באופן טבעי

אחותי, אוהבים אותך
ו-כן, תסלחי למשביתת שמחה...
ההודעה שלה גרמה לי לחשוב...
ורציתי לשאול אותך: כשעלה לך החום והרגשת ע-ל ה-פ-נ-י-ם, לא חשבת שזה יכול להתדרדר?
באמת מסוקרנת ממה עובר על אמא שרק עכשיו ילדה, עם חום גבוה... האם התסריטים של "עוד שניה אני מתה ולא יהיה לילדים שלי אמא" - לא עבר לך בראש (במיוחד שיש סיפור כזה אצלך במשפחה).
אני למשל, זה התסריטים הקבועים אצלי בראש ... אבל לא תמיד עושה עם זה משהו...

מה רק לי לא ניתן להכנס לאתר במשך יומיים?

לא. רק לערסים.

נו מה?

א ה ל ן ! א ה ל ן !

מה רק לי לא ניתן להכנס לאתר במשך יומיים?
לא, גם אני הייתי קצת על קוצים.....

מה שלומך ערסית?
@} @} @} @} @}

מה רק לי לא ניתן להכנס לאתר במשך יומיים?
גם לי.

וזה, הסוף?
THE END
==============
===========

טוב , כניראה שלקחתם את הג'ננה של הערסית רחוק מידי.... אני לא כועסת על אף אחד ...מה זה השטויות האילו....
ולכל השאלות מרחיקות הלכת יש כמה תשובות מאוד מאוד פשוטותתתתתתתת
קודם כל , הייתי בטוחה שמדובר בקריש דם סורר שסרב להחלץ מתוך הרחם...אפילו חשבנו גם על דרכים טיבעיות להפטר ממנו (כמו איגור , למשל!:-))
את החום הגבוה שייכתי ל"דרמת היום השלישי שלאחר הלידה" ולכן לא יחסתי לו משמעות....את החום השני ייחסתי ל"דרמת בברית מילה "ש לא הייתי שלמה איתו....את הכאבים ברחם יחסתי לשלפוחית השתן שמישו אמר לי שבד"כ עושה בעיות אחרי לידה..
על שיליה בכלל לא חשבתי. לא לקחתי בחשבון. במיוחד ככשתי מילדות מדהימות היו איתי בלידה וכל אחת מהן מיששה ובדקה את השיליה מכל הכיוונים.
חוצמיזה בבתי חולים נמנעים מלתת נתונים במאה אחוז..תמיד הם משאירים מקום לספק (בישביל חברת הביטוח שמבטחת את התחת שלהם)

נו שייסה...
בסוף סידרו לי חדר מלכותי עם התינוקי ועל הלילה הסוריאליסטי שבילינו שם , בפעם הבאה.
בנות-להרגע!

לוטם מרווני- אנחנו צריכות להפגש,(לפחות עד שהערסית תחזור נתחיל אנחנו להתרועע.....

אולי בסוף יפתחו פה פיצוציה)

(שהוא הוא הפיבוריט שלי. החדש מחודש הזה משעמם לי מרוב דובים בלי יער)
גם אני, רק חשבתי שזה בבחינת אסור לומר .

ערסית, הרבה בריאות ושמחה. מחכה לסיפור הבא, או למתכון, כל מה שאת כותבת למרתק.

...מה זה השטויות האילו....
שטויות? שטויות?
נוצר כאן bonding ! (-:
ולכן, ברור שלקחנו את הג'ננה ברצינות.

בסוף סידרו לי חדר מלכותי עם התינוקי

מה רק לי לא ניתן להכנס לאתר במשך יומיים?
גם לי לא
ערסית, איזו מספרת את! משו!

אין ברירה, אם הערסית לא חוזרת מהר אני מתחילה לענטז כאן בינתיים, בשביל להעביר את הזמן בפנאן.
ערסית, בואייייייי! (שלא יגלו ששכחתי איך מענטזים)

ערסית, כפרה, את כותבת יופי, כיף לא נורמלי לקרוא.
טפו טפו טפו, בלי עין הרע, שיהיה לכם עכשיו רק טוב!

אמן @}

ערסית, כפרה, את כותבת יופי, כיף לא נורמלי לקרוא.
תרגישו טוב!

