תשוקה למתוק אצל ילדים

גרגרי חומוס קלוי - מגניב, לקנות או להכין? זה לא מלא במלח?
לא יודעת אם ואיפה יש בישראל...
פה יש אותם בחנויות עם רקע איטלקי ויווני.
גרגרי חומוס קלויים, קראנצ'יים כאלה, לדעתי הם בלי מלח בכלל.
ניסיתי פעם להכין בבית (בלי מתכון) ויצא בלעעחס.
es]אבל יש מתכונים ברשת sm[/po]=93&q=chickpea+snacks&oq=chickpea+snac&gs l=serp.3.0.0l9.12677.25595.0.29696.26.15.0.3.3.2.382.2435.6j2j6j1.15.0....0...1c.1.37.serp..14.12.1377.LAfzGKMsPkM
תתעלמי מהתיבול והסוכר, אני מאוד אוהבת אותם "נקיים", בטעם טבעי, בלי כלום.

שליחה על ידי מאי* » 14 מרץ 2014, 10:54

דנד י, אני דוחפת שמן זית ממש בכל דבר...אפשרויות: ירקות בתנור, עם או בלי עוף, עם שמן זית ועשבי תיבול/תבלינים (בטטה הולכת מצויין, עם שמן זית בלבד, וגם יוצאת מתוקה ממש. אבל כל ירק יצליח לך – אפילו קולרבי כבר יצא לי לדחוף בפורמט הזה...). דגים עם שמן זית, שום, תבלינים, ופלפל אדום וגזר – אפשר גם בתנור וגם בבישול איטי, ורוב הילדים, מניסיוני, אוהבים סלמון...גם כשאני מבשלת לא על בסיס שמן זית, למשל תפוחי אדמה ועוף בסיר על בסיס בצל מאודה בשמן קנולה – כשאני מכניסה את העוף אני גם שופכת מעל קצת שמן זית, כחלק מהתיבול. בסלטים חיים ומבושלים בכלל אפשר תמיד להכניס שמן זית. יש לו סלט כזה שהוא אוהב?

שליחה על ידי דנד_י* » 16 מרץ 2014, 03:19

תפילה - הספקתי לקרוא את כל מה שהתקדם אצלך. איזה כיף לי.
ניסיתי פעם להכין כמה ערבים טחינה עם ירקות, זה לא עבד. הוא אוהב טחינה אם יש חלה בשבת (לבנה כמובן), ואם הוא רואה את אבא אוכל טחינה.
אני רגישה לשומשום, האחרים לא אוהבים, כך שאין לו ממש דוגמא פעילה לנושא הזה.
צריכה לנסות לחשוב איך לשלב את זה יותר ביומיום. אולי לפחות אתחיל להכין את זה בשבת.

תמרוש - לא הבנתי מהמתכונים אם לבשל קודם את החומוס או לא. איך את הכנת?

מאי -
תודה על הרעיונות הטעימים, עשית אותי רעבה...
אני חושבת שתמרוש התכוונה לשים שמן זית בלי לחמם אותו, כי בחימום הוא מאבד את רוב הפואנטה שלו, אפילו הופך למזיק, ככה לפחות לפי מה שהבנתי עד היום ממה שקראתי על הנושא הזה.
כי אם הכוונה אחרת אז גם אצלי כמעט בכל דבר יש שמן זית (או שמן אחר מכבישה קרה)
במעט הסלטים שאני מכינה אני שופכת שמן בנדיבות, אבל הוא לא תמיד מתעניין בהם, רק לפעמים.

במעט הסלטים שאני מכינה אני שופכת שמן בנדיבות, אבל הוא לא תמיד מתעניין בהם, רק לפעמים.
סלט חסה עם צימוקים ופקאנים שטובע ברוטב מתוק ניסית? או סלט כרוב ברוטב "סיני"?
אצלנו, סלטים מתוקים נטרפים יותר ע"י הילדים מאשר החמצמצים.

אצלנו אוכלים הרבה ירקות ומגוון יחסית לסביבתנו הקרובה, ובכל זאת לאחת מצאצאי יש משיכה לא קטנה למתוק.
כדי להגדיל אצל ילדי את קשת הטעמים, ובמיוחד לכיוון הבריא, אני מנצלת עזרה של שני חברים:
רעב ומשחק.

איך הרעב עוזר לי?
כשאני פוגשת אותם רעבים (ביציאה מבית הספר, ביציאה מחוג, כשאנחנו מחוץ לבית, במגרש משחקים וכד'),
אני מביאה איתי ירקות חתוכים, פירות חתוכים או כל מאכל אחר שאני מעוניינת לתת להם לאכול או להכיר להם.
כשמגיעה שאגת ה''אמא, אני רעב'' אני פותחת את השקית או הקופסא, והם לוקחים מהמבחר הקיים (אני לא מכריחה).
כשנגמר מה שהם מעדיפים, ואם הרעב חוזר לפני הבית, הם מתפשרים ומנסים לטעום ממה שיש, ובמשך הזמן גם ירקות אלו נכנסים אצלם לטווח האכיל ואפילו לטעים.
כיום הם גאים בעצמם על המגוון שהם אוכלים (זה בולט כשאנחנו מארחים ואני נאלצת למצוא מה לתת לילדים האורחים שאוכלים בעיקר זבל ואולי פרי מסויים אחד).

איך המשחק עוזר לי?
בארוחה אצלנו יש לעיתים קרובות הרבה ירקות חתוכים ולא מעורבבים בצורות שונות, ועלים טריים (מקלות גזר, ''פרחי'' פלפל- חתוך לרוחב, עיגולי מלפפון, עלי תרד), מובן שכל פעם אני חותכת אחרת.
ובכן המשחק הולך ככה:
לכל ילד אני מסדרת מהירקות החתוכים תמונה בצלחת שלו (משהו פשוט: פרח, עגלה, פנים...כל פעם דבר אחר), ואז מגיע הקטע שהם הכי אוהבים:
אני אומרת להם בטון מצווה: ''לא לאכול! זה לקישוט!'' (בהתחלה הייתי צריכה לקרוץ קצת, שהם יבינו שזה משחק...),
ואז אני מסובבת את הגב לעשות משהו, והם מנצלים זאת לנשנוש מהיר של פרט כלשהו מהצלחת. מובן שאני מסתובבת, ותוהה מה קרה ואף שואלת בקול מאיים אם מישהו העז לגעת.
הם מתגלגלים מצחוק (זהירות לא להגזים ולא להקדים קנה לוושט).
יש ירקות רבים (גם עלים) שנכנסו לנו להרגלים דרך המשחק הזה וחבריו.

לצעירים אצלנו יותר קל לאכול ירקות בודדים מאשר סלט עם רוטב.

שליחה על ידי דנד_י* » 17 מרץ 2014, 20:30

ממממממ.... פורים....... תקע לי טריז בכל התוכניות.

אני חולמת על עולם עתידי שבו לא ילכו כולם לסופר ימלאו עגלות בממתקים ויחזרו הבייתה יחלקו למנות ואז יתחילו להחליף ממתקים זה עם זה. פשוט דוחה.
כמה צבעי מאכל, כמה סוכר, כמה.
אנחנו אפינו עוגות ועוגיות למשלוחים של הילדים ולמשלוחים של החברים שלנו בישלנו אוכל. לא קנינו ממתק אחד.
אבל קיבלנו, אאוץ' כמה שקיבלנו.
סיכמתי עם הילדים עוד טרום פורים שכל אחד בוחר או מנה אחת או 4 ממתקים וזה מה שהוא יכול לאכול, היתר עובר למאגר ממתקים שאנחנו או נותנים הלאה כמשלוח מנות או תורמים (או משאירים למעלה לאבא...).
הגדולים יותר בחרו 4 פריטי שוקולד שווים וויתרו על היתר. הם עדיין לא גמרו אותם.
הקטן שלי קיבל מחבר יקר כוס ענקית מלאה בנחשים וסוכריות גומי סוכריות על מקל ולמעלה קצת פופקורן (השקיעה אמא שלו, הא?), זה כמובן המשלוח שהוא בחר. הוא חיסל אותו תוך חצי שעה. לא הצליח להתאפק אפילו רגע.
אח"כ הוא התנהג פשוט כמו משוגע, היפר אקטיבי לגמרי. זה כבר הצחיק אותנו (היה שם גם שילוב של חוסר שעות שינה, אבל אף פעם לא ראיתי אותו ככה).

גם היום יצא לו יום כזה של אטרף של שוקולד וסוכר (הוא היה עם אבא בעבודה וכל העובדים שם כל הזמן נתנו לו מתוק)
אחהצ הוא שוב היה היפר אקטיבי לגמרי, צועק וצורח כל הזמן, מאושר וזורח עד כדי התפקעות, בוכה וצורח על כל שטות, כל פעם שעבר ליד אחותו הוא פשוט טלטל אותה.

ברררררר...

מחר נחזור לנסיונות גמילה המעודנים שלנו.

רוזמרין - איך להמתיק את הסלט? במה את משתמשת?
רוב הפעמים סלטים שהם לא סלט ירקות נטו - מלפפון עגבניה קצת בצל ואולי גרעיני חמניה - הם לא רוצים בכלל לטעום.
היום הכנתי לעצמי סלט ענק של קינואה וסרדינים ומיני ירקות ואת זה הוא אוהב (גם כי זה שלי),
פשוט בדר"כ אין לי זמן להכין לעצמי כזה דבר, אז זה לא נמצא לפניו.

אוי יוליקו, עשית לי דה ז'בו על פעם, כשהייתי אמא צעירה, והם היו צעירים.
בדיוק ככה הייתי עושה ומשקיעה בגן שעשועים.
היום אני בכלל לא מגיעה לשם.
בקושי יוצאים מהבית, ואם יוצאים זה לסיבוב הליכה בחוץ וחזרה.
אולי גם את זה אני צריכה להשתדל לעשות יותר, ואז גם למצוא זמן לחתוך קודם ירקות/פירות.
הם באמת אוכלים יותר מגוון בחוץ.

בשביל להשביע את הצורך שלי במתוק למדי להכין לי עיגולי תמרים ואני מפרטת לך:

אני קולה במחבת ללא שמן גרעיני חמניה, שומשום, שברי שקדים ומעבירה לקערה גדולה, מוסיפה בוטנים קצוצים. בינתיים על המחבת ממיסה קצת גוש של תמרים דחוסים ומעבירה גם לקערה. יוצקת מעל טחינה גולמית בנדיבות ומערבבת את הכל יחד (לשה את זה עם הידיים) לוקחת חצי מהכמות והופכת לגליל מוארך, מגלגלת בקוקוס. חוזרת על אותה פעולה עם החצי השני ומאחסנת עטוף במקרר. אחרי כמה שעות טובות, מוציאים מהמקרר ופורסים לעיגולים (מטבעות) שומרים בקופסא אטומה במקרר.

זה הדבר היחידי שכשאני מכינה אותו אני באמת באמת מלקקת את האצבעות

ולגבי פורים - בעיניי, לא נורא, גם אני מצאתי את עצמי חורגת לגמרי ממגבלות התזונה שלי אבל בשביל זה לא כל יום פורים

תפילה_לאם

ממממממ.... פורים....... תקע לי טריז בכל התוכניות.

לגבי פורים - בעיניי, לא נורא, גם אני מצאתי את עצמי חורגת לגמרי ממגבלות התזונה שלי אבל בשביל זה לא כל יום פורים

ואני החלטתי להפנות פניי אל אחרי המימונה. (ולא בקשר לילדים.)

תפילה_לאם

עיגולי תמרים
מזמן לא הכנתי, אבל מכינה משהו דומה מאוד:
מכניסה תמרים מגולענים לקערה. מוסיפה טחינה גולמית מלאה. לשה עד שהטחינה נספגת ומוסיפה עוד טחינה ולשה. לפי המצאי בבית ולפי החשק מוסיפה (או שלא) חמוציות/ אגוזים/ שקדים... מגלגלת כדורים ומקפיאה.
טעים לאכול אפילו הישר מהפריזר, אבל אם מעדיפים אפשר לחכות כמה רגעים. זה מפשיר מהר.

מזמן לא הכנתי, אבל מכינה משהו דומה מאוד:
את הרעיון קבללתי ממך, את התמריץ להכין בעצמי מאחותי שאצלה אכלתי אותם

רוזמרין - איך להמתיק את הסלט? במה את משתמשת?
יש לי כמה הצעות לסלט מתוק:

סלט חסה (אפשר עם בצל ועגבניה או בלי)- שמן זית+ טיפה מלח+ חומץ+ סילאן או דבש. משקשקת בצנצנת עד שמתאחד ולסלט. מוסיפה צנובר/פקן/אגוז מלך/צימוקים/חמוציות וכד'.
סלט כרוב- לחתוך רצועות דקות לקערה. בסיר קטן לחמם 1/3 כוס חומץ+ 1/3 כוס סויה+ 1/3 כוס שמן רגיל+ 4 כפות סוכר. כשרותח, לשפוך על הכרוב ולערבב. לשים במקרר לשעתיים לפחות. לפני ההגשה לערבב פנימה שומשום וצנובר (או גרעיני חמניות) קלויים קצרות על מחבת.
סלט גזר חי- מגררים גזר לקערה. מוסיפים מיץ תפוזים סחוט, תפוז חתוך, צימוקים/חמוציות/תפוחי עץ בקוביות/בננות/שבבי קוקוס וכד'. אם צריך, מוסיפים קצת סוכר.
סלט סלק מתוק- מבשלים סלק ומקלפים. מגררים לקערה (או חותכים לפרוסות/קוביות). מערבבים סוכר ומיץ לימון פנימה. אני גם מוסיפה קצת פילפל שחור ומלח. שעתיים במקרר לפני ההגשה.

נכון, יש כאן סוכר מרושע, אבל זו דרך מוצלחת בעיניי להכיר לילד ירקות שונים וללמוד לאהוב אותם. לגזר וסלק יש מתיקות טבעית גם כך.
יש ירקות שאחרי אפיה או בישול הופכים למתקתקים. בצל, קולרבי, כרובית, בטטה וגזר בתנור עם שמן זית וקצת מלח גס זו גם אפשרות נטרפת אצלנו.

תפילה_לאם

את הרעיון קבללתי ממך
אה, קטעים...

שליחה על ידי דנד_י* » 20 מרץ 2014, 23:54

רסיסים
ממיסה קצת גוש של תמרים דחוסים ומעבירה גם לקערה
מה זה תמרים דחוסים?

