באופן טבעי

הייתי היום בחתונת-בנות.

ארני הי. באמת משמח לדמיין את מי שכותב..
אני מקווה שאת לא נבהלת מכתבי. מקווה ששלומך ושלום בני ביתך טוב.
יערה! אני צריכה דחוף את הרשימות!!!

ההתמכרות שלי לאתר דנה עם עצמה אם להיות או לא להיות.

תגידו, זה לא קורע ש יהונתן פרנס בראש רשימת הדפים הכי חמים של השבוע?

אתם

חושבים

שיש

לי

דרך

להחזיר

את

הדף

הזה

למקומו

ברשימה

הנחשקת

?

אולי????????????????????????????????????????????????
בכל מקרה הדף הזה הוא אחד ה"מסטים" שלי כשאני פה...

חמודה.

תשני כיוון דחוף !!!!

טוב , אני מאסביר את עצמי פה , וגם אתקשר .
אם את רוצה להחזיר את הדף למקום גבוהה בדפים הנקראים ביותר כל שעלייך לעשות הוא להכנס אליו כמה שיותר פעמים, כי הדרוג נקבע לפי מספר כניסות , אבל אני מניחה שלא זה מה שאת רוצה, את רוצה פידבק מהקוראים , לדעת שקוראים אותך , שאת נוגעת בהם .

ופה לדעתי מאוד קל להגרר לפרובוקציות או לרדת לרמה של זילות שתעורר סקרנות, כמו שקורה פה לפעמים .
(באתר , לא אצלך)
אבל , ופה האבל הגדול , הכתיבה שלך מאוד מאוד קריאה ומאוד מוערכת פה , את מלאת רגש וחוכמה , ההתייחסויות שלך אמפטיות ולא מתיפיפות או מתחנפות , ממש מרגישים את הנגיעה שלך ואת מקבלת המון תגובות מאוד חמות
ובכל זאת זה לא מספיק לך את רוצה פידבק יותר עוצמתי , יותר חד משמעי ומדורג (וזה כבר שייך אליך , לרגשות ולחסכים שלך , פה את צריכה לבדוק למה כל מה שאת מקבלת פה -וזה באמת המון, תסמכי עלי אני מאוד עסוקה בדינמיקה של הכותבים פה ועוקבת כל הזמן- למה כל מה שאת מקבלת לא מספיק ומה יספיק ויספק את הצורך שלך בתשומת לב.
אני יכולה גם להוסיף שהמדיום הזה , כמו כל מדיום תקשורתי בתקופה הזו עובד על תווכים קצרים , וידאו קליפים , אנשים נכנסים לדף , מתרשמים ומדפדפים הלאה , גם דפים עם כותרות פרובוקטיביות זוכות לביקורים קצרים , אף דף לא נשאר פופולרי לחודשים , כי ככה המדיום הזה עובד, או אולי זה לא המדיום אלה אנחנו , שמשתמשים באינטרנט , לא קוראים ספר של 800 עמודים כרגע (טוב , אולי הארי פוטר...)
אז תחזרי אחורה , לכל מה שכתבת פה ובדפים אחרים , ותראי איזה תגובות קיבלת , תראי כמה אנשים רוצים להיות איתך בקשר , דרך הכתיבה שלך , וכמה צופים קבועים יש לך , תמקמי את עצמך בתור "סדרה איכותית , בעלת רייטינג יציב של צופים איכותיים , מן סדרת קלט כזו.
את מוזמנת למחוק את התגובה שלי ( הנה רגשי הנחיתות שלי , אני כותבת בחוסר ביטחון , לא מבטאת את עצמי בחופשיות וטבעיות , והתגובות אלי בהתאם ...)
ובכל זאת אני מקוה שעזרתי במשהו או לפחות הבהרתי את עצמי .
ומה שלא יהיה נדבר על זה כבר בעל פה , שאז לפחות אני יותר קולחת ומצליחה להסביר את עצמי .

@}

קערה, דעי לך שאני עדיין פה, צופה קבועה בסדרת הקלט שלך!!
הדברים שכתבת ארני מאוד יפים וחכמים. איפה חוסר ביטחון, ריגשי נחיתות, אי קליחות???? דעי כי לא ניכרים בטקסט כל אילו. נהפוך הוא!!

