באופן טבעי

לי אין דעות נחרצות בקשר למה יקרה אם וכאשר יהיה לי בן, אבל קשה לי עם בריתות. לאחי ולאחותי יש בנים, לי בינתיים אין
.
אחותי לא הזמינה אף אחד ועשתה בנוכחות המוהל בלבד. נראה לי שהסבתא מהצד השני נדחפה אבל ההורים שלי שמח לוותר על העונג.
עם הבן הבכור של אחי יצא שבאמת נתקענו בפקקים (מזל שגרתי בתל אביב ואספו אותי משם בשעה עמוסה ביותר) ובאמת יצא ש"פספסנו" , הגענו כמה דקות אחרי. זה היה ה"אירוע המצומצם" ולא המסיבה, אבל היו משפחה קרובה ואכן הגנו. חלפו מעל לעשר שנים אבל אני עדיין זוכרת איך הוא לא הפסיק לצרוח המון זמן ואיך השקו אותו אלכוהול עוד ועוד ועוד עד שנרדם. האמת שאחותי ואני מאד שמחנו שאיחרנו על אף שלא תכננו לא להיות.
הבן השני שלו, 8 שנים אחר כך, היה בפגיה קרוב לחודש ויצא מהפגיה כשבוע לפני הברית. חלק מההוראות שהוא יצא איתן הביתה היתה האכלה/האבסה של כמות ענקית כל 3 שעות, בשל הבעיה הספציפית שהיתה לו. הם היו מותשים והיה מתוכנן ברית בבית עם קרובי משפחה קרובים.
הגעתי עם בתי יום או יומיים קודם, קצת האכלתי, קצת יצאתי איתו במנשא לגן משחקים הקרוב (בשביל הבת שלי) שולחת את האם המותשת לישון שעה-שעתיים, וככה הרשיתי לעצמי להסתלק משם שעה בערך לפני שכולם הגיעו. לא נטרו לי, יודעים שאני מוזרה וגם שמחו שהגעתי בזמן שהועיל. בדיעבד, אני חושבת שהייתי נשארת, בגלל הקרבה. אצל אחרים אין מצב שהייתי באה, אפילו לחתונות אני לא באה כמעט, אז בטח שעל בריתות אין מה לדבר.

ככל שמעורבות יותר דרמות של רגשי אשמה/מריבות/אי-נעימות/מבוכה, כך יש לך יותר מה לברר ולהבהיר לעצמך עם עצמך.
אני מסכים עם זה, ולפעמים מה שפועל כמו קסם הוא התרוץ. מה כבר יהיה לי להבהיר עם עצמי אם אומר שבדיוק יצא לי חצ'קון?
האמת שלי נשארת האמת שלי גם אם אני לא מחצין אותה, וככה אני גם מקל על הזולת לשמור על האמת שלו בזמן שהוא רגיש מבחינתו.
אם ישאלו אותי לדעתי, לא אהסס ואומר אותה ללא כחל ושרק, אבל לפעמים, כאשר בן השיח הוא אדם כמו האח של פותחת הדף, כדאי להחליק.

_מה יגיד עמנואל (אייכה??), איש פייגלין, אם יזמינו אותו לחנוכת מרכז המדיה החדש של ארגון בצלם בבית לחם?
מצטער אבל אני קצת התייבשתי אתמול וגם מחכה למדביר שיגיע, הנמלים האלו, נורא._
אני לא יודע, אבל אולי אם מנכ"ל בצלם הוא אחיו, זה בדיוק מה שהוא יגיד.

ה' ישמור- אני בשוק שיש אנשים שלא מלים את הילדים שלהם לאן הדרדרנו- חבל
זה גם ממש לא אסתטי
מקווה שלילדים לא תהיה בעיה עם נשים כשיגדלו או בכלל להוכיח את יהדותם

חוץ מזה מה הקשר לא ללכת לאירוע שאת נגד הרצונות שלהם
אם מישהו לא מתחתן דרך הרבנות הוא לא יגיע לשמחה של חבריו לחתונה עם חופה?
פלצנות לשמה

אם מישהו לא מתחתן דרך הרבנות הוא לא יגיע לשמחה של חבריו לחתונה עם חופה?

אם הזוג יחתוך במהלך החתונה חלק מהגוף של התינוק שלהם, אז אני אבחר שלא להשתתף.
ואם כבר, הייתי בחתונה שאחיה של הכלה (חוזר בתשובה) סירב להשתתף כי הרב היה לא מהרבנות (רפורמי) ומבחינתו זה "יותר גרוע מנאצים ופוגע ברגשותיו"

וממש נוגעת לליבי הדאגה שלך לילדים שלי. אני בטוחה שאם מישהו פעם ידרוש מאחת מבני או בנותי להוכיח את יהודתם, הם יידעו בדיוק איך להתמודד עם זה.

אני מופתעת שהדף הזה שפתחתי עדיין כאן, היינו בברית באיחור , למרות שהמוהל איחר בחיתוך גם אנחנו פיספסנו אותו, אך כמה חבל...
וגם פיספסנו את המנות הראשונות ולכולם היה ברור למה.

