לילה טוב

איזה משפט על אחיותיי?
גם אני התלבטתי איך לקרא לעניין הזה שבאופן.

אנונימי

יודעת על מה את מדברת. גם אני מתגעגעת.
אולי תקפצו אלינו איזה בוקר? אפשר ללכת למשחקיה הפיצית בקניון לידנו. אמנם קטן, אבל יש מזגן...

לילה יקרה, תודה רבה, אני באמת זקוקה לתזכורת הזאת, יש לי נטיה לשכוח.
אתמול היום התחיל נחמד, הלכנו לדירה החדשה, ובזמן שניקיתי את האמבטיה, הבנות שיחקו עם הארגזים, במרפסת עם מים, בסלון כדורגל, קראו לי כל רגע לראות משהו לכן הספקתי דבר אחד וזה בסדר לא נשאר עוד הרבה מהניקיון.
אבל בערב כבר הייתי גמורה, יצאנו לבקר את דוד שלי בגבעתיים ואחר כך הלכנו לגינה בל"ה (מתקנים חדשים, מדליקה לגמרי) ובסוף קניתי להן ארטיקים שם ליד המכולת ואז היה איזה עניין עם הארטיקים, ואני צרחתי (אם שמעת על איזה מטורפת שעמדה ברחוב בגבעתיים וצרחה אז זאת אני), לא הזכרתי שום דבר שדומה לאמא אלא ממש מפלצת, איזה באסה.
בכל אופן אתם עזרה גדולה. תודה.

אנונימי

שכחתי לשאול אותך - מה לגבי כפר-סבא בסוף?

אנונימי

נו - מה קורה? איפה נעלמת לי?

לילך מה האי מייל שלך?

אנונימי

את יודעת, אם המקום מספיק גדול ומרווח, אולי בנות קבוצת מודיעין והסביבה (ויויאן, מיכל מ, חגית נ וכו') ירצו להצטרף.
בדומה למה שהיה בסוזן דלל.
הן אחלה, ונראה לי שיהיה ממש כיף אם הן תצטרפנה.
אתקשר אליך תכף...

לילה יקרה,
אני לא יודעת אם יהיה לי זמן, או כוחות נפש בשבוע הבא להגיד לך אז הנה זה בא:
תודה לאל שאת יחד איתי שם. אני תמיד מפקפקת בשיקול דעתי בסיטואציות כאלו כי הרגשנות שלי מסתירה לי לפעמים. המשפט שלך בבלוג של חגית על זה שמשהו לא טוב קורה שם, עזר לי להאמין לאינוטואיציה שלי. אני צופה בהתפעלות איך את מתמודדת יחד עם ילדתך.
נשיקות, חיבוקים ואהבה.

את פנויה לטלפון?

אנונימי

כן , יודעת שאתם שם בפארק... תהנו!
סוף סוף קראתי מה שכתבת.
חשוב לי לפרגן על זה פה, בפרהסיה, כי אחרי מה שמאיה כתבה, שוב הרגשתי קצת כאילו אני סתם מתאמצת בשביל אנשים שבלאו הכי לא באותו ראש כמוני ושלא יהיו חלק מהקבוצה.
אז ממש שמחה שלקחת ללב ושכתבת את מה שכתבת.

ובאמת צריך לחשוב על הנושא של יום שני - פנוי או לא.
אם הוא נשאר ריק, זה מאד מגביל אותנו במבחר הימים שנשאר לנו. אולי באמת כדאי לנצל אותו כיום יוזמת אמהות, ובכך בעצם גם לאפשר מדי פעם מפגשים המוניים עם קבוצת מודיעין.

נתראה מחר בבוקר

לך ולאדווה, ונשיקות לאלולה.

בדיוק, על מה שכתבת בגן והקבוצה התל אביבית, זה עושה סדר יפה.
יום א' לגדולים שבינינו אם ירצו....
יום ב' מפגש מתחלף,
ונראה על איזה מתנ"ס נסגור, ושזה יהיה ביום ד' או ה'.
מה יפעת אמרה איזה ימים לא נוחים לה?
ונו, איך היה בפארק?

עדכנתי.

יובל נרדם ויש שקט בגזרה שלנו (-:
אז תתקשרי כשנח לך
ומה איתכן?????????????

