באופן טבעי

גם אני בלי טלוויזיה (גם כי נמאס מפרסומות) אבל יש פרסומות בכל מקום-אז גם אתה זור יכול להצטרף ובכלל ככל שנהיה רבים יותר כך יהיה לנו סיכוי להשפיע.
ראיתם את הפרסומת הבוטה/מגעילה של גדעון אוברזון לבגדי ים בשלטי חוצות, זוג רגליים צעירות עם תחתון של בקיני מופשל (במידה 30..) וכתוב "תמשיך לחלום" (אם אני לא טועה בניסוח). ככה מפרסמים בגד ים או מין עם בנות 16?

גם אני ראיתי את הפרסומת הזאת ברחוב. פשוט מגעיל. הייתי כל כך בשוק שאמרתי בקול רם לבעלי "תראה איזה גועל נפש", וכל האנשים שהיו מסביבנו הסתובבו להסתכל על השלט.

שואלים אותי לעיתים מה דעתי על פרסומת א' וא פרסומת ב' וכדו'.
והתשובה היחידה שאני משיב היא, אני לא מכיר ולא יודע במה מדובר.
במקרה שאני נחשף לפרסומת אזי אם היא תגרום לי לדעה שלילית אז אני במודע לא אצרוך את המוצר ואם דעתי לא תיהי שלילית מהפרסום, אזי אהיה אדיש ולא אושפע מהחלטתי לצרוך את המוצר.

גם אתם ראיתם את הפירסומת ל ויטמינצ'יק ?
עם האמא שעומדת ליד בנה הלבוש בפיג'מה ושותה מיץ פטל ומבקש עוד והיא אומרת לו "אתה יודע מה יקרה אם תשתה כל כך הרבה ויטמינצ'יק? תתעורר בבוקר גדול וחזק"
ובבוקר מתעורר אלי האנה במיטה של הילד.
כשאני שומעת את השאלה של האמא אני תמיד עונה "תקום בתוך שלולית מאד מאד גדולה ורטובה"
זו רק אני?

היום ראיתי בפעם הראשונה.
חשבתי שבבוקר הוא יקום מה-זה-שמן-דובון...
נורא משמינה השתיה הזאת.

אני הייתי מאוד נבהלת אם היו אומרים לי שאתעורר אלי האנה...

לפני כמה זמן סיפר לי ידיד על שיחתו עם משווק מפורסם. המשווק סיפר ברוב גאווה שהם מחלקים את השוק לנתחים ובונים פרסומות מתאימות לכל פלח. ידידי טען בתוקף כי הוא דווקא לא מושפע מפרסומות בכלל, לא צופה בהן ודווקא קונה את מה שאין לו פרסומת. המשווק חייך בניצחון ואמר: "אה! אז אתה שייך לפלח השוק שאינו אוהב פרסומות. אתם מהווים 5% מן השוק וחשבנו גם עליכם. עבורכם אנו שומרים שיהיו כמה מוצרים ללא פרסומות, ואנו מקפידים גם למקם אותם בפינות נידחות בסופר מרקט, בלי שום שלטים צבעוניים ומבצעים...". בקיצור - אין לאן לברוח! מהנדסים אותנו על כל צעד ושעל.

אבל אולי בעצם יש לאן לברוח? למשל - הבגדים שאמא שלי תופרת עבורינו מעולם לא הופיעו בפרסומת עם ציצים (אלא אם כן מחשיבים את זה שאחותי מניקה בחיק המשפחה?), ועל השולחנות שאבא שלי עושה לא שרועה שום בחורה ערומה או טיגריס וכו' וכו'. אני חושבת שאם אנו מנסים להיות עצמנו (ולא שואפים להיות יפה כמו סינדי קרופורד או שרירית כמו ארנולד שוורצנגר) ומתחברים לתחושות ולצרכים שלנו, אז פרסומות משפיעות עלינו פחות ופחות וכך גם אנו צורכים את הדברים הנחוצים באמת והטובים (ואם אפשר - גם מייצרים אותם בעצמנו).

