באופן טבעי

אה, זה לא דף מתאים לפולניות מהרבה סיבות. במקרה שלי, הוא פשוט מעורר יסורי מצפון על השולחן סלון המהמם שראיתי לפני שנה כשרק עברתי לדירה. מעץ מלא, חום מסיבי, מרובע בגודל מתאים לסלון הקטן.
לא לקחתי, הייתי עייפה, קומה שלישית, והתפדחתי.
לעומת זאת פח אלומיניום ישן ששימש במקור לסוכריות מהדור של מסטיק עלמה עם כיתוביות ישנות, לפחות לפני יותר משני עשורים - נאסף לביתי לפני חודשיים בערך. אחרי ניקיון הוא יהפוך לפריט אספנות.

עכשיו אספתי את בתי מבילוי לילה, בדרך, ידעתי שיהיה משהו (או מישהו- שזה עוד יותר מעניין) שיחכה לי, ואכן ליד הפח של השכנים היו שתי שקיות עם בגדים.
חיכינו שאנשים יעברו, אתל היו איזה שלושה צ'חצ'חים, שאמרו - הי בנות, מה אתן עושות.
אז המשכתי כמו גדולה, אבל אז הבת שלי התבאסה ואמרה לי- "אני לא אוהבת שלקחת את זה", והנחתי חזרה ברחוב, למישהו שהולך בלי שהילד שלו איתו.
המדובר בהתמכרות.

אני לא רק מתפדחת אלא יודעת שיבואו לרחוב שלי לסבב פחים קבוצה של אנשים הרבה יותר עניים ממני שלא יכולים להרשות לעצמם לקנות, שאין מי שייתן/יוריש להם, שאין להם אוטו להוביל דברים גדולים מדי ואם הם כן יקחו אותם זה יהיה על עגלה של סופר, ברגל.
אלה אנשים שלא בוחלים בצלילה לתוך הפח לאור יום, ובשבילם הפח הוא החנות היחידה שיש להם כניסה אליו. כשאני מעיפה דברים מהבית אני משתדלת שיהיו במצב שקל לקחת - שקית שקופה (שיראו מה יש בפנים), לתלות מחוץ לפח אם זה קטן, אם זה בגדים שיהיו מכובסים.

שמחה לספר שהתחדשנו בשתי שידות יפהפיות, שאבא של בעלי מצא ליד הפח.
על אחת מונחים הפמוטים, והשניה תצטרך לחכות כנראה לבית הבא...
נזכרתי בזה כשראיתי (מעמדתי ליד המחשב, שמונח על שולחן שנאסף מהרחוב גם הוא) את בעלי המתוק שוטף את הרצפה לכבוד שבת ולא מזיז את השידה החדשה...
שבת שלום!

גמני...
בית בובות מפלסטיק ממש דנדש, שולחן קטן מקש שרק נזקק לצביעה מחדש ועומד במרפסת
(אצלנו בשכונה אם לא לוקחים מהר התאילנדים יעלימו בשנייה, האחרים סתם יחשבו שאני משוגעת...)

כריות מתאימות לכורסה שנאספה שבוע קודם לכן ושלושה מדפים חדשים לגמרי שייתלו בעוד שבוע בדירה החדשה....י

אוי פתאום נזכרתי בשתי הניברשות המדהימות שמצאתי פעם ברחוב
אני אנסה לצרף לינק לתמונה http://www.hituvia.co.il/
רואים אחת מהן ברקע והשניה היא סט שלה של 5 כאלה אבל בקטן
מדהימות באמת עם אלפי קריסטלים בוהקים
<אילה הייתה עורב בגלגול הקודם>

סבתא שלי שגרה בכרמל ואוהבת לחטט בזבל(קצת יותר מידי לטעמי. צריך להזהר שזה לא יהפוך לאובססיה...) מצאה פעם אוסף תקליטים עם הקלטות של היטלר!!! ועוד כל מיני חומרים נאו נאצים משובחים.
היא גם מצאה המון דברים אחרים כמו רולרבליידס,קלטות ווידאו משובחות,תקליטים. אה ופעם מצאה מעיל שבכיס פנימי היו מוחבאים שטרות של שקלים ישנים. היא נסעה לבנק ישראל והמירה אותם ב- 5000 שח!

"עליסה בארץ הפלאות" בתרגום אהרון אמיר, במהדורת 1974.
"המלך מתיא הראשון", כל כך ישן שאפילו לא מצוינת שנת ההוצאה (זה היה לפני שהתחילו לספור תאריכים כנראה).

בדי ציור צבועים בחום מגעיל, על אף שאני משתדלת להיגמל מההרגל של לאסוף , לקחתי, צבעתי בלבן והם מחכים לי לציור.........
וגם הכי הכי שווה - כסא אוכל מ-ד-ה-י-ם לתינוק מעץ שהופך להיות עגלת /אוטו......מקווה שבאחד הימים אהפוך את הפטנט המדהים הזה למס' כיסאות כאלו
למכירה - שיהיו עוד ילדים שיהנו. (ועוד לחשוב שמישהו זרק את זה??????????)

מהשבוע האחרון: שידה נחמדה שזקוקה לשיפוץ הקפצה וכורסת במבוק עגולה שתמיד רציתי למצוא.

סל מקש עם ידיות מעץ, מאסיבי איכותי וחדש - מאכסן עכשיו בצל ותפו"א מעל המקרר
משקפי שמש - יום אחרי ששלי נשברו ולחשתי ליקום את בקשתי.

