גמילה מחיתולים בגיל צעיר

לרוב אין אפשרות לדעת מה הפריע לו.
ולפעמים מה שמפריע להם זה שהצענו יותר מדי פעמים כשבעצם הם לא היו צריכים, או שמשהו אחר הציק להם ואנחנו כל הזמן חשבנו בטעות שזה פיפי/קקי. אז לפעמים זה מעצבן אותם והם מגיבים ב"די כבר תעזבי אותי לא צריך אני לא עושה בכיור וזהו!"

שהצענו יותר מדי פעמים כשבעצם הם לא היו צריכים
המממ... זה בהחלט נשמע הולם. אני אחשוב על זה בפעם הבאה, אבל באמת הצעתי כי חשבתי שהוא צריך. תודה בכל אופן

אבל באמת הצעתי כי חשבתי שהוא צריך
ברור... אין מנוס מטעויות כאלה. נדמה לנו שהוא צריך, מנסים, ומתברר שהוא לא צריך.
יש כאלה, שאם יצא יותר מדי פעמים ברציפות ש"נידנדנו" להם, הם שובתים...
ואחרים, לא איכפת להם.
בגיל הזה, אם הם משתפים פעולה ומתרוקנים היטב, אז אחרי הצהריים יכולות לעבור לפעמים כמה שעות שהם לא צריכים. בבוקר התדירות גבוהה יותר.
כמו כן, יש עכשיו גורם נוסף: חם, וזה מייבש, וזה אומר פחות פיפי. לשים לב גם לצבע שלו, זה נותן לנו אינדיקציה אם צריך קצת לעודד אותו לינוק/לשתות.

שאלה - מה אתן אומרות לילד כאשר אתן רואות אותו מפשפש על הרצפה? עוצרים אותו ב"חכה רגע אני אקח אותך" או משהו כזה? אומרים משהו עם המילה שירותים או עם המילה פיפי?

שליחה על ידי אמא* » 04 יולי 2008, 08:28

הינוקא כבר בן שנה וארבעה ח', נמצא לא מעט בלי חיתול. מאד אוהב ככה.
הבעיה היא שאני לא מצליחה לתפוס אותו בזמן, הגענו לשלב שהוא מבין כשמתחיל פיפי, ועוצר ומסתכל על הרטוב שיוצא לו משם, ואז אני לוקחת אותו לשירותים או לאמבטיה, ושם לא יוצא לו כלום. האמת שעם קערה או סיר טרם ניסיתי. אבל נראה לי שהמצב הזה של מודעות לזה, עוצר את זה מלזרום באופן טבעי. עם קקי אותו הכנ"ל. עושה לרוב באמבטיה כשהוא מתרחץ. ובוכה קורא לי להוציא אותו מהקקה...
מה אפשר לנסות?

אמא, למה הוא עוצר אחרי שמתחיל להשתין?
האם גם כשאת לא מסתכלת הוא עוצר וחוקר?
הרי אפשר לחקור את הפיפי גם מבלי להפסיקו...

שליחה על ידי אמא* » 06 יולי 2008, 08:31

כשאני לא מסתכלת הוא באמת משתין חופשי.
אבל כשאני מסתכלת והוא משתין על המיטה, הוא אינסטינקטיבית עוצר, מסתכל ומצביע על זה, ואמר טו <רטוב>.
אני אף פעם לא כעסתי או משהו כזה, רק נראה לי שהוא קלט כבר שהמיטה זה לא המקום הרצוי מבחינתי...

הייתי מציעה לך במקום להעביר אותו ובכך להפסיק את רצף ההשתנה,
להביא את הסיר עד אליו.
יש לכם סיר?
וגם לעבוד על משחקי פיפי, כמו פיפי בתוך סיר בתוך מקלחת
(לפני שמתחילים להתרחץ) - זרם מים עוזר לשחרר.
וגם "להשקות עצים" בחוץ.
ככה הוא ילמד לשחרר ולא רק לעצור את הפיפי.
בסה"כ נשמע שאתם בדרך הנכונה, אבל התהליך דורש זמן וסבלנות
קבלי

שלום לכולן שוב

באתי לעדכן ולהתעדכן וכמובן לשאול גם שאלות...
אז באמת השמיים לא נפלו ואפילו נוספה לנו תוספת חמודה למשפחה- מאיה

אבל, וזה אבל גדול, לא הצלחנו להגיע למצב שבו יאיר מודיע על פיפי או קקי או הולך לעשות באסלה. כלומר, בגן הוא לפעמים אומר ולעתים רחוקות גם בבית הוא ניגש ועושה באסלה. אבל רוב הפעמים הוא עושה במכנסיים. אני כבר לא יודעת מה להגיד לו והאבא כבר על סף עצבים שכן בכל יום כמעט מחליפים לו 3-4 סטים.
כשאנחנו כבר מזהים את הסימנים ואומרים/מבקשים ממנו ללכת לשירותים לרוב הוא מסרב.
אנחנו לא מפעילים עליו לחץ ויודעים שבוא האחות הביא עליו רגרסיה, אבל כבר מעל שנה שזה המצב וזה די מתסכל...
עצות?
אנחנו כמובן אומרים לו בכל פעם- בפעם הבאה תגיד לנו ונלך לשירותים ולא מביעים אכזבה בפניו, אבל אני מניחה שהוא מרגיש את זה.
באמת שאין כמעט שום התקדמות במשך שנה. מה עושים? איך גורמים להתקדמות כן להגיע למחוזותינו?
המון תודה

והנה אני שוב כבר לא יודעת מה לעשות... אחרי שהרוב המוחלט של הלילות היו יבשים מהלילה הראשון, בא עלינו שבוע שבו כמעט כל יום קמנו רטובים...אני כבר חושבת לשים לו מכנסוני גמילה מרוב ייאוש. את האמת אני יודעת את הסיבה- הוא יונק המון בלילה, ממש המון (אני אלך גם לדף הנקת צמד) ולקראת הבוקר כבר קשה לו להחזיק כזו כמות. אבל מה בכל זאת עושים?

היי ג'ינג'ונת
מזל טוב על הולדת בתך הטריה מאיה,
שתרוו ממנה המון נחת

בקשר לפיספוסים של הבכור, בהקשר הזה, כמו שאומרים-
נו, מה ציפית?
הגברת פיספוסים היא תגובה טבעית לגמרי,
ונדמה שהם תמיד היו ותמיד יהיו שם,
למרות שמדובר בתקופה,
נשמי עמוק ותני לו להרגיש תינוק כמה שבא לו.
הרי גם אם לא תתני - יתבע את זה בכוח,
אז עדיף לחפף.
שולחת לך כוחות ו(())(())(())
תבואי לעדכן בעוד שבוע.
<לגבי הפרטים הטכניים של השתנות לילה תעשי מה שבא לך,
אין פה נכון או לא נכון, העיקר הבריאת

>

וגם,
תחילת החורף, צריכים יותר להשתין ולא זוכרים את התחושה מהחורף שעבר אז בורח בשינה. אני מציעה לדבר לפני השינה ולהזכיר: אם אתה מרגיש שאתה צריך פיפי באמצע הלילה אז תגיד לי.

בלילה אפשר גם לקחת לפשפש, אפילו מתוך שינה. בלי לשאול, רק לקחת, לפשוט מכנסיים, להעמיד מול האסלה או להושיב על הסיר ולחכות .
[אצלנו זה לא עבד עם הקטן, שגמול לגמרי מגיל שנה ושמונה בערך. אבל עם הגדולה, שנגמלה רק בגיל שלוש פלוס בלילות, זה עבד הרבה זמן ככה].
סבלנות!
בהצלחה!
ומזל טוב!

לחכות - לא יותר מחצי דקה, ולא אם הוא מתנגד, כמובן.

אצלי, הקטן עדיין עושה במיטה ואחרי רץף מעצבן של כמה לילות, אני לוקחת אותו לשירותים כשאני נכנסת למיטה, תומכת בו בעמידה (כי הוא חצי ישן) ואומרת לו לעשות פיפי והוא עושה. כמובן שאני מקפידה על עשייה לפני השינה. (הוא בן 2.8). גם אצלי יונק הרבה בלילה.
בימים הוא גמול לחלוטין ועושה רק בשירותים. את הסיר ביטלתי כי אין לי כוח לשני מוקדים של פספוסי השפרצות פיפי בבית.

אני כן הראתי מורת רוח כשההשתנות לא היו במקום הנכון. יכול מאוד להיות שזה לא נכון, אבל לא יכולתי אחרת. יכול להיות שזה מזרז תהליכים..
תמיד איפשרתי לעשות גם בחוץ (בגינה)

הקטנטון בן 1.10, היינו בספטמבר בסיני ומאז עד לפני יומיים הוא היה בלי חיתול. היה יוצא לעשות פיפי בחצר או הולך למקלחת לעשות,היו גם לא מעט פיספוסים,רוב הזמן רק אמרתי שבפעם הבאה יכול לצאת לעשות על העץ או במקלחת.(בלילה עדיין עם חיתול,בגלל שלי קשה לקום בלחץ בבוקר ולקחת אותו לעשות פיפי).לפני כחודש התחיל להילחץ מכל הצעה שלי ללכת לעשות פיפי.לא מוכן ללכת ואחרי כמה דקות עושה איפה שהוא נמצא (בכיסא האוכל,על הפוף,על הצעצועים וכו'...)החלטתי שאני מפסיקה להגיד לו ורק מנגבת.הדבר עזר למשך כשבוע הוא היה הולך לעץ ועושה פיפי בלי לאמר כלום.כמובן היה ערום כל הזמן.
עד לפני כשבועיים שהתחיל להתקרר ונאלצנו להלביש לו מכנסיים.מאז הוא מפספס כל הזמן.לא מוכן שניקח אותו לעשות פיפי ואפילו מתעצבן שאני מציעה.השבוע היינו אצל חבר שלו והוא כ"כ התרגש שעשה פיפי כל חצי שעה בערך... למחרת ביקש לשים טיטול.ועכשיו הוא רוב היום עם טיטול חוץ מכשעתיים ביום שהוא מבקש להוריד אותו.במשך השעתיים האלה הוא עושה פיפי בכל מקום כאילו עדיין עם טיטול (יש לו קצת והוא עושה לא אוגר כמות).
אני מפחדת שפגעתי בו.מפחדת שעכשיו יקח לו הרבה זמן לצאת מהטיטולים כי מפחד לאכזב אותי או משהו כזה.לא יודעת איך לשחרר את הלחץ ולהירגע במקום הזה... (יש לי הרגשה שכשאני הייתי בשלב הגמילה דפקו או קשות....ובגלל זה אני לא רגועה במקום הזה.)אשמח אם שתסבירו לי מה ההשפעות אם תהליך הגמילה לא הולך בצורה בריאה. (יורדות לי דמעות מרוב שמפחדת שפגעתי בו).