אני לא בטוחה שהמשמעות היחידה של הפירסומות היא בקניה או אי קניה של מוצר ספציפי. הפירסומות מעצבות את דעת הקהל וקובעות פרמטרים של איכות.
הפירסומות יוצרות אופנות וקובעות הלכי רוח ושפה.
סתם לדוגמא אם ניקח את המוצר ויטמינצ'יק: הרי בעצם בחירת השם יש הכוונה שאומרת לנו "ילדים מודרנים בריאים זקוקים לתוספת ויטמינים". למרות שממוצר מכיל בעיקר צבעי מאכל וסוכר. אני לא יודעת כמה מאיתנו עצרו לרגע לשאול מדוע ילדים זקוקים לתוספת ויטמינים? מדוע הילדים שלנו אינם מקבלים את מלא תיצרוכת הויטמינים שלהם מהמזון שהם אוכלים? זו נהיתה מן אקסיומה כזו שמתוגברת ע"י יצרני מוצרי מזון לילדים כמו ויטמינצ'יק ובמבה ה"מועשרים" בויטמינים (שבכלל לא בטוח שהם אכן מסיסים בגוף) וע"י יצרני תוספי ויטמינים שהפירסומות שלהם תמיד יוצאות מתוך נקודת מוצא שאין סיכוי שאדם צורך את כלל הויטמינים הדרושים לו ממזונו.
אלו רק דוגמאות אבל כשאני צופה בפירסומות אני משתדלת תמיד לבדוק עם עצמי מה המסר האמיתי שמועבר לי. יש היום שלל פירסומות שמעבירות מסרים שונים שחלקם מקובלים עלי וחלקם מאד לא נוחים לי כמו למשל הפירסומת של סלקום לטלפון החדש. בפירסומת רואים אנשים משוחחים בינהם תוך החלפת דחיפות הדדיות. לי אישית מאד קשה עם הפירסומת הזו כי היא עוברת גבולות של מרחב פרטי, נושא שהוא כנראה רגיש אצלי. אבל לקח לי כמה וכמה פעמים עד שהבנתי למה הפירסומת הזו מרגיזה אותי.

אני לא מאמינה לאדם שאומר שהוא אינו מושפע מפירסומות. אין חיה כזו. אנחנו תמיד מאמינים למה שמתאים לנו ובזים למה ששונה מאיתנו. ולעשות ההיפך דווקא זה בהחלט להיות מושפע מפירסומות. כי גם הצד השני של המטבע הוא עדיין אותו המטבע.

אני לא מאמינה לאדם שאומר שהוא אינו מושפע מפירסומות

השפעת הפרסומות עלי היא , או אדיש או אנטי , אני לא אצרוך מוצר בגלל הפרסומת , אלה לא אצרוך אותו עקב הפרסומת.

כשאני שומעת את השאלה של האמא אני תמיד עונה "תקום בתוך שלולית מאד מאד גדולה ורטובה"
התשובה הראשונה שעלתה לי בראש דווקא היתה "תקום עם המון חורים בשיניים".

ואני דווקא חשבתי לפני כמה ימים שאולי אנחנו מייחסים לחברות החטיפים (לדוגמא, בגלל השקיות המרשרשות שלהם) יותר מדי ממשהו שהם בכלל לא חושבים עליו? אולי הם עושים שקיות כאלו כי הן שומרות טוב יותר על המוצר? ובכלל, מי רוצה לקנות חטיף בשקית מרשרשת בצבע כתום-מזעזע (ביסלי כלשהו?)
הכוונה שלי שאולי אם לא מספיק מתוחכמים כמו שאנחנו מנסים לחשוב שהם?

זה מזכיר לי דו שיח בין סיינפלד לג'ורג' אודות ניומן (מי שמכיר - מכיר):
George: Maybe there is more in Newman than first meets the eye
Jerry: No. There is less

There is less, indeed...

הכוונה שלי שאולי אם לא מספיק מתוחכמים כמו שאנחנו מנסים לחשוב שהם
הם מתוחכמים, הם מתוחכמים...

ובכלל, מי רוצה לקנות חטיף בשקית מרשרשת בצבע כתום-מזעזע (ביסלי כלשהו?)

לצערנו - מיליונים!

הפרסומת שאני שונאת היא של הילד שרוצה אוטו צעצוע משוכלל, האבא דופק נאום קורע לב ומיד כשמצלצל הטלפון המשוכלל של גבר אחר, הוא מחייך לילד שלו - תשכח כל מה שאמרתי לך.
אני בעיקר שונאת את החלק של הנאום ה"מרגש". הוא כל כך טיפשי, צבוע, מגעיל, מלוקק, לא יודעת, אין לי מילים, אבל הוא מעורר בי שטמה יוצאת דופן.
אני מסכימה גם בעיקר עם שונאי פרסומות החיתולים. זה אותו הנושא, של השפלה ורידוד של משהו שאמור להיות רגשות אנושיים (במקרה אלו רגשות הוריים בצורות שונות בשני המקרים) לכדי פלקט מבריק שצועק מכל נים וגיד "תרגישו אותי!".

