באופן טבעי

הקושי הגדול שאני מוצאת, הוא הבלאקאוט שנוצר בי לנוכח הפרובוקציות איומיי הפרידה והצהרות הפרידה שלו. הפעם זה גם תפס אותי ברגע בו אני בעצמי כבר מפקפקת. השיחה אתמול עם הגרושה, מהדהדת אצלי בראש, זה הוא, ויש לו היסטוריה כזו. אני כואבת לא יודעת איך להמשיך. הבלאקאוט יוצר לי זיגזגים בדרך שלי כלכך רוצה לפרוץ בדרך שלי, אבל מתקשה בלי תמיכה.

הוא היה רב איתי על הצבע של הפאסטה
מלים הורגות יומן קריאה. או בקיצור: לקרוא את הספר. יש בו בדיוק דוגמא דומה על הפסטה.

ממשיכים, חותמים חוזה...ומה? לא, לא השתנה עדיין הרבה. כעסים שלו ללא סיבה כאב.
מטרה, נותנת תכלית להכל...

מסתכלת בבלוג שלי, ואומרת לעצמי וואו... יש פה פספוס אדיר של דור שלם, שאינו מסתכן בללכת עד הסוף בעקבות האהבה.. "על העיוורון" כביכול שלי או כביכול בליעת הקרפדה השובינסטית, גרמה לחלק גדול מאתנו לסגת מהר מידי, מהכלה ולהכנס מהר מידי לתגובתיות.

סנדרה,
הכי בולט לי זה שאת לא מרשה לעצמך להיות או להראות סימנים של חולשה, או של חלקיות

הדיבור הצהרתי ומנצח גם אם המציאות לא ממש
כאילו את מתווכחת עם מה שאת חושבת שתפגשי בבאופן
כל אלה קולות שלך
ואם בהכלה עסקינן, בולט מדי הצד היכול , שהוא לרוב פן של הזהות החיצונית או דמות שהיינו רוצים להיות, אומניפוטנטיים
על הצורך הזה גם יושבת ההסכמה "ללמוד" מיחס בוטה ובקורתי
חסרה הכלה של הצרכים שלך, של החולשות, וואיכשהו את החולשות שלו את מציעה להכיל ולרפא
זה בא אחד על חשבון השני
וזה בולט לי

וואו מילים מפוצצות...תשמעי, עבר קצת זמן חתמנו חוזה מחדש ועל אף שהדברים אינם וורודים כלל וכלל, יש שינוי לטובה. אני לא אלוהים ואייני יכולה לראות כיצד אני מתעתעת בעצמי, איינני חיצונית לעצמי. כל מה שאני יכולה לעשות הוא במו חושיי ומוחי- המוגבל:-) לנסות להבין את המציאות.
על אף החיוך, איינני מנסה להתנחמד או למצוא חן. ביקורת בוטה ונוקבת לא מפחידה אותי לא מכן ולא מהגבר שלי, שלעיתים אגרסיבי, כי זו היא דרכו.זוהי היא גם דרכם/ן של המבקרים, שלא פעם "תופסים טרמפ" להתעצבן על משהו.
חסרה הכלה של הצרכים שלך, של החולשות, וואיכשהו את החולשות שלו את מציעה להכיל ולרפא
זה בא אחד על חשבון השני
זה משפט שאהבתי, אני חושבת שהדרך לתקשר איתו את הצרכים שלי, לפחות בשלב הזה, זה דרך גבולות. התחלתי לעשות את זה לאחרונה, במיוחד שהוא מנדנד על איזה מושלמות לא חשובה. למדתי להגיד מספיק ודיי. בגלל ההכלה, הוא לא עונה לי ואפילו לא מתעצבן, הוא יודע שהוא הגזים.