אני אישית כן מלתי את בניי- השם ישמור...
אבל לא מגיעה לבריתות לעולם
לדעתי זה טקס מקודש בין הבן האב והאם ואין מקום לאפחד אחר
מלנו אותם על השולחן במטבח רק עם המוהל
אין סיבה למסיבה לדעתי בטח לא לאכול בורקס ועוף
ואין מקום אנרגטי לשום אדם חוץ מלנוגעים בדבר

אנחנו לא הולכים לבריתות. כולם יודעים למה, כולם ידעו תמיד שאם יהיה לנו בן נשאיר אותו שלם.

גם לו הייתה לי חברה טובה מאוד מוסלמית מצרית לא הייתי מגיעה לטקס מילת הבת שלה, ואני בטוחה שאף אחד/ת בדף הזה לא היה חושב להגיע לטקס מילת בנות.

אני בטוחה שאף אחד/ת בדף הזה לא היה חושב להגיע לטקס מילת בנות.
חוץ ממני, הא?

אני הלכתי לבריתות
אמא שלי אומרת שהדתיים מאמינים שזו מצווה גדולה

גם לו הייתה לי חברה טובה מאוד מוסלמית מצרית לא הייתי מגיעה לטקס מילת הבת שלה, ואני בטוחה שאף אחד/ת בדף הזה לא היה חושב להגיע לטקס מילת בנות.
= עיוורון תרבותי

זו הסיבה שנתלים בכל מיני סיבות - רפואיות, חברתיות - כי כשלקחת את הסיבה הדתית (הלא רציונלית) מהחילוני שלא מקיים שאר מצוות, נשארת, כהורה שמל, בחברה הלא נוחה של הורים שמלים בנותיהם.

וגם,
_אני הלכתי לבריתות
אמא שלי אומרת שהדתיים מאמינים שזו מצווה גדולה_
במה אמא שלך עצמה מאמינה ? (-:

צוויל

למטרותיו ש ל הסקר ולאיזון המציאות: אני מאד אוהבת ללכת לבריתות.
זהו הארוע הכי אמיתי שקיים בעינייבאמת.
בדרך כלל האולם הוא ברמה פשוטה והאוכל בהתאם ומתמקדים במטרה האמיתתי. זה לא עוד חתונה שנחגגת עם הרבה רעש וצלצולים.
המטרה האמיתית היא הברית שכרת עמנו בורא העולם. הכניסה הזו לעולם היהדות היא מרגשת כמו כשתינוק נולד. והבכי הוא בכי של שמחה להיות חלק מהעם הקדוש הזה.

אנחנו הולכים לכל הבריתות האפשריות, גם לאלה שאיננו מכירים. ומתפללים לבורא עולם שיחזק את הרך הנולד ויכניסו לעם היהודי הנפלא בטוב, כפי שכל הדורות שקיימו את העם הזה עשו ושמרו על יייחודו ונצחיותו. להבדיל מאומות העולם שנכחדו ודבר לא נותר מתרבותם הקלוקלת.

אנחנו הולכים לכל הבריתות האפשריות, גם לאלה שאיננו מכירים. ומתפללים לבורא עולם שיחזק את הרך הנולד ויכניסו לעם היהודי הנפלא בטוב, כפי שכל הדורות שקיימו את העם הזה עשו ושמרו על יייחודו ונצחיותו. להבדיל מאומות העולם שנכחדו ודבר לא נותר מתרבותם הקלוקלת.

אנחנו הולכים לכל הבריתות האפשריות, גם לאלה שאיננו מכירים. ומתפללים לבורא עולם שיחזק את הרך הנולד ויכניסו לעם היהודי הנפלא בטוב, כפי שכל הדורות שקיימו את העם הזה עשו ושמרו על יייחודו ונצחיותו. להבדיל מאומות העולם שנכחדו ודבר לא נותר מתרבותם הקלוקלת.
נו, מה חדש.
אתה בחרתנו.
אגב, לא מדויק - שלא נותר דבר מתרבותם הקלוקלת. הנה אנו משמרים בתרבותנו העילית את השבת המסופוטמית, את חג האש של הלילה הארוך (חנוכה, coming soon) ואת מגוון סיפורי המיתולוגיות האיזוריות כדוגמת המבול, הבריאה ועוד.
ללא ספק, רק אצלנו הגירסה היא הסופית, השלמה והקדושה באמת. תרבות 2.0, דור 3.5 .
גם הנוצרים קיבלו ברית חדשה מזו שלנו, קלה לעיכול ונוחה ליישום.
והנה המורמונים חידשו גם על זאת, די לאחרונה.
אז למה לומר, דבר לא נותר, בלי לערב הורים, הא?

