלב לבין תקוות מטורפות שאין להן אחיזה במציאות. שני הקצוות הם פאטתיים מכדי לשטוח אותם בבלוג. והנה אפשר לכתוב את זה משפט אחד....
בריאות ואהבה נשמה. חיבוק

הי, בקשר לדף האפשר עוד להציל את האופניים,
כתבתי שעכשיו לא יבינו אותו, בגלל שהוא היה מבוסס על מלא דברים שהיו אז באתר.
מי שלא היה אז, אפילו לא יודע שבחרתי את השם שלו כפרודיה על האפשר עוד להציל את באופן.
הסיפור על הבוגד שמישהי פתאום מתחזה לאשתו היה מבוסס על משהו שקרה באותו זמן באתר (אני לא בטוחה מאיזה דף לקחתי את זה, אולי יסורי בגידה, אבל בהיפוך?),
כינויים כמו צנצנת הקוטב על כינוי שהיה אז צנצנת הכותל, או גילה יער על זאת ששינתה מאז את הכינוי ,
רמיזות לדפים אם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, ו-ממומשת משומשת ממושמשת,
ולדפים הפוליטיים על ההתנתקות (בלוג אל תגרשו אותי וכד'),
עודד המחפש שאוהב משמישים, ניסיון חסר סיכוי לקבוע מפגש של רווקי באופן, מחיקה אינטנסיבית של גריינים באתר שעוררה ויכוחים מרים, וכו' וכו'.

היום אולי נשארו עוד כמה דברים שהם נצחיים בבאופן (תשנו איתו, תעבירו אותו לחינוך ביתי, אומץ למחוק, ויכוחים על פרסום...), אבל בגדול הרבה ממה שכתבתי שם נראה היום נטול הקשר.
שלא לדבר על הדף פרסום סמוי לאופניים שכל החלק הראשון שלו כתבתי כפרודיה על הוויכוח הנוראי שהיה אז בדף ששה כיוונים, ועל דמויות שכתבו בו. זה הרבה הרבה פחות מצחיק בלי ההקשר.
אז זה קצת חבל לי. (הלוואי שהייתה לי השראה למשהו חדש).
אבל שימח אותי היום לגלות שבכל זאת יש עוד מי שזוכר אותם.

אז תודה שזכרת לי חסד נעורים...

אחותי, ניהלת יפה את המשבר ושמרת יפה על גחלת הנוסטלגיה. @}

עניתי לך אצלי, כי גם עעע הצטרפה לדיון .

הי ענת, אני יכולה להעביר אלייך את המיני-דיון שהתפתח אצלי בעקבות השיחה איתך? נראה לי יותר מתאים לדף שלך.
(אני לא כ"כ מוצלחת ב'מיני דיונים' או ליתר דיוק ב'דיוני מיני'.... )

הקטנה שלי פתחה פה דף בית, וממש תשמח שיכתבו לה - וכלי לקפוץ לבקר?...
<כמה הם גדלים מהר אלוהים>

עולמ ית זה השם

תודה יקירתי
מחר אני מבקרת את דנה. רוצה ביקור?

נהיה אצל דנה בבוקר, אנחנו תכף יוצאים ובצהריים המאורחים אבא של עולמית אוסף אותה מכרמיאל אז בין לבין? אני אני אתקשר, יש לי את הנייד שלך

אשמח ל"בלמידה מתמדת".
אבל רואה שאת גרה בראש פינה... ותוהה איך בדיוק זה יגיע (דואר? ואז זה טרטור והוצאה קטנה מצדך, ונשמע לי לא פייר).

נשמח לספר בלמידה מתמדת, שלנו הושאל ונעלמו עקבותיו
אנחנו בכפר סאלד, בטח אפשא יהיה להעביר דרך מישהו

אני הפלונית, סליחה

הי ענת,
איזו מידה חזיית ההנקה?