יום נעים לנו

ערב שבת ואני ברווקיותי.
היום צעדתי במעלה 4 הקומות בבנייני, כשבכל קומה היה ריח תבשילים ומאפים שונה וטרי.
דני רובס קורא לזה ריחות של יום שישי.
ארני ש היתה אצלי לפני (למעשה המאורע הוא אחרי שליוויתי אותה למכונית),
אני מרגישה חברותית ותקשורתית ולא בדידותית,
אבל מציינת לעצמי ולעצמכם שעכשיו ערב שבת,
"חג" משפחתי, ואני ברווקיותי.

מה ישאר מכל זה, מהשקט, הבחירה בכל רגע נתון מה לעשות עכשיו, ההנאה מהלבד, המחשבה הבהירה לבד, המדיטציה מתי שבא לי, הנסיעות הפתאומיות לכל מני מקומות בארץ, אם וכאשר יהיה לי ילד/ה, אם אגדל אותם בצמידות, אם אזכור להיות קשובה אליהם כל הזמן.

כי אני מאד אני , לבדית כזאת, במובן החיובי של המילה לרוב.
תמיד הייתי, הוגה את הגיגי, שרה את שירי או כותבת אותם על דף.
חושבת. עושה כלים. מציירת אולי. עכשיו מנטרנטת..

חולמת על המולת ילדים, ובגלל זה יודעת שיש בי גם הצד הזה.
בין אנשים גם אני לא ממש בועתית. אבל בבית...
וילדים הרי יהיו בבית.

אני כבר מכירה אותי כרב-גונית לאללה.
מן גמישות שסיגלתי לי שמאפשרת לי להיות גם תזזיתית, גם רגועה,
גם המונית ובימתית, גם שקטה והולכת פנימה,
לעתים מפוחדת, לעתים הכי בטוחה.
יצירתית בטירוף, ולפעמים משותקת.

הניגודים האלה באמת מתקשרים לרווקיות לעומת משפחה.

אני לא חוששת, סיפור חיי יתגלה לי מאליו. אני סקרנית, איך הניגודים יתחברו (ב-ב' רפויה) אחד עם השני ויעברו לגור בכפיפה.
למעשה, הם עושים את זה יפה מאד עכשיו, ממש מדינה לשני עמים, אבל הדף המעניין בסיפור הוא בקשר ליצירת משפחה. לחיים במשפחה.

זה כמו תיירות. מגיעים למדינה חדשה, מזג אויר שונה, פרצופים שונים, איך נוהגים בצד שמאל?! מנהגים ונימוסים שונים, אני רוצה הביתה!! למה אין ברדיו הזה שירים עבריים לעזזל??
ואז מסתגלים. זה מה שיש ומגלים את יצר ההשרדות המדהים שגורם לנו להיות בבית או שייכים בכל מקום בכל צורה בכל תנאים.

גם כשהתנאים יהיו מאד שונים אני כבר אשתנה או אשנה את עצמי נוכח השינוי.

והאבת לקרוא מה שאת כותבת..@}

ואולי זה כמו תיירות.מגיעים למדינה חדשה, מזג אויר טרופי (איזה כיף!), יש מוזיקה אחרת ברדיו (איזה יופי!), נוהגים פה בצד שמאל (..הממ מעניין..)
אולי זה בכלל לא ויתור ההסתגלות לשינוי אלא להפך?..

אז מה את אומרת? דווקא לא נתתי קונטרה או יצרתי פרובוקציה. אני חייבת לציין שהכתיבה שלך נתנה לי השראה.
את כותבת ממש מקסים!!
מה שכן - קצת התיש אותי לעבור על הבלוג, בעיקר שכידוע לך זה לא בדיוק הנושא שבוער בעצמותי.. אז די רפרפתי. את סולחת נכון?

סולחת, סולחת.
את כזאתי חמודית!
תודה על קפיצתך בסגנון הסקיי-דייב (בקרוב..) לאתר המוזר!!
תודה שאני כותבת מקסים,
תודה תודה ע ל ה ח י ו ב י ו ת !!!
מה יהיה איתך?!
בסוף עוד נראה אותך יושבת על איזו מחצלת מזמזמת מנטרות!!
אוהבת.
@}

הייתי פה. קומי עורי כבר בוקר!!

שלום @}

בוקר עלק.