נשמע כמו סיפור הלידה מחדש שלך.

אני באמצע מעבר בית ובגלל זה הסיפור הזה מסרב להגמר אבל הנה אנחנו בחניית ביניים אצל ההורים אמא'שלי מבשלת פקיילה (שזה מנגולד עם שעועית ונענע וכוסברה ועוד כל מיני כאילו ) ואבא'שלי קודח במח עוד סיפורים מבית אבא ..הצעתי לו לכתב את הביוגרפיה שלו אבל הוא לא מבין את מי זה מעניין בכלל (חיחי)*טוב! בישביל זה אני כאן!

מעניין אותי מאוד מאוד לדעת למה כולן (חוצ מחני כפררה ועוד כמה בודדות) נכנסות לדף הזה בעילום שם!
למה?
למה צריך להכנס לכאן ב :"שו שו" ? מה יש להסתיר? כולם ניהיו לי פה צדיקות בסתר אללה יסתור..התחרפנתם, בחחיי..יללה יללה לצאת מאחורי הוילון בקשה!

מי נכנסת בעילום שם?
ערסית, מעבר קל ורק שתדעי לך שאני מחכה להמשך
אולי תזרקי איזה עצם?

אמא'שלי מבשלת פקיילה (שזה מנגולד עם שעועית ונענע וכוסברה ועוד כל מיני כאילו )

אפשר מתכון?

למה צריך להכנס לכאן ב :"שו שו" ? מה יש להסתיר? כולם ניהיו לי פה צדיקות בסתר אללה יסתור..התחרפנתם, בחחיי..יללה יללה לצאת מאחורי הוילון בקשה
קודם כל, אני לא נפגשת איתך בשו שו. יש לי שם מיוחד למפגש איתך ועם אחרים, והוא - לב.
שנית, ואם הייתי כותבת לך שם אחר כמו: דורית, סמדר, שני, רותם וכ'ו.... זה היה משנה משהו?
אם הייתי כותבת דורית + פרטים על עצמי - אולי זאת לא הייתי אני?
שלישית, אני מרגישה (נכון להיום), שהזהות האנונימית מאפשרת כאן, מפגש בין נשמות נטו בלי כל העטיפות. (-;

אני מרגישה (נכון להיום), שהזהות האנונימית מאפשרת כאן, מפגש בין נשמות נטו בלי כל העטיפות.
לב - אהבתי.

ככה יותר נוח לי. גם על דברים שכתבתי כתמיכה, חד משמעית וללא ציניות, חטפתי תגובות מאד מאד מאד לא נעימות.

הצעתי לו לכתב את הביוגרפיה שלו אבל הוא לא מבין את מי זה מעניין בכלל

ערסית, הסיפורים של אבא שלך נשמעים לי דווקא מאוד מעניינים. אני עורכת מקצועית, אולי הוא רוצה עזרה בכתיבה? כלומר, הוא יספר, וביחד ננסח את זה לסיפורים כתובים? זה משהו שיכול לעניין הרבה אנשים, ובטח את כל בני המשפחה. סתם רעיון...

לכתב את הביוגרפיה שלו
אני בעד!
נועה ברקת - היא השילוב האולטימטיבי לעניין הזה.

אז ככה
בשיא הבאלגאן התקשרו ממחלקת נשים לאמר שהתפנה חדר לי ולתינוקי. התנאי היה , שברגע שנכנסת לאישפוז אישה נוספת, צריך לפנות את התינוקי משם.ככה התחילה החמ"ל לעבוד ...גילגי באה ליהיות איתי אמאשלי הזעיקה את כל האחיות , השכנות והדודות לשמור על הגדול ביחד איתה על צלחת קוסקוס(זה היה הלילה הראשון בלי אמא )חשבתי לעצמי שאולי תצא מזה על הדרך גם גמילה חפוזה מהציצי נטולת מכאובים...(גיח גיח גיח..כן..בטח!)בעלי היה "בגולה" עושה שיעור בהאצלת סמכויות כדי להשתחחרר מהעבודה ולהגיע לכאן , בנתיים ביקשתי מהמכשפות במשפחה שיעשו כישוף ושאף אחת לא תצטרך להתאשפז הלילה במחלקה. התכנית שלי היתה לתת את התינוקי בבוקר לגילגי ..להכנס לגרידה , לצאת , לקחת אותו וללכת הביתה (אפילו בדקתי באיזה שעה זה אמור לקרות.)
תודו שאני אופטימית חסרת תקנה! (או סתם אהבללה!)

