באופן טבעי

נו, החיפושית בטח ניסתה לחיות באופן טבעי , ואת חירבת לה את הפלורה עם הטיפות אוזניים (-:

עוד דף טוב

אני אלוף בכאלה...
קרבות בכיתה שלנו והחזיקו את הדלת סגורה. ניסיתי להיכנס לקחת אוכל אבל מי שהחזיק אותה היה יותר חזק ממני ולא הצלחתי. בא מישהו יותר חזק שגם כן רצה להיכנס, משך נורא חזק -
וקיבלתי מזה מכה בראש...
זה קרה כבר פעמים

קראתי במיטה והמנורה סנוורה אותי. הרמתי יד לסובב אותה - וקיבלתי כוויה.

כשבעלי היה בערך בן 13, לאחיו הגדול היתה עקמת בגב שהצריכה טיפול.
הטיפול היה מן מכשיר חשמלי כזה עם אלקטרודות ששמים על הגב והוא משחרר פולסים חשמליים שמפעילים את השרירים.

אז ילד בן 13 בלי יותר מדי בינה בקודקודו, לקח יום אחד את המכשיר הזה כשאף אחד לא היה, והחליט לשחק בדפיברילטור.
שם את האלקטרודות על החזה, כיוון את המכשיר לעוצמה המקסימלית - וקיבל את השוק החשמלי של חייו.

במזל זה לא נגמר ממש רע...

בן 8, רץ בקיבוץ מכיוון הבריכה אל חדר האוכל - שעת בוהוריים והשמש בעיניים.
אז עצמתי. שלא להסתנוור...
מה שעצר אותי היה השער שחסם רכבים מלהיכנס לאיזור בתי הילדים.
צינור הברזל האופקי של השער שחצה את הכביש בגובה השיניים שלי עצר אותי באופן פתאומי, השכיב אותי על הגב, ומן הסתם עד היום נעוצה בו חתיכה קטנה מחותכת עליונה.
פצע בראש, כוכבים בעיניים, בכי, הרגשה טפשית...

צוויל

כוויה, אמיתית, באצבע, שחלפה רק כעבור שבוע,
מהנורה של המקרר.
בחיי.
כשניסיתי להגיע לקופסא עמוק במדף מוסתרת מאחורי סירים בחזית, ונשענתי ופשפשתי ולקחתי את הזמן.
מביך מאין כמותו.

היום צבטתי לעצמי את הציצי עם הידיות של המספריים, כשגזרתי משהו והיד היתה קרובה מדי לחזה

היום צבטתי לעצמי את הציצי עם הידיות של המספריים
אאוץ' .

אני אתמול כמעט גזרתי לעצמי את הטוסיק, כשבאתי לגזור איזה חתיכת חוט שנפרמה מהתחתונים.
כבר הספקתי להרגיש את הכאב, אבל למזלי הצלחתי לעצור את זה לפני שממש חתכתי את עצמי.

**********

והיום כשהתלבשתי תקעתי לעצמי ציפורן של אגודל שמאל מתחת לציפורן של אגודל ימין. זה עדיין כואב.
(לאחרונה ראיתי שהן לא נשברות כל הזמן כמו תמיד, אז אני נותנת להן לגדול ולגדול... רוצה לראות כמה הן יכולות )

<איזה כיף שגם לי יש מה לכתוב כאן !
אבל שיישאר ברמת הפציעה הזאת, תודה... )

כשאחותי הייתה קטנטונת, הייתה תקופה שכל הזמן היה יורד לה דם מהאף.
בסוף ההורים שלי התחילו לדאוג ולקחו אותה לרופא.
הרופא עשה בדיקה וגילה ממצאים מוזרים בתוך האף:

התברר שהייתה לה איזו בובת 'רותי סמרטוטי', שהיא הייתה מוציאה ממנה באופן קבוע חתיכות צמר גפן ותוקעת לתוך האף, זה נשאר שם והצטבר וגרם לזיהום.
מזל שעלו על זה.
אחרת עד היום היא הייתה מתעטשת רותי סמרטוטי.

(אה, בעצם זה היה יותר מתאים לכתוב ב-הצילו מלפפון תקוע באף...)

האם אנחנו הראשונים שהתנסנו בקשיים שבהסרת מקטין אסלה מראשו של פעוט???
אני לא יודעת אם היה יותר קשה להוריד מבלי להכאיב, או להתאפק מלצחוק לו בפרצופו הבוכה תוך כדי מעשה!
(מרגיעון: כבוד אפשר רק לתת. מתקשר לי איפשהו לתאונה שכוללת אסלה)

האם אנחנו הראשונים שהתנסנו בקשיים שבהסרת מקטין אסלה מראשו של פעוט???
לא, גם ההורים של אמיל נתקלו באותה בעיה. אמנם עם סיר מרק, אבל לא פחות מצחיק. (גלגלי למטה לראות את התמונה)

הייתה לי דלקת בדרכי השתן, ובמשך כמה ימים ישבתי על בקבוק חם.
התברר שבלי שהרגשתי, נוצרה לי כוויה מהבקבוק בחלק האחורי של הירך, מתחת לטוסיק, וזה הפך לפצע, ועכשיו כבר שבועיים כואב לי ואני הולכת כמו ברווז. אאוץ' !