והבכי הוא בכי של שמחה להיות חלק מהעם הקדוש הזה.
יש מחקרים - הזויים, ללא סימוכין מקובלים - שקושרים סטטיסטית בין הבכי של התינוק בזמן חיתוך עורלתו לעצם הכאב של החיתוך ותלישת העורלה המחוברת לעטרה.
אני לא בא לערער על המקובל שהבכי בכי של שמחה הוא, רק להעלות רציונל נוסף לאוויר. להתייחסות. בדחילו.
(דה. )

צוויל

לא.

כפי שכל הדורות שקיימו את העם הזה עשו ושמרו על יייחודו ונצחיותו. להבדיל מאומות העולם שנכחדו ודבר לא נותר מתרבותם הקלוקלת.
יש תרבויות ששרדו הרבה מאד שנים (אפילו יותר מיהודים) בלי ברית מילה.
אלה דיבורים יפים למי שמאמין בזה, לא לדיון מהסוג הזה. במקרה הטוב זה ייפול על אזנים ערלות ( ) במקרה הפחות טוב זה רק יתסיס עוד יותר.

<יוטי דתיה שמלה את בניה אבל מקפיץ אותה לשמוע שרק היהודים נשמרו ועוד בגלל המילה>

שקושרים סטטיסטית בין הבכי של התינוק בזמן חיתוך עורלתו לעצם הכאב של החיתוך ותלישת העורלה המחוברת לעטרה.
אני גם שמעתי על זה אחרי שחברים שלנו מלו את בנם ע"י מוהל של סלבס שלוקח 2000 ש"ח ועושה זאת ממש בהרדמה- הילד אפילו לא מצמץ ולא היתה החלמה
קשה, אז כשסיפרתי שאיזה יופי מצאו פתרון, נאמר לי שהבכי הוא חשוב...

מוהל של סלבס שלוקח 2000 ש"ח ועושה זאת ממש בהרדמה

האמת להאמר, שיש מאלה הקרויין 'סעלעבס' שהייתי בשמחה בא לראות אותם נימולים - אפילו נימולים שנית - ואני מבין לגמרי מדוע נוטל המוהל הזה בשכרו כסף רב.
יש כאלה שכמה שאין אתה מל אותם, עדיין עורלתם שלמה כאילו לא נפרעו מהם מעולם.

צוויל

גם אני מלתי.
שני בנים.
גם "כמי שכפאה שד" ולמען שלום הבית, המשפחה והבעל.
יש לציין, שבעלי מודע לעובדה שמאז זרמו מים ממש רבים בנהר, ואם יהיה לנו בן נוסף הוא לא יעבור מילה. (לפחות מבחינתי).

בברית של הראשון - לא נכחתי, הייתי בבית חולים. סיפור ארוך ומיותר.
בברית של השני - הייתי, הבנתי את הקעיון, חוויתי סיוטים לאחר מכן, לא עושה את זה שוב בחיים.

לכל הבריתות שאליהן הוזמנתי - הלכתי.

נו, כמו שאני לא מטיפה יום וליל לכל מכריי, ששמים את ילדיהם בגן מגיל 3 חודשים למשך 10 שעות ביום.

אנחנו הולכים לכל הבריתות האפשריות, גם לאלה שאיננו מכירים. ומתפללים לבורא עולם שיחזק את הרך הנולד ויכניסו לעם היהודי הנפלא בטוב, כפי שכל הדורות שקיימו את העם הזה עשו ושמרו על יייחודו ונצחיותו. להבדיל מאומות העולם שנכחדו ודבר לא נותר מתרבותם הקלוקלת.

אנחנו נדחפים גם אם לא מזמינים אותנו

אנחנו נדחפים גם אם לא מזמינים אותנו

"בעלי השמחה" לא יחשבו שנדחפתם- זו מצווה, אלא"כ זו בריתה...

מצחיק להחיות שיחה בת שלוש כמעט. אבל לא יכולתי להתאפק, מצחיק לקרוא ש "כלום לא נותר מתרבותם הקלוקלת" של אומות העולם.
גם כי... יש עוד כמה, בפעם האחרונה שבדקתי, ושנית, זה מעיד על בורות משהו. הכתב הזה שאנחנו משתמשים בו, בא מארמית. הספרות מהודו (למרות שמקובל לקרוא להן ספרות ערביות), הכסף שלנו נושא כיתובים בשפות זרות של אימפריות ש"כלום לא נותר מתרבותם הקלוקלת". ואלו רק דוגמות קטנות. את הדמוקרטיה אתה המצאת ידידי? ואת המתמטיקה? את כל המוסיקה? או שגם לאחרים היתה יד ורגל בדבר? ובמה אתה מתגאה, ששימרנו מסורת מחרידה כמו זו? מילא היית אומר שבת, חגים, משפחתיות.

בקיצור, ימשיך כבודו לבצע את טקס ההתעללות באיבר מינו של חסר ישע בן שמונה ימים, ואני אמשיך ללגלג מהצד. לא תראה אותי נדחף לאירועים החשוכים האלה. אני יהודי נימול, אבל מתבייש במה שכתבת.