רק בחצות , כשהייתי שם מול המסך המרצד של המחלקה עם תינוקי מחובר מצד אחד ואנטיביוקיה מוזרמת מצד שני. התחלתי להסתכל מהסביב לנסות להבין לאן הגעתי ומה זה כל הנשים פה עם החלוקים מסתובבות כמו רוחות רפאים בחושך......התחלתי להרגיש לא נוח שרק אני שם תופסת תינוק ביד..אמרתי , אולי כדאי לשבת בחושך בישביל שהעין הרע לא ימצא אותי!(מספיק הביא אותי עד כאן!).
אחרי התיעצויות רבות עם עצמי(כאילו לא היה לי דיי בהן) החלטתי להניק את התינוקי למרות האנטיביוטיקה.....היה לי ברור שאם הוא עובר יממה אחת עם מטרנה הלך עלי ועל ההנקה ועל הציצים . עשיתי שיקול , שהאנטיביוטיקה תתנקה בסוף מהגוף שלו.. וזה עדיף מלוותר על ההנקה. וכך היה.
עד היום שלמחרת.

למחרת גילגי באה לקחת את התינוקי(בכי קורע לב..)(לא שלו-שלי!) לחגיגת רבת המשתתפים שנערכה באותה זמן בבית של אמא שלי שזימנה את כל השבט לטפל בקטנים .לאחיות שלי שכבר מיומנות בבקבוקים ומטרנות נתתי את המשימה ללמד את התינוקי לשתות תחליפים (מתפללת שלא יתלהב יותר מידי ויעדיף בסוף את הקקה הזה במקום את הציצי שלי).
חבשו לי את הכובע של האמבטיה על הראש בתוך חלל נקי היסטרית יותר מצוחצח מהקרחת של אבא שלי וגילגלו אותי במיטה לחדר האימים.המרדים במבטא רוסי כבד שאל אותי מה שלומי תוך כדי שהוא מסמם אותי למוות ואני רציתי להגיד לו "חרשו חרשו ..אי די סו דה" וכבר הייתי בחוץ ממצמצת בעיניים אל מול הפרצוף של האחות שקוראת לי להתעורר מתוך המערה הסודית של ירון זהבי...
כל זה בישביל להוציא 24 מ"מ של ממצא פתלוגי ימח שמו!

ככה מצאתי את עצמי בחדר לבד עם אינפוזיה מצד אחד, מנת דם מצד שני , צינורית לכיווץ הרחם (כאילו לא הספיק לי שבועיים של כיווצים-אז עוד) והמכונת שאיבת חלב במרחק 2 אצבעות מצידון .
הדבר הראשון שאני זוכרת שאמרתי לאחיות הוא :
"מתי אוכלים?"

כפרות עליך.....
איזה סיוטטט.....
ואני חשבתי שהגזים שלו זה סבל,
חיבוקים חזקים לך, לפחות מיסגרת את ה-24 מ"מ למזכרת????????

חוצמזה- לא אנונימית, מה תגידי???

זה נשמע נורא גם כשאת מספרת את זה בהומור רב

(חבל שאי אפשר לשלוח אליך את החיבוק אחורה במנהרת הזמן )

אני כבר מחכה שתרגישי טוב, תשתחררי כבר מהבית חולים הזה והעיקר-תקבלי בחזרה את התינוקי והגדול לידיים!!
מתי יגיע ההפי אנד?
את כותבת פשוט מרתק.

וואו, זה ממש עכשיו.
בו'נה- זה נוראי....
מה זה הסיפור שלא נגמר הזה?
הרסת אותי.....

ב"ה שהכל בסדר איתך, ועם התינוקי, ועם הבן שנתיים. (מה בסוף היה לאכול? )
רק תהיו בריאים.
או כמו שדודה שלי (הפולניה הקיבוצניקית מירושלים) אומרת:
"סמאללה סמאללה!!!"

>פפרי יושבת כאן, בשקט מבורך, ואוכלת מנגו. טעיםםםםםםםם<

(בכי קורע לב..)(לא שלו-שלי!)

