אתמול היה לנו שומרי הגן אחרי חודש וחצי שלא היה לנו... איזה כיף!
טוב, אז רציתי לספר לכם איך היה:
טוב, אז כמו תמיד, המדריכים נאמו קצת. קצת אלינו, קצת אל ההורים.
אחרי זה התחלנו. ישבנו במעגל, והמדריכה אמרה לנו שאחרי שהיא תכה בקערית, ועד שהקערית לא תגמור לצלצל, אנחנו צריכים להיות בשקט גמור, ולשים מאוחרינו את כל מה שקרה לנו לאחרונה, ולחשוב רק על מה שאנחנו הולכים לעשות עד אחרי החוג.
אחרי זה הלכנו לחפש לנו מקום טוב להקים בו את מחנה-החורף שלנו.
בהתחלה הלכנו למקום בלתי מוכר, מין גבעה בצלע הר. המקום היה צר, והיה קצת קשה להגיע אליו. בערך באמצעו של המקום עמד עץ, בעצם העץ היחיד שיכול לשמש אותנו. המקום די מצא-חן בעיני חלקנו, ואחד הבנים אמר, "אני חושב שזה לא מקום טוב, מכיוון שזה לא מקום מוסתר, ואנחנו לא רוצים שכל מי שיעבור כאן יראה את המחנה, נכון?"
אני הסכמתי איתו: "אתה צודק. אנחנו באמת לא רוצים שכל עוברי-האורח שעוברים כאן יראו את המקום שלנו."
רוב החבר'ה הסכימו, והמשכנו ללכת.
המקום השני שראינו היה המקם שבו חנינו במפגש הראשון. אחרי הגשם, היה המקום הרבה יותר יפה, מלא דשא וניצנים קטנים שצמחו זה-מכבר. המקום היה נחמד מאוד, אבל - היה קרוב מדי לטעמנו לקבוצה של הגדולים. (גילאי 11 ומעלה).
המקום השלישי שראינו היה מקום מאוד נחמד. מצאנו מין שתי קומות כאלה, ומהקומה השנייה מאוד התלהבנו.(היו בה שני עצי חרוב, עוד כמה עצים בהמשך, והמקום היה ישר ויפה). אחר כך ירדנו שתי קומות, לראות עוד שני מקומות. המקום השני לא היה משהו, מכיוון שהיו זרוקים בו המון ניירות, מה שאומר שהכינו מהמקום שירותים, זה החיסרון. היתרון שהיה לנו היה שהיו שם מגשלות אמה מה-זה כיפיות. אבל זה לא סיפק את הרצון שלנו, וכך הלכנו לבדוק את המקום החמישי. זה היה המקום שבו הדלקנו מדורה בפעם הקודמת. שם ראינו את המקום, אבל מכיוון שהוא היה קרוב מדי לקבוצה של הצעירים יותר, (6-8), אז עשינו מעגל החלטה באיזה מקום יהיה המחנה שלנו. כולם הסכימו למקום השלישי, (שתי קומות מעל הקורה כך שחלטנו לקרוא לזה המקום-של-הקורה), חוץ משלושה ילדים. שני בנים ובת. המדריכה ביקשה מהם להסביר מדוע הם לא רוצים את המקום-של-הקורה. הבן הראשון אמר, "אני חושב שאין שם מספיק עצים. אני מעדיף את המקום השני."
הבן השני אמר: "אני פשוט רוצה את המקום השני, אין לי מה להגיד בגנותו של המקום-של-הקורה."
והבת אמרה: "אני לא אוהבת את המקום-של-הקורה, אני רוצה את המקום הראשון."
"בסדר," אמרה המדריכה. "כל השלושה שלא רוצים את המקום-של-הקורה, יכולים לנסות לשכנע אותנו ולהגיד למה הם חושבים שהמקום שהם רוצים יותר טוב מאחרים?" שאלה.
הבת, שהייתה מאוד הססנית לגבי דברים כאלה, לא רצתה להגיד לנו למה המקום הראשון יותר מצא-חן בעיניה ובמה הוא טוב יותר בעיניה מאשר המקום-של-הקורה. (אני לא זוכרת אם הבנים אמרו במה מוצא-חן בעיניהם המקום השני מאשר המקום-של-הקורה).
בכל מקרה, בסוף שלושת אלה שלא רצו את המקום-של-הקורה כן רצו אותה, וכך הלכנו לקחת דברים למחנה מהאוטו של המדריכה.
אחר כך חזרנו למחנה, והתחלנו לסדר את המחנה. חלק מהילדים הלכו להביא עצים, חלק מהם פינו מקום מיוחד למדורה, ואחרי שהלכתי אם חברה שלי לאסוף עצים הלכנו להביא אבנים שיעשו מעגל מסביב לבור שבו תהיה המדורה. היו עוד חלק ששברו את העצים הגדולים כדי שגודלם יתאים למדורה.
אחרי שהכנו את העצים והזרדים במקום של המדורה, עשינו הגרלה מי ידליק את האש הפעם.
חברה שלי יצאה.
המדריכה אמרה לנו שאם אחרי שני נסיונות לא נצליח, (כשאני כותבת, "נצליח" אני מתכוונת שאני אמורים לעזור למי שמדליק איכשהו), אז נצטרך למלא משימה כדי לקבל את הנסיונות השלישי והרביעי. המשימה שלנו הייתה לזהות חמישה סימנים של חיות. עשינו את זה!
לא הצלחנו להדליק את האש, אז קיבלנו עלינו משימה חדשה. המשימה הייתה לטפס על משהו שנוגע באדמה, אבל לא להיות באדמה, עשר שניות. גם את זה עשינו.