ושלום@} יפה

יש לי 2 חלומות לשתף,
הם התרחשו לילה אחר לילה,
(אבל לפני אני רוצה להבהיר כי יש לי חלומות על תינוקת מאז שאני בת 19 בערך אבל הם בשלבים כלומר כל פעם אני חולמת על תינוק אבל החלום משתנה ואני קוראת לזה "סדרת החלומות שלי על תינוקות" כי הם באמת מתקדמים עם כל חלום)
החלום הראשון(שהוא בעצם איזה 20 במספר) שיש לי תינוק לא כ"כ קטן קטן בזרועותי ואני לא אמא שלו אלא של חברה טובה שהיא העצם אמורה להיות (אולי) גם אמא שלי ואני עומדת על כך שהוא ירגיש הרבה יותר טוב אצלי בידים ויונק(!) מאשר במקום אחר (לא סגורה על איפה המקום האחר הזה,אולי עגלה)
ואני באמת הולכת כשהוא אלי כמו בטיול כשהוא אמור להירדם והוא (אשכרה)יונק ממני (פעם ראשונה שאני חולמת על קירבה כזו עם תינוק)ובאיזו שהוא שלב הוא משחרר את הפה מהשד ואני רואה את החלב מסביב לשפתיים שלו ואז רק אני תופסת את מה שקורה..
ואני מגיעה למקום שהייתי בדרך אליו והתינוק בעצם כלל לא נרדם אבל זה לא מפריע לי וכל מה שאני חושבת שכנראה כלל לא היה עייף וזהוא אני מתעוררת......

החלום השני השאיר בי רושם עצום ביותר,
אני במקום שדומה לבית חולים אבל זה לא ואני יודעת שיש לי תינוק (אני אף פעם עוד לא חלמתי על ממש לידה) ופתאום אני מחזיקה אותה (זו תינוקת) על הידיים ואני מה זה מאושרת ונינוחה כמו שבחיים שלי לא הייתי ואני מחזיקה אותה בכמו עירסול שנעים לה ואני מ-א-ו-ש-ר-ת ומחייכת וכל הזמן חושבת לי- היא ממש שלי אשכרה שלי ובאושר גדול אני מתעוררת ופתאום תופסת על מה חלמתי ....@}

אני יושבת עם חברתי מאיוק שביקרה פה בדף מזמן,
גומרות אומר להחיות את הדף.
שותקות.
צוחקת, מאיוק.
מה יש לך לומר?
באיזה נושא?
מאיוק היא החברה "הכי לא אימהית", כלשונה, שלי.
היא ממש לא בעניין.
אנחנו מדברות על זה המון, היא מקשיבה לי, והיא ממש לא בעניין.
והיא גם חולמת על זה, אבל היא ממש לא בעניין (היא כתבה את זה)
אבל זה היה חלום חד פעמי בהחלט. עד היום.. (היא הוסיפה)
ת'אמת?
גם אני קצת פחות בעניין, זה ידוע-
מי שכותב ב"באופן", נגמל מהנושאים עליהם הוא כותב.
מאיה אומרת, אז אולי צריך לפתוח בלוג חדש?
אני חושבת שהבלוג של שתינו יהיה "רוצה גברים".
מאיוק ואני מתווכחות אם ככה מסיימים.
יש למישהו מישהו להכיר למאיוק? כזאת מקסימה. אני צ'כה לראות אותה מצוּותֶת.
לילה

גם לי היתה חברה מאוד לא אימהית.
זרקה אותי לפני שבועיים על סעיף "אימהות".

אבל חייבת לאזן. היתה לי חברה שתמיד דיברה לא יפה על ילדים ותינוקות.
והשבוע התקשרתי אליה אחרי מלא זמן שלא, בשביל להזמין אותה לאכול איתי
והיא אמרה שלא מתאים לי כי היא בדיוק "בשלב של הבחילות"
כנראה שלרובן יש תקנה...

מאיוק מתחזה.
היא "לא אימהית" אבל היא מתיחסת לעולם ברָכוּת (בלי לדעת על זה), נפלאה עם האחיינית שלה, מדריכה למופת שמאות חניכים עברו תחת ידיה.
היא "לא רוחנית" אבל כל הדברים שאני מדברת עליהם, ברוחניות, היא כבר עושה, היא חיה את הרגע בלי בכלל לדעת שיש כזה, נלהבת מדברים שאנשים כבר שחכו שקיימים, מלאת הקשבה.

החברות שלנו היא דוגמא לאיך להיות עם חברים במיין סטרים בלי בכלל להתיחס לעובדה זו. כדי לסבר את האוזן, גם היא קצת מסתלבטת עלי על הדרך שלי, מתעצבנת כשאני "מציעה לה" מדרכי, אולי שמה עלי תוויות חברתיות כל מני.