מגלגלת בקוקוס
איזו חברה הקוקוס שאת קונה?

תודה...

תפילה_לאם

מה זה תמרים דחוסים?
יש אריזות של תמרים מגולענים בוואקום: צד אחד של האריזה שקוף והשני מודפס. נדמה לי של "תמר שאן".

לדעתי פורים זה כן נורא.
ולדעתי אפשר וכדאי לדבר עם חברים ולהגיד להם. לשתף בבעיה שלך. לספר, למשל, שהילד שלך מכור למתוק. שהוא אכל משלוח מנות אחד ואחר כך הוא היה מטורלל לגמרי וייקח לו ימים לחזור לאיזון. שהחלטת, בלית ברירה, להתחיל לזרוק לפח את כל הסוכריות האלה (100% סוכר), ברגע שהן מגיעות לבית. פשוט כי אין לך ברירה.
למה לבודד את עצמך מול "העולם" במאבק הזה? למה לא לגייס תמיכה מהסביבה?
תארי לך אם תשתפי. ברור שלא כולם יתחילו להביא ממתקי קינואה בתמרים

, אבל האמא של הילד הזה, למשל, אולי תשנה את המשלוח הבא ל- 50% פופקורן ושני שוקולדים ושתי סוכריות. ובשנה הבאה פתאום יהיו שם פופקורן ושקדים ואולי פקאנים בשוקולד וסוכריה אחת. זה לא יהיה יותר טוב?
אם את משתפת, אם את מעיזה להגיד את הדברים האלה בקול רם ולספר לאנשים מה המצב, לשתף אותם בקושי, לתת דוגמה אישית (למשל, אני הפסקתי לארח עם עוגות ועוגיות. פשוט אין בבית. וכמובן להמשיך לחלק משלוחי מנות נטולי בלעעחס ועם הרבה פירות), ובלי להגיד להם בפרצוף "תעשו ככך וכך" (שזה גם לא נעים וגם לא יעיל), אנשים יקלטו את המסר, יבינו לבד את ההשפעה של מעשיהם, ויביאו דברים אחרים. ואם לא תוך שנה אז בטח תוך שנתיים-שלוש. תאמיני לי.
אנחנו קיבלנו רק משלוח מנות אחד (יש יתרון ללגור בחו"ל...) וגם הוא עם פירות טריים, אבל הבן שלי מקבל שקיות הפתעה של ימי הולדת, ואנחנו כבר מזמן בקטע של לזרוק לפח את רוב הסוכריות, ולהשאיר רק אחת ואת השוקולדים.

תשוקה למתוק אצל ילדים...ממ. אבל כולנו ילדים...
מוזמנות ומוזמנים להעמיק את ההבנה כאן סוכר-אנרגיית אש שמניעה ומטעינה

שליחה על ידי דנד_י* » 23 מרץ 2014, 10:59

הי תמרוש,
האמת שאם זו הייתה הבעייה שלי, לא הייתה לי בעייה לשתף, הכוונה ששיתפתי את כולם בכך שלי יש בעיה כזו (על הבעיה הזו נראה לי אף פעם אי אפשר להגיד הייתה...)
לגבי זה שגם הוא מכור, מכיוון שזו הבעיה שלו, זה נראה לי קצת חדירה לפרט לספר לכולם על זה.
אולי בשנה הבאה אני אדבר ספציפית עם האמא ההיא להקדים את המכה. רוב האמהות מביאות לילדים משהו צנוע. עם סוכריה אחת ודברים אחרים.

ככל שאני מחפשת מתכונים לחומוס קלוי אני פחות מבינה - איך עשית אותו? שמת אותו בתנור אחרי בישול או יבש?

לגבי כדורי האורז - ממה שראיתי באינטרנט מדובר בכדורים של אורז לבן עם פירורי לחם ואיזשהוא חומר מדביק שלא הבנתי מאיפה משיגים שמטגנים אותם בשמן עמוק.
התכוונת למשהו אחר?

בנתיים ראיתי שהוא מחסל את האננס והפאפאיה, אז לימדתי אותו שכשבא לו מתוק, וחתיכה אחת או שתיים של משהו מתוק לא מספק אותו ,זה בדר"כ אומר שהוא פשוט כבר רעב שוב. ואז חוץ מזה שהוא אוכל את המתוק כדאי שיאכל גם אוכל (בשלב הבא ננסה כבר לדלג על המתוק).
ומאז הוא באמת אוכל מעט מהם וניגש להגיד לי אמא אני כנראה רעב, ואז אני מביאה לו משהו לאכול (בדר"כ תפוח אדמה עם שמן זית, או סלט שלי אם יש לי במקרה, או אגוזי פאקן כשמסכים, מקווה שלאט לאט יפתח לעוד דברים, תיכף יגיעו פירות הקיץ, הללויה)

אגב יוליקו - ניסיתי את השיטה שלך עם המשחק, אני כל כך לא כזאת, אבל בכל זאת, לקחתי מהצלחת המרכזית של הירקות וציירתי לו ציור בצלחת, ואמרתי לו לא לאכול, ותוך כדי התגלגלות מצחוק הוא אכל גם גמבה וגם פלפל צהוב ואפילו עגבניה. זה היה מרשים. צריך סבלנות לעשות את זה הרבה פעמים, אבל זה לפחות זה בראש שלי.
העניין הוא שיש כאן אח אחד שמחסל את כל הירקות, אני שמה באמצע ולא ממש שמה לב מי אוכל מה, אז פתאום הגענו למצב שהוא לא ממש אוכל פירות/ירקות, ויש מי שאוכל במקומו אז לא רואים.

יו, איך שימחת אותי!
איזה מדהים התהליך של זיהוי הרעב בחיפוש המתוק שתארת! וזה שבנך משתף איתך פעולה!

ככל שאני מחפשת מתכונים לחומוס קלוי אני פחות מבינה - איך עשית אותו?
מה מתכונים לחומוס קלוי? יש בכל פיצוחיה, פשוט תקני בפיצוחיה. גרגרי חומוס, זה הכל. הכי פשוט, הכי טעים.

שליחה על ידי דנד_י* » 23 מרץ 2014, 19:08

בפיצוחיה הם לא מלאים במלח וקמח לבן ומי יודע מה עוד?

תשאלי במקום שקולים אותם. אני מכירה בלי מלח.

ככל שאני מחפשת מתכונים לחומוס קלוי אני פחות מבינה - איך עשית אותו?
אני לא עשיתי אותו, אני קונה אותו.
במתכונים הם מכוונים אותך לחומוס מקופסה. כלומר - חומוס שעבר השרייה ובישול וכעת הוא רך ואכיל.
כיוון שאנחנו מכינים חומוס ביתי אני יכולה לספר לך מה עושים עם חומוס: משרים לילה [או יותר], מבשלים 30-60 דקות ע קצת סודה לשתייה, או כמה-שלוקח בלי סודה (יכול לקחת הרבה זמן) עד שרך בין השיניים.
אבל באמת, אם יש קלוי קנוי בלי תוספים, לכי על זה. כל כך פשוט...

האמת שלא ממש הולך לנו.
ניסיתי חומוס קלוי - לא אהב (האמת גם אני לא, אנסה עוד חברות)
ניסיתי כדורי תמרים - בקושי הסכים לטעום ועשה פרצוף של גועל (האמת היא שאף אחד לא הסכים לטעום, ואני הרי לא אוכלת טחינה אז...)
ניסיתי להכין חמוצים - באמת ממש קל, יצא טעים ממש, כולם נהנו חוץ ממנו - ממש היה לו מגעיל עד דמעות.
אני מגישה להם כל אחהצ פירות מסודרים בציור ואומרת לא לקחת, עוזר שיאכל קצת יותר, אבל ממש קצת.
גם בירקות בערב הוא לא ממש נוגע עדיין, אולי רק קצת יותר בגלל הציורים וה"צחוקים"
התחלתי להסתכל יותר על מי אוכל מה, ואחיו אוכל כמעט הכל.
פרוביוטיקה אני מנסה לתת לו, אבל לא תמיד זוכרת. הוא שם לעצמו את האוכל בצלחת, אז צריכה אחרי שהוא שם את האוכל לזכור לפזר, ובשלב הזה אני כבר אוכלת בעצמי.

הוא ממש מחפש את המתוק בנרות, חיסל חבילת שוקולד שנשארה בארון מפורים, כשהיא נגמרה עולה ואוכל כל הזמן את העוגיות מהקופסא. (הבוקר עשה את זה והפיל 3 כוסות מהשיש, ספונג'ה על הבוקר...)
זה בנוסף לאננס ופאפיה כל היום.
מהרגע שחוזר מהגן ועד שהולך לישון מבקש ללא הפסקה דברים מתוקים.
לא רוצה בבוקר פירות - אם לא מביאה לו עוגיה/עוגה מתחיל לבכות שאין לו מה לאכול.
לא אוכל את הכריך בגן, פעמיים בשבוע בערך מבקש תפוח אדמה ואז כן אוכל אותו.
בגן ובערב מוכן לאכול רק תפוח אדמה (או קורנפלקס כמובן), לא ביצה לא אבוקדו לא גבינה. לפעמים מוכן שאשים עליו שמן זית.
מאוד אוהב ברוקולי, תירס, אפונה. כשאני מכינה את אלה יכול לאכול מהם כמויות. יום אחד אכל גם לגן וגם בצהריים וגם בערב ברוקולי וגמר שני פרחים לבד.
אולי אני צריכה להכין מאלה כמויות גדולות ולהנגיש את כל הזמן, ואז אולי יסכים לנשנש את זה ולא יבקש מתוק כל הזמן.
כן מוכן לאכול אגוזי פקאן וגרעינים חמניה קלויים, הם כל הזמן מוצגים על השולחן - אבל זה לא ממש עוזר בהרגעת הצורך במתוק.

לא יודעת מה עוד לעשות כדי לעזור לו.

תפילה_לאם

האמת שלא ממש הולך לנו.
אוי, באסה. ניסית והתאמצת כל כך!

ניסיתי כדורי תמרים - בקושי הסכים לטעום
אולי אם תגלגלי בקוקוס ובתוך התערובת עצמה תשימי קצת פחות טחינה. אפשר להוסיף גם קצת (פולי) קקאו.

פרוביוטיקה אני מנסה לתת לו, אבל לא תמיד זוכרת.
אולי יהיה לכם קל יותר אם זה יהיה סוג שלא צריך לפזר = משהו בצורת דובון/ סוכרייה ללעיסה או למציצה? לא יודעת עד כמה הם איכותיים, אבל אני רוצה להאמין שיש בזה משהו.

הוא ממש מחפש את המתוק בנרות, חיסל חבילת שוקולד שנשארה בארון מפורים, כשהיא נגמרה עולה ואוכל כל הזמן את העוגיות מהקופסא.

מזכיר לי את עצמי בתקופה זו. מרגישה כמו נרקומנית של סוכר.

לא יודעת מה עוד לעשות כדי לעזור לו.

המאבחנת שהיית אצלה לפני חודשים ספורים יכולה גם להציע טיפול?

דנדי, חיפשתי במעלה הדף ולא מצאתי אבל אולי בכל זאת פספסתי. אין דבר, הכי הרבה זה יהיה פעמיים -
להכין איתו ביחד. ולעשות מזה ממש זמן איכות.
להחליט ביחד מה מכינים (סלט כזה או אחר או ירקות בתנור או מה שבא לך להציע). להכריז שהוא השף, להוציא מהאינטרנט או מספר מתכון ביחד. לכתוב על דף.
ללכת לעשות קניות ולהכין ביחד תוך שנותנים לו אחריות ומתייעצים איתו כל הזמן.
ההגיון שאמור לעבור אליו - חשוב שתאכל דברים שטעימים לך ושתהיה שותף לכל ההתמודדות. לא עוד "אמא מביאה פתרונות יצירתיים לבעיה כי היא מודאגת" אלא - אתה שותף בהכנת האוכל של עצמך כדי להתנסות ולבדוק מה אתה אוהב.
להתייחס לקשת העצומה של פירות וירקות כמו פאלטה של צבעים ולבדוק מה נחמד לערבב (ממש רק ברמה הויזואלית) ואחר כך אפשר לטעום ולתת לבני משפחה אחרים לטעום.

המסר החשוב - אוכלים מה שטעים. בוא חפש בעצמך (בתמיכה של אמא) מה יכול להיות לך טעים.
שלב ראשון - לחפש את מה שיפה, בלי להתחייב על אכילה שלו.
טיול לירקן, סל בגודל של ילדים, להכניס פנימה מה שיפה. מותר למשש ולהכניס מה שנעים. להריח ולהכניס מה שמריח נעים.
הבישול עוד יבוא אחרי זה.

עוד אפשרות - עצירה יומית אצל הירקן לבחור פרי אחד או ירק אחד ובבית ניכנס לאינטרנט ונבדוק מה אפשר לעשות איתו. נראה תמונות מגרות ונבחר משהו מעניין שבא לנו להכין (אבל לאו דווקא לאכול!). המשפחה תטעם, תחלק מחמאות. שלא יאכל בהתחלה. אבל שהיה במטבח כאשר הכיוון הוא היופי והשפע והסקרנות כלפי העולם הזה של פירות וירקות.

ואם ניסית את כל זה או שאין לך כוח לשום דבר מאלה - אז קבלי חיבוק ודי. זו התמודדות לא פשוטה בכלל ובאופן אישי אני מסירה את הכובע בהצדעה גמורה למודעות הגבוהה שלך ולהשקעה שלך בשינוי.

שליחה על ידי מאי* » 03 אפריל 2014, 13:32

מצטרפת לכל מילה נבונה של ציל צול. וגם לחיבוק.

אני קצת מבינה מה את עוברת כי אורי שלי, שפעם לא אהב מתוק בכלל, התחיל לתבוע מתוק מאז הלידה של פצפונת, או כפיצוי על המצב החדש או בגלל שאני אכלתי לזמן מה תזונה שופעת סוכר ושוקולד אחרי הלידה...בכל מקרה, הוא מבקש כל הזמן 'משהו טעים' שכמעט תמיד חייב להיות מתוק.