אה לי יש אוסף של משקפי שמש שמצאתי כולל זוג של שאנל אבל הייהת אי הבנה והוא ורד ולא אפור

עכשיו אני מבינה שנאי מבלבלת ואולי זה אל הדף הנכון ואני צריכה לכתוב בדף מה מצאתי ברחוב
ופעם סיפרתי לאבי שאני כל הזמן מוצאת דברים ברחוב
הוא אמר לי אני מקווה שזה יפסק וכשאמרתי לו למה זה מגניב הוא אמר כי זה סימן שאת הולכת עם הראש למטה

אבל אילה, זה בדיוק ההבדל-
מה שמצאת ליד פח הזבל הונח שם ע"י הבעלים הקודמים במטרה שימצאו לו בעלים חדשים.

מה שמצאת ברחוב אבד לבעלים הקודמים שהיו שמחים, קרוב לוודאי, לקבל אותו בחזרה.

בדי ציור צבועים בחום מגעיל, על אף שאני משתדלת להיגמל מההרגל של לאסוף , לקחתי, צבעתי בלבן והם מחכים לי לציור.........
לא ידעתי שאפשר למחזר בדי ציור.
יש לנו בחיפה קנווסים מצוירים (מזעזעים), של מישהו שגר פה לפני כנראה. לא חשבתי שיש להם תקנה. אולי אני אנסה למצוא להם בית חם שיצבע אותם בלבן ויצייר עליהם....
מישהו רוצה

לא ידעתי שאפשר למחזר בדי ציור
יש צבע מיוחד שקונים בחנויות לאומנות (ג'סו, נקרא) שמשתמשים בו כשמותחים קנווס לבד. כשהייתי סטודנטית לאומנות ולא יהיה לי כסף לקנות בדים נהגתי לחפש עבודות נטושות של סטודנטים אחרים ולמחזר אותן, זה קצת בעייתי כי זה משאיר טקסטורה על הבד אבל הצחיק אותי תמיד שאולי יום אחד כשאהיה מפורסמת יעשו רנטגן על העבודות שלי כמו שעשו לואן-גוך ויגלו כל מני עניינים ויעשו ספקולציות (זה היה בהנחה שהציורים שלי יעניינו מישהו מתישהו, כן? טרום עידן האנטיאגוטריפ).

שהאכסון המאוד מקובל של בצל ותפוחי אדמה יחד בסלסלה גורם לתפוחי האדמה לרקבון די מהיר
לא יודעת... אצלנו כל התפו"א נאכל מהר מהר
לא אוגרים = הפתרון הכי טוב

_שהאכסון המאוד מקובל של בצל ותפוחי אדמה יחד בסלסלה גורם לתפוחי האדמה לרקבון די מהיר
לא יודעת... אצלנו כל התפו"א נאכל מהר מהר_
גם קראתי היכנשהו שמלפפונים ועגבניות באותה מגירה לא עושה טוב למלפפון (משהו שהעגבניות פולטות באינטראקציה).

וגם תפוחים (ובמיוחד ירוקים) לא צריכים לגור באותה קערה עם פירות אחרים, ובמיוחד במיוחד בננות. אשכול בננות ירוקות ירקיב בלי להבשיל בנוכחות תפוחים ירוקים תוך יומיים שלושה.
הסיבה המדעית היא שתפוחים פולטים גז שגורם להבשלה. (כנ"ל מלפפונים. המלפפונים צריכים להיות בנפרד, לא העגבניות.)

איזה יופי של דף. רק עכשיו גיליתי.
אנחנו מצאנו בינבה שבורה שתוקנה ושימשה אותנו זמן רב מאד

חייבות לגזור את זה לדף אכסון יעיל של פירות וירקות
עוד אין כזה?
מה לשמור בקור, מה בצל, מה לא חשוב איפה, מה עם מה, מי עם מו?
המון מידע מגניב יש פה

הסיבה המדעית היא שתפוחים פולטים גז שגורם להבשלה.
אז התפוחים כן רצויים במקרה שהבננות או אבוקדו למשל יבשילו.

<ג'ינג'ית לא בעד חרם באשר הוא >

הבננות מבשילות ת'אבוקדו

אז התפוחים כן רצויים במקרה שהבננות או אבוקדו למשל יבשילו.
בהחלט, אבל בתשומת לב קפדנית. המעבר בין "בשל" ל"רקוב לחלוטין" מתרחש לפעמים במהלך אחר צהריים אחד.
הקצב מתמתן אם משתמשים בתפוחים צהובים או אדומים, או אם שמים כמה בננות ו/או אבוקדו בשקית נייר עם תפוח ירוק אחד.
אני בד"כ שמה בקערה גדולה את כל התפוחים, ובצלחת נפרדת את הבננות, ומעבירה שתיים שלוש בננות אל התפוחים כל פעם.

יו! אני לא מצליחה לזכור איך קוראים לגז הזה!
המוח שלי מתייבש
זה ההורמון הצמחי שאחראי להבשלה של כל הפירות, זה כן.
אולי מתאן? מתנול? אתנול?

ובצלחת נפרדת את הבננות, ומעבירה שתיים שלוש בננות אל התפוחים כל פעם
אבל זה רק לבננות אורגניות, שלא עוברות הבחלה מלאכותית, לא?

יו! אני לא מצליחה לזכור איך קוראים לגז הזה!
אתילן

אבל זה רק לבננות אורגניות, שלא עוברות הבחלה מלאכותית, לא?
מה פתאום, לכל סוגי הבננות באשר הן בננות.

הרגע חזרנו - אני ובן זוגי - נוטפי זיעה מסחיבה של מיטת נוער מליד הפח, דקה מהבית, כולל שתי כריות תואמות. הבעיה - בגללה זה כנראה נזרק- יש קרע בריפוד. קטן עלינו. בעוד יומיים אנחנו עוברים דירה, ועד עכשיו היתה לנו רק מיטה אחת לילדים. בול בזמן!