אבל מה שיש בינינו לא מופרע על ידי שינוי תפיסת החיים, כי אנחנו חלק מהחיים אחת של השניה.

רוצה לספר לכם דבר יפה.
נכון סיפרתי על תחילת עבודתי עם מפגרים?
זה מתחיל להתקדם לאט, אנחנו בשלב גיבוש הצוות, היכרות עם הדיירים (זה הוסטל חדש דנדש) והוריהם, בונים את הבסיס לחיים שם.
ומה אני רואה, שאני לוקחת מרעיונות החינוך הביתי!
אם מדובר על איך יוצרים איכות חיים, על איך לחזק את האני שלהם, על פנאי איכותי, אני נמשכת לחוויה המעשית, ללמידה מהחיים, פחות מדיבורים.

@}

וואו, יערית. ממש התרגשתי לקרוא..

ביקרתי.
כתבתי באתר במקום אחר..

באתי לבקר, דף יקר שלי.
אני לא ב"מצב עריכה" כך שזה יהיה קצר.
מה שקרה לי לאחרונה בנושא-

• נשארתי עם פיטליק פטליק יומיים, פעם ראשונה בחייה (לא רק לגבי, בכלל בלי הוריה המקסימים)
• העבודה עם המפגרים... אוי, הם כאלה ילדים.

מתוקים, מלמדים, מעמתים (אותי עם עצמי) טובים ואוהבים עד אין קץ. עד שהם מתעצבנים ואז אין להם אלוהים.
אחרי שעתיים שוב- אוהבים עד אין קץ.

השקדיה פורחת, ליער יש קרחת.

רק עכשיו ראיתי , כי ארני עוקבת יותר ממני והלשינה לי.
תכתבי לי עוד שירים על לוקי החדש!!
יש על זה אייקון- (-:

כל מפגש שלי איתכם מעורר לי את הרחם.
אופ, קצת נגמלתי מהעיסוק שהיה מנת חלקי בתקופה שכתבתי את הבלוג.
אבל פגשתי בכם, בפארק הלאומי, והייתם כלכך יפים, שהתחלתי לרקום מזימה לפנצ'ר...
סתם.

אבל היום, ברגע של מחשבות עמוקות, פתאום היה לי ברור, איך אני מתחילה עם מישהו שאני מתעכבת לגביו, ולו רק כדי לקדם את בואם של צאצאי.
כלכך שמחתי. היה לי ברור, שאם בגלל אלף תירוצים אחרים אני לא עושה את הצעד, הנה לי תירוץ מעולה לעטות עלי את עוצמתי הנשית, לגייס את כל הנשים בעולם כגב כדי לעזור, ואת הקסם שלי שאני דואגת לפעמים להסתיר כלכך עמוק, ובעצם זה באמת רק תירוץ, כי כך או כך, אני באמת רוצה.

ויותר מכל, רציתי כבר לכתוב פה, כי כבר הרבה זמן לא היה לי מה.

איזה כיף שהבלוג הזה חזר!
(ואיזה כיף יהיה כשהוא יחתם...)

בהצלחה יערתה @}

איזה כיף שיש תגובה!!
כן, במהלך אותו דמיוּן בהקיץ, ראיתי גם איך אני נכנסת פה לאתר ומספרת ביום שאני מגלה, שאני בהריון, עוד לפני שאני חושפת את זה לעולם, ואיזה התרגשות, ואיך בכלל כותבים דבר כזה, ואיך מתרגשים אותו...

טוב, די, לחזור למציאות!
תודה, עוגית.

אהלן,

אהלן

חיוך.

איך אפשר להתמודד עם החשש שתשחזר על הילדים שלך "באופן אוטומטי" כל מני התנהגויות של ההורים שלך שמתפרשים בעינך כשליליים, האם זה בכלל נשלט?

עם החשש שתשחזר על הילדים שלך
בעבודה עצמית על עצמך, לעשות תיקון לפני הלידה. יש כל מיני דרכים. אני ממליצה להתחיל בקריאת כבד את ילדיך (ובכלל האתר של יונת שרון ) ובמאמרי האתר http://www.naturalchild.org/home/ .

