באופן טבעי

OK. צודקת.

אני מקווה שעורכי הדין כותבים התייחסות לנוהל החדש ומתכוונים להגישה ביום שני
סלעית, עורכי הדין אכן מתכוונים להגיב הבוקר, אבל רק באופן כללי להתייחס לנוהל החדש. אחרי הכל הוא התפרסם רק לפני יומיים, וזה לא יהיה רציני להגיב עליו באופן מפורט כבר היום. יחד עם זאת, התגובה שלהם תתייחס לבסיס המשפטי של הנוהל -- בסיס זה לא השתנה מהנוהל הקודם. בנושא זה הם מתכוונים להגיד דברים דומים למה שכתבת.

מה זה עוזר שיש אפשרות לדעת מה הנימוק לדחייה ושיש אפשרות ערעור?
זה מגביל את סמכות המפקחים והוועדות האזוריות; זה מחזיר את הטיפול אל קובעי המדיניות, שעימם ראינו כבר שאפשר לקיים דיאלוג.

זה אולי לא בדיוק קשור (אז אפשר להפנות את זה לדף אחר) אבל ראו מה התפרסם היום בידיעות לגבי מי שלא שולח את ילדיו לחינוך המסודר:
"...בהסכם שנחתם בין הליכוד לש"ס, בסעיף קצבאות הילדים... נקבע כי חוק הביטוח הלאומי יתוקן כך שהקצבה לא תינתן "להורה שילדיו הוצאו מחסותו בהתאם להחלטת בית המשפט המוסמך; להורה שילדיו אינם לומדים באופן סדיר במוסד חינוך, כהגדרתו בחוק לימוד חובה; להורה שילדיו אינם מקבלים את החיסונים הנדרשים לגילו בהתאם לתוכנית החיסונים של משרד הבריאות".
מוזמנים לראות זאת פה http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3693112,00.html

לד שלומד בגן חובה ועד י"ב מבוטח בכל השעות וכל השנה (גם בחופשות)
זה נכון אבל לנו הוסבר שמשרד החינוך מבטח בבי"ס ואת ההשלמה ל- 24 שעות עושה המועצה המקומית/עיריה.
כדי שילד בחינוך ביתי יהיה מבוטח המועצה צריכה להסכים לבטח אותו - משרד החינוך לא יבטח ילד שלא הולך לבי"ס.
ביקשנו מהקב"סית שתבדוק נושא הביטוח מול מנהלת מחלקת חינוך והיא אמרה שתבדוק ותחזור אלינו. אנחנו מחכים.

משרד החינוך לא יבטח ילד שלא הולך לבי"ס
למה? אם הוא מאשר את החינוך הביתי, מה העילה שבגינה לא יבטח לפחות על חלק מהשעות?
<תוהה>

בשמת, שכחתי להתייחס לזה:
מהי להערכתכם החשיבות של הופעת הרבה אנשי חינוך ביתי בבית המשפט ביום שני? כמה זה קריטי?
חשיבות רבה. יש הבדל עצום בין לדבר על אנשים תיאורטיים, לבין לראות אותם ולהסתכל להם בעיניים. בעיקר אם אין להם זקן וקרניים, או ראסטות וגלביות. העובדה הפשוטה שמדובר אנשים רגילים עושה רושם עצום.

חם מהתנור: התגובה שלנו לתגובת המדינה .

יפה מאוד בעיני!!!

חינוך הביתי מתואר כ שיטה - לדעתי דרך חיים יותר מתאים.

תודה רבה ובהצלחה!

צומת, אני מסכים איתך. הסיבה שהשתמשנו ב"שיטת חינוך" היא כי זו דרך משפטית להגיד "הילדים מקבלים חינוך שיטתי", שלזה יש משמעות ספציפית בהקשר של חוק חינוך חובה.

תודה על איחולי ההצלחה. תחזיקו אצבעות מחר, ואם אפשר אז תבואו! (אנחנו כרגע רשומים בתור התיק הראשון של הבוקר, ממש ב-9:00, אבל זה עוד עשוי להשתנות.)

לילה טוב לכולם.
חלומות פז
ובהצלחה לכולנו מחר
אם אתם יכולים תבואו!

בהצלחה!
ותודה על המאמץ.

גם אם בדרך-כלל אני חיה בבועה, הפעם באמת רציתי להיות שם. ואני מצטערת שלא הסתדר לי להגיע. (רחוק, חינוך ביתי, בעל עם ישיבות).

אני מקוה שהכל מתנהל על הצד הטוב ביותר!

תודה גדולה לכל העושים במלאכה. תודה רבה!

_אני מקוה שהכל מתנהל על הצד הטוב ביותר!

תודה גדולה לכל העושים במלאכה. תודה רבה!_
@}

נו, איך היה? ספרו
למפגש שלנו הגיעו חלקיקי שמועות, נשמח לקבל פירוט מהימן. תודה

עדכון קצר:
היה דיון קשה
עורך הדין שלנו נלחם אך השופטות היו שליליות מאוד
נאלצנו למשוך את העתירה כדי לא להיות במצב שבית המשפט דוחה אותה
אנו מחכים לפרסום פסק הדין הרשמי ולסיכום מעורכי הדין שלנו ומקווים לפרסם אותם כאן היום-מחר.
ההמשך יבוא

או-הא

אויש.

אוי.
אני עוד חולה, אבל מחכה לדיווח.

סשה, אתה יכול להרחיב עוד? מה הכוונה ב"למשוך את העתירה"? לבטל את התביעה? כלומר - זהו, נגמר הבג"ץ? לאיזה פסק דין אנחנו מחכים אם התביעה התבטלה?

אני לא בטוחה שמה שברור לעו"ד ברור גם לרשויות.
אתה עוד עלול למצוא את עצמך עם ילד שמוצא מהבית ומחזקתך כי אתה לא מסוגל להסביר לו את חשיבות ביה"ס או כי הוא כל כך "פרוע" שחייבים לחנך אותו מחוץ לבית.
מהמעט שסשה ואתה כתבתם פה נראה שנכון לעכשיו אנחנו צריכים להגיש את הבקשות, להציע תכנית אפשרית אך לסייג, ובסוף השנה להגיש עמוד או שניים של איזה ידע נרכש השנה, בתקווה שזה יספק אותם.
מביטוח, מסל תרבות ומפעילות למחוננים אנחנו יכולים לשכוח.


סשה, אתה יכול להרחיב עוד? מה הכוונה ב"למשוך את העתירה"? לבטל את התביעה? כלומר - זהו, נגמר הבג"ץ? לאיזה פסק דין אנחנו מחכים אם התביעה התבטלה? ומה בכלל היה שם? תודה

אתה עוד עלול למצוא את עצמך עם ילד שמוצא מהבית ומחזקתך כי אתה לא מסוגל להסביר לו את חשיבות ביה"ס

אני שומעת את זה הרבה בזמן האחרון. שאנשים חושבים שיקחו להם את הילדים.
האמת לדעתי לא לוקחים ילד כ"כ מהר מחזקת הוריו. יש מיקרים של התעללות קשה בילדים, שעדיין מחזירים אותם להורים שלהם. המדינה לא ששה כ"כ לטפל בכ"כ הרבה ילדים. אין לה את המשאבים או את הרצון לכך. הם מעדיפים שילד ישאר אצל הוריו.
מה שכן נראה לי שיהיה זה תביעות מישפטיות.

אני גם אשמח להרחבה מה היה שם אתמול... תודה.

זה לא נגמר כאן
העתירה לא נדחתה ולא התבטלה.
פסק הדין הוא לא חד משמעי
משכנו את העתירה (תוך שמירה על הטענות) לאחר דיון שהיו בו גם הצהרות של משרד החינוך, כגון שהרוב המוחלט של הבקשות מאושרות ורק במקרים חריגים לא מאשרים. (עובדה זו למשל תכנס לפסק דין ותעזור לנו מאוד מול המפקחים בשטח).
עוד דרך ארוכה לפנינו
אנו ממש לא מוותרים ולא מרימים ידיים
נעדכן בהמשך היום ביתר פרטים

שלוש גרציות, שתיים בלונדיניות ואחת שחורת שיער
הצבע ,כנראה, מזמן כבר לא באופן טבעי
חוץ מזה, לא רלוונטי, מפני שאם הן היו בעד, לפתע היה נגלה זוהר בשיערותיהן.

אבל בין כך ובין כך יש עוד דרך ארוכה לפנינו. ויהיו עוד משפטים ועוד עתירות ועוד ועדות לפני שנגיע לקיצה. צריך להתאזר בהרבה סבלנות ואורך רוח...
ציטוט מדבריו של רועי שרון.

ושוב, המון תודות!

מה זה אומר "משכנו את העתירה"?

מה החסרון בלעשות קולות של דשא, ולחכות שהמערכת תתפנה ,במשאביה המוגבלים לטפל בילדים בני 10 שלא הולכים לבית ספר כי הם עובדים בשוק ?
אני באמת שואל.


לידות הבית לפני ה"נהלים" התנהלו טוב יותר, ועם יותר כיסוי ביטוחי מאשר אחרי שוועדת המומחים קבעה נהלים למען בטחון התינוק והאם.
אבל גם לאחר הנהלים, עדיין לא כולן פועלות לפיהן, אבל רק יותר בשקט.

אני לא מתכוון שאפשר לשנות את מה שכבר קרה, השאלה היא מרגע זה והלאה האם המשך המאבק ונפנוף המטפחת האדומה בפנים של המערכת ישיגו תוצאות?
האם לא כדאי לתת לשר החדש להתמודד עם נושאים חשובים לפני שמונח על שולחנו "מאבק" חדש?