לחומר המבשיל קוראים אתילין
בננות, עגבניות ותפוחים מפרישים אותו גם לאחר הקטיף ויכולים להאיץ הבשלת פירות אחרים שמושפעים מאתילין.
הבשלה בויקיפדיה.

(אצלנו שמים עגבניות עם לימונים ואבוקדים עם בננות. אבל זה יותר מורכב, כי זה גם תלוי בעונה ובמידת האור...)

מה פתאום, לכל סוגי הבננות באשר הן בננות
מגדל הבננות שגרנו אצלו הסביר לנו שאין צורך להתעסק איתן מעבר לאחסון נכון מכיוון שמשפריצים עליהן אתילן (בכמויות) אחרי הקטיף.
לכן מספיק לשים אותן מחוץ למקרר בצל בתוך הבית.
אם חסר להן אוורור הן נרקבות בלי להבשיל ואם הן מתחממות יותר מדי - כנ"ל

מושב ילדים לרכב COSCO

מושב ילדים לרכב COSCO
לא היייתי משתמשת במושב שאיני מכירה את העבר שלו.
אם הוא עבר תאונה, אסור להשתמש בו שוב.

איזה כייף, סופ סופ יש לי קבוצת הישתייכות !.
תמיד תרצתי את החיבה המשונה להיותי גננת.. "לקטנית"-ממחזרת ,מחדשת,ירוקה

כורסת נוח, מרופדת בד בדוגמא אדומה-כתומה מרהיבה.
אינסוף ספרים (האחרון – מר אל כאן אנה – שדווקא חיפשתי אותו בלי הצלחה בחנויות יד שניה).
2 ספריות (ב 2 סגנונות שונים, אחת לחדר השינה ואחת לסלון).
מאוורר על רגל, שעליו הודבק בסלוטייפ פתק: המאוורר עובד (אמת בפרסום).
מדף לדיסקים.
אוסף מדהים של תקליטי ג'ז.
קערת טורקיז יפהפיה, מהסוג שמעבירים בירושה במשפחה (או שלא).
2 ארגזי לחם מאמייל שהם, כידוע, האכסניה היחידה הראויה למכתבי אהבה ישנים.
את החתולה הקודמת קודמת שלי (אני מניחה שהניסוח הנכון הוא כמובן שהיא מצאה אותי ליד פח הזבל).
המון המון בגדים (תמיד נקיים, מגוהצים ומקופלים בסדר מדהים בתוך שקית. חלקם, כמובן עם התווית עדיין עליהם)
שולחן קטן מדגם שהיה כנראה פופלרי בשנות השבעים (פגשתי לא מעט אחים שלו) והפך לשולחן מחשב שתמיד סוחט קריאות התפעלות מאורחים.
מגשי ניירת (אלו עם שלוש המגירות: לדחות למחר, לדחות לשבוע הבא, ולדחות לתמיד) אחד מהזן הפלסטיקי הדוחה אך שימושי, ושניים יוקרתיים מקרטון משובח.

הקרש התחתון של שידת טלויזיה מפורקת לחלוטין, שעבר אצלינו הסבה להיות עגלה

גם אני בין הממחזרים גרוטאות וחפצים שסימו את תפקידם אצל אחרים.
אני לא מכנה את החפצים "זבל " כי מזבל אני מכין קומפוסט ומפזר מתחת לעצים,
בין הדברים האחרונים שמצאתי היתה כמות גדולה של צנרת טיפטוף, ורשתות של חממות 50 מש
מהם תפרתי שקים לכסות בהם אשכולות תמרים,ענבים ,ופירות נוספים.
מה שמדהים הוא , שלפני שנתיים קניתי שקי רשת מיוחדים לתמרים והם לא הצליחו להגן על האשכולות מחרקים קטנים אך השקים שלמעשה לא עלו לי בכסף מגינים על האשכולות בצורה מדהימה,
[לכל שק הוספתי מס עכבישים כדי שאם סגרתי את הרשת על חרקים העכבישים יטפלו בהם].

שנה טובה !!

אוקיי גם אני באספנים ורציתי לשאול אתכן לגבי קטע ה"בושה"
איך אתן מרגישות/מגיבות כשעובר לידכן מישהו מוכר בזמן האיסוף?
אני אוספת לעצמי ובעיקר לתרומות כי אני גרה בשכונת סמי-מצוקה ולא יכולה לראות בגדים זרוקים מצד אחד וילדים (בעיקר אתיופים לצערי) חסרי לבוש בסיסי מצד שני, אז אני בעיקר מנסה להשיג תרומות מכבסת, מסדת ותורמת, לפעמים מתן בסתר,
לפעמים לא מוצאת בגדים מתרומה מסדרת אז אוספת ותורמת מהרחוב
היום בעודי לוקטת בגדים עברה מעבר לרחוב חברה של אחותי שהיא סוג של של פולניה מגעילה
אני הבחנתי בה רק בסוף כשהיא עם הגב אלי ודוחקת בילדיה לסור מהמקום,
אלא אם כן היא פספסה אותי אני בטח אקבל שטיפה ...