מהפן הפסיכולוגי ממש לא יכולה לעזור.רק יכולה לספר לך איך היה אצלי:
התחלתי לגמול אותו בגיל 1.3 (עם הגדולה התחלתי בגיל 1.4 ובגיל 1.8 היא הייתה גמולה) כשהתחיל הקיץ, בגיל 1.9 הוא כבר היה גמול אבל...גמול עירום (כמו אצלך). כשהתחיל להיות קר, היו המון פספוסים וכעסים ואני נכנעתי והחזרתי חיתולים. בקיץ הנוכחי הוא נגמל סופית, בקלות ובמהירות. (הוא בן 2.8 היום) אז אולי לא צריך ללחוץ ולהלחיץ ולתת לו את ההרגשה שיעשה איך שהוא רוצה?
שוב, אני לא נתתי אופציה, החזרתי חיתול והוא לא התנגד .
קשה לעשות גמילה בחורף

תודה נקודות, מרגיע מה שאת אומרת.

היי צריכהעזרה
קודם כל יכולה להרגיעך, את דופקת את הבן שלך בכל מקרה, כמו כולנו,
ואין אמא מושלמת.
אני מאחלת לו שיידע תמיד כי הכוונות שלך היו טובות.
אין דבר שעוזר לבריאות הנפשית יותר מזה.

לנקודה שלנו.
הוא ביקש טיטול כי הבין כי לא עומד בציפיות שלך.
זה טבעי שעם תחילת התקררות יש יותר פיפי,
בייחוד כשיש גורם נוסף, מכנס, אותו הרבה פעמים מבלבלים עם חיתול.
השאלה האינסופיות של האם יש פיפי הופכות את עשית הפיפי למוקד העניינים בבית,
כאשר נוררררררא חשוב איפה נעשה הפיפי.
ולכן הוא מעדיף להכחיש, כדי לא להתמודד עם הפיפי,
עד שלא יכול להתאפק יותר וזה פשוט בורח.
הוא יכול למשל גם להכחיש תוך כדי: אני לא עושה פיפי, לא אני עשיתי פיפי.
ככל שתשחררי יותר שליטה ותסמכי עליו יותר,
יהיה לו קל יותר.
גמילה של 3 ימים בה מסבירים לילד איפה לעשות וזה מה שהוא עושה מאותו הרגע מתרחשת אולי בגיל 3.
וגם אז זה די נדיר ויש רגרסיות.
דבר הכי חשוב בגמילה היא הסבלנות של האמא.
אם אין סבלנות, עדיף שיהיה עם חיתול.
הוא יוריד אותו לבד מתישהו סביב הגיל 3.
אם את רוצה עכשיו אז זכרי: חורף, קר, זה יקח זמן.
הבילבול עם "יש חיתול - אין חיתול" גורם לזה שלילד בעצם פעם מותר לעשות על עצמו ופעם אסור לעשות על עצמו.
הוא לא מבין מה ההבדל בין חיתול למכנס, מבחינתו שרירותית את קובעת:
עכשיו לא אכפת לי שהשתנת על עצמך, ורגע אחרי זה - אני מאוכזבת/כועסת כי השתנת על עצמך.
איך לא כועסים?
נושמים עמוק וזוכרים שהילד משתדל ועושה את מיטב יכולתו.
וזוכרים שהביטחון העצמי של הילד יותר חשוב מהשטיחון בסלון.
בכלל הילד יותר חשוב מכל המכנסונים והשטיחונים גם יחד.
כמו שאני אומרת: אחרי שכולם יגמלו פשוט נשרוף את המזרן.
זה יותר כיף לא להתעצבן מהפיפי, גם לאמא.
מאוד משחרר.
שולחת לך כוחות,

והמון בהצלחה,
עכשיו או אח"כ.

או.קי, סיני בן שנה. אתמול יצאנו לגינה עם מכנסיים בלבד ובלי ציפיות. הימים חמים לאללה, הוא שותה די הרבה. בשעה ושלושתרבעי שהיינו בחוץ היו שני פיפי ואחד קקי. הייתי מבסוטה מזה שהוא לא חשש לעשות בלי חיתול, אבל אני לא מספיק יודעת מה הלאה... הצעתי לו לעשות פיפי לפני שיצאנו (הזוי, תינוקי שלא ממש מדבר ולא הולך...), היינו הרמתי אותו מעל האסלה, וקצת אח"כ מעל הכיור, קצת 'פששש פששש' לא הייתה היענות. לאן מכאן?

תמשיכי ככה.
תציעי פיפי בכל פעם שקם משינה, או אחרי שלא עשה כלום במשל יותר משעה, נגיד (אחה"צ הם בדרך כלל פותחים רווחים יותר גדולים). זה לא משנה שהוא לא מדבר. הוא כבר מבין (או יתחיל להבין מהר מאד, אם תהיי עקבית).
תשאירי כמה שיותר בלי חלק תחתון.
תתמללי כל פעם שעושה פיפי וקקי, ואם לא עשה במקום המתאים, תאמרי לו "בפעם הבאה נעשה ב... (סיר/שירותים/שיחים)".
זהו. אם תמשיכי ככה, מנסיוני תוך חודשים ספורים יהיה לך ילד יבש

תגידו, אפשר להתחיל לגמול בגיל 7/8 חד'??
התחלנו בפשפושים והיה ממש כיף אבל בחורף קצת התייאשתי ועכשיו אנחנו עם חד"פ מתכלים.
או שאפשר לחזור לפשפושים אולי? אני מנסה מידי פעם אבל לא כ"כ הולך לנו

אפשר תמיד להוריד חיתול, לנסות לזהות דפוסי פשפוש ולאפשר לילד לעשות את צרכיו בלי שיתלכלך. זה לא קשור לגיל.
בגיל 7-8 חודשים לא קל להתחיל שוב מאפס, כי לרוב הילד כבר לא מסמן ורגיל לעשות בחיתול. אם תורידי חיתול ותתחילי ליזום פשפושים (ולא תתיאשי מחוסר הצלחה), הילד יחזור להודיע, או שתצליחי ללמוד את הדפוסים שלו ולזהות מתי הוא צריך גם בלי שהוא יודיע בצורה אקטיבית. לאט לאט.
חשוב לא להתיאש, זה גיל שבו גם ילדים מפושפשים מפספסים הרבה (בגלל שיניים/זחילה/ניצני עצמאות).

שליחה על ידי אסף* » 22 אפריל 2009, 21:23

תודה, תזמורת. נמשיך מחר לנסות:)

אוי, זו הייתי אני ה{{}}אסף הזה, שלמזלי התחתנתי איתו.

תודה:-) אני צריכה לחשוב עם יש לי סבלנות באמת לזה...
את אומרת אפילו לא לנסות לפשפש/ להציע? רק להוריד ולנסות ללמוד מחדש?

ודאי שלנסות לפשפש. אבל כשהילד לא מודיע, זה אומר שיהיו הרבה פשפושי סרק, ולכן כדאי להציע לפשפש בעיקר כשיש לך סיבה טובה לחשוב שהילד צריך ולהמנע מיותר מדי פשפושי סרק, שמעצבנים את הילד וגורמים לו לא לשתף פעולה.

לבנה במילואה, אנחנו עם הבכור התחלנו בערך בגיל הזה, וההתחלה היתה מהקקי. ידעתי שכל בוקר הוא עושה קקי ולקחתי אותו לעשות בשירותים. ברגע שהוא קלט את זה המשכנו לפיפי וגם לסיר והמודעות התפתחה לאיטה. זה יכול להיות פחות מרתיע מלהוריד את החיתול לגמרי. אחרי שהוא הבין למה הסיר מיועד הורדנו חיתול לכמה שעות ביום שלזה הייתי מסוגלת באותו זמן, ולאט לאט הזמן של בלי חיתולים מדי יום הלך וגדל.

גמילה בגיל צעיר - הגישה הסמכותית
(הטיעונים אחד-לאחד כמו בדף הזה. הגישה המעשית אולי פחות קשובה...).

אויש, כמה שאני לא אוהבת את המאמר הזה. גועל נפש.
הטענות בבסיסן נכונות, אבל הסמכותניות חסרת הפשרות הזאת הזאת מאוד לא נראית לי.
היא מתעלמת מזה שכן צריך להתאים את תהליך הגמילה לילד. למשל: לתת לו לבחור בין סיר לאסלה, או לפזר הרבה סירים בבית כדי שהוא יוכל לעשות בכל חדר בלי לטרטר אותו כל פעם לשירותים, או להשאיר אותו חצי עירום כדי לקצר את ההתעסקות והניג'וס עם בגדים, או לתת לו לבחור בין מכנסיים למחממי רגליים...
וכמו לצפות לכך שיהיו יותר פספוסים כשיש אורחים או בסביבה חדשה, או בדיוק כשחוזרים הביתה בערב, או השלב שבו יש צורך להגיד שבעים פעם ביום "פיפי עושים בשירותים, בפעם הבאה תגיד לי ואני אקח אותך" בסבלנות של פאקיר, תוך כדי ניגוב הרצפה, בלי להתרגז ובלי לעשות סצינות....
היא גם מתעלמת, למשל, מתופעות בקיעת השיניים, הזחילה וההליכה, שמשפיעים על התקשורת הפנימית והחיצונית. (ע"ע שביתת פשפושים)
לדעתי, המאמר מוציא לגמילה מוקדמת שם רע ומרתיע הורים במקום לקדם את הנושא.