אני מניחה שסשה ידווח פה כשהעודים יכתבו סיכום, אבל אני רוצה להתייחס לצד האנושי, שלא קיבל אישור כניסה מהמאבטחים בכניסה (שהחרימו לי את בקבוק המים כיוון שהיה מזכוכית).
הבניין מאוד מרשים, גדול, מלא הוד והדר, ובהכרח- מקטין את המבקר. כל העודים לבושים גלימות שחורות מתנפנפות, עם שרוולים רחבים מעוטרים בפסי משי שחורים. לכאורה, המקום בו יכול האזרח להרגיש שיש מי שמוכן להקשיב לו מול עוולות המדינה, אך למעשה- שלושת השופטות המכובדות (ביניש, ארבל, ופוקצ'ה) היושבות על במה מול הקהל והעודים, גילו רוחב לב כשנציג חברה קדישא (הדיון לפני שלנו) פרס את טענותיו לגבי דרישות כספיות. אולם, כשניצב מולם עוד קידר והציג את טענותיו, השתנה האקלים באולם המואר (אור טבעי, חלונות גדולים) ורוח קרה נשבה והדפה את זכויות האזרח, זכות ההורים על צאצאיהם, חופש הדעה וחופש המחשבה. הזכויות לא הצליחו לעוף דרך החלונות (גדולים, מוארים, כבר אמרתי?) כי הם היו סגורים, ולכן ריחפו מעלינו חסרי אונים עד שהתאדו ונגוזו.
כשיצאנו החוצה אל המבואה (גדולה, רחבה, מוארת, הוד, הדר וכו') אמרנו שלום ליהודית דנילוב שנראתה פחות מאושרת מהצפוי, התאספנו כ ו ל נ ו סביב עוד קידר, שמשום מה הצליח להראות מאושר מהצפוי ולהשמע אופטימי.
האם נוכחות של קהל "מחנכים מהבית" גדול יותר היה משמעותי יותר? לא יודעת. אבל זה הרגיש קצת עלוב, ונתן תחושה שלאחרים פחות איכפת. אני לא מצטערת שביזבזתי על זה יום, כי כבר בנינו תכנית לסיור לימודי בגן הוורדים.
כל הכבוד לעושים במלאכה, אל תתיאשו, כולנו איתכם.

טוב, עכשיו אני סקרן,
מה היה שם? השופטות לא נתנו פתחון פה ?
מה המקור של התחושות האלה ?

_מביטוח, מסל תרבות ומפעילות למחוננים אנחנו יכולים לשכוח.
לי דווקא נראה שהכל יתנהל כרגיל.
לא איכפת לי ,כי הגשתי כבר את הטפסים .
יאשרו לי אותם ,אין סיבה שלא.

אם ירצו שאני אמלא את הטופס החדש , אני פשוט מעתיקה את הדוגמא (אם יש בקהל איזה מישהו יצירתי ,אני מוכנה להעתיק ממנו).
נשבעת לכם שכל ימיי בבית הספר לא העתקתי שיעורים וגם לא במבחנים.הפעם אני חושבת שזה ממש הכרח המציאות.
אם איזה גרציות שחורדיניות שלא מבינות שום דבר מהחיים שלי מרשות לעצמן להתעלם ממני , אני כנראה צריכה להמשיך את הקו שהם מבינים.
הפסד שלהם, אנחנו הרבה יותר מענינים.

מוסרת תודה לכל מי שהיה שם ועושה במלאכה.
אני משוכנעת שנמשיך ונשיג.
ועוד המדינה תתן לילדים בחינוך ביתי (אולי לא בדור שלנו) את הכסף שמגיע להם.המדינה הזאת תראה שמי שחי וקיים ועושה ופועל לטובת עצמו ולטובת הקהילה הם הילדים האלה.אני מאמינה בהם.

מביטוח, מסל תרבות ומפעילות למחוננים אנחנו יכולים לשכוח.
לגבי סל תרבות - אני לא רואה שום סיבה למה ילד בחינוך ביתי לא ישתתף בפעיוליות של סל תרבות. אנחנו רשומים לבית ספר ואם היה לנו יותר פנאי ורצון להשתלב בקהילת בית הספר, הרי שהיו שמחים לקבל אותנו לכל הצגה וטיול.
בקשר לביטוח - ממילא ההורים, ולא משרד החינוך ולא הרשות המקומית הם אלה שמשלמים את הביטוח (תאונות אישיות), כך ששוב - אם הילד רשום לבית הספר, אז הוריו מוזמנים לשלם ולבטח את ילדם, גם אם הוא בחינוך ביתי. אפילו כדאי לעשות זאת.

בקשר למחוננים - אני מקווה שלחץ במקומות הנכונים יועיל בנושא הזה.

אם ירצו שאני אמלא את הטופס החדש , אני פשוט מעתיקה את הדוגמא
אילה, בחיי שגם לי בעיקרון לא אכפת להעתיק אבל קשה לי לתאר כמה מקומם אותי לשתף פעולה עם קו שכל כך נוגד את האמונות הכי בסיסיות שלי בקשר לדרך החינוך של ילדיי. תןכנית לימודים, הערכה, מטרות... המושגים האלה הם פשוט לא חלק מהחיים שלנו ואני לא רוצה להתחיל בכלל לשתף עם זה פעולה. אני מרגישה כאילו כל שיתוף פעולה עם הקו הזה משמעותו הסכמה שלא במלים לכל הרעיון שמציג משרד החינוך במסמך החדש.

<או שאני פספתי משהו?>

בלה שנדמה לה,גם לי אין שום רצון להסכים עם הקישקוש הזה.ולכן, במקום לכתוב בכנות, אני עושה וי.הם בסוף יצטרכו לשים לב.
אולי כולם ביחד נסכם על תגובה ל'פרעה' הזה .
(איזה חג מתקרב ילדים?)

סתם מחשבה בעניין, אולי אנחנו לוקחים את זה לכיוון הלא נכון? אול הכוונה בהערכה היא לא לחלק ציונים, אלה פשוט להיות ערים ומודעים לדברים החדשים שהילדים למדו, להיות מסוגלים לספר עליהם בגאווה. לדעתי בכל מקרה במרבית המקרים תהיה חפיפה עם התוכנית של המערכת הקלוקלת, אפילו אפשר להגיד שברב המקרים הדברים שהילדים ילמדו עולים בעשרות מונים ממה שהמערכת מסוגלת לתת.

משום מה אין לי ספק שבמקרה בו אנחנו ההורים ניהיה מסוגלים לספר על תהליכי הלמידה של הילדים שלנו, ולא מש משנה מה הם למדו, הקב"ס יהיה מאושר, ולו רק בגלל שאפילו בתוך המערכת (ששמה את הדרך לפני התוצאות, רק במילים כמובן), הם לא מסוגלים לאסוף מידע שכזה.

אגרוף, לא נוק-אאוט

שלום לכולם,

שלשום קיבלנו אגרוף מבג"צ. זה היה מאד לא נעים, וממש לא מה שציפינו לו. ננסה לתאר את מה שקרה שם, ואת המשמעויות של זה מבחינת תהליך ההסדרה של חינוך ביתי בארץ. לאחר מכן נסתכל קדימה, ונראה איך אנחנו מתאוששים מהמכה שקיבלנו.

מה קרה בדיון בבג"צ?

(אזהרה: הקטע הבא אינו מיועד לבעלי לב חלש.)

שלשום נערך הדיון בעתירה שלנו לבג"ץ, בפני השופטות דורית בייניש, עדנה ארבל, ואיילה פרוקצ'ה. לצערנו, למרות שאולם הדיונים היה מואר היטב וקרני השמש חדרו לתוכו דרך תקרת הזכוכית, לא ראינו הרבה אור... באולם היו כ-100 אנשים, מתוכם כ-15 שהגיעו לשמוע את הדיון שלנו.

היה דיון אחד לפנינו, על הבוקר. כבר במשך הדיון הזה התחלנו להרגיש מה מצפה לנו. ברור היה שהשופטות מחפשות פתרון מהיר וקל, דרך לסגור את התיק בלי לשקול את הטיעונים לעומק. העתירה שנדונה לפנינו נדחתה. הן לא היו במצב רוח לפסיקות משמעותיות.

התברר לנו במהרה שהרכב השופטים הזה לא יהיה זה שיפרש את חוק לימוד חובה באופן שיכלול חינוך ביתי. נראה כי בית המשפט הנוכחי אינו דוגל באקטיביזם שיפוטי, שלא כמו הנשיא הקודם של בית המשפט העליון, אהרון ברק. נשיאת בית המשפט העליון השופטת בייניש פתחה את הדיון בנימה תוקפנית בשאלה "אז מה לא בסדר בנהלי החינוך הביתי החדשים?" דעתה של השופטת בייניש התבהרה לנו כמעט מיד: קיים חוק שדורש שהילדים ילמדו במוסדות חינוך; כל מקרה חריג (ובכלל זה חינוך ביתי) צריך לבוא לידי פתרון במסגרת סעיף 5 לחוק לימוד חובה המעניק לשר החינוך סמכות לפטור ילד מחובת ביקור סדיר.

השופטות נאחזו בכך שלא ניתן להעביר ביקורת שיפוטית על חוק לימוד חובה מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, היות וחוק לימוד חובה נחקק לפני חוק יסוד זה. במלים אחרות: "אם אתם רוצים לשנות את החוק - פנו למחוקקים." הן לא היו מעוניינות לבצע את המלאכה המשפטית הסבוכה שלשמה שכנו בכסאן בבית המשפט הגבוה לצדק, והיא לפרש את חוק לימוד חובה לאורם של חוקי היסוד (משימה שיש בסמכותן לבצע). השופטות גם סרבו לבחון את נהלי משרד החינוך במונחים של זכויות אדם, ולא הסכימו כי יש בנהלים פגיעה בזכויות האדם שלנו. הפרקליטה שייצגה את משרד החינוך (שכמעט ולא נדרשה לדבר) הצהירה שהרוב המוחלט של הבקשות לחינוך ביתי מאושרות ושמספר הדחיות שואף לאפס. השופטות מיהרו לראות בכך הוכחה לכך שלא מדובר בהפרה גורפת של זכויות משפחות החינוך הביתי. כל טיעונינו נפלו על אוזניים ערלות. הן בקושי נתנו לאורי קידר (עורך הדין שלנו) לדבר: הוא ניסה שוב ושוב להציג טענות משפטיות ועובדות מהשטח, והשופטות שוב ושוב דחו אותן ולא נתנו לו להשלים דבריו.

השופטות למעשה התעלמו מכל טענה שהעלינו, ולא היו מוכנות להיכנס לדיון משפטי מעמיק. לבסוף, השופטת בייניש אמרה שאין לעתירה סיכוי להתקבל ושהיא אינה מתכוונת לפסוק בתחום מדיניות החינוך. היא רמזה שעומדות בפנינו שתי אפשרויות: להמשיך בדיון ולאלץ אותה לדחות את העתירה תוך חיובנו בהוצאות המשיבים, או למחוק את העתירה ולחזור לבתי המשפט המחוזיים רק במקרה שאפשר להראות הפרת זכויות של משפחה ספציפית. עורכי הדין שלנו, אורי קידר וקרן רז מורג, בחרו ברע במיעוטו והסכימו למחיקת העתירה, תוך שמירת זכותנו לשוב ולפנות לכל ערכאה בנושא החינוך הביתי.