הי לילה,
האם בכוונתכן להגיע בימי ראשון?
אם כן הרימי טלפון ואסביר לך איך מגיעים.

קראתי מה שכתבת בדף אני ואמי דור חדש... נו לא צריך להגזים, ובטח שלא למחוק, זה אמיתי כזה, יפה, חלק מהחיים,מהבגרות שלנו.
חוצמיזה, שנה טובה ומבורכת, זורמת בפשטות ובטבעיות ובהמון שמחה.

אנונימי

לילה,
מצאתי את עצמי חושבת ומתלבטת אם אמרתי את כל מה שהיה לי להגיד לך בעניין הפצצה שהטלת.
את יודעת איך זה - כל סיבה היא סיבה מספקת בשביל להדיר שינה מעיני לאחרונה...

בכל אופן, just in case,, הנה מה יש לי לומר:

כן - מאמינה שיהיה לכולכם יותר טוב בסביבה כזו. כמו שאמרת - טבע, מרחב, אנשים כלבבך בסמוך, משפחה תומכת בטווח יריקה וכו'.

כן - נשמע מצוין, ובאמת מאמינה שיותר קל לעשות שיהיה טוב במקום כזה.

באעסה.

לא מתאים לי שתעזבו.
אגואיסטי מצידי? כן, נכון, אבל זה מה יש.

מאידך, מבטיחה לך שנתעלק עליכם בתדירות כזו שלאדוה ימאס מאיתנו עוד יותר ממה שעכשיו
קצת רצינות מעורבת בפילוסופיה בגרוש וחצי: האושר נמצא אצלינו פנימה. אנשים צעירים יותר ופחות נוסעים לחפש את עצמם בהודו, במזרח, בדר' אמריקה וכו' וחוזרים עם מה? במקרה הנפוץ בידיים ריקות ובמקרה הטוב עם התובנה הזו, שהם בוחרים שיהיה להם טוב, לעשות לעצמם את הטוב, לראות_ את הטוב באשר הוא כבר _סביבם ובתוכם.

לא זוכרת אם דיברנו על זה, ואם כן - אז לפחות זה ישמש לי תזכורת לעתיד: לכל אחד יש את קו האושר הבסיסי שלו. החיים מזמנים לנו עליות ומורדות רגעיים וזמניים, אבל כל פעם אנחנו חוזרים לאותו קו אושר בסיסי. החוכמה (לדעתי) היא לזהות את הקו הזה, ולראות ולגלות איך אני בעצמי מעלה לעצמי את גובה הקו.
על מה אני צריכה לוותר כדי שאכן יתבהר המבט ותמונה יפה יותר תצטייר לנגד עיני (הביקורתיות, קפדניות, שופטות...

).

לא כל כך מהר אתם עוברים ( - אם בכלל), ואל תתני לי לרפות את ידייך, כי לא זו הכוונה, אבל אשמח אם תזכרי משהו שחברה קרובה וטובה שלי_ אמרה לי היום, בשינוי נוסח קל: תראי איך הילדה (הגדולה) שלי מסתדרת מצוין ונהנית לה מאד בחברת הקטנים האלה. טוב לה מעצם זה שהיא _הגדולה.

ואני מרחיבה: היא לא מחפשת שואלת ומבקשת את חבריה הגדולים, לא חוקרת איפה הם, לא מביעה את רצונה שיהיו פה איתה כדי שיהיה לה יותר טוב.
ואני ממשיכה את הפסיאודו ציטוט של קודם: אבל חלק מהחברות האחרות שלי, מרפות את ידי עם החיפוש המתמיד אחר חברים גדולים, עם הדגשת הצורך בחברת ילדים גדולים... במקום לקבל את זה כנתון, בדומה למה שאמרו בעלי ניסיון, הורים לילדה בת כ-11, ואמא אחרת לילד בן 5 ושבוע - זה מה יש. אז הילד שלי הוא הגדול ואמנם קל לנו מאד למצוא בזה חסרונות, אבל יש לזה גם יתרונות, ובכל מקרה - זה המצב. אז מה?