(תמרוש מפשפשת מסורה ואדבוקטית נלהבת של גמילה מוקדמת, ומאושרת לראות את הפשוש בן השנה-וחצי מתיישב ב-ז-ה-י-ר-ו-ת על הסיר, עושה פיפי, ואז קם, מסתובב, מסתכל על התוצאה, ואומר: "גדול!")

חייבת לכתוב גם בדף הזה: לא צריך לחכות עם תהליך גמילה עד שהילד יודע להגיד "פיפי"! לילדים עם התפתחות שפתית לא-הכי-מוקדמת, אפשר ומומלץ להיעזר ב שפת סימנים לתינוקות, וללמד את הילד (עוד לפני גיל שנה) את הסימן לשירותים או לפיפי או לקקי. אני השתמשתי בסימן אחד לשלושתם (מטעמי עצלות), וכבר בגיל שנה וקצת הוא היה מסמן "פיפי" בסיטואציות הנכונות.

זאת בשעה שאם הייתי מחכה ליכולת מילולית, הייתי מחכה עד עצם היום הזה, ואולי עוד כמה חודשים הלאה.
(הפשוש בן השנה-וחצי מתיישב ב-ז-ה-י-ר-ו-ת על הסיר, עושה פיפי, ואז מסתכל על התוצאה, ואומר: "גדול!"
אומר "גדול"- בסימנים, כמובן. עדיין לא במילים)

חזרתי לדף הזה עם הנגמלת הצעירה.
שוב מתלבטת אם לכתוב במעבר מבלי חיתולים לגמילה או פה... בסוף החלטתי שפה כי בעצם לא היינו ממש בלי חיתולים בשום זמן.

קטנתי בת שנה וחצי. כרגע יש לי שני דברים שמציקים בעניין הזה:
קודם כל הקדמה, והסבר כללי על המצב הנוכחי -
היא הולכת למשפחתון כל יום עד 13:30 , שם מחותלת בבד. כשהיא בבית ולא מתכוונים לצאת לשומקום, החיתול יורד, הטוסיק חשוף ועד לא מזמן היא הודיעה על כל פיפי קקי (פיפי או ביבי, לדבריה), והעדיפה את מקטין האסלה לעשיית הצרכים. אם היא לובשת חיתול בבית, לרוב היא לא תודיע (אם כן, אז אחרי שכבר רטוב).
כשיוצאים מהבית, לובשים שוב חיתול בד. אם מתארחים אצל חברים, אז מנסים מדי פעם ללכת לשרותים ולעשות משהו (עם מקטין שלהם או מקטין מתקפל שנמצא אצלי בתיק). לרוב אין הרבה שיתוף פעולה. אם יוצאים למקום ציבורי, מנסים לפשפש או במקטין בשרותים צבוריים, אבל גם עם זה לא היתה ממש הצלחה.
בלילה - ח"פ, מאז הגמ"ל. יש לילות שבהם היא ישנה שעות רצופות, קמה, יונקת ואז מתעוררת ואומרת פיפי והחיתול נשאר יבש. יש לילות עם התעוררויות שכמובן מניבות חיתול רטוב, או סתם בקרים (לפנות בקרים) נמרחים שבסופם החיתול רטוב. לא מאוד מציק לי העניין הזה.

לאחרונה היא מלאה בליחה ומשתעלת, אז הגמ"ל קצת ברגרסיה. יש הנקות לילה, והלילות קטועים ומעייפים. זה בטח יעבור תוך כמה ימים.

אז מה מציק לי?

לאחרונה (שבוע, או כמה ימים) - התאור הפסטורלי מלמעלה התחרבש. רוב הפעמים היא לא מוכנה לשבת על האסלה ברצון. מחכה שיתחיל לדלוף לה, או שעושה על הרצפה את הכל. בדיוק כשחשבתי שכל כך התקדמנו ובעצם היא לגמרי מוכנה להודיע ולקחת את זה אליה - היא לא משתפת פעולה.

לפעמים כשאני יודעת שיש לה קקי, אני לוקחת לכיור וגם אם היא לא עושה כלום, מיד אח"כ מושיבה על המקטין והיא יושבת ועושה.
עם פיפי יש יותר התנגדות משום מה.
לקחתי סיר ושמתי לידה. אז פעם או פעמיים היא התיישבה ועשתה אחרי שהצעתי לה. קרה הרבה שהתיישבה וקמה מיד בלי לעשות כלום, או שישבה ועשתה מעט ומיד קמה, כשברור שיש לה יותר פיפי. ואז אם אני מזהה את זה, אז נהיה מרוץ אחרי הפיפי, שאם לא שמים לב - הוא יגיע לרצפה (והיא תשב ותערבב אותו).
עם קקי קרה גם שהיא לא הסכימה לשבת, ורק אחרי ששיחקה קצת ללא חיתול, התחיל לצאת לה וזיהיתי את זה רק כי היא התחילה לבכות בלי סיבה.

במשפחתון - היא לא מודיעה בכלל בכלל. ואם היא צריכה קקי, היא עושה בחיתול, או מודיעה רק אחרי שעשתה.

הגננת מספרת שהיא מושיבה אותה על הסיר וגם על מקטין, אבל היא לא עושה כלום.
ברור לי שבבית ההתנהגות שונה מכל מקום אחר, ובכל זאת הייתי רוצה למצוא דרכים לשתף גם שם פעולה בעניין הזה.

אין לי המון תובנות, אני רק יכולה לספר לך שפריצת הדרך במשפחתון קרתה כשהבאנו אותו בלי חיתול בבוקר (אפילו שהיה חיתול בתיק זה קבע עובדה).
אצלנו פריצת הדרך בעצמאות קרתה רק בגיל שנה ותשע.
אולי יעזור אם היא לא תהיה מחותלת בבד (למשל אצל חברים) אלא בתחתון גמילה או משהו כזה.
על פניו נשמע לי שצריך להוריד מהלחץ - נראה לי שרדיפות לפישפושים זה לא דבר מועיל. כל העניין יכול להיות בגלל המחלה שיש לה.
מקווה שעזרתי ולו במקצת.
בהצלחה!

שרדיפות לפישפושים זה לא דבר מועיל
מסכימה. אין ממש רדיפות, אלא תגובה להודעה שלה שהיא מתנגדת לה ברגע שהולכים לאסלה.
אני מעדיפה להגיב מאשר להתעלם מהודעות.

בינתיים המצב משתפר בשעות מסוימות.

אני רק יכולה לנסות לנחם אותך ולשתף, שעם הילד הצעיר (שאמנם בלי חיתולים אבל מה זה משנה) יש ימים טובים וגרועים, יש פרקי זמן שהוא מאותת והכל נפלא ונטול פיפי, ויש כאלה שהפיפי זורם וזורם. ועל כל התקדמות יש נסיגה קטנה ושוב פריצת דרך. אל יאוש! בסופו של דבר תהיה לך ילדה גמולה הרבה לפני רוב הסביבה.

אתמול היינו כל היום בבית, הצינון שלה החמיר ונשארנו בבית. רוב הזמן היתה במצברוח טוב וכמובן היתה ללא חיתול כל היום. בלי פספוסים. אפילו ישנו יחד אחה"צ עם טוסיק חשוף. אחרי שקמנו היא היתה סמרטוט מדי כדי להסכים לשבת ולעשות פיפי. ורק כששכנעתי אותה לשבת בכסא האוכל לאכול עם כולנו, היא עשתה חצי פיפי שם ואת החצי השני בשרותים.

יכול להיות שהייתי פשוט צריכה לשאול פה. זה הוריד הרבה מההתנגדות שלה

אני תוהה איך להמשיך הלאה מפה. חורף כמעט - בפנים מחומם אז הכל חשוף. בחוץ קור כלבים (היום נעים. 12 מעלות), אני לא מעיזה בינתיים להוציא אותה לבושה ללא חיתול.
חשבתי להתחיל עם תחתונים בבית, שתתרגל. יש לי תחושה חזקה שהיא פשוט תעשה בתוך כל מה שתלבש, והעירום הזה בבית מאפשר לה להקשיב לעצמה ולהודיע. אז אני לא בטוחה אם לעשות את הצעד או לא....

בחוץ קור כלבים (היום נעים. 12 מעלות), אני לא מעיזה בינתיים להוציא אותה לבושה ללא חיתול.
אז תוציאי עם מכנסיים

ותקחי (כמו שעושים בכל גמילה!) עוד 3-4 זוגות איתך להחלפה.
ותמגני את העגלה / מנשא כמובן.
אם בבית היא צריכה עירום, לא הייתי מלבישה דווקא, כי זה צעד בכיוון המנוגד למה שמעודד את הגמילה אצלה.

הבעיה בחורף היא שבמקרה של פיספוס, המכנס הוא מרזב ישר לתוך הנעל, וכאלה אין הרבה להחלפה... לכן אני בחורף שמה תחתוני גמילה: תחתונים שתפרתי להם ריפוד.

יש לי סוג של תחתוני גמילה. יש סיכוי שהם קטנים עליה, אצטרך לבדוק.
לדעתי היא תתייחס אליהם כחיתול לכל דבר, כי בדר"כ (חוץ מהלילה) היא מחותלת בבד. היא מרגישה רטיבות. אז התחתונים יותר דקים (ובלי כיסוי נגד מים), אז אני לא בטוחה שזה הפתרון שלנו כרגע.

בוקר טוב,

אחרי תקופה ארוכה שאני קוראת כאן והתלבטות לא קטנה אם לפרסם את השאלה שלי כאן או במעבר מבלי חיתולים לגמילה, החלטתי לשתף אתכן בסיפור שלנו, בתקווה שתוכלו לחוות את דעתכן בנושא.