דרכי התמודדות: מזכירים לו שזה עושה חורים בשיניים ויהיה לו כואב מאד, וגם עושה כאבי בטן. הוא מספיק קטן כדי שהצגה דרמטית של נזקי הממתקים תוכל הרבה פעמים לשכנע אותו לוותר עליהם. אבל בוודאי שצריך תחליפים. בין התחליפים שאנחנו מצאנו: שימורי תירס (משוגע על זה, את לא צריכה לבשל כלום, ויש מתיקות טבעית) ירקות מתוקים כמו בטטה וגזר, מים עם טיפת מיץ ענבים טהור או תרכיז תפוחים ללא תוספת סוכר, מעט ריבת פרי ללא תוספת סוכר על הלחם, קומפוט פירות בלי תוספת סוכר - יוצא ממש מתוק בלי כפית אחת של סוכר, וחמותי אלופה בהכנת הקינוח העתיק הזה...אגב, איך הוא עם אוכל בשרי? אני מוצאת איזשהו מתאם בין דילוג על ארוחות עם חלבון מהחי ותשוקה למתוק אצלנו בבית.

תגלגלי בקוקוס
יש קוקוס בלי סוכר? אבדוק.

אבל אני רוצה להאמין שיש בזה משהו
אני מסתכמת בתיאוריה הזו רק על בשמת, והיא טוענת שצריך את הכי איכותי.

מזכיר לי את עצמי בתקופה זו.
אני יודעת, גם אני הרי מכירה את זה אישית.

המאבחנת שהיית אצלה לפני חודשים ספורים יכולה גם להציע טיפול?
שאלתי אותה אז לגבי, והיא אמרה שאין לא יכולה להבטיח הצלחות לגבי התמכרות, שזה מאוד קשה לטפל בזה.

צילצול - הרעיונות שלך כרגיל מקסימים. אולי באמת אנסה למצוא זמן לנסות את זה. הקטע הוא שפעם הוא היה אוכל הכל, הוא היה זמן שהיה מוכן להתנסות בטעמים חדשים, והוא היה זה שהיה אוכל את כל האוכל שלי. ועכשיו אני מרגישה שלאט לאט נשאר לו מבחר מאוד קטן של דברים.

מזכירים לו שזה עושה חורים בשיניים ויהיה לו כואב מאד, וגם עושה כאבי בטן
אני מזכירה לו את זה כל הזמן כמובן, יש לו מלא חורים, וכל הזמן עוד. זה לא ממש עוזר.

תודה על הרעיונות. עם איזה פירות אתם עושים קומפוט בימים אלו? אני רגילה לקומפוטים בקיץ.

הוא אוכל ממש מעט בשרי, אולי קצת קציצות אם יש. שניצלים לא אוהב, עוף לפעמים. ביצים בכלל לא.
ביקשתי הפנייה לספירת דם. אולי חסר לו משהו.

ביום חמישי שישי הוא מצא בארון ממרח בוטנים שפעם פעם קנינו לאיזה שהן עוגיות שהם מצאו בספר מתכונים ורצו להכין, הוא אכל ממנו עם כפית כל כמה זמן.

השבת הוא שנורר מהארון שוקולד (באסה שאי אפשר לקנות חבילה אחת וזהו בסופר, הכל מגיע ברביעיות, והייתי צריכה לאפות עוגה לחברה.) שבר לקוביות והחביא את כל הקוביות בתיק הגן שלו.
כל כמה זמן הוא הלך לשם לאכול עוד שוקולד. כמובן שהוא לא אכל כמעט שום דבר אחר היום, וכמובן שהוא היה עצבני וצחקני לסירוגין.
הוא אפילו הגדיל לעשות ואמר לי שאני אשים לב שהיום הוא בקושי אכל מתוק, בקושי אכל מהאננס שלו והפאפיה שלו.

עכשיו עברתי על הארון וזרקתי את כל מה שמזכיר מתוק. נראה מה הוא ימצא מחר.

קראתי את הדף ילדים סוכר והיפראקטיביות ואני מתחילה לחשוב שאולי זה באמת הפתרון היחיד. אבל איך עושים גמילה מוחלטת כזו?
בתקופה של גן אין מצב, הם חוגגים שם יומהולדת עם עוגה פעם בשבוע בערך, מקבלים ממתק לפחות עוד פעמיים בשבוע, ארטיק, מסטיק, עוגיה כל מיני.
גם בתקופה של חגים זה לא ממש אפשרי כי אנחנו מתארחים ואין מצב להגיד למשפחות שלמות לא לאכול קינוחים ומתוקים בגלל ילד אחד. זה לא יעבוד.

שליחה על ידי מאי* » 06 אפריל 2014, 08:59

דנד י, נשמע נורא לא פשוט

קומפוט עושים בחורף מתפוחים או מאגסים. יוצא מדהים. הבן שלי משוגע על זה.

תגידי, יש מצב להפוך את ארונות המטבח והמקרר לטריטוריה אסורה לילדים? כשאורי מתחיל לשלוף יותר מידי דברים מהמקרר, אני נועלת את המטבח. לא בכל מטבח יש אפשרות, אבל אני מכירה מספיק משפחות שלילדים בגיל גן אסור לפתוח מקרר או ארונות מטבח. משאירים בחוץ במקום זמין דברים שאין לך בעיה שיאכלו (פירות, ירקות חתוכים, פריכיות, פרוסות לחם...) אבל מהארונות והמקרר רק ההורים/האחים הגדולים מוציאים דברים. אני לא יודעת אם חוק כזה יעבור בבית שלך, אבל אולי שווה ניסיון? כשאורי כבר כן מצליח להערים עלי ולקחת מתוק, אני, בתלוי בתזונה שלו עד עתה באותו יום, או לוקחת ממנו את הפריט או נותנת לו מנה מינימלית (נגיד, שני עדשים מתוך שקית) ומרימה את כל השאר למעלה. פעם הוא היה בוכה וצועק כשהייתי עושה את זה, אבל עם עקביות הוא כבר התרגל ורק אומר לי: 'מחר תתני עוד? בשבת תתני עוד?' התשובה שלי בדרך כלל היא 'אולי...'

(וכן, הדברים האלה לא צריכים להיות בבית בכלל. מדובר בעיקר בשאריות שוקולדים-אחרי-לידה לאימא ומשלוחי מנות) מה את עושה כשאת מוצאת אותו עם ממרח בוטנים ביד או חבילת שוקולד בתיק הגן? כי עם כל הכבוד לחינוך בלי כפיה, זה בהחלט המקרה בו הייתי, אחרי ניסיונות שכנוע, לוקחת מהילד את המתוק גם תמורת התקף זעם מלא. כמובן, הייתי מונעת גם משאר הילדים פריבילגיות כאלה, כדי שלא ירגיש מקופח. 'אצלנו אף אחד לא אוכל ממרח לא בלחם/שוקולד שאימא לא נותנת'.

לגבי גמילה מוחלטת: גם אם הוא ימשיך לקבל ממתקים רק בגן ובחגים זה עדיין יהיה שיפור גדול, לא? אני הייתי מסתפקת בזה לשם התחלה - וגם נמנעת לזמן מה מלשלוח אותו לחברים, כדי לפקח על מה הוא אוכל בשעות מחוץ לגן. שיבואו חברים אליו הביתה ויאכלו איתו ביחד אננס ותפוחי אדמה בשמן זית

מאוד אוהב ברוקולי, תירס, אפונה. כשאני מכינה את אלה יכול לאכול מהם כמויות. יום אחד אכל גם לגן וגם בצהריים וגם בערב ברוקולי וגמר שני פרחים לבד.
מצוין!
תכיני את אלה כל יום. שתמיד תמיד יהיה בבית. הרי אלה גם דברים קלים לבישול. זה לא פשטידת פלפלים קלויים ושיטאקי...

ירקות - הבן שלי אוהב "סלט רמזור" מעגבניות, מלפפון ופלפל צהוב, כשהמשחק הוא שאני אומרת לו "עצור" "סע" או "זהירות" והוא אוכל את הירק בצבע הרלוונטי.
גם גמבה נושנשה אצלו כשהייתי חותכת ממנה אותיות ומספרים. (זה הירק היחיד שאני מכירה שאפשר לחתוך אותו ככה)
אבל את יודעת מה? לדתי טיפה פחות חשוב עכשיו לעבוד על הרחבת המגוון, כיוון שהוא כבר אוכל כמה ירקות טובים (ברוקולי וכו') - תתרכזי בהם ותמלאי בהם את הבית. מצידך שהוא יאכל אותם שלוש פעמים ביום, אם בא לו.
אפונה היא נהדרת כי היא גם ירק מזין וגם, בבישול טיפה יותר ארוך, נהיית עמילנית ומשביעה כזאת. והיא מתוקה

בקשר לגמילה:
כן, כנראה שזה הפתרון.
זה דורש אומץ והחלטה והיערכות משפחתית, ואני מאמינה שזה הדבר הנכון בשבילכם.
אבל קודם כל: תכנון ומחשבה.

השבת הוא שנורר מהארון שוקולד (באסה שאי אפשר לקנות חבילה אחת וזהו בסופר, הכל מגיע ברביעיות, והייתי צריכה לאפות עוגה לחברה.) שבר לקוביות והחביא את כל הקוביות בתיק הגן שלו.
או.
זה אומר שעד השבת עוד לא הפנמת את עקרון הלזרוק

אז מה אם בסופר מוכרים אותם ברביעיות. את קונה רביעיה, משתמשת במה שצריך, ואת השאר זורקת במיידי לפח. זה לא בזבוז כסף, כי ממילא החומר הזה הוא רעל, ומצווה לזרוק.
אבל נראה לי שבהחלט עשית את הצעד הזה בעקבות השבת, וזה מצוין!!!

אז השלב הראשון הוא: לנקות את הבית. פסח זה כאן. בל ייראה ובל יימצא סוכר מעובד בין ארבעת הקירות שלך.
שלב שני: לקבל החלטה משפחתית - של המשפחה הגרעינית - שבתקופת הגמילה (שבועיים, לפי הדף ההוא) וכנראה גם אחר כך, בזמני משבר, כולם מוותרים על סוכרים מעובדים. תזכרי שהקונטקסט הוא: אתם עושים את זה כדי לתמוך בילד חולה. בילד עם בעייה בריאותית של התמכרות לסוכר.

אם את ו/או בעלך יכולים להתחייב להימנע ביחד אתו מסוכרים לתקופה ארוכה יותר - זה מבורך.

שלב שני: לתכנן את השבועיים האלה. לראות איך ומה אפשר לעשות. אולי באמת לעשות את זה בקיץ, כשיש חופש גדול מהגן, ולפני החגים. לבחור את האירועים שהולכים אליהם, לוותר על אחד או שניים, וכשהולכים אז לדבר מראש עם הילד על זה שביום X הולכים לאירוע "מתוק", תהיה התמודדות, ולבוא מצוידים באוכל שמותר לו ובסלסילות אפונה

שלב רביעי: לדבר עם המשפחה המורחבת. לספר להם את הבעיה בפרוטרוט, לגרום להם להתחיל להבין מה זה התמכרות לסוכר ועד כמה זה גרוע, ולהתחיל לחשוב ביחד אתם על כל מיני דברים שהם יכולים לעשות כדי לתמוך ולמזער את הנזק. מן הסתם את לא יכולה לבקש מ- 20 אנשים להימנע לחלוטין מסוכר לבן רק כי אתם באים אליהם פעם בחודשיים, אבל לא חייבים ללכת עד שם - יש המון דברים מתונים יותר שהם יכולים לעשות.
למשל: לצמצם את הכמויות ואת המבחר של המתוקים. עוגה אחת בינונית - שמאפשרת רק מנה אחת לכל אחד, ואז נגמרת - במקום שתיים גדולות וגלידה. או לא להציע לו ממתקים אקסטרה, נוסף על מה שהמבוגרים אוכלים ("אוי, הנה יובלי! איזה יופי! רוצה שוקולד? קניתי היום במיוחד בשבילך") או להגיש את הארוחה, ואז לנוח קצת ולעכל, ורק אז את הקינוח, ובשלב כזה הוא כבר יפרוש מהשולחן, יהיה עסוק איפשהו במשחקים ויהיה לו קל להימנע, או שתוכלו פשוט ללכת הביתה.

שלב חמישי: לחשוב מה עושים עם הגן. זו בעיה רצינית הקטע עם הממתקים שם. לדעתי זה גם בניגוד להוראות משרד החינוך... היה פה פעם דף על התמודדות עם "מדיניות מתוקה" בגן... אנסה לחפש.

יכול להיות שכדאי קודם כל לעשות את השבועיים האלה, "לניסיון", ואז כשהם יהיו מאחורייך ותראי את ההבדל בהתנהגות של הילד, יהיה לך קל יותר לתקשר את זה לאנשים אחרים, ואז תבואי מצוידת ביותר תובנות וכלים לשלבים 4 ו- 5 (משפחה מורחבת וגן).

הנה, זה יעזור לך:
לשכנע בנזקי תרבות הממתקים

קודם כל רוצה להגיד לכן שזה ממש עוזר לי, עצם זה שיש מישהן שמבינות אותי ושאנחנו באמת בבעייה.
אני לא יכולה אפילו להסביר כאן לאנשים את המצב בלי שהם יגידו - טוב זה בגלל שהבית כל כך בריא...

מאי, קודם כל המטבח שלנו פתוח
אולי הייתי יכולה ליישם את הרעיונות שלך לפני שנתיים (גם אז לא בטוח), זהו. הוא כבר גדול. 5 וחצי. אני כבר לא יכולה לקחת לו משהו מהיד אם הוא מחליט שהוא אוכל אותו.
כשזה קורה אני לא עושה כלום, מחכה שזה יעבור ומעלימה עוד משהו.
לצערי אני לא מצליחה להעלים ממנו פרצופי באסה שלי על זה שפספסתי עוד משהו מתוק. משתדלת.
אני לא רוצה שהוא ירגיש באסה עם עצמו, גם ככה בטח קשה לו.

אני ובעלי עשינו חושבים, הבנו ששבועיים כאלו רצופים לא יהיו כרגע, אז בנתיים, החלטנו בכל זאת להגדיר שעד פסח לא אוכלים מתוקים. נראה אז כבר מה עושים.
היום לא היה שום מתוק בבית בכלל,
לא אפיתי לפני שבת (חוץ מהעוגה לחברה כאמור), העלמתי הכל (תמרוש - אני לא זורקת כי בעלי אוהב לאכול. אני מצליחה להמנע מזה למרות שזה בבית, זה פשוט עושה לי כל כך רע שזה לא יאמן)
ובכל פעם שהם ביקשו מתוק, ארטיק מהמכולת אם אין משהו בבית, אני אומרת - החלטנו שאוכלים רק פירות וירקות עד פסח חמודים.