אחרי ניסיון אחד המדריכה הראתה לנו איך כדי לנו לנסות להדליק. גם בנסיון הזה הזה לא הצלחנו, אז המדריכה ויתרה ונתנה לנו עוד שני נסיונות בלי משימה. אחרי שגם בהם לא הצלחנו, (זה לא כ"כ פשוט להדליק אש שאתה כ"כ נרגש), אז המדריכה אמרה שהיא תדליק בשבילנו את האש הפעם, ושיותר היא לא מוותרת.
אחרי שהמדריכה הדליקה לנו את האש, היא שמה קומקום אם מים חמים ועלים, להכין תה. אחרי זה שיחקנו משחק, שצריך לספור עד שמונה, אבל - כל אחד צריך להגיד מספר אחד. אם שני אנשים אומרים אותו מספר ביחד, אז צריך להתחיל מהתחלה.
אחרי שלא הצלחנו, המדריכה ויתרה לנו והורידה את המחיר לחמש. אחרי שהצלחנו חמש, הגענו עד שמונה, וכך קיבלנו את העוגיות! (התמורה למשימה לספור עד שמונה בצורה כזאת הייתה ופלים אם שוקולד, והם היו טבעונים!).
אחרי זה כל אחד קיבל כוס תה ושתי ופלים, ובסוף, בגלל שנשאר מספיק, אז קיבלנו עוד אחד.
אחרי שגמרתי אחד וחצי, (בערך), ראינו ששלושה-ארבעה בנים מהקבוצה של הגדולים מתקדמים אלינו אם מקלות. הבטן שלי התחילה לעשות סלטות, ותרמתי את הופלים. לא יכלותי להכניס פירור לפה.
אחרי זה כמה מאיתנו, (כולל אני), הכלנו לחפש את המקום שלהם. הם השוויצו, ואמרו שהם כמעט סיימו לבנות המחנה שלהם.
אחרי זמן-מה, ראיתי את את העץ שלידו הייתה אחת האפשרויות למחנה שלנו, וכשבדקנו את המקום ליד העץ, הייתי בטוחה שממש מתחתינו היו הגדולים, כמה מטרים למטה.
בגלל זה הייתי בטוחה שהמקום-הרגיל-לגמרי שהיינו בו הוא הוא המקום שבו חונים הגדולים. לא ידעתי איך זה יכול להיות - הרי הם אמרו שהם כמעט גמרו את המחנה.
טוב, אחרי זה חזרנו להורים...
חטפתי לי פלפל חתוך אחד, והלכתי לטייל אם שלוש החברות שלי.
באיזשהו שלב זמן קצר אחרי התחלנו לטייל, ראינו כמה מהבנים יושבים ומדברים.
רצינו להכעיס אותם, (תנסו את זה פעם, זה עובד נהדר!), ועשינו את עצמנו כאילו אנחנו מתחננות משהו נהדר, ושאנחנו מתחלשות על זה, והלכנו לכיוון שלהם, כדי שיראו אותנו. בעצם, מה שלחשנו אחת לשנייה היה, "פססט בלה בלה בלה בלה בלה.." ואחרי צחקנו לאמרנו, "נהדר! רעיון מעורר השראה!" וצחקנו צחוק גדול.
זה עבד נהדר. נראה היה שהם התחילו לכעוס, כי הם התחילו לרדוף אחרינו בצורה מפחידה. רצנו כמו משוגעות. הרגשתי שהלב שלי עומד לצאת לי מהגוף, זה ממש מפחיד שכמה בנים רודפים אחרייך בצורה כזאת.
בסוף עצרנו, נשמנו אוויר, ושאלנו: "מה אתם רוצים מאיתנו?"
ואז אחד הבנים אמר, "זה הוא רצה!"
"---, זה אתה רצית לדבר אם הבנות!"
והתחיל קרב אבנים קטנות. ברחנו. המשיך המרדף. הלכנו למקום ליד המגלשות שבדקנו כמקום למחנה-חורף שלנו. הם עלו מהמגלשות, והבנו שהם מתכוונים לרדת אלינו במגלשות שליד. הלכנו לשולחן שליד, והתחילה ההתקפה. שוב: "מה אתם רוצים מאיתנו?" שאלתי בכעס.
"זה הוא שרצה לדבר אם הבנות, כבר אמרתי לכן קודם, הוא אמר שזה כיף!"
"אתה צוחק עלי!" אמרתי.
"לא נכון! נכון שאמרת שאתה רוצה לדבר אם הבנות?" --- שאל.
הוא שתק. לא אמר. ידעתי שכן. זה תמיד סימן שהוא לא יכול להכחיש את מה שאמרו.
לבסוף אמר --- לאחת מהחברות שלי, שבמקרה היה גם אח שלה, "בואי, ---- הולכים." והיא הלכה.
אני ושתי החברות שלנו אמרנו, "להת'!" והלכנו.
זה מה שקרה לי מעניין אתמול...
יש לי 6 חברות, (7 יחד איתי), מתוכן שלוש, שרוצות לעזור לי. לעזור לי לארגן את המעגל-ילדות. (כמו מעגל-נשים, אבל של ילדות..)
בעצם, התוכנית היא לעשות מעגל ילדות- שמתחיל כמו מעגל-נשים, אבל אחרי זה אוכלים משהו קל, ולפעמים גם סרט בסוף... לפעמים יכול להיות שמי תשרצה תישאר ללינה. רק בנות. אין בנים בעסק הזה. כל העסק הזה הוא בכלל בשביל להוציא קצת את הבנים מהמחשבות שלנו לשעות ספורות....
אני כותבת ---- כאלה כי אני לא רוצה לכתוב כאן שמות...
אשמח לענות על שאלות, לענות על תגובות, ועוד. תודה!
@}
[]