וואלה גם אני באותו קטע נהנית מהאיסוף
אבל מתפדחת מ"אולי יראו אותי"

הרשימת מלאי שלי: מראה, שידה, בגדים, שמיכות לחתולים, ספה, ציור, ספרים, דיסקים, עיתונים, קלסר, ארון מעולה לבגדים, כובע קש, מתקן לייבוש כלים, מזרון לאורחים, ועוד מלא שכבר שכחתי.
וזה עוד בלי לדבר על דברים שלקחתי מאגורה ושוק חופשי: שטיח, בגדים, מנורת לילה, סכין טובה, ספרים, דיסקים..
בתל אביב גרתי באלנבי, וכל פעם שהסתובבתי בעיר, כמובן שברגל הייתי מוצאת דברים מדהימים וגוררת את החבר שיעזור לסחוב. עכשיו בחיפה אני גרה ליד הטכניון ובשכונה של דתיים, אז יש מלא בגדים, ספרים, שידות, ספרות וכרוסאות מרופטות יותר או פחות וכאלה שמחכים שיקחו אותם.
מה שכן, יש גם מלא בוסטרים, עגלות תינוק, בגדי תינוקות, צעצועי תינוקות, ושאר חפצים בסגנון. מי שמחפשת, אזור מצוין לדברים כאלה.
בקשר להתפדחות, יש קצת. גם כשאני לוקחת ורואה אנשים מסתכלים עלי, וגם שאני שמה דברים ברחוב, וקולטת בזווית העין מישהו שמחכה שאני אלך כדי שהוא יוכל לגשת.

לפני פסח הוא הזמן הטוב ביותר בסביבתנו למציאות.
בעניין פדיחות, אתמול בדרך הביתה עברנו אמי אני והילדים, ליד גן הילדים הסמוך ומצאנו שם מתקן עץ של תיאטרון בובות (מהסוג הגדול שיש בגני ילדים) וארון מדפים. שני הרהיטים נהגו כנראה לעמוד בחצר הגן, על כך מעידים החול והעלים שהיו עליהם. בסה"כ במצב לא רע, אולי ספגו קצת רטיבות.
אחרי התלבטות קצרה החלטתי לאסוף אותם, נראה לי בזבוז שימעכו במשאית הזבל...
בסופו של דבר, יצאנו לדרך: אמי בראש, ביד אחת דוחפת את העגלה של הקטן יד שניה גוררת את תיאטרון הבובות (מזל שיש לו גלגלים), הבכורה דוחפת את הקצה השני של התיאטרון ביד אחת ובשניה מחזיקה גלידה, ואני במאסף, סוחבת בקושי את הארון (120 על מטר בערך).
וכך מתקדמת התהלוכה לאיטה עם הפסקות כל כמה מטרים, ובזוית העין אני קולטת הורים וילדים בגינה ממול, עומדים ומביטים במחזה...
פדיחות.

קוסמוס יקר,
לרגל המעבר המתרגש ובא עלינו בעוד יומיים, אנא שלח לי ארונית מדפים ברוחב 40-50 ס"מ שתיכנס בדיוק לרווח שבין המקרר לכיריים בבית החדש, שולחן לגינה, ואולי גם שטיח לסלון, לא גדול מדי, בגוונים חמים (היה לי שטיח ענק בגוונים קרים, שעבר למגי חברתי מהלימודים. וטוב שכך כי אילו הוא עדיין היה לנו בבית, הייתי מרגישה חובה לפרוש אותו בסלון וזה היה נראה זוועה).

תודה.

מרגיעון: קושי אינו בהכרח סבל. צודקים. קשה לסחוב (או לסבל) תכולת בית שלם, כמעט לבד, אבל הבית החדש יהיה כיפי ביותר. השבוע תתחיל עונת הגראז' סיילים אז בכלל.

קוסמוס יקר,
אולי תוכל ללחוש לי , בבקשה,
היכן אוכל למצוא עגלול, בזול, או בחינם, מה שתתן יהיה טוב לי,

קוסמוס יקר,
אתה בטח מאוד עסוק לקראת פסח וכאלה אבל אני אשמח לדברים רבים. כי הכל מסרנו כשעזבנו את הארץ ועכשיו אנחנו חוזרים בלי ממון ובלי רכוש.
שולחן אוכל וכסאות, תנור אפיה במצב טוב, משחקי חצר לקטנטנים והכי קוסמוס יקר- תעשה שהכל יהיה בסדר.

איזה דף נחמד...
בא לי לפרט רשימת מלאי ולהזכר ולהודות על הדברים שנמצאו ומתאימים לנו בול:
שידה קטנה עם גלגלים לספרים של הילדות (אפשר להוציא ספרים משני הצדדים - וכשלומדים לזחול אז מסיעים אותה קצת ורודפים אחריה)...שידת מדפים מצויינת לצעצועים...כסא "משרד" כזה עם גלגלים ומושב מתכוונן...אהיל ענק שהופשט מהבד שלו והפך למן מובייל עם חרוזים...אהיל וינטג' מ-א-מ-ם מעץ גמיש ...

אני, חצי מהבית שבניתי בא מהזבל....כל החלונות והדלתות, השיש של המטבח, כיורים, חלקי צנרת, ארונות, רהיטים ועכשיו גם מערכת שלמה לטיהור המים האפורים שמורכבת מאמבטיות ומיכל מים גדול שהיה זרוק בשדות במשך זמן רב , מחכה לגואל...
החצר שלי עדיין מלאה ג'אנק ופשוט רק צריך לחפש ומיד מוצאים...כמובן יום אחד אנקה ואשאיר רק את מה שבאמת עשוי להביא תועלת...
זבלון נעים
עכשיו שיא העונה

ח. א.

אני מצאתי עוד שנדלייר לדעתי זה כבר הרביעי

כבר שבועיים שיש לנו כיסא "חדש" בבית. טרם נצבע ושופץ, אך כבר בשימוש.

אפשר לצרף תמונות לכל הדברים ה"מהממים"?