הנסיכה (בת שנה וארבעה) מגיל 10.5 חודשים בלי חיתולים - בהתחלה (עד גיל שנה) הייתה בלי חיתולים רק בשעות אחה"צ ובסופ"ש (בשאר הזמן במעון עם חיתולים ח"פ), ומגיל שנה גם בבית וגם במעון בלי חיתולים בשעות שהיא ערה. לפני כחודש הורדנו את החיתול גם בשנת הצהריים - עם 90% "הצלחה" בבית, 50% במעון.

בסביבות גיל שנה וחודש החלה לסמן לנו כשיש לה פיפי בזמן האוכל ע"י זה שהיא מורידה לעצמה את הסינר. עד לפני שבוע-שבועיים לא היו סימנים אחרים (או שאנחנו לא ידענו לקרוא אותם), ובממוצע היה פספוס אחד או שניים ביום במעון (אבל גם ימים יבשים) וכמעט כבר אין פספוסים בבית (אם כי נראה לי שזה קורה בעיקר כשהיא איתי, ופחות עם בעלי או עם אמא שלי). אנחנו לוקחים אותה לסיר בתדירות של אחת לשעה פחות או יותר: בוחרים משחק / ספר שהיא מסכימה עליו ורק לאחר מכן היא מוכנה לשבת. בחודש האחרון התמעטו המקרים שהיא התישבה מבלי לעשות כלום, כך שאפשר להגיד שאנחנו זוכים לשיתוף פעולה יפה.
לפני שבועיים היא החלה להודיע לנו מדי פעם: קאקהההההה (שם כולל) או להביא לנו את הסיר. אנחנו צריכים להיות מאוד קשובים כי זה בד"כ נאמר כדרך אגב תוך כדי משחק, אבל ההתלהבות מצדנו הייתה רבה, כמובן.
והנה השבוע היו פתאום יומיים מאוד "קשים" במעון: עד כדי כך שקיבלתי טלפון שנגמרו הבגדים (5-6 זוגות מכנסיים ותחתונים). יומיים לא רצופים, כשביניהם יום אחד יבש לחלוטין, אבל קשה לי. אני לא יכולה שלא לתהות מה קרה, למה במעון ובעיקר מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לה. אני מודה שברקע יש גם את החשש שלי שהמטפלות (שלא מאמינות בגמילה בגיל הזה, אבל הסכימו ללא בעיות לשתף איתנו פעולה) ירימו ידיים - כמה שלוליות אפשר כבר לנגב, כשיש עוד 19 תינוקות בגילאים 5 עד 17 חודשים מלבדה?

אשמח לכל הצעה בנושא - ובעיקר איך (אם בכלל) אפשר לעזור לה להתחיל להודיע.

קודם כל בלי לחץ. הכל בסדר. רגרסיות מינוריות הן חלק מהתהליך.
פרופורציות- יומיים של פספוסים הם פסיק מתוך חודשים ארוכים של שיתוף פעולה ותקשורת הדדית. לא צריך להתרגש מהם.
בגיל שלה ובהתחשב ברמת התקשורת שהגעתם אליה, נראה לי הכי סביר שהיא מפספסת בגלל סיבה פיזיולוגית לגמרי. מאד יתכן שעובר משהו על המערכת החיסונית שלה שגרם לחולשה זמנית, זה יכול להיות וירוס קטנטן שעובר עליה בלי סימפטומים אחרים כי המערכת החיסונית שלה מתמודדת איתו יפה, אבל ההתמודדות הזאת גובה ממנה חולשה במקום אחר. אם היא קצת מנוזלת או משהו אז אדרבא, כמעט בטוח שזו הסיבה.
מציעה לא להתרגש, אולי לשלוח קצת יותר בגדים מהרגיל למעון.
כמו כן רצוי לברר ליתר בטחוןשלא התרחש במעון משהו שהוביל למאבק כוחות- שלא נזפו בה או התעצבנו עליה על פספוס או הציעו לה לשבת על האסלה לעתים קרובות מדי או משהו כזה. מהתיאור שלך אני משערת שזה לא המצב כי היא בלי חיתולים במעון לא מאתמול ואני מניחה שהמטפלות מתיחסות לנושא בצורה נכונה, אחרת לא היו זוכות לשיתוף פעולה כזה.

מעבר לזה מציעה להמשיך להתנהל באותו אופן. היא תתחיל להודיע כשהיא תמצא לנכון ונשמע לי שאתם מתנהלים נכון בסך הכל.
כדאי רק להשתדל להמעיט בהצעות סרק מצדכם- שימו לב שעם הזמן בד"כ תדירות הפיפי יורדת ולהציע כל שעה עשוי להיות יותר מדי, במיוחד אחרי הצהריים.
כמו כן אם אתם מציעים והיא מסרבת חשוב להתיחס לסירוב ברצינות.

תודה רבה על ההתייחסות המהירה. לא ציפיתי לקבל תשובה כלשהי כבר היום בסופ"ש (מה שלא מנע ממני לרפרש את העמוד מיד אחרי שחזרתי הביתה (-: ).

היא אכן קצת יותר מנוזלת מהרגיל השבוע וביומיים האחרונים התחילה גם להשתעל קצת, אז האפשרות שהעלית בהחלט סבירה. לא חשבתי עד עכשיו על הקשר שבין מחלות קטנות כאלה להתנהלות שלה בכל הקשור לסיר-פיפי-קקי.
במעון העלו גם את האופציה של החורף (הקור), אבל אני לא מוכנה לקבל אותה בעיקר כי אני מרגישה שזה עלול לפתוח פתח להעלאת הצעה לחזור לחיתולים (שוב על רקע החשש שלי שהמטפלות ירימו ידיים), אופציה שלא קיימת מבחינתי.

לגבי הצעות סרק - כמו שכתבתי, המספר שלהן בהחלט ירד באופן משמעותי אצלנו (אני לא כוללת בזה את מס' הפעמים שאני מזכירה לה "אם יש לך פיפי, תגידי ...."). היא עדיין עושה בערך כל שעה, ולפעמים אפילו כל 50 דקות (במיוחד בשעות אחה"צ, דווקא בשעות הבוקר היא יכולה לפעמים להחליט לעשות במרווחי זמן גדולים יותר). מצד שני, מאוד יכול להיות שבמעון יש הרבה יותר הצעות סרק ולדעתי גם התעקשות יותר גדולה בנושא (ואני מבינה אותן כי הן לא פנויות רק אליה ולא יכולות לחזור ולבדוק שוב ושוב עד שהיא תרצה). השבוע באחד הימים "הקשים" סיפרו לי שהיא צרחה כשלקחו אותה לסיר. היה לי כל כך קשה באותו רגע עם המחשבות על היום הקשה שעבר על הנסיכה, שלא הייתי מסוגלת לברר איך זה בדיוק קרה, איך הן לוקחות אותה וכו'. אח"כ היו יומיים סבירים, ולא העליתי את הנושא שוב. מעבר להרגשה שלי שכדי להמשיך לזכות בשיתוף פעולה מצידן עדיף לא להציק להן יותר מדי בנושא, אני גם חושבת כמוך שהן כנראה בסה"כ יודעות מה הן עושות כי הנסיכה שם כמעט 3 חודשים בלי חיתולים ולרוב הכל בסדר. אני עדיין לא יודעת איך לבדוק מולן אם השתנה משהו בהתנהלות שלהן מולה. אני לא מצליחה לחשוב על דרך נעימה להעלות את הנושא מבלי שירגישו שאני מאשימה או באה אליהן בטענות. יש לך רעיון? אני מאוד מעריכה אותן וחשוב לי לא לתת להן הרגשה לא נעימה בשיחה הזאת.

שוב תודה.

ערב טוב וסוף שבוע נעים.

הקטן כבר בן שנה וחודשיים וחשבתי לנסות לגמול אותנו מהחיתולים.
עד גיל 8 חודשים פשפשנו בכיור ומאז הוא בשביתה מוחלטת וחזרנו לחיתולים.
איך מתחילים? להוריד חיתול לחלוטין? לקחת אותו לפיפי בסיר? הוא כבר הולך איך מלמדים אותו לכוון לסיר? צריכה קצת הכוונה.

אני לא כוללת בזה את מס' הפעמים שאני מזכירה לה "אם יש לך פיפי, תגידי ...."
אז תכללי

זה יכול להתפרש כנדנוד. לא כדאי להגיד את זה יותר מדי.

אין לי כל כך רעיונות לגבי המעון. אין לי נסיון (הילד שלי בבית) אבל אני מאמינה שאם השגת שיתוף פעולה כל כך יפה איתן את כנראה יודעת לתקשר איתן

כמובן שאין אופציה להחזיר חיתול, אני מקווה שברור לך שאת מתארת ילדה גמולה? עם פספוסים, אבל גמולה. אין מפה דרך חזרה...

הקטן כבר בן שנה וחודשיים וחשבתי לנסות לגמול אותנו מהחיתולים.

ליהי
מציעה לעבור לדף מעבר מבלי חיתולים לגמילה
יש שן את הסיפור שלנו- מאד דומה לשלכם, עם סוף טוב (חפשי באזור מרץ 2007)

אני מקווה שברור לך שאת מתארת ילדה גמולה?
לא, האמת שלא. בעיניי ילדה גמולה זאת ילדה שמודיעה לפני שהיא עושה פיפי (הנסיכה שלנו מודיעה לנו רק בחלק מהמקרים ורק אם אנחנו בבית) ושמספר הימים היבשים עולה (או לפחות שווה) למספר הימים בהם אנחנו מפספסים. בעצם - אני חושבת שאני מגדירה גמילה כשלב שהיא כבר תחלוק איתנו את האחריות על פיפי/קקי. בינתיים האחריות עדיין עלינו.
(ומצד שני, אני מודה ששמחתי לראות שבעיניך היא נחשבת גמולה (-: ).

