באופן טבעי

---כאן שביתה!---
לפני כחודשיים פתאום ביום אחד (שבת לצורך העניין) קטנטנה החליטה לחזור ולעשות פיפי בכל מקום (חוץ מבמנשא, לכל אחד יש את הגבולות שלו!)
זה היה מאד מבאס ומאכזב, הרי בגיל 5 חודשים כבר היינו ב-95% הצלחה, פתאום פיפי בכל מקום וכביכול היא לא סימנה יותר, ואפילו כשהייתי לוקחת אותה ובטוחה שיש לה פיפי, היא הייתה מתעצבנת, לא עושה בכיור ולאחר 5 דקות או פחות עושה על הרצפה. לקחתי נשימה והמשכתי להשתדל. אם כי הסבלנות והאכזבה מנקרות... ובעיקר בעלי שהתחיל להתייאש, וזה קצת גרם לי לתחושת כשלון. (רק קקי היא הייתה מבקשת ברור, תמיד)
סחבתי ככה חודשיים והשבוע התקשרתי ל"גורו" תמר. מייד שסיימתי לתאר לה את המקרה היא אמרה לי בפשטות "שביתת פשפושים קלאסית". "אבל בגיל 5 חודשים? זה לא קצת מוקדם מדי לשביתות?" שאלתי בתמיהה... "לא, אפשר לשבות גם בגיל חודשיים" ענתה תמר נחרצות...
האמת?, הרגשתי הקלה. זה לא שאני כשלון בפשפושים... קטנטנה פשוט שובתת. העצה שתמר נתנה לי היא פשוט לא לעשות מזה עניין ולא להתייאש, זה ייגמר.
בנתיים זה לאט לאט מתחיל להשתפר. יש שוב ימים שאנחנו יוצאות וחוזרות עם אותם מכנסיים, כמו בימים הטובים... אבל אם היא עושה פיפי אני פשוט אומרת לה "עשית פיפי על הרצפה, פעם הבאה נעשה בכיור".
ומה שלומכן מפשפשות יקרות?
באמת שמזמן לא דיברנו...
לילה טוב (ויבש).
מנטרה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה על העידכון . באמת מעודד לדעת שלא רק אצלנו שביתה מתמשכת ...
הקטנה בת 9 חודשים עם סיפור די דומה לשלך - אחרי שכבר התחילה ממש לבקש במילה שיקחו אותה לקקי או פיפי,
פשוט הפסיקה יום אחד לסמן ועשתה פיפי בכל מקום (גם כן חוץ מהמנשא)
כמו אצלך - לפעמים כשהצענו לה פיפי היא התמתחה והתעצבנה וכמה דקות אחר כך עשתה על הריצפה ,
קקי היא עושה בזמנים קבועים אחרי שנת הבוקר ושנת הצהריים כך שאת זה אנחנו ממשיכים לקחת אותה גם בלי שהיא מבקשת, כמעט בלי פספוסים של קקי.
אני החלטתי שאם כל העניין הזה גורם לי ואפילו במעט לצל צילה של תחושת אכזבה , ציפיה , כשלון או כל רגש מהמשפחה הזו - כל העניין הזה לא שווה לי .
אז עכשיו עם התקררות מזג האויר - ומתוך החשש להציק לה בהפשטות הלבשות החלפות של מכנסיים רטובים (וזה באמת מציק לה עד כדי בכי ממש) - חזר החיתול ומעליו המכנסיים הארוכים- ושלום על ישראל .
כרגע אנחנו שומרים על הגחלת על ידי פשפוש של קקי מיד אחרי התעוררות משינה בבוקר ואחרי הצהריים . תוך תקווה ששום דבר לא נשכח ויום אחד היא תשוב לבקש ....

היי זברה,
מסכימה שזה באמת חשוב מאד שכולם ירגישו בנח עם הפשפוש. זה לא עונש. ולשמור על פשפושי קקי ביום זה באמת מעולה. (איזה מוזר יהיה פתאום להחליף חיתול קקי?)
מקווה מאד שהשביתה תסתיים בקרוב... אומרים שצריך לא להתרגש מזה, ואז זה עובר מהר יותר (ובכלל, להתרגש מזה לא עוזר, אז בשביל מה?)