שנה וחצי חיכינו, ובסוף כל הדיון נמשך 10 דקות.

השופטת פרוקצ'ה היתה עויינת במיוחד לטיעונים שלנו, ואמרה שאין שום זכות לחינוך ביתי, ושלהורים אין זכות לחנך את ילדיהם אלא רק לבחור באיזה מוסד הם יתחנכו. למרבה המזל, כיוון הטענות הזה לא הוזכר בהמשך הדיון ולא נרשם בהחלטת בית המשפט, ולכן אין לו תוקף משפטי.

לסיכום, עמדת בית המשפט הייתה שעל המשפחות לבקש אישורים לחינוך ביתי בהתאם לנוהל החדש, ורק אם יהיה מקרה ספציפי של פגיעה בזכויות אז אפשר להביא אותו בפני בית משפט מחוזי.

מה המשמעות של מה שקרה בבג"צ לתהליך ההסדרה של חינוך ביתי בארץ?

הזמן הנוכחי הוא הזדמנות טובה לבחון את האסטרטגיה שלנו עד כה. במהלך השנים האחרונות קיבלנו שלוש החלטות אסטרטגיות:

1. להגיש עתירה לבג"צ.
2. לבנות את ההידברות שלנו עם משרד החינוך על דיאלוג במקום על עימות.
3. לקיים את הדיון בעתירה בסמוך לפרסום הנוהל החדש של משרד החינוך במקום לדחות את הדיון.

מתוך שלוש ההחלטות האלה השתיים הראשונות התבררו כנכונות, ואילו השלישית התבררה כשגויה: בית המשפט לא היה מוכן להתייחס בכלל לשאלת הפגיעה בזכויות שלנו על ידי משרד החינוך כשזה פרסם נוהל חדש ימים ספורים לפני כן. ייתכן שאם היינו מביאים משפחה ספציפית שנפגעה, אז היה נערך הדיון שאליו התכוננו. אבל בית המשפט לא ראה את ההתנגשות העקרונית שאנו רואים בין הנוהל שפרסם משרד החינוך לבין הזכות שלנו בתור הורים לקבוע איך יתחנכו ילדינו.

לעומת זאת, שתי ההחלטות האחרות הוכיחו את עצמן במבחן התוצאה: ללא הגשת העתירה לבג"צ לא היתה מתחילה הידברות עם משרד החינוך, ובגלל שבנינו את ההידברות הזו על דיאלוג הצלחנו להשיג שיתוף פעולה נדיר עם משרד החינוך (נדיר — לפי דברי עורכי הדין שלנו, שמנוסים בקרבות מול משרד החינוך).

שיתוף הפעולה עם משרד החינוך הוליד כמה דברים:

1. סדרת מפגשים עם הממונה על חינוך ביתי במשרד החינוך ד"ר יהודית דנילוב. במסגרת מפגשים אלו היתה לנו הזדמנות להציג בפניה את התמונה שאנחנו חווים, לספר לה על חוויית ה-Unschooling שלנו, לדבר על הבעיות שלנו עם משרד החינוך כפרטים וכקהילה, ולשמוע ממנה את הדברים שמטרידים אותה, ואת הצורה שבה המשרד נערך לטפל בנושא.
2. פגישה עם הוועדה של משרד החינוך שנועדה לבחון את הנוהל הקיים ולהציע בו שינויים. בפגישה הצגנו תמונות של ילדים בחינוך ביתי, דיברנו על הקשר בין חוק לימוד חובה לחינוך ביתי, ובעיקר נתנו להם הזדמנות לראות אנשים שמחנכים בבית שמדברים ונראים נורמטיביים לחלוטין. כמו כן חילקנו להם חומר רב, וענינו לשאלות הכי בסיסיות בנוגע לחינוך ביתי.
3. סדרת ימי עיון על חינוך ביתי שהתחילה דנילוב לערוך למפקחים ולרפרנטים המחוזיים. דנילוב התחילה את הסדרה הזו בעקבות המגעים איתנו וההבנה שחוסר הידע המשווע של המפקחים והרפרנטים בחינוך ביתי הוא אחת מהבעיות שהכי מפריעות לנו.
4. הרצאה שנתנה יונת שרון בפני כלל המפקחים והרפרנטים ביום העיון האחרון שערכה דנילוב (ממש לפני שבוע). בהרצאה הציגה יונת במשך שעה דיאגרמת Unschooling אשר מתארת את הצורה הכאוטית של מסלול הלמידה של בנה הבכור – מתוך מטרה להראות איך נוצר כיסוי נרחב של תחומי ידע בלי תוכנית לימודים מסודרת. כמו כן היא חילקה הרבה חומר: רשימה בעברית של שאלות ותשובות על חינוך ביתי, רשימה עדכנית של מחקרים על חינוך ביתי מהעולם, ושני ספרים בעברית על חינוך ביתי (ג'והן הולט, וחינוך ביתי בהוצאת באופן טבעי).
5. נוהל חדש של משרד החינוך לגבי חינוך ביתי. הנוהל הזה הוא לא מה שרצינו, אבל הוא בהחלט שיפור לעומת הנוהל הקודם.

במה הנוהל החדש טוב יותר מהנוהל הישן?

זהו נושא משמעותי מספיק כדי שנקדיש לו פרק נפרד.

הנוהל החדש טוב יותר מהנוהל הישן. הוא לא טוב כמו שהיינו רוצים, הוא לא "אני מודיע לכם שבני מתחנך בבית; תעבירו לי את הכסף לחשבון מס'....". אבל הוא נוהל טוב יותר מהנוהל הישן.

במה הוא טוב יותר?

1. הוא מכיר ב-{{}}Unschooling – אמנם לא בשמו, אבל כן בתיאורו.
2. הוא מגדיר קריטריונים לאישור הבקשה. הקריטריונים המפורטים הם כאלה שלרוב הגדול של המשפחות לא תהיה בעיה לעמוד בהם, אבל הרבה יותר חשוב מהקריטריונים עצמם זו עצם העובדה שסוף כל סוף הוגדרו קריטריונים וזה לא נשאר פתוח לגמרי להחלטת המפקח הספציפי.
3. הוא קובע שחוות הדעת של הוועדה הבוחנת את הבקשה צריכה להיות מפורטת, ושדחייה צריכה להיות מנומקת.
4. הוא קובע שאי-אפשר לבטל אישור ללא שימוע להורים.
5. הוא מגדיר מנגנון של ערעור על דחיית בקשה או על ביטול אישור, שלמעשה עוקף את דרגי היישום (המחוזות) ומגיע ישירות למי שאחראי על קביעת הנהלים – ד"ר דנילוב. אנחנו יודעים כבר זמן מה שכמעט אין לנו בעיה עם מי שקובע את המדיניות, אלא בעיקר עם מי שמיישם אותה.
6. הוא פותח אפשרות לדרכי פיקוח שונות בהתאם לבחירת המשפחה: הגדרת התוצרים הצפויים מראש, או הערכת ההתקדמות בדיעבד (ראו בהקשר זה את סוף דוגמא ב' בנספח ב' לנוהל).
7. הוא פישט את הפרצדורה – נתן אפשרות ל{{}}אישור לשנתיים, תוחם את זמן הטיפול בבקשה ב{{}}שלושה חודשים, וכולל טופס מובנה לבקשת האישור (כך שלא צריך להמציא את הגלגל מחדש בכל פניה, ולהיענות לגחמות של כל מחוז).
8. הוא הרחיב את האפשרות לעשות חינוך ביתי גם במקרים של ילדים בעלי צרכים מיוחדים.

בנוהל החדש יש הרבה דרישות מעצבנות – דוחות, מסמכים, רישום בבית ספר. אבל גם בנוהל הישן היתה חובה של ההורים לדווח על התקדמות הילד, והיתה התניה של חידוש אישור בהגשת דוחות כאלה, והיתה חובה לרשום את הילד בבית הספר, והיתה חובה להגיש מסמך של תוצרים צפויים, ועוד כהנה וכהנה דרישות (גם אם בפועל רק מעט מאד משפחות שהגישו בקשות נדרשו לעשות כן).

בשורה התחתונה הנוהל החדש טוב עבורנו באופן משמעותי מהנוהל הישן.

מה הלאה?

תהליך ההסדרה של חינוך ביתי בארץ נמשך כבר ארבע שנים. התהליך נערך בארבע חזיתות במקביל:

1. העתירה לבג"צ.
2. שינוי חקיקה בכנסת.
3. שינוי הנוהל במשרד החינוך.
4. תמיכה הדדית בקהילה של המחנכים בבית.

כמובן שלא כל החזיתות הללו התקדמו באותו הקצב, ולא בכולן הושקע אותו מאמץ. אתמול חטפנו אגרוף בחזית הבג"צ וזה היה מאד לא נעים, אבל זה בפירוש לא נוק-אאוט לתהליך. הפסדנו קרב אחד, אבל עדיין יש מערכה שלמה שצריך להמשיך, ואסור לנו לתת לתסכול, לתחושת חוסר-האונים ולכעס לעצור אותנו.

המהלך שלנו הוא מהלך ארוך טווח. שום דבר לא יוכרע כאן בין לילה, ועוד צפויות לנו הרבה עליות ומורדות בדרך. יהיו עוד ועדות, ועוד משפטים, ועוד נהלים. צריך הרבה סבלנות ואורך רוח.

אבל כל זה לא אומר שאין לנו עבודה. להפך, דווקא בתקופה הקרובה חשוב שנתגייס ונפעל במשנה מרץ: בתקופה הזו ייבחן יישום הנוהל החדש במחוזות, בתקופה הזו יתברר האם ההשקעה שעושה דנילוב בהכשרת המפקחים והרפרנטים עוזרת, בתקופה הזו יתברר האם זכות הערעור שניתנה להורים בנוהל החדש אכן מחזיקה מים.