זהו.
והערה לכל הקוראים בדפים לא להם: ממש ממש ממש מקווה שלא פגעתי פה באף אחד ואחת ובפרט לא באחת מחברותי לקבוצה. אין פה כוונת ביקורת, ולא כוונת שיפוט. רק חידוד הנקודה עבור לילה ותזכורת עבורי, למקרה שבעוד שנתיים שלוש אמצא את עצמי באותה הסיטואציה בה הדר הוא הגדול ואני מסתובבת מתוסכלת בגלל זה...

ולסיכום:
לדעתי - יחד עם החיפושים והתוכניות הזדוניות שלכם לנטוש אותנו - כל עוד אתם פה, אתם חלק מאיתנו, ויש לכם זכות מלאה להביע את דעתכם ולהשתתף ולהשפיע על עתיד קבוצתנו. בואי נגיד, שברגע שכבר יש לכם חוזה חתום, ואתם במרחק של נניח חודש מהמעבר, או אז תתחילי לנוח על זרי הדפנה ולא ליטול חלק פעיל בדיונים, בבחירות, בשיחות ובמה שלא יהיה. בסדר? סגרנו?

תהנו בפארק הירדן, שובו בשלום, ד"ש למי ומי ונשתמע.

אנונימי

שכחתי משהו חשוב:

ברכות ברכות! נשמע מצויין

(בהשראת סקיפי פה למעלה) (סקיפי ד"ש ואהבתי את מה שכתבת כאן על חברת קטנים).
ובטח, אם יצא לכם ביום ראשון לקפוץ נשמח להפגש.

(ואני חושבת שלא צריך לדאוג בעניין החינוך הביתי במושב וכו').

שללללללללללללום.
אז עוברים באמת, הא?
אנחנו בסדר. חצי.
עברנו שבוע מאד קשה בגן. פרידות לא קלות. קשה מאד להיות אמא שבכל ליבה היא בחינוך ביתי והבן שלה בגן.
זה ממש פיצול אישיות.
אבל עדיין זו הבחירה הפחות גרועה עבורנו.
יובל הסתדר טוב מבחינה חברתית. יש לו את החבר הטוב. וגם ביקרנו אצלם אחה"צ והם מסתדרים נפלא.
כזה חבר כ"כ חסר לו. וזה שווה חלק מתלאות הגן.
השבוע תהיה שביתת סייעות ונחשי מי רצה להתנדב...
אני בעקרון פנויה מאד לטלפונים בבוקר, אז אם במקרה מתפנה לך...

אכן אכן.
וצר לי אבל היום לא נפגש..
יובל אופסן בגן. (סוף סוף בלי שום "תשארי" ). יש היום יומולדת בגן. שמחה וששון (-:

אני אורזת ונזכרתי בך. אל תאמיני לאף אחד שיגיד לך שקשה לארוז וקשה לעבור דירה. אני נהנית מכל רגע ובינתיים גם ללי. אני מקוה ששימשיך ככה.

לילה, גם אני שמחתי, בכלל אני שמחה שיש תקשורת חיובית בינינו ואנחנו מנסות ללמוד מהקשיים, ושישנה אהבה למרות הדברים הלא פשוטים שאנחנו עוברות.

עוד שבוע! איך הולך חימום המנועים? אפשר לעזור איכשהו? ו ב ה צ ל ח ה!

אלי מאוד אהב את הספר, ומוסר תודה רבה.

טוב לשמוע שהגיע הזוג הנכסף (מודה שאני לא מצליחה לפרש את הרמזים על הרמזים...), ושתהיה אריזה קלה כמה שאפשר, ומהנה אפילו.

שבוע???????????.

וואו!!!!!!

ב-ה-צ-ל-ח-ה!

טוב, מתבהר, ובכל מקרה יפה מצדם שהם הגיעו

ושוב שיהיה בקלות. כמו שאלונה אמרה לי על עניין אחר - תהני מזה. זה מכניס אותך לפוקוס מיוחד.

אנונימי

לילה,
ככה נעלמים?
ספרי איך הולך ומה נשמע (ולמה שמך השתנה פתאום פה באתר?).
ומה זו השאלה למעלה לגבי שבוע??? של חגית ו???
אצלנו רגיל. עליות ומורדות. סה"כ בסדר.
תבואו ביום ב' לפארק המדע?
אתן מוזמנות גם למסיבת חנוכה, וגם למפגש אמהות אם תרצי.
יש כבר טלפון רגיל?
טוב. זה לא במקום שיחה. אז יאללה - כשיש לך טיפה שקט, זמן וכוח, תתקשרי!