הוא התגבר יפה על היום הזה, אכל יותר פירות, יותר ירקות, אכל גרעיני חמניה כשחיפש מתוק במגרות ולא מצא, אכל קופסא שלמה של אורז אדום עם ירקות שלקחתי לגן שעשועים בשביל הפיצית, אכל דייסה.
ראו שזה גמר אותו, הוא ישן צהריים 4 שעות! או שאולי פשוט בלי סוכר במחזור הדם הוא הצליח להביא את עצמו להרגיש את העייפות ולעצור רגע.
קצת יותר נורמאלי.

אז את שלב 1 ו2 אפשר להגיד שבערך עשינו, נראה כבר מה נעשה כשיגיע החג. אני מניחה שנשחרר חזרה, וננסה שוב אחרי החג.

וגם נמנעת לזמן מה מלשלוח אותו לחברים
אוף, התקופה הזו לפני פסח, כולם כאן "גומרים את החמץ" בחוץ, בקושי אפשר לעשות כאן צעד בחוץ בלי שאיזו דודה תציע להם וופל או משהו כזה. איכס.

הבן שלי אוהב "סלט רמזור" מעגבניות, מלפפון ופלפל צהוב, כשהמשחק הוא שאני אומרת לו "עצור" "סע" או "זהירות" והוא אוכל את הירק בצבע הרלוונטי
מדליק, המשחק של יוליקו באמת כבר נמאס עליו. ננסה.

כשהייתי חותכת ממנה אותיות ומספרים
מגניב, עם חותכנים?: איזו השקעה!

תודה גדולה על העזרה. זה באמת עוזר!

_קראתי את הדף ילדים סוכר והיפראקטיביות ואני מתחילה לחשוב שאולי זה באמת הפתרון היחיד. אבל איך עושים גמילה מוחלטת כזו?
בתקופה של גן אין מצב, הם חוגגים שם יומהולדת עם עוגה פעם בשבוע בערך, מקבלים ממתק לפחות עוד פעמיים בשבוע, ארטיק, מסטיק, עוגיה כל מיני.
גם בתקופה של חגים זה לא ממש אפשרי כי אנחנו מתארחים ואין מצב להגיד למשפחות שלמות לא לאכול קינוחים ומתוקים בגלל ילד אחד. זה לא יעבוד._

כשהגדולה היתה בגן היה לה במקפיא של הגן קופסא של תמרים, אגוזים ועוגות במאפינס שהכנתי בלי סוכר ובלי קמח לבן ובלי בלי בלי....
כל פעם שהייתה חגיגה היא בחרה מה היא רוצה מהקופסא שלה.
היחס היה כמו לילד אלרגי
במשך כמעט שנתים הקפדנו על "בלי סוכר" אבל זה לא שינה כלום בבעיות ההיפר
בסופו של דבר הדבר היחיד שהועיל זה טיפול תרופתי.

דנד י מה זה המשחק של יוליק?

המטבח שלנו פתוח גם שלנו
אבל הדבר היחיד שמותר לקחת ללא רשות זה פירות וירקות
וזה כולל בתוכו פירות יבשים ואגוזים וכו'

אני מקפידה על ארוחות בזמן ככה לא מגיעים למצב שמחפשים מה לנשנש

_ובכן המשחק הולך ככה:
לכל ילד אני מסדרת מהירקות החתוכים תמונה בצלחת שלו (משהו פשוט: פרח, עגלה, פנים...כל פעם דבר אחר), ואז מגיע הקטע שהם הכי אוהבים:
אני אומרת להם בטון מצווה: ''לא לאכול! זה לקישוט!'' (בהתחלה הייתי צריכה לקרוץ קצת, שהם יבינו שזה משחק...),
ואז אני מסובבת את הגב לעשות משהו, והם מנצלים זאת לנשנוש מהיר של פרט כלשהו מהצלחת. מובן שאני מסתובבת, ותוהה מה קרה ואף שואלת בקול מאיים אם מישהו העז לגעת_

_אבל הדבר היחיד שמותר לקחת ללא רשות זה פירות וירקות
וזה כולל בתוכו פירות יבשים ואגוזים וכו'_
עד איזה גיל?
לי יש ילד בן כמעט 10 שמבקש רשות לקחת עוגיה, וזה תמיד קצת מוזר לי, מה? אני גידלתי אותם ככה?
אני תוהה מתי הם ירגישו חופשיים בבית שלהם לקחת מה שהם רוצים בלי לבקש רשות.

אני מקפידה על ארוחות בזמן ככה לא מגיעים למצב שמחפשים מה לנשנש
או, זה אף פעם לא עזר לי איתו. מאז שהוא היה קטן הוא כל הזמן היה רעב.
כולן היה מקטרות שהילד שלהם לא רוצה לאכול, ואני קיטרתי שהוא לא מפסיק לאכול.

הוא מסיים ארוחה ואחרי חצי שעה מוכן לגמרי לארוחה הבאה.

היחס היה כמו לילד אלרגי
כנראה שעדיין קשה לי להתייחס למצב ככזה.
אולי בסוף זה מה שנעשה. הרי יש שם 3 ילדים עם צליאק, ילד אחד שרגיש לחלב. העוגות שנאפות שם מלכתחילה לא בדיוק אכילות. אז אולי פשוט נצהיר על רגישות ונגמור סיפור (ובדרך גם את סיפור העוגות, כי בלי חלב בלי קמח ובלי סוכר - בזה כבר אף אחד לא יעמוד...).

עד איזה גיל?
הגדולה בת 10.
לא יודעת עד איזה גיל זה יהיה

אבל גם יש זמנים שמותר לקחת מה שרוצים, נגיד בשבת בבוקר שאני רוצה עוד לישון
הילדים מתעוררים ומתחילים לשאול אפשר זה אפשר הוא ואני מתוך שינה תמיד עונה "מותר הכל" ומסתובבת לצד השני.
הם אוכלים מה שבא להם וזה בסדר מבחינתי
אבל אין בבית יותר דברים בעיתים אז זה בסדר מבחינתי

דנד י,
קודם כל

(())(())(())

_היחס היה כמו לילד אלרגי
כנראה שעדיין קשה לי להתייחס למצב ככזה.
אולי בסוף זה מה שנעשה._
אני בטוחה שזה מה שתעשו בסוף

ואני גם מבינה לחלוטין למה את עדיין לא "שם". לוקח זמן לשנות את ההגדרות הפנימיות שלך למצב שחיית אתו שנים.
אני וזכרת את התגובה שלי פעם ראשונה שנתקלתי בביטוי "התמכרות לסוכר". זה היה פחחחחחחחחח ארוך מלווה ב"נו, באמת. לא הגזמתם?" ובאותו הזמן אני עצמי הייתי מכורה - לגמרי!

אולי פשוט נצהיר על רגישות ונגמור סיפור (ובדרך גם את סיפור העוגות, כי בלי חלב בלי קמח ובלי סוכר - בזה כבר אף אחד לא יעמוד...).
נשמע טוב. אולי תעבירו הצעה קיבוצית לעבור לשיפודי פירות? ככה יהיה יותר קל לכולם, ונגמר הצורך להשתגע עם מתכונים מוזרים. (נדמה לי שיש הצעות מגניבות ב פשטידת יום הולדת, בייחוד הכרובולדת של ניצן אם)

גם גמבה נושנשה אצלו כשהייתי חותכת ממנה אותיות ומספרים
מה פתאום חותכנים? יש לי סכין ירקות פושטי קטן, עם חוד שפיצי (לא מעוגל) כדי שיוכל להיכנס לאמצע הפלפל ולחתוך משם. זה כמו לחתוך צורות בנייר עם סכין יפני.
עם הזמן שכללתי את האמנות של למקסם את הצורה. כלומר לחתוך, למשל, את האות ב' בקוים הכי עבים, כשהחלל באמצעה מינימלי, ממש צר וסמלי, כך שהיא תכיל כמה שיותר פלפל וכמה שפחות אויר

(קצת כמו פונטים עבים-עבים של כותרות של עיתונים)
הבן שלי אוהב לכרסם את הפלפל בשלבים, ועל ידי הכרסום לעצב מהצורה הקיימת אות אחרת. בסוף גומרים עם הרבה מאוד ו"ו ויו"ד...

אני לא זורקת [מתוקים] כי בעלי אוהב לאכול.
טוב, קטונתי מלהיכנס לכם לקישקעס ברמה כזאת, אבל דעתי האישית ביותר והלא-מחייבת-את-איש: שיאכל בחוץ.
מה יש? גם הרבה אנשים מעשנים מחליטים להגביל את עצמם ולעשן רק בחוץ כשנולד להם תינוק.
וגם בעלי הפרטי אוהב מאוד לאכול כל מיני מתוקים (הוא מכור שעדיין לא העז לפצוח בהליך גמילה) אבל הוא ברצון מגביל את עצמו ללקנות שוקולדים ובקבוקי קולה אישיים כשהוא בלימודים/ עבודה/ וכולי ולא להכניס אותם הביתה. הוא מאוד מעריך את העמדה שלי שהביתה זה לא נכנס . מדי פעם אני מוצאת את האריזות הריקות בתיק שלו...

שמחת - תמיד מרגיע להגיע לכאן ולפגוש עוד אמהות כמוני, גורם לי להרגיש קצת פחות מוזרה.

תודה על החיבוקים תמרוש., אם זה לא חותכנים זה כנראה יצירתיות... לא בטוחה שאצליח, הרעיון ממש מגניב

עברנו כמה ימים בלי סוכר וכמה ימים עם. הימים בלי הסוכר היו תענוג, למרות שזו הייתה אמורה להיות גמילה כביכול, הוא היה פשוט מתוק. בלי התפרצויות, בלי עצבים, בלי בכי על כל דבר.
הלוואי וכל הימים יכלו להיות כאלו.
האחים כאן פרצו במחאה על המצב, ולא הסכימו אחרי שבוע להמשיך בשום פנים ואופן, וגם בעלי קצת התקפל.
נראה לאן ממשיכים מכאן.

מעדכנת בעוד דבר, עשינו ספירת דם, ואכן, הוא אנמי. נתונים ממש נמוכים.
יש לנו תור מחר לרופאה, נראה כמה ברזל הוא צריך לקבל, אולי זאת הבעיה בכלל, אבל לדעתי הבעיה הזו נוצרה מתוך המצב של תיאבון הולך ויורד עקב התמכרות למתוק, ולא ההפך.

נתקלתי עכשיו באיזכור שאין בסופר שוקולד לא בחבילות של 4. איפה זה? כי בסופר שלי - שופרסל - בהחלט יש. את בטוחה שאין בכלל ולא שמוחבא באיזה מדפים נידחים, או למטה במדפים שצריך להתכופף כדי להגיע, או למעלה במדפים שנשים נמוכות צריכות לקפוץ כדי להגיע אליהם?

זה סופר של דוסים...
השוקולד המריר הרגיל שמתאים לעוגות לא קיים בבודדים.

שוקולד לא בחבילות של 4
זה סופר של דוסים...

יקרתי - אם מצאת חבילות של 4 זה נהדר, שוקולד מהדרין כבר שנים אני רואה רק בשישיות

תמיד מרגיע להגיע לכאן ולפגוש עוד אמהות כמוני, גורם לי להרגיש קצת פחות מוזרה
ככל שתהיי כאן יותר המוזריות תדבק בך, ראי הוזהרת (-:

ומה עם שוקולד שמיו בעד למכתחילה לאפיה בלבד? הוא אומנם לא בא בפחות מארבע מאות גרם, אבל אני לא מתייחסת אליו בתור שוקולד למאכל סתם, והוא גם זול יותר.

ואם את מלכתחילה קונה שש חבילות וזורקת לא עדיף לקנות שוקולד לא רגיל בחבילה אחת ולאפות איתו? נניח, ספלנדיד של עלית בגרסא של 62%, אם את רוצה גרסא פחות מרירה, ובגרסא של 85% אם את רוצה שוקולד מריר באמת?

שמחת -
צודקת, זה באמת בדר"כ 6.
אני קונה את ה60%, לכן זה 4 ולא 6.
אני כאן כבר לא מעט שנים, המוזריות כבר גולשת ממני...

אישה -
גם אם אני אקנה שוקולד שמיועד רק לאפייה אני/הבן שלי נתנפל עליו בהזדמנות הראשונה. שוקולד זה שוקולד זה שוקולד.
בפעם הבאה שאצטרך שוקולד בהחלט אבדוק דרך לקנות רק חפיסה אחת.

היינו אצל הרופאה, קיבלנו ברזל (הוא שנא אותו, באסה עכשיו כל יום להתווכח איתו על כף שלמה ממשהו שמגעיל אותו וגם אחרי כמה שעות הטעם המגעיל עוד עולה לו)
היא אמרה שבעוד חודשיים גם נבדוק צליאק. מעניין...

היא הציעה לא לתת את הברזל על הבוקר כי הוא בטח אוכל חלב, אז אמרתי לה שאנחנו בכלל לא אוכלים חלבי. היא הייתה פשוט מזועזעת, ואמרה שלא יהיה לו מספיק סידן...
כל כך הרבה זמן לא הלכתי לרופאים שכבר שכחתי איך מדברים איתם. היא הסתכלה עלי ממש כאילו אני איזו אמא משוגעת שלא נותנת לילד שלה חלב בבוקר, פשוט אמא מזניחה. קטעים.
אמרתי לה שאנחנו אוכלים בבוקר פירות - אז היא אמרה - מה? רק פירות?

הולכת לקרוא בדפים על ברזל - מה כדאי לתת לו לאכול (בהנחה שיאכל כמובן).

תפילה_לאם

גם אם אני אקנה שוקולד שמיועד רק לאפייה אני/הבן שלי נתנפל עליו בהזדמנות הראשונה. שוקולד זה שוקולד זה שוקולד.
אפילו אם זה צימקאו?

אמרתי לה שאנחנו אוכלים בבוקר פירות - אז היא אמרה - מה? רק פירות?
D-:
אבל אולי יש תכשיר ברזל אחר מגעיל פחות?

ואפילו מצאתי זמן לענות לך כאן.
מה זה צימקאו? זה לא השוקולד הארוך הזה? לא טעמתי אף פעם, נראה כמו שוקולד רגיל.