שאני שונאת היא של הילד שרוצה אוטו צעצוע משוכלל
אני מתעבת את הפרסומת הזו, אני רק מצטערת שאני לא זוכרת בכלל של איזו חברה זה כדי שלעולם לא אקנה מכשיר שלהם. איך אפשר להיות ציניים כל כך???? ועוד לחשוב שזה ימכור????

שיו כמה כיף לחיות כבר חודש שלם בלי טלוויזיה. מרענן.
אבל חסרה לי מיומנות הזיפזופ.(:<

< תמר חושבת לקפוץ להורים כדי להתעדכן בפרסומות החדשות ובכלל>

שיו כמה כיף לחיות כבר חודש שלם בלי טלוויזיה. מרענן.
איזה כיף לך.
אני משתוקקת להעיף את כל המכשירימהבית.
אבל שותפיי לחיימתנגדים בתוקף.

הפרסומת שזכורה לי ביותר הומצאה ע"י תגרן פשוט בתחנה המרכזית הישנה, הפעילה והשוקקת לפני כ30 שנה.

הוא עמד לו בקרן רחוב מצחין עם גיגית מלאה מים כשבתוכה "שוחה" ילד מפלסטיק וצעק: "איזה מסכנים הילדים שיש להם אמא קמצנית."

אני מתעבת את הפרסומת הזו, אני רק מצטערת שאני לא זוכרת בכלל של איזו חברה זה כדי שלעולם לא אקנה מכשיר שלהם. איך אפשר להיות ציניים כל כך???? ועוד לחשוב שזה ימכור????

זו פרסומת לפלאפונים של SK. הכי גרוע הוא שההורים שלי קנו לי (ולעצמם) בדיוק כזה! (לא ביקשתי, זה במסגרת החלפת טלפונים לכל המשפחה, שאני המתנגדת היחידה לה, אבל זו עסקת חבילה.)

והפרסומת האחרונה של עלית, איכסה.
רואים משפחה שחותכת פסק זמן כמו סטייק, וילד שמנגב שוקולד למריחה כמו חומוס.
פעם ראשונה ששוקולד עורר בי גועל

והפרסומת האחרונה של עלית, איכסה
שמעתי אבל לא ראיתי. שכנה אמרה שככה היא תעשה את יום ההולדת הבא של הילד שלה... כנראה שלא נבוא...

אני ממש נגעלת מהפרסומת של שמפו דאב.
למה הבנות האלה מדברות כמו פוסטמות (זה אמור להיות מבטא צפונבוני ?) ביעני ראיון למצלמה וכל ה"אתה מוכרח להרגיש" (את השיער) למראיין ... פשוט פרסומת טיפשית ולדעתי האישית מבזה את הנשים באשר הן.

אין פרסומות מבזות יותר לנשים מאשר הפרסומות לאבקות כביסה שחוזרות על השטאנץ (ויש הרבה מהן):
אישה פוסטמה - "אוי ואבוי! אני כל היום מכבסת ועדיין יש כתמים על הבגדים של בעלי האהוב והילדים השובבים שלי שמתלכלכים!"
גבר בחלוק לבן - "אל דאגה! האבקה שלנו היא מופלאה! היא קסם! היא מכונת רחיצה אוטומטית ממש! מותק, הילדים התכווצו! ושלל אותות ומופתים!"
אישה פוסטמה עושה פרצוף נדהם.
גבר בחלוק לבן מחייך בהתנשאות.
אישה פוסטמה מתארת את חייה המופלאים, עכשיו כשהאבקה הנהדרת הפכה את עולמה (שמתחיל ונגמר בכביסות).
יש כמה שמשלבות ילדים מתלכלכים במיץ/שוקולד/בוץ ונשים שלא נראות כמו האמהות שלהן בשום צורה (יש התאמה פיסית, אבל אין התאמה, גם אם אלו האמהות האמיתיות, משהו מאוד מציק להן בסיטואציה כנראה) מחייכות במלאכותיות ומתארות את הכיף הבלתי ניתן לתפיסה שבנקיון בגדי הנסיך/ה ויש כאלה שמעדיפות להתמקד בפעלולי הגבר בחלוק הלבן. שני הסוגים דוחים.