אימי שתחי' מצאה מיטת תינוק באיכות מעולה ליד בית של מישהו ולקחה (ברשות - כמובן)

פעם אספתי כמה עציצי חרס מקסימים שהיו זרוקים בין עצים ליד בית במשך כמה חודשים... (קרוב אליהם, מחוץ לגדר, לא ליד פח)
ולקחתי אותם בשעת ערב שאף אחד לא רואה... התלבטתי הרבה לפני שלקחתי אותם כי זה לא היה ברור לגמרי אם הם זורקים אותם והתביישתי (לצערי) לשאול.
הם משמשים אותי עד היום (3שנים) . אבל אולי עשיתי משהו לא בסדר? אולי הם חיפשו אותם אחר כך?

ארגז מלא חוברות של טבע הדברים!

זה עניין תרבותי לקרוא לזה "זבל".
(לא קראתי את כל הדף, כך שאם אני חוזרת על משהו שכתבו, סליחה).

בהולנד, אמסטרדם, יש מנהג, להוציא לרחוב, ליד פחי הזבל דברים שכבר לא רוצים. ואנשים אוספים את זה, קוראים לזה "יד שנייה" ומשפצים או שלא.
זה בכלל לא נקרא זבל. המנהג הזה נולד מתוך המחשבה על מחזור, יד 2, וההבנה שמה שאחד כבר לא מעוניין בו, יכול מאד לעניין אחרים.
זו לא בושה, ולא פאדיחות, ולא נותן תחושה לא נעימה. להפך.

בהולנד, אמסטרדם, יש מנהג, להוציא לרחוב, ליד פחי הזבל דברים שכבר לא רוצים.
גם בישוב שלנו.

גם בתל אביב הרבה אנשים נוהגים כך ויש פינות רבות שמרכזים בהם דברים
במקרה יש אחת בקצה הרחוב שלי

אתמול מצאתי: שואב אבק- ישן אבל עובד. טוסאר אובן- כנ"ל. מסחטת מיצים קשים- כנ"ל.
ארונית מדפים קטנה שנוקתה וישר סידרתי עליה את המשחקים של הקטנה- להנאתה הרבה (בהמשך- גם תצבע) .
ומדיח כלים- עובד, אבל נוזל- ישר התקשרתי לדודו של בן זוגי- שהוא זבלן ידוע ואוהב אתגרים מסוג זה והוא לקח אותו בשמחה.
איך אני אוהבת למצוא מציאות ליד הזבל!!!

בדרך כלל אני מאלה שאוספות מליד הזבל, רק שבשבועות האחרונים, מלבד להביא לשוק ההחלפות ולמסור, בסופו של דבר שמתי גם "ליד הפח" ובמרכז המיחזור בישוב לא מעט דברים. מה ששמיש השתדלתי לשים על יד ולא לזרוק. היום איש האחזקה של הישוב בא לקחת ממני מה שהיה גדול וכבד מדי לי ולאוטו שלי. הוא בדרך כלל מעביר לאנשים שהוא מכיר שזקוקים, אבל הפעם אמר שמי שהוא מכיר לא יתאים לו הדבר הספציפי ולקח לשים במכולת הזבל. אני מאד מקווה שהוא שם על ידה ולקחו, ולא זרק.
אז שמתי בימים האחרונים: מתקן ליבוש כביסה חלוד אבל שמיש לגמרי, מתלה מקש לכובעים/תיקים/מעילים, כוננית קש קטנה- את שני האחרונים מצאתי בעצמי ברחוב בעבר, והיום הכוננית הזו שלא יודעת מה נהיה איתה. מקווה שישמשו אנשים בשמחה.

הרבה זמן אני מחפשת קומקום מהסוג השורק, לא החשמלי. היחידים שמצאו חן בעיני עלו כל כך הרבה כסף, שזה נראה מוגזם.
אתמול, בדרך הביתה (ברגל) מארוחת חג נחמדה, ממש לא רחוק מהבית, מצאתי אחד כזה, מיושן למראה ויפהפה. לפי מצבו אני בספק אם הרתיחו בו מים יותר מפעם-פעמיים. והכי מצחיק, שבתוכו עוד היה את ספוג התיל הקטן ששמים כדי שלא תווצר אבנית. קירצפתי היטב ושמחתי לגלות שיש לו גם שריקה נהדרת.
שנה טובה עם הרבה מציאות מהזבל/הרחוב!

את ספוג התיל הקטן ששמים כדי שלא תווצר אבנית.
בבקשה הסבר?
איזה תיל, איפה שמים אותו, ואיך אני יכולה גם בקומקום הישן בבית לעשות קסם שלא תהיה לי אבנית?
שנה טובה ורוויה

בד"כ אני לא אוספת אלא רק מסתכלת.. אבל לפני כמה ימים ראיתי שקיות בגדים וראיתי מרחוק צבעים שאני אוהבת וזו היתה חולצה שממש התאימה לטיול שבדיוק יצאתי אליו. איזה כיף!

ווק איכותי מברזל עבה, כניראה שימש כתחתית לעציץ!!!
פגישה עם ראש שערות ברזל של המקדחה נתנה לו מראה צעיר ועדכני!!! (ובאותו שוונג עברתי על החלודה של הסאג'!)