אנונימי

אז חזרת לאינטרטן?
שמחה שסוף סוף ביקרנו. בית מגניב!
מקוה שזה שחיסלתי את כל קערת המרק שלי השאירה את פולניותך שבעת רצון

ואיזה קשתות סידרת לנו

- אשכרה, נבוא כל יום...

אמסור להדר את דברי אדוה, ואת מסרי חיבוקים לשלושתיכן

היה לנו המשך יום לא פחות עמוס, ובכל זאת התעוררתי לפני

חזרנו מותשות ומלאות חוויות.
תמרי לא הפסיקה לספר לי שהיא הייתה בשלולית ושהיא רכבה על האפניים של אלולה.
איזה כייף שאנחנו עוברים עוד מעט לחצר משלנו גם...
וחוצמיזה, אחרי שנתקרב, אפשר להתראות יותר!!!
והמרק בכלל היה בשביל תמרי - שהעדיפה לאכול את המנה של ליאת והדר...

לילה טוב,
מיכל

בקר טוב לילה!
סוף סוף סוף סוף אני מסדרת את התמונות של יובל.
ואני רוצה לשגר לכם את בילבי. אנא שילחי לי למייל את כתובתכם החדשה!!!

נשיקות וחיבוקים!

שכחתן את הבצק, הוא נשאר פתוח והתייבש, הדברים האלו הם חד פעמיים אצלינו, בכל אופן אני אגש לקנות לכם חדש, בקרוב, אז שלא תתעצב.

מה, מחקת???
רציתי לכתוב לך, למרות שיש לנו אפשרות לדבר על זה כשאנחנו נפגשות, (אבל לא יצא בפעם האחרונה), שמרגיש לי שהגבת נכון, למרות שאני כן מעדיפה לתת את התאוריה שבה אני מאמינה לגמרי, יכול להיות שגם מבוגרים נצמדים לתאוריות למינהן כדרך להתמודדות עם נושא כזה כאוב, ועם הלא נודע המפחיד הזה, אני גם תמיד נצמדת למחקרים והוכחות למיניהן כדי להיות בטוחה שככה זה.
אז אני כן סיפרתי לה על הנשמה שבכל אחד, ועל עולם הנשמות, ואלוהים, ושאנחנו נולדים מחדש, אני יכולה להרחיב לך אם את רוצה.

מה קורה?
סתם קפצתי לבקר.

אנונימי

איזה חמוד זה.
תמיד רציתי הרבה כאלה תולים בחדר, ועכשיו יש לי יותר מוטיבציה להכין את התשתית שתכננתי מזמן, ולתלות את שלכם ואת האחרים גם.

תודה

תודה @}

שליחה על ידי מי_כל* » 08 מרץ 2004, 16:25

היי לילה יקרה.
קצת באיחור, אבל יותר טוב מאוחר מאשר לעולם לא...
שמעתי את הודעתך כמה ימים לפני שנסענו והימים היו לחוצים ומטורפים משהו.
אז עכשייו יש לי רגע זמן - אתקשר בשמחה כשאחזור ונשמח מאוד לבוא לראות לכולכן.

פורים שמח ושלומות מצ'אנג-מאי החמימה...

אוי אם היית רואה איך שהחלפתי צבעים (טוב עלי לא כל כך רואים), איזה כיף לי, תודה.

הכנסתי אותך בעל כורך ל אהבת הגוף ציטטתי אותך, אז את מוזמנת לצטט את עצמך יותר במדויק ממני.

בטח שמתאים, רצתי לענות, ואז נזכרתי שזה ממש זוועה לי לנסות בטלפון ברגוע. זה בדיוק הרגע שכולם רוצים או לקפוץ עלי או לריב לידי ולצרוח. אבל לא נאמר נואש, ואת מוזמנת לנסות בכל זאת. אולי יותר אחרי תשע בערב. תודה על כל המחמאות המצחיקות.
ואני מאד שמחה שחזרת לכתוב!!