הי ענת, באתי להגיד שלום (מקרה נדיר במחוזותינו). את מגיעה לבר מצווה של תומר? אשמח לפגוש בך. בינתיים

הי ענת,

כתבתי לך שאני מעוניינת בדיוידי של יוגה להריון ומשום מה ההודעה נמחקה. אם זה עדיין רלוונטי אשמח אם תכתבי לי (כאן או אצלך) איך ליצור איתך קשר.

תודה

קיבלתי את המעטפה עם הדיסקים - תודה @}

לחסויה בהריון- ראיתי את השאלה. אבדוק ואכתוב כאן.

שלחתי לך מייל

אני חושבת שיש אופניים למסירה ברעננה - פרטים בדף של ולריה י.

לא נראה לי שאקח את האופניים. מפנה אותך בשמחה. אין לי מושג מה התיקון הדרוש.

הי, לא, אין לי מושג מה התיקון שצריך...... משהו לחזק.... מישהו שמבין משהו יעשה את זה בקלות
כתבי לי אם את רוצה, אפנה אותך מאין לקחת
יעל

@} @} @} פרח לכל ילד.

תודה... מחכה @}

)-: דווקא קיוויתי לפגוש אותך בויזואלי... טוב, יהיו עוד הזדמנויות @}. נחמד בינתיים לראות אותך כאן. @}

@}, תודה, נעים.

יופי של פתיחה במעלה הדף. תתחדשי. @}

הכל משתנה, אבל בעברית

אם במקרה יש בלוג ואני לא יודעת עליו, אשמח ליידוע. ואם אין אז חבל כי כבר קראתי איזה אלף פעם את כל הקודמים

אם במקרה יש בלוג ואני לא יודעת עליו, אשמח ליידוע
ממתינה בקוצר רוח להוספת תוכן בדף מחמיץ המלפפונים המדלג על עוקצים !

ואיך שכחתי את זה - שתיהן יחד, בהופעה בישראל


קרוטונית -

היי
אשמח לקבל את הסניקרס
מאיפה את?

תראי, החמצת מלפפונים זה לא עניין של מה בכך. מי שמסתכל לאחור ומבין שהחמיץ מלפפון, צריך לעצור רגע ולתהות על כמה דברים, כמו למשל מאין בא, לאן הוא הולך, ומה לעזאזל איפשר לו בהתנהלותו להחמיץ מלפפון, שמא היה זה מלפפון ירוק ועסיסי במיוחד ומקור היחיד למים שפגש ויפגוש בתקופה הקרובה? אולי היה זה מלפפון ים, שאם החמיץ אותו זה אומר לפחות שלא דרך עליו, ואולי היה זה בכלל המלפפון שיקום ויכה את הגנן? אולי זו הייתה בכלל הטעיה משונה, ומלפפון היה בכלל המלפוף, הוא הכרוב הערבי, שבאיצטלת היות ירק, מהווה את אחד הסימבולים החשובים להליכה סחור סחור רק על מנת להגיע לריק אפלולי מתקתק וקריספי?
כך או כך, המחמיץ מלפפונים, מובטח לו שלא יצליח לדלג על עוקצים מי יודע מה, עוואר שכמותו.

חחחחחחח
בראוו!

לגבי כביש 6 - זה מייל מלפני שנה-שנה וחצי. המידע בו נכון.
זה הדף המתאים בלא-רלוונטי:
http://irrelevant.org.il/2010/04/07/2890

כביש 6- מידע נכון!
חבר שלי כמעט והותקף לפני חצי שנה. ברח כל עוד נפשו בו,
איימו עליו ממכונית שנסעה לידו עם כלי נשק

אוי אוי אוי. איזה מידע מבאס. וחשוב. תודה.