צוויל

שלולית
מדובר בכדור קטן עשוי מתיל של איזשהו חומר מתכתי, ששמים בקומקום ואמור לספוח אליו את רוב האבנית ולמנוע ממנה להדבק לדפנות הקומקום. אין לי מושג איך קוראים לזה אז לא מצאתי לך תמונה ברשת.
בכל אופן, מנסיוני במימי הארץ, תמיד יש אבנית, פשוט צריך להשרות בחומץ פעם בכמה זמן והאבנית מתנקה בקלות, ואת החומץ אפשר למחזר לעוד ניקוי שניים.
(אני מניחה שכולם כאן יודעים שחומץ עושה בדיוק את אותה העבודה שכל "מנקי האבנית" המקצועיים, רק עולה שליש, קצת פחות מסריח, ולא רעיל)

אמת בסלע. כל החומרים שמוכרים, שלא נדע, מנקים את האבנית ואחר כך גם את המעיים שלנו P-: .
אכן קומקום עם 2/3 מים וחצי כוס חומץ, מרתיחים ונותנים לעמוד קצת. אפשר לילה, לחשדנים. אחר כך האבנית יורדת עם סקוץ' בקלות, פריכה וידידותית.

צוויל

לי יש שיטה יותר מהירה לקומקום. רוצים?

כן!!

ואיך אני יכולה גם בקומקום הישן בבית לעשות קסם שלא תהיה לי אבנית?
פעם בשבוע-שבועיים, למלא הרבה מים בקומקום ולהרתיח.
אחרי ההרתחה, להוסיף מלח לימון , שמתחיל מיד לעשות את עבודתו.
לחכות שהוא יסיים לבעבע, לשפוך את המים ולהרתיח שוב מים וגם אותם לשפוך.

קערת פירות חדשה לגמרי, עדיין ארוזה בנייר פצפצים, מקסימה.

אני מוסיפה קודם את מלח הלימון ואז מרתיחה. עובד מהר ומצוין. שופכת, שוטפת במים ונקי לגמרי. גם אין את התופעה של קומקומים "אכולים" כמו אצל אלה שמשתמשים בחומצות חזקות למיניהן. חומצת לימון היא חלשה יחסית.

_אתמול מצאתי: שואב אבק- ישן אבל עובד. טוסאר אובן- כנ"ל. מסחטת מיצים קשים- כנ"ל.
ארונית מדפים קטנה שנוקתה וישר סידרתי עליה את המשחקים של הקטנה- להנאתה הרבה (בהמשך- גם תצבע) .
ומדיח כלים- עובד, אבל נוזל- ישר התקשרתי לדודו של בן זוגי- שהוא זבלן ידוע ואוהב אתגרים מסוג זה והוא לקח אותו בשמחה.
איך אני אוהבת למצוא מציאות ליד הזבל!!!_
די, איפה אתם מוצאים את הדברים האלה? אני לא מוצאת כלום.

טיפ - לחפש ביום שבת (או ראשון, תלוי בלו"ז של משאיות הזבל בישובכם), בשכונות של "בעלי אמצעים"
בד"כ בימי שישי ושבת אנשים מנקים את הבית, עושים סדר בארונות וזורקים דברים.
היו ימים שכל פעם שהיה חסר לי פריט לבוש, הייתי לוקח את האופניים ביום שבת ורוכב לרחוב ריינס

בתל אביב היתה תקופה שעבדתי כשליח על אופניים. יש לזה כל מני השלכות.. אחד הייתרונות בעבודה הזו היה שעברתי בהרבה מקומות בתל אביב בשעות היום, וראיתי דברים נהדרים שאנשים זרקו... מזרנים זוגיים טובים וקשים, ארונות, שולחנות, בגדים ונעלים מכל הסוגים.. לו רק היה לי חבר עם טנדר בסטנד-ביי שמחכה לצילצול

מזרנים זוגיים טובים וקשים,
זהו, את זה לא הייתי לוקחת. מגעיל אותי. אבל דברים אחרים.... טוב, בתל אביב יש יותר פוטנציאל מברחובות.

אני מוסיפה קודם את מלח הלימון ואז מרתיחה. עובד מהר ומצוין. שופכת, שוטפת במים ונקי לגמרי.
בדיוק@}

איפה עובר הקו האדום שלכם? מה לא תיקחו?
אני אפפעם לא לוקחת-

• נעליים
• בגדי ים ובגדים תחתוניים
• ספרים עם עובש או עם חרקים (כי זה עלול להדביק לי את כל הספריה)
• שמיכות ומצעים
• מברשות שיניים

כולם כאן יודעים שחומץ עושה בדיוק את אותה העבודה
אכן, יודעת
אפילו מגלה את הסוד כחלק מסדנת "סבונים וניקוי טבעי" שאני page]מעבירה id[/po]=19
התכווונתי מה הפטנט למניעת אבנית, לא מה הפטנט לנקות אותה אחרי שנוצרה.
כי על פטנט התיל שהאבנית נדבקת אליו (ולא לקומקום) טרם שמעתי. מעניין לנסות.

בגדי ים ובגדים תחתוניים
מצאתי לא פעם תחתונים שהיו חדשים לגמרי. כמובן שהכל עובר כביסה בהרתחה.

ספרים עם עובש או עם חרקים (כי זה עלול להדביק לי את כל הספריה)
זה כמובן שלא אבל ספרים בכלל אפשר להשאיר (בתוך שקית פלסטיק) בתא ההקפאה להכחיד את כל היצורים הלא רצויים.

מצאתי גיטרה אמיתית (ככל שעיני הלא מקצועית יכולה לראות) קטנטנה!
מציאה מושלמת לקטנצ'יק שמת על מוסיקה!

מצאתי גיטרה אמיתית
ואני מצאתי ביוטיוב, ככה זרוק.

צוויל

D-:

בכלל אפשר להשאיר (בתוך שקית פלסטיק) בתא ההקפאה להכחיד את כל היצורים הלא רצויים.
הקפאה לא הורגת חרקים.
תבדקי את זה.
<התמחתי באנטמלוגיה. חרקים לא מתים בהקפאה. רק קופאים ואח"כ חוזרים לחיים, ראה זה קסם>

צוויליך, קטעים, גם אני לאחרונה לימדתי את הילדים שלי לאהוב את השיר הזה .