פציעה בהחלט מוזרה, תודו !
(כואב אבל מצחיק )
(כמו בשיר של יהודה פוליקר...)

דף אדיר! בכיתי מצחוק.
הייתי זקוקה לחסד הזה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יום אחד כשהילדים רבו, הקטנה (בת שנתיים) נשכה את אח שלה נשיכה קטנה מבעד למכנסיים במיקום אסטרטגי....
באופן לא מכוון - כנראה מה שהיה בגובה שלה-
לצערו הוא לא לבש תחתונים וכך נמנעה ממנו שכבת הגנה נוספת... אז קצת שרף לו יום יומיים כשעשה פיפי אך זה עבר!

ועוד-
בתחילת הדף מישהו כתב שנפצע ממונופול. הגדולה נפלה על לגו פעם ונזקקה לתפרים...

נכנס לי עמבה בעין!
איך?
אכלתי קרקר עם עמבה, ואז שפשפתי את העין.
(למה לרחוץ ידיים אחרי הארוחה)

נכנס לי עמבה בעין!
מוחה! זילות הדף!
נהיית לנו כמו השחקני כדורגל האלה שנופלים ואוחזים בקרסול כל פעם ששחקן יריב משתעל לידם כשהשופט מסתכל.
באמת. אנו מצפים ממך ליותר, טליה.

צוויל <נזלה לו פעם זיעה לעין כשידיו היו תפושות>

אנו מצפים ממך ליותר, טליה.
אההה....
התכוונו.... תשמרי על עצמך. סטיק טו דה עמבה!

צוויל

רק שתדע שזה באמת שורף.
וגם נשמע מצחיק.
לדעתי ראוי לדף, ושלא נתחיל כאן במלחמת עריכות, כי אתה יודע שעוד לא הפסדתי קרב!!!

אני באתי רק בגלל העמבה P-: D-: (-:
(בטח שורף זוועה S-: )

נו, אני סתם במצברוח מציקני, לא נכנס לעובי הקורה של האם שורף זה פציעה.
עם העמבה, זה אכן נשמע אזוטרי לגמרי.

צוויל

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בטירונות עשו מרתון של ריצות קצרות, בתור פדלאה רציתי להרשים אז לקחתי כזו תנופה שהעיפה אותי יופי לגובה במקום לרוחק... זה נגמר בהימרחות על האספלט ותחבושות על הברכיים.


פעם פתאום ניסיתי לדבר אבל קלטתי שהתיישבה לי חתיכת ליחה (איכ) על מיתרי הקול ובמשך ערב שלם דיברתי כמו אילמת.
כולם צחקו.
אני בכיתי.
עד שהצלחתי להסביר מה קרה לי (כי לא הייתי חולה, זה הגיע משום מקום)
לקחו אותי למוקד מדא (חחח פעם לא היה מוקד של הקופח) שם נתנו לי את המירשם למכייח...

הסתבך לי הקרסול בגלגל האופניים שהרכיבו אותי בו כשישבתי מאחור... חודשיים עם תחבושות...

נדרסתי על ידי אופניים... עמדתי במדרכה, עשיתי סיבוב במקום, ומאחור הגיעו אופניים שנכנסו בי בגב.... נמרחתי על הריצפה... ברכיים חבולות חודש...

עלתה עליי סירה מנופחת בפעם הראשונה בחיים שהעזתי להכניס את הראש בים מתחת למים בגיל 7. יצאתי כמו אורי זוהר בשבלול, עם כל השיער על הראש + בכי תוצרת עצמית

עפתי מאופנוע אל מתחת לרכב - גם הברכיים... פיזיוטרפיה חודשיים ודחיית שירות צבאי


בקיצור הברכיים אצלי עשו חרקירי לא מעט

הסתבך לי הקרסול בגלגל האופניים שהרכיבו אותי בו כשישבתי מאחור... חודשיים עם תחבושות...

הזכרת לי נשכחות!
בילדותי התארחתי פעם עם בני כיתתי בסניף המחנות העולים בצפון תל אביב, שנקרא "הארמון".
ב"ארמון" לא היו שירותים, כך שנאלצנו לחפש תחליף-שירותים בסביבה, בין הבניינים השכנים שעמדו אז בבניה.
בבוקר, בעודי ממהרת לחפש מקום לתחליף-שירותים, נפלתי לבור סיד רטוב ושקעתי בו עד למכנסיים "הקצרים".
הרגליים התכסו בכוויות סיד, והיה ברור שלא אוכל להשתתף בפעילות שתוכננה לנו לאותו יום.
אחד הבוגרים בתנועה הסיע אותי על אופניים לאנשהו. אני לא ידעתי מה עושים עם הרגליים, ודחפתי אותן בין הפסים של הגלגל.
האופניים התהפכו ושנינו עפנו מהם. אנשים שהיו בסביבה צעקו על הנער המסכן, שלא ידע בכלל מנין זה בא לו.

גם אצלי זה לקח בערך חודשיים עד שהתרפאו הכוויות ופצעי הנפילה.