החלטתי לא ליזום שיחה עם המטפלות. אני מזכירה את הנושא מדי פעם כשיוצא לי לדבר עם אחת מהן, אבל שום דבר לא מסודר. זה גם מתחבר למה שכתבת על התקשורת שלי איתן, כך היא הייתה תמיד - פרט לבקשה המפורשת שלי שיקבלו אותה ללא טיטול, בכל שאר המקרים רמזתי על נושאים שהטרידו אותי יותר מאשר שוחחתי עליהם ישירות והן היו מספיק חכמות ומנוסות להבין את הרמזים. יש לי פשוט מזל גדול עם המעון הזה!

כמובן שאין אופציה להחזיר חיתול
מה שבטוח הוא שמבחינתי אופציה כזאת לא קיימת. לאט לאט אני מתחילה לקבל את הרושם שגם הן לא יעלו את זה (גם אם ימאס להן נורא מהמצב).

תודה מכל הלב על ההתייחסות. עזרת לי להתחיל להירגע.

לא, האמת שלא. בעיניי ילדה גמולה זאת ילדה שמודיעה לפני שהיא עושה פיפי (הנסיכה שלנו מודיעה לנו רק בחלק מהמקרים ורק אם אנחנו בבית) ושמספר הימים היבשים עולה (או לפחות שווה) למספר הימים בהם אנחנו מפספסים. בעצם - אני חושבת שאני מגדירה גמילה כשלב שהיא כבר תחלוק איתנו את האחריות על פיפי/קקי. בינתיים האחריות עדיין עלינו.
אני מזמינה אותך לעדכן את ההגדרה שלך.
השלב שאת קוראת לו "גמולה" יגיע בערך בגיל שבו מקובל לגמול כיום- בין שנתיים לשלוש.
הנקודה היא, שהילד לא חייב להודיע, בטח לא במלים, ולא חייב להיות אחראי על שום דבר.
ברגע שהילד יודע שמקום המתאים לצרכים הוא הסיר/אסלה ולא החיתול, הבגדים והרצפה, אפילו אם מפספס מדי פעם- מבחינתי הוא גמול.
אם תנמיכי את הציפיות שלך בהקשר של הגמילה, הכל יהיה קל יותר.

אפילו אם מפספס מדי פעם
גם אם "מדי פעם" זה פעם - פעמיים ביום באופן קבוע? (במעון, לא בבית)

(-:

פעם פעמיים לאורך כל היום- כן.
ובמעון הגיוני מאד שהיא תפספס יותר בגלל האקשן ובגלל שאת לא שם (תמיד כשאמא איננה מפספסים יותר. אין אפס).

אני חושבת שבאופן רשמי אפשר לצערי להכריז על נסיגה אצלנו בכל הקשור לגמילה ובעיקר אפשר להכריז על בעיה במעון:'(.
זה כבר לא רק פספוס פעם - פעמיים ביום, ביומיים האחרונים היו 4-5 וזה כמובן התחיל להשפיע גם על ההתנהגות בבית.

לצערי, נוצר לחץ סביב הנושא במעון ואני לא יודעת איך להוריד אותו.
נראה שזה מעגל שבונה את עצמו: המטפלות מנסות למנוע את הפספוסים ולכן לוקחות אותה לסיר בתדירות הולכת וגוברת. הנסיכה כנראה מצידה לא אוהבת את זה (מי היה אוהב את זה? היה יום אחד השבוע שהן ניסו לקחת אותה כל 5 דקות! בשאר הזמן הן מנסות כל רבע שעה-עשרים דקות) ולכן לא מוכנה להתקרב לסיר וגם אם היא יושבת עליו, היא לא מוכנה לעשות בו כלום, אבל עושה על עצמה מיד כשהיא חוזרת לחדר המרכזי, איפה שנמצאים כל הילדים. זה גורם לכך שהמטפלות ירצו להשתדל עוד יותר ולקחת שוב אחרי כמה דקות כדי לא לפספס שוב ... והסיפור חוזר על עצמו.
דיברתי איתן, תיארתי להן איך אנחנו נוהגים בבית - לוקחים / מציעים לה אחת לשעה (בסגנון "בואי נבחר יחד ספר ונלך לעשות פיפי") ואם היא לא רוצה, מוותרים ומציעים / שואלים שוב אחרי לפחות עשרים דקות. ניסיתי להסביר שאם היא לא רוצה, זה בכל מקרה לא ילך והיא תעשה אח"כ איפה שבא לה, אז עדיף לזרום איתה ולא לנדנד לה בנושא, אבל אני רואה על הפנים שלהן שאני לא משכנעת. אני יכולה להבין: קשה לקבל ילדה רטובה בשלוות נפש, והנטיה האינסטינקטיבית היא למנוע את המצב ולהושיב אותה על הסיר בתקווה "לתפוס" את הפיפי בזמן

.

אני כבר לא יודעת מה לעשות. אני לא מפסיקה לחשוב על זה, בקושי מצליחה להירדם בלילה והופכת שוב ושוב את הנושא בראש בתקווה למצוא פתרון

. בעלי חושב שהדבר הנכון הוא להחזיר את החיתול - בעיניו הילדה סובלת מהמצב שנוצר. אני לא מוכנה לשמוע את זה בכלל, לא אחרי יותר מארבעה חודשים בלי (ובעוד חודשיים לפני כן בלי חיתול בבית).

רעיונות / הצעות יתקבלו בברכה.
תודה.

תראי- להחזיר חיתול- אני איתך, זה הפתרון הכי גרוע ואתם עלולים לשלם עליו מחיר כבד (רגרסיה לחזרה מוחלטת לחיתולים ותהליך גמילה מאפס בגיל מאוחר יותר, כשגם אז תהיי תלויה בשיתוף הפעולה של הגננות שיהיו לה ואת עלולה למצוא את עצמך עם ילדה מחותלת בגיל 3..)
הילדה בסך הכל מתנהגת כמצופה מילדה שנגמלת בגילה הרך.
הגננות פועלות בצורה לא נכונה- חד משמעית. לקחת ילד כל רגע לסיר=מתכון בטוח למאבקי כוח.
מה כן אפשר לעשות?
בעיני יש שתי אפשרויות שבאות בחשבון:
להוציא אותה לחופש (אני מניחה שזה אומר שגם את צריכה לקחת חופש מהעבודה) ולהחזיר אותה נגיד עוד חודש, סביר שאם תהיה בבית בלי חיתולים בכלל יהיה שיפור ניכר במידת שת"פ.
לא להסביר, אלא לדרוש: לקחת לסיר כל כך וכך זמן. לא להתעקש. לא להכריח אותה. את האמא, את משלמת ממיטב כספך עבור הטיפול בילדה, זכותך להתעקש על הדרך שבה יטפלו בה.

אם הפיפי מלחיץ אותן בגלל הנקיון הסביבתי, אולי אפשר לשים תחתוני גמילה. זה מה שאנחנו עושים אצל הסבתות הלחוצות. זה סתם תחתונים עם חתיכת טטרה תפורה בפנים (בטח אפשר גם מגבת). זה תופס את רוב הפיפי, אבל זה ממש לא חיתול. וגם
את האמא, את משלמת ממיטב כספך עבור הטיפול בילדה, זכותך להתעקש על הדרך שבה יטפלו בה.

תודה. קיוויתי שתראי את ההודעה שלי ותוכלי לענות.

אחרי שכתבתי את ההודעה, עלה גם בראשי הרעיון (מי בכלל מסוגל לעבוד במצב הזה?) על חופש מהמעון. אני חושבת שחופש של שבועיים יספיק, אבל לצערי כרגע נראה שאני אוכל לקחת רק שבוע אחד (מתוכו יום אחד היא כנראה תהיה עם אמא שלי). אני עדיין לא סגורה על זה, המטפלות מאוד מנסות להרגיע אותי שזאת רק תקופה כזאת, שגם לילדים גדולים יותר יש תקופות יותר קשות, ושאני לא צריכה להתרגש מזה, אבל כמו שאת מבינה - אני לא יכולה לא להתרגש מזה (אם כי משמח אותי לדעת שהן מסוגלות לקחת דברים בפרופורציה).

אנחנו כנראה נבקש להיפגש ביום שישי עם המטפלת האחראית ולחשוב יחד איתה מה אפשר לעשות. בהתאם לתוצאות הפגישה נחליט מה הלאה. אני אנסה לזכור במהלך הפגישה את העצה שלך לדרוש ולא להסביר (אבל לא בגלל שאנחנו משלמים על הטיפול בה, אלא בגלל שזה חשוב לנו).

תודה. עזרת לי לסדר קצת את המחשבות.

(היום היו רק 3 פספוסים במעון ובבית היא הודיעה לנו פעם אחת בקול רם, אז אולי המצב בכל זאת לא כל כך גרוע?)

תפוח אדמה,

תודה על התגובה.
הרושם שלי הוא שהלחץ שלהן דווקא לא נובע מהלכלוך שמתלווה לשלוליות. הן אמרו את זה מס' פעמים ואני נוטה להאמין להן, בעיקר כי קשה להן גם עם פיפי בשנ"צ (ואז רק צריך להוריד את הסדין והשמיכה ולשים לי אותם בשקית). הלחץ שלהן נובע מהרצון שהנסיכה תעשה פיפי במקום הנכון, מהרצון שהיא לא תהיה רטובה, ובעיקר מהרצון לקדם את הגמילה. העניין הוא שהתגובה האינסטינקטיבית שלהן להשגת המטרה היא לאו דווקא התגובה הרצויה. לצערי הרב.
אבל אני אבקש מאמא שלי לנסות לתפור תחתוני גמילה כאלה, שיהיו לנו בכל מקרה.

ומכיוון שחזרת דווקא על המשפט הזה מתוך דבריה של תזמורת הים, אני חייבת הסתייגות קטנה:
אנחנו אכן משלמים את מיטב כספינו למעון, אבל מבחינתנו אין כאן יחסי כוחות: הנסיכה שם מגיל 3 חודשים וכל החלטה במשך הזמן הזה (שנה וחודש) הייתה משותפת מתוך ניסיון ורצון של כל צד להבין את הצד השני ואת הקשיים שהוא מתמודד איתם.