ולי, הנודניק, מציק הקרדיט:

• מילים: דן אלמגור

לחן: עממי תימני*
זה בטח תימני כמו נתניהו ועממי כמו "לא מענין אותנו מאיפה זה בא, גיירנו את זה וזהו" D-:

מזכיר לי את "סימן שאתה צעיר" - הלחן עממי וכו' וכו'.... כן אבל איזה עם? ובכן, יש וויסקי בקנקן! לא, אין פרדסים באירלנד, ושם לא שיכורים מהירח אלא מלשתות כמו אירים.
אח, בני אמדורסקי, מי יגול.

צוויל

לא שמתי לב. כמו קבר שייח' שהפך לקבר יהופטפך הנביא...

צוויל, אתה מתכוון שזה בטח תימני כמוני.
בהופעות שלנו לפעמים אני שרה איזה "שיר השירים לשלמה" ששרתי בזמנו במקהלת הילדים, בעגה תימנית ובחיקוי בבא בובה.
לפני כן אני מציגה אותו : "ועתה אשיר לכם שיר מהמקורות שלי בתימן" (אני נראית בערך כמו הדבר הכי לא תימני שיכול להיות. לבנה מעט יותר מרוח רפאים, פנים סלאווים במקצת, שיער נוטה לשטני בלונדיני מטופש, תלתלים גדולים, וגוף "בריא".).
אתה לא מאמין כמה אנשים (גם כאלה שמכירים אותי שנים) ניגשים אלי ואומרים, "וואו, לא ידעתי שאת תימניה, את כל כך לא נראית!"...

צודקים, את באמת לא ניראית תימניה.
מעניין אם גם "שיר השירים לשלמה" הוא במקור פזמון סלאבי.

צוויל

מזכיר לי שהתארחנו פעם במאהל בדואי בגליל. אצל משפחת גולדנברג.

כיסאות של כתר (היו 8 והתחלקנו עם השכנה )
מראה לאמבטיה + מדף

group]שירשור רלוונטי לדיון שקראתי ברשת read[/po].html?gid=2439&post=2788105

לפני שבוע, בסיבוב ההליכה שלי, הגעתי למקום חדש לי (כנראה שלא במקרה...), ושם עמדה לה, בקצה הרחוב, בשטח בור: שידת עץ!. חביבה ביותר, נראית במצב מצוין - רק קצת רטיבות מעופשת מלמעלה... מפה מכסה הכל. (-; הבאתי אוטו, העמסתי, והיא השתלבה נהדר.

ולפני שלושה ימים חוזר בן הזוג מאוחר בערב מהחוג שלו ומזמין אותי לצאת איתו לטיול, בקושי שתי דקות מהבית, לבדוק את הספה שהוא מצא... העמסנו, וסחבנו אותה עד הבית. עכשיו היא הרהיט המועדף פה! אחלה שנת צוהריים היתה לי עליה היום!!

טוב, בתל אביב יש יותר פוטנציאל מברחובות
על מה את מדברת?! את לא מאמינה מה אני רואה ברחובות!!! וראי הודעתי האחרונה. ומה שאני אוספת זה כאין וכאפס לעומת מה שאני רואה... הלואי שהיה לי טנדר....
יש ימים שבהם אני מסתובבת קצת עם האוטו, מקפיצה את הילדים, אוספת, מעבירה לחוג וכאלה - נשבעת לך, בסיבוב העמסה של לא יותר מ-20 דקות אפשר לרהט פה בית! אני לא מגזימה. בעיקר בימים שלפני משאית האשפה של הגזם, לא המשאית הרגילה. באזור צפון העיר - צמוד למכון ויצמן, מדרום לו כמובן, אוספים בימי שני, וקצת דרומה לשם אוספים בימי חמישי. נסי ותיהני!!