אוףףף...זרקת אותי אחורה, 18 שנה.
כולה 40 חום מדלקת בשד ותודעת חננה (אמרו אז עושים)
בביקור רופאים שהיה בבוקר במחלקה הסתמנה פאניקה קלה (מהמראה שלי) בקרב הצוות המורחב- העיניים שלי היו נפוחות כמו כדורי פינג-פונג.

עוד שלושה ימים התינוקת הזו הולכת לי לצבא.

עברנו דירה והסוף קצת מתעקב . הסיפורים מתערבבים בהווה עבר עתיד . אבא שלי לא שמר שום תמונה של אימו הביולוגית . האמא המאמצת מתה בערוב ימיה-גם כן מעין הרע. אמא שלי אחרי שהיתה תקועה 6 שנים בלי להביא ילדים (לדעתי זה ביגלל שהיא גרה עם חמותה יותר מידי זמן)השריצה אותנו ברצף אחד אחרי השני , כל פעם בתמימות ראויה לשמה(" דוקטור ממש משונה מה שקורה פה אני לא יודעת למה לא קיבלתי מחזור כבר חדשיים")סבא שלי התחתן בסה"כ 3 פעמים , עשה 14 ילדים , אחרכך "כשסגר את הבאסטה" דרש מילדיו להפריש לו מעשר ממשכורתו, אבא שלי התפרן לא הסכים ונכנס גם הוא למועדון המנודים העמוס של סבא.
לסבתא הביולוגית היו שלושה בנים (כולל אבא) .פגשתי את מקס הבכור המזדקן באירוע משפחתי הוא יבב באזני שכבר חצה את גיל שמונים ולאחרונה הוא כל הזמן מתגעגע וחושב על אמא שלו שתלויה על הקיר ממוסגרת בסאלון ושאישתו אפילו עכשיו מקנאה ברוח רפאים הזאת .
משהי מחבורת הדודות המפוארות סיפרה לי שסבא בעצם אף פעם לא ממש חיבב את אבא שלי כי זה כאילו.....שביגללו האמא מתה............

עכשיו בנות, אפשר להזיל דימעה בחשאי:)

כי זה כאילו.....שביגללו האמא מתה.... )':

אני יושבת פה וקוראת ופתאום קולטת שהכל פה נגמר לפני יותר משבועיים... איך זה שהערסית וכל המגיבות בשקט פתאום?? או שרק אני לא יכולה לראות את ההמשך?

ובכלל איפה את ערסית הו ערסית?

היא עוד תשוב...
רוחות המדבר לוחשות לה עכשיו שירים אחרים
אבל היא עוד תשוב...

אך לוונדר..כפררה עלייך...איפה את איפה...?

אחרי שגרדו מה שגרדו גילגלו אותי אל חדר אל "הסוויטה" . אמרו לי שאיבדתי המון דם ומיד תיקתקו אל תוך הוריד הפנוי היחיד שעוד נותר לי על היד מנת דם משובחת מאת פלוני אלמוני.חשבתי כל היום על הבנאדם שאני "שותה" את הדם שלו עכשיו . שתי מנות דם זה לא צחוק. זה כבר עיצוב אישיות מחדש. אולי אני מקבלת את התכונות שלו , השאיפות שלו , הסריטות שלו, המחלות שלו , התשוקות שלו , הצ'י שלו...
הציצים שלי הגיעו למימדי כדור פורח. צעקתי לאחות שתבוא לחבר לי את המשאבה. לא היה לה זמן. אז ניסיתי לבד.לא משנה שהייתי מחוברת כבר לדם,אינפוזיה, ועוד משהו בילתי מזוהה שהיה אמור לכווץ לי את הרחם. אז עוד חוט-פחות חוט-מה זה משנה. החיבור לא הצליח והדם היקר התחיל לטפטף למצעים. האחות נכנסה וחטפה את הג'ננה עלי ואני עליה (זה לא אני -זה בעל הדם שזורם לי בגוף עכשיו)איימתי עליה שאם היא לא מחברת אותי תכף ומייד למשאבה אני מנתקת פה את כל החוטים!
בסוף חיברה.החלפנו קללות בחשאי. מזל שתיקתקו בחוץ החלפת משמרת אחרת היה עולה עשן מהסוויטה.היא לא הבינה איך ערסית חצי גוססת שרק עכשיו הקיצה משנת "היופי" שלה עושה כזה באלאגן.
אמרתי לה פעם הבאה מותק תסננו את הדם שאתם מביאים פה לאנשים......