אני לא רואה פרסומות בטלויזיה - כי אין לי טלויזיה. זו בעיני הדרך היחידה להתנגד להן. אתם אוהבים המלצות של חברים למוצרים - ומאיפה ההמלצות מגיעות לדעתכם? העובדה היא שפרסומות עובדות. גם עלי. אני לא זוכרת מאיפה אני מכירה מותג מסויים, אבל הוא מוכר לי, וכשכזה אני אעדיף אותו על פני אחר. לדעתי הטלויזיות בצידי הדרכים הן שערוריה, כיון שהן מסכנות אותנו בכבישים. ומולן באמת אין לנו איך להתנגד. אבל אנחנו מדברים ובעצם עדיין לא קמה "התנועה נגד פרסום". אז עד שתקום התנועה הזו, המודעות היא הכלי הצנוע שלנו להתנגד. גם בנותי יודעות שכיש פרסומות, הן ישר משתיקות את הקול, ושבעצם כל מה שהם רוצים זה למכור לנו. אך אני מאד מתוסכלת מרמת ההתנגדות הקטנה מדי שהפרסום מעורר בציבור.

נראה לי שכולם כמעט נגעלים/נרתעים מהמון פרסומות ומגיעים למסקנה שעדיף לחיות ללא טלויזיה ולהיזהר מאוד מהמסרים שעולים במיוחד בערוץ 2.
גם אני חשה משהו דומה בנוגע להצפה הבלתי פוסקת של המדיה הפרסומית עלינו.
אבל אני לא יכולה להסתכל על זה רק מנקודת מבט נגטיבית.
אני לא חיה רק בפחד ממה שיקרה לי או לילדי מהתבוננות בפרסומות. המדיה הזאת היא עולם וירטואלי, מדהים שמקיים חיים עצמאיים שאינם חופפים ל"חיים האמיתיים" שם בחוץ. זה עולם של esc שיש להם פרסומות מדהימות, זה עולם שמתקיים בצבעים בוהקים ויפים יותר מבמציאות, זה עולם בעל שפה פנימית, ציטוטים ממקורות כלכך רבים בעיקר מהתרבות במובן הרחב שלה של המאה ה20.
אני מוצאת עצמי לעיתים נדהמת מהאסוציציות התרבותיות שעולות בי מצד אחד ומן הצד השני...גם אני נזהרת. הילדים שלי מודעים לכך שפרסומות באות למכור לנו משהו ומנסים פעמים רבות לנחש למה התכוון המשורר.
הפרסומות הם האמנות הגבוהה של המאה שלנו.

פרסומת איומה:
אמא וילד נוסעים באוטו. הילד צורח: "אמא, אני רוצה כסף". האמא מחייכת מחייכת ומחייכת. מגיעים לתחנת דלק. אחרי שהיא ממלאה דלק והילד לא מפסיק להציק (ואף אחד לא מתייחס אליו) האמא ניגש לחלון של הילד, והחיוך הופך למבט רציני כשהאמא צועקת: "מה אני נראית לך, כספומט?" הילד מבוהל, עונה: "אמא של דני כספומט".

וכל זה כדי להסביר לנו על שירות בו אפשר תמורת גיהוץ כרטיס אשראי אפשר לקבל מזומן בכל תחנת דלק.
רעיון טוב, אבל למה ככה, למה?

....בדיוק התכוונתי לכתוב על הפרסומת המגעילה הזאת.

אני דווקא מצאתי אותה כמשעשעת, רק לא הבנתי עד לרגע זה מי זה דני...

רק לא הבנתי עד לרגע זה מי זה דני...
חבר שלו... או אולי הבן של אייזנברג?

אבל הוא אומר את זה במין טון כזה שנשמע שזו מסקנה מהתשובה של אמא שלו...

מה שנורא זה שהאמא מגיעה למסקנה שהיא באמת צריכה להיות כספומט.

די... אל תהיו כאלה כבדים
נדמה לי שבפרסומת הזו יש הרבה פחות ממה שנראה לעין...

רק לא הבנתי עד לרגע זה מי זה דני...
אני הבנתי שהוא חבר של הילד. אבל הייתי צריכה לראות את הפרסומת עשר פעמים עד שקלטתי שעל התג של האשה בדלפק, שנותנת להם את הכסף, כתוב "אמא של דני".

הייתי צריכה לראות את הפרסומת עשר פעמים
היית צריכה ?
רחמנות...עשר פעמים...כל הכבוד שהחזקת מעמד !