סליחה על חוסר ההבנה. זה שהן משתפות פעולה זה טוב, זה בטח עוזר בסך הכל. אם שנ"צ הוא הבעייה העיקרית, אולי שם אפשר כן לשים חיתול?

אופס, אני הבנתי הפוך לגמרי, תתעלמי ממה שכתבתי.

(-:
מה פתאום להתעלם ממה שכתבת?
תחתוני גמילה כמו שהצעת זה רעיון טוב, שלא הכרתי ולא הייתי חושבת עליו. אני לא יודעת אם אני איישם אותו במעון, אבל זה נותן תחושת בטחון (הקלה?) לדעת שיש פתרון כזה.
כנ"ל לגבי להחזיר חיתול בנ"צ - אני לא מתלהבת מהרעיון ולא העזתי לתת ביטוי למחשבות בנושא, אבל אם זה עשוי להוריד את הלחץ אולי זה הרע במיעוטו.

אני לא רואה הבדל בין תחתוני גמילה לבין חיתול. אם מלבישים תחתוני גמילה מתוך המחשבה ש"לא נורא שהיא תעשה שם", אז זה גם מה שיקרה.

זה נכון אם באמת חושבים
לא נורא שהיא תעשה שם
אבל אם המצב הוא שהמטפלות לוקחות אותה לסיר כל 5 דקות או שזה יצור איזו רגיעה בגזרה הזו, אז יש להם מקום.
אני שמה אותם בביקורים אצל אנשים, ואני מפשפשת כרגיל. זה מפחית מהלחץ של רק שחס וחלילה בשום פנים ואופן לא יהיה פספוס, ומאפשר לי לקבל את הפספוסים בשלוות נפש הראוייה, גם אם הם במקום לא נוח (וגםמרגיע את הסבתות שמפסיקות להגיד לו "רק אל תעשה פה פיפי". זה ממש לא חיתול - ישר יודעים שיש פיפי, זה לא סופג הכל, אין מצב שהילד ישאר עם זה בלי להתלונן.
כנ"ל חיתול בשנ"צ - אפשר נגיד לשים רב פעמי באופן זמני, עד שירגעו קצת הרוחות אצל המטפלות ואז להוריד שוב עוד חודש למשל. מנסיוני המועט לא נראה לי שזה יצור רגרסיה, אבל השאלה אם היא בכלל תסכים. מה שכן, לא הייתי עושה את שניהם, הייתי בוחרת אחד כדי להרגיע את המטפלות, לתת להן יותר תחושה של שליטה במצב.

תודה על כל ההתייחסויות.

ביום שישי שוחחנו עם המטפלת האחראית וגיבשנו יחד תוכנית פעולה:

הן יקחו אותה לסיר אחת לשעה (כמובן בתנאי שהיא לא אומרת שהיא לא רוצה), אך במהלך השעה מותר להן להזכיר לה (מקווה שלא בתדירות גבוהה מדי).
אני אחליף את הסיר במעון עם אחד הסירים האחרים בבית - למקרה שהיא מקשרת בין הסיר שם להצקות בנושא.
בכל פעם שהיא תודיע שהיא צריכה פיפי, היא תקבל מדבקה (אני מודה שאני פחות מתלהבת מהחלק הזה, אבל גם בעלי וגם המטפלת חושבים שנכון לנסות גם את זה, אז...).
אם לא נראה שיפור במהלך השבוע, בשבוע הבא אני אביא לה גטקעס, כי אולי בכל זאת קר לה והקור תורם לנסיגה.

בינתיים היא הייתה שלושה ימים בבית (ימי שישי היא תמיד בבית, והיום היה יום חופש לכבוד חנוכה), בסיכומם: יום ללא פספוסים כלל ועם הודעה לפני כל פיפי (חצי מהיום איתי, חצי עם ההורים שלי), יום אחד עם 5 פספוסים (כל היום עם ההורים שלי), יום אחד עם 3 פספוסים (כל היום איתי) /-:

וקשה לי. כי אם אלה התוצאות אחרי שלושה ימים באווירה הנינוחה של הבית, איך אפשר בכלל לצפות שבמעון יהיה יותר טוב?

אני לא אוכל לקחת חופש השבוע, כפי שחשבתי תחילה ומחר היא חוזרת למעון.
אני כבר כל כך רוצה לחזור לתקופה הטובה שהייתה לנו לפני שלושה שבועות...

אני חייבת לעדכן, ולו רק בגלל שחל שינוי כל כך קיצוני תוך פחות משבוע מההודעה האחרונה שלי.
מתוך חמישה ימים (שני עד שישי כולל) - ארבעה היו יבשים לחלוטין!!!! מתוכם שלושה ימים יבשים רצופים במעון!
אני מניחה שאתן יכולות להבין את ההתלהבות.
הבאתי מקטין אסלה וסיר חדש למעון והמטלות מצידן הצליחו להירגע קצת והן לוקחות אותה / מציעות לה פעם בארבעים דקות עד שעה - תדירות סבירה לחלוטין כי היא באמת עושה בערך בתדירות הזאת (היא די מחוברת לבקבוק המים שלה בחודש האחרון).
בכל הימים האלה כשהייתה איתנו הודיעה לה בכל פעם שהייתה צריכה (חלק לא מבוטל מהפעמים האלה היו "הודעות סרק" = רצה לסיר, ישבה ולא עשתה כלום, אבל אני מניחה שזה בגלל שהיא מרגישה שמשהו עומד לקרות).

מרגישה שקצת חזר לי החיוך, נכון?
תודה על העצות והנכונות לעזור.
סוף שבוע נעים.

איזה יופי. ואיזה מזל שצלחת את המשבר בלי לחזור לחיתולים למרות הפיתוי והלחץ.
לפחות עכשיו, אם תהיה עוד רגרסיה, תוכלי להזכיר לעצמך (ולסביבה) שזה זמני ועובר כלעומת שבא

כמו שאת יודעת, חיתולים ממש לא מהווים פיתוי עבורי, אולי בגלל שאני רואה בהם או בחזרה אליהם הודאה בכשלון שלנו לעזור לה להיגמל. בעלי טוען (בצדק) שהמשפט "בואי נקח חיתול" הוא כמו סדין אדום בשבילי, ואני לא מסוגלת אפילו לשמוע את ההמשך, גם לא כשההמשך הוא לקחת חיתול ללילה כי אנחנו ישנים מחוץ לבית.

אני מאוד מקווה שאני אצליח להיזכר במה שכתבת, אם יהיו עוד רגרסיות (אם כי אני עוד יותר מקווה שלא יהיו עוד תקופות כאלה).
הלוואי ואני אשכיל ללמוד לקבל יותר בקלות את הפספוסים שלנו (ולא להרגיש את הבטן מתכווצת בכל פעם שזה קורה) ואוכל רק להנות מכל יום יבש ומכל פעם שהיא מודיעה ומתאפקת יפה עד שאנחנו מגיעים לסיר (זה קרה בסופ"ש האחרון באמצע הנסיעה והיא חיכתה שנוכל לעצור במקום בטוח).

ברור לי שאותך זה לא מפתה, אבל את בעלך כן, ולזה התכוונתי- שמצאת פתרון לבעיה שעלה בקנה אחד עם הדרך שלך.

אני מאוד מקווה שאני אצליח להיזכר במה שכתבת, אם יהיו עוד רגרסיות
תדפיסי ותתלי על המקרר. אני לא צוחקת. בנושא הזה מאד מאד חשוב ללמוד לקחת את הדברים באיזי.
בעיני כל הקטע של לגדל בלי חיתולים/גמילה מוקדמת הוא שיעור ענק בויתור על פרפקציוניזם, בהתמקדות בכאן ועכשיו ובלקיחת דברים בפרופורציות. אחלה שיעור לחיים. זה שהילד נגמל על הדרך זה רק הבונוס

נגעת בשני נושאים בעייתיים:

שיעור ענק בויתור על פרפקציוניזם
האמהות דווקא גרמה לתופעה הפוכה אצלי כבר מהשבוע הראשון לחיי הנסיכה ובינתיים אני לא רואה אפשרות להשתחרר מזה. אני מקווה שכשהיא תגדל, אני לא אראה איום בכל סטייה מהתוכנית, בינתיים אני מכריחה את עצמי לנשום נשימות עמוקות ולחכות בסבלנות שזה יעבור.

בהתמקדות בכאן ועכשיו
זה משהו שבאמת לא הצלחתי אף פעם. תמיד הייתי בשליטה והיה לי טוב עם זה (מעטים המקרים בחיים שלי שקיוויתי לקצת יותר ספונטניות ופחות תכנון). בכל מקרה, שנה ו(כמעט) חמישה חודשים זה לא מספיק בשביל לשנות את המצב (-:.

לגבי מצאת פתרון לבעיה שעלה בקנה אחד עם הדרך שלך - מה שיפה בעיניי הוא שנמצא פתרון שעלה בקנה אחד גם עם הדרך שלי וגם עם זו של בעלי. שנינו יכולים לחזור לישון בשקט.

שליחה על ידי טלי* » 22 דצמבר 2009, 22:46

הבת שלי בת שנה ו 8 גמולה מגילה שנה וחודשיים בערך,
בשבוע האחרון לא מוכנה לעשות קקי בשרותים ולא בסיר היא רוצה רב היום להיות על הידיים אם אני מורידה אותה היא קופצת ומחזיקה בטוסיק ובוכה שנרים אותה אין לי ספק שהיא מתאפקת, היום היא עשתה קצת בתחתונים ובערב כשכניראה כבר לא יכלה יותר להתאפק עשתה קצת יותר אבל גם בתחתונים..
רעיונות?

אולי משהו מציק לה? אולי יש לה עצירות או פצע או משהו שמגרד/מציק? אולי בפעם האחרונה שעשתה קקי כאב לה והיא מפחדת שיכאב שוב? זה הכיוון שהייתי בודקת.