אצלנו, קטנטנה גילתה משחק חדש ומשעשע, היא עושה פיפי על הרצפה ומשכשכת בו בכיף. אבל ממש בכיף, משפריצה וצוחקת, ממש מוריד את המוטיבציה לבזבז את כל הפוטנציאל הזה בכיור...
אני כבר מזהה פיפי לפי זה שהיא מסתכלת על הפושפוש שלה, ומייד אח"כ, זרם משמח של פיפי... מקווה שהיא תמצה את המשחק הזה מהר.
כשהיא עם מכנסיים היא עושה את זה פחות, אולי כי לא רואיםאת הזרם או כי חלק מהנוזל נספג בבגד? מעניין...
ודווקא בלילות הולך ממש טוב, כמעט בלי פספוסים. רוב הלילות היא לא עושה פיפי בכלל, רק כשהיא קמה בסביבות 6-7, ולפעמים, אם היא לא עושה פיפי לפני השינה, היא מעירה אותי בסביבות 3-4 לפיפי וחזרה למיטה.
שיהיה לילה טוב.
מנטרה

היי כולם, סליחה שנעלמנו...
חברה טובה ילדה תאומות במקביל לזה שבעלה החליט שזה הזמן לנטוש אז היו לי ידיים מלאות מדי לאחרונה...
אצלנו הפשפושים הולכים לא רע. עוד אין שביתה לשמחתי. בלילה אנחנו כבר בערך שלושה חודשים בלי טיטול ובבית חודש בלי טיטול וכמעט בלי פספוסים.
בחוץ עדיין עם טיטול אבל השבוע עברנו לטיטולי בד (פשוט קשה להקשיב לו עם כל הגירויים מסביב). גם אצלי הוא גילה את משחק הפיפי (אותו סיפור של מסתכל למטה ואז הזרם המשמח). השבוע תפסתי אותו מלקק את הגועל נפש הזה מהרצפה ואומר "אמא הם אמא הם" (הם = אוכל/שתיה). לאחרונה חזרתי ללמוד ודולב נשאר אצל הסבתא הנוראית שני בקרים בשבוע. הסבתא, שלא תומכת בכלל בנושא הפשפושים דורשת אספקת טיטולים. נורא דאגתי לו כשהתחלתי ללמוד ועכשיו אני רואה שהוא מסתדר בסדר. הוא פשוט מחכה בסבלנות וכשהיא מורידה את הטיטול היא ישר חוטפת זרם חמים, יש לו עתיד בתור צלף
שמתי לב שהרבה יותר קל לפשפש ילד שיודע לזחול ולשבת, הוא יכול פשוט להגיע אליי ולבקש גם כשאני עושה משהו אחר במקום שאצטרך להתמקד בו כל הזמן ולחפש סימון. וגם הגב והידיים במצב טוב יותר כי לא צריך להחזיק אותו ולהרים רחוק מהגוף עם המשקל העצום שלו.
היה לנו פספוס קקי ביום שיצאה לו שן, הוא נהנה מאד למרוח את זה על עצמו ועליי, יש לו קטע מוזר שכל פעם שמפשיטים אותו הוא מושך לעצמו בבולבול ונותן לעצמו מכות שם קצת דאגתי בהתחלה שלא יעשה לעצמו את מה שחסכנו ממנו ביום השמיני לחייו, אולי מתוך סקרנות?
אני מתחילה לנסות עכשיו ללמד אותו להגיד מה הוא רוצה (פיפי/קקי) ולא לסמן כדי שאוכל לפשפש אותו בחוץ. יש לכן רעיונות למלים קלות להגייה?
מנטרה אל יאוש! השביתה תעבור ויהיה בסדר, תזכרי שבכל מקרה את אמא מדהימה אם מראש הצלחת בזה! שולחת לך המון אהבה וחיזוקים...

שני, תודה רבה על המילים החמות!! מאד התרגשתי.
אני בסדר עם השביתה, משלימה עם זה.
לאט לאט זה גם משתפר. היום נראה לי שפספסתי רק פעמיים פיפי...
אבל המקרה המבאס של היום, זה שהיא עשתה קקי במכנסיים, אני חושבת שבגלל שהיא התחילה לזחול והיא נרגשת מזה וזוחלת לה מחדר לחדר כל היום, אז לבקש קקי פשוט לא היה אצלה בלו"ז... קצת מבאס אבל לא נורא.
סחתיין על דולב שמחכה עם הפיפי ומראה לסבתא מאיפה משתין הילד... זאת הדרך!!