<שרון מדמיינת את עדי יושבת עם השלט מול הטלויזיה, כמו בסרטי משטרה, ומעבירה שוב ושוב את הפרסומת על מנת לקלוט פרטים נסתרים>

אין לנו טלויזיה, אבל הפרסומות ברדיו פשוט משגעות אותי. פעם ראשונה זה בסדר (בדר"כ) אבל לפעמים אותה פרסמות מופיעה פעמיים בהפרש של פרסומת או שתיים באמצע. בדר"כ אני מעביר ברגע שיש פרסומת, או שם קלטת (אני שומע רדיו רק בנהיגה). לפעמים יש פרסומות עם שירים יפים, ואז זה נסבל. נראה לי שהפרסומות היחידות שמשפיעות עלי הן פרסומות שמוסרות מידע חדש, כמו למשל מבצע וכד' (וגם זה רק בפעם הראשונה).

<שרון מדמיינת את עדי יושבת עם השלט מול הטלויזיה, כמו בסרטי משטרה, ומעבירה שוב ושוב את הפרסומת על מנת לקלוט פרטים נסתרים>
D-:

ענבל, כמה דברים שכתבת נראו לי מעניינים מאוד, מבחינת הסתכלות פילוסופית על המקום של הפרסומות בתרבות שלנו.
המדיה הזאת היא עולם וירטואלי, מדהים שמקיים חיים עצמאיים שאינם חופפים ל"חיים האמיתיים" שם בחוץ. זה עולם של esc שיש להם פרסומות מדהימות, זה עולם שמתקיים בצבעים בוהקים ויפים יותר מבמציאות, זה עולם בעל שפה פנימית, ציטוטים ממקורות כלכך רבים בעיקר מהתרבות במובן הרחב שלה של המאה ה20.

אמנם החיים בעולם הוירטואלי של הפירסומות לא חופפים ל"חיים שם בחוץ", אבל כמו שכתבו כאן למעלה (מעניינים מאוד דבריה המאלפים של טושו) הם משתמשים ב/ ומעצבים את הפנטזיות, המאווים, התקוות של החיים האמיתיים. כל-כך ככה עד שלפעמים לא לגמרי ברור מה אנחנו רוצים להיות באמת ומה רוצים שאנחנו נהיה. ולמה זה משנה? למה זה משנה אם אני רוצה חולצת בטן כי זה באמת יפה בעיני או כי ראיתי את זה כבר כל-כך הרבה עד שזה הפך ליפה בעיני?
כי אני חושבת שהייתי מעדיפה לקבל החלטות על בסיס מוסר וערכים ולא על בסיס גחמות, שככה זה נראה לי נכון יותר.
לפי מה שכתבה טושו כנראה שהפרסומאים חושבים שהם משפיעים על הרבה יותר ממה שהם באמת משפיעים, וכנראה שהם פוגעים ביותר דברים ממה שנפשם חפצה לפגוע בהם. הם כנראה מכוונים באמת כדי לעצב טעם בכיוון מסוים ואולי לא לגמרי מתכוונים ליצור את הוולגריזציה הנוראית שנוצרת מהסחף בדימויים. כמו קרן מור במערכון על החלבן בחמישייה הקאמרית, כשהגיעו לדיבור ברור על מין: "זאת היסחפות בחרוזים". כן היסחפות בחרוזים זאת אמנות, אבל כשזה מכניס שלושה גברים למיטתה של אישה... זאת כבר וולגריזציה בחיים האמיתיים...

ועוד משהו:
הפרסומות הם האמנות הגבוהה של המאה שלנו.
לא סתם אמנות, אלא אמנות גבוהה??
אפלטון כתב שהאמנות היא חיקוי של החיים.
מעניין שאולי באמת בעניינים של - חיקוי, הצבת דימויים וערכים לשאוף אליהם (כן, אני רוצה להיכנס למידה 0 במכנסיים) אז זה באמת נכון. אבל פעם היה ברור שאמנות נוצרה כדי "למכור" (אולי לא המילה הנכונה, אבל מתוך ניסיון להמשיך בהשוואה) לך נשגבות, התעלות, כדי להגיע למשהו שקיים בקיום האנושי אך נמצא מעבר למה שיום-יומי לגמרי, אם היום פירסומות הן אמנות הרי שדירדרנו את מושג האמנות עד שהוא שוחה במי האפסיים של מי שצועק יותר שווה יותר.
אני צריכה לחשוב על זה קצת יותר, אבל מה שכתבת בהחלט מעורר מחשבות מדאיגות.