המלפוף, הוא הכרוב הערבי, שבאיצטלת היות ירק, מהווה את אחד הסימבולים החשובים להליכה סחור סחור רק על מנת להגיע לריק אפלולי מתקתק וקריספי?
צודקת. מגיעים עד הליבה, ומבינים שליבה זה לא לב.
האם זה הדף המתאים לספר שהיום היבטתי על קולרבי בעיניים אחרות? גיררתי אותו! גיררתי אותו לתוך הסלט. פתאום היה הרבה יותר ידידותי ולעיס.
לא שאני ממליצה למישהי לגרר כרוב. או מלפפון. אבל קולרבי - בטח.

האם זה הדף המתאים לספר שהיום היבטתי על קולרבי בעיניים אחרות
אין מתאים ממנו, אחותי. אגב, ניסית לגרר - (אף פעם לא הסתדרתי עם הפועל הזה. תגידי לגרד, לרסק בפומפיה, להעביר בפומפיה אפילו, אם תרצי, אבל הלגרר הזה...בכל אופן,) - סלק טרי לסלט?
אגב, מכירה את האליעזר והגזר בגרסה בה מגיע "סבא גורר אותו במגררת סבתא סוכר דק עליו מפזרת" ורואים את הגזר נגרר על מתקן גרירה כזה, להלן המגררת?

אגב, מכירה את האליעזר והגזר בגרסה בה מגיע "סבא גורר אותו במגררת סבתא סוכר דק עליו מפזרת" ורואים את הגזר נגרר על מתקן גרירה כזה, להלן המגררת?
אה, זה גדול! ראיתי את זה פעם, ואח"כ כשקיבלתי את הספר עם אותם איורים ראיתי שפתאום חסר בו האיור הזה והטקסט בסוף נדחס לעמוד אחד מסכן... מישהו כנראה שם לב לפדיחה. אגב, גם לי קשה עם הפועל הזה, אבל - תאמיני או לא - הילדים שלי משתמשים בו במשמעות המקורית וזה כל כך מגניב אותי שאני מקפידה להשתמש בו ג"כ. ובדיוק היום גיררתי סלק טרי, ערבבתי עם גזר מגורר, נחתכתי מהפומפייה (מלה נפלאה, פומפייה), תיבלתי בשום מרוסק, לימון, שמן זית וקצת מלח וחיסלתי הכל. אה, שכחתי - כמה עלי ריג'לה מהגינה, שיהיה קצת ירוק. הכי טוב משתלב בזה רוקט, אבל אין לי עכשיו.

וכן, אני יודעת שנדחפתי לשיחה לא-לי.

אגב, מכירה את האליעזר והגזר בגרסה בה מגיע "סבא גורר אותו במגררת סבתא סוכר דק עליו מפזרת"
לא, אבל תמיד התקוממתי למה בעלי החיים מקבלים דייסה בסוף. מי למען השם נותן דייסה לכלב? מה אנחנו, בשטעייטעל?!

ובדיוק היום גיררתי סלק טרי, ערבבתי עם גזר מגורר, נחתכתי מהפומפייה (מלה נפלאה, פומפייה), תיבלתי בשום מרוסק, לימון, שמן זית וקצת מלח וחיסלתי הכל
יאם!

אה, והשימוש היצירתי האחרון שלי בגזר מגורר היה בסלט עם ענבים חצויים, קוביות תפוח ושבבי שקדים. @} אפשר לקרוא לו סלט "טוב ארצנו" (אם כי זה היה סלט "מה שנשאר בבית").

בגלל ההרס מההקמה (וגם קצת כי זה כביש לעשירים)

וגם קצת כי זה כביש לעשירים)

את חושבת?
איך שהוא תמיד נראה לי שהאגרה מתקזזת עם הדלק (ולפעמים אפילו מהווה חיסכון, תלוי לאן נוסעים)


(וכן, אני יודעת שנדחפתי לשיחה לא-לי.)

