זה נשמע כאילו שיצא ממך כזה טוב שהביא את הסביבה שלך להיות לטובתך (שלא התעקשו על ניתוח ופעם אחר פעם נתנו לך להמשיך באמונה)
זה חזק בסיפור שלך למרות הדברים המאוד קשים של הסוף
קראתי את כל הדף בשוונג אחד ותחושת הטוב הזו והעוצמה מאוד נוגעים ובמיוחד האמת הגדולה שהבאת:
כנראה היקום זימן לי דווקא בזמן הלידה חוסר תמיכה מכל הכוונים כדי שאוכל לפנות פנימה ולחפש את מרבצי הזהב שלי עצמי, ולשאוב מהם את כל הכוחות שבעולם.
אולי לכן אני מרגישה התכווצות כשאני קוראת את הדיאלוג האחרון, לא יודעת אם יש לי זכות אבל רוצה להגיד לך: עזבי את זה, הציקלופית נבלה( ומטה) וצריך לא לתת לה להמשיך להדהד ולהרעיל (לצערי אני לא מאמינה שיעיפו אותה או יעשו דבר אחר שיגרום לה לשינוי משמעותי) עזבי את זה בינתים תתחזקי, תתענגי על מרבצי הזהב ועל הבנות האהובות שלך, אח"כ יהיה מקום לעבודה.