שלום,
יש לנו נסיכה קטנה בת שנה ושלושה חודשים והגענו להחלטה לגמול אותה מהחיתול.
התחלנו עם הורדת החיתול במשך היום וניסיונות לפשפש אחרי שינה.
ניסיונות הפשפוש נכשלים פעם אחר פעם (כמה שבועות), היא מפטפטת, מנפנפת ברגליה ולא עושה כלום- אני מחזיקה אותה מעל האסלה או מעל הכיור או מושיבה על סיר ופותחת ברז או עושה קולות פישפוש.
לגבי הורדת החיתול- רציתי ללמוד את דפוסי עשיית הצרכים שלה ולהציע לה סיר מדי פעם כשנראה לי שיש צורך, אבל בינתיים היא פשוט עושה פיפי על כל דבר שזז או לא זז, בדרך כלל אחרי שהצעתי סיר והיא ישבה עליו קצת ופיטפטה.
לא ציפיתי לגמול אותה תוך יומיים- אבל כבר כמה שבועות (שלושה ליתר דיוק) אנחנו מנסים ולא היה לנו אפילו פיפי אחד מסכן בתוך סיר או אסלה או כיור!!!!
אז החלטנו לרדת מעניין הגמילה לכמה ימים והיום הרגשתי בשלה לזה שוב והורדתי חיתול.
אולי יש למישהו עצות טובות?

אגב, בעודי כותבת- היא עשתה עוד פיפי על הרצפה...אחרי שישבה קצת על סיר, כמובן.

זה בסדר גמור, ככה זה מתחיל. מה שצריך לעשות זה להזכיר לה, אבל בצורה לא מעיקה.
העצה המקובלת היא, בכל פעם שעושה, לומר "עשית פיפי, בפעם הבאה תעשי בסיר".
אבל אני חושבת, אולי בכלל בגילה היא לא מבינה את המושג "הפעם הבאה". לי יש בן 1.1 והוא מבין לגמרי מה זה פיפי ומה זה סיר, וגם עונה על השאלה אם יש לו פיפי ואם עשה. אבל "הפעם הבאה"? לא בטוחה

כשאני גמלתי את הקודם, מה שעזר לי מאוד היה 2 דברים:

לשנן לעצמי שהעיקר שהוא בלי חיתול (כי התחלתי בשוונג בעיקר כששמתי לב שהתרגל לחיתול מדי ומסרב לפשפושים).
להקל על עצמי טכנית כמה שיותר. פיתחתי שגרת ניקוי שלוליות, בטטרה רטוב, מתכבס צ'יק צ'אק, והילד היה בלי מכנסיים רוב הזמן. בילינו שעות כל יום על הדשא בגינה ליד הבית, שם יכול היה להסתובב בלי חלק תחתון (עם חולצה קצת ארוכה, שלא יהיה גלוי מדי) ולעשות על הדשא בלי שיהיה לי איכפת.

מתישהו הם כן מפנימים את עניין הסיר.

האמת היא שאני חוזרת אל הדף הזה (הוי, איזו עבודה היתה לערוך אותו. על חשבון זמן עבודה. למה בעצם אני לא עובדת עכשיו? תיכף). כדי לקבל השראה לגמילה השנייה. בן ה-1.1 מה שקוראים "מודיע", כמעט על כל פעם שהוא עושה. מהלידה גדל בקשב חלקי ובהמון ישיבות על הסיר, למשל עם ההתעוררות וכדומה. אני משלבת בחיתולי בד ובחד פעמיים אקולוגיים. בשבועות האחרונים זה התרופף, הוא מחותל יותר ויותר, כי היתה לנו תקופת מחלות סדרתית ואני הייתי נטולת כוחות לחלוטין. אז רק לפעמים אחה"צ אני משאירה אותו לזמן קצר בלי כלום, כדי שלא יהיה עטוף בדבר הזה 24/7.התגובה היא כמובן שביתת פשפושים, לפעמים אני כבר לא מציעה כי מתארת לעצמי שיסרב.

עכשיו בעצם חמים ונעים במשך היום ואני שואלת את עצמי מתי נתחיל בדבר האמיתי. מחכה עוד קצת, שהוא יילך בצורה חופשית יותר (כרגע הולך בתמיכה אבל עדיין מעדיף לנוע על פני המרחב בזחילה). זה מפני שהתמונה שלי בראש היא של הגדול, עומד ועושה פאזלים ליד השולחן הנמוך, משתין, אני מנקה וחוזר חלילה

הקטן שלי בן שנה וחצי. היה עם פשפושים אבל עם חיתולים.
כל בוקר היה קם, מתיישב על הסיר ועושה את כל מה שצריך לעשות.
עכשיו הוא מסרב ללכת לסיר בבוקר, מסרב ללכת לסיר כשיש לו קקי וממש לעיתים רחוקות מוכן ללכת לסיר.
אובדת עצות.
אולי להוריד לגמרי את החיתול? אבל אני לא בטוחה שאני אוכל להיות אדישה לפיפי שלו בכל מקום. זאת אחת הסיבות לחיתולים...
הצילו?

כתבה פעם תזמורת הים : בגמילה בגיל צעיר יש קושי ניכר, אבל הוא הופך את הכל להרבה יותר קל בהמשך.
תחשבי מה יותר יעיק עליך - הפיפי המועט של בן שנה וחצי או הכמויות שמוציא בן שנתיים - שנתיים וחצי (שהיה מחותל לגמרי בשנה האחרונה).

וואלה? אני כתבתי דבר כזה?
האמת, צדקתי

כתבת את זה באתר אחר

אבל כתבת.

טוב, הגעתי למסקנה שקשה לי בלי חיתול כל היום.
אז אנחנו בלי חיתול רק בבוקר עד שנת הצהריים.
היום היו שני פיפי על הרצפה, אחד במכנסיים (הרצפה היתה קרה אז הלבשתי לה מכנסיים).
קקי אחד עלי תוך כדי הנקה.
שום דבר בסיר.
היא לא מסמנת לי אבל היום זיהיתי פיפי אחד (מאוחר מדי) לפי מבט מהורהר.

מה עושים אם אין התקדמות? זאת שאלה רטורית, התשובה אליה ברורה לי ובכל זאת אני מרגישה צורך לפרוק קצת: הנסיכה (בת שנה וחצי) כבר 3-4 חודשים באותו מצב: פספוס אחד או שניים ביום במעון, כמעט ללא פספוסים בבית (בחודשיים האחרונים גם מודיעה לבד ברוב המקרים) ושוכחת מכל העניין כשאנחנו מתארחים או מתאפקת כשאנחנו בחוץ עד שאנחנו מצליחים בדרך נס לגרום לה להירגע קצת ולעשות פיפי (או עד שבורח לה).

זה מתסכל אותי שלא רואים שום התקדמות בנושא הזה. כנ"ל לגבי הלילות - עדיין מתעוררת עם טיטול מלא פיפי.
הכי מתסכל אותי הרעיון שנגיע לגיל שנתיים ועדיין היא לא תהיה גמולה, ולמרות שאני מודעת ליתרון הגדול של חיים ללא חיתולים / טוסיק נושם ולא נחנק בחיתול במשך חודשים כה רבים המחשבה על כך שנגיע לגיל שנתיים מבלי להצליח לעזור לה בתחום הזה מתסכלת אותי מאוד.

יש לך ציפיות מאד גבוהות.
לדעתי סביר לגמרי לצפות ליותר פספוסים במעון ומחוץ לבית- את לא שם, או שאת שם אבל לא קשובה אליה כמו בבית, השירותים מחוץ לבית הרבה פעמים פחות נוחים/נעימים, ויש המון גירויים שמקשים עליה. לדעתי אפשר בהחלט להגדיר אותה "גמולה". פספוסים מהסוג הזה קורים גם אצל ילדים גמולים לגמרי בגילאים מבוגרים בהרבה.
לגבי הלילה, זה בכלל סיפור אחר- יש פה (גם) ענין של בשלות פיזית, אם תקראי פה בדפים מתאימים תגלי שיש הרבה ילדים שגדלו בלי חיתולים או נגמלו מוקדם וממשיכים לעשות פיפי בלילה. אגב טיטול מלא עשוי להתמלא רק מהפיפי הראשון של הבוקר קצת לפני היקיצה, לא בטוח בכלל שהיא עושה הרבה פיפי במהלך הלילה.
עד גיל שנתיים יש עוד כל כך הרבה זמן

ממש מוקדם ומיותר להכנס ללחץ ותסכולים. הדבר הכי גרוע שאת יכולה לעשות הוא להציב לעצמך דד ליין.
גם אם לא תהיה שום התקדמות (ותהיה) היא עדיין תהיה במצב טוב בהרבה מהפעוט הממוצע בגיל שנתיים שלרוב עדיין מחותל כל היום.

מעניין איך את מצליחה לראות בכל פעם את הדברים באור כל כך חיובי לעומתי (ואני מגדירה את עצמי טיפוס אופטימי) (-:

יש המון גירויים שמקשים עליה זאת הבעיה העיקרית, לדעתי. אני לא מנסה להקל ראש בחלק שלי בפספוסים בחוץ, אבל למדתי לזהות את הנקודות החלשות שלי במקרה הזה וגם אם אני לא תמיד מצליחה להישאר קשובה, אני יודעת להבחין בין פספוסים שאני אחראית להם לאחרים.
את אומרת ש גם אצל ילדים גמולים לגמרי בגילאים מבוגרים בהרבה_ יש פספוסים כאלה, ואני לא יכולה שלא לשאול את עצמי: עד מתי? בשבוע שעבר התארחנו אצל חברים שסירבנו להזמנות שלהם מאז שהתחלנו את הגמילה באופן מלא (חצי שנה). אמנם יש להם ילדים קטנים, אבל זהו בית עם הרבה שטיחים ולא הרגשתי בנוח. אבל לפני שבוע הרגשתי מספיק בטוחה ב...תהליך שאנחנו עוברים ובשלב שהגענו אליו וקיבלתי את ההזמנה. ודווקא אז ברח לה פעמיים. היא לא הסכימה בשום פנים ואופן לשבת על הסיר, לא בשירותים ולא בחדר המשחקים. אני לא חושבת שיכולנו לנהוג אחרת מבלי ליצור לחץ- הצענו והיא לא רצתה. אז עד מתי? יש דרך לסייע לה להתמודד עם הגירויים בחוץ? (אני מניחה שלא, אבל קשה לי לא לשאול את השאלה הזאת)

גיל שנתיים הוא לא דד ליין, אלא פשוט מועד שאני יודעת שהרבה כבר מתחילים ומצליחים לגמול את הילדים שלהם. אני יודעת שלא אמורים להשוות בין ילדים שונים ושזאת לא תחרות, אבל אני לא יכולה שלא לשאול את עצמי אם הגמילה לא הייתה מסתיימת בגיל צעיר יותר, אם היינו מתחילים מאוחר יותר (חוכמה בדיעבד, אני יודעת, אבל השאלה צצה מדי פעם).