(אגב, אפשר לטעון שגם ההרס מההקמה מתקזז עם החיסכון בדלק)

אני מחרימה את כביש 6.
ואוהבת פומפיות ולגרר (-:

היי, אני מבינה שאת בחיפה? אני יכולה לשלוח לשם את הנעליים בעוד שבועיים בערך,
תודה. אני אכן בחיפה, אבל אם הבנתי נכון את באיזור ראש פינה אז אני יכולה אולי לשלוח לשם את הנספחים שלי (מכחל)

ומברקות הגמד מול הפומפיה
"אמא, גם אני רוצה לגזור גזר"

יו, קפצתי לשנייה ופתאום הבליח לי שמך- איזו הפתעה!!!
מה שלומך????????
כ"כ מזמן....

הי, האם יש סיכוי שהדיוידי ליוגה בהריון עדיין אקטואלי? למרות שראיתי שמישהי התעניינה, מנסה את מזלי
תודה...

לא שאני ממליצה למישהי לגרר כרוב. או מלפפון. אבל קולרבי - בטח.
פעם היה בבית קפה בראש פינה "סלט גאוני" שהיה הר בצורת קוביה מאורכת וגבוהה (אולי קוראים לזה תיבה בעצם ולא קוביה אבל ממילא זה היה קורס - ) של המון ירקות מגוררים, כולל מלפפון, ועליהם שפכו רוטב למעלה והוא היה ניגר כלפי מטה תוך כדי שהיית מתקדם האכילה. מאוד מיוחד.

בהחלט עדיין אשמח, שלחתי לך מייל עם הכתובת

בבית קפה בראש פינה "סלט גאוני"
חחח. ג'עוני?

@}
אגב, ראיתי בפארק ילדה אחת חמודה ששכנה באוהל מולנו, והיה לי נחמד לנסות לדמיין אותך על פיה (-: (-:.

הדמיון באמת גדול (-:

נעליים -
אני אהיה בסביבת ראש פינה שבוע הבא, בראש השנה. זה יהיה לך נוח אם אבוא לקחת?

ג'עוני?
זהו שלא (-: זה דווקא היה בקפה שירי נדמה לי.

והיה לי נחמד לנסות לדמיין אותך על פיה
לפחות הצחקת את בשמת...באמת צריך הרבה דמיון (-: הילדים שלי תמיד יוצאים דומים לאבא שלהם. אני מין מנהרת מעבר כזאת. מטפלון. אבל זה באמת טיפשי שעוד לא נפגשנו !

הילדים שלי תמיד יוצאים דומים לאבא שלהם. אני מין מנהרת מעבר כזאת. מטפלון.
ספרי לי על זה.

מטפלון
אז זה גם אומר שהם מחליקים החוצה בקלות ובלי להידבק בדרך?
(נדחפת)

לפחות הצחקת את בשמת...באמת צריך הרבה דמיון הילדים שלי תמיד יוצאים דומים לאבא שלהם
מי נתן לך עיניים, מי?! הבת שלך קופי שלך!!!! לפחות זאת שהיתה בפארק (לא זוכרת איך הבכורה נראית )-: בטח גדלה לבלי הכר )-: ).
אחת מהילדים הבודדים שזיהיתי מייד וללא שהיות גם בלי הורה ובלי היכרות מקדימה - אך ורק בזכות הדמיון המדהים לך

אני יודעת. את רואה בה אותו. אבל אני רואה בה אותך.

ככה זה גם עם הבן שלי. בקלות אפשר לראות את הדמיון לאבא, אבל מי שיש לו תמונת עומק שלי בלב, או לחילופין רואה על ארון הספרים את התמונה שלי מגיל 7 (-: - מזהה שהוא לגמרי שלי (-:

עם הבת שלי קרה לי דבר מעניין שאת יכולה אולי להבין. הלכתי וחיפשתי את הסיפור על הלידה שלה בדף אלוהים אדירים. מהון להון גיליתי שהדף נמחק, שיחזרתי אותו, מצאתי את הסיפור, קראתי אותו, ו...
וואו! קראתי גם את יתר דברי בדף. כדי לבדוק אם רק נדמה לי.
ומה שראיתי שם הדהים אותי: ראיתי שהכתיבה שלנו כל כך דומה, שלא הייתי מאמינה.
היא לא קראה את הסיפורים שלי. היא לא קראה אותי כמעט בכלל (אולי בכלל לא). אבל אני קראתי לאחרונה המון סיפורים פרי עטה, ומה אני אגיד?
זאת הבת שלי. לגמרי.
לא יודעת איך זה קרה 0-:

(היא רק יותר פוריה, יותר כשרונית מבחינה ספרותית, יותר בטוחה בעצמה, עם חוש הומור יותר הורס (-: ).

בשמת, את כזאת טובת לב, בחיי. ריגשת אותי מאוד עם ה אבל מי שיש לו תמונת עומק שלי בלב, זה הסבר לכך שנדמה לך שנ' ואני דומות (תגידי את לא מזהה אשכנזיה טהורה כשאת רואה אחת??! אבל טוב נו. כאמור המחווה טובת הלב הזו ממיסה לי את כל ההתנגדויות)
מה שסיפרת על הכתיבה שלך ושל בתך, וואו. מרגש ביותר. (טוב שהספקת לקרוא! עכשיו עם מגמת חידוש הידע באתר וכל זה...<לא מתאפקת> )

אז זה גם אומר שהם מחליקים החוצה בקלות ובלי להידבק בדרך?
הא )-: ...או בשפתם: נראה לך, כאילו? או בשפתנו אההההההההה $@#&&###אהההההה&^%$#. או משהו כזה. לא טפלון. כאב לי כל כך, אלוהים ישמור. סליחה על ההשתפכות אבל השאלה שלך החייתה לי רגעים שתודה לאל שכחתי (-: כאילו, הכי לא טפלון, איך אני אגיד לך.

אני אומרת לך, אי אפשר לעזוב לגמרי. ככה, כל החיים, באים והולכים. הוטל קליפורניה.
חוץ מ תוספות יוםטוב, שפגשתי בפייסבוק ואמר לי שהוא לא נכנס לכאן שנים. הייתי בשוק מעצם האפשרות שאפשר. אולי אצל גברים זה אחרת.

את לא מזהה אשכנזיה טהורה כשאת רואה אחת
חחח. אם את רוצה את התשובה בקצר אז: לא!
הנה, תראי, זו צורת חשיבה שאין לי בכלל.
מה זה "אשכנזייה"? ממה זה מורכב? תפרטי את זה בשבילי לפרוטות, אולי אז אני אראה.
אבל אני מודה בכנות וללא כל בושת פנים, שזה רובד שאני פשוט עיוורת אליו. עד 1977 לא ממש ידעתי שיש "עדות". גדלתי אצל הורים נטולי גזענות משום סוג. מעולם לא שמעתי אפילו פעם אחת איזשהו ייחוס עדתי לגבי אף אחד.
(רגע, מחקתי המון...)

כבר שנים אני מתבוננת (אין מה לעשות. חוקרת תרבות היא חוקרת תרבות. כל דבר בשבילי הוא תופעה למחקר P-: ) במה שאנשים רואים כאשר הם מחפשים דמיון בין הורים לילדים. ושמתי לב, שכל אחד רואה חלקים אחרים. ומעניין מה החלקים שאנשים רואים. למשל, יש כאלה שמסתכלים קודם כל על הצבעים: צבע העור, צבע העיניים, צבע השיער. אני לא. אני מסתכלת יותר על צורת העיניים, המבט, המימיקה של הפנים, דברים כאלה.
אני גם יכולה לראות במקביל סטים - סט אחד (נגיד, אף, צורת הלסת, צורת הפה) שדומה לאמא וסט אחר (החיוך, העיניים, הצבעים) שדומה לאבא.