אז לא הבנתי - למה לא לכבות את הטלוויזיה

<פלוניה שקוראת כבר כמה ימים והחליטה לקפוץ למים ולנסות גם לכתוב>

אותי מעצבנת מאוד העובדה מוזרה שכשמדגימים מוצרי היגיינה נשיים מדגימים את איכות הספיגה שלהם עם נוזל כחול .
<אילה מקבלת מזחור אדום לגמרי ממש דם >

די.
איני יכול עוד.
הפרסומת בגל"צ / גלגל"צ מוציאה אותי מדעתי!
איש שעושה קולות של חייזר דביל במבטא מזרחי זה לא מצחיק. (נהיגה זהירה בחורף)
איש שעושה קולות של תחנת מוניות במבטא מזרחי זה לא מצחיק.(צ'אנס של מפעל הפיס)
אני בכל פעם מכבה את הרדיו.
איכס.
בסוף מרוב תסכול אני אכנס עם האוטו בדוכן של מפעל הפיס.

<יוצא מדעתו ועוד בלי עגיות>

יש שיר אחד שנקרא:
SO HAPPY TOGETHER
והייתה איזו פרסומת עליו נראה לי לחברת פלפאונים כלשהי.
ואני משתגעת לא יכולה להזכר מה הייתה הפרסומת.
למישהו יש מושג?
(:

נו והפרסומת המפגרת של גולדסטאר:
חבורת בנות שרות בצורה מאוד לא מחמיאה שיר כאב/ אהבה בסגנון: לך אין לב ולי זה כואב, בהופעה מול זמרת מגוחכת עוד יותר. והבנים מסתכלים מהצד בבוז, צוחקים על ההתנהלות המגוחכת של הבנות, שותים גולדסטאר ואז הקריין אומר "איזה מזל שאתה גבר..."
וואלה.
איזה מזל עגום יש לגולדסטאר שהם לא מעודכנים:
א. גם בנות שותות גולדסטאר, תיקון טעות, שתו גולדסטאר.
ב. זילזול באינטילגנציה של הבנות על ידי גיחוך שלהן,
ג. זילזול באינטלילגנציה של הבנים, על ידי הפיכתם לחד מימדיים

אני חושבת שגולדסטאר ואנשי השיווק שלהם גיחכו את עצמם יותר מכל...

שלא אתחיל לדבר על ג. יפית עם הפרסומות שלה והנאומים המאולצים שלה, פעם קראתי כתבה עליה ושם היא טענה שלפני שהיא מפרסמת מוצר היא תמיד בודקת אותו ורק אם הוא באמת טוב אז היא מפרסמת אותו. נו באמת כמה מטומטמים היא חושבת שאנחנו. היא הייתה צריכה לומר את האמת: "לפני שאני מפרסמת מוצר קודם כל אני בודקת את הסכום לפני ה $.

_יש שיר אחד שנקרא:
SO HAPPY TOGETHER
והייתה איזו פרסומת עליו נראה לי לחברת פלפאונים כלשהי.
ואני משתגעת לא יכולה להזכר מה הייתה הפרסומת.
למישהו יש מושג?
(:_

נשבעת לכם שההודעה פה למעלה (מאיה?!) נראית בדיוק כמו הסקרים שהמפרסמים עושים בטלפונים, לבדוק אם המסר עבר.

"שלום, אפשר לשאול שלוש שאלות בנושא צרכנות? תודה.
"חבורת גברים מיוזעת שוכבת על החוף ונשפכים עליהם מים, זה מזכיר לך משהו? את זוכרת את הבנק שהיה ברקע? "
"גבינת קוטג' מסויימת פירסמה שתי נשים במופע ארוטי בשבוע שעבר, את זוכרת את שם הגבינה?"
"אשה דרכה על חרא בפרסומת לקוקה קולה, את זוכרת עדיין אם את אוהבת קולה?"

נשבעת לכם שההודעה פה למעלה (מאיה?!) נראית בדיוק כמו הסקרים שהמפרסמים עושים בטלפונים, לבדוק אם המסר עבר.
פעם הייתי עונה "לא" כשהיו שואלים אותי בטלפון "אם אני מוכן לענות לסקר קצר בלה בלה בלה". היום אני דווקא עונה, אבל בכל שאלה משתדל לענות את התשובה שלדעתי תדגיש כמה שאפשר שהמסר השיווקי נכשל כשלון חרוץ (שיבוש תרבות בזעיר אנפין?).