זוהי גם הזדמנות בשביל אנשים חדשים להצטרף לפעילות הציבורית. מי שרצה לקחת חלק בפעילות עד כה ולא יצא לו – זה הזמן. אנחנו שמובילים את המהלך הזה כבר ארבע שנים טיפה התעייפנו. נשמח לעזרה!

מה צריך לעשות בתקופה הקרובה?

נראה לנו כי הפעילות בתקופה הקרובה צריכה להתמקד בחזית הקהילה. אנחנו צריכים:

1. לכתוב תוכניות לימודים סטנדרטיות ובקשות סטנדרטיות, ולקבל עליהן אישור מראש. כך משפחות יוכלו להגיש בקשות כמעט ללא השקעת עבודה.
2. לרכז מעקב ארצי על תהליך אישור הבקשות: כמה בקשות מוגשות, פרק הזמן שלוקח לכל מחוז להגיב, אחוז הבקשות הנדחות בכל מחוז, וכיו"ב. זה חשוב בעיקר בשביל לזהות הבדלים במדיניות בין מחוזות, ולדחוף לטיפול בהם.
3. בכל אזור, למצוא ולמנות מישהו מהקהילה שיהיה מתאם מול משרד החינוך, יבוא לביקורי בית של מפקחי משרד החינוך אצל משפחות, יקבל עותקים של הניירת, ויתערב במקרה של בעיות בהשגת האישור. לא מדובר בפעילות נגד פקידי משרד החינוך אלא יחד איתם: דבר ראשון שהמתאמים יצטרכו לעשות זה ליצור קשר עם המפקחים באזור שלהם ולהציע להם לעשות הכרות ולעזור בכל מקרה של התלבטות או בעיה.
4. להקים קרן הגנה משפטית, שמיועדת בראש ובראשונה לעזור בערעורים של משפחות על דחיית בקשות, עזרה במקרים של התעמרות פקידים במשפחות, ועוד.
5. לארגן אירועים ארציים, גם כדי לחזק את הקשרים בין הותיקים בקהילה וגם כדי להגיע לחדשים.
6. להתחיל לפעול לקראת הגרסה הבאה של הנוהל (כלומר הגרסה שתבוא לאחר הנוהל שיצא זה עתה): לרכז בחודשים הקרובים הערות לנוהל החדש, להתחיל מגעים עם דנילוב לקראת הקמת ועדה חדשה, וכו'.
7. לרכז את הפעילות במישור החקיקה בכנסת: אפשר להתייעץ עם הח"כ לשעבר (וראש ועדת החינוך של הכנסת לשעבר) הרב מלכיאור שמנוסה מאד בחקיקה חינוכית, לנסות לאתר ח"כים רלוונטיים, ועוד.

יש הרבה עבודה. מספיק לכולם.

עשינו מהלך משמעותי מאד, והראינו שאנחנו מסוגלים לגרום לשינוי חיובי, גם אם לא מספיק. עכשיו זה הזמן להרחיב את המהלך הזה.

מי שמוכנים לקחת על עצמם פעילות כלשהי מהנ"ל (או פעילויות ציבוריות אחרות שיכולות לעזור) מוזמנים לפנות ליונת שרון, 052-2614376, [email protected] . הקהילה צריכה אתכם. אנחנו צריכים אתכם.

כמו כן נקיים דיון בנושא המשך תהליך ההסדרה במסגרת יום העיון השנתי של באופן טבעי שיערך בפארק הלאומי ברמת גן (ליד הספארי) ב-19/5/2009. כולם מוזמנים – עם רעיונות ורוח התנדבותית.


בברכת חג חופש שמח,

רועי שרון
סשה זיניגרד
דני דנקנר
מלכי סווידלר
רני כשר
שרה-רבקה ארנסטוף

כל הכבוד לכל העושים במלאכה. @}

כל הכבוד לכל העושים במלאכה

לכתוב תוכניות לימודים סטנדרטיות ובקשות סטנדרטיות, ולקבל עליהן אישור מראש
מה זאת אומרת לקבל עליהן אישור מראש?

שלום לכולם. אני מאד חדש בנושא החינוך הביתי. אך ללא צל של ספק זוהי דרך שאני מאד מאמין בה מסיבות שונות.
קראתי הרבה בימים האחרונים בפורומים השונים באתר זה, וקודם כל רציתי להגיד כל הכבוד לכל אלו שעוסקים במלאכה על רבדיה השונים. יישר כוח
לגופו של עניין. אני מעוניין שילדי ילמד בחינוך ביתי (עולה לכיתה א), אך לאחר קריאת חוזר המנכ"ל האחרון ולאחר קריאת דבריו של רועי שרון הנכבד מצאתי את עצמי, בתור חדש בתחום עם שאלות רבות יותר מתשובות. אני מקווה שאולי תוכלו לעזור לי בכך.
אני מבין שיש נהלים חדשים שברמה החיובית מצביעים על סוג של הכרה של הממסד בדרך החינוך הביתי, אולם בהשוואה לחוזר המנכ"ל מ 2006 יש על פניו פיקוח מוגבר בכל הקשור פירוט תוכנית הלימודים, קריטריונים למדדי התקדמות, מילים כמו מבחנים, שיחות של נציגים עם הילד ועוד. השאלות שלי בהתייחס לכל הנאמר הן:
א. בהנחה ואני רוצה להשיג את אישור משרד החינוך, אך לא מעוניין שילדי יבחן בכל צורה שהיא על ידי או על ידי נציג כזה או אחר, לא מעוניין שמי מהם ידבר עם ילדי שלא בנוכחותי ובאישורי בלבד. ובקיצור מעוניין להגיש בקשה עם תוכנית לימודים (שקשה לי להאמין שיכולה להיות מפורטת כמו שהם רוצים כרגע) לזכות לביקור וזהו. האם אני עלול בעקבות הרוח החדשה הקיימת להתקל בקשיים. ואם כן מהם?

ב. האם בעקבות אותה רוח חדשה, במידה ואני מעוניין לא "לזרום" עם משרד החינוך ולא לקבל אישור, אני אתקל בפיקוח מוגבר? האם הם מקשים בימים אלו יותר?

ג. אני אמור לעבור דירה בקרוב. אך איני יודע עדיין לאיזו עיר. חשבתי שזה יהיה לקריית אונו (המחשבה הייתה בהתחלה ללמוד בדמורקטי, אך היא נגוזה בעקבות יום התנסות בבית הספר. למי אני פונה? לרשויות בעיר שאותה אני אולי אעזוב?

תודה רבה
וישהיה בהצלחה לכולם

והנה התפרסם עתה "פסק הדין של הבגצ .

אולי באמת כדאי לקבל את המלצתם לסגת מהגשת העתירה ככה תמזערו את הנזק שאתם עושים למי שכן מגיש את הבקשות לחינוך ביתי. כבר כמה שנים שאתם מתעסקים בנושא אבל חוץ מהרבה רעש ובלאגן זה לא עוזר .
ממליצה ליישם את ההמלצות הם בכל זאת אנשים שמכירים את הדרך בה פועל החוק בישראל.

מה זאת אומרת לקבל עליהן אישור מראש?
הכוונה היא לכתוב תוכניות לימודים שמתאימות מצד אחד לנוהל ומצד שני לחיינו ב-Unschooling, לעשות כמה סבבי תיקונים עם משרד החינוך עד שהם יגידו שזה עונה על הדרישות שלהם, ואז לפרסם את זה לכלל הקהילה. כל משפחה שתרצה ושתוכניות אלה יתאימו לה תוכל להשתמש בהן במסגרת הבקשה שתגיש. מאחר שהתוכנית הזו כבר אושרה על ידי משרד החינוך באופן מרכזי, אז המחוזות לא יוכלו לסרב לבקשה על סמך תוכנית הלימודים. (עדיין כמובן יש את הקריטריון של הערכת המשפחה הספציפית על ידי המפקח.)

מצאתי את עצמי, בתור חדש בתחום עם שאלות רבות יותר מתשובות. אני מקווה שאולי תוכלו לעזור לי בכך . . . אני אתקל בפיקוח מוגבר? האם הם מקשים בימים אלו יותר?
עדיין אי-אפשר לתת תשובות לשאלות האלה, משום שהנוהל החדש התפרסם לפני שישה ימים, ואין שום ניסיון שנצבר איתו.

אני, ובת זוגתי עם שני ילדים בחינוך ביתי. אמנם כרגע הם עדיין קטנים, ויש עוד שנה עד שנצטרך לקל אישור, אך זוהי דרך בה אנו מאוד מאמינים.
סיימתי תואר שני בחינוך, ואשמח להרתם למשימות שונות בעיניין. לצערי אין ברשותי זמן רב, אני עובד היי-טק (עדיין ), ולכן, נכון להיום אני לא אוכל לאבד ימי עבודה, או לתכנן תוכניות לימודים מפורטות. מכיוון שלמיטב הבנתי, כל עזרה שניתנת היא בהתנדבות, אשמח לעזור בייעוץ טלפוני להורים בחינוך ביתי לפני ביקור קב"ס, ואשמח לעבור על תוכניות לימודים של הורים לפני הגשה למשרד החינוך. אם אוכל לעזור בעוד משהו אשמח, אבל כל בקשה לגופה. ניתן לפנות אל בדף הבית....

אולי באמת כדאי לקבל את המלצתם לסגת מהגשת העתירה
שולה, אם קראת את פסק הדין אז יכולת לראות שאכן משכנו את העתירה.

הנזק שאתם עושים למי שכן מגיש את הבקשות לחינוך ביתי
איזה נזק? את יכולה להיות יותר קונקרטית?

נראה לי שכדאי לפנות לנאווה פרנס.
לפי מיטב זכרוני היא זו שהציעה לפני מספר שנים להקים עמותה לטפל בכל הנושאים הנ"ל...

הנזק הוא שלפני שנה הייתי צריכה למלא דפים להגשת הבקשה השנה מספר הדפים הוכפל והוחמר וזו רק ההתחלה.
אני קוראת ומקווה שלא יערימו השנה יותר מידי קשיים למשפחות החינוך הביתי שכן מגישות את הבקשה.
מאחלת חג חירות שמח ויציאה קלה מעבדות לחירות בלי הרבה מלחמות .