אהלן חבר יקר.
תצ'מע. אני רואה פתאום דברים מהצד. כשיש התלהבות והתעמקות והתרצנות (והתמכרות) בתחום חדש או אחד בחיים, יש איתם עוורון קל. עוורון ההתאהבות.
ומהו אותו התחום אליו התלהבתי, התעמקתי, הרצנתי ובעיקר התמכרתי???
יפה: באופן טבעי .
כן, בלוג ידידי, עברתי שנה בה כל הנושא הטבעי קפץ ופרח ולבלב. גם דברים שלא התחילו פה, וגם מן התעצמות רוחנית, אישית. אבל בנוגע לפה, אין ספק-
ישנו שכרון הקהילתיות, אשר מכפילפיל ומהדהדהדהד כל רעיון, כל מחשבה, והכל נעטף במעטפת אידיאולוגית מתוקה. כשיש עוד מליון, או לפחות 179 אנשים שעושים את זה בחיים, אז בטוח שזה נכון...
וישנה הנטיה להכנת פתחי מילוט של הרצון האישי והבחירה החופשית בתוך ההמון, כמה שהוא לא צודק.
וישנה ההבנה ש"צודק" זה לא מספיק בשביל שמשהו יהיה נכון.

ועדיין, מאוהבת ברעיון ובקהילה, חושבת ומפנטזת- אם לגדל ילדים, אז רק ככה...
מפנטזת? עורי!!!!!
כאן הבעיה.
פתאום הבנתי, חשתי, זיהיתי על גופי את הפנטזיה, את הלרצות הדמיוני הזה.
מָפירוש לרצות? איפה את חיה? "למה אני רוצה ילדים". "רוצה ילדים". נובֶמֶת.
החיים שלי לא מובילים לשם עכשיו, החיים שלי מלאים ויפים ומעניינים, ואפשר גם לרצות, אבל עדיף בהרבה לחיות. וכדי שאני לא אגלוש שוב לאידיאולוגיה, אגיד פשוט-
אני לא רוצה.
לא כי אני לא רוצה, חס ושלום, פשוט, כי אני לא רוצה.
כבר ראיתי את עצמי כלכך מדויקת בראית העתיד, שלא לאמר תכנון כי זאת מילה גסה אצלי.
וכשיש אידיאולוגיה, זה בכלל לא נראה כמו עתיד ותכנון, אלא אמת.
זה כלכך סוחף- אתם, בעיקר "מגשימי השיטה". זה כלכך קל, לראות את זה וכמעט לחוות את זה, כשיש מישהו לידך שעושה את זה ממש. חלמתי כבר כמה פעמים על משפחת שפרון, פשוט כי אני מאד סקרנית. בפעם האחרונה, הבאתי את אמא שלי להתרשם..
טוב, אני רואה שאני נוטה לטון מריר בכל הכתיבה הזאת וזאת לא הכוונה.
ההפך, אני שמחה שהתעוררתי אל מה שיש, ואל הידיעה שמה שיהיה, זה אח"כ... נותנת לי לחיות בשקט בלי הפנטזיה. רק קצת שמש, מים וגם אור . לא ידעתי שהכותב של השיר הזה היה רוחְני.
יללה, עשי הוסף לדף. טוב, קראי לפני זה.

>קראתי ונהניתי<

איזה יופי לא לרצות! מקווה שתסלחי לי אם אתחוב כאן קטע מהטאו טה צ'ינג:
שוויון הנפש
מגלה את הנסתר
ואילו משאת-הנפש
מסתירה את כל השאר

@}

יונת, איזה חמודה. שתי ליזה, פרח גם לך.

איך שהוא כשבי עלו כל המחשבות שהדף הזה מדבר עליהן, וחיפשתי כאן מקום לשמוע ולהישמע, אז דווקא לכאן לא הגעתי.
בינתיים הנחתי את הנושא בצד (או לפחות כך אני מנסה להגיד לעצמי כל הזמן (-: ), ופתאום הגעתי לכאן-
ופה כתבתן ובמיוחד את יערת דבש כל כך הרבה דברים קרובים ומוכרים לי...
שמחה להרגיש פתאום לא לבד,
ושמחה על הדף הזה...

תודה אמלי, את מוזמנת למלא מהגיגייך. הדף הזה גם שלך.

הי יערה הצצתי באתר וכמובן ביקרתי את בלוגך .
האם מעגל הנשים האחרון שהיה אצלך משפיע על ההחלטות ?
אגב , היה נפלא ואני כבר מחכה למעגל הבא וגם אביא אתי כמה חברות

איזה כיף!

מי אוהב אותך יותר ממני?

אויש את נהדרת. סליחה שאני לא מתקשרת, לא יוצא לי.