אמרתי לה פעם הבאה מותק תסננו את הדם שאתם מביאים פה לאנשים...... d-:
הרסת אותי מצחוק ! איך בשחזור של רגעים כל כך קשים את מצליחה להכניס הומור!

נו....

גדול

וואי ! מה יצא לי ..."הסחיפור שלא סופר"? שו האדא?!:-)
רואים שמזמן לא כתבתי!

וואי ! מה יצא לי ..."הסחיפור שלא סופר"?
תוקן.

טוב. הסיפור הזה חייב להגמר(עם סוף טוב).כול המשפחה באו לבקר בסבבים לחבר משאבה , לשפוך חלב, להביא את הסיר , לרוקן את הסיר,להרים להוריד רק היה חסר לנפנף באויר...אמא שלי כמו דבורה מסביבי נותת לאחיות הוראות. אבא בפינת החדר מביט כבר חצי שעה בנקודה על הקיר שגם אני כבר שעות עושה עליה מבחן רורשך. הילדים היו עדיין ב "קייטנת נופש בקריביים" שאירגנו להם צוות הנשים בחמולה המשפחתית.. חשבתי שאני חוזרת תוך שעתיים שלוש ונשארתי יממה מקובעת למיטה. בלילה חשבתי לעצמי שהנה, זה הלילה הראשון והאחרון להרבה שנים שאני ישנה ככה לבד שינה רצופה בדממה הזאת. לרגע נזכרתי מי הייתי לפני עידן הלידות .כתמים של זכרונות מרצדים על הפגוש של המיטה .לילה טוב.
ואז בוקר. תלשתי את כל המכשירים וצלעתי למקלחת להוריד את כל הג'יפה , להראות יפה ומשכנעת לפני צוות ביקור רופאים שהיה אמור לחרוץ את גורלי אם להשאר שישישבת או לא. אני כבר החלטתי שלא. גילי היתה אמורה להגיע עם התינוקי לקחת אותנו לת"א. כבר קבעתי תכנית שיקום בפארק ואחרכך בביתקפה השכונתי. רק לא מיטה. לא עוד מיטה. הרופא הגואל אמר שהכל בסדר ושיחרר אותי לקיבינימט. הפגישה עם התינוקי כל כך מרגשת אחרכך עם "הגדול" שהיה מוטל עייף על הספה אחרי לילה לבן של "אמא אמא איפה אמא -ציצי"..אחרכך אחרי שהתעורר ובכה ובכה ובכה ונרגע על מורדות הציצי האבוד הלכנו לבית הקפה שבדרךכלל הוא אמור ליהות מה שנקרא "מטר מהבית" אבל אחרי חצי מטר הרגשתי את הגוף שלי קורא קריאות הצלה וחשבתי אולי להזמין מונית עד הפינה של הרחוב. זה היה שיעור מספר אחת להבין שהרוח רצה קדימה הרבה יותר מהגוף .כח החיים , לטעמי , הרבה יותר נמרץ ומלא עזוז מול הכח של המכונה המניעה אותו. להקשיב לגוף.

הסבתא הגדולה מתה.האבא שלי אומץ ע"י באחות העקרה של סבא. סבא עשה אינספור ילדים מאישה שניה ושלישית. אמא שלי היתה תקועה 6 שנים עד שהביאה את הילדה הראשונה בדיוק הזמן שלקח לזונה של העיר להביא ילדים אחרי שמצאה את האהבה הגדולה בפינת הרחוב והגורל הפגיש אותה עם אמא שלי בתור אצל הגיניקולוג המפורסם מהעיר השכנה שהיה לו מתחת לזכוכית שעל השולחן את התמונות של כל הילדים שהצליחו להשתחרר לעולם הזה בזכותו.

סוף סוף! שלא יגמר

יא וולי

וואוו ..זה לא יאמן
נקרעתי מצחוק
לא מאמינה שכתבתי פעם ככה

24 מ"מ..פששששש...