לגבי תכשיר אחר -
אז כאן בבאופן מצאתי את האפשרויות הבאות -
אוליגותירפיה - בחיפוש בגוגל הוא לא מצא כלום פרט לדף בבאופן... אין לי מושג מאיפה משיגים כזה.
מיץ נוני - להבנתי הטעם של זה דוחה, אז לא יתאים לו.
ויש כמובן את פלורוויטל, אבל זה תכשיר טבעי, ואני לא יודעת אם הוא ישפיע, ולא נראה לי שאני יכולה לקחת גם וגם.
אם הוא יפתח עצירויות, או שנראה שהברזל עלה לרמות יותר נורמאליות - אנסה את זה במקום.

המצב יחסית משופר, אנחנו בקושי אוכלים מתוק בבית
היה כאן מרד קטן לגבי שוקולד עם מצה, אז קנינו שוקולד נוטלה (הכי נורמאלי לא?), עכשיו אני נזכרת שיכולתי להמיס שוקולד מריר, שכחתי. ומרחנו על מצה אחרי שהם אכלו מצה עם אבוקדו.
הם אכלו את זה פעמיים עד עכשיו.
הם גם מתחילים לבקש ארטיקים ושלוקים בגלל החום המזעזע הזה, ובנתיים נתקלים בסירוב, נראה כמה עוד נחזיק עם זה.
בחוץ אנחנו עדיין בבעייה,
כל יציאה שלהם החוצה בלעדי (בעיקר לפני פסח) נגמרה בוופלים/נחשים/סוכריות שהורים של ילדים אחרים חילקו להם
היום עשינו סיבוב בחוץ ונפגשנו עם משפחה שחילקה לכולם באזור שלוקים.

בגלל השנאה שלו לסירופ הברזל, ובגלל שאמרתי לו שאם הוא יאכל דברים עם ברזל וויטמין C אז אולי הוא לא יצטרך לקחת את זה כל התקופה,
הוא התחיל יותר לאכול גם אוכל אמיתי, למרות שרואים שזה לא פשוט לו. זה ממש מאמץ בשבילו לאכול בשר/עוף. פעם הוא ממש אהב.

הכנתי לביבות של תרד עם בשר טחון - את זה הוא ממש אהב. אז אכין עוד כאלה מתישהו.

תפילה_לאם

היה כאן מרד קטן לגבי שוקולד עם מצה
אצלי זו ההזדמנות היחידה בשנה שאני קונה ממרח שוקולד. קניתי שני מכלים של איזה ממרח פרווה ללא חשש קטניות. פיכס, אבל עוד מעט נגמר.

הם גם מתחילים לבקש ארטיקים ושלוקים בגלל החום המזעזע הזה
אולי יאהבו מיץ תפוזים שתקפיאי? אפשר גם במגש של קוביות קרח.

אצלי זו ההזדמנות היחידה בשנה שאני קונה ממרח שוקולד. קניתי שני מכלים של איזה ממרח פרווה ללא חשש קטניות. פיכס, אבל עוד מעט נגמר
בעלי שאל אותי - את באמת רוצה שהילדים שלך לא יאכלו מצה עם שוקולד כל החג? איזה מן חג יהיה להם?

אולי יאהבו מיץ תפוזים שתקפיאי? אפשר גם במגש של קוביות קרח
הבטחתי שנכין כזה בפעם הבאה שהם ביקשו שלוקים, והם שאלו - אבל נוסיף לזה סוכר? אחרת זה לא יהיה טעים...

והנה מתכון מגניב לגמרי (אמנם יש בו דבש, אבל לא מחממים אותו...) - של ניקי ב.
4 כוסות פיצפוצי אורז
חצי כוס שומשום
1/3 כוס טחינה
100 ג' חמאה מומסת
חצי כוס דבש
1/4 כוס אגוזים גרוסים
2 כפות ממרח חלבה
חצי כפית קינמון

מערבבים, שמים במקפיא לשעה, חותכים לקוביות ומחזירים למקפיא.
הילדים שלי חולים על זה. כולם...

הכנתי עכשיו כי אנחנו בדרך לחג אצל משפחה שבריאות זה מהם והלאה, כל הזמן הילדים שם הולכים לקחת עוד עוגה ועוד עוגה עוד חטיף ועוד חטיף.
שתהיה איזו קונטרה.

צימקאו זה שוקולד לבישול ואפייה. הוא לא שונה מהותית, רק בא בצורה לא נוחה לאכילה - בא בחבילות של 400-500 ג', ובקוביות בגודל של 50 ג'. הוא גם קשה יותר.

בנוגע לנוטלה - לדעתי הוא עדיף על שוקולד רגיל באופן כללי.

מצטרפת להמלצה של מיץ קפוא.

תפילה_לאם

בעלי שאל אותי - את באמת רוצה שהילדים שלך לא יאכלו מצה עם שוקולד כל החג? איזה מן חג יהיה להם?
אצלנו זה בא מיזמתי... לא כי חשבתי שזו תמונת החג המהנה, אלא כי רציתי שיהיה משהו זמין למאכל שהוא לא מצה יבשה ושכולם מוכנים לאכול.

והם שאלו - אבל נוסיף לזה סוכר?
אם הם אוהבים לשתות מיץ תפוזים, תוכלי להזכיר להם שהוא טעים להם כמות שהוא.

ואני אוהבת מאוד לערבב טחינה, דבש ופצפוצי אורז, אבל כשניסיתילהגיש את זה כקינוח לפני כשנתיים, ואפילו ערבבתי שם גם פצפוצי שוקולד, יצא שאני חיסלתי את התבנית בהעדר מתנדבים נוספים...

תפילה_לאם

מצטרפת להמלצה של מיץ קפוא.
חשבתי עכשיו שאם תקנו תבניות קרח בצורות (יש כוכבים, לבבות...) - זה יכול להגניב אותם ולשחק לטובתך-טובתכם.
למשלוחי מנות קניתי תבניות סיליקון קטנות, שאמורים כנראה לצקת אליהן שוקולד מומס, והשקעים שלהן היו בצורת כפיות קטנות! ממש חמוד!

בעלי שאל אותי - את באמת רוצה שהילדים שלך לא יאכלו מצה עם שוקולד כל החג? איזה מן חג יהיה להם?

0-:

אפשר להכין נוטלה לבד! זה יוצא מעולה ואז אפשר להמתיק פחות, והבסיס הוא אגוזים ממש (ולא שמן דקלים וסוכר).
יש ערכות קרטיבים שאפשר לקנות, מין תבניות עם מקלות רב פעמיים, ואפשר להכין כל מיץ שרוצים. למשל אבטיח טחון בבלנדר עם קצת מים, או מלון עם בננה וקצת מים...

צימקאו זה ממש דוחה. זה אבקת קקאו עם מרגרינה, במקום עם חמאת קקאו. אני גם מצטרפת להמלצה לקנות שוקולד אחד יקר כמו ספלנדיד.

איך מכינים נוטלה לבד?

קולים אגוזי לוז, ואז טוחנים אותם במעבד מזון כמה דקות עד שהם הופכים לנוזליים. אז מוסיפים שמן קוקוס, ממתיק (סוכר, סילאן, דבש...) ואבקת קקאו. סליחה שאני לא יכולה לתת כמויות מדוייקות, אבל אפשר למצוא מתכונים בחיפוש קל באינטרנט.

קטעים, פשוט קטעים.
אחרי ששרדנו את פסח איכשהו בצד הפחות מתוק של הסקאלה.
אפילו בחג העוגה והתמרים שהבאתי הצליחו למזער נזקים ויחסית הוא לא אכל המוווון שוקולד.
הם חזרו למסגרות.

אז הקטן בגן הספיק היום ללקק כמויות של דבש בסיור במפעל לייצור דבש, לאכול עוגיות שכבדו אותם שם ולקנח בארטיק שאיזה ילד הביא לגן לחלק לכולם כי לא יודעת מה קרה שמח.
הבינוני שלי חזר הבייתה עם סוכריה על מקל בפה, וסיפר שבגלל שנולד אח לילד בכיתה כולם קיבלו סוכריה על מקל ע נ ק י ת עם מסטיק בפנים, אז הוא ליקק אותה כל ההפסקות והגיע הבייתה כבר רק עם המסטיק
והגדול יצא לאסוף קרשים עם החברה, ובסוף שני ילדים קצת מופרעים מהחברה החליטו שהם עושים לבד מדורה קטנה, ואחד מהם קנה מלא שקיות מרשמלו לכולם והם אכלו מרשמלו על האש.

ואני עומדת לי במטבח מכינה גלידת שוקולד אגוזי לוז בלי סוכר, ארטיק תפוזים בלי סוכר, קרחונים בצורות מתפוזים בלי סוכר, עוד עוגת פצפוצים קפואה בלי סוכר, מגישה פירות וגרעינים גם כשבאים חברים, ופשוט מגחכת.

טיפה בים.

לפחות כשסחטנו תפוזים לארטיקים החברים ממש התרגשו והם רוצים לבוא גם מחר כדי לטעום את התוצרת.
למרות שאחת מהם אמרה - את יודעת שאפשר לעשות גם ארטיקים ממיץ אמיתי ולא מיץ סחוט?

הגלידה לא יצאה משהו, נראה מה הילדים יגידו מחר.

כשהוא חזר מהגן הוא היה בהיי, קפץ ורץ וסיפר בהתלהבות איזה יום כיף היה לו, ובהתחלה אמרתי לעצמי איזה כיף לו בגן, מזל שהוא בגן ולא איתי בבית.
אח"כ כשהוא סיפר כמה מתוק נכנס לו למערכת זיהיתי את ההיי הזה...

את יודעת שאפשר לעשות גם ארטיקים ממיץ אמיתי ולא מיץ סחוט?

אצלנו זה בא מיזמתי... לא כי חשבתי שזו תמונת החג המהנה, אלא כי רציתי שיהיה משהו זמין למאכל שהוא לא מצה יבשה ושכולם מוכנים לאכול.
גם אצלנו
אבל גם גבינת שמנת הולך טוב על מצה והצלחתי לשווק את זה ל50% מתושבי הבית
תנסי שנה הבאה

ודרך אגב גם אבוקדו הולך מעולה אם יש לך ילדים שאוהבים.
צריך להתיחס למצה כמו קרקר ולא כמו דידט ואז כל מה שטוב על קרקר טוב על מצה.
שוקולד נגיד לא
דג מלוח כן

תפילה_לאם

גם גבינת שמנת הולך טוב על מצה
קניתי "נפוליאון" בשני טעמים. נראה לך שזה דיבר אל הילדות שלי?
(אותה התלהבות תירשם אצלן בקשר לאבוקדו ולדג מלוח...)

ואני עומדת לי במטבח מכינה גלידת שוקולד אגוזי לוז בלי סוכר, ארטיק תפוזים בלי סוכר, קרחונים בצורות מתפוזים בלי סוכר, עוד עוגת פצפוצים קפואה בלי סוכר, מגישה פירות וגרעינים גם כשבאים חברים, ופשוט מגחכת.
נזכרתי בזה הערב, כששברתי את הגב בגלל שימוש במנשא האומלל שרלוונטי לנו כרגע, בעודי שוטפת תותים ומטגנת פנקייק משקדים טחונים ממותקים בתרכיז תפוחים (לפי מתכון של ציל צול), וכשסיימתי את הטיגון חזרו הביתה מהקניון אבא אחד וחמישה ילדים מלוכלכים בגלידת שוקולד.

רוצה את המתכון שלנו לגלידה אינסטנט, חמש דקות?
ככה:
שני מנגו גדולים בשלים
מיכל קטן של שמנת לקצפת (פה היא לא מתוקה במיוחד)
כפית קטנה דבש
לטחון הכל בבלנדר ולהקפיא בכלים של קרטיבים - זה יוצא 10 קרטיבים ועוד שארית קטנה בבלנדר לליקוקים.
מאוד פופולרי אצלנו.

<מצה? אצלנו היא הלכה נהדר עם חרוסת - תמרים, אגוזים, תפוח וקצת יין מועברים במטחנת בשר ידנית למרקם חלק משובח, וגם עם הגבינה המשולשת הזאת, הפרה הצוחקת>

נכנסת לעדכן -
אחרי חודשיים עם ברזל (בסוף פלורויטל שלקח ברצון ושמחה פעם ביום) הברזל עלה ל10.5 וגם המאגרים קצת עלו, אז אנחנו בדרך הנכונה.
והאמת שלצערי אני מקפידה עכשיו יותר על מה שהוא אוכל - שלא יהיה רק תפו"א/אורז לבן, וגם מסבירה לו יותר על מה כדאי לאכול.
בבדיקה של הברזל עשינו גם בדיקת צליאק ומסתבר שאכן - יש לו צליאק.
לא סתם הוא לא אוהב לחם מאז שהוא תינוק.

עניין המתוק הסתדר בסוף בגלל השיניים . נהיו לו שוב המון המון חורים, וחורים קטנים גדלו מאוד מהר.
אז הבנתי שגם מתוק טבעי לא כדאי שיאכל בלי הגבלה כי זה יהיה בשיניים כל היום.
וגם הוא הבין... הוא ממש לא אוהב את כל הטיפולים.
אז אנחנו עושים פער של שעתיים בין ארוחה לארוחה, הוא מצחצח שיניים כמעט אחרי כל ארוחה, ואוכל מתוק ב4 אחה"צ.
הוא מחכה למתוק הזה בסבלנות רבה, ואז הוא יכול לבחור - אננס/פאפאיה/גלידת אננס ביתית/כדורי תמרים.
והפסקנו להתעסק עם העניין הזה כל היום.
אנחנו מתעסקים עכשיו כל היום במשהו אחר - מתי מגיעה השעה 4...

צימוקים- איזה סוג בריא יותר- לבנים או שחורים?

צימוקים, פחות חשוב הצבע ויותר חשוב שלא שומרו בגופרית. אם את קונה אורגניים, בדרך כלל את מסודרת מהבחינה הזאת.

תפילה_לאם

לא חושבת שי שם שם דף מתאים יותר לתעלומה שמעסיקה אותי כבר כמה חודשים טובים.