נשמע נהדר הכוורת (סליחה אם אני כבר אמרתי לך את זה ,פשוט לא זוכרת) אנחנו מעונינות, אמא ושתי בנות.

איך בכלל אתן מרגישות?
נדבר.

בשבילי בכלל כל העולם הזה הוא תעלומה אחת גדולה. לא ברור לי איך זה עובד, וזו הפוביה העיקרית שלי.
אני לא מאמינה!!!
תיארת פשוט בדיוק את התחושה הזאת שלי שהולכת איתי כבר... לא יודעת כמה זמן... אולי מתמיד...
לא רק העולם גם החיים... חידה, חידה בשבילי איך הכל פה עובד....
יואו! בואי נפתח איזו קב' תמיכה, עמותה ,משהו....
אצלי ישר מצטרפת לזה ההרגשה הזאת של הקטנות (שלי) והחוסר יכולת וכו' וכו' וכו'....
כאילו יש מאגר שלם של אינפורמציה, של כלים שאין לי נגישות אליו, שלא זמינים לי...

אופס! יצאה לי השתפכות....

....
אז ההשתפכות היתה לשוא, אה?

ואז לא נשאר כל כך מה להגיב עליהם
14:25 באמת השאיר אותי ככה עם חיוך אדיוטי על הפרצוף...והתכוונתי אפילו להיות ליד הטלפון בשעה הזאת, מה שכמובן לא קרה. אבל גם מחר יש 14:25 אז אני מקפיאה את החיוך.....
לילה טוב

אה!

אז טוב ששאלתי! (התלבטתי קצת...ריבוי השנינויות פה באתר לאחרונה הכניס אותי לחוסר בטחון עם כל משהו שנראה כמו בדיחה)
ותודה שאמרת לי מתי זה כי אני אף פעם לא זוכרת ותמיד רואים את זה אצלינו בפוקס.

לילך, יש אפשרות לכתוב לך מייל?

אכן היה...
זה מה שקורה כשמגיחים רק לביקורי בזק...

השתיקה בעקבות דברייך בכלבים והילדים: תסמונת זלאיט. (מבחינתי לפחות).
ואני דפוקה. שכחתי להתקשר באותו יום. אנסה מחר.

זה ממש בסדר. (לענת)

לילה יקרה, אין לך מה לחשוש לראייתך. אני כותבת ומוחקת! אז למה אני כותבת? לפעמים אני נתקפת. כידוע לך נפשי אינה עומדת בקריאת כל הדפים שבאתר. לפעמים אני מוצאת לי חמש שעות פנויות וקוראת איזה דף ממה חדש מהתחלה ועד הסוף. כמובן שיש לי הרבה מה לומר, ולא אדם כמוני ישמור את הגיגיו לעצמו. למחרת בבוקר אני נתקפת חרטות קשות וחוסר מנוחה. הדרך היחידה להשקיט את נפשי היא פשוט למחוק! עכשיו תארי לך כמה הרבה יהיה לי למחוק מחר בבוקר... סתם, את הדברים האלו אני בטח לא אמחק, על-אף שבטוח שמחר בבוקר אני אצטער עליהם. אולי אני מצטערת עליהם כבר עכשיו בעצם.

ראיתי שהגבת שם בתינוקות ופרסומות. כתבתי כאילו אף אחד לא הגיב, כי הפריע לי השקט ובלה בלה בלה וטחנו וטחנו ונהיה כבר אבק בעיניים אז יאללה חאלאס. לא? לא חייבים להסכים על ענין ההפצה והבשורה. בטוח אם אין כוח לזה.
סתם, נבהלתי קצת ממה שקרה, שפתאם כתבו, לא זוכרת כבר מי, ש:
"דווקא לכותבים ולקוראים באתר יש סובלנות לגחמות הטבעיות של ותיקי האתר. כל עוד אתם לא מתלהמים..." משהו כזה. לא ציטוט מדוייק.
זה נכתב בנימוס וברצון "להשיב את הסדר על כנו" וזה בעיקר מה שהבהיל אותי. כאילו יאללה, תתנהגו יפה, חבורת קיצוניים שעוד יש לנו קצת סבלנות אליהם.
אבל מסתבר שיש מי שזה בכלל לא הזיז לו, ואולי זה היה הקול האמיתי , ראי הודעת הד בר ניסן בדף של יונת שרון .