"חבורת גברים מיוזעת שוכבת על החוף ונשפכים עליהם מים, זה מזכיר לך משהו? את זוכרת את הבנק שהיה ברקע? "
לא... אולי הבנק הזה של אתי אלון? נו, איך קוראים לו?

"גבינת קוטג' מסויימת פירסמה שתי נשים במופע ארוטי בשבוע שעבר, את זוכרת את שם הגבינה?"
"השחר"! אה, זה שם של שוקולד למריחה?...

"אשה דרכה על חרא בפרסומת לקוקה קולה, את זוכרת עדיין אם את אוהבת קולה?"
ברור שכן, רק שאת זאת של פפסי!

שם מוזר יש לדף הזה. הרי פרסומות = מטופשות. למה צריך להתאמץ לדלות שמץ מתוך הכלל?

הן מטופשות משום שהן מייצגות את כל הרע הצרכני בעולם. הן מטופשות משום שהן מכתיבות מציאות צרכנית, ומעודדות לצריכה מופרזת. הן גורמות לנו להאמין שמה שיש לנו לא מספיק, ושלעולם לא נסתדר בלי המוצר שלהן. הן מנצלות צרכנים חלשי אופי ומעודדות אותם להחליף דגם, להגדיל, להגביר, להוסיף. הן מחדדות פערים ויוצרות מגזרים. הן משרתות קומץ על חשבון הכלל, אותו כלל שייצור מוצרי הצריכה הרבים בא על חשבונו באיכות האויר, המים והסביבה בה הוא חי.

הן מטופשות משום שהן מלאות בשקרים. מדהים אותי בכל פעם מחדש כמה זה לגיטימי, ברור ומקובל על כולם לראות שקרים בטלוויזיה. קשה לי להאמין שיש פרסומת בלי שקרים, שקרים זה שם המשחק. מוסווים או גלויים, בוטים ככל שיהיו. הפרסומת משקרת, וזה תפקידה וזה לחם חוקה החוקי.

הן מטופשות משום שהן מעודדות אותנו לעשות דברים שמזיקים לנו. - וגם זה, שומו שמים, תחת אצטלת החוק והאמנות. לדבר בטלפון סלולרי, לעשן (תודה רבה על משפט האזהרה), לאכול מזון מזיק בצורה שלא תאמן, לעשות ניתוחים פלסטיים, קוקה קולה טעם החיים ו-ויצו כמו בידיים של אמא.

הן מטופשות משום שהן מעוותות מציאות. הן מחדירות מסרים, מכתיבות ערכי יופי ומראה, מטמיעות אמונות, מעודדות פערים וגורמות לאין סוף רעות חברתיות.

הן מטופשות משום שהן מרגיזות. מעבר לשלילה הגורפת, חלק מן הפרסומות פועלות בדרכים של עצבון והרגזה - כמה שיותר נרגיז אותך ככה תזכור אותנו. הן פוגעות באוכלוסיות שלמות, מפציצות בתמונות וולגריות, מציגות את הנשים כמכונה לטפטוף הפרשות (איך דוקא פלח השוק הזה שולט על כל כך הרבה פרסומים?), מכתיבות ערכי יופי מעוותים, משנות את המציאות לצרכיהן ורומסות כל מה שבדרך.

הן מטופשות משום שהן בכל מקום. הן בתיבת הדואר ועל חלון הרכב ועל סף ביתי ועל צד מחשבי, ברדיו ובטלוויזיה, בקלטות וידאו ובספרים ובתחילתו של כל סרט בקולנוע. הן על תחנות האוטובוסים, לוחות מודעות, על עמודי חשמל, על קירות ועצים, על בניינים שלמים, על כבישים והרים ועמקים וגם סתם ככה באמצע המדבר. הן מתנשאות לגובה מטורף, מסתירות את הנוף, מתפרצות לעיניים ולאוזניים באגרסיביות ומונעות ממני לממש את בחירתי הלגיטימית שלא לחשוף את עצמי ואת משפחתי לפרסומות. זכותי הבסיסית ביותר לחירות מחשבתית ניטלת ממני באגרסיביות בשם הכסף. ומי יגן על ילדי הרכים מהציצים של יעל בר זוהר, שרודפים אחריהם מאופק עד אופק? איכה אמצא את המקום בו אוכל להגן עליהם מן התועבה? (ולא, אינני מדברת בשם הדת, אלא על העיוות החברתי שמגולם בתמונות אלו).