האם קרה שלא אישרו משפחה בגלל תוכן התוכנית הכתובה?
האם יש חשש שעם הנוהל החדש זה עלול לקרות גם אם לא קרה בעבר?
האם יש אנשים שמתקשים/סולדים לכתוב את התוכנית שצריך להגיש?
מכיוון שאני טובה בכתיבה, אני מוכנה להתנדב לעזור בזה.
בכתיבת תוכניות למשפחות ספציפיות או תוכניות שישמשו משפחות רבות.
אמנם אנו לא סופר מנוסים. קבלנו אישור פעם ראשונה השנה וזהו....
אבל מכיוון שכתיבה זה הצד החזק שלי, אז אשמח.

שולה, כן, אבל עכשיו יתנו לך את האישור לשנתיים, כך שהכפלת מספר הדפים מתאזנת עם ההקטנה לחצי של מספר ההגשות.

גם אני לא אוהב את ריבוי המסמכים בנוהל. אבל הנוהל בנוי כך שאת רובם אפשר לייצר באופן סטנדרטי שמתאים להרבה משפחות, כך שבפועל נוכל די מהר לגבש ספריה של מסמכים מאושרים מראש שמשפחות יוכלו לקחת ולהדביק לבקשה ללא מאמץ.

וכמובן, המפקח שאיתו יהיה לך קשר ידע קצת יותר על חינוך ביתי, תהיה לך אפשרות ערעור אם הוא לא יאשר לך את הבקשה, ואת גם תדעי למה הוא לא אישר אותה. ואם את חושבת שהדברים האלה קרו בגלל שקם יום אחד בבוקר מישהו במשרד החינוך ואמר "אולי אני אתחיל ללמוד על חינוך ביתי וגם אלמד את המפקחים העסוקים" אז את טועה בענק. אלה הם הישגים שקרו בעקבות המאמצים שאנחנו עשינו. צר לי שאת מנפנפת אותם כ{{}}הרבה רעש ובלאגן.

סליחה רועי, אבל או שאתה תמים מאוד או שאתה ממש לא מבין מה קורה.
האישור הוא ל: עד שנתיים אם אתה חי באשליה שנקבל אישור לשנתיים אתה תתבדה מהר מאוד.
אם אתה חי באשליה שבקשה סטנדרטית שתועתק ותודבק בין ההורים ותאושר - אתה באשלייה גדולה עוד יותר. לפני שנה היו בעיות למשפחות שהגישו בקשה דומה למספר ילדים. לדעתי אתה ממשיך לחיות באשליה כאילו הבג"ץ הזה ישפר משהו, או שהמדינה תיתן אישור גורף לכל מאן דבעי לעשות חינוך ביתי.

המפקח ידע יותר על החינוך הביתי
של מי? הרי החינוך הביתי שלי שונה משלך.

איך אתה מגדיר בכלל חינוך ביתי לפי קריטריונים?

כאן מתחיל קצה הבלאגן והנה הבקשה שלהם לאשכולות כי הם בעצמם לא יודעים להגדיר את החינוך הביתי אז הם מתחילים לחפש. השלב הבא יהיה בקשה מהם לראות מה התואר שלי איזה צבע אני ואם אני מאמינה באלוהים או לא, אם ילדי נימולו או לא, וכמה אני מרוויחה לחודש. ואם יש לי שגיעוץ כתיב איך אני יכולה ללמד את ילדי כיצד לכתוב? הבקשה תצטרך להיות ללא דופי וכל שגיאה תהייה עילה לדחייה עקב אי יכולת ההורה לתמוך בלימוד ילדיו - ולך תוכיח עכשיו בבית משפט שאתה יודע ללמד את ילדך - כמה הורים מאתר זה יוכלו לעמוד בבית משפט ולהוכיח שהם כשירים ללמד את ילדיהם? (מאחר ובית המשפט לא מכיר באן-סקולינג)

ואת גם תדעי למה הוא לא אישר
לגבי עם מי אני מדברת - אני דיברתי תמיד עם הרשויות וידעתי בדיוק מי קשור למי ואת השמות מעולם לא היתה לי בעיה ומעולם לא התחכמתי איתם - התעקשות והתחכמות לא מובילה להתקדמות בעבודה מול בירוקרטיה אלא להפך. עד שמדינת ישראל תהפוך לאנרכיה - יש לקיים את החוקים או לעזוב.

רועי - בעבר שאלנו "שיחי'ה" ואנוכי אתכם המון שאלות לגבי הבג"ץ ולא היו לכם תשובות לשאלות: התשובה הייתה "יהיה בסדר"; "נפתח דיאלוג"; "אנו גם לא יודעים מה המטרה"; "נגיע לגשר נעבור אותו". הרגשתי שאתם פשוט לא מגובשים ולא יודעים מול מי אתם עומדים ומה אתם רוצים - ואומנם הגענו לגשר - ונפלנו ממנו. אמנם יש גברת אחת מאוד נחמדה שקיבלה את התפקיד לחינוך הביתי (יהודית דנילוב) עם רגל אחת בפנסיה כך שאתה ואני לא בדיוק מעניינים אותה.

אני באמת מציעה פשוט להניח לכל הסיפור הזה את הנזק שעשיתם כבר אי אפשר לתקן אבל לפחות למזער אפשר. קצב התחלפות הממשלות בארץ הוא גדול(בתקופת הכנת הבג"ץ התחלפו לפחות 2 ממשלות) כך יהיה לנו שקט.

ונראה לי שמי שרוצה בעיות בהגשת הטפסים מקבל אותם. אז אולי פשוט לשנות גישה.

שולה ושיחי'ה

השופטת פרוקצ'ה היתה עויינת במיוחד לטיעונים שלנו, ואמרה שאין שום זכות לחינוך ביתי, ושלהורים אין זכות לחנך את ילדיהם אלא רק לבחור באיזה מוסד הם יתחנכו. למרבה המזל, כיוון הטענות הזה לא הוזכר בהמשך הדיון ולא נרשם בהחלטת בית המשפט, ולכן אין לו תוקף משפטי.

באמת סליחה שאני נתפשת ל"קטנות" אבל שימו לב מי נמצאת בעמדת כח במדינת ישראל... מעניין איך הילדים שלה אם אסור לה לחנך אותם...אולי עדיף באמת שיקחו לה את הילדים אם היא משתמטת מהחינוך שלהם...
ושוב סליחה על הקטנות והלא חשובות ...
ואולי זה בכלל לא מזל אלא ממש חבל שאיזה עיתונאי לא מפוצץ את זה בכתבה ומעורר את ההורים כולם במדינת ישראל ששופטת אומרת שאין לנו זכות לחנך את הילדים שלנו שיפסיקו ללמד את הילדים לחצות את הכביש או לא לגעת בחשמל או לא להרביץ כי למיטב ידיעתי זה גם חינוך..
והכי מכעיס שזה כביכול תפקיד המדינה לחנך את הילדים אבל היא לא לוקחת אחריות על ילדים שיוצאים מתבגרים עבריינים אלימים מסוממים וכיו"ב אלא מפילה את החינוך הכושל על ההורים!!! אוי כמה שאני כועסת...(ואני בכלל לא אנטי ממסדית)

שולה, ייתכן שאני תמים, וייתכן שאני טיפש. האם גם ייתכן שאת טועה בתחזיות שלך?
הנבואה ניתנה לשוטים. בואי נמתין ונראה האם משפחות מקבלות אישור לשנתיים או שלא.

מעולם לא היתה לי בעיה . . . מי שרוצה בעיות בהגשת הטפסים מקבל אותם
זה סבבה שאת חושבת על עצמך ודואגת לעצמך. אבל המהלך שאנחנו עושים הוא מהלך ציבורי, וחלק מרכזי בו הוא לעזור למי שכן נתקל בקשיים ולמי שלא מסתדר לבדו מול המערכת (ובניגוד לדעתך, רבים מאלה לא חיפשו לעצמם בעיות). עבור האנשים האלה יש חשיבות ענקית לשקיפות של תהליך האישור ולהפיכות שלו.

רועי ועוד דבר קטן לפני שאני נרדמת-
לא פלא שזרקו אותנו מהמדרגות של בית המשפט אחד הדברים שאני בתור שופטת הייתי מצפה ממי שמגיש עתירה הוא לדעת מה תפקידה של כל רשות. אז איך אתה רוצה שיתנו לך לחנך את הילדים בבית ששיעור פשוט באזרחות לא ידעת - וביקשת מהרשות השופטת לעשות את תפקיד הרשות המחוקקת?

ואולי זה מראה גם על איכות עורכי הדין המלומדים...

הכוונה היא לכתוב תוכניות לימודים שמתאימות מצד אחד לנוהל ומצד שני לחיינו ב-Unschooling, לעשות כמה סבבי תיקונים עם משרד החינוך עד שהם יגידו שזה עונה על הדרישות שלהם, ואז לפרסם את זה לכלל הקהילה
רועי, זה נשמע רעיון כביר באמת, אבל שתי שאלות לי: 1. למה שמשרד החינוך ישתף פעולה עם ניסיון לנסח משהו למאגר של תוכניות לימודים שהשימוש היחיד שלהן יהיה להיכנס לבקשות שלנו?!

1. קשה לי להאמין שמפקחים או מנהלים מחוזות יסכימו לקבל את התוכניות המשומשות שלנו מהמאגר מבלי לדרוש מאיתנו לכתוב משהו מקורי משלנו. הם הרי יעלו על זה מהר מאוד, לא?! (או שאין כוונה להסתיר בכלל את המאגר...?!)

אני מעתיקה משהו שכתבתי אתמול:
בחיי שגם לי בעיקרון לא אכפת להעתיק אבל קשה לי לתאר כמה מקומם אותי לשתף פעולה עם קו שכל כך נוגד את האמונות הכי בסיסיות שלי בקשר לדרך החינוך של ילדיי. תוכנית לימודים, הערכה, מטרות, התקדמות... המושגים האלה הם פשוט לא חלק מהחיים שלנו ואני לא רוצה להתחיל בכלל לשתף עם זה פעולה. אני מרגישה כאילו כל שיתוף פעולה עם הקו הזה משמעותו הסכמה שלא במלים לכל הרעיון שמציג משרד החינוך במסמך החדש.

רועי, מה המטרה? הרי לרוב האנשים אין ולא כלום עם תוכניות לימודים ואני מאמינה שלא רק אצלי זה מעורר דחייה. האם המטרה היא להוריד את הראש ולמלא אחר הדרישות שלהם רק כדי להצליח להשיג בעתיד את מה שאנחנו באמת מאמינים בו?