ולמי שהיה לה ספק שפשפושים כדאיים כלכלית, אז השבוע יצאתי מהספרייה כדי לפשפש את הזעטוטה, ומתחת לעץ מצאתי מטבע של 10 אגורות. זהו, כל המאמץ השתלם לי! נחמד שהיא תורמת להכנסה המשפחתית...

שיהיה לילה טוב ומחכה לשמוע מכן!
מנטרה

אוי, קשה קשה...
חורף ושביתת פשפושים לא הולכים טוב ביחד...
אצלנו עדיין מאד רטוב.
רק מתדרדר אם לומר את האמת. מחזיקה חזק לא להתייאש.
אתמול והיום לכבוד הסופה החלטתילחתל ברב פעמי, גם כי המכנסיים לא מספיקים להתייבש על החבל בקור הזה, וגם כי אני מרחמת עליה, להרטב כל הזמן. ולא מתחשק לי להחליף לה מכנסיים בחוץ ברוח (אנחנו כל היום מחוץ לבית, במפגשים של הקבוצה של הגדולה...).
בקיצור, יומיים עם חיתול. אסור לי להתמכר! זה מאפשר לי איזשהו שקט, להוריד משימה מחלוקת הקשב הבלתי אפשרית שלי...
מחר נהיה אצל הוריי בבית המחומם כל היום, אז אני אתן לה להסתובב שוב בלי חיתול, שלא נשכח איך מפספסים... "-) .
תשמעו, האמת, זה באמת מייאש השביתות האלה.
יש למישהי משהו לתרום מנסיונה? או סתם מילה חמה (ויבשה?)
לילה טוב וחמים.
ממטרה

וואו, שביתה ארוכה...
בת כמה קטינא עכשו?
אני מניחה שעולמות של גילויים פיזיים על הפרק. את מחתלת ופותחת כשאת מזהה בקשה להתפשפש?
ואז היא לא מתרוקנת ועושה אחר כך?
מנסיוני (אוהו, מוכר) - זה חולף. אצלי, במיוחד כשהפסקתי ללחוץ, הורדתי רגל מהגז ואפשרתי יותר זמן בלי להציע. לפעמים עצם ההצעה, כשאין, או כשבדיוק מגדילים מרווחים, היתה מעצבנת עבורם (ועודנה... מפשפשת בת חמישה חודשים עכשו).
שולחת לך מלים חמות, עם לחות שמתיבשת מהר @}.
כל הכבוד על העמידה בפרץ.
ליל מנוחה.

טוב לשמוע מכן מנטרה.

אנחנו פשוט הפסקנו כמעט לגמרי.
היא כבר לא מודיעה בכלל, היא עושה גם קקי בטיטול (כמה שזה מעציב אותי, ומגעיל אותי כאחד, ניחה בנים, אבל בת עם קקי בפות! מזעזע!).

ההפך - היא מתעצבנת אם הולכים לשירותים ורוצה לעשות בטיטול.

לפעמים היא מקטרת כשהטיטול כבר רטוב - אבל רק לפעמים, לרוב גם את זה לא.
עסוקה מידי.

עכשיו מפשפשים רק אחרי התעוררות, ואם היא במנשא אז היא כן מבקשת ואז כן עושים (למרות שזה ממש דורש כישרון צחוק שיר והרגעה להיכנס לשירותים בלי קיטור)

לצערי עדיין לא השתנו לה חזרה סדרי השינה, היא עדיין בקושי יכולה לישון כי יש לה פיפי כל היום.

ננסה לחזור כשתתחיל ללכת.

סליחה שלא מעודדת, אבל זה הניסיון שלי, הוא לא כל כך מוצלח.

הי נפשפש,
קודם כל, שולחת לך .
היא מתעצבנת אם הולכים לשירותים ורוצה לעשות בטיטול.
יש לכם חצר או חוץ? גם שם?

לצערי עדיין לא השתנו לה חזרה סדרי השינה, היא עדיין בקושי יכולה לישון כי יש לה פיפי כל היום.
מה קורה אם את משאירה אותה עם חיתול? אני מבינה שהיא עושה בו. ואז נראה לך שלא נרדמת כי מפריעה לה הרטיבות?