שלום אחיותי! (לא איתרתי פה אחים, אם פיספסתי עמך הסליחה)
איזה פורום מדהים,איפה הייתן כל הזמן!!! לו ידעתי על קיומכם מוקדם יותר הייתי מזמן משתפת אתכם בחוויית החיים שלי, שמטעמים מובנים, אינני יכולה לעשות כן בסביבה הטבעית שלי.
אז ככה: אני שידרגתי את נושא פח האשפה, זה התחיל מכך שנאלצתי לחפש פתרונות כלכליים לאספקת -מזון ל-9 החתולים שלי, ומסרו לי כי אולמות האירועים זורקים מזון בטירוף, מאחר והיה אולם כזה לא רחוק ממקום מגורי (אולם אירועים יוקרתי מאד) ויתרתי על הכבוד, לבשתי זוג מגפיים, כפפות עבות ובגדים מגינים ויאללה לעבודה.
לא תאמינו.
לא תאמינו
לא תאמינו.
לא תאמינו.
גם אם אחשוף בפניכם אחד לאחד את כל אוצרותי, לא תאמינו.
מה אין שם, מה הם לא זורקים בטירוף הזמנים הקצרים בהם המלצרים/המפנים צריכים לפנות אולם אירועים שלם. כאמור - מדובר באולם יוקרתי, רוב החתונות שם מסתכמות בששה אפסים פלוס.
אז מה יש לנו:
בדי ריפוד משובחים, כחלק מהדקורציה העיצובית של האולם, כל הצבעים כל הדגמים, כולל ברוקד, קטיפה ומה לא. לא כל יום לא בכל חתונה, אבל במספר מספיק של חתונות שמילא לי לחלוטין את מחסן הבדים הקטן שלי, הוילונות/כריות בבית שלי נראים כמו מז'ורנל (אני יודעת לתפור בסיסית) .
הלאה:
מערכות כלים שלמות למטבח. כשנשבר למלצרים מגש/עגלה עם צלחות ברוב המקרים הם זורקים את השלמות יחד עם השבורות. כל חברותי-יודעות הסוד (2-3) איבזרו אף הן את מטבחן במערכות שלמות. סכו"ם במספרים מטורפים, כל יום ויום, כן כל יום ויום, נזרקים של 5-6 סטים שלמים מטעמי צניעות אני נוקבת במספרים נמוכים..
הלאה:
כלים דקורטיביים: כדים, אגרטלים, - חלקם ענקיים שנשברו רק בחלק קטן. אני מדביקה ו: תתחדשי!!! סלסלות קש - כל הדגמים כל הגדלים כל הצבעים.
הלאה:
פרחים: אי אפשר לתאר, היקרים ביותר , במחיר של כמה עשרות ש"ח האחד נזרקים כלאחר יד לפח. נכון חלקם ניזוק, הרוב לא. הבית שלי מזמן נראה כמו סניף של אינטרפלורה. לאורחים שמגיעים הביתה אני צריכה לספק כל פעם סיפור חדש, הסיפור הקבוע הוא על חברה שעובדת באולם אירועים ומספקת לי את הפרחים. כשאני מגיעה (בטעות) לאיזו חנות פרחים בתוך קניון ומתבוננת במחירים, זה נראה לי הזוי לחלוטין. לא מאמינה שאנשים משלמים את המחירים הללו (כמוני, לפני עידן הפח הטוב והמיטיב). פיתחתי תעשיית ייבוש פרחים, אותם אני שמה בבקבוקי היין/הויסקי/הקוניאק המעוצבים המיוחדים שנזרקים אף הם לפח. יוצא מדהים, ריחני צבעוני משכר צירוף צבעי מדהים.
הלאה:
מפות שולחן: ענקיות, מדהימות לאירועים ואירוח בחגים. כל הצבעים הפסטלים, בדים משובחים. השריה במסיר כתמים מכונת כביסה ומפה חדשה נוצצצת ויפהפיה מגיחה.
הלאה: לירוקות ביניכן:
עציצים (עם צמחי נוי) ששימשו לדקורציה, נזרקים בזלזול לפח לאחר שמילאו את תפקידם. בדרך כלל בוגנוויליות.
הלאה: עציצי תבלינים, משמשים כיום כחלק מהדקורציה העיצובית, כל המינים כל הסוגים.
הלאה: צפצפות/חצוצרות/משרוקיות/משחקי בלוני מים צבעוניים/בלונים/ להרקדה. גם אני רוקדת.
הלאה: המתנות הקטנות הללו העטופות בבדי רשת זוהרים שמחלקים לבאי החתונה עם סיום החתונה. בובות חרסינה קטנות, ממתקים מיוחדים, הכל כיד הדמיון. הכל נקי הכל ארוז בתוך שקית אטומה בדרך כלל (לענין הניקיון - בשבוע הבא)
הלאה: דליי פלסטיק מכל הסוגים ומכל המינים.
הלאה: שקיות אשפה, גלילים שלמים חדשים.
הלאה: מפיות טי שו - לפעמים שק שלם שמכיל עשרות סטים.
הלאה: נרות דקורטיביים כל הצורות כל הצבעים
הלאה: סינרים/מערכות לבוש למלצרים שחור לבן.
הלאה: התעייפתי.
מן הסתם, תפשתם את רוח הדברים. נשמע מופרך, הזוי, הכל נכון ,הכל אמיתי ,הכל שופע ועדיין לא הגעתי לתיאור נכון ומלא. זה לא קורה כל שבוע יש שבועות "יבשים" בעיקר בחורף" שם החתונות צנועות יותר, החתונות עתירות הפריטים המיוחדים'המטורפות נערכות כמובן בקיץ.

מה לאמר לכם - מאז שגיליתי את המעיין , החיים שלי בזבל. התמכרתי התמכרות קשה, עם השלכות קשות על חיי, כמו הצורך להתעורר מאד מוקדם, לפני הפינוי העירוני ( ארבע חמש לפנות בוקר) ו/או להיות צמודה לאולם האירועים מיחד אחרי שהאירוע מסתיים, ואז להיעזר במלצרים החמודים שכולם בלי יוצא מן הכלל משתפים פעולה ומעמיסים עליך כל מה שאת רוצה. מאחר ואין בקיים תכנית גמילה למכורים כמוני, הענין העצוב הזה עשוי להימשך עוד זמן רב. רחמו עלי.

בשבוע הבא אכתוב לכם על ענין המזון (לי לחתולים, לחברות) והיינות שזה ענין מטורף לחלוטין בפני עצמו. (החתולים שלי הפכו - מחבורת זבל רעבה תמידית לאניני טעם מעודנים, אוכלים כיום רק סלמונים, פטה אווז ודומיהם ) כמו כן ארחיב לעניני תברואה/ניקיון בכל אופן מדובר על פח אשפה.
כשאשחיז קצת את עטי אכתוב פה אולי בבלוג עצמי על נושא ההשחתה של החתונות בישראל 2010, מעבר לכל מה שאתם יודעים מחוויה אישית ומהטלויזיה. מחריד/מקסים/וולגרי/בזבזני/מטורף - .
להתראות בשבוע הבא, כן כן, יהיו גם טיפים למיקום פחים אחרים. שלא תעזו לגעת בשלי.


.

welcome