ילד מגיע למה שהוא רוצה. אפילו על אפכם ועל חמתכם, וודאי ודאי אם אתם מאפשרים. ולא צריך לעשות כלום יותר מזה: לאפשר.

או, אז גם על זה לא יצא לנו לדבר: איך הולך עם הבלי חיתולים של אלולה? (כבר אמרתי לך שהיא מתוקה אמיתית? )
ויובל גם הודיע לי שהוא רוצה לבקר את אדוה. אבל לעיתים רחוקות כי היא גרה רחוק עכשיו.... (-:

אנונימי

שמת

שצדקת בענין הגיית בלוג ?

אולי נתראה מחר...
ביי

אבל היום ממש כמו עם ילד גדול.

איזה יופי! כל הכבוד לך על אורך הרוח והסבלנות! והיא בהחלט משתלמת.

ואני?
מתקדמת! היום נסעתי לבדי לבדי לבדי (כלומר עם יובל) לתל אביב העיר הגדולה.
אז מי יודע... אולי יום אחד אהיה אמיצה יותר...

קדימה!!! (-: (-:

וגם יש לך ד"ש חם ממיכל

שליחה על ידי מי_כל* » 21 מאי 2004, 22:57

ראיתי בדף אחר ואני מנצלת את ההזדמנות - ברָכוֹת לרגל קבלת האוטו!!!
שיהיה סופשבוע טוב.

הי!
ההצתה שלי מאוחרת או שקטנת אמונה אנוכי שלא בדקתי בדף הבית שלי מה קורה....
אני מניחה שאם איש חמוד השווה משאבה עם ביתך זה אכן בעלי....
לגבי הקשר בין הסכרת לפורמולות אני עדיין מחפשת מחקר חד משמעי , יש מחקרים שמצביעים על הקשר , אבל זה עדיין לא מספק אותי.
אני מניחה -לא מדעי- שאם יש נטיה במשפחה , הפורמולה "לא עוזרת" במילים עדינות _מאוד...אבל אני פשוט מפחדת לחשוב על כך שיכול להיות מצב כזה גם אצל יונקים , ואת מבינה מדוע.
היום גיסתי שיש לה תינוק כזה בן שלוש וחצי - שנה וחצי מאז שגילו לו, אמרה שמה משנה מה אוכלים , גדלים ממילא, אז מה אני אגיד על זה???
אמרתי לה שהתוצאות של מה שילדים אוכלים היום ניכרות לפעמים שנים אח"כ.
אנחנו אוהבים להגיד שהגוף זוכר הכל ...מפחיד באמת....
הילד שלה התסובב עם שקית וופלים עם סוכר כי "הו ממילא לא אוכל כלום חוץ מזה" .לא הצלחתי להבין לאיזה הרגלים היא מרגילה אותו...הרי לא לעולם יהיה הני מון אצלו, והוא אכן יצטרך למצוא הנאה מאוכל עם מתוקים מוגבלים מאוד.
אסור לשפוט אבל יצא לי בדף שלך...

ושכחתי שנשמח להיפגש!!

תודה. תמיד טוב לקבל ליטוף לאגו.. (-:
לילה טוב.

תודה. נחמד להיות פה למרות שיוצא לי רק מעט מעט.

הי!
אני חושבת שזה מאוד מפחיד החיסונים והקשר לסוכרת איפה יש על זה מחקר?
אם לבת שלך יש משאבה אני יכולה להבין את הבלתי אפשרי לעמוד בפני המתוק המתוק הזה. גם בנזוגי המופלא עלה כמה ק"ג (לא מעט) מאז המשאבה לפני כשנתיים...

תודה.

זה מעודד, לדעת שלא ר-ק חברי המיני קוראים מה שאני כותב.

היי לילה, ראית את הודעתו של אסי ב קליטת משפחות חדשות בחינוך ביתי ?

לא הספקנו להחליף מילה.
בין מערה לפיקניק פתאום נגמר לי הזמן.
חבל לי...
שמחתי לראות אותך מגיעה באוטו משל עצמך!!!
אתקשר לך במהרה - יש לי איזה הגיג להגג איתך.