איזה קטע זה.
את עוברת תהליך של לרצות יותר ויותר (ילדים). ומה לעשות על מנת לקדם את האידיאולוגיה למימוש.
ואני עוברת תהליך של לרצות פחות ופחות , ובונה אידיאולוגיה שתעזור לי לא לממש.
מוזר מאיפה זה נובע אצל שתינו.

לא משנה מאיפה זה נוגע, אני מסכימה איתך שסביב רצון מתפתחת אידיאולוגיה, כמה שזה מבאס לראות את זה כך.

פליטת מקלדת מעניינת בשורה הראשונה..

שלום לכולם. אני חדשה באתר, בחיפושיי אחר תשובות שאולי יגיעו אלי מהאינטרנט?! אני לא יודעת עם מי להתייעץ בנושא הבאת ילדים ואולי אקבל מכם עזרה. אני בת 26 נשואה מזה שנה וחצי לאהבת ילדות. הוא כבר רוצה ילדים עוד לפני שהתחתנו ואני... אני יודעת שאני רוצה אבל אני לא יודעת אם עכשיו הוא הזמן הנכון. לפעמים אני קמה בבוקר עם תחושה של "זהו! עושים את זה! זה מדהים" ובשאר הזמן אני בתחושה של מה עדיף על פני מה? כלומר, אני מסיימת תואר ראשון השנה וכבר בוער בתוכי הרצון לקריירה, עבודה ויש כיוונים מדהימים שמתפתחים אבל מה עושים? להביא קודם ילדים ורק אז להתחיל קריירה או להתחיל ולהביא ילדים תוך כדי? אני לא יודעת מה לעשות. גם כשאני מצטמצמת לשאלה הפשוטה: "את רוצה או לא?" אני לא יודעת. יש תשובות לכאן ולכאן. האם ארגיש אי פעם שאני באמת רוצה בכל כולי ילד? האם לחכות להרגשה הזו המתוארת כאן על ידכן או פשוט ללכת עם ההיגיון ולעשות ילדים ולהנות מהרגשות המדהימים שחווים כתוצאה מכך? אגב, מבחינת ההיגיון והנוחות עדיף לי להביא ילד בסיום התואר, לפני הריצה לקריירה. אז לחכות להרגשה או לא? בתודה מראש לכולן.

מבולבלת כדאי לך אולי לעיין ב אמא בת כמה את

תודה פלונית.

בויינה! מה קורה פה? אז מזמן לא קפצתי לבקר... אז זהו? סגרו ת'באסטה? פשטו ת'רגל?
טוב אני אחפש אותך במקום אחר. אם תקפצי לכאן מתי שהוא, דעי שחיפשתי אותך.

יערת דבש, היכן את? ספרי מה קורה איתך! @} ריגשת אותי...

איזה קטע! איזה קטע!
בדיוק היום שאלתי את עצמי למה אף פעם לא שאלו כאן אם זה דף למחיקה ומה אני אעשה אם ישאלו, התחלתי ממש להתווכח עם עצמי!
אני לא אשתף עכשיו מה קורה איתי, אבל תודה על השאלה ועל ההתרגשות..
אגב, זאת את לילה שביקרת בדף שלי?

אז לילה טוב ולילה טובה.

כן זו אני, רק אתמול ראיתי את הבלוג. ומה פתאום דף למחיקה? זה בלוג!

היכן את? ספרי מה קורה איתך!
את מאמינה שזו פעם ראשונה שאני קוראת את הדף הזה? בכלל לא ידעתי על מה שהלך כאן ועוד כל כך עתיק, מאז שנת 2003...

את יודעת מה, גם אני לא ממש "יודעת מה הלך כאן", זה היה כשהאתר היה כל כך חדש לי, זה היה עם ההתאהבות בבאופן..
אני לא יודעת אם אמרתי דברים שאתבייש בהם, אז אני לא קוראת שוב..

מה שכן, את סיפור המסגרת אני לבטח זוכרת, ומעדיפה שהדף ישאר.
זה בלוג! וואלה, לא חשבתי על זה- בלוג הוא עיר מקלט!

תודה שהחזרתן, והמרגיעון "מילים יוצרות מציאות" מסביר למה להשאיר.

איזה דף כייפי, מזדהה ומקפיצה

היה מעניין לקרוא... ומעניין מה התחדש מאז... (-:

אה, קטעים.. נראה אם יבוא לי..
אין ספק שהחיים השתנו במאה ושמונים מעלות בערך..