באופן טבעי

שלום חגית
אני חייבת לומר לך תודה על הכתבות שלך גם בגיליון בנושא "ביקורת" וגם בגליון האחרון "רוח וחומר" זו פשוט הנאה צרופה והתרגשות לקרוא אותך. בעדינות ורגישות, את יודעת לגעת בנקודות שמפעילות אצלי הזדהות כה רבה. בלי לשים סימני קריאה בלי מסקנות או הצהרות חוצבות להבות, פשוט כלכך, צנוע ונעים, וכל כך מעורר מחשבה.
תודה...

חגית, אורנה העבירה אלי שאלה בקשר להפרדה

תודה חגית על ההצעה להשאיל את ספר 'המסע'.

עדיין לא יודעת סופית סופית אם אבוא, וגם לא אם נשהה שם באותם תאריכים.
האם תביאי אותו בכל מקרה, או שאת רוצה לתאם איתי?

אם את יכולה אנא תני לי מספר טלפון.
אם לא תספיקי לפני החופשה של האתר - אז אפשר למייל שמופיע בדף הבית שלי.

אולי בכל מקרה תכתבי לי אם את יודעת באיזה תאריכים תהיו שם.

הי אימוש!

תודה על זה שאת משקיעה בנו כל-כך הרבה (אני במקומך הייתי מתיאשת מזמן מלטפל בילדים מופרעים כמונו)....


הנה הדף החדש שלי: הסיפור של נעמה הג'ינג'ית

בתך האוהבת נעמה

<או בקינויה הידועים: נעמולה פשוש פוצי מפלוצקה תפלצת פופו וזרובבלה{}>

שלום חגית. רציתי להודות לך על המעגל שהיה ביום עיון. למרות שהנושא לא ממש חדש לי, הרגשתי שזה נגע בי באופן מיוחד וריגש אותי מבפנים, בדרך חדשה לחלוטין. משהו ממה שאמרת עורר בי את המחשבות הבאות: דיברת על הפחד של התינוקות בלידה, וגם עם כך שהרגשת תמיד שהתינוק נמצא אי שם למעלה, מרחף.

אני מאמינה, שבניגוד למה שאוהבים לפנטז, החוויה של התינוק ברחם אינה חוויית גן עדן, אלא אולי אפילו משהו הפוך. תארי לעצמך יצור רוחני לחלוטין, חופשי לחלוטין, ללא מגבלות בכלל, שבוחר להיכנס לגוף, אולי בפעם הראשונה או אולי בפעם ה- 100, כדי ללמוד ולהתפתח (כי את זה אפשר לעשות רק בגוף פיזי, מה לעשות..).

אז הוא בוחר להיכנס לגוף, אבל השוק הוא עצום - כמו אבן כבדה שנופלת לבאר עמוקה אולי. כמו פרפר שנאלץ לחזור לגולם שלו. כמו למות. אני חושבת שעוברים לא נמצאים הרבה בתוך הגוף הפיזי ברחם אלא יוצאים מתוכו וחוזרים חזרה, כדי להתרגל בהדרגה לגוף הפיזי. אולי לכן התחושה שהם לא נמצאים שם בבטן אלא מרחפים אי שם מעל. אולי גם לכן הם כל כך מפחדים להיוולד. הם יודעים כי משהו מן המודעות הגבוהה שבה הם מצויים כשהם ללא גוף הולך לאיבוד. הם בוחרים ב"עולם כלא" במודע, אבל זה לא עושה את זה פחות מפחיד.

אני בטוחה שיש דברים שבאים לעזור. אותם דברים אולי שבאים לעזור כאשר אדם מת. התחושה בחדר אחרי שנולד תינוק ואחרי שמת אדם היא דומה למדי. קסומה לחלוטין ומלאה באהבה. אני חושבת שבני אדם מפחדים למות, כי הם שכחו מה הוא המוות באמת. אחרי שהם מתים הם מבינים שזה בעצם הפוך. שעכשיו הפרפר יוצא סוף סוף מן הגולם שלו.

תודה רבה
דנה

שלום

אני עולה צפונה (מאילת...)עם ילדיי לטיול בחוקוק והאזור. נשמח לקפוץ לביקור היכרות,אם מתאים יום ראשון הקרוב
שחר בתי בת ה 10 וחצי תשמח לפגוש את נעמה
אפשר להשיג אותי בנייד : 054-3139621

יום נעים
נעמה

היי חגית

ראיתי שאת כאן באתר, אז מנצלת את הרגע הנדיר לומר שלום ולשתף בקורותינו:
אנחנו עוברים דירה עוד 3 ימים, מהערבה לעמק יזרעאל - מושב רם און , בתענכים.
מקווה שנהיה נגישות יותר אחת לשניה... (שחר מאד תשמח להיפגש עם נעמה)

יום נעים
נעמה

היי חגית!
ראיתי את הדף שפתחת בזמנו על תמיכה במשפחות חדשות בחינוך ביתי אשמח מאוד לקבל את הטלפון שלך כי את המספר שמופיע בדף ההוא ניסיתי ונראה לי שהוא כבר לא? בכל אופן יש לי צורך גדול לקבל איזושהי הכוונה ואשמח מאוד מאוד אם תוכלי לעזור לי . תודה! יעל
אני גם אשאיר את הטלפון שלי לכל מקרה... 054-7208328 וגם את המייל שלי [email protected] יומטוב!

מוזר ...נראה לי שיש עוד מישהי עם השם הזה כי לא מופיע לי ? אחרי השם ואני עדיין לא פתחתי דףבית אבל גם בדקתי טובטוב שהשם פנוי...

יעל אני אמסור את המספר שלך לחגית. היא לא נכנסת הרבה לאתר.

תודה