לילה טוב.

אנונימי

תעלי, בטח תעלי, ובטח מעוניינת

פה או באימייל או שמא להדפיס ולתת לי לקרוא? מה שתרצי.
הרבה יותר קל לקרוא בהמשכים מאשר לנהל שיחות בהמשכים...

עכשיו תורי לחכות...
מחר (יום שישי) אני לא זמינה עד הצהרים - ואחר כך אשמח מאוד לדבר.
אני בניידי רוב היום.

לילה טוב.

אהלן, מתברר שככה הכי קל לתקשר...
אני מבררת עם הקבוצה שלנו אם אפשר להעביר לימי רביעי, כי כמה מאיתנו מאוד רוצות להגיע בימי שלישי. נראה שזה אפשרי, אבל עוד לא שאלתי את כולן.
לילה טוב

אין לי מושג, סתם הייתי במצב רוח נקיוני, לא מחקתי כלום בעצמי (אין לי אומץ למחוק)
בינתיים נראה שניפגש כאן בימי רביעי, לפחות בחופשת הקיץ, כך שנוכל לבוא אלייך בימי ג'.
בסוף הקיץ נתארגן מחדש...

מה שרציתי להגיד הוא שכאמא שלא נמצאת כל היום עם הילדים שלה (אני), אני נתקלת גם בסיטואציות בהן אני נעלבת עבור הילדים (עבור השני יותר מהבכור, כי הוא גם נקלע פחות לסיטואציות כאלו), אבל את לפחות נמצאת כל היום איתן ויש לך יותר סיטואציות בהן את לא נעלבת וכן נעלבת.
בקיצור, כיף לך שאת בחינוך ביתי וכל היום עם הילדות...

תודה על הטלפון. צפי לטלפון מחר, למרות שאת ערה עכשיו, אני לא אתקשר (ככה חינכו אותי בפולין. לא מתקשרים לאנשים אחרי 10 בערב וגם לא בין שתיים לארבע).

לילה, תודה על מה שכתבת לי. מותר להעתיק את זה גם ל למה לא נשמע קולכם ?
ובקשר לזה שעד ש..ועד ש..
דברייך אף פעם לא מגיעים מאוחר מדי. עובדה. ותמיד כיף לקרוא אותם, והם בעצם תמיד בזמן, מסתבר לי עכשיו.
אז אל תתקמצני עלינו, בבקשה.

באתי לכתוב לך והנה אני רואה שענת כבר הקדימה אותי וכתבה בדיוק מה שהתכוונתי לומר. מלה במלה.
ורציתי להגיד שגם היה לי חשוב לשמוע את זה ממך, ושאני חושבת על זה. אולי גם נעשה משהו בעניין, אם כי עוד לא ברור לי מה.
בקיצור: תודה!

הזזנו את יום המפגש שלנו.
אמרתי לכולן לבוא.
אני רואה הדים ותגובות למפגשים הנהדרים שמתקיימים אצלך.
ובסוף אני אלך לאיבוד בדרך ביום שלישי הבא ואגיע אחרי שכולם ילכו...

צפי לשיחת טלפון לקבל הוראות הגעה מאוד מאוד מאוד מפורטות!!!

לילה טוב ושבת שלום.

תדעי לך שהיא סתם מאיימת. אליי (וזה באמת מסובך) היא הגיעה בלי בעיה למרות שבאמת חשבתי שכבר הלכה לאיבוד והגיע להשד יודע איפה...

אנונימי

היא לא סתם מאיימת.
כבר היו דברים מעולם. הן משמיעה, והן מנסיון.

ורק שתדעי, שאת לא הטרמפיסטית היחידה. היה עוד מקרה, עם אמא אחרת.
ורק שיהיה ברור, שאמנם קודם היולי ספקות לגבי כן או לא בסדר, כן או לא אנהג כך בעתיד וכו', ובעזרת הדף ההוא, ממש נעשיתי שלימה עם הדרך בה נהגתי.
ועוד התדרדרתי אפילו, אבל לא אפרט, כדי שלא יצעקו עלי פה...