למרות שזה ממש דורש כישרון צחוק שיר והרגעה להיכנס לשירותים בלי קיטור
אולי משהו בתנוחה?

תהני ממנה!

אנחנו באותו גיל של מנטרה נראה לי וגם בהפוגת פשפוש נקרא לזה ככה.
אצלנו התחלתי לשים חיתול (רב פעמי אבל גם חד פעמי לצערי לא מעט) כשהתחילו שלשולים ואיתם פספוסי קקי רבים לפני כשלושה חודשים שעדיין נמשכים.
עד עכשיו הייתי ממשיכה להציע לא מעט ולרוב הייתה היענות כשהצעתי, אבל היו גם הרבה פספוסים כי מטבע הדברים הקשב שלי ירד..
בימים האחרונים ממש אני די בוחרת לא לפשפש פשוט כי הקור הזה הופך את כל הסיפור למסורבל הרבה מידי.
מבאס, אבל זו האמת.
באופן מפתיע דווקא בלילה זה הזמן היחיד שהוא לגמרי בלי חיתול וכמעט תמיד קם יבש אחרי שעושה פיפי בסיר כל פעם שמתעורר לינוק.
מנחמת את עצמי שלפחות חצי מהיום פלוס מינוס הוא בלי חיתול בכלל ושלפחות נכון לעכשיו יש לו מודעות לכל העניין. גם זה משהו.

היי בנות, איזה כיף שעניתן לי, זה ממש מחמם את הלב (חשוב במיוחד בימים קרים אלה).
קטנטנה בת 9 חודשים. השביתה אכן ארוכה ורק מתחזקת.
כשהיא עם חיתול אני בכלל לא טורחת לחפש סימנים, אני פשוט מורידה לעצמי "דאגה" אחת מהראש. גם ככה יש המון במה להתרכז עם 2 בנות שובבות 24 שעות ביממה... כשהיא עם חיתול, היא מבחינתי עם חיתול...
הקטנה שלי כל כך רגישה, היא הייתה יומיים עם חיתולים (ועוד רב פעמיים, לא איזה משהו כימי...) וכל הפושפוש שלה אדום, כמו כוויות. כנראה העור שלה לא רגיל להיות ברטיבות... הרי כשמפספסים עם מכנסיים מייד אמא רואה ומחליפה, אבל חיתול יכול השאר רטוב גם שעתיים... מסכנונת.
היום דווקא לא חיתלתי אותה בכלל, כי עקב הגשמים נשארנו בבית ולא היה אכפת לי להחליף מכנסיים כל הזמן. והצלחתי לפשפש אותה פעמיים בבוקר. אולי אחרי יומיים עם חיתול היא רואה שכדאי לשתף פעולה??
נקווה לטוב.
מאחלת לכולכן ימים חמימים ופשפושים מוצלחים.
שולחת חיבוקים וחיזוקים לכולכן!
שוב תודה על התגובות.
מנטרה

תודה על החיבוק טנא מלא כוכבים

יש לכם חצר או חוץ? גם שם?
יש. כשאנחנו בחצר היא מסכימה לפשפש וזה לרוב מצליח. אבל אנחנו לא הרבה בחצר כי לאורך היום אנחנו עם עוד ילד קטן והם פשוט אוכלים את כל העלים/אבנים/חרקים באיזור, והוא לא מסתדר עם זה, כל רגע משתנק, וגם לי יש תמיד מלא דברים לעשות בבית, אז אנחנו לא הרבה בחצר.
גם בסיר היא לא מתלוננת, אבל שם הרבה פעמים לא עושה ושנייה אח"כ עושה בכיור/בטיטול, אז אני לא מרבה להשתמש בסיר, הוא כבר לא אמין בעיני...

מה קורה אם את משאירה אותה עם חיתול? אני מבינה שהיא עושה בו.
היא כל היום עם טיטול. היא עושה בו פיפי ואז מתלוננת שרטוב לה, או אם היא עסוקה מידי ממשיכה ככה.
עכשיו כשקר והיא לבושה בהמון שכבות זה מבאס כל כמה דקות להחליף לה טיטול, מבאס בעיקר אותה, ז"א היא זו שהתלוננה, אבל ברגע שאני מתחילה להפשיט אותה היא מתעצבנת, ולהלביש אותה זה כבר כשהיא זוחלת חזרה ואני זוחלת אחריה וסוגרת טיקטקים.