<סליחה על ההתפרצות, גיליתי את הדף הזה והנושא בדמי>
<וגם מתחברת (ולא בפעם הראשונה) לדברים של נורמה טבעית ועוד>
<וגם שורפת את הזמן כשאני אמורה לשקוד עכשיו על עבודה ב... כלכלה סביבתית>
<ואולי זה ייחשב לי?>

ויש קצת חומר על פרסומות גם כאן

ויש לי גם ציטוט מפיו של קווין אולארי, נשיא חברת שיווק אמריקאית: "אם אתם יכולים להגיע לילדים עד גיל שנתיים ולכוון אליהם פרסומות בצורה בלתי פוסקת בין הגילאים 3 ל- 8, אז הם הופכים לצרכנים לכל החיים של המוצר שלכם". P-:

לך אין לב ולי זה כואב

ולמה מחקו לי למה? למה ערכו אותי החוצה?
אין לכם לב?
אני מחזירה את מה שכתבתי, תיקנתי את הטעות, שייתכן שגרמה לכעס במקום:

אמרת שעה, עברו כבר יומיים. .
אתה לא מתקשר ולא נעליים. .
אין לך לב ולי זה כואב. .
אין לך לב ולי זה כואב. .

צריך להיות:

אמרת דקה, עברו כבר יומיים. .
אתה לא מתקשר ולא נעליים. .
אין לך לב ולי זה כואב. .
אין לך לב ולי זה כואב. .

שיר גדול בעיני.

מסכים מאוד עם מחשבות.

אני רואה טלויזיה אולי פעמיים בשנה ושיניתי מהרגלי בגלל הסדרה של יבין על הכיבוש וכ"ו (פרק אחרון יום ג הבא, לא להחמיץ !).
בקיצור היתה שם פרסומת ממש מזעזעת, לא זוכר למה (נדמה לי לאיזה חברת סלולר ), אבל זה היה כאילו סצינה מאחד מסרטי המלחמה האמריקאיים המפורסמים על ויאטנם שמראים בה חיילים שמענים אותם.
בפרסומת הם צוחקים ושרים וכ"ו.
בקיצור לוקחים את אחת התופעות הכי מזויעות - עינויים- ומשתמשים בסצינה שנחרטה אצל רבים
כשיא מזעזע של עינויים , בשביל למכור לנו מכשדיר סלולרי.

לסיכום - טוב לראות ערחץ 2 פעמיים השנה כדי להיות יותר שלמים שטוב שלא רואים אותו כל שאר השנה.

רון ג - זאת היתה פרסומת ל-YES. אני מתנצל והולך להתבייש בפינה, אבל אותי היא די הצחיקה... לא זכור לי שראיתי שם עינויים אלא "סתם" מלחמה.

רון ג , אני ראיתי את הסצינה שאתה מדבר עליה כפרודיה על הסרט רמבו. התמונות ממש הזכירו לי ולכן לא הזדעזעתי.

פרסומת ל-YES
אני תמיד נדהמת מגודל ההפקה שלהם.
הפקות בומבסטיות כאלה שבטח עולות מאות אלפי דולרים.

הפקות בומבסטיות כאלה שבטח עולות מאות אלפי דולרים
הכל מגיע מהכיס העמוק של בזק, לתוכו כולנו (או רובנו...) זורקים כספים. אולי עכשיו אפשר להבין למה הם לא יכולים להוזיל מחירים, ולמה צריך לשלם "דמי שימוש" על הקו.

שמתם לב לפרסומת של דיאט יופלה?? אז זה דיאט או מה? בשנה שעברה הנשים שבפרסומת היו פחות שמנות שם אז אולי זה לא כל כך דיאט?

http://צריכתדלק.net/category/%D7%AA%D7% ... 7%90%D7%98

רציתי להתוודות שאני מתה על הפרסומת של פולסווגן פאסט.

שם מוזר יש לדף הזה. הרי פרסומות = מטופשות. למה צריך להתאמץ לדלות שמץ מתוך הכלל?
פרסומות חייבות להיות מטופשות!
ככל שהפרסומת מטופשת ו"קלילה", היא משפיעה יותר. הסיבה היא פשוטה וברורה. אילו הפרסומות היו חכמות, מעוררות מחשבה - מה שהיה קורה זה שהיו מתעוררות מחשבות על הפרסומות, וכמובן ההגיון הבהיר היה מגיע למסקנה שעובדים עלינו, הפרסומת לא היתה משפיעה! כשהפרסומת מטופשת, היא עוקפת את השכל ומשפיעה עמוק בבטן.