בלה שנדמה לה

ביקשת מהרשות השופטת לעשות את תפקיד הרשות המחוקקת?

כאשר הרשות המחוקקת לא עושה את תפקידה, פונים לרשות השופטת לקבל סעד.
וזה היה בין השאר אחת הסיבות למאבק של השופטים בשר המשפטים

לבג"צ הזכות לבטל חוקים, ולקבוע תקדימים, בשביל זה הוא שם, בכדי שיהיה אפשר להפוך, ולערער על החלטות שנעשו ברשות המחוקקת.

---

מוזר בעיני שבג"צ אינו מוכן לדון בסתירה שבין חוק חינוך חובה וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו בגלל עיניין כרונולוגי. בדרך כלל במצב שכזה מוטלת על המחוקק החובה להסדיר את חוסר ההלימה בין שני החוקים ולעדכן את החוק הישן יותר כך שיתאים לחוקי היסוד, שלהם משקל רב יותר.

---

כולי תקווה שהמאמץ לא היה לשווא, שהפירות לא יהיו מרים. אבל באמת צריך לחכות ולראות. כל עוד חוק חינוך חובה קיים, קיימת הזכות למדינה לפקח גם על החינוך הביתי, ואולי מה שנכון הוא שהמפקחים על החינוך הביתי לא יהיו חלק מהממסד הרגיל, אלה אנשים שזה יהיה כל יעודם, ובהגדרת תפקידם לעזור להורים לבצע זאת באופן חיובי ולא באופן שיפוטי?

האישור הוא ל: עד שנתיים אם אתה חי באשליה שנקבל אישור לשנתיים אתה תתבדה מהר מאוד.
אם קיבלנו אישור לשנה, כל שנה, במשך ארבע שנים (במקרה שלנו), למה שלא נקבל לשנתיים?
גם לאנשי משרד החינוך, שאחראים על עניין חינוך הביתי, יש אינטרס לתת אישור לשנתיים - מקצר עיניינים בירוקרטים וחוסך כסף.

לפני שנה היו בעיות למשפחות שהגישו בקשה דומה למספר ילדים
אולי הן נוסחו באופן מתגרה? מזלזל?

אני אישית לא חושבת שטפסים אחידים צריכים להיות הכרח, במיוחד מפני השוני הרב בין המשפחות.
אצלנו למשל, החלק של "האני מאמין" נשאר קבוע בבקשה לאישור, החלק שמשתנה (במעט) הוא תוכנית הלימודים (למשל, שמות שונים של ספרים וחוברות למידה).
השינוי מבחינתנו הוא לפרט יותר מה הילדים למדו, באיזה מקומות טיילו, ספרים שקראו, הצגות שראו.
בסך הכל אם הגישה שלנו אל המפקחים תהיה בסבר פנים יפות ובדרך של שיתוף ללא כוחניות שלא לצורך,כולם ירוויחו.

שוב, המון תודות!

נשמע לי בפשטות שמשפחה עם אומץ יכולה פשוט לדחוק את משרד החינוך לפינה:
להגיש בקשה, אבל לא כפי שנדרש בנוהל, אלא על פי אמונתה באנסקולינג
אם הבקשה מתקבלת למרות זאת- סימן שלא צריך להתייחס לנוהל הדקדקני והוא שוה ל...
אם ההצעה נדחית- קיבלנו הזמנה מפורשת מבג"צ לפנות למחוזי על פגיעה בזכויות אדם, מה שמחייב את משרד החינוך לחשוב מחדש (אמרתי משפחה אמיצה)

בכל אופן, נראה לי שלפנות לכוון בית המחוקקים הוא הכוון הנכון (למצוא את הח"כ הנכון) וכדאי עכשיו לפני שהכנסת מתפזרת שוב. אין מישהו בחינוך ביתי שהם בן של\ בת של\ אחיין של... חבר כנסת?

מה שאני חושבת ,זה שצריך לסייע לעצמנו להתמודד עם הנהל הזה.

להתמודד עם זה כקהילה תומכת ומאוחדת.לעשות את זה בחוגי בית,להתיעץ עם העו"דים וכ'
נכון שיש לנו דעות שונות בעינין.יש מי שהיה מעדיף להשאיר את המצב בקדמותו,יש מי שדוחף לשינוי.
זהו המצב.
אם נהיה מאוחדים (נכון שאנחנו קבוצת האינדיוידואליסטים שמקדשים את האינדיוידואליזם),נצליח להגיע להשגים משמעותיים לטובת עצמנו.

משפחות ותיקות וחדשות,כולנו באותה סירה.

ביקשת מהרשות השופטת לעשות את תפקיד הרשות המחוקקת
זוכרת - איזונים ובלמים?
הרשויות שומרות זו על זו.
לכן בג"ץ לפעמים אומר "או. כאן דרוש שינוי חקיקה".


_נשמע לי בפשטות שמשפחה עם אומץ יכולה פשוט לדחוק את משרד החינוך לפינה:
להגיש בקשה, אבל לא כפי שנדרש בנוהל, אלא על פי אמונתה באנסקולינג
אם הבקשה מתקבלת למרות זאת- סימן שלא צריך להתייחס לנוהל הדקדקני והוא שוה ל...
אם ההצעה נדחית- קיבלנו הזמנה מפורשת מבג"צ לפנות למחוזי על פגיעה בזכויות אדם, מה שמחייב את משרד החינוך לחשוב מחדש (אמרתי משפחה אמיצה)_
הייתי מתנדבת, אלא שלשמחתי אצלינו מאשרים את הבקשות האלה, האנסקולינגיות. (מוזמנת לקרוא בדף הדוגמאות לבקשות)

לפני שנה היו בעיות למשפחות שהגישו בקשה דומה למספר ילדים
האם באמת יש מקרים כאלה ?
לי נראה שלביורוקרטיה יהיה קשה להצדיק דחיית מתן אישור על סמך בקשה בנוסח זהה שכבר אושרה.
זה לא מבחן בהבעה ולא מקבלים ציון טוב על מקוריות.
אם שתי משפחות הגישו תוכנית זהה, מה זה זהה - צילום כולל הפסים השחורים לאורך הדף
איך תתגונן המערכת בפני תביעה (אפילו משפטית) להסביר מדוע אישרה את הראשונה ופסלה את השניה ?

---

כאשר הרשות המחוקקת לא עושה את תפקידה, פונים לרשות השופטת לקבל סעד.
זה נכון שאהרון ברק היה אקטיביסט יותר. אבל זה לא אומר שהשופטות האלה טועות.
התביעה לא הייתה כנגד משרד החינוך משום שהינו מתעלם מבקשות לאישור חינוך ביתי. או משום שהרשות המחוקקת לא עושה את תפקידה.
פשוט אנחנו חלוקים על דעתה של הרשות המחוקקת בעניין הזה.
בהקשר הזה - יש צדק בטיעון של השופטות, יש חוק, יש התייחסות למקרים חריגים , יש אישורים לחינוך ביתי. למה אתם מטרידים אותם ? לא אוהבים את החוק תפעלו לשנותו כמו שמשנים חוקים, אל תדרשו שמישהו יכופף את ידי הכנסת.

---

לפעמים זה מצחיק לסובב את לוח השחמט בראש ולראות איך זה נראה מהצד השני.
מצחיק לראות שאנשים כאן מכנים את בג"צ פשיסטי משום שהוא אמר - חוק זה חוק, ואם אתם רוצים אישור חריג אתם אפילו מקבלים אותו, ואם אתם רוצים לשנות את החוק תשנו אותו, תעזבו אותנו באמ'שכם

ולזכור מקרים בהם אנשים אחרים לא מרוצים מפסיקת בג"צ, (פינוי עזה, בית המריבה בחברון וכו') ומכנים את בג"צ בכינויי גנאי אחרים כשהוא אומר דברים דומים - זה החוק וזכותה של הכנסת לשנות אותו.

אני נוטה להסכים עם סוף דבריו/ה של יי.
נראה לי שבאמת נכון לעזוב כרגע את הדרך של בג"צ, ולטפח יותר את הדרך שהראתה תוצאות, של הידברות עם המשרד כך שהנהלים יהיו יותר מתאימים לנו. צריך להבין שזה תהליך הדרגתי ואני השתכנעתי שבנוהל החדש יש התקדמות לטובתנו.
לא ברור לי עניין הנוסחים האחידים. ממה שאני מכירה, למשפחות שונות יש דרכים שונות ללמידה, וכך לילדים שונים בכל משפחה. לא מבינה איך ניתן לנסח מסמך אחיד. זה אפילו במידה מסוימת מעקר את המהות של החינוך הביתי, בעיני, אבל נראה לי שגם בעיני משרד החינוך זה לא ייראה סביר.
בכל משפחה ילדים בגילאים שונים, עם תחומי עניין שונים, עם חשיפה לצורות חיים שונות ולתחומי למידה שונים.
כמו שאני רואה הגשת בקשה כזו, יש בה בעיקר פירוט של מה אנחנו עושים. וכל משפחה וכל ילד עושים משהו אחר.
אבל אולי אני לא מבינה כלום כי לא הגשתי מעולם בקשה.
יש לי גם הסתייגות קלה מהנטייה להבהיר ולפשט את הכול ולהפוך למין נוסח אחיד כזה, או לקבע דברים בחוק.
אני מרגישה שלפעמים דוקא גמישות ותחומים אפורים מאפשרים יותר חופש פעולה. נכון שיש כאלה שיכולים ליפול בין הכיסאות, אבל כשמנוסח חוק הוא עלול להיות הרבה יותר קיצוני ובעצם להפיל איתו הרבה יותר.

<סוף סוף משהו במוחה של לילה מתבהר דיו כדי להביע סוג של דעה עמומה בכל העניין הזה שעד כה נשגב מבינתה>

לא ברור לי עניין הנוסחים האחידים
הכוונה היא לא לנוסח אחיד של הבקשה עצמה אלא רק לחלק של תוכניות לימודים - שנוכל לקחת כל פעם את התוכניות שמתאימות לילדים שלנו בתקופה זאת פחות או יותר ולהדביק בבקשה שלנו.

כל הכבוד לעושים במלאכה.