ואז נראה לך שלא נרדמת כי מפריעה לה הרטיבות?
אין מצב שהיא נרדמת עם הטיטול רטוב מפיפי, מדובר כאן על נסיכה אמיתית , היא יכולה להיות במנשא בטיול כשהיא כבר ממש עייפה גם שעה שלמה והיא לא תירדם כי הטיטול רטוב (במצבים שאין לי אפשרות לעצור ולהחליף לה אותו נגיד)
זה עוד לא נורא, הבעייה היא שהיא לא מצליחה להירדם בכלל אם יש לה עדיין פיפי לעשות בעוד כמה דקות נגיד.
לא מצליחה אני מתכוונת מתנגדת להרדמה פיזית, היא מבינה שעכשיו מרדימים אותה כשאני מצמידה לה את הראש לגוף שלי כשהיא במנשא, אם היא רוצה לישון היא נצמדת, אם לא היא מתנגדת.

ואם היא הייתה ממש עייפה ונרדמה, ויש לה פיפי בעוד כמה דקות, אז היא תישן מעט זמן (20 דקות לדוגמא) ותתעורר לעשות את הפיפי הזה.
ואני יודעת שזמן השינה הקצר הזה לא הספיק לה פשוט כי היא מתעוררת עייפה ועצבנית ופשוט כבר נשארת על המנשא עד לשינה הבאה, לא רוצה לזחול ולשחק.
(היא ישנה במיטה, אני מעבירה אותה אחרי שנרדמה)

אני מנסה ברגע שהיא מתעוררת לנדנד את המיטה, אבל שום דבר לא עוזר, אם יש לה פיפי היא מתעוררת וזהו.
הדבר היחיד שיכול לעזור זה להניק אותה ברגע הזה, ואז אולי אולי היא תעשה את הפיפי תוך כדי הנקה ותמשיך לישון עם טיטול רטוב.
לפעמים אני עושה את זה, ואז היא מצליחה לישון שעה ומשהו עם שתי הנקות לעזרה באמצע.

אולי משהו בתנוחה?
אולי. אני מצמידה אותה אלי, הגב שלה לבטן שלי ומרימה את הברכיים שלה לבטן שלה, יש לך תנוחה אחרת להמליץ? ניסיתי גם מעל השירותים/אמבטיה, לא שימח אותה.
נראה לי שפשוט לא בא לה שיפשפשו אותה, היא רוצה לעשות בטיטול, ושהטיטול יישאר יבש ולא יצטרכו להתעסק איתה בכלל.

יש ימים שהיא ישנה כל היום 40 דקות, ולהבנתי זה בכל פעם משתבש בגלל הפיפי, או בגלל שלא היה שקט מוחלט כשהנקתי אותה כשהתעוררה בגלל פיפי.

כרגע היא פשוט רגישה לפיפי, אבל לא מפושפשת, משהו כזה.

אבל מה אני מקשקשת כל כך הרבה על עצמי... זה הרי הדף של מנטרה.


תהני ממנה!
מכל רגע, היא פשוט מלאכית (וגם גאון של אמא כמובן)


הקטנה שלי כל כך רגישה,
מנטרה, אני חושבת שכל התינוקות ככה, פשוט מורחים להם המון משחה בכל החתלה, כך שהרטיבות לא נוגעת ישירות בהם, וגם יש כבר משחה שם שנלחמת באדמומיות.
רוב הילדים המחותלים מתמודדים עם המון פעמים של תפרחת ואדמומיות.
יצא לי לא מעט פעמים לשמוע על מקרים של בת עם טיטולים שהיה לה מקרה אחד של דלקת בדרכי השתן בגלל שהיא הייתה עם טיטול רטוב יותר מידי זמן.

כשהיא עושה פיפי בחיתול היא לא מתלוננת?