אנונימי

כנראה שלא הסברתי את עצמי היטב.
אין לי שום תוכניות או כוונות מוצהרות לנסוע לא חגורה או כשאחד מנוסעי הרכב האחרים אינו חגור. ממש לא.
מאידך, לא אעשה סלטות ופליק פלאק לאחור על מנת לקיים את האמור לעיל.
כבעבר כן בהווה, כשמי מילדי מתחיל לצווח באוטו, אני מנסה להרגיעו בכל דרך אפשרית. אחת הדרכים היא לעצור בצד במקום בטוח (עד כמה שבטוח זה בטוח...), להוציאו מהסלקל, להחזיק על הידיים ולקוות שירגע. מה שאף עבד עד כה.
אבל, אם חלילה וחס הוא לא נרגע, והוא ממשיך לצווח, ואין ביכולתי לעשות שום דבר שמרגיע אותו, ומאד מאד חשוב ודחוף שאמשיך לנסוע, יתכן שלא אחזיר אותו לסלקל, אלא אכניס אותו למנשא, ואסע כך.
זה לא האופציה הראשונה שלי. זו האופציה האחרונה והסופית בהחלט. אבל היא אופציה. ולא יהיו נקיפות מצפון אחר כך או הלקאה עצמית.

למעשה, השוני העיקרי הוא בענין ההלקאה העצמית שהיתה באה אחר כך. כי בסה"כ כן הקפדתי בנושא החגורה וכן אקפיד גם בעתיד.

וחוץ מזה, מה שלומך?

מה שלום הקוץ? אני כותבת תחת ההנחה שהרעיון לצוואה היה מיותר...
עדיין לא חשבתי על ניק (נֶיְים). אם יש לך ניק להעניק אני מוכנה לבדוק שוב את מד האומץ שלי..

יו איך נהנינו היום!!!
תמרי ספרה לסבתא ואבא שהיא שיחקה עם המון ילדים חדשים היום...
כל הכבוד לך על האירוח האמיץ.

תודות רבות על שאת פותחת את ביתך (וליבך וסבלנותך) לכולנו.
להתראות בשבוע הבא.

כל כך נהננו היום. מחכה לפעם הבאה.
את רעיון הפיצה אימצנו ליום ההולדת של הבכור בשבוע הבא!

אנונימי

את רואה,
טוב שלא באנו (כאילו מישהו הזמין אותנו... - סתם

) - אני בכלל לא משתגעת על פיצה.

< ליאת מנסה לרמות את עצמה? >

שבוע-בא, נהיה באזורכם פחות-או-יותר. זה בסדר שנבוא? שמעתי שלא היה חסר לכם כלום למנין, ואולי הצפיפות גדולה לך מדי. שואלת ברצינות.

כל הכבוד על ההצלחה הגורפת

לילך תודה על הארוח נדבר
יהודית ושות

שוב נהנינו.
שוב תודות.
מקווה שההפוגה שאיפשרנו לך אחרי שכולם הלכו, מפצה על השהייה ארוכת השעות...

נשיקות לבנותייך ולהתראות בשבוע הבא.

הי, תודה על היום, היה ממש נחמד.
הבית שראינו לא היה בפינת האצטרובל, אלא ברחובצ'יק שאחריו, אם באים מכיוונך.
משום מה היה לי חשוב לתקן...
<הדברים שחשובים לענת בשעות כאלה, זה באמת דורש בדיקה...>

תודות רבות על שאת פותחת את ביתך (וליבך וסבלנותך) לכולנו. @}

כל הכבוד לך על האירוח האמיץ.
<מצטרפת מרחוק. נשמע שכיף אצלכם>

אנונימי

מצטרפת למודות,
בפרט בענין הסבלנות והאומץ.
ובמקרה שלי, אז גם על השיחות והגלידה

תודה לכולכן. כיף לי.

היום הכי מעניין בשבוע הבא יהיה דווקא ביום שלישי... (ריצוף)
אחר כך יש עוד מטבח וכמעט סיימנו.
אולי היא תרצה להצטרף לנקיונות?...

אני אחשוב על יום מעניין (אולי התקנת המטבח או השיש או משהו כזה) ואשמח מאוד לארח ולעשות סיור קבלנים בצריף שלנו.
שיהיה שבוע טוב מאוד.