כמו שאני רואה הגשת בקשה כזו, יש בה בעיקר פירוט של מה אנחנו עושים
לא בהכרח.
בחינוך חופשי לא צריך פירוט - רק צריך לכתוב על כל הילדים שהחינוך חופשי, ושכל ילד יתקדם לפי העניין, הסקרנות והצורך האישי שלו P-:
כיוון שהנוהל החדש מאפשר גם דיווח בדיעבד, אפשר גם להוסיף "נשמח לספר על למידת ילדינו בסוף כל שנת לימודים" (-:
גם זה כללי, ותקף לכל הילדים במשפחה באותה מידה (-;
יש גם משפחות שחסכו עוד יותר מלים: הן ישר דיווחו לגבי כל ילד את מה שהוא כבר למד, בתור מה שהוא עומד ללמוד. הרי הם לא משווים שם לשום דבר, רק רוצים לראות שדיווחת...

בקונסרבטוריון של הבת שלי הכריזו על נוהל חדש השנה: כל ילד צריך להיות בחמישה קונצרטים ולכתוב "דו"ח קונצרט" (התלמידים נכנסים בחינם לכל סוגי הקונצרטים של הקונסרבטוריון, זה לא אמור לעלות כסף). גם חילקו את המסמך שצריך למלא. כמובן, צריך לכתוב איזה יצירות, מי המלחינים, מי ניגן, ויש גם סעיף ל"התרשמות".
הבת שלי כתבה כל פעם בסעיף הזה: "נהניתי מאוד" P-:
לא קיבלנו שום בקשה להרחיב D-:
נראה לי שאפשר לגזור גזירה שווה לאגפים אחרים של מערכת החינוך (אבל לא לבגרויות, כנראה. בבחינת הבגרות בספרות הורידו לי ציון כי כתבתי רק חצי עמוד על שיר של ביאליק P-: ).

"נשמח לספר על למידת ילדינו בסוף כל שנת לימודים"
בארה"ב הניסוחים המומלצים למשפחות אנסקולינג אפילו פחות מחייבים - "נשמח לספק לרשויות מידע על תחומי הידע בסוף השנה לפי דרישתן."
<לא יידרשו? לא נספק. אבל אנחנו מביעים נכונות.>

מסצ'וסטס דומה לישראל מבחינת הנהלים, והערים והמחוזות השונים נוקטים במידות שונות של נוקשות. אלא שהחינוך הביתי מוכר, והקהילה מצאה את הדרכים לדווח גם על חינוך ביתי חופשי בצורה שעומדת יפה בתקנות המשפטיות. אפשר לקחת גם מהם נוסחים-לדוגמה שיש באתרים. יש המון חומר בנושא, והמון מציאויות משפטיות בכל מיני מדינות שבהן החינוך הביתי ממוסד בצורה כזו או אחרת (יש מקומות שממוסד באופן הומסקולינגי נוקשה שדורש משמעת ומבחנים מההורים, ויש מקומות שממוסד באופן הכי אנסקולינגי - "אה, אתם בחנ"ב? יופי לכם. טוב שהודעתם" )
אז זה בסדר לשאוף לשני ולהאמין שהוא הכי טוב ועדיף, אבל אפשר לחיות גם בתוך הראשון, למרות שזה לא הכי נוח ונעים לאופי שלנו.
<בכל זאת, אנחנו בישראל, לא המקום הכי נאור בעולם.>

בלה,
תוכניות לימודים סטנדרטיות יקלו גם על הפקידים, כי אין להם שום אפשרות מעשית להתחיל לקרוא ולשפוט אוסף של תוכניות שונות ומשונות. גם המערכת של בי"ס עובדת עם תוכניות סטנדרטיות שמאושרות מראש.
לגבי הסתירה בין unschooling לבין תכנון לימודים: אני מאמינה שאפשר למצוא דרך לנסח תוכנית ל-unschooling. זו תריכה להיות תוכנית שלא מדברת על מה אנחנו מתכוונים לגרום לילדים לדעת, אלא על איך אנחנו מתכוונים לחיות איתם. כמו שניצן כתבה -- עשו את זה קודם, לפנינו.
חשוב להבין שמשרד החינוך מכיר ב-unschooling. זה אחד החידושים המשמעותיים בנוהל החדש. החלק שלנו עכשיו הוא לעזור להם לנסח מה זה בדיוק אומר, לפרוט את זה לנקודות מעשיות.

לילה טוב,
יש לי גם הסתייגות קלה מהנטייה להבהיר ולפשט את הכול ולהפוך למין נוסח אחיד כזה, או לקבע דברים בחוק.
מסכימה איתך, אבל האופציה האחרת היא להכריח כל משפחה להתעסק בכתיבה יצירתית במקום בחינוך ביתי.

פרח בשדה,
בהשוואה לחוזר המנכ"ל מ 2006 יש על פניו פיקוח מוגבר בכל הקשור פירוט תוכנית הלימודים, קריטריונים למדדי התקדמות, מילים כמו מבחנים, שיחות של נציגים עם הילד ועוד.
נהפוך הוא: יש יותר אפשרויות לגבי תוכנית הלימודים, מדדי ההתקדמות, והשיחות עם הילדים. לא צריך למלא את כל האפשרויות אלא לבחור אחת (או יותר) מביניהן.

אני רוצה להשיג את אישור משרד החינוך, אך לא מעוניין שילדי יבחן בכל צורה שהיא על ידי או על ידי נציג כזה או אחר
משרד החינוך לא מבקש לבחון את הילדים, אלא לדעת שהם לומדים, ובמיוחד לדעת שאתה יודע שהם לומדים. זה לא אומר שאין שום פיקוח על הלמידה שלהם, אבל זה אומר שאפשר בלי בחינות אלא בדרכים אחרות.

במידה ואני מעוניין לא "לזרום" עם משרד החינוך ולא לקבל אישור, אני אתקל בפיקוח מוגבר?
למיטב הבנתי, זה אומר שאם הם יודעים עליך אז לא תוכל לטעון שאין להם סמכות לאשר או לשלול חינוך ביתי. השאלה אם הם יודעים עליך או לא אינה תלויה בבג"ץ אלא ביכולת שלהם לגלות אותך. ומהתרשמותי, לאט-לאט הם מגלים את כולם.

למי אני פונה? לרשויות בעיר שאותה אני אולי אעזוב?
כן.

יונת, תודה על ההארה החשובה. עכשיו זה ברור יותר.

אני מסכימה שהניסוח של הנהלים לא ברור בנקודה זו. יחד עם זאת, אם משווים לנהלים הקודמים הכוונה מובהרת: בנהלים הקודמים נאמר במפורש שהמפקחת תדבר עם הילד שלא בנוכחות הוריו. העובדה שיש כאן שינוי, מעידה לדעתי על כך שההורים יוכלו לבחור אם להיות נוכחים או לא. באופן מעשי, כך גם היה בעבר: מי שעמד על כך שיהיה נוכח -- היה נוכח. כלומר, הנהלים בסך הכל מנסחים במפורש משהו שבשטח התקיים גם קודם.

לגבי הדרך להפגין את "השגיו" של הילד: הנהלים מדברים במפורש על כך שיש דרכים שונות להערכה, לא רק מבחנים, ושההורים קובעים את דרכי ההערכה בתוכנית הלימודים. כלומר, אם דרך ההערכה שלך היא לדבר עם הילד או לראות מה הוא עושה, הרי שזה מה שתראה למפקחת.

סליחה על הבוטות, אבל כל ההסברים על המצב עכשיו מזכירים לי את ההסברים של אולמרט למה ניצחנו במלחמת לבנון השניה.
לראייתי, הנוהל החדש הוא רע בהרבה מהמצב הקודם.
הנוהל יוצר קריטריונים הרבה יותר נוקשים, דורש תוכניות ומעקב בנוסח בית ספר ולא חינוך ביתי, ומאפשר למפקח לבחון את הילד.
למעשה, כיוון שאישור לשנה נוספת בעצם אומר שהמפקח בדק שהכל בסדר עם הילד, ושאכן הושגו יעדי הלמידה של השנה הנוכחית, הרי שהנוהל אף מעודד אותו לבחון (ולו בהיבט של הכסת"ח).
אז אולי כל המהלך של הבגץ וההדברות גרם להכרה בקיום התופעה של חינוך ביתי, אבל עושה רושם שהתגובה לא היתה אימוץ בחום אלא נסיון להרוג את התופעה בעודה קטנה.
ואגב, אם קודם עוד חשבנו שבמקרה הרע נגיע למשפט, נגיד שאנחנו פועלים לפי חוקי יסוד בהיעדר חקיקה מתאימה אחרת, הרי שעכשיו בגצ פסל גישה זו.

וההסברים של אנשי הקבוצה שלנו, למה אנשי משרד החינוך יבינו את הנוהל כמו שאנחנו רוצים לא ממש משכנע אותי. אני דווקא נוטה לחשוב שהם יבינו את זה כפשוטו, מה שאומר שאולי עוד ניתן ללכת בין הטיפות, אבל הנוהל החדש בהחלט צופף אותן

ואגב, אני תמכתי בהליך הבגצ, והאמנתי שהוא יכול לעזור.
אבל אני מעדיף להסתכל לאמת בעיניים, ומזה להסיק מסקנות נכונות, מאשר לפעול על סמך מציאות טובה אך וירטואלית

גם המערכת של בי"ס עובדת עם תוכניות סטנדרטיות שמאושרות מראש
זאת בדיוק הבעיה! יצאנו משם כדי להכניס את זה הביתה בחזרה?
ועוד מרצוננו החופשי ובלי שאף אחד ביקש את זה?
לא מצליחה להבין את ההיגיון של המהלך הזה.
אם כי, טוב, אם זה עוזר למישהו, תפדלו.

האופציה האחרת היא להכריח כל משפחה להתעסק בכתיבה יצירתית במקום בחינוך ביתי
לספר פעם בשנתיים מה עשינו עם הילדים נקרא להתעסק בכתיבה במקום בחינוך ביתי? דמגוגי קצת הייתי אומרת.

הנוהל יוצר קריטריונים הרבה יותר נוקשים
זה מזכיר לי את פירסומו הראשון של חוזר המנכ"ל שהיה נראה מאוד נוקשה (לעומת המצב שהיה לפני כן ללא נהלים ברורים כלל - מצב שהיה נוח לחלק מהמשפחות).
לדעתי, המצב היום הרבה יותר טוב - אנחנו קהילה די מוגנת.
בסך הכל אני אופטימית, ומאוד מזדהה עם יונת ורועי.