כשאני חושבת על זה - את השניה שיש לה נסיון עם גמילה מוקדמת ואומרת לי (כותבת לי) בשבועיים האחרונים שהיא כבר גמולה... אולי אני לא מבינה למה לצפות בגיל הזה כי כל הילדים בסביבה שלנו נגמלו בגיל מתקדם בהרבה (שנתיים וחצי-שלוש) והסיפור היחיד שאני מכירה על גמילה מוקדמת הוא של אמא שלי שמספרת שנגמלתי לגמרי בגיל שנה וארבע (היא לא זוכרת מה זה אומר "לגמרי").

כמו תמיד, תודה על ההתייחסות.
לילה טוב.

כנ"ל לגבי הלילות - עדיין מתעוררת עם טיטול מלא פיפי.
זו החלטה שלך מתי להוריד חיתול בלילה, עכשיו או "אחר כך", תלוי בכוחות שלך. אבל אישית לא הייתי מחכה לסיממן בדמות חיתול יבש בבוקר. כל עוד היא מחותלת בלילה, היא תעשה בחיתול. את מצפה ממנה לא לעשות בחיתול, אבל איך היא אמורה לדעת זאת?

לא חשבתי על זה ככה. אולי את צודקת. אני מפחדת שאם נוריד לה את החיתול במצב כזה, זה יהרוס לה את השינה. עדיין בורח לה לפעמים בשנת הצהריים, כשהיא במצב של חצי ערות לקראת סוף השינה, אם אנחנו לא שמים לב בזמן שהיא ערה / כמעט ערה.

חשבתי לנסות לעבור לחיתולים רב פעמיים, אבל אולי באמת אני אעשה נסיון ללא חיתולים בכלל בעוד כחודש (כשיתבסס מזג האוויר החם), נראה איך זה הולך.

אני מפחדת שאם נוריד לה את החיתול במצב כזה, זה יהרוס לה את השינה.
לא הבנתי.
יש 2 אסכולות בגמילת לילה: האחת, להקפיד על פיפי לפני השינה וגם לקחת לפיפי לפחות פעם אחת באמצע הלילה.
השנייה, לא לקחת בכלל ולחכות שהילד ילמד לא לעשות במיטה.

לגבי הגישה הראשונה - אני כמעט בטוחה שהיא לא תסכים לעשות פיפי אם נעיר אותה לצורך זה בלילה. אולי היא תסכים לשבת על הסיר, אני בספק גם לגבי זה, אבל היא לא תעשה כי גם באמצע היום היא לא עושה פיפי אם זאת לא הייתה היוזמה שלה (גם אם עברו שעתיים-שלוש וברור שכבר יש לה). חוץ מזה, אני לא בטוחה שפעם אחת בלילה תספיק, מצד שני אם לא מנסים, לא יודעים...

לגבי הגישה השניה - לזה בדיוק התכוונתי כשכתבתי שאני חוששת ששינה ללא חיתולים תהרוס לה את השינה. רוב הסיכויים שהיא תתעורר (עצבנית, בטח) מהשלולית שסביבה וכל ההתעסקות שטיפה-החלפת בגדים-החלפת מצעים מס' פעמים בלילה תשבש לה לגמרי את השינה.

תראי, איך שאני רואה את זה: כרגע את מלמדת אותה להמשיך לעשות על עצמה מתוך חצי-שינה.
אם תורידי את החיתול, היא תגלה שהיא עושה על עצמה ושזה לא נעים.
אז בוודאי שיהיו כמה התעוררויות רטובות, אבל היא תעלה על הסיבה וזה ייפסק.
אבל עכשיו - את בעצם מעודדת אותה להמשיך לעשות פיפי במיטה כל יום! כי יש חיתול! היא פשוט עושה, וממשיכה. וזה מתקבע עם כל יום שהיא ממשיכה לעשות.
כל יום נוסף שמרגיל אותה לעשות על עצמה במיטה - מוסיף אחר כך עוד חתיכת הרגל שצריך יהיה לקלף. זה מקשה עליה יותר.

ולא חייבים לעשות מזה פרוייקט היסטרי.
קודם כל, לדאוג למיגון המיטה.
אחר כך, להכין בצד מגבות ופיג'מה נקייה, למקרה ש-
בלילה, רק להוריד פיג'מה, ולשים מגבות על הרטוב. לא צריך להחליף מצעים כמה פעמים בלילה. לא צריך לשטוף אותה. לא קורה שום אסון. בבוקר לכבס פעם אחת, ולשטוף אותה לפני שמתלבשים. שיהיה נעים. לא בלילה.
ושתשתבש השינה - בהחלט. הרי את רוצה שהיא תלמד להתעורר בשביל לעשות פיפי! לא להתרגל עוד יותר להמשיך לעשות פיפי מתוך שינה.
לדעתי האישית, לא צריך לפחד מכמה לילות של שיבושי שינה. היא תרוויח מזה בטווח הקצר והארוך. יותר טוב מאשר שהיא תישן ותעמיק את ההרגל לעשות את הצרכים מתוך שינה.

ואו, זה בהחלט חומר למחשבה.
יש לי כל כך הרבה סיבות למה לא (למשל - העור שלה כל כך רגיש, שאם לא שוטפים אותה, היא מפתחת תפרחת חיתולים גם בלי החיתולים, וגם היא ישנה כל כך טוב בלילות מגיל אפס כמעט, זה מרגיש קצת להתגרות בגורל...) ומולן הסיבה הענקית ללמה כן.
אני מרגישה שאני אהיה מוכנה לשלב הזה רק כשיתחמם עוד קצת ויהיו פחות שכבות עליה (כי היא לא יכולה לישון מכוסה כלל). אני אתייעץ גם עם בעלי, נראה אם הוא יותר אמיץ ממני.

תודה על התגובה.

לגבי הלילות, מנסיון עם האמצעית שלי...
היתה גמולה לגמרי בבית בשנה ו-3. ואז נכנסה למשפחתון (התחלתי לעבוד) והכל התקלקל וחזרנו לח"פ. המשכנו מדי פעם לעשות בבית על הסיר ולא נגענו בלילות (במקום בד, חיתלנו בח"פ בגלל כמות הפיפי. או בבד כפול. שכנראה לא ממש היה נוח).
בגיל שנתיים הורדנו את החיתול ובכלל לא עברנו "גמילה". היא היתה מודעת לגמרי, וחוץ מפספוסים מדי פעם, הודיעה ולא היתה שום בעיה.
תוך יומיים היא לא הסכימה ללבוש חיתול בלילה. וישנה טוב בלי פספוסים.

אני לא אומרת שתחכי עכשיו עד גיל שנתיים. אבל יש מן בגרות כזאת שמגיעה מהם, גם אם הגמילה בגיל "צעיר" (נו, הכל יחסי), והמודעות לצרכים התחילה מגיל זעיר.

(כותבת, ותוהה מה יהיה עם הקטנטונת שלי. מחותלת בבד. בבית ערומה ומודיעה. לא מודיעה כשמחותלת. וזה מתסכל אותי. היא בת שנה ו-9 כמעט).

תודה על השיתוף, אבל זה כנראה עניין של סגנון הורות. לא מתאים לי להמתין עד שהיא תהיה מוכנה מיוזמתה לוותר על החיתול בלילה, גם אם זה אומר שאז התהליך יהיה קצר ויבש.
אני מעדיפה לחפש את הדרך לסייע לה להגיע למצב הזה, גם אם הדרך ארוכה יותר ואפילו רטובה יותר. מהסיבה הזאת בדיוק הגמילה החלה ביוזמתי, אגב. ההבדל הוא שאני מאוד אמיצה ביום, אך מפחדת נורא לסכן את הלילות, בהם אני ישנה כל כך טוב (אבל לא מספיק ...).

לגבי הסוגריים שלך - אפשר לשאול למה את ממשיכה לחתל אותה אם את אומרת שללא חיתול היא מודיעה ועושה בסיר.

שאני אהיה מוכנה לשלב הזה רק כשיתחמם עוד קצת
לגמרי איתך... (גם אני עם הבכורה חיכיתי שיתחמם קצת...).

אפשר לשאול למה את ממשיכה לחתל אותה
ללא חיתול וגם ללא בגדים. במשפחתון אין אפשרות להיות ערומים. הלואי והיתה אפשרות.
הצעד הבא כנראה להרגיל אותה לתחתונים ומשם גם מכנסיים ואז נוותר על החיתול ביום. היא רק צריכה להודיע כשהיא לבושה

להרגיל אותה לתחתונים
למה? אפשר רק מכנסיים.

אני גם בעד לחכות שיהיה קצת יותר חם ובכלל אני מבינה מאד את הפחד מהלילות. אצלי כבר ילד שני שביום בלי חיתול מגיל רך ובלילה מחותל, נסיתי עם שניהם להוריד חיתול גם בלילה והחזרתי אחרי כמה נסיונות נפל, זה פשוט כל כך פוגע באיכות השינה של שנינו שזה בלתי אפשרי עבורי.