באופן טבעי

מלא שאלות גם פנימיות ונראה לי גם גילויים על עצמנו.
בהזדמנות זו אני חייבת לכתוב שלדף הזה יש ממש ממש ערך טרפויטי עבורי. הוא שווה הרבה יותר מאשר הטיפול שאני הולכת אליו (ושהיום החלטתי להפסיק). באמת.
זה גם הסדר והכתיבה שאני עם עצמי, אבל יותר מזה זה שאלות טובות ששאלו אותי, והערות טובות שהעירו, ואני ממש שמחה שפתחתי את הדף, וממש מודה לכל המשתתפות (ים?) בו.
ראיתי פעם סרט ב-TED על "חוכמת המונים", והדף הזה היווה הוכחה יפה לאיך שזה עובד...

השאלה מה ניתן לשליטה ושינוי מבחוץ ומה לא כל כך. וגם האם ראוי או בכלל רצוי לשנות.
גם אני שואלת. מה שלו, ומה ילווה אותו תמיד, והלוואי ויכולתי אני לבחור בדיוק מה הוא יקח איתו לחייו. אבל אני לא... אני באמת מגלה את המוגבלות שלי. לפני שהפכתי לאמא חשבתי שלאמא ואבא יש הרבה יותר כח ממה שבאמת בעיצוב האופי של הילד... ויש דברים שאכן אני מעצבת אותו, שאם הוא היה גדל בבית אחר הוא היה אחר, אבל זה לא אומר שיש לי כוח לעשות את זה אחרת. למשל זה שאני כרגע מרגישה חלשה ביכולת לעמוד מול העולם, אני יודעת שהוא מראה שלי, ולא יכולה אחרת.
אתמול היינו בארוחה עם החלק הפחות מקבל של המשפחה, ושנינו פשוט לא מצאנו את עצמינו. לא רצינו להיות שם. הוא ברח ושיחק באיזה חדר למעלה, שלא להתמודד בעיקר עם הילדים, אך גם עם המבוגרים. ובשלב מסוים, ברחתי גם כדי להיות איתו...


והיא בעיניים כלות תאכל תפוח. מצחיק, גם הבן שלי רב היום תתפסי אותו עם תפוח חצי אכול ביד... אבל הוא אוהב את זה... הם יכולים להיות חברים!

ואז, בערך לפני שבוע, היא סוף סוף התחילה לבקש. ודי מהר לדרוש. ולצעוק. וואו איזה מהירות!!!!!

והנה הוא הביא לי התמודדות לאחרונה, מעניין אם פעלתי נכון: הוא התחיל לעשות עניין מלסדר את הבית. כלומר, הוא התחיל לעשות הרבה יותר בלאגן מבד"כ, ולסרב לסדר. אתגר. מה עושים עכשיו?...
בקיצור, התלבטתי אם "לאפשר" לו לבלגן, לסדר אחריו וכך לתמוך בעצם בצד שלו שרוצה להיות משוחרר יותר, או להתעקש איתו כי אולי מה שהוא מחפש בעצם זה עימות איתי, אולי הוא רוצה להרגיש איך זה לא לעשות מה שאמא אומרת, ואולי כך אני שוב אסרס אותו?....
בסוף יצא שכעסתי ושלחתי אותו לישון אם הוא לא רוצה לסדר, והוא כמובן סידר. למחרת זה חזר על עצמו, ועשיתי איתו שיחה על זה שהבית הוא של כולם וצריך להיות לכולם נעים לחיות בו, וכל אחד יסדר אחריו וכו'. וגם שמעכשיו לא יוצאים לגינה לפני שמסדרים את הבית.
אז הוא הבין, וסידר, ועזר לי לשטוף בחמידות שאין לה קץ וחזר וחזר וחזר על המנטרות שדיברתי עליהם (שלפני שמוציאים משחק מהארון מחזירים את הקודם וכו').
אז מה? שוב סרסתי אותו?
או שאולי אני צריכה קצת להרפות מעצמי, ולא לחשוב שאני עושה כל כך רע, או להסתכל על הרע בכל בחירה אמהית שאני עושה.....
אוף.

יוליפ יקרה,
שמחתי מאוד לקרוא שאת נעזרת בדף, ולכן אני שמחה להמשיך לנסות לתרום מהבנתי כחלקיק של ההמון
יש משל יפה (קראתי אצל אושו) על כך שישוע, נכנס לחצר בית המקדש וראה שם בסטיונרים עם פסלי אלילים. ומה עשה? הוא הפך את השולחנות של עובדי האלילים ושבר אותם.

הוא לא הסביר, או הגיש את הלחי השניה, הוא היה אקטיבי. והנמשל הוא שלפעמים נדרשת פעולה, חדה ברורה, חזקה.

יש לי את התחושה שאת נמנעת מלראות את הצד החיובי שבכעס - האקטיביות. יש בכעס מזוכך יתרון. האם את רואה אותו?