+כאן שביתה*/ב-
אני ודולב כותבים את הפוסט הזה ביחד (אני בעיקר מוחקת כך שסליחה מראש על שגיאות כתיב וסימנים אקראיים/

• \אנחנו בשביתה כבר קרוב לשבועיים,אולי כל הילדים שובתים מתישהו

הפסקתי את הלמודים לאחרונה כי אין לי מי ששומר כמו שצריך,הסבתא היחידה שבסביבה לא כל/כך רוצה לראות את הילד ומחזירה לי אותו במצב רע
(רוחצת אותו בגיגית הכביסה עם כל החומרים הכימים המגעילים והוא חוזר לי עם פריחה9 ועוד המון דוגמאות נוראיות. אי אפשר ללמוד ככה)
אז אנחנו בבית ב///זום על הפשפושים וגם זה לא מאד עוזר. אני חושבת לחגכות לקיץ ולגמול אותו סופית ביחד עם כלב תינוק שאנחנו מתכוונים לאמץ
כבר אמרתי לו שאני מוכנה לקבל כל דרישה כלכלית כדי לסיים את השביתה. התשובה שלו כנראה היא כמה חודשי טיטולים. אנחנו חלק מהזמן עם חד פעמי וחלק עם טיטולי בד.
בהצלחה לכל המפשפשים

הילד היום עם חום גבוה וחזר לפשפש. לא מבינה מה קורה איתו. בעבר כל פעם שחלה הפסיק לפשפש בגלל השלשול. הפעם אין שלשול, יש שביתה שהופסקה בגלל מחלה. לא יודעת להסביר את המצב ההזוי אך מעניין. מקווה שהשביתה הפסיקה ושימשיך לפשפש כשיבריא.
איך מתקדמת השביתה אצלך מנטרה?

מה שלום כולכן?
אצלנו זה כנראה העדכון האחרון.
דולב אוטוטו בן שנה. כבר קצת הולך. בחודש האחרון ממש נמאס לו מהטיטול והוא למד להוריד אותו בעצמו גם מתחת למכנסיים.
אז אנחנו בגמילה שהולכת מהר. עכשיו הוא מוריד טיטול כשרוצה לפשפש ועושה בשמחה במכנסיים או על השטיח האהוב בבית של סבתא.
הרבה כביסות אבל נחמד שיש לילד עצמאות הרגשה של אוטוטו וסיימנו... מקווה שהפשפושים מתקדמים יפה אצלכן!

אוי לא!!
כתבתי כאן אתמול הודעה מפורטת וכנראה (מרוב עייפות) לא הוספתי לדף...
אוי נו...
אנסה לכתוב בקצרה...
שמחה מאד לקרוא שהשביתה אצל שני מתקדמת ושהילד עצמאי
אצלנו צעד קדימה, שניים אחורה...
יש ימים שאנחנו יוצאות מהבית וחוזרות יבשות (נדירים, אבל יש),
יש ימים שהיא רצה אל הסיר מנסה לטפס עליו בנחישות (אני בסוף מושיבה אותה) ואז היא עושה פיפי\קקי ושתינו מאד שמחות.
יש ימים שהיא עושה כל היום על הרצפה...
יש ימים שאני מזהה שהיא צריכה, מושיבה על הסיר, היא מתעצבנת ועושה פיפי דקה לאחר מכן כמה מטרים משם...
בקיצור, אין עקביות, יש תסכול,.
לעיתים רחוקות, כשאני יודעת שאני לא יכולה להיות קשובה אליה,ושאסור לי לפספס, אני מחתלת אותה...

דבר משמח היא ששמתי לב שהיא יכולה להתאפק הרבה זמן (הרבה יותר זמן מאמא שלה), למשל כשאנחנו יוצאות למפגשי חנ"ב, היא יכולה להתאפק מעל 4-5 שעות ולא לעשות כלום, נראה לי שזה מצביע על שרירים חזקים ומודעות... מה דעתכן?
בבית היא בדרך כלל עושה פיפי כל שעה-שעתיים.

זהו, נקווה לטוב, היא כבר בת שנה ושבועיים, קצת מתהלכת מדי פעם בכוחות עצמה.
ממש קיוויתי שעד עכשיו כבר נהיה אחרי כל הפספוסים... אבל זה מה יש, ועם זה ננצח!
שיהיה לילה טוב ואשמח מאד לקרוא עוד על המסע המפושפש לשכן
לילה טוב
מנטרה

חייבת לשתף...
השבוע אחותי הצעירה הייתה אצלנו, פתאום קטנטנתי (כבר שנה וחודש... קשה להאמין), באה אליה, מגישה לה משהו קטן ואומרת לה "קח!",
אחותי מסתכלת ורואה שהקטנה מגישה לה בגאווה חתיכת קקי קטנה פרי יצירתה....
אם זה לא היה כל כך חמוד זה בטח היה יכול להיחשב מגעיל...