הפחתתי את צריכת הממתקים בבית. בשגרה מקבלים לארוחת הבוקר מאפין או עוגה או עוגיות. (משתדלת שיהיו תוצרת בית ממצרכים שהם הרע במיעוטו.) בביה"ס ובגן אוכלים כריכים. בשאר הזמן בדרך כלל אין ארוחות שכוללות סוכר וגם לא הרבה קמח.
אבל בהזדמנויות שונות מגיעים הביתה מאכלים מתוקים, למשל, שאריות מ"יום השוקולד" שקיימנו בחופש הגדול או משלוחי מנות. ואת השאריות האלה אני מניחה במקומות צדדיים ולא מנקרי עיניים עד בוא שעתם.
אלא שאז אני מגלה שהן נאכלו. למשל, הבוקר גיליתי שחבילת ופלים מצופים, שהמתינה על המקרר על מנת להיתרם ביום איסוף המצרכים שמתוכנן השבוע בביה"ס של התאומות, נפתחה ונאכלו ממנה כמה ופלים.
בכל פעם שקורה מקרה כזה, כל הילדים (וגם האבא) מכחישים כל קשר לעניין.
האם מישהו משקר?
האם ייתכן שאחת הילדות, שנוהגת כבר איזו תקופה להתעורר לפנות בוקר, לאכול את המאפין שלה ולחזור לישון, מוסיפה לה עוד מנה לסעודה מתוך סהרוריות??? (דווקא כשניגשת לאכול את המאפין הממתין לה, זוכרת זאת.)
(ויש גם עוד ילדה, שלפעמים קצת מדברת מתוך שֵנה. אולי זו היא???)
איך לנהוג?
האם חשוב לברר מי הוא הסועד האלמוני?
האם להוסיף ממתקים??? להוסיף אוכל לאורך היום?
להעניש?
להתקין מצלמות מעקב? <צוחקת, כן?>

איך לנהוג?

השאריות האלו קרובות למחשב כלשהו שיש לו מצלמת אינטרנט?

<אני הייתי בולשת מעט, ולא בצחוק>

ובלי קשר ישיר, פשוט הזכרת לי - סיפרתי לך על כדורי השוקולד שלי?
זה המתכון המקורי: http://zebarie.com/2014/03/23/%D7%9B%D7 ... %90%D7%9D/

ובעיני זה מתכון בריא. לא הרע במיעוטו - ממש בריא. בגרסא שלי אני טוחנת אגוזי לוז, מערבבת עם אבקת קקאו <פושטית של שופרסל, לא טורגנית או משהו, ועוד לא הגעתי לטחינה ביתית של פולי קקאו...> ומוסיפה דבש עד שזה מתוק וטעים.

תפילה_לאם

השאריות האלו קרובות למחשב כלשהו שיש לו מצלמת אינטרנט?
לא.

הזכרת את הכדורים האלה איפשהו (כנראה בדף החיוניות). נראה נחמד מאוד.
אם אין לי מטחנת תבלינים, איך אפשר לטחון את האגוזים? בבלנדר אני חייבת מים כדי שיתרסקו.
ומה זה סוכר קוקוס?

האם מישהו משקר?
ב-רור!!!
את יכולה לחכות לפסח ולתפוס דיבור עם אליהו הנביא כי זה מתקרב ויכול להיות שהוא כבר משוטט בסביבה. עד אז אפשר להניח שמישהו משקר.
לברר מי - הכי לא חשוב בעיניי.

מה לעשות? להסביר לכולם בלי שפיץ של האשמה שזה מה שקורה ובכלל לא חשוב לך מי אוכל את זה ואת מבינה שזה נורא מפתה כשיודעים שזה שם או נתקלים במקרה. להוסיף שהדברים הללו לא למאכל ואת מבקשת שמי שנתקל בהם לא יאכל אותם כי הם לתרומה או לחלוקה לכולם או מה שלא תהיה הסיבה האמיתית.
ובמקביל - להניח את זה במקום נסתר באמת כדי שזה לא יפתה.

ויישר כוח על צמצום המתוקים. זו ממש לא משימה פשוטה בעיניי.

סוכר קוקוס
לתשומת לבך - מוצר מעובד ובעצם - שרוף קצת.
זה הסוכר היחיד שיש לי בבית אבל אני עושה שימוש ממש במשורה.

במתכוני "כדורים" למיניהם אפשר להמיר את הסוכר במג'הולים וכך גם להגדיל את הנפח של התוצר הסופי.
במשפחות בגודל שלך המתכונים האלה הם ממש בדיחה בכמות שהם נותנים. אם כבר לשים ומגלגלים לפחות שיספיק ליומיים, לא?
כשאני כבר טורחת להכין אני עושה כמות של עשרות רבות ומקפיאה.

מחית אגוזי לוז אפשר לקנות בחנויות טבע ולמיטב זכרוני זה בא בצנצנות קטנות (ויקרות!) בערך בכמות של חצי כוס.

תפילה_לאם

_האם מישהו משקר?
ב-רור!!!_
טוב, לא שחשבתי שזה איזה עכבר (מרפררת לעצמי לסיפור משפחתי), אבל אולי מישהו אוכל מתוך שנה ולא מודע למעשיו.
אתמול שכבתי במיטה ולא נרדמתי ושמעתי את בעלי שחזר ב-2:00 מתליית שלטי בחירות משוחח במטבח עם אכלנית המאפינס הלילית: "מה אכלת?"
"מאפין".
"מה עוד אכלת?"
"רק מאפין".
"לילה טוב, חמודה!"
בגלל הסיפור הזה תהיתי אם להוסיף אוכל לאורך היום?

להוסיף שהדברים הללו לא למאכל
כשאני מנסה לשחזר, אני מניחה שלא אמרתי את זה, ולא משום שהנחתי שזה ברור, מה שאני אכן מניחה, אלא משום שלא רציתי להדגיש את עצם קיומם.
חוץ מזה שהאמירות האלה לא מוכיחות את עצמן. אחת לכמה זמן (והאחרונה הייתה ביום חמישי שעבר) ועל אף איסור מוחלט ומפורש מפי, הילדים בראשות הבכורה מחליטים להכין סעודת מעדנים, מה שמתבטא באפייה שקדמו לי חיסול של כמויות שוקולד מריר איכותי (קונה לבעלי) וגם מוצרים איכותיים פחות או יותר שנמצאים בבית מסיבות שונות.

להניח את זה במקום נסתר באמת

כבר נגמרים לי הרעיונות. אולי בארון פסח?!...

ויישר כוח על צמצום המתוקים.
אה, זה כבר מזה תקופה ארוכה, אבל רק אתמול בעלי אמר לי שהוא חושב שאני מגזימה ושהייתי צריכה לשחרר לילדים יותר ממשלוחי המנות. S-:

אני עושה שימוש ממש במשורה.
למה למשל?
האם כשאני אופה פיתות וצריכה שתי כפות סוכר על קילו קמח, זה משמעותי בהשוואה לסוכר דמררה?
והרי כשצריכה כוסות סוכר למאפינס ל משפחות בגודל שלך , לא אשתמש בסוכר בעלות של זהב, אף שכאן (או "פה"

) נכנסת כמות משמעותית יותר של סוכר לפי כל סועד. הממממ...

אולי מישהו אוכל מתוך שנה ולא מודע למעשיו.
שינה משונה מאוד, להגיע בגילאי הילדים שלך לראש המקרר...
עזבי את זה, מישהו מנשנש כי אסור ולא בא לו לגלות.

לא רציתי להדגיש את עצם קיומם.
לא עובד ביחד. ברגע שיש איסור הוא יהפוך לכוח מפעיל חזק. אם זה במקום שניתן להגיע אליו מישהו כבר יגיע אליו.
אז או שאת מדגישה את האיסור (ומסבירה גם למה, כמובן) או שאת שמה את זה כך שלא יימצאו.
רמז: זה לא חייב להיות במטבח.
לדעתי הילדים שלך מכירים כבר את המטבח על בוריו. מי שהבין שהחיפושים מניבים תועלת יימצא בסוך במטבח כל מה שאת מחביאה.
אני מציעה בחום רב לזרוק לפח בלי לחשוב פעמיים או להגלות את זה לבבל.

חוץ מזה שהאמירות האלה לא מוכיחות את עצמן
את כנראה לא מפחידה מספיק. אולי את צריכה לעבוד על זה...

לא לגמרי הבנתי את הבעיה בסיפור האפייה של הילדים.
בכל אופן, אני הסברתי מזמן לילדים שיש בבית מצרכים מאוד יקרים ושהם מתבקשים לסור למשרדי ולבקש רשות לשימוש בהם לפני שהם מתעסקים איתם.
ואז כשבאים לבקש רשות למשהו אני כבר מפשפשת בהקשר הכללי ויכולה להתערב בזמן.

בעלי אמר לי שהוא חושב שאני מגזימה ושהייתי צריכה לשחרר לילדים יותר ממשלוחי המנות.
תשמעי אותו. אולי נוצר אצל הילדים איזה קיפוח? תחושה כזו שזה שלהם, והם קיבלו, ונגזל מהם משהו?
לא יודעת איך התנהל הדיאלוג לגבי זה (או שמא אומר - המשא ומתן) אבל אולי באמת משהו שם היה נוקשה מדי וזה אפילו קשור לנשנושי המתוקים המסתוריים?
סתם מעלה אפשרות

למה למשל?
הפעם האחרונה היתה בעוגה שהכנתי לכבוד טו בשבט. זה באמת דברים של פעם ב... שבועות או אפילו חודשים.

האם כשאני אופה פיתות וצריכה שתי כפות סוכר על קילו קמח, זה משמעותי בהשוואה לסוכר דמררה?
טוב, את יודעת מה דעתי על השאלות האלה, נכון?
מי אני שאכריע מה משמעותי?

אפילו אין לי דעה... מצד שני, אני לא מחזיקה סוכר בבית. אז כנראה שיש לי סוג של דעה

כוסות סוכר למאפינס
גם אני לא הייתי עושה בו שימוש בכמויות כאלה. זה חתיכת מוצר יקר.

תפילה_לאם

_או שאת שמה את זה כך שלא יימצאו.
רמז: זה לא חייב להיות במטבח._
במקרים קודמים זה היה במקלט, המשמש אותי כחדר כביסה. לא מקום שהילדים נוהגים להסתובב בו. רק הקטנים לפעמים מארחים לי שם חברה לפעמים, ועוד מסוגלים לחשוב שזה מגניב לשפוך אבקת כביסה לתא המתאים. אבל הקטן לא חשוד בעיניי שהוריד ופלים מהמקרר. זה בכלל לא בטווח הראייה שלו.

אני מציעה בחום רב לזרוק לפח בלי לחשוב פעמיים או להגלות את זה לבבל.
אתמול ניגשתי עם חבילת הוופלים הפתוחה לפח. הרי לא אשלח אותה כך כתרומה. ופלים אחרים מהמשלוחים עוד שמרתי לארוחות בוקר, כשלא יתאים לי לאפות לפני פסח, אבל המצופים האלה הם ממש תוספת חטא על פשע - גם אוכל זבל בטעם מרגרינה וגם מלכלכים נורא. ואז בעלי עצר אותי. ואחרי שהתכבד בשנו ופלים התלבט אם בכל זאת לגיטימי שאזרוק. בסוף ארזתי לו את זה בתיק של העבודה...

לא לגמרי הבנתי את הבעיה בסיפור האפייה של הילדים.
הבעיה היא שגם אני הסברתי מזמן לילדים שיש בבית מצרכים מאוד יקרים ושהם מתבקשים לסור למשרדי ולבקש רשות לשימוש בהם לפני שהם מתעסקים איתם , אבל איכשהו הגדולה שלי מצליחה לפרש את זה אחרת מדי פעם או למצוא תרוצים תמוהים. ככלל זה נעשה כשאני לא בטווח ראייה ושמיעה.

אולי נוצר אצל הילדים איזה קיפוח?
אני מרגישה שהם בתחושה מטורפת של קיפוח.
טעיתי בעבר ולקחתי להם מהיד שטויות שקיבלו. בעז"ה אזכור לא לעשות זאת, אבל אלה מקרים בודדים ממש (שניים?).
מה שכן הוא שלאחרונה לא הרשיתי ללכת לשכנה מבוגרת מהבית הקודם שלנו, שהם אוהבים לבקר בשבתות, כי אני יודעת שזה כולל חגיגה שלמה של זלביה בממרח שוקולד, חמצוצים, שוקו או תה מתוק עם חלב ועוד כהנה וכהנה.
ובאופן כללי אני מוצאת את עצמי אומרת הרבה "לא" (ע"ע מה שהתכתבנו עליו בדף החיוניות בקשר לאיסור חוקי של ממכר ממתקים). לא מרשה להזמין פיצה בתדירות שהם רוצים. לא מרשה להכין לארוחת הערב פנקייקים וטוסטים. לא מרשה לאכול עוגיות לארוחת ארבע (מה שהיה ממנהגנו בעבר). ועוד ועוד.
כשקיבלו משלוחי מנות, לא נגעתי במשלוחים שהיו ממוענים אל הילדים. ואפילו הכנתי בעצמי משלוח לאחת הבנות שלא קיבלה משלוח משל עצמה.
אבל את המשלוחים שקיבלנו כמשפחה הרשיתי לעצמי לסנף אליי. והשתדלתי גם להתעסק אתם כשהחבר'ה לא מתבוננים, אם כי כמובן שאי אפשר היה להימנע מזה לחלוטין. דאגתי לזרוק לפח בלי לחשוב פעמיים סוכריות גומי בצורת בננה ומין אבקה צבעונית מסוכרת מזוויעה. דברים אחרים שמרתי - לארוחות הבוקר של לפני פסח או לטיולים שיבואו, שאז אני כן מציידת אותם בחטיפים (וגם שם יש תחושת קיפוח, כי נראה לבנותיי שהייתי צריכה לתת יותר חטיפים

).

אולי באמת משהו שם היה נוקשה מדי וזה אפילו קשור לנשנושי המתוקים המסתוריים?
הנשנושים האלה מתרחשים כבר כמה חודשים טובים. יכול להיות קשור לנוקשות כללית

אבל לא למשלוחי המנות.
ולדעתי, גם לאמירות האלה של אבא (באוזני הילדים) יש חלק בהעצמת תחושת הקיפוח. הוא נכנס למשבצת הפרקליט שלהם.

סיפור הפח - כל הכבוד. זה לאט לאט עד שזה בא בקלות ונראה טבעי לגמרי. צריך להתחיל מזה שבכלל חושבים שזה לגיטימי לזרוק משהו שיכול לשמח מישהו.