ובקשר לבנך, ושאלתך לגבי התגובה הנכונה......
לדעתי, דוקא "משמעת" וחוקים ברורים בילדות יכולים להביא בעתיד לבניית עוצמה פנימית, חוסר גבולות ומסגרת יכולים לגרום ליצירת אדם שהוא פחות בטוח בעצמו.

אבל בסופו של דבר, הילדים שלנו לומדים מאיתנו את מי שאנחנו, ולכן בטיפול בילדים חשובה מאוד מהי הגישה ההורית?

כלומר, אם בתוכך את שמחה על הכעס והמרידה שלו, הוא יקלוט את זה.
לעומת זאת, אם בתוכך הכעסים והמרידה מפחידים אותך, וההיית רוצה לדכא אותם, גם את זה הוא יקלוט.

גישתי היא שזה טבעי מאוד שילד ינסה לפרוץ את הגבולות שלו. כל הזמן ואני גם אצפה ממנו לעשות זאת.
מכיון שהוא גדל משנה לשנה, הגבולות שלו גם הם מתרחבים. לכן הילד, באופן טבעי, כל הזמן ינסה להרחיב אותם. (לא היינו רוצים שילד בן 4 ישמור על הגבולות של ילד בן שנתיים, בגן המשחקים לדוגמה)
והרחבת הגבולות "והמרידה" בהם, תעשה מול ההורים ובעלי הסמכות.

יוליפ החמודה,
תודה- על התודה
אני הייתי לוקחת את הסיטואציה על הסדר ומפרידה בין שני דברים
אחד זה הביטוי שלו והרצון שלו להתמרד
והשני זה הנחיצות שלך שכן יהיה מסודר.
לדעתי שניהם נחוצים ולא בהכרח מנוגדים
אבל משהו קורה באמצע שגורם למתוק שלך להגיע לתגובה מרצה שאותה את מתארת כלא חיובית.
אז מה הדרך שבה את מסבירה לו או מה הרגשתך על הביטוי שלו. האם הביטוי הוא לגיטימי בעינייך?-
מהי שרשרת התגובות שבין הצורך שלך לסדר וההתמרדות לסדר?
אפשר להתחיל לברר את זה

ונראה לי שזה קשור בשני דברים שאמרת- אחד זה שלא הייתה לך נעימה הדינמיקה בבית הורייך
אבל השני זה שאת לא מצליחה לבטא את עצמך (מלבד מול בעלך ובנך) או במילים שלך "שאני לא מסוגלת להתמודד ולהתעמת עם אנשים אחרים"
אולי גם פה יש למצוא מה היה בתקשורת מול הורייך נכון ומה היה לא נכון ואיך אפשר להשתמש במה שהיה כן נכון- ואני יכולה לחשוב על לפחות דבר אחד טוב בתקשורת מהסוג שתיארת- אבל מעבירה את הכדור אליך...

ושאלה אחרונה שעולה לי היא לגבי אמצעים אחרים של ביטוי לאו דווקא מילולים. האם אפשר לנסות להכניס כאלה לדינמיקה בניכם?
יש לי המון רעיונות לדברים כאלה

בהחלט הייתי מייחסת חשיבות לתגובות שלך מול ניסיון התמרדות שלו. לפעמים צריך לבלוע כמה צפרדעים לפני שאפשר להתקדם הלאה. לא הייתי דואגת מחדר מעט מבולגן, זה לא נורא כל כך, אולי אפילו הייתי מסדרת אחיו כמה פעמים ורק אחרי מספר "הצלחות" שלו מותחת את הגבול. שיראה שעקשנות משתלמת לעיתים.

כלומר, אם בתוכך את שמחה על הכעס והמרידה שלו, הוא יקלוט את זה.
זה נכון, אני חושבת שיש בי איזו שמחה למרד שלו, אבל גם מעט פחד ממנה, כי אז איך אצליח לגרום לו לעשות דברים? לא הייתי צריכה להתמודד עם זה עד היום... איך הורים לילדים אחרים גורמים להם לעשות דברים?.....
אני חושבת שאת צודקת, ואני צריכה לא לפחד מזה בכלל, ולקבל את זה כהתפתחותי לחלוטין, וטבעי לחלוטין, וצפוי לחלוטין.

נוב ואמנון ותמר , צריכה לסיים עכשיו, אקרא מחר-כך

עוקבת בעניין, ויכול להיות שפספסתי. בן כמה הילד?

בעניין הגיל, בדיוק רציתי להוסיף פה שהיה לי פעם ילד כזה, וזה מה זה עבר לו סביב גיל 3.5

ר ו ת ה חשבתי עליך ומתי תגיעי!
שתדעי שמאוד קשה לכתוב את הניק שלך בטאבלט.
איך תמיד אנחנו מגיעות לדפים שפוגשים אותנו במקומות מוכרים גם אם שונים...
גמר חתימה טובה לכולן.