אוי ואבוי! ועוד פעם, אוי ואבוי! (מה שגורם ךי לחשוב על הביטוי הזה, אוי ואבוי.. זה לא רק אוי, זה גם אבוי!)

ועוד לחשוב שכל זה היה בזמן שהיית צריכה לשירותים...! מתי הגעת אליהם בסוף?

מיד אחרי שיצאתי מבור הסיד.

טוב לפחות זה.. הוקל לי קצת

אנשים שהיו בסביבה צעקו על הנער המסכן, שלא ידע בכלל מנין זה בא לו.
מצ'קון...
אבל גם את
הבת שלי בגיל שנה, יצאה איתי לגן השעשועים, ונפלה עך הרצפה. המצח קיבל מכה אבל לא היה סימן.
בחזור הביתה, היא נפלה שוב ובאותו מקום כבר נהיה שפשוף קל.
למחרת בבוקר שוב- באותו מקום.. שפשוף בינוני.

תודה לקל שזה עצר שם.
בכל מקרה את כל המכות היא מקבלת שם...
טוב שיש פוני D-:

ווי ווי אנשים מה נסגר איתכם!
צוויליך חוזרת בי הפציעה שלי ממש תת-רמה!!!

הפציעה שלי ממש תת-רמה!!!
אל תחזרי בך.
כל פציעה היא פציעה D-: טוב שנשאר מי שיצחק אחר כך...

סבתא שלי הייתה סקרנית ביותר בתור ילדה (היום בת 70), ואח שלה טמן לה מארב וקלע לה לעין פלפל חריף....

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

פעם נכנס לי זבוב קטן לתוך האף וניסיתי להוציא אותו. אבל היו לי ציפורניים ארוכות מאוד ובטעות חתכתי לעצמי את האף מבפנים ומבחוץ...

ופעם החלקתי על סיר הלילה של אח שלי ונפלתי על הזרת ביד ימין. זה היה לפני 4 שנים ועד היום היא נשארה עקומה.

דרך אגב הרבה גברים אמרו לי שהזרת שלי מאוד מחמיאה לי כאשר אני שותה כוס תה.
אני תועה אם יצרתי סוג של פטיש חדש...

דף מעולה!

אני נפצעתי בברך בשבת הראשונה שחבר שלי (היום בעלי) יצא מהצבא. אני הייתי חיילת גם ואיחרתי לאוטובוס. רצתי במורדות יער בירייה (למי שמכיר) והתגלגלתי כולי על האבנים בשביל עם התיק הכבד מהבסיס. מולי עלה בשביל חייל חביב שלא טרח לעצור ולעזור לי לקום.
באוטובוס הנהג פתח (כנראה בפעם הראשונה) ערכת עזרה ראשונה שלא הכילה כלום ונאלצתי לטפל בפצע עם טישו ירוק ומגעיל שמישהו הביא לי שם. כשהגעתי לבית החבר, המשפחה טיפלה לי במסירות בפצע. עד היום יש לי צלקת ואני ובעלי קוראים לה "צלקת אהבה"

מה שבאמת מפליא אותי
ובאמת מעניין אותי ממש,
זה איך אתם מצליחים לצחוק??
זה מותר ואף סבבה
אבל אני רק מצליחה להזדעזע, להתכווץ ולכאוב כמעט פיזית עם הנכאבים.החלכאים הנדכאים והנתקעים.
זה ממש כואב ומאד מעצבן מה שעברתם!
נכון שעדיף צחוק, אבל איך מנטלית, רגשית, טכנית אתם מוצאים יכולת לצחוק?
אני שואלת ממקום לומד לא ממקום מטיף.

נכון שעדיף צחוק, אבל איך מנטלית, רגשית, טכנית אתם מוצאים יכולת לצחוק?
אולי כי אנחנו רואים את הסיםורים האלו כאילו כזכרון כחוק, במקרה כזה בדרך כלל צוחקים...

איך אתם מצליחים לצחוק??
דברים שלא היו מצחיקים והפכו לכן

עזרתי לחבר עם נזילת שמן גיר. דחפתי את הרכב עד שהגעתי לשלולית שמן שהוא השאיר מתחת והחלקתי מעל הפגוש הקדמי... יד שמאל השתפשפה על לוחית הרישוי וכל שכבת הור החיצונית גורדה ונראית כמו קשקשים. לא נורא. זה קרה אתמול. הרגשת דביליות: 3/5.

צוויל - לא בטוח אם זה מוזר

מה שמוזר זה
הרגשת דביליות: 3/5.
אני במקומך הייתי נותנת רייטינג יותר גבוה.

אה, נו, תודה

(-:

צוויל

וואי איזה דף מצחיק!
קראתי אותו מההתחלה לסוף מתגלגלת
ממליצה למי שרוצה לצחוק (מי לא?)
ו... גם, אולי אפשר להמשיך לכתוב בדף הזה? חושבת שיהיו לכם סיפורים מעניינים כואבים ומצחיקים לא פחות..
אז למי שיש - הבמה שלכם, ואני מתנדבת להיות עוקבת קבועה.