הגדולה שלי מצליחה לפרש את זה אחרת מדי פעם או למצוא תרוצים תמוהים. ככלל זה נעשה כשאני לא בטווח ראייה ושמיעה.
ילדה חכמה מאוד. כל הכבוד לה שהיא מוצאת דרכים להשיג מה שהיא רוצה.
תמשיכי להבהיר, בלי כעס, ומתוך הבנה שיש לה רצון משלה ושהוא לגיטימי וזהו. כל פעם עוד קובייה למגדל הזה.
ואני ממליצה תמיד למצוא הגיון בהסבר שהיא מספקת ולהגיד - אה, אני מבינה. באמת היה אפשר להבין את זה ככה, את צודקת. אז פעם הבאה, בבקשה נסי לזכור ש...
ואת תדעי. והיא תדע שאת יודעת. ואת תדעי שהיא יודעת שאת יודעת, וככה, לאט לאט ירד הצורך להסתיר ממך ותמצאו דרכים לאיזה עמק שווה.
יכול להיות שעכשיו יש אצלכם בבית קצת אווירת מלחמה כי הפכת להם את העולם.
זה לא אסון. יוצאים מזה.
את הפגנת נחישות וזה לא נעים להם אז הם מפגינים נחישות מולך בדרכים של ילדים.
בעיניי זה משמח. את תצטרכי למצוא דרכים התנהגותיות ולא רק מילוליות להבהיר להם שאת באמת בצד שלהם גם כשאת מעצבנת. זה תהליך ארוך מאוד ויש בו גם נסיגות.
הכל בנחת, יקירה.

אגב, אצלי, אחרי שנגמר המשא ומתן על הממתקים, אני זורקת לידם ואיתם. לא מחביאה את האקט הזה. מודיעה שזה רעל גם אם זה טעים להם והופה, לפח. כשעל השולחן מונחת ערימה נאה ומפתה יותר קל לקבל את זה, את הזריקה לפח. וזה הופך להיות משהו לגיטימי שעושים גם בזמנים אחרים.
אם למשל הזמנו פיצה והגבלנו את כמות המשולשים שאוכלים ויש כאלה שנשארו - אני זורקת כשהם שם וגם מודיעה על זה, שאף אחד לא יצפה שיהיה מזה גם מחר. זה למורת רוחם, אבל הם שבעים ומרוצים ולבד מעיקום אף קל זה לא מעורר התנגדות. התנועה של זריקת אוכל זבל לפח כבר מוכרת וידועה וההגיון שלה תמיד מוסבר.
אבל הי, זה לא שהתחלתי עם זה אתמול...

לאמירות האלה של אבא (באוזני הילדים) יש חלק בהעצמת תחושת הקיפוח. הוא נכנס למשבצת הפרקליט שלהם.
אני בטוחה שאתם מדברים על זה ביניכם. אז תמשיכו...
לאט לאט לאט. הכי לאט.
ואולי שווה לבדוק אם הוא הפרקליט שלהם בגלל שהוא בעצם מגן על עצמו מפנייך ומהתנועה שלך.

תפילה_לאם

ילדה חכמה מאוד.
אין ספק!

תמשיכי להבהיר, בלי כעס, ומתוך הבנה שיש לה רצון משלה ושהוא לגיטימי וזהו.
קשה לי מאוד לא לכעוס. אני מוצאת את עצמי כועסת במקרים האלה שהמרו את פי (דווקא במקרה האחרון לא ממש עשיתי סצנה. אולי כי כבר הכול נאכל/ נשטף עד שחזרתי P-:) וגם סתם על בקשות חוזרות ונשנות ועל אמירות של "אין מה לאכול בבית הזה".

ואני ממליצה תמיד למצוא הגיון בהסבר שהיא מספקת ולהגיד - אה, אני מבינה.
לא מתיישב לי.

ההסברים , אם בכלל ישנם, הם עקומים כאלה, שגם היא בעצמה מבינה שזה סתם חרטוט. למשל, בפעם האחרונה הייתה בבית שקית של סוכר לבן שהיא קנתה בהזדמנות אחרת (סיפור ארוך). ולטענתה, כיוון שבין השאר השתמשה בסוכר הזה, וכיוון שאני אוכל להשתמש בו לצרכי הבית, סביר שתשתמש בתמורה לשימוש במצרכים אחרים. לא משנה שאני לא משתמשת בסוכר לבן. לא משנה שהמצרכים האחרים עולים פי כמה וכמה. לא משנה שהטלתי איסור מוחלט על הפקות כאלה ללא אישור מקדים.

את רואה... קשה לי לא להתעצבן...

_זה תהליך ארוך מאוד ויש בו גם נסיגות.
הכל בנחת, יקירה._
תודה על שיש לי כתובת להתייעץ, לפרוק ולהיתמך.

כשעל השולחן מונחת ערימה נאה ומפתה יותר קל לקבל את זה, את הזריקה לפח. וזה הופך להיות משהו לגיטימי שעושים גם בזמנים אחרים.
זאת עצה מצוינת בעיניי.
(אם כי עדיין קשה לי להכיל את פעולת הזריקה על קטגוריה גדולה. אחרי ימי ההולדת של התאומות העברתי את רוב הפיצה הנותרת אל השכנים...)

אני בטוחה שאתם מדברים על זה ביניכם. אז תמשיכו...
נמשיך!

מגן על עצמו מפנייך ומהתנועה שלך.
את מתכוונת בהקשר התזונתי או בכלל?

קשה לי מאוד לא לכעוס
חופשי תכעסי. אבל הכעס הכללי של האמהות. את יודעת, "אוף אוף אוף איזה מעצבן אני מתפטרת"
ולא את הכעס שמכוון אל הילד וגורם לו להרגיש איום ונורא.

"אין מה לאכול בבית הזה"
זה מעצבן אותך? כאילו, משהו שבוודאות לא נכון? יאללה, נו, באמת.
לי זה גורם לחייך חיוך ענק ואני בהחלט מרשה לעצמי להפנות אותו אל הדובר. לפעמים אני מוסיפה לזה איזה משהו ציני בקטנה מהסוג של: "יש, קיטורים, איך אני אוהבת, אפשר עוד"?
אבל זה ההומור שלי והילדים מכירים אותו.

עדיין קשה לי להכיל את פעולת הזריקה על קטגוריה גדולה
אני שמחה לשמוע. זה לא בריא לקפוץ מעל הפופיק.
לאט לאט.
אולי יעזור לך לשמוע את הדבר הבא, ולו בגלל שהוא אמיתי: אני מתביישת לתת דברים כאלה לשכנים או אפילו למישהו ברחוב. זה בשבילי כמו לתת משהו מקולקל או רקוב.
כמו להגיד - בשבילי הזבל הזה לא מספיק טוב, אבל לכם בטח יש סטנדרטים נמוכים אז קחו.
אני יודעת בוודאות שזה לא מה שעובר לך בראש כשאת נותנת אבל זו עוד זווית. פשוט שלי.

את מתכוונת בהקשר התזונתי או בכלל?
התזונתי. מאיפה אני יודעת איזה עוד גבינות את מזיזה לו?
בדיוק כמו הילדים גם הוא רוצה את המתוק והלחם וכל מה שהיה פעם. וכשאת מזיזה להם את מזיזה גם לו. בתור מבוגר עם שכל קשה לו קצת להגיד - אנא, זוגתי הנאווה, השאירי לי את הזבל שלי ואם אפשר גם הפסיקי לספר לי כמה זה מזיק כי ממש לא בא לי לדעת.
אז במקום - אפשר להיות אב השנה ולקחת את הצד של הילדים. כל מה שהוא מציל עבורם נשאר גם בשבילו. ומאחר שברור שאת לא מתכננת עצירה בקרוב זה הופך לקרב לא רק על ההווה אלא גם על העתיד.
ההתנגדות מראש יותר חזקה כי כבר הובהר שברגע שאת מקבלת מבוקשך את פשוט עוברת לדבר הבא.

עכשיו, גברת, שימי לב - זה סתם מהלך פרשני שלי. יכול להיות שרובו או כולו בכלל לא מתאים אז נא לקרוא כמו משהו שנכתב למישהי אחרת בכלל.

ההסברים , אם בכלל ישנם, הם עקומים כאלה, שגם היא בעצמה מבינה שזה סתם חרטוט
ב-רור! ולכן הטריק הוא לדבר איתה בשפת החירטוט, שבה שתיכן מבינות את העברית בלי צורך בתרגום.
היא אומרת לך בשפת החירטוט - אמא, יא מעצבנת אחת, תני לי כבר לעשות מה שבא לי.
ואת עונה לה בשפת החירטוט - מבינה אותך, יא בינתי, זה ממש לא פשוט העסק הזה, אבל זה לא בדיוק עובד ככה.
ושתיכן מבינות בדיוק בדיוק מה נאמר.

החירטוט מכסה על מה שקשה להגיד, אבל אם את מבינה אותו גם ככה אז אין חובה להכניס את זה במילים קשות ולעבור לוויכוח או נזיפות.

כיוון שבין השאר השתמשה בסוכר הזה, וכיוון שאני אוכל להשתמש בו לצרכי הבית, סביר שתשתמש בתמורה לשימוש במצרכים אחרים. לא משנה שאני לא משתמשת בסוכר לבן. לא משנה שהמצרכים האחרים עולים פי כמה וכמה. לא משנה שהטלתי איסור מוחלט על הפקות כאלה ללא אישור מקדים
הכל מאוד משנה.
תראי את העורכדינית הזו. בתוך כל האיסורים וההבנה שלה היא הצליחה למצוא משהו שממש מחזיק מים. זה טיעון לא רע בכלל, לדעתי שמלמד על חריפות דעתה ועצמת התנגדותה.
והתשובה יכולה להיות משהו בסגנון הזה - או קי, מבינה עכשיו מה הנחה את מה שעשית ואת ההיגיון שלך. בבקשה שימי לב שזה המחיר של הסוכר וזה המחיר של המצרכים האחרים ושביקשתי מאוד לא להיכנס לכאלה הרפתקאות בלי להתייעץ קודם ואני מבקשת שוב - לא להיכנס לכאלה הרפתקאות במטבח בלי שמדברים קודם ובודקים ביחד שזה סביר והגיוני.

הדגשים שלי: הבנה, קבלה, הגיון בטיעון שלך, בקשה במקום איסור, מילים מקלילות (הרפתקאה במקום הפקה), בקשה נוספת, הזמנה לדיאלוג בפעם הבאה.

קשה לי לא להתעצבן...
מי ביקש שלא תתעצבני? תתעצבני חופשי. זה מעצבן לאללה.
ואחרי שתסיימי להתעצבן דברי איתה. אבל אולי לפני זה כדאי לעבוד קצת על המושגים שאת מצמידה למה שקרה.
פרידה מומלצת: "איסור", "הטלה", "מוחלט"

תפילה_לאם

קראתי.
ועוד אקרא.

ואחר כך אגיב.

שליחה על ידי אורי* » 15 מרץ 2015, 13:24

אני קוראת בעניין רב את השיחה ביניכן, ולומדת
מרגישה אותך לגמרי תפילה (אפילו הצלחתי גם אני להתעצבן)
צילי יש לך תובנות נהדרות

תפילה

אם אין לי מטחנת תבלינים, איך אפשר לטחון את האגוזים? בבלנדר אני חייבת מים כדי שיתרסקו.

אם אני טוחנת שקדים עם קצת מים יוצאת לי שקדיה, אולי אם תטחני אגוזי לוז עם קצת מים זה יעבוד?
בעיקרון אני לא מכירה תחליף למטחנת תבלינים, בגלל זה קניתי אחת...

ומה זה סוכר קוקוס?

צילי, תודה! בעצמי לא ידעתי מה זה, קניתי בשביל לנסות. ובכלל לא הוספתי לכדורים, איכשהו אל שמתי לב שהסוכר קוקוס זה לא רק לגלגול.

בנוגע לקיפוח - אני הרגשתי קיפוח בנוגע לממתקים בילדותי, וזה לא הזיק לי יותר מידי. בעיקרון התשובה המתבקשת מבחינתי לתחושת הקיפוח היא להכין מלא מתוקים בריאים. למשל עכשיו אני ממש לא מרגישה מקופחת, ואפילו הרעיון לא לאכול יותר שוקולד לעולם לא מפחיד אותי - כי כדורי לוז יותר טעימים משוקולד!

ואני מכינה אותם לא לפי המתכון - שמה אגוזי לוז - כמה שיצא לי לטחון, שמה יותר אבקת קקאו ממה שרשום <גם, לפי העין> , לא שמה מים, שמה דבש. וזהו. הסוכר קוקוס מיותר לחלוטין, הוא פשוט יפה ואסטטי. כנראה בגלל זה גלגלתי בו את הכדורים פעם אחת <ועכשיו יש לי סתם עיסה שאני לא מגלגלת לכדורים. זה רוב המאמץ במתכון, ובשביל מה?>

אם אני טוחנת שקדים עם קצת מים יוצאת לי שקדיה
לא בדיוק. יוצא לך שקדים טחונים עם מים. וזה אומר שהשומן הנחמד שלהם מתחמצן (בעצם הטחינה ובכל מקרה) ומתחיל תהליך של התעפשות לאגוז בגלל המים.
אם את מכינה כמות קטנה ואוכלת בסמוך - יופי. אם לא - לשמור בקירור ולקחת בחשבון את התהליך שהמים מניעים.

צילי יש לך תובנות נהדרות
שמחה שזה מועיל.

תפילה

גם אני התעצבנתי על הבת שלך. ומיד רציתי להחביא את כל הדברים היקרים והסתם לא יקרים במקום שהיא לא תגיע אליו.

אני זוכרת אפיזודה אחת מילדותי בה גנבתי ממתקים. הייתי צריכה להכין משלוח מנות לפורים למישהו אחר בבית הספר ולא היה לי ממה - ההורים לא נתנו לי בגלל איזה עונש. באמת שהרגשתי בסדר כשגנבתי ממתקים. מה עוד הייתי אמורה לעשות? אני חייבת להביא משלוח מנות לבית הספר, ואין לי עוד מאיפה להביא ממתקים. בבוקר פורים אמא הציעה לי לשים שני חטיפים קטנים במשלוח מנות. סירבתי. בבית הספר אכלתי בעצמי חלק מהחטיפים שלקחתי בשביל משלוח המנות, והם היו טעימים ונהנתי מאוד, ונשאר מספיק במשלוח המנות כדי שלא ארגיש גרוע מזה שבגלל ההורים שלי אני מביאה למישהו משלוח מנות כמעט ריק לפורים.