_אז מה הדרך שבה את מסבירה לו או מה הרגשתך על הביטוי שלו. האם הביטוי הוא לגיטימי בעינייך?-
מהי שרשרת התגובות שבין הצורך שלך לסדר וההתמרדות לסדר?
אפשר להתחיל לברר את זה._ נראה לי שלא הבנתי. פרטי.

ואני יכולה לחשוב על לפחות דבר אחד טוב בתקשורת מהסוג שתיארת. שלא שמרו בבטן?...

אמצעים אחרים של ביטוי לאו דווקא מילולים. האם אפשר לנסות להכניס כאלה לדינמיקה ביניכם? השתוללות? חיבוקים ונישוקים יש מליון. מבחינתי כל היום זה מה שהייתי עושה אם לא היה צריך לאכול ולישון וכאלה.

יש לי המון רעיונות לדברים כאלה. שתפיני!

אולי אפילו הייתי מסדרת אחיו כמה פעמים ורק אחרי מספר "הצלחות" שלו מותחת את הגבול. שיראה שעקשנות משתלמת לעיתים. מה, ממש ממש לסדר במקומו אחרי שביקשתי ממנו?.... אני ובעלי כל כך עקביים עם העקביות שלנו, שאם כבר אמרנו לעשות משהו או שמשהו הוא אסור אז להתעקש עם זה עד שזה קורה, שפתאום באפן מודע לבקש משהו ואז לעשות בעצמי, זה נראה לי כל כך מוזר!

בן כמה הילד? שלוש וחצי

וזה מה זה עבר לו סביב גיל 3.5 נו, אז מחכה יום יום לראות מה קורה...

_תוהה מה אתם עושים יחד?
במה משחקים?
האם אתם צוחקים הרבה או מעט?
מבין השורות אני חווה שהמתוק שלך לא משוחרר ואולי קצת משחקי דימיון ויצירה יכולים להציע לו פתח להדברות גימיונית שתפתח אפשרויות נוספות לתקשורת._
שללתי את זה בפעם הראשונה שכתבת את זה נוב, אבל עכשיו חזרתי לזה, כי באמת אני מאוד עסוקה ובעיקר טרודה, וטיפה מדוכאת, וקצת קשה לי לצחוק. אז בימים האחרונים ניסיתי (והצלחתי!) קצת יותר להשתולל ולהשתובב ולצחוק ולזכור שהוא ילד בן 3 בסך הכל.

אני כל הזמן מעבירה עליה המון ביקורת. בדברים ממש קטנים, כל הזמן אמרתי- עושים ככה ולא ככה.. וכו' וגם היה הרבה איומים ותנאים, אם לא- אז.. זה היה ממש קטלני, בגלל שהיא ילדה מאוד רגישה, לא היה צריך הרבה, פעם פעמיים וזהו, נכנס שם פחד והגיע הריצוי.
וגם את זה שללתי פעם ראשונה כש פשוט אשה העלתה את זה, אבל ניסיתי בימים האחרונים להקשיב יותר למה שנאמר אצלנו, לתוכן ולכוונה, ושמעתי המון המון "לא" ו"אל"... אל תתקרב כל כך לאחיך, אתה קצת חולה. ותזהר מזה. ולבקשות שהוא מבקש זה תמיד "בסדר אבל קודם תסדר", או "בסדר אבל רק אחד"... וואלה שלא שמעתי את זה קודם. אולי זה החמיר מכל מיני נסיבות, ואולי זה היה כך כל הזמן ורק עכשיו אני שומעת.

אז עשיתי שיחה עם בעלי, והעלתי למודעות של שנינו, כי זה ממש שנינו מדברים כך. והוא הציע רעיון כל כך טוב, זמן איכות לילד כל פעם עם מישהו אחר מאיתנו, אבל אמיתי ואיכותי. היום יצאתי איתו לחפש ירח וכוכבים עם פיג'מה, וסיפרנו את הסיפור שלפני השינה מתחת לפנס רחוב. רק אני והוא. זה עשה לו טוב!!! ולי גם!

אה, וגם שמעתי איך הוא משחק עם ילדים שבאים אלינו, והוא גם עסוק הרבה ב"אל תעשה ככה, זה מלוכלך, זה לא שייך לפה.......".
וואו.
ממש צריך להרפות.

סליחה שנעלמתי ובדיוק מתחיל להיות מעניין
נראה לי שתומת הלב שלך למה שקורה מגלה לך את מה שישנו ומשם מתחיל הכל.
חשבתי שאפשר לשחק איתו משחקי דימיון שהוא האמא ואת הילד ולראות לאן זה מתפתח
לצייר ולספר סיפור תוך כדי- משהו שחושבים עליו מראש מרפא ומכיל את האפשרויות שיש בתקשורת. למשל על ארנב שובב ש ......לתת לדימיון להדריך אותו במקום משהו מופשט.
אני מרגישה שזה כבר פחות רלונטי כשתשומת הלב שלך שם וכבר הכל משתנה

תזכורת