לילה טוב
_גם המערכת של בי"ס עובדת עם תוכניות סטנדרטיות שמאושרות מראש
זאת בדיוק הבעיה! יצאנו משם כדי להכניס את זה הביתה בחזרה?_
זה לא אותו הדבר - אם תהיינה תוכניות, הן תהיינה בנוסח אנסקולינג ושונות באופן מהותי מהקיים בבית ספר.
בכל אופן, לפי ההתרשמות שלי, זה לא יקרה בעתיד הקרוב. כשהנושא יהיה יותר רלוונטי, אני בטוחה שיהיה סבב מפגשים כדי לקבל החלטה מגובשת בעניין (סביר להניח שאותן תוכניות סטנדרטיות תהיינה בגדר של אפשרות למי שמעוניין בהן ולא חובה) .

אם כי, טוב, אם זה עוזר למישהו, תפדלו
ההדברות בינינו, המפגשים שיהיו, התרומה של אנשים לקדם את עניין החינוך הביתי - כל המהלכים האלו, בסופו של דבר, יעזרו לרוב המשפחות (בכל מקרה, תמיד יהיו משפחות קיצוניות יותר שאותן יהיה קשה ואף בלתי אפשרי לרצות).

לילה טוב, אף אחד לא ימנע ממך לכתוב תוכנית בעצמך. נהפוך הוא: אני באופן אישי אשמח לראות את התוכנית שלך כדי להעתיק ממנה קטעים, כי אני בטוחה שתכתבי תוכנית מצוינת.

את שופטי בג"צ כבר מזמן לא מעניין צדק, חוק, דמוקרטיה וכו'
דוגמאות לכך ניתן לראות בעשרות ומאות פסקי דין שהם הוציאו מתחת לידם
רבות מן ההחלטות הינן על פי אינטרסים שונים ומשונים ולא על פי חוק ו/או מידת הצדק

האפשרות להוציא מהם פסק דין מתאים לעניננו היא
או שלאחד מחבר השופטים יהיה עניין אישי בתיק
או לקחת עו"ד מקורב אשר ינהל את התיק

כנ"ל לגבי טיפול מול משרד החינוך
רק אם יהיה עניין אישי כלשהוא, אפילו סתם עניין תאורטי של אחד מהפקידים הבכירים במשרד הנושא יטופח
אם לא יהיה להם עניין חיובי בנושא - עלול להיות לכולנו מאד לא נעים

חוץ מזה עשה בחוכמה רבה עורך הדין כאשר משך בזמן את העתירה

כל הכבוד לכל העושים במלאכה
{@{@

אח, רני, ציניות ריאליסטית במיטבה

_או שלאחד מחבר השופטים יהיה עניין אישי בתיק
או לקחת עו"ד מקורב אשר ינהל את התיק_
או מתי שהוא בעתיד הרחוק, אחד/ת מילדי החינוך הביתי י/תיהיה מקורב/ת לחבר/ת כנסת או בעתיד היותר רחוק, אחד/ת מילדי החינוך י/תהיה חבר/ת כנסת ....

רק אם יהיה עניין אישי כלשהוא, אפילו סתם עניין תאורטי של אחד מהפקידים הבכירים במשרד הנושא יטופח
אחד המפתחות....

אני עוקבת בעניין אחרי התנהלות העניינים ומתחילה להבין שמאחר שאני לא רואה את עצמי כאדם שעובר על החוק, אין לי ברירה אלא להגיש בקשה לאישור כמפורט בנוהל החדש.
יש לי כמה שאלות:

1. האם מישהו יכול להפנות אותי למקום שבו מנוסחת "השקפת עולם שמחייבת חינוך ביתי" כמו שמבקשים בחוזר החדש?
2. האם אני צריכה לדאוג מכך שילדיי יהיו חייבים ללכת לבי"ס עד לקבלת האישור? האם לפנות ליהודית דנילוב ולשתף אותה שהסעיף הזה בחוזר הוא בלתי אפשרי עבורי? רעיון אחר?
3. אני לא רוצה להגיש בקשה לפטור מחינוך חובה, אלא לחינוך ביתי. אם אעביר קו על המילים "פטור מחינוך חובה" בכותרת הנספח זה בסדר?
4. לפי החוזר החדש אני אמורה לפרט תכניות לימוד, דרכי הערכה ותוצרים מצופים. זה לא מסתדר לי. איך אני מסבירה את זה ועדיין מקבלת אישור? איפה ראיתם שכתוב שנוכל להגיד בסוף כל שנה מה קרה במהלכה ולא לבקש אישור מראש?

מתנצלת על הלחץ, זה מטריד אותי. תודה מראש לכל העונים.

למתעניינים בתכנית הליבה, מצאתי בקישור הזה קצת יותר פרטים.
http://cms.education.gov.il/EducationCM ... 3-1-25.htm
אנחנו נופלים בקטגוריה של מוסדות פטור, ויש פירוט כמה שעות בשבוע אנחנו אמורים להקדיש לאשכולות מהחוזר.

בלחץ,

1. בחלק של השקפת העולם תכתבי למה בחרת בחינוך ביתי, עדיף בקיצור.

1. לצערנו לא השתנה החלק בנהלים שמחייב את הילדים ללכת לבי"ס כל עוד אין אישור. מצד שני, עד עכשיו זה לא גרם להם לתבוע אנשים, אז אני משערת שהם לא יתחילו פתאום עכשיו לתבוע בגלל סחבת.

1. אני מציעה לא להגיש בקשה לפטור וגם לא לחינוך ביתי. אני מציעה לא להגיש בקשה, אלא הודעה: "גם בשנה הבאה ילדינו ימשיכו בחינוך ביתי" או משהו דומה במלים שלך. אני מאמינה שזה לא ישנה מבחינת המערכת, אבל לנו זה חשוב.

1. "תוכנית לימוד" זה מה שאתם מתכוונים לעשות, איך שאתם מתכוונים להתנהל -- למשל שאתם מתכוונים לבלות את זמנכם בבישול, קריאה וטיולים, ולא בעבודה בבסטה בשוק. "דרכי הערכה" זה איך את יודעת מה הילדים יודעים, למשל לפי מה שהם אומרים לך או לפי דברים שהם מכינים. "תוצרים מצופים" זה מה שאת מצפה שהם ידעו, וזה באמת בעיה לדעתי. אבל אני מאמינה שאם מספיק מאיתנו יכתבו שאנחנו לא יודעים מה הם ידעו ומתי, אנשי משרד החינוך יסתדרו עם זה בסוף.

לגבי סוגיית הביטוח:
אפשר לתת דוגמא שבה יתכן ואזדקק לביטוח מעין זה?
כי אני מבינה שמוסד מבטח את עצמו מפני תביעות של הורים על תאונה שהתרחשה בין כתליו בגלל רשלנות לכאורה, אבל אם קורית חלילה תאונה בבית- הטיפול הרפואי הוא דרך ביטוח בריאות, מפני מה עוד יש לבטח? אובדן ימי עבודה שלי? ואם ממילא אני לא עובדת?

בלחץ - נראה לי שאת מתנסחת מאוד יפה ונעים.
אולי שווה לך לפנות אליהם עם השאלות האלו?
כלומר להתחיל לתקשר איתם עוד לפני הטופסולוגיה הרשמית?
אולי שווה להיעזר במישהו בהגהה או בכתיבה:
רעיונות שעולים לי: יונת, דני לסרי, מדריך של תקשורת מקרבת?

קיבלתי את המרגיעון: בכל מקרה, לכל אדם, יש מקום.
אני חושבת שהרבה לא זוכים למצוא את המקום שלהם, אבל אולי אנחנו יכולים להסביר שבית הספר הוא לא מקום בשבילנו? או שהבית הוא המקום שלנו?

אנחנו בהחלט נפרסם בקשות סטנדרטיות שיהיה אפשר להשתמש בהם במקום שכל אחד ימציא לעצמו את הגלגל. זה יקח קצת זמן, אבל כבר התחלנו לעבוד על זה.

בתודה ובהערכה רבה עוקבת אחר כל מי שמאציל מרוחו
ומזמנו וממשאביו לעניין.
תודה רבה.

עם הילד (בנוכחות ההורים או בלעדיהם)
איפשהו פיספסתי את זה.

האם זה לא היה הנוהג, ש{{}}אסור לנציג החוק לדבר או לבחון את הילד ללא קשר לנוכחות ההורים ?
הרי לא הילד עומד למבחן אלא ההורים

הנהלים הקודמים אמרו שזה לא יהיה בנוכחות ההורים. הנהלים החדשים אומרים (כנראה) שזה יכול להיות גם בנוכחותם.

אנחנו בהחלט נפרסם בקשות סטנדרטיות שיהיה אפשר להשתמש בהם במקום שכל אחד ימציא לעצמו את הגלגל.

מה להשערתכם יקרה אם אגיש בקשה בלי לרשום קודם לבי"ס? זה יחסוך לי בלבול מוח או ישחק נגדי?
אני פשוט לא מצליחה לעבור את השלב הזה.
כבר התקשרתי לעירייה וביררתי איפה נרשמים, אבל אני לא מצליחה לדמיין את הסיטואציה שבה אני באה ורושמת ואז אומרים לי שממחר הילדים צריכים להגיע לבי"ס. ואני מסבירה שהם לא ושאני רושמת רק כי זה הנוהל, ואז מסבירים לי שיבוא דוד קב"ס לבדוק מה העניינים ושאני מסתכנת באישומים אלה ואחרים.
כבר כתבתי את הבקשה להסדרת החינוך הביתי (לפי הנוסח של תבשיל קדרה) והכל, אבל אני לא מסוגלת ללכת לרשום. אז להגיש? לא להגיש? לחכות עד יוני ואז להגיש?

חשבתי אם לכתוב אי מייל ללא פרטים מזהים ליהודית דנילוב ולשאול מה היא מציעה לעשות, כי אני באמת רוצה להיות "בסדר", אבל מה היא כבר תענה לי, הרי היא לא יכולה להגיד לי לא לרשום או להבטיח לי שלא יציקו לי. או אולי כן?
<נושמת עמוק>