אחר כך ההורים תפסו אותי ואר שזו גניבה ושזה גרוע ממש וכו, והם הצליו קצת לבייש אותי, אבל ממש קצת. כי מבחינתי לא הייתה לי ברירה אחרת. אף אחד בבית הספר לא שאל אותי אם אני רוצה להשתתף בהחלפת משלוחי המנות - לא הייתה לי ברירה. וברור שזו אחראיות ההורים לספק ממתקים למשלוח המנות. אז תחושת הבסדר שלי הייתה מאוד חזקה ולמרות שהייתה תחושת לא בסדר קלה, היא הייתה קלה באמת. במקרים בהם לקחתי לעצמי קינוח כשאסור הרגשתי נראה לי יותר לא בסדר.

כל שאר המקרים בהם לקחתי ממתקים בלי רשות, והיו לי כאלו, מעולם לא התפרשו על ידי כגניבה. אולי כי ההורים לא קראו להם גניבה, אלא פשוט לקיחת קינוח כשאסור, או הפרה של עונש שאוסר לאכול ממתקים לתקופה מסויימת?

מעניין שעד היום כשאחי הקטן לוקח קינוח בלי רשות, ובעצם גונב ממתקים כל מה שאני אומרת לו זה שילמד להסתיר את זה בצורה מוצלחת יותר <לא ישאיר עטיפות מתחת לכרית או בפינה נידחת כך שאמא תמצא אותם כשתנקה, אלא יזרוק אותן לזבל, ומומלץ ישר לפח הגדול בחוץ ולא לפח הקטן בבית>.

בסך הכל הגבלה על מתוקים תעשייתיים נראית לי הגיונית מאוד, אבל הגבלה על מתוקים זכורה ונראית לי קשורה בקיפוח, גבול שזה ממש בסדר לעבור אותו. הגישה בה מעיפים את כל מה שאסור מהבית ומה שיש מותר לאכול תמיד נראתה לי הוגנת יותר.
מצד שני, אף פעם לא הייתי מכורה, קראתי בעניין אנתרפולוגי את דפי הגמילה ממתוקים, אבל לא הרגשתי דבר כשהמעטתי עד כדי הפסקתי לאכול חיטה. ואני כן מאמינה בדרגה לבריאות הילדים, גם בכפייה.

מה המסקנה שלי מכל זה? אולי שבלי שיתוף פעולה של בן הזוג יש רק פשרות מוצלחות יותר או פחות? אולי שכדאי להכין שפע של מתוקים בריאים שאפשר לאכול בלי הגבלה? בשבילי כדורי הלוז שלי הם שפע כזה. וגם לא מרשה להכין לארוחת הערב פנקייקים וטוסטים מה עם להכין פנקייק מקמח שקדים? אני הכנתי כזה עם אחי הקטן והיה לו טעים מאוד. לי היה טעים בעיקר הסירופ מייפל, פנקייק בלי כלום לא ממש מוצא חן בעיני, באף אחת מגרסאותיו. ומה רע בטוסט? אפשר לקחת לחם מלא וגבינה שהיא בסדר <גבינת עיזים אורגנית ממש יקרה מידי, אבל מה עם איזו גבינת חלומי?> להוסיף תוספות כרצון הילדים <עגבניה, אורגנו, בצל, מה עוד מוסיפים לטוסט?>

בכל מקרה מזכירה לכולן שאני לא אמא, רק למקרה ששכחתן. וגם שברוב מוחלט של המקרים אני מאזנת את עצמי מבחינת מתוקים, ושיש ילדים <ולא מעט מבוגרים> שלא עושים את זה, אז הגיוני שהגישה איתם תהיה שונה.
מה שמעצבן כל כך בקיפוח מילדותי היא זה שהוא מיותר כל כך! כשנתתי לעצמי לאכול ממתקים כרצוני הכמות שלהם לא עלתה בצורה משמעותית. אולי אפילו קטנה - יש ימים בהם אני לא אוכלת מתוק בכלל, זה לא קרה כשהיה קינוח אחד ביום. והמתוקים שאני אוכלת הם במנות קטנות יותר, וטעימים יותר, ולא בשאיפה לקחת מנת מתוק כמה שיותר גדולה.
אבל בסך הכל, למרות כל הביקורת שיש לי על התזונה של הוריי, די הצליח להם.אז כנראה שלמרות הכל הם עשו משהו נכון. למרות שאני לא בטוחה שהם שמחים בהצלחה שלהם -אחי הקטן צמחוני והם כל הזמן דואגים שהוא לא אוכל, אני בזמן האחרון אוכלת בעיקר סלטים וארוחה חמה אחת ביום, כשגם היא כוללת עדשים או ירקות כלשהם או בשר, כך שהתרחקנו למדיי ממה שהיה פעם, בילדותי.

_לא בדיוק. יוצא לך שקדים טחונים עם מים. וזה אומר שהשומן הנחמד שלהם מתחמצן (בעצם הטחינה ובכל מקרה) ומתחיל תהליך של התעפשות לאגוז בגלל המים.
אם את מכינה כמות קטנה ואוכלת בסמוך - יופי. אם לא - לשמור בקירור ולקחת בחשבון את התהליך שהמים מניעים._

מה ההבדל? יש לי שקדיה קנויה <שקניתי במבצע לפני המון זמן, ואני לא ממש משתמשת בה> והיא במרקמה וטעמה זהה לשקדייה הטחונה שלי. ואני לא אוכלת שקדיה - המרקם לא טעים. כשאני מכינה שייק שכולל בתוכו שקדים אני קודם טוחנת אותם, ואז מוסיפה בננה ואוכלת קרם שקדים-בננה טעים נורא נורא נורא.

יש לי שקדיה קנויה
בשקדיה לא אמור להיות שום דבר נוסף חוץ משקדים, בטח לא מים.
לו היו מים היה צורך להוסיף לזה כל מיני משמרים כי זה היה מתעפש בשנייה.
כשזה רק שומן נקי זה נשמר להרבה זמן.

כאמור, אם את טוחנת ואוכלת מייד הכל בסדר כי תהליך הקלקול לא מספיק לזוז.

רשום על השקדייה שיש בה רק שקדים טחונים, אבל אני לא מרגישה שיש הבדל בינה לבין שקדים עם מים.

בכל מקרה, כשאני מכינה אוכל אני לא חושבת על מיני שיקולים תיאורטיים, ובמתכון אגוזי הלוז המקורי יש מים, כך שאני לא רואה בעיה בטחינצ אגוזי לוז עם מים למטרת הכנת כדורי לוז.

במתכון אגוזי הלוז המקורי יש מים, כך שאני לא רואה בעיה בטחינצ אגוזי לוז עם מים למטרת הכנת כדורי לוז.
גם אני לא רואה בעיה. פשוט הצעתי חלופה שנראית לי מזינה יותר והסברתי למה.

את חושבת שממרח הלוז יותר מזין? לי לא ברור למה. ובעיקר לא ברור לי שממרח לוז יכול להחליף אוזין טחונים. זה מרקם שונה לחלוטין!

ממרח לוז הוא אגוזים טחונים. פשוט בלי המים. רק אגוזים.
והסברתי למה זה יותר מזין לדעתי - כי מים גורמים להתעפשות די מהירה. בגלל זה, למשל, טחינה גולמית נשמרת להמון זמן אבל טחינה מוכנה (עם מים) מתקלקלת במהירות, והמהירות תגבר ככל שהטחינה תהיה רחוקה יותר מהמקרר.
ולכן הוספתי שאם את אוכלת את זה מייד אין שום בעיה עם זה, אבל אם את מכינה כמות ושומרת זה כבר סיפור אחר. יהיה בזה מרכיב מקולקל שאת אפילו לא תרגישי בו.
אם תקפיאי תוכלי לעקוף את זה.

אני אף פעם לא עובדת עם אגוזים טחונים במים. תמיד עם ממרח נקי. מעולם לא נתקלתי בבעיה בכל כדורי הכוח לסוגיהם שהכנתי.

תפילה_לאם

ולא את הכעס שמכוון אל הילד וגורם לו להרגיש איום ונורא.
אני כועסת את הכעס הזה...

זה מעצבן אותך? כאילו, משהו שבוודאות לא נכון?
כן. זה מעצבן אותי, בדיוק כיוון שזה לא נכון, וכיוון שאני כל כך טורחת כדי שיהיה פה מגוון של אוכל מזין שיכלול לפחות מאכל אחד שכל אחד מוכן לאכול.

כמו להגיד - בשבילי הזבל הזה לא מספיק טוב, אבל לכם בטח יש סטנדרטים נמוכים אז קחו.
מבינה היטב את כוונתך.
ובהקשר הזה חמותי הכניסה לי מכה מתחת לחגורה:
החלטתי להכין למשלוחי המנות רק מאכלים שהייתי שמחה לקבל, אבל צרפתי לכל משלוח כזה גם קרטון נקטר תפוזים. כך נראה לי שייראה מכובד יותר למקבלים, ולעמוד להכין לכל אחד שייק טרי או משהו לא היה על הפרק.
חמותי התקשרה להודות על "הדליקטסים", ואני הסברתי שהכנתי מה שבעיניי מתאים וטעים לאכול. בהמשך התנצלה שכיוון שלא הייתה בבית בשעת המסירה, לא נתנה לנו בחזרה בקבוק מיץ שיש אצלה. אמרתי שזה בסדר - אנחנו ממילא לא שותים מיץ, ואז היא שאלה: "אז למה נתת לנו מיץ?"...

בגלל זה קניתי אחת...
כמה היא עלתה?
נראה לך שפלפלייה (שטרם חנכתי) תעשה את העבודה?
בכלל, מה בין "שקדייה" לבין שקדים טחונים? איך הם יוצאים אבקתיים?

עכשיו, גברת, שימי לב - זה סתם מהלך פרשני שלי. יכול להיות שרובו או כולו בכלל לא מתאים אז נא לקרוא כמו משהו שנכתב למישהי אחרת בכלל.
צריכה לדבר אתו (חזר לפני דקות אחדות מההפגנה בת"א). אבל אפשר לומר שהפרשנות הזאת קולעת חלקית. החלפתי לו את השוקולד המריר לכזה בעל אחוזי קקאו גבוהים יותר, את החלב בקפה לחלב עיזים ועוד כיו"ב, אבל זה לא שהפסקתי לספק לו משהו מהזבלים שהוא צורך. כן נוהגת לספר_ לו _כמה זה מזיק ...

תפילה_לאם

הזמנה לדיאלוג בפעם הבאה.
חוששתני שהעקיפות האלה מגיעות, כיוון שהיא יודעת שאין סיכוי לדיאלוג.
רגע... חושבת עכשיו... בדיוק אמש אפיתי את אספקת המאפינס לשבוע הקרוב. לא יודעת אם ארצה לאפות שוב לפני פסח, אבל כן יכולה לשקול ליזום הצעה מצדי שהיא תאפה אותם. רק שאז לא תיכנס לשם טחינה גולמית וגם לא בטוחה שבא לי על הג'יפה (ועל הבזבוז) שבהעברת התערובת לתבניות. אולי שתאפה בתבניות של עוגות.

תפילה_לאם

להכין מלא מתוקים בריאים.
כמה בעיות ברעיון הנחמד הזה:

לא בטוח שכל הילדים שלי יחשבו שהמתוקים הבריאים שאכין אכן טעימים. למשל, הגדולה טוענת שדבש גורם לה בחילה.
יקר בטרוף. שקית שקדים טחונים במשקל 100 גר' עולה ב"שופרסל" 11.90 ש"ח.
מתקשר ישירות ל-2. אצלנו לא מסתפקים במעט מתוק כמותך, אישה. לו זה היה כך יכולנו לחלק שקית כזאת על פני שבוע, אבל אני בעצמי יכולה בקלות לחסל כדורוני מרציפן ברצף.

כי כדורי לוז יותר טעימים משוקולד!
בעז|"ה אהיה השבוע ב"ניצת", אז אנסה למצוא חומר גלם רלוונטי.

להחביא את כל הדברים היקרים והסתם לא יקרים
זהו, שזה באמת לא רק עניין ה"יקרים". אלה גם מצרכים שאני יודעת שיש בבית ולא רוצה שייעלמו לי לטובת מטרות שלא תכננתי בעת הקנייה. וגם שאני לא רוצה שיאכלו פה את כל השטויות האלה מעבר להקצאות.
אוף, מרגישה שאני כל הזמן במלחמות, וזה ממש לא אמור להיות ככה.

אישה, תודה על הסיפרים. היה מעניין לקרוא את זיכרונותייך, גם אם מעציב קמעה לחשוב איך אני מצטיירת בעיני ילדיי.
הגישה בה מעיפים את כל מה שאסור מהבית ומה שיש מותר לאכול תמיד נראתה לי הוגנת יותר.
רק שזה לא פשוט, כי כמו שהסברתי יש דברים שאני לא מעיפה, כי הם נשמרים לנסיבות מסוימות.

מה עם להכין פנקייק מקמח שקדים?
ניסיתי. ה-ר-ב-ה מאוד עבודה כדי להשביע פיות רעבים, ובסוף מתברר שלא כולם אהבו. וגם יקר מאוד. ממש לא מאכל שאגיש בשפע לעתים קרובות.

ומה רע בטוסט? אפשר לקחת לחם מלא וגבינה שהיא בסדר <גבינת עיזים אורגנית ממש יקרה מידי, אבל מה עם איזו גבינת חלומי?> להוסיף תוספות כרצון הילדים <עגבניה, אורגנו, בצל, מה עוד מוסיפים לטוסט?>
כרגע קמח/ גלוטן מסומן אצלי כמאכל שעדיף להתרחק ממנו, ובכל מקרה יש לפחות חלק מהילדים שלא רוצה לחם מלא. אל תשכחי שהם אוכלים כריכים במסגרות מדי יום. ופעם בשבוע אוכלים פיתות מאפה בית (מכוסמין מלא) לארוחת הערב. (זה החליף את לחמניות יום הסופר.) ואמנם אני קונה גבינות יקרות (ובכל זאת כנראה שלא ממש איכותיות), אבל לא מגדירה את זה כאוכל מזין שהייתי שואפת שילדיי יאכלו, ובכל מקרה לא כולם מוכנים אפילו לטעום מזה ובוודאי שלא להוסיף ירקות לטוסט.

בכל מקרה מזכירה לכולן שאני לא אמא, רק למקרה ששכחתן.
@} משהו במשפט הזה נעם לי מאוד.

כשנתתי לעצמי לאכול ממתקים כרצוני הכמות שלהם לא עלתה בצורה משמעותית.
את מיוחדת במינך.